פעם שמעתי שבימים שאחרי הביוץ יש תופעה כזאת
כמובן לכי להיבדק!!!
אבל עד אז:
אם זה קרה לך ביחד, בשני הצדדים- הסיכוי שזה משהו בעייתי, הוא קטן (כך אמרה לי כירורגית פעם).
במיוחד שזה פתאומי.
נשמע משהו הורמונלי.
אבל לא להזניח! לכי להיבדק
אם כן יכול להיות פצעי הנקב, וזה נורמאלי
אז כשהסבתות אומרות שזה פצעים מההנקה- מאמינים להן🙈😜
טוב לדעת שזה לא בהכרח
אני עברתי את זה עם כל הילדים (3) מרחתי קצת קרם גוף של גונסון יכול להיות שעזר לזה לעבור יותר מהר
הרופאה שלחה למיון כי הראש היה קטן ביחס לגוף...
הלכתי, קצת הרגיעו אותו וקצת הלחיצו
לא הקשבתי להם!
וב”ה נולדה לפני 3 שבועות ילדה בריאה לחלוטין חסדי שמיים.
רק עשו לה איזה בדיקה נוספת בבית חולים בגלל זה, לוודא שאין לה איזה וירוס לא יודעת מה...
בקיצור, הכל טוב
שבע"ה תמצאי מקום שיהיה לה בו טוב והלב שלך יהיה שקט לחלוטין.
רק חוזרת על מה שכתבתי קודם- צריך שמהיה לו ברור שאת עושה את זה בגלל הרצון לשמור על ההלכה ולא בגלל שאת לא רוצה לחזור אליו... אחרי שיחה משותפת גלויה וכנהשאת מתארת ועוד אחרי לידה
אז יש לי נקודת מבט קצת אחרת: אומרים שהרבה פעמים, בפרט בילד ראשון, הבעל מקנא! הוא עד עכשיו היה מרכז העולם בשבילך ועכשיו את אחרי לידה והרבה פעמים אנחנו כ''כ מרוכזות בתינוק החדש שאין לנו אפי' זמן אליו, חושבים שהוא כבר בוגר,שיסתדר לבד, ועוד יותר: שיעזור לי!!
אז זה נכון! אבל הבעל צריך כשהוא מגיע לראות אותך שמחה לקראתו, כשיש לך זמן תכיני מה שהוא אוהב, ומה שאת לא יכולה כי זה מובן מאליו תפצי במילים: אני מאד הייתי רוצה ל.... אבל בדיוק הייתי באמצע הנקה/מקלחת.........
צריך לדאוג שהתינוק יהיה גורם לקשר והתקרבות ולא הפוך, בעלך מחפש את הדאגה שלך אליו שהיא צורך בסיסי של כל בעל (תוסיפי לזה את יצר הרע והגעגוע.....) זה לא שלא אכפת לו ממך או מההלכה, זה קשה לו
אני לא מאשימה אותך, רובנו טועות בזה, ואולי את כן עושה את זה דווקא....
ועוד משהו: ההרחקות מאד מאד חשובות ובלי קשר כל דבר שמרגיש לך מקרב מאד אל תעשי אותו
לא להסתובב חשופה לידו בכלל, לא לשבת קרוב מאד, אפי' במילים לא הרבה מילות אהבה וקירבה
שיהיה לך בהצלחה ורוצי לעשות הפסק ובדיקות
זה מה שהוא צריך וזה מה שיעזור לו לצאת מזה
בעלי פעם איבד בדיקה במקום לשאול את הרב וגם לא ממש התנצל, כששאלתי אותו על זה כבר אחרי המקווה הוא אמר שכ''כ התבאס וכ''כ התבייש שלא אמר כלום
לדעתי כדאי לעשות שיחה רצינית בנושא על חשיבות ההלכה בחיים שלנו+ החשיבות של המקום שלך, העמדה הנפשית שלך שכרגע לא רוצה את המגע שלו בגלל שההלכה חשובה לך, ולא מסכימה בכלל לגעת. וכמובן להבהיר שזה מתוך אהבת התורה ולא מתוך אי- אהבה אליו.
וכמו שכתבה מקסיקנית, לשים אליו לב בכללי, לדבר, לשתף לחוות את ה"ביחד" גם בלי מגע.
ומוסיפה עוד משהו, וסליחה שאני על תקן המבאסת- זה ממש מעולה שהצלחת לעשות הפסק אבל בשלב הזה תדעי שעדיין יש בהחלט סיכוי שהדימום עוד יחזור ותצטרכי לעשות שוב. לא בטוח, אבל יש סיכוי. אז במיוחד חשוב לחזק את הצדדים האחרים.
וזה באמת מוציא את החשק לכל המאמץ של הטהרה, כדאי לנתב את זה למקום שאני עושה את רצון ה', ההלכה חשובה לי, ולא רק בגללו.
בהצלחה רבה!!
וב"ה שתרוו ממנו רוב נחת.
אני חושבת שחשוב מאוד עבורך להבין רגע לעומק מה קורה כאן בעצם.
את אוהבת את בעלך. ב"ה ב"ה.
בעלך אוהב אותך. ב"ה ב"ה.
שניכם מתוך אהבה ורצון להיות יחד, שזה דבר מדהים ולא מובן מאליו בפני עצמו, מתקשים מאוד בתקופה הארוכה של האיסור. וזה מובן מאוד.
קודם כל השורש הזה שרוצים להיות יחד כי כ"כ אוהבים וכ"כ מתגעגעים וכ"כ רוצים לבטא את האהבה גם בשאר הצדדים ובכל אופן אפשרי - זה מדהים!
ועכשיו לגבי בעלך היקר -
את כותבת שבזמני עירות הוא ממש מבין ויודע *ורוצה* לשמור כמובן את כל הלכות טהרת המשפחה!
ורק בלילה, מתוך שינה ממש, הוא מגיע אלייך למיטה.
זה חשוב להבין את זה כי מאוד מאוד יכול להיות שהוא אפילו לא מודע לזה בלילה! שזה ממש ממש מתוך שינה, בלי מודעות והשכל שיפקח.
מצב שהוא מתוך שינה.
יש אנשים שמתוך שינה אפילו הולכים, אז זה לגמרי לגמרי יכול לקרות.
והוא אוהב אותך ורק תראי איך ככה גם מתוך חוסר הכרה הוא כ"כ אוהב ורוצה אותך... זו האמת הכי פנימית ואמיתית שלו וכמה משמח להרגיש ולדעת את זה! ב"ה! זכיתם ממש ממש!
ולך יקרה אין את הדבר הזה שגורם לך בלילות לאיבוד הכרה מתוך שינה ולהגיע למצב של מגע או הליכה וכדומה.
מה שאומר שכרגע ניתנה *לך* האפשרות לעזור לשניכם!
זה לא "בעיה שלו" או "בעיה שלך"
אלא זו ההתמודדות *שלכם* כרגע!
אתם אחד!
אז קחי את החוזקה שלך בזה,
את היכולת שלך גם מתוך שינה להיות במודעות שלמה,
ותעצרי עבור שניכם את זה, אל תתני לזה לקרות.
גם למענך אבל גם למען בעלך עצמו! הוא הרי לא רוצה בזה באמת! לא עכשיו, לא בעולם הזה ובטח לא בעולם הבא! ובכל זמן של עירות ומודעות הוא מביע את זה בשלמות!
אז תהיי את החזקה בשביל שניכם בלילות. כי את יכולה.
זה לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול. יש לו נקרא לזה חולשה שגורמת לו מתוך שינה לא להיות בהכרה שלמה. קורה.
תהיי את החזקה עבור שניכם ותעצרי את זה.
בין אם זה אומר שתקומי מהמיטה, או תהדפי אותו בחזרה לצד שלו בעזרה השמיכה, או תגידי בקול "אי אפשר עכשיו" עד שיתעורר, או כל דבר אחר - אבל מה שבטוח תעצרי את זה.
כי את יכולה. כי יש לך את אפשרות. עבור שניכם.
ואל תחשבי יקרה שהוא עושה את זה מכוונה רעה חלילה או לא מכבד אותך ואת רצונך וגופך חלילה.
זה הכי הכי לא נשמע ככה.
את מכירה את בעלך הכי הכי טוב. האם זו האמת שהוא לא מכבד אותך? תעני רק לעצמך בהכי כנות שיש.
כי לי, כקוראת מהצד, ממש נראה שהוא הכי אוהב ומכבד אותך בעולם, אלא שמתוך שינה הוא לא במודעות, זה הכל.
זה לגמרי יכול לקרות ונתקלתי בכמה וכמה זוגות יקרים שגם אצלם זה היה.
אז פשוט הצד ה"חזק" כרגע, זה שכן במודעות, מפסיק את זה.
ואז בבוקר אפשר לצחוק על זה
וכמובן שתנסי מתי שמתאפשר לעשות הפסק בנחת וברוגע עם ליווי של רב, בהחלט יכול להיות שגם תזכי להיטהר במהרה ב"ה וכל זה יהיה מאחוריכם לתקופה ארוכה ורגועה ומשמחת ב"ה
ב"הצלחה רבה יקרה!
תשמרו על האהבה הזו שלכם,
על הרצון הבריא והמשמח לביחד הזה שלכם,
ועל כל הטוב שיש ביניכם! ❤
התרגשתי מאוד לקרוא את תגובתך, המון ב"הצלחה יקרים, אתם נשמעים כאלה מקסימים ואוהבים, המון המון נחת ואהבה ❤
זה היה שבוע לפני ראש השנה בשנה שעברה.
רעות ידעה שאם לא תספיק לעשות הפסק טהרה ביום המסוים ההוא, הטבילה תצא בערב השני של ראש השנה.
היא חששה מכל המורכבות ומכל מה שזה אומר לעניין טבילה וחציצות וקיוותה שבכל זאת תצליח.
אומנם בסוף לאחר כל המאמצים היא לא הצליחה.
מבואסת ומתוסכלת היא פנתה לצחי: "לא הצלחתי. אני לא יודעת מה לעשות."
צחי ענה לה: "מה הבעיה? אז אל תלכי בראש השנה."
רעות: "אני לא יכולה גם יום אחרי זה, יש לנו את הדבר ההוא."
צחי: "אז אל תלכי גם יום אחרי זה."
רעות: "אז אני לא אלך בכלל וזהו!"
שתיקה.
ריחוק.
מחשבות החלו לצוף אחת אחרי השנייה במוחם של צחי ורעות.
במוח של רעות:
"מה זה?
לא אכפת לו ממני כבר?
הוא לא מחכה?
מה זה "אז אל תלכי?!"
למה הוא לא רוצה שאני אלך?! זה לא מזיז לו בכלל?! הוא לא מתגעגע? אולי הוא כבר לא אוהב אותי?
לא אכפת לו ממני, לא אכפת לו מהמאמצים שלי, לא אכפת לו ממה עובר עליי, לא אכפת לו מהזוגיות שלנו בכלל!"
במוח של צחי:
"למה היא אמרה "אז אני לא אלך בכלל? מה, היא לא רוצה יותר לטבול לעולם? היא כבר לא אוהבת אותי? היא לא מחכה? מתגעגעת?
למה היא בכלל אמרה לי שהיא לא יכולה בכל יום? זה סתם עול בשבילה? היא עושה את מצוות הטבילה רק כי חייבים ובא לה להיפטר מהמצווה המעיקה הזו עבורה ובכלל מבחינתה שלא נהיה לעולם בקירבה?
היא כבר לא רוצה להתקרב אליי?"
השבוע עבר ביניהם עם תסכול עמוק, ריחוק ועצב גדול.
------
הגיע ראש השנה.
רעות סיימה להתפלל וחשבה מה היא רוצה לקבל על עצמה לשנה החדשה?
הדבר הראשון שעלה לה, בלי להתאמץ בכלל, היה התקשורת הזוגית וההבנה בינה לבין צחי.
היא חשבה רגע שבעצם באמת-באמת צחי לא אמר את כל המילים המפחידות האלה שהתחוללו במוחה, זו בעצם הייתה רק הפרשנות שלה.
רעות ידעה. השנה אני מקבלת על עצמי (בלי נדר וב"ה כמובן!) לשאול את בעלי במקום לפרש!
אם לא הבנתי משהו, אם משהו לא מסתדר לי, לא בהיר לי עד הסוף - אני סופרת עד 10 (או 100 ) ושואלת! לא נותנת מקום לפרשנויות שאוכלות כל חלקה טובה בראש ובלב שלי!
הטבילה של רעות הייתה צריכה להיות בלילה השני של ראש השנה, הזמן מתקרב.
היא לא יכלה לשאת כבר את המחשבות שרצות לה בראש ומחבלות לה ברצון לאהוב בפשטות את צחי והיא פתחה בזמן המועט שיצא להם להיות רגע ברוגע שניהם:
"צחי, למה אמרת לי "אל תלכי וזהו?, התכוונת שאתה לא רוצה שאני אלך? שזה לא חשוב לך?"
צחי התבונן בה המום.
"לא חשוב לי? איך לא חשוב לי? את הכי חשובה לי!
אמרתי את זה כי ראיתי כמה קשה לך, כמה את מרגישה מועקה עם הבדיקות, כמה את נלחצת, כמה את מפחדת להיפצע, לא רציתי שיהיה לך לחץ או קושי או פציעה אז אמרתי שעדיף ההמתנה בנחת כדי שתגיעי לכך בנחת ובשמחה.
חשובה לי השמחה שלך! הנחת שלך!
זה מה שהנחה אותי. זה מה שחשוב לי. אפילו במחיר שאני מחכה לך עוד יום או עוד יומיים, ואני הכי מחכה!"
רעות הביטה בו ולא האמינה.
איך? איך היא פירשה את הדבר ההפוך ממה שהתכוון בעלה?
איך היא ישר לקחה את זה למקום שלא אכפת לו ממנה והכל כבר לא שווה וזהו?
איך המחשבות המשיכו והפליגו עד למחוזות הכי איומים שיש בראשה?
היא המשיכה לשאול, רצתה יותר להבין:
"ואתה, מה אתה חשבת על הדברים שאני אמרתי?"
צחי ענה: "אני בכלל חשבתי ש*לך* לא אכפת ממני. כי אמרת שאת לא תלכי אף פעם וזהו."
רעות כבר צחקה עכשיו.
"נראה לך שלזה התכוונתי?!
התכוונתי שאין לי כוח שכל פעם זה נדחה ונדחה ואי אפשר להגיע בקלות לזמן שמתאים ונוח. אז מתסכול אמרתי שבצורה הזו לא אצליח לטבול אף פעם... לא התכוונתי שאני לא *רוצה* לטבול אף פעם! אני רוצה! כל יום שעובר קשה לי ממש *כי* אני רוצה!"
ושוב שתיקה.
ומבט שאומר הכל.
והפעם בשתיקה ובמבט הם מצאו את קירוב הלבבות הכי גדול שיש.
צחי ורעות הבינו ושמעו אחד את הלב של השני/ה.
במבט שלהם הם שידרו כמה הם הכי יקרים וחשובים האחד לשנייה, כמה *כי* אכפת ומרוב שאכפת נאמרו הדברים.
הם קיבלו צידה לדרך לשנה החדשה
מעכשיו הם ישאלו, יבינו עד הסוף באמת, ולא יפרשו/יפרשנו את השני/ה.
מעכשיו הם יעצרו רגע את מחול השדים של המחשבות ויפנו רגע לתקשורת אמיתית כנה והדדית,
השנה הם יתנו יותר מקום לשקיפות ביניהם, לביטויי הרגש, לבהירות ולתיאום הציפיות.
כמה אומץ צריך בשביל פשוט לדבר! בנחת, ברוגע. להקשיב לעצמי ולהבחין בין מה שאמרתי לעצמי לבין מה שבאמת נאמר...
תודה על זה!
❤
מתואמתאמהלהבשורות טובות!
בקרוב, בגלוי, בחסד ובשלמות בקרוב ממש ב"ה 🙏❤
שתמיד יהיה רק טוב ב"ה ❤
אני ניקית דיי פעילה.
מרגישה שאני לא מסוגלת יותר. לא יודעת מאיפה להתחיל.. מאז שהתחתנתי בעלי פשוט לא קם בבוקר!!! בהתחלה זה היה נסבל, הוא עצמאי ועובד בשעות שלו בעיקרון. הוא היה יכול לקום אפילו בשתיים בצהריים לפעמים, אבל נגיד הממוצע שלו 11 וחצי כזה.. אבל עכשיו יש כבר ילדים בתמונה, ובית פעיל, וצריך לתפקד- והוא לא!!! הייתה לו תקופה שהוא עבד שכיר עם בוס על הראש ואז הוא היה קם מוקדם יחסית, ואז הוא חזר לעבוד עצמאי ושוב..
לפעמים לפעמים הוא כן קם מוקדם, ומתפלל מוקדם, אבל זה נדיר מאוד.
ומה שהכי מפריע לי זה הקטע שהוא בורח מהמציאות ומאחריות על ידי השינה. זה דפוס קבוע שחוזר על עצמו תמיד!!
אני אתן דוגמאות:
לפני כמה זמן עברנו דירה, הייתי אז חדשיים אחרי לידה, הנקה מלאה ועוד ילד בן שנה וארבע בבית בלי גן. הוא העביר עם חברים את הריהוט מהבית הישן לחדש ומבחינתו פה נגמר התפקיד שלו.. הוא אמר את זה בעצמו..
ואני בבית עם שני תינוקות, מניקה כל רגע, אין לי בגדים, סכו"ם, כלום. הכל בארגזים, ניסיתי לפזר אבל לא הצלחתי הרבה וככה שרדתי שבוע וכל יום התחננתי אליו שיקח איזה יומים חופש מהעבודה כדי להרכיב ארונות ולפזר ארגזים הוא לא הסכים עד שיום אחד כשהוא יצא לעבודה התקשרתי אליו ובכיתי בהיסטריה שיחזור כי אני מתמוטטת ככה. הוא התעצבן מאוד ואמר שהוא בא ומרוב עצבים הוא נתן מכה לרכב שניסה לחנות בכביש וחזר הביתה... לישון!!!!! לא עשה שום דבר באותו יום..
בימי שישי כשיש קניות בישולים ניקיון והמון לחץ כמעט קבוע הוא לא קם. אני מתחננת ובוכה שאני לא יכולה לבד והוא מסתכל עלי ואומר אני כבר קם וגורנישט..
במוצאי שבת הוא שוטף כלים, בכללי הוא כמעט לא נוגע בבית.. ולפעמים כשאין לו חשק לשטוף כלים הוא הולך לישון. ביומיום אם אני מבקשת ממנו אפילו בצהריים או בערב, לא משנה מתי, לעשות משהו שלא בא לו אז הוא אומר בסדר ומתיישב על הספה ונרדם.
והשבוע במשך כל השבוע שתי התינוקות שלי חולים עם שלשולים מטורפפפייםם כל שניה, באמת כל שניה. הגדול רק קם וישר לשירותים לסירוגין כל שתי דקות ואני לא מגזימה!!!
והקטן כלל בוקר השבוע קם כולו שלשול כל הבגדים והסדין והשמיכה.. ישר לאמבטיה.
ואני קמה יש מהמיטה לכל הבלגאן זה ולא אכפת לו... הוא שומע שהילד עשה ברצפה שלשול ואני עם התינוק השני מלוכלך ביד והוא שוכב במיטה עם עיניים פתוחות וכשאני מתחננת אלי שיקום הוא אומר בסדר אני קם ככה במשך כל הבוקר.. והוא ישן יותר זמן ממני בלילה!
כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא אומר שהעולם לא יחרב אם הוא לא יקום והוא לא מרגיש חייב לעזור לי ואם הוא עוזר לי זה מרצונו הטוב בלבד . אמרתי לו היום שאני לא מרגישה רצון להביא איתו עוד ילדים במצב הזה שהוא חושב שהוא איזה מתנדב צדיק בבית וחבל שהוא התחתן והביא ילדים אם אין לו אחריות של אבא ושל בעל בית. ולצערי הרב גם ברגע של עצבים היום אמרתי לי שבא לי להפרד ממנו ואני לא מסוגלת יןתר ככה.. והוא הסתכל עלי ואמר אין לי מה לענות לך... אני הלכתי עם הילדים לרופא והוא עכשיו עדיין ישן בבית... תעזררו לייי
לא נשמע מדאיג
אבל יכול להיות שזה חד פעמייעל מהדרוםכמו נקודות קטנטנות על העור, בעיקר בגפיים.
בא והולך, ז"א כל כמה שעות מציק במקום אחר.
יודעת שזו יכולה להיות תופעה נפוצה, ויכול גם להצביע על בעיה בתפקודי כבד או משהו.
יש לי תור לרופאה ברביעי בבוקר. הגיוני לחכות?
וטיפים להקלה על הגרד - יש למישהי?
לא מכירה את התופעה
צריכה את עזרת הפורום המקסים הזה להרגיע דחוף
צריכה איזה עצה איך להירגע
כרגע לא כותבת ממה
זה משהו לכמה ימים הבאים
עכשיו בדיוק
רסקיו מותר בהנקה?
תודהההה
לנשום עמוק עמוק עמוק ולהתרכז בנשימה...
ב"ה שהכל יסתדר לטובה ממש 🙏
מאוהבת בילדיתנתבי את הבכי והכאב לתפילה!!
שמחה שעזרתי... 
שרק יהיה לך טוב!!
ב"ה אני בסדר
שרק ימשיך כך ❤️המקוריתשרק ימשיך להיות לך טוב אהובה ויקרה
אמן אמן, תודה!
בע"ה שימשיך ויהיה יותר ויותר טוב
שתמיד תהיי בסדר ואפילו מצויין! ❤
אלסהלהקל עלייך באמצעים טכניים, לבקש את הצרכים שלך בענייניות בלי להעמיד מול זה את ההתמכרות (קשה בטירוף, אני גם נופלת בזה) כדי שזה לא יהיה ממקום מאשים אלא מבקש (ולא מתחנן, לא לחכות לקצה היכולת כדי לבקש, לבקש כשעדיין יש לי אפשרות לשמוע לא ולמצוא דרך למלא לי את הצרכים..) וטיפול זוגי שיאפשר לו לראות בעצמו מהצד איך זה נראה, כדי שהוא בעצמו ירצה לעשות שינוי.
אפשר גם להגיד לו (שוב בלי שיפוטיות, שירגיש שאתם באותו הצד), תשמע אני מבינה שאתה צריך לשחק הרבה זמן, מתי בכל זאת תוכל לפנות לי/לבית שעה שמיועדת ל---?
לא אומרת שזה תמיד עובד אבל שווה לנסות, בלי להתאכזב מדי אם לא ילך - כי כמו שאמרת, זו התמכרות, ומאוד קשה להיגמל ממנה בלי עזרה מקצועית. שווה לנסות קצת לגייס חמלה לזה.
אין בדברים הללו הצדקה של המצב, ברור שזה קשה ממש, כואב ומעלה רגשות קשים מאוד וזה שכולנו מכורים ברמה זו או אחרת לא מורידה את הקושי. אם זה מוגזם לכם זה מספיק, לא צריך להיות חריג או לא נורמלי כדי לרצות בשינוי ובטיפול שיעזור בכך. ובעיני שווה לנסות גם ככה לשדר לו את זה, לא "אתה לא נורמלי" אלא "לי זה קשה, בוא נמצא פתרון, בוא נעשה שינוי בהרגלים שלנו".
המטרה בעיני היא 2 דברים - למצוא איך לך יהיה יותר טוב במצב הקיים גם עם עצמך, בבית ובזוגיות (כי זה לוקח המון זמן לשנות, וגם אין הבטחה אפילו למי שהכי רוצה לשנות שזה יהיה לגמרי לשביעות רצונך) וגם איך לחזק את התחושה שאתם באותו הצד ואותו האינטרס כדי שהוא לא יפתח אנטי וירצה לעבור שינוי.
(יש לפעמים הכחשה מאוד גדולה של אדם לעצמו שהוא מכור/צריך עזרה לווסת את עצמו, זה מאוד מוריד את הביטחון - שאין לי שליטה על עצמי ואני צריך עכשיו טיפול, וב. שאני גורם כזה צער גדול למשפחה שלי. ולכן צריך לפעול בחכמה. אם לא תצליחי לשכנע ללכת לטיפול זוגי בהקדם, שווה לנסות להתייעץ לבד עם איש מקצוע מהתחום כדי שינחה אותך איך לדבר איתו ולא להמשיך "לדחוף קירות בטון" כדי שלא יגמר לך הכוח מזה וגם שהזוגיות שלכם תישמר למרות הבעיה)
בהחלט כל מילה!נגמרו לי השמותאחרונהוב"הצלחה רבה @אלסה יקרה 
אלסה אלסהצריך לוודא אם זה שאת עוברת לעבודה אחרת משנה
או יותר קרוב לבית וכד'
את יכולה להגיד שזה לצורך טיפול בילד ולקבל את הפיצויים
אם לא מעסיק יכול לא לתת.
אנ פעם עזבתי לצורך לימודים אז קיבלתי כי לא אמרתי שאני הולכת ללמוד.
את יכולה להוסיף בשל המרחק של מקום העבודה מביתי הדבר אינו מאפשר לי טיפול בתינוק.
הצלחה רבה!!
אם הפרישו לך 8.333% אחוז מה שמאוד מקובל היום אין שום משמעות אם את מפוטרת או מתפטרת
אם הפרישו לך 6% אז כן יש פיצויים וזה מהגיס האישי של המעסיק אז אמור להיות מאוד אכפת לו אם את קבלת עבודה אחרת...
