פורום הריון ולידה (עמוד 1132)

באמת יקר.
מקווה שזה יעבור

תודה

בדיוק גילינו שלקטנה יש נוזלים באוזן. יש לך ניסיון עם המכשיר הזה?

יעיל לנוזלים?

ועוזר לנוזלים.
זה לא עוזר אם יש משהו קבוע שגורם לנוזלים כמו שקד שלישי

ואז להצמיד מאחורי האוזן
זה סופח נוזלים..
כמובן בזהירות


אצלנו עכשיו מאוד מאוד עוזר לילדה סמבוק מהפרחים שלוב מייבש את הנזלת ב"ה


פתאום אני קולטת שאולי הכל בכלל לא קשור לנזלת.. אז רופא של בעלי אמר לו להשפריץ חזק עם נטוש במקלחת לתוך האוזן
ועוד אופציה לרסס מים מעורבבים עם קצת שמן זית לתוך האוזן
אבל שתי האופציות נשמעות לי קצת מפחידות
לא ניסינו..
בהצלחה ממש❤️

באמת נשמע קצת מלחיץ. מקווה שיעבור...

בינתיים מרחתי לו אקווה קרם, נראה לי שזה עזר קצת.

למרוח קרם כלשהו

ובערב זה מחמיר עד לרמה שהיא לא יכולה ללכת לישון.
היא אומרת: "אמא מגרד לי הכל בו זמנית, הגוף הראש ואפילו העיניים"

מתי יש לך תור לרופא?

אבל בטח צריך איזה רופא אלרגיות

או אולי להתייעץ עם האחיות?

אבל בטח צריך איזה רופא אלרגיות

החלפת א.כביסה?מרכך?

האמת שלבעלי גם לפעמים יש את הגירודים האלה הלא פוסקים במיוחד אחרי שאוכל מתוק..נראה לי זה משהו גנטי..

עם חום
למה אמרת דלקת בדרכי השתן?
בחיים לא בדקו את זה לאף ילד לשי

אין לי ניסיון ב"ה. אבל מקרובות משפחה שמעתי שזה לפעמים תסמין לדלקת בשתן. שהחום עולה בערב.

ליתר ביטחון

שאין לי יכולת להפסיד.
אין מחר גם תורים טלפונים 🤷🏻‍♀️

הזוי אם זה ככה... גם אצלינו היה ככה ובגלל זה עברנו קופה

אבל כבר אין לה תורים למחר.
אז אני אולי יכולה להתקשר בבוקר (בתקווה שיהיה מענה במזכירות) ולנסות להידחף.. העיניין שזה לא נראה לי דחוף כל כך.. אז מתלבטת כי זה מעמיס על מי שכן קבע תור וגורם לו לחכות..
בדרכ התורים ממש ממש סבבה.

אם היא חושבת שצריך

מה גם שבמשך היום היא שמחה וחיונית. אי אפשר לחשוב שהיא אולי חולה..

לא נראלי כדאי לחכות עוד יום
ולא נכנסת אף פעם לשיקולים שאם ייתקע מישהו שקבע, אולי מיהשו יבטל?
אולי בכל מקרה התור היה מתארך?...

זה שזה עולה ויורד זה לא סימפטי...

הייתי לוקחת לרופא

מכל מיני סוגים

הייתי הולכת למרפאה. אל תזניחי..

בתקווה שבעלי יוכל לקחת ושלא נצטרך בעזרת ה'

דלקת ריאות לא מזמן. במשך היום הוא היה נראה בסדר ושיחק והכל, ואז אחה"צ-בערב היה פתאום נשפך ונרדם.
יש לגשת לרופא אם מחלה לא עוברת תוך שלושה ימים.
רפואה שלמה ובשורות טובות!

אבל אני מחכה פה כבר שעה וחצי🤦🏻‍♀️ והיא מאבדת את הסבלנות שלה..
והרופאה מכניסה קודם את מי שיש לו תור, שזה הגיוני אבל אין לי כוח לחכות עוד..

לק"י

שעות הקבלה....
מקווה שיווצר חור פתאומי בלו"ז וידחפו אתכן לשם.

רק בריאות!

והכניסה אותי בין התורים..
דלקת אוזניים.. מזל שיש לי אנטיביוטיקה בבית..

מכאבים..
שמתי לב טיפות אוזניים, היא נרדמה. התעוררה לפני חצי שעה ומאז בוכה שכואב לה.
לא מוכנה שאתן לה אקמול. או לשתות תה.
מותר לשים לה שוב טיפות אוזניים? שמתי לפני שעה וחצי..
בנתיים היא רק שוכבת עלי ובוכה..

ודוחפת במזרק ללחי הפנימית כל פעם חצי מל.. עדיף משהו מרוכז נגיד אייבו של נורופן,
ובכלל אצלי מקיאים את האקמולי בדרך כלל אז נותנת נורופן..

ובכללי אצלי זה סימן שצריכים אקמול אם הם לא רוצים,
אם הם מבקשים אקמול סימן שלא חולים😅

לקחת את כולו.
את הסרטון אני שומרת לעוד שעה שאני ארצה ללכת לנוח קצת..
נתתי נובימול שהוא מרוכז..

ממש חשוב שתנוחי❤️❤️

תרופות שונות.
וגם לנורופן יש מרוכז.

לק"י

לבת שלי זה עזר.
אבל לא יודעת אם היו לה כאבים חזקים, ואם זה עזר פסיכולוגית או עזר באמת.

אפשר לשים בבקבוק מים חמימים ולשים על האוזן.

גם אצלי מקיאים את האקמולי/נובימול

רק נורפן בטעם תפוז. אוהבים ומבקשים עוד...שובבים

גם אקמולי, גם נובימול וגם נורופן. פשוט נורופן נתתי לה בבוקר אז לא יכולתי עדיין לתת שוב.

וכל כתבה כזו מערערת
וכל מידע שיש לו איזשהו נתונים שיושבים לנו על הרגש האימהי מתקבלים כעננה שחורה על הנפש וקשה מאוד להתעלות מעליה
לכן באופן אישי אני נמנעת מלקרוא כתבות.
ממש מכריחה את עצמי שלא להיכנס לכתבות.
הגנה הרמטית גם כשזה הכי מעניין וגם אם זה תפס לי את העין
כי גיליתי שאח"כ אני תמיד מצטערת על זה

כי גיליתי שברגע שאני נחשפת כבר מאוד קשה

קשה מאוד להכיל את כל מה שקורה ואת מה שזה מציף בנו... לא פשוט בכלל בכלל.

 

מצרפת לך תגובה שכתבתי היום כמה שרשורים מעלייך בדיוק על המקום הזה של הפחד הגדול והחרדה:

 

חיבוק גדול גדול יקרה ❤ - הריון ולידה

 

תרגישי טוב יקרה!

רק רק בשורות טובות ב"ה 🙏❤

וואי, כל הרגעה שתלויה בנתינת סיכוי לאסון לקרות גומרת אותי יותר.
ממש מרגישה קרובה להתקף חרדה

צריך לראות איך בכל זאת אפשר לעזור לעצמנו להירגע.
אולי לדבר עם אשת מקצוע שתלווה אותך לפחות בתקופה הקרובה?

ואיך את הבוקר?

זה באמת חזר בלילה?

 

אני ממש חושבת שאנו חיים במציאות חיים לא נורמלית במיוחד בתקופה האחרונה.

(כבר שכחנו מהקורונה ואז כל המרעין בישין האלה... באמת אין מילים. פשוט אין. שהקב"ה יאמר די לצרותינו ובמהרה ממש).

אולי יקרה אם לא עוזרים לך הדברים בצורה טובה נסי לקבל חיזוק ותמיכה בעולם האמיתי מאשת מקצוע, עם מיקוד לחרדות ולפחדים.

מגיע לך כ"כ כ"כ חיים רגועים ושלווים כמה שאפשר ואיכות חיים טובה ורווחה נפשית שלמה ב"ה!

 

חיבוק גדול גדול

ושיהיו רק רק בשורות טובות ב"ה 🙏❤

האמת שזה חוזר כל לילה. ב''ה העובדה שהרעידות הפסיקו ב''ה- עוזרת קצת להתמודדות.
אבל הפיגועים עם אותה השפעה פחות או יותר
לצערי אין לנו כסף לטיפול,זה עסק יקר

איזה קשה זה לחוות כל לילה את הסיוט הזה ממש.

 

אולי כדאי לנסות טיפול דרך הקופה? הוא מאוד מסובסד יחסית.

או דרך עמותת חיים של טובה?

אירגון אחר?

 

 

הבריאות הנפשית היא ממש א' ב'. הרווחה הנפשית שלנו כ"כ יקרה וחשובה שהיא צריכה להיות בראש ראש סדר העדיפויות.

ולראות איך מצליחים כן לגייס לכך. אם זה דרך הקופה, דרך עמותה, דרך מטפל שלוקח פחות, דרך הלוואה, דרך תמיכה ועזרה כלכלית, דרך צמצום במשהו אחר - כי את והבריאות והרווחה הנפשית שלך מעל הכל!

ממש כמו אם זה היה חלילה ניתוח בגוף היינו מגייסים הכל, כך אנו צריכים להתייחס גם לנפש.

זה פשוט החיים עצמם.

לחיות אותם עצמם, באיכות חיים, ברוגע, בשלווה, בתפקוד טוב, עם רווחה נפשית,

ולא לחיות "לידם"

קודם כל עבורנו

וגם כמובן עבור ילדנו,

בן הזוג,

המשפחה,

ובכלל שאר העולם כולו.

ממש "וחי בהם".

ו"נשמרתם מאוד *לנפשותיכם*. לנפשותיכם דווקא. כמה כמה הנפש שלנו חשובה.

 

חיבוק גדול גדול גדול והמון כוחות ותמיכה

שתראי רק טוב ב"ה בקרוב ממש, בגלוי, בחסד ובשלמות ❤❤❤

אתמול נירדמתי רק ב3:30 לפנות בוקר, כי רציתי להיות בכוננות שאם משהו ינסה ליפרוץ לי לבית,  או תהיה רעידה אני מייד אשמע ואוכל ליברוח עם הילדים.

זה ניראה לי מאוד טבעי להיות בחרדה מכול המצב.

אני גם חווה מצב דומה לפותחת, אבל אני תמיד מרגישה שככה זה כולם סביבי (וגם פה בפורום, הרבה נשים משתפות על כאלו תחושות) ושיש סיבה מוצדקת לחרדה, ולכן אני מרגישה מוזר ללכת לטיפול.

 

אבל אולי לא רק. בעיניי אם אנו מרגישים פגיעה ברווחה הנפשית שלנו זו סיבה מספיק טובה כדי לקבל תמיכה, ליווי, כלים ומקום להכל.

אם את מרגישה שאת לא זקוקה לטיפול וזו באמת תגובה מאוד נורמלית למציאות הלא נורמלית שלנו וזה חולף תוך כמה ימים אז באמת יכול להיות שזה לא מצב שמצריך טיפול.
כי באמת אנחנו במציאות קשוחה כ"כ וכואבת כ"כ אובייקטיבית

אך אם את רואה שזה כן פוגע לך בתפקוד היומיומי,
או פוגע לך בשינה,
במצב הרוח במשך היום,
במצבים שהתפקוד שלך יורד,
שהפחד משתלט,
שזה נמשך ולא עובר נניח תוך שבוע,
או כל דבר אחר - זה יכול להצביע על מקום בו עזרה מקצועית טובה תוכל לעזור ב"ה 🙏

תרגישי טוב יקרה
ושה' הטוב ישמור על כולנו 🙏❤️

בס''ד

 

קודם כל, אני רואה שכתבת את כל זה אתמול בלילה. אז אני מקווה שהבוקר את כבר קצת יותר בטוב. בלילה הרבה פעמים הכל מתעצם לנו ובבוקר השגרה הברוכה שוב כאן ומעסיקה אותנו, אנחנו יותר מוסחים, ואור היום קצת מרגיע לנו את הדברים. אז אני מקווה שכך גם איתך ועכשיו את קצת יותר רגועה ושלווה.

 

אני רוצה לנסות להגיב על מה שכתבת: ''וואי, כל הרגעה שתלויה בנתינת סיכוי לאסון לקרות גומרת אותי יותר.'' אם את מרגישה שאת לא רוצה לקרוא, תרגישי הכי בנוח לדלג!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז ככה... לפני שנים, היה משהו שגרם לי לחרדה עצומה. משהו שממש ניהל אותי והפחיד אותי מאד. וכל פעם, כל פעם, חיפשתי אישורים ותעודות ביטוח שזה לא יקרה. הבעיה הגדולה היא... שלצערנו תעודות ביטוח כאלה לא קיימים. ולכן, לא היה לי סיכוי להירגע ולהרפות מהפחד הקיומי הזה. זה נמשך ככה הרבה מאד זמן. 

 

עד שמטפלת שהלכתי אליה אמרה לי שמה שאני צריכה, זה להגיע למקום שבו אני אקבל שזה אכן יכול לקרות לי - ושאם זה יקרה לי, אני אהיה בסדר בע''ה. בהתחלה, הרגשתי איך כל המערכות שבתוכי מזדעקות וצועקות לי ''לא להשקיב לה, לא להקשיב לה!!!''. מן צורך כזה לאטום את האוזניים עם כפות הידיים ולשכוח מהמשפט שהיא אמרה לי. ולקח לי המון זמן (נראה לי ברמה של חודשים), עד שהרעיון הזה התחיל לחלחל פנימה.

 

היום, אני ממש מאמינה שזאת דווקא הדרך הכי חזקה להתמודד מול הפחדים שלנו. כל עוד אנחנו עסוקות בלחפש תעודות ביטוח שלנו זה לא יקרה, אנחנו ממשיכות לסבול. מכיוון שעמוק-עמוק בפנים, אנחנו כבר יודעות (כי ראינו דבר אחד או שניים בחיים) שאסונות קורים - אסונות פרטיים, אסונות ציבוריים... ולכן, המוח החכם שלנו לא באמת יכול ''לקנות'' את זה.

 

לעומת זאת, כשאנחנו אומרים לפחד שהוא דובר אמת, ואכן קיימת סכנה כזאת, לפחות בתיאוריה, המוח מסכים להקשיב לנו. כי הוא יודע שאנחנו דוברים אמת הפעם. אחרי שהודינו באמת הזאת, שהרכנו ראש וקיבלנו את העובדה שהכל יכול לקרות ח''ו, אפשר להתחיל לענות לעצמינו ולהתעודד בצורה עמוקה הרבה יותר.

 

איך?

 

* אפשר על-ידי האמונה שהכל לטובה ושכל מה שה' עושה הוא מדויק ומושגח ובוודאי טוב.

 

* באופן אישי, מה שמחזק אותי, זה לזכור שיש ריפוי בעולם. אנשים עוברים כל מיני דברים. ויש גם המון אנשים שמצליחים לקום מן ההריסות של חייהם ובונים מחדש. אז היינו רוצים ששום רע לא יקרה לאף אחד. אבל אחרי שזה כבר קרה, מדהים לראות כל מיני אנשים שיצאו רגישים, חזקים וגדולים יותר ממה שהם היו פעם. אנשים שממנפים את הניסיונות שהם עברו כדי להוסיף טוב סביבם ולכל העולם. וכן - ביניהם גם אנשים שמחים ומאושרים. עם פצע בלב, כמובן, כי יש דברים שנשארים כנראה. אבל *יחד עם זאת*, אנשים שמצליחים להיות באמת מאושרים. (ניסיתי לחפש לך ראיון של הרב ישראל מאיר לאו, אבל לא מצאתי. בראיון הוא מסביר שהוא אדם אופטימי. דווקא מתוך כל מה שהוא עבר. זה סרטון ממש מאיר עיניים).

 

ושזאת המטרה שלי. לבנות את עצמי, יום-יום, כאדם חזק, עם חוסן נפשי כמה שיותר גדול. לבנות את עצמי, יום-יום, כאדם שמח, עם אמונה גדולה בחיים, בעולם, באדם ובה'. זה טוב תמיד להיות עם תכונות כאלה, גם כשלא קורה שום דבר. אבל אם ח''ו יקרה לי או ליקרים לי משהו, זאת ההשתדלות הכי משמעותית שאני יכולה לעשות כדי למקסם את הסיכויים שאני אהיה בסדר בע''ה.

 

אני לא יודעת אם קראת בסוף.
וגם אם כן, אני לא יודעת אם היית במקום שיכולת לקבל דברים כאלה כי בסוף יש בחרדה גם ממד לא רציונלי. זה יושב על הרגש ולכן הסברים יכולים לעזור מאד, אבל זה לא תמיד מספיק.
הלוואי ואם קראת, זה כן היה לך טוב ❤️
הלוואי וזה פתח איזשהו כיוון נוסף שיוכל לסייע לך להתמודד עם כל מה שהלב שלך מוצף.

ואם קראת עד כה והיה לך טוב, אז הנה גם התגובה ש@שמש בשמיים היקרה (תודה רבה על התיוג!) הזכירה:



הפחד שלך הוא אמיתי ממש! לצערנו הרב יש מציאות כזאת של רעידות אדמה, וזה דבר נורא ואיום.

מה שעוזר לי זה - להחזיר את עצמי להווה, כל הזמן. עכשיו אני בריאה? בעלי בריא? הילדים שלי בריאים? זה מה ש*אמיתי*. כל השאר דמיון. אמנם בתיאוריה הכל יכול לקרות, אבל למה לתת לדברים היפותטיים, שבאותה המידה עשויים גם לא להתרחש לנו אף פעם, לקלקל לנו את מה ש*כן* יש לנו?

ה׳ נותן לי היום חיים, משפחה, בית ובריאות. כשאני עסוקה במה שאני עלולה לאבד ח״ו, אני כביכול מאבדת את כל הדברים האלה כבר עכשיו. כי הדמיון מאד חזק והמראות שהמוח שלנו מייצר ממש משכנעים ושואבים, עד כדי כך שאפשר לחוש בגוף ממש את הדמעות ואת הצער הבלתי נתפס על אובדן יקירנו ואובדן כל הטוב שיש לנו. ברגעים האלה, שאנחנו נותנות לחרדה להשתלט עלינו, אנחנו כביכול ״מקדימות״ צער של העתיד (שבכלל-בכלל לא בטוח שהוא יקרה) וחוות אותו כעת. במקום להינות ממה שיש *באמת* כרגע.

אם חושבים על זה לעומק, יש בזה משהו קצת אבסורדי. אנחנו רוצות שכולם יחיו ויהיו בריאים כי ככה נוכל להמשיך להיות מאושרות. אבל כרגע, זה בדיוק מה שקורה!! כולם חיים ובריאים!!!! ואם כן, *עכשיו* הוא הזמן לשמוח איתם ומהקיום שלהם 🙂!!!

איך עושים את זה? נשארים בהווה ומפעילים את החושים שלנו. להסתכל על הילדים, בהכי הרבה נוכחות שיש לנו. להקשיב לבן הזוג, בהכי הרבה נוכחות. לשיר, לרקוד, לאכול ארוחה חמה ביחד, להקריא ספר, לקלח, להתמוגג מהמתיקות, להשכיב, ללטף, לחבק, לצחוק - בהכי הרבה נוכחות 🙂. בגלל שבכל רגע נתון המוח שלנו יכול להכיל רק מחשבה אחת, הנוכחות הזאת ממלאה אותו (את המוח) בטוב הקיים, ולא מאפשרת מקום לתמונות מפחידות. את מבינה?❤️

יש עוד הרבה מצבים שעלולים להכניס אותנו לחרדות: אחרי פיגוע, אחרי פרסום של עוד פרשה של פגיעות מיניות, כששומעים על מישהו שאנחנו מכירים שחולה במחלה קשה וכו׳ וכו׳ וכו׳. אני ממש מרגישה על עצמי שחוץ מתפילות (!!!!), רק ההחזרה הזאת להווה באמת עוזרת לי.


ולמניעה, כמו שכבר כתבו, לא להיכנס לתמונות או סרטונים של אסונות! אני בכללי נמנעת מפירוט-יתר לגבי כל סוגי הדברים הרעים שמספרים עליהם בחדשות. אני מעודכנת, קוראת את הכותרות ולפעמים גם כתבות, אבל משתדלת מאד להימנע מתיאורים קשים. כי כמו שכתבת, כשרואים תמונות כאלה, קשה מאד-מאד להוציא אותם מהראש 🥺.

אבל גם אחרי שנחשפנו, אפשר לתרגל את החזרה להווה. זה דורש יותר מאמץ מאשר אם לא היינו רואות, אבל זה עדיין בהחלט אפשרי וזה שריר שממש שווה לאמן ❤️



(מה שיכול לעזור בהקשר הזה, זה לקרוא את הספר ״לאהוב את מה שיש״ של קייטי ביירון ולתרגל את שיטה שלה. זה מדבר בדיוק על זה, על המקום של המחשבות, ואיך לחזור להווה כל פעם מחדש).

 

 

 

בהצלחה ענקית יקרה!!!❤

ובשורות טובות לכל עם ישראל ולעולם כולו.

אני דואגת לילדים שלי. רוצה שהם יהיו תמיד תמיד בסדר. שתמיד אוכל להגן עליהם. שלא יחיו עם טראומות. שיחיו עד 120 בשמחה ובאהבה ובטוב !


זה נכון מה שאמרת, אבל כשאני נותנת לגיטימציה לאסון לקרות , הדמיונות מתחילים לרוץ, וכמובן לכיוונים רעים מאוד.
מה אפשר לעשות?

אחרי שהדימיון רץ לכיוון הכי גרוע, לדמיין איך זה בסוף מסתיים טוב. לדוגמה רעידת אדמה והבניין קורס, אני מדמיינת איך הצלחתי לברוח ברגע האחרון או להתחבא מתחת לשולחן עד שמגיע החילוץ או משהו כזה. זה עוזר...

בס״ד

זה הכי טבעי, לרצות מכל הלב לשמור על הילדים שלנו! הכי בסיסי שיש. הם כל עולמנו ואנחנו אחראיות עליהם. ואנחנו אוהבים אותם כל-כך, כל-כך...

לגבי הדמיונות, מבינה אותך מאד, זה ממש מוכר לי. האם קראת גם את הסוף? לגבי להחזיר אץ עצמינו להווה? שם כתבתי לך את מה שהכי אפקטיבי בשבילי.

ואולי-אולי, תרצי להתמקד במה שכתבת - שאת רוצה שהם יחיו בשמחה, באהבה ובטוב עד 120! וזה ממש משהו שאת יכולה להעניק להם! ככל שאנחנו אמהות עם יותר חוסן פנימי, אמונה באדם ובכוחות שלו, ואמונה בה׳ ובטוב שבעולם, כך אפשר בע״ה להעביר את הדברים היקרים מפז האלה לילדים שלנו.

לצערנו אין לנו אפשרות להגן עליהם עד הסוף. אבל אפשר לשאוף לגדל אותם לילדים ולאנשים חזקים, אופטימיים ושמחים. ילדים שמאמינים שאפשר לקום גם מקשיים מאד גדולים, ולצמוח ולגדול. ילדים שיודעים שיש ריפוי בעולם. זה אחד הדברים הכי-הכי-הכי חשובים שאפשר לנסוך בהם. ולעניות דעתי, זה אחד המנבאים הכי גדולים לכך שהם בע״ה אכן יחיו בשמחה, באהבה ובטוב עד 120. בלי קשר למה שיקרה או לא יקרה לאורך המסלול שלהם.

במילים אחרות, דווקא כדי שהם יחיו ככה, בטוב, אנחנו צריכות ללמוד גם אנחנו לחיות בטוב, גם כשהמציאות סביבנו חשוכה. בשבילנו. אבל גם למען הילדים שלנו ❤️

במיוחד אחרי שמרגישים בעצמנו את הרעידה....

למרות שיש את הסיפורים ההזויים.....
מבינה אותך ממש
אני בחרדות כל פעם 🤦
בשניה של הלידה בדקתי שזאת באמת בת🙈🙈🙈

ובכלל פעם ראשונה שהחלפתי לה חיתול הייתה אחרי כמה ימים חחח (לא הזנחתי אותה אל דאגה.. שלחתי את בעלי לתינוקיה שיחליפו לה.. לא יכלתי לעמוד בלי להתפתל מכאבים) ולא חשבתי להציץ בכלל מעניין איך הייתי כל כך בטוחה שזו בת

בלידה השניה שלי המיילדת אמרה אחרי הלידה רגע בואי נראה מה נולד... אמרתי לה מה ז"א? בת! אז היא אמרה שתמיד בודקים גם אם יודעים מה המין

מספיקה להוציא מילה מהפה🫣

רק אחרי ששאלתי אותן מה זה והן חשבו שנבהלתי מהגוש ששמו עליי ולא הבינו שבאמת לא ידעתי מה זה😅

היא הלכה לאחות בפגייה וביקשה ממנה לפתוח לה רגע את הטיטול שהיא תוכל להיות בטוחה שזו באמת בת

אחרי בדיקות שאמרו לי שיש לי בת
והכללללל היה מוכן ורוד בבית
לידה 3
נולד לי בן מהממם !!! ❤❤

גילו בחודש 9 שזה בן.. אחרי שכולם כבר ידעו שיש להם בת.
(היו להם עוד שש בנות בבית)

ממש מדיר שינה מעיני בהריונות
לא יודעת למה זה כזה מלחיץ אותי

היה כיף ממש ב"ה ההפתעה..

לא מצליחה להבין נשים שמסוגלות לא לדעת🫣🫣

פשוט לא מרגישה שזה כ"כ קריטי לי ומעסיק אותי, יש משהו כיף בסקרנות הזו עד הלידה וזה גם מונע ממני את כל ההתעסקות עם ההסתרה. כששואלים אותי מה יש לי אני פשוט יכולה לענות בחיוך "אני לא יודעת", בלי לשקר, להסתיר או לטשטש חיוך.

יכול להיות שאם יהיו לי רצף ילדים מאותו מין אז אני ארצה לדעת באיזשהו שלב אבל כרגע יש לי ילדה מהממת בבית ואני ממש אשמח אם תצטרף אליה עוד מהממת כזו וגם ממש אשמח אם יצטרף אליה מתוקי קטן.

מה כל כך מפחיד בזה?

שאני ככ נקשרת לעובר כבת (או כבן, בנתיים לא יצא לי)
מדמיינת אוהבת מחוברת וחושבת
שאני חוששת מאד שזה יהיה משו אחר ואז כאילו כל החיבור שלי אליו מבוסס על משו לא נכון וצריך להתחיל מהתחלה
כל הדמיונות שלי על איך המשפחה תיראה מעכשיו ומה הילד יוסיף למשפחה לא ככ רלוונטים

אני לא מרגישה שאני מצליחה להסביר
למרות שלי עצמי מאד ברורה הסיבה שזה כזה עקרוני לי.
אבל גם ברור לי שאני קצת חריגה בזה נראה לי...

זה קרה לי, בתקופה שלא עשיתי עוד סקירות
ואמרו לי שזה בן ואז בשבוע 25 פתאום רופאה אחרת אמרה לי שזה בת

הייתי בהלם, לקח לי המון זמן לעכל את זה 

היא הכי מהממת שיש בסוף

 

אבל כשאני עושה סקירה אז יודעת שזה בוודאות

אחרי שכבר יש תינוק
ואין לך זמן לעכל ולחשוב על זה
אימאלה

ראיתי כל עצם, כל אצבע.. מי שעושה סקירה בעיני יכולה לסמוך על זה..

יודעת שזה סיכוי מאד מאד נמוך לטעות
אבל אני מפחדת ליפול על האחוז הפצפון🫣
בהריון הראשון האמת היה חשד לממצא מסוכן אז היתה לנו סקירה מכוונת בבית חולים וממש ראו שחלות, חצוצרות וכו'...... אז מאז כבר הייתי יותר רגועה וזה לא הטריד את מנוחת כל הזמן, ועדיין בלידה כזה ישר אמרתי, זה בת נכון??
אבל הפעם בגלל שלא היה משו כזה (כן עשינו סקירה רגילה) אז יותר חששתי עד הסוף

הסיכוי שיש בסקירה כזאת טעות הוא באמת ממש ממש ממש אפסי.. אבל לגמרי מבינה אותך💗

יצא לי רק לשמוע הפוך, שהיו בטוחים שזו בת ובסוף יצא בן. וזה גם הגיוני סה"כ...

מעניין אם באמת קרה פעם...

להסתכל כמה שאפשר שהמקום נקי ולא נתפסו בו כל מיני דברים סיבים, נייר ועוד

אבל גם במסרק לא צפוף זה אחלה ולא אמור לכאוב.
אם את מקצרת עם מספריים לאורך ממש קצר אולי בכלל לא צריך...

אם את יושבת באמבטיה זה מספיק לנקיון הנרתיק, אם לא אז קצת עם הדוש באזור החיצוני יחסית ועד איפה שמגיעה בקלות

ואת זה להביא מושקע ובצורה יפה, אפשר בכלי / מגש שיהיה מתנה.

מה הם כן אוהבים? אולי פשטידות? אולי קינוח? לחמניות (ואז אפשר בצורה מיוחדת)?

אוהבים רק שהיא לא מפסיקה להעיר הערות כמה זה לא בריא וזה מעצבן נורא

טראפלס שוקולד מריר עם קרם קוקוס למשל. אפשר לעבוד עם שוקולד 60 אחוז וממתיק בריא כמו מייפל

ולא להשתגע
אם שום דהר לא קולע לטעם שלה ועל הכל יש תלונות - משלוח קנוי כדי לסמן וי וביי

חבל להכין מלא ולנסות לקלוע לטענה ולפתח ציפיות שתאהב ואז להתבאס...

ובסוף נבהלת מהמחירים 

זה כיף לקבל וגם כיף להגיש אותו...

את יכולה על מגש יפה שישאר לה.

הפירות?

כדי שזה לא משחיר משפריצים מעל מים בטעם. יש בזה חומר כלשהו שמונע את ההתחמצנות.
ככה אמרו לי בסדנת חיתוך פירות.

ואולי יש דברים שאפשר להכין יום קודם- כמו תמרים במילוי אגוז (ואם את טובלת בקוקוס זה בכלל נראה מפנק)

לפורר רימון

אננס חתוך גם מחזיק במקרר...

 

בהצלחה! (ותשלחי תמונה...)

אלו 2 החברות שנחשבות הכי טובות למיקסר, למיטב ידיעתי.

בוש מעולה לחלות ושאר הבצקים
קיצנאייד וקנווד חזקים בהקצפה ועוגות

העניין הוא שלא הכי רוצה ויכולה לעבור את ה1600 שקל נגיד

והקינצנאייד יקריםםםם

בקבוק מיץ תפוזים טבעי
וברכה מושקעת עדיפות גדולה להוסיף את הציורים של הילדודס ולתת למי שיודע לכתוב כמה מילים טובות

לחם כוסמין מעולה
2 כפות שמרים
חצי כוס דבש או סילאן
3 כוסות מים פושרים
5-7 דק תסיסה
להוסיף קילו קמח
כף מלח- להרחיק מהשמרים
רבע כוס שמן
התפחה של שעה. לעשות צורות ושוב התפחה של חצי שעה
180-200 מעלות. אפשר למרוח בביצה או מים+דבש

עוגת תפוחים מקמח חיטה עדיף 80 אחוז או כוסמין
לקלף 4 תפוחים קטנים צהובים ולחתוך לחתיכות בינוניות.
לערבב עם כף קינמון ו2 כפות סוכר ולהניח בצד.

בנתיים להקציף 5 חלבונים עם כוס סוכר עד שנהיה יציב.

לאחד בין התערובות ולהוסיף 1 כוס קמח+ א. אפייה
כוס שמן
לערבב בתנועות עטיפה

בהצלחה ובתאבון!!
ואשרייך!! הייתי שמחה לקבל משלוח מושקע ממך

שנה וחצי בערך
מאד מרוצים

אשתדל לבדוק לך היום

מצד שני יש לא מעט סיפורים על כאלה שנקלטו. אכן את צודקת....
אבל עדיין את עם מניעה. .זה לא שאת לא מונעת... הכל בסדר. בעזרת ה' מה שצריך להיות יהיה
מבחינה סטטיסיטית את לא אמורה להיכנס להיריון

מה שכן - חשוב מאוד ליבדוק כל כמה זמן אצל הרופאת נשים שהוא באמת נימצא במקום.

ובין לבין, את יכולה עם האצבעות ליבדוק אם את מצליחה להרגיש את החוט של ההתקן, וככה להיות בטוחה שהוא לא ניפלט.

 

ההתקן מספק מניעה של 99% ואם נוציא מזה את המיקרים שבהם ההתקן לא היה מונח מספיק טוב ברחם, אז כניראה ממדובר על אחוזים נמוכים עוד יותר.

לספקות -.-

ועוד לא עברה חצי מההתקנה 

נגיד ליקראת סוף המחזור, או ביום שמתכננת לעשות הפסק.

 

את כבר חצי שנה עם התקן, ועדיין לא הלכת ליבדוק באולטרסאונד שההתקן במקום?

אם זכור לי טוב, ההוראה היתה להגיע כבר חודש אחרי ההתקנה.

אבל מאז לא 

הוא בין 95-98 אחוז, ולא 99

לי אמרו 99%.

וחיפשתי עכשיו בגוגל, ואני רואה שברוב האתרים כתוב 99 ורק באחד מהם כתוב 98-99 אחוז, אבל הם מסייגים שבדגמים שיש הרבה נחושת, המניעה היא מעל 99 אחוז.

בהתקן הורמונלי, לכל הדיעות המניעה היא מעל 99 אחוז.

 

מאיפה הבאת את המידע הזה על 95-98?

אם זה נכון, אז ממש מפחיד להשתמש בזה כמניעה.

לק"י

הריון ברחם?

לא מבינה בהתקנים. רק מקריאה עליהם בפורומים, כך שאני לא יודעת אם אני צודקת.

הוא רק מונע השרשה ומקשה על תאי זרע להגיע לביצית.

ובאמת אחרי 9 חודשים נקלטתי איתו, והוא היה במרכז הרחם.
רוב הסיכויים שהוא מונע, אבל אני הרגשתי על עצמי שההתקן לא בריא לי בגלל הפחד הזה שאני מזהה ביוץ וחוששת.

פילה
קציצות

למשל סלמון עם שעועית ירוקה לצד סלט חי

אפשר להכין מרק, מתאים למזג האוויר...
מצטרפת גם לרעיונות של דגים - חריימה מושט, סלומון בתנור, שניצל סול, קציצות טונה, בולונז טונה.

מג'דרה וסלט
שקשוקה ובבסיס לשים גם תפוחי אדמה
קציצות ירק(סוג של לביבות)

אבל עקרונית מכינים את הרוטב של השקשוקה ופשוט שמים פה תפוח אדמה חתוך
מוסיפים מים מכסים וכשמתרכך מוסיפים את הביצים

אם לא תעשי הפסק את פוגעת רק בעצמך.. מבינה ממש את הקושי והתסכול הגדול ♥️יכול להיות שהוא לא מבין כמה זה מורכב עבורך לטבול שם?
מבחינתו זה עניין טכני נטו
נשמע לי שחבל שתפספסי.
עבורך בעיקר
ואחכ, בשיח תוכלו גם לפתור ביניכם

אני לא אטבול שם, זה ברור גם לו. זאת לא אופציה שמדוברת בכלל.
באמת שואלת את עצמי מה ארוויח מלעשות הפסק היום.
וגם מחר לא שייך שאעשה כי ההורים שלו גרים רחוק ולא אספיק להתארגן בנחת במוצ"ש ואולי גם המקווה כבר יסגר.

אני רוצה לעשות כי מבחינתי זאת אף פעם לא הייתה אופציה לדחות הפסק או מקווה.

שתעשי הפסק, קודם כל עבורך. אני מבינה מאוד את התסכול אבל אם את דוחה זה סוג של להעניש את עצמך.
אחרי שתעשי, לדעתי תנסו לשבת ולדבר יכול להיות מאוד שהוא פשוט לא מבין לעומק את המורכבות
מבחינתו זה עניין של נטו לטבול וזהו.
לא בטוח שזה בגלל שהוא מעדיף להגיע להורים
אלא הוא לא מבין כמה מורכב לטבול במקום לא מוכר

אז לדעתי אל תדחי.
ואחכ בשיח ביניכם תוכלו לשוחח ולהבהיר נכון
ואולי ההסתכלות שלו תשתנה

זה או שנשארים בבית או שדוחים

ועבורי? בלי מגע/קרבה אין לי שום עניין בטבילה.
לי רק בשביל עצמי זה לא משנה אם אני אסורה או טהורה.

מבחינה מעשית, חבל לדחות את ההפסק, אם את יכולה לעשות היום - תעשי. אח''כ תטבלי כשמתאים לך, אבל קודם תסיימי עם ההפסק וספירת הנקיים (הלכתית הטבילה לא חייבת להיות צמודה לסיום ספירת הנקיים).
זו גם ההעדפה ההלכתית, היות שדברים יכולים להשתנות במהלך שבוע הבא, וחבל למנוע מראש את האפשרות...

מקווה בשבילכם שתצליחו לדבר על זה,
והוא יבין כמה זה פוגע בך, יתנצל, וגם ישנה את סדר העדיפויות שלו.

והאמת שכבר לא באלי לעשות, לא באלי את הקרבה הזאת אם הוא יוותר בשבילה בכח.
אוף.

מקווה בשבילך שתצליחו לדבר והוא יקלוט את האבסורד,
אבל גם במקרה שלא, אז סיימת עם שבעת הנקיים יומיים לפני הטבילה, זה לא שעשית הפסק סתם...
אבל בעיקר בעיקר כי יכולים להיות שינויים
(אם בעבודה של אחד ההורים יתנו להם שבת במלון? אם פתאום תהיה קורונה ויהיה סגר? יהיה שלג והכבישים יהיו סגורים? אם חלילה מישהו מההורים ישבור רגל במהלך השבוע ויודיעו לכם שא"א להגיע? מאחלת כמובן רק בריאות לכולם, אבל יש שינויים בחיים... )

טוב, נשמע הגיוני מה שאת אומרת.
אולי אעשה ולא אגיד לו בינתיים.
לא כייף ככה.

ואם השבת הזו תתבטל? בגללם או בגלל שתחליטו שסדרי העדיפויות משתנים?
או שתצליחו למצוא דרך לטבול שם?
(מבינה אותך. ממש. אבל כמעט בכל סיטואציה אפשר להסתדר... ברור שזה בסדר אם לא מתאים לך להתפשר על כל מיני דברים שחשובים לך אבל הגיוני שיש איפה למצוא פתרון)

תחשבי כמה תצטערי כבר לא יהיה אפשר להחזיר את הגלגל...

במקרה כזה ברור שיהיה מותר לדחות טבילה גם אם עשית הפסק, אם אתם מתארחים במקום שלא מאפשר טבילה ולשניכם זה ברור ומוסכם

וחוץ מזה- תמיד יכולים פתאום להופיע כתמים ח"ו
אותי לימדו לא לדחות הפסק אף פעם, ובמקרה שיש סיבה טובה לדחות- אז לובשים צבעוני אחרי היום השביעי וטובלים בהקדם כשכן אפשר

וכל זה בכלל בלי קשר לבעלך
הטהרה היא שלך...

מולו- חשוב מאוד שתעלי את הפגיעה שאת חווה מהסיטואציה,את התחושות שלך,והרצון שלך
ובעז"ה שתצליחו להבין ולהתקרב מפה

מה התועלת שלי בטהרה בלי בעלי?
מבחינתי אם לא הוא אז אין שום עניין בטהרה, זה לא שאני מרגישה קדושה בימים שאני טהורה או משהו כזה

וברור שהכוונה שבסוף כן תהיה קרבה. ברגע שתצליחו להשלים ולהתפייס

אבל טבילה זה לא אומר שמיד תהיה קרבה ובטח לא קיום יחסים ולכן ברור שכדאי לטבול גם אם כרגע לא בא לך מגע. זה אומר שאת מקיימת את המצווה שלך ואתם כזוג מותרים.
חשוב לתאם ציפיות... שבעלך ידע שאת פגועה ויבין עד הסוף את המקום שלך

ובעז"ה שעוד שבוע כבר תהיו במקום אחר ותשמחי שעשית הפסק

ברייה חדשה, זה ממש שווה 😘

br />
אבל את רוצה וצריכה את הטבילה לא פחות ממנו
וזה באמת מבאס שיוצאת טבילה בזמן שאתם אצל ההורים, אבל משתפת אותך מהצד השני - אני דוחה טבילות בעצמי, כשזה באמת מעבר לכוחות או בזמנים לחוצים במיוחד. בעיניי אין טעם ללכת ראש בקיר ולטבול בלחץ, בעצבים, ולכעוס או לחפש כל מיני פתרונות לסיטואציות הזויות.

לא באה לקרר אותך לגבי טבילה בזמנה, אבל זה -קורה. ומה שתןפס אותך עכשיו זה היצר הרע שאומר לך 'העיקר תטבלי לפי התכנון ואם לא - כלום לא שווה. 'כל זה איננו שווה לי'
אז בעיניי זה לא כך.

וזה לא אומר שבעלך לא אוהב אותך ולא חושב עלייך,
לגיטימי שירצה להיות בשבת עם ההורים שלו. ואם אתם בהחלטה משותפת הגעתם למסקנה שלא טובלים שם -אז לא הגיוני בעיניי לדחות נסיעה להורים שמחכים לה ולגיטימי לעשות הפסק בזמן ולטבול כשתחזרו. (ותמיד כדאי להיות מוכנה עם הפסק ובדיקות הכי מוקדם שניתן כי לפעמים יש שינויים לא צפויים .)
ויש גם מקווה תורן עד 23.00 בהרבה מקומות ממה שאני יודעת

השבת זה היה הגיוני לדחות כי אחיו לא יהיה אבל שבת הבאה לא הגיוני לדחות כי אשתו צריכה לטבול?

העניין הוא שהוא לא ירצה שנדחה טבילה ואז ייאלץ לוותר על השבת.
מה שיוצא שאם אני עושה היום הפסק אני מכריחה אותו לוותר.
אבל כנראה שאעשה בלי לומר לו בינתיים וכשנתקרב לשבת נראה מה נעשה.

שמאוד חשוב לו להיות אצל ההורים כשאחיו נמצא.
לא יודעת למה החלטתם שלא לטבול כשאתם נוסעים לשם, אבל אולי כדאי לחשוב על זה מחדש.
מכל מקום, הפסק וספירה כדאי לעשות.

חיבוק ❤️

אבל לדעתי להמשיך את תהליך הטהרה כרגיל,
אחרת בתכלס את מענישה את עצמך...
בסוף.. כי לא כיף להימרח עם זה..
ואם יהיו שאלות במהלך השבעה נקיים יותר אפשר להקל מאשר הפסק והיום ראשון ...
ואפשר לעשות שהיה נקיים ואם צריך לדחות טבילה
או שלגי תדעי אולי הטבילה תסתייע איכשהוא..
אבל אם יש צורך לדחות טבילה לא דוחים גם הפסק...

וחיבוק ענק ענק!!!!

עדיף לדחות טבילה מהפסק?

העניין עם הטבילה יכול להיפתר במהלך השבוע ויכול להיות שתגיעו להסכמות בינכם.הפסק פספסת פספסת..
חבל להפסיד .
חיבוק גדול על הקושי. בטוחה שלא קל לך עכשיו .
אבל כן הייתי מתעקשת על להישאר בבית אם ההפסד של שבת לא כל כך גדול.
אני למשל אם הייתה שבת משפחתית גדולה וטבילה כן היינו נוסעים ומוצאים פיתרון. מקסימום לטבול בהיתר רב לפני כניסת שבת זה אפשרי ולהיות יחד מוצש ..

שתצליחי לטבול.

לגבי ההמשך נחיה ונראה..

בזכותכן עשיתי הפסק בשישי. הייתי כל כך מצטערת אם לא הייתי עושה, בלי קשר לבעלי.

ודיברנו על זה קצת, הוא טוען שלא הבנתי אותו.
אני עדיין בלי שום חשק לטבילה הזאת ומקווה שהימים שיעברו יטשטשו קצת את הרגשות שלי ואוכל להמשיך הלאה.

ויהיה לך סיעתא דשמיא הלאה

לוסק / אומפרזול. יש הבדלים, אני לא מתמצאת, לקחנו מה שהרופא נתן.

נותנים אותה במקרה של בעיה בעליה במשקל (כנראה לא המקרה שלכם), או קושי משמעותי (ואת זה הרופאים לא מבינים. תינוק שבוכה רוב שעות היום הוא סובל! אמא שלו סובלת! המשפחה סובלת!). צריך להתעקש עם הרופא שאי אפשר להמשיך ככה וחייבים פתרון תרופתי, או לחפש רופא אחר, כי יש רופאים שמציעים את התרופה ממש בקלות.

אם זכור לי טוב, באמת היה לי תרופה בשבי הבן שלי, אבל אני ממש לא זוכרת מה היה השם שלה.

הלוואי שמשהי פה תיזכור.

 

מה שכן אני זוכרת, זה את ההוראות איך להקל עליו:

בהוראת הרופא השכבנו אותו רק בזווית של 40 מעלות, גם בעגלה, וגם במיטה בלילה.

הכי נח לשים כרית מתחת למיזרון, כי זה יכול להיות מסוכן להשכיב תינוק בגיל הזה על כרית.

 

אחרי כל ארוחה היה צריך להחזיק אותו במאונך למשך חצי שעה. זה מאוד קשה בלילות, אבל זה באמת הקל עליו.

 

בהצלחה!

הלכנו לגסטרולוג פרטי וחיינו השתנו ללא היכר.

אחרי סבל של כמה חודשים אצל רופאת הילדים שרק החליפה פורמולות ללא הרף...

קודם כל תינוקת שבוכה שעות זה לא בסדר
אצל הבן שלי הלכנו לרופאה והיא התמהמה לתת לו את התרופה כיוון שהוא לא ירד במשקל
חזרתי אחרי כמה ימים והוא כבר ירד יותר מידי
זאת התקופה שהייתה לי הכי קשה בגידול של הילד שלי כיוון שהוא לא הפסיק לבכות ופשוט סבל ,
שתלך ד ח ו ף לרופא אחר ושתבקש אומפרזול כי אין סיבה שהתינוקת שלה תסבול
שום דבר טבעי אחר לא עזר
נסיתי הכל

תרגישי טוב❤️

לק"י

אולי אם החום מאוד גבוה. לא יודעת.
יש משכבי כאבים שמותר בהריון.

תרגישי טוב! ורפואה שלמה גם לסבתא!

יתכן ואת צריכה אנטיביוטיקה. שלא יחמיר חו"ח.

באופן כללי אני פחות מולהבת ממקלוני ביוץ.. היו לי חודשים שהייתי במעקב זקיקים ועשיתי בדיקה עם מקלון ביום שהיה ביוץ לפי המעקב, ויצא לי פס שני ממש חלש - מה שמבחינתי לא אמין בכלל..

חבל על הכסף של המקלונים (דעתי האישית אולי יש כאן אחרות שיותר התחברו לעניין)

 

הביצית נשארת בגוף, וזמינה להפריה למשך 48 שעות ממועד הביוץ. לעומת זרע שיחכה גם 72 שעות..

 

לרוב כל כמה ימים את מקבלת מחזור?

 

אם כל 28 יום את אמורה להספיק את הביוץ והיא אמורה להיות כיום יומיים אחרי הטבילה.

 

בבדיקת ביוץ תוצאה חיובית היא כשהפס יותר חזק מפס הבקרה, ולא כשישי שני פסים.

כדהבדיקה יוצאת חיובית זה לא אומר שעכשיו הביוץ, אלא שהביוץ יהיה בעוד יומיים..

אז אפילו אם הבדיקה היום חיובית זה אומר שהביוץ יהיה בערך בשבת.. ומכיוון שניתן להיקלט עד 24 שעות אחרי הביוץ בהחלט יש סיכוי להספיק את מוצ"ש...

לא בהכרח בעוד יומיים.
ושואלת שאלה נוספת- את מניקה?
ומה בדיוק יצא לך בתוצאות הבדיקה?

לא מניקה, יצאו לי 2 פסים כהים

עד שהביוץ מתרחש בפועל

עגלה
סל-קל
אמבטיה כלשהי
סבון תינוקות
אבקת כביסה לתינוקות
חיתולים חד"פ ומגבונים
בגדים בסיסיים
חיתולי בד
מקום נוח להחלפת חיתולים
אפשר גם עריסה.

בשעה טובה!

משחת החתלה

חיתולים - לי נח שיש גם פלנל וגם טטרה

מוצצים

ביגוד - גופיות, גרביים, כובע, אוברולים

שמיכה לתינוק

מדחום, נובימול

ציוד לחיטוי של הטבור (מגבוני אלכוהול, או אלכוהול וצמר גפן)

 

פדים/תחתונים חד"פ

ציוד שאת צריכה להנקה או האכלת תמ"ל (מניחה שיש לך נסיון ואת כבר יודעת מה הכיוון.אבל דברים אפשריים: משחת לנולין, רפידות, חזיית הנקה, בקבוקים)

 

 

מישחת החתלה
שק שינה לתינוק \ שמיכה

טיטולים

בקבוקים  ומיברשת לניקוי בקבוקים

משאבה ושקיות לשמירת חלב אם \ תחליף חלב אם

 

 

לשמוע..
תודה!❤️
@מתואמת עד כמה אבקת כביסה לתינוק זה קריטי? תודה!
@שריקה נובימול זה קריטי.. תודה!
@כמהה ליותר תודה!

אם את מתכוונת להשתמש/לשלב תמ"ל - אפשר להתקשר למטרנה ולבקש מהם כפית לאבקה של 30 מ"ל

הם שולחים בדואר בחינם

 

מאד נוח אם משלבים הנקה ותמ"ל וצריכים כמות קטנה (היה לי שלב שהייתי מניקה ומוסיפה אח"כ בקבוק של חצי מנה)

או אם התינוק צריך 90 ועוד לא 120

 

שיעבור בנחת ובקלות ובריאות

 

 

תודה!

כי העור שלהם רגיש מאוד ואבקת כביסה רגילה עלולה להזיק לו. בפועל מן הסתם יש כאלה שהשתמשו באבקת כביסה רגילה ולא קרה כלום... אבל אני תמיד העדפתי לא לקחת סיכון. (ובהתחלה אני גם מכבסת את בגדי התינוקות בנפרד, בהרתחה...)
לגבי הדברים שהוסיפו לך - תרשו לי לחלוק על נחיצותם הראשונית של חלקם...
מוצץ - אני מעדיפה לתת רק לתינוק לא רגוע. אפשר לראות את זה רק אחרי כמה ימים מהיוולדו.
בקבוק - אם את מתכננת להיניק בלעדית אז לא צריך שיהיה בקבוק בבית על ההתחלה.
משחת החתלה - אני שמה רק אם יש אדמומית. בדרך כלל זה לא קורה על ההתחלה.
מדחום באמת כדאי שיהיה, אבל נובימול - רק אם הוא חלילה חולה... (אם זה בן - אז אולי כן כדאי שיהיה בהישג יד לאחר הברית)
משאבה - נראה לי שצריך רק כשחוזרים לעבודה, לא? או אם יש קשיים רציניים בהנקה בהתחלה, חלילה. אבל אפשר לראות את זה אחרי שהתינוק נולד...
זה מה שאני חושבת, לעניות דעתי יש כאלה שיעדיפו להיות מוכנות לכל תרחיש. אני אישית מעדיפה לבוא מתוך אמונה שלא יקרו התרחישים הללו...
השאלה מאיזה סוג את

הקטנה שלי לא לקחה בהתחלה וכל הזמן ניסיתי להרגיל עד גיל שמונה חודשים שהתחילה לקחת. וזה היה הקלה..
נובימול זה בסיסי אצלי בבית ויש לי רק את הבקבוקים הגדולים של מעל 8 קילו. וגם בעזרת ה' זה בן, אז שיהיה לאחרי הברית ליתר ביטחון.
משחת החתלה אני גם לא משתמשת בהתחלה אבל אם אני כבר בקניות אז אקנה להמשך.
משאבה יש לי מהנקות קודמות. אז לא צריכה לקנות..

בגדול אני אוהבת להיות מוכנה. למרות שבעבר לא הייתי קונה לפני אלא שולחת את בעלי לקנות. אבל גם יש לו עכשיו ברית לארגן וגם הוא בעומס מטורף בלימודים אז מנסה כמה שיותר לעשות לפני..

ובמהלך ה8 חודשים- כל כמה זמן ניסית? כל יום? כמה פעמים ביום? אחת לשבוע?

הנוצץ כל הזמן היה בסביבה שלה. לא זוכרת האמת כל כמה זמן ניסינו.. אבל העיקר כשהייתי רגועה בהתחלה. לא כשבכתה כי אז זה עיצבן אותה יותר..

את יכולה רק להוסיף מזרק קטן יותר. (יש גם מזרקים של 1 מל, לא רק בנובימול)

הבנתי מרוקח שזו בדיוק אותה תרופה, פשוט המזרק שונה, כדי שיתאים לקטנטנים או לגדולים. (יותר נח לחשב ככה)

יש כמות מסוימת לפי משקל ואותה את צריכה לתת.
אולי יש מינונים באינטרנט, זוכרת שפעם מצאתי לתרופה מסוימת, לא זוכרת אם דוקא לנובימול

בהצלחה

וככה צריך לתת כמות קטנה יותר, מה שיותר נוח עם תינוק קטן.

היא פשוט כתבה שיש לה את הבקבוקים הגדולים שהם הוציאו, עם מזרק גדול שתאים לילדים גדולים, 

אבל הריכוז בתרופה אותו דבר ולא שונה מהבקבוקים הקטנים, כמו שהוא שונה מאקמולי.

הגדול.. אני יודעת שזה אותו חומר בדיוק..
אבל אין לי כוח להתחיל להוציא למקום אחר כדי למדוד כמות קטנה.. מעדיפה כבר בקבוק קטן בנוסף

לפעמים אחרי ברית צריך בקבוק.

ואת יודעת מה מתאים לך
שיהיה בהצלחה גם בארגון הברית!

אצלנו זה הספיק. (ויש פה כמה עם עור רגיש)

הקטע הוא שבגלל שלא יודעים בדיוק מתי היה ביוץ, הוחלט באופן שרירותי שתאריך תחילת ההריון הוא תאריך הווסת.

ובגלל זה הכל ביחס, הרופאים מסונכרנחם על זה שכנראה נקלטת בערך שבועיים אחר כך...

ולכן קובעים שבוע 6,7,8 או”ס ראשון לפי הווסת.

מקווה שעזרתי🙃

ומזל טוב!!

לק"י

אבל ככה מחשבים. וחודש ראשון של ההריון זה באמת 6 שבועות...
תקחי תור לבערך שבוע 7 לפי החישוב.

בשעה טובה!

אז לפי מה להחליט כביכול מתי זה שבוע 7
לפי החישוב שלי או לפי מחשבון היריון
וגם נניח המחשבון כותב שבוע 6 אז הרופא סביר להניח יתייחס אליי גם כשבוע 6 ?

לק"י

יכול להיות שיזיזו לך את התאריך לפי האולטרסאונד.

לפני הביוץ
אם לא אז לפי תחילת המחזור האחרון.
לשבועות מתייחסים לפי סיום שבוע. כלומר אם אמרו לך להגיע בשבוע 7 אז את מגיעה בשבוע 7+0 ולא בשבוע השביעי 6+

נכון שזה לא נשמע לנו הגיוני, אבל גיל ההריון נקבע לפי הוסת האחרונה וברור לרופאים שבשבועות 1,2 בכלל לא היית בהריון, וכנראה שגילית על ההריון איפהשהו לקראת סוף שבוע 4.. היית אמור לקבל את הוסת הבאה (שמן הסתם לא הגיעה) בתחילת שבוע 5.

במיוחד אחרי איחור

לוסת כנראה..