פורום הריון ולידה (עמוד 111)

ולומר לה שבגלל שהיא הגדולה את מדברת רק איתה.

בגיל 15 אפשר להבין את המושג "הפרדה" ובעיני זה כלי חשוב לחיים.

תגידי לה שכמו שלא מערבבים בשר וחלב,

ככה יש אותה

את ההורים

את האחים

את הבית.

התחושות הקשות אצלנו הם בדרך כלל כשהדברים "מתערבבים" והדאגות גדלות.

מאמינה שלא קשה לה להכין לעצמה כריכים כמו שהיא בטח מדמיינת לעצמה "עוד מעט אמא שלי לא תעשה כלום ואני אצטרך לעזור בבית ולבשל לטפל באחרים ולא יישאר לי זמן לעצמי או לחברות".

תנסי לומר לה שהילדים הם האחריות של ההורים.

אם קשה לה היא יכולה להגיד לכם ואתם תחשבו על פיתרון.

גם אם ילד עוזר, האחריות היא לא שלו.

וכשהיא מפרידה את הדאגות, עושה סדר בין מה שבתחומי אחריותה למה שלא, זה צעד חשוב לבריאות הנפש, בכל תחום העניין בעתיד.

בהצלחה ותרגישי טוב!

בחיים. זו עבודה שלי לזכור לא להתערבב.

בעבודה, במשפחה המורחבת ואפילו בקהילה

נראה לי שכדאי לעשות הפרדה בין כמה דברים.

אם הרבה נופל עליה כי היא הבכורה - להביא מיקור חוץ. מבאס לשלם לבייביסיטר כשיש גדולה בבית, אבל עדיף מאשר שהיא תרגיש ככה. לא לכל בכור/ה מתאים לעשות יותר ולהיות עוזר של ההורים מול האחים הקטנים.

לגבי התחושות שלה. לגיטימי לא לרצות. זה תחושה קשה. אפשר להבין אותה, ובו זמנית זו החלטה שלכם ולא שלה, זה הפרדה שקודם כל צריכה להיות ברורה לכם - אפשר להיות אמפתיים אליה אבל זה לא אומר שצריך להזדהות או לרחם.  

לגבי הכריכים - אפשר לעשות מאמץ, נגיד שבעלך יכין לה מהערב.. נשמע שזה לא הקטע הטכני אלא רגשי שהיא לא רוצה להרגיש שהיא אחראית על דברים "של ההורים", וסביב זה מצטרפת למה שכתבו מעליי שזה שהיא עושה משהו לא אומר שהאחריות עליה

האם יש שוויון בינה לבין אחים קטנים, בין גדולים לקטנים , בין בנים לבנות?

מי משחק עם קטנים אחר צהריים?

עד כמה אבא מעורב בבית?

מה לגבי צפיפות?

צרכים של ילדים?

האם את מרשה לה לבשל?

ולהסביר שאם להביא עוד ילדים או לא ומתי זה החלטה רק רק של ההורים, ולא קשור אליה בכלל. זה בסדר מה

כל מה שהיא מרגישה אבל עדיין זה לא החלטה שלה או אחריות שלה. ואם יש לה קושי קונקרטי וטכני היא מוזמנת לשתף אותו ותראו אם יש מה לעשות כדי לפתור אותו...

ומציעה- אחרי השיחה הזאת פשוט לתת לה את הזמן שלה להשלים עם זה ולהתמודד, גם אם היא ממשיכה להיות פגועה ומרוחקת.

מלבד האוכל כלומר

בלי קשר, אני חושבת שכדאי לעשות שינוי בהתנהלות

אין אוכל מבושל - תקנו או תדאגו לדברים קלי הכנה

ילדה בת 15 אמורה להכין לעצמה סנדויץ בבוקר באופן עצמאי, ואם הרגלת אותה אחרת - הגיע הזמן לתאם ציפיות מחדש מעכשיו והלאה

מעבר לזה, אני חושבת שכדאי לתת מקום לתחושות העמוקות שלה ולשאול אותה ולמקד אותה במה היא מרגישה קושי, ואם מדובר בעול הבית מעבר להכנת סנדביצים, אז לשחרר ממנה קצת ולתת גם להיות ילדה בעצמה ולא לצפות ממנה להוות תחליף להורה בכל דבר

חיבוק♥️♥️

צריך להשתמש בו לפי ההוראות. 

"הוראות שימוש: 2 כפיות (10 מ"ל) פעם אחת ביום.

מבוגרים מעל גיל 12- לא יותר מ  3-5 כפיות ביום"

מציעה להתחיל עם כפית אחת בלבד לתקופה

ורק אם צריך, להעלות את המינון לכף אחת.

כי זה דבר חזק ולכן לא כדאי לקחת מינון חזק בהתחלה.

בגלל שזה תוסף, כמו כל תוסף טבעי-

צריך לדעת שעל כל אחד ההשפעה שונה.

*יש גם טיפות/ כדורים של ד"ר אליהו לביא

אני לא מכירה אישית, רק שמעתי.

להבנתי זה יבוא מיוחד מחו"ל, הרופאה שלי בזמנו הפנתה אותי לבית מרקחת דויטש במאה שערים.

הם טוענים שהם היחידים שמייבאים. כנראה שזה לא מדויק, אבל נשמע שאין הרבה מקומות להשיג, ויפתיע אותי אם יש לא פרטי.

מה הבעיה בעצם?

את יוצאת לעבודה בקרוב?

והוא יהיה גם יותר מזה, אני חוזרת לעבודה.

וגם, הימים הולכים ונהיים יותר ויותר חמים אז עוד יותר מלחיץ שהוא לא מסכים לקחת בקבוק

היו פה בפורום כמה פעמים המלצות על בקבוק של לנסינו לסרבנים.

לפעמים גם טמפרטורה שונה יכולה להשפיע.

אפשר לבקש מהמטפלת שתיתן לו קצת חלב/ מים בכפית או במזרק. זה לא בכמות של ארוחה, אבל לפחות שיהיה משהו.

ואם הוא ממשיך לסרב, אולי אפשר להתחיל טעימות ואפילו כבר לתת יותר מזה, אם הוא מסתדר עם המוצקים.

לנסות שמישהו אחר יתן.

הקטנטנים האלה חכמים... למה להסכים לבקבוק כשיש אותך?

להתפלל שאצל המטפלת או מי שנשאר איתו הוא יבין שאין לו ברירה ויסכים.

בהצלחה, מוכר ומלחיץ בו זמנית

אני יכולה להגיד שאלתי חלק מהנאמנים לקחו ואחת נותרה בעקשנותה

תנסי בבוקר בעצמך ובערב ע"י מישהו אחר.

לפעמים דווקא הרוגע של האמא וההכירות הקרובה שלה עם התינוק יעילים יותר מאשר כשאדם אחר מנסה.

אז לנסות גם וגם.

לק"י

אלייך.

ובהצלחה!

אני גם חייבת לנסות כבר בקבוק.

אפשר להשקות בכוס

זו כמובן מיומנות שלוקח זמן להשתפשף בה אבל את יכולה להתחיל.

בגיל ארבעה חודשים זה נשמע לי הזוי, אבל אולי...

זה מה אני עושה

שלי בן 7 חודשים ונאמן מוחלטות להנקה

התחלתי איתו מוצקים שזה משביע אותו יותר

ועד אז שיתרגל לבקבוק הוא חלק בלתי נפרד ממני

אין לי אפשרות לקחת אותו איתי, כבר חזרתי לעבודה פשוט השבוע יצאתי מוקדם בכל הימים כי הוא בכה ולא לקח בקבוק, אבל זה פיתרון גרוע, גם כי ככה אני ל יכולה למלא את כל השעות שלי בעבודה וגם זה יהיה סיוט למטפלת שלו לשרוד איתו עד שאחזור. אולי עכשיו הוא עוד לא קלט שאין ברירה כי ארבע חמש שעות הוא הצליח להחזיק מעמד ואז קיבל הנקה.

אז זה עונה גם לשאלה מי יתן לו את הבקבוק, הוא מסרב מכולם, ממני, מבעלי, מאמא שלי מאחותי ומשתי מטפלות שונות. לא היה אף אחד שהצליח לתת לו. נותנים לו חלב מחומם בטמפרטורה נעימה, ניסינו גם שמישהו אחר יתן לו את החלב מיד אחרי ששאבתי כשזה הכי טרי ועדיין חמים מהגוף.

אז נשאר מכל מה שכתבתן רק בקבוק לנסינו, כמה הוא עולה? יש אפשרות איכשהו לנסות אותו קודם? כי מכל סוגי הבקבוקים שניסינו (שלושה סוגים) הוא לא הסכים אף אחד, אז לא תולה בזה מלא תקוות...

עד שחזרתי לעבודה לא השארתי אותו בלעדי בכלל חוץ מהטבילה אחרי הלידה...

סביב ה-40 אם אני זוכרת נכון.

גם אצלנו הוא היחיד שעזר🙃

אצל המטפלת/ שכנים אם יש למישהי בקבוק לנסינו לבדיקה, תרתיחי אותו, תנסי לתת, ואז תרתיחי שוב ותחזירי למי שזה שייך לו.

וזה לא יקר, אני הזמנתי מKSP

אני כמעט נרדמת גז לא במצב חשיבה אבל באלי לשלוח לך חיבוק ענקקקק!!!!!!

וברגעים קשים אין כיו להרים עיניים לשמיים, להתפלל על זה ולהגיד שאין עוד כוח..

וגם, להרגיש בלב שלא משנה מה תמיד ה' איתך.. גם אם אף אחד לא..

חיבוק!!!

שקלת לקבל אבחון וטיפול תרופתי?

לדעתי, שיחות ואימונים זה כלי מעולה אבל נראה שאצלך זה לא מספיק עובד לאור מה שאת מתארת

הייתי ניגשת לאבחון במקומך

לפעמים זה ההבדל בין להרגיש מנצחת לבין הייאוש

הרופאה משפחה נתנה לי בעבר הפניה לפסיכולוגית.

הבעיה שאני לא מרגישה שזה עוזר, אני יכולה לשבת ולדבר אבל לא מרגישה שמקבלת כלים למצבים כאלו.

זה בעיקר לפרוק אבל זה לא יתן לי את הפיתרון שאני רוצה להגיע אליו

גם לי יש את זה לפעמים, בקשרי משפחה או לפעמים עם חברות.

שמתי לב שכשאני באה מפוחדת "יתייחסו אליי? מה אני צריכה לעשות בשביל זה?" אני מרגישה מאוד מאולצת ולא טבעית.

אבל כשאני לא שמה על המחשבות האלה,

ושואלת את עצמי מה יהיה לי כיף, או מה בא לי לשתף- אז אני הרבה יותר נינוחה.

זה לופ של המוח שבסוף מוביל אותנו לתחושה של סבל וגם להאשמה עצמית שאני לא טובה מספיר.

ההאשמה היא החלק היותר גרוע של הסיפור.

כי את פוגעת בעצמך, וכועסת על עצמך, וזה הדבר שהכי קשה להשתחרר ממנו.

ואת צודקת שהתחושה שאת שקופה זה הכי לא נעים בעולם.

גם לי זה היה והייתי הולכת לבכות בשירותים וחוזרת.

כי זה לוקח ממך את הערך העצמי.

אבל... ככל שתעצרי את הלופ במוח יותר  מוקדם, וככל שתהיי בכיף שלך

ומבחינתך את בסבבה שלך

את לא מסתכלת על איך כולן מדברות זו עם זו בכיף ורק את לא

ואת לא אוכלת את עצמך שזהו, בחיים את לא תהיי חופשיה וזורמת

אלא את עוצרת את הלופ ושואלת את עצמך מה מעניין אותי לשתף, ואת מי?

ומשתפת. קצר. נחמד. יתפוס שיחה? סבבה. לא יתפוס- מה עכשיו יעשה לי כיף.

הכלל הוא לא לרדוף אחרי תשומת לב, ולא לחיות מתוך תחושה שהאושר שלך מופקד הידיים של מישהו אחר ובתשומת הלב שלו

זאת גישת טיפול נפוצה יחסית ויש המון מטפלים שמתמחים בזה, אפשר לברר

רק חשוב שזה יהיה כמובן מישהו מוסמך- עובדת סוציאלית או פסיכולוגית קלינית ולא מישהו שרק עשה קורס של cbt... 

בין אנשים שמרגישים שקופים לאלה שאינם

זו ההרגשה הפנימית שלהם

ולא איך אנשים מתייחסים אליהם

כי התחושה של נראות

היא תרגום של שלווה/ שמחה/ מלאות פנימית

ואז גם אנשים יותר נמשכים לאנשים מלאים פנימית

יכולה להמליץ לך על הומאופת מאוד מוכר ומומלץ

יכול לתת לך פתרון מעולה וטבעי לא כימיקלים שרק משתיקים וגורמים להיות בדאון עוד יותר.

אני מטופלת אצלו המון שנים. היו לי המון חרדות ודיכאונות במהלך השנים מכל מיני סיבות שלא אפרט וברוך השם הייתה סיעתא דשמיא גדולה.

מה עם טיפול רגשי? אימון אישי?

נשמע שאת צריכה באמת להחליט על שינוי ולפעול ולא לחכות עוד רגע אחד. זה לא בושה לבקש עזרה ולעשות שינוי בשביל עצמך קודם כל!!!

אישה ואמא היא העמוד של הבית, ואם את לא מאושרת ולא מסופקת, זה יעבור לזוגיות, לילדים ,לעבודה ולהכל בעצם. טפלי בזה כמה שיותר מהר ואל תזניחי. הנפש לא פראיירית והיא לוקחת בריביות דריביות וחבל.

שולחת לך חיבוק ענק ,וזה יעבור ,אם רק תרצי ותחליטי.

ה' שפתיי תפתח

דבר ראשון, אפשר לשלוח לך חיבוק גדול גדול גדול?❤️

הלוואי והשרשור שפתחת באמת יעזור לך, יעודד אותך וגם יתן לך כיוונים מעשיים טובים. מה שעולה לי:

1. את אלופה שאת מנסה ליצור שיחה, שוב ושוב! ושאת היית באימונים ובקורסים ושאת עושה את כל המאמצים האלה! אני מאמינה חזק שבע"ה בסוף תראי את הפירות המיוחלים "יגעת ומצאת - תאמין!". חזקי ואימצי. תמשיכי. אל תתייאשי. תמשיכי לחפש ולחקור ובסוף תפצחי את מה שצריך לפצח בע"ה. אם זה בקודים בינאישיים, אם זה במצבים שונים ואם זה בתוכך. זה שעוד לא הצלחת להרגיש טוב בתחום הזה רק אומר שעוד לא הצלחת. בע"ה בעתיד עוד תצליחי!

אני רוצה לספר לך שאני התחלתי את חיי כילדה לא מקובלת ובגדול בלי חברות. זה הגיע עד לכדי חרם. וכמובן מחשבות אובדניות, עוד כילדה. זה היה סבל מאד מאד גדול. המון שאלות על עצמי מגיל צעיר מאד. בעיקר: למה עובד לאחרים להתחבר ולי לא? מה דפוק בי? סביב גילאי 11-12-13 אני ממש זוכרת את עצמי סורקת את האינטרקציות בין האנשים סביבי ומנסה ללמוד מהן. ואז מנסה גם אני. ולפעמים פוגשת הצלחות והרבה פעמים מרגישה שיצא לי עקום. אבל עם הזמן הדברים כן השתכללו בי ב"ה. מי שהכיר אותי רק בשנים האחרונות בבית הספר (כיתה י' ואילך) או מי שמכיר אותי היום בדרך כלל ממש מופתע שככה התחיל מסלול חיי. אמנם א לי השינוי קרה בשנות ההתבגרות, אבל אני מאמינה בכל ליבי שאין גיל לעשות שינוי, ושזה אפשרי בכל שלב בערך ❤️

2. חלק מה"מחקר" שלי הנ"ל היה להבין שיש מצבים מסוימים שכדאי מראש להנמיך ציפיות. נגיד אירוע המוני (ערב עובדים, שמחה משפחתית, מפגש חברים וכו'), זה מקום שיש בו סיכוי גבוה שלא אגיע לשום שיחה איכותית עם אף אחד, מעבר ל"שלום, מה נשמע, מה את עושה היום". זה טיבם של אירועים כאלה.

או שבמצבים שאנחנו כמה קרובי משפחה, יש סיכוי לא רע שתתפתח שיחה שלא תכלול אותי. או שאחד מבני המשפחה תתיחס בני משפחה אחרים ולא אלי. (אגב יש גם מצבים הפוכים, שקרוב משפחה אחר הוא זה שירגיש שלא דיברו איתו, ואני כן אזכה לשיחות הפעם).

וגם שאכן יש דבר כזה שאנשים מסוימים תמיד יהיו מוקפים בבני שיחה לא משנה מה. אני לא בטוחה במה זה נובע. אני השלמתי עם זה שאני לא כזאת. אני כן רוצה חברות בחיים. אני כן רוצה שבחיי יהיו מספיק סיטואציות שאוכל לנהל שיחות נעימות. אבל לא קריטי לי אם יש אירועים מסוימים שארגיש קצת out. זה לא נעים כשזה קורה, אבל זה ממש טיב העולם בעיניי.

דומה אבל קצת שונה - יש אנשים שלא נחמדים 😬! או שנחמדים רק בחלק מהזמן. או שנחמדים אבל רק עם אנשים מסוימים. אפשר שהם יהיו חלק מהמשפחה, או השכנות שלנו או אימהות אחרות בגינה... צריך לדעת את זה, לקחת את זה בחשבון, ולהשתדל לא לקחת ללב, כמה שניתן... זה שלהם יותר משזה שלנו בסופו של דבר.

(וכמובן שיש גם אנשים סבבה אבל שכרגע ממהרים / עסוקים / בהיסח דעת / טרודים.... ואז המפגש במעלית או בחדר המדרגות יהיה די קר, למרות שבכללי אלה כן אנשים נחמדים סך הכל).

עוד נקודה שעוזרת זה לדעת שהרבה נשים שנראות שהן טובות בסמול טוק וכאלה גם פוגשות תחושה של בדידות בחלק מהמפגשים. זה דבר טבעי שקורה כמעט לכולן.

מה שאני מנסה להגיד פה, זה מצד אחד להמשיך לנסות ולשכלל את הכישורים החברותיים שלנו - ומצד שני לדעת שלרוב זה אף פעם לא יהיה 100%, ובמיוחד שיש מצבים מסוימים (אנשים מסוימים, שמחות משפחתיות, אירועים רבי משתתפים וכו') שטבעי ביותר שלא נגיע בהם לשיחות ממלאות. אם נזכה, זה יהיה נהדר ובונוס, אבל לא לבנות על זה מלכתחילה.

3. אני גיליתי סביב גיל 30 שאני אדם רגיש מאד (HSP). זאת הייתה אחת מתגליות חיי. זה הסביר לי המון דברים לגבי הקשיים החברותיים שפגשתי. ואני חושבת שזה מסביר גם מצבים מסוימים של היום, למרות שב"ה ב"ה אני מרגישה במצב ממש טוב. אז אצלי הרבה ישב על זה. אצל אחרת זה יכול לשבת גם על זה, או אולי על דברים אחרים כמו מופנמות גדולה (היום יודעים שזה מאד קשור לגנטיקה), או לטראומות מסוימות, או אפילו על קשיי תקשורת (נגיד משהי על הרצף אבל היא לא אובחנה מעולם כי היא בתפקוד גבוה). ואולי אצלך זה בכלל סיפור אחר לגמרי. רק מנסה לפתוח כל מיני כיוונים כי אולי אחד מהם יהווה בשבילך מפתח, מי יודע?

4. חיבוק ענק ענק על המחשבות האובדניות. בתור משהי שהתמודדה עם זה (גם בתור אדם מבוגר, הרבה שנים אחרי שכבר היו לי חברות וכו'), זה דבר מאד כואב, קשה ומפחיד 🫂. כל הכבוד שכתבת לנו גם את החלק הזה. זה חשוב כל-כך. גם עם הפסיכולוגית לא מצליחה לקדם אותך בעניין החברותי, אם הטיפול טוב לך הוא אמור לעזור לך מול המחשבות האובדניות (זה תהליך כמובן, אבל בכללי את אמורה לראות שיפור). אם תמשיכי להרגיש שזה סטטי ושאין שיפור לגבי זה הייתי מציעה לך לשקול חיפוש אחרי מטפלת אחרת. זה נורא מבאס כשזה קורה אבל לפעמים החיפוש הזה שווה כשמגיעים אחר-כך לאיש מקצוע שבאמת מתאים לנו. בכל מקרה בבקשה אל תוותרי על טיפול, כי מחשבות אובדניות כן עלולות להתפתח לדברים יותר חמורים חלילה כשהן לא מטופלות. וכי מגיע לך לחיות בטוב ולהיות מאושרת בע"ה.

5. לגבי חינוך הילדים, שולחת לך חיבוק, כוח ותמיכה. את בטח יודעת שגם נשים מאד מקובלות, חברותיות ואהובות מכולן יכולות לפגוש קשיים גדולים. כך שאלה יכולים להיות שני נושאים נפרדים. ומצד שני, יש סיכוי טוב שהנושאים מזינים אחד את השני. שחוסר ההצלחה בחינוך הילדים מזין את תחושת ערך העצמי הנמוך. ושתחושת הערך העצמי הנמוך מזין את חוסר ההצלחה שאת פוגשת מול הילדים. לפעמים טיפול פסיכולוגי יהווה מפתח חזק גם בתחום הזה. לפעמים צריך להמשיך ללמוד על ההורות, בספרים, קורסים או הדרכה פרטנית. לפעמים צריך ללמוד שדברים שנראים לנו יוצאי דופן הם בעצם ביטוי רגיל של השלב ההתפתחותי בו הילדים נמצאים. ולפעמים אנחנו צריכים לעבור תהליך ולשנות את ההורות שלנו. כך או כך או כך, חשוב לזכור שהטעויות, תחושות הכישלון והמקומות התקועים בהורות הן חלק מהדרך. שצריך לפני הכל אורך רוח, אמונה וכוח לנסות מחדש שוב ושוב ושוב למרות כל מה שלא הצליח עד היום. שהניסיון בא עם השנים, ושלפעמים זה לוקח די הרבה שנים...🫶🏼

ושוב חיבוק ענק.

מאמינה בך אהובה.

אל תתייאשי ❤️

ה' שפתיי תפתח

דבר ראשון, אפשר לשלוח לך חיבוק גדול גדול גדול?❤️

הלוואי והשרשור שפתחת באמת יעזור לך, יעודד אותך וגם יתן לך כיוונים מעשיים טובים. מה שעולה לי:

1. את אלופה שאת מנסה ליצור שיחה, שוב ושוב! ושאת היית באימונים ובקורסים ושאת עושה את כל המאמצים האלה! אני מאמינה חזק שבע"ה בסוף תראי את הפירות המיוחלים "יגעת ומצאת - תאמין!". חזקי ואימצי. תמשיכי. אל תתייאשי. תמשיכי לחפש ולחקור ובסוף תפצחי את מה שצריך לפצח בע"ה. אם זה בקודים בינאישיים, אם זה במצבים שונים ואם זה בתוכך. זה שעוד לא הצלחת להרגיש טוב בתחום הזה רק אומר שעוד לא הצלחת. בע"ה בעתיד עוד תצליחי!

אני רוצה לספר לך שאני התחלתי את חיי כילדה לא מקובלת ובגדול בלי חברות. זה הגיע עד לכדי חרם. וכמובן מחשבות אובדניות, עוד כילדה. זה היה סבל מאד מאד גדול. המון שאלות על עצמי מגיל צעיר מאד. בעיקר: למה עובד לאחרים להתחבר ולי לא? מה דפוק בי? סביב גילאי 11-12-13 אני ממש זוכרת את עצמי סורקת את האינטרקציות בין האנשים סביבי ומנסה ללמוד מהן. ואז מנסה גם אני. ולפעמים פוגשת הצלחות והרבה פעמים מרגישה שיצא לי עקום. אבל עם הזמן הדברים כן השתכללו בי ב"ה. מי שהכיר אותי רק בשנים האחרונות בבית הספר (כיתה י' ואילך) או מי שמכיר אותי היום בדרך כלל ממש מופתע שככה התחיל מסלול חיי. אמנם אצלי השינוי קרה בשנות ההתבגרות, אבל אני מאמינה בכל ליבי שאין גיל לעשות שינוי, ושזה אפשרי בכל שלב בערך ❤️

2. חלק מה"מחקר" שלי הנ"ל היה להבין שיש מצבים מסוימים שכדאי מראש להנמיך ציפיות. נגיד אירוע המוני (ערב עובדים, שמחה משפחתית, מפגש חברים וכו'), זה מקום שיש בו סיכוי גבוה שלא אגיע לשום שיחה איכותית עם אף אחד, מעבר ל"שלום, מה נשמע, מה את עושה היום". זה טיבם של אירועים כאלה.

או שבמצבים שאנחנו כמה קרובי משפחה, יש סיכוי לא רע שתתפתח שיחה שלא תכלול אותי. או שאחד מבני המשפחה יתייחס בני משפחה אחרים ולא אלי. (אגב יש גם מצבים הפוכים, שקרוב משפחה אחר הוא זה שירגיש שלא דיברו איתו, ואני כן אזכה לשיחות הפעם).

וגם שאכן יש דבר כזה שאנשים מסוימים תמיד יהיו מוקפים בבני שיחה לא משנה מה. אני לא בטוחה במה זה נובע. אני השלמתי עם זה שאני לא כזאת. אני כן רוצה חברות בחיים. אני כן רוצה שבחיי יהיו מספיק סיטואציות שאוכל לנהל שיחות נעימות. אבל לא קריטי לי אם יש אירועים מסוימים שארגיש קצת out. זה לא נעים כשזה קורה, אבל זה ממש טיב העולם בעיניי.

דומה אבל קצת שונה - יש אנשים שלא נחמדים 😬! או שנחמדים רק בחלק מהזמן. או שנחמדים אבל רק עם אנשים מסוימים. אפשר שהם יהיו חלק מהמשפחה, או השכנות שלנו או אימהות אחרות בגינה... צריך לדעת את זה, לקחת את זה בחשבון, ולהשתדל לא לקחת ללב, כמה שניתן... זה שלהם יותר משזה שלנו בסופו של דבר.

(וכמובן שיש גם אנשים סבבה אבל שכרגע ממהרים / עסוקים / בהיסח דעת / טרודים.... ואז המפגש במעלית או בחדר המדרגות יהיה די קר, למרות שבכללי אלה כן אנשים נחמדים סך הכל).

עוד נקודה שעוזרת זה לדעת שהרבה נשים שנראות שהן טובות בסמול טוק וכאלה גם פוגשות תחושה של בדידות בחלק מהמפגשים. זה דבר טבעי שקורה כמעט לכולן.

מה שאני מנסה להגיד פה, זה מצד אחד להמשיך לנסות ולשכלל את הכישורים החברותיים שלנו - ומצד שני לדעת שלרוב זה אף פעם לא יהיה 100%, ובמיוחד שיש מצבים מסוימים (אנשים מסוימים, שמחות משפחתיות, אירועים רבי משתתפים וכו') שטבעי ביותר שלא נגיע בהם לשיחות ממלאות. אם נזכה, זה יהיה נהדר ובונוס, אבל לא לבנות על זה מלכתחילה.

3. אני גיליתי סביב גיל 30 שאני אדם רגיש מאד (HSP). זאת הייתה אחת מתגליות חיי. זה הסביר לי המון דברים לגבי הקשיים החברותיים שפגשתי. ואני חושבת שזה מסביר גם מצבים מסוימים של היום, למרות שב"ה ב"ה אני מרגישה במצב טוב. אז אצלי הרבה ישב על זה. אצל אחרת זה יכול לשבת גם על זה, או אולי על דברים אחרים כמו מופנמות גדולה (היום יודעים שזה מאד קשור לגנטיקה), או לטראומות מסוימות, או אפילו על קשיי תקשורת (נגיד משהי על הרצף אבל היא לא אובחנה מעולם כי היא בתפקוד גבוה). ואולי אצלך זה בכלל סיפור אחר לגמרי. רק מנסה לפתוח כל מיני כיוונים כי אולי אחד מהם יהווה בשבילך מפתח, מי יודע?

4. חיבוק ענק ענק על המחשבות האובדניות. בתור משהי שהתמודדה עם זה (גם בתור אדם מבוגר, הרבה שנים אחרי שכבר היו לי חברות וכו'), זה דבר מאד כואב, קשה ומפחיד 🫂. כל הכבוד שכתבת לנו גם את החלק הזה. זה חשוב כל-כך. גם אם הפסיכולוגית לא מצליחה לקדם אותך בעניין החברותי, אם הטיפול טוב לך הוא אמור לעזור לך מול המחשבות האובדניות (זה תהליך כמובן, אבל בכללי אחרי תקופה מסוימת את אמורה לראות שיפור). אם תמשיכי להרגיש שזה סטטי ושאין שיפור לגבי זה הייתי מציעה לך לשקול חיפוש אחרי מטפלת אחרת. זה נורא מבאס כשזה קורה אבל לפעמים החיפוש הזה שווה כשמגיעים אחר-כך לאיש מקצוע שבאמת מתאים לנו. בכל מקרה בבקשה אל תוותרי על טיפול, כי מחשבות אובדניות כן עלולות להתפתח לדברים יותר חמורים חלילה כשהן לא מטופלות. וכי מגיע לך לחיות בטוב ולהיות מאושרת בע"ה.

5. לגבי חינוך הילדים, שולחת לך חיבוק, כוח ותמיכה. את בטח יודעת שגם נשים מאד מקובלות, חברותיות ומוקפות חברות יכולות לפגוש קשיים גדולים. כך שאפשר להתייחס לדברים האלה כאל שני נושאים נפרדים. ומצד שני, יש סיכוי טוב שהנושאים מזינים אחד את השני. שחוסר ההצלחה בחינוך הילדים מזין את תחושת ערך העצמי הנמוך. ושתחושת הערך העצמי הנמוך מזין את חוסר ההצלחה שאת פוגשת מול הילדים. לפעמים טיפול פסיכולוגי יהווה מפתח חזק גם בתחום החינוך. לפעמים צריך להמשיך ללמוד על ההורות, בספרים, קורסים או הדרכה פרטנית. לפעמים צריך ללמוד שקשיים שנראים לנו יוצאי דופן הם בעצם ביטוי רגיל של השלב ההתפתחותי בו הילדים נמצאים. ולפעמים אנחנו צריכים לעבור תהליך ולשנות את ההורות שלנו. כך או כך או כך, חשוב לזכור שהטעויות, תחושות הכישלון והמקומות התקועים בהורות הן חלק מהדרך. שצריך לפני הכל אורך רוח, אמונה וכוח לנסות מחדש שוב ושוב ושוב למרות כל מה שלא הצליח עד היום. שהניסיון בא עם השנים, ושלפעמים זה לוקח די הרבה שנים...🫶🏼

ושוב חיבוק ענק.

מאמינה בך אהובה.

אל תתייאשי ❤️

לא יודעת למה היא מופיעה פעמיים. 

שמחה ממש שזה חיזק אותך. ב"ה.

אני חושבת, שבשביל להרגיש לא שקופה, קודם כל ולפני הכל את צריכה לראות את עצמך.

לא להיות שקופה לעצמך.

להקשיב למה שאת רוצה, לתת לעצמך אפילו בדברים קטנטנים, כמו מה ללבוש בבוקר או באיזה כוס להכין קפה.

אבל לעצור שניה, לשאול את עצמך מה בא לך, ולתת לך את המרחב הזה.

מי שרואה את עצמו, אחרים יותר רואים אותו, ויותר קל לו לשאת גם זמנים והסביבה פחות רואה אותו.

כתבו לך דברים כל כך חשובים ויפים..

אני רק רוצה להוסיף, אמנם אצלי ב"ה הפעקלע שונה משלךולא חווה את אותו קושי,

אבל כן יכולה להזדהות עם תחושת תקיעות סביב נושאים מסויימים והמון השקעה שלא תמיד נושאת פרי וגם אם כן זה מרגיש צעד קדימה שניים אחורה.

שמעתי, לא זוכרת כבר בשם מי, שהשליחות של כל אחד בעולם זה בתחום שהוא חזק בו, והתיקון בתחום שהןא חלש בו. וככל שעוברות השנים אני לומדת על עצמי יותר, צוברת פז"מ ומשתכללת בהתמודדות מול הקשיים (ולא בהכרח פותרת אותם. עדיין, בכל אופן) ולאט לאט מבינה איך ההתמודדות, החיפוש והלימוד, איך הדרך הזו בונה אותי. מסע חיים.

חיבוק גדול יקרה!

חוץ מטיפול טוב

חושבת שכדאי לּך לנסות לימודי ימימה.

מקווה ממש שהתגובה שלי תהיה לתועלת.

לי גם קשה במידה מסוימת חברתית.

במשך שנים זה מאוד מאוד הפריע לי

פוגש אותי עכשיו עם הילדים שאני חוששת שיהיה להם קשה חברתית.

מתי שהוא נקודת המפנה שלי הייתה שאני משלימה עם זה.

כן. זו אני. מקסימה ומהממת אבל לא מצליחה לפתוח בשיחה עם אנשים זרים.

זו אני עם הרבה מעלות אבל במקום המוני עם מלא אנשים אני נעלמת.

ויש מקומות שאני מגיעה אליהם ואני יודעת מראש שיהיה לי קשה ואני לא ארגיש בנח

ועושה לעצמי הכנה מראש ובאמת לפעמים לא כייף ולא נחמד אבל הגעתי כי היה לי חשוב (אירוע משפחתי או מקצועי וכדו')

אבל אני לא מתרגשת וכל הזמן משננת לעצמי בראש שזה לא אומר כלום עלי מעבר לזה שקצת קשה לי חברתית.

מאז שהשלמתי עם זה, זה כמעט ולא מפריע לי וגם פחות ופחות פוגש אותי.

בעיני אני חושבת שהקול הפנימי שלך הוא הכי חשוב.

ותנסי למצוא בעצמך את המעלות הטובות שלך, הכישורים שלך והיתרונות

ולנסות להתמקד בהם.

תמיד להעצים ולהגדיל את ההצלחות ולהקטין ולהמעיט את הכישלונות (לדוגמא אני אומרת לעצמי: לא נורא, גם אם אמרתי משהו קצת לא במקום. קורה לכולם, לא נורא)

אולי כדאי לך לנסות לכתוב לעצמך מדי פעם את המעלות שלך ודברים שאת מצליחה.

אבל כן כדאי להבין מה קורה..

התיאור נשמע מאד לא סטנדרטי.

את מזהה ביוץ?

יכול להיות שהדימום החלש זה לא וסת? אולי דוקא הדימום החזק (אחרי הטבילה) זה הווסת?

מה ז"א פרופיל הורמונלי בעיקרון תקין?

אני חושבת שכדאי לעשות גם אולטרסאונד רחם לשלול שרירן (מיומה).

לי במצב דומה ולאחר שנה של דימומים וכו
מסתבר שהיה לי פוליפ בצוואר הרחם, בהליך פשוט הוציאו אותו, לא כואב, לא מסוכן.
בלי קשר מאז אובחנתי עם צוואר רחם רגיש למגע, יש הרבה סיבות לדימומים, וכדאי לפנות לרופאת נשים ולטיפול מתאים, אם צריך, כדי לא להיות בתסכול הזה של דימומים והיטהרות וכו...
(מכון פועה מאוד עזרו לי...)

לך ללמוד שמ"פ

זה כלי מטורף לחיים. יכול לעזור לך להבין מה קורה בגוף בלי להיות תלויה ברופא.

מתאים בדיוק למצב שלך תגגלי על זה קצת עושה מחזור כמו שעון מסדר את המערכת ההורמונלית אני לוקחת עכשיו קניתי מבית טבע אבל אם את רוצה את יכולה להתייעץ עם נטורפת

אני גם הפסקתי מניעה זה סידר לי את כל הבלאגן..

לך על משהו שעזר לי לסדר דימומים לא סדירים וביוץ מוקדם- תמצית שיח אברהם של חברת ברא.

בעבר הייתה לי וסת של חמישה ימים,נעלמה בהדרגה ואז התחלתי לספור נקיים ושוב ביום השישי אדום בוהק משום מקום.זה גם גרם לביוץ מוקדם ולכן לא נכנסתי להריון. זה פתר את הבעיה ותוך חודש נקלטתי והכל הסתדר. בהצלחה !

שמעתי על 'טיהורית' מחברה

לא ניסיתי אישית, לה זה עזר

זה יקר בעיני אבל אולי תרצי

התייעצות עם נטורופת מוסמך.

הייתי פעם אחרונה לפני כמה שנים אבל עדיין זכורה לי כחוויה חיובית מאוד בזכות הבלניות המקסימות.

וזה עד 10 דק הליכה מתחנת שער יפו

לי נתנו רק כשלא צלחתי את העמסת הסוכר של המאה (הקאתי זמן קצר אחרי ששתיתי).

העמסת הסור של החמישים גם מגעילה, אבל היא יותר נסבלת (פחות סוכר, ולא שותים את זה על בטן ריקה).

משקה בטעם אפרסק.

וזה היה נסבל.

מה שכן, לא ידעתי מראש, אבל אחרי זמן מה "מותר" להקיא בלי שזה יפסול את הבדיקה.

שאלי את הלבורנטיות בנושא.

מכירים.

ולא עושים את זה במרפאות רגילות,

אבל ראיתי שזה קיים.

אני חושבת שהכוונה למה שהצעת, הזרקת סוכר לוריד. אבל לא הצלחתי להשיג מידע מי כן יודע ואיך מגיעים לזה.

יש גם את האפשרות של ניטור לשבוע. הרופאה שלי טענה שזה לא יכול לשלול סכרת בוודאות, והטענה שלה התיישבה על ליבי.

ב. לפחות שישאלו אם אנחנו רוצים לבוא. מה זה הגועל נפש הזה??

והטיול מחר, זה לא שהם תכננו מתישהו כן להזמין.

אז באמת לא יפה מצידם ומבאס ממש🫂

האמת שבמקומך הייתי סקרנית למה לא הזמינו אותנו, אבל כנראה שהתשובה (מה שלא תהיה) רק תהיה מעצבנת יותר...

מה קורה למשפחות היום? חמות? תתעוררו.
סליחה שאין לי נחמה.
איך אפשר לנחם? לא יודעת
הכעס שלך מובן, חיבוק!!!!!!

מקווה שזה בסדר שאני שואלת

אבל עם יד על הלב.

יש להם סיבה למה לא להזמין אתכם?

נשמע כואב

במקרה כזה הייתי שולחת את בעלי לברר למה לא הזמינו אתכם

אפשר לומר שזה דיי בוטה

אני חושבת שאם היה קורה לי גם הייתי מתעצבנת. למרות שתכלס, אם לא כיף לך איתם, אולי עשו לך טובה.

אצלנו פעם גיסי הזמין אותנו למסיבת יומולדת של הבת שלו כשהוא ראה את בעלי במקרה יום קודם. אני התחלתי לחשב חישובים איך למען ה נצליח להגיע, ואיזה תוכניות של מחר צריך לבטל. ואז נפל לי האסימון שהם בכלל לא תכננו להזמין אותנו (כן הזמינו אחרים מהמשפחה). אז בלב שמח עדכנתי שלא נבוא והללויה רווח לשני הצדדים. 

האמת שנראה לי שלא הייתי מתאפקת והייתי מבקשת מבעלי לברר מה קורה. ואם לא היה שואל אולי הייתי שואלת איזו גיסה בעצמי. 

ואם זה מפריע לו - שהוא יפנה וישאל וידרוש הסברים

נכון שזה לא נעים ומעצבן, אין ספק, ואולי הגיסה גם דיברה על זה עם הורים? (מה שאמרת לה כאילו) ולכן לא הזמינו?

מציעה לשים לב מה את אומרת למי, את לא יכולה לדעת למי זה יגיע ואיך. בסוף הם הורים ואת גיסה, הקשר שונה

חיבוק♥️♥️

היו לי כמה אירועים מאוד לא נעימים לאחרונה עפ המשפחה של בעלי.

לא מסוגלת לראות אותם או לדבר איתם ואני שמה לב שזה משפיע לי על היחס לבעלי, אני קצרה אליו יותר ועצבנית למרות שמסכן הוא לגמרי בצד שלי ומבין וחושב שהם היו לא בסדר. לא מגיע לו ולא יודעת מה לעשות עם זה.

וחיבוק לך. האמת נשמע נורא❤️

שלו וכל כך מתוק ב"ה, אז זה לא מרגיש לי קשור אליו מה שהם עושים.

תודה, וחיבוק גם לך! משפחה של בעל יכולה להיות כזאת מעצבנת

והוא אמר שהוא פשוט לא חשב שנרצה לבוא.

אבל עדיין, הוא כתב הודעה בקבוצה המשפחתית, ותייג את כולם חוץ מאותנו!

מה הבעיה שלך לשאול אם אנחנו רוצים לבוא?

הוא יידע אתכם. זה כבר קצת יותר מובן.

למרות שבאמת מיותר לתייג בתוך הקבוצה את כולם חוץ מכם 

כולם חוץ ממנו, ואז הוא שלח בקבוצה תזכורת למשהו שקשור לטיול ותייג את כולם חוץ מאותנו.

ככה נודע לנו על הטיול בכלל...

ולהציע כשברור שלא תרצו.

אני מבינה למה זה מעליב, וכנראה שלא הייתי נוהגת ככה. אבל אולי אפשר להסתכל על זה אחרת.

האם את יכולה לחשוב על סיבה שהוא יכול להעלות בדעתו שלא תרצו לבוא?

נניח כיוונים כמו:

השתתפות כלכלית

בעיות צניעות שאתם יותר/ פחות מקפידים מהאחרים

כשרות כנל

אולי אתם לא אוהבים את סגנון הטיולים האלו? (נניח הרבה הליכה)

אולי יש לכם מוגבלות כלשהי

אולי התפיסה שלכם את המצב הביטחוני שונה מהאחרים.

חוץ מסיטואציה שהם אנשים מרושעים שרוצים להרע לכם, האם יכולה להיות סיבה שאולי תלויה בדינמיקה שלכם, בתיעדוף שלכם/ באילוצים שלכם שיכול להסביר את הפער?

גם לא הזמינו לדברים וממש ממש נפגעתי.

והערנו על זה והיו מריבות ולא עזר.

וכעבור שנים שהבנתי שהם לא רוצים בקשר איתי ואני לא יכולה לחייב אותם לרצות אותנו וכשאני כבר לא מעוניינת בקשר הם פתאום כן מזמינים וכן מעוניינים.

אז אני רק ממליצה לך לא לאכול את הלב על זה וחבל על העצבים ומי שלא רוצה אותי אז גם אני לא רוצה קשר איתו

וראיתי שכל הדיבורים הרעים חילחלו גם לילדים ובסוף אלו סבא וסבתא שלהם ואני לא רוצה שהם יפסידו אותם

ואת נהדרת❤️

אבל זה מרגיש לי שונה (לטוב ולרע) כשגם את הבן והנכדים (בעלה והילדים) לא מזמינים.

אפילו היצר האימהי הזה של - היי, אל תפלו את הילדים שלי 

כמובן שלא הזמינו גם את בעלי והילדים.

אבל מי שנפגעה זאת אני. בעלי לא נפגע והילדים לא ידעו.

לפעמים כשאין לי כח ובעלי אומר שהוא ישאר לשיעור בין מנחה לערבית, אני אומרת לו שאולי אני אלך לשיעור במקומו 😁

ובנימה אחרת, אולי תמצאי לך איזו חצי שעה/ שעה שבעלך יהיה עם התינוק (ועם השאר?) ואת תעשי משהו לעצמך? אפילו לא חייבים לצאת מהבית אם אין כח העיקר לסגור את הדלת של החדר... רק צריך להכניס את זה ללוז. ומה שנכנס ללוז מוצאים לו זמן

לנו אין עדיין ילדים, אבל ממה שאני יודעת זה יוצא על האירגון בבוקר ועל ההשכבות בערב.

בעלי עוד רוצה שאני אתן לו ללמוד דף יומי לפני מנחה.(עכשיו יש לי פחות בעיה, אבל כשיגיעו הילדים זה משהו אחר)

אפשר לחשב את זה שיצא לתפילה אחרי/ לפני שמתארגנים

בערב זה לפעמים בעייתי כששקיעה יוצאת בדיוק בזמן של ההשכבות (נגיד בתקופה הזאת ששקיעה ב7)

אבל נגיד בחורף כשששקיעה ב5 אפשר איכשהו להיות בבית ב7....

כי הוא צריך להגיע לעבודה. הוא לא יכול להתפלל מאוחר...

(ומניין מאוחר יש פה רק בראשון,שישי וחופשים). אבל באמת לא רלוונטי לנו.

6.15בתפילה. אבל יאמר לזכותו שהוא לומד דך יומי ב5.30 לפני התפילה כדי שלא יהיה בערב\בזמן עם הילדים.

כל אחד מה שמסתדר לו

גם אצלנו לא תמיד זה אפשרי

רק אמרתי שזה לא מחייב...

לבעלי הייתה תקופה שקם בנץ וכשחזר ארגן את הילדה

ועכשיו קם ומוציא אותה וממשיך מהגן לתפילה...

בדרך כלל סמוך לשקיעה ואז הרבה פעמים נשארים לערבית

לא בהכרח התפילות עוזרות לגבר לצאת מהבית

ולא בהכרח תינוק קטן מונע מהאישה לצאת ממנו

אלא סקאלה של דאגה עצמית

גברים נמצאים בחלק שיותר דואגים לעצמם מאשר לאחרים ונשים להיפך (בהכללה גסה אבל ככה זה עובד לרוב)

אם יש לך רצון לעשות שינוי

תדעי שזה אפשרי

כי המובן מאליו הוא שלך ולא של גורם חיצוני

אם תפסיקי להאמין בזה תוכלי ליצור שינוי

הנשים לרוב שמות את עצמן בתחתית שרשרת המזון, ולגברים לרוב זה טבעי שקודם הם צריכים לדאוג לעצמם כדי שיוכלו לדאוג למישהו אחר אח"כ.

וזה לחלוטין בר שינוי, גם אם לא נראה ככה על פניו, רק צריך לחשוב מחוץ לקופסא שהכנסנו אליה את הראש

לפעמים היא עול גדול וקשה

דווקא מכל הדברים אני שמחה שאנחנו לא חייבות במניין

אמאלה לצאת באמצע כל דבר שאת עושה וללכת לבית כנסת לא משנה מה המזג אוויר

ולהיות לבושה בזמן הזה

לא בשבילי

באמת קשוח שאין זמן לעצמנו

יש תקופות של עומס שנראה שאין תקווה באופק

אמאלה כתבתי תוגבה ארוכההה והכל נמחק

אשתדל שוב בהמשך

מעריכה

ואשמח אם יתאים לך שוב אני מרגישה ממש צמאה 

גם בלי מלחמה, ובלי פסח, ובלי אזעקות מתישות ומעיקות שהורגות את הלילה שכבר נשאר מהקימות וההתעוררויות.

התקופה הראשונית של אחרי הלידה היא באמת באמת כובלת. אני חושבת שגם נפשית יש צד שבנו שנכבל לתינוק. זה מילה קשה קצת, אבל היא באמת כזאת כי יש צד ממש הישרדותי כזה. וגם טכנית, במיוחד אם התינוק יונק, וגם כי את צריכה באמת לנוח אחרי לידה, ואת תצאי לנשום אוויר ותחזרי בוכה כי אין לך כוחות ללכת יותר, והנתון הוא שאת צריכה להיות במיטה בבית גם אם את רוצה המון דברים אחרים. אבל הנתון הוא גם שאי אפשרררר לנשוווםםם כשכל עולמי הפך להיות הדרך מהמיטה למטבח לסלון ולמיטה בחזרה. צריך בשביל הבריאות לצאת ולנשום ולהתאוורר, אבל יש קול פנימי שלנו בעצמו מתנגד לזה - לפני הסביבה, לפני הנתונים מה מאפשר ומה לא...

זה ממש שני צדדים מנוגדים שאני מרגישה מאד חזק בתקופה של אחרי הלידה.
ועכשיו תוך כדי מלחמה, והילדים שבבית בלי מסגרות, אמאלה כמה מתיש זה נשמע. צריך כוח מינימלי כדי לעמוד על שלך ולהגיד, העולם יסתדר אני יוצאת. צריך טיפת אנרגיה בשביל לשלוף את עצמך מהמעגל, כי המעגל הזה מאד מאד חזק.

ומאיפה יהיה לך כוח אם לא יכלת לנוח רגע, ומאיפה יהיה לך כוח אם חלק כזה גדול מהחופשה שלך הוא בכלל מלחמה מתישה כזאת, וילדים מטורללים, ונקיונות פסח, ופסח?? באמת תקופה קשה מאד לחופשת לידה.

והנה יש איתך בבית עוד מישהו שנקרא בעל

והוא באמת באמת מהותית פחות כבול ממך. במיוחד אם את מניקה, אבל גם אם לא - הוא בכוחותיו כרגיל, העולם הפנימי שלו לא מלא בתינוק חדש כמוך - אני חושבת שזאת עובדה פשוטה, כי הוא אבא ואת אמא. והוא לא חווה את התרסקויות ההורמונים, ולא מיליון דברים אחרים.

וזה המציאות, וברור שככל שתרגישי שאת כבולה בבית את יותר תשימי לב לכמה שהוא לא כבול. 

אז הלוואי שתמצאי לעצמך כוחות לשחרר את עצמך קצת החוצה לנשום, במיוחד עכשיו בבקרים שעוד יש הפסקת אש.

ובאמת באמת תדעי שאת עוברת אירוע שדורש ממך כוחות בעשר חזיתות במקביל, כשאת צריכה בכלל לישון

חיבוק גדול גדול

ברונו רוזן הוא מוציא תחת אולטרסאונד מהרחם ללא צורך בהיסטוסקופיה הוא ממש מומחה לזה.

החוט נכנס רופא מומחה לא הצליח להוציא

ברונו רוזן הוציא ממש בקלות ב"ה

המזכירות שלו גם ממש היו בסדר והכניסו אותי בתור מוקדם

אמנם עם התקן שהוא התקין לי

אבל שרופא אחר לא הצליח להוציא

הוא הוציא בכמה דק' בודדות עם us

הוציא במספר דקות התקן שלא היה לו חוט בחוץ בכלל.

חוץ מהמרפאה הפרטית שלו בירושלים הוא מקבל בלאומית ואולי גם בעוד קופה. שווה לבדוק כך זה ללא תשלום.   

אחרי שהרופא ניסה פעמיים ולא הצליח להוציא.

ממליצה מאד אפילו רק מהפער בכאב בין הספקולום והזזה של צוואר הרחם, לבין ההיסטרו' שמכניסים חוט דק מהנרתיק ואין שום כאב.

אחרי שהרופא ניסה להוציא היה לי כתמים לכמה ימים. לעומת ההיסטרו' אולי כתם אחד שניים. ומדובר באותו רופא.... זאת פשוט פעולה אחרת, לכאורה יותר פולשנית אבל הרבה יותר קלה, קצרה ולא כואבת.

אחרי ההוצאה היה ניתן לראות שהחוטים של ההתקן היו כלפי מעלה ולא מטה לכן גם אם הייתי הולכת למיליון רופאים הם בחיים לא היו מצליחים. לכן מראש נראה לי כדאי לך לוותר.

אם את בירושלים ממליצה במשגב לדך על דר פוס ארנסט.

הייתי אצלו בראשון במרפאה ואתמול רביעי במשגב לדך.

אני מהמרכז, ואם את אומרת שזה היסטרוסקופיה אז דווקא יש לי המלצות ממש טובות על ד"ר רז. אנסה אותה.

סליחה על השאלות הפעורות, אבל עושים את זה אצל הרופא? או בבי"ח עם הרדמה? כמה זמן כל הסיפור? (ההיכרות שלי עם היסטרו' זה משאריות שילייה שאז זה הרדמה והכל...)

בלי הרדמה

המליצו לקחת כדור שעה לפני התור

לקח לי 10 דקות מאז שנכנסתי עד שיצאתי כולל דיבור עם הרופא הורדת חלק תחתון הפרוצדורה עצמה ואז להתלבש חזרה ולקחת מכתב סיכום.

הפעולה עצמה בערך דקה-שתיים.ממש מגניב רואים במסך את כל הנרתיק והדרך שהמצלמה עושה עד לרחם

אפשר

אני יכולה אולי להרשם ומקסימום לבטל. זה רעיון..

בודקת אפשרות ללימודים היברידיים ככל האפשר.

מחשבת כמה יעלה להקל על החיים מסביב שכרגע גורמים לעומס.

מחשבת את פוטנציאל גידול ההכנסה בעתיד.

כנראה שזה לעשורים קדימה כפול כל חודש.

איך שלא תסתכלי על זה שווה לשלם כדי להקל על החיים ככל האפשר בשנתיים הקרובות ולא להפסיד את פוטניאל שיפור הכנסה.

כדאי לחפש משפחה של כמה אחיות חמודות שמעולות בבייביסיטר. לשלם להם מעט יותר מהשוק שירצו להיות קבועות אצלך, אם אחת לא יכולה האחיות מגבות אותה.

המטרה שהילדים מראש יכירו את כל האחיות שיזרמו איתן במהלך השנה.

אפשר גם לחפש אשה מבוגרת יותר (לא נערה) אולי סייעת משלימה וכזה שרוצה לעשות כסף מהצד.

אם את ממש לא מצליחה להביא את עצמך לידי יכולת להשקיע בלימודים אז לא בכוח.

כשאת אומרת שאת עמוסה בחיים, זה כשאת עובדת היום ורוצה להחליף עבודה בלימודים, או שגם בלי עבודה כבר עמוס עכשיו?

מה את עושה בבקרים? יש לך ילדים לא במסגרת?

בטוח יש משהו שאמור לרדת אם את נרשמת ללימודים, לא?

הכל נשאר זהה בדיוק רק או עם לימודים או בלי לימודים, והיום בלי לימודים עמוס?

אני עובדת אבל שנה הבאה מתכננת לעזוב

אני פשוט די לבד על בית-ילדים

בעלי יוצא מוקדם וחוזר באזור 6. כן קצת עוזר בבית ובהשכבות אבל עיקר העומס עלי

הילדים במסגרות רק עד 14

אני מוציאה ומחזירה ומתפעלת הכלל

אין משפחה לבנות עליה קרוב

 לכן ההתלבטות

כרגע אין לי מושג אפילו שעות וזמנים של ההסבה שאני רוצה

כי לא כתוב באתר

אם מישהי פה תדע אשמח לדעת שעות וימים-

הסבה לעו"ס באשקלון

במקום החדש תחפשי מסגרות עד 16:00 לפחות.

בעלך יכול לקחת על עצמו יותר אם חשוב לו השיפור הכלכלי.

אם יש לך שעה וחצי נסיעה כנראה שלא תוכלי לפזר (אולי לא כל יום)

תבדקו אם אפשר שבעלך יהיה יותר נוכח בבית באופן זמני לשנתיים.

נשמע שיש פה כמה לבדוק לפני קבלת ההחלטה.

זה לא או להעמיס עליך ושהכל יפול עליך או לוותר על הלימודים.

תחשבי איך אפשר שהעומס לא יפול עליך ברמה שיהיה עדיף לך לוותר על הלימודים.

תתקשרי לברר את כל הפרטים לפני שאת מוותרת.

שעה וחצי נסיעה כל כיוון  זה ממש לא צחוק אבל אפשרי לשרוד אם זה מספיק חשוב.

ובכלל מה המטרה של המעבר דירה, אתם מתקרבים לעבודה של בעלך נגיד? כי אם כן זה לבד יוריד מהעומס של החיים.

אולי אפשר לדחות את המעבר בשנתיים?

(חתום על לימודים+עבודה) בבית הוא עושה ככל יכולתו הלא רבה (יש גם ערבית, שיעור וכו' שחשובים לנו)

ואנחנו עוברים לבית משלנו, למקום שאנחנו אוהבים.. להישאר איפה שאנחנו היום זה פער של 3000 שח לפחות כל חודש. העבודה של בעלי תשאר באותו מרחק (גם היום יש לו נסיעות, הוא בתל אביב.. ושם בטוח לא נגור)

אני אתקשר

ומוסדות אוף המצפון להשאיר עד ארבע צריכה להתברר על זה

הילדים היו עד 16:00 במעון ויומיים בשבוע עם בייביביטר עד 18:00 (משפחת הבייביסיטריות)

הם גדלו להיות ילדים עם חוסן, חכמים בריאים וטובים. (ולא רק אני אומרת את זה)

לא הכל קם ונופל על שעתיים ביום למשך שנתיים.

זה הרבה יותר תלוי בגישה הורית ובחווית החיים בכללי.

יותר מהשעה על השעון, משפיע איך תבואי לאסוף אותם, מעמדת מצפון ומסכנות

או מעמדת כח, השלמה וביטחון.

תראי למשל משפחות מילואים.

נניח אבא שעשה 100- 150 ימים בשנה.

מה מידת החוסן של הילדים שהם שומעים הורים חזקים שמאמינים במטרה וחדורי מוטיבציה לשרת ומפתחים תחושת שליחות,

לעומת ילדים ששומעים כמה המלחמה מיותרת וכד'.

מה שכן, אם בעלך גם עובד וגם לומד, אולי עדיף שאת תתחילי את הלימודים אחרי שבעלך יסיים את הלימודים שלו. אבל אז כדאי שכן תצאי לעבוד כדי שבהמשך כשתלמדי ולא תעבדי לא יהיו יותר מדי חודשים בלי שכר (גם בתקופה הקרובה וגם בתקופה של הלימודים)

יכול להיות שאחרי כמה חודשים בבית כן יתחשק לך לעבוד במשהו (לא בהכרח במה שאת עובדת עכשיו)

הלימודים שלו עם שכר

ב"ה הצד הכלכלי לא שיקול תודה לה'

אחשוב על מה שאמרת. פתחת לי את הראש

כדאי שיהיו כמה שלבי גובה ואפשרות להוריד צד אחד כדי שיהפוך למיטת מעבר כמו שכתבת. חוץ מזה נראה לי רהיט יחסית סטנדרטי. שימי לב שזה סטנדרט בגודל (בערך 70×130) ולא מיטת מטר או משהו, כדי שיהיה קל למצוא מצעים.

אני האמת קניתי מיטת תינוק לגדול ולא התחברתי. מעדיפה מיטת מעבר נמוכה על הרצפה..

הייתי קונה יד 2 או מחפשת למסירה

 ובחדר שיש עוד אנשים גם יכולים להכנס ולדרוך עליהם בטעות.

אבל הסיבה האמיתית שזה פשוט לא נעים בעיניי, הייתי מעדיפה את הגדר של המיטה ולישון במקום אחד

בגובה הנמוך כמובן

זה כמו גובה של מיטת מעבר ומשמש להרבה שנים גם כשהילד גדול

כשאני חיפשתי ראיתי שבגדול יש בערך 2-3 חברות מרכזיות שרוב החנויות מביאות, סגל ולא זוכרת את האחרות.

אז הסתכלתי באתר של סגל מה אני אוהבת ואז חיפשתי את הדגם הזה וקניתי בחנות שהיתה הכי זולה (זה בכל מקרה מגיע מהם, החנויות הם רק גורם תיווך באמצע).

קניתי בערך ב1000 ש"ח, ואז מזרון פשוט (150) והוספתי גם מעקה למיטת מעבר כדי שתהיה לי האופציה בהמשך.

יש בזה גם שוק של יד 2 כמובן...

בהצלחה!