מזמינה אתכן.ם לתרגיל קטן של דמיון והתבוננות.
לכו עם הלב.
מה דעתכן.ם, מה עולה לכן.ם עכשיו בראש?
מה היית משנה אילו היית יכול.ה?
כתבו רק אם מתאים לכן.ם כמובן ורק אם מרגיש נכון.
בפנטזיה- הייתי משנה את הזמן
קופצת קדימה רואה את עצמי בעוד חצי שנה ככה... איך דברים מסתדרים להם כבר.
במציאות- הייתי משנה את עצמי, להיות שלווה יותר ופחות לחוצה. (אבדן הריון, אבדן עבודה, והלחץ הזה של- מי הבטיח לי מה יקרה מתי... צריכה להתחזק באמונה.)
משחררת... נהנת עם בעלי בלי לחשוב אולי עכשיו כן?.. לא מצפה לכלום.... משליכה.
בהתחלה רציתי לכתוב שהייתי משנה את העבר ויולדת תינוקת חמודה,
ועכשיו בהריון לתינוק הבא.
אבל אז ידעתי שזה לא נכון, שאני לא רוצה לשנות את הדברים האילו,
כי אני יודעת שה' מוביל את העולם והוא עשה את כל הסבל הזה לטובתי.
ואז החלטתי שהייתי רוצה לגרום ללב שלי להרגיש שזה לטובתי.
ואז לא הייתי בכלל מצטערת...
יום לפני שקיבלתי מחזור ראשון אחרי גרידה
עדיין היה בטא חיובי
(הייתי צריכה בדיקת דם מסיבה אחרת אז בשביל הסקרנות מה קורה איתי ביקשתי הפנייה גם לזה)
את יכולה לבצע בדיקת דם מתי שבא לך
בלי שום הכרות עם הנושא הספציפי.
אני חושבת שאולי כדאי לברר אם יש איזה שהוא רופא שכן הולך על הגישה הזאת ומראש ללכת אליו.
וגם לך @shiran30005 וכל מה שעברת (ואת כל כך מיוחדת) הלוואי וזה יהיה הפתרון.
בשורות טובות לכם ולי ולכולם 
שלום לכולן, לצערי גם אני מצטרפת... לא בדיוק אובדן הריון, אבל אני מניחה שאני יכולה לשתף כאן ולשאול. לפני שלושה שבועות נפטרה הפגה הקטנטנה והמושלמת שלי, שנולדה בשבוע 25, לאחר חמישה שבועות שעכשיו כל יום ויום מהם יקר ערך כמו חיי בעיניי. מעולם בחיי לא הייתי עצובה כל כך ולא הרגשתי נורא כל כך, ואני יודעת שזה לעולם לא יעבור. אולי יהיה חלק מהחיים ולא כל החיים כולם כמו שזה עכשיו, אבל לעולם לא ייגמר.
אני כאן בעיקר כי אני מחפשת רופאה לבירור של אחרי הלידה. להבין מה קרה, איזה בדיקות אני צריכה לעשות עכשיו (ואיזה לא), ומה צריך לעשות בעתיד כדי להימנע מאסון נוסף עד כמה שניתן. זה היה ההריון הראשון שלי, ואני מאוד לא מבינה בתחום.
אתאר בקצרה מה קרה: נקלטתי להריון מהר מאוד, לאחר חודש אחד בלבד של ניסיונות. ההריון התפתח יפה, לא היו לי בחילות כלל וחוץ מעייפות קלה לא הרגשתי בכלל שאני בהריון. בשבוע 12 עברתי בדיקת סיסי שלייה, בשל X שביר. שבוע בדיוק לאחר הבדיקה, בשבוע 13, הופיע דימום קל בניגוב בלבד, שהרופא קבע שהוא דימום ישן. בבדיקה לא ראו הפרדות שלייה ולא שום דבר, ונשלחתי לנוח בבית יומיים ולאחר מכן להמשיך את חיי כרגיל. כל יתר הבדיקות יצאו תקינות לגמרי לכל אורך ההריון, ולא נצפתה שום המטומה או הפרדות שלייה.
בשבוע 24 התחלתי להרגיש התכווצויות. לא בדקתי אם הן סדירות או לא, כי הנחתי שלא ושהן נובעות מזה שלא שתיתי מספיק מים פשוט. יום אחר כך חשבתי שאני מרגישה פחות תנועות עובר - מרגישה אותן, אבל פחות ממה שאני רגילה להרגיש. יום לאחר מכן (היום השלישי להתכווצויות) הופיע דימום בניגוב. בשלב הזה נשלחתי לבית החולים.
הגעתי לבית החולים עם צוואר רחם של 44. לאחר יומיים כשצוואר הרחם נבדק שוב, הוא היה 22. לאורך השבוע שהייתי מאושפזת ההתכווצויות גברו, והפכו באיזשהו שלב לסדירות וכואבות. קיבלתי עירוי בלבד, שעזר. הדימום (שלא פסק עד הלידה) התגבר, וכבר לא היה בניגוב בלבד. הצוות הרפואי טען שמדובר בדימום חום ולא טרי, אבל בעיניי הוא כן הלך והפך וטרי יותר. כל הזמן הזה, האולטרסאונד לא הראה כל בעיה בשלייה. התחלתי לקבל כדורי פרוגרסטרון (שמהם הספקתי לקחת רק שניים), ובבדיקה שלישית צוואר הרחם שלי היה דינמי ונע בין 21-24. לאחר שבוע שוחררתי הביתה על אף שלא הייתה הטבה ולמרות צוואר הרחם, ובאותו יום חזרתי כבר לחדר לידה. הגעתי עם צוואר רחם מחוק לגמרי, ללא זיהום נרתיקי ועם התכווצויות סדירות וכואבות. הייתי בחדר לידה שלושה לילות עד שהתינוקת הנפלאה והמושלמת שלי נולדה, נושמת בכוחות עצמה ולא זקוקה להנשמה, כמו נמרה. היא התפתחה באופן מדהים בפגייה, הדהימה את כל הרופאים שכבר הבטיחו לנו שאנחנו מפה הולכים הביתה, ושנפסיק כבר לדאוג. אחרי חמישה שבועות ויומיים - יותר משבוע אחרי שהסיכון כבר חלף - תקפה אותה מחלת המעיים הנוראית של הפגים (נק) והיא לא יכלה לה.
השלייה לא יצאה בשלמותה בלידה, והייתי צריכה לעבור ריביזיו. היא נשלחה לפתולוגיה אבל לא קיבלתי מהם תשובה. במכתב השחרור שלי מבית החולים נכתב כי הסיבה ללידה המוקדמת הייתה הפרדות שלייה.
לא הספקתי לחפש הרבה, אבל לא שמעתי עדיין על סיפור כמו שלי. ממה שנתקלתי, הפרדות השלייה קורית בבית אחת, או שרואים אותה באולטרסאונד, או שיש איזושהי עדות אחרת. אני הרגשתי לכל אורך האשפוז שלי שהרופאים רק רוצים לשלוח אותי הביתה, ושאני לא מדאיגה שם אף אחד. אפילו לא הומלץ לי לשכב ולהימנע מעמידה/ישיבה, למרות צוואר הרחם הלא יציב והמתקצר.
יש לי צורך מאוד גדול בפגישה עם רופא הריון בסיכון בהקדם האפשרי. אני גם מאוד רוצה להבין מה קרה עד כמה שניתן (ואם מישהי כאן יכולה לתת לי כיוון כלשהו, זה יעזור לי מאוד), וגם להתחיל בהקדם האפשרי את הבדיקות שאני צריכה לעבור. אני יודעת שזה מוקדם מאוד לחשוב על היריון נוסף, אבל אני רוצה מאוד להיות אמא, ולא רק אמא שכולה. אשמח לשמות של רופאי הריון בסיכון מומלצים ולא פחות מהכי טובים, לא אוכל לעמוד באסון נוראי שכזה שוב. אני מירושלים ובמאוחדת בעיקרון, אבל לא אכפת לי לעבור קופת חולים או ללכת לפרטי.
השמות ששמעתי עליהם בינתיים ואשמח לחוות דעת אם מישהי מכירה הם פרופסור סמואלוב, פרופסור קופרמינץ, ד"ר שלומי יהלומי, פרופסור/ד"ר יגל ופרופסור/ד"ר הוכנר.
בשורות טובות לכולנו 3>
הכי הכי מפחיד אותי בעולם לעבור את החוויה הזאת שוב, אם אני אגיע שוב לחדר לידה ורופא הילדים יהיה שם אני די בטוחה שאני אנסה לנעול את הדלת שלא יוכל להיכנס.
מצטערת מאוד לשמוע על האובדן שלך...
לאיזה רופא הגעת אחרי, לבירור שאחרי הלידה? איך יודעים איזה בדיקות כדאי לעשות? וכמה זמן חיכית עד ההריון הבא, אם אפשר לשאול? אני מאוד לא רוצה לנסות שוב ממקום של "תחליף" או כאב, אבל אני גם מאוד מאוד רוצה שיהיה לי משהו שמח בחיים...
אצלי באולטרסאונד בכלל לא ראו כלום ממש עד הלידה עצמה, והדימום הראשון היה כבר בשבוע 13... הכי מפחיד אותי שזה התחיל בגלל בדיקת סיסי השלייה. אמנם בכל מקום באינטרנט כתוב שאין קשר בין הבדיקה להיפרדות שלייה, אבל אם צבטו חלק מהשלייה ומשכו אותה ושבוע אחר כך הופיע לי דימום ישן... קשה לי מאוד שלא לחשוב על זה, שאם לא הייתי עושה את הבדיקה אולי זה לא היה קורה.
ממש מבינה את מה שאת אומרת לגבי ההכחשה... אם הייתי יכולה, הייתי פשוט טסה מכאן ולא מספרת כלום לאף אחד, נכנסת להריון סודי ביותר ואפילו לאמא שלי לא מספרת. אפילו קצת מפחיד אותי להיכנס להריון ולגלות שזו בת, אני עוד עלולה ממש לייחל ולקוות שזאת האהובה שלי שחוזרת אליי, אפילו שאני יודעת שזאת לא ושהיא לעולם לא תחזור. אף תינוק לא צריך להיות תחליף, אבל אני לא יודעת איך אפשר להגיע למקום הזה כרגע...
אני מאוד מקווה שזה יהיה משהו פשוט שאפשר להתגבר עליו, בינתיים יצא לי לדבר עם אמא לחמישה פגים. לא יודעת איך אפשר לשרוד דבר כזה שוב ושוב.
רוצה רק לציין, שנראה לי שמותר להתלונן לקב"ה (אני לא רב
)
מותר לבכות ולספר לו עד כמה שקשה כבר ואי אפשר לסבול.
ואפילו לספר לו איזה קשיים את עוברת.
זה כמו שילד מתלונן להורים, זה לגיטימי. ורק מראה כמה את מאמינה שהכל ממנו. וכל הכוחות בידיו. (זו דעתי כמובן)
ושוב אני מציינת שלי מרגיש שאת בעלת כוחות נדירים.
את עוברת דברים גדולים וטבעי להחלש ולהשבר מהם.
נשגב מבינתי איך עוברים 7 הפלות...
בוכה יחד איתך על האובדן
זה כלכך מצער
יש איזושהי תקווה ציפייה ושום דבר לא מתממש
את משהו מיוחד שאת עוברת כבר פעם שביעית את כל זה
ה׳ יפתח לך את אוצרו הטוב ובאותה מידה של צער-
ייתן לך שפע טוב וברכה
❤️❤️❤️❤️❤️
נשמע ממש לא פשוט מה שאת עוברת
האי וודאות הזאת לא נעימה בכללל?
כשאני חיכיתי להפלה בבית בתחילה חשבתי על הרעיון הזה שזה אצלי ואין בו חיים וזה קצת מלחיץ ולא נגמר ומה יהיה מחר
ואז לקחתי את זה למקום של פרידה בנחת ולא בבאת אחת , הנחתי לזה לקרות לאט לאט, הייתי בים הלכתי למישהי שעזרה לי לעשות פרידה, נתתי לעובר הזה משכן לעוד קצת ימים ושיפול כשיפול ובסוף נפל
לא לכל אחת זה מתאים, לא לכל סיפור
בייחוד אצלך שלא ברור מה קורה עם ההריון
ובכלל מה שאת עוברת בהריונות.
שתזכי למלאות
חיבוק גדול
לפני שנתיים עברתי לידה נוראה בשבוע 20. איבדתי עובר תקין לחלוטין כנראה בעקבות נפילה שלי והיפרדות שיליה.
מאז לא הצלחתי להיכנס להריון, עברתי תקופה קשה של נסיונות וטיפולי פוריות ולפני כחודשיים סוף סוף נכנסתי להריון
הייתי בעננים אך לצערי אתמול באולטרסאונד בשבוע 8 נודע לי שהעובר ממש קטן ובלי דופק
איך אני גומרת עם ההריון הזה בצורה הכי קלה שאפשר? (ואיך לגרום לרופאים להאמין לי שאני יודעת את התאריך המדויק של הביוץ ואני יודעת שההריון לא תקין ורוצה כבר לסיים אותו ולעבור הלאה? הרופאים לא נותנים לי לעשות הפלה למרות שהבדיקות מראות חד משמעית שההריון הזה אבוד, הייתי אתמול יום שלם במיון וחזרתי הביתה בלי שום התקדמות)
מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה שוב??
זאת הפלה שישית שלי, עשיתי בירור יסודי ולא מצאו סיבה לכל הסבל הזה
הם אומרים שצריך לחכות 11 יום מהאולטרסאונד הראשון שראו שאין דופק בשביל להיות בטוחים. אני יודעת את התאריך המדויק של הביוץ כך שאני בטוחה שאני בשבוע 8 וזה לא הגיוני שאין דופק. בינתיים אני מחכה בבית ואמורה להגיע שוב ביום חמישי.
דוקא בגלל שעברתי הרבה גרידות אני מפחדת מעוד גרידה. אומרים שזה יכול לעשות הידבקויות/ צלקות
תודה על התמיכה!
לפני כמה ימים הייתי בסוף שבוע 6 ואמרו לי גם כן לחכות לאולטסאונד הבא, הגעתי בעקבות דימום. אחרי יום הגוף בעצמו עבר הפלה טבעית. יחסית לא היה נורא. נתנו לי ציטוטק אבל הגוף עשה כבר את רוב העבודה. חברה שלי קיבלה כדור ציטוטק בגלל שלא היה דופק ועברה חוויה קשה בבית-שבוע 11. ככל שההריון יותר מתקדם זה יותר קשה, לדעתי.
אחרי שבועיים של חוסר וודאות קיבלתי עכשיו ציטוטק. מקווה שיעבור בקלות
מאחלת לך בשורות טובות בקרוב!
כמעט אחרי חודשששים מההפלה שניה בשבוע 17 העזזתי לפנות לפני כמה ימים למרפאה להתחיל קצת לעשות בירור לחזור לבדוק מה קורה איתי , משיהי מתוקה הפנתה אותי לרופאה שמתמחת בפריון, מצאה לי תור באין כניסה
חזרתי ממנה מרוקנת, רק הסיפור המסובך הזה שמלווה אותי כבר שנה שלמה,,, ווהעניין הטכני הזה שהרופאים מאוד טכניים ורק רוצים הסברים יבשים, יאמר לזכותה שישבתי שם שעה וחצי להסביר מה קרה לי כל השנה הזאת.
רק שזה התחיל לא טוב כי לא הגעתי עם המסמכים הרצויים והיא השתגעה מזה ולא הפסיקה לומר שמעי למה באת לפה היום
והרגשתי שאני עוד רגע יורה בה
ופשוט בשלב כלשהו קמתי ללכת שהבנתי שהיא לא בעניין להבין את הסיפור,
רוצה משהו קצר כאן ועכשיו. עד שהיא נרגעה מהמחשב ומהדפים
אני גמורה מהשיחה איתה,
חזרתי בלי טיפת כח להתחיל בירור ולסדר את כל המסמכים , ולהשיג לה תשובות מכל הפתלוגיות שנשלחו בשנה האחרונה
אמאלה כמה כח צריך, לא מספיק הפלה בשבוע כזה, עוד התיק הזה של הבירור והחוסר וודאות.
חזרתי עם כאבים בבטן וידעתי שזה בגלל ההצפה הרגשית ואין לזה סיבה ממשית רק אחרי כמה שעות נרגעו הכאבים
אני קמה בבקרים כבר תקופה מרוקנת. (לא נעים לי מעצמי כבר , אני אומר לעצמי יאלה עוד מעט את חודשיים אחרי)
אז בבדיקות דם שעשיתי היום ראו שהברזל נמוך המחסנים גם, באמת מעיד על החולשה שאני מסתובבת איתה
והאמת אין לי כח לברזל הזה , זה רק מציף אצלי את כל ההריונות.
קיצור ה' יעזור.
גם מאז ההפלה כשאני קמה בבוקר יש לי כל הזמן תחושה לא נעימה ברגלים, שאני דורכת עליהם כאילו משהו נדפק
אחרי כמה רגעים זה עובר.
התחלתי לקחת נוברינג לפני כמה ימים אני מקווה שזה לא מוסיף ל לתחושות הלא נעימות(שונאת תרעיון הזה של המניעה, אבל אין ברירה, אני בחרדה רק מהמחשבה שאני יפיל שוב, חייבת לאגור כח ולאפס תמחשבה ולסיים את כל הבירורים לפני שאני מעיזה להכנס שוב להריון)
זהו בנות מאחלת לכולנו שנזכה למלא את החלל לאו דווקא בתינוק, סתם להרגיש תחושת מלאות כזאת
חיבוק גדול לכולם לימים הבאים כל אחת והמסע שלה
שלום לכולם,
כבר פרסמתי את המחקר שלי כמה פעמים כאן בקבוצה, פחדתי שהפרסומים שלי חזרתיים מידי וניסיתי להקפיד למרווח אותם כמה חודשים בין פרסום לפרסום. אני מתקרבת לסוף הזמן שהוקצב לי למחקר על ידי האוניברסיטה, ולצערי עדיין חסרים לי שמונה נבדקים.
זקוקה לעזרתכם ועזרתכן על מנת לסיים את המחקר.
בסוף המחקר לאחר שאכתוב את הממצאים אני מקווה לפרסם אותם וכמובן שגם אעביר אותם לבתי החולים בתקווה כי יעזור לבנות מערכת תמיכה טובה יותר עבור גברים, נשים וזוגות שחוו אובדן קשה זה. בית חולים בילינסון כבר הביע התעניינות בממצאים.
אני מודה לכול הגברים המדהימים שהשתתפו במחקר וכול מי שעזר ועזרה להעביר את המחקר הלאה וכמובן על ההערות והארות שעזרו לי הן כחוקרת, הן כאחות מוסמכת וכמובן כאדם.
המחקר עוסק בקשרים שבין זמן שעבר מאז אובדן ההריון, עוצמת אבל, צמיחה פוסט-טראומטית ותמיכה חברתית בקרב גברים בישראל. המחקר במסגרת לימודיי תזה לתואר שני בסיעוד באוניברסיטת תל אביב.
כמובן שאני זמינה בפייסבוק, במייל ובמספר הפלאפון שמצויינים בקישור בשאלון. הערות והארות יתקבלו בברכה!
אותו מצב כמוך בדיוק,
כולל העובדה שהמחזור נחת עלי בהפתעה גמורה
אחרי שהיתי בבדיקת רופא והוא אמר שסביר להניח שהוא יתעכב בגלל ציסטה בשחלה
(והיינו מותרים רק שלושה ימים בין לבין. לפחות זה...)
אין לי עצות
גם אני מרגישה כבר משוגעת
זה זמן הזוי
ומעצבן
וקשה
ורחוק
ועם הורמונים נונסטופ
עם הזיות מחרידות
חיבוק לשתינו.... אני מנסה למתוח את האופק קצת רחוק , לנסות להסתכל עוד שנה ככה כי הכל זמני
קודם כל- מעריצה אותך על האמונה התמימה
הקבלה שהכל מאת ה׳
את ממש מיוחדת!!
זה אבדן כל-כך גדול ועוד בפעם השלישית- זה אבל קשה מנשוא!
את הכי נורמלית,
לא, זה לא הגיוני שעכשיו תתחזקי בית
ותבשלי ותאפי
ותנקי ותדאגי להכל
כשהלב בכלל נמצא במקום אחר, מחפש משהו בלתי מושג...
אהבתי שאת מלטפת את ליבך, זה כלכך חזק ועצמתי
אני בטוחה שה׳ ישלח ושולח לך גם לטיפות ש לאהבה
במקומות שלאו דווקא רואים ומרגישים אותם
מתפללת איתך שהעצב יעבור
שנזכה להגיע ולהחזיק ביד את התינוק החלומי, הממשי
ולא רק בחלומות....
העניין הוא שזה גורם לי לפחדים גדולים בהריון.
בתחילת ההריון הייתי כל הזמן בחרדות האילו.
עד שמשהי קרובה אמרה לי בתקופת ההריון משפט כל כך חכם שממש שהחזיק אותי..
היא אמרה לי שלכל תקופה יש את המצוה שלה.
ואנשים יכולים להיות נורא בוטחים או מאמינים, אבל החכמה לבטוח בזמן שקשה!
כל ההריון שננתי לעצמי כל מיני אמירות של בטחון בה'.
שבשביל הקב"ה אני לא חלק מסטטיסטיקה אלא אחת ויחידה עם השגחה פרטית.
ו"כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט"
ושהכל בידיים שלו ועוד ועוד.
אמרתי משפטים חיוביים לעצמי, דמיון מודרך וכו' וכו'.
וכמובן, ישנתי אכלתי ועבדתי עם ספר תהילים צמוד אלי
ואז הגיע הסוף המאכזב...
ועכשיו אני שואלת את עצמי, מה העבודה שלי בתקופה הזאת?
צריך לקבלת את הגזירה באהבה. אבל איך עושים את זה?
איך אצליח למלא את הלב שלי בשמחה למרות הריק הזה???
ואי אפשר בלי להגיד לכם תודה, תודה ענקית על זה שיש בכלל מקום כמו פה, שאני יכולה ככה לכתוב מהלב.
ולקבל הבנה וכוחות ממכם, תודה!
קראתי שוב ושוב...
כתבת מדויק
נתת לי לגיטימציה לתחושת ה״ניתוק״ הזו מהעולם
הם מצד אחד
ואני מהעבר השני
וזה באמת אבל
הצטערתי לקרוא..
ממש חויה לא פשוטה, לחוות פרידה מהריון פעם שלישית ועוד בגרידה
תחושה של חוסר שליטה על הגוף?,,,
ובכלל האובדן..
אחרי גרידה לפחות אצלי וממה שהבנת זה לוקח קצת זמן עד שהדימום נגמר.
כמובן שהסיפור משתנה מאחת לאחת
אך אני מבינה שאצלך זה בימים הראשונים וזה תקין לחלוטין.
אני מוסיפה על זאת שהגיבה לפני
שבאמת לפעמים ההתנקות מגיעה בגלים
יש ימים יותר עדינים בלי כלום יש הכתמות ויש כאלה עם דימום
הרחם מתנקה מהכל
לכן מגיעים חודש אחרי לפעמים לפני לראות שהכל יצא
שולחת לך חיבוק גדול ללימים הבאים
ציפי כהן
הי,
ראשית אני מצטערת באמת בצערך ובצער של הרבה מאיתנו....
אני עברתי את זה מספר פעמים ויכולה לספר לך מה קורה,
אני יודעת שיש אפשרות לעשות עם כדורים אבל את זה לא עברתי כבר הייתי בשלב מתקדם יחסית...
הגרידה עצמה לא כואבת, הכדורים לפני יכולים לפעמים קצת לכאוב, לא משהו הסטרי בכלל, ברמה של אקמול.
פעם אחת, בערך שעה אחרי הציטוטק התחיל לי דימום ממש רציני והריצו אותי לחדר ניתוח,
אבל גם אז הרופא אמר לי שזה בסדר גמור.
אני מאוד מזדהה עם הקטע של ההרדמה, אני גם מפחדת מהרדמה פחד מוות.
מה שעוזר לי מאוד, זה התחושה הזאת שרק הקב"ה איתי בחדר הזה, דמיינתי שהוא נותן לי יד ונמצא איתי ברגע הזה,
הכי עזר לי, זה לשחרר ולתת לו להוביל את המהלך, אני לא לגמרי יכולה להסביר את התהליך,
אבל זה נתן לי לעבור את זה ממקום מאוד מאוד מקבל. הרגשתי את עצמי מרפה מהלחץ... במקום הזה אני לא המובילה אלא הוא,
הוא הוביל אותי והוא גם ימשיך...
סוג של "כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי".
אני יכולה להגיד לך שזה היה אפילו מרומם ומרגש, אבל זה נשמע פלצני.
בכל אופן, כאב הלב הוא לאין ערוך גדול מהכאב הפיזי, זה באמת הקטע הזעיר בעניין.
לפחות אצלי, (אני בטוחה שיש כאילו שזה אחרת)
אני מאחלת לך מכל הלב (וגם לי) שתשכחי את העניין מתוך שמחה במהירות.
כמו שאמרתי, לא ניסתי.
עד איזה שלב אפשר לעבור הפלה בכדורים?
כאילו עד איזה שבוע?
או שאולי אפשר כל הזמן?
אמרו לי שעלי לחזור חודש עד שישה שבועות אחרי הגרידה לגניקולוג לוודא שהכל תקין
תכל׳ס- נשאר לי עוד התור שקבעתי אי אז למעקב הריון רגיל...
זה יוצא שלוש וחצי שבועות אחרי
זה מדי מוקדם או בסדר ללכת?
מציינת שקשה להשיג תורים זמינים אצל הרופא הזה, כך שלבטל קל אבל לקבוע הרבה יותר קשה.
ועוד משהו- אם יש לכן טיפ איך לא לבכות אצל רופאים...
כל פעם שאני צריכה לתת מידע רפואי ענייני על ההפלה הקול שלי מתחיל לרעוד, הדמעות מציפות...
אתמול הייתי אצל רופא בנוגע לברור רפואי שקשור לנושא והיה לי ממש קשה ככה להתפרק מולו
זה מביך אותי בטרוף למרות שזה בעצם מאוד הגיוני. איך שולטים בזה?
קודם כל אומר שכואב לשמע על מה שעברת
אאז אני שולחת לך חיבוק ואני איתך בכאב .
לפעמים בגלל הגרידה לוקח זמן עד שמחזור מגיע , כי הרירית דקה.
אני חודש ושושלה שבועות אחרי ועדיין לא היה מחזור
ובאולטסאונד שעשיתי ביום ראשון (שהיה) ראו שאני לפני ביוץ
כך שיש לי עוד שבוע פלוס לפחות
אז אני איתך בפחדדדדדדדדדדד הזה
ונותנת לך סיכוי להבין שלא בטוח שאת בהריון
דרך אגב מזה השקפים האלה?
אני מחפשת משהו זמני אד שאגיע להחלטה בבירוים על מניעה
היי אהובות.
חודש אחרי הניתוח להוצאת חצוצרה עם העוברי.... המחזור הגיע מוקדם מהצפוי.
לפני שבוע בדיוק.
אממה, מעבר לכך שציפיתי שיבוא מאוחר יותר לפי כל מה שאומרים
הוא מתארך לו.. כבר שבוע ולא נראה סיום באופק
וכואב כמו בשיא ..
והלב איתו. כי בטח הביוץ יתפספס לו החודש..
עוד מישהי שמחזור הגיע לה פחות מחודש להפלה?