פורום הריון ולידה (עמוד 1124)

ואם עוברים מטחון לחתיכות
הפיצי בן 8 וחצי עם שתי שיני ארנב ..מפחדת לתת לו משו שלא טחון עדיין ..מה אומרות?

אשמח לשמוע בעיקר ממי שיש לה ניסיון בעבר גם עם גלולות, אבל לא רק.
האם ה״תופעות לוואי״ של ההתקן דומות לשל גלולות? הכוונה היא שאם בעבר נטלתי גלולות וזה עזר גם עם אקנה, הגיוני שגם להתקן תהיה השפעה דומה? או אם לא הייתה השפעה מהגלולות על מצב הרוח, יכולה להניח שגם אם אשים התקן לא תהיה השפעה?

אני שואלת כי אני חושבת ממש בכיוון של התקן הורמונלי אבל חוששת מתופעות הלוואי שקראתי - התפרצות אקנה, שינויים במצב הרוח…

יודעת שאצל כל אחת זה שונה ובכל מקרה אני אצטרך לנסות אבל אשמח לשמוע. כמו כן, אם מישהי חוותה תופעות לוואי תוך כמה זמן בערך זה הסתדר? (למשל דימומי הסתגלות…) אם בכלל… כמה זמן כדאי לתת צ׳אנס להתקן לפני שמחליטים שזה לא מתאים?

כמה קטנים אחד בגמילה, מרגישה רע ובלי כוחות ובעיקר בלי סבלנות..מתעצבנת הרבה.
בשגרה אני לא כזאת אבל פשוט אין לי סבלנות, לא לפספוסים, לא ליללות, לא למריבות ולא לבלאגן, רק רוצה שקט ולנח..
המשפחה עוזרת אבל לא יכולה לגור אצלי, והמצפון שלי חוגג.
מרגישה אמא כל כך רעה, אני מרגישה על הקטנה שהיא לא מבינה למה אני כועסת הרבה..ורע לי, רוצה לחייך אליהם, להיות סבלנית ומבינה ופשוט לא מצליחה..מרגישה שזה פשוט עושה לי רע..עם דמעות בעייניםם..רק רוצה שהתקופה הזאת תעבור..
צריכה עידוד, מקווה שהם לא יזכרו אתזה, שיסלחו לי

היה רואה את אישתו רק בבוקר לפני שיוצא לעבודה?? ובערב כשחוזר היא כבר מעולפת במיטה כי.. שליש ראשון..

כותבת פה כדי לעכל ולעבד את מה שעברתי. בדיעבד אני חושבת שהיה לי לידה טובה ו'קלה' אבל כשהייתי בתוך זה היה לי מאוד מאוד קשה.

בהריון סבלתי מסימפו' שהורגש במיוחד ברגלים.

*** הגעתי לתאריך.**
אין צירים ואין שום הרגשה שמשהו מתקרב.
מגיעה למעקב הריון עודף, האחות שואלת אם הבאתי תיק לידה. פחח אפילו לא הכנתי אותו. אני אומרת לה שלא והיא אומרת שלפעם הבאה להביא. אני בראש שלי חושבת שזה ממש מיותר ויש עוד המווןןן זמן עד שאלד (לידה קודמת סוף 42 זירוז)
עושה אולטרסאונד. עובר תואם לשבוע 37. בטן קטנה. ומשקל אותו משקל משבוע 37.
מתחילה לעשות מוניטור ואומרת לאחות מה הממצאים. היא הולכת רגע לרופא, חוזרת. עוצרת את המוניטור ואומרת לי לעלות עכשיו לחדרי לידה שיחליטו שם מה עושים. הלם.
מתקשאת לבעלי חצי בוכה 'למה באתי לבד. תבוא מהר, הם רוצים זירוז'. אחרי השיחה עם בעלי החלטתי שאני לא עולה לחדרי לידה, אלא נוסעת למיון לבית חולים אחר בו רציתי ללדת.
מתארגנים ונוסעים..
בביח מורחים אותנח שעות ובסוף הרופאים מחליטים על זירוז
אממה-
יש המון בתור לזירוז. אז בנתיים מעלים למחלקת הריון בסיכון עם מעקב מוניטור.
בקצרה- הייתי במחלקה 3 ימים, עם מןניטורים אורכים ארוכים של שעתיים כל 6 שעות, היה בעיות במוניטור ולכן כל פעם כמעט הורידו אותי לחדר לידה ובסוף הסתדר אז חיכו שיתפנה או שיתחיל משהו טבעי. במוניטורים ראו צירים סדירים אבל אני לא הרגשתי כלום.

***ירידה לחדר לידה***
אחרי 3 ימים ירדנו סופסוף לחדר לידה מותשים מהציפיה ומהנסיונות לקדם לידה לבד
הרופאה בודקת פתיחה- אממ 1. באסה:-/
מחליטים לתת ג'ל ובגלל שהעובר לא גדל משבוע 37 אני צריכה כ-ל הזמן להיות עם מוניטור. הביאו לי גם מוניטור נייד, אבל נגמר הסוללה והיה צקיך להטעין אותו ככה שהרבה זמן ביליתי במיטה עם מוניטור.
21:00- שמים לי ג'ל ומחכים. בהתחלה אין כלום והסיטואציה סהכ נחמדה, לאט לאט מתחילים צירים סדירים וגבוהים אבל אני מתמודדת יפה ומעודדת את עצמי.
3:00 בלילה באים לבדוק פתיחה. הקופאה מעודדת שיש צירים יפים ובטח התקדמנו. בודקת, אותו דבר. באסה. מוסיף עוד ג'ל והרופאה שממש הייתה לא נחמדה החליטה לבדוק שוב או לא יודעת מה היא עשתה שם הרגשתי שהיא נוגעת בראש של העובר ומסתובבת. יצאה ואז הכניסה יד ועשתה שוב אותו דבר. כאב לי אימים אימים אימים. ברגע שהיא יצאה מהחדר התחלתי לבכות את חיי. הרגשתי נורא. כל האוויר יצא מנני באחת כמו בלון מנופח.
כאב לי בטירוף בלי הפסקה ברגליים איפה שהיה לי סימפו' כאבי תופת. בלי הפסקה. זה לא צירים. אבל זה כואב ממש. הרגשתי שהיא הזיזה לי שם איזה עצם והיה םשוט נורא.
6:00 בבוקר מילדת נכנסת ורואה את מצבי הרע.
(גם כל הזמן הזה אני עם מוניטור במיטה עם צירים סדירים ולא יכולה לעשות כלום כדי לעזור לי)
אחרי שהיא מבינה את המצב היא מסדרת אותי בתנוחה שמאוש עוזרת לי ומקלה על הכאבים. משהו שמותח את הרגל ומחזיר איזון לגוף. תוך כדי הצירים מתגברים וכבר ממש כואב לי.
7:00 החלפת משמרת. בודקים שוב פתיחה- אני בנשימה עצורה מעודדת את עצמי שאם ככה כואב לי בטוח משהו התקדם, אבל לא. אותו דבר. המיילדת מתייעצת ומחליטים להביא פיטוצין לווריד.
מתחילים ואני סובלת.
אחרי כמה זמן בעלי לא יכל לראות אותי סובלת ככה ושאל את המיילדת אם אי אפשר להביא לי אפידוראל או משהו. היא אומרת שמעדיפה שלא כי עוד מעט ביקור רופאים אבל אפשר גז צחוק בנתיים.
הולכים על גז צחוק.
בבת אחת טוב לי. אני מרגישה את הכאב אבל הוא לגמרי סביל ואני נכנסת למין שלווה מתוקה כזו.
במוניטור יש צירים יפים וגבוהים וצפופים נורא נורא נורא כמו שרק פיטוצין יודע לעשות.
9:00 ביקור רופאים. מבקשים ממני להוריד אץ הגז צחוק. אני מורידה וישר מקיאה את חיי ורועדת בכל הגוף. המיילדת אומרת שכנראה התקדמתי וככה הגוף מגיב. בודקים פתיחה בהתרגשות ו... אותו דבר:-0
זה הזוי. היה לי כאבים מטורפים. הרבה יותר מהלידה הקודמת ואשכרה הייתי רק בפתיחה 1. זאותאומרת כלום.
מחליטים להמשיך עם הפיטוצין ולראות איך מתקדם.
םה אני נשברת ובוכה מהחוסר אונים במיטה, מהכאבים שלא מקדמים, מהצירים הצפופים, מהבדיקות פתיחה שכאבו לי מאוד ומהייאוש שאני לא אלד לעולם.
11:00 מחליטים לקחת אפידוראל אני כבר לא מסוכלת לסבול יותר. מרדים מגיע ומתחיל את התהליך. המיילדת המדהימה שלי מחבקת אותי ומעודדת שכבר זה נגצר ואני ירגיש טוב יותר. מזריקים ומחכים להשפעה.
11:30 האפידוראל מתחיל לשפיע אבל אני מרגישה רע. כמו אבן. סיעודית. מכניסים קטטר וזה עושה לי רע בנשמה.
מגעיל לי שאני לא מרגישה את הגוף. שמתעסקים לי באזור הזה ככה. חוסר אונים נוראי.
11:45 מתחילה להרגיש צירים
ולאט לאט הם מתגברים.
12:00 קוראים למרדים. משהו לא בסדר. אני מוסיפה ומוסיפה במנות של האםידוראל ואין השפעה. אני כבר מרגישה ממש חזק את הצירים.
12:15 המרדים מגיע ומסתכל. (לפני בודקים פתיחה והתקדמתי ל2!! הידד. אני כבר אומרת לכולם שאני יולדת שנה הבאה) מרדים אחר ממי ששם לי בהתחלה. אני שומעת אותו אומר למיילדת הצינורית בכלל לא במקום זה לא אמור להשפיע ככה כנראה ההקלה הייתה רק מהזריקה של ההתחלה לווריד. סיוטטט.
מסדר את האפידוראל מחדש ומרגיע שכבר אמור להשפיע.
אני מחכה להשםעה אבל היא לא מדיעה והכאבים רק מתגברים!!
אני מאוד עדינה ולא בוכה בפני אחרים אבל שם צרחתי את נשמתי שכואב לי . בכיתי את חיי. והריתוק הזה למיטה לא הוסיף.
המיילדת מחליטה לבדוק םתיחה כי הכאבים האלה לא נורמלים ומשהו פה לא הגיוני. במקביל המרדים עדין החדר מחכים להשפעה של האפידוראל לםני שהוא ילך.
היא בודקת ואומרת בקול שקט וקצת היסטרי. את בפתיחה מלאה!!! אני קוראת מהר לעזרה!! תוך כדי המוניטור מתחיל לצפצף. ירידות דופק. מגיעה רופאת נשים בשניה ואומרת לי-" עכשיו תלחצי" אני כזה- "מה??" בכלל לא הבנתי את הסיטואציה. היא אומרת לי תקשיבי לי תלחצי עכשיו כי יש ירידות דופק ואין זמן. אני לוחצת לחיצה אחת והמיילדת ישר אומרת לעצור. הרוםאה אומרת למיילדת לחתוך מהר. ואני אומרת לה שאני לא רוצה ובבקשה שלא. הרופאה אומרת שזה או זה או וואקום ועכשיו. אני מוותרת וחותכים אותי, עוד לחיצה אחת והיא בחוץ. סגולה ומתוקה. שמים אותה עלי ואני פשוט בהלם מהכול מנסה לעכל. מגיעים צוות של רופאים כנראה מהקריאה של המיילדת ושואלים אם צריך אותם אבל המיילדת אומרת שמאוחר מידי(-:
מפתיחה 2 עד הלידה עברה חצי שעה. שתי לחיצות ובחוץ.
לידת בזק. נשמע חלום. אבל סבלתי אוהו. יותר מהלידה הקודמת שארכה 20 ומשהו שעות. היה כאב לא נורמלי.
ואחרי הלידה האפידוראל התחיל להשפיע, לפחות לא כאב לי התפירה(:..

וואי לא מאמינה מה שעשיתי עכשיו😱
החלטתי קודם להשקיע ולהכין עוגיות לבעלי שיוצא למילואים ועל הדרך עשיתי מתכון כפול כדי שיישאר גם לי🤭 ומפאת חוסר השיש במטבח שלי הנחתי את הקערה עם כל הבצק בתוכה ממש ממש צמוד לכיור, וכמובן שלא שמתי לב שהברז מסובב הצידה בדיוק מעל הקערה ופתחתי את המים כדי לשטוף ידיים😨 בקיצור, כרגע יש לי מרק עוגיות☹️

יאללה, שתפו גם דברים שהטפשת גרמה לכן לעשות שלא ארגיש הסתומה היחידה🙊

ויש לי כאבים בחזה בצד אחד כמו אחרי שמסיימים הנקה (וסיימתי להניק לפני ההריון) וזה קצת מקרין לבית השחי.תקין??? אני מפחדת פתאום

והדימום המסיבי נגמר ב"ה ויש כאלו הבלחות של דימומונים (יותר מהכתמות קטנות) פעם/פעמיים ביום...

האם שייך לנסות לעזור לזה להיגמר ע"י לימון? או שזה גורל שלא ניתן לשינוי?

בלילה הוא ממש לא היה נינוח בכה המון. נרגע יחסית רק אחרי שהוציא הרבה מאוד בטיטול

בדקתי לו חום והיה 38.3, אנחנו ישנים עם מזגן חימום בחדר ,ועליו היתה גם שמיכה חמה.

התלבטתי אם זה "עודף חימום" 

המתנתי 5 דקות כשהיה ללא חלק תחתון ושוב מדדתי - החום ירד ל-37.2

 

בקיצור זה כך כבר כמה פעמים. כשנמצאים באזור יחסית קריר החום בסדר ובחדר עם חימום ושמיכה המעלות יותר גבוהות

הוא לא ממש רגוע. נחמד כזה..לא בוכה וצורח אבל מידי פעם משמיע קולות.

 

בקיצור ממש התבלבלתי.

האם זה חום? 

הוא פיצי ומפחדת סתם למרוח את זה כשאולי חלילה באמת יש חום

בקופת חולים לא עונים כבר שעות

 

 

כפפות מטבח משולבות סיליקון ובד, שכיבסתי, אמור להיות סבבה לייבש במייבש, נכון?
כבר שלושה ימים לא מתייבשות על המתלה 😵

מנסים להכנס להריון שני
הביוץ היה ביום שבת בוודאות (גם בדיקות וגם תחושות והפרשות).
קיימנו יחסים יום כן יום לא כל השבוע לפני ואחרי.
ביומיים שאחרי הביוץ היו לי כאבים בחזה ועכשיו הם נעלמו כמעט לגמרי.
האם זה מעיד על כישלון ההפריה ?
אני יודעת שלא ניתן לזהות הריון מיד אחרי ביוץ אבל האם ניתן לדעת בוודאות שאין הריון על סמך הפסקת הכאב בחזה אחרי הביוץ ולפני המחזור?
סתם כדי שאוכל להתחיל להתאבל מעכשיו ולא עוד שבועיים..

לפני כמה זמן בזמן שהנקתי את הקטנה במיטה פתאום קלטתי נמלה הולכת לי על השד ( אל תשאלו אותי איך הגיעה לשם, כנראה שכחה להפעיל וויז חח) קיצר מאז אני קצת פדנטית לבדוק שאין שם משהו לפני שמניקה , נראה לכן לגיטימי?? הבוקר נניח לא בדקתי וקצת אכלתי סרט אולי נכנס לה משהו לפה 😐 ארגג למרות שאין באמת סיבה סתם הראש עובד....

הבן שלי בן שנה ו8 ומתלבטת עד כמה מבין

ואני עדין בפיג'מה (השנצתי היום מלאאא)
כותבת כאן כדי להתחייב ללכת להתלבש לכבודם! תבדקו אותי🙏🏻🙏🏻