פורום הריון ולידה (עמוד 132)

ביקשתי מהרופאה לוודא שזה עוד מתאים.

אגב עשיתי את זה כל לידה ואף פעם לא השתנתה המידה. וגם עליתי וירדתי די הרבה במשקל ולא השתנתה המידה.

אבל מי יודע, אולי יש כאלה שכן משתנה להן

אני בדכ בהריונות אצל רופא גבר כי הם הכי זמינים אבל לבדיקה שאחרי הלידה אני קובעת המון זמן מראש לרופאה אישה שאני מעריכה אבל תמיד קשה להשיג תור. ככה אני רגועה שאני הולכת למישהי שתעשה את זה בשמחה.

חלק מתפקידו שלהם אחרי הלידה הוא גם לדבר על מניעה אז לא רואה סיבה שלא יסכימו לבדוק, להרבה רופאים יש במרפאה דיאפרגמות בכל המידות אפילו כמוצג מוזיאוני (לפחות בכמה מקומות שהלכתי אליהם). והכי טוב - תביאי את שלך ותבקשי שיבדקו שמתאים.

לי בהתאמה חוזרת אמרה שבכלל לא מתאים...

החדשה זה היה מיילקס נראלי שהיא היתה נראית הרבה יותר טובה, הקודמת היתה של סינגה ונראלי בכללי לא מומלצת כ"כ...

לא זוכרת את שמה

ואם כבר בנושא

אין לי חשק בכלל לעשות הפסק...

תעשי בשביל עצמך...

אם האוכל בא התאבון

ועם הטהרה בא הרצון לקשר

לפעמים כשלא טהורות כבר יש ניתוק כזה וזה נראה רחוק ולא רצוי בכלל... מיקוד בתינוק, ניתוק מהזוגיות..

את לא יכולה להיות בטוחה שזה מגן עליך

לא מופיע שם אבחון פסיכולוגי התפתחותי חד פעמי

זה לא נעשה דרך התפתחות הילד

אמרו לנו שרק אם ח"ו יש בעיה- אז יש החזר.

ואם לא- אז לא.

הייתם צריכים לגשת להתפתחות הילד לאבחון ראשוני ואז, אם היו מפנים אתכם לאבחון פסיכולוגי הייתם יכולים לקבל החזר חלקי. ככה זה במכבי לפחות.

גם אני מול התפתחות הילד עם כל מיני בעיות, אז מבינה אותך. אבל אם הלכת לפרטי לכתחילה היה צורך לברר זאת מראש.

תנסי מול הביטוח בריאות הפרטי. 

או ללכת דרך הקופה, עם כל החסרונות של עיכובים וכו' ובכלל לא תמיד מאשרים מה שאת מבקשת,

או ללכת פרטי במימון פרטי. 

גם אנחנו היינו אצל פסיכולוגית בערך שעה וחצי והמחיר כמו שכתבת... 

גם אנחנו עכשיו הוצאנו סכום כזה לאבחון של ילד, וזה אחרי שהוא כן עבר תהליך אבחון כלשהו בקופה... אבל אמרו לנו שהם לא יוכלו לעשות לו את האבחון הספציפי הזה בקופה.

זה המחיר שצריך לשאת בשביל הילדים שלנו

ב"ה שבאבחון יצא שהכול תקין❤️

בגדול- אם הוא שוקל מעל 3 קילו

אוכל יפה כשאוכל

וממלא טיטולים

אני לא מעירה

אףז.א. יותר יטריד אותי שהוא ישן 5 שעות ברצף כי הוא לא אוכל כמו שצריך וחסר אנרגיה

מאשר בגלל שזה עלול לפגוע בהנקה

כי לא אוכל מספיק ולכן ממשיך לישון וזה מעגל שמזין את עצמו (כלומר, לא מזין...)

לאפשר שינה רציפה של 5 שעות לניו בורן זה רק אחרי שמוודאים שהוא לא ישן בגלל שהוא חסר אנרגיה כתוצאה מחוסר בהזנה 

גם במשקל מעל 3, תינוקות קטנים בני מספר ימים הם חלשים כל כך

וממש אי אפשר "לסמוך" עליהם שיתעוררו בזמן לאכול, זה התפקיד שלנו

להיות המבוגר האחראי (מצטטת את מה שאמרו לי, כי גם אני בזמנו

נתתי לביבי לישון שעות ארוכות וסמכתי עליה שהיא תתעורר מרעב, 

מה שקרה זה שהיא כמעט לא עלתה במשקל)

אחרי חודש בערך כשההנקה מבוססת, והתינוק מתחזק ועולה יפה במשקל אפשר לרווח

אך גם אז חשוב להקפיד על לפחות 8 ארוחות ביום 

כמובן במשקל, אם הוא ממש קטן אז להעיר

וגם אם זה קבוע.

כלומר אם פעם אחת פתח לך מרווח של כמה שעות אני הייתי נהנית מזה ונחה עוד קצת (אם המשקל מעל 3 ק"ג)

אם זה חוזר על עצמו הייתי מתייעצת.

וגם אם נרדם תוך כדי הנקה אז אולי הוא חלש ולכן ישן הרבה

הייתי יותר מקפידה על להניק כל 3-4 שעות.

אגב כדי להעיר אפשר לדגדג בכפות הרגליים או לחתל ואז בדר"כ הם מתעוררים

התינוקות שלי נולדו קטנים, אז בכל מקרה הייתי צריכה להעיר.

אבל אני חושבת שהם התעוררו לבד בימים הראשונים.

הגדולה שלי התחילה לפתוח פערים בלילה, בסביבות גיל שבועיים. הייתי מעירה בהתחלה, אבל לא אחרי שלוש שעות. היא היתה פחות משלוש קילו, אבל לא תמיד אני התעוררתי בלילה.

אם יש סיבה להעיר, זה מחשש שהתינוק לא אוכל מספיק. פחות בשביל לשמור על ההנקה.

אם הוא ישן הרבה זמן, אפשר לנצל את זה בשביל לשאוב. אבל זה לקחת סיכון שהוא בדיוק יתעורר אחרי ששאבת.

כששאבתי בלעדית, אף פעם לא שאבתי 8 פעמים ביום. תמיד נוצרו פערים יותר גדולים. גם שאיבה של 4 פעמים ביום, לא פגעה בכמות של החלב.

תינוק יכול לישון שש שעות ללא אוכל

לםני זה כן כדאי להעיר אני חושבת

שילדתי קטנים מ3 אמרו לי להעיר והם באמת היו נרדמים מלא והערתי.

כשילדתי יותר לא אמרו לי להעיר וגם לא הערתי... כן צריך לשים לב שבשאר הזמן הם אוכלים טוב ויש טיטולים מלאים.

תכלס זה גם נראה לי תלוי כמה פעמים ביום זה קורה.. זה שונה אם יש פעם- פעמיים ביום שהוא נרדם לשינה רציפה ארוכה ושאר היום אוכל כל שעתיים, ובסוף יוצא 8 ארוחות ביום. או שכל פעם הוא נרדם למלא זמן ואז יוצא בעצם שהוא אוכל פעם ב5 שעות וזה כמובן פחות מ8 ארוחות וזה לא מספיק ואז ברור שחייבים להעיר

לא מכירה את הכיון האמוני שלך

אבל אם מתחבר לך

אגיד ששמעתי פודקאס מדהים של מה דליבא של שיראל אלמילח  

שראיינה אישה אלמנה שבעלה נהרג בקרב בעזה לפני יןהכ. טל מרנס.  .

אחד הקטעים הכי חזקים ומחזקים ששמעתי בחיי.

מומלץ ממש.

היא אומרת שמראים לנשמה שלנו לפני שהיא יורדת לעולם את כל מה שהיא תעבור בחיים

והיא בוחרת להיכנס לזה !!!

זה התכנית האלוקית הסדר האלוקי כמו שהרבנית רחל בזק אומרת... שלך

זה מה שנבחר לך מלעלמה לעבור  

הנשמה שלך נבחרה בפינצטה להתמודד עם האתגרים האלו.

וכמה שהם קשים הם המדויקים למסלול חיים שלכם.

ופשוט אם א מתחברת לזה

תמירי את העצבות והכאב לתפילה.

תשתפי את השם שזה קשה לך שיקל מעלייך את העומס

ויתן לך נקודות אור

וכשתראי את הנקודות אור במסע הזה

פשוט תאחזי בהם !!!

ואל תחפשי אשמים

רק חמלה והכלה

ותכילי את עצמך שזה קשה

וביחד עם זה תחזיקי שאת יכולה ואת גבורה ואת צולחת את האתגר הזה !!!!

ותודה על התמיכה!

הטיפול הזוגי עשה פלאים ב"ה אלף פעם!!

מי שמרגישה שצריכה טיפול זוגי לא להסס ! ולא לגרד את התחתית כמונו.

לצערי, עדיין יש את הפן המשפטי. בע"ה יהיה משפט שבוע הבא. אבל אני כל כך חוששת.

חוששת שמי שצריך לשלם על המעשים שלו יצליח להתחמק.

תעזרו לי עם מילים מחזקות.

חברה שלי אמרה לי עברת דברים קשים.. ולבד. אז אין סיבה שלא תעברי גם את זה.

זה עזר לי, אבל העוול שנעשה לנו מאוד קשה לי להשלים איתו. עם רוע של אנשים.

ישועת ה' כהרף עין!

בעז"ה תראו ישועות גם בשאר התחומים, אבל הכי הכי חשוב שהשלום חוזר ביניכם!

מדהים לקרוא את ההודעה הראשונה ולראות מה זה להיט בתחתית ופתאום להרים את הראש מעל המים... כמה תקווה זה נותן.

בע''ה תראו ישועות . תתפללי הרבה על זה 

בסגנון הזה

טורבן בהדפס פרחוני

האלה הפשוטים של ה5₪.

עושה גולגול בשיער והכל נכנס לכובע.

מכוער אבל לא נורא, במילא בשחייה חצי ראש בפנים. 

היחידה..

מנסה לנרמל לך למרות שלא ממש עניתי לך על השאלה

ובחיים בכללי אני ממש משקיעה בלהראות טוב, וזה חשוב לי. פשוט נראה לי שבברכה כובע ים זה בסדר, וזה לא נח לשחות עם משהו אחר.

יש לי כיסוי ראש לברכה כמו מטפחת עם מצחיה, אבל לא נח לשחות איתו, החכתי עם זה לים ולמסלול מים. זה נראה טוב יותר מכובע ים.

כולן נראות אותו דבר הם כובע ים

זה באמת די מכוער

אבל בשביל זה אנחנו בברכה ולא בחתונה

לא רואה סיבה להיות באי נוחות בגלל מראה בברכה

ראיתי רק שהיא כתבה שבימים הקרובים יהיה את זה באתר, לא יודעת מתי בדיוק, שווה לעקוב

אני שוחה בבריכה בלי מטפחת, הכי נוח 

לבטיחות כדי שאם חס וחלילה מתהפכים או טובעים

כל השערות שיעופו על הפנים לא ייגרמו לנזק יותר גדול (כי המשקל שלהן יהיה יותר בגלל המים המצטברים)

וגם תברואתית / בריאותית כדי שלא ייתלשו שערות שייצטברו ואז זה משפיע על הסרקולציה של המים.

וכל העולם ואשתו אז אני שמה מטפחת פשוטה בלי בובו וכו'.

אם זה שחיה רק לנשים מבוגרות, אז אני מסוגלת לשחות בלי כסרש אבל מיד לצאת לשים משהו עליי.

כן כובע ים זה כיעור עולם 😅

שמתחתיה כובע ים

קושרת חזק

זה לא מחמיא.. אבל זה לא משהו חריג בבריכה.

אם סתם נכנסת עם הקטנים אז נשארת עם מטפחת נחמדה שנוחה לי.

זה לא חתונה..

ואני ביומיום אוהבת להראות טוב. גם בחופשת לידה עם בגדים ומטפחת מסודרת יפה ועגילים.. אבל בבריכה סטנדרט של בריכה.

עם כובע ים או כיסוי ראש ייעודי זה מזעזע

ומשתדלת לא להרטיב לא עכשיו צלילה

ממליצה לכתוב מייל ל simfi.help@gmail.com

יש לה חוברת עם הרבה המלצות מה אפשר לשים לב כדי לא להחמיר את המצב וגם לנשות מקצוע שיכולות לעזור.

בנוסף יש מישהי שאפשר לעשות דרכה ביטוח רפואה משלימה

משלמים 30 בחודש

ואחרי 3 חודשים מקבלים החזר של 130 לטיפולי רפואה משלימה

קוראים לה שירה והטלפון שלה 055-6881602

והיא גם בכללי בתחומי פנסיה, פרישה, חיסכון וביטוח, ככה כתוב אצלה בחתימה..

לא מישהי שהיא מראה מוקדם כל כך שיודעת....

אני הוצאתי אבל רק חודשיים וחצי אחרונים

זה היה פשוט נוראי

יצאתי לשמירה בערך בשבוע הזה

הבן שלי התחיל לינוק בגיל חודשיים.

עד אז קיבל בקבוקים.

אבל שאבתי כמויות יותר גדולות.

לא יודעת אם תצליחי, אבל את יכולה לנסות.

להחזיר את כמות החלב - זה משהו אפשרי. את צודקת שיניקה ישירה מעודדת את ייצור החלב הרבה הרבה יותר בהשוואה לשאיבה.

אבל יש נקודה נוספת, האם הוא יסכים לנסות לינוק. יניקה זו פעולה מאומצת, לא דומה לשתיה מבקבוק. והוא כבר כמעט חודשיים לא יונק בכלל? זה כבר מאתגר יותר.

מה שאני מכירה, בגיל כזה אפשר עם צינורית (כדי שהוא יקבל יותר חלב תוך כדי היניקה), ואולי אפשר עם פטמת סיליקון שיותר מזכירה מגע של בקבוק.

אני חושבת שאם את על זה, זה חייב להיות בליווי יועצת מקצועית, אחרת זה סתם עלול להיות תסכול לשניכם.

אולי כדאי לך להתקשר לליגת לה לצ'ה, יש להם מתנדבות מקצועיות מאוד. אני מניחה שהן יודעות באיזה גיל זה עדיין רלוונטי להחזיר הנקה ובאיזה גיל כבר אין טעם לנסות.

ולגבי הצינורית - שמעתי עליה הרבה סיפורי זוועה.

לא יודעת אם יש בכלל מה לנסות כרגע כשיש לי כל כך מעט חלב.

היועצת השניה שהייתי אצלה (שהייתה יותר מוצלחת מהראשונה בעיניי) אמרה לי לשאוב 6 פעמים ביום כדי להגביר תפוקה, ואז נראה לגבי חזרה להנקה. אז במשך שבועיים זה מה שעשיתי (ועדיין עושה), אבל זה לא ממש שינה את הכמויות שאני שואבת.

כשפגשתי אותה שוב אחרי שבועיים אמרה לי שאם זה לא עזר אחרי שבועיים היא לא בטוחה בכלל שנצליח להעלות תפוקה. הערכתי את הכנות, אבל זה היה ממש קשה לשמוע.

אני לא בישראל, אז לא יכולה להתקשר לליגת לה לצ'ה.

להנקה, לא?

ולו בגלל שהנקה הרבה יותר קלה לתפעול מאשר שאיבה.

אבל ממש קשה לי להאמין בזה. חד משמעית הורמונים של ייצור החלב מושפעים יותר מיניקה מאשר שאיבה. זה ידוע.

למה סיפורי זוועה על הצינורית? לא שמעתי כאלו... זה דבר פשוט, מכני, פשוט נועד להכניס לפה של התינוק חלב למרות שהיניקה מוציאה מעט.

אז אני עשיתי את זה בעבר, בגלל שנולד פג קיבל בקבוקים עד גיל חמישה חודשים (חלב שאוב)

ובגיל חמישה חודשים התחלתי להניק בהתחלה עם פטמת סיליקון ואחר כך הנקה ישירות.

לא יודעת אם עניתי כי חלב היה לי והתזונה שלו התבססה על חלב שאוב בלבד.

התחלת להניק רק עם פטמת סיליקון? בלי הצינורית?

עם פטמת סיליקון הוא התחבר מיד וינק מצוין ממש אפילו שהיה רגיל רק לבקבוקים,

במשך חודש הנקתי כך ואז עברתי להנקה רגילה. הוא ינק מלא עד גיל שנה!

(שזה לא יאמן לפג שבוע שלושים)

לי לאחר חמישה חודשי שאיבות, וכשהתחלתי להניק התפוקה עלתה פלאים, אז נראה שכן יש לך סיכוי

להניק עם צינורית האכלה כך שהוא כן מקבל אוכל וגם מעודד ייצור חלב ממך, עד שהגוף שלך יקבל את האותות לייצור חלב שוב וגם תאכלי ותשתי דברים שמעודדים ייצור חלב תול כדי

שווה לפחות לנסות במיוחד אם עדיין יש לך חלב

אין לי ניסיון עם החזרת הנקה, זה הכל מקריאה והמלצות ששומעים מיועצות, אבל להבנתי הבאמת מוגבלת צריך לדאוג להצמיד אותו כשהוא נינוח ולא רעב. שזה יהיה זמן איכות/ משחק שלך איתו, ולא כשהוא לא רגוע וצריך משהו במיידי. לא להגיע למצב שהוא מתוסכל מה'פעילות' הזו כדי שהוא ימשיך לשתף פעולה.

מתגובות של אחרות נראה שפטמת סיליקון תאפשר מעבר יותר חלק מהבקבוק ליניקה. ולא הסברת למה צינורית כל כך מרתיעה אותך, על פניו נשמע לי גם כן שלב ביניים שימנע תסכול ויעודד את הפעולה הרצויה ויאפשר בעזרת ה' בהמשך הנקה בלעדית (הלואי).

בהצלחה, ואם זה לא מסתדר תנסי להימנע מלהאשים את עצמך. את עושה השתדלות גדולה, אם לא נפתח הפתח זה כבר לא שלך ותסמכי על השותף השלישי שהוא דואג לתינוק שלך ממש בדיוק כמו שטוב בשבילו ❤️

לתת לו לינוק כשהוא לא מדי רעב כי זה רק יגביר את התסכול והחוויה של ההנקה תחרט כשלילית.

כשהוא ממש רעב הוא זקוק באופן מיידי לאוכל באופן הרגיל. תנסי בזמנים שרגוע ואולי מעט רעב

המון המון הצלחה!!!

לא של שילב אבל אותו רעיון. קניתי גם יד 2.

היא לא בגובה המיטה, קצת יותר נמוכה.

כן נח להוציא להנקה בלילה ולהחזיר.

לי זה היה טוב כי זה לא ביחד עם שלי. היא לא ישנה איתי.

מצד שני היא נגישה לי ממש.

יש כאלה שלא אוהבות את זה שזה לא באפס גובה עם המיטה שלך.

בגדול חמוד. סבבה. לא מושלם.

אבל עכשיו כבר אין לנו עריסה בכלל, כי הישנה נשברה. ואני מתלבטת אם לא כדאי לי כבר עריסה מתחברת.

מצד שני עריסה רגילה תעלה פחות מהסכום שרוצים על העריסה המתחברת (600 ש"ח).

ב 500 שח הייתה חדשה ממש

היא הייתה מצויינת ++++ בשבילי. לא הנקתי אבל.

נצמד לי למיטה בדיוק , היא קלה כך שיכלתי להוציא לסלון כשהיה צריך

אהבתי אותה ממש ממש, שימש אותי 2 ילדים , אחד עד גיל כמעט שנה והשנייה עד 9 חודשים בערך

אני ממליצה ממש, לא יודעת אבל להשוות למתחברת של חברה אחרת

זה. במיוחד ששניהם הילדים שלך, והלב שלך לא יכול לבחור אוטומטית בילד הפגוע...

בכל אופן, הדרך להתמודד עם העלבות, לדעתי, היא לנרמל אותן, להוציא מהן את העוקץ.

אם המילה הפוגעת היא לא נכונה ("אתה טיפש!") אז אומרים לילד הפגוע, "אבל אתה לא טיפש, נכון? אז אין סיבה להיעלב ממשהו שלא קשור אליך..."

ואם, כמו במקרה שלכם, זה דווקא נכון, אז להפוך את העלבון לעובדה, משהו שהוא חלק מהחיים ובכלל לא מעליב. "כן, אתה שמן, נכון. וחמוד ומדהים ואיזה כיף שאני יכולה לחבק אותך ולהרגיש הרבה ממך!"

כי שמן הוא באמת עובדה, וזה לא משהו רע... (פעם זה אפילו היה משהו טוב יותר)

אצלנו העלבות כאלה גם קורות לא מעט, לצערי...

לאחרונה אחד הילדים (שלומד קללות מחבריו לכיתה למרבה הצער) התחיל לקרוא לאחים שלו "אוטיסט" בתיר עלבון.

לשמחתנו יש לנו בבית ילדה שהיא באמת אוטיסטית, כך שיכולנו להסביר לו שאוטיסט זו אבחנה עובדתית, וממש לא עלבון. אוטיסט אולי לא מבין דברים חברתיים שמסבירים לו, אבל בהחלט יכול להיות חכם מאוד ומתוק מאוד (מה שנכון לגמרי אצל הילדה שלנו).

כמובן, בזמן אמת שהיצרים חמים והמריבה מרקיעה שחקים קשה להסביר דברים הגיוניים כאלו, אבל בכל זאת כדאי לנסות, ולחזור על זה בזמנים רגועים...

מה שהילד האומר מרגיש

מה הילד השומע מרגיש

מה את מרגישה.

אני חושבת שכדאי להתחיל עם מה שאת מרגישה.

אם אין בעיה להיות שמן,

אז האמירה "אתה שמן" היא לא נוראית כמו שמצטייר.

זה כמו להגיד למישהו אתה זקן, אתה ג'ינג'י או כל פרט חיצוני אחר.

מציעה לחשוב (תנסי באמת לחשוב בראש פתוח)

מה ולמה זה גורם לך להתהפך מבפנים.

חמישה סימני קריאה לדעתי מעידים על מתח שמתרחש אצלך ואולי כדאי לטפל קודם בזה.

כי ברגע שאת תהיי היציבה יהיה הרבה יותר קל לרתום את שניהם לפתרון.

אם את כ"כ כאובה מהאמירה הזו, אז יהיה קשה גם להגיב נכון, וגם לא לגרום להם ללחוץ על הנקודה הזאת כל פעם שהם זקוקים להתייחסות שלך.

כשילד אומר לאחיו אתה טיפש, אתה מפגר, זה מפריע לך באותה מידה?

אם לא, אז למה?

אחד הכלים שמלמדים בגישת שפר וזה טריק נחמד, זה להשתמש בדימוי התחפושת.

מה הכוונה?

הבן שלך באמת אוהב את אחיו ולא רוצה לפגוע בו.

אז למה הוא אומר מילה פוגעת? כי הוא נכנס לדמות/ תפקיד.

תחשבי אם הבן שלך מתחפש לאריה ושואג כמו אריה, זה מבהיל אותך? לא. למה? כי את יודעת שזה תחפושת.

את יודעת שזה לא אריה, ולכן לא נבהלת מהשאגה.

אותו דבר כשילד מעליב את אחיו, הוא נכנס לדמות, אם היה מדובר בהצגת סוף שנה עם תחפושות והכל והיה לבן שלך טקטס להגיד, היית מתייחסת לאמירה כפי שהיא? כנראה שלא.

אז אותו דבר כאן.

זה לא הילד, זה הסיטואציה (שצריך להבין למה הוא בחר בה אבל זה כבר שלב אחר)

קודם כל להבין שזה לא הוא, וככה לחזק את היציבות שלך.

בנוסף, מה רע בלהיות שמן? מדובר בתיאור גוף ותו לא.

כמובן יש פה גם את הנושא של הילד האומר והילד השומע שצריך לנתח ולהבין איך לגרום לחיזוק חיובי לכל אחד מהם, אבל בכוונה אני חושבת שהשלב הראשון הוא לטפל במה שאת מרגישה סביב הנושא ולא באיך שהם מתנהלים.

עבר עריכה על ידי טלפון אדום בתאריך י' בתמוז תשפ"ה 13:21

כן הענין הזה מפריע לי...

אני מרגישה כלפיו אותו הדבר כמו כל שאר האחים

וכן, אני רואה אותו שונה מאחיו

וגם ביחס לרב החברה

\מבינה את המשמעות של זה.. והקושי שיש לו סביב זה

חוץ מהתמודדות יום יומית בנושאים כמו

התאמת ביגוד... התמודדות עם שוני בחברה, ןגם סוג של קושי פיזי בפעילות גופנית

כואב לי שנוסף לזה גם התמודדות בתוך חברה על הנושא

ואני יודעת שזה קיים... וזה נושא שאני לא אוכל כל הזמן לרפד לו

וזו תהיה התמודדות

אבל כואב לי שזה מגיע גם מהאחים.. בבית שלו...

תמיד חשבתי שזה קו אדום...

ולבסוף.. מבינה למה חתרת... כן... כואב לי שהוא נראה ככה

זה לא היה מאז ומתמיד 

ויקח לי זמן להתרגל אולי...

ואני עדיין בסוג של הסתגלות לנושא

אני חושבת שאני משתדלת כמה שיותר לא להציף ולהבליט את זה

בטח לא כלפיו

נדמה לי שהוא גם מרגיש שאני מקבלת אותו כמו שהוא...

האם כשאני ארגיש יותר משוחררת בענין אני אוכל להתיחחס בשוויון נפש למול העלבות מאחים? או כל התיחסות בחברה?

זו שאלה שלא בטוח שאצליח לעמוד בזה.. ואם יש שיטות אשמח לשמוע מה הכיוון

הילד האומר לדעתי החברה גם מדרבנת אותו... וזה סוג של  מרגיע ועצוב ביחד

"מרגיע" אם אפשר לךקרוא לזה כך.. זה דחיפה מהחברה וזה לא באמת מגיע מכוונה רעה כלפיו

עצוב כי פגיעה בחברה מבחינתי הרבה יותר משפילה...

והילד הפגוע והשומע ... ילד מאוד מרגיש

וכן עצוב לי עליו

תרגישי מסוגלות להתמודד עם ההובלה של הנושא בבית,

עם ההובלה של הילד האומר כלפי אמירות לאחרים

ותרגישי מסוגלות להקנות כלים לילד השומע להערות מהסביבה.

אני חושבת שאי אפשר לעשות פה קיצורי דרך ולנסות ללמוד איך להוביל את הסיטואציה כשאת לא באמת שלמה איתה.

ושלא תטעי, אני מבינה אותך מאוד מאוד.

אני גם התמודדתי עם חריגות חברתית עם הבת שלי (סביב נושא הגמגום)

ומה שאני אומרת לך נשען במידה רבה על הכלים שקיבלתי בהדרכה ובטיפול בה.

אז ממש לא כותבת ממקום שופט, כותבת ממקום שמבינה לגמרי את התחושות שלך, ודווקא מהמקום הזה אני כותבת שלדעתי אין מנוס אלא קודם לפתור את זה בינך לבין עצמך ורק אח"כ לעבור לשלב של איך אני משפיעה על האווירה בבית סביב הנושא.

מציעה להתחבר לקבוצת תמיכה כלשהי (אני קיבלתי את המענה בקבוצת פייסבוק מדהימה)

במשך חודשיים אולי רק קראתי ובכיתי, בכיתי וקראתי, ועם הזמן למדתי לקבל השראה מאמהות שעברו את זה לפני, וזה מאוד עודד אותי לראות את התהליך השלמה שהם עברו, ואיך הילדים שלהם עם ביטחון עצמי מדברים חופשי והכל, זה היה לגמרי תהליך.

גם בעזרת הקבוצה, גם בעזרת המטפלת וגם בסוף ההבנה שיש "צרות גדולות יותר" ושהיא יכולה להיות חיים מלאים וטובים ושהגמגום הוא אמנם גזירת גורל, אבל החוסר ביטחון וההימנעות היא לא גזירת גורל ותלויה במידה רבה במה אני חושבת ואיך אני מקבלת את הגמגום עצמו.

זה הדברים שעזרו לי, כל אחת צריכה לחפש את הדברים שעוזרים לה (לי למשל אין משפחה לתמיכה, אבל אם יש לך משפחה תומכת, או בעל שמבין את מה שאת עוברת, לגמרי תוכלי להיעזר גם בזה)

אבל מה שחשוב זה להגיע להשלמה וביטחון אמיתי. אין דבר כזה לנסות לא להציף כלפיו. כמה שננסה, בסוף הילדים קולטים אותנו יותר מדי טוב. כל מטפלת וכל מדריכת הורים תגיד את זה. חוץ מזה שמאוד קשה להעלות קומה ולתמוך בילד לאורך זמן בהתמודדות עם החריגות, כשאנחנו בעצמנו לא לגמרי שם.

כשאת תרגישי יותר משוחררת, לא תתייחסי שוויון נפש כשיקראו לו "שמן", אבל תוכלי לטפל בזה כמו שהוא קורא לו "מפגר" או סתם מחפש להקניט.

כלומר תוכלי להוביל פה תהליך כשאת יציבה, לא כשאת בעצמך מושפעת מהאמירה עצמה.

זה כמו שתנסי להרגיע ילדים מבוהלים כשאת בעצמך מבוהלת, או כשאת בעצמך לא מבוהלת.

בכל מקרה תצטרכי לטפל בבהלה, אני לא אומרת שתוכלי להתעלם מהמתרחש, אבל את מבינה שאי אפשר להרגיע ילד מבוהל כשאת בעצמך מבוהלת, ואי אפשר ללמד ילד איך לא להיפגע כשאת בעצמך פגועה בשבילו.

זה כמו שילד ג'ינג'י שלך יבוא ויספר לך שהחברים לועגים לו, יש הבדל ביכולת שלך לחזק אותו בין אם הג'ינג'יות זו נקודה רגישה אצלך, לבין שבשבילך באמת באמת אין שום משמעות לצבע שיער.

כלומר לא הייתי קוראת לזה שוויון נפש, כמו שהייתי קוראת לזה יותר אסופה.

בכל אופן חיבוק גדול, זה באמת לא פשוט להתמודד כשפוגעים בילדים שלנו.

🤗

ילדים.

אני יום אחד ישבתי והראיתי לילדים את כף היד שלי

הראיתי להם איך כל אצבע שונה מהשניה

אבל לכל אצבע יש תפקיד

אחת עוזרת בכתיבה, אחת בלעדיה אי אפשר לפתוח דלת

אחת טוב למרוח איתה פלסטלינה ועוד ועוד

וכשאצבע אחת יוצאת משימוש- זה כל כך מגביל.

ולהגיד לזרת למה את לא מורחת טוב כמו האצבע זה לא רלוונטי וגם לא יכול להעליב אותה

כי היא פשוט לא בנויה לזה, יש לה תפקיד אחר.

ואז אמרנו, הנה בבית שלנו

כל אחד נראה אחרת

וכמה ילדים מתמודדים עם שוני מסוים

אבל לכל אחד תפקיד אחר

וכולם באותה כף יד....

אי אפשר בלי אצבע אחת.

ואי אפשר לעשות תפקיד של אחר.

ולילד אחד קשה בחשבון, לילדה השניה קשה בחברה, אחד לא רואה טוב, אחד לא שומע טוב

כולם במשפחה אחת אוהבת.

ואז ציירנו את היד וכל אחד כתב לשני כל מיני דברים טובים שיש בו.

זה עשה אווירה טובה, נתן קצת פתיחות לדבר על מה אני טובה ובמה קשה לי וכו'....

בחינוך של ההורים שלי- יכלנו לריב הרבה ביננו, כולל מכות וכאלה וזרמו איתנו בנחת

אבל לרדת על נקודה אמיתית ופוגעת באח- זה היה קו אדום שבחיים לא עוברים. ילד שפגע באח בנקודה באמת רגישה חטף עונש כזה רציני שהוציא לו את החשק לשנתיים הבאות לפחות.

ברור שאנחנו בשאיפה להיות מכילים ואוהבים כלפי הילדים אבל בעיני גם טוב שיש גבול חד משמעי שהילד יודע שהוא באמת חמור ושם לא עוברים, וזה באמת מחזיק...

(לא אומרת על כל דבר, אבל פגיעה כזאת נכנסת בעיני לקטגוריה שאפשר להגדיר כגבול אדום אם בעיניכם זה ככה)

יש הבדל בין להגיד למישהו יא טיפש אחד! שזה לא בסדר, אבל זה לא לרדת עליו באופן ספציפי על תכונה או נראות, זה רק כדי להביע כעס על האח.

אבל להגיד אתה שמן זה פוגע מאוד. זה יפה שנשים פה כותבות ששמן זה לא מילה רעה, זה עובדה וכו' וכו'... אבל בואי, נראה אותך שמנה שאומרים לה - יא שמנה. אין מעליב מזה!!

בעיני, קו אדום בוהק. הייתי מענישה בחומרה על ההעלבות האלה. והילדים שלי רבים בכמויות, כולל מכות ואני ממש לא מתרגשת מזה אבל זה פגיעה אישית זה לא עובר בגרון בכלל. 

וזה היופי בדיונים שמתפתחים.

אבל כשנשים כותבות כאן, לרוב זה מניסיון אישי, גם אם לא אחד לאחד, זה לפי רוח הדברים, אז אין צורך לזלזל- "נראה אותך"

אם זה מתואמת שרשמה במפורש התייחסות לאמירה לגבי אוטיסטים כשיש לה ילדה שאובחנה על הרצף,

ואם זה השיתוף שלי שמתייחס לגמגום (שמן הסתם לעגו לו, אחרת לא הייתי כותבת) ואני בטוחה שעוד תגובות מתבססות על ניסיון גם אם לא רשום במפורש מה הרקע ממנו התפתחה התובנה.

המשותף לאותם מקרים הוא ניסיון מעשי עם חריגות חברתית ואיך מתמודדים עם הערות או לעג מהסביבה לגביהם.

ככה שלא חייבים להיות שמנה כדי לגבש תובנה כיצד נכון יותר להתמודד עם הנושא.

זה לא היה בתור זלזול ''נראה אותך...'', זה היה באמת-נראה אותך (ולא התכוונתי אלייך או למישהי ספציפית, אלא לאישה שהיא באמת שמנה) נראה אותך, אישה יקרה שמנה,  איך תרגישי שאומרים לך יא שמנה. נכון שזו עובדה, אבל נרצה או לא נרצה, זה מעליב, כי מה לעשות אנחנו חיים במציאות ששמן זה לא דבר שאפשר להגיד אותו לאחרים.

בכל אופן, אני דברתי מניסיון אישי, גם אצלי יש מגמגם בבית (פעם דיברתי איתך על זה), ואח שלו החמוד ומתוק זלזל בו בעניין והסברתי לו במפורש בצורה מאוד תקיפה שאין דבר כזה בעולם. @מתואמת

 לא בהכרח ''עונש'', אבל זה דיבור תקיף מאוד וברור לילד להבדיל בין ''יוסי חמוד, אני לא מרשה להגיד את המילים האלה'' לבין "יוסי, תסתכל אליי, אתה לא מדבר ככה! נקודה. ''

בקיצור, איך שתגיבי כשתשמעי את הילד שלך אומר מילים גסות, זה לא חייב להיות עונש, זה דיבור נוקשה וברור שהילד מבין שזה לא יתקבל אצלך בעולם. 

(אף שזה לא תמיד עוזר, מהניסיון שלי...)

בד בבד עם נרמול ה"קללה" מול הילד הפגוע... (לא להמעיט בערך הפגיעה שהוא חש! כן לשים את הביטוי במקום המתאים לו, כדי לשדר לו חוזק וביטחון עצמי.)

בעיניי באמת נכון, לפי רמת הילד וגילו, לא לסכם את זה ב- לא לדבר ככה, אלא לרדת לשורש העניין, שהוא - אנחנו לא יורדים על תכונות אופי/ תכונות חיצוניות של האחר

שיתפתי פה לא מזמן שיש לי צלקת גדולה מגיל קטן. היה ילד אחד רע שכל הזמן היה יורד עליי בבית הספר. כנל על בעיה אורטופדית שלי, מצד האחים.  ואחים שלי היו שמנים. בקיצור, יש לי נסיון עשיר עם הדברים האלה.

לסתום לילד את הפה לא יעזור. צריך באמת לדבר על זה. לכל אחד יש דברים שבולטים אצלו יותר. באופי או בחיצוניות. אנחנו לא נשתמש בהם ככלי לניגוח. חד משמעית.

בד בבד, גם אי אפשר להתעלם ולדעתי גם לא נכון. אצלנו בבית בכל אופן לא התעלמו. עובדה, יש לי צלקת. עובדה,יש לי בעיה אורטופדית. עובדה, אחים שלי שמנים. עובדה. זה בסדר לשים דברים על השולחן שממילא רואים אותם. זה מכניס פרופורציות, מנרמל, ומלמד את הילד שהוא טוב בדיוק כמו שהוא. בין בדברים שניתנים לשינוי, בין בדברים שלא.

ששמן זה באמת משהו רע... וגם אם זה באמת לא משהו שאנחנו רוצים להיות בעצמנו, אנחנו לא רוצים שזה יהפוך למשהו שלילי בעיני הילדים. לדעתי זה הרבה יותר מנציח את הפגיעה שהילד ה"שמן" חווה...

כמובן, זה לא אומר שמותר לפגוע ולהעליב ולעבור לסדר היום על פגיעה באח! אבל התגובה צריכה להיות במינון מתאים כדי לא להפוך את הפגיעה למשהו חמור מדי...

איך שאני רואה את זה - זה אומר שבשום אופן לא יורדים על מישהו על דבר שבאמת מתאר אותו, ובאמת שאין לו בו שום שליטה.

בצורה דומה גם הייתי מגיבה אם ילד היה יורד על אח שלו בכינוי גנאי בסגנון של עיוות השם שלו באופן פוגע (למשל 'אהרון עכברון' לצורך העניין). זה לא אומר שזה רע להיות 'אהרון'. זה פשוט אומר שלא שייך לצחוק או להעליב ילד על בסיס השם שלו, שלא הוא בחר וזה לא משהו שתלוי בו.

וגם פה - להעליב ילד על בסיס משהו שבאמת לא תלוי בו (ומן הסתם הוא גם נקודה רגישה אצלו, כי זה העולם שלנו לצערנו), זה משהו שצריך להיות ברור שהוא מחוץ לתחום. לא כי זה רע להיות שמן, אלא כי זה לא שייך להפוך את זה לעלבון.

(לא חושבת שהייתי נוקטת בעונש. כי אני באופן כללי לא בעד עונשים שלא קשורים למעשה. אבל כן חושבת שצריך על זה תגובה תקיפה יותר מאשר ילד שאומר על אח שלו 'חצוף' או 'מעצבן' וכדו').

אם מתייחסים לעובדה שהילד מלא/שמנמן כעובדה - זה פחות יהפוך לעלבון

הייתי פועלת ב2 מישורים

1. מול הילד עצמו - שמן זו מילת תואר כמו יפה. זה שהפכנו אותה לגנאי לא אומר שהקונוטציה חייבת להיות שלילית.

2. מול הילדים האחרים - גבול ברור שלא משתמשים בזה כעלבון. שוב, זו מילת תואר. לא גנאי.

והכי חשוב - לחזק את המקום שלך ושל הילד מול זה. אפשר לנסות לטפל בזה אם הוא רוצה וקשה לו. אבל זה לא אומר כלום מעבר לעובדה שהוא במשקל יותר גבוה מהשאר, ושכל אחד בורך בתארים אחרים

חסר טאקט/ פוגעני זו תכונה מולדת שמתפתחת

אנשים בוגרים פוגעניים / חסרי מודעות היו פעם ילדים כאלה

לפעמים יש לילד תכונות חזקות של חוסר טאקט/ מודעות וזה קורה בתדירות גבוהה

השפעה הורית יכולה למתן את התכונה הזו (אבל תמיד היא תשאר ברקע)

אני פועלת מ2 כיוונים:

1. מתערבת ועוצרת מיד את השיח הפוגעני

2. מסבירה לפוגע שזה פוגע ומציעה חלופות אם צריך

האח הפוגע במקרה הזה הוא בכלל לא חסר טאקט...

ואם אני אדייק הוא בדיוק להפך

הוא  מודע לזה שזה היה פוגע

ולדעתי זה קורה רק ליד חברה שרוצה אולי "להרשים"...

כשהאח בכה היה נראה שכואב לו

ומבחינתי זה קו אדום רק לא יודעת איך לטפל בזה..

יש חוסר מודעות/ טאקט בפגיעה

גם אם המעשה נעשה במתכוון

החוסר קיים בתקשורת ובהתנהלות חברתית תקינה

להרשים אחרים זו סיבה קלאסית לדיבור פוגעני

גם אצל מבוגרים

לילד יש זמן וצ'אנס להשתפר ולסגל התנהלות אחרת (אצל מבוגרים זה לרוב אבוד)

בעיניי הטיפול המומלץ הוא עצירת הפגיעה בכל פעם שהיא מתרחשת + הסבר לפוגע על מהות הפגיעה 

קודם כל, אם ההתייחסות היא כמה פעמים כתגובה לאירוע, יכולה להיווצר התניה אצל הילד האומר, שזו דרך לקבל התייחסות מההורה.

בנוסף, מה המסר לילד שנאמרו עליו הדברים, שלהיות שמן זה רע?

בנוסף, הרבה פעמים כשעוצרים את הפגיעה כשהיא מתרחשת לידינו בלי לתת מענה משמעותי יותר, הפגיעה תתרחש כשאנחנו לא נמצאים שם לעצור אותה. לפני כן הצעת להציע חלופות לפוגע. אני חושבת שזו נקודה לשים עליה דגש.

בנוסף, אצל רוב המשפחות השגרה מתנהלת תחת עומס. אני יודעת שאצלך לא, אבל אם אני משליכה את הרעיון על סביבה שהיא פחות סטרילית, אז הרבה פעמים התגובה של ההורה תהיה כזו של איבוד שליטה (רגשי) בסיטואציה במקום להוביל אותה בצורה מאוזנת ושקולה.

מניחה שאפשר לתת מענה לחסרונות שהעליתי,

בכל מקרה אני מעדיפה לפתור דברים כאלו בדרך של "להקדים תרופה למכה"

ולא כהתייחסות בזמן אמת. (למעט הפעם הראשונה שהיא לא צפויה)

גם בגלל שההורה והילדים יותר בקשב ונכונות לקבל, וגם כי אפשר לתת מענה יותר לעומק.

(בדוגמה הזו, אם ילד אומר משהו כדי להרשים את החבר, סביר להניח שכל עוד החבר נמצא שם, הוא פחות יהיה בנכונות לשמוע ולקבל)

אם הורה מתייחס לילד רק כדי להפסיק פגיעה

שמן זה לא רע

לומר שמן כדי להעליב- זה רע

העצירה לא במקום ההסבר שיבוא אחריה אלא בנוסף

אכן יותר קשה לפתור בעיות כשיש עומס

בוודאי שאני מקדימה תרופה למכה

אבל

מסתבר שהרבה פעמים זה לא מספיק יעיל וצריך שוב הכוונה בזמן אמת

אולי לא הבנתי אותך נכון.

בכל אופן לגבי הנושא של התייחסות לילד, הרבה פעמים ילדים מנסים לקבל תשומת לב מההורים בזמנים פחות נוחים, כגון שההורה נח או משוחח בטלפון או עסוק במשהו (לבשל לשבת למשל) ככל שהילד קטן קשה לו לדחות סיפוקים אבל גם לילדים יותר גדולים זה יכול לקרות.

ולפעמים כשילד לא מסוגל להתאפק הוא "משתמש" בקלף שמקפיץ את ההורה כדי לקבל התייחסות מיידית, כמובן באופן לא מודע.

זה קורה בעיקר כשאין מענה משמעותי יותר, אלא רק כתגובה כל פעם לאירוע.

למשל אם ילד בן שנתיים מטפס על השולחן, וההתייחסות לאירוע תהיה רק בפעמים שהוא מטפס,

מה שיקרה זה שכשלא מוצא חן בעיניו שאמא לא מתייחסת אליו כאן ועכשיו הדרך שלו להסיט את תשומת הלב אליו, תהיה בדרך של לטפס על השולחן.

בגיל גדול זה פחות רלוונטי

ילדים פונים ישירות להורה ולא פוגעים במישהו כדי לקבל תשומת לב

בגיל 8-9 עדיין קשה לשלוט בזה.

ייתכן שילד יודע לבקש שהוא צריך את ההורה לפני שהוא עושה דברים לא הגיוניים,

אבל אם הוא מקבל סירוב פעם או פעמיים וקשה לו להתמודד, הוא עדיין יעשה את הדבר הלא הגיוני.

יכול להיות שהפתרון העדיף הוא להיות בקשב ולאמוד בדיוק רב יותר את יכולת האיפוק של הילד, אבל לא תמיד זה אפשרי.

וזה ממש נפוץ שילדים בגיל הזה עוד דורשים תשומת לב בדרך שלילית לדוגמה בכי, מכות או העלבת אח, ולא בצורה בוגרת והגיונית יותר.

פחות מכירה את הסיטואציות הללו

בכל מקרה

פחות משנה מה הסיבה

אלא דפוס ההתנהגות

ילד שבוחר לפגוע שוב ושוב יש לו קשיי מודעות הבנה ויישום בנושא

'תכונות מולדות'.

הוא ילד, וילדים נוטים לדבר בלי מחשבה, בטח כשהם רוצים להרשים את הסביבה.

כמובן, לא צריך לאפשר את זה, כדי שלא יתרגל לנהוג כך גם עכשיו וגם בעתיד, אבל גם לא צריך לתייג אותו כ"רע".

ואני מצטרפת גם למה שכתבה @אמאשוני שמרגישים שאת בעצמך נפגעת ממה שהאח הפוגע אמר,  ויכול להיות שכשתצליחי לעשות עבודה מול עצמך ולהבין שאין כאן פגיעה, גם הילד הפוגע וגם הילד הפגוע לא יעשו מזה עניין ולא ימשיכו בקו הזה...

אלא להיות מודעים לקושי של הפוגע להתנהל כראוי

להבין שהוא צריך הכוונה ולמידה

בן ה5 שלי במודעות ורגישות גבוהה לאחרים

הוא כמעט ולא צריך הכוונה בנושא

זה משהו מולד

לעומת ילד אחר שצריך הכוונה רבה

גם אצלו זה משהו מולד

אם מודעים להבדלים בין ילדים

זה עוזר להבין אותם ולכוון אותם יותר טוב

בין לתייג מישהו שאכן צריך להיות בזהירות ובמקצועיות

לבין

להיות מודעים לקשיים רק כדי לתת להם מענה

יש איזשהו פחד להביט לקשיים בעיניים ולהבין שהם שם ולא ילכו לשום מקום

ולהתייחס לנטייה של הילד כפי שהיא באה לידי ביטוי.

אם יש ילד שהוא פחות רגיש לסביבה, אפשר לעבוד על פיתוח רגישות. זה לא משנה אם זה מולד או לא, מה שחשוב זה המשפט בסוף:

"אם מודעים להבדלים בין הילדים, זה עוזר להבין אותם ולכוון אותם יותר טוב"

אני מסכימה שיש ילדים שיותר קשה להם להבין פגיעות של אחרים, מילדים אחרים ואפשר לעבוד על זה.

שלכם בכללי בארוחות ערב, יש מלא הצעות:

פנקייקים,

טוסטים

ירקות חתוכים עם קרקרים וגבינה

קרונפלקס וחלב

לחם פרוס וממרחים

חב קרונפלקס, קרטון חלב וכוסות וכפות חדפ..

מושלם!

חשבתי בהתחלה הגנש (אם ככה מאייתים 🙈) לא הבנתי למה היא יוצאת להגנת יישובים חחח

ביצים קשות

נקניקיות וציפס

ולדאוג שהילדים ישבו בספסל כשהם אוכלים ואחכ ינקו פנים וידיים כדי שילדים אלרגים יוכלו לשחק בבטחה וגם שסתם הגן שעשועים לא יהיה מטונף🙏

כל הכריכים שהציעו לדעתי זה הכי טוב

ביצים קשות אפשר להביא גם אם לא הספקתי לקלך ולחתוך בבית, ולא מחייב לחם למי שלא רוצה.

פסטה אצלי אוכלים כמו חטיף מהקופסא כשזה בלי רוטב, אפשר להביא על זה קוטג' או גבינה לבנה בגביע שעדיין סגור וירקות נשמע לי מספיק בגילאים הללו.

כמובן טונה, גבינות, חמאת בוטנים טבעית ולחם להכנה במקום, לגוון בין פיתה/לחמניות/לחם פרוס.

האמת שהלך שבת אחת בטטה שהיתה אפונה בקוביות, אבל גם בטטה או תפו"א שרופים שלם אפשר להביא ולדעתי לא יפריע לילדים שזה קר.

מבחינתי גם פירות משתלב כחלק מארחות ערב, במיוחד תפוח עץ משביע בעיני

תהנו

או חביתה מוכנה בכלי..

טונה בקופסת שימורים (שנה שעברה חברה שלי לימדה את הילדים איך עושים טונה מעושנת 😵‍💫)

תירס/תירס גמדי/זיתים

פיתות

גבינה

אפשר ללכת על קונספט אחר של פסטה שהכנת לפני שיצאת וקערות חדפ..

את כתבת כבר ירקות וסכין..

כמובן לא חייבים הכל

עכשיו נשאר רק לבצע 😵‍💫

אללייי

החופש הגדולללל

שקולים קצת בתנור

עם ביצים קשות ליד

ציפס שהכנתי בתנור-לשים בקופסא

לק"י

ולהקפיד לנקות את הידיים.

בוטנים/ במבה זה באמת יותר בעייתי.

שמה בקופסא ירקות חתוכים

לחם מטוגן

אצלי אהבו גבינה אז הייתי שמה בקופסא קטנה ומביאה להם לאכול בצלחת חד"פ בגינה או מורחת הלחם

פיתה עם חביתה (בלחם זה יכול ליפול ובגינה זה לכלוכים..)

ביצים קשות

פיצות ביתיות

פיתות זעתר

מביאה נייר סופג ומגבונים לנקות ידיים

איך אהבתי את זה שאוכלים בגינה ואז נשארים בכיף וחוזרים ישר למקלחת ולישון 

לא יודעת את המחיר המדוייק אבל חושבת שיחסית זול, חמוד ונעים ממש. והיישוב דתי

יש שם חדרים מעץ. לא יודעת כמה זה צימר מבחינת ההרגשה, ולא יודעת כמה זה עולה.

היינו שם מזמן. זה בתוך מתחם של קמפינג. אז אולי קצת רועש...

ובשביל זה את צריכה רופא משפחה.

אם זה מגרנות- אז זה באמת בעיה בהריון.

חיבוק

תני לגף את הזמן להחלים

תנוחי כמה שיותר

תשתי מלא.

בעז"ה שתחלימי במהרה ותחזרי לכוחות שלך המשך

כל הריון יש לי 3 פעמים לפחות שאני מושבתת ליום- יומיים.

מה עוזר לי? 

אקמול צינון- אבל אסור בהריון. אז רק אם המצב ממש ממש חמור.

לשתות חם ובקבוק חם על המצח- אבל חובה מאוורר גם, כי אני נהיית שלולית.

ולנוח... תכלס, רק חושך ושקט. שזה לא ממש אפשרי עם ילדים.

אבל כשזה קורה אני מזעיקה את בעלי ונותנת לו לתפקד על מלא.

(אני יכולה להתגבר ולעשות דברים בבית, אבל זה גורם לכך שיכאב לי שבוע. אז מראש אני משחררת)

@דבורית כתבה פה פעם על לשתות כורכום כי זה אנטי דלקתי. לא היה לי אומץ לנסות

רפואה שלמה!!

כל הריון יש לי שלוש או ארבע פעמים. כל פעם מושבתת לשבוע 

סיוט!!!!

אני לוקחת בכל פעם אנטיביוטיקה, לא מכירה טיפול אחר.

בשגרה, לא בהריון אני לוקחת כדור שמיועד בכלל ללחץ דם

כחלק מהתופעות לוואי שלו הוא מטפל בזה

לא זוכרת את שם הכדור

אם רלוונטי לך, אבדוק באתר

עשיתי דיקור ועוד מלא דברים

והיתה הטבה

אז לא יודעת בוודאות שזה היה זה.. אבל אולי שווה ניסיון 

אבל שוב, עשיתי עוד המון דברים

אדים חמים עם מלח ושמנים אתריים

עיסויים לסינוסים

מי מלח באף..

את עדיין עם זה 🥺?

כותבת ובוכה

לא עוזר שום דבר, לקחתי אנטיביוטיקה, עשיתי פעמיים דיקור.

ממש ממש ממש כואב לי. כאילו מישהו לוחץ לי על המצח ולא עוזב, לא מצליחה לתפקד.

יש לך קשר איתה שהוא רק טלפוני? או שאתן נפגשות גם?

אם את זו שיוצרת קשר, אפשר להתקשר בשביל לשאול מה איתה וזהו. לא חייב שיחה ארוכה. אם אתן גםנפגשות, אפשר לשאול אם היא צריכה עזרה במשו ולקפוץ אליה אם מתאים לה, או לשאול אותה אם מתאים לה לצאת להתאוורר

לא תמיד זה עוזר אבל

לפעמים צריך פשוט לתת ספייס, ואפשר לחזק בהודעות של - חושבת עלייך/ מתפללת עלייך וכו. ולתת פתח להמשך הקשר כשהיא תרגיש שהיא מסוגלת

את באמת חברה מקסימה❤️

בס"ד

זאת שאלה גדולה האמת,

כי זה מאד עדין ורגיש.

אני חושבת שבמקרים כאלה התפקיד שלנו הוא לתת הרגשה שאנחנו כתובת, למקרה שהיא תרגיש פעם צורך לפנות דווקא אלינו - תוך כדי שאנחנו מכבדות את הצורך בפרטיות שלה.

בסוף יש לך אינטואיציה ואת תדעי לנחש הכי טוב מה עשוי לעשות לה טוב ומה לא.

אם היא מתפקדת בעבודה, לפחות באחוז נכבד מהזמן, יכול מאד להיות שהעבודה היא בשבילה מקום שבו היא מצליחה לשמור על החלקים הבריאים שבה. יכול להיות מצב שבו בבית היא קורסת ונופלת עמוק אבל בעבודה היא מצליחה להחזיק את זה. ולכן, אולי, פחות בא לה לדבר על זה ולהכניס את זה במקום שהיא דווקא בריאה או בריאה יחסית. אם כן, אולי להישאר עניינית (ונחמדה כמובן) סביב הנושאים המשותפים שלכם בעבודה יעשה לה טוב.

להתפלל עליה.

להאמין בכוחות שלה לצאת מזה בע"ה (גם אם את לא אומרת לה על זה כלום. אני מאמינה שהשדר משפיע לטובה).

אם את מרגישה שזה מתאים, אולי אפשר פה ושם להביע תמיכה וחברות. "הכנתי עוגה לשבת, הנה הפס הזה בשבילך 🫶🏼". או אולי בחופשים / חגים וכו' כשלא מתראות, לשלוח הודעה פתוחה ולא מחייבת תגובה, כמו "חג שמח, מקווה שסוכות / הקיץ / ההכנות לפסח עובר עלייך בטוב, חושבת עלייך 🫶🏼".

לפעמים תומכים מרחוק במשך הרבה מאד זמן במשהו וזה מרגיש קצת סתם ולא הרבה מצידנו. אבל למעשה זה כן נותן הרבה כוח לצד השני. ויש גם מצבים שיום אחד היא תרגיש, בזכות כל התמיכה העדינה הזאת, שהיא יכולה להיפתח או להעזר קצת יותר. גם אם באופן חד פעמי, ביום שהיא פשוט תצטרך חיבוק או מילה טובה, והיא תדע שסיכוי טוב שאצלך היא תוכל למצוא את זה.

לפני כמה שבועות ערכתי פוסט שכתבתי לגבי מה לעשות כשמישהי משתפת אותנו שהיא מתמודדת עם דיכאון. אולי יתן לך כיוונים נוספים לקרוא אותו:

עשי ואל תעשי: איך להגיב למשהי שמשתפת שהיא מתמודדת עם דיכאון – כי נפלתי קמתי

בהצלחה רבה יקרה 🫶🏼

בהצלחה רבה!!

להתעניין ולהביע אמפתיה אבל אל תפתחי ציפיות

כי השינוי צריך להתחיל מרצונה בלבד

לא חושבת שיש איך לעזור במקרה כזה חוץ מלהמשיך להקשיב לה גם.. לשתיקות!

השתיקות נותנות לה הרגשה שלמרות שהיא לא מדברת בשלב הזה לפחות היא לא מרגישה בדידות וניכור מהסובבים אותה ושאת מכילה את הרגעים האלה וזה בסדר מבחינתך זה חלק מהתהליך עם שלה

צריך הרבה סבלנות והרבה מוטיבציה סביב מקרים שכאלה בסוף ה'אהבה תחפץ' הרצון שלה יתעורר וכמובן להתפלל עליה

חוזר אצלי בהריונות...

אין לי סלנות לדבר עם אנשים בטח לא על זה

אבל

כן עושה לי טוב

לצחוק משטויות

שמתיחסים לחלק הבריא שלי

פשוט כמו שדברתם פעם

וגילויי יחס קטנים

הסביבה שלי לא מודעת. בכלל. חוץ מבעלי וחברה טובה אחת.

אבל כשגיסה ששומעת שאני בהריון שולחת ארוחה זה מאדמחמם לב.

גםעל ההריון אין לי כח לדבר. זה מורכב לי. אני אדבר על זה עם המטפלת שלי או עם חברה מממש ממש ממש טובה. כשיתאים לי.

תמשיכי לתקשר על הא ועל דא ואם מתאים להציע מפגש אפילו להתעקש קצת- זה יכול להיות ממש בריאות בשבילי הלצאת.

אבל, ממקום מכבד. לא חומל. אני לא מספרת כי אני חוששתשיתיחסו אלי שונהוזה עלכך מקטין ומחליש.

המקום של לדון לזכות. שאוךי יש לי סיבה שלא הצעתי עזרה.

אמא שלי היתה אצלי לפני כמה זמן והזדעזעהממצב הבית.

מה אגיד לה? שהיא לא יודעת כלום. אף פעם. פשוט תדוני לזכות.

שבעלי עושה המון אבל הוא גם אב סמי יחידי וגם תומך באשה במצב לאפשוט

ואין לנו אפשרות כלכלית לעזרה...

אז לא לרחם. פשוט להיות...

היה לי ממש נוח.

הריון שני ניסיתי שוב עם הכרית הריוןן והיה לי זוועה

שמתי כרית בגב ברגליים בעורף ואיכשהו העברתי את הלילה חחח

יש לי כרית שהזמנתי מאתר שקוראים לו 'מילה' או משהו דומה, אנסה לחפש קישור

בצורת האות ח, ממש מפנקת ונוחה

אני איתה כבר הריון שני

מוסיפה שהגיע לי המשלוח ממש מהר עד הבית, תוך יומיים

אני ממש בהתלבטות. כל כך לא בא לי לצאת

ומצפה לי יום מטורף מחר

והיא תגיד לך לאן ללכת.

תרגישי טוב! ♥️

שלא תצטרכי לטייל ממיון למיון.

רק בריאות!

אחר כך יולדות.

אבל יתכן שמשתנה מבית חולים לבית חולים.

בהצלחה!!!! 

ולגבי יום מטורף מחר- לא חושבת שמותר לך לעשות משהו במצבך, חוץ מלשכבבבב (בעיקר בגלל ההיסטוריה כעת ההתכווציות- זה ממש לא צחוק)

אבל הבוקר הופיע מעט בתדירות נמוכה יותר...

ביטלתי כמה פגישות תוהה אם ללכת להיבדק כי עכשיו מרגישה יחסית סבבה

זה כן נוכח אבל לא ברמה של הלילה

ואני שונאת בדיקות פנימיות זו הבעיה ,🤦

מוניטור לא תמיד מראה צירים בשבועות מוקדמים

אני ילדתי בלי צירים במוניטור בשבוע 26

כן בדיקת אורך צוואר (שבה גם רואים אם יש חלילה פתיחה)