פורום הריון ולידה (עמוד 126)

את אוכלת טוב? ישנה יחסית מספיק?

האמת זה שאת קמה עם אנרגיות זה כבר טוב🤭

הברזל שלי לפני הלידה היה נמוך ואחרי הלידה קיבלתי גם מנת ברזל

לא בדקתי מאז

בדקת לאחרונה?

היה לי משהו מזעזע

תקופה של חולשה חזקה ממש וגם מניקה

ואז יום אחד קמתי בבוקר לסחרחורות ברמה שכל החדר מסתובב, ברמה של עילפון

במשך שבוע הייתי ככה ואז נזכרתי שבהריון הבי12 שלי היה נמוך מאוד,קיבלתי זריקות אך אמרו שאצטרך להמשיך דרך הפה ולא עשיתי את זה

התחלתי לקחת בהתמדה ומרגישה שיפור רציני ב"ה גם בתחושה הכללית

משחק מהמם שאפשר לשחק לבד.

יש שוקו תות שהוא משחק מתוק גם עם אחותו. גם ספרינט נחמד.

חתחתול (נראלי לאחות הקטנה יהיה קשה אבל אולי עם חברים) אם אוהב חשבון.

מנקלה.. שחמט

אפשר פאזלים תלת מימד וכדומה, קופסות לגו קטנות של הרכבת מכוניות

יש משחק שאני לא זוכרת את שמו אבל שיש כמו תרנגולת או חיה אחרת על חומת לבנים וצריך בזהירות להפיל לבנים בלי שהחיה תיפול

כזה:

איי קייו 6 פרו IQ Six Pro | סטימצקי איי קייו 6 פרו IQ Six Pro | סטימצקי

אני קניתי לבת השבע שלי, שגם חכמה מאוד, כבר פעם שנייה, והיא מאוד נהנית מזה.

לשניהם -

חתחתול, דאבל, מלך הפלאפל. גם רביעיות של צבעים יכולות להתאים...

צריך ללמד אותו טיפה, ורשמית זה לכמה שחקנים, אבל בהחלט יכול להיות מענין גם לבד (ואנחנו המצאנו גרסת משחק הרבה יותר כיפית לסט מהגרסה המקורית, ב"ה כשיהיה לי זמן אשתף כאן).

ויש גם Swish (מקווה שככה כותבים), עם קלפים שקופים ועיגולים שצריך להתאים לפי צבעים- ילדים חכמים גם יכולים להנות לשחק בו לבד.

שכתבתי מאנונימי,  זו הייתי אני, סליחה.

הכללים של הסט שהמצאנו לעצמנו, 'סט מלחמה'-

מחלקים את הקלפים בין כל המשתתפים. כל אחד בתורו פותח קלף אחד למרכז השולחן. ברגע שמישהו מזהה סט, הוא אומר (לא חייב בתורו) ומקבל את כל הקלפים הפתוחים. מי שנגרמו לו הקלפים- יוצא מהמשחק.

זה הופך את המשחק להרבה יותר מלהיב, ובלי הקטע המדכא שפתחת 12 ונהיה דיון אם יש בזה סט או לא...

הבעיה (או היתרון) שכמו מלחמה, זה הופך למשחק ארוך כמעט בלי סוף...

(וחשבתי עכשיו שאולי יהנה גם מרביעיות. אפשר למצוא כאלה שלא מצריכות קריאה, ואז אפשר לשחק גם עם אחותו הקטנה).

אבל האמת שיש גם לא משחק קופסא אבל לוח מטרה סקוטש עם חיצים שנדבקים.

אל תשנאי אותי אם את קונה את זה

בת ה6 וחצי שלי ממש אוהבת.

לרוב היא מחביאה לי ואני מחפשת אבל משחקים לפעמים גם הפוך שהיא צריכה לגלות.

לשניהם:

נחשים וסולמות

משחק זיכרון

טאקי

דאבל

תפוס תכוס

המבוך הקסום

רביעות צבעים

פיקולינו

כתבו הרבה משחקים שהייתי מכוונת לגיל צעיר יותר.

בגיל שלו אפשר כבר קטאן, סטרטגו, שחמט וכד'

הבעיה שאין לו פה פרטנרים.

מסכן הוא נואש ומנסה ללמד את הבת 5 אבל היא פחות בקטע, משחקים דמקה...

אצל בעלי מאוד אוהבים כולם והוא פורח שם, אבל זה לא בשבילי..

סטרטגו זה רעיון טוב, קאטן הוא מכיר אבל תמיד מסתכל על הגדולים, אולי באמת נקנה.

תודה!

ומידי הרבה כללים ופרטים לזכור😅

אבל מי שאוהב את זה נראה שיכול לשחק בזה שעות

הרבה אנשים מתאים לרמת בשלות מנטלית גבוהה יותר כי משחקים עם יותר חסימות.

שני שחקנים מתאים מאוד לגיל 7.

ילדים חכמים צריכים אתגר, לפרוח. לקנות משחקים כדאי כשהם בתחילת השלב שמתאים להם ולא בסופו.

לדעתי זה יכול להקפיץ את הילד.

מגיל חמש. הוא יודע את החוקים של ההרחבות הכי מסובכות יותר טוב מאתנו. לא ממש זוכרת איך זה התחיל בעצם. מה שמבאס זה שאין לו כל-כך פרטנרים כי הגדולה (8) לא בעניין והקטנה (3) קטנה עדיין. אז באמת לרוב הוא משחק רק עם אחד מאתנו, וגם זה לא לעתים קרובות במיוחד.

לא כל ילד כל-כך אוהב משחקים כמוהו אבל כן ייתכן שיתאים.

בקלפי מלחמה פשוטים, זה משהו שאפשר לשחק 2 או להתאמן בעצמו.

אפשר גם סוליטר, ועוד מלא משחקים שהיינו משחקות בבית ספר עם חבילה קלפים מהשקל

אבל אני חוששת למרוח משהו שומני בפנים (גם אם אליו איפור) ולצאת
השילוב של שמן במפנים ושמש לא בריא ולט טוב(עושה פיגמנטציה וכו)"

אני שואלת ולא אומרתצ
לא מבינה בזה
ואשמח לדעת שזה לא מזיק.(בעיקר לאשכנזים לבנים עם עור עדין...)

זה לא כמו להיות בים

וגם, אפשר ורצוי לשים קרם הגנה ממילא

אופציה 2 -לשים רק בלילה. זה עדיין נעים מאוד לעור

אין לי בעיה לקחת כל בדיעבד שנותנים לי. כמה שיותר להקל.

אבל כן בהיתר רב... 

אם האיסור להיות ביחד הוא הלכתי אז סופרים 5 ימים ממתי שנאסר לשמש

שלפי מה שאני מכירה אשכנזיות עושות רק ביום החמישי, חוץ מבמקרים מיוחדים בהיתר ספציפי ( למשל אם מפספסת ביוץ ורוצים הריון)

אז האם ההיתר הזה קיים במקרים מסויימים? כן.

אבל זו ממש לא ההלכה הפשוטה.

אישית לא הייתי מסתמכת בלי לשאול.

לדעתי עדיף לחכות עוד יום אבל כמובן לא מכירה לעומק את המצב שלכם...

כמובן אפשר גם לשאול רב אבל לפעמים מרגישים יותר בנח כבר לחכות עוד יום אחד מאשר לשאול.

בכל מקרה כפי הידוע לא פוסקים כאן הלכה...

בהצלחה!!

כי העניין של חמישה ימים זה קשור שהאישה לא פולטת זרע

ואם לא קיימתם לפני אז יתכן ש4 ימים מספיק

בעלך הרב שלך (: מתכון טוב לשלום בית

מאשר שבעלך יגיד כן, תשאלי בפורום יגידו לא, ואז מה...

לדעתו זה בסדר בדיעבד.

בדרך כלל אנחנו לא אוהבים להיות בדיעבד

אבל אם אני מרגישה צורך אז אפשר.

בלי קשר לכמה ימים מחכים הלכתית, די קשה להיות נקיה אחרי 4 ימים,

אז אם לא יוצא טהור השאלה מתייתרת.

אם יוצא טהור אז כדאי לשאול. את אומרת את הרב לא מתחשק לשאול, השאלה אם כל רב אתם לא רוצים לשאול, או רב ספציפי.

ואם זה קשור למילואים כדאי לשאול רב שמבין את המורכבות הזאת ולציין את זה.

השאלה זה אם לטבול מחר או מחרתיים..

וזה סהכ עניין של עוד יום המתנה (אני יודעת שלפעמים יום נוסף נראה המון במצבים מורכבים) אז ממליצה לך להרים טלפון לרב ולשאול. אולי עדיף רב שיודע את הרקע (סיפרת שחודש שעבר הייתם בקשר עם הרב לגבי האי קיום יחסים)

המצווה הזאת לא קלה בכלל

אבל את כפסע מלהשלים אותה

אז שווה להתאמץ

ויתכן מאוד והרב יתיר והכל יהיה טוב

בסוף עזרתי אומץ והתקשרתי באנונימיות לרב אחר.

והתיר לטבול. (אחרי כמה שאלות)

ועשה לי ממש טוב כי הרגשתי שמקשיב ומתחשב

(אמר שזה שלא קיימנו יחסים לא עוזר לאשכנזים, אבל צורך נפשי זה בהחלט צורך!!)

אז תודה כי זה יקרה בעז"ה..

והערה קטנה

נכון שלא שואלים פה שאלות הלכתיות בעקרון

אבל זה שמנשבת פה רוח של הבנה לנפש האישה מצד אחד,

אבל חשיבות ויחס רציני כלפי ההלכה- לי מאד עזר להגדיר את הסיטואציה ולדבר עם הרב

אז באמת תודה לכל מי שהגיבה!

כל הכבוד

ומדייקת מה שאמרתי, אמרתי שפסק שאוסר לקיים יחסים נספר בימים, לא אי קיום יחסים 

שאשכנזיה יכולה לעשות הפסק ביום הרביעי כשהיא לא על מניעה

וביום החמישי כשהיא מונעת

מעבר לזה- להקל בהפסק ביום הרביעי לאשכנזיה זה מאוד נפוץ

מכירה שפסקו כך בגלל אירוע/חג/טיסה/מילואים

ושלל סיבות

לנשים עם ביוץ מוקדם

זה כאילו שם את היחסים לא רק תחת קטגוריה של הנאה וחיבור אלא גם לפרו ורבו

ולכן זה כאילו גובר על המנהג האשכנזי ל5 ימים

(אני נחשפתי לזה דוקא מהכיוון של ביוץ מוקדם ואז הרב אמר לי שאם לכל אישה שמנסה להיכנס להריון מותר לעשות הפסק ביום הרביעי אז ק"ו אם יש ביוץ מוקדם)

לא לפסוק מזה הלכה ברבים..

החמישה ימים אצל אשכנזים זה דבר די חמור.

הגר"א כתב על זה ממש בחריפות. לא זוכרת את הניסוח המדוייק..

סליחה אח זה לא היה ברור

(כתבתי שאני מכירה פסיקה- במשמעות שיש עוד פסיקות בנושא... זה לא חד משמעי)

ובמילא- לא פוסקים בפורום

אבל כן חושבת שהפורום מאפשר לדעת מה המנעד ושכל אחת תמצא את הרב והםסיקה שמתאימה לה

פשוט ממה שציטטת את הרב זה היה נשמע כאילו ברירת מחדל שכל אשכנזיה שמנסה להיכנס להריון יכולה לעשות ברביעי.. ולא ככה.🙂

ומסכימה שיש חשיבות לדעת מה לשאול בכלל..

כל אשכנזיה שהולכת לפי הפסיקה של הרב הזה...

וכן... ממה שידוע לי זה פסיקה מקילה (ואולי גם לא רווחת)

כמובן שיש עוד פסיקות שונות

כי קראתי את זה במנותק מההודעה הראשונה שלך בנושא.

עבר הרבה זמן ולא זכרתי בתגובה למה זה..

הרב התיר אבל כששאלתי הוא אמר שזה ממש דיעבד שבדיעבד... התייעצתי עם רב נוסף והבמתי שבאמת ככה...
דחיתי ליום החמישי...

לא יודעת מה לומר לך, התלבטות קשוחה ממש!!

כנראה בנתונים האישיים שלי זה היה אחרת.

כמו שיעל הראתה

ואם את במחשב אז זה בצד שמאל למעלה ליד השם שלך

לק"י

תסתכלי באתר. למרות שנראה שאין שם הכל.

(הזמנתי משם והגיע ממש מהר).

תבדקי גם באתר של גולף קידס. לפעמים יש להם.

לאיזה גילאים את מחפשת?

זה לא זול בכלל.

לי זה היה החנות היחידה הנגישה אז נשמתי עמוק וספגתי.

מצד שני נראה לי שהיו שמלות זולות יותר בחנות, אבל לא בסגנון שלי/לא התאימו לילדה

לק"י
 

בחנויות אחרות נראה לי שיש ביותר, לפחות ברשתות שיש לי פה באזור. למרות שבדקתי בעוד אתרים (קידישיק ופטרול), ומה שלא במבצעים, גם יקר.

ובכללי קשה לי למצוא לה דברים צנועים.... היא כבר בגיל שזה מתחיל להסתבך.

של לידר בד"כ לא מגיע למחירים האלה. והאיכות בהתאם.

של נואנס יותר יקרים אבל איכותיים מאוד!! 

הרב ב100

ומעט מאד בפחות

חיפשתי שם עכשיו 

באופן יחסי המחירים יותר זולים. 

אולי בזאר שטראוס.

דרך האתר, לא בחנות.

אני חושבת שבאתר יש שמלות במבצעים שאין בחנות עצמה.

קניתי במחיר של 60-70 ש"ח.

מה, יש לה תקופת מבחנים אחרי פסח?!

הכל טוב. נחמד אם היא תדע קצת על החג, אבל ממש לא בקטע של "פיגור בחומר''.

אני אפילו לא מכניסה את המושג "ללמד אותה" בגיל כזה כחלק מהגדרת התפקיד.

היא לומדת איתי מהחיים וזה אחלה.

אם תדע את עשרת המכות, בונוס. זהו.

כל השאר זה בונוס!!!

אני אלופת העולם בנקיפות מצפון

בעלי אומר שההריון 9 חודשים כדי שיהיה לנו זמן להמציא את כל המחויבויות האלו שלא ניתן אף פעם לעמוד  בהם.

אבל ללמד את הילדה? בגן חובה? אותיות??? בזמן מלחמה!

כפרה עליך, כל הגן שלה בבית! כל השנתון!

נראה לך יש אמהות בגן שיושבות כרגע ללמד אותיות??

אימהות במדינה הזו קורסות, לא מבשלות, בקושי מקפלות כביסה ואת -

אופה!! איתה!! ביחד!!! (את יודעת, פסח עוד רגע..)

תשמעי, מגיעה לך מדליה וזהו זה!!

אני מתחרפנת מזה, גם לאחים שלי בגן יש עכשיו שיעורי בית! בגיל חמש (שכמובן נופלים בעיקר על ההורים, כי איזה ילד בן חמש יצליח ללמוד לבד...)

אם היא תלמד על פסח רק בליל הסדר הכל טוב, זה המטרה שלו. חוץ מזה שהיא רואה את ההכנות בבית ולומדת גם מהם. תני לה להינות קצת, היא לא צריכה ללמוד ולהספיק חומר בגיל הזה, ובטח שזה לא צריך ליפול עלייך בתקופה המשוגעת הזאת

אני שולחת ללמוד בגן ובבית הספר, מעבר לזה בבית אני לא מלמדת כלום באופן דידקטי בבית.

ילד יכול וצריך ללמוד באופן אינטואיטיבי מצפיה בהורים או מעבודה איתם.

אפשר ללמוד המון מהחיים עצמם.

ממיון של כביסה, מבדיקה של אורז, מהשריה של חסה במים.

מבחינה חינוכית בזה מסתכם תפקידי.

השאר זה נשיקות וחיבוקים.

ובגלל אם כרגע אין גן ובית ספר משמע שלכוווווולם אין גן ובית ספר.

כשהיא חוזרת לגן כל החברות שלה יהיו באותה הרמה.

אני לא מכירה אף אמא שבאמת מלמדת עכשיו משהו לקראת החג.

כולנו טובעות בעבודה או ניקיונות לפסח או גם וגם.

הגשת לה היום אוכל?

קינחת לה את האף?

נתת לה נשיקה?

את לא סתם אמא את סופר אמא.

ובימים אלו זה סופר מספיק. 

ולעניין הפסח המצווה היא בחג עצמו ולא בימים הקודמים לו. 

לק"י

כי זו שנה ראשונה שלו בגן עיריה, והוא לא למד את זה עדיין.

מספרת לו בע"פ, אבל אולי כן אראה לו גם בתמונות.

וגם לי חסר הזמן להיות עם הילדים, כי כרגע אני מנסה לנצל את הזמן לנקיונות. וזה כשאני עוד בחל"ד. אם הייתי צריכה להקדיש לעבודה עוד אפילו שעתיים ביום, היה לי עמוס עוד יותר....

היו צריכים לעשות את המלחמה הזאת אחרי פסח😂

אז באמת בלי ציפיות, מה שאת עושה זה מצוין.

אני אישית כן מלמדת קצת את הבן שלי בן 4 על פסח.

הוא כל היום מבקש שאדפיס לו דפי צביעה ויצירה אז מדפיסה דברים שקשורים לפסח

ואז כשמביאה לו את הדף מסבירה לו קצת

נגיד דף של אפיית מצות מסבירה לו איך מכינים מצות. זה בדיוק 2 דקות

מביאה דף של עשרת המכות אז קצת מרעננת לו את הזיכרון על המכות

הם למדו את זה בגן בפרשת שבוע לפני חודשיים בערך.

וגם שמה ברקע שירים של פסח כדי שיכיר בליל הסדר שירים של מה נשתנה, אחד מי יודע וכו'.

בגיל 4 כדאי לספר סיפורים, לא משנה מה, רק שיתאימו לגיל, לנסות לשחק משחקי קופסא, אבל רק אם מסתדר לא בלחץ, להציע טושים, צבעים, פלסטלינה...

אפשר בהחלט לשוחח איתה תוך כדי מטלות הביתה- הדחת כלים, טליית כביסה, לדבר להקשיב...

אני מנחשת שאתם במסגרות חרדיות? נראה לי הלחץ שם על קריאה גדול יותר, בעז"ה אם היא ילדה ללא קושי מיוחד אין שום סיבה שצריך להיות בלחץ ולהקנות אותיות. הכל בסדר, היא בטוח תלמד

אצלנו למדו רק שנה לפני כיתה א (אבל לא הבנתי ככ בת כמה הבת של הפותחת)

אצל בנים זה אחרת

ובעלי ביקש ממני לא להכין אותו לפסח. שהכל יהיה לו חדש ומעניין בליל הסדר.

ובכללי בגיל 4 אין פיגור בחומר

מי קבע את הקצב ומי יבדוק אותו? מקסימום שנה הבאה תלמד על פסח.. ❤️

היא בת שלוש וחצי, אמרתי גם עירייה חשבתי זה מושג בינלאומי לגיל הזה חח

ופשוט אולי כי כל הילדים סביבי הם לא בכורים אז שומעים מהאחים גם אני מרגישה שכאילו רק שלי לא יודעת מה אוכלים בפסח ומה מארגנים ובלה בלה בלה

היא כן יודעת שצריך לנקות ושאסור חמץ כל מיני כזה

אבל אני מרגישה שאין לי זמן לשבת איתה

וללמד אותה דברים

להסביר לה דברים

אותיות צלילים שלהן וכזה

בשבוע האחרון התחלתי לשים לה בבית שירי פסח אבל חוץ מזה… לא מגיעה כלכך…

וגם אני לא כל יום שמתי לה את המפגש היומי במרחב הקולי (כמה זמן ילדה לכולה להקשיב לגננת מדברת בטלפון?…) אז אני כזה וואי שלא הפסידה גם מה שלמדו שם 

לק"י

הבן שלי בגיל הזה ואין לי מושג אם לומדים אותיות, אולי קצת בכללי או כל פעם אות אחרת. אבל זה לא רציני.

את יכולה ללמד תוך כדי החיים, למשל צליל פותח, או את האותיות של השם שלה.

ובגילאים האלה חוזרים על הרבה כל שנה מחדש, אז שתשלים שנה הבאה

בכללי זה גיל ממש צעיר להתחיל ללמוד ויהיה לה עוד הרבה זמן להשלים, אז בנחת. ובאמת כמו שכתבו פה לגבי פסח- אפשר גם בליל הסדר עצמו (וזה אפילו המצווה), לא חייב הכנה מראש

איזה חג מעניין יהיה לה

היא תשאל מלא שאלות

ותסבירו לה במהלך החג מלא דברים

ולשנה הבאה החוויה תיחרט לה חזק והיא כבר תזכור מה היה השנה

ובמרחב הקולי לא נראלי מלמדים יותר מידי הכל טוב

את אמא מהממת

וזה שאת חושבת על זה רק מעיד שאת עוברת את התקופה הזאת הכי טוב שאפשר

נראה לי רוב האימהות בישראל כרגע, מרגישות הקלה אם הן הצליחו להעביר עוד יום בלי שהילדים אכלו אחד את השני.

אצלנו רבים, מבלגנים, קצת משחקים אוכלים ואם הצלחנו לעשות וי על כל זה והילדים גם הלכו לישון בסוף, אנחנו אלופי עולם. ולי יש ילדים בבית ספר

אני משתמשת במה ששולחים מהמסגרות רק אם זה תורם לנו להעביר את הזמן. שום ניסיון להעביר תכנים לימודיים משמעותיים.

זו התודעה כרגע

אז אני חושבת שאת יכולה לגמרי לגמרי לשחרר ולשמוח מאוד שאתם מצליחים הרבה מעבר 🙂

שדווקא בתקופה כזאת טוב לראות התקדמות ולא כל יום לופ חוזר.

התקדמות יכולה להיות בסריגה של משהו, בלימוד, בתוכנית ספורט או כל דבר אחר.

כל שבוע שאפשר לראות מה השגנו בו לעומת שבוע קודם זה מחזק מוטיבציה לעשות ולפעול וזה ממש חשוב דווקא בתקופה שלא רואים אופק.

זה תורם לבהירות במחשבה בתוך מצב של כאוס.

את לא סותרת אותי בכלל.

אם זה מקדם, עוזר, יעיל - מהמם. אני בעד

אם זה רק עושה נקיפות מצפון ומכביד - להעביר הלאה. זה לא שווה את זה בתקופה הזו

בתקופה הזו הרצון אולי הוא התנועה של ההתקדמות, לא ההספק עצמו

הכל טוב. כולנו שחררנו במידה זו או אחרת ילדים יותר גדולים ממנה שבאמת הפסידו חומר.

מה שאת עושה, להפעיל אותה להכניס מושגים זה מעולה. למידה טבעית וטובה. תדברי איתה על פסח בחג עצמו. זה גם סבבה. 

בליל הסדר היא תחווה את הכל מא' ועד ת'...
ותהיו איתה ותסבירו לה.
ויש לה בע"ה עוד הרבה שנים ללמוד ולהשכיל בגן, בבית ספר...
זה שאת אופה איתהוהיא עוזרת לך לארגן בית וכו וכו
זו מתנה אדירה!!!!! זו למידה הכי טובה שיש, ללמוד מאמא ועם אמא
עצם הנוכחות שלך והסבלנות זו ההצלחה!!
לקרוא, לכתוב, חגים- היא עוד תדע בחיים ותילמד.

להיות עם אמא, ללמוד מאמא, אהבה ובטחון- זה מה שהיא צריכה

טיטולים - לדעתי מוקדם מידי.

לחכות לפחות לקראת גיל שנתיים, ולקיץ.

הנקה - אפשר הדרגתי להוריד בשעות היום ואז בשעות הלילה. כמובן במקביל לראות שהוא אוכל מספיק מוצקים.

אני נתתי מטרנה עד גיל כמעט שנתיים כי הילד בקושי אכל אוכל אמיתי וראיתי שלא מספיק לו אז הבאתי גם מטרנה כמה פעמים ביום. להתחיל ולראות מה המצב.

בהצלחה! 

קודם כל- גמילה ממה?

מהנקה, מבקבוק, מהנקה בלילה?

תיאורטית, יכול להיות גם מטיטול.

תלוי עד כמה הוא אוכל מוצקים, וכמה משלים עם הנקה או בקבוק.

עד כמה את רוצה לגמול, או שנח לך ככה?

האם הוא מתעורר בלילה לאכול? האם זה מפריע לו או לך?

האם יש סיבה לגמילה, כמו הריון נוסף, עבודה חדשה וכד'?

אין בזה כללים בכלל.

יש גם כאלה שכן, אבל מעטים.

אצלי נגמלו-

אחת בגיל שנתיים וחודשיים, מיוזמתה.

השניים האחרים בסביבות גיל שנתיים ושמונה.

הקטן שלי עכשיו בן שנתיים ושלוש.

נגמול אותו בטווח של אחרי פסח עד החופש הגדול.

בינתיים הוא יושב בשירותים כמעט כל יום לפני האמבטיה. ובדרך כלל גם מצליח לעשות שתן.

אם גומלים בגיל צעיר, זה דורש יותר מההורים ומי שנמצא עם הילד, כי הילד פחות עצמאי.

@אפונה

היא פותחת שני מחזורים בשנה ואני חושבת שההרשמה למחזור הנוכחי הסתיימה לפני שבועיים בערך.

גמילה בגיל צעיר מבוססת על קשב וזיהוי סימנים של התינוק, ואחריות של ההורה שמנהל את התהליך.

ככל שהגמילה מתקדמת האיתותים הופכים ברורים יותר וכושר הסיבולת של הילד גדל, כשהוא נותן אמון בהורה שיקח אותו בהקדם לשירותים ומחכה לשחרר שם.

לכן גמילה צעירה מתאימה לילדים שגדלים בבית עם אמא ופחות למי שנמצא במסגרת חינוכית בה יש מטפלת אחת וכמה תינוקות.

ממליצה לקרוא על שיטת הקשב/פשפושים כדי להרגיש את זה טיפה

לי לא יצא לגמול ילד בן שנה. כן לפשפש (חלקית) מגיל לידה, ואת הקטנה שלי העברתי לתחתונים בגיל שמונה חודשים אבל היא לא לגמרי נגמלה ולא הצלחתי להחזיק את זה במקביל למשפחתון אז קצת אחרי גיל שנה חזרנו להחתלה מלאה.

הכי צעיר שגמלתי סופית היה ילדה בת 1.7, ואת הבנים בגיל שנתיים (חוץ מהבכור שהייתי קלולס וגמלתי רק בגיל 3. לא ממליצה).

אם אוכל לעזור איכשהו - בשמחה.

איזה תחתונים הלבשת לילדה בת 8 חודשים?

בדרך כלל הכי קטן זה מידה 2.

זה היה לה טוב? לא גדול מידי?

שואלת כי הבן שלי פצפון בגודל, ואני תוהה איזה תחתונים להלביש לו כשיגמל.

יש להם 1.5-2

אבל השתמשתי לגיל שנה וחצי

תחתונים עם שכבת ספיגה כלשהי (לא אטומים)

הילדים שלי לא רזים בכלל... אם כי היא מאד רזה ביחס אלינו אחוזון 60 פלוס מינוס נראה לי

לשאול על המחזור המתקצר, אולי הוא יוכל לתת כיוון למה שקורה או לשלוח לבירור קצר כדי לדעת איפה את עומדת.

שיהיה בהצלחה! 

זה שונה מאישה לאישה אבל יש הרבה מקרים של הריון אחרי 40..

אני מחברת 2 טבעות באופן קבוע. לא הצלחתי יותר מ3 וכשחיברתי 3 הופיע דימום לא צפוי, אז 2 טוב לי.

כן הרגשתי ירידה בחשק, אבל לא טוטלית כמו גלולות.

עדיין יש תחושה מחזורית, כמו עם מחזור, שבוע של חשק, שבוע של עצבים לפני הזמן שאמורה לקבל או להחליף טבעת. אבל בגדול הכל הרבה יותר רגוע ופחות סוער, פחות ממחזור רגיל.

(אפילו המלצתי לחברה מהעבודה, גרושה, שהתלוננה על תסמינים קדם ויסתיים)

נראה לי ששווה לנסות.

אם לא ילך לי טוב אז אלך לרב לשאול על דיאפרגמה ויתכן שיאשר לי בלית ברירה 

ולכן אין לי ניסיון מעבר

אבל זה לא מחייב שיקרה גם לך. עד שלא תנסי לא תדעי

אחרי שיחה ממושכת אתמול בגינה

זה פשוט אינדיווינדואלי.

שימי לב שנובה רינג לא מומלץ לנשים עם הפרעות חרדה.

לקח זמן עד שהבנתי שזה מהסרזט.

אני מתלבטת אם יש מה לשאול טת הרב שלנו לגבי דיאפרגמה.. הכי היה באלי את זה

אבל לא יודעת אם זה מקובל במגזר שלנו

אולי הרב אפילו לא ידע על מה אני מדברת?? 🫣

בעלי מסתדר עם זה מצויין

אני יכולה לכתוב לו בדיוק את כל הנתונים כדי שלא יפספס. 

לא זוכרת מדויק מתי בהקשר הזה...
הפסקתי עם הטבעת רק אחרי שהרגשתי לגמרי בסדר! ככה שלא חושבת שהגביר ולא מנע מלהתגבר על הדיכאון

מחברת 3 טבעות וזה ממש סבבה.

מבחינת תופעות וכו' קשה לי לדעת כי השתמשתי גם תוך כדי הנקה (לא של תינוק קטן)

הלוואי וזה יהיה לי טוב

אבל חברה שהמליצה לי אמרה שלא השפיע לה על החשק

וגם לא חוותה תופעות בולטות

וחיברה כל פעם 2 טבעות אם אני לא טועה

סליחה שאני שואלת

פשוט מתלבטת מה לעשות אחרי הלידה

וזכור לי שהיה לך התקן מירנה

לא היית מרוצה בסוף?

לגבי המירנה

הוא היה לי מצויין כמעט שנתיים

עד שהתחיל לעשות בעיות

אבל כנראה לא טוב לי התקנים באופן כללי כי זה קרה לי גם עם התקן נחושת.

כרגע אני עם אנטיביוטיקה והוצאתי את ההתקן

השפעה הומונלית- בהתחלה הייתי עצבנית ברמות קיצוניות!! לא הכרתי את עצמי.... עד שמישהי אמרה לי שמוכר... מתישהוא  נרגע

החשק לא הושפע בתחושה שלי...

הייתי מחברת 2 טבעות והדימום היה מתחיל לפני שעברו שלושה שבועות בטבעת השניה....

בכללי היה לי ממש  נח! לזרוק ולשכוח....

ושליטה מסוימת בתאריך קבלת הווסת...

אם שמים טבעת ומחברים במקביל לזה שיש התקן לא הורמונלי, זה יכול להאריך את זמן הטהרה?

זה הגיוני בכלל לעשות דבר כזה?

אם יש התקן?

פרימולט מידי פעם 

אצלי

גם על החשק גם על מצבי רוח גם השמנה כל החבילה😜

מניסיון של כמה שנים

אם תרצי אוכל לפרט לך בשמחה

גם בפרטי

( מונעת עם דיאפרגמה וגם בעבר מנעתי איתה וזה חיים אחרים.. להיות בלי השפעה הורמונלית)

בהכרח מורידה את החשק, לכל אחת ברמה אחרת...

אני אישית הצלחתי לחבר רק 2

בשלישית כבר קיבלתי ..

בהצלחה 

המקווה כמעט שעה הליכה משם

ואנחנו בחדר עם הילדים הגדולים. גם אי אפשר להיןת שם ביחד

או לדמיין 2 תרחישים ולהחליט מה עדיף - לבטל ברגע האחרון הגעה (נניח בטענת התינוקת פתאום העלתה חום) או דווקא להגיע ברגע האחרון (נניח בטענת נפל החשמל אצלכם ואי אפשר לבנות על זה שיגיע פתרון עד כניסת החג)

זה די מהר...

ואם זה קשה לך, אפשר גם לדחות (הפסק או טבילה זה כנראה לפי הפסיקה).

קרה לי לפני כמה שנים בדיוק באותו תאריך.

זה יוצא מוצאי ליל סדר.

באותה סיטואציה. 

אז היום החמישי הוא ביום רביעי.

והטבילה היא בליל הסדר.

אנחנו שאלנו רב ואמר שזה בסדר אם יש בן ובת בבית..ושנינו מסכימים לזה

ואם זה כזה מסובך לא חושבת שיום אחד אמור למנוע הריון...

כמובן תשאלו רב

אבל זה מה שהיתי עושה 

גם בהתחשב שאת יודעת בדיוק מתי הביוץ שלך (לרוב זה לא מיד בליל המקווה ועוד למי שעושה הפסק אחרי 5 ימים), 

זמן הפוריות הוא יותר מיום אחד.

בהסכמת שניכם אין בעיה לדחות את הטבילה 

ערכתי, תיכף אכתוב שוב 

ממש לא כדאי להסתמך על זה ושכל אחת תשאל את הרב שלה אבל לפי הפסיקה שלנו לא רצוי לטבול בליל הסדר ולכן רב אמר לנו פעם לדחות טבילה ביום (לא זוכרת האם לדחות את ההפסק ו את הטבילה) כדי שלא יצא אז. 

שוב מסייגת שתבדקי מה הפסיקה שלכם אבל אני ממש שמחתי שזה מה שאמרו לנו חחח

שמתלבטים עדיין

ותהיה תשובה בהמשך השבוע בע"ה

את לא צריכה לפרט שזה ברביעי אחרי שקיעה

ואף אחד לא מבשל יותר משבוע לפני אז זה לא כזה נורא שהיא תהיה בספק

שאין לי כח לזה...

עדיין מקווה שלא יצא... בעז"ה

גם אם תצליחי לעשות הפסק תדחי את הטבילה

גם אם נשארים בבית זה לא להיט

מסיימים את הסדר מאוחר (עם כאבי בטן;)), גמורים מעייפות.

טבילה בליל הסדר, בואי נדבר על זה

זכית לזמן טבילה מיוחד. בערב גדול וחשוב בשנה, את זוכה לטבול לטהרה, שזו גם זכות מיוחדת, וזה לפעמים גם לא פשוט.

🌸קודם כל לדעת שזה לא רק את, להרבה נשים זה לא פשוט, אבל המאמץ שווה!!

🌸אל תשארי עם זה לבד! תבחרי אשת סוד שתעזור לך ללכת למקווה מבלי שהשאר ידעו.

יש נשים שנוח להן לשתף את האמא או חמה/הגיסה/ האחות, מישהי שתדע לכבד את פרטיותכם ולעזור לך להגיע למקווה בנחת ובשמחה. בוודאי ובוודאי היכן שבעלך יכול לעזור ולהקל זה מעולה... אבל לפעמים צריך דווקא אישה שתסייע.

😌ומה לגבי ההכנות לטבילה?

השנה ליל הסדר יוצא ברביעי בלילה , וכמו בטבילה בכל ליל שבת או חג ישנם דברים שאי אפשר לעשות ממש לפני הטבילה.

ההמלצה שלנו היא לסיים את כל הדברים שאפשר עד יום שלישי, לדוגמא:                      ✂️גזירת ציפורניים, סידור גבות והורדת שיער (למי שעושה), וכד'.

🛁ביום רביעי לפני החג לעשות מקלחת טובה ולסרק את השיער היטב, לעבור על הגוף לראות שהכל מוכן לטבילה (לדוג': ניקיון אוזניים ,צחצוח שיניים ועוד ).

⏰אין צורך להיות מלא זמן באמבטיה או במקלחת! שהרי את רוב הדברים שלוקחים זמן כבר עשית קודם. אפשר גם להתכונן ולחפוף מוקדם יותר ביום ובסמוך לחג לרחוץ שוב במים ולסרק את השער.

👧🏻לאסוף את השיער בצורה שלא יהיו קשרים (תנסי מה הדרך הכי טובה בשבילך במשך השבוע).

💄(לגבי איפור- יש אופציות הלכתיות, אשלח למי שרוצה)

🤷‍♂️איך יוצאים למקווה?

להמציא למשפחה תירוץ, עדיף שיהיה בו גרעין אמת, כמו: "קבעתי עם חברה..."

אבל ניתן גם להמציא משהו שאינו נכון, מותר לשנות מפני הצניעות.

לפני הטבילה חובה לעשות 'עיון בגוף'- לראות שלא נשארו על הגוף חציצות ואת מוכנה לטבילה.

🌸טובלים כרגיל.

טבלת כדין ואת טהורה.

ומוכנה לחיבוק של חג שמח.

אם אחרי כל הניסיונות, ואחרי חשיבה ומאמצים, הטבילה לא מתאפשרת או שמרגישים שזה לוקח לכם כוחות גדולים מידי , אפשר בהחלטה משותפת לדחות את הטבילה למוצאי החג

הערה:

אישה אשכנזיה שרגילה לספור חמישה ימים , אם היא תוכל לעשות הפסק ביום הרביעי של המחזור שלה וזה יוצא *היום* ,תתייעץ עם גורם הלכתי. כי זה יכול לאפשר לה לטבול בערב חג במקום בליל הסדר.

שיהיה לכולנו חג כשר ושמח 🍷🍷🍷🍷

עם הרבה טהרה שמחה וגאולה בע"ה!!

לשאלות בנושאי טהרה מוזמנת לפנות-

רינה ספולטר

יועצת הלכה

0547075858

מוזמנות להצטרף לקבוצה השקטה כדי לקבל את הטיפים בקישור הזה:

טיפ אחד קטן רק בשבילך

😂😂😂😂

בעיני חופשת קיץ...
כאמא ומארחת שאר החופשים הם לא באמת חופש....

וחנוכה! אבל קצר...

אפשר שהוא יהיה בבית כמה שעות, וכמה שעות יצא ללמוד.

בעלי לפעמים לומד בבית וככה הוא מורגש בבית אבל מצד שני כן לומד.

כרגע בין הזמנים התחיל, סיכמנו שיצא ללמוד בבקרים, חוזר קבוע לארוחת צהרים וזמן זוגי, ואז בצהרים מבחינתי שילמד עד שהילד חוזר מהגן ואז נעשה משהו ביחד כמשפחה.

אפשר לנסות כל מיני סידורי שעות עד שתגיעו לאיזון ולמצב שטוב לך וטוב לו.

חושבת שהצורך שלך מאד לגיטימי ואמיתי.

אל תמחקי ותבטלי את הצורך הזה בשם ה"לימוד תורה".

מה שווה התורה אם אין זוגיות ומשפחה.. 

את מקריבה מספיק.

אבל רוצה להגיד לך שזאת מורכבות שיכולה להיות אצל כל הנשים, בין אם הבעל עובד ובין אם הוא לומד. אישה רוצה להרגיש שהיא מקום ראשון אצל בעלה.

אני הייתי מציעה לך להתבונן פנימה:

מה הצורך שאת מרגישה שהוא ימלא לך אם הוא ישאר?

בנוסף, כמה זמן את אחרי הלידה?

להסביר לו שמצד אחד חשוב לך שילמד תורה, מצד שני בשלב הזה בחיים את זקוקה גם לעזרה עם התינוקת וליותר זמן זוגי. לחשוב ביחד איך ומתי אפשר לסדר בצורה יותר מאוזנת ומותאמת למצב החדש.

והקטע שאלו שיחות שצריך לקיים כל הזמן, חשבתם על סדר חדש? לנסות כמה ימים לראות אם באמת עוזר, ואם לא צריך לעדות חשיבה מחודשת.. וזה משתנה כששעת ההשכבה של התינוק משתנה, וכשמחליפים שעון, וכשהשעה של ערבית בכולל משתנה, וכן הלאה. זאת ממש עבודת חיים זוגית.

כשאני עושה שיחות כאלה עם בעלי בהקשר של הלימוד הוא מתלונן שלא ככה רמזתי לו שארצה כשיצאנו. אני מניחה שזה לא תקין שככה הוא עונה אבל זה מאוד קשה לי ואני מרגישה כאילו נכשלתי

ואני קצת מופתעת (לטובה?) לראות שככה את מגיבה בכזו טבעיות ושככה צריך ושכל הזמן ליצור מחדש את השיחות האלה.

הוא כאילו מאוכזב ממני שאני מונעת ממני ללמוד

ושאני אולי הראיתי לו שאני שואפת למשהו אחר (להתאבד על לימוד גם בחסות הנפש?!) כשיצאנו. לא עוזר כשמסבירה לו שהחיים הם דינאמיים.

פשוט זה מאוד מאוד קשה לו

בסוף הוא יעזור אבל בפרצוף חמוץ.

כשאני מבקשת שידבר על זה עם רב הוא אומר שברור שרב יגיד לו לעשות מה שאשתו אומרת כדי לא לפגוע בשלום בית (ולא כי ככה צריך וחשוב לעזור לאישה)

האם את מכירה אולי מאמרים תורניים בנושא?

כשאני כותבת את התגובה אני מרגישה שזה לא תקין

אבל משגרת אותה בכל זאת, עם שינויים תוך כדי ניסוח

לא מטעה אותך

ברור שאם את צריכה את בעלך הוא צריך להתגייס. בסוף ההסדר של תורתו אומנותו הוא התנדבותי מצידך ולא חובה קדושה

ואני חושבת שגם מהצד השני, שלך - חשוב להבין מאיפה הצורך הזה נובע. אם זה חוסר בתחושת שותפות והרגשה שאת במקום הראשון - ייתכן וזה הזמן לטיפול זוגי

אם התחושה היא שאת חשובה ומוערכת ואת צריכה "רק" עזרה - תשלמיי עליה.

יש לי הרגשה שמדובר במקרה הראשון לפי התשובות שהוא עונה לך ולכן הייתי שוקלת טיפול זוגי

חוסר גמישות במצב כזה יכול להיחוות כדבר לא פשוט רגשית עבור אישה

חיבוק♥️

גם אצלנו זה עולה ככה קצת, שהוא לא מבין איך השתניתי, ואיך אני משדרת פתאום שאני ''רוצה שילמד פחות''. אני לא רוצה שילמד פחות, אני פשוט רוצה שהצורך שלי יהיה מובן גם, כמו שמובן לנו שהוא לומד. גם אני מרגישה הרבה פעמים אכזבה מעצמי כאילו באמת השתניתי, אבל במחשבה נכונה יותר, אני חושבת, זה המציאות שהשתנתה. לא היתה זוגיות בתמונה וגם לא ילדים, לא מטלות בית בכמויות כאלה ולא הצורך הזה בזמן שלנו יחד..

תודה לכן על התגובות, אתן נותנות לי פרופורציות והיגיון לדבר על זה וליצור אולי סדר אחר, בלי לגרוע ממנו או ממני

אחר לחלוטין, אני ראיתי שביחס למילואים, יש פער של שמיים וארץ אם בן הזוג הולך אבל נותן לאשתו תחושה שהיא מקום ראשון ואם רק תגיד הוא יבוא, לבין אם המילואים הם המקום הראשון ולה אין אמירה בכלל בעניין.

התוצאה בסוף יכולה להיות אותה תוצאה מבחינת כמות המילואים בפועל, אבל ההתגייסות הזוגית היא אחרת לגמרי.

זה ההבדל בין אישה שמרגישה שרואים אותה לכסות שמרגישה שהיא מקום שני בסדר העדיפויות.

ואולי על זה יושבת התחושה.

אולי אם כשאת מציפה צורך שלך, את מרגישה שאת "מפריעה" או לא מובנית, אז זה גורם לך להרגיש שהוא לא רואה אותך, ואז ממילא הכל יותר קשה.

אבל אם הייתה לך תחושה שיש מקום למה שאת מרגישה, היה לך גם יותר קל להיות "מגוייסת" ללימוד שלו.

אז הייתי מנסה קודם כל לבדוק מול עצמך האם זה יושב על זה, ואם כן לנסות אולי להציף את זה.

זה יכול להשתנות על ידי שני דברים שהם בעצם אחד:

היכולת של כל אחד מכם להסתכל דרך המשקפיים של השני.

אולי את תגלי שזה לא שהוא לא רוצה להיות איתך אלא שהוא רואה אחרת את סדרי העדיפויות? (ואולי לא, אני לא יודעת. לכן צריך להקשיב ולשמוע)

ואולי הוא יבין שבשביל להרגיש "נראית" את צריכה מעבר למסירות שלו בלימוד ויותר שיתוף ושותפות?

וכמובן זה יכול ללכת לאלף כיוונים נוספים, אבל זה נראה לי העיקרון 

מציאות החיים שלכם השתנתה לבלי היכר.

הייתם רווקים, בלי עול פרנסה, בלי זוגיות, בלי תחזוק בית, בלי ילד/ה.

גם אני אמרתי שאני רוצה משפחה גדולה, ובמבחן המציאות אחרי ילד אחד אני רואה שזה כבר לא יקרה, אז מה? זה אומר ששיקרתי? זה אומר שאני צריכה להצמד למה שנאמר בדייטים?

לא ולא.

גם בחיי אברכות, גדולי הרבנים מדריכים את הזוגות לעשות כל חצי שנה - שנה, שיחת "יחסינו לאן" בבחינת האם ממשיך להתאים חיי האברכות או שכבר לא.

בשורה התחתונה, מציעה לך ללכת לטיפול זוגי או לקבוע שיחה משותפת עם רב שמקובל עליו ותציפו את הדברים. 

אין שום קשר לשלום בית. הסיבה שהרב יגיד לו לעשות מה שאת רוצה היא שהוא מחוייב לפרנס ולא את, ומותר לך לחזור בך בכל שלב גם אם בעבר היית בטוחה שתרצי את זה עד 120.

כשהוא ממסגר את זה כשלום בית הוא בעצם אומר שאת מכריחה אותו להתפשר איתך למרות שהרצון שלו לגיטימי באותה מידה. אבל זה לא המצב.. הוא לא ממלא את ההתחייבות שלו ואת מתנדבת כרגע, אתם לא שווים, וזו הסיבה שיגידו לו שהוא חייב לשנות.

עם כל זה, האכזבה והקושי שלו מובנים. מאכזב וקשה לשנות אורח חיים שאתה רגיל אליו וכיף לך בו. בטח אם זה סידור נוח בהרבה ממה שמצופה ממך. אבל עם אכזבה וקושי אפשר להתמודד, בעזרת רב או מטפל אם צריך. 

כולל ייעוץ זוגי. הרב שלהם אפילו עשה להם שיחה בנושא, ועדיין הראש שמסירות לתורה מעל הכל הרבה פעמים יותר חזקה בראש שלו, למרות שלי ברור שאני חייבת להיות קשובה לצרכים שלי כדי שנוכל להמשיך להתמסר למשפחה ולתורה בצורה טובה. ועדיין זאת עבודה תמידית של שנינו.

ולא כל צורך חייב להיות דווקא על חשבון הלימוד, לפעמים אני שואלת אותו אם עדיף שאביא בייביסיטר או שהוא יעזור, אבל יש דברים שאני באמת צריכה אותו. ולפעמים אפשר לשנות את סדרי הדברים בבית כדי שיסתדר יותר טוב עם הלימוד שלו, אבל לא תמיד.

ואם ברור לו שהרב שלו יאמר לו שיקשיב לאשתו- אז ברור שזאת האמת. אם בכל נושא אחר יקבל את דעת הרב, לא סביר שבנושא הזה לא.

שלא שלי

אולי עדיף לפצל?

קוראת כל מילה וזה חשוב לי (וכואב )לשמוע

רובנו פוגשות בחיים דברים ששונים ממה שדמיינו או הכרנו כשנפגשנו וכשרק התחתנו

רובנו או משתנים

או מגלים דברים חדשים בעצמינו

ובשני

או נפגשים עם אתגרים חדשים שלא הכרנו קודם והם משפיעים עלינו

טבעי להבהל

הוא בסה''כ נבהל

כי זה החלום שלו והיתה לו דרך סלולה וברורה ועם תמיכה שלך

וזה מאוד מטלטל להרגיש שהחלום מתערער

בטח אם הוא פנימי

לכולנו יש רגע של בהלה כזה

אם הוא לא מה שחשבתי אז מה יהיה עם החלום שלי,עם הבעל שחשבתי שיהיה לי,עם החיים שחשבתי שיהיו לי...

בעיני ת

צריך להתיחס לאתגר כמרחב הכרות מחודשת ובוגרת יותר

גם את אל תשמיעי סיסמאות גורליות של -לעולם לא.. או אמירות שמדי מפנצ'רות לו את כל החלום

תשתפי במה את מרגישה בהתמודדות החדשה הזאת מול האמהות

אבל תקשיבי גם לו

ספרי מה את זקוקה

אבל תשאלי-ומה אתה זקוק ממני מה יעשה לך טוב

הלב של שניכם מחפש בטחון

אתם תתנו את הבטחון הרגשי אחד לשני

תכירו את המרחב השונה בינכן

אל תבהלו

מממש משם

צומחים ומתרחבים.

ואפשר גם להתייץ עם צריך ולקבל כלים.זה עוסר

לא קראתי הכל אז אולי חוזרת על דברים אבל היה לי חשוב להספיק לכתוב לך-

זה ממש מובן והצורך שלנו משתנה בין תקופות...

פיתרון מיידי זה לנסות שהבעל ילמד בבית (למרות שלא כולם אוהבים, נגיד בעלי לא אוהב וזה באסה)

הייתי מנסה להבין יותר למה נהיה לך קשה יותר עכשיו.

בגלל המלחמה? או מלפני? אולי זה יושב על הרגשת בדידות נגיד או שיעמום (לא שאין לך מה לעשות אלא שמה שאת עושה לא מספיק ממלא או מעניין אותך)?

ואז למצוא דרכים אחרות למלא את הצורך הזה- לא בשבילו אלא בשבילך... יותר מפגשים עם חברות בערבים, לצאת לאיפשהו, שיעור תורה שממלא אותך... 

לפעמים זה נהיה 'לופ' כזה- תמיד כשאחד יותר "רודף" או חושש שהשני לא יהיה לשני זה פתאום פחות דחוף. ואז כשתרגישי שאת פחות חייבת את הנוכחות שלו זה יכול לעזור גם מהצד שלו

בד"כ הדרך להצליח לשחרר זה לא לסבול בשביל התורה אלא לנסות שיהיה לך באמת טוב, כמו שאת אומרת שפעם זה היה לך זמן לעצמך. זה מחזיק יותר לאורך זמן

אשרייך והמון בהצלחה!

את עובדת?

יוצאת? היום שלך מלא בדברים שמעניינים אותך או עושים לך טוב? פוגשת אנשים?

כי אם לא, אולי זה בגלל זה.

כי אם אין לך נפש בוגרת לשיחה יותר מאשר תינוק בן כמה חודשים

ואת בחל"ד ולא יוצאת ופוגשת אנשים

אז אולי יש לך פחות תחושת מלאות בנפש וממילא קשה לך לשחרר

אני מרגישה גם היום וגם פעם כשהייתי אברכית (טוב זה לא כזה מזמן..) שכשהייתי מלאה ושמחה, שיחררתי בכיף

אז לי עשה כיף: עשיה, אנשים ולצאת לשמש, תחשבי אם זה מדבר אליך ואם כן מה עושה לך טוב

אם הייתי חסרה בנושא הזה, גם קינאתי בבעלי שטוב לו (לא במודע, רק בדיעבד הבנתי את זה) והיה לי קשה לשחרר שיהיה לו טוב בעוד לי כל כך רע

היום ממבט של גדולה יותר אני מבינה שזה לא קשור רק לאברכות, גם אדם עובד לא נמצא בבית ולהיפך, כעובד אין לך פריווילגיה אולי להישאר עוד קצת (בד"כ) רק שמשום מה זה קל יותר להבין את זה מאשר אברכות.

עד כאן השנקל שלי

הרבה בהצלחה!!!

רק אגיד שזה מאוד תלוי תקופות וזה בסדר שיהיו זמנים שבהם הוא יותר בבית,בעיניי.

אם מדברים כמובן על מעבר לסדר הרגיל,בעיניי זה בונוס שלא תמיד מתאפשר 

בדיוק היום לא הרגשתי כל כך טוב בבוקר

ורציתי להמשיך לישון קצת אבל הוא ממש רצה לצאת ללמוד אז קמתי

וזה באמת קשה במבחן המציאות

אפילו שאני רואה עליו כמה זה עושה לו טוב

ואיך זה משפיע טוב על כולנו

בפועל זה התגברות יומיומית כמעט

במיוחד בתקופה הזאת

מה שעוזר לי זה להגיד לעצמי כל הזמן

שאם הוא לא היה לומד הוא היה יוצא לעבודה מן הסתם

וכשהוא לומד יש הרגשה כזאת שהוא לא מחוייב אז שישאר איתי קצת

אם היה לו עבודה הוא היה מחוייב בלי יכולת להישאר

אז אני מנסה כמה שיותר לראות את זה כמחויבות

וגם עוזר לי כשהוא משתף אותי בהספקים שלו

לא כדי לוודא שהוא באמת לומד

אלא כדי להיות שותפה

וכשהוא מסיים מסכת או משהו כזה לחגוג לו סיום עם ארוחה שווה

זה ממש מכניס לאווירה ומדרבן

בעיקר להאמין בזה שימוש תורה זו משימה שמחזיקה את עם ישראל. לחשוב על נשים שמגוייסות באותו זמן וכמה הם משחררות את הבעל שלהם, ולהבין שאני גם יכולה להתאמץ קצת בשביל עמ"י.

חוץ מזה יש ביננו אמון שאני עושה את המקסימום שלי כדי לשחרר אותו ללמוד כמה שאפשר, וכשאני אומרת או רומזת שלא אז זה באמת גדול עלי ולא ללחוץ או להתבאס. מידי פעם יוצא שהוא כן לוחץ או עושה פרצוף, ואז אני מזכירה לו שאני צריכה את האמון הזה. זהו.

מתחברת מאוד למה ש@עכבר בלוטוס כתבה. אם את בבית כל היום לבד עם התינוק זה הכי הגיוני בעולם שתרצי שהוא יהיה איתך. אני שמתי לב שבימים שיש לי חופש ואני בבית לבד אני הרבה יותר מחכה לו שיחזור, מאשר ימים שאני עובדת וחודרת לא הרבה לפניו או שיצאתי החוצה ונפגשתי עם אנשים אחרים. זה הכי הגיוני וטבעי בעולם לא לרצות להיות לבד ימים שלמים, ואתם צריכים למצוא את היאזון שלכם, שאולי בתקופה הזאת הוא יהיה קצת יותר בבית או שאת תמצאי לאיפה לצאת שיהיה לך יותר נחמד ולא תרגישי בודדה כשהוא לא נמצא.

בנוסף כתבת שאת לא רוצה שהוא ישאיר אותך עכשיו עם כל המטלות, בעיני זה ממש לא סותר. שיעשה בבוקר/בערב, את יכולה בעיני ממש להשאיר לו מטלות שהוא עושה, בין אם קבועות או משתנות כל יום. גם אני משאירה לבעלי מטלות שאני לא רוצה לעשות שיעשה כשהוא חוזר או לפני שהוא יוצא בבוקר, בסוף זה לא שהוא חוזר למיטה ולישון, יש לו קצת זמן בבית

חייבת לומר לך משפט חכם שאמרה לי חברה טובה שהתחתנה לפניי

מדברים עם בחורות על אידאל של בית של תורה,

מדברים על עול של כסף, על פשטות

למה לא מדברים על זה שפשוט ארצה אותו פה לידי ואוותר עליו יום יום, שעה שעה, בשביל הגמרא?

למה לא מדברים על התחרות הבלתי נמנעת הזו ביני לבין התורה?

ואגיד לך למה זה לא דומה לעבודה.

כי החיוב בלימוד תורה הוא להקדיש לה את כל הזמן הפנוי.

בזמן שאוכלים, ישנים, אפילו עובדים, אין ביטול תורה.

זה יוצר מצב שבו מי שמחובר לתורה באמת -

מרגיש שבכל זמן שהוא לא עושה בו 'משהו'- הוא רוצה ללמוד.

ובשביל גבר, להבין שלשבת ליד אשתו על הספה, ולשתוק יחד- זה 'משהו' עצום לזוגיות שלהם-

זה לא מובן מאליו בכלל...

מה שסיכמתם לפני בכלל לא רלוונטי פה. לא היית נשואה לפני.

גם הוא לא.

לא ידעתם מה זה עול של בת מה זה פרנסה ומה זו אהבת איש ואשה.

מהו הצורך של אשה נשואה להיות הדבר הכי חשוב בלב של בעלה..

מה מציעה לך...

להתפלל על זה. זה הבית שלכם. זה כן חשוב. ממש מחזקת ידייך שהצורך שלך לא מיותר!! וחשוב וקדוש לפני ד'.

ולוקח זמן עד שהגבר מבין את זה.. אומרת מנסיוני

מציעה לך גם לקרא ספר פשוט אך מתוק בשם אותה אבקש, שמדבר בדיוק על המקום הזה.

וסבלנות. הרבה אויר. דברים נבנים עם הזמן...

לא להתווכח איתו על זה בכלל.

פשוט ללמוד לספר את הרצון שלך

'ואי כל כך הייתי רוצה שתהיה פה עכשיו'

וכשיש לכם זמן ביחד שממלא אותך לספר במילים פשוטות מה זה נתן לך

אולי זה נשמע מביך הרי זה אמור להיות כיף גם לו- אבל זהו הוא לא מבין בכלל מה זה נותן לו. 

להגיד ביום שהוא כן בבית-

וואי כל כך כיף לי שאתה כאן זה כל כך ממלא אותי אפילו שאנחנו לא עושים כלום.

ממש לפרגן ולהסביר מה זה עושה לך וכמה זה נותן

והוא ילמד..

וכשכן יבחר ללכת ללמוד יעריך את מה שאת מקריבה בשבילו.

אגב מספרים על כמה גדולי תורה שאמרו שהם לא בטוחים שיקבלו עולם הבא על התורה שלמדו כי הם נהנים מכל רגע

אבל האישה שנשארת בבית לבד, היא רק מקריבה מעצמה בלי להרגיש את מתיקות הלימוד- היא תקבל שכר. (כל אחד בסגנונו שלו)

ככה שאת לא משונה בכלל בכלל בקושי שלך...

גרמתן לי לחשוב על דברים חשובים ולשים את האצבע על מה שכנראה מתקשר לזה..

אני עובדת אבל בעבודה שלא ממצה אותי ואני לא נהנית בה, כך שממשיכה לחפש את הזמן שלי גם כשחוזרת הביתה, עם הילד נחמד לי ממש אבל מעייף כמובן, ולכן ממשיכה לחפש את הזמן שלי גם איתו, ובמיוחד עכשיו במלחמה הוא קם איתנו והולך לישון איתנו כך שזמן פנוי אין כלכך. ולעצמי אין לי ממש תחביב שממלא אותי. שמעתי שיעורים, ניסיתי כל מיני דברים ועדיין לא מצאתי את הפינה השקטה שלי לשלווה נפשית. בעקבות השרשור אני חושבת שאמשיך לחפש את זה ואולי ימלא לי את הצורך שכרגע בעלי כנראה ממלא.

ונתתן לי לגיטימציה לדבר עם בעלי ולהעלות לו את העובדה ש@חנוקה כתבה כלכך מדויק, שגם לשבת איתו בלי לעשות כלום וגם בלי לומר משהו זה משמעותי עבורי.. שאני לא צריכה שיעשה משהו אלא רק יבין.

בקיצור, מקווה שנתגבר על זה יחד בע''ה.

תודה רבה לכן!! ❣️ 

בעלי נשוי ל2 נשים

הוא הכיר אותה לפני שהכיר אותי

הוא התאהב בה לפני שהתאהב בי

הוא דלוק עליה

היא מדליקה אותו

הוא נמצא איתה רוב שעות היום

יותר משנמצא איתי

הוא כואב את חסרונה

ומתפלל לקרבתה

כשהוא רחוק ממנה הוא עצוב, מרגיש אבוד וחסר

הוא רוצה להגות בה יומם ולילה

היא יקרה לו מאלפי זהב וכסף

אני גם אוהבת אותה מאד ויקרה לי לאין ארוך

אני גם הכרתי אותה לפניו והתאהבתי בה עד כלות הנשמה

תמיד חלמתי שתיהיה חלק מהבית שלי, שתיהיה בת זוגתו של בן זוגי, תמיד רציתי שזה יהיה העסק שלו, כמה שאפשר, במקום שליבו חפץ, וניהיה כולנו ביחד עד 120 ויעבור גם לדורות הבאים.

אבל לא שיערתי לעצמי את גודל הקונפליקט

כשכל היום אני לבד עם הילדה, משחקת מקלחת משכיבה

כשאני צריכה לשאול שאלה קטנה וחשובה אבל כשהוא איתה הוא לגמרי איתה ולא זמין

כשאני מחכה כל היום שיבוא לעזור לי עם הבית ולהרגיש אותו קצת אבל כשמגיע שואל אם מתאים שיצא לחברותא

כשאני מחכה כל השבוע לדייט השבועי אבל בגגע האחרון מסתבר שהזיזו את השיעור הקבוע לשעה של הדייט או שיש איזה סיום

כשסתם באלי שיאכל איתי ארוחת ערב אבל הם באמצע הסוגיה ושואל אם יתאים שישאר עוד קצת

כשאני חייבת לישון מוקדם כי גמורה ויש מחר עבודה אבל יש את השיעור השבועי עד 23:00 בלילה, ומבאס לשון לבד

אז בכל הקונפליקטים האלה אני נמצאת, כי מצד אחד, ברור שילך, ברור שילמד, הרי רציתי להתמסר לזה, זה החלום שלי

אבל פתאום זה קשה, כי אני צריכה ורוצה אותו גם בבית,

והוא רוצה ממש, וקשה לו לוותר על השיעור או הלימוד עם החבר

והוא אומר שיעשה מה שאני מבקשת, שלא שווה שילמד אם אני לא שמחה, אבל זה קשה, כי הוא באמת רוצה ליהיות איתה ורוצה שאתן לו את הגב והפרגון להשאר..

וזה לא שהוא לא בבית, הוא אוכל איתי צהרים כל יום אבל זה מרגיש תחנה באמצע היום, לשפוך, לנוח, לקבל כוחות ולחזור אליה, זה מהמם שיש לו את הבית בשביל זה אבל זה מרגיש שהבית זה אמצעי ולא העיקר.. שאני צריכה להרגיש שהוא עושה לי טוב שעושה איתי דייט ולקוות ששמח ליהיות איתי ולא חושב על השיעור שמפסיד

אז ה' יתברך, תעזור לי- לנו לכוון את הלב למקומות הנכונים, לעשות החלטות טובות ולשמוח בהם. להצליח לאהוב ולתת מקום להכל.

כיף שיש מקום לשתף, תודה לכם3>

לא הייתי הולכת למישהו שיודעת שהוא חדש

אבל כל רופא עושה את זה. לי בדיעבד זה היה בסדר גמור אצלו

זה משהו שצריך מומחיות?

כי בשבילי זה ממש סיפור נסיעה עכשיו

שלא יעשה פדיחה

שמעי בסוף אין לי מושג אם וכמה ניסיון היה למי שקבעתי אצלו אז בתכלס אם זו טרחה גדולה וזה לא שאת יודעת בוודאות שהיא חדשה וחסרת ניסיוןאולי כן הייתי הולכת אליה וזהו

במיוחד שיש את היתרון שהיא מרגיעה 

שצריך ללכת למומחה

אבל אולי זו רק אני, בגלל שנפלתי בזה

די נדירה של התקן

וזה היה עם רופא ותיק שמתקין שנים

ואחכ קראתי המון והבנתי שהתקנה של התקן היא לא פעולה כזו פשוטה אלא משהו שצריך לקחת אותו יותר ברצינות

לא אומרת, כדי לא להלחיץ.

יש דברים שלא מספיק דואגים להגיד לנו, ומגלים בדיעבד כשזה מאוחר מדי

אני בסדר ב"ה.

בהצלחה ושיילך חלק בעז"ה!

האמת, תלוי ברמת החרדה שלך והקושי שלך עם בדיקות אינטימיות.

בגדול זה לא הליך מסובך אבל אם את יודעת שזה ענין אצלך ותהיי יותר רגועה, תרחיקי עד למישהו מומחה.

אצלי זה לא ענין, עשיתי לפי קרבת מגורים, אבל כן עשתי מעקב חודש אחרי (ופעם בשנה) אצל רופא אחר לבדוק שזה במקום, והיא חדשה כרופאה או חדשה אצלכם?

אבל נשמעת לי חדשה. הייתי אצלה במשך ההריון וכל דבר היא בודקת , שואלת אז נראה שהיא חדשה בתחום.

זה עניין מצד זה שאולי היא יכולה לא לשים טוב?

היא מאד חמודה אז דווקא רמת החרדה שלי איתה יותר נמוכה אבל מפחדת מטעויות ואם יכול להיות נזק

לי נגרם פצע אצל הרופאה הרגילה והמאוד נחמדה שלי

ביליתי יום בבדיקות במיון ליתר בטחון,  וחיכיתי עוד חודש לנסיון חוזר לשים התקן. הפעם אצל רופא עם טכנאית אולטראסאונד

אבל אולי זה נדיר?! אולי הרוב התקינו בלי אולטראסאונ? משהו במבנה אצלי?..

אבל היא לא יכולה לבדוק גם להתקין וגם להדגים, באיזשהו שלב אפילו ביקשה ממני להחזיק את זה.

וכשהייתי אצל רופא כנראה מנוסה יותר ויקר יותר פעמיים עצר התהליך כדי לבדוק באולטראסאונד מעבר לזמן באמצע שהטכנאית היתה, כנראה בשלב שבדכ פחות נצרך כי היה נראה שמבקש מהטכנאית אקסטרא

מיוחדת להתקנים

ואני שמתי התקן אצל כמה רופאים שונים תמיד היה בסדר

סתם בסוף לא הסתדרתי עם התקנים אבל לא קשור להתקנה

ממש בא לי ללכת אליה כי היא מקסימה אבל מפחדת מזה שהיא חדשה

הצלחתי למצוא עוד רופאה שהיא וותיקה אבל יותר רחוקה וגם לא נחמדה כל כך ככה שאני לא ממש מתלהבת ללכת אליה 

בבית שמש בטיפול אישי יש את פייגי פולק שמאד עזרה לי בזמנו.
טיך שזכור לי לוקחת 400 אבל עזרה לי לפתור קושי מסוים ברבע מהזמן שהייתי אצל אחרת שלא עזרה

אני ממש מציעה לבדוק באתר של קופת החולים שלך

לכל קופה יש רשימה של מטפלים שאפשר להגיע אליהם בהסדר וזה מחיר מאד זול. אישית מכירה כמה שהגיעו ככה למטפלים מעולים שעברו איתם דרך ארוכה.

זה כן דורש שיעורי בית להתקשר אחד אחד ברשימה ולראות אם נשמע לך מתאים ואם פנוי בכלל..

וקצת ניסוי וטעייה, לפעמים מתחילים וזה לא זה וצריך לנסות מישהו אחר. אבל זה גם בטיפול פרטי ויקר יהיה ככה. 

לא התנסיתי איתם באופן אישי

אבל שמעתי שעוזרים להתאים מטפלת ולממן טיפול למי שצריך...

חיבוק יקרה והלוואי שתמצאי מישהי ושיהיה לך ולכם טוב יותר!