פורום הריון ולידה (עמוד 1009)

אמור להתייצב בערך שלושה חודשים אחרי הלידה.

ככה אמרו לי בבדיקה אחרונה שהייתי.

אמרו לי שהמרשם הרבה פעמים מתשנה אחרי לידה

ומתייצב באזור השלושה חודשים.

אני יצאתי מחדר הלידה ולא הצלחתי לקרוא את השילוט😳

אני הייתי משתמשת בטיולון של המשולבת אם את מרוצה ממנו. נראה לי חבל לקנות משהו ולהתפשר רק בשביל המצב העתידי של העגלה בילד הבא...

גם ללאחסן 2 עגלות בהמשך יש מחיר לא קטן

ומי יודע מה יהיה בילד הבא אולי הצרכים שלכם ישתנו לגמרי (דירה אחרת,  אוטו, תאומים )

היא כמו הבייבי ג'וגר, אבל בעיני קצת יותר יפה ויותר עמידה.

היא מעולה לילדים גדולים, אני לפעמים שמה בה שנים.

(בהתחלה הקטנה שוכבת מאחורה והגדול יושב מקדימה, ואחכ רכבת).

אני ממש מרוצה.

קניתי יד שניה ב250 שח וזה היה שווה ממש.

כי אצלי הסל לא הכי נגיש בעולם

(לא יודעת לעומת בייבי ג'וגר וטיולונים אחרים)

מאוד נוחה ושמה עליה שני ילדים אבל אם הסל זה העניין אז כדאי לבדוק פר דגם..

הוא לא הכי זול (נדמה לי שעלה 800 או 900) אבל הוא באמת יציב למדי ועם סל די גדול ונגיש.

הוא בשימוש אצלנו כבר שנתיים בערך.

לפני כן היה לנו טיולון של איה בייבי (מטרו), עלה קצת יותר זול (700, נדמה לי). גם היה יציב ועם סל גדול למדי ונגיש. (שרד אצלנו שלוש שנים בערך. אנחנו די הורסי עגלות סדרתיים...)

לא לעשות דברים כאלה לבד.

ובכל מקרה אולי שווה להתחיל בירור עם אורטופד.

מכירה ילדים שהתחילו ללכת בגיל שנה וחצי אבל לפעמים זה גורם להם ללכת עקום על הרגל אז כדאי להיות במעקב. בלי לחץ. רק לוודא שאין בעיה שמציקה לה וגם כשהיא מתחילה ללכת, לוודא שהיא הולכת כמו שצריך. לפעמים צריך נעל מסויימת שתתמוך היציבה נכונה.

שהליכנ זה עניין של מוכנות של הגוף של הילד

לא עניין התנהגותי

כשהילד יהיה מוכן, הוא פשוט ילך

אין מה לעשות פעולות ש''יכריחו אותה ללכת''

אולי יש צורך בחיזוק מסוים של שרירים

ההצעה שכתבה @בארץ אהבתי נשמעת מעולה

היא כולה בת שנה ו5... מה הלחץ?

זכור לי שאמרו לי בטיפת חלב שפעם המצופה היה עד שנה וחצי (והיא אפילו לא שם), והיום הטווח הוא שנה ו8.

בכל מקרה-

אם היא התחילה לעשות צעדים בעבר- סימן שהיא יכולה ב"ה.

הגיוני שעכשיו זה עניין של זמן ובשלות.

היא צעדה מס' צעדים לבד או עם תמיכה?

קראתי פה הרבה נשים שכתבו על ילדים שהיה להם פחד מסויים ללכת לבד. וגרמו להם ללכת צעד או שניים מהמיטה למשחק וכדו', ולאט לאט זה השתחרר.

אולי הכיוון הזה יעזור.

בהצלחה!!

הבן שלי גם עשה כמה צעדים בגיל שנה וחצי, ואז עד גיל שנה ו-10 לא הלך בכלל בלי להחזיק.

כשהיינו אצל פיזיותרפיסט הוא המליץ לעשות משחקים שיגרמו לו ללכת לכסא לכסא, בהתחלה במרחק שאפשר לעבור תוך כדי החזקה, ואז בהדרגה להרחיק קצת.

עשיתי לו משחקים כאלו של פאזלים מעץ (כאלו של צורות שצריך להכניס לשקע המתאים) - החלקים על כסא אחד והלוח על הכסא השני, וככה הוא הלך הלוך-חזור.

וגם כשאספנו משחקים שיש להן הרבה חלקים (חרוזים גדולים, מגנטים, וכדו'), שמתי את הקופסא על כסא אחד, והבאתי לו לכסא השני כל פעם כמה חלקים שאספתי, והוא היה צריך להעביר לקופסא. או שפשוט נתתי לו ביד במרחק קטן מהקופסא כדי שיעביר לקופסא (שעל הכסא, כדי שהוא יצטרך להגיע לשם עומד), ואז לאט לאט התרחקתי.

בהתחלה הוא כן היה יורד לרצפה כל פעם כשהיה צריך לעשות צעד בלי שיש במה להחזיק. אבל לאט לאט מידי פעם הוא היה עושה צעד בלי לשים לב, עד שפעם אחת באיזשהו שלב הוא קלט שהוא הולך, ומאז הוא התחיל כמעט רק ללכת. תוך יומיים-שלושה כבר לא ראינו אותו זוחל...

בדיוק מה שאמרתי היום לאמא שלי על הבת שלי. אותו גיל.. אותו טיפוס.. שובבה מספר אחת! מבינה הכל ומפותחת מאוד לגילה. בורחת עולה על ספות ועל מה לא .. אבל לא מוכנה ללכת יותר מצעד.

אני שחררתי. אני רואה שהיא עוד מפחדת ללכת לבד. בטוחה שזה יגיע מתישהו.. זה בריא לזחול! זה מחזק את הידיים..

יש לה כזה הליכון שהיא מחזיקה בו ( לא בתוכו) שהיא ממש לומדת איתו ללכת והיא מתחילה לשלוט עליו. אני רואה שזה עושה לה טוב..

מעבר לזה היא בקצב שלה .. תהני כל עוד היא זוחלת עוד מעט היא תרוץ ואת תרוצי יחד איתה  

היא כבר הלכה כמה פעמים עשרים-שלושים צעדים רצוף. אז היא בהחלט יודעת ללכת! אבל זו לא ברירת המחדל שלה.

אני לא לחוצה בגלל הגיל שלה (יש לי ילד שהלך בגיל שנה ותשעה חודשים - בהשוואה אליו היא סופר מתקדמת), אני חוששת בגללה-עצמה, כי בהשוואה לשאר ההתפתחות שלה ולמסוגלות שלה - זה מוזר לי שבזה היא נעצרה.

אולי באמת אתייעץ עם אורטופד. בטח עד שיהיה תור היא כבר תסגל לעצמה את ההליכה כמו שצריך הלוואי!

בעיקר חשוב לי שעד תחילת שנת הלימודים הבאה היא תדע כבר ללכת רצוף ויציב, כי היא מתחילה גנון (לראשונה בחייה יוצאת מהבית), וזה יהיה מוזר ולא טוב אם היא תהיה היחידה שלא ממש הולכת...

@בארץ אהבתי - אנחנו כל הזמן עושים לה תרגילים מהסוג הזה, וזה עובד - אבל לא גורם לה לדבוק בהליכה כדבר קבוע...

אבל אולי בשביל הרוגע שלך שאת לא מזניחה את השאלה, תקבעי תור לאורתופד למתי שיהיה תור פנוי, וסיכוי טוב שעד שהתור יגיע באמת השאלה כבר תתבטל כי היא כבר תלך חופשי...

אולי אפשר גם ללכת איתה יותר יד ביד (לתת לה יד וללכת איתה). בזה יש לכם יותר שליטה וגם לה אולי זה יותר כיף, וזה גם מחזק ומרגיל יותר להליכה.

לגבי נעליים אני לא יודעת. אבל בטוח אפשר לקנות לה נעלי טרום הליכה כאלו, שיאפשרו ללכת גם בחוץ, אז זה יגדיל הזדמנויות להליכה (לצאת לטיול ביחד, לגינה וכו').

אני מתכוונת למשהו כזה -

1.81₪ 92% OFF|קריקטורה קטן צהוב ברווז תינוק פעוט נעלי רך תחתון לסביבה ידידותי נעלי ילדים חמוד 6 חודשים עד 4 שנים ישן| | - AliExpress

(בכל מקרה אני אוהבת לתת כאלו לתחילת ההליכה. הסוליה גמישה כמו שממליצים בתחילת הליכה, אבל זה יותר טוב מגרה ומאפשר ללכת בחוץ. וזה זול...)

אנחנו הולכים איתה הרבה יד ביד.

אולי באמת נקנה נעליים כאלה של טרום הליכה...

שאולי לא יזיק לנסות נעלי טרום הליכה, מקווה שלא,

אבל הבן שלי שלא הלך, היה צריך דווקא נעליים גבוהות ותומכות כדי לקבל אומץ ללכת.

לכן כדאי להתייעץ עם אורתופד כדי להבין בדיוק מה הבעיה (אם ישנה )

אבל אם את אומרת שהיא כבר הלכה 20-30 צעדים אז אולי זה שונה 🤷‍♀️

או רופא התפתחות להתייעץ אם את לא רגועה..

וחמותי אומרת לי כל פעם שאני לחוצה -היא בסוף תלך. לא תגיע לגן זוחלת🙈😅

אבל מן הסתם הוא ישלח לפיזיוטרפיה.

ועד שיהיה אבחון ותור היא כבר תלך😅

זה לא השפיע על שאר ההתפתחות המוטורית, הוא רץ בגיל קטן במהירות גבוהה מאד,דילג בין מדרגות בגיל שלוש, למד בעצמו בגיל צעיר לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר, למד לשחות בעצמו בגיל 10. הוא גמיש מאד (עושה שפגט) אולי זה קשור.

והוא לא הלך עד שלא היו לו נעליים

@בארץ אהבתיזו את? 🤔

שכחתי מזה..

היתה מכירת נעליים בישוב, וידעתי שהוא בטוח יצטרך נעליים לחורף כי הוא כבר יהיה חייב ללכת, אז קניתי לו כדי שיהיה לנו, והוא כל כך התלהב שרצה להיות איתן כל היום. ובאמת כיומיים-שלושה אחר כך הוא התחיל ללכת.

ואז הוא הלך רק עם נעליים, לא כמו שממליצים לתת ללכת יחפים בהתחלה.

אבל בהמשך באמת ראינו שיש לו גם קושי תחושתי, היתה תקופה שהוא לא הסכים בכלל ללכת יחף (מהאמבטיה היה צריך להרים אותו למיטה ומיד לגרוב גרביים כדי שיסכים ללכת על הרצפה).

בעצת מרפאה בעיסוק שהתייעצתי איתה, לפני שגרבנו גרביים אחרי האמבטיה הייתי עושה לו עיסויים בכפות הרגליים עם כל מיני מרקמים (מגבת, ביד, מברשת וכו'). בהתחלה הוא ממש קפץ מכל נגיעה, אבל בהמשך הרגישות פחתה ועכשיו כבר אין לו בעיה ללכת יחף (אם כי גם בבית הוא מקפיד להיות כמעט תמיד עם נעלי בית).

המרפאה בעיסוק אמרה שיכול להיות שההליכה המאוחרת היתה קשורה גם לזה.

עבר עריכה על ידי פעם אחת בתאריך ב' בתמוז תשפ"ג 15:16

מזדהה מאוד עם השאלה. המצב קשה מאוד.

אני מפחדת בעיקר בנסיעות. ועכשיו גם לתדלק😭

עורכת, כי עכשיו אחרי שפרקתי (תודה על המקום) מנסה קצת לחשוב מה עוזר-

להתחזק באמונה שהכל מה' יתברך, הכל בהשגחה פרטית. ואין דבר רע יורד מלמעלה. למרות שאנחנו לא מבינים כלום.

להתפלל. כתבתי שאני פוחדת בנסיעות- באמת כל נסיעה זה תפילה שנגיע ונחזור בשלום... בעלי נוסע בטרמפים לעבודה- תפילות עד שהוא חוזר... 

עוזר לי גם לדבר עם חברות ועם בעלי, לפרוק את זה, וגם להסיח את הדעת- לדבר על דברים אחרים ולא לחשוב רק על זה. 

באמת הפחד קצת מנהל אותי...

אבל אין ספק שעם כמות הפיגועים פה שהפכה ליום יומית זה מעסיק..

אני מאד עסוקה אז עושה מלא דברים אבל לא קל פה

שה' יגאל אותנו כבר.

חיבוק גדול♥️ 

מחזק בעיתות משבר.

שירים.

ואני תוהה אם יש מקום כבר לא חם בשנה האחרונה 🤦‍♀️

אם יש לכם מרכז חוסן, חושבת שכדאי בכל זאת ללכת לקבל כלים להתמודד.

יש מקומות שהם גם עושים פעילויות משותפות.

1.התחזקות באמונה שה' משגיח על העולם. אני מאמינה שזאת מצווה לגור בכל רחבי הארץ, אני עושה את ההשתדלות שלי לדאוג לבטיחות וביטחון ומעבר לזה הכל בידי שמיים.

2. נותנת לעצמי להתכחש, להתנתק, לקרוא ספר ולשכוח מהכל. גם באותו יום שהיה פיגוע.

יושבות לי עליו .

יש דרך שהן עוזבות את הקן?

אני רוצה להעיף אותו ולנקות

אבל היונים שיושבות גדולות וזה קצת מפחיד

בטוח שזה יונים ולא משהו אחר?

לא לגמרי הבנתי את הצורה שזה בנוי.

אין איפה להסתתר?

עליו

עכשיו

הן יושבות

ואין לי איך להזיז אותן בלי שהן ייסתבכו לצאת, אני לא מצליחה להשפריץ מים,ניסיתי.

כשאני עומדת מולן עם סולם קטן זה 20 סנטימטר שזה כלום מרחק

וזה מפחיד אותי לעשות את זה

מבעלי אין מצב לבקש

הוא יפחד יותר ממני...

ממש ליד הפתח הזה הן קיננו (זה כמו תריסים סגורים שמיועדים ליציאת עשן במקרה של שריפה בבניין חלילה)

ולעמוד מולן ולהשפריץ לא מצליח לי כי אין לי צינור

ובעלי שקצת יותר גבוה ממני לא בבית עכשיו

והוא יפחד יותר ממני לעשות את זה

לכן שאלתי אם יש דרך להוציא את הקן נגיד כשהן לא מקננות במהלך היום

כי הן כאילו מרגישות שאני רוצה להוציא את הקן ונמצאות שתיהן מהבוקר ברצף

אני אשכרה אורבת להם חחח

לא עקבתי אחריהם. אז לא יודעת לגבי קינון.

מייד שראיתי שאין אף אחד בקן

הבאתי מהר כפפות ומסכה

ומצאתי מקל ארוך ששמרתי לעיתות צרה כאלו

עךיתי עם הסולם

והוצאתי את הקן

ניקיתי את הלכלוכים שנפלו

את האיזור עצמו לא ממש יכולתי לנקות כי אני לא מגיעה לשם עם הסולם הקטנטן שיש לנו

אז השפרצתי מים באיזור, ואחר כך ריססתי  אקונומיקה איפה שיכלתי

ובינתיים מקווה שזהו.

ואני כל-כך כועסת עליו.

למה הוא החזיר את הסולם של השכן שהביא מיוזמתו  לפני שהספקנו להוציא את הקן

סתם כי הוא חשב שלא צריך אותו

למה הוא לא הקשיב לדעתי שכן צריך

שבדיעבד אני רואה שצדקתי

ואם היה לי את הסולם

לא הייתי מתפוצצת מעצבים עכשיו.

והעפנו את הקן בלילה

וגם מצאנו שם שתי ביצים

הפעם העפתי את הקן ביום

לא מצאתי של ביצים בכלל

אז למה הן דגרו שתיהן תקופה ארוכה?!

ולמה לא היו שם ביצים?

וזה נקרא שילוח הקן אם זה קן ריק

אולי בכל זאת היו ביצים פיצקיות שאי אפשר לראות בינתיים?

באמת מעצבן כשלא מקשיבים לדעתינו, במיוחד אם צדקת בסוף!

והוא לא הבין מה העצבים

היית הולכת ומבקשת את הסולם....

באמת זה היה עוזר כשאין אף אחד בבית שם

ובאמת זה היה עוזר לחכות לערב

כדי שאולי יתחילו להטיל ואז להישאר באופן יותר אינטנסיבי ורצוף

ואז לך תזיז אותם משם...

באמת שזה מעצבן אותי עדיין

ואני חייבת לארגן דברים היום 

לפעמים עדיף לתת לזה לדעוך, לפעמים צריך להגיד שוב מה היתה הנקודה שפגעה.

שהעבודה היתה עלייך? שהוא לא הקשיב לדעתך?

לנשום עמוק, להבין עם עצמך מה היה העניין, ולבקש את ההתנצלות שלו בכבוד, ואולי גם התנצלות שלך על משהו, אם הוא הרגיש...

נראה לי שאת מלאה באינטליגנציה הזאת

מקווה שהמשך היום טוב יותר

אני מדמיינת אותך עומדת ומציצה ומחכה לרגע, מוכנה עם מקל של מטאטא ביד

איזה תחושה קשה❤️

קודם כל הכאב שלך הוא לגיטימי. הוא מעיד שבעומק את זקוקה

ורוצה גבר שתרגישי לידו בטוחה, אהובה ומוערכת

גבר שיהיה זה שיעניק לך בטחון ולא הפוך.

אני כן אגיד לגבי הסוף ובכלל, שדינמיקה זוגית היא קצת כמו נדנדה של 2, כשצד אחד מושך לכיוון טחד, הצד השני עובר לכיוון ההופכי.

חוויה של אישה שמרגישה אמא כלפי בעלה, במקום להרגיש שהוא זה שנותן לה בטחון

היא חוויה למרבה הצער נפוצה (נפוצה הרבה יותר מחוויה שבה כל אחד מבני הזוג נמצא

במקום המתוקן שלו)

אבל היא ברת שינוי. כשאת תלמדי איך להיות במקום נשי- נשען, זקוק, מקבל לעומתו

תגלי שגם הוא מגלה את המקום הגברי שבו- לוקח אחריות, דואג ומעניק בטחון❤️

וגבר שמרגיש שאשתו מעריכה אותו, מקבלת ממנו, מחזיקה ממנו (באמת,

אין צורך בהצגות זה רק הורס..)

נהיה בטוח יותר בעצמו, יעז להביא את עצמו לידי ביטוי וכו

וכן הפוך, גבר שמרגיש ילד ליד אשתו, שלא סומכים עליו, שהיא צריכה לטפל בו, נהיה יותר ויותר בטוח בעצמו ובמה שיש לו להביא.

לכן אני אומרת שיש לגמרי מקום לכאב. קודם כל בפני עצמו לא בריא לשמור רגשות בלב ולא בריא להדחיק

ושנית יש לכאב תפקיד, להזכיר לנו לאן אנחנו מכוונים בחיים

ולכן מציעה לך עם נתינת המקום, להתחבר למקום שכן היית רוצה להיות בו,

ולראות מה *את* רוצה לעשות כדי להיות שם, כי הרבה מזה בידך.

היום אני בת 40, חלק מהדברים שהפריעו לי בגיל 20 ו30 כבר לא מפריעים, את חלקם אני אפילו אוהבת.

המחשבה אילו רק הוא היה שונה אז הייתי מאושרת, אינה נכונה, כי תמיד יהיו דברים שמפריעים לאושר.

שביעות רצון מבן הזוג בעיקר תלויה ביכולת להכיל את החסרונות שלו, להסתכל על היתרונות והחסרונות כדבר שלם, לא כדבר הדורש תיקון/ שינוי.

בעלי כמו שאת מתארת בקטע הלא מתערה והנשרך...

זה באמת קשה אבל בכלליות אני רואה באופי הזה כל כך הרבה טוב למרות הקושי, שלא הייתי מחליפה את זה בחיים!!

השאלה למה זה מתקשר לך ל"מפרגן, תומך, מעצים".

בגדול הוא כן מפרגן? או שאת מתכוונת שאת צריכה שיבטא את זה כשאתם בציבור?

איך את מרגישה איתו כשאתם לבד?

אני מנסה לרדת לסוף דעתך כדי להבין את הקושי, או לפרק אותו ואז אולי זה יראה לך אחרת🙂

ליבי איתך!💟

אנחנו אף פעם לא יודעים

ומה היה אילו היית מחכה

ופוגשת 100 בחורים ומתלבטת שוב ושוב

ומסתבכת ובוכה מבדחדות

ובסוף אולי היית מתחתנת

עם מישהו אחר

שאולי היה מאוד חברותי אבל היה חסר בנושא אחר

אילו

זה אשליה

שמרחיקה אותנו מהעבודה שלי ברגע הזה

שגוזלת אנרגיות לאשליות

אנחנו כאן

והאילו..לא מבטיח כלום איר

אנחנו לא יכולות באמת להתחמק מהתיקון שלנו

ואם את אומרת שאת זקוקה לגבר שמביע אהבה בדרך מסוימת- במילים..

והוא כנראה פחות יודע ככה להביע את האהבה והפירגון

נסי להתבונן- איך הוא כן יודע להביע אהבה

נסי לראות אותו כמו שהוא

ולאהוב ולהעריך ולייקר את הכן

ולא לתת כח לאילו ..

הצורך שיהיה חברותי זה צורך שלך

שיושב על איזו בקשה אישית שלך..צורך פנימי שיש בך

זה לא חסרון בו

ועם עבודה נכונה את יכולה להבין מה זה עבורך..ולמה זה חשןב לך

ואיך את יכולה לקבל מענה גם בצורה שונה.בונה

או אחר שאלות על הבחירה

כי דברים משתנים אחרי החתונה כשגרים יחד ומנהלים חיים משותפים

ועם זאת, לדעתי - מחשבות כאלה לעתים קרובות הם פרי מחשבתו של היצר הרע

סופו של דבר, כשעמדת עם בעלך תחת החופה כי בחרת בו בזמנו, לפי הכלים שהיו לך. וגם בבחירות שלנו מעורב רצון השם.

וואני בטוחה שיש בבעלך המון המון דברים טובים שראית, רק שהקושי הנקודתי הזה מכסה אותם כמו ענן כבד

אלא מה, נישואין זו עבודה. לא הכל הולך חלק כפי רצוננו למרות שלפני החתונה וגם קצת אחרי הכל נראה וורוד ואנחנו בטוחים שזה מה שהכי טוב לנו

ואם את שואלת אותי, לא מומחית בכלל, כן? אבל מרשה לעצמי לומר - ברגע שתפסיקי להתייחס אליו כמו ילד, הוא יגלה את עצמו כגבר

תשתחררי את הדינמיקה הזו שנוצרה, שבה את יותר דומיננטית, ותני לו לקחת את המושכות כי אין שני מלכים בכתר אחד

ופרקטית - כשאומרים לך 'תדאגי לו' תעני בחיוך ש'הוא ילד גדול, ואת בטוחה שיסתדר'

גם אם הוא לא יהפוך למסמר האירוע, לפחות תוכחי לשחרר מעליך את העול הזה ולהעביר את האחריות על עצמו-  אליו . כי זה מה שהיה לפני שהתחתנתם, ואין סיבה שישתנה

חיבוק ❤️

אני התחתנתי בגיל 22, ובעלי עוד היה צעיר ממני ..

היום, אחרי 11 שנה השתננו מלא.. באמת , עבדנו על עצמנו ,וגם הילדים מציבים מולנו מראה

אבל זה מגיע מתוך שיח, כבוד הדדי, תקשורת..!

*תמיד* יהיו דברים שיפריעו לנו, בדכ גם הדברים שאהבנו בהתחלה יהפכו להיות אלו שיעצבנו אותנו בנישואים... תחשבי על זה

נניח, בחור רגוע יכול להראות שאנן , בחור עם הומור יכול להראות לא רציני וכו'... כנל אצל האישה

אני נגיד אהבתי אצל בעלי מאד את הרוגע שלו, היום יש רגעים שאני מתפלפת מזה שהוא שאנן, אבל תכלס, מזל שהוא כזה כי 2 לחוצים זה פשוט לא.

ממליצה לך לנסות לקרוא את הספר לדעת להכנע, לא יודעת כמה זה ברוח הפורום, אני קראתי אותו, הוא דיי קיצוני , אבל נותן ראיה מזוית אחרת

ולבעלי יש פחד מבירוקרטיה ברמה שאתה אדם בוגר בם בן 30++, אבא לילדים ואני לא צריכה לעשות בשבילך טלפונים על חשבון הזמן שלי 

כאילו יש לי עוד בן לדאוג לו....

והכי מצחיק שכשאני הייתי ילדונת בת 18-20 היו לי חרדות חברתיות וכשהייתי צריכה לעשות טלפונים הייתי כותבת לי את מה שרציתי לומר. או לפעמים הייתי מחזיקה את הטלפון ומחייגת בכוח.

וכמה שאני השתניתי והוא כאילו הילד הזה שאני כל כך עבדתי לא להיות שם.

וסה"כ אני עדין שמחה שהוא נכנס לחיים שלי ועל המשפחה שהקמנו

והוא אבא ובעל מסור, ומסתכלים עליו והוא גבר גבוה ונאה וקצת רעשן מדי לטעמי בחברה, ובחיים לא היית מנחשת שיש לו את הפחדים האלה

בכל מישהו יהיה משהו שלא ימצא חן

אין שלמות

תמיד תגידי לעצמך הוא הכי טוב לי מאת ה

התעסקות שאם היה לך גבר כלבבך מרחיק אותך ממנו וזה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה.

אם היית לוקחת ' גבר גבר ' אז היה מפריע דברים אחרים

תמיד אצל אחרים זה מושלם יותר

עולם שכזההה.....

זה מאת בורא עולם יקרה

חיבוק על התחושה 

אני אאיר נקודת מבט אחרת שאולי תעזור לך.

לי היה ממש חשוב בעל גברי וכל הגברים הפחות גבריים שיצאתי איתם ולא ידעו להסתדר, חתכתי ממש מהר.

והיום שצריך לגדל ילדים ולהשתתף במשק הבית, בעלי פשוט לא בנוי לזה (טכנית יש לו גם תירוץ מעולה) אבל גם אם הוא היב פיזית בבית, הוא לא בנוי ל"גנן" ילדים.

ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל גם לי לפעמים חולפות המחשבות "טיפשה, היית צריכה לקחת גבר שיותר בנוי לגדל ילדים" וככה הייתי יכולה לעבוד בדברים שאני באמת רוצה והעול לא היה נופל עליי...

ויחד עם זאת ברור לי שלזה נמשכתי ובחור אחר לא הייתי אוהבת.

בקיצור, מה שאני רוצה לומר שיש מחיר לבחירות ונטיות הלב, אבל לכל דבר יש שני צדדים. ובדוג' שנתתי, מי שהוא גבר גבר בדרך כלל אין לו סבלנות לשבת בבית וכו'

ולגבי בעלך לפעמים אני מתנהגת כמוך עד שהוא משחרר ואז אני מתעוררת

לדעתי לגבי העניין השני

תכתבי לעצמך כמו מכתב שאת רוצה לשלוח לו.

תטיחי של כל מה שבא לך

כולל הדברים הכי כועסים שבא לך לומר.

אחרי כן תרגישי הקלה

כמובן את יכולה לכתוב לו בנפרד מכתב אחר

בסגנון ובאופי שמתאים לך.

מנסיון.

בסוף הוא השותף שלך לחיים

מי עוד ככה ישמח איתך בהצלחות חוץ ממנו?

וזה לא סותר את יכולה עדיין לכעוס ועדיין להיות מרוחקת

אנחנו אנשים ומורכבים

שמחה בשבילך גם

❤️

לגבי השינה- אין מה לעשות, אני אישית מתעוררת מכל תזוזה קטנה, זה כואב.. עוזר לי לישון עם כרית קשה/כרית הריון בין הרגליים..

לגבי דברים שכדאי להימנע מהם- עמידה ממושכת, פעולות כמו טאטוא או שטיפת רצפה, עליה/ירידה במדרגות- זה מחריף את הכאב. אני מוצאת על עצמי שכן טוב להיות בתנועתיות מסויימת, כן ללכת קצת. אם יושבים בלי לזוז זה רק מחריף את הכאבים. ישיבה על רצפה- אין מצב יקירתי! למצוא לזה פתרון מידי. ממש גרוע ובטח שמחריף את הכאב..

טיפולים שיכולים לעזור-

אוסתאופתיה

אקווילבריו

שיאצו

דיקור

פזיותרפיסתית רצפת האגן שמתמחה בסימפי'- המליצו פה בעבר, אני לא זוכרת שמות.. אולי @מדברה כעדן.

לא כולם מנסיון, אבל בכולם אני יודעת על נסיון שלי או של אחרות- שעזר.. בהצלחה! תחזיקי חזק! עוד קצת😵‍💫

עדי עמית-דוד מומחית ממש. מקבלת בר"ג

היום פתאום הכאב כל כך התגבר

אני כבר לא יודעת מה לעשות

ולא הבנתי למה כואב לי ללכת

בכלל הרגשתי כאילו אף אחת לא מבינה על מה אני מדברת

לא חשבתי שזה סימפי כי עד עכשיו הכאבים היו בעיקר בצדדים,

זה פשוט מחמיר ועכשיו כואב גם אמצע

של המפרק עם עצם הירך?

זה מה שבעיקר כואב לי

שיהיה עין הרע לכאב

אין לי בעיה

אולי הוא יחליט ללכת;)

הולכת

אבל זה נהיה יותר ויותר קשה

היום היה כבר סבלתי ממש

בהתחשב בסוג העובדה שלך זה לבקש שמירת הריון

נשמע לי בלתי אפשרי לשבת על הרצפה ולקום עם סימפ'

עד שאני אבקש ועד שיאשרו לי אני אלד כבר...

אחשוב על זה מראש בהריון הבא

אני באמת מקווה לא למשוך הרבה

ובהצלחה בזירוז, שיהיה בקלי קלות

כמו שכתבו כאן אוסטאופטיה, לי מאוד מאוד עזר גם פלדנקרייז. תנסי מעכשיו לשבת על כדור פיזיו. לנוע ימין ושמאל, קדימה אחורה במעגל לצד ימין ושמאל, סיבוב של כל האגן. וכל זה על הכדור. כשישבתי על הכדור הכאבים כמעט ולא הורגשו וזה גם מומלץ מאוד בשבוע שלך

בלילה לישון עם כרית קשה בין הרגליים

אוסטאופטית המליצה לי גם לתרגל עם כדור מעט רך בין הרגליים וללחוץ בעדינות

יש גם תרגילים ביוטיוב שמקילים

תנועה מתונה מאוד

חיבוק נוסף ♥️♥️

תתחילי עם לקחת 2 בוקר צהריים וערב

וכשאת מרגישה שהחלב מתאזן את יכולה לרדת לאט לאט

לקחת אחד ביום זה לא מספיק יעיל....

עכשיו אני רואה שרשום רבע טבליה (??????)

את מתכוונת לקחת 2 בבוקר 2 צהריים ו2 ערב?

גם את לקחת?

אני חושבת שתוך כמה ימים שכבר לקחתי 6 אני ראיתי השפעה משמעותית מאוד

שוב, אצל כל אחת זה אחרת..

לפי מה שרשום כדי לבדוק אלרגיה.

באמת נמשיך עם חצי מחר? בכזו הדרגה?

או שזה סתם מוגזם ואחרי שעתיים שלקחתי והכל סבבה אני יכולה כבר לקחת 6

מה נראלך?

מחר חצי

אח"כ אחד

למחרת 2

ואז 3 או 4

וככה להמשיך

זה לא רק לשלול אלרגיה, כנראה גם יש משמעות לקצב החשיפה של הגוף

כתוב לקחת אחת שתיים ביום..

שנותנת תפריט מסודר ממש וממליצנ איך לאכול מסודר ובריא.

היא אמרה שבהריון/הנקה אוכלים שלוש מאות קלוריות יותר ממה שאמורים.

אני ירדתי איתה הכי הרבה שעשיתי דיאטה (לא מצליחה להתמיד בזה עכשיו..)

אם את רוצה מספר, תגידי לי.

אם תבקשי מרופאת הנשים שלך סביר שתפנה אותך...

תוכלי לקבל ממנה תפריטים מותאמים אישית.

❤

לא מבינה בספירת קלוריות...

חשבתי לעשות לבד אבל בדיוק הסתדרתי עם תזונאית אז אמשיך איתה.

תודה על העצות! איישם❤

שהם לא עוף/ בשר/ דג?

שיהיו גם רעיונות צמחוניים ברמת חלבון מספקת

ששעועית - שעועית אדומה לבנה מנומרת

עוזרים מאוד מאוד לסכרת עד כדי הפחתת הצורך בתרופות אבל לא התעמקתי ושווה לשאול תזונאית על זה

בטח בהריון 

עם כאלה הודעות אני מזה מזדהה!

חיבוק!!!!

שתוכלי לבעוט בה.

נראה לי שזה יעזור לך יותר

אם היית, כי עקרונית לפי התקנות בחופשת לידה לא זכאים לסבסוד מעון כי את לא עובדת..

משהו כזה די לא הגיוני אבל בכל זאת קיים את כדאי לא ליפול לבור הזה. (אלא אם שינו לאחרונה, לא בקיאה בהתפתחויות אבל לפחות לפני כמה שנים זה היה אישיו)

תבקשי להכניס בלי לבקש הסברים.

חייבת להגיד - בשום אופן לא לשים לימון על הפנים. ממה שקראתי, זה ממש לא מומלץ.

יש טיפולי פנים די אגרסיביים לפיגמנטציה, אולי פילינג כימי זה נקרא, אצל קוסמטיקאיות. ראיתי והתוצאה מדהימה.

מה שכן, זה מקלף את כל העור ולכן שבוע בערך צריך להיזהר מאוד מאוד מחשיפה לשמש.

הקודם.. ועם פצעים הורמונליים בפנים שלא עברו. טיפול טוב אחד (ומאוד יקר) אצל קוסמטיקאית כולל תכשירים יקרים הביתה שקניתי ממנה- העלים הכל תוך חודשיים-שלושה בערך.. והכיף שבהריון הנוכחי זה ב"ה לא חזר.. לא הפצעים ולא הכתמים..

וואלה, איזה טיפול זה? ובעקרון זה תכשירים שצריך לתלזק כל החיים לא?...

וואי איזה כיף! ב'ה!

והמשכתי את התהליך בעצמי.. אז לא היה צורך בעוד טיפול. כשהם נגמרו, לא חידשתי.. את הלחות עם המקדם הגנה ממש אהבתי.. אולי אקנה חדש.. אבל בגדול לא חידשתי אחרי שנגמרו. משתמשת במוצרים של סבוקאלם עכשיו וב"ה המצב נשמר..

מחפשת גם המלצה לקורקטור טוב . לפחות באיפור שיוסתר

וגם לפתרונות טיפול. (יש מצב בלי קוסמטיקאית? לא סובלת)

אני מתה למצוא משהו טבעי שיעזור לי

הבעיה היא שאני לא מאמינה בזה מספיק... הלוואי למישהי פה תהיה עצה שעזרה לה

לא עשיתי כלום

ממש העלים את הפיגמנטציה.. לא בשפם, אלא במקומות אחרים

אבל זה עזר כמו קסם אחרי כמה פעמים שמרחתי

ולא המשכתי למרוח כל הזמן וזה לא חזר..

הוא נותן את זה רק בחורף, קוראים לזה תרכובת גליקמן.

לצערי הרב כשהקיץ הגיע, הפיגמנטציה חזרה, למרות שמרחתי קרם הגנה.)

דברים טבעים, האפיבלאנק של פוראוור וכל הקרמים של כל הקוסמטיקאיות, לא עזרו לי.

מישהי התנסתה בקרם של מיכל סבון טבעי?

נראה לי שלגבי אחוזי ההצלחה אין לך יותר מדי מה לעשות חוץ מלהתפלל ולהשליך יהבך על הקב"ה. כשציטוטק זה הפתרון אז זה מה יש. ועושים את זה, מתחזקים באמונה.

יכולה לספר על עצמי שממש רציתי שיפול לבד אבל זה לא קרה, אז שמחה שלקחתי את הציטוטק.

כן הכאבים חזקים, אבל זה היה כמה שעות ואחרי שהרוב המסיבי יצא נרגעו גם הכאבים. לא נעלמו אבל נרגעו.

מבחינת ימי מחלה, תכלס את לא חייבת הרבה בגלל שאחרי יום-יומיים (מתנצלת אבל לא זוכרת ממש) זה הופך להיות כמו וסת רגילה.

*אבל* מניחה שאצל כל אחת זה קצת אחרת. אי אפשר לתכנן הכל מראש.

ובכל מקרה אני ממליצה ממש לקחת לעצמך את הימים האלה בשביל להפרד, להתנקות גם בנפש. אני לקחתי לי כמעט שבוע, והקדשתי לעצמי את הזמן הזה וזה היה מאוד משמעותי לי בתהליך של השלמה וריפוי, והזדמנות להתנקות מעוד כל מיני החמצות בחיים.

יש לי חברה שהיתה מעדיפה דווקא לחזור לעבודה ולהסיח את דעתה. אז תנסי להיות קשובה לעצמך.

ושוב חיבוק... 

כמו שבאמת הייתי רוצה.

אני בזמן לחוץ ומשוגע בעבודה,

כל יום זה מצפון מטורף.

נכון שהעיקר הבריאות, ובכל זאת זה מורכב.

התחיל לי קצת דימום וראו כמובן שהפסיק הדופק, לקחתי 2 ציטוטק בפה. טעם מזעזע ולא ידעתי את זה אז כדאי לדעתי לדעת מראש..

תוך שעה התחילו שלשולים וצירים כואביםם- לא להשאר לבד אחרי!! בעלי היה איתי ודאג לי, לקחת משככי כאבים, פשוט הייתי רוב הזמן בשירותים ובמיטה כמה שעות. אותי הפחידו ממש עם דימומים מטורפים אז שתדעי שזה ממש לא מחייב כי לי לא היה. אחרי כמה שעות יצא גוש והכל נרגע, הפך להיות כמו מחזור רגיל. אחרי שבוע עשיתי הפסק וגם הייתי באולטרסאונד שהראה שהכל נקי באמת.

לקחתי חופשת מחלה ל3 ימים לדעתי, חושבת שהייתי צריכה עוד כי היה לי נורא לחזור לעבודה אבל מצד שני בעלי חזר ללימודים ופחדתי להשאר לבד בבית עם המחשבות.

אצלי ב"ה הציטוטק עבד ממש טוב, מקווה שזה יהיה גם לך.. אז פיזית ההפלה עברה מהר

נפשית לקחת לי זמן להתאושש, חושבת שתמיד זה ילווה אותי כי זאת נשמה שהייתה בגוף שלי

ונכון מה שכתבו, שכדאי לא ללכת לבד. כי את לא יודעת איך תרגישי אחרי זה.

אח"כ העדפתי גדירה🤪

..

צירים כל הלילה עם חלוק פתוח מאחור למקרה חרום

עם עירוי כל הזמן

דימום דימום דימום

עם הנחיה מטופשת של האחות- שימי לב שלא מדמם מדי--- איך?? הרי הכל צריך לצאת!!!

אז את בלחץ שאת לא מדי מדממת, אבל כן מתרוקנת..

בקיצור, התפללתי והתפללתי, הרגשתי תלויה על חוט.

אחרי לילה מבחינתי נוראי, ומעצבן

הגיע הבוקר

היה לי או"ס- כולי תפילות שהכל יצא-

ב"ה נקי.

עדיין היו דימומים מטמאים

עד חודשיים שרק אז הצלחתי לטהר. תקופה מחורבשת

פיכס.

היום אני אומרת, אולי עדיף גרידה:

הרדמה, לישון, לקום מרוקנת.

בלי כל ההתשה הזו מסביב.

אצלי זה היה שבוע 9, שק ללא עובר..

הזיה, כן..

מקווה שאצלך יהיה יותר פשוט, ובקלות!!!

♥️

למה היית בבית חולים כל הלילה?

לא אמורים לקבל את הכדורים ולחזור הביתה?

לקחתי 4 כדורים מתחת ללשון

תוךשעה הולכת לשרותים ומרגישה שיוצא גוש גדולמחכה עוד קצת ואז חוזרת הביתה

אצלי ב''ה לא היה כאבים בכלל

אבל כן חולשה קצת

ובעיקר בנפש..קשה..ריק..

ען ממליצה לקחת חופש ליומיים לפחות

גם עבור הגוף אבל בעיקר לנפש...

דימום של שבוע וחצי בערך היה לי

טבלתי..

אבל עקב בטא שלא ירדה אז חזר לי הדימום לשבוע מסיבי מאוד ואז הכל יצא

אבל לקח כמה חודשים עד שההורמונים בגוף חזרו לתפקד נורמלי

ועד אז היו מחסורים משוגעים..חלק מוקדמים וחלק למשך שבועיים כל םעם.

אצלי-

ביום הראשון נתנו..

אבל בגישה וגינלית. לא דרך הפה בכלל.

אחות שמה ל 2 כדורים.

לא עשה כלום. לא עבד עלי בכלל

יום אחרי הגעתי לביקורת..

שוב נתנו .. ואחרי שעה וחצי התחיל משהו לא נורמלי .

היה פסיכי כמות הדימום.

כמעט התעלפתי...

ברוך ה' לי הכל יצא..

לא הייתי צריכה גרידה

אבל לצערי אני היחידה ששמעתי עליה שלא היתה צריכה אחכ גרידה.

כל מי שאני מכירה לא עזר לה רק ציטוטק..היתה צריכה אחכ גרידה או לחכות למחזור שיצא..ולא זוכרת כבר ..

בגדול זיכרון לא טוב מהכדורים האלה..

היו לי הפלות טבעיות הרבה יותר קל.. לא נעים גם אבל פחות דימומים..

לא יודעת מה עדיף מצד שני..

הכל מאיתו יתברך...

תתייעצי עם מומחה...

אולי אני לא מכירה אבל בטח יש עוד נשים שהציטוטק הוציא הכל ולא היו צריכות אחכ התערבויות ..

לא ניסיתי גרידה, אבל עם ציטוטק היו כאבים נוראיים , מעין צירים, שהשביתו לגמרי. מציעה לקחת לפחות כמה ימים כי את לא יודעת תוך כמה זמן זה יירגע. לפחות שלושה ..

וב"ה אצלי זה הספיק אבל הבנתי שבאמת לא תמיד זה ככה.מציעה להתייעץ עם הרופא .

חיבוק ושיעבור כמה שיותר בקלות

שה 'ימלא חסרונכם

חיכיתי להפלה טבעית

התחילו לי כאבי מחזור חזקיםםםםם

אחרי כמה דקות התחיל דימום 😢😢😢

מיהרתי למיון

בדרך אני מרגישה זרימה רצינית

עומדת ברמזור

מרגישה משו מפחייידד יוצא ממני

כל זה ואני צועקת באוטו לבד, מהכאבים ומהשוק של מה שקורה לי אחרי שחשבתי שההחזרה הצליחה סופסוף (אני נהגתי באוטו)

הגעתי לבית חולים, האחות שואלת מה רמת הכאב אני באה לענות ובמקום זאת בוכה את חיי

מסתבר שהעיקר יצא בדרך, זה היה רציני

לקחתי אני חושבת 2 כדורים של ציטוטק מתחת ללשון

שגרמו לי לצמרמורות וקור והרגשה כללית מגעילה ונוראית

הייתי בהשגחה כמה שעות.

בסוף ב"ה הכל יצא

הייתי בשבוע 10, הרופא רשם "נצפה קוטב עוברי תואם שבוע 6+3"

תודה להשם על הכל❤️

הסיפורים כאן די מלחיצים...

בע"ה יהיה טוב! עזרתן לי מאוד עם ההסברים והמידע.

תודה!

לי היה דימום חלש והיתה הפלה, לחברה דימום מאסיבי עם גושים וקרישים ונגמר בידיים מלאות ב''ה...

אז ממני רק חיבוק ענק והצלחה💕💕

ולגמרי הגיוני לא לשחרר מהתקווה... זה מה שנותן כוח💕

הבעיה שזה מה שנותן עכשיו כוח,

ואחר כך זה מפיל כל כך חזק...

ועכשיו אני עוד יותר מקווה, אחרי שכתבת שיכול להיות דבר כזה הריון עם גושים וקרישים.

תודה! הלוואי...

בשבוע 7

שיצא ממני דם כמו ברז

הייתי חותמת שזה הפלה וודאית

ואז היה במיון דופק... הוא בן 7 חודשים המתוקי...

ניסי ניסים.

(והיה דימום גם בהמשך ההריון..) 

איזה סיפורים מעודדים!

הלוואי הלוואי...

אבל לא מכירה גוש, נשמע לי קצת חשוד.

האמת לא הייתי מפתחת ציפיות גדולות מדי, מקסימום תופתעי לטובה.

איזה מטלטל זה, לא פשוט בכלל 🤔

עשית אולטרסאונד אצל הרופאה או אצל טכנאית? אצל טכנאית הכי טוב יש להם מכשור מתקדם יותר.

לא הייתי מחכה שבוע עם כזה חוסר וודאות.

מקסימום לא תהיה וודאות ותצטרכי לבוא גם בעוד שבוע, חוסר וודאות יש לך גם עכשיו.

יש כללים לדימום חזק שבכל מקרה צריך ללכת להיבדק. את מכירה?

זה לא ברמה הזאת ב"ה (לא פד כל רבע שעה.)

מעניין מה שאת אומרת, עשיתי אצל רופאה וחשבתי שהפוך, הרופאה יותר מומחית.

הבעיה שאין במרפאה בעיר שלי אולטרסאונד בקרוב, כדי לקבוע אני צריכה לנסוע לעיר רחוקה יותר וזה חתיכת סיפור בשבילי.

מתלבטת אם לעשות את זה..

לפי מה שהרופאה אמרה, אין מה לבדוק קודם כי לא יוכלו לראות אם הגודל השתנה.

אגב, שק ההריון גדל מהפעם הקודמת. זה אומר משהו? הוא גדל גם אם העובר לא תקין?

גם אצלי היה דימון וגם כאבים והיה ממש כמו הפלה אבל בסוףבאמת ראו דופק...

הגל יכול להיות.

תתפללי לטוב

ותתכונני שגם יכול חלילה להיגמר אחרת.

האי וודאות הזו ממש ממש קשה

ואני מתפללת איתך שיגיעו בשורות טובות במהרה! מחכה לעדכון ממך בעה .חיבוק ענק

אני חייבת להכניס טוב לראש שכמעט בטוח שזה לא יהיה תקין..כמו שאמאשוני אמרה, גושים ודימום בכזאת כמות זה מן הסתם לא סימן טוב

ומצד שני, אני לא מצליחה להכניס את זה לראש! מקווה ורוצה מאוד...

צריכה להתחזק באמונה שהכל מה' והכל לטובה.

זה הפתרון הכי טוב, רק שאצליח...

תודה יקרה! 

משבוע 12 עד 16  . רצתי כמה פעמים למיון כי הייתי בטוחה שזה נגמר מרוב שדיממתי חזק.

ב''ה היום הוא בן 8.

לעומת זאת, עברתי 3 הפלות שגיליתי ללא דימום בכלל. 

אבל לא בטוח שזה רק בגלל זה.

המון חרדה אחרי הלידה, ירידה בתיאבון, לא כל כך דאגתי לעצמי

ירדתי את כל מה שהעלתי בהריון (18 קילו) תוך חודשיים מהלידה ועוד 5 קילו נוספים בחצי שנה לאחר מכן.

אני מקשרת את זה להשפעה ההורמונלית של הכדורים על המצב רוח ועת התיאבון שהביאו את כל זה...

שלך לא מאוזנת וזה גורם לירידה

ומנצלשת

יש מה לעשות עם עליה במשקל מהסרזט? אני עם 5 קג עודפים אבל מרגישה כמו 50 עודפים. הבגדים לא עולים עליי וכבד לי ללכת

ואני כלללללל הזמן רעבה

ויש תקופות כאלו..

אולי תצאו לשבת זוגית? יש אשפרות?

ואתמול הלכתי לראות עם חברה ת הסרט 'בידים מלאות' 

אמאלה.. כמה בכיתי

מכירה?

לא מפסיקה לבכות.. 

אבדוק איפה אפשר לראות את הסרט.. תודה! 

האמת שכרגע אין אפשרות.. מלא אירועים משפחתיים לאחרונה ואת כולם צריך לממן חח 

פיקניק בים עם מאפים שווים וגבינות, להכין א. ערב כיפית ביחד.. משהו שיפקס אתכם לזמן איכות.

ורוצה לומר בעדינות שאם המצב הכלכלי לוחץ אפשר בעיני לשקול את גובה המתנות..

והיתה שם נוכחת גם אחת מהמופיעות בסרט

מאוד אהבתי

אנחנו במצבים כאלו יצאנו ליום כיף זוגי, בלי לינה

גם נותן כח

תחשבי על זה

או איל ניתן לראות את הסרט, אשמח.

שוטטתי עכשיו בגוגל איזה חצי שעה ולא מוצאת

זה לבוא עם טשיו

או דרך מי זה? שלא לבוא סתם אם יש ביטול..

אשמי

והיא מעלה לסטטוס כל פעם את ההקרנות שיש

אוכל לעדכן אם יהיה שינוי, תקפיצי פה ביום חמישי.

שמופיעות בו כל ההקרנות הסמוכות וגם אפשרות לקניית כרטיסים לכאלה שצריך

מתעדכן כל הזמן

ידיים מלאות - סרט -

מהרגע שהתחתנת חמתך שתהיה בריאה איתגרה אותך

אחרי זה הסיפור עם הדירה והקושי הכלכלי

יש לך תינוק

את מנסה להרות

נכשלת במבחן

את עובדת קשה מאוד

גם בעלך

תראי כמה עברת בשנתיים האחרונות!

מרוץ החיים שואב מאיתנו הרבה כוחות נפש וגובה מחיר בכל התחומים.

בשעות של ירידת מתח, הנפש זועקת שקשה לה.

אין לי הרבה פתרונות, אבל אני כן יודעת שמקור הכח אולי הכי גדול שלנו בחיים זה זוגיות טובה והנאה מה- יש

ונשמע שגם לבעלך קשה..

אתם מדברים ביניכם על הקושי שלו?

שולחת לך חיבוק ענק ❤️

ההבנה שהסיכוי להפגע קטן

ההבנה שדברים רעים עלולים להתרחש בין אם חושבים וחרדים מהם ובין אם לא, לכן לא כדאי לבזבז אנרגיה ומחשבות שליליות, אלא להתמקד במה שכן אפשר לבחור, למשל לבחור לחיות ללא פחד.

אני משתדלת לחשוב ככה, אבל עדיין המחשבות יכולות להשתלט, תמיד אפשר להיות חלק מהסטטיקה...

אוף ה' יעזור

 פשוט שורף הלב על הכאב של המשפחות והחיים שנגדעו.

ומתקומם עד אין קץ לגודל הרשלנות והפשיעה של גורמים רבים.. וכבר אין כוח להתפלל, כמה דמעות..

את האדמה הזו לא נעזוב הרי בחיים.

אנחנו רק בידיים של ה' יתברך. ברצונו מחייה וברצונו אחרת. גם אם נראה שכשנסתכל אחורה מאתיים פעם ברחוב נהיה בטוחות יותר, זה שקר.

מי שה' רוצה שיחייה יחייה! זה וודאי לנו.

ואם ה' רוצה אחרת- ואת זה אני אומרת ולצערי עוד לא נמצאת שם אמונית לגמרי- אז זה לטובה.

יהי רצון שה' יאמר לצרותינו די!!

קשה.

ומאוד קשה גם לשלוט על מחשבות.

אולי יעזור לנסות לעשות "שעת קבלה למחשבות"?

לבטל אותם לגמרי קשה, אבל אם מצליחים להקתיב להם זמן מוגבל, לפעמים זה עוזר.

נגיד חמש דקות עכשיו מקציבים (אפשר גם לשים טיימר) בשביל לחשוב, אחרי זה נגמרת שעת הקבלה ועוברים לעסוק בדברים אחרים.

זה לא פתרון קסם, ולא תמיד מצליח, אבל אפשר לנסות.

עוד רעיון, זה לכתוב. לא חייב משהו ארוך ומסובך, אבל לכתוב ככה נגיד:

טריגר (לדוג', פיגוע)

מחשבות (פירוט מה את חושבת)

רגש (איך את מרגישה עם זה, איפה את מרגישה את זה בגוף)

לפעמים זה עוזר כי זה מאפשר להניח את זה איפשהו שהוא לא הראש שלנו. וזה יכול גם להקל קצת

אנחנו עושים את מירב ההתשתדלות לשמור ולהישמר, השאר בידיים של הקב״ה.

לא פשוט וקל בארץ שלנו..

אבל אחרי הכל - היא המקום הכי בטוח בעולם ! 

מתפללת שאצליח להאמין גם....

לא לחיות בלחץ הזה

גלולות היו לי זוועה ואחרי 3 חודשים התייאשתי.

התקן נחושת היינו אסורים אפילו יותר מחצי מהחיים.

התקן מירנה היה לי נפלא. לא הרגשתי שום תופעת לוואי. היו לי הכתמות קלות אחת לחודש, ודימום שאוסר פעם בשבעה-שמונה חודשים.

הבנתי שהבעיה המרכזית עם מירנה זה דימום הסתגלות. אני התקנתי סמוך ללידה ובהנקה מלאה, ולכן הצלחתי לחסוך מאתנו את הכאב ראש הזה.

זה קשור לעובי הרירית של הרחם.

אז אם אין ביוץ- הרירית דקה, ואין בעצם מה שידמם כמויות (יש הכתמות, ולכן מומלץ להתקין אחרי טבילה, אבל לא דימום מסיבי שאוסר).

איזה כיף זה רופאת נשים דתיה  

התקן הורמונלי היה לי מושלם

יש לי רופאת נשים דתייה בהתייעצות איתה שמתי את ההתקן אחרי הטבילה! אפשר עד 72 שעות מהטבילה

ואז גם אם יש כתמים לשים תחתון צבעוני ןלשאול רב לא להאסר סתם

מבחינה הורמונלית שום תופעות חוץ מחצקונים

ואחרי כמה זמן כבר שום כתמים ושום מחזור, מושלם

הייתי עם סרזט בערך חודשיים היה זוועה ועברתי לגלולות משולבות -זואלי למשך שנה.

הגלולות עשו לי ממש רע, כל הזמן הרגשתי הורמונלית, כל דבר עצבנית ומצבי רוח. אולי גם השמנה אבל לא יודעת אם זה קשור דווקא לגלולות.

אחרי שנה תפסתי אומץ והלכתי להתקין מירנה.

וואו חד משמעית הבדל ניכר.

לא מרגישה הורמונלית בכלל.

הרופאה הסבירה לי שיש בגלולות 800 מק"ג לעומת 20 מק"ג בהתקן, והם גם מופרשים ישירות ברחם ולא עוברים בכל הדם בגוף לכן ההשפעה הרבה יותר נמוכה, עד בלי השפעה.

החשש הגדול הוא דימום הסתגלות ארוך, לכן הרופאה אמרה לי להמשיך עוד חודש עם הזואלי ביחד עם ההתקן כדי לדקק עוד יותר את רירית הרחם ולמנוע דימום הסתגלות.

בפועל היו קצת כתמים בימים הראשונים של ההתקנה, ואחכ מידי פעם יש חודשים שיש בהם כמה ימי כתמים ויש חודשים שאין כלום. לא ברמה של אוסר בכלל..

מסקנה- קודם כל לכי לבדוק את עובי רירית הרחם באולטרסאונד. האידיאל הוא עובי 2 מ"מ. 4 מ"מ זה גם איכשהו בסדר. מעל- חשש גדול לכתמים רציניים ודימום.

תתייעצי עם הרופאה איך לעשות את המעבר, אולי לחבר כמה חבילות של גלולות ככה שהרירית תהיה דקה, להתקין ואז להמשיך עוד חודש-חודשיים עם הגלולות וזהו.

אני כבר יותר משנתיים עם המירנה ומאד מרוצה. הבחירה הכי טובה שלי מכל אמצעי המניעה המבאסים האלה.

בסמוך לקבלת מחזור או לאחריו? (כלומר לבדוק את המקסימום או את המינימום במהלך החודש?)

כרגע אני מונעת לא הורמונלי ומקבלת סדיר לחלוטין אז לא נראה לי שיש איך לחמוק מזה..

אבל רעיון טוב לבדוק את המצב כרגע לפני החלפת ההתקנים. 

כי אמנם הרירית דקה מיד בסיום המחזור אבל גם אז היא מתחילה להתעבות.

אצלי זה היה עם גלולות שבמילא דיקקו את הרירית.

זאת שאלה שכדאי להתייעץ עם רופאה.

אפילו לעשות כמה פעמים אולטרסאונד במהלך החודש ולראות מה המצב.

לגבי חשק, לא מרגישה חוסר חשק. אם כבר, עם הגלולות היתה ירידה כלשהי.

אבל גם אין לי למה להשוות כי מאז החתונה אני הורמונלית - הריון, גלולות, התקן.

מוסיפה שאלה:

איך ההשפעה על החשק?

גם בלי ביוץ וגם תקופות ארוכות שמותרים, עם כל היתרון זה לא מהווה חיסרון בסוף לעומת מניעה לא הורמונלית? קצת מלחיץ אותי לעבור את כל ההסתגלות כדי לגלות שלא הרווחנו הרבה..

ואשמח לשמוע עוד תשובות לגבי ההשפעה ההורמונלית כי זה מה שהכי מטריד אותי...

היה לי הסתגלות איומה. ואחרי שמונה חודשים התייאשתי הוצאתי.

(כולל לגלות במקווה שהתחיל דימום חדש.... במצטבר יותר מחודש להיות אסורים...)

לא השפיע על החשק.

ועם גלולות משפיע לי ברמןת וישר :/ 

סרזט היה לי בסדר 9 חודשים ואז התחיל לי דימום מטורפים. בסוף הפסקתי ונכנסתי להריון ישר ברוך ה

עכשיו עם מירנה ומרוצה ממש

כרגע אין תופעות לא צריכה לזכור כלום לא מקבלת מחזור

ישתבח שמו בנתיים מעולה (4) חודשים בערך

מקפיצה לעוד תשובות ממי שהתנסתה גם בגלולות וגם בהתקן מירנה.

תודה רבה!

כעת עם קיילינה שזה כמו מירנה עם פחות הורמונים.

להרגשתי קיימת השפעה על מצב הרוח אבל פחות מהגלולות.

חשק אין בכלל.

בהתחלה הייתה כחצי שנה ללא וסת, עכשיו יש כתמים שלא אוסרים אחת לחודש לכמה ימים.

כדאי לקבל הדרכה לגבי התנהלות עם הכתמים.

מאז ההתקנה לא הייתי במקווה.

משתמשת זה הפעם השניה במירנה.

לא רואה מקווה🤓

גלולות הפכו אותי לפרה משוגעת, עם מירנה לא מרגישה שום השפעה הורמונלית.

לגבי החשק: לא מרגישה פגיעה, אם כי אנחנו מותרים ברצף - אז מן הסתם זה לא אותה רמת ריגוש כמו שבועיים שבועיים..

בהשוואה לגלולות שהרגו לי את החשק לגמרי.

ממליצה. וואלה בשלב של בחיים לא רואה איך אני מניסה מקווה וכל הטררם של נידה - הן טכנית והן רגשית. 

משתמשת זה הפעם השניה במירנה.

לא רואה מקווה🤓

גלולות הפכו אותי לפרה משוגעת, עם מירנה לא מרגישה שום השפעה הורמונלית.

לגבי החשק: לא מרגישה פגיעה, אם כי אנחנו מותרים ברצף - אז מן הסתם זה לא אותה רמת ריגוש כמו שבועיים שבועיים..

בהשוואה לגלולות שהרגו לי את החשק לגמרי.

ממליצה. וואלה בשלב שלי בחיים לא רואה איך אני מכניסה מקווה וכל הטררם של נידה - הן טכנית והן רגשית. 

אני שוקלת לשים מירנה אחרי הלידה, אבל חוששת מעלייה במשקל.

יש לי ניסיון עם התקן נחושת רגיל שעבד מצוין, אבל עם מחזורים ארוכים וכבדים...

אבל לא יודעת אם יחזיק גם אחרי השינה. אצלנו במעון מסרקים את הילדים כשהם קמים. (עם מים ומסרק, בכל אופן משתדלים שיחזרו מסודרים להורים. חשבתי שבכל מעון זה כך, אז מבינה את הבאסה. אולי אפשר לבקש מהמטפלות אצלכם?)

שמה לבן שלי וחוזר מסודר

אבל אני שמה, לא מתקמצנת

עשיתי בקופה אצל דר' בן שושן.

הוא התחיל באבחנתית, ראה את השארית ואמר שאם אני רוצה הוא יכול להוציא אותה.

אז בעצם עבר לניתוחית רק בלי הרדמה. שזה מעולה, לא היה לי כוח לעוד פרוצדורה, התחייבות, הרדמה ותופעות לוואי שלה

לא כאב, רק תחושה של התעסקות.

רק מבאס כי לפי הרב שלנו זה אוסר..

תודה על הטיפים והעצות.

זה בטוח אוסר? מבאס..

אבל אם לפי הרב זה בטוח אוסר אז בכ"מ היית נאסרת בפרוצדורה הבאה..

העיקר שזה מאחורייך והיה פשוט!

התאוששות קלה💕

כבר אין דימום וזה מבאס ממש.

אבל לפי הרב אליהו פתיחת רחם מעל 2 מ"מ אוסרת. ואנחנו הולכים לפיו..

נכון שהייתי בכל מקרה נאסרת. סתם זה הגיע בהפתעה..

ברוך ה' שסיימנו עם זה

ואני רק מתפללת שלא יהיו עוד בעיות.  ההריון הזה גם ככה היה מורכב יותר.