פורום הריון ולידה (עמוד 126)

זה ממש לא!

מצדיעה לך שאת מתפקדת כך איכשהוא, נשמע קשה ממש. הלוואי שבאמת הורמוקס יעזור כמו שזה נשמע

*חברה אמרה לי שהסירופ של הוורמוקס מגעיל ושיש סוכריות מציצה שהן יותר נעימות למשתמש... 

אני לא נתתי גם לבת השניה שלי, אבל היא עדיין עם טיטול וזה קצת אחרת מבחינת ההתעסקות שלה באזור שם..

ותכבסי מצעים ומגבות בהרתחה. 

וחכי עוד לילה, אם עדיין יכאב תביאי ורמוקס...

כלומר אם עשית משהו נגד תולעים וזה עזר כנראה היו תולעים גם אם לא ראית אותם.

ראיתי בהמשך השרשור שכנראה מצאת תולעת..

יש כל מיני שיטות טבעיות נגד תולעים ודברים שיכולים לעזור לכם ללילה שקט כבר הלילה.

תכלס הטיפ הכי טוב הנושא קיבלתי כאן, לא זוכר ממי.. לשים לו גרביים ולהניח בשקע של כף הרגל שן שום. ברפלקסולוגיה זה האיזור של מערכת העיכול ואיכשהו זה משפיע על התולעים לא לצאת.

אח"כ תשקלי לתת משהו למניעה

גרעיני דלעת אומרים שמאוד עוזר

אז אולי תכיני להם משהו פעם בשבוע שעשוי ממלא גרעינים.

ואין לו? זה לא מסוכן?

או שעדיף לעשות עוד בדיקה כדי לוודא

ומי לוקח? כל המשפחה?

וזה עם מרשם?

אולי לא הכי בריא כמו כל תרופה.

אבל יש דברים שאי אפשר לחיות איתם פשוט.

אני גם מביאה מראש.

מבקשת באפליקציה מרשם מהרופא ושומרת סגור בבית.

יש לי תמיד ואם הילד מתעורר חייבת שיהיה לי זמין אחרת זה לילה לבן וגם הילד מסכן ממש מיזה.

סובל.

וגם אם לא.

אבל כשיש תולעים- אין מנוס מלקחת.
לא הייתי מביאה לכל המשפחה.
וכדאי להתייעץ עם רופאה, כי לוקחים פעם ראשונה ועוד פעם שבוע אחרי...יש כללים, כדי שיחסל גם את הבצים אחרת, יחזור לו.

הכי טוב- בפרט שאת לא בטוחה שזה תולעים, למרוח ואזלין בפי הטבעת וקצת בפנים גם, ואם זו תולעת כשהיא יוצאת היא נתפסת בזה כמו דבק ומתה (או משחת החתלה, לא זוכרת עכשיו את השם של המשחה, יכולה לבדוק...)

גם אם לא רואים כלום.

תתני ישר לשניהם כי רוב הסיכויים שמדביקים אחד את השני, לכם - החלטה שלך.

מה שכן, מאוד חשוב - תחליפי מצעים, מגבות, פיגמה, תחתונים, לגזור ציפורניים, לכל מי שלוקח את התרופה. אומרים לכבס בהרתחה - אני מכבסת על 30/40 מעלות וזה גם נראה לי בסדר...

אחרי עשרה ימים אותו דבר, מנה וכביסות וכו.

מאז שאני מקפידה איתם מאוד לשטוף ידיים עם סבון אחרי כל שהיה בשירותים, גם אם זה רק להוריד מים אחרי שגילינו ששכחו 🤭 - התולעים פחתו פלאים

אמל'הההה...

פעם ראשונה בחיים שנתקלתי ביצור הדוחה הזה אתמול בלילה, 🤢🤢🤢 הוצאתי עם מגבון ומאותו רגע, שקט. הילד ממש השתגע 3 לילות וימים, כמה שהסתכלתי לא ראיתי כלום כי כל פעם שהתולעת יצאה הוא התכווץ מרוב שזה הציק לו, נתתי לו ורמוקס, זה נורא ואיום כמה דסר כזה קטן יכול להוציא מהדעת!

בעבר היה לבן אחר שלי, לא ראיתי כלום רק הרופאה אמרה לתת ורמוקס לפי התיאור ואחרי שתי לילות לבנים סוף סוף ישן... אם את חושדת בתולעים נותנים לכל המשפחה ורמוקס כי זה נורא מדבק! 

ולומר לה שרק שם היא יכולה לישון...

ואולי גם לשאול אותה למה היא מגיעה אלייך בלילה. אולי בתשובה שלה תוכלי למצוא התחלה של פתרון...

וכשהיא באה אלייך ואת לא שמה לב אז את יכולה כשכן שמת לב להעביר אל השמיכה או המזרן.

אצלי זה עד כל כך שהילד היה פשוט מביא את הכרית והשמיכה שלו, נשכב על הפוך שפרוש על הרצפה לידי אפילו בלי להעיר אותי. המשיך גם כשהיה תינוק בחדר ולא הפריע לי בכלל. והפסיק מעצמו באיזה שהוא שלב, לא זוכרת אבל זה היה תקופה לא ארוכה.

ומוכנים לספוג כמה לילות עם פחות ישנה

לעשות לה הכנה

לדבר איתה..דרך הצגה או סיפורים

אבל ברגע שזה כלל אז הז כלל

מתעוררת- באים אליה מציעים לה מים או משהו שמרגיע אותה

אפשר לשיר לה..וכו

וגם אם בוכה מסבירים בנעימות אבל בבטחון שכל הילדים ישנים במיטה 'להם..ושגם  היא ישנה במיטה שלה והז הכי נעים ואמא תעזור לך להתרגל

מנסיון לש כל הרגל הם מפנימים

אבל צריך התמדה

ואמון

ולשדר בטחון

אם תכנעי לה הז לא יעבוד

ואגב לילדים הבאים- אמלי נגיד אין מצב בעולם

ישלד ישן איתי בחדר

לא בנויה לזה

עד גיל שנה אם י ש צורך ספציפי זה יקרה

מאז והלאה פשוט מעולם לא אופציה

הם לא מעלים בדעתם אפילו אופציה כזאת מ4וב שזה מוחלט אצלי

אז הכי טוב בעיני להבא- לא לאפשר אף פעם

אם י שלילה חריג שחולים או משהו כזה אני אשכב לידם בחדר לשהם ולא להפך

ולא לישון בלילה זה לא אופציה בסוף הריון..

במיוחד שבכל מקרה זה לא יעזור כי אני לא אחכה לה ערה שהיא תבוא... והיא מגיעה וישנה לידי לוקח הרבה זמן עד שאני שמה לב שהיא שם.

אם היא מגיעה כשאני עוד ערה היא בלי בעיה הולכת לחדר שלה ונותנת לי לשבת לידה

בגלל סמיכות הזמנים של המילואים והלידה.

האם בעלך היה לאחרונה במילואים או שהוא עכשיו יוצא?

אם עד עכשיו הוא היה בבית ולא חל שיפור מעם כלביא, מאוד יכול להיות כשהוא יצא היא לא תהיה בנויה לתהליך של לא לבוא אליכם לחדר.

וגם מיטה פנויה זה קורץ..

תנסי מזרון כמו שהציעו, וכשהוא במילואים שיהיו דברים על המיטה, שלא יהיה לה פיזית מקום לידך.

אם איכשהו הוא לא יצא למילואים בסוף, אז ממש כדאי שהוא יקח אחריות על התהליך.

כל פעם שהיא באה הוא מחזיר אותה ויושב לידה בחדר שלה עד שהיא נרדמת.

אמא ביום, אבא בלילה. חודשיים לפני לידה זה ממש הזמן.

אבל אם הוא כן יצא למילואים אז תנסי בטוב בחודש הקרוב, אם יעבוד הרווחת.

יש לכם ספונת?

אצלנו אחרי לידה עם הפרשים דומים, התינוק במטחברת, האח/ אחות בספונת.

ככה יש להם את המקום שמוגדר שלהם, אבל הוא לא באמת נוח, אז כשהם בשלים להישאר במיטה הם פחות ופחות באים אלינו.

אין ספונת..  

אבל המזרון נשמע באמת רעיון טוב וננסה לממש אותו

רק צריכה לברר איפה שמתי את הסדינים של המזרן הקטן, העפתי את הרוב כשהעברתי אותה למיטת אחים ומסרתי את המיטב מעבר

לק"י

(בנוסף לבן 2.9.... אבל הוא עוד הקטן פה).

אני התחלתי איתה מבצע, שכל לילה שהיא ישנה במיטה שלה- היא מקבלת מדבקה. אחרי מספר מדבקות היא תקבל הפתעה.

מקווה שיעזור לה להתרגל לישון במיטה שלה. כי נראה לי שהיא פשוט מתעוררת ובאה. לא מנסה להירדם במיטה שלה.

וגם אני לא מתעוררת תמיד כשהיא באה.

נראה מה יהיה ואיך יהיה 😀

אני מרגישה שמגיעה כם כוח לסבב הזה כי מאז סוף תשרי היה לנו חופש מהמילואים..

ובעיניי אם אני מחליטה על משהו שהוא לא, אז אחרי דיבור חוזר ונשנה אני מתחילה להציב גבולות חדים יותר ועוזרת לילד ליישם... אנחנו ביחד מול הכלל... 

ועוזר לי לישון טוב יותר זה מבורך.. עד גיל שנה לגמרי ישנים איתי וגם אחרי באים לינוק בלילה וממשיכים בלינה משותפת.

ברגע שזה מפריע יותר מדי אז עוצרת את זה.

עם שני הגדולים בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי כבר היה תינוק קטן יותר. איתה גם בגלל שלא היה עוד תינוק עדיין וגם בגלל המלחמה שכל פעם הרגיש לי זמן לא טוב לשים גבול (או שלא הפריע לי כי המיטה הייתה כולה שלי אז היה מספיק מרחב לשתינו) איכשהו הגענו לגיל 3 וחצי וזה עוד לא קרה..

הבטוח הזה..

הגדול בקושי בקושי מגיע, רק אם היה לו חלום ממש רע.

השני מגיע לעיתים רחוקות מאוד. אבל זה ממקום שהוא התבגר מעצמו וכבר לא צריך את זה. ולא אני כיוונתי לשם.. ( כן ניווטתי, אבל לא ממש כיוונתי, והוא עשה את זה מעצמו)

לנעול כדי שהיא תדפוק ונלך איתה למיטה שלה.

אבל מרגיש לי שזה יהיה לה מקום לא טוב..

השארתי לה הלילה מזרון, ודיברתי איתה והסברתי לה למה מפריע לי שהיא באה.. נראה מה יהיה ואיך יהיה.

באמת עד הלידה ממש התקשיתי לאכוף את זה... כששמתי לב כן ניסיתי להעביר חזרה או לבקש שתחזור אבל האמת שלא רבתי אם זה דרש יותר מ10 דקות.

אחרי הלידה בשבוע הראשון פשוט אמרתי לה- התינוק פה תתני לו נשיקה אין מקום את יכולה לישון במיטה של אבא או במיטה שלך.

יום 1 אמרתי לה שתביא את הספה הקטנה הנפתחת שלה (עד הלידה היא ממש לא הסכימה)

אחרי הלידה השינה שלי קלה יותר ושמתי לב ברגע שהיא הגיעה לחדר...

אחר כך התחיל עם כלביא וישנו יחד בממ"ד אחריו נתתי להן יומיים במיטה של בעלי כשהוא היה במילואים ואז הסברתי להם שהוא חוזר לשבת וצריך מיטה אז כל אחת בשלה

זה עבד בזכות איך שהיא קיבלה את התינוק במלא אהבה ולא בקנאה. אם היה אחרת כנראה זה לא היה מוצלח

בת כמה היא?

כי זה ממש יכול להיות טריגר להרגשה שהתינוק לקח לה את המקום..

גם אצלי היא ממש מחכה ללידה בכיליון עיניים😍

הילדים שלי יותר רגישים וכמעט כולם עברו שלב שהגיעו כל לילה למיטה שלי. מבחינתי זה צורך שלהם, ולא היה לי לב לשלול לבד לחדר, וגם לא היה לי כוחות ללכת לשכב לידם.

אז פשוט ככה זה נשאר, לאט לאט רובם הפסיקו, ומי שלא מאמינה שיפסיק בקרוב, זה לא נמשך לנצח.

מבינה שזה לא מתאים לכולם, אצלנו זה רוב הזמן היה בסדר גמור ונתן לי לישון יותר טוב.

(הילדים שלי לא דברנים גדולים ולא בנויים לחפירות אז הרגשתי ככה אני מאפשרת להם מקום בטוח בלי לשאול שאלות או לבקש בקשות, נכנסים למיטה וזהו ומרגישים בבית)

זו באמת הסיבה שלא הצבתי פה גבול נוקשה עד עכשיו.

מרגיש לי שזה מרחב בטוח עבורם.

אבל מה עשית כשנולד עוד תינוק אם הגדול עוד לא היה בשל לזה?

מקווה שבאמת הפתרון של המזרון יהיה פתרון מוצלח.

אצלי קצת יותר חמור - אותו סיפור עם שני ילדים - בני שלוש ושש.

צריכה ללדת בקרוב, ואצלי יש הרבה תכונה בחדר השינה לאחר הלידה (התינוקות שלי ערים בלילה).

ממש לא נראה לי שייך שהמצב יימשך ואנחנו מתקשים לעשות את השינוי, אבל נראה שזה באמת נצרך.

לעשות את השינוי לאחר הלידה נראה לי פחות מוצלח - ככה יקשרו את לידת האח החדש לזה שהם "מפסידים" שינה עם אבא ואימא.

עוקבת אחר ההצעות שיש כאן ומקווה שנצליח למצוא פתרון❤️

אני מבינה את הצורך שלו בבטחון ובקרבה 

מצד שני זה ממש יכול להפריע לי לישון

מה שעוזר זה אני סוגרת/ נועלת את החדר

ואז כשהוא מגיע אני אומרת לו שהוא יכול להיכנס אבל לישון על שמיכה/ מזרון ליד המיטה ולא לעלות על המיטה עד הבוקר 

(צריך להיות איתו ברורים כי זה הרגל שהוא עושה מתוך שינה )....

ואז בהמשך אפשר גם להשאיר מראש פתוח שברור לו שהוא רק על השמיכה ולא עולה....

זה מקל עלי...

מקווה שבעתיד הוא יתרגל גם לישון לילה שלם במיטה שלו

אבל זה מעל לכוחותי לקום להחזיר אותו ולשכב איתו במיטה שלו...

לא כתבת בן כמה הוא אבל אני ממש בנחת איתה בגלל שאני יודעת שיבוא יום וזה יעבור לה.. כמו שעבר לשני הגדולים.

רק עכשיו רוצה לתת לה דחיפה קטנה לשם אז 😉

הוא בן 4.5 

זה צורך מובן והגיוני שלה

וזה גם מובן שלא מתאים לך

אבל עוד רגע מילואים, אני לא הייתי מצליחה להחזיק ככה תהליך.

בהנחה וכרגע זה סביר לך שבזמן המילואים היא תבוא אליך, אז הייתי מרפה מזה

מבינה את החשש מה יהיה אחרי הלידה, אבל אחרי הלידה תתמודדו עם מה שהיה אחרי הלידה

לנו דווקא היה פעם שחששנו מה יהיה אחרי הלידה, אבל בגלל שהפרדנו מיטות אחרי הלידה הבן שלי הבין שזה לא אפשרי והיה יותר קל לעשות איתו תהליך...

מציעה כן לשים עכשיו מזרון, לומר שעכשיו אבא לא נמצא אז אפשר במיטה, ואחרי שיהיה לנו תינוק היא תוכל לבוא למזרון, כי במיטה לא יהיה מקום.

כמובן אם כן מתאים לך לעשות כרגע תהליך אז מעולה, זה פשוט ידרוש ממך, ומבחינתי לפחות סוף הריון ומילואים זה לא זמן לתהליכים, אבל אם אצלך זה אחרת אז תעשי את זה כבר עכשיו.

מילואים לבד וסוף הריון לבד אולי הייתי עושה משהו אבל השילוב של שניהם ביחד גורם לי להרגיש שתהליכים גדולים עלי,במיוחד תהליכים שכרוכים בחוסר שינה.

נשמע לי שבאמת הכי הגיוני שאעבוד בשיטה שאת מתארת.. שהיא כבר תכיר את המזון והוא יהיה המקום שלה ומצד שני כן אהיה גמישה...

להבין עכשיו שהמזרון בשבילה מאשר להעביר אותה רק בהמשך.

תנסי כמה ימים רצוף גם אם יהיה טיפה קשה, זה לא שהיא לבד. את איתה, מלטפת הכל,

פשוט לא באותו מפלס.

כשאבא לא יהיה בבית..

בכל מקרה הבוקר זה עבד מעולה.

מבחינתה זה המקום שלה. היא כעסה על האח שהעז להתקרב😅

כלומר שהיא לא תצטרך לעבור מהמיטה שלך למזרון בגלל אבא ובגלל התינוק, שזה לא יהיה פרס ניחומים מקום שלישי,

אלא מלכתחילה שתהיה מבסוטה על זה.

בכל אופן בהצלחה בכל החלטה!

בעיניי תינוק חדש זו פחות הבעיה.. הבעיה הגדולה זה הזוגית.

ולכן אני לא מאפקרת להתחיל את הלילה במיטה איתי, אלא רק באמצע הלילה/ בבוקר לבוא

ויש לי תינוק קטן, והחמוד שמעליו מגיע באמצע הלילה ויודע לישון בצד השני...

בסופו של דבר אני מרגישה שיש בזה משהו עוטף, אוהב וקרוב שנותן אהבה

ילד בן 3.5 שמאוד מאוד אוהב לישון איתי במיטה ולי מאוד לא נח.

היו תקופות שיותר הרשיתי כי אני מרגישה שזה צורך מאוד חזק

אבל מתישהו הבנתי שזה ממש לא אפשרי כי אני ישנה גרוע איתו

דיברנו איתו והסברנו שעם אמא אפשר לבוא לישון רק בבוקר כשיש אור

ובאמת הרבה בקרים הוא בא לישון איתי (לצערי לפעמים זה גם שש בבוקר כי כבר יש אור...)

אם מגיע באמצע הלילה אז אנחנו לא מרשים לו ומלווים אותו למיטה שלו.

אם את לא מתעוררת כשהיא מגיעה ונשכבת איתך, אני מציעה לנעול את הדלת כמה לילות.

תדברו איתה קודם, תסבירו לה שזה מאוד לא נח לאמא וקשה לה לישון איתה אז אתם מרשים נגיד רק בבוקר.

או מרשים רק חיבוק ונשיקה בלילה וחוזרים לישון במיטה.

היא הביעה הבנה ובגרות והייתה נורא חמודה🙂

בפועל הלילה היא הרגישה לא טוב וקמה כמה פעמים אבל בגלל שזאת הייתה התעוררות מלאה של שתינו היא חזרה למיטה שלה כל פעם.

בבוקר היא באה ושכבה יפה ממש במזרון. נראה מה יהיה הלילה 😀

ביום יומיים הקרובים

בהצלחה ובשורות טובות

בד"כ כשהזקיק מגיע ל23 כבר מזריקים.

ואם את בביוץ כבר אז אולי צריך לשנות פרוטוקול לפעם הבאה כדי שתספיקו את ההזרעה אחרי טבילה וכו'

מעדיף שיתפוצץ לבד

אבל ברוך השם עדיין לא היה ביוץ פשוט יש כאבים 

לפי הסטיק אני כנראה אהיה בביוץ בשעות הקרובות

כל כמה ימים היית במעקב?

אבל לא מצליחה אפילו לטבול.. כל הזמן יש כתמים ודימומים.. 

ליבי איתך, 

קשה פי מאה כשיש מילואים בסיפור... 

הלוואי והחודש בעז"ה!!

מבינה ככ ונמצאת במצב דומה אבל החלטתי לשמוח באותו הרגע, מה מחר כבר לא בשליטתי..

שולחת לך מלא כוחות!!🫂

תנסי אולי להיעזר בתגובות. היא נראית ככה?

I just found this on AliExpress:

US $421.54 | EU STOCK 4 in1 baby stroller Multifunctional newborn baby carriage Foldable Basket type seat Lightweight Travel Pram car seat

Eu מלאי 4 in1 עגלה התינוק רב תכליתי תינוק car coldable סוג סל מושב car - AliExpress 1501

במה את צריכה עזרה?

אני נהנית מהעגלה מאוד.

החיסרון היחיד שמצאתי שהיא לא מתגלגלת טוב במדרגות.

משהו נתקע בכל מדרגה. 

אתר ג'ינג'ים לימודי נחמד (צריך יוזר בשבילו ממשרד החינוך או בדרך אחרת)

אפליקציית toca boca

אפליקציה של ציור

סרטי דיסני או סתם סרטים שאפשר להראות לילדים?

ורדינון

חיפזון וזהירון

בליפי (עברית/ אנגלית)

טרו

סרטוני בישול/ יצירה

אומנם זה שני דברים שונים, אבל משיקים.

פו הדב, לילו וסטיץ'

ניסיתי גם מלך האריות ומואנה, אבל חלק פחדו

לק"י

סרט עם סיפור מזעזע (אח שהורג את אח שלו, ועושה לאחייו ייסורי מצפון).

לק"י

הוא שעמם אותי.

אבל בתור מבוגרת, הוא גרוע בעיני לילדים. ולכן לילדים שלי אני לא אראה אותו כרגע.

לא רואה למה להראות כזה דבר לילדים

אולי למתבגרים

חחחח

וראיתי את הסרט עשרות פעמים. כילדה הקטע הזה היה אחד הפחות חשובים/ מעניינים בעיניי. רק תפנית בעלילה. כשגדלתי יותר זה התחיל להעציב/ לרגש.

כילדה פחדתי משלגיה 🤷‍♀️

ברור ששלגיה מפחיד

רוב סרטי הילדים זה אגדות גרמניות או משהו כזה, מה לילדים הטובים שלנו ולאכזריות הזאת...

כשיש יותר יכולת ויסות והבנה.

בתור מבוגרת אני נהנית מהסרטים האלו....

בגיל 4-5 עוד אפשר ללמד להנות מדברים פשוטים ופשטניים יותר.

בכלל, כשמתחילים בגיל צעיר עם דברים 'גדולים' אז כשגדלים הרף של הרצון לריגושים רק עולה ועולה

ראינו פעם אצל סבא וסבתא שלי. לא זוכרת אפילו מה היה שם, אבל זוכרת שזה היה מפחיד ולכן לא ראינו שוב.

מה שהיינו רואים אצלם הרבה פעמים היה במבי ודמבו (בבמבי אמא שלי 'צינזרה' את הסוף עם השריפה כי זה גם היה מפחיד...).

ואהבנו גם את מרי פופינס, בעיקר את החלק שנכנסים לציורי מדרכה.

הראשון הישן לא מפחיד בכלל אם אני לא טועה.

יש אחכ אחד עם טיגר ועוד אחד שכן הם טיפה יותר מפחידים

מבחינתי פו הדב זה הכי קליל ותמים שיכול להיות.

למרות שכשאני חושבת על זה כן יש קטע בסוף שהם מגיעים למן מערה מפחידה כזאת..

במבי מבחינתי יותר מפחיד, ודמבו בכלל, איזו התנהגות מגעילה של מבוגרים כלפי צעיר ששונה פיזית. הם קוראים לו דמבו! שאמא שלו נתנה לו את השם ג'מבו

האמת שראינו את הסרטים באנגלית, ולא באמת הבנו הכל. אבל תכלס העלילה שלהם באמת עצובה...

ובפו הדב באמת פחדנו מהמערה. אבל כתבו פה שיש עוד סרטי פו הדב פחות מפחידים.

לי זה עושה נוסטלגיה כיפית של סבא וסבתא להיזכר בו😊

אבל תכלס העלילה שלו באמת עצובה....

פרקים ביטיוב של ניידת החלומות, צור משלנו, שלומי וסתם...

בעיקר ליסודי. אבל מתאים גם לגן .

זה בתשלום חודשי אבל לדעתי שווה לעשות לחודש חודשיים לחופש

יש את האתר הסוד של מיה, לדעתי זה חמוד, וחלק מהפעילויות פתוחות בחינם

יש לנו זוג כסאות, בשימוש רציף 6 שנים.

נוחים לנו ולילדים, מגיל שנתיים עד שאין צורך בכיסא- גיל 8-9.

באמת צריכה לבדוק כבר תוקף

נולד אחוזון 90 ומשהו

בלי סכרת..עישתי העמסה של 100

לידה רגילה וקלה

ותוך חודשיים ירד בכלל לאחוזון מתחת ל10🫢🫢

לא ברור

אבל הכל היה בסדר

אפשר ללדת רגיל גם עוברים גדולים

הכל תלוי במכלול התמאים

ובהז שאין סכרת

תבדקי כמובן

ובלי לחץ

אחוזון כל כך גבוה לכן נלחמתי

אם הסוכר בצום בבדיקות רגילות ממש נמוך אצלי תמיד,זה סימן טוב גם הפעם?

או שאין קשר

ותכלס אין מה להלחץ מראש

תבדקי תראי מה התוצאה

וגם עם סכרת מאוזנת אפשר ללדת רגיל אם הכל תקין

וגם סתם מלחיצים נורא לגבי קיסרי גם כך,כי עברתי קיסרי חירום בשבוע 26

באחרון... אז יש לי פחד שעוד יותר יפחידו וילחצו

חיבוק!

אין איזשהו מדד, מתי צריך לבוא להבדק ומתי לא?

של צירים כל 10 דקות למשך שעה.

זה יש לי קבוע, אז כבר לא מתייחסת...

כשזה עובר לכל 5-7 דקות שם ההתלבטות...

כי לא הצלחתי להבין מתי הם כן משפיעים (לפעמים גורמים לקיצור צוואר וכבר יש לי פתיחה...) ומתי לא.

מוניטור לא מספיק, אז זה כל פעם ליסוע לבית חולים...

ומשתגעת.

או שזה עדיין מוקדם לך?

אם את בשלב של ללדת, אז אין טעם לצאת לפני שיש שעה שלמה של צירים באורך דקה כל 5 דקות.

בטח למי שכבר היו צירים מוקדמים שאולי הכינו את הגוף ללידה.

יש נשים שיולדות מהר.

ועוד דבר- לפעמים אין צירים סדירים. לי באופן אישי אין צירים כ"כ סדירים עד ממש ללידה.

אני גם הייתי עם צירים מוקדמים, וכשהלידה הגיעה היא הייתה מהירה מאוד.

שתהיה לידה בזמנה בע"ה, כדאי להיבדק עדיף לצאת לחינם מאשר להתחרט.

תרגישי טוב.

ואם זה כ"כ תכוף אולי תקנו מוניטור ביתי? או מכשיר אחר שיכול לתת קצת מידע מה המצב?..

אני הייתי באותו סיפור כמו שלך. אותם שבועות, התקצרות צוואר רחם 90%, קיבלתי זריקות להבשלת ריאות וכדורים נגד הצירים שהפסקתי בחודש תשיעי.

אבל- הצירים לא כאבו לי בכלל, רק לחצו.

אמרו לי שכשתהיה לידה - אני אדע את זה, ובאמת לא היה מה להשוות בין הצירים המוקדמים לצירי הלידה (שהיו כואבים בהרבה).

מה שכן - הייתי במעקב די צפוף לראות אם משהו מתפתח.

אם מתאפשר לך - הייתי הולכת להיבדק בתכיפות די גבוהה, בעיקר אחרי זמנים שאת מרגישה שהצירים יותר משמעותיים מצד התכיפות/העוצמה.

בכולם היה לי צירים מוקדמים כולל הגעות תכופות לבתי חולים, ובסוף ילדתי בזמן (באחד עם תמיכה, בשאר בלי)

אז החליטו לא לתת לי צלסטון אלא אם תהיה התקדמות משמעותית יותר.

הקושי הוא בעיקר נפשי, שאני כל הזמן בחוסר וודאות אם ללכת או לא ללכת ומה יקרה אם יתקדם (ובסוף גם כואב לי, מאוד...)

את גרה קרוב למרכז רפואי?

אם כן, הייתי הולכת להיבדק מידיי פעם…

אני גם הייתי אתמול עם שעתיים של צירים סדירים, (לא כואבים, אבל לוחצים ברמה שמפריעים לנשום), ואני תוהה לעצמי כמה להמשיך להתעלם…

שלי. היתה פשוט בובת חרסינה.

בכתה כשהיתה רעבה, ידעה להרגיע את עצמה

חלומית. (כבר גדולה היום)

בעצם קיבלתי בלפחות 2 לידות.

לדעתי זה לא קשור ללידה.

אם כבר יכולה להיות רגישות במעיים לאמא שעם טיפול בפרוביוטיקה אמורה להעלם לגמרי.

תבדקי אולי משהו באוכל שלך גורם לו לגזים.

יכול להיות קטניות/מוצרי חלב

ואולי התחלת טעימות עכשיו? לוקח לגוף הקטנטן שלהם זמן להתרגל

שלי בן 8+ חודשים וגם צורח בלילות האחרונים

ככל הנראה זה שיניים. (כבר יצאו לו שתיים)

נשמע לי יותר מידי בשביל שיהיה קשור אחד לשני.. אבל כמו שמישהי פה הציעה אולי את יכולה לקחת פרוביוטיקה טובה יעבור אליו גם בהנקה..

יכול להיות ששאלת את זה לפני כמה זמן? זכור לי שהייתה שאלה כזאת 

לא הספקתי מעולם לקבל 4 מנות.. גג אחת

ולא חושבת שזה מחסל חיידקים אוטומט ולגמרי והם יכולים להתחדש אחרי זה..

אבל

כל הילדים שלי מאוד סבלו מגיזם גם בלי האנטיביוטיקה..

אם כבר, זה בגלל חיסוניות נמוכה בכללי. החיידקים הטובים במעי (המיקרוביום) שאת מדברת עליהם תפקידם הוא בעיקר חיסוני. כך שיכול להיות שהמערכת החיסונית שלו חלשה יחסית לתינוק שנולד בלידה טבעית (קיסרי זה פחות טוב למיקרוביום) וללא אנטיביוטיקה. ואז הוא יותר רגיש לוירוסים למשל. כך שוירוס שלך לא יזיז את קצה הבוהן, לו יחולל בעיות כגון גזים.

דווקא את הגזים הרבה פעמים יוצרים חיידקי המעי (אלו שאמורים להיות שם באופן טבעי ולעזור לנו לעכל במעי הגס חומרים שלא התעכלו לפני כן במעי הדק).

בשביל חומרים מסוימים זה אחלה שהם עושים את זה, כי באמת במעי הדק זה לא מתעכל, אבל נניח סוכר אמור להתעכל במלואו במעי הדק. אם הוא הגיע למעי הגס בכל זאת - החיידקים יפרקו אותו, וכתוצאה מתהליך הפירוק ישתחררו גזים.

מקווה שאני לא מטעה, אבל זה הידע שיש לי. 

אני קיבלתי ב2 לידות,

באחת ילדתי את הילד הכי רגוע שלי,

בלידה השניה כן הוא היה עם גזים קצת אבל ממש משהו סביר

ובלילה אחרת שלא נתנו לי ילדתי תינוק ממש רגיש ומתאגר שסבל ממלא גזים והיה מאוד מאתגר איתו

בקיצור לא ראיתי קשר

לא הצלחתי להעתיק לך קישור. תחפשי למטה

דואל פרו

אני מרוצה ממנה מאד

קליניקר דואל לא פרו.

תחפשי ותשאלי שמה, מאמינה שתקבלי יותר מענה.. עולה שם הרבה שיתופים על התמודדויות כאלו💔

האמת שפחות. מעדיפה להישאר אנונימית ולכן מעדיפה פייסבוק.

תודה רבה על ההצעה בכל זאת! 

אבל חיבוק גדול

והמון כוחות

הרשמה לקבוצת תמיכה לבנות/בני זוג של מתמודדים עם תסמינים פוסט טראומטיים על רקע השירות הצבאי

לא מהתנסות אישית. חברה פרסמה וחשבתי שאולי יסייע.

מישהו שהכרתי עבד בעמותה הזו, שמעתי שעובדים הרבה עם נפגעי טראומה.

מקווה שזה לא נחשב פרסום בעייתי.

עד שמצאתי את השרשור המתאים 😏

ולא בשרשור נפרד

זה פחות בעייתי..

תודה רבה על המאמץ!❤️

אבדוק את זה 

יש לי במשפחה שני קרובים עם פוסט טראומה, ממלחמה ומצבא, אז לגמרי מכירה את הכאב.

חיבוק ענק!

ואם יורשה לי לתת שנקל- הדבר שהכי חשוב כשמתמודדים עם קושי נפשי זאת התמיכה מסביבה הקרובה. להאמין בהם, להיות איתם, לחבק, לתמוך, וחלילה לא לקחת צעד אחורה.

ושולחת לך ים כוחות. לא התמודדתי עם בעל, אבל מהניסיון שלי יודעת כמה זה קשה כשזה קרוב מאוד.

אבל

ליבי איתך

פוסט טראומה זה ה' ישמור...

אני באמת ממליצה מכל הלב שלי

תנסו טיפול אנרגטי זה מחולל פלאים

זה הדור הבא של הטיפולים. מניסיון (!!)

חבל לסבול 😞

טיפול אנרגטי זה טיפול שעובד על החסימה מהאנרגיה...

כלומר כל חסימה ברגש שיש לנו וגם בעיות פיזיות בגוף, קשור גם בתדר האנרגטי...

ויש רפואה כזאת שזה בעצם ריפוי דרך האנרגיה...

ואפשר דרך זה לשחרר כאבים רגשיים, וגם פיזיים, וגם אפילו דברים כרוניים או מחלות לא ברורות. בטח להקל בכל אופן. וכן גם טראומות ופוסט טראומה. כל דבר בעצם. בכל תחום. הכל קשור באנרגיה.

זה תחום שמתפתח עכשיו יותר...

כלומר הוא היה כאן כבר שנים אבל לא נפוץ כל כך ופחות מוכר.

יצא לי להכיר כמה שמטפלים באנרגיה. תחום מרתק. 

אם יורשה לי להציע משהו בשבילו - יש חוות שיקומיות במימון משרד הביטחון בכל מיני מקומות בארץ. למשל בירושלים יש בעין יעל. ישנים בבית, אבל יש שם פעילות מדי יום. מיועד ספציפית לפוסט טראומתיים.

ובכללי בשבילכם - מניחה שכושר העבודה שלו גם נפגע. תתחילו תהליך של הכרה בנכות במשרד הביטחון (תחת אגף השיקום). נכון, זה לוקח זמן, אבל למשל הוא יכול כבר בקרוב לקבל משהו כמו 7400 בחודש בגלל "ימי מחלה" (נקרא תט"ר). מקווה שזה משהו שיעזור לכם. אם יש לכם ילדים זה 9 ומשהו אלף אם זוכרת נכון...

ומכירה שמי שמוכר באגף השיקום כפוסט טראומתי, משפחתו זכאית לטיפולים נפשיים במימון די רחב (כל אחד ממעגל משפחתי קרוב, כאשתו את ודאי זכאית), אולי זה משהו שגם יעזור מעט.

תחפשי באינטרנט אגף השיקום, תקראי שם על הזכויות שיש לכם. תממשו את מה שיעזור לכם! הוא נתן ככ הרבה בשביל המדינה, וגם את. זה אך מתבקש שהמדינה תעזור לכם חזרה. 

מחכה לזה

לא חשבתי שאגיב ככה להריון

יצא למישהי ש"ידעה" מה יש לה עוד לפני שאפשר לדעת?

מין תחושת בטן שכזו

אני פתאום מקווה שאני טועה

כי בעצם בא לי בת ולא בן כמו שחשבתי עד היום

פשוט "ידעתי" שזה בן. (בחרתי לא לדעת עד הלידה)

כשהמיילדת אמרה לי שזו בת בעלי עמד בצד וצחק.

בהריון השלישי טעיתי,

בשאר ההריונות ביקשנו לדעת באולטראסונד...

אצל כל חמשת ילדיי ממש ידעתי כמעט בוודאות מה מין העובר לפני הבדיקה, וגם בעלי ידע איתי. לא יודעת איך זה כי אני די שכלית בחיים שלי ואין לי חוש שישי...חחח .. אבל ממש ידעתי לפני הסקירה, כל פעם מחדש ותמיד צדקנו. 

כך שהסבירות לצדוק כש"יודעים" מה יש היא גבוהה מאוד

אני ידעתי פעמיים שיש לי בן, ובאמת יש לי שני בנים.

אבל אין לזה שום אחיזה במציאות.

בלי תלות בין הריון להריון, בכל אחד מהם היה לי 50 אחוז לפגוע בול

מה עושים?

מרפים, משחררים, נהנים מהתחושות החדשות. נשמע שזה הריון ראשון אז תנצלי עד הסוף את הפריבילגיה להיכנס למיטה עם נטפליקס וגלידה, לסנן אנשים חופשי ולבכות מתי וכמה שאת רוצה.

מנסיון רב- שבת תיכנס בכל מקרה, גם אם תאכלו בה חלה עם סלט ויהיו כלים בכיור.

תשקפי לבעלך מה שאת מרגישה ושהוא יעשה את מה שהוא מסוגל (זה מן הסתם לא יהיה בסטנדרטים שלך, אז מה? גם את לא בסטנדרטים שלך)

תחילת הריון זה התחתית של התחתית...

תחושה שלעולם לא נחזור לתפקד כאחד האדם.

אבל בעז"ה עוד שבועיים פלוס מינוס זה ישתפר ותרגישי יותר טוב.

חיבוק 🫶

אבל רק על ההבטחה של שבועיים, אז מנסיון אישי, אין יותר מאכזב מלקום בבוקר שבוע 15 ו16 עם בחילות ולהקיא... אז רק ליידע שאמנם יש כאלה שהשליש הראשון נגמר להן בשבוע 14 אבל גם יש לא מעט כאלה שרק בשבוע 16-17 מתחילות לעבור התופעות של השליש הזה, לא בשביל לייאש חלילה אלא בשביל להנמיך את האכזבה אם במקרה תגלי כמוני שהבחילה והעייפות לא נעלמה לה ביום אחד כששבוע 14 נגמר.

זה מאוד אינדיבידואלי

ויש מצב שגם אצלי היה ככה, לכן אמרתי שבועיים בערך

בשבת, פעם ראשונה בהריון

וואלה הופתעתי

שאבתי איתה לאורך כמה שנים.

חשוב לציין כי היא לא מאוד קומפקטית, לי יש פשוט משרד פרטי משלי אז יכולתי להשאיר במשרד וגם לשאוב בנוחות שלי

שאבתי בה במשך שנה וחצי לתאומות ועכשיו שואבת לבונבון.

היא חזקה, ניידת, מטעעינה אותה פעם בשבוע בערך.  עשיתי לי חזיית שאיבה מחזיית הנקה ישנה שעשיתי בה שני חורים

ואז אני לא צריכה להחזיק.

המדלה פריסטייל החדשה מתלבשת כמו ביאמבה על השד.

אם את שואבת הרבה, בהחלט כדאי להשקיע בהכי טובה שיש

יש היום את ביאמבה שנשים מאד אוהבות אבל ממה שאני מבינה היא לא מאד חזקה.

לא מכירה את המשאבות שכתבת.

בהצלחה

@מרבה רגליים 

כששאבתי בלעדית השתמשתי בקליניקר דואל (לא פרו).

כששאבתי פעם/ פעמיים ביום בעבודה, העדפתי משאבה ידנית. השתמשתי באוונט ובלייף.

בכללי, יותר נוח לי בידנית שאני שולטת בקצב.

ובעבודה היה לי יותר נוח לשאוב כל פעם צד אחד, וזה פחות חלקים לשטוף.

אם הידנית שאבתי לארבעה ילדים.

עם החשמלית שאבתי רק לקטן, בתקופה ששאבתי בלעדית.

גם הדגם הכי פשוט, היא מצויינת.

שירתה אותי בשאיבה בלעדית למשך שנה וארבעה חודשים. ממש ממליצה.

לי יש את הקלינקר דואל פרו(היקרה יותר)

מה שהכי חשוב לדעתי (בכל משאבה) זה להתאים את המידה המתאימה של הקונוס..

לי בעבר הייתה משאבת אמדה וסבלתי ממנה מאד! אבל כנראה הקונוס לא היה מתאים ובגלל זה כל כך סבלתי.. זה עשה לי גם סתימות ודלקות בגלל זה, אבל לא הבנתי בזה ולא ידעתי את זה.

המידה הרגילה בדרך כלל במכונות היא 24 ואני 19! זה הבדל ממש משמעותי. (המכונה של קליניקה באה עם כמה גדלים לבחירה אז לי זה היה מצויין)

של כמות מי שפיר, תנועות עובר, וכד'.

אני תמיד עשיתי מעקבים בגלל עוברים קטנים, אז נבדקתי הרבה.

לא יודעת כמה בודקים בשגרה.

באיזה שבוע את?

אבל לא זכור לי שעשיתי את זה בהריונות קודמים

עכשיו כשקבעתי תור היא אמרה לי שאני צריכה שני תורים רצופים בגלל שיש שתי בדיקות (הערכת משקל ופרופיל), לא זכור לי שאמרו לי את זה פעם

לא מגדירים את זה כשתי בדיקות.

אלא אם הרופא שלך אותך למשהו מעבר.

אבל אני מניחה שאת הוא היה אומר לך.

תנסי אולי לבדוק במזכירות של המקום של הבדיקה. אולי שם ידעו יותר.

ואולי הרופא נתן לך הפנייה לא נכונה.

הסתכלתי באפליקציה ובאמת יש שתי הפניות נפרדות

אחת פרופיל ואחת הערכת משקל

והלכתי אחורה להריון הקודם, יש רק הערכת משקל...

לק"י

או שזה תלוי ברופא?

אני גם לא זוכרת הגדרה כזאת מלפני כמעט 3 שנים.

(האמת שאח זה חלק מהאולארסאונד הייתי עושה וזהו. אלא אם כן לא מוצאים לך 2 תורים צמודים בזמן נוח. למרות שאם זה חלק מהבדיקה הרגילה, אז תור 1 יספיק).

ואכן זה מופיע בסיכום של גדילת עובר (הערכת משקל).

זה מה שמופיע אצלי:.

אצלי הם עוזרים גם בבית

מפנים מנקים שולחן שמים במדיח... אני רק מטאטא בדכ או כשהם לחוצים בלוז לחוגים וכאלה...

ואזאני יותר נחה הם יותר עסוקים.. 

עורכת - הילדים מתחלקים במטלות... לא כללל מה שכתבתי עושה בן ה4.5.....

אצלי בן כמעט חמש אוהב לעזור במטבח- לקלף, לרחוץ קצת כלים, לסדר קניות בארונות, להגיש לי מוצרים כשאני מבשלת. וגם עוזר במיון כביסה לסלים המתאימים, סידור החדר (זה פחות אוהב😉), ועוד כהנה וכהנה.

צריך פשוט לנסות, ולשחרר בידיעה שהדברים לא יעשו בצורה מושלמת כמו שאת תעשי. ולדוגמה כשהוא שוטף כלים אני עוברת אח”כ בלי שהוא יראה... וגם כשאני עושה דברים בבית אני מערבת אותו ומסבירה לו מה אני עושה וכך הוא לומד. זו השקעה שמחזירה את עצמה.

יצירות ודפי צביעה

גינה

להכין איתך אוכל

משחקי דמיון

ספורט, גלגולים על מזרונים

אם אפשר

בחום הזה אפשר משחקי מים במרפסת

הם יכולים להעסיק את עצמם אבל לא הרבה זמן. זה גם תלוי ילד האמת

הם דיי זקוקים לי, לתיווך.

תאומים בנים.

יצירות

יושבות שעות עם דפים, מדבקות טושים, צבעים

יש ימים שמוציאה פלסטלינה/קליי עם צורות

לפעמים מביאה דפי צביעה/גזירה

אם הם בעניין של פליימוביל אפשר להמריץ אותם לבנות גן חיות/עיר/שדה תעופה וכד'

ואז לצלם ולהראות לאבא/לסבתא

מאוד הגיוני בעיניי שהם זקוקים להרבה תשומת לב.

רעיונות:

ללכת לספריה,

להקריא ספרים,

יצירה - יכולה להיות בעקבות סיפור (לצייר משהו מהספר או רעיונות יותר מקוריים),

ברבצק ממש הולך עם הילדים שלי (עם חותכנים ומערוך וכו' זה בכלל כיף),

לא לעכשיו אולי אבל מוזיקה ולרקוד,

התעמלות ביחד,

"מסלול" (כסאות / זחילות / קפיצות וכו' לפי מסלול מוגדר מראש. אפשר למדוד זמנים עם סטופר),

"אוהל" בבית מכסאות ושמיכות,

אפייה,

עבודות בית - קיפול וסידור כביסה למשל,

וכמובן משחקים רגילים - מגנטים, פליימוביל, לגו

אבל זה משהו שלוקח זמן... גם אני מנסה לעבוד על זה.

תעסוקה אפשרית- פאזלים, יצירות מהכל בשקל שהם יכולים לעשות לבד, משחקים כמו מגנטים, קליקס, קפלה, יציאה לפעלטון- אני מאד אוהבת לקחת אותם הם יכולים להשתולל שם כאוות נפשם... אמבטיה ארוכה עם משחקים ולשבת לידם לנוח. אה ואחד המעולים- קליי. זה מדהים, לא מלכלך ודביק כמו פלסטלינה ומעסיק אותם להרבה זמן.

להיות בחוץ, להיות עם חברים - זה מבחינתי כמעט תמיד הכי טוב.

למצוא חבר קרוב אם יש, ואז אפשר לשלוח אותו הביתה כשנהיה לא נעים, ולהיפך.

לכל אחת מהמטפלות וזה יהיה סבבה..

בדיוק כמו שבמעון תמת יש יום חופשי למטפלת ומגיעה מחליפה. אז נכון שבמעון כזה הסביבה והילדים מוכרים, אבל זה יהיה משמעותי אולי בחודש הראשון, ואם את אומרת שהוא נוח וזורם אז לא נשמע לי בעייתי

ולשאול את זה תחת קטגורית לינה (הסליקה)

נראה לי שלא יהיה בעיה..

מאתגרות של מילואים ממש רוצה לפנק את עצמי אחרי הלידה בע"ה, אבל זה ממש יקר.. כיף שנוכל לפרגן לי ככה בע"ה..

אם את מוכנה לכתוב לי ספציפית לאיזה בית החלמה הלכת, אשמח לשמוע..