פורום הריון ולידה (עמוד 131)

ואפשר לבטל את ההודעות המתפרצות.

אפשר לבטל

אבל לא הצלחתי להוריד את זה.

ביוטיוב ראיתי כמה ביצועים של זמרים מפורסמים לכאורה ששרים (כאילו) את המילים האלה (מנגינות אחרות). תחפשי "בדקות הקרובות".

לק"י

בטח אם עייפים ממש.

אתמול בלילה הייתה לנו התראה כמעט בכיתי מבהלה 🤣🤣🤣🤣

עכשיו זה מצחיק אבל באמת שנבהלתי עד דמעות

לק"י

ולבעלי יש התראה רגילה. בלילה זה בטוח מעיר אותנו. שלי אני לא בטוחה.

אפשר צלצול בסגנון של שעון מעורר, אבל לזכור שזה התרעה ולא סתם שעון😅

AUDIO-2026-03-04-22-50-14.mp3

AUDIO-2026-03-05-13-40-25 (1).mp3

גם מגרד נורא כל הגוף בברררר....

זילרגי לפני השנה עוזר פלאים

זולגת מכל פינה אפשרית בגוף....

יש משהו במרשם שהיה לי ממש מעולה שכחתי את השם שלו וזה היה בהנקה....

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

אולי להתקין נדנדה

בימבות מכל מיני סוגים.

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.

אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.

אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים

שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.

לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅

השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.

האם יש קשר לאופי, או לגבולות

אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.

בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.

ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

מה הכוונה תנועה ליניארית?

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.

אז זה בהחלט מענין

נוזלים באזניים אין לו

הוא מדבר מדי טוב בשביל זה

לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).

אז זה כיוון אחד לבדוק.

ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.

ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)

זה שנה פחות מהבן שלך.

אבל יצאתי מפה במסקנה לחזור לרופא אחר, לבדיקה יסודית והתיעצות

אבל נראה לי שעדיין אפשר כבר בגיל הזה לקבל ריפוי בעיסוק. מה עושים תינוקות עם טונוס שרירים גבוה או נמוך, למשל? (והאמת שעם הקטנה שלי גם כמעט קיבלנו ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל שנה. בסוף ההחלטה הייתה שהיא צריכה רק פיזיותרפיה)

ריפוי בעיסוק זה בהתפתחות הילד, ובוודאות אפשר להתחיל תהליך בהתפתחות הילד כבר בינקות (מניסיון של פיזיותרפיה ושל קלינאות תקשורת).

שואלת בזהירות: בלי המלטונין הוא לא ישן בכלל?

ממה שאת כותבת זה מעט שינה .

צריך לבדוק האם ההורמון הזה "משגע" אותו ומייצר אולי תופעה הפוכה?

לפעמים אנשים רגישים לחומרים כימיים, גם כאלו שצריכים לעזור. צריך לוודא התאמה (למשל ילדים שלוקחים ריטלין, לפעמים זה משגע אותם או מרדים אותם עד שמוצאים את התרופה המדויקת והחנון המתאים).

בנוסף הייתי פונה לרפואה משלימה במקביל לרפואה הרגילה  אם יש לך קצת זמן. מוח אחד או פרחי באך יכולים לחולל פלאים

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

אני מניחה שזה שלא יישן גם משפיע עליו

אבל בשש וחצי הגדולים נולכים לישון ורשמית 'משכיבה' גם אותו אבל הוא קם שוב ושוב..

עיסוי, לגלגל בשמיכה, שמיכה כבדה

לו את המלטונין? לכאורה זה צריך רופא בשביל זה, לא?

כי זה נשמע חריג ביחס לשעות שינה של ילדים אחרים בגילו ולכן גם סביב זה אולי שווה לחזור להתייעץ עם מי שבהנחייתו קיבלתם את המלטונין. 

לא מנסה להקטין מהשובבות או מהקושי שלכם.

אבל - ניסיתם הדרכת הורים?

היינו במצב כמו שאת מתארת בעבר (יכולה לפרט יותר בפרטי. קצת חוששת מאאוטינג) ודיברנו עם יועצת שינה מעולה, נדמה לי שהיא גם מדריכת הורים. היא אמרה שלדעתה ספציפית הבעיה בלילות היא לא בשינה אלא בגבולות שלנו ונתנה כמה עצות פרקטיות - והבעיה נפתרה.

זה לא יפתור את כל השובבות אבל קודם כל אולי הוא ישן קצת יותר ואולי גם תקבלו עצות למהלך היום

היו לי ילדים כאלה בעבודה, שלא משנה מה הם עשו (כולל מלטונין) הם לא היו ישנים, לא ביום ולא בלילה, מתעוררים מלא ופשוט כולם סבלו, נרדמים מאוחר, קמים מוקדם, לא ישנים יותר מחצי שעה ביום... ודווקא עבודה על סדר יום וויסות חושי לאורך היום ממש יכולים לעזור בזה.

סתם יועצת שינה פחות מתאים לדעתי, אבל מרפאה בעיסוק יכולה לעזור גם בזה.

אז ממש כדאי ללכת להתפתחות הילד, גם עו''סית של התפתחות הילד יכולה ממש להדריך אתכם בנושא 

במיוחד שהתחמקה כלומר שידעה מראש ולא אמרה... גמני הייתי מתעצבנת.

מבחינה מעשית- אם עכשיו היית חכי שתגיעי לשלב שתצטרכי עוד פגישה ואז תחליטי אם לחזור אליה או לא, אולי באמת לא תצטרכי.

חיבוק, ממש מרגיז.

בתחילת עמוד שתמרקר בסריקה מהירה מילים שהיא לא מכירה ותתרגם בצד מראש ואז תוך כדי קריאה היא תוכל לפנות לתרגום שיש לה בצד. לאט לאט היא תכיר יותר מילים.

אם היא לא מכירה איך המילים נשמעות - הגיה נכונה, כדאי לפני הקריאה, בזמן של חיפוש המילים לתרגום (באתר כמו מורפיקס) - להשמיע גם את המילה, כדי להתרגל איך הוגים

לתרגם שירים שאוהבת

ואז היא גם מכירה קצת את האופן שבו משבצים את המילה במשפט.

להחליף את הגדרות הפלאפון לאנגלית

לא לחפש מפוסטים באנגלית ברשתות חברתיות (אם יש בגילה) / חיפושי גוגל וכו. 

מומלץ מאוד. מזכיר 'עשר אצבעות' של חשבון אם את מכירה.

אצלנו ביה''ס עשה מינוי, לא יודעת כמה יעלה לך לשלם בפרטי. אולי יש להם גם אפשרות לניסיון בחינם.

יש אםליקציה בשם דולינגו. הבן שלי לומד דרך זה שחמט, אבל במקור זה ללימוד שפות.

לומדים בהדרגה, עם נקודות, יש כל מיני פרסים... 

זו אפליקציה ממש טובה, וחינמית.

אז זה להחזיק מעמד רק עוד קצת ובאמת זה לעבור את התקופה של ההתחלה 

אם זה בחילות ברמה של לקחת כדור אל תוותרי זה עוזר ממש!

ועם העייפות באמת אין לי עצה. רק עזרה מהסובבים כמה שניתן.

המון מזל טוב ובידיין מלאות

כמובן התופעה אקסטרה למניעה…

לא לקחתי אז לא יודעת

בכל מקרה, מקפיצה לך 

אולי אפשר בינתיים לקבל ליווי דרך הקופה/ טיפת חלב, רק בשביל להחזיק אותך עד שתהיה אפשרות לממן טיפול?

שולחת כוחות וחיבוקים מרחוק, המלחמה הזו והמציאות שהיא יוצרת משוגעות מספיק גם בלי להוסיף דיכאון אחרי לידה...💗💕💖💞

ונעימה מאוד

אני לא גרה שם ונוסעת במיוחד בשבילה

ממליצה ממש על ד"ר סיון לווינסון .

ממש נחמדה ורגועה ויש לה יחסית תורים

לדעתי התנהלות כזו צריך להדוף ולהתנגד לה

הרבה פעמים זה נובע ממרמור של הגבר מול עצמו וזה בכלל לא קשור אלייך, אבל עדיין התגובה לא משנה בעיניי

שולחת חיבוק♥️

האדם שהכי קרוב אליך

לא מעריך

אין לי עיצות אבל הלוואי שתצליחי תמיד להבין שהבעיה היא בו ולא בך בטוח

ואולי זה יצליח להשתנות מתישהו..

גם ככה לא קל להיות אמא ואישה, לפעמים זה מגיע עם המון רגשות אשמה, בנוסף על זה הבעל שמחזק את האשמה ולא רואה אותך בעין חומלת.

הוא צריך ניעור דחוף, ואת צריכה חיזוקים, כי בסוף גם אם את חזקה בעצמך, מילים של אנשים, בטח של הבעל, חודרות עמוק.

הייתי הולכת למטפלת אישית או זוגית.

אבל לא משאירה ככה את המצב.

בעיניי זוגיות זה דבר ראשון מקום להיות "לא מספיק" "לא הכי" טובים, לא הכי מושלמים ועדיין אהובים.

אם הוא דורך בדיוק על הנקודות האלה זה כואב ומצריך טיפול

ולא לתת לך להרגיש שאת אהובה ובסדר רק כשאת מספיק מושלמת מתפקדת באופן מושלם.

@המקורית @אפרסקה @אורוש3 @מיוחדותאינסופית @ממצולות @נעמי28 @מקרמה

תודה רבה לכן מכל הלב השבור שלי

שהייתי שוקלת ללכת לטיפול אישי שיחזק אותך בתגובה נכונה, ויחזק אותך באופן כללי

או בזום

דניאלה בן קימון, היא נראית צעירה אבל ממש מוצלחת!

בריאות פרטי?

ביטוח משלים של הקופה?

אם כן, הרבה פעמים יש רשימת ספקים שאפשר ללכת דרכם, בדרך כלל זול יותר מאשר טיפול פרטי לחלוטין (נגיד 100-130₪ לטיפול במקום כמה מאות)

אם לא, אפשר לבקש תור גם דרך הקופה, אבל זה באמת תורים ארוכים מאוד, ויש פחות אפשרות לבחור.

אבל אפשר אולי להיכנס לרשימת המתנה בקופה, ובינתיים להתחיל איזשהו תהליך ממוקד בפרטי. (להגיד מראש שזו הכוונה)

ואפילו לשקול אם שווה לעשות ביטוח משלים או פרטי בשביל זה, יכול להיות שזה יוצא יותר משתלם

יש לי ביטוח חצי משלים של הקופה אבל לרוב הוא לא כולל כלום בתוכו

ויש תקופת צינון אז אנסה לברר רק אשמח לדעת מה השם של זה כדי לבדוק מה הקופה מציעה

את?

בכל קופה זה אחרת

הכי טוב להתקשר למזכירות, להגיד שאת מחפשת טיפול פסיכולוגי / פסיכותרפיה / עובדת סוציאלית קלינית ולשאול מה האופציות שלך. תשאלי גם לגבי טיפול בקופה וגם לגבי אפשרות במסלול החזר

שולחת חיבוק.

אני בטוחה שאת אישה מהממת, משקיעה, מסורה.

כמה זה כואב ומתסכל להרגיש שמה שאת עושה מובן מאליו,

שכל מה שאת עושה לא מספיק טוב, לא בסדר, לא מספיק.

שהאיש שלצידך שאמור לראות לאהוב ולדאוג, לא מרגיש שם בכלל❤️❤️❤️

מתסכל וכואב ממש.

ממש ממש משמעותי שאת בתהליך מול עצמך בדבר הזה, כי מה שמשנה בסוף מציאות, גם מולו,

זה מה שמדייקים וממלאים מבפנים.

לא רק לדעת בראש או לשנן, אלא ללמוד להרגיש ולדעת בגוף

שאת טובה

ראויה

מספיקה

מדהימה

שאין כמוך בעולם

ובע"ה לקבל יחס שמשקף את זה.

הרבה כח. 

רוצה להגיד שעצם זה שנתת לזה מילים זה מרשים.

להבין שהשדר שאת כל הזמן מקבלת ממנו זה ''לא מספיקה'', לתת שם להרגשה הזאת, ההבנה הזאת היא לא פשוטה.

מצטרפת ומחזקת ללכת לטיפול, אישי או זוגי. נשמע לי שחייבים מישהו מקצועי שיראה וילווה וישים עין, כי עלולה להיות שם אלימות רגשית.

חיבוק♥️

@סיה @תהילה 3> גם לכן

המילים האלה חשובות לי ואני קוראת ומתחברת 

ולדאוג לעצמך

תעריכי את עצמך ותעשי מה שבכוחות שלך, תאמיני לי שלא יעריכו אותך פחות אם לא יותר

לא יעשו לך מצבה מזהב כמאמר הביטוי

לפי הכל ממש חשוב לפנות למישהו מקצועי שיסביר כי אני רק שמעתי על זה ויכולה להסביר מאד בכללי:

בעצם משרד הבריאות פתח לבדיקות גנטיות סל מאד רחב בשל מחלות (הרבה יותר ממה שבודקים בדור ישרים) כדי לדעת אם יש בעיה גנטית כלשהיא וכשיודעים שיש ניתן יש כל מיני דרכי טיםול בהתאם למחלות השונות- הכל תלוי בחומרת המחלה. אני מכירה כמה משפחות שרק אחרי כמה ילדים התגלו אצלן מחלות גנטיות נדירות וקשות. מה שהיה יכול להימנע עם בדיקות גנטיות.

בייעוץ גנטי מבררים את ההיסטוריה המשפחתית ובודקים אם יש מחלה ידועה או שקשורה למה שמצאו בעובר ושולחים לבדיקות רלוונטיות.

האם היועץ גנטי כבר קיבל תשובה מהמעבדה? לפחות חלקית?

אולי זה המטרה של הייעוץ שביקשו ממכם. שהיועץ ימסור לכם את התשובה וידריך אתכם הלאה. זה בדרך כלל מה שעושים בייעוץ גנטי.

בדיקות סקר גנטי בודקות מחלות רצסיביות שיכולות להופיע אם 2 ההורים נשאים של אותו גן פגום. זה לא קשור להיסטוריה משפחתית ( אלא אם כן יודעים על נשאות כלשהוא) כי המחלה מופיעה רק אם שני ההורים נשאים ויכול להיות שהנשאות כבר עוברת דורות במשפחה בלי שיודעים על כך

כמובן שאם מה שנמצא בעובר זה מחלה רצסיבית שלא נבדקתם אליה בדור ישרים גם לגבי זה היועץ גנטי ידריך אתכם

זה בדכ בבית חולים, היועץ שואל אותכם להיסטוריה משפחתית ולגבי ההריון הזה. )אם יש מחלות משפחתיות כדאי שתדעי מידע לגביהם..(

ובהתאם לזה ממליץ על בדיקות לכם/ מהדגימה.

זה בדכ רק שיחה.

בדכ יבקשו עוד טופסי 17/תשלום עבור הבדיקות...

בהצלחה רבה!

לא פשוט לגלות את זה ולעבור גרידה.

ייעוץ גנטי זה פגישה עם יועצת/ת גנטי,

במהלכה הוא שואל שאלות על העבר המשפחתי, ארצות מוצא, מחלות במשפחה וכו וכו.

לאחר הפגישה הוא משכלל את כל הנתונים + הנתונים של הדגימה, ושולח תשובה.

סקר גנטי זו בדיקת דם למציאת מחלות גנטיות שעלולות להיות לילדים של לזוג מסוים.

בעבר רק האישה היתה נבדקת, היום גם הבעל. (שוב, בדיקת דם פשוטה).

כל כמה זמן מכניסים עוד מחלות לתוך 'הסל' של הסידרה הזו, אז היא מתעדכנת כל הזמן.

בהצלחה ובשורות טובוץ!

אנחנו היינו בבלינסון והייתה לנו חוויה טובה, בעבר היינו שם, והיה פחות מוצלח.

לגבי דור ישרים, הם בודקים דברים מסויימים ויש הרבה יותר תסמונות שלא בודקים, יש גם עוד המון תסמונות לא מכירים.

יועצת גנטית תשאל אתכם הרבה שאלות וסיכוי סביר שאם עשיתם דור ישרים תמליץ על בדיקות גנטיות נוספות.

וכנראה שאם שלחו דגימה יסבירו לכם מה התוצאה ומה המשמעות להריונות נוספים.

חיבוק חזק וגדול, קשה ממש

מוזמנת לשאול עוד פה או בפרטי

עשיתי לא מזמן סקר גנטי בקופה וזו בדיקת דם גם לי וגם לבעלי ושואלים כל מיני שאלות על ההסטוריה המשפחתית מבחינת מחלות.

בנוסף הבנתי שיש יעוץ גנטי, שלא עשיתי אבל אמרו לי שאם ארצה לעשות, כדאי להגיע מוכנים עם מידע על מחלות שיש במשפחה המורחבת (כולל סבא וסבתא, דודים, בני דודים ואחיינים משני הצדדים), לא מספיק ידע כללי שיש קושי, אלא ממש שם האבחנה (עדיף עם מסמך רפואי) וגם אם עשו ברור גנטי סביב זה. זה מה שהסבירו לנו, מקווה שכתבתי מדויק.

בהצלחה רבה!

מבינה שביעוץ גנטי שאנחנו מוזמנים אליו נשאל על ארצות מוצא שלנו )אין חצאים ורבעים שנינו עם אותה ארץ מכל הצדדים..( ועל רקע של מחלות ונאים גנטיים במשפחה..

לא סיפרנו כמעט לאף אחד על ההריון והגרידה, איך אני אמורה לברר על קשיים גנטיים במשפחה? היה לבעלי דודה שהיה לה בן שנפטר לפני המון שנים ואמרו שזה בגלל שלא עשו דור ישרים.. אין לי איך לברר מה בדיוק היה שם.. לנסות לבדוק בכל זאת?

איזה עוד מידע כדאי לברר מראש?

ייעוץ גנטי זה חלק מתהליך של בדיקה גנטית. כי זה לא תמיד בדיקה עם תוצאה חד משמעית שאת יכולה לקבל ככה סתם. זו בדיקה קצת יותר מורכבת, ולפעמים יש גם אפשרויות שונות לבדיקה שאת צריכה לבחור (לפעמים חלק ממומן וחלק לא וצריך להחליט אם לשלם יותר כדי לקבל תמונה יותר מלאה).

אז השלב הראשון לפני הבדיקה הגנטית זה הייעוץ, בו היועץ מקבל רקע על המשפחה, וגם מסביר לכם על תהליך הבדיקה, מה האפשרויות שלכם, וכו'.

ובהמשך גם מקבלים את התוצאות עם שיחה שמסבירה את המשמעויות של מה שהתקבל, ולפעמים אז בוחרים אם להרחיב יותר את הבדיקה וכו'.

לגבי הרקע המשפחתי - מה שאת יודעת ויכול לספר זה טוב. מה שאת יכולה לברר בצורה שתהיה נעימה ולא קשה מידי עבורך - אולי כן כדאי לברר. אבל אם לא שייך מבחינתך לשאול - אז לא. הייעוץ לא תלוי בזה. תגידי את מה שאת יודעת.

אם בהמשך בעקבות התוצאות של הבדיקה יגידו לכם שזה כן חשוב יותר להבין את הרקע המשפחתי, אז תשקלו שוב אם כן לפנות ולשאול. לרוב זה לא באמת ישנה, לדעתי.

(כותבת מקצת היכרות וקצת ניסיון, אבל לא מקצועית בתחום אז יכול להיות שאני לא לגמרי מדייקת...)

מתסכל ממש ,  

יש לה הרבה שיניים

ביסקוויט ובמהלך אוכלת מצויין

הכי עבד לי שיישבו עלי כשאני אוכלת ואז הם כבר מבקשים.. וגם יש דברים שהם רוצים להרגי שגדולים אז רוצים להחזיק בעצמם...

ועוד דבר, לספר סיפור תוך כדי שאת מאכילה, רק ככה עובד לי עם הסרבנים לאכול כמות נורמלית של עוף נגיד וזה...

1. יש ילדים שהמעבר למוצר לוקח להם יותר זמן, וככה הם, וצריך סבלנות... מניסיון לא עוזר להלחיץ, פשוט בקצב שלהם

2. אני בשלב הזה לפעמים נתתי וופל

(קדימה עגבניות עלי)

רציתי לעודד את האכילה של מוצק, אפילו אם זה משהו מתוק

להוריד לחץ... הילדים מרגישים את זה אפילו שנראה לנו שמה הם מבינים ויכולים בצורה לא מודעת להפוך את זה ל"דווקא"...

הכי טוב

לתת לה לאכול מהאוכל שלכם בזמן שאתם אוכלים.

ארוחה זה משהו חברתי הרבה יותר משזה משהו קיומי.

פשוט להניח לפניה קצת מכל דבר. לא חייבים חתיכות קטנות. אפשר גם גדולות והיא תיקח ביסים.

חשוב לא לתת משחקים בזמן האוכל או לנסות לשכנע אותה לאכול... ממש הכי פשוט רק לשים אותה איתכם כשאתם אוכלים ותמשיכו את האוכל שלכם כרגעל עם שיחה, צחוקים.. כל דבר. העיקר זה שהיא מצטרפת לארוחה של גדולים כשווה בין שווים.

מעבר לזה- אם זה עדיין ממשיך (או אפשר במקביל) לקבוע תור למרפאת אכילה לתינוקות (כן יש דבר כזה... ) בשביל לשלול משהו גופני שמונע ממנה להתקדם (אגב אתם מקפידים על מתן ברזל? עשיתם ספירת דם של גיל שנה?). וגם בשביל לקבל עוד חיזוק והדרכה. אבל בגדול מה שכתבתי אלו העקרונות שמלמדים שם. לשחרר ולתת אמון שהיא תאכל.

אהה ועוד משהו.

תציעי לה גם דברים שומניים לאכול- להוסיף שקדייה, שמן זית בנדיבות, חלווה, אבוקדו,  גלידה....  כדי שמה שנכנס- לפחות יוסיף לה קצת קלוריות.

אגב הרעיון שמישהי כתבה על ופל מעולה- שתלמד להחזיק ולקחת ככה...

זה מה שמבאס אותי שאוכל קשה לדחוס לה

היא פגית וקטנטונת 

הייתי בטוחה שיש לה הפרעת אכילה, כי בסקוויט וופל הייתה אוכלת טוב, אבל אוכל מוצק לא ידעה לאכול כנל עוף, בשר דגים. הלכנו לאבחון אצל קלינאית שמתמחה בהפרעת אכילה והיא אמרה חד משמעית שזה על רקע רגשי, אמרה לי תשחררי ,תביאי לה תמל, טחון בתור ארוחה אבל תמשיכי להציע לה אוכל רגיל, זה היה בסביבות גיל שנה וחצי

היום היא בת שנתיים וחודשיים ואוכלת כמעט הכל, בררנית ממש אבל סביר סהכ.

פשוט שיחררתי, לא התייחסתי לזה , רוצה מטרנה? קחי. רוצה מרק טחון? קחי אבל בין לבין נתתי הכל ובעיקר שיחקה עם זה. היום המצב יותר טוב אם כי לא ילדה רגילה. עדיין לוקחת בקבוק מטרנה כמה פעמים ביום ולא מפריע לי, יןדעת.שזה סוגר לי פינה איפשהוא שהיא אוכלת משהו

אז מהניסיון שלי פשוט תעזבי,היא רואה אותך לחוצה ועושה בדווקא הם ממש מרגישים אותנו.

היא גם עדיין קטנה ופגית כמו שציינת. גם הבת שלי פגית...

מאתגר אותי מאוד המחשבה שיכול להיות שתשאר בררנית  (זה בהחלט נראה ככה)

אבל כמו שאת אומרת משתדלת לשחרר אין ברירה חבל לי על אוכל שנזרק ועל זה שמפחדת שלא מקבלת את כל מה שצריכה

אבל את אומרת שזה עוד משתפר אז בהחלט מנחם

תודה יקרה!!

אחד הדברים שהכי מלחיץ הורים זה מה הילד שלהם יאכל, אבל דווקא בגלל העוצמה הרגשית של החששות כדאי למסות כמה שיותר להניח ולא להילחץ, לא להפוך את זה למוקד של מאבק.

ואני אומרת את זה באמא לתינוקת שבגיל 9 חודשים שקלה קצת יותר מ5 קילו, מבינה לגמרי את הלחץ

היא תהיה בסדר. אל תדאגי.

גם אני הייתי פגית ולא אכלתי הרבה ותראי איזה מאמי יצאתי

יותר חשוב לפתח אצלה הקשבה לגוף מאשר האבסה ולהרוס לה את מנגנון הרעב והשובע..

לטווח רחוק אני מדברת כמובן.

תסמכי עליה שהיא יודעת מה הכמויות הנכונות לגוף שלה. היא יודעת מתי רעבה ומתי שבעה.

את מצידך תמשיכי להציע לה מאכלים מגוונים שאתם אוכלים (יחד איתה בארוחה). בהתחלה היא תזרוק. לאט לאט היא תתעניין רק לטעום ושוב תזרוק.. ויום אחד היא תאהב את חלקם.

תוסיפי במאכלים שאוכלת קלוריות מזינות (שקדיה, חמאת בוטנים, שמן זית וכו)

ובע"ה יהיה בסדר

נשמעת חמודה חכמה ומתוקה

שרוצה להיות עצמאית

תני לה להיות, והיא תשחרר מהלופ שנכנסה אליו בטעות

תודה רבה! האמת גם אני נולדתי פגית (פחות מקילו)

ועשיתי את המוות עם אוכל , וגם אני גדלתי מפגית לפרגית חחח , למרות שעדיין מוניטורים קטנה ורזה אבל בריאה ב"ה וזה הכי מרגיע אותי מרגישה שעוברת איתה תיקון מחדש לילדה הקטנה שבי

אולי בגלל זה כל כך קשה לי הסיטואציה?

אבל בסוף זה עובר. לחתונה לא תביאי לה גרבר...

לנסות להציע שוב ושוב אוכל, בסוף זה יגיע. בעיקר להושיב אותה לידך או אפילו עליך שאת אוכלת , ואם יש אחים שהם אוכלים ולהציע לה, גם אם היא בעיקר נוגעת ומורחת זה חשוב לתהליך

ואם זה מעודד הקטנה שלי נכנסה למעון בגיל שנה יונקת מלא ולמדה לאכול אוכל רגיל ישר, בעז"ה יגיע גם אצלכם

מקווה לשיפור ,היא כבר במעון כולם אוכלים רגיל היא היחידה ככה

לאט לאט

אותך בפרטי על הקורס של ליאורה?

אין לי המלצה לפלטפורמה ספציפית, אבל אפשר לחפש תכנים שלו.

מזהירה מראש שהוא מדבר באופן טבעי על הרבה תופעות שנפוצות יותר אצל מתבגרים חילונים, אבל יש הרבה מה ללמוד.

לעקירת הרגלים רעים ולימוד הרגלים טובים

(למרות שאני בלמידה תמידית של התפתחות אישית בהרבה נושאים

אין לי כמעט על מה להמליץ כי אני לוקחת מכל מקום

מלמידה בעבודה

מתכנים אקראיים ברשת

מסיטואציות עם אנשים

ועוד

הדברים שמלווים אותי לאורך כל השנים

זה דווקא לא תוכן

אלא למידה אישית

התבוננות עצמית על סיטואציות שהיו> למידה מטעויות> תכנון לשיפור עתידי> יישום והתמדה

כי בעצם שום תוכן לא עושה עבודה

אלא רק נותן מידע

והוא הופך משמעותי רק בלמידה עצמית אמיתית)

על פסיכולוגיה חיובית, ולא במובן של "תחשוב טוב יהיה טוב.."

שמעתי כמה פרקים ורוצה להמשיך.

יש לה הרבה דברים מעניינים שפותחים מחשבה ומגבירים מודעות.

ולמה היא חושבת שהוא טוב

כי באינטרנט יש רק מידע שיווקי וזה לא עושה סדר בראש

בית מדרש בינה יתירה.

לא התנסיתי באופן אישי בקורס הזה, אבל מכירה את יעל יצחקי ואת השיעורים שלה, והם מהממים.

נרטה לי שכם לסיוון רהב מאיר יש קורס בזום לבנות מצווה.

ממש אבל

האמת תלוי בכם

אמרת שיעשה לך טוב להתארח אז זה שיקול

אבל מה זה ??

הקטע הוא שלוקח לי זמן לעכל ולעבד שיחות

רק אחרי כמה שעות אני קולטת וואלה מה אנחנו פראיירים מה נסגר

אם טוב לך להתארח ואת יכולה להרשות לעצמך את הסכום - תסעי

בסוף תחשבי מה את כן מקבלת מזה שאת נוסעת

לא פייר, לא סבבה, הזוי אפילו - אבל תדאגי לעצמך 

כואב ברמות לשמוע שמעיפים נוכחות של אח אחר (ולא משנה מה הסיבה גם אם היא הכי מוצדקת).

אני במקומך לא הייתי משלמת על דירה, מעדיפה להשקיע את הכסף הזה כדי לעשות לי חג נחמד יותר בבית.

יכול להיות שזה מה שחמותך הבינה, שבכל מקרה לא תשנו אצלה ולכן הציעה לאח אחר?

ואולי פשוט לומר לה שאת מבולבלת ולשאול מה קורה? 

זה לא פעם ראשונה ולא אחרונה שאת מרגישה מופלת לרעה מול משפחה אחרת של בעלך.

האם התחושה הקשה (והצודקת) הזאת מקדמת אותך?

כנראה שלא.

כשאנחנו מזהים שנעשה לנו עוול סביר לפעול לתקן את העוול.

אבל כשאי אפשר לתקן, לא יעזור לכאוב את זה.

לכן השאלה היא לא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה כשאפשר לקבל בחינם

אלא האם לגיטימי לשלם סכום גבוה בשביל להתארח בליל הסדר (כי אין אפשרות להתארח בחינם בכל מקרה)

בתור אחת שכמעט תמיד תעדיף בית,

דווקא ליל הסדר יש בזה משהו מאוד מקל להתארח אז אולי כן שווה את ההוצאה.

אבל לא מבינה מה הקטע🤔

וכן ברור שיש מלא מלא יתרונות. למשל שכבר שנים אני לא מתארחת אצל אף אחד 

אף אחד לא אומר באמת מה הוא חושב ואז נוצרים מצבים אבסורדיים כאלה שכל צד מרגיש שנדפק וסותם בשביל הצד השני.

יכול להיות שחמותך חושבת שיהיה לכם יותר נוח להתארח בדירה נפרדת או שהיא חוששת שמשהו בבית שלה לא יהיה לך נוח.

קשה לדעת מה הסיבה.

בכל מקרה בגלל שזה חד פעמי הייתי סותמת.

אגב פעם בר"ה שכרנו דירה בעיר של חמותי בשכונה אחרת.

רצינו לעשות איתם 2 סעודות, עם אח אחר עוד סעודה, וסעודה נוספת לבד. ככה היה לנו יחסית המון חופשיות, ולא לגמרי חג לבד.

חמותי חשבה שאנחנו עושים סעודה לבד כי לא נעים לנו ובעלי לא הצליח לעמוד בלחץ ועשינו שם יותר מדי ארוחות לטעמי ויש מצב שזאת פעם אחרונה שהיינו שם אם אני לא טועה.

ואולי אם היא הייתה מכבדת את ההחלטה היינו עושים את זה הרבה כי באמת היה איזון מצויין ולכולם היה יותר טוב.

מה שאני באה להגיד זה שיש כאלה שאוהבים להתארח בתוך הבית של ההורים, ויש כאלה שמעדיפים בבית נפרד.

ולפעמים כשמציעים אחת מהאפשרויות האלו מתכוונים להיטיב ולא להרע.

אולי חמותך לא יודעת שאת מעדיפה את זה, או נלחצת מהאפשרות שתישנו אצלה ולא תהיה לכם פינה משלכם לאורך כל החג.

אולי היא נלחצת ממשהו אחר וככה טוב לה.

לפעמים צריך לקבל מרחב בחירה של האחר בלי לנסות להבין את המניעים שלו.

סה"כ לארח לליל הסדר זה המון טרחה, חבל להתמקד בסידור הלינה.

אם את מעדיפה את זה על פני ליל הסדר בבית, תתפנקי מזה שאת לא צריכה לבשל

ויכולה להכשיר מטבח ברגע האחרון.

תראי את הצדדים הנוחים את יכולה לישון עם פיגמה ומבחינת כסרש יותר בחופשיות

את יכולה לתת לילדים לאכול מה שאתם רגילים בלי שיפתחו עליכם עיניים.

את יכולה לצאת לסיבוב עם בעלך בלי לתת דין וחשבון.

אם חנוק לך מדי בצהריים יש לך פינה להיות בה.

יש מלא יתרונות, תחשבי עליהם.

בהצלחה ❤️

מאד יעזור לכאוב את זה.

לא להתווכח עם זה, לא להלחם בזה, לא להלחם בעצמך על זה

פשוט לכאוב את הכאב

עד הסוף

עד לבכי טוב משחרר

זה מאד יעזור.

נשמע ממש ממש לא נעים שיש העדפות בין ילדים

אבל נשמע לי גם (ובאמת סליחה אם זאת לא הסיטואציה). שאת מצד אחד נהנת בקרבתם ורוצה שיארחו אתכם. ומצד שני כל הזמן מרגישה מחדש שהם לא שמחים בכם או מעדיפים אחרים על פניכם או שיש בכלל הרבה חוסר נעימות שלך שם.

אבל מה שמפתיע אותי זה שכאילו יש בך צד שכל פעם מופתע/מתאכזב מזה מחדש...

וזה לא ככ ברור לי.

מרגיש לי שכדאי לך לטובתך לעשות סדר בלב ובראש שלך מה קורה שם.

אני מבינה שהחיים מורכבים ומערכות יחסים יכולות להיות מורכבות. אבל לטובת הנפש שלי, הייתי רוצה לעשות סדר אחת ולתמיד מה באמת קורה לי שם ומהם מערכות היחסים. כדי לא לשבור את הלב כל פעם מחדש וכדי להנות ממה שכן יש.

האם סהכ הם אוהבים אותכם ורוצים גם בחברתכם?

אני מדברת רק על ההורים. שאר האחים ןהגיסים זה אירוע אחר.

האם באמת אתם נטל עליהם? אם כן, במה? בהכל? או רק הנוכחות של הרבה ילדים שמסתובבים?

אולי הבישולים?

אולי הזמנים בין הארוחות?

אולי השינה?

אם באמת את חושבת שחמותך אוהבת אתכם. ויש קושי עם הנוכחות שלכם- זה אירןע אחד.

ואז באירוע כזה אני אישית הייתי מקלילה הכללללללל

באמת

לשלם כמה שצריך

להפסיק להסתכל מה קורה אצל הגיסים והאחים האחרים

לשחררררררר

כי העיקר שאני יודעת שהיא בסוף באמת שמחה בי ובילדים ואוהבת לראות אותנו וזה משמח אותה.

זה הכל.

וכמובן בהנחה שזה גם משמח אתכם לפגוש אותה. אבל בלי תנאים. אי אפשר בעיני להתארח במורכבות שיש לכם וכל הזמן להסתכל מה אחרים מקבלים ומה אנחנו לא.... זה פשוט שובר את הלב כל פעם מחדש. ומעצבן ברמות. ומכעיס. ופשוט לא עושה טוב לאף אחד...... הרי גם ככה את לא תשני אותה. אז נותר לך רק לשנות את עצמך ולשמוח בזה שאתם מתארחים אצל חמות שאת אוהבת ושהיא אוהבת אתכם (למרות הכל).

אבל אם באמת את חושבת שבאופן כללי הנטל מכם הוא כל כך משמעותי עבורה עד שהיא רק נימוסית אליכם ומזמינה מנימוס אבל באמת לא הייתה רוצה שתבואו (שוב, גם בתנאים שהם פחות טובים- לישון בדירה אחרת למשל)- אז עם כל הצער והכאב. הייתי מפנימה את זה סופית ומפסיקה לצפות שיזמינו. מפסיקה לצפות לקשר קרוב. מפסיקה ליזום הגעות שלכם. זהו זה.

אי אפשר לחיות בעיני עם ההתנדנדות הזאת של אוהבים אותי אבל לא מכבדים אותי, מזמינים אותי, אבל לא רוצים שאגיע......

אני אישית לא הייתי יכולה לחיות ככה.

הייתי רוצה להקשיב עמוק פנימה, עם מכלול הזמן והחיים שאת מכירה אותם כבר מאז שהתחתנתם. ושואלת את עצמי בכנות- הם שמחים בנו או שלא.

ואז

אם מקבלת החלטה  שאני מאמינה להם שהם שמחים בי - אז אני יחד עם זה מקבלת בלי תנאים את התנאים שלהם לאירוח!!! ואני גם מחליטה בצורה מודעת לא להכנס לסיבות שגרמו להם לתנאים האלה. פשוט מקבלת את התנאים בלי להתכווץ אם אצל אחים אחרים יש דברים אחרים! ממש זורמת עם חמותי.

או - שבהקשבה עמוקה למכלול שאר החיים המבטים ובעיקר הלב שאת יכולה להרגיש מחמותך - אולי מגיעה למסקנה שאנחנו לא באמת רצויים ולא שמחים בנו ואנחנו יותר נטל משמחה - ואז הייתי חוזרת הביתה בלב שלם ושמח.

כי אני רוצה להיות אהובה היכן שבאה.

אירוח- לעולם יהיה מתיש ומעייף ונטל. אבל למרות הכל עושים את זה כי שמחים במי שבא.

אז אני זוכרת שזה מעייף לארח. ואני זורמת עם כל הבקשות והתנאים של המארחים- בתנאי שאני יודעת בלב שהם אוהבים אותי.

אנחנו לא נשואים יומיים

וזו ההתנהגות הלא ברורה

פעם למעלה פעם למטה.., לפעמים מרגישים הכי רצויים שבעולם

ופתאום לא

אגב אני רק פורקת כאן.... את מה שיש לי בלב...,,.

אני לא באה אליכם רק כדי להתלונן.כי בסוף אני גם קצת באינטרסים שלנו כמו שהמקורית כתבה ,כי אני נהנית גם להתארח ולנוח.

ויש דברים שאני לא יכולה לכתוב ולפרט מחשש לאאוטינג גמור, נראה לי שהכל יוצא לא מובן במה שאני כותבת. אם אכתוב את התמונה המלאה אני בטוחה במיליון אחוז שהתגובות כאן יהיו אחרות ואתם תהיו אפילו בהלם

עם כל זה אני מאוד מעריכה את תגובתך ואהבתי. אז תודה 

או בכלל הפרשנות שלי לא נכונה

אז לגמרי כתבתי רק ממה שכן קראתי...

בכל אופן

כמובןןן

תקחי רק מה שרלוונטי לך ועוזר לך.. ומה שלא תזרקי לפח.

כתבתי רק איך שאני הייתי נוהגת אילו הייתי בסיטואציה כי אני לא יכולה לסבול מורכבות גדולה מידי בקשרים.. זה פשוט לא בשבילי ואז אני מרדדת את זה במוח שלי קצת לשחור לבן ומחליטה אם לוקחת את המציאות כמו שהיא או משחררת לגמרי.

אגב לגבי זה שלפעמים כן מרגישים רצויים ולפעמים לא- זה נשמע לי מאוד הגיוני, כי שוב, לארח זה תמיד קשה!!.... אז נשמע לי הגיוני שלפעמים זה מרגיש נטל.... למרות שזה באמת לא נעים. ומארח טוב אמור לדעת לשים גבולות כדי שזה לא יהפוך לו לנטל מידי (אגב הגבולות האלה עצמם יכולים להתפרש אצל האורח כחוסר נעימות.... מעגל שכזה). בקיצור.

נשמע שכל עוד את נהנת לנוח ולהתארח אז מצבך טוב וזה עצמו סימן שאתם אהובים שם והיא עושה המון עבורכם, גם אם לא הכל מפנק עד הסוף ואתם גם צריכים לשלם מחירים (תרתי משמע).

בהצלחה!!

במיוחד שיש הרבה מארחים שמזמינים לא מכל הלב...

ברמת משפחתיות מאוד קרובה

נראה לי אפשר להרגיש

אם מסתכלים עמוק פנימה ורואים את מכלול החיים

אבל כל אחד ומה שהוא מכיר.. אולי יש דברים מןרכבים יותר שאני לא מכירה

היא הציעה לו לבוא לחג, ומחכה שהוא יחזיר תשובה.

הגיוני שבינתיים היא לא יכולה לאשר לכם להגיע עד שהוא יחזיר תשובה, לא? מה היא תעשה אם הוא יחזיר תשובה חיובית? תגיד לו אה אופס פג תוקף ההזמנה שלי?

אני לא מתכוונת לזלזל בבאסה שלך!! זה באמת לא מצב נעים, ולהרגיש שמעדיפים מישהו אחר על פניכם זו ממש תחושה קשה 💜💜

אבל נראה לי שאפשר להתייחס לסיטואציה בלי פרשנויות, וזו סיטואציה שיכולה לקרות ולא מעידה על טיב היחסים הכללי.

אני מאמינה שכל קשר בין הורים לילדים הוא מעגל סגור עם נסיבות שונות

ולא.. לא חייב שוויון בין אחים

כי הצרכים שונים

והדינמיקה שונה

אני יכולה לספר שיצא לי פעם להיות הצד 'המועדף'

זאתי שרק חיכו לתשובה שלה אם היא מגיעה או לא

וביטלו בגלל זה מישו אחר

זה היה נראה רע

והיה כעס

שוב- כי לא ידעו את הסיפור

ברגע שהבנתי שחמותי חזלשה את גיסתי מלבוא לשבתמבלי לשתף בסיבה ביקשתי שיסבירו- הייתי אחרי הפלה שלישית, ההורים שלי לא היו בארץ והיינו צריכים מקום מפלט מפנק

בסוף בסוף- את לא יודעת למה מעדיפים את האח

אם זה על רקע רפואי

או מצב משפחתי שלו מורכב

או שאשתו מכשפה וחמותך מפחדת להגיד לה לו

או שמונים אלף סיבות אחרות

אם את רוצה בחברתם ומעריכה אותם - תני להם קרדיט שיש להם סיבות

יכול להיות גם כאלו שאולי לא תסכימי

אבל זה שלהם

ואם את לא רוצה בחברתם ומעריכה אותם- אז שחררי

ומבחינתי זה הכי משמח שיש

אני אוהבת לארח אבל בפסח פחות האמת למרות שיצא לי לארח כמה שנים חבר רווק של בעלי

אני חושבת שלהגיד "לבד" כשאתם משפחה שלמה בפני עצמכם מוריד אותך. אתם לא לבד, אתם משפחה שלמה בפני עצמה ואת בונה את הגרסא דינקותא של הילדים שלכם לגבי איך פסח מרגיש ונראה וטווה בליבם את האהבה לחג (נכון שגם שמתארחים ומארחים אפשר, ברור)

אם את באובר זמן משפחתי תנסי לחשוב איך את מתאווררת בכל זאת, תשקיעי כאילו את מארחת באמת (אני עושה את זה כל הזמן) כי באמת את מארחת את הילדים לחוויה של חג, תקני בגד יפה, מפה חדשה/ כלי חדש/ וואטאבר שישמח אותך

חיבוק♥️

נשארנו כי ככה יצא וזה ביאס אותי ממש.

קנינו דברים נחמדים לנו ולילדים ועשינו ליך סדר משפחתי וזה יצא ממש כיף ומותאם לקצב שלנו ושל הילדים 

שהילדים מאד רצו אורחים ולא הסתדר. וגם אנחנו מאד רצינו.

כמעט האמנתי להם שזה מבאס שלי אורחים.. אבל בליל הסדר יש קסם מיוחד. אני ממליצה לכם להתכונן טוב מבחינת התוכן, ליל הסדר זה לילה של חוויה. אצלנו כל שנה מרגישים אח"כ שבאמת היה מיוחד כי יש בלילה הזה באמת פוטנציאל מיוחד, וההתכוננות מראש משפיעה על זה. ולכן עם אורחים או בלעדיהם, בטוחה שתצליחו להנות מאד. זה גם אווירה שונה מזמן משפחתי אחר ובעזרת ה' יחזק לכם את הביחד עוד יותר...

לנו זה ברור מאליו כבר כמה שנים שאנחנו בבית וזהו, וזה לגמרי מבחירה, כך שלא משנה כל הסיטואציה מסביב וכמה אנחנו גם ככה מבלים בבית - זה כיף לנו ליל סדר של עצמנו.

נסי לחשוב על דברים שיהיו לך כיפים דווקא מכיוון שאתם רק אתם. (למשל - לשיר בחופשיות, ללבוש בגדים נוחים יותר... זה מה שעולה לי לפחות🤭)

עברו 6 שנים מאז!! כל משפחה השתנתה מאז. שש שנים זה לא שנה-שנתיים, זה פער משפחתי משמעותי...

למשל אני הייתי עם ילד בן בערך שנה וחצי ומעט שנים נשואה

והיה סיוט שאין כדוגמתו.

יצאנו בטראומה, אף אחד ממנו לא הרגיש ליל הסדר, הייתה אווירה של ייאוש ושל באסה שאנחנו לבד, וסיימנו באיזה 9 אחרי מרדפים אחרי הילד....

היום עדיין ממש לא בא לי לעשות לבד ואנחנו בע"ה נהיה אצל ההורים למרות שהמקלט שלהם לא מלהיב...

אבל נניח שהייתה מציאות שהיינו חייבים לחגוג לבד-

יש לנו ילד בן 7 וחצי שלגמרי מבין ויהיה שותף משמעותי בסדר, וילדה בת מעל שנתיים שגם מבינה ברמתה ואוהבת סיפורים וכו.. אז זו לא תהיה האווירה המשמעותית של ליל הסדר משותף כמו שאנחנו מעדיפים, אבל זה יהיה אחרת לגמרי מהקורונה...

ואני בטוחה שכמו שאצלנו היה שינוי לטובה, יש משפחות שהשינוי אצלם דווקא היה הפוך, וממגוון סיבות היום לא תהיה להם אווירה טובה לבד גם אם בסדר של הקורונה היה להם סביר.

הייתי אז בכיתה י'

ועכשיו אני בהריון שני....

סתם, מקווה שעליו זה לא השפיע... (יש לי בת בגיל 7, רגישה מאוד באופייה, וברור לי שהשנים המטורללות האלה שהיו רוב חייה השפיעו עליה...)

הוא פשוט חושב שחופשים בגלל מלחמה זה נורמלי 😉

כמו חופשת פסח

(את הקורונה הוא לא זוכר)

ספציפית הוא ילד עם אינטליגנציה שכלית ורגשית גבוהה טפו

אז זה לא משפיע עליו לרעה

אבל אם זכור לי נכון הפותחת בערך באותו שלב משפחתי כמוני, אז גם בקורונה היו להם כמה וכמה ילדים אם אני מבינה נכון, ולכן זה לא שונה בהרבה מאוד.

(כמובן, עדיין יכולים להיות שינויים משפחתיים. כתבתי פה כבר שבסגר הראשון של הקורונה היה לנו מצוין מבחינה משפחתית, ועכשיו לא כל כך, כי עברנו שינויים בהרכב המשפחתי ובגילאים של הילדים ועוד כמה דברין, שמשפיעים על כך. אבל באופן כללי אני כן יכולה להסיק מאז להיום, לפחות באשר לליל הסדר.)

היה לנו כיף ביחד, וגם עשינו לילות סדר משפחתיים עוד לפני. אין לי בעיה עם עצם הרעיון של ליל סדר במשפחה גרעינית.

אולי השנה זה מרגיש מבאס בעיקר בגלל שזה ממש שינוי בתוכניות (היינו אמורים לארח מעל עשרים איש), בקורונה מראש רצינו להיות רק אנחנו ...

גם כואב לי על האורחים המבוטלים שלנו (שבחרו לא לבוא, אבל מתבאסים) וגם על הילדים שממש חיכו לזה (לא כולם, אבל כן 3 דומיננטיים).

כאילו היו לי מלא תכנונים ושאיפות, והביטול ממש הוציא ממני את האנרגיות. למרות שבשכל- זה הדבר הנכון לעשות.

(אצלנו לא הייתה אמורה להיות תוכנית אחרת)

בכל אופן, כל הכבוד לך על עצם הרצון לארח כל כך הרבה אנשים! נשמע שיש לך כוחות מיוחדים בע"ה בכוחות אלה תצליחו ליצור לעצמכם ליל סדר משמעותי וגבוה!

על החג הזה

פשוט לא מחכה לו

לא בא לי 

שום אופציה של איפה להיות בליל הסדר לא זורם לי

זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?

אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.

גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.

ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.

כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.

והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.

לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,

ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.

ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו

באת לי בזמן

ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤

פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.

כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.

אז שנייה יקרה.

קחי אוויר

ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,

ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.

אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.

את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.

אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.

כל אחת ואיפה שהיא יכולה.

ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...

כי האני הזו בתוך מלחמה. 

והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.

וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.

לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.

ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.

נסי לראות את כל ה"מה כן" את.

לא ה"מלא לא".

כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.

את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.

את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.

ואז?

מה, ככה כאילו כלום?

ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?

והגוף שרועד מה איתו?

והילד שבוכה מה איתו?

והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?

והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?

והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?

והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?

אז אי אפשר אותו דבר.

ואפילו לא קרוב.

אפשר לחיות.

להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.

ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.

אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!

אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!

כי אני א-ל-ו-פ-ה!

את אלופה!!!

וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ

ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!

ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.

אז לאהוב את עצמך גם ככה.

לקבל כוחות

לקבל אוויר

להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך

ולזרוח, מבפנים

כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑

באת לגמרי בזמן

גם הראשון וגם השני

ואם אני עם תינוק חולה אז זה שהייתה פה ארוחת צהריים חמה וסדר באמצע היום (שכבר אין לו זכר) אני פשוט עברתי את המכסה במעל ל100% ועכשיו רק לנוח..

רפואה שלמה למתוק במהרה ב"ה 🙏

ובטח שעברה המכסה של ה100%

ואפילו בהצטיינות יתרה!

אפילו רק תינוק

ועוד חולה

ועוד מלחמה

וארוחת צהריים חמה

וסדר באמצע היום

אלופת עולם 👑

תנוחי עם כתר על הראש, ובלי טיפת אשמה ❤️

זה גם מספיק והותר ❤

יש למכון פועה המלצות למטפלות בנושא

אנחנו מלווים...

ב"ה היה שיפור גדול

אבל עדיין מבחינתי זה נושא דרמטי

למקווה?

לשאול את כל השאלות ולכתוב את התשובות

שילווה אותך כל מקווה

וגם בכללי יכול להרגיע את הלחץ ההלכתי

נשמע לא פשוט...

השנקל שלי זה ששווה לטבול גם בימים עמוסים, איכשהו מגלים שיש זמן והציפיה עושה טוב

שגם בלי פסח לא בטוח שיהיה הריון בלי מחזור

כאילו לא לבאס חלילה והלוואי שכן, אבל צריכים להיות מציאותיים גם.. לא תמיד נקלטים ישר

ולכן אני מציעה, עם את שוקלת עוד הריון, לקחת רגע ולחשוב איך את מתמודדת בלי מניעה עם היתכנות ריאלית למקווה

איך הסתדרת לפני?

אולי לפתוח את זה בטיפול שוב? לשקול טיםול אחר?

חיבוק♥️ וסליחה אם זו לא התגובה שציפית לה