פורום הריון ולידה (עמוד 113)

אני לרוב יכלתי לעשות הפסק גם מוקדם יותר.

מה מלחיץ פה ??

אני ממש מפחדת לגעת שם.

אני מרגישה את התפר (כשאני לא נוגעת) מפחיד אותי לגעת באיזור..

את יכולה לנסות לעשות בעדינות. אם כואב- תפסיקי

אפשר גם לשאול רב על הקלות מסויימות- כמה עמוק לבדוק, אם אפשר קצת לסכך לפני וכו'

פה ושם.
אני שבועיים אחרי לידה לא עושה הפסק, גם אם מרגיש לי שנגמר, זה סתם מתסכל כי לפעמים יוצא מעט דימום.
ועם תפרים, בכלל... אני אוהבת לתת למקום להחלים ולהתרפא.
בפרט, שאני יודעת שדימום עוד יכול להופיע...

לק"י

בטח שהילדים שלנו בצהרונים, ועד שמגיעים הביתה....

(ושם יש להם חוגים כיפיים).

הגדול היה בחוג בפעם הראשונה בכיתה ב', וזה היה בתוך בית הספר מיד בסיום הלימודים.

בעיני חוגים זה נחמד. לרוב זה לא משהו הכרחי.

לק"י

בבית כנסת מול הבית.

זה היה בעיקר יצירה. לא חוג רציני. נחמד כשמתאפשר. גם בתשלום פעם בחודש או כל מפגש בנפרד.

אצלנו שולחים אפילו לחמישה-שישה חוגים בשבוע.

אני לא אוהבת את זה, רואה הרבה חשיבות להיות ביחד אחרי צהריים.

שלחתי רק מכיתה א את הילד לחוג אחד שביקש וחוג נוסף בתחום שהוא ממש מוכשר בו.

לק"י

איזה עומס... (מתי הילדים מסיימים ללמוד? ומה רע באחרי צהריים בבית?).

(וגם כלכלית זה שיגעון...אבל אנחנו משלמים על צהרון, אז לא בטוח שזה זול יותר. אבל עם זה אין לנו מה לעשות)

זה סוג אוכלוסייה שדוחף למצויינות.

סגנון של חוגי שפות והתעמלות ברמה תחרותית.

לבלות בבית גם ככה לא יהיה עם ההורים יותר עם עוזרת בית 🤦🏼‍♀️

באמת הילדים האלו מגיעים להשגים מאוד גבוהים מבחינת השכלה ועבודה

אבל חושבת שבאמת הרבה פעמים (יש כמובן יוצאים מן הכלל) זה בא על חשבון העולם הרגשי שלהם עם השלכות לכל החיים

כ"כ לא איך שאני גדלתי ולא מה שאני רוצה שיהיה לילדים שלי.

מדהים איך כל אחד מגדיר אחרת מה זה חיים טובים לילד.

חוץ מהידע שמקבלים, הם לומדים לעבוד קשה ולהתמיד מגיל קטן שזו מיומנות לכל החיים.

וגם רוכשים מיומנות של פעילות גופנית ולרוב ממשיכים איתה לחיים, בשונה מרובנו שמנסים בסביבות גיל ה20-30 לרכוש אותה בקושי רב.

אני רואה נשים בגילי שגדלו ככה ומגדלות את הילדים שלהן ככה.

בסוף זה איזון ולהיות קשובה לילד, יש ילדים ששמחים עם זה מאוד.

פשוט כל משפחה מחשבת לפי שיקולייה... גיל הילדים, מספר הילדים, עניינים לוגיסטיים כאלה ואחרים.. 

בגיל בי,ס יותר חשוב

מצד שניי הבן שלי לא רוצה הוא אומר לי אני אחזור ואצטרך כמעט מיד ללכת לישון (על אף שאני בטוהח שיעשה לו טוב פעם בשבוע ספורט טיפולי או משהו בסגנון)

שלחתי ואז הפסקתי, לא מתאים לי כל מה שזה דורש ממני בשביל חוג של חצי שעה מסכנה.

בכל מקרה תמיד בצהרון היה ויש חוגים וזה מספיק לי כרגע.

מאמינה שבהמשך אשלח לחוגים.

בגיל 3-4 אין צורך בחוגים.. אפשר לצאת מידי פעם לפעילויות אם יש לכם במתנס וזה לגמרי מספיק. 

בגיל הזה הכי כיף שהם בבית איתי

אחרי יום עבודה ויום עמוס בגן

רגשית.

בגיל שלוש-ארבע לרוב זה לא נצרך... היו לי ילדים בגיל חמש בחוג, אבל לרוב אנחנו מתחילים רק אחרי כיתה א'. (אצל הבנות יש חוגים בבית הספר, אז זה די אוטומטי שהן הולכות לחוג אחד כל שנה - לעיתים רחוקות לשניים. אצל הבנים צריך להתאמץ יותר, והם גם מסיימים ללמוד מאוחר יותר, אז זה קורה רק לפעמים...)

האמת שכבר מגיל 3 אימהות שלחו לי זה היה טו מאצ אז שלחתי רק מגיל 4 וכן בחוג יש כמעט את כל החברות מהגן ולכן זה מחזק לי עוד יותר את החשיבות של זה

חוץ מזה שהבת שלי באמת למדה ונהנתה מהחוג כבר מהגיל הזה אז למה לא?

שהילדה תהיה עם כולן?

או שאם כולם שולחים אז כנראה זה דבר חשוב?

(מרגישה שיש לי עניין עם השפעה סביבתית, לכן מתעניינת)

איזה חוג רלוונטי בכלל בגיל כזה?

מיומנות חברתית שהיא מפתחת בחוג

העשרה היא באמת לומדת מהחוג היא חוזרת הביתה ויודעת לחזור על הדברים וזה שווה מבחינתי את המאמץ של להביא אותה לחוג

לשאלתך איזה חוגים את הבת שלחתי לבלט ואת הבן לגודו

חשוב לי להוסיף שגם אני גדלתי כך עם חוגים מגיל צעיר ככה שמבחינתי זה לגמרי נורמה בריאה

בת 5, לחוג מחול

חשבתי שזה יכול לעשות לה טוב מבחינה רגשית.

דיברנו איתה כבר שנה שעברה על חוג, אבל בגיל 4 זה עוד הרגיש לנו מוגזם ועמוס מידי.

אני גרה בשכונה שבקושי שולחים לחוגים, אבל החוג שלה בשכונה ששם כל הילדים בחוגים כמה פעמים בשבוע.

זו גם האוכלוסיה שאני עובדת איתה (יש ילדים שאין להם בכלל אחה''צ... חוגים, אימונים, שיעורים פרטיים... באמת משהו מטורף. 5-6 פעמים בשבוע!)

לילד גן והיה סיוט.

הבנות לא באמת רצו. לי זה היה טרחה לקחת ולהחזיר..

בשנה אחרי הגדולה הייתה כיתה א ורשמתי אותה לחוג תלמוד תורה של חצי שעה.

עכשיו כשהיא בב' היא בתלמוד תורה ובחוג אומנות.

שניהם קרובים והיא יכולה ללכת ולחזור עצמאית.

הילדים בגיל גן לא בחוגים. מקבלים בגן ובצהרון  וזה מספיק כרגע. 

אבל לחוג שהעניין שלו הוא חוג טיפולי

במקום עוד טיפול פרטני חשבנו שהוא ייתרם יותר מחוג קבוצתי.

אבל יש פה באיזור

קבוצות של ספורט טיפולי

כלבנות טיפולית

חוג חיות שיכול גם לתת מענה רגשי(תלוי מי מעביר)

חוג שחיה שנתי קבוצתי שמועבר ע"י הידרותרפיסטית והבנתי שגם נותן מענה כזה

ספציפית הבן שלי היה בספורט טיפולי והיה לו מדהים. עשינו הפסקה לשנה וישמצב שנשלח אותו שוב.

נניח סיירות

ברמת הלאסוף איצטרובלים בחורשה פעם בשבוע ואז לצבוע אותם. זה באמת לא קריטי. החיבור לטבע, לאדמה, לקרקע, זה טיפולי בפני עצמו

וברור שיש חוגים ספציפיים יותר כמו שטארקו כתבה לך

ובכל מקרה תעדיפי חוג שמתקיים תחת כיפת השמיים מאשר תחת הפלורסנט של המתנס 

קשה לי עם כל ההתעסקות הזאת

אוףף

ממש לא חשבתי על הכיוון של פיזיותרפיה

את מתכוונת שאת יודעת שצריך פיזיותרפיה בשביל זה או שהם יידעו להגיד לי מה צריך 

והיא אמרה שהכל בסדר

אולי שייך ללכת שוב

לא זוכרת אם התלוננתי בהתחלה, אבל בבדיקה של אחרי לידה היא לא אמרה כלום.

רק אחרי כמה חודשים כשהתלוננתי שכואב היא אמרה לי שיש פוליפ, עשיתי ניתוחון לכריתה והיום הכל בסדר ב"ה.

(לא כאב לי בזמן קיום, אלא בפעולות שגרתיות אבל יכול להיות שזה משתנה לפי המיקום) 

יכול להיותש הכאבים קשורים לפיזיו

וגם יכול להיות שזה יובש הורמונלי וצריך משחה הורמונלית

יש רופאות שמתמחות בכאבים ביחסים

ככה תשללי שאין סיבה רפואית כלשהיא ..

אם זה משהו שהיה בעבר וחוזר על עצמו בחיים אז כדאי ללכת לרופאות שמומחיות בכאבים ובד"כ הן גם מפנות לפיזיו. אני לצערי גררתי את זה כמה שנים וחבל .. כשמקבלים אבחנה מדויקת וטיפול מדויק הדברים נפתרים יותר מהר.

זה לא כיף

מניסיון של כאב ביחסים לפני ואחרי לידות ...

קודם כל כל תקבעי תור לרופאת נשים *אבל* זה שהיא תגיד שהכל תקין ל אומר שמה שאת חווה לא כואב

לצערי הרבה רופאות נשים לא מתמחות בכאב ומזלזלות במטופלות אז אם היא תראה יובש או אולי תפר שלא התאחה תמליץ לך ללכת לרופאה מתמחה כמו פרופ' לב שגיא או משהי מהקופה

הייתי במקביל עושה תור לפיזיותרפיסטית לרצפת האגן

יכול להיות שלל סיבות כמו יובש, צלקות וכו'

כמו כן ממליצה לך להתיעץ עם מכון פועה כרגע איך להמשיך, כי כשיש חדירה עם כאב הגוף יזכור ויתחיל להתכווץ וזה יכאב יותר ונכנסים למעגל שיותר קשה לצאת ממנו ...( אצלנו אמרו בוודאות לא לקיים יחסים עם חדירה, אבל אני לא פוסקת כאן )

לדעתי 3 חודשים אחרי לידה זה ממש כלום! יכול להיות שפשוט צריך עוד זמן החלמה

בהצלחה !

אלא אם את הולכת באופן פרטי

וגם לפעמים לוקח המון זמן לקבל תור(אלא אם את הולכת באופן פרטי..)

 אז בכל אופן כדאי להתחיל מרופאת נשים. 

ניסית להשתמש בחומר סיכה? ושהבעל ימרח ממש לכל האורך מכל הכיוונים. אם זה לא עוזר אז תלכי לרופאת נשים.

יכול להיות שבגלל ההנקה, הרירית דקה ויבשה ואז הפיתרון זה משחה הורמונלית שדורשת מרשם מרופאת נשים. זה מתחיל לעזור אחרי שבועיים שלושה. אחרי אחת הלידות שלי זה היה מספיק

ויכול להיות שיש צלקת מהתפרים או כיווץ של השרירים ואז צריך פיזיו של רצפת האגן.

זה נשמע מלחיץ, גם אני ממש נרתעתי מההתעסקות שם, אבל עם ההתנסות למדתי פחות לחשוש וזה היה ממש טוב ועזר מאוד. חשוב מישהי נעימה ואנושית.

ועוד משהו- ממש חשוב לא לקיים בצורה שכואבת, כי אז הגוף מתרגל להתכווץ מהכאב ונהיה עוד יותר כואב, וחווים חוויות שליליות וזה פוגע בחשק וזה מעגל שלילי שמזין את עצמו. בינתיים אפשר לשאול רב לגבי היתרים לקיים בצורה שלא תכאיב לך.

ניסית לקחת אקמול או משהו אחר (לא זוכרת מה עוד מותר בהריון)?

תרגישי טוב!

מערכת העיכול יכולה ככה לכאוב?

אולי אני אנסה אקמול באמת, מקווה שיש לי כאן...

לא לקחתי אקמול, הכאב פחת... אבל עדיין נורא מציק,

מקווה שהרופאה תוכל להסביר ולעזור

24 שעות בערך הכאבים בטן הבאמת נוראיים

ואז עוד כמה ימים התאוששות

ואני אחת עם כוח סבל.. בקושי יכולתי לזוז

ב"ה השתפר אחרי אקמול ואחרי כמה שעות עבר לגמרי

זה תסמין של הריון מחוץ לרחם. וצריך להיבדק בהקדם..

אם היית וראית דופק אז באמת יכולים להיות הסברים אחרים של מערכת העיכול וכו.. 

אולי הוא יחליט על שינוי בתרופות או מינונים

זה נראה לי שאלה חשובה ולא להסתמך על הפורום

כנראה בגלל הגלולות (לא מבינה בזה - אחרי גלולות מילאן מקבלים ווסת שאוסרת?)

כנובן שאשאל גם רב אבל ממש ממש לא חשבתי שאקבל עכשיו מחזור😑

אם כן אז זה נשמע הגיוני

אחרי גלולות מקבלים ווסת

ובווסת מתחילים אסטרופם

הגיוני שהווסת קלילה בגלל הגלולות.

אבל כמובן לעדכן את הרוםא ולוודא שזה תקין. 

לא פרטת חוץ מזה שהכל עליך ושהוא משתדל,ממש מדהים שאת רואה שהוא משתדל🫶

מאחלת לך שמתוך זה הזוגיות שלכם רק תתחזק.

לא מצליחים למצוא דרך לייצב את הקשר.

להגיע למצב מאוזן. פשוט שיהיה סביר.. אפילו לא טוב. גם סביר מספיק.

פשוט לא מצליחים.

כל דבר שקורה מערער אותנו, ואולי אותי במיוחד, עד לכדי אבק. הוא פשוט נראה שכלום לא מזיז לו למרות שאני מבקשת שידבר וישתף. 

נשמע קשה ממש

את בעניין של קורס אישי?

על זוגיות. אבל רק לאישה.

אישית - שינה לי את החיים 

משבר זוגי מביא הרבה אנרגיה שלילית

אני רואה את המשברים כחלק אינטגרלי מחיי זוגיות ארוכת טווח

לכן בניתי עוגנים לעצמי ולכולם לזמן משבר

עוגן ראשון- לדאוג לעצמי לצרכים ולרגשות

לשים את עצמי מקום ראשון

תמיד ובמיוחד בזמן משבר

כי אם אני לא בסדר שום דבר לא יוכל להיות בסדר

עוגן שני- לשמור על אווירה נעימה בבית ועל שותפות תקינה לאורך המשבר

לא צריך לריב ליד הילדים/ כל הזמן אלא להניח את המשבר בצד ולגשת אליו מדי פעם באופן יזום בצורה רגועה

כי בין אם עוברים את המשבר בטוב ובין אם לא

כשיש ילדים משותפים צריך לשמור על אוירה נעימה ושותפות בכל מצב

גם אם חלילה נפרדים

עוגן שלישי- לצאת עם תובנה מכל משבר

להבין משהו שלא הובן קודם

להתקדם בקשר ולהיות מוכנים יותר טוב למשבר הבא

נכון הרבה אנרגיה שלילית

ונכון ממש לא טוב לי וכל הבית מתערבב לי ביחד

מבאס ועצוב לי מאוד שזה ככה.

הפחד גורם לך לחשוב שזה מדרון ארוך של כאב וייאוש.

ואני מבינה אותך מאוד. היו לנו משברים ששאלתי נפשי למות. ותחשבי שתוך כדי המשבר הייתי צריכה לארח בבית הקטן שלנו עוד 5 ילדים שלו...

המצוקה המטורפת הזאת הולידה לי הבנה מאוד חזקה וברורה:

אם הזוגיות לא מקור כוח, אני מאתחלת את עצמי מחדש.

הילדים (המשותפים שלנו) צריכים אותי יציבה, ובשביל היציבות הזאת אני חייבת כוח. מה יתן לי כוח?

אם זה לא בעלי ולא הזוגיות- כל דבר אחר.

הייתי לוקחת ימי חופש מהעבודה, בכל משבר כזה.

נוהגת אל הטבע, מדברת עם ה', הולכת לבית קפה, מסבירה לעצמי מה המצב...

לפעמים הזוגיות היא פצע. ופצע צריך זמן ומרחק כדי להירפא.

היום הזוגיות היא מקור כוח בשבילי, אבל כמובן שיש אתגרים.

אז קודם כל מחזקת אותך שזה לא מדרון למטה. זה פשוט אומר שאתם צריכים כנראה הפרדת כוחות רגע.

להבין איפה הוא מתחיל ומסתיים ואיפה את.

להבין שאת היציבות הרגשית שלך את קונה מהפעולות שאת עושה.

להבין שהאהבה העצמית היא מקור בלתי נדלה לשפע.

להרגיע את הפחד.

יש עוד מטפלים טובים בעולם, והיקום הוא תמיד בעדך. ברגעי השפל הכי כבדים שהיו לי, זה החזיק אותי.

העולם בעדי, העולם תומך בי. בדרכים שאני לא יודעת, כבר התמיכה מגיעה. וזה לאט לאט.

אני מאוד מודעת לזה שזוגיות טובה זה בסיסי לשקט ושלום נפשי. בלי שטוב לך עם בעלך, ובלי שאת מקבלת ממנו אהבה וחום, מאוד קשה להמשיך ולתת לילדים ולבית. את עוברת למוד של הישרדות.

אבל כרגע זה המצב. בורי נקבל רגע את החושך. לא נאבק בו אלא נמצא דרך עוקפת. ואז נטפל גם בזוגי.

בהצלחה!

אני מעכלת..

לא לקחתי לעצמי רגע מנוחה כבר המון זמן!

ממשיכה לתפקד תוך כדי העומס ואין לי סבלנות לכלום... תודה על המילים המחזקות תבורכי. 

בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע.

חיזוק וחיבוק.

אני עצמי שיתפתי בפורום עשרות פעמים באנונימיות וקיבלתי כוחות. בסוף אנחנו מבינות היטב על מה אנחנו מדברות;)

ובטח ההורמונים של ההיריון לא תורמים...

חיבוק גדול! הלוואי שתמצאי בקרוב ממש מקום שטוב לך!

ואגב, אני הולכת הרבה פעמים גם לבדי למקומות כיפיים...

כל פעם הזזתי ברבע שעה

למרות שאם זה להקדים אז אולי זה לא כזה משמעותי כי זה לפני הזמן שהיית אמורה לקחת

יש לזה השפעה עלייך? מתחילים לך דימומים?

בגדול זה יכול לעבור חלק לגמרי

אבל יכול גם לא

אז זה מאוד תלוי מה את מכירה על עצמך.. לי נגיד זה לא היה משנה ולקחתי רנדומלי

אבל יש לי חברה שאם היא לא הייתה לוקחת באותה שעה ברזל! זה היה עושה לה כתמים..

ואז ההמלצה היא להקדים בהדרגה, חצי שעה כל יום

אוף.

נראה לי מחר בבוקר אקח ב12 וזהו.

תודה לכולן!

לא היתה לי בעיה של כמויות (וגם התינוק לא קיבל את החלב), אז לא עשיתי משהו מיוחד בשביל להגביר כמויות.

אף פעם לא שאבתי ממש כל 3 שעות.

בהתחלה שאבתי 6-7 פעמים ביום, בהמשך ירדתי ל 4-5 פעמים. הייתי שואבת כמות כפולה כל פעם.

אם יש לך מישהו שיעזור לך לשטוף כל פעם את הבקבוקים והחלקים של המשאבה, זה מאוד מקל.

עזר לי להתעסק במשהו תוך כדי השאיבה (טלפון, ספר), ולא להיות עסוקה בכמה יוצא.

היתה לי משאבה שמותאמת לשבת, ובשבתות חיברתי לשעון שבת.

בסוף השאיבה לעשות 2 דקות של סחיטה ידנית, זה מדמה יותר טוב את ריקון השד שעושה התינוק.

כמעט אף פעם לא היתה לי בעיה של כמויות (גם בהנקה אין לי).

כל התוספים והטריקים יכולים לעזור אבל הכי משמעותי זה לשאוב הרבה. בתחילה לפחות 8 פעמים ביום. אני שאבתי פשוט כל 3 שעות (ומצד שני לא התרגשתי אם פה ושם שאבתי פחות פעמים)

אשמח לשתף מניסיוני

זה מאד משנה באיזה שלב בחיי התינוק שואבים בלעדית

שואבת הרבה (כל 3 שעות, בלילה כל 5 אבל אולי אשתדל יותר).

אנסה גם להוסיף סחיטה ידנית בסוף.

אני לא זוכרת כמה קמתי אבל כל 3 שעות ימים בודדים בלבד. אחר כך פעם בלילה ואחר כך בכלל לא

התוסף שלקחתי בזמן חוסר היה mamaflow אבל אין לי מושג אם הוא עזר

בדקתי איתה ובפעם השלישית יצאה חיובית אחרי שלוש תשובות שליליות, והביוץ היה מאוד מאוחר, כמעט חודש

אם את מנסה קחי בחשבון שאם שלילי אז אולי מוקדםעדיין. עם זאת היא זולה אז לעיתים שווה את הניסיון 

שזה אומר 4 ימים לפני האיחור (בהנחה שמקבלים מחזור 14 ימים אחרי ביוץ. אני כותבת בהנחה, כי אין לי מחזור סדיר בכלל, אז אין לי אפשרות לחשב איחור...)
זה בדיקות מאוד מדוייקות.
ותמיד נתנו לי תוצאות נכונות.

אני גיליתי עם הבדיקות הרגילות של תשובה כנה, אבל יש להם גם כאלו שמכוונות ל4 ימים לפני האיחור, שכנראה הם יותר רגישות.

בדיקות ביוץ ביתיות, אז לא יודעת בדיוק בדיוק מתי הוא היה.

ביום ה10 הבדיקה היתה שלילית

ביום ה11 חיובי חלששש אבל חיובי

וביום ה12 כבר התחזק

כלומר כמה וכמה ימים לפני האיחור

יש כאלה שהילד ישן לילות באמבטיה 

ויש כאלה שזה רק ליציאות של שעה פה שעה שם

..

וגם - אם התינוק לא נולד קטן מידי, 

יש כאלה שמדלגות על שלב האמבטיה ומתחילות מייד עם טיולון שכיבה מלאה

במהלך היום כן הרבה בעגלה כי מסתובבת בבית וזה יותר נוח לי

יש לי מצפון מטורף כי שומעת מכולן שהדונה זה רק עד גיל 8 חודשים

עגלת יויו. היא תופסת פחות מקום מהדונה ושכיבה מלאה ונורמלית. הדונה מזעזעת בעיני לשימוש בתור עגלה קבועה

הייתה לי עם 2 ילדים והיה מצוין

החיסרון היחיד שיש בעיניי זה שצריך לקשור את התינוק אם את לא קונה את האמבטיה הקשיחה אבל מן הסתם גם הדונה ככה ..

היויו יציבה ומצוינת וחזקה למרות שהיא קטנה

אבל זה עדיין יותר שוכב מהדונה איקס

אם יש מקום ותקציב יש לה אמבטיה הכי קטנה שיש שלדעתי כן נכנסת בבית

הייתי בשילב לפני שבוע

יש לה הטיה, אבל לא שכיבה מלאה.

זה יותר בריא מסלקל אבל זה לא עגלת אמבטיה

ולילד שלי זה היה קטן בגיל חצי שנה- ז"א אולי יכלתי לדחוס אותו שם אבל זה לא יכל להיות המקום שבו הוא מבלה...

לצד השני אגיד שיש לי ילדה שבגיל שבועיים עברה לטיולון כי לא אהבה את השכיבה...

בעיני אם אין לך מקום אז טיולון זה לא רע בכלל! יש טיולונים עם שכיבה מלאה מעולים וקלילים,

לילידי חורף זה קצת קשוח

ואחיין שלי הבונבון הוא גם דובון🤪, רק בן חמישה חודשים ועוד רגע וכבר לא יכנס בדונה x

ובעיניי היא ממש לא תחליף לעגלת אמבטיה, התינוק כולו מכווצ'ץ' בה…

בתוספת מזרן. בלילה ישנו בעריסה, אבל במשך היום רק בטיולון. (מסייגת שעם הקטנה יותר זה היה קצת יותר מסוכן, בגלל הילדונת שמעליה... אבל בעיקר מכיוון שהטיולון נמוך, לא כי הוא לא יציב)

בעצם גם ארבעת הגדולים שלי לא היו בעגלת אמבטיה (אבל כן בעגלה ולא בטיולון), וגדלו מצוין...

לא רואה כל פלוס בדונה למי שלא מתניידת הרבה ברכב...

כדאי לעשות בדיקת דם כדי לדעת לאן פנייך.

כן יש רבנים שיתירו לך גם להפסיק הריון אם תסבירי את כל מה שכתבת פה שברמה הנפשית והפיזית את צריכה את זה.

אבל למיטב ידיעתי אם את חושבת על האופציה אז את צריכה מהר לוודא שזה באמת הריון ולראות דופק ורק אז אפשר להתחיל את התהליך

ולהבא - שמעתי שהורמונלי מגן יותר טוב מלא הורמונלי.

חיבוק על התחושות אני בטוחה שממש קשוח עכשיו 

הריון עם התקן הורמונלי הוא הרבה פעמים חוץ רחמי שמצריך טיפול מיידי

ואם זה ברחם- לא תמיד הם ממשיכים.

בקיצור, חשוב לבדוק מה קורה.

ואם את באמת בהריון- תמיד יורת קל להתמודד עם מציאות מאשר עם דמיונות... כשתדעי מה המצב תוכלי לבדוק הלאה אפשרויות

ונסיון טוב

אני חושבת שהייתי מתחילה משינוי בטרמינולוגיה

נכון, ההריון הזה לא מתוכנן, אבל ניתנה לך הבחירה ובחרת להשאיר אותו

האם את עדין חושבת שהוא לא רצוי?

אני חושבת שהניתוק הזה הוא עוד מנגנון השהיה למציאות שלא תכננת

וזה בסדר

תני לעצמך זמן

זה קורה

תנסי להכיל ולהבין את עצמך 

אין כאן אשמה

שהוא יוולד באופן אוטומטי את תראי כמה שתאהבי אותו

זה נדיר נדיר שלא

בשעה טובה !

כי לא חוויתי הריון כזה. 

אבל אני כן כמו שתיארת בנושא של החיבור לילד. גם בהריון רצוי, אני לא מרגישה שיש לי תינוק, לא מדברת אליו זה מרגיש לי מביך וטיפשי, אין לי חיבור איתו, ההריון מכביד ומעיק עליי וזהו רוצה להיות אחרי. ברור שאני זוכרת שיש שם תינוק, וזה משמח אותי שיהיה לנו תינוק, אבל אני לא מרגישה שיש לי תינוק איפשהו בשלב הזה.

אחרי הלידה אני אוהבת אותו מאד ומצויין לי עם זה.

את כותבת בעצמך שזה תגובה שאת מכירה על עצמך. נכון שזה לא אותו דבר, הריון לא רצוי. אבל לפחות אל תבהלי שזה אומר משהו נורא שיקרה אחרי.

יש דרכים לעורר את הרגש, אולי לקנות בגדים מתוקים או אקססוריז. אולי לראות קצת סרטונים על תינוקות מתוקים ודברים כאלה...ואם לא מתעורר - בעז"ה אפשר גם להתפלל על זה כמובן, אבל בעז"ה יתעורר אחרי הלידה, כשיהיה לך תינוק ולא רק בטן.

להתחיל לדבר אל התינוק גם אם זה מלאכותי, לקנות דברים ללידה- דברים לבייבי ודברים מפנקים בשבילך, להתרכז בתנועות, לחשוב על הלידה... ממש לדחוף את זה בכוונה כדי להתחבר להריון.

ועוד משהו שלי עזר ממש- להחזיק אחיין ניו בורן. זה גרם לי להתגעגע למתיקות הזאת ולהיזכר כמה אני אוהבת תינוקות קטנים😍

(אצלי זה לא ממש היה הריון לא מתוכנן, אבל כן הריון שנכנסתי אליו לפני שטיפלתי בדיכאון אחרי לידה של הלידה הקודמת, ולא באמת הרגשתי מוכנה נפשית ולקח לי זמן להתחבר... ואחרי הלידה התחברתי אליו בשניות ואני מאוהבת באיש הקטן הזה😍😍)

במהלך ההריון, רק לאחריו, וגם זה השתנה בין הלידות, באחד ישר עם הלידה ובשני לקח זמן.

ובטח כשזה לא מתוכנן זה מורכב יותר🤍

החוסר חיבור הוא נתון קיים אבל התחושות שלך לגביו-  האשמה, סטרס, חרדה שזה לעולם לא ישתנה כמו שהיא סיפרה (חסר טאקט מצידה)

כל אלה - כבר בשליטה שלך.

לא לדחוק לחיבור, יש סיכוי גדול שזה יגיע עם הלידה.

בלידה מופרשים הורמונים כמו אוקסיטוצין שמשפיעים על החיבור בין האמא לתינוק.

הוא מופרש גם בהנקה וגם ככל שמחבקים ומטפלים בילד.

לכן לרוב התחושה של החיבור מגיעה רק אחרי הלידה.

ובמקרים מסוימים גם אחרי הלידה תרגישי ריחוק, וזה בסדר, תני לעצמך זמן ואל תדחקי.

אם תרגישי שאחרי תקופה זה עדיין לא מגיע, תטפלי בזה, אבל כרגע תחזיקי עד ללידה,

אל תרוצי עם החרדה שאולי גם בגיל 15 לא תתחברי.

הוא בא בטיימינג לא טוב, אבל האמת ששמחתי בו.

ואני מאוהבת בילדה הזאת! האהבה של החיים שלי!

ומכירה עוד הרבה כאלה. 

להתחבר כל כך בהריון

הכל בסדר גם אם לא

ושבר שני, יכול להיות שאת חווה ניצוק מסוים מההריון כי הניתוק בא לכסות על רגשות רשים יותר שיש לך סביב ההריון הלא רצוי והעובדה שמגיע תינוק.

רני חושבת שאת צריכה לתת לעצמך להרגיש כל דבר שעולה בך, גם רגשות קשים

אחרי שתתני להם לגיטימציה ומקום הם יוכלו להתאוורר ולאפשר מקום לרגשות נעימים יותר להגיע

לקח לי זמן להתחבר לתינוק

אבל היום הוא בן שנה וחצי 

וחד משמעית הילד הכי אהוב שלי...

אני לא מדברת עם העובר וקוראת לו שם

זה מביך אותי...

נכנסתי להיריון צפוף (בשבילי) עם מניעה

זוכרת שדחיתי ממש את בדיקת ההיריון, עד שזה כבר היה ברור מעל לכל ספק..

ממש פחדתי שלא אספיק לתת לאחרים מספיק תשומת לב.

הזמנתי דולה, כי רציתי ללדת טבעי

היא אמרה לי שזה הזמן להתחבר ולא התחברתי

והרגשתי שמרגע שהוא נולד התאהבתי בו, כבר בבית החולים כשהיינו רק שנינו לבד.

השנים הראשונות היו מאתגרות ושמחות והוא ילד דורש

והיום כשהם גדולים וצפופים וחברים ברור שלא מוותרים על זה ואוהבים אותו מאוד.

מאחלת לך להתאהב בו ושהיה בקלות ובשמחה

קודם כל שולחת לך מלא כח!

לגבי הסוף - שמעתי מאות סיפורים של נשים שנכנסו להריון לא מתוכנן והן אוהבות את הילד עד כלות הנשמה. אז יש אישה אחת שלא מחוברת, זה לא אומר עלייך כלום, זה יכול לקרות גם עם הריון רצוי ומתוכנן. ממש אל תתני לזה להכנס ללב שלך.

דבר שני , בתור אחת שעברה חמש לידות ב''ה, אף פעם לא קראתי לבטן /עובר בשם, אף פעם לא דיברתי איתו ישירות, הרגיש לי מוזר, מגוחך...

וגם לא ארגנתי תיק לידה עד הרגע האחרון כי היה לי קשה לעכל שהולך לצאת בנאדם, משהו בי לא מעכל ולא מתחבר עד ללידה, וכשהם יצאו מיד התרגשתי ושמחתי ואהבתי. זה מאוד לגיטימי לא להתחבר לעובר, הוא נסתר ונעלם וקשה להתחבר ככה. 

מה שעובד לי בסיטואציות כאלו זו ההבנה שאני בונה לעצמי נרטיב, ומה שאני אשנן, במידה רבה, הוא שיהיה.

אמנם לא היה לי הריון עם מניעה, אבל בסיטואציות אחרות, זה עזר לי.

למשל: לפני לידה 1 חשבתי ודיברתי על כמה קשה לגדל תינוק, וכמה יהיה קשה להיות אמא צעירה.  היה קשה...

לפני כל לידה בהמשך החלטתי שאני רק חושבת חיובי- איזה מתוק זה ניובורן ואיזה כיף וכו וכו והיה הרבה יותר קל וכיף הגידול.

אז במקרה שלך, לחשוב איזה מחשבות יחזקו אותך ויעזרו לך: אולי, איזו שליחות שה' בחר בי להיות אמא לכמה ילדים, איזו מתנה אני מביאה למשפחה ולעולם או כל

כיוון אחר שמדבר אלייך, ופשוט להתחיל לדבר ככה.

למשל

שאלה: איך עובר ההריון?

תשובה: -וואלה קשוח ככה צפופים אבל זו מתנה מטורפת וזכות ענקית

ומה שמדברים, וחושבים בסוף מחלחל פנימה.

עדיין יש כמובן זמנים מאתגרים, אבל ברגע שהנרטיב חיובי, יותר קל, וכל סיטואציה נתפסת במשקפיים יותר ורודים 

התקשרתי לאמא שלי בוכה כשיודע לי...

והיום היא בת 4 הדבר הכי מושלם בחיים שלנו והוסיפה לבית הרבה הרבה אור ושמחה 

ומי שקם יכול לישון שם.

לפספוסים בלילה ללכת לרופא ילדים ולברר על מינרין או פעמונית.

הפספוסים לא מצריכים רופא/מנירין (פעם בשבועיים..)

והמזרן אצלינו בחדר שמנו אבל האמת שזה מפריע לי בכל מקרה שישנה אצלינו.

אין דרך לעזור לילדים לישון טוב יותר?

ולחזור לישון לבד, נגיד עם מתעורר לבקש מוצץ- אז להרגיל אותו שהוא לוקח מוצץ לבד

ולדאוג שיהיה נעים לילדים, אם קר הם מתעוררים יותר.

ואצלי אישית אני לפעמים רואה שבתקופות שאני יותר עמוסה רגשית הילדים קמים יותר. נראה לי שהם מרגישים אותי וזה גורם להם לחפש יותר קרבה בלילה, או משהו כזה.

אנחנו באמת בתקופה קצת מורכבת...

לגבי הקטן-

דבר ראשון מאוד חשוב שיהיה רק מים

כי עושה עששת

וגם ככה פחות שותים

דבר שני לנסות מה שאפשר שלא יקום רטוב- היתה תקופה ששמנו להם 2 טיטולים, אחד על השני כדי שלא יקומו רטובים.

בטיטול הראשון עושים קרע קטן באמצע , במעטפת שלו ועל זה שמים עוד טיטול.

עוד אופציה זה ב11 -12 כשאת הולכת לישון להחליף טיטןל

לגבי בת 3

לדבר על זה, לעשות טבלה אולי עם מדבקות שנשארת במיטה שלה- אפשר לשים לה מוצץ, בד או מה שמרגיע...

או פשוט לשים מזרון לידכם.

לגבי בן 6

לדבר על זה כמו שכתבו לי בשרושר שפתחתי על הרטבה בגיל 8, 

שזה לא תלוי בו וזה עניין פיזיולןגי, להכין לע ליד המיטה מגבת , סדין ושמיכה ופיג'מה נקיים

ולהסביר לו שאם קם רטוב צריך להוציא את הסדין והשמיכה והפיג'מה ולזרוק ליד המיטה, לשים סדין או מגבת על המזון או שניהם,  ולקחת שמיכה ופיג'מה  נקיות מהערימה , 

אבל האמת אם זה פעם בשבועיים זה לא אישיו, עדיף להתמקד רק בהרבה דיבור במהלך היום, בזמנים רגועי  על זה שזה לא אשמתו ולא בעיה וזה בסדר גמור וזה קורה לילדים הרבה יותר גדולים ממנו
 

תנסי כי אי אפשר לקום כל הלילה זה מתיששש ויש לך עוד תינוק בע"ה לקום אליו הרבה...

הקטן עובר איזה משבר זהות עם המטרנה

4 ימים הוא מחרים אותה (ואז לא יודע איך להרדם, וכשמתעורר- כבר קרה שיצאתי איתו לסיבוב ב3 בלילה!!

 כי הוא לוקח אותי לדלת ומבקש טיול והוא בוכה מרורות ואני חצי ישנה אז אין לי שום רעיון יצירתי איך להרגיע אותו...)

ואז הלילה אחד שותה את הבקבוקים של כל השבוע, זה נהיה החלק הקל. אני משערת שלבקבוק הראשון מתעורר נניח כי צמא, ואחר כך מתעורר מאי נוחות של הטיטול הרטוב פשוט אחרי שהתעורר ככה רגיל להרדם.

למה ילד בגיל הזה מתעורר?? יש חלומות רעים? לפעמים מרגיש לי שהוא בסיוט.

הוא לא מסכים לקחת דיסה כדי לישון טוב יותר. והוא אוכל סבבה לדעתי, לא חושבת שהוא רעב.

לא קר בחדר, אין אור מפריע ואין רעש. סתם מדי פעם הוא מקיץ.

בת השלוש נראה לי מבצע זה רעיון טוב! היא מאוהבת בגננת שלה אז נעזר בה לפתקים וכו'.

והגדול כן אנחנו מדברים על זה ומסבירים שגם אנחנו הרטבנו וכו', באמת הוא מסוגל טכנית לטפל בעצמו ברמה סבירה עד הבוקר אם קורא לנו זה רק מהאכזבה.

למה ילד בגיל הזה מתעורר? לא יודעת מבחינתי זה פשוט עובדה נתונה, לא קר לו והוא לא רעב הוא רק רוצה חיבוק.

המציאות שלי ממש דומה לשלך, בן ארבע וחצי ובן שנתיים, בתקופה קצת מורכבת בבית ושניהם מתעוררים המון המון בלילה, +אוטוטו צריכה ללדת. בן השנתיים לפעמים עובר לישון במיטה שלי, בן הארבע לפעמים מחליט שבוקר עוד לפני חמש (אבל הוא לא מחליט שבוקר אלא שואל אם כבר בוקר, כשאני עונה שעדיין לילה חוזר יפה למיטה אבל כל רבע שעה קם לשאול אם כבר הגיע הבוקר).

מה אני עושה? קודם כל אין לי ציפיה לישון לילה שלם. אמנם הגדול כן ישן כבר לילות שלמים וגם הקטן לפני התקופה הזאת כבר היה ישן לילות שלמים, אבל אצל שניהם זה הגיע בסביבות גיל שנתיים, הרבה אחרי שגמלתי מהנקות לילה עוד הייתי קמה בלילה גם עם הגדול וגם עם הקטן.

משתדלת ללכת לישון מוקדם כי יודעת שהלילה יהיה מקוטע.

נעזרת בבעלי (לרוב לי יותר קל לקום ממנו ואני גם יותר מתעוררת מהילדים, אז אני מבקשת ממנו לקום רק כשזה יותר מדי בשבילי והוא תמיד נענה כשאני מבקשת).

דואגת למוצצים זמינים, מכניסה למיטה שלי אם נראה לי שזה יגרום לי לישון יותר במהלך הלילה (אבל זה יהיה בעייתי ממש אחרי הלידה, גם יהיו מיטות מופרדות אז יותר קשה להכניס מישהו בלי ליפול וגם יהיה תינוק מהצד השני...)

אני לא עומדת בזה!

לבעלי יש עומס לא נורמלי

הוא מתפקד את כל הבית כי אני לא בכושר פיזי בגלל ההריון

פלוס הסדר יום שלו שמראש מאד עמוס.

הוא קם פעם- פעמיים, אין לי לב לבקש ממנו יורת מזה

ובן שהנה וחצי שלי אינמצב לישון איתו במיטה הוא זז כל הזמן!!!

חשבתי שילדים שמוצאיים הרבה אנרגיה ביום בלילה לפחות צריכים לצבור אנרגיה

אצלו זה לא קורה..

ואמרתי לה שאם היא חוזרת למיטה אני כותבת לה פתק לגננת\וזה עבד!

אמנם קמתי למלא לה בקבוק מים

אבל תכלס נשארתי במיטה שלי לבד עד הבוקר

תודה!

(ועל הדרך הפלתי את הצ'וםר על הגננת חחח... היא מתגמלת על כל פתק- מקריאים בקול וכל החברות מוחאות כפיים

אוני עובדת בכתיבה כל היום)

חבל על האנרגיות לטעמי.

ילד בן 6, שימי לו סדינית ושמיכה, תגידי לו שזה בסדר לפספס ובבוקר קמים להחליף.

בת 3, שימי לה מזרון לידך, תגידי לה שהיא יכולה לבוא בתנאי שהיא באה בשקט בשקט. ושתביא את השמיכי איתה שלא יהיה לה קר.

זה כן מעיר כשנכנסים אלייך לחדר, אבל זה לא שאת צריכה לקום.

בן השנה וחצי- אין לי פתרון. מבחינתי זה גיל שקמים בו בלילה וזה חלק מגידול ילדים. כן אפשר להעביר אחריות לבעלך לקום אליו בלילה.

אפשר להחליף לו מידה בטיטול שיספוג יותר במהלך הלילה.

ניובורן- ללמוד להניק בלילה בשכיבה.

דווקא עם הראשונים זה פחות קריטי, בילדים הבאים זה הצלת נפשות.

תשתמשי במתחברת. בהתחלה צריך לתרגל את המיומנות ואז זה זורם.

אם תצליחי עם כל אחד מהילדים לגרום לו להמשיך לישון בקטע טוב, תחסכי את כל הקימות האינסופיות.

אם מנסים להרגיל אותם לא לקום בעצמם, ולא בקטע טוב, הרבה פעמים זה גורר בכי ועצבים ועוררות יתר של כולם בשעות שצריכות להיות יותר שקטות ויותר באווירת שינה..

כמה חודשים אחרי הלידה, תוכלו להתחיל תהליכים יותר רציניים של הירדמות עצמאית וגמילה מבקבוק בלילה.

הייתי מנסה שוב בעוד כמה ימים, מסבירה לו ברובע, כששניכם במצב רוח טוב, ומתרגלת ביחד איתו.

אולי הוא פשוט לא נחשף לזה מספיק.

בגן של גיל חמש לומדים מתכונת (מה שאת מנסה לעשות איתו)

זה ממש תחילת שנה

זה בפני עצמו בוודאות לא סיבה לחשוד בלקות למידה, אלא אם בכללי יש לו עוד קשיים.

יש פה כמה דברים

הוא מכיר את כל הצבעים?

הבין את העקרון לפיו צובעים?

זה יכול להיות אלף דברים (זכרון עבודה, לוגיקה, חשיבה חשבונית.. עברו כמה שנים טובות מאז עסקתי בתחום)

אבל אם זו פעם ראשונה אז זה לא אומר כלום בפני עצמו

אבל עח המחשה חזקה יותר.

למשל מכונית, מגנט, חיה, מכונית, מגנט, חיה..

תראי אם פה הוא מצליח.

תעשי משחק נשיקות,

היא אומר איפה לפי הסדר ואת מביאה נשיקה.

מצח, לחי, סנטר, מצח, לחי, סנטר.

אם את זה היא כן מצליח אז תעלי רמה:

נגיד לבנות מגדל מקבלות:

אדום, צהוב, ירוק, אודם, צהוב, ירוק.

אם את זה הוא מצליח תעברי לחפץ קטן יותר, למשל פטריות.

אם מצליח לעבור למדבקות,

רק אחרי שמצליח מדקות לחזור לצבעים.

אם לא מצליח, חוזרים אחורה לקל יותר.

אם מצליח, מעלים רמה.

חשוב שתעשו תור את, תור היא, שלא ירגיש במבחן, אלא מתוך משחק פעם הוא אומר את הסדר, ופעם את.

(ללא רקע מקצועי בתחום)

לק"י

מצטרפת לשאר- לתרגל שוב ושוב. סביר להניח שזה ייקלט.

וגם אם לא, אם זה הדבר היחיד שקשה לו בתחום, אז לא הייתי נלחצת.

דגם של 3 צבעים אחד אחרי השני הוא מורכב ודורש תרגול יותר מפעם אחת.

ולגבי החברה, האם יש לך הכשרה מקצועית? ממש לא הייתי מתרגשת ממה שהיא אמרה

דייסה מהירת הכנה עוברת תהליך עיבוד

אין מה לעשות...

יותר טוב/בריא משל מטרנה. בפער פחות רכיבים מיותרים

ויחסית ממש רכיבים טבעיים ובריאים..

אבל זה היה די מזמן (3+ שנים)

יש להם חלק דייסות שמכילות מספר רכיבים ספורים