והוא הגיע סוף סוף. כמה חיכיתי. להרגיש שהגוף שלי משחרר ומשתחרר.
אבל וואו! הדימום ממש ממש כבד. אפילו יותר ממתי שהייתי עם ההתקן.
בחיים לא היה לי דבר כזה
זה תקין?
לא מידע רפואי, אבל כן משיתופים של חברות פורום
אני יודעת שמחזור אחרי הרבה זמן יכול להיות כבד מהרגיל ועם (מחילה מראש) גושים או חתיכות
פשוט רירית הרחם נבנתה במשך זמן רב ועכשיו הכלללל צריך להתפרק ולצאת
תרגישי טוב
שימי לב שאת לא מאבדת מדי הרבה דם תעקבי אחרי רמת ההמוגלובין
אם הבטא הספיקה לעלות לוקח לה קצת זמן לרדת
אבל לא בטוח שהדימום זה הפלה, אלא אם כן זה ממש בכמות של מחזור רגיל שלך
ממליצה לך לעשות בדיקת דם ובעז״ה בשורות טובות
פשוט שמעתי על נשים שהיה להן הריון כימי ואחר כך המחזור הבא התעכב בכמה ימים באופן חריג מהרגיל
וזה יכול להתאים מסיבה של בטא שלקח לה קצת זמן לרדת
מבינה שאת ממש בלחץ ממה שקורה
זה באמת הגיוני לרגיש כך כשקורה דברים בלתי ידועים...
בעקרון בשבוע 3 לא תתכן הפלה היות שעוד לא היה השתרשות של העובר ברחם,וזה גם בעצם שבוע לפני האיחור במחזור
רק אם הייתה השתרשות שלא צלחה זה יהיה למיטב ידיעתי יותר בסביבות שבוע 4 ואז זה נקרא הריון כימי - ניתן לראות תשובה חיובית בבדיקה ביתית או בבדיקת דם, אחרי איחור במחזור אבל אחר כך מגיע מחזור- באיחור קל של יום עד כמה ימים.
ייתכן מאוד שמה שיש לך זה דימום השתרשות
אי אפשר לדעת יותר מדי... פשוט תחכי לאיחור במחזור ואז תעשי בדיקה
בהצלחה רבה
זה נקרא שבוע 4- 5
מחשבים שבועות הריון מהיום הראשון של הווסת האחרונה.
בהנחה שהביוץ בדיוק שבועיים אחרי.
לפעמים זה לא ממש מדויק כי הביוץ בזמן אחר- לפני או אחרי 14 יום מקבלת הווסת ואז הרופא ״מתקן״ את גיל ההריון.
בכל מקרה למיטב ידיעתי זה קורה להרבה נשים בתחילת הריון- דימום והכתמות
זה לא אומר שח״ו ההריון לא תקין
נועה נועהמחבקת אותך מאוד.
לגבי הדימום - מצטרפת למה שכתבה ציפי. היית גם בשבוע מוקדם יחסית וכבר דיממת אז נשמע הגיוני שלא נשאר הרבה מה שיצא. עדיין, אני אישית לא הייתי לוקחת סיכון ומנסה להתייעץ עם רופא נשים אפילו בטלפון, או עם אחות נשים, כדי לוודא אם צריך בכל זאת להיבדק.
את זה כתבתי מיד לאחר הגרידה
היו ימים שהלכתי,
בתוך מסך של דמעות.
היו ימים שנכלאתי,
בתוך מכלאות של אהבה
עזה, קשה ממוות.
מסומאת בבכי של כאב
הילכתי אז במסדרונות
מול יולדות ובלונים
מול דמעות של אחרים.
המיטה הצרה
לא הכילה תהומות,
בשיר ובמילים
הפרדנו שלשלאות.
החזרתי פיקדון
מפורק לגורמים
פרקתי עצמי
לחלקיקי כאבים.
אז אומרים:
״עוברים ימים״
״החזרת אותי בשנים״
״יולדו ילדים״
״כן, זה כאב
תהליך שעוברים...״
למות. לברוח. לא להיות.
פתרון של כסילים.
לחוש, לחוות,
ככה יוצאים גדולים.
ימים של תהום
שעות של שכול
דקות של אבדן נצחי
יעבירו? יקהו?
העליתי דווקא את 2 השירים האלו שכתבתי, השני מייד אחרי ההפלה והראשון - לפני כמה ימים, בעקבות עוד טריגר שעורר בי את הכאב
והשאלה ששאלתי מייד אחרי ההפלה- מתי זה עובר? כאב כל-כך חד, עצמתי, בלתי אפשרי לשאת
חשבתי שעם הזמן זה דוהה, קהה
ואני מרגישה שממש לא . עבר למעלה מחודש וחצי. הוא לא תמידי, כמו אז, אבל חד ועוצמתי כשמגיע.
ואני שוב שואלת-
זה דוהה עם הזמן?
הלידה הבאה מקהה את העוצמה?
או שלנצח זה נשאר בור פעור ונקודה כואבת עד מאוד....
אני יותר מאשמח לתשובות מה״ותיקות״ בתחום....
לצערי יש לי נסיון...
האמת שהיתה לי פעם הפלה ואחר כך לידות, ובאמת שזה הטשטש ואפילו די נשכח.
עכשיו כשיש לי כמה הפלות ברצף אני חושבת שגם הקודמים מצטרפים והופכים את הכל לכאב אחד גדול.
זה ידהה, אני בטוחה!
הבור הפעור יעבור.
נכון שיש דברים שלא עוברים, לדוגמא, המשוואה של הריון = לידה כבר לא יחזור.
כרגע אני עומדת גם במקום הזה של כאב שלופת, אבל אני יודעת שהוא ידהה.
תרשי לעצמך להיות עם הכאב, ככה אני עושה עם עצמי,
אני בטוחה שהכאב הזה ידע את הדרך החוצה מבלי שאלחץ עליו 
נראה לי שאם אתן לו מקום ואכבד אותו, בהמשך החיים הוא יכבד אותי ויתן לי לעבור הלאה 
קראתי כל מילה
אהבתי שכתבת שימצא את הדרך החוצה לבד....
את הכבוד ההדדי
תודה!
תודה שחווית את מה שכתבתי כמוני.
באמת העוצמה של הכאב למול קטנות הזמן שעובר ועובר לו...
עוררת בי הרבה מחשבות על התהליך. אני צריכה להסתכל מלמעלה על עצמי. לחשוב קצת מה טוב לי....
קראתי כל מילה
כל מילה במסע הזה
מזדהה מאוד
וחלק מהמילים היו ממש מוכרות לי-
כנראה העלית חלק מהשירים בעבר לכאן
והם כל-כך דיברו אליי כך שאני זוכרת אותם, לגמרי.
ועוד משהו שאני חושבת תוך כדי-
כשאנחנו כותבות להם שירי פרידה, הם עדינים כאלה. אוהבים. ממש לתינוק רך שצריך לשמור ולהגן עליו. למרות ובתוך כל הכאב שאנו מצויות בו,
אחר כך- נשארות עם הפצע הפעור, ומגיעות מילים חזקות ודוקרות: מדבר, משקעים,פחדים, להגמר, כאב שלא עובר
כאן כבר אין רכות, אין רחמים.
אני בכלל לא קלטתי ששלי מתקרב, יש כל כך הרבה טכני עמוס להתעסק בו בימים האלה... ואז כתבתי התייעצות בפורום לגבי יום ההולדת המתקרב שלי, ומישהי כתבה שהיא קיבלה מתנה ליום ההולדת שלה תינוקת, והכל חזר לי בבום לפנים. כי כן, זה היה אמור להיות סביב יום ההולדת שלי.
אין לי מילים חכמות, באמת. רק להמשיך ולהאמין שזה יבוא, וכמובן לא ימחק את מה שהיה, אבל שיש רפואה בעולם.
לעלות פה את הרעיון הזה
אני מאוד מחוברת למוזיקה
והאמת שבתקופה הזאת ליוו אותי שני שירים משום מקום
אחד של הראל טל רחמיך רבים ה'
מישהי שלחה לי את המילים האלה תוך כדי ההפלה והשיר הזה ממש ליווה אותי תוך כדי ואחרי
והשני זה תפילת הדרך של סגיב כהן (גם שיר לא אופייני לי אבל המילים היו בעלות משמעות עבורי בתקופה הזאת
עזר לי לשחרר את העובר ולאחל לו כל טוב
תוך כדי שכתבתי לו תפילת הדרך העלתי איזה שיר של תפילת הדרך וזה מה שיצא.
להרגיש איזשהי תחושת אמא היחידה שיכולה לאחל לו כל טוב להמשך הדרך...
באפל

שיר של ריטה- עטוף ברחמים
בשעות הספורות שהמתנתי בבית החולים לביצוע הגרידה
שמעתי שוב ושוב את השיר הזה
שניםםם שלא שמעתי אותו
למעשה מאז תום קורס ההכנה ללידה של הילד הבכור, אז השמיעו לנו אותו.
פתאום משומקום נזכרתי בו,
הרגשתי מין כזה דז׳ה וו, סגירת מעגל, חזרה למקום של חיים ראשונים דווקא בעת מוות.
שמתי אוזניה אחת לבעלי
אוזניה אחת לי
וביחד שמענו ובכינו.
השורה שהכי דיברה אלי
״אני תמיד אוהב זה ודאי יכאב״
כי אני היחידה שתמיד אזכור. ואוהב. עם ולמרות הכאב אני אמשיך לזכור.
כל כך פשוט וכל כך מנחם.
ואני זוכרת שבדרך חזרה מהבדיקה שבה קיבלתי "אישור" סופי לזה שההריון לא תקין שמתי רצף של שירים שעזרו לי לבכות בצורה נקיה כזאת, אבל לא זוכרת מה הם היו. חושבת שהיה שם את 'אל תעזבי ידיים' של עקיבא ואת 'סדר העבודה' של ישי ריבו. בלי קשר ישיר לאובדן לכאורה, פשוט שירים שישבו אצלי ונגעו בי עמוק בלב באותה תקופה באופן כללי.
בבית יש ב"ה שלושה ילדים של לפני ההפלות, וילד אחד של אחרי שתי ההפלות שלי.
אני כבר ב"ה בשבוע מתקדם
ואיכשהו הייתי בטוחה שעברתי את זה
אבל ככל שההריון הזה מתקדם הילדים שלי שלא זכיתי לגדל תופסים עוד ועוד מקום בתודעה
לא שהם לא היו שם קודם, הם שם כל הזמן
אבל עכשיו, יותר
כאילו צומחים שוב, יחד עם העובר שיש לי בבטן
ואני יודעת שגם הפעם, הם לא יצאו אל אויר העולם.
אני תוהה אם כל תינוק שיצמח אצלי מעכשיו בבטן יצטרך לשאת איתו את תודעת האחים שאינם
זה מרגיש כאילו שאחרי לידה של תינוק לעולם הרחם מצליח לחדש את עצמו לגמרי
אבל התינוקות האלה, שלא נולדו- משהו מהם ישאר שם לנצח. אותם הרחם לא מצליח לשחרר.
וכל פעם שיצמח שם מישהו הוא ישא איתו את התודעה הזאת, שהיו פה לפני שתי נשמות שלא הצליחו לצאת אל העולם.
נושא איתו שאריות של חיים קודמים, שלא הצליחו לצאת אל הפועל
והם, עולים אצלי יותר ויותר בתודעה
וסכרי דמעות שנראה היה שכבר עומדים איתנים נסדקים מחדש
ולאט לאט הרגשות שוב עולים, והסדקים מתרחבים
והסכר עוד רגע כבר לא עומד תחת העומס של הדמעות, נפרץ כאילו הוא לא היה שם מעולם
והעובר הקטן שברחם מרגיש הכל
איך זה מרגיש לתינוק שנמצא בתוך אמא כשאמא כואבת, כשאמא בוכה?
פעם ראשונה שהרגשתי צער אמיתי מהו.
תמיד אני קוראת סיפורי חורבן ושואה
ועדיין- אנחנו בדור שפע. דור אחר.
הצער תקף אותי בפתאומיות, דווקא כשהסתכלתי עם הילדים באלבום תמונות שלהם מהינקות
צער על החלומות
צער על מה שלא יהיה
צער על האובדן
על התינוק שלא יולד
ופשוט
בכיתי והתפללתי
והרגשתי את זה לעומק!
את צער החורבן!
הזכיר לי שאני צריכה לצום בלי שום הקלה כבר צום שני השנה כי אני לא בהריון (שחשבתי שעוד אהיה)
ואני לא בהנקה שחשבתי שאהיה.
אבל הייתי חלשה והצום היה לא פשוט, עדיין אני עם החוסר ברזל שמזכיר את תוצאות ההפלה.
מנסה לחשוב על שנה שעברה איפה הייתי שכל השנה הזאת התחילה.
שנה שעברה הייתי בהריון ובט באב אז התחילו כתמים ואז זה נגמר בגרידה ודימומים לכמה חודשים
ואח"כ שוב הפלה לפני חודשיים
אז בט' באב הזה הייתי עם ההבל של עמ"י ועם האבל שלי על הרצונות/החלומות/ שלא יתממשו
והתקווה למלאות בתחושות במחשבות.
והחולשה שהזכירה לי את האובדן שליטה.
בתפילה לימים טובים.
תודה ציפי
שולחת חיבוק על מה שעברת
ועונה לך גם על שאלתך
אני גם לקוחה של מכבי ואת כל הבעיות שלי בתחום הזה אני פותרת דרך בריאות האישה
שם את מגיעה ללא תור ומקבלת שירות של אחות, אולטסאונד ורופא/רופאת נשים.
וזה לא סותר את התור שתעשי לאחר מכן,
את פשוט אומרת להם שאת אחרי הפלה וחוששת לשאריות ויש לך תור עוד חודש ואת לא מעוניינת לחכות.
זאת הסיבה היחידה שאני לא עוזבת את מכבי. המוקד הזה מאוד נח
לשאלתך בד"כ אחרי הפלה אחת את לא תשמעי שיאמרו לך למנוע.
בגדול את צריכה לבדוק שהרחם נקייה ואת זה רואים באולטרסאונד
ולהתפלל שזה מקרה יחיד בעז"ה.
שיהיה בהצלחה בכל יקרה!!!
ותזכי לבשר בשורות טובות
אוסיף ואומר שגם אני חששתי אם מישהו ייתחס אלי.
והם מתייחסים אחרי ההפלות
זאת בקשה לגיטימית שאישה רוצה לדעת אם היא נקייה
ובאמת כשהגעתי ראיתי שלא הייתי צריכה לומר הרבה כדי שיכניסו אותי בין התורים.
אמרתי שאני חוששת משאריות מסיפור קודם ונגמר הדיון
גם בפעם האחרונה ביקשתי שוב אולטרסאונד לפני ההלה אחרי שידעתי שאין דופק ובכל אופן רציתי לעשות השתדלות אחרונה לפני שאני מקבלת החלטות על איך לבצע את ההפלה
וגם אז התייחסו אלי בלי הרבה מילים.
בשורות טובות יקרה
ציפי כהןכמה כיף לשמוע
ב"ה!
ומזדהה כל כך עם התחושות
אני כרגע בהריון, ובדיוק בהצפה של מחשבות על שני הילדים שלי שלא זכיתי ללדת
וגם כשמאז היה עוד הריון שנשא פרי ב"ה
הילדים האלה תמיד תמיד איתי
לפעמים יותר, לפעמים הם קצת באופק
אבל הם תמיד שם
חיבוק ענק
ומעכשיו רק בשורות טובות!
את הספסל ההוא שבעלי ישב עם הילדים שקיפצו ממתקן למתקן.
ואני חזרתי עם הבשורה בחיוך מעושה, את ההלם והשבר שנראו על פניו ואת המשפט שנצרב לי בזיכרון "אבל את חזקה נכון"
בטח חזקה.
וכי יש לי אופציה אחרת?
בלי תמיכה את חייבת להיות חזקה.
ואת הבנות האלה, שישבו בספסל לידנו ואכלו להנאתן פיצה, וצחקו.
צחוק משוחרר כל כך.
רציתי להיות שם.
במקום המשוחרר הזה.
אבל הייתי במקום אחר.
פצוע.
מדמם.
חונקת את הצער והדמעות.
רוצה הריון ולו רק בשביל למחוק מהזיכרון את מבע פניו ההמומות של בעלי היקר והאהוב.
זה הכי קשה לי.
מהכל.
תודה לבורא עולם על האוצרות שנתן לי בקלות
בלי להתאמץ, בלי לפחד, בלי לחשוב, בלי למצמץ.
כל כך שמחה שהם באו בקלות, שהתחלתי ברגל ימין.
תודה לך בורא עולם!
בעז"ה מאחלת לכולנו מעכשיו ואילך הריונות תקינים. עם עוברים בריאים ושלמים. בידיים מלאות!
הכאב החד הזה
הצורב
שאנו מרגישות
שמשתקף בפנים
של הקרובים אלינו ביותר...
מזדהה עם מה שכתבת
עם החובה לא להתפרק
גם כשהלב צורח.
והעולם-
ממשיך בשלו
עם הפיצות והגלידות...
מקווה שאת נותנת לעצמך את המקום להרגיש וגם להתפרק אם ומתי שאת צריכה
זה קשה וכואב אבל זה חלק מהשחרור
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!