@מקסיקנית תודה על הרעיון! אני חושבת שהוא קצת קטן בשביל זה אבל שומרת לעתיד
ובנוגע להריון, כן אני בטוחה שזה משפיע עליו, במיוחד שאני לא ממש מתפקדת
@חובזה תודה, אחפש את הסדרה! ותודה על הרעיון עם הקופסא, הזכרת לי שפעם רציתי להכין לו ספרון עם רעיונות לדרכים להירגע ואפילו דיברתי איתו על זה, בסוף לא יצא לפועל (הוא אפילו אמר לי פעם בשעת כעס: אני לא יכול להירגע כי לא עשית לי את הספרון! אבל זה היה מזמן ולגמרי שכחתי מזה). אנסה לעשות את זה!
נקודה חשובה לא להיבהל מהכעס של הילד. ומאמצת חזק את המשפט "להגיד לעצמנו כל הזמן כמה הוא טוב ומתוק והכעס זה ממש ממש תחפושת".
@טל @שם משתמשת. הוא דווקא מאוד אוהב את הגן והסתגל מצוין. חושבת שזה קשור יותר להריון ולחוסר תפקוד שלי, ואולי גם לפקקים שגורמים לו להגיע הביתה עייף ורעב (חוזר בהסעה). שמתי לו בתיק כמה ביסקוויטים לדרך הביתה בימים האחרונים והוא חזר קצת יותר רגוע... לא לגמרי
הרעיון לפני השינה מעולה, אראה אם אצליח לסיים. לאחרונה בעלי משכיב אותם כי בערב אני סמרטוט. אני יכולה לבקש ממנו לעשות את זה, אבל האמת שמעדיפה לשמוע את התשובות שלהם בעצמי
לגבי הזמן האישי זו באמת בעיה
כאמור אני לא ממש מתפקדת ויש לי מלא זמן אישי עם הספה... לא כל כך מצליחה להיות עם הילדים כשהם חוזרים מהמסגרות כמו שהייתי לפני ההריון. אני פנויה אליהם למי שרוצה לבוא לספר דברים לידי, אבל לא משחקת איתם ולא עושה דברים לבד עם כל אחד. אין על מה לדבר על יציאה עם כל אחד. צריכה לחשוב על זה, אולי הפוך שבעלי יקח את שאר הילדים וכל פעם אשאר עם ילד אחד וככה אוכל לתת להם יותר יחס. אבל זה לא ממש פרקטי בזמן המועט שיש לנו איתם אחר הצהריים...
"בכלל תפרגני לעצמך כי בדיוק ככה צריך להגיב
לשים את הגבול
להסביר
לדבר על מה הרגיש
להסיק מסקנות קדימה"
תודה על הפרגון ועל הסיכום, שומרת לעצמי
@מתחדשת11תודה! במקרה של הציור אכן ריחמתי עליו, כי זה היה אמור להיות סוג של פרס על משהו שהגיע לו... בשאר הפעמים לא ריחמתי בכלל
צודקת שעל אלימות צריך להגיב מיד, אבל במקרה שלו אני רואה שתגובה מיידית לא עוזרת, הוא מדי כועס בשביל לשמוע מה אני אומרת. כלומר, לפעמים יש תגובה פיזית שאני מרחיקה אותו, אבל אם הוא רק מאיים אני מתעלמת, כי אני יודעת שתגובות מילוליות לא יעזרו ומעדיפה לדבר על זה כשנינו נרגע.
@תהילה 3> תודה, משמח אותי לשמוע שאת חושבת שהתגובה שלי נהדרת
אני לא חושבת שזה הגן, כנראה שזה באמת מההריון. ניסיתי לשאול איתו איך הוא מרגיש לגבי זה, הוא אמר שהוא שמח שיהיה תינוק חדש והוא ישחק איתו ויתן לו משחקים... אני חושבת שהוא לא מודע לזה שההריון משפיע על חוסר התפקוד שלי וחוסר הפניות אליו ולא ידע להגיד שהוא כועס בגלל זה.
אני רואה שהנקודה של היחס האישי חוזרת פה כמה פעמים, וזה באמת חסר
אני צריכה לנסות, אבל באמת שזה אתגר קשה עכשיו. אפילו לספר סיפור ולצייר ציור קשה לי פיזית...
לגבי האיומים, האמת שאני ממש מנסה להציב תנאים בצורה חיובית - מי שיתקלח יוכל לשמוע סיפור ולא על דרך השלילה, אבל בהחלט יש מצג שלפעמים אנחנו טועים בזה.
"כשילד חווה שהוא לא כעני בפתח אלא עטוף באהבה הוא ירגיש שבע בנפשו שזה הכי חשוב וגם פחות יבוא וינסה לבקש תשומת לב בצורה תוקפנית."
תודה על זה! אחשוב איך להשביע אותו במסגרת הכוחות המוגבלים שלי
תודה רבה לכל מי שהגיבה, נתתן לי הרבה חומר למחשבה ועצות טובות.
