ממה נפשך,

לשיטת מי שהוא בית של גויים שיטתו הוא גם שהוא מחרים את החרדים ויש להחרימו,

לשיטת מי שלא סובר שהוא מחרים את החרדים אינו בית של גויים.

אני לא צריך למכור?

מי שצריך גוי - אני מוכן.. בתשלום קטנטן..

ככוסס חיטין בעלמא -

יש להתיר אפילו בלי ברכה לפני ואחרי

או לפחות לפני ח"י רוטל!

דאז ודאי יצא מגדר פיקח!

שובניסט..

אסור למכור בית לגוי בארץ ישראל.

ב"ה

1. אסור למכור בית לגוי בארץ הקודש.
2. ואין לזה שום קשר למכירת חמץ. (אם המכירה, מקום אחסון החמץ מושכר לגוי לתקופה של 8-ימים). החמץ נמכר הבית מושכר, ולא נמכר.

אני חושב שריבונו של עולם לא יגיד "טוב אם היא אמרה את זה בשרותים אז עזבו..."

חוץ מזה שבשואה אמרו במצבים הרבה יותר גרועים (בתוך ערימת גופות וכאלה)

ואם אני מחסל מחבל בשרותים מותר לי להגיד "כן יאבדו אויבך ה'" או משו כזה?

במחשבה

יש עוד אנשים שרוצים לרצוח אותך!!

ברגע שתאמרי הוא יחשוב שאת מכשפת אותו וייברח, ואז זה יהיה סתם פסוק בשרותים!

ועדיף להרוג אותו.

ולברוח..ולפלש-אסור.תגידי אחר כך.

באמת פרוייקט השטו''ת.

בעזהי"ת

'שניה, בוא נמות בחוץ שאני אוכל להתתפלל, בסדר?'

[בעיקרון היה לנו היום שיעור על פיקוח נפש. פיקוח נפש דוחה כמעט הכל ואני חושבת שזה נכנס בפנים]

אין לי כח לחפש עכשיו

עיזה דבי טבחי שמינא מנאי (העיזה שבבית המטבחיים יותר שמנה ממני) לך אליה!

אבל זה שייך

למדור ''פרוייקט השירותים'''

לא לכאן... סליחה..!

שהרי אין איש מתקלח כל שעה, ואף לא כל 12 שעות.

נראה שעל דרך האמצע אנשים מתקלחים כל 24 שעות.

אז מידי כמה זמן, עולה הצורך לכבס את המגבת מכל העכברים, וכל המריעין בישין שהסתתרו שם כל הזמן הזה...

זה כמו אפר פרה אדומה-המטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.

כך המגבת מנקה ומתלכלכת...

כדי שגם המגבת תהיה נקיה, לא רק אנחנו.

ולמה מכבסים את המגבת? כדי שגם המכונת כביסה תהיה נקיה...

אלא בשאר הזמן שאנחנו לא מתנגבים היא פשוט מזדהמת מהאויר.

יקח לי  זמן לברר את התשובה

ומתלכלכת ופעמים דאבק וכיוצ"ב בא עליה..ואידך זיל גמור עיי"ש באריכות..

בעזהי"ת

וכי אנו לאחר מקלחותיינו איננו שבים ומתקלחים פעם נוספת, לאחר זמן מה?

וכי דיי במקלחת אחת להתנקות למשך חיים שלמים?!

ואם לאדם לא די בכך, לא כל שכן במגבת, שהיא יציר כפיו של האדם, שתהא צריכה להתכבס מפעם לפעם.

ועוד, שי"א כי מי המקלחת מרככים את התאים המתים שעל העור בלבד, ופעולת הניגוב היא זו המסירה תאים אלו מהגוף. 

נמצא אם כן, שהמגבת מלאה תאי עור מתים

ועוד. פעמים רבות נותרים על הגוף שיירי קצף, וגם אותם מורידה המגבת.

ונמצאה מלוכלכת ומצריכה כיבוס.

חזון מטל"ית, על הסמרטוט המנגב את הרצפה (פלעו"ר בלעז), דהאם צריך כיבוס לשימוש חוזר ולית לן בה.

וזה מ"ש המג"ב הקדוש על אילונטית וחרס בידה. (יעי"ש) וצ"ע דאין אדם מנגב כל צרכו באילונטית אחת, ובעת שנוגע ברצפה ברגליו, מצטבר האבק ומתלכלכת המגבת. וצ"ע, ופשוט.

ה' ישמע את התפילות שלך ויפקח את עניך....

נשמע שיש פה הרבה תסכול מעבר לצחוק. תסכול זה כוח עצום כשהוא נהפך לתפילה.

הצלחות

זה כוח עצום כשהוא נהפך לתפילה...

זה הגיוני וזה נכון...

נ.ב. סליחה לתושבי הפורום על התגובה הרצינית הזאת.

נ.נ.ב. אנונימי, אם נלך לפי שיתטך מעבר לצחוק: תוכל לתת לי את השם שלך, כדי שלפחות יהיה לי למי לתת קרדיט על האמירה הזאת?

הרי כל חג פורים ענינו הוא העבדות, אם זה בחובה להשתחוות לפסל של דריווש או בזה שיהודי שושן היו חייבים (מסיבת מדיניות וכו' לא בכפיייה)להשתתף בסעודתו של אותו רשע, ובכלל הסיבה שבפורים אין הלל  שלם זה בגלל ש"עדיין עבדי אחשוורוש אנן" (יהודי שושן וכו' לא עלו לארץ עם  עזרא ונחמיה הם היו עבדים לתרבות מבחינה רוחנית כבולים לעושר ולהנאה שבגלות) לכן אנחנו אוכלים אוזני המן כי "אוזן ששמעה בהר סיני כי לי בני ישראל עבדים" צריכה לדעת שאסור להשתעבד לאחר לא מבחינה גשמית ולא מבחינה רוחנית לכן גם משתכרים בורים כדי לצאת מכבלי המחיובוית והנימוסים פורים זה חג של שחרור, וגם של שחרור מעבודה, אפילו את התורה שקיבלנו בכפייה של כפה עלייהם הר כגיגית, "הדור קיבלוה" כלומר חזרו וקיבלוה בימי פורים מתוך שמחה שזה כמו ההבדל להזרק לכלוב כדי להלחם באריות לבין ללכת אילו בראש מורם (הארי פוטר ספר שישי בציטוט לא מדויק)

ממש איש שפיץ..

אני תמיד אמרתי שיש לו קודקוד

זה משמין, אדרבה בשבת מותר אם את מחליפה בזה את הקיגל.

בפרט כשהשמן טופח על מנת להטפיח,

כדברי בעל המאור "אלא אדרבה יענג את השבת וישמין".

מצא פלאפל באמצע שבוע, יאמר "זה לשבת", וישמור בשקית עד שבת.

"להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים"

יש עניין שלא לפטם עצמו במיני מאכל אחרים

שמא יגיע לידי ביטול ההתענגות הנ"ל...

כי גם יש לו מיגו, וגם לדעת הרגששז"ו מליחה בלבד לא מספיק למקרים כגון דא, צריך

מליחה-חיתוך-בישול-מליחה שנייה-חיתוך שני-צלייה על אש גלויה, וולא עושים את זה כי לא יודעים את הסדר הנכון...

וגם טבילה במעמד שלשתם, עד שיהיו ניצוצות ניתזין הימנו , וזה תלוי במחלוקת הידועה בכמה מקומות בש''ס האם יש אם למקרא או למסורה, ולפיכך קיימא לן לענין הלכה אשר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, וכדברי השב שמעתתא באופן ג דבגופה הוי לה חזקה דמעיקרא ,ועדיפא טפי על חזקה דהשתא כשהביאה סימנים, ובזה מובן מדוע לא חיישינן להני מליחתא דשיבוטא... ואז תבוא העציצא ותשתה כוסה בעציץ שאינו נקוב, ויעבור הוא על איסור דאורייתא דחורש על מנת לזרוע, והיינו דכתבו התוס' דמיגו להכניס אמרינן מיגו להוציא לא אמרינן. והשתא דאתית להכי יתיישב הכל על נכון בעזר ה' בכורסא נוחה בהור ההר אשר מעבר הירדן, וכפסק חכמינו הקדושים לעולם יהא אדם שפל רוח ועצת ה' הוא תקום למען תשמור לעשות את כל הכתוב פה ולא תקיא הארץ אתכם וקל להבין.

זה שאלה ששאל רב אחד (לא זוכרת מי) ראביי רפורמי (גם לא זוכרת מי) בשביל להראות איזה מן 'רב' הוא...

בסימן חיים של אלי וגולד (קומיקס)

פרידמן, גודמן, וייסמן... אשכנזים כולם!

אז תורה מן ספרדי

תורה מן הוא גר בגיורים פסולים שאושרו ע"י הראשון לצון ונפסלו ע"י הדיינים.

לכן ממילא הוא מקיים רק מצוות שגם גוי וגם יהודי יכול לקיים בלי בעיה כגון אכילת ראשים כשרים, חפירה ללא טעם, ושאר מיני מרעין שונין.

עם ציצית הוא הולך רק בשבת שאם הוא גוי הרי זה טלטול, שכן אינו סומך על העירוב כידוע, ואם הוא יהודי אין בעיה עם זה. בשאר השבוע הוא עובד והציצית יכולה לסבך אותו לגמרי ולהתפס בכל מיני מקומות ואז הוא סומך על פוסלי הגיורים, כדי שלא להסתבך עם איזה קשר ואם צריך תכלת בציצית למרות שהוא כולו כחול, עיין ברש"י בדברי קרח לפני עדתו.

ממילא נפתרו כל הבעיות ומה שלא נפתר כנראה נפטר ל"ע

אבל באותו זמן הוא הולך עם ציצית רק בשבת?

אז בכל מקרה הוא יוצא רע

בס''ד

להכין חדש

רעיון הא.. 

האחים חטפו אותו כאשר התפזרו איש למקומו במוצש"ק [מקרה אמיתי] עד כשלוש שעות לפני כן...

התכוונתי האם השוקו הוא כעין חלב,

או שהשוקו הוא בריה חדשה, ואז מותר לבכות כאשר הוא נשפך...

או ש"לא בוכים על חלב שנשפך" הוא אב לכל המשקין

והלבן הופך לשחור גם הוא נכנס לגדר זה או לא.

ומכיוון שהפסוק אומר "היהפוך כושי עורו"  בצורת שאלה משמע שאין מהפך בצבע אלא כמו שאמרו חז"ל ישראל שחאטא הוא כמו הדס שבא בין הקוצים, הדס שמו והדס קוראים לו, כך היה ראוי לומר גם כאן שאין באמת מהפך אלא צבע חיצוני.

מאידך, הטעם משתנה לחלוטין.

העולה מכל אלו הוא שאין לבכות משום ספק בכי לקולא, אך מותר בהחלט להתבאס...

ברכת שהכל ברא לכבודו

הרב שוקו שהולך לבקר חבר שלו שוקו אחר

ניתן לראות שבוכים על השוקו זלול"ר [זכרונו לברכה ולרוויה] כל עוד לא בכית על הבשר 3 שעות  לפני כן, 

(או עפ"י מנהגך, מלבד הולנדים שאינם נוהגים כפי מנהג אבותיהם במקרה זה, כיוון שבכיה כל שעה יכולה גרום להם לעיניים נפוחות, ולקמטים באזור העיניים וכל שאר התוצאות של בכיה מרובה. ולכן במקרה זה- ילכו עפ"י מנהג שאר אחיהם, ויקפידו על 3 שעות [וראוי שאלו שסובלים מיובש בעיניים ילכו עפ"י המנהג ש לשמירת 6 שעות])

ועיין בתשובתי מיום ג' בשבט.

ואכן ניתן לראות מכך כי השוקו אינו כבריה חדשה, אלא "לא בוכים על חלב שנשפך" הוא בהחלט אב לכל המשקין. והרי מה זה בסה"כ שוקו???  בסה"כ חלב עם קצת קקאו....

אם היה שינוי מעשה ממש, או רק השתנות במראה.

אם מאז שהשוקו עורבב היה מעשה הרתחה, הרי שינוי מעשה ממש

ושם חדש עליו.

ואם השוקו רק עורבב ומוגש לשתיה, הרי אין שמו אלא "משקה חלב בטעם שוקולד",

וכדאיתא בכל העטיפות ואין כאן המקום.

בס''ד

אפשר ומן הראוי שאין לבכות על החלב שבתוך השוקו אבל על אבקת השוקו אין איסור ומן הראוי..

למה לשחוט אם ובנה ביום אחד אסור אבל לשחוט תרנגולת ולאכול ביצה(שלה) ביום אחד מותר.

בעצם, אם ובנה זה כן??

צריך להבין את המשמעות של האיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו",

וזה ההסבר שלי:

מה תפקידו של החלב?

תפקידו הוא להשביע ולגדל את הגדי.

ולכן, האיסור נובע מכך שלכל דבר בעולם יש תכלית

וכוונת הבורא הוא שהחלב ישמש לגידול הגדי.

ולכן - מי שמשתמש בחלב כדי להרוג את הגדי (גם לאחר נשחט)

הרי הוא פועל נגד רצונו של הבורא ונגד ייעודו של החלב.

שמואל פישר

לא נאמר כי אסור לבשל גדי ביחד עם אמו שתחי' אלא רק עם חלבה.

אי לכך ובהתאם לזאת- ניתן לבשל אפרוח ביחד עם אביו, אמו וכל משפחתו המורחבת.

וק"ו שמותר אפרוח בפוטנציה, כלומר ביצה.

מסכת הוריות, כבר למדת?

עיין שם בר"ן ומה שכתב ברי"ף. לפי זה תראה שהקושיה של רש"י על הרא"ש מתורצת בדברי תוס'. שמה שהביא הרמב"ם בשם המרדכי על הרמב"ן והקשה עליו הטוש"ע במשנ"ב שם בשפתי כהן ובבית יוסף על הכסף משנה.

אין כאן קושיה בכלל.

בטוח? איפו ניתן למצוא את זה?

על פי מאחז"ל בספר הלכות מטבח לשטו"תים שם נאמר "כלבישול באימו מותר אך בבנו מותר ואף מצווה"

לכן כל המבשל גדי בחלב אימו עובר על איסורי תורה אך המטגן שניצל גם נהנה וגם מקיים מצוות עשה דשטו"תייתא

אך הרב "חומרא" שליט"א כתב שיש לחוש גם למטגן בבנו ולכן מצינו שיש מבני ישראל שמחמירים על עצמם ושמים קמח בין השניצל לבנו דהיינו הביצה ודו"ק ודפח"ח

נתפלפלו בה כבר מקדמת דנא גדולי השפים זצוקלל"ה וכן הרה"ג הרב טבחים נבוזארדן שליט"א הי"ו ימ"ש.

וכן ראינו בספרים הקדושים של הרבנית הדגולה הצדקת רות סירקיס תחי'.

שכן עניין זה מצינו גם במאכלים נוספים, קדושים ונוראים. אכילת נבטים בחסותיהם, לחם וחיטה על שולחן אחד (בשבתות ובימים טובים), שמן וזיתים וכן על זה הדרך. וכמובן שגם אותם ת"ח עצומים עלתה בליבם הקושיא הנוראה שהעלה הרה"ח ר'  המעשה-העיקר, שכיוון לדעת גדולים, הקישו מהלכות מדורות מהרה"צ, גאון הדור הל"ג בעומר שליט"א, שנהגו בכל הדורות לשרוף דף בגפרור אימו וכן עם עצים ועצות ושאר מרעין בישין, מכאן שאין איסור לאכול הדברים הנ"ל ואין לחשוש משניצל בביצה.

וראוי שיוסיף וילמד ויבאר ויעיין בספרים הקדושים הנ"ל. וד"ל.

שניצל מותר במידה והביצה לא אמא שלו

זה בספר של הבן איש חי (הזה של הסיפורים רק שהוא לא סתם משלים אלא עוד מלא דברי בעיקר מוסר) ולכן לא תקבל כאן תשובה

[כל האמור לעיל נכתב ברצינות גמורה]

זה שמעשנים בצום זה לא בגלל צורך אוכל נפש-

אלא שמותר להדליק סגריה בחג גם אם לא תגיד אוכל נפש-

כי מתוך שהותרה שלא לצורך הותרה לצורך!!!

כלומר שמותר להעביר אש בחג גם אם זה סתם שמשעמם לך!

לא קשור לצורך אוכל נפש!!!

בס"ד

אי אפשר להבעיר אש 'סתם' בחג. צריך שזה יהיה צורך השווה לכל נפש, כמו אכילה. בעבר אחוזים הרבה יותר גבוהים מהאנשים היו מעשנים, וגם חשבו שזה בריא לעיכול, אז החשיבו את זה לדבר השווה לכל נפש. לפני שנתיים שמעתי בשם הרב אלישיב זצ"ל שפסק שהיום מותר לעשן רק ביו"ט שני של גלויות, וכשעוד פחות אנשים יעשנו (לא ברור לי כמה אחוזים בדיוק צריך להיות), גם ביו"ט שני יהיה אסור.

שהו מתיר בצומות הקלים אמנם, אבל אוסר בתשעה באב בדיוק מהטעם הזה!

אלא משום "ונשמרתם מאוד לנפשותכם"

מין הסתם הרבה יחלקו עלי, כי עובדה שיש המון דתיים שמעשנים, אבל לדעתי זה אי קיום מצווה.

מבחינת העיקרון - אני ממש ממש לא יודעת....

ולכן מעשן לא עובר על ונשמרתם כפי שמי שאוכל צ'יפס או סוכריה לא עובר על ונשמרתם.

וברור שדבר שאם תעשה אותו פעם אחת בלבד הוא לא יזיק לך, והנזק הוא רק במצטבר, אז בעצם כל פעם שאתה עושה-אתה עושה בהיתר.

ואין פה איסור של ונשמרתם.

איסור יותר קל של אי שמירה על בריאות הגוף אמנם יש פה, אבל זה איסור קל מאוד.

(אני לא זוכר מה כבר נחשב כלא קרבת משפחה)

ועיין גוגל ריש פרק פרדוקס הסבא.

איתא בספרים הקדושים פ' "איזהו צדיק" מרן הרב זצלקול"ה

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הכפירה אלא מוספים.

אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים וכו'

ואני הקטן שבעם, גלגל רזרבי במרכבה, פטיש החזק,העניו

מכל חיות השדה אשר על פני האדמה,

 יכול להעיד על עצמי שהוספתי גם כפירה וגם רשעה

ולכן ודאי שאני צדיק גמור

(עכ"ל)*

עד כאן לשוני(ו)- למי שלא מספיק ביני"ש

האם נשאר עוד צדיקות לאחרים כדאיתא 10קבין רשעות ירדו לעולם 9נטל יאצ'ק 1נטלו כל העולם והרי בשבילי נברא העולם אז לי יש קב אחד העם בזה יש כדי לצאת ידי חובת צדיקות או דילמא זה בכלל דרבנן ולכן נלך לקולא

ולכן ברור בוודאי שאתה צדיק קדוש וטהור

כן כן אני צדיק נסתר...

הוא עצמו נישאר כהן אבל זרעו מתחלל..ועוברים מן הכהונה.ניראה לי שוודאי אם התחתן עם גוייה! שאסורה לכל יהודי שמתחלל זרעו..ובכלל שגרושה בניו יהודים ומתחללים כ"ש גוייה שבניו נולדו גויים שמתחללים.

לכן ניראה לי-שלא, אינם כהנים.

כמו שנאמר ויעוף הכהן אל החלל 

כאביו.

גר הוא יתום מבחינת היהדות.

<ר>

בחור ובחורה בני 18 יוצאים ל"בלינד דיט" שאירגנו עבורם החברים שלהם. אחרי היכרות קצרה הבחורה מתחילה: "טוב, תראה... לפני שאנחנו מתחילים אני חיבת שלשאול אותך שאלה: אתה כהן????

הבחור (בפרצוף מבולבל): לא....

הבחורה: "יופי, כי אני חללה..."

צדיקים קטנים.... (אחותי המסכנה, הייתה בשוק כששמעה את זה "אבל הם רק בני 18!!! מה היא חושבת על חתונה???)

ברגע שאדם מתגייר מבחינת ההלכה הוא ניתק את כל הקשרים המשפחתיים הקודמים שהיו לו.

הילד שנולד לכהן וגויה הוא גוי מוחלט ואין לו שום קשר ליהדות!!!

ולכן כשהוא מתגייר הוא ככל גוי המתגייר!