פורום הריון ולידה (עמוד 100)

האם הוא רוצה להמשיך עם זה?

כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה

דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).

או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?

אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף

אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.

בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי

עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.

זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו. 

אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.

אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.

תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?

למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.

מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.

יש סל אישי

ויש סל בית ספרי

סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו

סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..

באמת שאלה.

אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.

אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.

הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.

אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.

בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,

יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל

כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.

מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר 

הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)

את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.

בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.

(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).

אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.

יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.

ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה  והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).

מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'

בהצלחה! 

כמו שכתבו לך זה התקציב שלו וזה מגיע לו. יכול להיות שיש להם מצוקת כ"א אבל זה לא מעניין אותך.

מה שכן מעניין זה שהילד לא מעוניין ללכת לטיפול.

צריך לראות מה קורה שם.

אצלנו אחד הילדים שובץ לטיפול באומנות. הוא לא ממש רצה ללכת, שכנעתי אותו עודדתי אותו והוא הלך רוב הזמן אבל לא באמת קרה שם שום דבר. זה היה פשוט חסר תועלת.

בשנה לאחר מכן לא האמנתי כי הוא שוב שובץ לטיפול באומנות!! ושוב לא רצה ללכת, והפעם עודדתי אותו לנסות אבל ממש לא התעקשתי איתו והוא באמת לא הלך.

שנה שאחר כך התעקשתי שימצאו טיפול רגשי אחר והפלא ופלא נתנו לו טיפול CBT.

הדבר הכי חשוב זה שיהיה חיבור בינו לבין המטפל/ת. בלי זה לא יקרה כלום והוא גם לא ירצה ללכת. אז תפגשי איתו/ה ותדברי על זה, לפעמים ילדים לא נותנים את הלב שלהם בקלות וצריך לחזר אחריהם ולבנות אמון. אפשר גם להוציא אותו יחד עם חבר טוב תקופה עד שירגיש מספיק בנח לפגישה 1:1.

ובכנות אם הילד באמת במצוקה רגשית ממש לא הייתי בונה על הטיפול הרגשי בבית הספר אלא הולכת בעצמי לטיפול משולב הדרכת הורים, או אפילו רק הדרכת הורים בגישה היקשרותית.

ההדרכה מאוד עוזרת לנו.

מטפלת רגשית אמרה שעל פי חוק מחודש, אסור יותר להוציא את הילד עם חבר...זה משהו חדש.
דווקא כשהיה עם חבר זרם ממש טוב...

החשש שלי הוא שבית הספר לא יציע לי חלופות, לא סומכת עליהם שיעשו בשבילו השתדלות, מבחינתם הוא תופס להם שעות במערכת סתם. ככה הם משדרים לי

וסליחה

הוא לא תופס להם שום דבר

זה שלו

השיקול היחיד הוא התועלות שהוא מפיק או לא מפיק מהטיפול.

אם הוא לא יקבל את הטיפול הזה זה לא שילד אחר יוכל לקבל (אם זה סל בית ספרי אז זה שונה, בית ספר מחליט איך לחלק את השעות, לא מבינה בזה)

מה שכן, מה שקרה אצלנו למשל, הבן שלי קיבל שעות אבל לא הצליחו למצוא מטפל/ת. כבר היתה בבית ספר מטפלת אבל היא לא הייתה יכולה לקבל עוד ילדים ולא הצליחו למצוא מטפל לעוד קצת שעות שנשארו... בסוף מצאנו משהו אחר לעשות עם השעות שלו, אבל זה לא שילד אחר היה יכול לקבל את השעות של הבן שלי כי זה היה סל אישי. יכול להיות שאם המטפלת בבית הספר עצמה היתה מרגישה שאחד מהילדים שאצלה לא מפיק תועלת מהטיפול, הייתה אולי מציעה לסיים את הטיפול כדי שתוכל לקבל ילד אחר.

אבל אגב, גם אני לקחתי את הילד למטפלת שנראית לי טובה באופן פרטי, ובשלב מסוים כשלא היה שיתוף פעולה שלו בהחלט שקלנו להפסיק וגם המטפלת עצמה הציע את זה. אז יש גם את השיקול הזה, מה טוב לילד שלך באופן אישי, בלי קשר להאם ילד אחד יקבל את הטיפול בשעה הזו או לא... 

אברר באמת עם היועצת איזה סל יש לו.

יש סל אישי
ויש סל בית ספרי
זה מה שיש?
מה לברר?

סל אישי שניתן בוועדת זכאות ואפיון וגם סל מוסדי ניתן בוועדת זכאות, בד''כ בתפקוד גבוה יותר, תפקוד 1-2 בשכיחות גבוהה

סל אישי הוא של הילד עצמו, סל מוסדי ניתן דרך המסגרת ע''פ החלטתה.

גם סל שניתן בוועדה רב מקצועית הוא לא אישי של התלמיד אלא בהחלטת בית הספר

מקווה שזה ברור, אם לא, תשאלי בשמחה

לגבי הסיבות של המרפאה, אפשר לבדוק, יכול להיות שאלו הנחיות שמיועדות כדי לא לגרום לך נזק.

ולגבי לידות תאומים, ממליצה לקרוא ברשת על הסיכונים בהריון תאומים. (פגות יכולה לגרום לסיבוכים שישארו לכל החיים) 

לא בונה על תאומים בונה שיצליח לפחות אחד

ולא ימשכו אותי עוד פעם על כל עובר 4 5 חודש..

חוק לא ברור .. כי מגיל 35 מותר 2 עוברים אז בעצם בגיל 35 אין חשש לפגות ונכות ? התעייפתי מההנחיות של משרד הבריאות במלחמה מבטלים טיפולים אבל כל הקניונים פתוחים😪 מה יש לצפות

והרבה רופאים מפחדים מתאומים

הוא מבצע את הפעולות .

קשה מאוד עם חוסר אנושיות ותשובות של "אני מחליטה" וזהו זה

יש להם מעבדה מצוינת. וספציפית על פרופסור אוריאל ויסמן (מקבל דרך מכבי)

לחכות ככ הרבה זמן לפעולה.

ממליצה על אסותא או מדיקל סנטר שעובדים עם רוםא פרטי.

אם תכתבי קופת חולים נוכל להמליץ לך על רופאים בקופה שלך

חמישה חודשים בשביל להחזיר עובר אחד .. אז מה בשביל השניים הנותרים אני אחכה שנה!??!?!

מבחינתם זה נורמלי והכל בסדר והם מאוד מקצועיים .. שוכחים שמאחורי ה"מקצועיות" שלהם יש בני אדם 

ואני גם לא מתכוונת לוותר אני הולכת למנהל המחלקה והוא גם יקבל ממני שטיפה רצינית גם על כל מה שקרה לי הכניסו אותי לסכנת חיים מטורפת עם הדימום הפנימי משהו שלא אמור לקרות וקורה אחת לכמה אלפים טובים יכלתי להגיע לסכנת חיים ממש אם לא הייתי חוזרת למיון.. ועד עכשיו שתקתי גם אחרי מה שקרה לי . אבל יש גבול!!!

כמובן אם לא היה משהו מיוחד או שרציתי הפסקה..

דרך אגב- עברתי שאיבה בזמן מבצע שומר החומות,ב"ה לא הייתה לנו אזעקה בזמן השאיבה ולא יודעת מה היה קורה אם כן היה

אני ביום הראשון של המלחמה הלכתי לתומי לעשות בדיקות היחידה בכבישים הריקים.. ואז בצהריים מתקשרת אליי האחות דרך הקופה ואומרת לי לא דיברו איתך מהביח ?? הכל סגור .. למה שיעדכנו??!?!

על זה העצבים שלי שפשוט מרגיש לי שמושכים אותי כמו מסטיק .

גם בהתחלה דרשו את כל הבדיקות מחדש כי חלק היו "פגי תוקף" משום מה הכירורגית שד הפנתה אותי גם לאולטרסאונד .. אני מנסה לקבוע בכל אזור חיפה כולל הביח שאני מטופלת בו נותנים לי תורים ל4 חודשים קדימה .. בעלי הסביר להם שאני מטופלת אצלהם בivf שום דבר לא עניין אותם. לכי תחפשי . בסוף ברוך ה מצאתי ביטול במכון בעכו ונסעתי לשם

נשמע שה5 חודשים זה בגלל עיכובים שהיו אצלך, כדי לשמור על בריאותך, יחד עם המלחמה שעיכבה, מקווה ומתפללת עליך שעכשיו לא יהיו עיכובים , וזה יהיה מהיר יותר

החזרה של 2 עוברים זה משהו שלא עושים כי זה מסכן אותך ואת ההיריון. רק אחרי 3 כשלונות יכולים להחזיר 2 עוברים. זה ככה בכל מקום שתעברי אליו.

החזרה עם רירית דקה יכולה לא להצליח ולכן טוב שביטלו לך.

בדיקות צריך לחדש פעם בשנה וזה ככה בכל מקום. עם הזמן לומדים להיות על זה ולחדש לפני שפג התוקף.

אם סתם מורחים אותך 5 חודשים בין טיפולים זה לא תקין. וגם אני חושבת.שכדאי לך לבקש הסברים ויכול להיות שהרבה מהשאלות ייפתרו.

אני ממליצה על רופא של כללית שנקרא דורון גולדברג ונשמע שהוא יכול להתאים לך. תצטרכי לשלם לו בפרטי אז זה שיקול שלך אם את רוצה.. אפשר גם ללכת רק לייעוץ אצל עו"ד רופא כדי לדעת אם מה שמפריע לך הוא באמת חריג או שככה זה. 

מכירה את הבית חולים מקרוב

הם ממש משתדלים להפוך עולמות בתחום הילודה..

וזה גם יחסית בצפון

יש פה רופאים מעולים

והם לגמרי מעיזים לקחת פה סיכונים שלא מעיזים במקומות אחריך

והלכתי לבני ציון ועשיתי טעות

מרגישה שהם חסרי מקצועיות ברמות!!!

דיברתי גם עם רופאה מהממת מלניאדו דר אביה רוזנטל והיא גם אמרה שבעייתי החזרה של 2 עוברים בגיל וגם פחות מומלץ לשנע אותם.. אם זה ביח אחר סבבה אבל בואו אתם רואים את כל ההיסטוריה שלי מהחצי שנה האחרונה איתכם , כמה אני חיכיתי בשביל שיחזירו עובר אחד בטוחה שבכל כלל יש יוצא מן הכלל ואפשר להתגמש גם לטובת המטופלת ביחוד אחרי כל ההמתנה שלי והדימום הפנימי שעברתי ולא שהרופאה המטפלת שלי אומרת לי אני מחליטה וזהו ולא יקרה

ועד עכשיו הייתי ילדה טובה כל מה שאמרו עשיתי בלי ויכוח , אחרי כל מה שקרה לי שהייתי מאושפזת הרופאות הגיעו אליי לא פציתי פה! וגם בהחזרה הראשונה לא ביקשתי 2 עוברים .. אבל כן אני רוצה לקדם תהליכים ולא להימרח עודד

ההמתנה להחזרת עוברים שזה לא בהכרח חוסר מקצועיות...

זה מאוד מעצבן ומתסכל, אבל להחזיר עובר עם רירית דקה למשל זה חוסר מקצועיות כי אין לו כמעט סיכוי להחזיר וזה סתם בזבוז...

לא יודעת את כל הסיבות, ואולי חלק באמת היו שטותיות, ואולי יש באמת בעיה שלא קיבלת הסברים על מה קורה, אבל בסוף זה משמעותי שיהיה שיקול דעת מקצועי מתי נכון להחזיר...

אבל חודש אחרי חודש יש בעיה זה קצת הזוי.. ורמת התסכול גם של מטופלת עולה בהתאם . לכן ביקשתי יפה מהרופאה שבפעם הבאה שתתאפשר החזרה (שלא תהיה מלחמה והרירית תהיה יפה והציסטה לא תחליט לחזור) בתזכורת של כל מה שעברתי  שיחזירו לי את השני עוברים הנותרים וזה נגמר ב"לא יקרה אני המחליטה" . ודרך אגב לגבי הרירית היא לא הייתה מאוד דקה הייתה גבולית ולא רצו שיתבזבז עובר אבל הנה עבר עוד חודש..

נשמע סופר קשוח!!

בנוגע לשניים, האמת שזו הנחיה של משרד הבריאות.

בנוגע לכל היתר, אני לא חושבת שהייתי מעבירה. נשמע לי לסבך וזה בעצם שתי החזרות. הייתי עושה אותן איפה שהעוברים. בע''ה בע''ה שזה פשוט יצליח וזהו. אם לא אז את השאיבה הבאה הייתי עושה במקום אחר.

את בעיקר צריכה רופא זמין. זה נשמע שאת מטופלת של היחידה ולא של רופא ספציפי?

תכנסי לקבוצות פוריות בפייסבוק ותחפשי המלצות באזורך דרך הקופה שלך (אפשר פרטי אבל זה הון. אני העדפתי רופא דרך הקופה, את הפעולות עשיתי בהרצליה מדיקל, בעצם שאלתי אותם מי הרופאים מהקופה שלי שעובדים דרכם ואז חיפשתי המלצות ומה נח). גם לי היו בלאגנים עם להתחנן לתורים בקופה כשלא היו וכאלה. אבל בסוף לרוב הצלחתי טלפוני. והיו לי דחיות אבל פחות ממה שאת מתארת.

בהצלחה ענקית! 

את השאיבה למשל עשתה לי רופאה אחרת שהייתה באותו היום.

כן כנראה אשאיר שם ואם ח"ו לא יצליח אעבור למקום נורמלי

יש את זה ביוטיוב

קפץ לי בזמן האחרון וממש נהניתי

קליל ומצחיק

יש את זה חינמי באתר של ערוץ 13

וגם קופה ראשית קליל ממש

ממש אהבתי

יש גם ווראט אם לא ראית וריקוד האש 

עונה טובה

תשאלו חברים שכבר חגגו... אילו שירים וכו...
לשאול גם את הבן.

שסתם כל טריגר גורם למועקה.

במצב רגיל סיטואציה הגיונית היא שקובעים בשעה במקום ובמזג אוויר לא נוח.

ההורה שזה לא המפגש מהצד שלו נשאר עם הקטנים/חולים

והבן זוג השני נוסע עם הגדולים.

הכל בפרגון ובאהבה גדולה משני הצדדים.

תחשבי למה הכל רגיש וכבד אצלכם.

למה הוא מרגיש בגלל שזה הצד שלו דברים מסתבכים ולמה את מרגישה שאסור לך להגיד לו מה את מרגעשה בגלל שזה הצד שלו? לדעתי שם טמון הקאצ. כשהולכים על ביצים עם כל הזהירות חלקן נשברות ולכן כל הנאכס הבוקר.

לגבי ההחלטה על המפגש עצמו זה קורה במשפחות הכי טובות. לא שם הבעיה והפתרון. הבעיה היא איך מתנהלים מול שגעונות של משפחה מורחבת.

נושא אחר זה האיסוף מהגנים. סיטואציה מאוד טריוויאלית שהוא עובד עד סוף היום ואז יש נסיעה.

אם זה תור לרופא או כל דבר אחר.

לא הגיוני להיות תקועה 3 שעות עם ילדה.

אני זוכרת שהבכור שלי עלה לא' הלימודים שלו התחילו לפני שנכנסנו לדירה ואני הייתי בחופש עם שאר הילדים והייתי צריכה לנסוע לקחת אותו ללימודים, להסתובב כמה שעות ולאסוף.

עשינו את זה שבועיים והיה סיוט ממש.

זה לא הגיוני שאין לכם פתרון יותר סביר.

אפילו מונית.

כמה יעלה מונה? 70-80 שקל זה עדיף על פני הטרטור. ברור שתהיי עצבנית וחסרת כוחות גם בלי קשר לאירוע עצמו והחוסר נינוחות הזאת מקרינה הלאה.

יש כאן מכלול של נושאים מבאסים. לגמרי!!

אבל מתעניינת ותוהה- מדוע חיכית עם הפעוטה 3 שעות בתחנת הרכבת?
לא היה שווה לך לחזור לבית, לתת לה לישון (ציינת שהיא עייפה, בנוסף לחולי שהתפתח אצלה). היית נחה גם, משערת שהנסיעה לבית הייתה ארוכה, מהמעון של הקטנה, ועדיין...לא היה שווה לך ליסוע כבר לבית?
ובעלך היה מצטרף ואז שוקלים ומקסימום הוא נוסע לבד עם הבן, או כולכם יחד שוב לרכבת ונוסעים?
כמובן עם עגלה, מעיל, שמיכה עבה, אקמול...אם את מחליטה ללכת (נקרא שדווקא רצית ללכת, אבל כיוון שבעלך "ויתר" עלייך התעצבנת ופשוט הלכת.)

ובכללי מבינה אותך מאוד,

 באחד הצדדים אנחנו עם הכי קטנים, וכולם כבר בוגרים וגדולים. ולא תמיד המפגשים מתאימים לנו בזמן ובמיקום, וכיוון שיש לי גם נוערהם מתבאסים תמיד שאנחנו היחידים שלא מגיעים. גם אותי זה מבאס
ולפעמים בעלי נוסע עם הגדולים לאטרקציה המשפחתית ואני עם הקטנים בבית (ואני שיא המפסידה, אצלנו מפגש זה יכול להיות טיול ג'יפים ומסעדה, מסלול ועל האש...כזה מושקע. אני מפסידה הרבה, אבל מתנחמת שגם הגדולים נהנים ומנצלת את הזמן כשהקטנים ישנים לעצמי (כשאין נוער בבית... זה אחרת...חחחח)

הקטע שחייבים להפריד ברזל מחלב זה לא בגלל דרך הייצור, זה מהותי בברזל חלב מפריע לספיגה שלו. אז לא תמצאי משהו אחר.

אבל את יכולה לקחת על הבוקר ולשתות נגיד קפה עם סויה בינתיים, לחכות שעה 

יש אפרוס

זה כדורים די קטנים

נבלעים בקלות

צריך לקחת על קיבה ריקה

אני לקחתי כל בוקר כשקמתי

עדיף עם מיץ תפוזים או משהו כזה כי ויטמין C עוזר לספיגה

לפני שההמוגלובין היה מתחת ל9

נראה לי זה תלוי רופא

לי היה סבבה ,לא היה תופעות לוואי מי יודע מה

יציאה לשירותים הייתה אחרי יומיים במקום כל יום שהייתי רגילה.. יום כן יום לא כזה

אבל לא היה כאבי בטן או בחילות וכאלה

והיה נספג טוב 

העלה לי מעולה את הברזל, ואני אחת שתמיד חסר לה.

לא עשה לי תופעות לוואי, וכמעט ואין טעם של ברזל (בהריון קצת יותר, לא בהריון לא מרגישה בכלל). אני לוקחת מתי שיוצא, גם עם חלבי וזה בסדר (לפי מה שאני זוכרת, זה כבר עם ויטמין סי להגברת הספיגה וכתוב שלא חייבים להפריד מחלב, אבל לא זוכרת בוודאות)

אני אוהבת. אולי יש מי שישעמם אותו, נראה לי ענין של מה אתם אוהבים ורגילים.

יש גם מקום בשם שביל התפוזים או משהו דומה, באזור קיסריה, אולי יהיה לכם מענין 

אולי יתאים לכם יותר חיפה.

רכבל, מוזיאונים וכו'.

הילד חינוך מיוחד הולך עצמאית?

ממליצה על חוף גינוסר או חוף אמנון, יחסית סביר מבחינת צניעות אם רלוונטי להיכנס למים.

עם רכב אפשר לעלות לגולן.

לדעתי טבריה משעממת ללא טיולים באיזור.

אם סיבוב של שעה (אולי אפילו פחות) רלוונטי אז שמורת ארבל מהממת.

עין נון נחמד.

הוא בעיקר רוצה פינה שקטה לצפות במסך  אלא אם משהו שמעניין במיוחד בשבילו גינה שווה או חיות. חיות ישעמם את הגדולים..מורכב

רעיונות נחמדים. צריכה לראות מה מתאים..

רכבל הייתי לפני שנים כילדה, היום מרגיש לי מפחיד, לא?

השביל מתחיל צמוד לאתר 'רוב רוי'

חונים שם ויש שביל הליכה סלול ונעים לאורך הירדן עד לסכר.

רמת הנדיב פארק מקסים לדעתי

לא יודעת מה זה אומר משעמם... זה לא אטקציה אקסטרים....

פשוט מקום מאד יפה, עם שבילי הליכה, עם המון פרחים וצמחים ובריכת דגים ויש בכניסה גם מתקנים לילדים לדעתי

חוף יחסית רגוע זה חוף אמנון. במיוחד אם הולכים שמאלה לאזורים שאין שם מציל

בעיקרון יש שם בכניסה גם אזור עם מציל

ויש עוד הרבה חופים עם מצילים לאורך הכינרת.

כיווני טיפול שהם לא ניתוח?

המלצה לכירורג?

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

ואז בערב הוא התלונן על כאבים

זה הגיוני בהתחשב בעובדה שיש לו כפתורים?

ותראי את ההפרשה הזו או דומה לה תמיד סביב הטבילה והיא שונה ממה שאת רגילה, כנראה שזה הפרשה של ביוץ.

מישהי פה הסבירה טוב- זה ממש נראה כמו חלבון של ביצה.
אגב, תשימי לב לעוד סימנים, דקירות או כאבים באחד מהצדדים בבטן- גם סימן מובהק לביוץ
או לפעמים אפילו כאבים באגן- כמו בעצמות
אם ממש מקשיבים לגוף, יכולים להרגיש, אבל זה לא אצל כל אישה, ולא תמיד...
 

ותמיד זיהיתי ביוץ.

ראשון- לפי הפרשות. כיממה לפני הביוץ יש הפרשה שהיא ממש במרקם של חלבון- נמתחת ושקופה. זה הזמן הכי טוב להיות ביחד..
הפרשות יבשות וצהובות הן לא הפרשות פוריות.
לגבי האם יש ביוץ- אצל פוליצסטיות יש מנעד רחב מאוד של מצבים, החל מכאלו שלא מבייצות לבד וצריכות עזרה תרופתית, עד כאלו שמבייצות, אבל מקבלות מחזור בתדירות נמוכה יותר (אני נניח מבייצת כל 42 יום ולא כל 28-35 )
שבועיים  אחרי הביוץ, במידה ולא נקלטת- מגיע המחזור. ככה שאם את חושדת שזיהית ביוץ- תסמני לך את היום הזה. אם שבועיים אחכ תקבלי מחזור (בתקוה שלא כי נקלטת...) תדעי שזיהית נכון בהצלחה!
 

לא ידעתי.
תודה.

יש בביוץ הפרשות דמוי חלבון, ללא ריח

בכמות גדולה ,נמתח כזה ..

וכשאני בודקת  בבדיקת ביוץ יוצא חיובי

סליחה על התיאור 

לא צריך הרבה כדי שיסריח

אז מה? להחליף נעלי בית?

ולמה יש תקופות שיש יותר ריח או פחות?

ואיזה נעלי בית כדאי לקנות בשביל להמנע מהזיעה ו.או הריח?

וקנינו לו משחה שנקראת רעננה. זה מיועד לנטרל ריח רע מהרגליים.

מורחים את זה פעם בשבוע ואין יותר ריח!!

קנינו בעדיקא בשלושים שח .

מומלץ בחום!!

איזה סוג נעליים?

ובלי גרביים בבית

עם גרבי כותנה

כי השעם הזה (כמו טבע הכוונה?) נראלי יכול לגרום להזיע

בעלי עבר לנעלי עור אמיתי וממש שיפר את המצב, לא יודעת לגבי נעלי בית. אולי שווה לנסות טבע נאות.

טבע נאות יקר לי... אבל תודה!

רופאה אמרה שזה התחלה של פטריה.

שלחה אותנו לשטוף רגליים בסבון קשיח, פעמיים-שלוש ביום, עם הקפדה ספציפית על בין האצבעות.

עבר תוך ימים בודדים, ומאז כשמתחיל לחזור, פשוט חוזרים לשטיפות.

כמו כן יש לי משחה שעושה פלאים לרגל, לפטריות  לריח וכל השאר..

מצרפת קישור, אפשר למצוא בכל בית מרקחת. יש לי אותה קבוע בבית.

קרם רגליים טיפולי | 150 מ"ל | מועשר בשמן זית טבעי | 

נראה לי אקנה את המשחה ועוד נעלי בית...

לי יש קרם עיניים של איל מקיאג', אני רואה שיפור באופן מיידי אחרי שאני שמה אותו שהאזור של העיניים אחיד ומואר יותר. בעיקרון הם אומרים שזה עוזר לטווח הארוך בהעלמת ומניעת השחור מתחת לעיניים אבל הניסיון שלי הוא מהטווח הקצר (כמה חודשים רק). לדעתי זה מוצלח 

לטווח קצר יש כל מיני משחות קוסמטיות שיכולות לעזור, כמו תכשירים עם ויטמין סי/ קפאין 

אגב קונסילר לא מספיק, מתחתיו ממליצה לך לשים קורקטור כתום באזר העפעפיים וזה יטשטש לך הרבה יותר טוב

לשניים שמניחים אחד על השני מבחינת כיסוי

לא מנסיון אישי,. זוכרת שראיתי כמה בנות שהעלו על זה תכנים ברשת

זה לא חד פעמי. צריך לקחת בכל פעם שרוצים לדחות. 

לי נתנו ל3 ימים זה דחה ל3 ימים בדיוק כלומר הביוץ יצא בול בערב הטבילה

נראלי זה יצא לך הביוץ ביום ה16 בערך

את מרגישה שאת מבייצת? זה יכול לתת כיוון או לעשות סטיק ביוץ

בהצלחה זה ממש עוזר

מעניין שנתנו לי מינון שונה. מעניין במה זה תלוי, או שסתם גישות שונות של רופאים.

זה אומר שאם אני לוקחת 7 ימים, זה ידחה לי ב 7 ימים?

לפעמים אני מזהה ביוץ לפי הפרשות, אבל לא תמיד.

אני יכולה לעשות בדיקות ביוץ לדעת בדיוק.

רק רציתי שיהיה לי כיוון למה לצפות.

גם אני השתמשתי באסטרופם למשך תקופה.

התייעצתי עם 3 רופאים,

כל אחד אמר מינון אחר וטרח להסביר למה חברו טועה במינון שנתן לי... דיי מגוחך.

- אחד אמר לקחת יומיים אחרי תום הדימום כל 24 שעות למשך 3 ימים.

- השני אמר לקחת מהיום השלישי של הדימום עד יומיים לאחר תום הדימום, פעם ביום.

- השלישי והאחרון אמר לקחת מהיום הראשון של המחזור, שלוש פעמים ביום למשך 3 ימים.

מניסיון אישי, כל השיטות עוזרות בדחיית הביוץ. בכמה ימים? לא הצלחתי למצוא את התשובה.

אם את סובלת מכאבי מחזור ממליצה לך לא לקחת אסטרופם בזמן ההתכווצויות כי זה מחמיר את המצב מאד מאד.

אני אישית סובלת מכאבים חזקים, ובגלל האסטרופם הכאבים החמירו כל כך עד כדי התייבשות ורק התערבות בבי"ח הוציאה אותי מהסבל הנורא הזה.

הדבר המוזר הוא, שבחודש הראשון שהחלטתי שאני מפסיקה עם האסטרופם וכל הניסיונות להרות - נקלטתי להיריון ב"ה.

אין לי תשובה לזה, רק יודעת שקיבלתי ברכה מרב, וגם נטעתי עץ זית בגבעה כלשהי בא"י, הרגשתי שהתפילות שלי הן אלו שעזרו, ולא משהו אחר... 

בעיקרון אני כרגע מחכה למחזור בשביל להתחיל לקחת את הכדורים.

לפי מתי שזיהיתי ביוץ (לפי הפרשות), הייתי אמורה לקבל אתמול. אבל בינתיים אין שום דבר.

עשיתי בדיקת הריון ויצא ספק פס.

כנראה שהביוץ היה יום לפני הטבילה, אז יש סיכוי שבכל זאת הצלחנו לתפוס אותו.

אם לא יגיע דימום, נעשה עוד יומיים שוב בדיקה.

בתקווה שזה באמת הריון, ושהוא יחזיק מעמד.

משעמם בטח לא יהיה.

כרגע אני צריכה לקבוע תורים לכל מה שצריך בהתחלה.

אולטרסאונד אי אפשר לקבוע באפליקציה של מאוחדת, אלא רק בטלפון. אז אני צריכה למצוא זמן להתקשר.

יכול מאוד לחסוך לי.

במיוחד כשאני רוצה לקבוע תורים בלי שהסיבה תשמע מה בדיוק.

עכשיו אני צריכה לחכות שהרופא ישלח לי הפניה, כי אני לא יכולה לקבוע בלי.

בשעה טובה

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

איפה מחפשים

אני כן מכירה אנשים שגרים בכאלה מקומות

ועובדים מחוץ לגבעה

אלא גבעות

יש הבדל בין חווה לגבעה

חווה זה בדרך כלל חקלאי ועם צאן או בקר 

ורק קצת משפחות

וגבעה זה יישוב בהקמה בעצם ככה שצריך משפחות

אבל יותר סגנון ספציפי תורני

בשביל זוג שכבר ביסס את חייו

אני גם נשואה 15 שנים עם 4 ילדים.

גרה בדירה הנוכחית 8 שנים.

אם בעלי היה בא עם יציאה כזאת הייתי חושבת שנפל מהירח. לפני 10 שנים אולי הייתי פתוחה יותר.

עבור זוגות צעירים אולי זה מתאים.

לדעתי נדרש בירור נוסף מה הוא מנסה להשיג מהמעבר.

ואולי הוא בכלל סתם משתף במחשבות ולא באמת רוצה לעבור.

אנחנו גם כל הזמן מספרים לעצמנו שנעבור לצפון מטעמים אידיאולוגיים ואז נוחתים חזרה למציאות..

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

היה להן מאוד קשה ללמוד

(זה משנה גם איפה את גרה ביחס לעיר שבה לומדים)

כבר שנתיים וחצי במקום בלי תחבורה

וזה באמת קשה נורא

ועושה עכשיו רישיון

זה מאתגר אבל אפשרי

שאם יש לך את הפחדים מבחינה בטחונית

אז תצטרכי להוריד את בעלך מהחלום הזה של לגור בגבעה...

במיוחד אם הוא מתכוון להשאיר אותך רוב הזמן בבית לבד עם הילדים

אני כן מכירה מישהי שמאוד פחדה גם ביטחונית וגם לנהוג באזורים כאלה והיום גרה בגבעה

אבל בעלה עבד קשה מאוד מאוד מאוד בשביל זה

והגבעה הזו היא מפעל חייו

ובהתחלה הוא לא זז ממנה מטר עד שהתרגלה

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

נשמע שכבר עברתם מספר מקומות אז כבר עברתם תהליך בתוך המקום הזה.

כן חשוב לשמוע ושלשני בני הזוג יהיה טוב

אולי בדיבור רציני שיורד לפרטים הוא יבין שמעבר/גבעה לא רלוונטי אבל יוכל לדייק מה חסר לו ותוכלו לחשוב ביחד איך לגרום לזה לקרות ולאפשר את זה.

ולפעמים אחד מוותר בשביל השני, וזה אפשרי לשני הכיוונים.. 

האמת שבשבת הוא דיבר איתי דווקא דיבר על יישובים אחרים אפילו לא ביהודה ושומרון, לא דווקא גבעות,

כשלפני זה זה מה שתמיד הוא דיבר.

אני לא יכולה לפרט את השמות של המקומות שהאחים גרים כי אתן אולי תזהו אבל אני חושבת שאחד מהם נחשב כבר יישוב רק שאין שם סופר, בית ספר, מרפאה וגם סתם לא מתחברת לסגנון שם.

באופן כללי מפריע לו שאין קשר עם השכנים

גם היו שכנים שהיה ממש עניין שגרם לבעלי להתעצבן איך שהם התנהלו, אני לא אפרט בגלל אאוטינג.

וגם שכחתי לציין שהיינו גרים בבית אחר ביישוב, ששם בעלי יותר נהנה, כי הרגיש יותר בקשר עם השכנים וכשעברנו דירה אני חושבת שהוא מאוד התבאס שכל אחד בתוך עצמו, ניסנו פעם להזמין שכנים בשבת והם לא שיתפו פעולה.

נשמע כמו קשיי הסתגלות.

לדעתי תשקפי לו את המחירים שאת והילדים תשלמו ואת הטרחה הכרוכה במעבר ותבקשי ממנו עוד שנה לנסות להסתגל לפני שמדברים על זה שוב.

אם חשוב לו הקשר עם האחים אפשר להזמין או להתארח קצת יותר.

אולי לסבלט את הבית.

לא הייתי עוברת ומשנה הכל מאפס בטח לא במקום שאין את כל השירותים שהתרגלת אליהם.

אם האזורים בתוך הישוב שונים מאוד מבחינת הסגנון אולי שווה לשקול מעבר בתוך הישוב.

וכדאי לך להתאמן על נהיגה לפחות בתוך הישוב אין את המגבלה הבטחונית וזה יעזור לך לפחות בתול הישוב אם האיזור שהוא יותר אוהב יותר רחוק מכל השירותים שציינת.

אם אחרי שנה תראי שאין מנוס, לפחות את תהיי יותר שלמה עם זה.

הוא רוצה מקום חברתי יותר

ולך חשובה הנגישות של השירותים השונים (מרפאה, מכולת, בי"ס וכיו')

זה שהוא הביא כאופציה את היישובים של האחים שלו זה כנראה כי זה מה שהוא מכיר

קודם כל למצות את האופציות בתוך היישוב שלכם

אולי יש מעגלים חברתיים נוספים או מעבר בתוך היישוב שלכם לאזור אחר עם יותר זמינות חברתית

ואם עדיין לא ניתן המענה שמיישב את הדעת אפשר לבחון מעבר למקום שניתן מענה לצרכים של שניכם

בשבוע כזה בדרך כלל לא אומרים.

לי העריכו פעם אחת בשקיפות (מתוך 4) וזה היה כשעשיתי ממש בסוף הטווח האפשרי שבוע 13 בערך

אם כן, להתנצל ולהסביר לה שאת מוצפת ממש.

לגבי פיצוי, אני עונה כאמא בעצמי, לא נראה לי שהייתי זקוקה לפיצוי מהילדים הבוגרים שלי גם אם הם פגעו בי. סליחה כנה מספיקה

אבל אולי לצאת איתה לבית קפה? לקפוץ לבקר? (דברים שאותי היו משמחים, ומשמחים את אמא שלי)

להבין שכשאנחנו לא בטוב בתוכנו זה יוצא החוצה, אז לדאוג לך שתהיי בטוב.

וגם בלי זה את ראויה לטוב כמובן🫶

דבר שני להגיד לה, אמא מצטערת, אני בתקופה לא טובה עם עצמי וסליחה שזה יצא עלייך.

אם בא לך לצרף משהו כל דבר יכול להיות נחמד... מעציץ ועד שובר עיסוי או שוקולד, אבל נראה לי שהכי חשוב זה להביא את הלב..

אבל ממש מרגישה צורך לפיצוי

קודם הזמנתי אותם אליי

אולי בהמשך באמת איזו ארוחה 

אולי ביקור? 

אני מאמינה שהסליחה שלך האמיתית התקבלה אצלה בלב 3>

הורות זה מסע לא נגמר.. ככה אני מרגישה

אנחנו עושים מה שבידינו ומעבר לזה תפילות

אני בטוחה שחשבת הרבה לפני שקיבלת את ההחלטות וחשבת שאת עושה לטובת ילדייך.

לגבי הקטן, אני לא יודעת לפני כמה זמן חזרת לעבודה, אבל לדעתי השבועיים שלוש הראשונים הם ממש מאתגרים ולוקח זמן לנחות ולהתרגל לפרידה הארוכה הזאת מהקטנים.. תני לעצמך לנשום ולנוח לתוך זה, דברים ישתפרו בעזרת ה'

נשמע שאת בתקופה מורכבת של הסתגלות אחרי חל"ד. זה זמן הכי לחמול על עצמך. קיבלת את ההחלטה לפי מה שידעת באותו זמן, לא יכולת לדעת איך זה יהיה. זה חלק מלהיות אנושית. גם ה' היה איתך בהחלטה. עכשיו זה מורכב וקשה, אבל בע"ה לאט לאט תסתגלו ויהיה לכם טוב.

זה לא הזמן להתבונן על כל האימהות, הדאגות והטעויות שעשית.עכשיו הכל נצבע בשחור ומציף. עכשיו תתמקדי בהיום, שהיום כמה שיותר יהיה לך טוב, ותהיי טובה לילדים.

אני גם מרגישה שבלידה ילדתי גם מצפון דאגות ושמחה ואושר עם כל ילד.

במקרים שאאני מתחרטת על ההחלטות לשי או משו בסגנון, אני משתדלת מאוד להיאחז באמונה ובתפיל, זה מציל אותי בגדול

המחשבה שהחלטתי ועשיתי את המקסימום שידעתי ומצחאתי לנכון באותו רגע, אני עשיתי השתדלות מקסימלית, השאר זה של הקב"ה.

אני משתדלת לעשות את הטוב ביותר, ההשתדלות בידיי, אבל מה שכבר קרה זה כי ככה הקב"ה רצה 

"ככה השם רצה יותר טוב לא תמצא

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

גם פריטי מעבר (לא הרבה)

5 ב100

אולי יעזור לך...

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

גם בקיץ אני שמה מכנס ארוך בגן ולרוב גם חולצות ארוכות, מקסימום מקפלים להם בשרוולים. בגן מקפיאים לכן אני צריכה כמות

יש לי לעכשיו קצת אבל אחרי שעשיתי סדר רואה שזה הרבה פחות משחשבתי

תודה רבה , נחשוב על מה שכתבתן פה 

אלא שיש כאלה שבכל זאת לא מבינים, למרות שאמורים להבין🥴

אולי יועצת ג' אמור להיות בכלל יועצת ז' (הרי בכתב עגול אלה אותיות מראה), ואז זה יועצת זוגיות?

אז יועצת גניקולוגיה?

לא יודעת

כי לא שמעתי על מקצוע כזה- יועצת גניקולוגית.

זה משעשע לנסות להבין😂

יועצת גוף?

חחח הרמזים האלה מצחיקים

וענייני אישות

זה מנוסח קצת בקודים, נראה לי יותר חרדי לפי הנוסח האמת

אבל זה לא מסתדר עם שאר המודעה.

בחנויות טבע וכאלה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.

אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

הלאה. רוצה לפתח לי דרך חיים חדשה

יתאים? 

וכל פעם עושה משהו אחר.

שומרי משקל

שחר סמיט

ועכשיו חלי ממן.

היא נגמלה מסוכר מחלב ומקמח לבן.

אבל שמירה על המשקל זו עבודה יומיומית.

אני לא חושבת שאפשר פשוט לשנות את המחשבה.

כן ברגע שהיא נגמלה קל לה יותר. אבל היא עדיין עובדת בלשמור.

בשם שירה אזולאי.

אשה חרדית, אמא לשישה אני חושבת, והתוכנית שלה מתאימה ממש גם לאמהות עמוסות, כי היא מכירה את קהל היעד שלה באמת...

זה משהו יותר כוללני מרק הורדה במשקל, הרבה שינוי בתפיסת עולם כלפי האוכל וכלפי עצמנו (מה שהופך את זה מדיאטה לממש שינוי באורח חיים), ומשהו הרבה יותר סלחני כלפי מעידות או זמנים מאתגרים כמו חגים.

אני אישית התחברתי ממש לגישה שלה.

יכולה לחפש בגוגל (צעד לבריאות) או לכתוב לי ואשלח לך את המספר שלה.

נתן לו נתוני בסיס - משקל + גובה וביקש ממנו תכנית תזונה ואימונים

הוא ממש התמיד אבל, שוקל אוכל והכל. 

יש תוכניות שונות. אני ירדתי מעולה בקבוצת פייסבוק בפורמט הישן. אבל יש ליווי יותר צפוף בווצאפ.

מה שמהמם שם זה השפיות והאיזון והיכולת לחיות ככה לאורך זמן. אבל זו לא תוכנית עם גרעון פסיכי אז זה לא תוצאות מהירות. אבל זה הרבה יותר נכון לגוף בעיני. מהניסיון שלי מדברים פחות מאוזנים אח''כ פשוט עולים עם ריבית. 

סיימתי את הפרק הזה בשמחה

זה היה בברור החלק המורכב של חיי

בכל מקרה

זה לא שאלה אם זה יסתיים

אלא מתי

זו בעיניי המודעות הראשונית

שזו תקופה קצובה

היו חיים לפניה

ויש חיים אחריה

מלאים וטובים 

נשמע כואב ולא קל לוותר, להיפרד..

האמת כמעט כל  מי שאני מכירה שהפסיקה- הפסיקה כשהרגישה מלאות

ונשמע אולי שאת לא מלאה עד הסוף

ואם בעלך היה בעניין היית שמחה לעוד

אולי תנסו לדבר על זה? בסוף את 50 אחוז מההורים בבית שלכם צריך שיהיה לך טוב, מלא וללא תחושת פספוס

סבתא שלי הפסיקה מסיבות אחרות (אמא שלה לחצה עליה) והפספוס איתה גם בגיל 70++ חושב שתהיי שלמה באמת

אני מרגישה שיש 2 היבטים

הרצון לעוד ילד

והכאב על סיום שלב

אני מרגישה שההיבט השני יותר בוער בי. וגם אם יש מס' 7, בסוף השלב הזה יגיע...

זה באמת קשה ולא קל לעכל ולעבור

את הפרק הזה בחיי,

4 ילדים ב"ה , אני בת 34 אוטוטו נשואים 13 שנה

כולם מ ivf, שתי הגדולים בני 10 ו7 וחצי ממש מאתגרים,

כולל עם אבחון של adHd ,

ותאומים בני שנה

אני מרגישה שבשביל לתת לכל ילד את המקסימום שהוא צריך, ככה זה יהיה לנו טוב יותר

יש לי עןבר מוקפא אחרון, ואמרתי לבעלי שאין מצב שאני עושה שוב שאיבת ביציות,

כרגע מרגישה שזה מה שנכון לנו ואני שלמה עם ההחלטה, בהודיה עצומה לבורא עולם שזיכה אותנו ב4 ילדים בריאים, בעיניי זאת משפחה ברוכה מאד מאד

אני בהחלט הרגשתי ככה!!
הבאתי את האחרון כשבעלי כבר לא היה בטוח שכדאי וממש רציתי עוד אחד, ידעתי שהוא יהיה האחרון
למזלי האמת, האחרון שלי היה תינוק ופעוט קשה מאוד מאוד שהוציא לי כל חשק לעוד אחד (כמובן עם הגיל התאזן ומודה לה' עליו!!!)

היה לי קשה לארוז ולמסור את כל הניו בורן, עגלה, לול, כל מה שקשור לתינוק
ניחם אותי לשמור מעט פריטי נוסטלגיה בשקית בארון לנכדים הראשונים...חחחח אולי בהמשך אמסור, אבל כרגע קשה לי. מה שסיפרת עם עגלת אמבטיה- הייתי ממש ככה גם, כבר היה גדול והיה לי קשה להעביר אותו לטיולון ולהעיף את האמבטיה.

ככל שהילד גדל, כבר רציתי שיגדל עוד ועוד וכמו שחברה שלך אמרה לך, "אצא לחופשי" יש בזה משהו משחרר וטוב לעבור את תקופת התינוקות.
ויש לך עדיין תינוק קטן ממש ממש תהני ממנו, תנצלי את הרגעים היפים איתו, וגם הפחות. תהיא הכי שם שאפשר, וכשהוא יגדל תרגישי בע"ה סיפוק ותמשיכי הלאה..

חברות שהביאו 10 ילדים אמרו לי שהן מסרו את חפצי התינוק בבכי

תני לעצמך להפרד מהתקופה הזו

זה מצער כי עם כל האתגרים להביא חיים לעולם זה לא רק התינוק עצמו, זה כל העניין סביב זה.

אמרת שהיית סביב הריון והנקה ב13 שנים האחרונות ועכשיו את בעצם צריכה להתחיל לחפש הגדרה חדשה למי שאת.

תני לעצמך זמן לעכל, להתאבל וגם לשמוח.

אם את רואה שקשה לך לבד שווה ללכת לייעוץ בעניין.

הכי חשוב במצב הזה לעשות הפרדה בין המצב שלך לילד, כדי שלא תמצאי את עצמך משליכה עליו דברים (מושכת גמילה, הנקה וכאלה)

בהצלחה🙏🏻

אצלנו ההחלטה לסיים הייתה גם לגמרי שלי (שילוב של מורכבות רפואית שלי ושל אתגרים לא פשוטים עם הילדים שיש לנו)

ובכ"ז הלב נצבט לי כל פעם מחדש..

כשאני רואה את האחיות והגיסות שלי מניקות.. (הנקה מבחינתי זה החלק הכי כיף בגידול ילד)

כשאני חושבת על זה שזה הפעמים האחרונות שאני מובילה עגלה.. (יהיו הנכדים, כן, וב"ה אצלי זה לא רחוק כנראה, אבל זה לא אותו דבר)

כשאני מבינה שזאת הפעם האחרונה שאני מחפשת משפחתון..

כשאני מתלבטת אם לקנות משהו חדש בשביל הקטן, בהנחה שבעצם לא יהיה לו עוד שימוש אחריו.. (האמת שמצאתי את עצמי קונה לו יותר מדי דברים🙈 אבל כן התקמצנתי בכל מיני דברים אחרים)

ובעיקר כשאני מבינה שבקרוב לא יהיה מי שיתרפק עלי סתם ככה באמצע היום.. (נכון שלרוב זה מציק לי שגוף קטנטן מתנפל עלי בלי התראה, כן? אבל עדיין..)

אני גם מנסה לתכנן את העתיד המקצועי שלי, לקוות שיהיה לי יותר פנאי (כמה שהילדים והאתגרים שלהם יתנו לי), ולפעמים זה באמת משמח אותי, ובעיקר אני שמחה שלא אצטרך לעבןר עוד הריונות ולידות (שזה ממש קשה אצלי), אבל עדיין יש צביטה בלב.. (שבאמת בעלי הרבה פחות מרגיש אותה)

אז אין לי נחמה להציע לך, אבל כן שותפות גורל. תני לעצמך להרגיש את הצביטה הזאת בלב ואל תברחי ממנה, מניחה שעם השנים היא תתעמעם..❤️

מעבר לסיום שלב הילודה עצמו, זה סיום שלב בחיים שהיית בו המון שנים ממה שאת כותבת

ותכלס לפעמים קשה לנו עם שינויים פשוט ומה יהיה אחרי נראה לנו יותר קשה לפעמים ממה שאנחנו כבר מכירות

אני מהצד השני של המתרס בכלל, והשינוי בשבילי היה ההריונות והלידות וכל מה שהגיע איתם שהרגיש לי קשה (זא זה לא היה הדיפולט שלי ולא הרגשתי "בנח" שם, אז הקושי שלי בא ממקום הפוך לגמרי)

מכל מקום חיבוק ענק ♥️

לפעמים אנחנו עסוקים הרבה במחשבות של "מה היה אילו"

כי זה עוזר לנו להתחמק מדברים שאנחנו באמת צריכים להתעסק בהם, זה מין מסלול עוקף רגשות פגיעים.

לפחות ככה זה אצלי...

שווה להתבונן מה הדברים שכואב לך להרגיש.

גם לי קשה מאוד לשחרר את השלב הזה.

עוזר לי לזכור שהמעבר יגיע בכל מקרה, לא משנה אחרי כמה ילדים.

עוזר לי לספר לעצמי שעכשיו אני אמא לגדולים. ללמוד את התפקיד החדש שזה ואת מה שהוא דורש.

זה לא שאני כבר לא אמא- פשוט האמהות השתנתה מאוד, וב''ה זה שאין תינוק מאפשר לי את המקום להיות יותר פנויה למתבגרים (שצריכים אותי לפי הלו''ז שלהם, שהרבה פעמים לא מתאים ללו''ז של אמא לתינוק).

יש לי ב"ה 8 ילדים, הקטנה נולדה שהגדול היה בן 18.5, ככה שפרק ההריונות והלידות ובעיקר ההנקות הארוכות בחיי נמשך הרבה זמן.

תמיד היה לי חלום שיהיו לי 8 ילדים, למה? אין סיבה הגיונית, ככה חלמתי בתור בת למשפחה קטנה.

שהיו לנו 6 ילדים בעלי לגמרי מיצה, מה גם שהיונקת ההיא הייתה תינוקת קשה ממש שלא הפסיקה לצרוח, אני הייתי אז עדיין צעירה, בת 34, לגמרי זרם לי עוד ילדים ולא רציתי לסיים את פרק הילודה עם תינוקת צרחנית. בעלי זרם...

ואז נולד לנו תינוק, קסם של תינוק, מהמם, רגוע, מתוק, עשה הכל לפי הספר, ובעיקר עשה חשק לעוד. שוב נדנדתי לבעלי שבא לי עוד אחד, והוא שאל אותי מתי אני אגיד שמספיק והתקשתי לענות...

ואז הייתי בת 39, רגע לפני הדד ליין מבחינתי, נכנסתי להריון שלצערי נפסק באמצע בכאב לב גדול. לא הייתי מסוגלת לחשוב שאסיים את פרק הילודה בחיי באובדן. אז, נכנסתי להריון שוב, זה היה הריון קשה ומורכב מבחינה רפואית עם מעקבים צפופים, שנולדה תינוקת שעברה ניתוח מוח בגיל שנה, עם סימן שאלה לגבי ניתוח לב עתידי, ועוד מגוון מעקבים רפואיים.

מצד אחד ברור לי בראש שזה הדבר הנכון להפסיק, מצד שני זה לא עושה את זה פחות קשה וכואב.

חפרתי, מקווה שזה עזר לך...