פורום הריון ולידה (עמוד 1150)

אגיסטן שמטפל בפטריות
אולי כדאי לנסות את זה

ניסתי קודם מה שיש לי בבית ובגלל שאני יודעת שאגיסטן הוא לנרתיק ואני מרגישה גם באזור פי הטבעת אז לא ידעתי אם מתאים

זה יותר בכיוון של עור מגורה. שמתי טלק..

ממליצה לך לקחת אגיסטן, זה בלי מרשם...
טבליות ומשפחה. אם לא עובר לך אחרי 3 ימים אז כדאי ללכת לרופא

את יכולה למרוח על כל האזור, אין בעיה.

אגב, לא יודעת עד כמה נעים לך לפנות לרופא משפחה, אבל מהנסיון שלי, הם בכלל לא מנסים להסתכל, אלא רושמים משחה שלדעתם מתאימה לפי התאור. אפשר אולי גם לבקש מהם בדיקת משטח נרתיק שעושים לבד ונותנים לאחות- לפחות אצלי רופא משפחה נתן לי הפניה, ביקשתי מטוש מהאחות ואחר כך החזרתי לה אותו...

אם עוד לא קיבלת מחזור אז מן הסתם מונע לך בנתיים
יש נשים (גם אני..) שעד שהן מפסיקות לגמרי להניק לא יכולות להיכנס להריון כי הגוף לא מבייץ..
זה מאד טבעי
אם ממש חשוב לך עוד הריון אולי כדאי לשקול להפסיק להניק (בן כמה היונק?)
בכל אופן חיבוק💕

הפסקתי גלולות וראיתי דם.. במשך יותר משבוע.. עשיתי הפסק והייתי במקווה.. 

אז איך אני יכולה לדעת אם מונע או לא? 

 

היונק בן שנה וחודש +.. לא מצליחה להפסיק.. 

הוא ממש מחובר, ומרים את החולצה זה ממיס אותי.. 

ברור לי שצריך להפסיק ודחוף. איך עושים את זה? 

הוא לא לוקח בקבוק.. 

 

בזמן הגלולות לא קיבלת מחזור?
או שזה גלולות שמונעות את המחוזר?

באמת אין לך איך לדעת בוודאות אם מונע כרגע..

וקריטי לך הריון עכשיו?
אולי עדיף לחכות חודש חודשיים....לראות אם הוא יהיה מוכן יותר להיגמל..
ואין לי ניסיון בנתיים עם גמילה מהנקה, בטח לא בגיל כזה.....

אני לא יודעת אם זה הגלולות שמנעו או ההנקה מעצמה..יש דרך לדעת?

פשוט לא רציתי לקחת סיכון ולקחתי גם גלולות.. 

 

האמת שכן קריטי, כבר מלא זמן עבר.. וממש ממש באלי! וגם רוצה אח קטן לילד שלי.. 

 

 

לרוב הנשים היא לא מונעת בכזה שלב.
את יכולה לחכות כמה חודשים כדי לראות,
אפשר לבקש מרופא נשים בדיקת פרופיל הורמונלי (בדיקת דם), ולראות אם הפרולקטין גבוה מדי, סימן שההנקה מפריעה להיכנס להריון.

בכל מקרה, אם מתאים לך להפסיק הנקה, את יכולה. אבל קחי בחשבון שזה לא אומר כניסה מיידית להריון, יש עוד גורמים שמשפיעים על זה... (באופן אישי לא הייתי לוקחת מהבן שלי הנקה רק בשביל זה, כשבכלל לא בטוח שיש קשר).

כלומר, אם את מרגישה צורך להפסיק, ושזה לא עושה לך טוב, אז בהחלט כדאי לשקול את זה, אבל זה לא שאת "חייבת" להפסיק.

כןכדאי לדעת שיש נשים, שיכול להיות שאת ביניהן שכל הנקה מונעת להן.

לגבי המחזור, תדעי רק כשיגיע המחזור הבא... יכול להיות שזה סתם היה מהפסקת הגלולות

ככל שהוא גדל זה יהיה יותר קשה.. 

 

אבל יכול להיות שבגלל הקצת הנקה אני לא אקבל מחזור?  

זה הרבה עבודה של האמא.
אם האמא מחליטה שזהו. היא מפסיקה להניק, הילד ירגיש את זה, אבל יסתדר. אם האמא לא בשלה בהחלטה. וכל פעם מתנדנדת, הילד ירגיש את זה ויתנהג בהתאם.

לנסות להוריד הנקה אחת שיותר פשוט לכם להוריד... בהמשך להפחית עוד...
זה סיפור חיי... כרגע אני עם הנקה אחת ביום לקטני ומתקשה להפסיק. הוא ממש מבקש.... יודעת שאני צריכה להפסיק להניק לחלוטין כדי להכנס להריון.
בהצלחה עם זה 🙏♥️

איך את יודעת שצריכה להפסיק לגמרי להניק כדי להכנס להריון?

עם כולם בערך חודש אחרי סיום הנקה נכנסתי להריון או קיבלתי מחזור.. ודימום של גלולות לא אומר כלום על ביוץ.
גם אם הנקתי פעם ביום לא היה לי ביוץ.

וכן, לי היה כך.

אחרי ההפלה היה הפרש של 50 יום ולא היה הריון. בסוף הגיע המחזור.

פעם אחר כך היה בזמן.

מבאס.. מקווה לשמוע שהצלחת להקלט מאז ולצאת ביידים מלאות. 
 

קשוח להשאר אופטיימים שקיימת הציפיה הגדולה הזו.

ואני גם לא עשיתי בדיקה למרות האיחור כי רציתי לחכות לאחרי איזה אירוע בשביל לבדוק, ואז כבר ממש פיתחתי ציפיות ובסוף הגיע מחזור...

ברוך ה’ היו לי רק ה’ מחזורים אחרי ההפלה ואז נקלטתי שוב.

 

בעזרת ה’ בקרוב אצלך בידיים מלאות ובקלות!

והכי מבינה לליבך..
כשמאבדים משהו זה מעורר את הציפיה והרצון פי כמה...

לפעמים זה משבש את הגוף מבחינה הורמונלית...

אצלי אחרי הריון כימי הביוץ שאחריו היה ממש מאוחר
ביום ה25 בערך
אז יצא שהמחזור הגיע רק שבןעיים אחכ
וזה בערך חודש וחצי אחרי המחזור הקודם (הריון כימי)

עדיין לא קיבלתי מחזור , אני ביום ה 42 למחזור שהיה ב(16.12) 
ביום ראשון  (22.1) עשיתי בדיקת דם בטא - שיצאה שלילית 

ובשלושה הימים האחרונים יש לי כאבי בטן תחתונים של תחילתו של מחזור אבל הוא לא מגיע.... 

מה לעשות ?

לק"י

למה קרה ששקלתם אחרי שבועיים?
בדרך כלל שוקלים אחרי התור של גיל חודשיים, בתור של גיל 4 חודשים.

היא מרטיבה מספיק טיטולים ביום?

ולפעמים לא עולה כמקובל..
אז אחות טיפת חלב ממשיכה לשקול כל שבועיים
למרות שלי נראה שעולה כפי שצריכה בהסתמך על זה שהיא ההנקה מלאה, יש שבועות יותר ויש פחות אבל בטוטאל לחודש זה תקין, גם בודקת לפי ליגת לה לצה

לק"י

כי אני מבינה שלפעמים יורדים באחוזון ומתייצבים וזה תקין.

כבר לא זוכרת כמה, אבל באמת מעט...
ב''ה האחות של הטיפות חלב הייתה רגועה מאוד, גם לה היו ילדים קטנים בגודל והיא הרגיעה אותי שכל עוד היא שומרת על האחוזון של עצמה אז הכל בסדר (אחוזון ממש נמוך).

מה לעשות?
אין מצב שכל ילדי העולם יהיה האחוזון 50. לכל אחד מבנה הגוף שלו...
כמובן שחשוב לעקוב לראות שהכל בסדר, אבל בעיני חשוב לבדוק יותר כמה היא ביחס לעצמה ולא כמה ביחס לשאר העולם.

אצלנו במשפחה כולם קטנים, רזים ונמוכים. גנטיקה 🤷
כשהיא נכנסה למעקב כל הסודות אמרו לי שעכשיו היא נכנסת רשמית למשפחה...

ראיתי ש110 זה גם תקין

תנסי לאכול הרבה שומן בריא, אגוזים שקדים תמרים, טחינה אבוקדו.. ככה שהחלב יהיה מלא שומן..

לפי הידוע לי-תינוק שחסר לו אוכל, מפסיק קודם לגבוה.
אם היא ממשיכה לגבוה, לא הייתי דואגת.
במיוחד אם לא הרגישה טוב לאחרונה.

קיווי ממש בזול
גולף קידס (לפחות באתר)
קאסטרו

אם את צריכה לחורף הזה שווה לעשות סיבוב

ושנה שעברה זה התחיל ממש בסוף ינואר.

ונראה אם יעריכו את המבצע הקיים או שיעשו כבר את ה70 אחוז

בוודאות שהתחיל דווקא באמצע פבואר.. זוכרת פשוט שחיכיתי לזה והגעתי בתחילת פבואר ועוד לא התחיל 70 אחוז. אז.. נקווה שהשנה הם יתחילו יותר מוקדם.

כי בעיקרון יש לי הנחת יומולדת
אני כל שנה הולכת בראשון גם השנה בעזה מתכננת ללכת ברביעי..
ואני זוכרת שכבר היה...

מחוץ לבית אני משחררת חופשי , אין סיבה להגביל אצל סבא סבתא שעוזרים כל כך הרבה וזה לא מובן מאליו, זה סתם יוצר יותר חשק אצל הילדים לבדוק גבולות ולרצות דברים שאין בבית
לא ראיתי ילד שמת מקרואסון או עוגיה פה ושם אצל סבתא , פשוט מאוד לא לעשות מזה עניין
תמיד להציע אוכל בריא ומזין , אבל אוסר דיבורים סביב האוכל יכול לעשות לא תמיד טוב
רואה אצל אחיינים שלי שההורים שלהם מגבילים אותם והם לגמרי פיתחו הפרעות אכילה , וכל פעם שהם אצל ההורים שלי נוצרו לטווח הרחוק מלא בעיות סביב אוכל
אני בגישה שלי לא מגבילה
מציאה תמיד טת האוכל הבריא
אבל מחוץ לבית שלי לא מגבילה , מנסיון ילדים שמגבילים מידי מתנהגים כמו הומלסים מחוץ לבית בסוך ואת זה את לא רוצה
אני כותבת לך ככה הכי פתוח כי מכירה מידי מקרוב את הנושא וטין לי כל כך עצבים לכתוב בצורה מנוסחת פוליטקלי קורקט
ממליצה לך לעקוב אחרי דיאטניות בארה״ב הגישה שם כיום ממש לשחרר כי לטווח הארוך יש מלא הפרעות אכילה מעל מיני הורים שנהיו אובססיביים לצלחת של הילדים שלהם

אני כן מגבילה גם אצל סבתא וסבא
אסייג שאנחנו לא נמצאים אצלם הרבה
מה הכוונה מגבילה? כמובן שמרשה. אבל במידה. לא מרשה לאכול שישה כדורי שוקולד ועוד עוגה ועוד במבה. בטח לא לפני האוכל
ב"ה הילדים שלי אוכלים יפה מאוד, אוהבים גם ממתקים וגם אוכל בריא (אכלו פה השבוע מרק סלרי... לא הייתי מאמינה)
החוויה שלי הפוכה
אחיינים שלי שלא הגבילו אותם ביססו תזונה על שוקו וציפס ולחם עם שוקולד ובחיים לא ידעו בירקות או בשרי
כמובן שלא נורא לאכול קרואסון אצל סבתא וזה כיף וטעים. אבל לא חמישה. שום ילד לא מת מזה אולי אבל בהחלט נהיה שמן, ובם כזה אני מכירה באופן אישי. והיום בבגרותו הוא מאוד מצר על כך שלא לימדו אותו לאכול במידה
אני רואה פה ילדים יורדים לפארק עם חבילה ענקית של סוכריות וחבילה ענקית של ציפס. בעיני ממש לא הגיוני. מה רע בסוכרייה אחת?

לסיכום המפתח הוא איזון
ואני בהחלט הייתי עושה כלל שאוכלים אחד או שניים ולא יותר. וגם מדברת על כך עם סבתא אם צריך
ולפותחת, אף אחד לא נהנה כשהילד נשכב על הרצפה, אבל זה יקרה לך גם בגינה ובבית כנסת ובסעודה עם חברים... זה חלק מהילדות. חיזקי ואימצי

לגבי מה בריא ומה לא , אבל לא להכניס רגשות אשמה לצלחת , לא להכנס לסטרס.
והמשפט ששום ילד לא מת אך נהיה שמן נכון בדרך כלל להורים שפשוט עשו יותר מידי ביג דיל סביב אוכל ואותם אנשים נהפכים לשמנים כי הם כמהים בבחינת ״מים גנובים יימחקו״ לאוכל האסור , את תראי אותם אוגרים חתיכים וממתקים כי בילדות לקחו את זה מהם.

הילד שלי אוכל מה שבא לו פחות או יותר כי אף פעם לא עשינו מזה אישיו והוא תמיד יעדיף צלחת אוכל על פני חטיפים וממתקים זה פשוט לא מעניין אותו כל כך

שלא בחרו באוכל הבריא
ורכשו כך הרגלי אכילה ממש לא טובים

בדיוק כתבו פה לאחרונה בשרשור אחר על הבעייתיות שהגישה שיש היום בארה"ב, שמובילה להשמנה מוגזמת וכבר אסור להגיד על זה שזו בעיה. לא יודעת מה הולך שם למעשה, אבל ממש לא בטוחה שמשם אנחנו צריכים ללמוד...

אני מסכימה עם @אנונימית-אנמית שלא צריך להכניס רגשות אשמה לצלחת, ולא להיכנס לסטרס סביב האוכל.
ובהחלט יש מצבים שנגרם לילד נזק דווקא כי ההורים רצו לחנך אותו שיאכל בריא.
אבל זה לא אומר שברגע שמדברים על הנזק שאוכל לא בריא יכול לעשות, זה באופן מיידי גורם לנזק אצל הילדים. יש הרבה אפשרויות לעשות את זה בלי סטרס ובצורה שמחנכת את הילדים באמת.
בתור ילדה אני ידעתי שאסור לי לאכול ממתקים, ובכל זאת גדלתי בצורה טובה בלי שום תסביכים של אוכל, ועם רצון לחנך גם את הילדים שלי לאוכל בריא.
בכל זאת אני לא עושה ממש כמו ההורים שלי, כי ראיתי שאצל חלק מהאחים שלי היתה תקופה שזה כן גרם להם לחפש בחוץ ממתקים (לא בהגזמה, ב"ה כולם עדיין אוכלים מאוזן והרבה מאיתנו בהחלט בכיוון של אוכל בריא, אבל בכל זאת בילדות לא לכולם זה היה מדוייק).
אז אני מאפשרת לילדים שלי לאכול ממה שהם מקבלים בחוץ (בגנים/בי"ס, או אצל סבא וסבתא), אבל עדיין עם דיבור על מה בריא לגוף שלנו, ועם הגבלה של הכמות שאוכלים בחלק מהדברים היותר גרועים. והם ממש מבינים ומפנימים וחלק מהם כבר מוותרים מעצמם על חלק מהמתקנים שהם מקבלים במסגרת, או שמעצמם בוחרים לאכול רק קצת ואז לקבל ממני משהו אחר טעים שהוא גם בריא יותר.

‏את מדברת על הבודי פוזיטיב שיש בארצות הברית
הכוונה שככל שאישה שמנה שתהיה גאה בכמה שמנה ולא בריאה היא , שלקחו אצ זה לקיצון

יש מין גלגל בארצות הברית של השמנת יתר מהמון אוכל לא בריא ומתועש , מנגד יש שם הורים חרדתיים בקטע מוגזם לאוכל של הילדים שלהם שהם לא נותנים לילדים שלהם לאכול כמעט כלום שלא לדבר על סוכר ומלח , אני מכירה ילד שהיה יוצא לשלג ומלקק את סוליית הנעליים שלו כי היום מפזרים מלח על השלג על מנת להפשירו פשוט כי זה היה חסר לו בתפריט
את חייבת להבין שהמצב בארצות הברית הביא הורים להתחרפן טוטאלית והמון הורים יוצרים הפרעות אכילה אצל הילדים שלהם שנהיים בהרבה מן המקרים אוביס לא בגלל שנותנים להם מה שרוצים אלא בגלל האובססיה של ההורים.
תמיד צריך לדבר על בריאות ולהנחיל מודעות
כמובן שחייב לתווך גם לילדים .
אני לא בעד לתת לילד לאכול שטויות כל היום , ממש לא
להציע אוכל בריא , אבל גם לא להבהל משטויות ולא להתנהג בפחד וחרדה מאוכל שהוא לא בריא,
אבל אם ילד מפתח בעקבות זאת דפוס במקומות מסוימים - כמו למשל במסיבת היום הולדת כשכל הממתקים מולו הוא מתנהג כמו מורעב , אז משהו לא תווך נכון.
אם ילד מחפש אוכל במקררים של אנשים ואפילו פחים משהו סופר לקוי.

ואני מבינה מה שאת כותבת, תודה על ההסבר. נראה לי שבסופו של דבר אנחנו די באותו כיוון. פחד וחרדה סביב מה שהילד אוכל זה בוודאי לא נכון, וברור שזה יוצר הרבה יותר נזק מאשר האוכל הלא בריא שהוא עלול לאכול.
אבל בקשר לשאלה של הפותחת - איך להתמודד עם זה שהסבא וסבתא קונים המון קוראסונים עוגיות ונותנים לילדים לאכול חופשי, אני חושבת שלהגיד שלהגבחל את הכמות יגרום יותר נזק מאשר לתת להם לאכול בלי הגבלה, זה לא בהכרח נכון.
כשסבא וסבתא גרים רחוק ומגיעים אליהם לא לעיתים קרובות מידי, אז אפשר יותר לשחרר. אני בהחלט משחררת אצל סבא וסבתא, והילדים שלי אוכלים שם הרבה יותר שטויות מאשר בבית (ובכל זאת לא לגמרי בלי הגבלה, כי גם חמותי לא רוצה שהם יסתמו את התיאבון לפני הארוחה מכמות מוגזמת של עוגות, אז היא גם מגבילה בעצמה, זה עדיין יותר ממה שאני הייתי נותנת אבל זה הפינוק שלה וזה בסדר מצידי).
אבל כשגרים קרוב ונמצאים הרבה אצל סבא וסבתא, אז גם מה שקורה שם משפיע על הרגלי האכילה. ובעיני יש מקום לראות אם אפשר לפתוח את זה מול החמות ולדבר איתה על האם בכלל מתאים לתת לפני הארוחה, ואם בכל זאת נותנים - אז איך מגבילים את הכמות וכמה מתאים לתת.
ובכל מקרה - לפי איך שהפותחת שאלה, לא נשמע לי שהיא אובססיבית ומגבילה את הילדים באופן שמזיק להם. זה נשמע שהיא פשוט לא מרוצה מכמות העוגות שהילדים אוכלים אצל סבא וסבתא, ותוהה איך להתמודד עם זה נכון.
אז יש מקום להזהיר אותה לא להגיע לחרדתיות יתר סביב זה, ואני מבינה שזה מה שהתכוונת לעשות בתגובה שלך, אבל זה לא אומר שהדרך היחידה להגיב למצב הזה היא בלשחרר לגמרי ולא להגביל בכלל.

נתתי לה פרספקטיבה שונה ושתזהר מקיצוניות

אני חושבת שהכיוון שהעלית הוא חשוב.
אבל היה אפשר להבין ממה שכתבת שאת מתייחסת למה שהיא תיארה ומזהירה אותה לא להמשיך ככה כי זה יביא לנזק (ככה זה היה נשמע לי בהתחלה. בהודעות הבאות שלך הבנתי טוב יותר למה התכוונת, ואני מסכימה עם הכיוון שהבאת).

דווקא שמדברות בגישה מאוד פתוחה על איזון
ולא יתנו לך כל היום הרגשה רעה כאלו את מרעילה את הילד שלך

לפעמים מרגישה כמו עוכרת שמחות וזה לא אני,

נראה לי בגלל שאני טיפוס משוחרר אבל מנסה להיות אמא אז יוצא לי ההפך, יותר מדי רציני.

כיף שאת משוחררת...אז בכ"ז מתי עובר הגבול?

ממתקים לפני אוכל? 7 עוגיות? עוגיות ואז חטיף?

אני בעד שתהיי מי שאת ואל תתני לחברה להכתיב לך מה נחשבת אמא טובה וזה הכי חשוב .
בבית - אני מקפידה על ארוחות , אם רוצים נשנוש פשוט מציעה נשנוש הכי בריא שיש ואם הוא רוצה משהו לא בריא - נותנת , כנשנוש ולא כארוחה ככה שזה לא נעשה ממקום של רעב מוחלט , אם זה ממש מוגזם ואני רואה בוודאות שהוא לא רעב מודיעה לו שזהו נגמר ואפשר לאכול דברים אחרים. הכלל הוא לא לעשות משום אוכל טאבו - זה הכי חשוב , חקרתי את הנושא ממש לעומק ויכולה להגיד לך שהנזק שהורים עושים עם כל ההגבלות והאשמה הפנימית על מה נכנס לילד שלהם לגוף עושה יותר נזק מטון סוכר

כתבת כל כך חכם

האובססיה הזו סביב האוכל כ"כ לא בריאה לנפש הילדים.

כותבת מניסיון כי כך גדלתי

בדקתי את הנושא ממש לעומק ואני שמחה שבארה״ב התחילו ליישם את הגישה כי זה ממש חשוב להזהר על נפש הילדים שלנו , הגישה לאוכל צריכה להשתנות

אבל מחליטה מה כן חשוב לי ועל זה לא מוותרת. כמו שכתבת על המעיל, לא תוותרי על זה גם אם יצרחו שלא רוצים, נכון? בסופו של דבר את האמא ויודעת יותר טוב מהם מה חשוב.
כשזורקים אוכל אני לוקחת את הצלחת ואומרת "אתה לא רוצה לאכול יותר? אז תביא לאמא את הצלחת, לא צריך לזרוק" ומורידה אותו מהכסא ובזה נגמר הסיפור. לא צריך לכעוס ולא שום סנקציות. העמדת גבול ברור, הסברת מה כן לעשות ולא רק מה לא לעשות, ואין בכי אז את גם לא צריכה לחבק אחר כך.
לגבי הממתקים אצל סבתא, אני כן הייתי מנסה לבקש שיהיה אחרי האוכל. אי אפשר להגיד לסבתא לא להביא עוגיות וממתקים, אבל לא רואה בעיה לבקש יפה שתתן להם אחרי האוכל, ושזה לא יהיה בטווח הראיה שלהם לפני כן כי אז נכנסים למלחמות מיותרות.

הסחת דעת היא דבר נפלא לגיל שנתיים. אצל בעלי זה עובד כמו קסם. נניח,

היא בוכה לא רוצה לשבת בעגלה!!! וגשם, קר, תכף השאר חוזרים. אז אני חוגרת אותה צ'יק צ'ק ומבלבלת לה את השכל בשטויות כמו ואוו הולכים לחפש חתול! מי מוצאת חתול? שואלת את אחותה באיזה צבע נמצא חתול היום? וכן על זו הדרך. זה גורם לה לשכוח על מה התעקשה לפני רגע.

כמובן שבוחרת על מה להיאבק, יש מקומות שמשחררת ומאפשרת לה לממש את גיל ההתבגרות

 

לגבי הורים- אני הייתי מרפה אבל לא משחררת. אפשר לבקש מההורים לתת פחות שטויות ולתחום את זה גם לאחרי האוכל. אפשר להציע להם לתת משהו בריא יותר עד הארוחה (פרי נניח). אבל חשוב שיאמר בכבוד. אם זו היתה שבת פעם ב... הייתי אומרת שחררי, אבל על בסיס קבוע כן אפשר לדבר

ולבקש. היו מקרים שגם קניתי בעצמי נשנושים שאני מרשה שיהיה להורים בבית כדי לא להעמיס עליהם.

לא לשים גבולות רק עושה את זה יותר גרןע. וגם להסביר להם דברים בשפה פשוטה שידעו למה לצפות. למשל כשהולכים לגן משחקים, אנחנו נשמחק קצת וכשאני אומרת די מספיק הולכים הביתה אז הולכים הביתה- זה לרוב עוזר.
מזדהה, גם אני כל הזמן חיכיתי שיגדלו ויהיה יותר קל. עד שהשלמתי עם זה שזו ההתמודדות שלנו לשנים הקרובות.
והם כבר מתקרבים ל 4...

כלומר, כשאני מחלקת עוגיה/ ביסקוויט אני מקדימה ואומרת "מקבלים עכשיו אחד, מי שרוצה יכול לקחת עוד אחד ואז אנחנו אוכלים ארוחת ערב" וכשהילד יודע לקראת מה הוא הולך הרבה יותר קל לו , ובהמשך הם לא מבקשים יותר מזה.
אצלי גם, יש סדר קבוע. מגיעים הבייתה ומקבלים משהו טעים, ואז לא מבקשים עד ארוחת ערב. הרבה פעמים אני מחלקת להם "בהפתעה" קוביית שוקולד/עוגיה תוך כדי משחק.
ועדיין מרגישה שהם אוכלים הרבה מדיי ממתקים ומשחררת

ובא לי לומר לך שאת אמא נפלאה!
ואני לגמרי מעריכה את כל מה שאת עושה ואת השאלות שלך🌸❤️

מה שנכון לאחד לא נכון לאחר.
בכל אופן עם סבא וסבתא כדאי יותר לשחרר, הכיף שלהם זה להעניק לנכדים

אם לכולם מאתגר בגיל הזה עם אחד אז את בכלל צריכה צלש

בעיני אפילו לשנות את השם של ההתמודדות ולא לקרוא לגיל גיל שנתיים הנורא זה מקל עלי. כי יש בגיל הזה מלא מתיקות שאפשר לפספס בתוך המאבקים היומיומיים של תתלבש- תאכל- תיטול ידיים- לא לנגב גבינה במכנסיים.

 

ובפן המעשי:

ילד שומר על גבולות שברורים לו.

והם ברורים לו כשברור לך שאלו הגבולות. 

(ילד יפסיק מאוד מהר לבכות כשהוא בשרי ורוצה שוקולד חלב למרות שאת אוכלת מולו שוקולד ולמרות שאין לו מושג מה זה אומר. פשוט כי הוא רואה אותך החלטית ויודע שזה קרב אבוד)

 

אם יש משהו שהוא מבחינתך גבול תחזקי את עצמך לפני שאת דורשת אותו מהילד ב3 נקודות:

1. אני יכולה לדרוש את זה מהילד שלי.

2. הגבול הזה מיטיב איתו. 

3. הילד שלי רוצה להקשיב לי, הוא זקוק לשייכות וגבולות. 

 

ולגבי איזה גבולות חיוניים בעינייך- מי יכול לענות חוץ ממך?

2, 3, 4, 5 וופלים... מה שנראה לך סביר.

אישית אצל סבתא וסבתא אני מאמינה שאפשר לשחרר את גבולות הממתקים קצת, לא להפקרות, אבל גם לא סופרת להם.

כי זה לא מה שיגרום להם להשמנת יתר, וזה הפינוק של ההורים, וברור לילדים שבבית יש גבולות וכללים אחרים. אבל יש גבולות שלא אוותר עליהם גם בחוץ- חוצפה למשל, מכות, נטילת ידיים וכאלה. 

קודם כל, מצרפת לך קישורים לשני פוסטים שלי מאוד עזרו עם ההתמודדויות של גיל שנתיים. לא יודעת אם יענה ממש על השאלות שהעלית פה, אבל נראה לי שבכל מקרה זה יכול להוסיף -
גיל שנתיים הצדיק | הורות בחסד
איך מחליטים | הורות בחסד

ולגבי מה ששאלת על ההתמודדות מול העוגיות אצל סבא וסבתא - אני ממש מבינה את הרצון שלך להגביל את הכמויות של העוגיות שהם מקבלים שם, בעיקר כשאת כותבת שהם נמצאים שם הרבה, ובסופו של דבר זה כן משפיע על הרגלי האכילה שלהם ובכלל על התזונה שלהם.
אבל אני חושבת שההתמודדות פה צריכה להיות מול הסבתא ולא מול הילדים. אם הסבתא כבר נתנה להם, לא הייתי אוסרת עליהם לאכול. זה גם ניסיון קשה עבור הילדים, וגם יוצא שלא ממש מכבד את הסבתא.
יש מצב לדבר איתה? (אולי עדיף שבעלך יעשה את זה?) כמובן קודם כל להודות לה על כל העזרה, וגם על האהבה הגדולה שלה לילדים והרצון שלה לפנק אותם ולתת להם כל כך הרבה. אבל אז לדבר על זה שאתם רוצים לתת להם תזונה שתהיה בריאה עבורם, ולהתחיל לחנך אותם להרגלי אכילה נכונים, וכו', ואת צריכה את העזרה שלה, שהיא תהיה שותפה איתך לגבולות שאתם מציגים בתחום הזה.
אני לא מכירה אותה ולא יודעת עד כמה היא תהיה מוכנה לשמוע, אבל אם זה נשמע לך אפשרי - הייתי מתחילה מהכיוון הזה. (ואם יש לה ממש צורך לתת להם יותר - הייתי מציעה להגביל את זה לשבת, שיהיה לה זמן שבו היא יכולה לתת יותר, אבל לפחות במשך השבוע יהיו גבולות, ובשבת הילדים יקבלו יותר שפע של מתוקים ופינוקים, לכבוד עונג שבת...).

בשרשור אחר שמתי כמה קישורים לפוסטים בבלוג אחר, שמדברים על איך להתמודד עם תסכולים אצל קטנטנים. נראה לי שזה גם רלוונטי להתמודדויות שלכם.
מצרפת כמה קישורים לפוסטים בנושא - הריון ולידה
(ותסתכלי גם בשאר השרשור שם, גם בשאר התגובות שם יש הרבה כיוונים חכמים שאולי יעזרו).

בהצלחה רבה!

כתיבה ממש יפה!

עצוב שככה עוזבים תינוק 😤

איך מביעה יפה את המחשבות והרגשות,
הרצון לחיבור, את הקשר העמוק עם התינוק, את הכאב שבעזיבה יחד עם אופטימיות ואמונה שכך נכון לעשות.
תודה!

מהמם ועצוב
את מוכשרת!

לא הצלחתי להתחבר לאנונימי אתמול ויעל המקסימה הסכימה לעזור לי💕

לא פרסמתי מהניק שלי כי פרסמתי את השיר הזה בקהילת יולדות ביישוב שלנו, וזה אאווטינג מוגזם😅

השיר נולד מתוך סערת רגשות גדולה מאוד. בכי של שעה כמעט ובירור עמוק בנפש. זאת חשיפה מאוד אינטימית בשבילי. פרסמתי בכל זאת כי חברות אמרו לי שזה דייק להן את החוויה, נירמל אותה, נתן כוח מתוך זה שכולנו מתמודדות עם הקושי הזה...

אז באהבה גדולה, לכל המתמודדות💕

בעיקר עם המשפט האחרון

התחלתי לבכות בבית האחרון...
מדהים ומרגש

עדיין לא ילדתי אבל אני כל הזמן חושבת איך יהיה לי קשה לחזור מחופשת לידה .למרות שאני מתכוננת להאריך לחצי שנה בע''ה.

כ"כ מזדהה. ריגשת ועלו גם הדמעות..
אמנם כבר חזרתי לפני שנה,אבל זה תמיד יושב עלי.. הייתי לפני שנה בדיוק במצבך...

כבר כמה פעמים קראתי, וכל פעם בוכה מחדש.

תודה לך על זה. מדויק ונוגע כל כך

לא שמעתי על דבר כזה... על סמך מה הוא פוסק דבר כזה? ככה בכללי בלי תשובה פרטנית? 🤔

אני חושבת שזו שאלה לרב שלכם עם המקרה שלכם.... לא דומה מקרה מסויים של מישהי אחת למקרה של מישהי אחרת....

חושבת שכדאי לשאול רב.
יכולה גם את יועצות ההלכה של נשמת, שהן תמיד נעימות ומקצועיות.

לעצם העניין, יש שלוש עונות פרישה.
בשתיים מהן (הפלגה וחודש) אם האישה לא עשתה בדיקה (בדיעבד), היא לא צריכה לעשות בדיקה ובני הזוג מותרים.

באחת מהן (בינונית, 30 יום), חובה לעשות בדיקה, ואם לא עשתה, הם אסורים ביחסים עד שתעשה בדיקה.

אז אולי יש רבנים שבמקרה הזה, יקלו בשתיים האחרות.

אני למדתי שיש בדיקות שאינן מעכבות קיום יחסים, אבל פרישה בינונית כן
אולי יש מקום להתיר לך לא לבדוק גם בינונית כדי לא להאסר ותהיו מנועים במצב כזה לקיים יחסים גם אחרי עונת הפרישה

ובכל דבר כזה יש מגוון רחב של דעות אז לא בטוח שבכלל אתם פוסקים לפי מה שהזכרתי

כמובן לפני כל החלטה צריך ללמוד היטב את הדעות שאתם פוסקים לפיהם או הכי טוב והכי נכון להתיעץ אישית עם רב

נמחק לי הוואצפ ולא רוצה חלילה להטעות, אז שאלתי אותו עכשיו שנית.. אעדכן בתשובתו.. בכל אופן לגביי זה לא רלוונטי כי כאמור בעלי לא רוצה לסמוך על דעת יחיד.

בהפלגה זה לא חובה

אם בעונת פרישה אתם עוד לא אסורים אז אני יכולה להסיק שהמחזור שלך יותר ארוך מ30 יום? שבעונה בינונית עוד לא התחיל המחזור?
אם יש לך שלוש פעמים ברצף שההפלגה ארוכה יותר מ30 נניח 32 יום או יותר. אז את יכולה לקבוע וסת חצי קבוע שאת לא רואה בפחות מ 32 יום ואז את לא צריכה לבדוק בעונה בינונית ועונת החודש כי זה בטווח שאת לא רואה בו.
אבל זה מתבטל ברגע שכן ראית בטווח הזה. אם חודש אחד ההפלגה הייתה 30 או פחות אז בחודש אחר כך את שוב צריכה לבדוק בכל העונות פרישה.

האמת נודע לי על זה באמת רק לאחרונה.. ואני ממש מנסה לקבוע 3 פעמים שבהם קיבלתי ווסת יותר מ32 יום..
הבעיה היא שבגלל שאני נאסרת הרבה פעמים בימי פרישה בגלל הבדיקה אז אני לא מצליחה לקבוע 32 יום, כי בדיוק 30 ימים מאז פעם שעברה נאסרתי שוב..
אני מניחה שחודש הבא בימי פרישה אני לא אאסר כי עוד לא יתחילו כתמים ואז אצליח לספור 32 יום אבל מיד חודש לאחר מכן שוב אאסר בפרישה .. וכן הלאה . ולכן לא יכולה 3 פעמים ברצף לקבוע 32 יום ..
לא יודעת אם הצלחתי להסביר טוב ואם הצלחת להחזיק ראש.. בכל אופן תודה

החישוב של ימי הפרישה הוא לפי מתי קיבלת את המחזור, ולא לפי מה שנאסרתם.

זאת אומרת שאם נאסרתם מכתם, אבל המחזור הגיע רק אחרי כמה ימים, מחשבים את הפער בין ווסת לווסת לפי היום בו קיבלת מחזור, אפילו שנאסרתם לפני כן

אבל נאסרנו מבדיקה פנימית.. זה לא נחשב יום שבו קובעים ווסת??
אני בשוק

לא.
בדקתי את זה מול יועצות ההלכה של נשמת.

זה כן נחשב שנאסרתם, ואפשר להתחיל לספור את הימים לצורך הפסק.
אבל לצורך קביעת פרישה, הולכים לפי יום קבלת הווסת

רק בשביל התשובה הזו טוב שפתחתי את השירשור.
תודה גדולה!

ספירה עבור עונת פרישה נקבעת לפי הווסת שזה תחילת הדימום ממש או שטף
לעומת המתנה לפני הפסק שמתחילים לספור ממתי שנאסרים

זה דומה בגדול להגדרה הרפואית מתי מתחילה הווסת

אם את זוכרת מה היה בחודשים האחרונים בוודאות אז אולי אפשר כבר החודש לפרוש בזמנים הנכונים
ויותר מזה- אם יש קביעות ממש של כתמים בצורה שחוזרת על עצמה אז לפעמים זה נחשב וסת הגוף

ממש ממליצה לך להתיעץ אישית עם גורם הלכתי שמקובל עליכם. אם זה מתאים לך אז אולי יהיה לך נעים יותר עם יועצות הלכה של נשמת
יש פה הרבה פרטים ודעות שונות, אבל באמת חבל להפסיד כמה ימים כל חודש אם יש פתרון הלכתי מתאים

בהצלחה!

אפשר לבטל ככה את העונה הבינונית ולא את עונת החודש.

(רב הסביר לי כך- עונה בינונית, זה כי משערים שאישה שלא קיבלה עד היום ה30 בטוח תקבל בו או מיד אחריו. אבל אם יש לה הוכחה מוצקה שהיא אף פעם (או כמעט אף פעם) לא מקבלת בפחות מ30+ ימים אז היא לא רלוונטית להגדרה הזו ולכן זה מתבטל. לעומת זאת, העניין של עונת החודש מסתמך על סיבוב הירח ולא על מספר ימים, ולזה כן ממשיכיםלחשוש. ולכן נשים עם מחזור ארוך בודקות בעונת החודש ובהפלגה)

שרק מעל 32 ימים או מתחת ל28 ימים אפשר לקבוע וסת חצי קבוע. או שהתכוונת למשהו אחר?

נתחיל מוסת קבוע- אישה שקבוע רואה נניח כל 35 יום בדיוק אז אחרי 3 הפלגות כאלה קבעה וסת ואז היא לא צריכה לחשוש לא לעונה בינונית ולא לעונת החודש, רק לוסת הקבוע שלה וזהו.

וסת חצי קבוע זה אומר שאין לה זמן מסויים שהיא בטוח תראה אבל יש זמן מסויים שבטוח לא (למשל הפלגה אחת 35, ואז 32, ואז 34 אז היא יכולה לקבוע שהיא בטוח לא תראה לפני שעברו 32 יום) לפני 32 יום היא לא צריכה לפרוש בכלל ולכן נשאר לה לפרוש רק בהפלגה, לא בחודש או בעונה בינונית.

הכוונה היא, אם שכחת את שאר הדירות לא חייבת לעשות . *לדעתי* בינונית אם לא עשית תעשי ברגע שנזכרת.

אלא שאם אתם לא מתכוונים לקיים יחסים, לא חייב לעשות את הבדיקה ביוםם ה30. ככה אני מכירה

הוא רגיל לשאלות כאלו.
(באפן אישי אני יודעת שהוא למד אצל הרב שלמה זלמן אוירבך והרבה פעמים מצטט אותו)

אבל יכולה להגיד לך שזה היה לי מעולה!
לא צריך להתעסק עם הצלקת אחרי הניתוח- לא צריך להוציא תפרים… הדבק פשוט יצא ממני כמו שאריות של דבק חם כזה במשך השבועות שאחרי הלידה

זה עדיין ניתוח. לא חושבת שזה משפיע מהותית על הכאבים כי בכז יש צלקת ברחם…. אך בעיניי היה לי נוח

br />יקרה! מאחלת לך לידה קלה בידיים מלאות ובריאות

באמת קיסרי בלי סיכות (סיכות נמסות, בעצם) הרבה יותר נוח. לא שהתאוששות קלה יותר, אבל לפחות אין את הכאבים שגורמות הסיכות והן מה שנתפס בבגדים, וגם לא צריך להגיע אחר כך כדי להוציא אותן...
הבנתי שבימינו כולם משתשמים בסיכות נמסות, אבל תבררי ליתר ביטחון.
שיהיה בשעה טובה ובקלות!

אני אחרי הקיסרי ההוא מלפני 11 שנים כמעט הייתי מאושפזת 3 שבועות בגלל סיבוך רציני וכאבים חזקים לכן יש חשש, כך שהוציאו לי תפרים אחרי הרבה זמן ולא היה נתפס לי בבגדים, הבעייה אצלי זה הכאבים שיש אח"כ אם זה אותו הדבר
איזה דילמה קשה 🤯

בכל אופן, העיקר הוא שאלה לא סיכות מורגשות...
לגבי הכאבים וההתאוששות - אין הרבה מה לעשות... רק להתכונן היטב עם משככי כאבים ועם אמצעי עזר, ולהתפלל... ♥️

ואז ברור שלא יכאב אותו דבר. לאחותי סגרו עם דבק וזה היה בסדר.

הסיכות מהדק שצריך להוציא אחרי שבוע - כואבות !!

תנסי לבקש…
הם אומרים שזה תלוי במצב הבטן.
ב 3 ניתוחים היו לי סיכות ו ב 2 ניתוחים היו תפרים נמסים.
זה עולם אחר לגמרי…

בהצלחה ובבריאות ❤️

הכאבים

התנועתיות

לרוב הימים הראשונים יותר קשים מלידה רגילה

 

עברתי קיסרי אחד, עם דבק תת עורי (מניחה שלזה הוא התכוון? זו השיטה הכי חדשנית לסגירה. יש תפרים נמסים, ויש דבק תת עורי שלא רואים כלום מבחוץ)

ההתאוששות לא היתה לי קלה בכלל,

אבל מה שאת מתארת על החתך - לא היה

יחסית ההתעסקות איתו סבירה ולא היו סיבוכים או משהו

 

 

סיכות רגילות, סיכות נמסות ודבק.
אז לי היו סיכות רגילות וסיכות נמסות. הצלקת הייתה גבשושית כזו, והרופאה הסבירה לי שזה בגלל הסיכות הנמסות.
באמת מעניין מה עדיף - סיכות נמסות או דבק... מה שבטוח - שניהם עדיפים על פני סיכות רגילות.

ממה שידוע לי דבק תת עורי נחשב השיטה הכי חדשנית

לא יודעת אם הוא יותר טוב מתפרים נמסים, אבל הוא יותר חדשני

 

עם סיכות נמסות.
אין להשוות!!! פי אלף עדיף עם דברים שנמסים.
מה שכן, לי בזמנו אמרו שסיכות אמיתיות מחזיקות טוב יותר, ואצלי ה2 הראשוניים היו באמת מאוד גדולים, אז יכול להיות שזה באמת גם שיקול.
אני לא יודעת איך הדבק, אבל באמת תבקשי משהו נמס ולא סיכות.
שיהיה בשעה טובה

ממה שהבנתי פה ההחלמה היא אותה החלמה כמו מסיכות רגילות רק שיש פחות התעסקות עם הפצע, שזה פחות רלוונטי בשבילי, יותר פוחדת מהכאבים שיש אח"כ והבנתי מכן שבערך זה אותו הדבר
כנראה שאחזיר תשובה לרופא שלי שנלך על זירוז ובמידת הצורך נעבור לקיסרי

היה שנה שעברה כאבי שרירים ושיעול כמה חודשים אחרי. לא עשיתי משהו מיוחד. השיעול עבר אחרי שהייתי כמה שעות ליד הים, כנראה האויר המלוח. כאבי שרירים ליוו אותי לפחות חצי שנה (הרבה משככי כאבים) ובסוף עברו לבד.

לפני חודש פלוס היה לי שוב קורונה ושוב יש לי שיעול שלא עובר. היום הייתי קצת ליד הים מקווה שיעזור.

לבן שלי שהיה לו אסטמה בעבר, היא חזרה בעקבות קורונה. עכשיו כמה חודשים אחרי, נראה שאולי עבר לו (מאד מקווה)

נראה לי זה בעיקר ענין של זמן עד להחלמה. תרגישי טוב.

בעיקר זמן. אבל אמאל'ה נשמע סיוט. חיבוק לך.
לסחרחורות תקבעי לפיזיו שמתעסק ויבדוק את המערכת הוסטיבולרית. יכול להיות שיש לזה טיפול.
בגדול ממליצים לעשות פעילות גופנית בהדרגה ועם קשב לגוף (נגיד בעלי ממש ירדו לו יכולות ומתנשף מדברים קטנים יחסית, אבל נשמע פחות העניין אצלך) ולהתחזק. אבל נשמע שאת עוד בשלב של מנוחה ויטמינים ומשככי כאבים. בסוף יעבור בע''ה.

זה גם זה, לפני כן התאמנתי קצת. עכשיו אני מנסה, וכל הגוף שלי כואב ימים אחר כך.
תרגילים ממש בסיסיים שהצלחתי לעשות, עכשיו אני כמעט לא מצליחה להזיז את הגוף.

העניין שאני גם בתקופה ממש עמוסה, אז לא באמת מצליחה לעצור

הרגשתי שאני לא מצליחה להתאושש מהקורונה וגם בעלי.. הצינון והכאבי גרון והחולשה המשיכו לי כמה שבועות אחרי
הצינון והכאבי גרון היו רק בלילה, משו מוזר.. אבל הרגשתי פשוט שהקורונה לא הולכתתת
והנה ב"ה אני אחלה אז זה עבר מתישהו, לא זוכרת בדיוק כמה זמן זה לקח

קורה אחרי ווירוסים ובמיוחד אחרי קורונה.
שוונ לבדוק אולי תצטרכי אנטיביוטיקה.
בריאות!

סיוט

היה 'קוורטיצין קומפלקס'.
היא סבלה מפוסט קורונה שהתבטאה השיעול מתמשך.
ממש ביום אחרי שהיא התחילה לקחת היא הרגישה הקלה. אבל נראה לי שזה אמור לעזור גם עם תסמינים אחרים של פוטס קורונה, אבל לא יודעת בוודאות.

ואחר כך הזמינה מ'שיווק מוצרי ישע' הרבה יותר בזול מאשר בבית המרקחת (עדיין לא זול, אבל בבית המרקחת זה יהיה הרבה יותר יקר).
מחשבות על תיסכולים - חזרה ללב ההורות (לא יודעת כמה מחיר משלוח, לאמא שלי זה משתלם כי היא מזמינה מהם עוד הרבה דברים בכל מקרה).

אחפש בו בהמשך, תןדה

הנה הקישור שהתכוונתי
קומפלקס | תוצאות חיפוש | שיווק מוצרי יש"ע

שדיקור עזר להם

הייתי מאושפזת עם פוסט קורונה, לא היה להם מה לעשות איתי באישפוז חוץ מלטפל בי כ"סיעודית" שהגוף לא החזיק את עצמו ולנסות לגרום לגוף להתאושש בעזרת סטרואידים.

המליצו לי כל מיני אנשים גישות טבעיות, אמרו לי לנשוך לבונה (זה היה דוחה והקאתי שם בבי"ח כשניסיתי, בהמשך גיליתי שיש דבש לבונה ועוד כל מיני דברים שיש בהם בצורה יותר ראויה לאכילה).

בסוף מה שהרים אותי אחרי שבועיים-3 בכסא גלגלים (לא יכולתי לקום, ללכת, כלום...) זה כדורים טבעיים שנקראים a.d. קומפלקס שקניתי מהומאופטית ותוך יומיים-3 הייתי על הרגליים, התחלתי ללכת לאט עם להחזיק, עד שתוך שבוע בערך חזרתי ללכת ולהיות עצמאית. כל מה שלא עזרו הסטרואידים וכו, עשו הכדורים האלו.

בנוסף גם לויטמינים (שהתחלתי לקחת עוד לפני הפוסט קורונה, כי היה לי פעמיים קורונה, אז קצת לפני הפעם השניה עשיתי בדיקות דם למעקב בגלל חולשה מהפעם הראשונה, והיה לי מלא חוסרים שבחיים לא היו לי לפני הקורונה, ואז קצת אח"כ חליתי פעם שניה, וכש"גמרתי" ויצאתי אחרי 10 ימים, אז קרסתי לפוסט קורונה מה שכתבתי בתחילת ההודעה).

לחלוטין

זה מגיע ממאכלים מסוימים שלא טובים לה וצריך למצוא מה זה

הרבה אנשים רגישים לזה

איך אפשר לדעת אם זה זה?

והייתי מתייעצת קודם עם רופא, יש בדיקה שבודקת את זה ממש

לא?

לק"י

גם לרגישות ללקטוז- שותים משהו כמו לקטוז מרוכז, ואחרי זמן מה עושים בדיקת נשיפה.

יכולים להיות קשים לעיכול גם למי שנבדק רפואית ויצא תקין ולכן בדיקה כזו יכול להטעות.

בעיניי לקחת ילדה לבדיקה רפואית על משהו שאפשר לבדוק בבית בקלות ובצורה יותר מדויקת, זו רפואת יתר.

יש סדרה של בדיקות שעושים ל'בעיות' בטן,
ביניהן בדיקות דם לבדוק ציליאק ורגישות לחלב, אולטרה סאונד לא זוכרת למה, אולי במקרה שלכם גם בדיקת צואה,
אם הרופא ילדים לא מוצא פתרון 'פשוט' - הוא מפנה לרופא גסטרו.

שווה לבדוק את זה

ויצא שיש איזה חיידק שלא מטפלים בו אבל, הרופא אמר שאם ממשיך עד זמן מסויים אז כן מתחילים טיפול.

בפועל זה הלך ונרגע עם הזמן ב"ה ולא נזקקנו לטיפול (מדברת על השלשולים)

הוא כן ילד עם הרבה יציאות אבל גם בעלי כזה אז מודעת לכך שזה פשוט הגיע ממנו

 

שלא מטפלים בו וזהו

העיכול
מכירה מטפל שמטפל בזה וטיפל בילדים שלי בת 3 וחצי ובן שנתיים וזה עבר להם...
אבל גם הורדתי להם מוצרי חלב

לעשות בדיקות מתאימות.

אם הרופא ילדים לא עוזר אז אולי הייתי הולכת לגסטרו.

ודיאטנית - אם זה מעי רגיז אז באמת עיקר העניין זה תזונה מתאימה, שזה תפקיד הדיאטנית

(לי זה מאוד עזר! לא בגיל כזה אבל חושבת שדיאטנית ילדים תוכל לעזור וגם לכוון ממה זה יכול לנבוע)

אם זה מגובה זה יותר מסוכן

אם נופל בגלל שהתחיל ללכת ומתנדנד לו זה קצת פחות מסוכן אבל

כמובן שתמיד צריך להיות עם יד על הדופק ולראות שהוא בסדר ומרגיש טוב

גם הקטנציק שלי בן שנה וחודשיים ונופל המון (או שהאחים היקרים שלו מפילים אותו)

וכל עוד זה לא מגובה אני יודעת שזה סביר

למרות! שפעם הבת שלי בגיל 10 חודשים קיבלה מכה ולא מגובה והקיאה וכן הלכתי להיבדק כי זה סימן לא טוב. אז בגדול באמת לראות שהכל תקין אחר כך

תראי אני שמרתי ממש טוב בשלב הזה. הייתי הרבה מאחוריהם. אבל אם בכ''ז קרה ונפלו והיו בסדר אח''כ אז חייתי עם זה בשלום.

סתם נפילות של תחילת הליכה זה לא מלחיץ. אם הקטן חוזר לעצמו אחרי שנרגע אז הכל בסדר.
אחד הילדים שלי התחיל ללכת בגיל פצפון ממש ונפל בלי סוף. טפשון כזה. לילד שלום!

הבת הגדולה שלי לא נפלה בכלל. היא לא הלכה עד שהיתה לגמרי לגמרי בטוחה. ובאמת זה היה די מאוחר (שנה וחצי בערך?), למרות שראינו שהיא כבר מסוגלת והולכת מצוין עם להחזיק במשך תקופה ארוכה...
הבן שאחריה ניסה בלי יותר מדי להתלבט ונפל המון על הראש

את מסתמכת על זיהוי אישי אז א"א על סמך זה להחליט על משהו אם תקין או לא... מבינה?
ועקרונית ההפרש בין ביוץ למחזור הוא בין 12 ל16 ימים כשהממוצע הוא 14

אני יודעת שהטווח הוא בין 12-16 יום אבל זה אמור להיות קבוע אצל אותה אישה. יכולה להיות אישה שאצלה זה תמיד 12 ואישה אחרת שאצלה זה תמיד 16. השאלה אם אצלי זה הגיוני שחודש אחד 11 וחודש אחד 13 וחודש אחד 12 בלי סדר מסויים?

לא בונים על הרגשות כבטוח. אלא כעל בערך... ולכן השאלה לא מתאימה כי זה הכל כאן על בערך...

מבחינת מה את מרגישה

לפני ההריון היו לי מחזורים מדוייקים ברמת הדקה ביום שהמחזור מתחיל..
מאז שהפסקתי להניק כל מחזור היה באורך טיפה שונה - 28, 31, 29, 30

מזהה את הביוץ ולפעמים המחזור מגיע 14 יום אחריו ולפעמים קצת יותר. גם אני מניקה פעוט

לפני ההריון הראשון לא מסודר
אחרי הסתדר כמו שעוןאז נשמע לי הגיוני ומצוי

איזה משמעות יש לזה?

שלב לוטאלי קצר נובע בדכ מאיזה שיבוש הורמונלי ויכול להפריע לכניסה להריון
אם את לא בלחץ על הריון חדש אז חושבת שפשוט תתני לזמן לעשות את שלו
ובאמת יכול להיות שאצלך זה קשור להנקה
(אני אבל לא בטוחה ש11 ימים נקרא שלב לוטאלי קצר, יכול להיות שזה בטווח התקין)

פחות מ11 כן
11 בדיוק נראלי גבולי

אם יחזור על עצמו עוד פעם 11 יום אז אני אבדוק את זה
תודה על המידע

פשוט קיבלתי מחזור 3 ימים לפני שציפיתי לו, אז הייתי הורמונלית ומבולבלת.
תודה לכל אחת שהגיבה

אם לא, לוקחים פשוט ישירות מהטיטול לתוך המבחנה

אם היא כן, תקחי קופסה פלסטיק חד"פ גדולה ושתעשה לתוך זה ואז את לוקחת משם דגימה לתוך המבחנה. בהצלחה זה לא הכי קל אבל זה בסוף קורה

זה אומר ללכת לקחת קודם מבחנה?

תלוי בגישה של הרופא..

חלק יתייחסו כסכרת וודאית
חלק כטרום סכרת
וכו'..

והרופאה אומרת לא להתייחס

יש רופאים שחושבים אחרת? שזו סוכרת?

אני גם בהריונות בסיכון תמיד ומעולם לא אמרו על זה מילה

התייחסו כטרום סכרת
והיוצריכות מעקב כלשהו

קצת פעילות לבלב מוגברת.. ממש זניח גם ביחס לתוצאה שהפותחת כתבה

אצלי עם סכרת קורה שאם אחרי שעה יש תוצאה גבוהה לפעמים, אחרי שעתיים יש צניחה חדה. אבל מדובר במספרים גבוהים ולכן התוצאה הנמוכה היא לא פחות מ90 אף פעם.. אבל זה כן יכול להעיד על מצב של היפוגליקמיה מסויימת.. בקיצור ממש תלוי..

התוצאות האחרות יצאו תקינות לגמרי
של ה180 יצא לי נמוך בערך על 64 משהו כזה

חשדו לריבוי מים ועובר קצת גדול (הראש)

כנראה מדובר בקצת היפוגליקמיה. אז זו לא הסיבה לעובר גדול. אם כבר לעובר קטן.. במצבים של היפר זה עובר גדול.. מה הגבול התחתון? אני כבר לא זוכרת.. בין 70-60 צריך להעלות וזה עוד לא ממש היפו. מתחיל להיות היפו מתחת ל60 ומטה.. יכול להיות שיגידו לך אולי להגביר יותר אכילה של דברים מסויימים ויפנו לדיאטנית, אבל גם לא בטוחה. מהידע שלי לא נראה לי שזו סכרת..

לדעתי בודאות לא יאבחנו סכרת. זה ערך אחד בבדיקה השלישית שהוא קרוב מאוד לגבול התחתון מלמטה. אולי יש לך קצת תגובה מוגברת של הלבלב לגלוקוז, אולי בעקבות ההריון. אבל זו לא סכרת חד משמעית. תהיי רגועה.


מתייגת גם את @YaelL

היה 50 בבדיקה השלישית

אז זה לא היה תקין?

בייחוד שזה אחרי 3 שעות.

אם רואים למשל היפר ואז היפו אז כן.. התינוקות שלך קטנים במקרה? לנשים עם סוכר קצת נמוך בדרך כלל יש גם עוברים קטנים יותר..

עם מי מלח 0.9 יכולה לעזור לפתוח את האף במקרים של צינון, ולהקל שיעול.
אין צורך לחכות לקריטריון מסויים כדי לתת את הטיפול, הוא עוזר בכל הצטננות.

כמובן שתרופה באינהלציה זה כבר עניין אחר, שאכן יש לו קריטריונים רפואיים (אסתמה, דלקת ריאות וכדומה).

אני מאוד ממליצה על אינהלציה מי מלח כטיפול תומך ומקל, במיוחד בתינוקות.

אז להחזיק בבית מכשיר קבוע? איך משיגים?
אפשר לשאול מיד שרה וכאלה? ואז איך זה סטרילי לילד?

כמה זמן טיפול באינהלציה? כל כמה זמן?

(כמו שאמרתי, אני באמת לא מכירה, ב"ה, למרות שהוא החמישי)

אני קניתי מכשיר ממש טוב וזול יחסית מעלי אקספרס, אבל ייקח לזה זמן להגיע.
מוכרים בבתי מרקחת של הקופה או בפארם.

אפשר לחטא את החלקים שנחשפים לפה על ידי הרתחה.

שמים 2-3 מל בכל שימוש בערך, לרוב כל 4 שעות או 3 פעמים ביום... לפי צורך.

סביבות מאה פלוס, בבית מרקחת
דווקא מהניסיון שלי עזר חלקי מאוד. אבל עדיין טוב שיש בבית
עם מי מלח מותר כל פעם שמרגישים צורך, שאת מרדישה שהקושי בנשימה מקשה עליו לישון או לאכול

של הקופה

אני קניתי מכשיר

לי היה ילד אסמתי אז קניתי, וזה בשימוש המון , כל חורף, לכל הילדים.
אבל תתחילי מיד שרה ותרא לפי הצורך

אפשר, אבל זה תלוי בבשלות של הילד.
יש קריטריונים כגון החזקה של הראשון, זקיפות, עניין במזון... אפשר לקרוא באתרי הקופות.

בכל מקרה ההמלצה היא שלא לתת כתחליף לארוחה לפני 6 חודשים, אלא כהתנסות בלבד בכמויות קטנות.

בהתחלה ממש טעימה קטנה על קצה הלשון
יום אחרי חצי כפית, אחכ כפית.. ולא יותר מזה
ואחרי כמה ימים כאלה, אפשר לנסות כפית וחצי

כשמגיעים לכפית זה מאותו דבר? לדוגמא קמצוץ תפוא במשך כמה ימים עד שמגיעים לכפית תפוא? או כשמגיעים לכפית סה יכול להיות כבר מגוון של דברים?

איזה דברים מותר ואפשר לנסות בשלב הזה? אחרי הירקות הבסיסיים.
פירות? טחינה? מוצרי חלב? עוף? דגים? אפשר עכשיו או לחכות לחצי שנה?
אין לנו אלרגיות ידועות במשפחה. כן זוכרת פריחה לאחד הבנים, והוא היום גם נמנע מסויה בכמות כי ראינו שפורח מזה, אבל לא מאובחן

שכחתי הכל🙈

ולדעתי עדיף כפית מאותו דבר, גם כי את כבר טוחנת משהו אז אי אפשר לטחון כמות של צ'ופצ'יק חח, תטחני כמות קטנה של בטטה מבושלת נגיד ותתני לה במשך יומיים.

נתתי - מחית תפוחי עץ, בטטה, אבוקדו, בננה, מחית גזר,
ולאט לאט התחלתי לערבב - גזר ובטטה, תפוח עץ ובננה, אבוקדו ובננה (הם אוהבים את זה לא ברור איך חח)
גבינות, ביצים וטחינה נתתי רק ממש לקראת גיל חצי שנה - בהתחלה לקחתי ביצה קשה ורק שמתי לה על השפתיים
יום אחרי זה נתתי לה לאכול פירור מהלבן, יום אחרי פירור מהצהוב

לק"י

המליצה לי לתת לקטן כמה שיותר מוקדם אלרגניים כדי להקטין סיכוי להתפתחות של אלרגיה.
היא גם המליצה לתת מההתחלה תמ"ל חלבי כמה פעמים בשבוע (לא עשיתי את זה).

הוא בן כמעט 4 חודשים ואני מתכוונת בעז"ה להתחיל עם לקים קטנים של אלרגנים בקרוב. ובמקביל דברים אחרים.

שמעתי שההנחיה היום שאפשר לתת כמה דברים ביחד, כל מה שלא נחשב אלרגני.
הייתי מתחילה במה שזורם מהאוכל של כולם (פירות וירקות קודם, ואז דברים אחרים).

מה נחשב אלרגני?

אפשר ירקות מתובלים? כי זה יש בשבת. ויהיה הרבה יותר קל, באמצע השבוע פחות מבשלת ירקות.
באופן כללי תכננתי לתת לו משל כולם, ולא מיוחד בשבילו, גם ככה זה פירור

ואם הוא מצונן אפשר לנסות טעימות או לחכות שיגמר?

לק"י

המוכרים זה ביצים, חלב, שומשום, אגוזים, שקדים, בוטנים, דגים.

אני הייתי נותנת מתובלים.
בסוף הוא הולך לאכול מה שאוכלים בבית, עם התיבול המשפחתי.

אפשר לקחת טיפה ביד, למעוך ולתת.

יש כאלה שפחות זהירות ונותנות מה שיוצא.

הגישה הקלאסית אומרת כל פעם ירק/פרי ל3 ימים.
נהוג להתחיל מירק, כדי שלא יתרגל למתיקות של הפרי.
לאחר חשיפה של 3 ימים אפשר להתחיל שילובים.

למשל -
יום 1-3 קישוא מבושל טחון
4-6 דלעת מבושלת טחונה
7-9 גזר מבושל טחון
בטטה
תפוח אדמה
ככה כל פעם 3 ימים.
לאחר מכן אפשר לשלב רסק של כל מה שנחשף אליו כבר.

אחר כך פרי - בננה מרוסקת, תפוח/אגס מבושל טחון, אבוקדו - באותו עקרון של חשיפה.

רק אחרי שכוסו הירקות ופירות הקלאסיים, אפשר להתחיל עם שילוב טחינה או שקדיה קצת ברסק, אבל בגדול עד גיל חצי שנה בעיקר טועמים מהפירות והירקות האלה.

מגיל חצי שנה אפשר לאט לאט להכניס לרסק עדשים כתומות, עוף, להוסיף לפרי שיבולת שועל, וכך להמשיך לחשוף למאכלים ומרקמים.


הגישה הקלאסית פתוחה לשינויים, כל אחת לפי ראות עיניה.

לק"י

שמעתי מאמהות אחרות, עוד לא הגענו לשלב הזה עם הפיצי.

הוא התבטל פעמיים כי האחות היתה חולה. צריכה לקבוע תור חדש, ובינתיים לחכות עם השאלות
(או לשאול כאן)

לק"י

לפני שנתיים אמרו לי להתחיל בגיל 5.5 חודשים. לא משנה שכבר התחלתי קודם🤭

אני פשוט רוצה שבגיל חצי שנה תהיה תקווה שהילדים כבר יוכלו להתחיל מנות, כדי לחסוך לי שאיבות/ תמ"ל.
והאמת שאני גם נהנית להטעים אותם בביסים קטנטנים.

יש מעט אלרגיים לירקות ופירות שנותנים בהתחלה, שנחשבים "בטוחים".

אולי יש היגיון מבחינת חשיפה למרקמים טועמים לתת בנפרד קודם, אבל באמת נראה לי נתון לשיקול דעת...

יש לתינוקות רפחקס שגורם להם לדחות חפצים שנכנסים לפה ולכן הרבה מהם יסרבו כביכול לטעימות כשבעצם הבעיה היא הכפית.
במקום זה אפשר לשים קצת מהמאכל על האצבע של ההורה וככה לתת לפה.
ובהמשך כשכבר אוכל קצת יותר והתרגל, להשתמש בכפיות פלסטיק קטנות של תינוקות, זה יותר רך ונעים בפה מהמתכת הקרה של הסכום הרגיל.

אני לא מבינה גדולה בזה, אבל פעם עשו לבן שלי אינהלציה במרפאה כי היתה לו סטורציה מתחת ל-95.
יש לנו בבית מכשיר סטורציה שקניתי פעם, אז הרופא אמר שאם הסטורציה שוב יורדת מתחת ל-95 אז לעשות שוב אינהלציה.
קנינו מכשיר למקרה שנצטרך, אבל ב"ה לא היה צורך. אז למעשה יש לנו בבית את המכשיר אבל לא באמת יודעת איך להשתמש בו אם נצטרך. לא יצא לי להשתמש בו עם מי מלח - לא הכרתי את האפשרות הזאת...
רפואה שלמה!❤️

אם את רואה שיש גודש באף או צינון רציני, כדאי לעשות עם מי מלח. שאר התרופות באיהלציה זה כמובן במרשם

אולי יותר מאוחר אקרא בעיון רק רוצה להגיד לך שאדם נמדד בתוך הבית הפנימי הכוונה בעל והילדים.
אתם תא משפחתי שלם שם אתם נמדדים.
השאר זה מצוות כיבוד הורים. עבודה על המידות. עמידה בנסיונות אבל זה לגמרי טבעי וזה גם רשום וידוע במקורות כלה בחמותה.
אני חושבת שאת יכולה להיות יותר סלחנית עם עצמך

למה בעצם להביא את אחותו בתור בייביסיטר? אין אף אופציה נטראלית אחרת ביישוב/עיר שלכם?
זה להיכנס לסיטואציה מאתגרת מראש..ואולי היה אפשר להימנע.

וגם.. נראה שהיא לגמרי מרגישה בבית, ואת רק מתפוצצת עליה מבפנים ולא אומרת כלום.
את חייבת לשים גבולות בבית שלך, ולאמן את השריר שאומר -לא מתאים.
לא חייב לריב בגלל זה אבל לגיטימי לגמרי לבקש ממנה לא לאכל על הספה ועם מחשב ביד..

לגבי הפוסט עצמו, מצטרפת למה שכתבה בתי123..

קודם כל את לגמרי יכולה וצריכה להיות סלחנית עם עצמך. קשרים עם משפחה זה דבר מורכב ואם הם לא היו רגישים אלייך ונתנו לך שפע סיבות להתרחק, אז זו התוצאה שתהיה. ואני לא מבינה למה את דורשת מעצמך להתנהג אחרת.
לא נשמע שאת מתנהגת אליהם רע,
אלא שאת מתרחקת בגלל הנתונים.

לעניין הכעס אני לגמרי מבינה את זה,
אבל זו עבודת המידות ואין קשר לכמה את בנאדם טוב או לא
זה נורא מרתיח, בפרט אם יש רקע מקדים

לדעתי. כדאי לשבת עם בעלך ולחשוב איך אתם פותחים את הנושא
בעלך צריך להוביל, כי זו המשפחה שלו.
כל עוד זה לא ייפתח, זה ילווה וימשיך. אולי אפילו יתעצם.
אולי שווה לקבל ייעוץ בנושא, כדי לעזור גם לך באופן אישי להתנקות מהכעס שצברת

חיבוק גדול ♥️♥️

אני חושבת שההגדרה שלך ל-מעשים טובים, היא לא נכונה .
את כותבת שאם היתה לך סובלנות היית יותר מצליחה להשתלב, אבל... מי אמר שאת רוצה להשתלב בכלל??
מעשים טובים זה לא למחוק את הרצונות שלי, למחוק את מה שחשוב לי בבית שלי (כמו שלא יאכלו על הספה או המחשב)

מעשים טובים זה עבודת המידות לא לכעוס ולריב עם אחרים (אלא לנהל שיח )ובטח ובטח לא לריב עם הבעל בגלל המשפחה שלו.
מותר לא להיות איתם הכי הכי בקשר.
מותר לא להזמין את אחותו בתור בייביסיטר ולמנן פגישות איתם למינימום(וגם רצוי אם זה פוגע בשלום בית)
ומותר לאמר דברים שחשובים לך.

חיבוק יקרה.
את חשובה.

לדעתי אתם במקום ממש לא טוב
הקשר הזה עם המשפחה שלו
המתח מול אחותו
ובכל זאת להביא אותה לבייביסיטר
וגם תכלס היא באמת התנהגה בצורה הגיונית היא פשוט מאוד שונה ממך ויש לה אורח חיים אחר
(בחיים לא הייתי מצפה מבייביסיטר שנשארת לישון שתתקלח בבית שלה. להפך.
וזה שהיא הביאה לעצמה אוכל זה גם יפה- אני הייתי מרגישה צורך לדאוג לה שיהיה לה מה לאכול
ולהכין לה חדר מזמין
ולגבי הספה והאיכסה - לי זה גם מפריע אבל לרוב האחיות שלי למשל בכלל לא

בגלל זה מבחינתי להביא אחות לבייביסיטר זה חוסך כסף אבל זה דורש. רוב המקרים לא אעשה את זה)

לא טוב ולא כדאי להמשיך ככה. ובגלל שבחיים לא תשני אותם אז הדרך היחידה היא לשנות אצלך את וללמוד להצליח לקבל אותם בלי שזה יפגע בך או בזוגיות שלכם

מה שכן- בטח שאין מה לכעוס על עצמך, את לא *נכשלת* חס ושלום, וזה לא מבחן !
אם כן אז זה מבחן ממש ממש לא הוגן כי לא היתה לו הכנה מראש
בעיני יותר נכון להסתכל על זה כשלב של למידה,של התפתחות, חתונה ואחריה ילדים מאלצים אותנו להתפתח וזה נפלא

אז אני לא חושבת שאת צריכה לקבל את המצב הזה שאת כועסת וממורמרת ומרוחקת מבעלך שהתאמץ כל כך בגלל המשפחה שלו
אבל כן לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך גם במצב הזה שנקלעת אליו כי זה טבעי וזה קשה להיכנס למשפחה ואף אחד לא הכין אותך לסיטואציה כי תכלס גם אי אפשר באמת להכין.
ומפה - לצמוח!

בהצלחה!
אתם הכי נורמלים שיש ומדהים שיש לך רצון כזה מתוק

וסליחה ממש אם משהו היה חריף מדי
אני בוודאי לא יכולה לשפוט אותך ולא רוצה לפגוע חלילה

אני גם לפני החתונה הסתדרתי עם כולם ועכשיו נשואה לבעל מקסים אבל לא אוהבת את המשפחה שלו ואני חושבת שזה טבעי לגמריייי אני לא ממש מסתדרת עם חמותי ועם אישתו של אח של בעלי אני לא בקשר...למה?קודם כל כי הם בסגנון אחר מאוד ממני הם נשים יותר קרות ולא מפרגנות מאוד ביקורתיות ואני באה מעולם אחר לגמרי העניקו לי רק חום ואהבה בבית

ואני גם כמעט ולא רואה את חמותי פעם בחודשיים בערך

את בסדר גמור יקרה ושתדעי לך שאנחנו לא מושלמות כולנו עוברות דברים בחיים

וזה בסדר לא להסתדר עם אנשים מסויימים

תזכרי שמי שלא עושה לך טוב מותר לך להוציא אותו מחייך ואל תרגישי רע עם זה

קודם כל, את מהממת שאת לוקחת את הלימוד הזה למקום של חשבון נפש והתבוננות על עצמך.
אני חושבת שבאמת אחרי החתונה מגיעים הניסיונות הגדולים בעבודת המידות. אצל כל אחד זה יתבטא במקומות שלו - אם זה מול הבעל, מול הילדים, או מול המשפחה של הבעל. אבל בסוף זה באמת התמודדויות שלא היו לנו לפני החתונה, ושמצריכות אותנו לבנות כלים חדשים.
אבל זה לא אומר שזה מבחן, שאנחנו מצליחים בו או נכשלים בו. זה אומר שהקב"ה מכוון אותנו עכשיו למקומות שבהם אנחנו יכולים לעבוד באמת על המידות. כמו חדר כושר שבו עובדים דווקא על מה שקשה לנו, כך ה' נותן לנו ניסיונות במקומות שמאתגרים אותנו, כדי שתהיה לנו הזדמנות לעבוד ולשנות את עצמנו.

אני מרגישה ממה שאת כותבת, שמצד אחד יש לך המון ביקורת על המשפחה של בעלך (וממה שאני זוכרת גם משרשורים קודמים שלך - בהחלט בצדק..).
ומצד שני, את לא שלמה עם התגובות שלך בתוך המציאות הזו.
אני חושבת שיש בך גם את המקום שהיית רוצה שהם יהיו אחרים, וקשה לך להשלים עם זה שהם כל כך שונים ממך ובעלי נורמות והתנהגויות שכל כך מפריעות לך.
ומצד שני, מתוך ידיעה שאותם אין לך אפשרות לשנות, את היית רוצה גם לעבוד על עצמך להתמודד אחרת עם המציאות הזו שהקב"ה שם אותך בה.

אני חושבת שמה שהיה עוזר לי, זה לעשות בירור עם עצמי - איך הייתי רוצה שהמציאות תיראה בצורה האידיאלית שלה.
קודם כל - הייתי כותבת לעצמי איך הייתי חולמת שזה היה נראה, אילו הייתי יכולה לשנות הכל, גם מה שלא בידיים שלי. פשוט לכתוב תיאור של איך זה היה נראה אם המשפחה של בעלי היתה משפחה ה'מושלמת'. הכתיבה הזו לא באמת לעזור לשנות משהו, אבל אני ראיתי שזה עוזר לי להבין את הקושי שלי, ולהשלים עם זה שהקב"ה שם אותי במציאות אחרת ממה שהייתי חולמת.
ומתוך כך הייתי עוברת לבירור הבא, שהוא כבר יותר מחובר למציאות. הייתי כותבת לעצמי איך הייתי חולמת שהמציאות תיראה, כל עוד אני יכולה לשנות רק מה שבידיים שלי (בין אם זה צורך התנהלות אחרת, ובין אם זה שינוי פנימי באיך שאני רואה את הדברים). בבירור הזה אני עדיין מסתכלת על זה בתוך חלום, לא בטוח שאת כל מה שאני כותבת אני מסוגלת ליישם. אני מדמיינת את עצמי בתור המישהי ה'מושלמת' שהייתי רוצה להיות (אפשר גם לדמיין מישהי אמיתית שאני מעריכה מאוד, ולחשוב איך היא היתה מתנהלת אם ה' היה שם אותה במציאות כזו).

אחרי הבירור הזה, כבר יותר ברור לאן בכלל אני שואפת, מה הייתי רוצה לשנות בעצמי. זה עדיין לא אומר שאני צריכה כבר להיות שם. בכלל לא. זה קשה וזו עבודת חיים, כי הניסיון באמת קשה. אבל כבר אפשר להתפלל לה' שיעזור לי קצת ללכת לכיוון הזה, אפשר לקרוא את זה לפני מפגש איתם כדי להזכיר לעצמי את הדברים. ואפשר לבחור משהו קטן שאני לוקחת על עצמי לשנות, משהו שלא מאיים עלי ואני יכולה להתחיל ממנו בלי שזה יהיה גדול עלי.

זו עבודה גדולה שדורשת פניות נפשית, ואני לא יודעת אם זה מתאים לך עכשיו.
אם יש לך יכולת ורצון (וכסף..), את יכולת לקבוע מפגש עם מאמנת שתלווה אותך בבירור הזה (זה ממש תהליך שעושים באימון אישי, אם תרצי יש לי המלצה על מישהי מהממת שאצלה אני עשיתי פעם אימון שנתן לי את הכלים האלו).
ואם לא מתאים לך עכשיו - אולי זה יתאים לך מתישהו בהמשך…

בהצלחה רבה!

עם האיש ועם הילדים ועם עצמך.
וזה גם מה שאמרנו לך בעבר- תתמקדי בבניית הקן שלך.

סתם בנוגע לבייביסיטר האחות. בעיני זה סבבה לגמרי להתקלח אצל אחים, ולא לרצות חלון פתוח בחדר שלי. לאכול על הספה, להוריד נעליים וכו' יכול לנבוע מהבדלי מנטליות. יש כאלה שעושים את זה. פשוט לומר, אצלנו אוכלים בבקשה רק במטבח. נעליים הייתי משחררת.
היא באמת עשתה לך טובה וקצת השלכת עליה את הרגשות על אמא שלה (שבאמת אישה קשה, זוכרת את הסיפורים).

לקחת פירוש מהמם ומדהים שלקחת אותו ללב כדי להשתפר אבל הלבשת אותו על הדבר הלא נכון!!
ואגב, מתאים לי ממש גם לעשות את זה...

זה פירוש מהמם וכוונתו לדעתי היא להתנהלות מול הבעל והילדים ,מה שנקרא בחדרי חדרים ולכאורה אף אחד לא ידע אם תוציאי שם את הג'יפה שלך, וזה העבודה הכי סיזיפית והכי דורשת והכי יומיומית והכי גם לשם שמיים - כי רק הקב'ה יודע מה קורה אצלכם בבית...
וזה באמת ניסיון גדול ויומיומי- האתגרים בין בני הזוג ןמול הילדים ושם באמת כמו שלמדת העבודה האמיתית.

כמו שכתבת ככ יפה
ואני לומדת מזה
''בתוך הבית פנימה, כלפי בני ביתו -

שם הוא ייבחן במעשיו הטובים! שם מצפה לו עבודת חיים מתמשכת,

ושם יהיה ניכר מיהו באמת...''

וסליחה 'אני נחרצת,
עם המשפחה של בעלך זה בדיוק הכיוון ההפוך
יש אנשים שמה שהם צריכים זה רק גבולות!!
ולנתק מגע כמה שאפשר והכל הניתן

וזה מאוד בריא שהם מעצבנים אותך,
הם באמת יכולים לסכן את הזוגיות שלכם....

אני אמשיך אח''כ
כי צריכה לסגור


סליחה על הנחרצות בכל מקרה...

תודה לכן על מקום מכיל ועל תגובות תומכות ומנרמלות...