פורום הריון ולידה (עמוד 1316)

התינוקות מגלים את הידיים בגיל הזה וזה ממש מתוק!

מסתכלים, מכניסים לפה..

זה מצחיק ברמות🤣🤣🤣🤣
תודה

אנחנו פחדנו שהוא מתחיל למצוץ אצבע, אבל לא, זה שלב התפתחותי שמכניסים ידיים לפה וזה מאוד כיפי שהם מתפתחים!

והוא כל הזמן עושה את זה
זה גם תקין??

וגם 120 זה הרבה בשבילה.. מאמינה שבממוצע היא אוכלת 100-110 בארוחה

אני השארתי בגיל 4 חודשים למטפלת 3 שקיות: 160, 140 ו-100 (פשוט זה מה שיצא לא הצלחתי לשאוב יותר), משעה 8:00 עד 16:00, והיא אמרה שהוא נשאר רעב. השארתי לה תוספת סימילאק אבל הוא לא אהב

180 אין סיכוי.
150 הכי הרבה, אם הוא אוכל כל 3 שעות ולא פחות

לק"י

לא בטוחה גם בזה.
היא אכלה מעט יחסית, אבל עדיין האחות הגזימה.
אולי באמת התבלבלה עם תמ"ל?

לפעמים פחות...
ארבעה חודשים אני חושבת באיזור ה90 אולי?
150 זה המון בשביל חלב שאוב!

בגיל תשעה חודשים הוא העלה ל120 בערך וככה היה עד סוף שנה...

כן, דיברה על חלב אם. אמרתי לה שזה לא נשמע לי הגיוני כמה פעמים.
אני קצת בהתלבטות. אולי תעזרו לי?
הילדון בן 4.5 חודשים, נולד גדול (אחוזון 75 בערך) והמשיך די גדול אבל לאט ירד באחוזונים. לפני חודש וחצי היה אחוזון 50. המשפחות שלנו מאוד קטנות- אחוזונים מתחת לעשר בדכ. הבת שלי בערך באחוזון 13.
היום באנו לשקול אותו וירד לאחוזון 30
הוא נראה גדול ( גם אנשים שרואים אותו אומרים לי), לובש בגדים שאחותו לבשה בגיל שבעה חודשים, כולל בגדים של 6-9
יציאות סבבה, ילד שמח ומבסוט. אוכל שמונה ארוחות ביום- שלוש מהן בקבוק שאוב של בין 100-120 במשפחתון. השאר הנקה
אני שואבת לו פעמיים בעבודה ועוד פעם בערב בין הנקות שלו. תמיד עוצרת את השאיבה אחרי פחות מעשרים דקות למרות שיש עוד חלב כי אין לי עוד זמן
אין מצב שמכניסה עוד שאיבה ולא מאריכה את זמן השאיבות
הייתן מוסיפות בקבוק תמ"ל במקום אחת השאיבות ומנות יותר גדולות?

תשלחי אותו פעם אחת עם 150 ותראי אם הוא רוצה...
כמובן שכשנותנים בקבוק אז זה לא במכה, כדאי לתת לאורך חלון של כחצי שעה ולראות במהלכה כמה רוצה.

זאת דעתי לפחות...

ירד מאחוזון 60 ל45 ל30 ל20 והתייצב על 20 כבר כמה חודשים.
גם אני וגם בעלי היינו תינוקות וילדים רזים אז אף אחד לא דואג ולא מתפלא שגם הוא (כולל האחות בטיפת חלב)

לא הייתי משנה כלום. הוא נולד שמן ויהיה תינוק רזה, הכל בסדר

כנראה שהוא עדיין לא התייצב על האחוזון האמיתי שלו. יכול להיות שגם הוא יהיה באחוזון 13, או קצת יותר. העיקר שהוא אוכל יפה ועולה במשקל. לא רואה שום סיבה לדאגה

לק"י

מקסימום שולחת עוד מנה של 30 ושהמטפלת תנסה להוסיף.
אבל נשמע לי ממש מיותר.

אם הוא מראה סימני רעב אז להוסיף
אחוזונים זה בערבון מוגבל
כל הילדים שלי נולדו באחוזון גבוה 50-70, כולם ירדו בהתמדה לאחוזון 3-5 ואז התייצבו
היו קטנים עד גיל שנתיים ככה והיום הגדולים גבוהים לגילם. ככה שלא הייתי מתייחסת

נתתם כיוונים טובים.
סליחה שאין לי אפשרות לענות לכל אחת בנפרד , אני בעומס מטורף ♥️

עכשיו בן 10 חוד' ואוכל בין 120 ל 150

לפעמים רצתה יותר אז הייתי שולחת למטפלת עוד שקית ספייר של 30..
אבל אני חושבת שהכי טוב לשאול את המטפלת שלו אם הוא רגוע אחרי האוכל. אם כן- סימן שזה מספיק לו.
אם לא, אז אולי הוא באמת צריך יותר.

גם לי הייתה אחות שאמרה משהו כזה ובכלל לא הייתי בכיוון וגם לא הילד..
המקסימום שהבאתי זה 120 וגם זה בגיל יותר גדול..

פעמיים ביום
אבל בגיל 10 חודשים בערך...
וזה היה קשה ברמותתתתת

הילדים שלי אף פעם לא עברו את ה130, גם בגיל שנה..
הקטן שלי עכשיו בן 10 חודשים, אוכל מקסימום 120.

שוקולדים איכותיים

או עוגה קטנה

או הכי טוב מאפינס בריאים כאלו (קווקר למשל) שהיא יכולה לארוז ולקחת איתה

מפנקת שיהיה לה לקחת לבית חולים.

מנסיוני זו באמת תקופה מאתגרת והאמא לפעמים קצת שוכחת מעצמה

 

איזו שכנה טובה את

הלוואי עלי כזו שכנה

תזכי למצוות

או פיגמה עם בלון הליון קשור לשקית שיראה משהו גדול
סלסלת שוקולדים?

אפילו לקנות לה הפוך מאיפשהו, עם מאפה...

משהו כמו סלט ארוז יפה עם לחמניות ביתיות או קניות ושוקו/אייס קפה.

לגמרי מחמם את הלב.

אם יש לך אפשרות אז פוקצ'ות או פשטידה. עוגיות ביתיות.

משהו בסגנון הזה הכי מחמם את הלב.

או לקנות כמה מתוקים שווים באותו צבע נניח עם עיצוב יפה ופתק.

היא בטח יושבת הרבה לידו ואיתו...

זה כל כך מרגיז.
כל ההתנהלות שלהם השנה היא פשוט לא בסדר, שאין לי אפילו איך לכתוב את זה.
פשוט נורא
חוסר התחשבות מינימלי

וכל הזמן הזה יכולתי למצוא כל כך הרבה פתרונות..

לא ברור מי אחראי שם למעלה, אבל מרגיש שהם מתנהלים מול טפסים ולא מול בני אדם. ומבחינתם מאחורי הטפסים האלה לא עומד אף אחד

אני מכירה מישהי אלופה שגרה בתל אביב.

מזומנת לפרטי לקבלת מספר

כולן פה בסביבה כבר מלאות והמחיר בשמיים.. קיוויתי שתהיה בתמת ונוכל קצת לנשום.
ותל אביב לא עוזר לי, תודה🙂

לא פייר
ומעצבן עד כדי להשתגע!!!

מבינה אותך ממש

ועם זה

תתפללי לה'
תגידי לו תודה כי כנראה המעון הזה לא היה טוב לקטנה שלך.... תודי לו. ותתפללי שיפתח לך את הדלת הכי מושלמת עבור הבת שלך עכשיו.
מכירה את זה, שלפעמים דלת נסגרת וזה הדבר הכי נורא בעולם ואז בזכות הסגירה הכפויה נפתחת דלת שמביאה לטוב שלא חלמנו שיכול להיות?
אז תכווני לשם.
תתפללי על זה.
אצל ה' הכל אפשרי......
שיתהפך הכל לטובה.
זה התפילה.
שיביא לה מטפלת מושלמת ומקום מקסים מקסים.

תבשרי לנו בע"ה בשורות טובות!

אולי תנסי לברר במעונות תמת אחרים? הרבה פעמים מתפנה מקום ברגע האחרון.
תתקשרי ישירות למנהלת המעון.

רק אומרת שלא בטוח שהתמ''ת ידע על זה מראש. ממש יכול להיות שזה מהרגע האחרון.

יש מחסור עצום בצוותים של מעונות - מטפלות ומנהלות. כך יכול להיות שהמנהלת עזבה וגם הצוות עזב ברובו ולא מצאו חדשות. כך שהגיעו למצב שאי אפשר לפתוח את המעון ולכן סגרו ואיחדו עם השני.
דבר כזה לא תמיד יודעים חודשים מראש שהמעון יסגר. וגם בטח ניסו לפני הסגירה והאיחוד למצוא צוות ולמצוא פיתרון. לשני הצדדים יש אינטרס שהמעון הזה יפתח.

אני כמטפלות במעון כבר שמעתי מהמנהלת שלי על מקום שכנראה הולך לכיוון הזה בשל חוסר צוות. סגירה של מעון אחד והאיחוד עם השני. כך שיכול להיות שזאת הסיבה למקרה שלכם.

בכללי יש חוסר עצום בצוותים במעונות כך שיתכן ומעונות נוספים יתקשו לפתוח שנה.

כמובן שיכול להיות סיבה אחרת למקרה שלכם. אבל מנסה לתת לך נק' מבט נוספת מהצד השני.

שיהיה בהצלחה.

ועדיין מעצבן להיות בטוחה שהכל מסודר ויש לילדה שלי מקום ואז פתאום לגלות חודש מראש שאין.

אצלנו עוד לא יודעים מה קורה עם המעון בגלל מחסור בצוות (שמעתי במקרה ממנהלת המעון, עוד לא אמרו לנו שום דבר רישמי.)

כדאי שיגרמו למטפלות לרצות לעבוד... התנאי שלהם ירודים ממש, משכורת פח, למה שמישהי תרצה לעבוד?
מקווה שהמעבר למשרד החינוך ייטיב עם זה...

אולי לפנות לנציב תלונות הציבור. זה ממש חא בסדר

ב"ה קרה לי נס, באמת!
המעון שנסגר התאחד עם מעון אחר ודאגו שיהיה בו מקום לילדים הממשיכים אבל לילדים החדשים אמרו שלא יהיה מקום..
מפה לשם, היום המנהלת של המעון שולחת לי הודעה אם אני רוצה להרשם, יש מקומות בודדים לילדים החדשים..

וזה אחרי שבכיתי היום לקב"ה שיעזור לי ושאני רק רוצה לחיות בכבוד ושלא כל המשכורת שלי תלך על משפחתון פרטי.

פשוט נס! הקב"ה שומע תפילה

השם שומע תפילה

ויהי רצון שיהיו לכם מטפלות מתוקות וטובות לב💜
שיאהבו את הילדים וישמחו בהם.

ושתהיה שנה טובה ומבורכת, שפע בכל התחומים

איזה יופי!!!

איזה כיף שחזרת לעדכן!

ברזל ובי 12 זה יכול להיות קשור..

שיכול להיות ממחסור בb12
כדאי לבדוק

כמו שכתבו לך - מחסור בבי12 יכול לגרום לכך
אז כדאי לבדוק כי זה גם מסמרטט

העלי פה עושה לי מצפון שאננ לא עושה ספורט

את אחרי קורונה?

לי זה התחיל אחרי הקורונה ולאט לאט ירד בתדירות

אבצ מלפני כמה חודשים כבר האמת...

לי זה היה בעיקר ברגל ובכתף

עד היום פתאום ברגל

האמת לא חשבתי לבדוק

אולי צריך באמת

אם זה מחסור בבי 12 זה לא קשור לספורט. נקודה.
ממה שאני יודעת נימולים זו גם תופעת לוואי דל חיסון קורונה או פוסט קורונה אז אם היה לך זה גם הגיוני.

עכשיו ברור שאת אימא בישראל !!!

כואב כל כך.
בכלל בכלל לא ילדותי, כל אחת היתה נפגעת במקומך.
אין לי עצות, רק מחזקת אותך על המאמץ להמשיך לכבד אותה גם כשזה כל כךךךך קשה.

אני חושבת שכרגע את לא צריכה לראות אותה או לנסוע לשבתות

אם זה קשה לך

אני גם בתקופה כזאת כרגע שאני פגועה ונפגעת מחמותי וגם לי מאוד קשה

אצלי זה הקטע של ההתערבות בחיי המשפחה שלנו

בכל מה שנוגע לילדים ביקורת קשה וההערות

תיקחי לך את הזמן שלך להירגע מהכל

אני מבינה אותך שאת לוקחת ללב

אני גם תמיד מנסה להרגיע את עצמי שלא להתייחס והכל

אבל זה קשה לנו הכלות להכיל את כל זה

ואנחנו גם תמיד צריכות להיות בסדר אפילו שכואב לנו

קחי לך את הזמן להירגע

ואני חושבת שאם זה ממש מציק לך שבעלך ידבר איתה ויסביר לה בצורה יפה

אצלנו זה כבר לא ממש עוזר

כמה שבעלי מעיר לה זה האופי שלה

 

בכלל לא ילדותי.

זה ממש פוגע ומאכזב כשאת מצפה למשו, קטן, (לאחל יומולדת שמח זה הבייסיק) ואת לא מקבלת...

 

שולחת לך כח ונחמה!

אל תכעסי על עצמך ותרדפי את עצמך!! את סך הכל אנושית שנפגעת..איזה קשה זה, איזה מועקה זה.
אם זה לא ארוע שאת ממש חייבת להיות נוכחת, את יכולה גם לא להגיע. לא יפלו השמיים. ולך יהיה זמן לעכל ולסלוח.

לא קראתי הכל.. אבל רק לעניין הציפייה לאיחול מחמותך- אני חושבת שלחמותי אין מושג בכלל מתי היומולדת שלי😅
זה ממש עניין של סגנון, ולא כולם כאלה שמתקשרים או מתעניינים ביומולדת או אפילו לא זוכרים תאריכים🤭 (למשל אני לא סגורה על היומולדת של הגיסות שלי.. ואמא שלי גם שכחה את היומולדת שלי בשנתיים האחרונות)

מה שאני באה להגיד- שיש המון הבדלים לפעמים בין מנטליות של משפחות, ומה שנראה לך מובן מאליו אולי לה לא (בלי קשר לזה שבאמת הקשר נשמע לא משו, וחיבוק על זה❤)
ורק בנקודה הקטנה הזאת להתמקד במי שכן חגג ורצה לשמח אותך. ב"ה שזכית בבעל אוהב ובאנשים קרובים שאת חשובה להם💓💓

אם זה לא עודד אותך אז את יכולה למחוק את מה שאמרתי😅 ניסיתי להעלות צד קצת אחר.. מקווה שלא פגע או משו

זה לפעמים בול ככה. גם חמותי שהיא ממש בסדר בכללי, לא זוכרת את היום הולדת שלי וכנ"ל לגבי הגיסות שלא מתקשרות בכלל. נדיר נדיר.
אני מהצד של הפגיעה שלך. ממש כתבת אותי. שאת מרגישה ילדותית ושאת בהלם מעצמך.

היה לי דבר כזה השבוע ואני גם בהלם מעצמי אבל אני פשוט מדגישה בקול! בבית! מול בעלי.

שאני בן אדם! ומותר לי להיפגע ולהעלב. וזה באמת פוגע ומעליב גם אם זה לא בכוונה.

וככה אני מנרמלת את זה כי אנחנו סה"כ בני אדם. וככה גם בעלי לגמרי מבין אותי.

וזה עוזר לי גם לא להיסחף אחרי זה יותר מדי.

יכול להיות באמת לא זכרה,
נראה לי בגלל שהמצב בינכן גם ככה טעון ציפית שלפחות אולי ביום הולדת תהיה התפייסות..
תני לזה זמן ומרחק.

חמותי אדם מאוד לבבי
אבל ביומולדת שלי לא כתבה כלום
כתבתי לה אני שיש לי יומולדת בווצאפ והיא שלחה כמה מדבקות מזל טוב
וזהו

היא שאת מצפה. פשוט ככה.
תגדירי גבולות גזרה חדשים לקשר שלכן, שתואמים מציאות.
במצבך הנוכחי, עם הרגישות והפגיעות (בשורוק) ההתייחסות צריכה להיות שהיא אמא של בעלך. ובגלל שחשוב לו אתם הולכים. וזהו.
ובאמת זהו.
זה חסד שאת עושה עם בעלך ותו לא.
אל תערבי אותו בזה לדעתי. במיוחד שלפי ההיסטוריה הוא עוד בסינר שלה בינתיים. את צריכה להיות פוליטיקאית ולחשוב מה טוב לכם כרגע ומה ישמור לך על השלום בית ועל הבריאות הנפשית שלך. ולצפות ממנה או לבקש מבעלך לא ללכת זה פחות ריאלי כרגע.
חיבוק ענק על העוגמת נפש שאת חווה ❤️
ובאמת, אחרי שתצליחי לפתח חוסן כזה, אולי יהיה אפשר להעביר לבעלך את המסר שיש מקרים שיותר בריא להתרחק. אבל לא כשאת ככ מתקשה עם זה וטעונה.

לומדת ממך המון

@ציפיפיצי
@אמא אבא ותינוק
כיף שאתן נתרמות מהגיגיי

אבל זה בגלל שאת מצפה. אם לא מצפים לא מתאכזבים.
גם חמיצי לא מתקשרת צתהגיד לי מזל טוב וזה בסדר... כי אנ. יודעת שהיא פשוט שוכחת.
ברור שהייתי מעדיפה שתתקשר או אפילו תשלח הןדעה אבל אם לא אז מה.
דווקא בגלל כל מה שכתבת הייתי מצפה הפוך, שלא תתקשר.
אם את רוצה סולחה, תיזמי אותה.
אם קשה לך, לא חייבת אבל אם תצפי.
תנתקי מהרגש. אל תשווי לחמיות אחרת.
היא אמא של בעלך, וזהו.
מה שהיה היה. לא לנטור.
להגיע לשם לסמן וי וללכת.
אם קשה לבעלך הוא יכול להגיע באמצש עם הילד לבקר

מה שבטוח זה בסדר שתפגעי. זה טבעי. ומותר לך להיעלב.
ממש ממש לגיטימי.

זה נכון שלא כל חמות מתקשרת ליומולדת, ולא כל אישה מצפה שחמותה תתקשר.
אבל ללב שלך כואב, ולכן זה עכשיו פחות רלוונטי לשפוט האם שאר הנשים היו נפגעות או לא.

ובפרט, כשנשמע שזה רק המשך של מערכת יחסים מורכבת שיש לך בה
הרבה תחושות קשות שאת סוחבת איתך ככה שזה רק מוסיף או מאשר לכאורה את החויה שלך.


קצת ארוך לי להסביר את עומק הדבר, אבל אם בא לך כתבתי מאמר בנושא של פגיעות בבלוג החדש שלי

להיות הכי שאת: זה לא את, זה אני





בכולופן מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך. בלי לדבר עליה כי היא לא הנושא
הנושא הוא מה כרגע את מרגישה, ושאת כרגע כנראה זקוקה לפסק זמן הזה משבתות.


ומזל טוב לך ליומולדת❤

סתם כדי לאזן - אני מכירה הרבה אמהות שמתמודדות עם מה שאת מתארת. עיכוב שפתי, עיכוב בגדילה, טיפולים רגשיים..
ושילוב של זה עם משרה מלאה זה קשה ביותר.
יש לי חברה שמתמודדת עם 2 ילדים ועזבה את העבודה בגלל זה
ועוד חברה שממש מג'נגלת ועושה הכל כדי להצליח לשלב. והיא עובדת בעבודה מאוד תובענית.
זה ברור שקשה לך כי את לא פנויה טכנית ורגשית במאה אחוז אחרי יום עבודה ארוך. אבל את עושה את הכי טוב שלך וחשוב שתרימי לעצמך שאת אמא מדהימה שדואגת לילדים שלה ועושה את הכי טוב שלה כדי שיהיה להם טוב ❤️
ממה שיצא לי לראות, לילד עם עיכוב שפתי יש גם קושי רגשי מול העניין שהוא לא מצליח לבטא את עצמו כמו שצריך. ויש גם ילדים בני 3 כמו הבת שלי שגם מבטאת את עצמה רגיל ועדיין יש לה טנטרומים ששוברים לי את המח. זה שילוב של הכל ביחד ואני רוצה לקוות שעם ההתקדמות שלה בטיפול תראי שינוי גם בהתנהגות.
את נשמעת ממש עמוסה גם רגשית, מציעה לך לחשוב איך יש אפשרות לרענון ושבירת שגרה עבורך כדי לאגור כוחות.
חיבוק יקירה ❤️

אולי גם זה משהו שאנחנו צריכים ואני אפילו לא יודעת.

אתמול שוב היה ערב ממש קשה איתה. כל ערב זה מאבק לאחרונה.
וכבר אין לי כוח. אני מרוקנת לגמרי. אין לי סבלנות אליה יותר. אני מוצאת את עצמי כועסת עליה כל הערב, כל הערב רק עצבים. וגם כשאני לא עצבנית אני גם לא חמה ואוהבת, סתם עצובה ומחכה שהערב כבר יגמר.

הזוגיות שלנו ברצפה, לא קיימת בכלל. כבר תקופה ארוכה. ובעלי אמר לי משהו ממש ממש פוגע ביום ראשון ומאז לא דיברנו. וגם לא מתכננת לדבר איתו. בכנות לא רואה את עצמנו נשארים נשואים עוד כמה שנים.
וברור לי שהמצב של הילדה גם משפיע על הזוגיות, במיוחד כשאנחנו לבד לגמרי ואין שום עזרה. איך אפשר לצאת לאנשהו כשכל ערב ההרדמה זה סרט? ויש עוד יונק בבית שגם צריך את שלו.
בכל מקרה עכשיו גם זה כבר לא רלוונטי במצב הנוכחי של הזוגיות שלנו. וזה כבר תקופה ארוכה ככה. כבר לא נשאר מה לתקן ואין על מה לעבוד אפילו, באמת. לא מרגישה שאני עדיין אוהבת אותו בכלל.
לא משנה, זה לא נושא ההודעה, הנישואים העצובים שלי.

מרגישה אמא גרועה ממש. אין לי כבר כוח לכלום. ואפילו כאן את היחידה שהגיבה לי (תודה!) וכל השאר התעלמו 😔

ילד עם קשיים מביא איתו עצב, קושי ונקיפות מצפון רבות.
זה משפיע על כל אחד מההורים בנפרד וגם על הזוגיות.

גם אצלי ילד עם קשיים גרם לכל זה, למדנו עם הזמן להתגבר. אין ממש נוסחת קסם.
מקווה שתמצאי את הדרך.

פניות, אז אכתוב עוד מעט ❤️

תקשיבי, אני חושבת שאת צריכה מהר מהר לסלק את רגשות האשם. את אמא מהממת, לא רק שלא גרועה. עושה ככ הרבה ועמוסה ככ בעבודה וטיפול בילדים, וטיפולים עם הילדה וגם מניקה. אין לך זמן לעצמך ולא קל עם הזוגיות, אז מה הפלא שאת קורסת?
אני לא יודעת מה קורה בדיוק עם בעלך, אבל זה באמת נורמלי במצב כזה לקרוס, ועוד בלי עזרה שתוכל לאוורר אותך.
את צריכה למצוא בכל דרך אפשרויות לזמן שיאפשר לך להתאוורר ולחזור להיות שמחה, אולי חלון זמן של אסקפיזם שיאפשר לך להשאיר את הבית מאחורייך לשעה אפילו ולצאת. ומצטרפת למה ש@תיתי2 כתבה. זה שווה פחות שעות בעבודה וזה שווה צמצום כלכלי. להתגרש עולה יותר, נפשית וכלכלית.

טיפול רגשי פחות העניין. אלא יותר הדרכת הורים ועבודה דרך זה.
לי נשמע פשוט בעיקר שאתם טובעים.
תנסו בכל זאת לחשוב יחד בשיחת עומק (גם אם כדי לקיים אותה צריך לשלם לבייביסיטר הרבה ולצאת למרות העייפות או לנסוע רחוק ולהשאיר כמה שעות אצל משפחה) איך אתם משנים את המציאות לטובה. גם אם זה אומר לחשוב ביצירתיות. למשל, לעבור למקום זול יותר ולהוריד אחוזי משרה. להביא עזרה בתשלום בעבודות הבית. ועוד. אתם תדעו הכי טוב.
ממש מבינה את הקושי. גם אני מרגישה מלא פעמים בטביעה ושכל מה שחשוב מתפספס. אבל אצלכם זה נשמע מאוד קבוע. וזה כבר לא טוב.
לדאוג שיהיה זמן לזוגיות. גם אם קצר. גם אם לא מספיק. משהו. ולהתחיל לבנות מחדש. לאט ובהדרגה. מחוות קטנות. צעדי נמלה. חמש דקות שיחה. סדרה ביחד. עשר דקות. או לימוד משותף. חמש דקות. לא חייבים מיד לדבר על כל מה שכואב. נשמע שצריך קודם ליצור מחדש את הקשר.
וכמובן לדאוג להוריד קצת עומס כמו שכתבתי.
עיכוב התפתחותי זה מאוד מאוד קשה. וכן יש גם שלב בגיל שלוש של ג'ננות. הם מרגישים גדולים ויכולים ובודקים את גבולות הכח שלהם. אני באופן אישי מתמללת הרבה לבן השלוש (ועם העיכוב בוודאי שזה אפילו יותר משמעותי)- אתה ממש ממש רצית עכשיו לראות סרט. זה מאוד מתסכל שלא רואים. מותר לך לבכות. אם תרצה חיבוק תבוא. שואלת מדי פעם אם כבר מוכן לחיבוק. ואם בוכה, אז בוכה. מותר להם להביע את התסכול בבכי או בצעקות. משתדלת לא להתרגש. להתגמש כשזה מתאים, להציע בחירה וחלופות. ואם בוכה לתת לו את הזמן עד שמוכן לנחמה. בעיקר אצל המתוקה שלך שחסרות לה מילים זה עוד יותר משמעותי. אולי אם יש עיכוב בהבנה היא לא תבין בהתחלה. אבל בסוף זה יחדור.
ממש קשה. חיבוק גדול. הלוואי שתצליחו בסוף לצמוח מזה.
אגב, היא נכנסת למסגרת קטנה? כי אם כן זה יוריד מכם עומס של לקחת לטיפולים כי היא תקבל שם. אם לא אז אולי שווה לשקול לשנה שאחרי הקרובה. אפשר לנסות לפנות לוועדת חריגים כדי לקבל לקרובה. אבל זה קצת מסובך.

חווה המון תסכול.
היא לא מצליחה לספר מה היא רוצה, צריכה, מפריע לה
היא נדרשת למאמץ גדול - בטיפולים וביום יום.
היא מרגישה שהיא לא מצליחה, וזה מוסיף תסכול וכאב.
ולכן היא מתפרצת, בצעקות, בלתת מכות, בהשתוללות.
החיים שלה כרגע בלי שליטתה - היא לא לגמרי מצליחה בכח הדיבור שלה לעשות שינוי עבור עצמה (למשל, צמאה - לבקש כוס מים. אפילו בדברים הקטנים). אז היא מחפשת שליטה גם במקומות בהם היא לא יכולה לקבל שליטה, וקשה לה מאוד עם כל שינוי.

חוץ מזה, גם אם נדמה שהיא ילדה קטנה שלא מבינה כלום, בגיל 3 היא כבר מרגישה את הסביבה.
היא מרגישה את אמא
היא מרגישה את אבא
היא מרגישה את הזוגיות
היא מרגישה שלא קל.
ואולי אולי (אינני יודעת) גם מרגישה משהו שדומה לאשמה, או להבנה שיש לקושי שלה השפעה. וכמובן שזה לא נכון, אבל יכול להיות שתחושות משפיעות על סף התסכול שלה.

זאת הסיבה שכדאי לשקול טיפול רגשי+הדרכת הורים (על ידי המטפלת הרגשית).
וללכת למישהי מקצועית עם ניסיון בהדרכת הורים.


אני לא אגיד לך שכדאי לך למצוא זמן לעצמך וזמן לזוגיות, כי בטח כבר שמעת את זה, ואני מכירה את המצב שבו אתה בתוך מירוץ עכברים של עבודה-ילדים, לא מצליח לראות את האופק ואת המשמעות של עצמך בתוך הר המחויבויות האלה.
אבל אם בכל זאת את רוצה לשמוע משהו מבעלת ניסיון קל, לא שווה לעבוד משרה מלאה ולשלם על זה ביוקר בבריאות הנפשית, באיכות החיים, בזוגיות ובהורות.
עדיף להיות יותר פנוי ויותר רגוע, עם פחות כסף בחשבון הבנק, ויותר אילוצים כלכליים.
כי טיפול זוגי וטיפולים לילדים עולים המון. והם מגיעים אם לא מורידים רגל מהגז ומשקיעים באיכות החיים.

מגיע לך גם כן חום, אהבה, שמחה, כדי שתוכלי להמשיך לתת ולהעניק לילדייך...

נשמע שלאף אחת מכן לא פשוט עכשיו.

אני לא יודעת מעבר למה שסיפרת, אז מנסה להוסיף כיוון פעולה ואם זה לא שייך אז ממש תמחקי וזהו. 

 

אני ממש מסכימה עם תיתי שהיא חשה חוסר שליטה- גם בגלל שהיא קטנה וגם בגלל שהשפה לא מספיק מפותחת.  

הציעו לכם להשתמש איתה בסמלים? כלומר- אם היא צמאה- לתת לכם תמונה של בקבוק/כוס. עשיתי את זה עם הבנות שלי (שגם התחילו לדבר מאוחר) וזה עזר לפעמים.

עניין נוסף- לנסות לתת לה כמה שיותר שליטה בחיים שלה- מה ללבוש בבוקר? מה לאכול? בכל מקום שאפשר לתת לה בחירה- לתת. לא ברמה שזה יסחט אותך עוד יותר, כן? זאת לא המטרה בכלל. אני מאמינה שכשילד (כל ילד) מקבל אפשרויות לשלוט בחיים שלו, מרוויחים פעמיים- גם הילד ממלא את הצורך בשליטה, וגם ההורה שומר את הכוחות שלו לטנטרומים על הדברים שבאמת חשובים לו. 

 

לגבי הזוגיות... מה אני אגיד לך? קל זה לא.
בתקופה כזו של עומס משפחתי- לכל אחד מכם, ולשניכם יחד מול הילדה- זה יכול להפיל כל זוג. אני אפילו לא מציעה לך למצוא זמן זוגי, כי לפעמים באמת אין פנאי לזה. לא במובן של זמן ולא במובן של רגש. נסו פשוט לא להרוס את מה שיש. לא להתנהל אחד מול השניה באופן שיהיה קשה אח"כ לשקם. גם כשרבים. בעיקר כשרבים. 

 

שולחת חיבוק גדול 

איזה לא פשוט מה שאת עוברת.. לגדל 2 קטנים תוך כדי עבודה במשרה מלאה, להתמודד עם קושי של ילדה בת 3 ששואב טכנית ורגשית ולעבור את כל זה כשאין את העוגן של הזוגיות הבטוחה להשען עליה ולשאוב משם כוחות זה פשוט.... מטורף!!
באמת קשה מאד מאד.
אני יכולה רק לדמיין את עצמי במצבך וברור לי שאני נשחקת! בא לי לחבק אותך חזק ולהגיד לך שהכל יעבור... אני מאמינה בזה בכל ליבי. יש תקופות קשות וקושי בתחום אחד משפיע על שאר התחומים. ובעז"ה כשמצליחים לפתור משהו מהסבך המסובך הזה דברים נוספים מסתדרים.
ברור לי שהזוגיות יכולה להשתפר. אולי זה הזמן להשקיע בטיפול זוגי. אולי לא.. אבל ברור שבעתיד תוכלו להתרם מכך מאד! בינתיים כדאי לחשוב על דברים שהם בגדר עזרה ראשונה. רק לדאוג למצב שבו הצרכים של כל אחד נשמרים ויש כבוד בסיסי.
לגבי הילדה היקרה שלך- ממש מובן הקשר בין התסכול שהיא חווה מחוסר ההצלחה שלה בדיבור למאבקים שהיא יוצרת כדי להשיג שליטה בחיים שלה. וברור ברור ברור שזה מתיש אותך וגורם לך להיות עוד יותר חסרת סבלנות רק חשוב להבין מה השורש של הדבר הזה כדי שבעז"ה תהיה לך את המוטיבציה להשקיע בתחום הזה מתוך הבנה שזה משפיע גם על ההתנהגות שלה.
ובאמת מנסיון אישי. ילדים בגיל הזה הכי מרגישים מתי אנחנו איתם באמת בפניות מלאה ומתי אנחנו מחפפים אותם. וזה עובד כמו קסם שמתי שאת משדרת פניות ורוגע פתאום המאבקים נעלמים הילדה מעסיקה את עצמה ופחות דורשת תשומת לב.. ואילו כשאת עסוקה ואין לך פניות אליה(בצדק כמובן רק כדאי לחשוב איך משנים סדרי עדיפויות) היא תשאב ממך כל טיפה אפשרית של תשומת לב.

הילדה תקבל שם טיפולים וזה מוריד עול אדיר!
בנוסף זה יתן תחושה של שותפים למסע
תחשבו על זה

אבל זה מצריך ועדה

בפועל זה די דומה רק מגדירים כגן עיכוב התפתחותי

היא בהחלט יודעת להגיד כשהיא רוצה מים, או עוגיה, או פיפי (אנחנו גומלים עכשיו כי מספיק ודי והיא מוכנה). גם יודעת להגיד שהיא רוצה לשחק במשחק כלשהו או שאשיר לה שיר.
אז המצב יותר טוב ממה שאולי נשמע בהודעה הראשונית שלי. היא הבכורה שלי אז אני לא יודעת איך בני 3 ״אמורים״ לדבר, אבל הקל״ת שלה אומרת שלמרות שהתקדמה היא עדיין בעיכוב אז אני מאמינה לה.

מה שהיא לא מצליחה להגיד ולהסביר זה כשהיא בטנטרום ובוכה וצורחת להגיד לי מה קרה ומה היא רוצה. זה יכול לקרות בגלל איזה משהו קטן, שהיא רצתה לעשות ואנחנו עשינו במקומה, או אם אמרנו משהו שלא מצא חן בעיניה או לא יודעת מה. ואז היא לא יודעת להסביר מה היא רוצה ורק בוכה ובוכה ובוכה וצורחת וזה מחרפן.

עם בן השנתיים וחצי שלי על הבכי שלו.

כל פעם שבוכה (פרט למקרים שנפל/ קיבל מכה/ מאד עייף) אני מדברת איתו על הבכי, שאני לא יכולה להבין כשבוכה ושהוא יכול לדבר רגוע ואני אבין.

אני לא מנסה להבין אותו בזמן שבוכה, אלא רק ממתינה שירגע ונוכל לדבר רגוע.
הוא כבר בשלב שנרגע די מהר, כי אני עקבית בזה וזה גורם לו לעבור מתקשורת דרך בכי לתקשורת בדיבור רגוע.

גם אני שיניתי גישה עם הבת שלי והחלטתי שאני לא מובלת יותר בעקבות הטנטרומים שלה.
לא שומעת ולא מבינה צעקות. אם היא רוצה לדבר - אני פה.
זה עובד ובאמת ירדה התדירות וגם אני וגם היא הרבה יותר רגועות.
אם זה לא בכי של עייפות או כאב אני מעודדת אותה לדבר והרבה יותר טוב ככה לכולן

אח''כ למדה לדבר
אבל עדיין כשרצתה מהו- בדיוק כמו שתיארת צרחות בלי לדבר ולהסביר

עקביות
של
הבנה לרגש
ושיקוף של הרגש
לתת מקום להביע את הרגש
אבל אחרי זה מיד- לומר וב ו'וב

אנני אשמח לעזור לך ולתת לך מה שאת רוצה אם זה אפשרי
אבל כדי שאוכל לעסור את צריכה לדבר ולהסביר

אחר כך כששזה השתפר עבדנו על לומר בטון רגוע ומחייך כל רצון ולא ישר בהתבכיינות

המצב משתפר!! זה תהליך של שנה וחצי + אבל היום זה הרבה הרבה יותר טוב
זב דורש התמדה וסבלנות לתת לה ללמוד את זה
זה לא קל לעבוד עם רגשות חזקים..תחשבי על עצמך כמה קשה זה כשזה קורה לנו

אבל זה באמת יכל להתקדם
הבגרות הבשלות
האמון שלכם.הסבלנות
ההתמדה

מה תרצי לדעת?

איך הטיפולים מתבצעים וכמה זמן, זמינות (קל לקבוע תורים?), זמני המתנה, הצוות...
איך מגיעים אם/ איך הם קשורים לשערי צדק
וכל מה שעולה בדעתך.

תודה ה' יברך אותך.

ותודה @מאוהבת בילדי ה' יברך אותך.

לא עשיתי שם ivf אלא iui, בivf עברתי לשערי צדק כי ממש אין מה להשוות...
ממליצה כשקובעים תור לעשות את זה דרך הווצאפ כי קשה להשיג אותם בטלפון אבל מתעקשים ובסוף מצליחים...
הצוות ממש נחמד וטוב
מקום די מיושן...
הם קשורים לשערי צדק, אבל זה לא משמעותי בשום דרך...
בכל מקרה לא יודעת מה הסיבות שהיא רוצה דווקא ביקור חולים, אישית ממליצה הרבה יותר על שערי צדק

הבנתי שזה בית חולים דתי וכבר יש שם השגחה של מכון פועה

אבל גם שערי צדק זה בי"ח דתי ועם השגחה...

בלי קשר לכלום.

מבירור עם המכון הבנתי שיש שני בתי חולים
דתיים, ששם יש השגחה קבועה
לניאדו
וביקור חולים.

בגלל זה אני מתלבטת.

והיחס אישי גם חשוב לי...

בדיוק כמו בביקור חולים...
כשהתייעצנו עם מכון פועה עם אמרו לנו שההשגחה בשערי צדק היא לא מטעמם אלא של הבי"ח עצמו, שזה באישור הרב אושר וייס וממש אפשר לסמוך על זה כמו על מכון פועה

מניסיון השגחה זה ממש חשוב

אבל ב"ה יש היום השגחה צטעם בוני עולם/פועה בכל בתי החולים.

פשוט מוציאים התחייבות להשגחה מהקופה (מאוחדת שיא ללא תשלום ומאושר מיד) ומתקשרים למכון להודיע על מועד שאיבה / החזרה

ברוב המקומות יש כבר כי בדרכ את לא היחידה שמזמינה וכבר היה לי מקרה ששכחתי להודיע על החזרה לב"ע והם התקשרו אלי להזכיר לי שהם באים.

ברגע שאת מודיעה לבית חולים מראש כשאת מתחילה אצלם את הטיפולים שאת מעונינת בהשגחה אז הם גם מודיעים בדרכ למשגיחה.

בקיצור ההמלצה שלי היא ללכת לבית חולים קודם כל מקצועי, חדשני ועם שירות טוב

עם ההשגחה הכל יהיה בסדר

(דא אני יותר רגועה ממקום עם נהלים ונקי ומאובזר מאשר מקום ישן עם השגחה...)

לפעמים הם יכולים להגיב מעצבן כי זה משהו שעושים ברגע האחרון, אבל בד"כ הצוות כבר מכיר את המשגיחות, ולא עושים מזה עניין.. וגם לנו קרה ששחכנו להודיע לבוני עולם והן התקשרו אלינו אם אנחנו צריכים כל פניו אליהם מהבית חולים. (אם יש השגחה מהשאיבה בטוח החולים לא יכול לגעת בעוברים בלי משגיחה, המפתח אצלם)

בגלל שהיום בארץ ישראל כמעט לכל הבתי החולים יש השגחה.
את יכולה להוסיף לשיקולים פרמטרים של שפיות ושגרה נורמלית, בלא להוסיף עומס של נסיעות ארוכות.
בהצלחה רבה💗💗💗

שאין הרבה עומס, את מקבלת יחס יותר אישי

אבל תמיד בסוף עונים... (אני חושבת שהם נמצאים עד שעה 15:00)
אבל אני גיליתי שיש להם ווצאפ ויותר קל לקבל מענה שם (גם עד שעה 15:00)

02-646-4121 זה המספר ווצאפ אם עוזר לך...

בירושלים רק הר הצופים או עין כרם

אלא אם כן גנטיקה שאז נראה לי ההמלצה על שערי צדק אבל בכל מקרה שערי צדק עצמו.

זה תחת שערי צדק, כי שערי צדק קנו את ביקור חולים, אבל הצוות הוא שלהם.
לא מכירה מניסיון אישי, רק יודעת שזה קיים, ושהמחלקה נחשבת טובה.
הייתי מאושפזת בביקור חולים לפני הלידה, והיו איתי בחדר נשים שבמקרה עשו בבית החולים ivf ולכן החליטו ללדת שם, והגיעו לשם (גם לטיפולים וגם ללידה) במיוחד ומרחוק, למרות שיש בתי חולים קרובים יותר... אבל שוב, לא יודעת מניסיון אישי.

בךניאדו והייתה ממש מרוצה שם
בה זכתה לאחרונה בבן

מחלקה מדהימה. 

צוות אנושי. ממנהל המחלקה (ד"ר וינטראוב, היה הרופא שלי) דרך המזכירות, המנקות, האחיות ועובדות המעבדה. 

היתה לי שם חוויה ממש ממש טובה. 

הם מתקשרים יחסית מוקדם לתת הנחיות (בסביבות 14:00) שזה חשוב מאוד (יודעת שבבתי חולים גדולים לפעמים מתקשרים בשעות פסיכיות). 

 

 

שוב, לא פוסלת חלילה את ביקור חולים, כי אני לא מכירה בכלל (גם לא שמעתי עליהם לכאן או לכאן ממטופלות אחרות). רק ממליצה המלצה ענקית וחמה על לניאדו. 

 

אנחנו איתך 😘

מכירה בהר הצופים

טבעת מתכת של מחזיק מפתחות
משחילה באחד החורים
וזה מסמן לי תבנית בשרית
כנ"ל את הרשתות
וככה אין לי סיכוי להתבלבל .

מפתחות רק על התבניות החלביות מחזיק מצוין ולא קורה לזה כלום

על החלבי לא לכתוב כלום. ואז גם כשמשתנה הצבע לחום - אפשר לראות עדיין את הצורה של האות.
אצלנו מחזיק מעמד כבר כמה שנים. צריך לחדש את הלק אולי פעם בשנה.

משחילה על החלביות והשאר בשרי

עוד אופציה- עם לק לכתוב משהו ואז גם כשזה מאבד צבע רואים מה כתוב

רק על החלבי

מחזיק מצוין..

אני אישית שממתי טבעת מתכת של מחזיק מפתחות על התבנית והרשת- כבר 11 שנים. סימן מצוין ולא נופל אף פעם

ב לבשרי
ח לחלבי

כזה כמו של גרפיטי. כמובן לא על הצד שאוכלים ממנו. ותכלס הכי כדאי זה פשוט לקנות תבניות בצבעים שונים או להגדיר איזשהו שוני בין התבניות

אצל כולם. בחינוך זה החודש עם הכי הרבה עבודה למנהלות ובתחומים אחרים זה זמן שכולם לוקחים חופשים אז יש יותר כאב ראש.
אז כן לרדוף אחריה אבל תרשמי לה בצורה מנומסת.
אני מבינה שזו תקופה ארוכה הייתי מאוד מעוניינת לעבוד אצלך ככה וככה אשמח שתעדכני אותי כשתתפני לראיון תודה... משהו כזה
וכן יכול להיות שאולי יש לה כבר מישהי על הפרק והיא לא בטוחה שהיא צריכה אותך אבל שווה לך לנסות

היא אכן ממשרד החינוך...
היא בקשה מספר של מישהי אחרת שעבדתי אצלה ובעקרןן היה לנן קשר טוב.אבל אני אוכלת סרטים שאולי היא אמרה עלי דברים רעים...אוף בט לי לבכות.
וגם אם אני שולחת לה לה יש לך מועד חדש? והיא לא מגיבה אז מה זה אומר?

ותוסיפי לזה שהם כל היום בטלפונים וראיונות והצוות שלהם נופש בחו"ל
אולי כדאי להתקשר ולא בוצאפ?
והיא מאוד תעריך אם תגידי חה שאת יודעת שזו תקופה מאוד עמוסה אז את מזכירה לה

שהוא מאוד עמוס והרבה פעמים לא עונה... וזה לא אישי, הוא פשוט מאוד עמוס. נשמע שהיא לא עושה בכוונה, עם כל הבאסה. תנסי להתקשר אליה, זה עדיף מהודעות

שהיא עמוסה
או שהיא מתחמקת

ץנסי להתקשר עוד פעם פעמיים. אם לא עונה אז כנראה שזה לא..

תמשיכי הלאה פשוט
עם כל הבאסה...

הודעה זה חא כמי טלפון. הגיוני שלפעמים מפספסים... אני הייתי מנסה לפחות פעם אחת

ממש הרגשה לא נעימה.
מציעה לך לחכות למחר לראות מה הכיוון.
יש כאלה שלא עונות בערב לענייני עבודה..

הלוואי שתמצאי מקום טוב שיכבד אותך

לגבי השאלות עצמם לא מבינה בזה♡

בדיקת שתן זה כל רופא משפחה יכול לתת.
זה קשה, אבל תזהרי לא להעמיס על עצמך יותר מדי ולאכול ולשתות כמה שצריך. זה חשוב

תרגישי טוב ובהצלחה

הפניה להעמסת סוכר קיבלתי בלאומית מרופא המשפחה, כי של רופאת הנשים היתה פגת תוקף (עברו שישים יום מאז שהיא הוציאה את ההפניה) ורופא משפחה יותר זמין.
גם בדיקת שתן אפשר לבקש דרך רופא המשפחה.

לגבי שיוך לרופא- אני לא יודעת איזו קופה את, בלאומית באיזור שלי המזכירות ממש נחמדות ועוזרות בדברים כאלה, וקובעות לך תורים הגיוניים.

חברה סיפרה לי פעם בסניף של כללית כשעברו דירה, שפשוט הגיעו פיזית למרפאה, והעבירו את השיוך על המקום דרך המזכירה (היא תיארה קצת צורך באסרטיביות מצד בעלה, אבל בפועל הם נרשמו במקום הזה לרופא שרצו.)
אולי כדאי לך גם לנסות באפן פיזי ולא טלפוני לסדר את כל השיוכים במרפאה שקרובה אלייך.

בהצלחה רבה

ומי שביקשה לשמוע על תופעות זה @אמא_טריה_ל-2 לדעתי..

וגם לשאלה של @אן אליוט ראיתי שהאחראי חיסונים בכללית כתב בטוויטר שאין צורך לחכות אחרי החלמה ,אלא אפשר מיד ברגע שהילד החלים לחסן ,לא צריך לחכות 3 חודשים.
היה שם איזה דיון על זה שאפילו באתר עוד לא כתוב את זה מסודר אבל שזה חד משמעית ההוראה שכל הקופות קיבלו ממשרד הבריאות.

(קראתי באמת הרבה מחקרים על זה שחיסון גם אחרי הדבקה עזר לטיפול בהשפעוץ קצרות וארוכות טווח של הקורונה)

בהצלחה לכולן 🙏💞

מתלבטת על פי מה כדאי להחליט באיזה חיסון לחסן.

עם מודרנה מגיעים כשבוע אחרי המנה השנייה ל83 אחוז יעילות נראלי

עם פייזר מגיעים כשבוע אחרי המנה השנייה ל67 אחוז ,אבל אחרי החיסון השלישי שהוא חודשיים אחרי החיסון השני היעילות עולה ל90 ומשהו אחוזי יעילות..

אז פייזר בסוף יותר מכסה אבל לוקח זמן עד שזה קורה, ממה ששמעתי מאנשים בתחום נוטים יותר להמליץ על פייזר כי חיסון שלישי נותן הגנה יותר ריבה ועמוקה, וזה גם בטיימינג של תחילת החורף שאז בדרך כלל יש גלים יותר קשים ..

אנחנו כנראה נחסן פייזר
(האמת אני מתלבטת אם יתנו לנו לחסן מודרנה בחיסון הראשון ואז פייזר בחיסון השני והשלישי)

שיהיה בריאות שלימה לכולם בעז"ה!!

פשוט כי מודרנה זה רק שתי מנות ופייזר זה 3.

 

 כשאני לוקחת את הילדים לחיסון הזה אני נותנת להם שוקולד מיוחד ולפני החיסון(רק כמה דקות לפני החיסון אני מספרת שהולכים להתחסן) ותוך כדי החיסון אני מזכירה את השוקולד וההתחסנות הופכת להיות משהו שרוצים אותו גם אם הזמן של החיסון עצמו לא נעים. אבל עדיין אני מעדיפה פחות דקירות. זה לא שיקול בריאותי.

וזה החיסון שנתניהו חתם איתם ראשון על קניית חיסונים אז אני מניחה שזה בסדר גמור. אמור להיות מאוד דומה לפייזר.

לחסן תינוקות כנגד מחלה שלא מסכנת אותם בגלל בחיסון בטכנולוגיה חדשנית שיעילותו נמצאת בספק רק וכבר הוכח שיש קשר בין החיסון לדלקות בשריר הלב (פייזר מודה בזה) , והוכח קשר בפגיעה במחזוריות האישה , אף אחד לא יודע להגיד מה הן ההשלכות לטווח הארוך .. אז למה לחסן תינוקות שהסיכון שלהם מהקורונה הוא פחות מהסיכון של שפעת ? זה כמו לחסן תינוקות נגד אלצהיימר קורונה מסוכנת למביגרים לא לתינוקות ... ואגב איך תינוק ידע להגיד שכואב לו בלב ..?

נמצאה כשכיחה פי כמה עשרות כתופעות המשך של קורונה עצמה.
למלש דלקת בשריר הלב אולי שבריר אחוז כתופעה של החיסון, אבל מקורונה זה קורה באחוזים.. אין לי כרגע את המספרים..

אם קורונה לא הייתה מסתובבת כאן ולא היה חשש להידבק לא הייתי מחסנת..
כרגע הברירה היא המחלה עצמה או החיסון שלה.
ולהידבק כמה פעמים מגדיל את הסיכון לא מקטין אותו...

יותר מהרבה מחוסנים סביבנו ... אני מכירה אישית מישהי שאושפזה בעקבות בעיות לבביות לאחר החיסון ועוד חברה שמקבלת מחזור פעמיים בחודש ... היא לא נשואה אבל תחשבו בתור נשואה איך את יכולה להיטהר אם את מקבלת פעמיים בחודש , בכל אופן אני בעד בחירה מושכלת ולשמוע מעבר למה שמשרד הבריאות מציע כי תינוקות בשבילי זה נושא ממש רגיש ולא הייתי חושבת לחסן את הילד שלי לפני שבדקתי את הנושא מכל הכיוונים , מצרפת לינק שמראה בדיוק מה באמת תוצאות המחקר של פייזר בתינוקות .. אני בטוחה שכולן אמהות טובות שרק רוצות להגן על הילדים שלהן אבל צריך לדעת שיש פה הרבה אינטרסים מסביב לחיסון הזה של חברות הפארמה שרק עוד 30 שנה נגלה כי מדינת ישראל התחייבה עד אז לא לחשוף את החוזה המסחרי ואת הרכיבים של החיסון .. בכל אופן ממליצה לצפות ניסוי פייזר בחיסוני הקורונה לפעוטות - פרופ' צביקה גרנות מחצ לקורונה

את רוצה את הסיפורים על נשים וגברים צעירים, הורים לילדים קטנים, בריאים יחסית, שחטפו קורונה ועכשיו הילדים שלהם יתומים?
מכירה גם אישית לצערי

סיפורים על תינוקות שאושפזו ומתו בגלל pims?
ילדים שמתמודדים עכשיו עם סכרת שהתפרצה באופן ברור באחוזים גבוהים יותר מכל שנה אחרת?

ברור שיש גם סיכונים בחיסון.
הסיכונים ה *ידועים* היום הם הרבה יותר לכיוון הקורונה

כל אמירה של אינטרסים וכו זה לא אמירה שאמורה להיות בשיקולים. יש בלי סוף קונספירציות.

מסכימה איתך ממש שצריך לשמוע ולברר ולא לקחת כל המלצה!
אבל חשוב לוודא גם מה מקורות המידע ונכון שזה קצת קשה לצערנו כי המידע האמין לא מספיק נגיש
תוצאות ניסוי זה מידע חשוב! צריך גם לדעת איך לקרוא ולמה להשוות ויש הרבה נסיון כבר של מחוסנים אחרי הניסוי

ובהצלחה לכולנו. ושה' יכוון אותנו בעצה טובה בעז"ה!

אבל מאוד מתקוממת על האמירה שלך שזה חסר אחריות

ואני מבינה למה זה גורם לך לראות את זה כחוסר אחריות.

אבל אני רק רוצה להגיד, שכבר יצא לי להיתקל בכל כך הרבה עיוותים של מתנגדי החיסונים, שאני כבר יכולה להניח מראש שגם פה מדובר בעיוות של הנתונים.
(לדוגמא, פעם מישהי פה העלתה מחקר שבדק את בטיחות החיסון על נשים בהריון. המסקנה של המחקר היתה שלא היתה שום פגיעה בבטיחות, ולא היתה עליה באחוזי ההפלות בקרב המתחסנות לעומת אחוזי ההפלות בציבור הכללי בלי קשר לחיסונים. אבל היא העלתה טבלה מתוך המחקר, שמשם היה נראה כאילו יש אחוזים מאוד גבוהים של הפלות בקרב המתחסנות בשליש ראשון. בפועל, היה מדובר בחוסר הבנה מוחלט או בעיוות נוראי של הנתונים. כשקראתי את המחקר והסברתי מה באמת כתוב שם, היא כבר לא הגיבה...)

המסמך של פייזר שהוא מביא פה הוא ארוך, 66 עמ' באנגלית. אני לא בטוחה שיהיה לי זמן בקרוב לקרוא ולהעמיק למה הטענות שלו לא מדוייקות.
אבל ברור לי לגמרי שהטענה שהוא טוען - שנבחנו רק 10 מקרים מתוך המאומתים, היא חוסר הבנה או עיוות של הנתונים. אף מחקר רציני לא יתפרסם עם כמות כל כך קטנה של נבדקים.


ובאופן אישי, אני מכירה הרבה אנשים שסבלו מהשפעות מהקורונה לטווח ארוך.
לא מכירה באופן אישי אנשים שסבלו מהשפעות מהחיסון לטווח ארוך (לי היה קצת קיצור של אורך המחזור לכמה חודשים, אחר כך הסתדר ב"ה).

ומכירה גם מקרה שמוכיח למה לא בוחנים דברים כאלו על פי מקרים פרטניים - חברה שלי שהיא אחות, עבדה במרפאה שמחסנת חיסוני קורונה. היתה שם משפחה שהתלבטה מאוד אם לחסן את הסבתא המבוגרת (ללא מחלות רקע). בסוף הם קבעו תור לחיסון, אבל ברגע האחרון התחרטו והיא לא הגיעה. יום למחרת היא נפטרה בפתאומיות.
אם היא היתה מתחסנת - היו בוודאות מאשימים את החיסון. אבל היא לא התחסנה, אז אין פה אפשרות להאשים אותו. לפעמים קורים דברים באופן פתאומי, ולא תמיד יש קשר סיבתי לדברים שקרו באופן סמוך, גם אם היינו רוצים להאשים אותם.
לכן בודקים דברים כאלו במחקרים גדולים. כדי לראות אם התופעות הנדירות שקורות לאחר החיסון הן באמת באחוז גבוה יותר מאשר השכיחות שלהן באוכלוסיה בלי קשר לחיסון.

לגבי החברה שלך שמקבלת מחזור פעמיים בחודש - ממליצה בחום להיבדק אצל רופא, ולא להישאר ככה תוך האשמת החיסון.
אולי יש לזה סיבה אחרת וצריך להתייחס לזה רפואית. ממש חבל להישאר ככה בלי שום בירור, רק כי יש את מה להאשים.

שהיו לה בחזה.
היו כמה סימנים שאולי זה דלקת שריר הלב (שזה תופעת לוואי קיימת. אבל הרבה יותר אחרי מחלה בקורונה מאשר אחרי חיסון)
בסוף התברר שמדובר בכלל בבעיה בכיס המרה. מזל שהיא המשיכה לבדוק עוד כיוונים

וכן מכירה גם מישהו שהתפרצה אצלו שלבקת וכנראה זה קשור לחיסון (מצאו קשר)
הוא לא מתחרט לרגע שהתחסן למרות שלצערו נפל בצד הלא נכון של הסטטיסטיקה,כי הוא מעריך שהוא ניהל סיכונים נכון

וגם אני לא זכיתי לשמוע כמעט מתנגדי חיסונים שמדברים בהגיון. ודווקא חיפשתי. הם תמיד נפלו מאוד מהר על הטעיות ודמגוגיות ומילות תואר בלי עובדות מאחוריהם
מלבד הצמד מהפודקאסט "משחק מילים". גם אצלם יש לא מעט טעויות, וגם ספקולציות מוגזמות, אני לא השתכנעתי, אבל לפחות הם מדברים עם עובדות למי שמעניין אותה (הם לא מתנגדים גורף אבל בהחלט שואלים שאלות טובות)

כמובן במי שחוסנו עד היום שזה מגיל 5 ומעלה וכמובן במבוגרים.

את צודקת שיש פה סיכון כי מגיל שנה מחסנים כרגע רק במעט מאוד מדינות. אבל בינתיים כן חוסנו המון ילדים ולא נראו תופעות לוואי מפתיעות או שמסוכנות יותר מההשלכות של קורונה (כן גם בתינוקות)

ברור שזה לא החלטה שהיא חד משמעית, יש פה סיכונים, אבל בדיוק באותה מידה יש חוסר אחריות להמנע מהחיסון ולקחת את הסיכון שידבקו, אולי בווריאנט הבא שיהיה מפחיד כמו כמה מהקודמים

כל הורה צריך לחשוב טוב ולקבל החלטה.
בעיני הרבה יותר חוסר אחריות לשלוח למסגרות לימוד ילדים לא מחוסנים כשהקורונה משתוללת (והיא עדיין משתוללת, ומי יוגע מה יהיה בחורף הבא)

ועוד יותר מפחיד - מה יהיה בעוד כמה שנים כשיגיעו לגיל ההתבגרות ונגלה ח"ו מה ההשלכות של פוסט קורונה (לרוב המחלות שדומות לקורונה יש השלכות כרוניות. הלוואי ממש שנגלה שלקורונה לא אבל זה סיכון עם סבירות רפואית גבוהה לצערנו וכבר רואים הרבה אנשים עם השלכות כרוניות)

אבל מבינה שיש אנשים עם שיקולים אחרים

אם הילדים שלי לא היו מחלימים ברור לנו שהיינו רצים לחסן, עכשיו טיפה מתלבטים מתי וכו

באמת שואלת. אני ובעלי מחוסנים שלושה. לא ראיתי צורך לחסן את הילדים. אחד החלים מדלתא ועוד שניים גם דלתא וגם אומיקרון הראשון.
פחות מרגישה תועלת לחסן אותם. בשיקול שלי אצל מבוגרים היה ברור שהחיסון הועיל עד כה. בזנים הנוכחיים בכלל לא ברור לי. כמה בכלל נשאר ממנו? מי אמר שעדיין משפיע?
ולא ברור לי מה התועלת לחסן ילדים. לגמרי חסרים עדיין נתונים ברורים והשוואות.
לא מדברת בכלל על חרטוטים וקונספרציות. אלא על נתונים של הסיכון מהמחלה לילדים קטנים (גם פימס היה בארץ מאוד מעט). לעומת החיסון שלא חף מתופעות לוואי למרות מה שאומרים (שיתוק חצי פנים זמני, כמה חודשים של כאבי פרקים ממשפחה שלי דרגה ראשונה).

לא יודעים מה הסיכון לילדים. כמו שבחצבת רק אחרי 10 שנים יש התפרצות משנית שמובילה לנזק מוחי. אנחנו לא יודעים מה יהיו התוצאות המאוחרות של הדבקה בקורונה.

הנוכחיים

גם תינוקות וילדים מגיעים לאשפוז מקורונה, וגם מpims
יש עליה מדאיגה בסכרת נעורים בקרב מחלימי קורונה (בהשוואה לשנים אחרות)

והסיכון המרכזי הוא כמו שכתבה @באורות כאן למטה, וירוסים דומים שלילדים מאופיינים בסיבוכים מאוחרים. זה סיכון סביר מבחינה רפואית ומחקרית לצערנו הרב וצריך לקחת אותו בחשבון

רוב המידע הזה הוא לא מהארץ. פה הפסיקו לבדוק ולדווח כבר מזמן 😞 אבל המחלה אותה מחלה

ולעומת זאת- לא ראו סיכון מיוחד בחיסון לילדים בינתיים

נקודה עצובה היא שבאמת הזנים החדשים פחות עמידים לחיסון וזה באמת שיקול , אבל נראה לי כן עדיין מוסכם שהוא מפחית תופעות פוסט ומחלות קשות

כל הילדים שלי חלו באומיקרון (אולי גם אחרי.. אבל אי אפשר לדעת כי אין הנחיות לבדוק יותר🙄)
וגם אנחנו חלינו אחרי שהתחסנו.. אז תוהה אם יש בכלל טעם, כי תכלס כבר עברו קורונה

הקטן שלי שלא מחוסן גם לא נדבק (עד כמה שידוע לי, לפחות), אז אותו אני רוצה לחסן.
שני הגדולים יותר חוסנו בשתי מנות ואז נדבקו באומיקרון. מתלבטת אם יש טעם גם לתת להם מנה שלישית.

בעיקר כי זה יכול לספק הגנה מתחלואה קשה אם ח"ו הזן הבא יהיה יותר בעייתי
אבל באמת שאני לא יודעת, אנחנו גם מתלבטים

שלא לחסן כנגד מחלה שיש לה סיבוכים רציניים.

צריך להודות להשם על החיסונים ולעשות את ההשתדלות שלנו.

מונע הדבקה אבל מחוסנים נדבקים כרגיל גם פעמיים ושלוש , ביידן מחוסן 4 פעמים ונדבק פעמיים בהפרש של שבועיים .. החיסון לא מונע הדבקה וגם לא מונע פוסט קורונה בכל אופן זה מסוג הוויכוחים שאין להם סוף לכם אסיים את זה כאן רק אגיד שלא התכוונתי לפגוע באף אחת פשוט להאיר את עיניכן לבדוק עוד דעות חוץ מהקונצנזוס של משרד הבריאות , היו כבר מחדלים בעבר עם משרד הבריאות (החיסון הפגום וכו) אל תסמכו בעיניים עצומות על מה שאומרים , לא סתם יש היענות אפסית כרגע לחיסון תינוקות מצד הציבור ולא סתם ציבור גדול לא התחסן במנה שלישית וכו׳ ..

ולוקחים את זה יותר קל סטטיסטית חד משמעית..

מה שאמרת על ביידן זה קלאסי לעיוות נתונים ולהצהרות בלי לחקור.
לא שלך, אלא של המקורות שאת קוראת.
ביידן חזר להיות חיובי כמה ימים אחרי שיצא מבידו לא כי נדבק אלא כי זה קורה להרבה אנשים שמקבלים את התרופה פקסמוליד שהוא קיבל, שהגוף בעצם מתמודד עם המחלה דוחה אותה אז היא חוזרת שוב להיות פעילה בגוף לכמה ימים ..
זה משהו שנחקר כבר תקופה וקראתי על זה עוד הרבה לפני שזה קרה לביידן..

לא מתריסה. כתבתי פה מלא בעד החיסון. פשוט לא ראיתי נתונים בתקופות האחרונות פשוט כי זה כבר לא מעניין את התקשורת בכלל ואין לי כח לחפש מחקרים.

ובכללי את שלל הסיבוכים הנלווים.

משרד הבריאות כרגע לא ממליץ לחסן את כולם.
רק ילדים בסיכון.

כן מאפשרים לכולם.

משרד הבריאות ממליץ לחסן פעוטות מגיל חצי שנה ועד גיל 5 הנמצאים בקבוצת סיכון בשל מחלות רקע (למשל השמנת יתר, סוכרת, מחלות לב וריאות כרוניות, מחלות כליה כרוניות ומחלות נוירולוגיות כולל פרכוסיות). מצבים נוספים שנקשרו לסיכון מוגבר לתחלואה קשה בפעוטות הם דיכוי חיסוני (מולד או נרכש על רקע תרופתי למשל), תינוקות עד גיל שנה, ופעוטות עם רקע של פגות ותלות בצינור הזנה.

מוסיפים שם שכל הארגונים האמריקאיים שנם הגדולים והמומחים בתחומם בעולם כן ממליצים לחסן את כל הילדים.

אני לא יודעת למה בישראל לא אימצו את זה כמו רת שאר ההמלצות שסומכים על הגופים האמריקאיים...

את זה היה אפשר להגיד לפני שנתיים.

 

בדור שלנו שנתיים זה נצח בשביל לקרוא לטכנולוגיה שהיא חדשנית

לכן החיסון יוצר כ"כ מהר..

אבל זה היה פעם ראשונה שנוסה על כזו כמות. בינתיים זה כבר עבר התנסות של מליארדים
רק לא מתחת לגיל 5

ועוד שיקול חשוב- חומר החיסון מתפוגג מהגוף מהר מאוד. לכן תופעות לוואי של חיסונים הם בטווח קרוב, אין צפי להפתעות בשנים הבאות , זה מקובל ומוסכם בעולם הרפואי

לעומת וירוסים בסגנון קורונה שיכולים להתפרץ כמחלה כרונית גם שנים אח"כ (לצערנו זה ידוע ובולט בחולי סארס למשל ועוד שלל וירוסים דומים קצת פחות אבל מתנהגים קרוב)

תהי צנועה.
אני יכולה לקבל את זה שאנחנו לא יודעים הכל על החיסון.
בדיוק כפי שאנחנו לא יודעים הכל על הקורונה.

וכל אחד ואחת מקבלים החלטות בתנאי של חוסר ודאות, תוך ששוקלים את היתרונות והחסרונות של כל החלטה.

ואין אף אחד בעולם הזה שיודע בטווח הארוך מה נכון יותר.

אז אנא, קצת צניעות.

אחלה שאת עושה שיקול מסויים, בסדר גמור שאת מאמינה שהחיסון טומן בתוכו סיכון גבוה יותר, אבל בבקשה- אל תקראי לאף אחת חסרת אחריות, בטח לא לאמא שמנסה לשמור על ילדיה כפי שהיא רואה לנכון.

יכולה להבין מאוד למה את מרגישה את מה שאת מרגישה..
אם א. רוצה הכלה והבנה, כז תקחי את החיבוק והתמיכה שלי וזהו...
אל באלך משהו טיפהלה יותר פרקטי, תמשיכי לקרוא.
יש לך מקום לעצמך? משהו שאת מגשימה את עצמך, מרגישה שאת מתמלאת?

בנקודת תפר כזו.
מכל מיני סיבות, עוד לא יכולה לגמרי להגיע לזה.
אני באמת חושבת שברגע שזה ייפתר, זה ממש יעזור...
אבל עד שזה יגיע...

אני חושבת שמותר לך קודם כל להתכנס לתוך עצמך ולהרגיש. זה חשוב ואני חושבת שטוב שאת בתוך זה, מה שנקרא.
עם זאת,מפה יש לך 2 אפשרויות:
1. להתחפר ולהישאר עם הפער מרוב באסה וחוסר תקווה
2. למנף את זה. כי האיש שלך פתח לך צוהר ללב שלו. וזה כואב מאוד. אני מכירה את זה.
את יכולה לעשות שינוי. הוא רוצה לעשות שינוי.
אתם לא חייבים לחשוב דומה ואותו דבר כדי להיות קרובים ולראות אחד את השנייה. אתם צריכים פשוט כלים להתמודד עם השוני, שיאפשרו לכם להסתכל על השני, עם השונות שלו, ולהכיל אותה. שהשונות לא תהווה מכשול אלא גשר לקרבה.
אני חושבת שנכון יהיה ללכת לייעוץ זוגי או אישי. את אומרת שגם יש לך בעיות שלך, ולא פירטת, אז בכלל אני חושבת שזה יכול לקדם אותך.
שיהיה לך רק טוב בעז"ה ❤️

הבעיה, שהוא לא באמת משתף.
גם זה הוא אמר לי כי אני יזמתי שיחה. אחרת, הוא היה שומר את זה עוד שנים.
אין מצב שהוא יסכים לטיפול זוגי, אני כבר שנים חןשבת שאנחנו צריכים ללכת וזה ממש יעזור לנו. אבל אין על מה לדבר מבחינתו

יש על מה לעבוד ולדבר גם אם רק את הולכת.
לדעתי שווה ניסיון
❤️

אבל זה עולה המון כסף
ובעלי גם ככה לא חושב שזה נצרך
אז הוא גם לא חושב שזה משהו שנכון להוציא עליו כסף שאין

שזה יותר בשבילך, כדי ש-לך יהיה יותר טוב את יכולה להוריד התנגדות.
וראיתי ש@חגהבגה כתבה לך על זמן לעצמך לדברים שממלאים אותך, ולדעתי זה גם משו יכול לקדם אותך מאוד בינתיים. לא חייב משו מפוצץ וגדול שלוש פעמים בשבוע. אפשר להתחיל ממשו. הליכה בערב, יציאה לבד להתרעננות, פגישה עם חברה, משו שהוא רק שלך.
לא פירטת הרבה רקע מסביב אבל אם את לא עובדת ואת בבית זה יכול להוסיף הרבה קושי

נשמע ממש כואב וקשה, להרגיש ככה.
חיבוק על זה.

ותזכרי יקרה שאת לא אחראית על הרגשות שלו, ועל הפרשנות שלו. ב"ה שהוא הבין עכשיו משהו שמפריע לו. אולי הוא לא ידע לתת לזה שם, אולי זו חויה עכשוית שלו שזה ככה שנים.
זה באמת מצער להרגיש פספוס והחמצה.
יחד עם זה, מציעה לך כן לשתף את התחושות שלך מול מה שהוא אומר.
זה חשוב בשבילך ובשבילו ובשביל הזוגיות שלכם.



בע"ה שזו תהיה הזדמנות עבורכם לצמוח

מתסכל
חיבוק על התחושות

נראה לי שם יהיה לך יותר יעיל

בסוף ערכתי את ההודעה הראשונה..

אם כן, פני אלי בפרטי

אבל ביד 2 פשוט להיכנס פעמיים לשוש ביום ולהקפיץ את המודעה...

איזה סטטוס? בוואטסאפ וכו'?

בתשלום של 20 שח לעשרה ימים.
או להכנס ולהקפיץ כל הזמן.

יש גם קבוצות פשפשוק בפייסבוק, או marketplace בפייסבוק, שעובד בעצם כמו יד2.

בהצלחה רבה

היא יכולה ממש לבטל מניעה, תלוי בסוג. הסתכלי בעלון לצרכן

חחח

יש אנט' שפוגעות בהשפעה של גלולות אם את לוקחת.

תלוו בתקציב שלך אבל יש להם אופציות מצוינות. אני ממש מרוצה מהכסא והשירות

ולהרגיש את הכסאות.
בעלי רצה לקנות באינטרנט ובמקרה היינו ליד חנות נכנסנו והיה לו ממש לא נוח מה שרצה לקנות. קנינו משהו אחר לגמרי.

רק מעצבנים ממש המוכרים בחנות 

חייבים ללכת לנסות בחנות כי זה מאד אינבידואלי כל אחד נוח לו סוג אחר של כסא

זה עדיף מלא לקחת בכלל

בערב תקפידי על השעה שוב.