פורום אבדן הריון (עמוד 24)

בהצלחה ותרגישי טוב

ותני לנו נפנוף שלום אחר כך ...שנשמע מה היה.
חיבוקים!!
כמה מותח...

בהצלחה נשמהההה..
יואוו איזה לחץ...
תבשרי לנו בשורות טובות בעזרת ה'

טפוטפו
שככה ימשיך אמן

שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות!

והרבה בריאות להמשך!
אמן.

הסיפור שלך טלטל אותי לגמרי..

איזו התמודדות הייתה לך..

היה לי ממש קשה לנחם אותך..

ב"ה!!

איזו שמחה אדירה!!

תודה רבה לך שחזרת לספר!!

ממש שימחת אותי!!

אלופה!!

ואני חשה שאת מדברת על עוד הריון, במבט קדימה וברצון שלא להרים ידיים, לנסות שוב, להיענות לצורך של בעלך ולהקשיב לרופא...
אבל הלב, והנפש, והגוף- כולם מסתכלים אחורה,על כל החוויות הקשות שעברת, 4 הפלות שכל אחת מהן הורידה עוד פיסה מהלב שלך ומהבריאות הגופנית והנפשית שלך, מהחיות והשמחה שבך, מהתקווה לעוד ילד/ה, מהיכולת להכיל...
כל חוויה כזו היא קשה להכיל בפני עצמה.
ואת חווית לא אחת ולא שתיים. חווית ארבעה אובדנים, אחד אחרי השני, ללא סיבה נראית לעין וללא יכולת לנבא את העתיד.
אני חשה שאת נמצאת במצוקה, כלואה בין הרצון הגדול לנסות עוד, והקולות השונים סביבך שדוחפים לנסות שוב, לבין הקולות (הבריאים והחשובים מאוד!!) בתוכך שאומרים לך רגע. בואי נעצור שניה. אני לא יכולה לשאת עוד. יש גבול ליכולת הנפשית והגופנית... אני צריכה לנשום רגע,
לנוח רגע,
ואולי גם להביט אחורה רגע (או כמה רגעים, כמה שאצטרך)
ולהבין.
מה עברתי.
מה חוויתי.
מה איבדתי.
מה רציתי.
מה אני רוצה היום?
האם אני רוצה עוד?
האם בכלל יש לי כח?

אני חשה את כל הקולות בתוכך, ואני רוצה לומר לך- יקירה. תקשיבי לעצמך. את חשובה לאין שיעור! לילדים שלך הקיימים, למשפחתך, וקודם כל- לעצמך.
את חשובה ואהובה ואת מודעת לכך שאת במירוץ לעוד הריון ועוד ילד, אבל באמת מבפנים את אומרת: די. אני זקוקה למנוחה. לתקווה. ואולי להירגע מכל מה שעברתי.

מותר לך.
ובעיני גם ראוי וכדאי לך.
לעצור, לנשום, להבין מה עברת.
לתת לעצמך רגע להביט אחורה, בליווי איש מקצוע, שיעזור לך להבריא את נפשך הפצועה והכואבת.
עבר טראומה אחרי טראומה אחרי טראומה אחרי טראומה... הגוף מצולק, הנפש זוכרת הכל, ומבקשת מנוחה.
מבקשת לזכור, לעבד, להבין.
מבקשת להתאבל על אובדנייך,
מבקשת נשימה.

לכן אני אומרת: יקירה, איני יודעת למה כל כך רוצים לרוץ (אולי את בגיל מבוגר?)
אבל אם אפשר היה, הייתי אומרת לך למנוע עכשיו למשך תקופה.
וללכת לטפל בעצמך מבחינה רגשית.
ולתת לעצמך זמן לבכות את אובדנייך, לטפל בפצעייך הפתוחים, ולקבל כוחות חדשים להתמודדויות.
אל תלכי כך לעוד התמודדות, כשאת גם כך כל כך סחוטה.

אני חושבת שבעלך צריך להבין שאת במקום רגשי כאוב, מדוכא, עצוב ויש צורך לתמוך בך מכל הלב על העבר הקשה שעברת. ולא לדחוק בך להיכנס לעוד הריון כשאת כל כך שבורה וכואבת.
להריון נוסף, במיוחד הריון לאחר אובדן, צריך להיכנס עם כוחות. גופניים ונפשיים. ועם מודעות. ועם מינימום של עיבוד פנימי של מה שעברת, כדי שהפחדים לא יכריעו אותך וכל מה שעברת לא יפרקו אותך מבפנים אלא דווקא תיבני מזה ותקבלי כוחות.
ואפשר להיכנס עם כוחות להריון.


לסיום אספר לך את הסיפור שלי בקצרה, אולי יתן לך מעט תקוה. נולדו לי שני ילדים בריאים, ההריון בשני היה עם רעלת בסופו.
בהריון השלישי היתה לי רעלת מוקדמת חמורה, הייתי בסכנה, נאלצנו להפסיק את ההריון וללדת בשבוע 24.
לאחר כחצי שנה של מניעה אמרו לי לא להיכנס להריון יותר. שזה מסוכן לי.
מנעתי הריון והלכתי לטפל בעצמי, באובדן ובטראומה שחוויתי.
לאחר 4 שנים (אני יודעת, זה זמן ארוך מאוד אבל זה מה שנדרש ממני כדי לאסוף את עצמי רגשית וכדי לקבל רופא שיסכים)- הצלחנו להרות בליווי רפואי צמוד עם קלקסן ואספירין, הרבה בדיקות ומעקבים אצל שני פרופסורים, ולבסוף נולדה לנו ילדה מתוקה.
היום היא בת 5.
מופלאה.

מה אומר...
אפשר. ודאי שאפשר. יש הרבה מה לעשות כיום. לרפואה יש פתרונות רבים.
אבל לפני שהולכים על זה- כדטי למצוא כוחות נפש וגוף.
ולהיאזר בסבלנות.

חיבוקים, אשמח שתראי את ההודעה לבעלך ותדונו על כך ברצינות ובעומק.
ואם צריך עזרה במציאת מטפל.ת- אפשר לפנות אליי ואנסה לסייע.

חיבוק חם!!!

וואו את מדהימה!

תארת במדוייק את כל הרגשות, את התסכולים ואת כל מה שנמצא בפנים.

תודה ששיתפת מהמקום האישי. באמת משמח ומעודד לשמוע.

 

אני לא בגיל מבוגר, אני בת 31, ד"ר זכות פשוט לא מבין מה הסיבה לחכות, אני לא יודעת אם את מכירה אותו, יש לו הומור קצת משונה, והוא אמר לי למה לנוח? נחים בין 2 ל-4. 

בעלי לא דוחק בי בכלל, הוא בעצמו צריך להרגע מכל זה, גם לו חוויית האובדן לא פשוטה, אני מרגישה שאני לא יכולה לנסות שוב עד שאני לא מוצאת מה הבעיה, כאילו לקבל מעין הבטחה שזה לא יקרה שוב, אבל ברור לי שלא אקבל הבטחה כזו מאף אחד.

יש לי תור לפרופ' קראפ בעוד כמה חודשים ואני לא יודעת אם יש לי בשביל מה ללכת, אם הוא יחדש לי משהו או שלזרום אם הרופא הנוכחי.

 

אבל כמו שאת אומרת אני חייבת לקחת את הזמן, לשקם את עצמי, את הנפש.

אני צריכה לעשות בקרוב היסטורוסקופיה ניתוחית לפתיחת הדבקויות ברחם שנוצרו בגרידה האחרונה, וזה עוד משהו שלוקח כוחות.

 

אשמח לקבל המלצות על אשת מקצוע שתעזור לי לעבד את מה שהיה.

 

תודה רבה❤

את ממש מיוחדת.

אז קחי רגע נשימה, והיי עם ההיסטרוסקופיה (שהיא גם חוויה לא נעימה ובהחלט דורשת כוחות),
ועם הצרכים הרגשיים שלך ושל בעלך היקר (שמשום מה התבלבלתי וחשבתי שהוא דוחק בך... סליחה... נראה לי שאולי זו את שדוחקת משהו, עמוק מבפנים לא נעים לך ממנו... שווה לעשות עבודה של שחרור הרגשות הללו. אינך אשמה במה שקרה ומותר לך לנוח)

לגבי מטפלת, כתבי לי (אפשר בפרטי) מאיזה אזור.
אחפש עבורך. (ואולי גם עבורו? שווה לחשוב על כך)

חיבוקים!!
תנשמי.
אפשר לנוח גם בשש, שבע ואפילו עשר...
הרופא יכול להחליט מתי הוא רוצה לנוח, אבל לך יש את הקצב שלך. ותקשיבי ללב.
לגבי ייעוץ עם עוד רופא- בעיניי טוב לשמוע עוד חוות דעת. הרופאים הולכים בגישות שונות,אפשר לשמוע אמירות שונות מרופאים מומחים. ושווה לשמוע כמה דעות כדי להחליט עם מי ללכת.
אפילו חשוב בעיניי לשמוע כמה דעות.

בהצלחה לכם יקירה!!

הבור הזה הוא באמת עמוק
והפחד מעוד הפלה כל כך מוכר
אצלי אובחנה קרישיות יתר, וההריון הבא עבר ב"ה בשלום.
אולי שווה לנסות דיקור סיני / ייעוץ תזונתי כדי לחזק קצת את הגוף והנפש
וחיבוק ענק. מאחלת לך להחזיק תינוק מתוק בקרוב

אצלי כל הבדיקות קרישיות יצאו תקינות, אך הרופא בכל מקרה אמר שאקח קלקסן בפעם הבאה. ואתחיל עוד לפני הביוץ.
ממש מקווה שזה יעזור, שמעתי על הרבה נשים שזה לא עזר להן

אז אינלי מושג איך מתייחסים לבטא שבוצעה יום אחרי יום.

אשאל אותך כמו ששאלתי בשירשור הקודם, מדוע את מבצעת מעקב?

חכי פשוט לראות אם מגיעה ווסת או לא,
ווסת אחרי גרידה יכולה להגיע גם רק אחרי 6 שבועות.

אז בטוח לא תראי עדיין הריון בבדיקות בטא, רק אחרי שבועיים מהביוץ מתחיל ההורמון לעלות. בדכ דההורמון בירידה זה לא הריון, מציעה לך באמת לחכות עוד שבוע -שבועיים ואם לא תקבלי לעשות בדיקה חוזרת.
בהצלחה יקירה!

אני לא ממש בטוחה מתי הוא היה סתם לפי הרגשה אבל הכל משובש אחרי גרידה אז לא יודעת..
איך מחכים? אני בלחץ אטומי שהיא בכלל עלתה אפילו אם זה ב1..

אמרו לי לבדוק כל שבוע
מה שקרה שבשבוע האחרון התחלתי ממש להרגיש כמו בהריון הקודם.. ואז כשעשיתי בדיקת בטא להתאפסות (כל שבוע קבוע ביום רביעי) ראיתי שמשהו מוזר שהיא 15.. הרופא אמר לי שאכן לא ברור כלכך מה קורה ואמר לעשות בדיקה יום אחרי לראות אם זה ירד אפילו קצת.. במקום לרדת רואה שזה עלה ועכשיו לא יודעת אם לפתח תקוות או לא..

חבל על כל הדקירות והטירטורים והספקות שזה מעלה - כן עלה ב1, לא עלה.. ירד מספיק וכו'
אני הייתי פשוט מחכה לווסת, ואם לא מגיע עוד שבוע, שבועיים עושה בטא.

עברתי 2 הפלות ובאף אחת מהן לא ביצעתי שום בדיקת בטא.

אבל אם יש לך ביד עוד בדיקה תעשי ביום ראשון ותדעי מה קורה בשביל הרוגע הנפשי שלך.
אני לצערי לאחר המון הפלות ואחד בגרידא ולא קיבלתי הנחייה לבדיקת בטא, אבל הייתי מונעת חצי שנה מהפלה להפלה אז הייתי בטוחה שאני לא יקלט.
אבל תהיי רגועה יותר תעשי, חוץ מדקירה אין לך מה להפסיד.
חיבוק גדול ושבת שלום!!

וכמה משמח זה יהיה כשתבואי לבשר דברים שמחים...

חיבוקים!

אנחנו לא יכולות לדעת מה זה אומר, כי -

א. אין לנו את הבדעקה ביד
ב. אנחנו לא רופאות... אז גם אם היתה הבדיקה לא היינו יכולות לפענח עבורך את תוצאותיה.
אני מבינה שאת בלחץ ואת רוצה לשמוע מה יכול להיות,
ובכל זאת אני מציעה שתבואו אל הרופאה כמה מוקדם שתוכלו, ושאלי אותה את כל השאלות שיש לך על מה שזה אומר ועל ההשלכות.

אני יודעת כמה קשה לחכות לתשובות.
זה ממש מורט עצבים לפעמים...
מצאי לך דברים טובים לעסוק בהם בזמן ההמתנה.
והלוואי שהתשובות יהיו ממש משמחות.

לא נעים שמתקשרים לזמן.
אבל את בטוחה שזה אומר שהבדיקה לא תקינה?
אולי רוצה רק לסכם ולתת עצות להמשך?

בשורות טובות!

זה לקבוע אליה תור כדי לקבל תשובה.

אני הייתי בתהליך של בדיקות גנטיות קרוב לשנה,
ובגלל שזה עצבן אותי לחכות לזימון תור שלה, ביקשתי ממנה לשלוח לי את התוצאה, או לחלופין, לדאוג לי לתור קרוב. ( שלא אחכה חודשיים לתוצאה ואז עוד חודש לפגישת ייעוץ)

ובדיקות גנטיות, זה תהליך. שדורש סבלנות וכח לשמוע את מה שהיועצים אומרים.
( אני חווה וחוויתי המון המון פסימיות שלא מהעולם הזה, והכל בגלל כסתחים ותביעות, וקצת ( הרבה) חוסר רגישות למרות העבודה. )

מה אגיד.
בירור זה בירור.
בסופו של דבר
יש ה' בעולם.
בתקווה ותפילה לדברים טובים.

המון הצלחה לך וכוחות.

אבל הכי טוב להתייעץ עם רופא.
אני מבינה את הכאב, אבל זו לא שאלה לפורום...

בסד
לא להחליט לבד רק אחרי בדיקה אצל רופא נשים שידריך אותך...
בהצלחה יקרה.
בעזרת ה שיגמר מהר

בקשי מהן הוראות איך לדעת אם הדימום חזק מדי ומצריך טיפול מיידי.

חיבוק גדול. בשורות טובות!

אני שומעת מקולך מצוקה אדירה..
תשתפי מישהו מישהי ...איזה כאב לב שאת ככה חווה ומרגישה. זה כל כך קשה. ..
את יודעת מה אני עושה?
אומרת לכל מי שרואה אותי כמעט מהעבודה כן אני בהיריון. אחרי 3 הפלות לא יודעת מה יהיה . והאמת לא אכפת לי להגיד לכם אני רוצה שתרחמו עלי ותתפללו עלי וכולם מחייכים אלי ומתפללים...
ואני פרקתי בדרכי שלי..ולא אכפת לי כבר... חושבת על עוד חודש .. עוד שבוע מה שלא יהיה.. אני חושבת על משהו טוב שיעשה לי טוב. לא משנה מה התוצאה.. אני חושבת על מסעדה בית מלון טראק עם בעלי .. חברות חופש במלון.. חושבת רק על כאלה דברים כדי לעבור את הימים הקשים האלה..
את צריכה משהו להיאחז בו. משהו קטן.. שתצפי לי...
זה קשה נורא... אבל הנפש שלך חייבת מרגוע...
כואב לי עליך.. תשתפי מישהו

הכאב נחנק שם בפנים ורוצה מוצא, הוא רוצה לצאת ולפרוק ולהתפרק... הוא רוצה להיות בעולם הזה במלואו.
את לא תתפרקי. זה רק הדמעות והבכי שיצאו החוצה, וינקו משהו בתוכך.
לשמור בבטן, בלב, זה לא טוב. זה באמת ממלא בהמון הרגשה לא טובה. מצאי לך כתף טובה, תומכת וקשובה, ובכי לה את כל כאבייך...
מותר לך. ואת ראויה לתמיכה, לחיבוק, להכלה, לאהבה.
את ראויה לתת לכאב שלך מקום, ולא לשתק אותו או להרגיש משותקת ממנו.
מצאי לך מקום לפרוק את פחדייך.
מאחורי הפחדים עומדת, מתדפקת על דלתך, התקווה.
פתחי לה את הדלת...
היא רוצה להיכנס.

חיבוק יקרה.
אנחנו כאן איתך.
מקוות.
🌸

(היתה פה איזו תקלה עם משהו שנכתב, לא כוון אלייך, הפותחת.)

חיבוקים, הרבה תקווה.

אשמח אם תוכלי לפרט.
האם זה היה לפני ילדים או אחרי?
האם קיבלת תמיכה תרופתית?

ב"ה זה היה אחרי לידה ראשונה!
ובתחילת ההריון הייתי עם תמיכה של פרוגסטרון..כל השליש הראשון.

האם נמצאה בעיה בבדיקות? או שהבדיקות יצאו תקינות?
את מתכוונת לכדור דופסטון?

ונראלי שזה היה דופסטון..

שפע בריאות!

בשעה טובה... ישועה ה כהרף עין...
בקרוב אצל כולנו
אמן!

זאת המטרה..
אמן!!

אם אני מבינה נכון-
ילדת ילד/ה, לאחר מכן חווית 3 הפלות ברצף (אני מצטערת לשמוע על החוויה העצובה), ועכשיו נולדה בת ?

אני מברכת אותך בכל הטוב,
מאחלת לך שמחה ונחת עם הקטנטנה, והרבה הנאה מהרגעים הלא מובנים מאליהם איתה.
תודה רבה על רוח התקווה שהבאת.

חיבוקים ואהבה!
ציפי

אמן ואמן!!תודה רבה על הברכות!!

נורא
אנשים חושבים שהפלה זה לאבד את העובר הספציפי
הם לא יודעים שזה לאבד
את החירות
את השלווה

בעזרת ה
אמן

הגדרת בדיוק את מה שאיבדנו
ואני מאמינה שבסוף זה יגיע

אובדן ביטחון בהריון ובגוף שלך,
אובדן היכולת לשמוח בפשטות בהריון
אובדן האמונה הפשוטה שהריון משמעו תינוק
אובדן הנחת מהחוויה של הריון
אובדן המנוחה הנפשית...

אני מציעה, מכל הלב, לנסות להרגיע בכל דרך אפשרית.
כמה שאפשר.
אני יודעת שבהריון לאחר אובדן זה קשה מאוד, זו ממש עבודה עמוקה פנימה.
אני זוכרת את עצמי עושה לעצמי יוגה שמתאימה להריון, נושמת ומתמקדת בנשימות, עושה דמיון מודרך של טוב... כל מה שיכולתי כדי להרגיע ולהיות עם ההריון הזה בשמחה.

מאחלת לך שליש ראשון, שני ושלישי- מלאים,טובים, בריאים ו...שלווים כמה שניתן.
אמן על החלטותייך ותפילותייך!

ובבריאות
ושיהיה תקין תקין תקין

שהיתי אחרי הלידה השקטה ,הלכתי לבדוק דופק לבד בהיריון שאחרי.. דווקא בבדיקה הזאת בעלי לא יכל לבוא איתי (בכל שאר הבדיקות אפילו דם או בדיקות קלות תמיד הגיע)
ופשוט לא הפסקתי לבכות מהרגע שיצאתי מהאוטו.
שנכנסתי לקופה האחות ליווי היריון מההיריון של הלידה השקטה ראתה רותי וליוותה אותי עד שנכנסתי ובדקו שהכל בסדר .. ב"ה

אישית, בהריון שלאחר האובדן, למדתי לקחת כל יום בנפרד.
בהתחלה עשיתי לי נקודות ציון קטנות כמו- הבדיקה הראשונה, לעבור את שבוע 9 וכן הלאה. אבל אחר כך פשוט ניסיתי לחוות כל יום בנפרד.
מישהי אמרה לי שיש ביטוי כזה באנגלית:
"One day at a time "
וזה אומר: כל יום בנפרד.
כשעברתי יום- זה היה נפלא.
עוד יום שעבר בהריון והכל בסדר...
אחר כך גם ניסיתי להיות כמה שיותר בהווה.
זה קשה להיות בהווה כשהעבר מאוד מכביד והעתיד מאוד מעורר חרדה... ועדיין, לנסות לשהות בהווה- זה מרגיע ועושה הרבה טוב.

אז דמיון טוב של דברים טובים, נשימות, נסיון להישאר בחוויה של ההווה ובשמחה שבו, ולעבור כל יום בנפרד.
זו העצה שלי.

וחיבוק.

שלי ושל בעלי לא נורמלי
אנחנו סובלים ממש
אני רק חושבת על לשכב שם במזרון ואני כולי בחרדה מטורפת
אמאלה רע לי

אני מודעת לכך שזה נורמלי לחוות סף חרדה גבוה לקראת בדיקת הדופק, ועם זאת אתם צריכים למצוא דברים שיעזרו לכם להתמודד עם החרדה.


א. לעבור את זה יחד זה מקל. את אומרת ששניכם בחרדה גבוהה? דברו על הרגשות שלכם ועל מה שאתם חווים מבפנים. שתפו אחד את השני. הרבה.

ב. נשימות מפחיתות חרדה.נשמי עמוק פנימה, נשימות איטיות עד לבטן, ואז נשיפה ארוכה בפה פתוח ולאט. שימיו לב עד לאן האויר מגיע, איךהוא זורם... מקדי את תשומת הלב שלך לכאן ועכשיו, מה קורה בגוף.שלך בזמן שאת בחרדה. שימי לב איך תנוחת הגוף, הניחי רגליים על הקרקע, שבי בנח כמה שניתן, נשמי. שימי לב למגע הכסא על הגוף, לתחושה ברגליים ובידיים, לתחושה בגב. שימי לב לתחושה של מגע הבד... וכן הלאה. לשים לב לגוף ולנשימה- זה עוזרלהםחית חרדה.להיות נוכחת עם הגוף כאן ועכשיו. תעשו את התרגול של שימת הלב לגוףולנשימה סתם כך ביומיום, פעמיים-שלוש ביום. וכמובן גם בבדיקה עצמה.

ג. אם יש צורך, פנו לסיוע רגשי בהקדם כדי להקל על שניכם.
לפעמים כשלא מעבדים ומעכלים את מה שחווינו לפני כן, הרגשות צפים ומציפים במקומות שאנחנו לא רוצים אותם. קשה לעבוד איתם כשאנחנו לא מוכנים לכך.

ד.כשאתם הולכים לבדיקה, אנא דברו עם הרופא והטכנאית וספרו להם על החרדה שלכם. לדבר זה עוזר.

מקוה שתצליחו לעבור את זה עם פחות חרדה ועם יותר יכולת להתגבר על הרגשות הקשים.
חיבוקים!
אנחנו פה איתכם.

אני בעצמי לאציכולה לחשוב על זה.. ודוחה כל מחשבה על זה..
האם יש לי טיפ עבורך?
האם יש לי עצה שתעזור לך שעזרה לי?
אני חושבת וחושבת ויכולה להגיד שפשוט לבכות לה' לפרוק.. להוציא... לא בריא ככה לשניכם.
ישועת ה כהרף עין.
שתראו כבר ישועה
אמן!!!

לאלוקים פתרונים...
עוד לא עברתי את השבוע שבו האחרים הפסיקו..
נמשיך להתפלל ולקוות שהפעם נזכה

ונסי להרגיע. כל יום מחדש.
חיבוקים!!!

איתך.

בגלל שלא הגעתי לשבוע שבו האחרים הפסיקו, אז אני מרגישה שזה עוד לא אומר כלום. כי גם בהם היה דופק, אבל הפסיק.
אבל ממש מנסה להיות אופטימית ולקוות שהפעם יהיה אחרת. אני גם לוקחת הפעם תמיכה תרופתית.

ובידיים מלאות! אמן
מתפללת בשבילך ובשביל כל בנות הפורום

באמת אחרי שעוברים את השבועות הללו משהו משתחרר.
הלוואי ויהיה בריא, שלם וטוב.

טוב שאת עם תמיכה תרופתית. וטוב שאת נותנת שם לרגשותייך. באמת לא קל.
חיבוקים!

ננשום לרווחה. כי סטטיסטית משמעותית יורד הסיכוי להפיל...
מעדיפה להגיע ל12 אחרי שקיפות עורפית לנשום שבועיים
להגיע ב14 לסקירה לשמוע שהכל מצוין
ואז אתחיל לנשום חופשי חופשי...

בעזרת ה. כל אחת והתחושות שלה.

כמובן, רק אחרי לידה של תינוק חי וידיים מלאות יש נשימה אמיתית לרווחה,
אבל גם לפני כן במהלך ההריון יש נקודות שמשחררות אויר ומפחיתות לחץ. נקודות ציון שאם עוברים אותן בשלום מרגישים שעוד אבן ירדה...
וגם לכל אחת יש את הזמן שלה שבו היא מרגישה שהיא יכולה מעט יותר לנשום.
(זה רק מראה כמה זה אישי, ותלוי בחוויה של האישה הספציפית)

זה באמת כל כך מורכב. הריון זו תקופה ארוכה, ולחוות לאורכו את החרדות והקושי- זה ממש קשה.
הריון לאחר אובדן זו עבודה עצמית אמיתית על נשימה, הפרדה בין העבר להווה ולעתיד, אמונה, הרגעה, הודיה על מה שעכשיו (שהוא גם לא מובן מאליו בכלל, כמובן) שמחה לצד אבל ועוד המון פרטים שעובדים עליהם. זו התמודדות יומיומית.
לכן אני תמיד ממליצה לעשות עיבוד לחוויה שעברת, עוד חפני כניסה להריון, ולמצוא כלים שיעזרו לעבור את ההריון הבא עם מעט יותר כוחות ונשימה. זה באמת לא קל.
ממליצה לזמן ההריון על עבודה פנימית עמוקה להרגעת המתח, כמה שניתן. וגם להבין שככה זה. זה פשוט מותח ומלא פחד. כי עברת משהו קשה ואת כבר לא חושבת שהכל יזרום חלק. וזה הגיוני שתהיי בחרדה. וזה נורמלי.

חיבוקים על כל ההתמודדות הזו.
צעד צעד, תעברי את זה.
איתך.

גם אחרי הפלות . גם לוקחת עכשיו זריקות... ומתפללת שלא לשווא כל ההקאות והיסורי גוף האלה

מצד שני ההריונות שלי הסתיימו בשבוע 7-9 כזה, אלא יודעת איך אני בשלבים מתקדמים יותר

הזדהיתי ממש!!

הכוונה שגיליתי על ההריון חודש לאחר שהוא התחיל, בן זוגי היה איתי ואנחנו ביחד שנה וחצי אבל עדיין אני לא מקבלת ממנו תמיכה כי הוא לא מבין את מה שעברתי במהלך החודש הקודם.

אפשר לשלוח פה פרטי? אם כן אשמח מאוד🙏

עברתי משהו דומה

לא עברתי הפלות מתוכננות

אבל עברתי הפלות

והתפיסה של "זה היה ונגמר ותמשיכי הלאה" כל כך מוכרת

לאנשים מסביב קשה להתמודד עם מישהי שקשה לה.

זהו, את כבר בסדר, תמשיכי הלאה.

 

קחי את כל הזמן שאת צריכה

שימי לב שאת לא שוקעת בזה מצד אחד

אבל מצד שני, את צריכה גם זמן לריפוי של הנפש, לא רק זמן ההחלמה של הגוף.

אם היא תתרפא לגמרי? אין לי מושג, לא יודעת לומר לך

אבל הזמן הזה חשוב. אל תוותרי עליו.

את עוברת תהליך בכלל לא פשוט. אובדן.

 

חיבוק גדול יקרה

אם תרצי אני זמינה לך בפרטי באהבה.

תודה רבה על מה שכתבת אני שמחה שלפחות מישהי מבינה את זה..יש כאן דרך לשלוח הודעות בפרטי?

את צריכה להגיב עם ניק.
אם את לא רוצה להחשף אז תפתחי פצל''ש (ניק נוסף) ותכתבי כאן הודעה כדי שיוכלו לפנות אליך.

אבל רק המסרים, ש''א עובדות רק לנערים וותיקים.

מצד שמאל למטה יש כפתור עם שלושה קוים

תלחצי עליו

ואז מסר למחברת \ שיחה עם המחברת

אם נדבר את לא תהיי אנונימית מולי, אני אראה מי מדברת איתי

אבל זה רק אני

וחיבוק גדול!

תיארת חוויה מאוד קשה שעברה עלייך.
נשמע לי שההחלטה לבצע ההפלה היתה מהירה, ושבחרת בכך מכיוון שההריון היה לא מתוכנן והקשר רק התחיל, או אולי כי את צעירה ולא הרגשת בשלה לכך, אולי מלחצים או מסיבות אחרות או שילוב של כמה מהסיבות הללו.
הסיבות יכולות להיות הגיוניות ומובנות בשכל, אבל לרגש קשה לקבל אותן.
החלטה לבצע הפלה היא תמיד החלטה קשה, בין אם מרגישים זאת לפני ההפלה, במהלכה או רק לאחריה.
הפלה היא אובדן. היית בהריון וגידלת עובר ברחמך, ועכשיו הוא איננו.
הצער והכאב על אובדן זה הוא גדול. לא קל להתמודד עם רגשות אשם על כך שהחלטתם לבצע הפלה, ולא קל להרגיש את תחושת הכובד של הכאב, הכעס, חוסר האונים והגעגוע להריון.
קשה מאוד, ואת מבטאת את רגשותייך בצורה מודעת.
את לגמרי הגיונית!
מצבך הרגשי מובן, ואני חושבת שאת ראויה לכל החיבוקים והחיזוקים בתקופה הזו. זו החלטה קשה וזה נסיון קשה לעבור, וודאי שלאחריו את זקוקה לתמיכה- פיזית ורגשית!
אני מבינה שבן הזוג אינו מבין את מה שאת מרגישה, הוא כנראה באמת מתקשה להכיל את רגשותייך כרגע. זה גם קורה, להרבה אנשים טובים ויקרים. אנשים אינם מודעים לכאב האיום שהחלטה כזאת מביאה איתה!
אנשים רבים מבטלים את הכאב או גורמים לו להיות קטן , או מתעלמים ממנו... אך לא כך.
הכאב והצער הם גדולים, ואת זקוקה לליווי אמפתי ורגיש שיעזור לך בתקופה הקשה הזו.

ממה שהבנתי, אמך וחברתך היו איתך בהפלה עצמה. איך הן מגיבות? האם הן רגישות כלפייך?

אם את חשה צורך בליווי והכוונה, את מוזמנת לרשום מאיזה אזור את וארשום לך מספרים של מטפלות רגשיות מהאזור שלך,אליהן תוכלי לפנות כדי שילוו אותך בכאבך.
את צריכה לעבור תהליך של אבל. ואת בריאה בנפשך. את לגמרי חשה רגשות הגיוניים, ומותר לך.

חיבוק חם יקירה.

היי תודה רבה על התגובה שמחה שיש אנשים שכן מבינים את מה שאני עוברת ושמחה שזה לא משהו חריג שאני מרגישה ככה..
אני גרה בחדרה אני אשמח אם יש באיזור או אפילו באיזור חיפה אנשי מקצוע שאוכל לדבר איתם על זה

מזמינה אותך לפנות אלי בפרטי ואתן לך את המספרים.
כמובן בפניה בפרטי אני שומרת על פרטיותך.

אם תרצי,אפשר גם לפנות לפלאפון שלי,שרשום בחתימה פה למטה.

מכירה מטפלים באופן כללי.
אני מציעה שתפנו למכבי ותקבלו מהם רשימה של המטפלים שעובדים איתם מאזור המרכז, וכך יהיו לכם שמות לברר עליהם.

אם תרצו שאברר לגבי טיפול טוב בלי קשר לקופת החולים, אעשה זאת בשמחה.

בהצלחה רבה!

האושנר פורת חנה
לסלו גאולה
ברקן רונית
קפלן רות
רומיק אילנה
צדוק איריס

מכירה אולי מישהי מהן?


תודה רבה רבה

או ללכת למטפל אחר ללא השירות של מכבי, ולבקש שיתן לכם מחיר שיהיה לכם אפשרי.

בנוגע לבחירת מטפל, אני תמיד חושבת שזה כמו שידוך טוב.
לפעמים המטפל מאוד מאוד מקצועי וטוב, ויכול להתאים למישהו מסוים אבל לא בהכרח להתאים למישהו אחר. לכל אחד/זוג ישהאופי שלו והצרכים שלו ולכן זה עניין של התאמה ושל הרגשה.
מציעה להמשיך לברר עוד קצת אם מכירים, ובמקביל לנסות לפנות, לשוחח בטלפון ולבדוק אם מישהי פנויה או מהן האפשרויות, ולהחליט על מישהי... ולהתחיל.

מה שכן, חשוב שהמטפל/ת יהיו מודעים לטראומה שחוויתם לפני תחילת הטיפול ויהיו רגישים לכך.
חיבוקים.
אם יש צורך בכל זאת בחיפוש שלי, אוכל לחפש מטפלים טובים במרכז.
חיבוק!

והרגישות שלך...
באמת אין מילים את מדהימה!

המלצות למטפלים טובים קיבלנו ב״ה, אבל לא רצינו להיות נטל על ההורים ולשלם בעצמנו זה יהיה לנו קשה...
במיוחד אם זה ייקח תקופה ממשוכת...

תודה על הנכונות לעזור!!
ואולי באמת ננסה בדרך שהצעת...
היה לנו חשוב גם מישהו דתי כדי שיבין את הניואנסים וקצת מביך לשאול בטלפון את המטפל אם הוא דתי...
אבל ננסה לעשות את זה בטקט

תודה על הכל! מעריכה מאוד שאת שם תמיד

וזה לגיטימי לגמרי לשאול או לרצות מטפל כזה או אחר.
(אגב, בעיניי זה לא משמעותי שהמטפל דתי או לא. אבל יש כאלה שזה כן משמעותי עבורם ואני מבינה את זה).

לגבי הליכה למטפלים פרטיים- בסופו של דבר זו השקעה משתלמת. זו הזוגיות שלכם ואתם זקוקים עכשיו לתמיכה ולסיוע בזמן הזה. בעיניי זו ההשקעה הכי משתלמת שיש כי היא בונה מבפנים, ולאורך זמן. לכן בעיניי ללכת לטיפול (או אישי) זו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לעצמינו. כי זה משתלם גם לשנים אחר כך... (כמובן, אם הטיפול עושה עבודה טובה).
בכל מקרה, תמיד זה לא קל לשלם. וגם לא תמיד רואים תוצאות מיידיות. ולפעמים גם כואב לגעת בנקודות קשות, והטיפול נראה כאילו לא עוזר או הולך אחורה, למרות שהוא מקדם ובונה מבפנים...
לכן לא תמיד קל.
אבל זו השקעה טובה שבונה ומסייעת בהווה ובעתיד.

בהצלחה לכם במה שתחליטו, ובדרך בה תלכו.

תודה לך על המילים. את מחזקת❤

אני מניחה שהיה כל כך מושלם לחוות שני פסים... ואז,להתאכזב מרה כשראית פס אחד!
זה אכן מאכזב ומרתיח.
אני רוצה לומר לך שהבדיקה האמינה ביותר היא בדיקת דם,של בטא. שם יתנו לך תשובה אמינה לגבי הריון.
בדיקות ההריום של החברות השונות בודקות האם יש הורמוני הריון בשתן, אך לעיתים גם יש טעויות או חוסר ודאות לגבי קיומם של הפסים.
בדיקות שונות של חברות שונות יכולות להיות רגישות יותר או פחות להורמון הזה, ואולי לכן יש הבדלים בין הבדיקות.
לכי לבדיקת דם.

אבל מה שאני הכי שומעת ממה שכתבת, זה תחושת הקושי הנוראה לאחר הגרידה, הכאב וחוסר היכולת להכיל את ההמתנה להריון.
אני מציעה לך לגשת לטיפול רגשי כדי לדבר על תחושותייך לאחר הגרידה. אנו עלולים להרגיש רגשות קשים לאחר אירוע כה כואב, וחבל על כל רגע שנמשוך את הסבל הנפשי הקשה.
אנא גשי להתייעץ עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. אם תרמי שאתן לך המלצות, כתבי באיזה אזור את ואנסה לתת שמות של מטפלות/מטפלים שיכולים לתת מענה.

חיבוקים על ההמתנה, על הגרידה ועל התחושות הקשות!
הלוואי ויהיה קל יותר וכואב פחות. טפלי בעצמך כדי שיפחת הכאב.
באהבה.

בכל מקרה אין לדעת מתי הביוץ יגיע, אחרי הפלה הוא יכול להתעכב.
והייתי ממליצה לך בכל מקרה לחכות ווסת אחת לפני שאתם מנסים. לתת לגוף להתאפס

קודם כל ולפני הכל שולחת לך חיבוק ענקי והמון חיזוקים .
דבר שני מחזור אמור להגיע תוך בערך 4-6 שבועות מהפלה פלוס מינוס לפעמיים גם 8 שבועות .
וכן כדאי שתלכי לרופאת נשים שתוודא שהכל יצא , עדיף אחרי מחזור .
מאחלת לך המון הצלחה בהריון הבא

כמה זמן הגיוני שיהיה עוד דימום? אני שבוע אחרי ועדיין יש דימומים ממש קלים לא לגמרי נגמר...
והאם כדאי לבקש מרופאת משפחה בדיקה לבטא ?

הרופא שלי לא חשב שצריך.

תני לה מקום בתוכך.
תבכי עוד, כמה שאת צריכה
אל תעצרי את הכאב.
אם אנחנו עוצרות אותו הוא עלול להצטופף במקום אחר (בגוף, בנפש) ולצאת בזמן אחר מכיוון אחר, במקום להגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון...
תני לו עכשיו. זה הכאב שלך על מה שחווית. ומגיע לו מקום. מגיע לך מקום.

לגבי בדיקת בטא- כדאי לבדוק. לוודא שהתאפס. התאפסות יכולה להיות סימן טוב לכך שהרחם התנקתה. (ואגב, זה לא חייב להגיע ממש עד אפס. יש מקומות שרק כתוב כך: <10, וזה בסדר. זה ערך שקטן מעשר וזה מספיק.)

לגבי דימום, הגיוני שאחרי שבוע יש עוד דימום. הוא לאט לאט נפסק. אמור להיות בין שבוע לשבועיים, אבל משתנה בין גוף לגוף.

ולגבי בדיקת רופא- כדאי לחזור כדי לעשות אולטראסאונד ולוודא שהרחם התנקתה ואין שאריות או דברים אחרים. אחרי 6 שבועות זה טוב, כי זה הזמן שעובר על הרחם לניקוי, פחות או יותר.
אם יש דבר חריג כמו דימום שלא נגמר או כאבים- לחזור לרופא כמובן.

חיבוקים, ותני לעצמך להרגיש. עכשיו. קחי עוד כמה ימי חופש אם את צריכה. צאי קצת לבלות. תני לעצמך זמן מנוחה. עברתדבר קשה ביותר.
חיבוק חם.

זה מעודד ומכיל. מנסה להרים את עצמי , הבעל מנסה לתמוך כמה שיכול וכמה שהעבודה התובענית שלו מאפשרת לו. מרגישה שאין לי אפשרות ממש לפרוק ולדבר על זה. סוג של בושה כזה? למרות שיודעת שהרבה עברו את זה אבל אתה לא יודע איך לאכול את זה עד שזה מגיע גם אליך...
וקצת מפחיד לחשוב על להכנס להריון שוב יש חששות.. במיוחד שאני עדיין מניקה את הפעוטה שמתקשה להגמל..
וקשה לי לחשוב שאולי גרמתי לזה למרות שאמרתי לרופאה את זה במיון והיא אמרה שלא קשור ושלא אחשוב שזה אשמתי אבל אני באמת הרגשתי שלא מוכנה עוד לגמול את הקטנה שלי..
כל כך הרבה מחשבות צפות יודעת שאני לא אשמה אבל הגיל והזמן שדוחק.. לא התחתנתי בגיל צעיר והשעון הביולוגי מתקתק אבל יודעת שכל דבר בעיתו וזה היה צריך לקרות כנראה .. עם כל הכאב והטראומה שזה אולי הותיר בי..

אולי בושה זה לא המינוח הנכון..קשה לי להסביר, אולי מין חשש כזה שעשיתי משהו שפגע בהריון סתם לפעמים אפילו בחשיבה שלילית כזאת של איך אני אביא עוד ילד בצפיפות כזאת וחששות ממה יהיה וזה שגרמו לזה שקרתה ההפלה.. כאילו בתת מודע גרמתי לזה לקרות.. מבינות מה הכוונה? קרה למישהי מחשבות כאלו?

אנחנו חשות אשמות על מה שקרה, מהמון סיבות. חלקן יכולות להישמע הגיוניות וחלקן יותר מיסטיות,
אבל כולן מביאות לאותו מקום בנפש:
אני אשמה במה שקרה, אולי לא בהכל אבל לפחות בחלק, חלקיק...

רוצה לומר לך,אהובה, שחשבתי הרבה על האשמה הזו.
שמעתי המון תחושות אשמה בנוגע להפלות, ואני חושבת שתמיד היא היתה בגלל סיבה עמוקה יותר, והיא (לרוב) הצורך שלנו בשליטה במצב.
הפלה היא דבר כל כך חסר אונים, כל כך חסר שליטה... אנחנו חוות את הגוף שלנו יוצא משליטה, אין לנו איך לעזור לעצמינו ואין איך להפסיק את זה, וזה כל כך נורא וכל כך חסר אונים... זו תחושה קשה מאוד!
גם הנפש עוברת טלטלה רצינית, ואנו נותרות בתוך מקום רגשי ריק, חסר אונים וחסר שליטה.
לתוך זה מגיעות תחושות האשמה ולוחשות לנו שאנו אשמות. שעשינו משהו/לא עשינו משהו, שהיינו צריכות לעשות משהו אחר... ושרק בגלל זה קרתה ההפלה...

צר לי יקירה.
לפעמים הפלה פשוט קורית כי... ככה. כי אין סיבה.
אנחנו מחפשות סיבות ואולי גם זה חלק מתחושת האשמה, אך באמת שאני לא חושבת שנוכל למצוא כל כך הרבה סיבות. לעיתים זה פשוט קורה, בלי סיבה.
לקבל את המציאות כפי שהיא- זה מורכב.
אבל זו האמת.
והאשמה בעיניי לא כל כך עוזרת לנו. היא רק מפילה עלינו עוד עומס נפשי.

חיבוק לך על כל התחושות, את באמת לא אשמה.
הגיוני שאת חשה אותן, ובכל זאת- אינך אשמה.
חיבוק!

לי יש בעיה הורמונלית מולדת ומטופלת, ועברתי עכשיו הפלה שניה (יש ילדים בבית). מייד כשהרופאה קלטה שמשהו לא בסדר, היא דבר ראשון אמרה לי: את צריכה לזכור שזה לא בגללך, ולא בגלל בעלך, ולא בגלל הבעיה שיש לך, ולא בגלל שום דבר כזה. זה פשוט קורה, וקורה כמעט לכולן. ברור שעדיין קשה להשתחרר מ"מה היה קורה אם", אבל חייבים ללמוד את זה איכשהו.

עזרת לי להסתכל מזווית אחרת על הדברים. אני גם מאמינה שלפעמים דברים פשוט קורים מסיבה מסוימת שלא תמיד ידועה לנו ויש כמובן את העניין של האמונה שזה כנראה היה צריך לקרות.. ולהאמין שה' רוצה בטוב שלנו

האם אתן משתפות חברות אחרי ההפלה במה שקרה? האם מרגישות צורך לשתף או ששומרות לעצמכן ?

אני שיתפתי רק חברה טובה.
תלוי בך ומה יעשה לך טוב

אני שיתפתי חברה קרובה מאוד שכבר ידעה על ההריון, את אמא שלי, והתייעצתי עם אחות שעברה הפלה והריון כימי. בנוסף השארנו את הגדולה אצל אחי כשנסענו לבי"ח אז גם הם ידעו, ואחר כך גם אחי השני שגר פה. וגם חמותי - שלא סיפרה לחמי לפי בקשתי (עד היום הוא לא יודע), בכל זאת גם בעלי היה צריך לפרוק למישהו. וזה היה רק ביממה הראשונה... עם הזמן לאט לאט רוב האנשים סביבי כבר יודעים - החברות הטובות, רוב האחים וכל הגיסות. יש בזה משהו נינוח יותר שלא צריך לחשוב על כל מילה וכמובן שיש מי שיתמוך חוץ מהבעל שבעצמן צריך תמיכה. וזה גם קרה בקצב שלי. לחברה אחת טובה שלי היה לי משום מה ממש חסם לספר, אז סיפרתי לה לא מזמן ואז לצערי זמן קצר אחר כך הייתי צריכה לספר על עוד אחת...

ואחרי זה קצת הצטערתי שסיפרתי לה לא כי היא לא היתה אמפטית סתם לא חושבת שזה היה טוב אבל היא פשוט לא הפסיקה להתקשר בדיוק בימים שזה קרה ולא יכולתי להתעלם ולא לספר כלום כאילו הכל רגיל אז סיפרתי..

זה מקל כשהסביבה יודעת.
החברות יודעות להתיחס אחרת אם הן יודעות מה עברת. הן יכולות גם לפנק, לשאול לשלומך או לדבר איתך על מה שעברת. זה מאוד מקל כשיש מי שמתעניין ומי לשתף בחוויה!
מצד שני, לפעמים החברה לא יודעת איך להגיב לאובדן. פעמים רבות נאמרות אמירות מבטלות או מנחמות, שבעיקר מנסות להרגיע את השומעת או להעביר הלאה את הנושא.
אני מציעה לספר וגם לומר מה את זקוקה.
אפשר לומר: "אספר לך משהו שקרה לי, ואני מבקשת שפשוט תהיי פה עבורי, בסדר? פשוט תקשיבי ותתמכי. אל תנסי לפתור לי את הבעיות ואל תנסי להעלים את זה או לנחם... זה פשוט כואב לי ואני זקוקה לכתף לבכות עליה. מרשה לי להישען עלייך קצת...?"
זו דוגמא לאמירה ברורה של הצרכים שלך עוד לפני שפתחת את הנושא.
כמובן, אם הצרכים הם אחרים- בטאי אותם כפי שאת זקוקה להם ולפי מה שאת מרגישה.

הקדמה כזאת תמנע הרבה חוסר נעימות וגם תגובות לא מתאימות, ותעזור לה להיות מדויקת עבורך. וגם לה זה יעזור כי לפעמים באמת לא יודעים איך להגיב לבשורות כאלה.

ולגביי אישית,
אני אוהבת לשתף. אוהבת שיש לי תמיכה. אוהבת לאוורר את הרגשות ולא להחביא אותם.
זה קשה לפעמים, אבל זה פשוט עוזר.
(ובסוף גם עשיתי מזה מופע... אז כבר כל העולם יודע...😆)

אל תישארי לבד.

שאני מתחרטת שסיפרתי לה.
הייתי מעדיפה שהיא לא תדע.
כי ההתנהגות שלה לא משו בכלל, היא לא מתחשבת ונראה שהיא לא יודעת איך לאכול את זה.

הרוב הגיבו ממש טוב..

מיעוט הגיב לא לעניין.. התעלמתי.. אמרתי לעצמי שזה לא ממקום רע..

הרגשתי שככל שדיברתי על זה יותר, הכאב היה קצת פחות..

כמו שמבקר של חולה לוקח 1/60 מהמחלה?! ככה הרגשתי..

וגם בנות שיתפו אותי בעקבות מה שעברתי במקרים שעברו.. והבנתי שהמקרה שלי יחסית קל לאחרות.. שילדו לידות שקטות וכדומה..

למדתי לומר תודה לה' על הכל..

רשימת האשמה שלך קטנה יחסית..

אני אשמה ב:

- אשמה שעבדתי קשה לפסח בניקיון הבית..

- אשמה שדיברתי בפלאפון..

- אשמה שאכלתי אוכל מחומם בקופסאות פלסטיק במיקרוגל..

- אשמה שהלכתי כחצי שעה לפני שגיליתי שהתחילה הפלה..

- אשמה שהרמתי את הקניות..

- אשמה שלקחתי טיפול הורמונלי לפני שנכנסתי להריון בכדי לסדר את הבלגן..

- אשמה שלא חיכיתי לבעלי והזזתי את השולחן הכבד בסלון..

בעיקר אשמה..

אבל

אם הריון צריך להחזיק מבחינה הקב"ה.. הוא יחזיק.. לא משנה מה אעשה (מנסה לשכנע את עצמי).. ההריון הזה לא היה צריך להחזיק מסתבר..

מאז, תודה לה' יש לי כבר תינוק חמוד בבית..

בקרוב אצל כולן!!

בקלות.. פיזית ונפשית..

חיבוק על ההתמודדות..

שיש נשים מורעבות וחסרות כל באפריקה שיולדות ילדים בריאים, וגם נרקמוניות יש שעוברות הריון בלי להפיל
אז.. מה זה מול הספונג'ה שעשיתי?

חברה שלי בת לניצולי שואה אמרה לי שגם בגטו נשים ילדו..

אם זה חזק אז כנראה זה נשאר..

ואולי ה' הציל אותי מילד פגוע..

אולי..

ואולי אני פשוט לא יכולה להבין את הסיבה אך היא בטוח לטובתי..

אולי..

האם צריך ללכת לבדיקה לפני חזרה לקיום יחסים? כי התור שלי עוד כמה זמן ועברו בערך שבועיים ומשהו מההפלה ואם מותר לקיים יחסים האם הלכתית מותר למנוע הריון ? איזה אמצעי מניעה אפשר לתקופה קצרה ? לא גלולות ולא משהו הורמונלי. . פשוט לא ממש מבינה בזה

יש נרות שמחדירים לנרתיק קןטלי זרע ,הייתי שמה 2 ליתר בטחון , ככה אני כבר 7 וחצי שנים... (מהפלה להפלה לא חשבתי שייסחב ככה) יש אצל כל מיני רבנים את זה

לגביי עצם המניעה תשאלי רב - לאור המצב לא מאמינה שמישו יגיד לך לא.

לגביי סוג המניעה- יכולה בשקפים ונרות יחד. שקפים ניתן להשיג בבתי מרקחת. נרות תתקשרי ל -מכון פועה ותשאלי מי האיש קשר באיזורך.

לגביי קיום יחסים לא כל כך הבנתי מאיזה בחינה את שואלת. רפואית? הלכתית?

האם מותר לקיים יחסים לפני בדיקת רופא? לבדוק שלא נשאר משהו שם בפנים לא יודעת ..

ואני גם לא מכירה את הסיפור האישי שלכם ואת ההיסטוריה הרפואית, לכן נמנעת מלענות תשובות רפואיות בפורום.
שאלי את הרופא שלך,נסי אפילו להשיג אותו בטלפון.
או שאלי רופא אחר (יש רופאים שעונים לשאלות כגון אלה, בפורומים ייעודיים לנושאים רפואיים).

חיבוקים

לנו בראש השנה היה שנה ללידה השקטה, אומנם הייתי אחרי לידה שוב ב"ה ,אבל עדיין..
יצאתי באותו יום לבית קפה, ואז התפנקתי בבגדים, והתפללתי אליה שתעזור לי לא ליפול לעצבות,בכיתי קצת, פרקתי עם בעלי ואמא שלי.. ובלילה הודתי לה' על הילד שיש לי לקום אליו בלילות .. הוא היה תינוק ממש נולד 11 חודש אחרי הלידה השקטה ב"ה🙌

ומה אגיד?
אין איך למלא את החסר המדוייק.
יש להתמלא בדברים אחרים. ולהנות מרגעים אחרים יפים ומהממים. לראות אור במקומות אחרים.

תמיד ( כנראה) יהיה את הזיכרון הכואב הזה.
וצריך לדעת לכאוב ואז להמשיך .

אבל הרצון לעוד והפלות. זה גומר.
מאחלת לך בעז"ה שתיפקדי ושתזכי לידיים מלאות.
ושכל העצב והנסיונות שלך , תהיה להם משמעות שתראי ותרגישי .
חיבוק גדול
והמון כוחות.

( ואין ספק שהכרה של הקרובים לנו , מקלה, אבל כל אחד מתמודד אחרת. )

אבל קשה לי ומרוב זה אני כבר מאתמול עם כאבי בטן חזקים
מקווה שהימים האלה יעברו בקלות
שוב תודה אתן מדהימות!!

אני חושבת שבכאב שלך יש כמה מרכיבים, שקורים לנשים רבות.
1- זו היתה בתך הבכורה, וכאשר חוזרים בידיים ריקות לבית ללא ילדים,הכאב עצום ואין במי לטפל. הקושי מאוד מאוד גדול.
2- זכית והרית ויש לך שני ילדים, אך הכאב על בתך בכורתך עודנו כאן, וזכותך לכאוב אותו ולתת לו מקום בנפשך. עם זאת, בגלל שיש לך שני ילדים- הסביבה (ואיתה בעלך) לא מבינה את הקושי שבאובדן ההוא וחושבת ששני הילדים מנחמים ומהווים תחליף.
זה נכון שילדים שמגיעים לאחר לידה שקטה הם שמחה עצומה, אך עדיין הם לא מהווים תחליף. ומותר לתת מקום לילדה שנולדה ולא זכתה לחיות כאן איתכם.

בעיניי, מותר לך לתת לה יום בשנה. לכאוב את לכתה, לביזכר במה שהיה, בהריון ובלידה,אולי לעשות מעשה סמלי (כמו הדלקת נר, שתילת שתיל, ציור או כל דבר אחר) לזכרה. אפשר גם לעשות את זה כמנהג משפחתי בטו בשבט.
לפנות לה מקום ביום הזה. בעיניי זה משמעותי. במיוחד אם לאורך השנה אין לה מקום, זכותה וזכותך לקבוע תאריך אחד בו את נזכרת ומתאבלת על לכתה.
מותר וראוי, בעיניי, אם את חשה צורך בכך.

בנוגע להמתנה, כואבת איתך. הלוואי ותסתיים במהרה!!
(ומשהו אישי: גם אני עברתי את הלידה שלי לפני עשר שנים, כחודש אחרייך. במרץ 2010. רק שלי היו שני ילדים לפני הלידה השקטה ההיא. ואולי זה שונה בשל כך. בכל אופן, אחרי שזה קרה המתנתי 5 שנים לפני שנולדה עוד ילדה. לבסוף היא נולדה... אולי זה יכול לתת לך תקוה?)

חיבוקים

של יום.. אפשר גם כבר בדיקת דם. בטוח יראו בטא אם נקלטת
בשורות טובות במהרה

חיבוקים על זה, כל כך.

לגבי בדיקה, בגלל שאת צריכה לגלות הריון ממש מהר- הייתי ממליצה לך לבדוק. עדיף לבדוק ולהתאכזב, מאשר לא לבדוק.
בעיניי תמיד טוב לדעת (גם אם התשובה שלילית או לא נעימה).
פשוט כדי שנדע להתמודד עם המציאות, ולא עם דמיונות או דאגות.

בהצלחה יקירה!!

קיבלתי היום מחזור😭 לא יודעת מה הבעיה כבר או שלא מצליחה להיקלט ( כבר 9 חודשים) או שנקלט ונופל.
מאמינה שיגיע הזמן אז זה יבוא בעזה

כל הכבוד לך על האופטימיות!!!
מקווה שיהיו בשורות טובות לכולנו בקרוב...

קיבלתי החודש הזה את התשובה השלילית בקלות ממש, כאילו לא התבאסתי. שיש אמונה חזקה יותר קל לעבןר את כל המכשולים שבדרך (ויש הרבה...)

ממליצה מאוד לשמוע את הרב יגאל כהן זה עוזר לי הרבה