פורום פרוייקט השטו"ת (עמוד 4)

ודאי שאם מרק הוא חובת גברא ששקדי מרק כדי להיבטל מעול דרך ארץ עול מלכות ועול ברכת המזון.

המן מעולם לא ניטבל או נמהל וממילא אין בו שום צד של יהודי.

אבל מה שכן מצחיק זה העובדה שאני מנהל ואני יכול לדעת מה הניק והip שלך

שכן הוא מין סוס ולא מין אדם.

אני מגדל שער אז מה אני עושה בהנחת תפילין האם השער הוא חציצה ???????????

@אניוהוא ציניות....

 

 

תשאל את @לילה כיום יאיר~ מה הוא אמר

וחייב בז מצוות בני נוח.

נמכר לעבד וטבל ליהדות במקום לעבדות הרי קיבל עליו תריג.
ומתוך כך חייב בתפילין. והא כתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ונמצא מניח שקר אליבא דנרטיבו!

ותפילין היא מצוות עשה שהזמן גרמא.

והרי הוא כגר לכל דבריו.

זה לא נכון. הבלורית בחז"ל היא מה שלו אנחנו קוראים צמה, עיין במחצית השקל שאליו מפנה המשנ"ב בסימן שבו זה מדובר (כמדומני כ"ג), בד"ה שאליו הוא מפנה ובשלפניו, וכן כך מוכח מהסוגייה במנחות על חציצה בבגדי כהן.
ולנידון, עיין בערוך השולחן שפסק שאין בכלל מציאות כזאת של חציצה ע"י שיער במקום גידולו בתפילין, וכן פסק הגר"ע יוסף.

והאם אפשר גם ציניות

ועוד קשה, ממה נפשך, אי בהסדר קאי שיעור ג' מאן דכר שמיה?
ואי בגבוהה עסקינן כיצד יהיה ראי לזה או לזה, וכי לית הם ידעי שאסור לאיש להסתכל במראה?

וצע'ג.

נ.ב.גם הם לא הסתכלו במראה

אלא קאי על מי שרואה אותם

אלא הוא חמשוש שחש מעצמיה, וקרי לנפשיה שיעור א' כי היכי שיוכל לסליקאת אפיה מעל תלמידי מתיבתא תיכונא.

משום דשיעורא דאלפא דשלומבא-שיעור א' שפיר איקרי

דאיכא תרי מינימתיבתא דאית בניהו מאבקא אתוארא דמתיבתא דאפיה סליק עד שמי-שמיא.
חדא מיניהו אתקרי 'מעלה חבר', ואיקרי כך משום דאחשביה לנפשיהו למעלה מאידך חבריא
ואידך מתיבתא איתקרי 'שלום בניך' דמתקרי שלומבא, והוא משום שסלקא דעתיהו שהם אבא לכולא וכולא אתקרי בנוהי.

ולפום ריהטא ,
חמשוש נשאר חמשוש בבחינת 'אבל עני נשאר עני'. ודו'ק.

דשלומבונאי לא קרו לשיעורא דאלפא דילהו חמשושים כלל ועיקר

והא אמת ושריר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נ.ב. אתה מכיר את שלומבא?

מכיר באופן כללי... כמה בוגרים, כמה רמ'ים בקטנה, אבל לא הייתי שם מעולם.

זו שפה של חרדים

את מי?

הם באמת חרדים

אלא, שהם ציונים

הרהמור, בעברית

הצחקת את סבתא שלו...

משלומבא למד בישיבה חרדית

נפק"מ למעמד בן ישיבה

לויודע

עיקר העניין הוא חשבון ישן שלי שהרהמור חרדים

בעוד בעולם החרדי נראה שיש את התנועה ההפוכה

אבל גם זה נכון

K300

זה ליהנות מכל רגע, לצחוק על כל מי שצוחק עליך, ולהתגאות בזה שאתה חמשוש קטנטן... לכייף כל היום, ולהביט בסלחנות על השמיניסטים שחושבים שאנחנו באמת מפחדים מהם..

דמתקרי פעסיכומאטר"י בלע''ז.

ודו'ק

דהא בשלומבונים מיירי

יש לי בעיקרון גם גמרא על זה

והאיכא שבו"שים? אלא אפיק שיעור ד' דלאו ניזקי אינהו, ואעיל שבו"שים. ושיעור ד' לאו ניזקא אינהו? הניחא בשיעור ד' דתשע"ה ודתשע"ח, שיעור ד' דתשע"ו ודתשע"ז ודתשע"ט מאי? אלא, שבו"שים בכללא דשיעור ד' נינהו, דאף אינהו שבו"שים איקרו. ואמאי הוו שבו"שים בכללא דשיעור ד'? הא לא דמו האי שבו"שים להאי שבו"שים! אלא, לא תני להו לשבו"שים, דהא לא חשיבי. ולא חשיבי? והא קא חזינן דחפרי ומעצבני! אלא, שבו"שים בכלל שיעור א'. והא לא דמו לשיעור א'! אלא, שבוש"ים דמאי? אי שבו"שים דבעו למיקפיץ בהאי שתא-מכללא דההוא שיעורא דבעו למיקפץ ליה, ואי דכיתה ח'-כיון דלא הוו אלא שיתא יומי בשתא לא חשיב להו.

(מבוסס על רעיונות מלפני כמה שנים, הניסוח מעכשיו...)

"ומי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו"

אין לי הערות להוסיף, אבל דרשה יפה

האם אין מן הראוי למחות זכר עמלק דווקא בשבת הנקראת בפי העם "שבת זכור"?

ואם תגיד שאין מוחים עמלק בפועל אלא רק הזכירה היא שחשוב,

האם לא כדאי למחות עמלק לאחר חג הפורים הבעל"ט בכדי שלא יסרח הבית ויקיא ולא יקיים מצוות היום שהיא בין השאר לשמוח, לאכול וכו'.

כעין דברי בשפת אמת בשבת שקלים, מדוע מזכירים להביא מחצית השקל בשבת, והכי אין על אך אחד כסף, מה זה עוזר שהזכרת בשבת?.
אלא דהנקודה הפנימית של הרצון - היא גבוהה יותר מהמעשה. לכן אנחנו רוצים לעורר את הרצון - בזמן שאי אפשר לעשות כדי שהרצון יהיה שלם.

אותו דבר בעמלק, לכן זכור זה דווקא בשבת שאי אפשר להרוג מקקים.
ולכן שבת זכור זה לפני פורים וכמו שזכר למחצית השקל נותנים לפני מקרא מגילה, כל גם מחיית בעמלק.

@Admin@admin

דבדיליה לחודיה איכא להוא פורום, דאיהו הוא דאקימיה להוא אתרא, וכל מה דיהוי ביה בדיליה הוא

אף על פי שהפורום מקומו, אינני חושב כי הוא מקומו של הפורום.
והרי אין פה כלל עילה ועלול דבטל אדמין- לא בטל הפורום. ולכן אינני מבין מדוע שיקבל השליש

מי זאת הארצי הזאת?

השאלה איך אפשר להחליף ילדה עם בע'ח?

המילה ארצי זה תיקון (קילקול) אוטומטי ... תמחק את המילה הזו

טוב. כשיהיה פניות נתעמק בכך

מדוע שאיש הישר בעיניו ירצה להחליף אדם שהוא חמור וילדה תמורת אישה פרה?

זה 2 תמורת אחד.

הרי מוסר דינו במוות מדרבנן

גונב איש ומכרו דינו מוות דאורייתא


ומכל מקום נופלת ארמלתו לייבום
ויש חשש דאתי לאיחלופי בין חמור לפרה וילדה ואתי בועל אשת אחיו שלא במקום מצווה ובחטאת קיימא.


והא וחטאת לא מן הפרה דהיא קשישא מתרי שנין ולא חמור שאין בו סנפיר וקסקסת נמצא אתה מצריכו לשפוך דמים מרובים-והתורה אמרה דרכיה דרכי נועם!


ונמצא כל העולם כולו חרב על אותן פרה חמור וילדה
ועל זה שנינו לקמן על מה חרבה ירושלים? על מה לא!


בבירכת המושל במשל והמרדים יקצים
חוני שומר ישראל ותנומה לא ישים.

יש מחלוקת בכאילו?

ולא כמו מה שאמור להיות בפורום הזה....

לא מבין איך אנשים מרשים לעצמם להיות שיכורים כלוט- אתם מדמיינים את הגר''א שיכור כלוט?

שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

ולי נראה דתלוי במחלוקת אם עד אחד נאמן משום מילתא דאתי לאיגלויי אזי גם בפסולי עדות ככאלו שלא 'לא עשאום כרצונו' יש עדות

כיוון שביסומי ודאי דבר דאתי לאיגלויי

אליבא דדווקא עד אזי עד ועד בכלל
אליבא דלאו דווקא אזי ולאו עד בכלל

אליבא דאמת ודאי שלהוציא ממון או שבועה אין כוחם יפה
ויש לברר אם ארור המן ברוך מורדכי הוא בגדר שבועה או בגדר גילוי דעת ודוק.

המושל במשל והחונן מדעים
חוני, מעגל המשולשים.

נו באמת...

על שום שמקדמא דנן עם ישראל אוהב לצחוק על עצמו.

שהרי אפי' רשי פשוט אינו מבין.
ועניינו לכאן הוא שיש תרי אופנים דספירה חד הוא אחד שניים שלושה ארבעה חמישה וכו' שהוא לשון זכר
וחד הוא אחת שתיים שלוש ארבע חמש וכו' שהוא בלשון נקבה והוא שיש בהנקבה חסרון אות לעומת הזכר שהוא חשוב ומעולה יותר.
מלבד בתחילתו אחת ושתיים שבו יש להנקבה מעלה ע''ג הזכר כיוון דהנקבה במיעוטא שפיר כמא שאמר סבא בבית פחא בבית סבתא בבית וכו'. דהרי סבא כשבבית הינו לבד וממורמר ולא טוב היות האדם לבדו וכו'
אך הנקבה כשהיא לבדה או עם חברתה אחת ונשארת בבית לבד עד דהזכר חוזר מעיסוקיו הבית נקי ולא תבשילין ומטעמים אך כשמתקבצות ובאות כמה וכמה מהן הבית רק מתמלא רעש ודאגה

והארכתי בזה לבאר לך דארבעה מילין אינו מילין דמתדברות דבר בעי למיכתב ארבע מילין דהרי מילה היא בלשון נקבה דהרי עשרה קבין של דיבור וכו' ודוק.
אלא הא מילין הוא מטבע דמתקרי מיל שהוא עשירית הדרוש ועליו אמר שלמה (בן ה6 מגן דינה) בחכמתו 'עץ או פלי' דמאידך גיסא נמצא כתוב 'פלשתינא' ומאידך גיסא צוייר אילן רב פארות. וממנו נגזר הגזירה שווה לכל המטבעות שצד אחד הינו עץ וצידו השני הינו פלי.

ותנן בוויקיפדעיה דהמיל עם צאת האנגלי את הארץ התהפך ונהיה לפרוטה והוא פירוש בגמ' הנז' הנ''ל.
דלגבל הינו בבחינת גביל לתורי דיש להאכיל לתורי קודם האכילה שבעל הבית ואף לאחר שנטל ובירך המוציא לחם מן הארץ ועוד לא בא הלחם לפיו יש לו לעצור ולהגיד גביל לתורי שהוא אינו יכול לאכול עד שיאכלו הם וזוהי בחינת צדקה שנותנים לבע''ח וע''כ דינה כפרוטה לצדקה. התפילה בבחינת ואני בצדק אחזה פניך שיש ליתן פרוטה (דמתקרי מיל) לצדקה קודם התפילה והוא כבר איכא תרי מילין.
ונטילת ידיים הוא דרכו של הגנב שנוטל בידיו כל מה שמוצא ועל כן נטל את שני המילין-הפרוטות אלו מידנו ועל כן יש ליתן מחדש עוד 2 מילין חד לתורי וחד לתפילה. וצריכא דאילו לא כתיב לגבל ולתפילה ונטילת ידיים ארבעה מילין איכא מאן דאמר דהנחה בקופה עושה מצווה ואף לאחר נטילת ידיים נתן אין זקוק לה... ויש מה להאריך בזה ותן לחכם ויחכם עוד.

ובין השיטין ראיתי תוכחה מגולה שרמז שאינני בקיא ב'שמא דמספריא'.
אך אחר המחילה, עניין היטב בדברי למעלה ויראה שודאי דייקתי בדברי וסיימתי 'ארבע מילים'
אך מה דאיתא בגמ' 'ארבעה מילין' הוא באמת תימה.
ודבריו על המיל האנגלי הינן דברי נביאות
דבכולא ש'ס לא מזכרינן מטבע הנקרא מיל. והוא פשוט.
אלא דקשיא ליה למר מדוע נכתב פה ארבעה ולא ארבע,
והוא פשוט כדברי ראב'ע (והובאו דבריו בתוס' יו'ט כמה מקומות) ש'כל דומם זוכרהו ונוקבהו'.
והדרא קושיין לדוכתא.

ההוא שפתחת בארבעה וסיימת בארבע הינו כדכתיב פתח בכד וסיים בחבית. רק מעיד על חוסר בקיאותו במילים דלשונא ויש לחוש שמא למד מרנא בישיבה קטנה דאין למדים שם לשון הבעה תחביר ודקדוק ואף אם למד במקום דמתהדר בשם לא לו 'ישיבה' תיכונא שהישיבה התם היא על קפה וציגרטה ששם עוסקין הדקדוק יש ללמד זכות שמיים רבים חלפו בירקון מאז ושכח תלמודו כיוון שלא חזר.
כי מאן דתירץ שכל דומם זוכרהו ונוקבהו דבר אדם מתקרי מדבר דהוא 3 דרגות יתר על הדומם. וכוח דיבורו הוא המפרישו מדרגת החי לדרגת מדבר והיאך המילים דהן עיקר מדרגתו של האדם כדכתיב וייפח באפיו נשמת חיים ומתרגמינן רוח ממללא יהיו בדרגת הדומם דדוכרהו ונוקבהו?

ומה שהקשת מדברי דדברי נביות הן אין להקשות דהפוך בה והפוך בה דכולא בה וכפי התוספתא בשבת הכותבת שאסור ליתן בקשר בין האפרוחין משום דרכי האמורי ואם מפני הברק מותר דהא רבי בנימין הפרנקליני עוד לא המציא את עפיפונו כולא הבקרים והיאך אותה תוספתא יכלה לכתוב זאת? ומה פירשו רבותינו מאות בשנים הלומדים דמפני הברק מותר שהוא בדרך הטבע דבר הטבע והשכל הכחיש זאת. אלא שהשאירה לנו תורה מקום להתגדר בו ולחידושים המתחדשים לבוא במציאות כבר נראה שנכתב עליהם מכבר. וזו בני הוכחה גדולה כי תורתינו נתנה מבואר עולם שאין הזמן שולט בו אלא הוא שולט בזמן ואין מוקדם ומאוחר מפני כסא כבודו ועל כן הכל ברור שריר ואמת ויציב ונכון וקיים.

קראתי דבריו ואשתומם כשעה חדא.
וכי יש לך הו'א דלמדתי בישיבה קטנה? על כגון דא נאמר 'נפגש בערב יו'כ'....
ועוד דחשדני אציגרטא, והוא מילתא דלא שכיחא בישבתא תיכוני דילפתי ביה.
ומה שכתב קפה, לא קפה הווה אלא אייסא דקפה הווה. ואכמ'ל.
ולגבי המיא דעברו בירקונא, מבין השיטין נראה דזימנא סגייא לא הוות מטיילא בירקונא....


ולסוגיין, מה שכתב כבו' דפתחתי 'בכד וסיים בחבית' הוא מילתא דלא שייכא. דכד וחבית הן תרי מיני - ונ'מ למקח וממכר, אך ארבעה וארבע הוא חד מספרא בתרי גווני.

ומה שרצה לומר שמכיוון דמילין הן שורש הרוח ממללא לא שייכא בהו גדר דומם
אחר ה(חפירה)[מחילה] גם זה הבל הבלים (הכל הבל).
דאיברא, הדיבור הוא המבדיל בין האדם לבין הבהמה, אך אין זה אומר שהמילים הם בגדר חי.
ועוד דיעויין האיש קידושין, ושם מבואר דמעשה חלות קידושין הוא גם ניתן להגיב בשני דרכים, וברור שחלות קידושין היא חלק יותר גבוה מדיבור דהרי בן-נח לא יכול ליצור חלות קידושין, וזה דבר שקיים במדרגת 'ישראל' בלבד.
ואף שכך הוא ניתן להגדיר בשני המינים.


אך יעויין שם עוד, דבדבר שהוא דרכו דאיש אמרינן לשון זכר, ובדבר דהוא דרכא דאישה אמרינן לשון נקבה. וידוע דט' קשר של שיחה נטלו הנשים (והעשירי יודעות הן אצל מי הוא נמצא ואכמ'ל), וממילא מילין הן דרכא דנשים ולכן הווה ליה למכתב בהו לשון נקבה, ואם כן קשיא לדידי.
אך נראה לענ'ד בפשטות ליישב דאימתא דפמינסטיא עילויה וע'כ כתב בלשון זו ע'מ להסתיר דבריו אך לגלותם ברמיזא. וק'ל


בברכת ולמצנתקים אל תהי תשובה.

אינה שהם ארבעה מילים, אלא שיש בשבילן ארבעה מילים

"ל"גבל הכוונה היא בשביל הגבל, וכן בכולם. אמנם צריך עיון לי מה הם אותם ארבעה מילים

והנני דן אתכם לכף זכות, כדאמרן, 'משום חורפא- שבשתא' (אע''פ שאותו שפירש שהכוונה למייל אנגלי, הנה לא שם לב כי בגמרא אין שני יודיין אלא אחת. וכנראה שאינו חכם ממקומנו ואינו דובר שפתינו).
וודאי לי שהנכם יודעים בעומק ידיעתכם את התשובה, אך אין זה מגיע אליכם לתודעה, כמאמר חכמינו 'מלתא דלא רמיא איניש לאו אדעתא'.
ומשום מעלתכן, אנסה אני הדל להראות נכוחה כאספקלריא מאירה את ביאור הגמ'.

דהרי מצינו באותו גן דינה שהוזכר אצל כבודם, דהוריהם ואחיהן לימדום דאין סופרין את האנשים, משום אותו סיפור על דוד המלך שספר את עמ''י ונענש, ואכמ''ל.
ואם כן, כידוע לכבודם שאותיות התורה השוו למניין עמישראל, וא''כ אותיות העבריות הם כאנשים, ואין למנותן! לכן, באה אלינו הגמ' הקדושה ואמרה לנו מניינם, כדי שלא נצטרך למנותן.
והדבר ברור לחכמים.

ודבריו יצאו משובשים. אין זה כי אם כבודו לא מצוי במקומנו.
אודה לרבנו באם יועיל ויואיל לבאר דבריו.

ככה 'זה כנגד עמ''י קצת קשה

ואם תרצה תשובה לשאלתך, מצאתי בשם רב אחד. בשם בספר המקרא והמסורה (סימן י"ב), ושם האריך בענין זה מאד, והביא כמה וכמה תירוצים מגדולי האחרונים, כלהוסיף הרווחים בין המילים ועוד. וסיים, שאמנם יהיה יותר מששים ריבוא, אך יש לחשב גם את שבט לוי שנכללים במנין, וגם להם יש אחיזה בתורה. ע"ש. והנה שבט לוי היו כעשרים ושנים אלף מגיל חודש ומעלה, ואילו ישראל נמנו מגיל כ' עד ס', יתכן א"כ שבני הגילאים האלו משבט לוי, ישלימו המנין בדיוק. ויש להוסיף עוד ששישים רבוא אינו בדיוק אלא הם 603,550

אל נראה לי להוסיף, כי כדרכם של היהודים,
כל דבר יתווכחו וכל אחד יבין אחרת מהשני,
וכדאמרי אינשי, ע'מ למיעבר מבחני דרבנותא (דמתקרי היכלא דשלמה) יש לומר פלוגתא בכל תיובתא...
וא'כ אתי שפיר, שכל אות בתורה יש תרי פירושי וא'כ ש אלפי אותיות הן ס' ריבוא דעות וק'ל.

דהרי אומרין דכל ב' יהודין הוו להו ג' דעות. וא''כ יש מעל ומעל לאותיות התורה