פורום פרוייקט השטו"ת (עמוד 3)

הרבה פעמים - צריך לשים בו מזוזה?

נא להביא אסמכתאות

 

 (מקור)

*מה עושים אם תענית אסתר יוצאת בצום גדליה על מי מכוונים?

אסתר היא בת וגדליה הוא לא..

*מה עושים כשחנוכה יוצא בפסח? מה אוכלים? סופגניות עם קמח מצה? או קניידלעך עם ריבה?

 

בואו נפתח קשקשת רלוונטי לשעה הקרובה

ידוע לכל בר בי רב ששור שנגח שלוש פעמים חזקתו שהוא מועד והמחזיק בקרקע שלוש שנים נעשית בחזקתו.

 

והנה בשנתיים האחרונות ראינו במחוזותינו כי נעשו בחירות שלוש פעמים וכעת נשאלת השאלה - האם הבחירות הוחזקו והפכו לבחירות מועדות ולפי זה באלול יש בחירות או דילמא אין חזקה לבחירות דהא איכא ברי שמונה עשרה שלא זכו להצביע לכנסת הצִיויינית ואז אין חזקה?

 

למה ה ברא אותנו אם הוא מושלם?

זה לא בקטע של התרסה אני ממש מאמינה פשוט רוצה להבין

לגבי גזירת מאה מטר:

א. בעי רבי ירמיה: אם יש לי רגל אחת במאה מטר ואחת בחוץ זה תופס? יש רגל מצילה?

ב. אם אני עומד בקצה מאה מטר, והשכן מהצד שני במאה מטר דלי, אני יכול להעביר לו חפצים, או שגם כלים קונים שביתה כרגלי הבעלים?

ג. אם אני שם עירוב תחומין בסוף 100 מטר, יש לי עוד 100 מטר?

ד.אדם שהוציאו אותו בכח מחוץ ל100 מטר האם יכול לחזור? האם יש לו 100 מטר במקומו?
מה הדין של מי שבא במטוס ונחת לאחר הגזרה?

ה. האם כל ביתו של אדם כ2 מטר או שסופרים את 100 המטר מהמיטה? עוד יש לדון האם עירוב מועיל להחשיב כל העיר כד"א

ז. האם 100 מטר הם ריבועיים כדי שיהיה נשכר את הזוויות והאם לריבוע העולם או לריבוע הבית?

ח. בדין שמירת 2 מטר מי צריך להרחיק את עצמו מי מי? המדביק או הנדבק?

ט. האם מי שיצא 50 מטר הוא פטור ואסור כחצי שיעור או דלמא כתחומי שבת דמותר ?

איתא בהנחיותא דמשרד הבריאות למניעת התפשטות הקורונה שאדם שנחשף לאדם שאיתגלי דדבק בו האי נגיפא, בעי למיכנס לבידודא לי'ד יום.
ונראה שלמדו זה מהסגר המצורע דאי לא פחת הנגע, אינו טהור אלא לאחר תרי שבועי בהסגרא.
והכא דאכתי לא מגלי סימנא דמחלתא לית לן למידע אי פשה או כהה ולכן מספקא קא מסגרינן ליה לתרי שבועי.
אלא דיש לברר בגדרי האי חשיפתא לחולה. שאמרו שחובת בידודא היא אכל מאן דהווה במחציתיה שיעור רביעית השעה במרחק ד' אמות.
ראשית יש לעיין האם ד' אמות שאמרו הן ואלכסונן או דילמא בעיגולא. ובשורש העניין יש לחקור האם יש לדמות האי מילתא לדיני עירובין בגדרי מקומו של אדם, דאז אית ליה אלכסונא, או דילמא יש לדמות זה להלכ' הרחקה מהטינוף בהלכ' תפילה.
אך נראה פשוט דאי דינו נלמד מהרחקה בתפילה דהתם בעינן ד'א ממקום שיכלה הריח באית ליה עיקר, וא'כ הכא הווה ליה למימר דבעינן ד'א ממקום שיכלה הוירוס דהא נמי אית ליה עיקר, דהאדם הנושאו הוא עיקרו.
ואם תמצי לומר דמשום דלית ליה ריח כלל אמרו רק ד'א, הווה ליה למימר דאי הויא מחוץ לד'א אכתי צריך שלא יהא רואהו כמו דאמרינן התם.
אלא ודאי הוא מגדרי מקומו של אדם ולכן פשוט דיהבינן להו אלכסונן.
אלא דקשה הרי קיי'ל דכלי שני לא מבשל והאי איניש הויא כלי שני ומדוע גזרו עליהו להכנס לבידודא.
ונראה דמשום הכי בעינן דיהא במחיצתו רביעית השעה בהאי זמנא נהיה יד ארוכה דכלי ראשון וכמה דאמרינן במצקת דשהתה במרק שאין לה דין כלי שני.
אך האי מילתא קשיא לן בקושתא מאי בעי למיעבד להאי דעמד ביותר מד'א מהחולה, אך באמצע היה אדם נוסף שעמד בתוך ד'א לזה וד'א לזה. משום הדבקה בחיבורין ודאי ליכא למיחש אלא היכא דנגעו ההדדי.
אלא דיש לעיין אי האי איניש דממוצע ביניהו הויא בעל בשר בעינן למיחש לפיעפוע דבדבר שמן דבכה'ג אמרינן דהאיסור מפעפע בכולו. ואף דגם איסור מפעפע הוי בנגיעה, דילמא אוירא הויא חיבור לעניין פיעפוע אף דאינו חיבור לעניין מגע. או דילמא נאמר דהויא האי איניש ככלי שלישי, ואף אי נימא דהוי 'יד ארוכה דיד ארוכה דכלי ראשון' אכתי דילמא ליכא למיחש ביה דהוא נ'ט בר נ'ט, ועכ'פ למאן דסבר דבתרי נ'ט ניקלש נגיפו א"כ הכא נמי לית ביה חשש הדבקה כלל.
ויש לדחות דהכא הוא איסורא ולא אמרינן ביה נ'ט בר נ'ט דלא קליש טעמיה. ואף את"ל נגיפא אינו איסורא, הכא דמיירי בסכנתא, דחמירא מאיסורא, כל שכן דאית לן להחמיר ביה. וצריך (חיסון) [עיון] גדול ואכמ'ל.
והנלע"ד כתבתי.

מקורות
רמב"ם הלכ' טומאת צרעת פ"ח ה"ב.
או"ח ס' שצו סעיף א.
או"ח ס' עט סעיף א.
יו"ד ס' קה סעיף ב וכן מבואר באו"ח ס' שיח סעיף ט.
משנ"ב שם ס"ק פז.
כעין דברי הרמב"ם בהלכ' טומאת מת פ"ה ה"ב ועי' בכס"מ שם.
יו"ד ס' קה סעיף ה.
ועי' שם ברמ"א דכתב דאין אנו בקיאין בגדר שמן, וכל דאינו כחוש ודאי חיישינן לפיעפוע.
זוהי דעת השו"ע ביו"ד ס' צה סעיפים א-ב, ועי' ברמ"א שם דמחמיר בתרי נט

בית הדין בטהראן ביטל אותו השנה בגלל הקורונה - הפה שאסר הוא הפה שהתיר?

 

@אניוהוא

לכבוד הרב מן האגדות, הבקיא בשבילי דאגדתא כשבילי בתימא, ועוקר אגדות בסברתו והמעמידן על דיוקן בבקיאותו,
ראשית אקדים ואומר, שידוע לנו שאין ושומעים בדין צד אחד בלבד אלא במעמד שני בעלי דדינא, אך אנו מפחדים להיות באותו חדר עם הזאב כפי שאסביר בהמשך.
אֶחַי ואני דבר-אַחֶרוֹנים קטנים (חזירונים ל'ע) ובנינו לנו בתים יפים ונחמדים. אני בניתי בית מקש ובוץ, אחי השני בנה בית מעץ, והקטן בנה בית מאבנים.
לרוע מזלנו, הזאב שהיה רעב הגיע לכפרנו. ראשון הוא בא לביתי, משראה שהדלת נעולה נשף בכוח והעיף את הבית. ב'ה הצלחתי לנוס על נפשי לבית העץ ביתו של אחי. אך הזאב האכזר דלק בעקבותי משראה שלא יצליח להעיף בנשיפתו את בית העץ, הציתו באש, ואנו נסנו משם בניסי ניסים לביתו של אחינו הצעיר, בית האבן.
הזאב הרע לא חדל מנסיונותיו וניסה להכנס דרך הארובה לבית, אך האש שדלקה למטה הבריחה אותו.
נסינו להזמין את הזאב לדין תורה על הבתים שהרס, אך הוא מסרב לבוא. טענתו שהוא פטור משום שזו דרכו לאכול אותנו ואנו אמורים בכלל להיות בביטנו ואם נפגש הוא יאכל אותנו.
על כן אנו פונים לכבודו לעצה ותושיה לדעת מה יעשה לזאב הנ'ל.
הד'א הבכור.

 

בדין מי שהקדיש לקרבן חיה שהיא אנימאגעס האם נחשב הקדש.

שלום רב לידידי מורי רבי הרב הגאון רבי ה. סלאגהרן הי"ו ויזכהו באורך ימים ושנים בבריאות איתנה ויציבות. קיבלתי מכתבו מיום חמישה עשר לחודש אדר ראשון בו שאל על אותו תלמיד מקורב שבא להביא בהמה לקרבן וזמן מועט לפני ששחטה גילה שאדם היא מה יעשה ומה דין אנימאגעס בכלל. 

ראינו כבר בפרק קמא דמגילה ד"הרי עלי עולה" אם מתה או נגנבה חייב באחריותה, ואם אמר "הרי זו עולה" אינו חייב באחריותה. ופשיטא שאם אמר הרי עלי עולה וזו עולתי תרעה עד שתסתאב ויקדיש אחרת לעולה תחתיה. אבל מי שאמר הרי זו עולה ספק לנו האם אנימאגעס נחשב חיה או אדם, כמו שכתוב דפעטיגרו הריהו סקאברס העכברוש וזהו שמו מימים ימימה ואין לו זכר לדמות אדם. ולעומתו מעקגאנגל הריהי פראפסער היא ואינה חתולה אלא לעיתים ומקובלנו מרבינו הגדול מרלין שאמר "איזהו אנימאגעס שאינו אלא אדם זהו מי שמכירים בו הכל ויודעים שהחיה הזו אדם היא", כשם שהרמאיני יודעת בעיתונאי"ת ריט"ה סקאטער שם רשעים ירקב שאדם היא וכן ידעינן במעקגאנגל דמעקגאנגל היא. אבל פעטיגרו דידע ואמר בעצמו שחיית מחמד (דקורין פאט) הווה ליה לרונאלד אינו אלא חיה. 

ונראה לומר דאנימאגעס שהוא חיה אינו אלא מי שעמד בדמות החיה שלוש שנים כדין חזקה. ומי שהוקדש בלשון "הרי זו עולה" לאחר שלוש שנים הקדש הוא ועל המקדיש לשלם כערכו שקלים כמנהג ישראל שהקדיש אדם, ואם אישה היא הרי תישאר בתולה כמעשה בת יפתח. ואם לאו ואינו אלא פחות משלוש שנים בדמות חיה או שמכירים בו שחיה זו אדם היא אף על פי שהקדש הוא ירעה עד שיסתאב וחייב להביא עולה אחרת תחתיו. וכן מצינו בדברי חברי הרב ניקאלס פלאמעל ששמע מפי תלמידו של גדול הגדולים הרב החסיד הישר הגאון גאדריק גריפינדער זצוקללה"ה במקרה של חיה ששחטה ישראל לאכילה ולאחר שחיטה נתברר שאנימאגעס היה מותר באכילה אם היה חיה יותר משלוש שנים ולא ידעו בו בשעת שחיטתו שהוא אדם (שראינו מעשה שהיו כבר אנימאגים דלא ידעו בהו דאנימאגים הם כמורנו ג'יימס הקרוי קרניים וחבריו רך כף ופעטיגרו). 

וטוב לכל אדם שיש בו קצת יראת שמים להתרחק מן האנימאגים מאד מאד מאד ואף יותר מזה ולא יעלה על דעתו שיהיה אנימאגעס אצלו בבית ק"ו שלא הוא עצמו ולא יהיה קרוב אליהם בכלל.

אפוב"ד בן הרה"ג פרסיבאל עוקר מאגלגים פוחזים וטחנם זה בזה.

 

באה לידי שאלה, בדבר מי שהרג אדם שהיה נידון למוות האם מותר ליצור נשמה ללא גוף מזה, דמתקרא "הארקרוקס" או לאו. נראה לומר, דלכאורה אין בהארקרוקס כל הרג ושום דבר שמדמהו למוות, אלא שנותן לאדם אפשרות לשוב ולחיות ולכאורה מרבה חיים בעולם, ואינו עושה בשביל זה שום איסור ברצח כי אם מצווה של להרוג אדם שנתחייב מיתה. אלא, שההורג אדם גם כך עליו להצטער על זאת ולבכות שכזו נפלה בחלקו, דקיי"ל דמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב וודאי מי שהוצרך להרוג אדם הרי צריך לעשות תשובה על כך, ואע"פ שרשאי אין נכון לו לנצל חובה זו שגלגלוה לידיו לתועלתו בלא תשובה, ועוד שקורע נפשו בזאת והכתוב אומר "ונשמרתם מאוד לנפשתיכם" ואין זאת רק ללשמור מסכנות של ממש כי אם להשאירה שלמה וחיה, אם כי אינו איסור אלא לדרשה בלבד.וכן הוא אומר "וחי בהם"- והרי נשמה שאינה שלמה וכן הורקרוקס אינם חיים, והמחמיר תבוא עליו ברכה ויצלח מאוד במעשה ידיו ויזכהו ה' להאריך חייו ושנותיו בטוב ובנעימים.

 

לשון הק' אלבוס מלמד דרדקי בן הגאון פרסיבל עוקר מאגלגים פוחזים וטוחנם זה בזה.

בדין מי שרוצה לעבור ממקום למקום בעזרת אבקת פל"ו בשבת ויו"ט אם יש
בזה דין תחום שבת ומשום הבערה.
שלום רב למורנו הר"ר נתן גולדשטיין הי"ו. קיבלתי מכתבו מיום א' לחודש
השנים עשר הוא חודש אדר ראשון. בדין מי שיש בידו אבקת פל"ו ומשתמש בה
האם מותר לעשות כן משום הבערה שמתגברת האש.
לכאורה נראה לומר שאין להשתמש באבקת פל"ו בשבת מטעם מלאכת הבערה
אלא שאין באבקת פל"ו באמת אש דאם כן היתה האש חמה, וגם לא ירוקה.
וצריך לבאר מהי אש דאין להבעיר. אם אש ממש אז מדוע אין להשתמש
במכשירי חשמל המפיצים חום שאסרו אותם מדין הבערה? (ואם כן אש מאבקת
פל"ו אינה אש לעניין זה מכיוון ואינה חמה.) ואם אש היא כל דבר שנראה כאש,
הרי אש מאבקת פל"ו היא אש. ונראה לעניין זה שמה שנראה כאש לאו אש
הוא, שאחרת היה אסור לסובב נורה חשמלית (שקוראין בלעז "לאמפ") משום
שנראה כאש שהרי מאיר הוא.
ונלע"ד שאש מאבקת פל"ו אסורה בשבת ומותרת ביו"ט ולצורך גדול מותרת גם
בשבת שאינה אש באמת אלא משום מראית עין וחשש שמא יעבור תחום שבת
בשוגג (שהרי יכול האדם בקלות לטעות בדבריו ולצאת באח שאיננה לרצונו כגון
אותו מקרה שקרה להאר"י פאטער בסמטת נאקטורען) ונמצא עובר על דברי
חכמים.
ויו"ט כיוון ואין דין הבערה בריבוי אש מותר לאדם להעביר עצמו ממקום אחד
לאחר באש מאבקת פל"ו משום שאין איסור העברת אש, או הטבת אש ביו"ט
ומכאן שאין גם עניין מראית עין, ולא אסרו ביו"ט יציאה חוץ לתחום שאין
תחום שבת ביו"ט.
אפוב"ד בן הרה"ג פרסיבאל עוקר מאגלגים פוחזים וטחנם זה בזה.

לכבוד רבן של כל בני האגדה, ה(מלמד) [משיב] דרד(ס)[ק]י בישיבת בתימא,
אחדש'ט,
שמעתי כי הרה'ג ר' אשר וייס דרש בישיבתכם על המצער חברו דרך שחוק, והבנתי שהעלה לאיסור, והאריך במקורות שבהם עשו כן לתועלת.
ושמעתי ותרעד נפשי ודירדוס אחזני, דא'כ לא מצאתי ידי ורגלי בכפר הדרדסים. דהרי כל מהותי היא להציק לחברי הדרדסים, וכיצד אוכל להמשיך לעשות את יעודי בחיים?
על כן פונה אני לכב' דיורה לי דרך הישר לקנדס בה (בנ'א) [דרדסים].
בברכת התורה.
קונדסון.

עובר בלא ילבש?

מועדים לשמחה. אם ארוך לך מידיי דלג לשורה התחתונה

 

ויהי היום והנה אני עומד בשערי העיר ירושלים כשלפתע הבחנתי בחברי משכבר הימים. אמרתי לו שלום והחזיר לי שלום והילכנו יחדיו כמו שנאמר ''וילכו שניהם יחדיו למה ללכת לבד זה משעמם'',

עוד אנו הולכים ועוברים את בית כנסת החורבה עד אשר מבלי שום הכנה הופיע מולנו במלוא עוזו אחד ממיישבי תבל, בעל גבורות, נשוא פנים והדר זקנה - ר' עדי רן תובבבבבבב''א (ביטוי זה מיסודו של @111111 שתיגתיו רק כדי שיחייה קצת את הפורום שכוח הא-ל הלז) מחבר הפיוט הידוע בכל בית ישראל ''כי אתה קדוש''. [ומניין הוא ידוע בכל בית ישראל, והלא עדי רן לא מן הקונצנזו''ס הוא? וי''ל דמן סרט דשולי רנד ידוע הוא, 'אושפיזין', ואמנם יש לעיין מה עניין שולי לעדי ומדוע נאמרו שניהם בלשון נקבה ואכמ''ל].

 

עודי משתומם על עומדי ואשאל לחברי, במראה ותמונה ולא בפה, שמא יהא הפסק - מה עליי לברך - שהחיינו או משנה הבריות?

(ועודני עומד שם עד שתבוא תשובה בפי אז תענו זריז..)

ידועה המח' האם אילעה גבר או תתאה גבר.

וצ'ע מה סובר מכשיר התמי4 כשלוחצים על המים הפושרים.