למה אנחנו כבר בהתקף השני מאז שהתחלנו טיפול לפני בערך חודשיים?
זה לא אמיתי.
אז מה הקטע של המשאפים?
מאז שנגמר חול המועד סוכות לדעתי היו לו 7 סבבים של התקפי שיעול מטורפים.
שניים מהם נגמרו בסטרידור חזק שאילץ אותנו לקחת בטנזול
אני תשושה בחיי.
והילד עוד רגע בן 4. זה התחיל מהשנה האחרונה.
ואנחנו בתקופות היפות מה שנקרא...
מה אתם מקבלים קבוע?
ברוך השם שרק מגיל 3 התחיל לו ולא מאז שתינוק אחרת בכלל הייתי קורסת.
אבל אני מחכה בקוצר רוח שיפסיק כבר.
מקבל משאף קבוע בוקר וערב.
ובזמני התקף תוספת ונטולין במשאף.
כרגע סיימנו מנה של בטנזול למשך 3 ימים.
ממשיכה איתו בודיקורט על דעת עצמי (לא הצלחתי לתת לו במקביל לבטנזול)
ואני מחזיקה בטנזול בבית וההנחיה של הרופא היא 8 כדורים בבת אחת בזמן התקף סטרידור שמתחיל בפתאומיות ומוגזם.
לא עבר.
הילד נשם ונעזר בשרירי הבטן או מה שזה לא יהיה.
הזמנתי אמבולנס ב3 בלילה😥
בפעם השניה כבר היו לי כדורי בטנזול אז הבאתי והסתובבתי הרבה בקור בחוץ.
בפעם השלישית בשבוע שעבר ההתקף הקשה היה באור יום תודה להשם אלף פעם אז כבר הבאתי בטנזול מהצהריים.
וישר מביאה בטניזול, אצלי הוא כבר התרגל למינון אז מקבל כפול למשקל. הוא שוקל 11 -12 וצריך לקבל 2.5 אז נותנת לו 5 כדורים
יוצא שלוקח 10 כדורים ביום אבל גם זה עוזר לשעות בודדות בלבד
כל שיעול שלו עושה לי התקף לב מהפחד
אבל אצלינו זה מגיל 0 ממש ככה, את מתארת מצב של שנה אחרונה אז לא יודעת
אנחנו מקבלים טיפול מונע של משאף כתום + ארובנט כל יום הוא באי שקט תמידי אבל זה עוזר לו
פעם אחרונה באובך שהיה שבוע שעבר קיבל גם התקף ונתתי לו משהו תחליף של בטניזול ודווקא הופתעתי - קיבל פעמיים מזה וזהו לא היה צריך עוד
תנסי ללכת לקבל חוות דעת מרופא נוסף, אנחנו מטופלים בשיבא וכל ביקורת יש לנו מס רופאים איתנו בחדר כך שדנים ביחד, אצלינ אבל זה גם קצת חריג
אה וגם מקבל אזניל כטיפול מונע יום כן יום לא. ובזמן התקף לרוב מביאה גם אזניל ברצף כי זה מה שעוזר לו לצאת מהכל
כמה הוא שוקל? זה נשמע המון 8 במכה 1, איך את מתנהלת איתו אחכ ביום יום עם העצבים והאי שקט שזה עושה?
הוא שוקל 17. עוד רגע בן 4.
יש לך המלצה על רופא ריאות?
באיזור הדרום.
אני כבר לא יכולה.
לוקחת כדורים בגלל הילד הזה שיהיה בריא.
החרדות שיש לי ממנו אמאלה.
וזה נשמע שהבן שלך מקבל ים תרופות אז למה אין שיפור?
זה באמת מוציא אותי משלוותי שאין לדבר הזה פיתרון
אמרתי לבעלי שכבר בא לי לשבת לגדל אותו בבית עד שיגדל ויפתח ריאות חזקות.
אני עייפה.
והדרישות בעבודה
באמת הצפה
וגם שוקל הרבה פחות, נראה שגם רזה מאוד לאחרונה
הטיפול החדש נראה שיש הטבה בתדירות ההתקפים. משאפים כתום וארובנט בןקר וערב ואזניל יום כן יום לא.
כמובן מתגברת טיפול שצריך.
עד לפני כ3 חודשים היה מקבל התקף כל שבועיים בערך והחה תחת בטניזול כל הזמן כמעט מהתקף להתקף זה כבר היה בלתי, בחורף שעבר בכללל היה כל 10 ימים
עכשיו זה נרגע קצת,מקווה לאט לאט להתחיל לרדת מכל הטיפול הזה כי כן נכנס למצב מאוזן יחסית.
אנחנו מטופלים בשיבא ומאוד מרוצה
אז אקבע אליו שוב.
למרות שמה כבר יש לו לחדש לי?
הילד הולך לגן אבל באלי שישאר בבית וזהו.
אני האמא היחידה שמחכה למלחמה עם איראן לצערי.
כי ככה הבנים שלי לא חשופים למחלות ויש לי שקט בלילות.
כמה זמן עד שנכנס לאיזון?
אם את מתארת שיש הרבה התקפים אז שיתגבר את הטיפול המונע
גם אני מחכה שיהיה בבית, שישי אני משאירה אותו איתי אבל אין מה לעשות אנחנו חיים סביב זה כבר 3 שנים ולומדים לחיות לצד זה.
אני גם עם חרדות.
בעיקר סביבו וסביב עוד משהו.
התחלתי טיפול תרופתי לפני כמעט חודש. כרגע לא מרגישה הקלה.
אפילו להיפך.
בעיקרון הקושי העיקרי שלי הוא הלילות.
שהלילות הם סיוט אני יכולה להתחרפן
בעיקר כשאני לבד סביב זה ובעלי אין עם מי לדבר בלילה.
אם לא מתאים - תתעלמי.
האנשים הקרובים אלינו מושפעים ממצב רוחנו.
יכול להיות שהילד שלך מגיב לחרדות שלך, נכנס להתקף, מה שמזין את החרדות שלך במעגל קסמים לא נעים...
וזה מובן מאוד למה את חרדה!
אבל לדעתי תמשיכי לטפל בעצמך בכל הכוח. בעיני, ככל שתתחזקי את עוזרת גם לו
אמרו לי את זה מיליון פעם.
תודה
ממני שכל השבוע האחרון נחנקה לילות שלמים😢
לנו זה לא עזר אז הפסקתי, אסל מתחילים לתת את זה בערך בקיץ כדי שיעזור לחורף
אני טועה?
שבאסתמה קנה הנשימה מתכווץ.
לילדים גם ככה קנה הנשימה קטן, ולכן יש יותר אסתמה אצל ילדים (והרבה פעמים עובר כשהם גדולים).
אבל
אם הילד / המבוגר רגיש למשהו, אפילו לקרדית האבק, נהיית חגיגה שלמה והתקפים חריפים.
ואני מוסיפה: הרפואה הקונבנציונלית לא ממש יודעת לפתור אלרגיות. לרפואה המשלימה יש מה לתרום בנושא .
לכן ממליצה בחום לשלב בין הרפואה הרגילה למשלימה.
וכדאי ללכת למטפל או מטפלת שמומחים לתינוקות.
(אצלנו עבד מוח אחד בשילוב הימנעות ממזונות שהמטפלת זיהתה שהילד רגיש להם).
הוא עוד רגע בן 4.
זה שלב שהיה פחות התקפים אצל הגדולים שלי.
ומשומה אצלו מגיל 3 זה ממש החמיר.
הוא עם משאפים מגיל חודש.
אבל מעולם לא חוויתי כזו תדירות וכזו עוצמה עד יוני של שנה שעברה.
לא אצלו ולא אצל אחיו הגדולים.
יש לנו אוגר.
אבל הוא לא חשוף אליו יותר מדי
ההתקף הראשון החזק היה ביוני🤦♀️ בגלל זה אני תוהה
בכל מקרה בזמן הקרוב הוא עף מהבית נמאס לי לטפל בו.
בן 8 חודשים
שכחתי שהוא התחיל להתהפך וכששמעתי אותו בוכה בהיסטריה הבנתי שכנראה הוא נפל על נרצפה 🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️
כמה זמן הוא צריך להיות ער עכשיו? הוא עייףףףף
הוא נרדם פחות משעה אחרי זה בסדר?
הגיב כרגיל כמובן בכה בהיסטריה ונרגע כשבאתי
כשהתינוקת שלי נפלה והייתה צריכנ להתאשפז - היא לא הפסיקה לבכות גם כשניסיתי להיניק אותה... (והיא גם התחילה להקיא, שזה מה שסימן לנו שאנחנו צריכים לעוף למיון)
תעקבי אחריו בשעתיים הקרובות. אולי אל תתני לו לישון יותר מדי, כדי שתוכלי לעקוב אחר התגובות שלו.
וחיבוק 
אבל תחשבי על זה שזו פעם ראשונה בכל שנות הורותינו שהיינו צריכים להתאשפז עם תינוק - וזו לא הייתה פעם ראשונה שתינוק אצלנו נפל...
אז צריך להיות מאוד-מאוד זהירים, אבל לזכור שב"ה ברוב הפעמים הנפילה לא חזקה מאוד...
לק"י
לא זוכרת כמה בדיוק.
הוא נפל על הפנים או אחורה?
אחורה זה יותר בעייתי.
וחיבוק. כי זה מלחיץ שזה קורה
מצאתי אותו על הגב בוכה
וזה לא גובה פי 2 זה מהמיטה היא קצתת יותר ממנו
בכל אופן הוא הפסיק לבכות מיד שבאתי והיה נראה רגיל נרדם כי היה עייף ממש
נראה כרגע בסדר גמור ב"ה
אני עוד בשוק שזה קרה לי!!!
גם אחרי שמתעורר ולוודא שאין תופעות מוזרות או לא רגילות. שהוא מגיב כמו שאת מכירה.
אם עד מחר הכל כרגיל סביר להניח שעבר בשלום.
וחיבוק בשבילך על החוויה המטלטלת..
זה קרה ב8 בבוקר ומאז ברוך השם הכל כרגיל
היתה להבדק רק אם זה תינוק בן פחות מחצי שנה והמיטה גבוהה מ50 סמ
להשאיר ער שעתיים אבל בפועל זה קשה.ולשים לב ב24 שעות שאחרי
תוך כמה זמן אין חלב?
הקטנה בת 6 שבועות ועדיין יש לי חלב...
10 שעות אחרי בערך, 2 כדורים
יש לך כאבים/גודש?
אם כן, הייתי מנסה לשים עלי כרוב
אבל יוצא לי
ביחסים
וגם במקלחת
וכשניסיתי לסחוט יוצא בהחלט, בקלות רבה.
לא סובלת מזה פשוט מנסה להבין
לא יודעת לגבי כדור לייבוש חלב,
אבל כשאישה מפסיקה להניק, עד שנה וחצי אח''כ עדיין יכול לצאת חלב וזה תקין.
אבל אם את רוצה שהחלב ייפסק לא כדאי לסחוט. את יכולה ללחוץ על הפיטמה פנימה כדי לעצור את הדליפה.
אני בתחילת הריון, שבוע 5+2.
קמתי בבוקר והתחיל דימום, וגם קצת כאבי מחזור.
עד כמה זה דחוף ללכת להיבדק?
לנסוע על הבוקר (על חשבון העבודה), או שזה יכול לחכות עד הצהריים?
לחכות קצת לראות עם הדימום ממשיך, או שהיה קצת ונגמר?
מה אמורים לראות בשלב הזה?
עוד לא אמור להיות דופק.
אם אני הולכת בבוקר, אני יכולה אולי להספיק לבדוק בטא.
אם לא, אז רק מחר.
זה לא נראה לי ממש משנה, כי בכל מקרה אני אוכל לעשות בדיקה נוספת רק בראשון.
ועוד משהו:
כרגע בעלי בתפילה.
כשהוא יחזור הילדים יהיו ערים.
איך אני מספרת לו בלי שהם ישמעו?
אני תמיד מסתבכת עם הקטע הזה.
כל כך לא בא לי לא לדעת מה קורה.
בע"ה שיהיה בבריאות ובשמחה.
בשלב הזה אין הרבה משמעות לבדיקה.
תקראי לו לחדר ותגידי לו שם...
בינתיים הלכתי לעבודה.
מתכננת אחר הצהריים ללכת למוקד נשים.
הצלחתי לתפוס את בעלי במטבח, בלי שהילדים ישמעו.
הדימום ממשיך.
מקווה להצליח לעבור את היום.
ונראה מה יהיה הלאה.
ועוד שאלה:
יש סיכוי שיעשו א"ס ביטני?
ואם לא, איך מתארגנים על א"ס וגינלי תוך כדי דימום?
להחליף פד ממש לפני?
איך לשמור לא להתלכלך?
אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת.
אם אני אצא באמצע, אני אצטרך לתרץ למה.
קרה לי פעם.
אצלי זאת הייתה הפלה טבעית. לא עשו אולטרסאונד, הרופאה בדקה אותי לראות שאין דימום יותר מידי חריג (לא ממש היה אכפת לה מה מצב הפד שלי).
עשו לי בדיקת דם לבדוק את הבטא, ואחרי כמה ימים עוד אחת בשביל לבדוק אם הוא ירד או עלה.
בעזרת השם שיהיו בשורות טובות!
אני יודעת שהרופאים לא מתרגשים.
רק רוצה לדעת איך אני יכולה להתנהל עם זה הכי טוב.
בבדיקה של רופא, לא נראה לי שיש בעיה. זה כמו בבדיקות שעושים אחרי הלידה.
יותר מסובך נראה לי אם עושים א"ס וצריך להוריד לגמרי את התחתונים.
קרה לפני כמה זמן.
בשלב קצת יותר מוקדם.
הריון בבדיקה ביתית, ואחרי כמה זמן ימים התחיל דימום עם כאבי מחזור.
בדרך כלל אין טעם לעשות אולטרסאונד בשלב הזה, כי לא רואים כלום.
סביר שהרופא ישלח למעקב בטא, לראות לאיזה כיוון זה הולך.
לי הרופא אמר שכל עוד זה דימום קל, או הכתמות, זה קורה גם בהריונות תקינים וסיכוי שההריון ימשיך.
אם זה כן מתגבר ומתחזק, ומלווה בכאב משמעותי, זה כבר כן יותר מחשיד לכיוון שההריון לא מתפתח.
באמת לא חושבת שיש דחיפות
אני הלכתי למיון ולא כל כך הבינו למה באתי.
הרופא בקופה אמר לעשות פשוט מעקב בטא, לא להתאמץ יותר מידי ולא לעשות ספורט.
אז יש טעם לנסוע למוקד, או שאני אנסה להשיג הפניה לבטא דרך האפליקציה?
לא יודעת אם אני אקבל הפניה למחר, כי הרופא משפחה לא נמצא היום. ואני לא יודעת עד כמה הרופא נשים זמין.
יש דימום רגיל, כמו של מחזור.
לא ברמה של הכתמות, אבל לא מאוד חזק.
והן תוכלנה להשיג לך הפניה או למצוא תור טלפוני לרופא שייתן הפניה.
בשורות טובות!
אמרו שהם לא יכולים להוציא לי הפניה.
לא ניסיתי לבקש תור טלפוני.
אני אלך למוקד ויתנו לי שם.
אז כן חשוב להיבדק, לא דחוף דחוף אבל אל תדחי יותר מדי...
בשורות טובות! וחיבוק!
הלכתי להיבדק במוקד.
לא ראו שום דבר בא"ס.
הרופא נתן לי הפניות לבטא למחר וראשון.
הוא אמר שאם הבטא בירידה, זה כנראה הפלה.
אם הבטא גבוהה, ללכת להיבדק שוב כי יש חשש להריון חוץ רחמי.
ויש סיכוי שגם יש הריון תקין, אבל מוקדם בשביל לראות משהו.
עשיתי בבוקר בדיקת בטא, יצא 145.
זה נמוך יחסית למה שאמור להיות בשלב הזה.
כנראה במגמת ירידה.
אני אבדוק שוב ביום ראשון.
בינתיים עוד יש דימום, אבל יחסית חלש.
היה 36.
צריך לבדוק שוב?
כששאלתי את הרופא (לפני שידעתי מה הערכים של הבטא), הוא אמר שאפשר לבדוק שוב אחרי שבוע. אבל הוא לא הנחה אותי מעצמו לבדוק.
בשביל לבדוק אני צריכה להשיג עוד הפניה, ולעשות שוב בדיקת דם.
הדימום נגמר, ואין כאבים או משהו.
אז בדקתי היום שוב בטא, והיא בירידה.
בעצם זה היה הריון כימי.
האם זה נחשב בספירה של ההריונות?
אני צריכה לעדכן את הרופא נשים?
ומשהו מוזר לגבי הדימום:
בשבוע הזה ציפיתי לדימום כמו של מחזור.
בפועל הדימום היה חלש יותר ופחות זמן.
זה הגיוני שיהיה פחות דימום?
בא"ס היתה רירית של 4 מ"מ, שזה נראה לי דק, אבל אין לי למה להשוות. זה יכול להסביר את זה שלא היה הרבה דימום.
אבל האם זה תקין?
יכול להיות שבגלל שהרירית היתה דקה, ההריון לא התפתח?
או שזה עובי תקין ביום הראשון של הדימום?
לק"י
לי יצאה פעם בדיקה ביתית חיובית, ואחריה קיבלתי מחזור. כנראה שהיה הריון כימי.
לא עשיתי עם זה כלום. אולי עשיתי עוד בדיקה ביתית, לוודא שאכן אין הריון.
נראה לי שאמרתי את זה לר.נשים בהריון שהגיע מיד אחרי. אבל היא לא התייחסה, כי עשיתי רק בדיקה ביתית.
כי הרבה זמן שלא הייתי אצלו.
בעיקרון יש לי את הנייד שלו, אבל אני לא אשלח לו הודעה על זה.
כנראה שאני אעדכן בהריון הבא. מקווה שיגיע מהר.
ובאותו ביוץ גם נכנסתי שוב להיריון.
אצלי זה היה בשבוע 5+5
בהצלחה!
קיבלתי מחזור שבוע אחרי הטבילה
(כנראה שהביוץ היה תוך כדי שניסיתי להיטהר
היינו אסורים בערך חודש וחצי)
ואחריו היה סדיר כרגיל
היה אפילו פחות.
זה היה לי בשבוע 8...
אני מאמינה שמחזור יחזור כרגיל
עברתי הריון כימי בין הלידה הראשונה והשניה.
אצלי זה מתועד במערכת. עשיתי בדיקת דם שראו בה הריון ואז דימום וירידה בבטא.
הרופא אמר שזה קורה להרבה מאוד נשים שאפילו לא ידעו שהיו בהריון.
אמר שאם זה חד פעמי אני לא צריכה לספור את זה כהריון מבחינה רפואית כששואלים (אלא אם כן אני רוצה).
הדימום אצלי היה יותר ארוך ויותר כבד בימים הראשונים. אבל לא משהו קיצוני. זוכרת שכאב יותר. רגשית היה לי מאוד קשה
ב"ה נקלטתי בחודש הבא.
בע"ה גם אצלך!!
רואה שכתבו פה כמה פעמים..
זה בעיה?
אם יום יוצא לא נח מסיבות שלא תלויות בנו..זה בעיה לדחות ביום את ההפסק?
מעניין אותי כי לא מכירה את המקור
שאלתי עוד לפני שעשיתי הפסק
ואמר שאם אין מצב לטבול ביום החתונה (ואין מצב מבחינתי)
אז לדחות את ההפסק
כי יותר קל לדחות הפסק מלדחות טבילה.
אחותי סיפרה ששאלה רב שאלה דומה
ואמר הפוך. בכל מקרה לעשות את ההפסק
אם מצליחים לטבול מצוין אם לא אז לדחות טבילה.
כמובן שאני לא פוסקת הלכה וכל אחת תתייעץ עם הרב שלה.
בעיניי צריך להיזהר מהאזהרות החמורות של אסור בשום אופן לדחות טבילה.
יש הרבה אילוצים בחיים ואני חושבת שלא צריך להשתגע.
כן לעשות השתדלות ככל שאפשר אבל אם ממש ממש מורכב וזה בהסכמת שני בני הזוג, אז למה לא לדחות?
כי כל זמן שיש אפשרות לעשות הפסק ובדיקות כדאי ללכת על זה
שמא אחכ תתעורר בעיה, כתמים וכד' ויפריע לספירה
ברגע שספרת 7 נקיים את יכולה ללבוש כהה עד הטבילה וזהו..
פעם הייתי בחו''ל
והרה הורה לי לעשות הכל כרגיל ואז לטבול כשחוזרת
שלמדתי שאחרי שעושים הפסק
יותר קשה להתיר את הדחיה
זה נחשב דחיה ממש של הטבילה
ולפני הפסק זה לא דחיה של הטבילה עצמה אלא של הספירה ולכן יותר קל
אם שני בני הזוג בסדר לא חושבת שיש בעייה
הבעיה ההלכתית זה רק אם עוד לא קיימו פרו ורבו
ואז צריך לשאול רב.
בכל מקרה אחר זה חיוב עונה (ביטול עונה)
ולכן אם זה בהסכמה של שניהם מותר.
זה בסדר גמור
אף פעם לא "התאבדתי" על טבילה.. מעדיפה לדחות ביום ולהתכונן ולטבול בנחת.
אני יודעת שמבחינה "טכנית" יותר קל לדחות את הטבילה - ברגע שסיימת לספור את יכולה להפסיק לבדוק את עצמך וללכת עם לבן.
מבחינה הלכתית אף פעם לא בררתי..
אפשרי
לא רצוי
אבל אפשרי
לא לכתחילה
זה יותר מבחינת להרבות את הערך והייקר של הזוגיות ולא ליצור מצב שאחד מבני הזוג מחכה והשני "דוחה" אותו, נותן חשיבות קודמת לדברים אחרים.
אבל בהסכמת 2 בני הזוג בדיעבד מותר.
מה שכן, חושבת שעדיף לדחות את הטבילה ולא את ההפסקה, כי לפעמים יש שינויים של הרגע האחרון ובסוף כן מתאפשר לטבול בזמן ואז אם דחו את ההפסק אין מה לעשות...
זה נשמע אולי כמו דליות בנרתיק או צניחה קלה של איברי האגן.
הייתי שואלת את הרופאה בתור הבא מה דעתה.
אם זה ממשיך להציק או מחמיר כדאי לברר.
חשוב לדעת שאם אלו אכן דליות יש תחתוני לחץ מיוחדים שמועילים מאד
יש לי מחר תור ושכחתי מה זה אומר
צריך לאכול לפני?
כמה זה נורא אם אני לא אספיק לאכול?
כמה זה נורא המשקה הזה ששותים?
כמה זמן מחכים לבדיקת דם אחרי ששותים?
טיפים לעבור את זה בקלות?
זכור לי שפעם שעברה זה ממש עשה לי סחרחורות
מאוד כדאי לאכול משהו לפני, אבל לא שניה לפני, קחי לך איזה פרוסה עם גבינה לא משהו כבד
הנוזל עצמו ממש סבבה שתי מהר וקצת מים אחרי זה
ואם אני זוכרת נכון זה שעה אחרי, אבל אל תתפסי אותי על המילה..
בהצלחה 😁
הבעיה היא שזה ממש על הבוקר
קשה לי להאמין שאני אספיק לאכול
תודה לך!
באמת משהו קטן לא צריך יותר מזה 
אחרת התוצאות עלולות להיות גבוהות וישלחו אותך לעשות גם ההעמסה של המאה, וחבל לעשות את זה סתם.
עדיף לאכול ארוחה קלה, אבל אפילו משהו קטנטן (ולא מתוק) יעשה את העבודה.
צריך להמתין שעה במרפאה אחרי השתיה, ואז עושים בדיקת דם.
שותים מהר כמה שניות וביי
כדאי משהו קל לפני לאכול
לא משהו מתוק.
צריך לחכות שעה מאז ששותים עד לבדיקה.
לתינוק מתוק בן חצי שנה??
עדיף בלי תפירה, אפשר הדבקה.
חשבתי להלביש לו אוברול בצבע קרם (כי כבר יש לו)
ולהכין יכשהו שריון (אולי מלבד?) וכתפיות.
מה אומרות?
צריכה לבדוק אצל אמא שלי אם יש לה ציפית ירוקה כהה...
ויש לי כרית עגולה
וכתפיות חשבתי לעשות מגומי רחב.
מהמם!!
הלוואי שיש לה!
הלבשתי אוברול ירוק בהיר (זה מה שהיה לי).
מאחורה חיברתי עיגול מאלבד ירוק (שגזרתי מסינר שמוכרים בהכל בשקל).
על העיגול הדבקתי משושים חומים שהכנתי מסלול דביק.
מקדימה הכנתי צב קטן מסול דביק.
מה זאת אומרת מקדימה?
הדבקתי צב קטן.
כדי שיראו משהו, גם כשהוא שוכב על הגב.
תודה!
בסוף קניתי חולצה שמכרו ב10 שח והכנסתי לתוכה כרית ואת השרוולים קשרתי מתחת לבטן (רק בינתיים, עד שאתפור)
וזה נראה ממש מתוק!!!
תודה על ההצעות!
אחת כמוניאחרונהלילד בן שנתיים, הטבור אדום ויש קצת הפרשות.
צריך שרופא יראה את זה?
החמוד כבר מכריז "אני הולך לרופא!" אבל הוא לא אמין, הוא עכשיו מצביע על כל מיני מקומות מוזרים בגוף ואומר "גם כאן כואב לי, וגם כאן כואב לי"
שמש בשמייםאני חשבתי לחסוך את הטרחה (לא מזמן האח הגדול שלו והאח הקטן שלו היו אצל הרופא כל אחד מסיבה אחרת, ובמקרה הגדול גם ליווה את הקטן ככה ששניהם כבר היו פעמיים ורק האמצעי לא היה בכלל אז הוא גם מאוד מאוד רצה)
מבינה שכדאי לקחת אותו, אז נלך מחר בעזרת ה'
לאור לפחות שני פרסומים שהיו בחודשים האחרונים לגבי אחוזי הרעלנים שנמצאו בבדיקות של הזמנות בגדים משיין (בפעם האחרונה דיברו על כמות רעלנים של אלפי פעמים הכמות המותרת ע"פ התקן), מה. השיקולים שלכן להמשיך (או לחדול מ) להזמין בגדים משיין? אני ממש בהתלבטות...
שבחנויות בארץ אין את הרעלנים האלה ואם מישהו בודק את זה בכלל.
ואם המחיר והאיכות אותו דבר, או שהאיכות לא חשובה לי אני ממשיכה לקנות בשיין...
לייבא דברים שהם לא עומדים בתקן של היבוא.
סין ענקית ההבדל בין כמה שקלים יכול להיות הבדל רציני ממש באיכות של הבדים.
גם לא כלי אוכל
אבל בגדים בשבילי, או לילדים, אני קונה. בגדים תחתונים אני אכבס קודם.
ואני עוקבת לראות אם יש פריחה או משהו.
אני לא קונה הרבה בכלל
ורק לילדים. לעצמי עוד לא הצלחתי
גם קונה קצת בחנויות פיזית
קראתי כתבה שרמזה שתמיד הנושא עולה סביב בלאק פריידי או מועדים כאלה שהרבה מזמינים מחו"ל כך שזה מוזמן עי חברות הבגדים בארץ
שאין פיקוח על הרעלנים בבגדים. זה לא נראלי כזה משנה אם אני אקנה את הבגד משיין ברבע מחיר או מהחנות/מעצבת בארץ שהזמינה בדים מסין
בעיקר זה המידות.
בהיותי מידה 46 -48 בארץ אני נחשבת כחייזר כנראה כי עובדה שבקושי מוצאת.
שם לא צריכה להתנצל ויכולה יותר למצוא
אז לא רואה עניין לשלם הרבה יותר פה מאשר שם
אני חושבת ששיין נוגסת בנתח המכירות פה בארץ בצורה משמעותית ויש למישהו אינטרס שלא נקנה שם
עליי ההפחדות האלה לא ככ עובדות ואמשיך להזמין כל עוד לא יוכח שהסחורה פה בארץ נבדקת כנל ואין בה רעלנים גם
באופן אישי אני קונה משם כמעט רק כותנה ממילא
קניתי מהמקס מברשת חשמלית עם 9 ראשים מתחלפים
היא נטענת ומגיעה עם מוט הארכה וכל הטוב הזה ב59 שח בלבד!
ניקיתי איתה קירות קודם וגם את הכיריים ואני ממש מרוצה
אז למי שאוהבת לנקות ואין לה כח לשפשף - זה פתרון מעולה
קישור למוצר
מברשת ניקוי עם ידית ארוכה - מקס - כאן קונים בכיף
נטו המלצה מניסיון אישי כמובן
ראיתי אותה לפני תקופה באליאקספרס וממש התלבטתי אם להזמין.
כמה זמן עבודה יש לה אחרי טעינה מלאה?
ניקיתי איתה לפחות 20 דקות ועוד עבדה. הסוללה ירדה בנקודה אחת רק
עכשיו החזרתי לטעינה כדי להעיף את הילדים לישון😅
חוץ ממה שכתבתי
שולחן אוכל יסודי
קירות מקלחת
מקלחון
מקרר
חזית מטבח
זה מתאים גם לחלונות אגב
ורוצה לנסות לנקות איתה מזרנים לפני שאני מזמינה שואב ייעודי לזה
לדעתי כל מה שמשפשפים - היא מיועדת לו
המקוריתלא ניסיתי האמת כי את המסילות שלי אני שואבת ומנקה עם קיטורית
בכלל מנקה שם.
בכל ימי חיי (ואני ממש לא צעירה) מעולם לא ניקיתי את המסילות בכל דירה בה הייתי (אני שוכרת והחלפתי כמה וכמה).
באמת שאם מישהי מנקה שם היא ממש חייבת לקבל מדליה.
מצטבר שם מלא לכלוך בגלל הילדים. שום מדליה, יותר עניין בסיסי
ולא חלק מהסדר התדיר בכלל
ואיזה מחיר שווה
במחיר הזה
כל מה שמעבר - בונוס מבחינתי
אבל הוא באמת נראה איכותי, חייבת לומר
שכל הבית הפווךך עדיין משבת, מליון כביסות לקיפול, ואני מנקה קירות🤣
אין לי תקנה חחח
הייתי שופכת עליו מים עם קומקום משפריצה אקונומיקה ומנסה
הכי הרבה תשתמשי במברשת לדברים אחרים גם. והיא יותר זולה מתיקון קיר נראה לי
איך הצלחת לנקות איתה את הכיריים? אפשר לקצר את המוט?
אשמח לעזרה....
זכור לי שפעם מישהי כתבה על מגן מזרן שעוזר לא להרגיש את הרווח בין שני המזרונים. אולי מישהי זוכרת? זה היה די מזמן.. אני לא מצליחה למצוא...
כמו T מתלבש בין במזרונים.
בהתחלה היה ממש נח אבל בגלל שהמזרונים זזו זה עשה יותר רווח אז הפסקנו להשתמש.
שהתרחק עם המיטה?
מכירות? משהי אולי נותנת לבן שלה במקום בטניזול?
קיבלנו את זה לאחרונה, ב"ה לא היה צורך אבל נראה שנצטרך לקחת היום/מחר/שבת
הייחודיות שלו שזה ללא תופעות לוואי (או לפחות מפחית) את האי שקט שבטניזול עושה ומשפיע מהר לתווך ארוך
קצת חוששת לתת משום מה, מצד שני בטניזול הוא מקבל במינון כפול ובקושי עוזר לו אז זה אמור להיות יעיל יותר.
הרופא אמר לי כשצריך תביאי בלי חשש אבל אני לא רגןעה
מנסה לבדוק אם משהי מכירה
גם הבנתי שזה עושה פחות ת.ל, מעניין אם זה נכון..
(סליחה שמאנונימי, לא זןכרת את הססמא שלי והיה לי חשוב,לעזור..(
ונתנו לי כמות גדולה מאוד, אמרו שבעיה להשיג ולכן שאקנה מראש הכל
מקווה שלא נזדקק לזה
אז ניתן לתת בביטחה?
לוואי
הילד מחורפן לגמרייי
גמר עלינו היום, שיהיה בריא. אז אל תבני על זה..
וקיבל רק מנה בערב ומנה בבוקר, לא רוצה לחשוב מה יהיה לי מחר
אז ברור לנסות ואת עוד כותבת שזה ללא תופעות לוואי אז בכלל חלוםם
תחשבי על זה
ואין מצב שאין לו תופעות לוואי משמעותיות
נותנים את זה בקוצר נשימה משמעותי
ואם לוקחים תקופה צריך להוריד מינון בהדרגה
אצלנו בעבר זה גרם לאי שקט ורעב מוגבר מאד
סינטרדיוס (Sintredius) - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית
אבל כן אי שקט קיצוני, כי הרופאה אמרה שזה שונה מבטניזול ולא יהיה משהו חריג
הופתעתי מאוד
מה זה תקופה? 3-4 ימים בוקר וערב זה נקרא תקופה?
זה טיפול קצר
הרעב המוגבר זה כנראה בתקופות ארוכות יותר
הרופאה נשמעת מאד לא מקצועית
אם יש לו התקפים כל תקופה קצרה
כדאי לקבל טיפול יעיל יותר מרופא ריאות
טיפול מונע טוב
מונע את רוב הקוצרים
ושמחתי מאוד עד שהגיע האובך הזה והבנתי שהשבוע יהיה שוב פעם ככה...
אנחנו מטופלים אצל רופאים טובים ואפילו הלכנו לרופאה בפרטי לא מזמן. מקבל אזניל יום כן יום לא כטיפול מונע, הוספנו משאף ארובנט קבוע במקום ונטולין +משאף כתום.
קיבלנו קודם משאף פוסטר אבל עשה לו ממש לא טוב אז העבירו לארובנט קבוע. ובזמני התקף במקום בטניזול (שגם ככה היה מקבל מינון כפול כבר) קיבלנו את התמיסה לשתייה.
מקבל די הרבה תרופות ובאמת זה עזר לחודשיים, עד אז כל חודש פק"ל ואפילו לפני היו התקפים
הבעיה שיש לי ילד על טיל בבית , בוכה בלי סוף ואין איך לעזור לו
יש לנו שבוע הבא מרפאת ריאות אבל לא רואה משהו אחר שיכולים להגיד לנו
עברנו את זה הרבה שנים
עד שהגענו לרופאים אלופים שנתנו אינהלציה של 7% ביחד עם החומר אירובנט/ ונטולין/ בודיקורט
זה הדבר היחיד שעזר לנקות את מערכת הנשימה לאורך זמן ולמנוע את ההחמרות
גם לפני שנתיים פלוס שזה חזר לבן שלי בגלל דלקת ריאות חריפה
בקשנו מרופא ריאות את הטיפול הזה
הוא פחות הכיר
אבל הסכים להביא בגלל שזה עזר בעבר
זה כמובן עזר ואחרי תקופה הבעיות בריאות נגמרו
זה אומר שזה טיפול לא מספיק ידוע
גם לרופאי ריאות
וחבל
כי זה הטיפול היחיד שעזר לנו
וזה סיטואציה דומה לשלכם
קוצר נשימה על בסיס דלקות ריאות
יש לנו תור שבוע הבא נבקש
אבל אין לו דלקות ריאות , רק ברונכוליטיס
אלא מה גורם לה
דלקות בדרכי הנשימה/ בריאות
בשילוב של קוצר נשימה
נגרמות לרוב מנוזלים שמצטברים
בדרכי הנשימה/ בריאות
מי מלח בריכוז גבוה גורמים לכיוח הליחה וייבוש הנוזלים
(אנטיביוטיקה מניעתית עוזרת למנוע את הדלקת אבל לא מטפלת בליחה/ נוזלים)
לכן אינהלציות עם חומר+ מי מלח הריכוז גבוה עושים את העבודה
ומשאפים פחות
הנה מידע מקצועי על זה
זה אומנם על מחלה אחרת אבל תסמינים דומים
של סיסטיק פירוזיס - cf אולי יש לו ואנחנו לא יודעים, כי אם כן אז יסביר את הכל
תשובות לוקחות זמן אבל...
רק לcf
אלא גם למחלות עם תסמינים דומים
גם הבן שלי עבר את הבדיקה הזו ויצא שלילי
ועדיין הטיפול הזה מאד עזר לו
הבעיות בריאות הכוונה שיעולים?
גם הבן שלי כל חודש יש התקפי שיעולים ארוכים.
פעם שלישית שמקבל בטנזול בחצי שנה האחרונה.
מטופל טיפול מונע במשאפים ואני לא רואה איך זה משפיע?
היינו אצל רופא ריאות.
שוקלת לחזור אליו ולשאול למה זה לא עוזר.
יכול להיות ניסוי וטעייה
כי יש הרבה סוגי טיפולים והרבה סוגי התנהגויות של הגוף
צריך להיות בטיפול/ מעקב אצל רופא ריאות
גם כדי למצוא טיפול נכון
ואח"כ למעקב
אנחנו כל 3 חודשים אצלו
כתבתי לך בשירשור החדש שקיבלת...
אשמח להמלצות לאדריכלים / אדריכליות
לבניית בית בשומרון.
אשמח להמלצות מניסיון 🫶🏼
לצערי אני צריכה לעבור גרידה
מישהי שעברה את זה ויכולה לספר לי מהחוויה
האם לקחת שירות פרטי או ציבורי? אם פרטי, מי מומלץ?
מה מצפה לי, הבנתי שזה הרדמה כללית - אף פעם לא חוויתי...
איך ההתאוששות, הדימום אחרי וכו'
לא כל כך מצליחה לעכל את האובדן הזה, הרבה דברים טכניים וביוקרטיה סביב ההריון הזה, מרגישה שאני מדחיקה את הרגשות וכמעט לא הרגשתי צער
האם זה נורמלי? מרגישה כמו רובוט
אשמח לתגובות!
חיבוק
לי במקרה של צורך בגרידה הרופאה נתנה הפניה לבית חולים, הגעתי והמתנתי עד שעשו לי גרידה, לקח כמה שעות שהייתי בצום. אני יודעת שיש בתי חולים שקובעים תור לעוד כמה ימים.
זה בהרדמה כללית ואת שוכבת עם רגליים מפושקות כמו ניתוח. זה לא נעים אבל ההתאוששות הפיזית בסדר יחסית ואמורה להיות פשוטה.
בהצלחה.
אחותי עברה ושמרתי לה על הילדים בזמן הזה
ככה שפגשתי אותה כשחזרה
האמת שהיא הייתה בהלם כמה זה פשוט וקל
היא הלכה לבית חולים רגיל
קבעו לה כמה ימים מראש
הרדימו אותה שזה קצת מלחיץ אבל ככה את לא מרגישה כלום
התעוררה אחרי הכל
בחדר התאוששות שעתיים בערך התאוששות והביתה
הרגישה יחסית ממש בסדר
כשאני עברתי הפלה טבעית היה לי גהינום...
ואמא שלי שעברה את כל הסוגים אמרה לי שגרידה הכי קל
(בשבוע 11)
עשיתי בציבורי - זה היה חירום כך שלא היה לי בכלל זמן לחשוב או לבחור.
אצלי ההתאוששות הייתה בסדר גמור, דימום בקטנה (כמו וסת, אפילו פחות)
מכירה את התחושה שהכל טכני , רצון להיות אחרי
מאמינה שינחו אותך אבל צריך להיות בצום כמה שעות לפני ..
אם יש לך עוד שאלות בשמחה
אני עשיתי הציבורי
גם לי זאת היתה פעם ראשונה שחוויתי הרדמה כללית אבל זאת היתה ממש ברכה בסיטואציה הזאת, את נכנסת לחדר, מרדימים אותך ומתעוררת כשאת כבר אחרי. ההתאוששות כמו שכתבו כבר, קלה, רק נפשית לוקח זמן לעכל.
תני לעצמך את הזמן והמקום🤗
יש לי קרובי משפחה במצב קשוח מאוד, והאמא אומרת שיש מצב שיוציאו להם את הילדים מהבית.
אני שוקלת להציע להם שאני אקח את הילדים אלי.
למישהי יש ניסיון/מכירה סיפור כזה?
כרגע הם מגיעים אלינו מדי פעם, והילדים די פורחים כאן (לא נעים להגיד אבל זה בעיקר כשההורים לא נמצאים).
אשמח לשמוע אם למישהי יש ניסיון ו/או מחשבות בנושא.
ועדיין חי אצל ההורים שלי.
אם תרצי פרטים מוזמנת לפרטי
אצלנו זה בן דוד - אחיין של אבא שלי
לא קל אבל שליחות
זה לווה בהרבה קשיים סוציאלים אבל מרגישה שהיה ברכה בכל בזכות זה
אני ממש חוששת מההרגלים היומיומיים שיצטרכו להשתנות להם.
נגיד- אחד מהם נורא בררן באוכל. והם גם לא עושים כלום כלום בעצמם. הכל האמא עשתה להם (עד שקרה לגמרי). ואצלי אני מכינה מה שאני מכינה ומי שלא רוצה מכין לעצמו טוסט. גם בכיתה א' הם כבר מכינים לעצמם.
איך מתמודדים עם הפער הזה? איך מצד אחד הולכים לקראתם ומצד שני מציבים גבולות? נשמע לי מאתגר כל כך.
ואיך עובד הקשר עם ההורים הביולוגים, שהם גם קרובי משפחה? המדינה מחליטה על זה, או שזה נשאר ביננו מה שנכון לנו? איך מחליטים למשל לאיזה בי''ס, או אפילו חוג, לשלוח? זה אני או ההורים הביולוגיים?
ועוד חשש גדול זה הפחד מהמחיר שהילדים הפרטיים שלי ישלמו. גם היום יש לי עומס מבורך ב''ה, ואני מפחדת שאפספס דברים קריטיים של הילדים הפרטיים שלי בגלל הצרכים של הילדים הנוספים.
ואני גם מפחדת שיחשפו להתנהגות שאצלנו בבית אין בכלל (בעיקר קללות. ודיבור ממש לא מכבד).
בקיצור, אפשר לראות שאני די מוצפת ומבובלבלת ולא יודעת מה נכון.
אשמח למילות חיזוק בנושא, כמה מהר הילדים 'קולטים' את השפה של הבית (אם בכלל זה קורה).
מדובר על שני ילדים, בגילאי יסודי (ויש לי ילדים מקבילים בגיל, וגם יותר גדולים ויותר קטנים).
לא יודעת אם אני מצפה משהו שהוא מידי גדול מורכב
מענין אותי אם זה רק אצלי
כבר לא נעים לי לפרוק ולהתלונן
אבל יש בבית תינוק קטן מתוק ובכיין בן חודש
הילדים הגדולים בני 13-18 יכולים לראות אותי איתו ימים שלמים על הידיים!
ולא להציע עזרה (חוץ מבת אחת מהממת בת 10 שמאוד שמחה לעזור ולקחת)
יכולים לשמוע שהוא צורח וצורח ולא לגשת אליו
אבל זה לדעתי עוד מילא כי מבחינתם התינוק שלנו שאנחנו נופל בו.
הבעיה היא לא מהיום
אין הצעת עזרה בכלום!!
כביסות נערמות
גיהוצים בכמויות
כלים בכיור
הכל מסתובב
כי אני לא יכולה לגשת ולעשות (כאמור התינוק צורח)
ואפחד לא ייגש מעצמו לעזור ולתת יד
בעלי טוען שאני צריכה להגיד להם
לי נמאס לא בא לי להיות מנהלת עבודה!
מה הם אורחים בבית ??
למה אני זוכרת שאני תמיד היתה רגישה יותר בבית של ההורים שלי
בלי שאמרו לי!
ופה זה לא מובן מאליו
רק יוצאים מהחדר לבצפר ולבילוים
ואז גם זורקים מבט אלי ומבקשים כסף 
לא היום אני כבר ההתמוטטות עצבים. היחס הזה עושה לי מאוד נאכס!!
אני מצפה יותר מידי ???
ככה זה כולם?
לפעמים אולי..
אבל האמת שבעיני זה כן ציפיה ממש גדולה
ברור שאני המנהלת עבודה האחריות היא כלי
אני כן חושבת שהז הגיוני שיציעו בגילאי הערשה
אבלל זה ץלוי במה היה עד אז.. במה ההרגלי בסיס בבית..באוירה סביב עזרה.. ובבגרות ובאופי של כל ילד
אבל זה לא מובן מאליו
תמקדי את עצמך מה חשוב לך להרגיל אותם
תלמדי לבקש בתורה מכבדת ונעימה בלי מטען סמוי
ותאפשרי להם להתרגל לזה
או לא מבקשת
אני גדלתי עם רגישות מאוד גדולה לסביבה.
אני זוכרת שאחים שלי היו באים להתארח לשבת
הייתי רואה אותם עושים לםעמים תורנות עם הבני ובנות הזוג שלהם נניח באוכל אם יש תינוק צרחן שאחד אוכל השני מרגיע ותמיד !! הצעתי עזרה.
וזה היה על בסיס שבועי
פה נניח הילדים יכולים לראות אותנו סעודות שלמות עושים רונדלים ביננו לא יושבים ביחד לאכול
והם לא יציעו עזרה מעצמם.
כל זה לא עושה לי חשק לבקש מהם עזרה
ואני באמת לא מבקשת.
אני יודעת שאני עצבנית מוצפת רגשות
רק באמת מענין אותי ממה זה נובע ??
זה גיל כזה אגואיסטי? אופי ? חינוך כושל שלי ?
אבל אתם לא
את ההורה, הם ילדים
אחריות שלך ושל בעלך לנהל את המפעל הזה מלמעלה
וכן את צריכה לבקש ובעלך צריך לבקש עזרה בפינוי והגשה ולהרגיל אותם שזה חלק מהחיים ולא לעשות פרצוף וכאילו אגו שבסוף פוגע בך
רוצה עזרה? תבקשי. תעלי מודעות. חבל להישאר ככה טעונה. זה עניין של גישה והסתכלות לדעתי
לא חושבת שזה אישי
ובטח שאת לא צריכה להיפגע
פשוט תבקשי
ובצורה קצת תקיפה
שיבינו שהם חלק מהבית והגיע הזמן להושיט יד
בלי צעקות
אבל כן לדרוש שיתנו יד
דיי קטנים אבל הם עוזרים בבית רק כשאני עושה איתם פעולה ומסבירה להם תוך כדי את התהליך והתכלית
גם מבחינה הגיונית איך אפשר לצפות מילד/מתבגר לעשות פעולה שהוא לא רגיל בה/לא יודע לצפות איך לעשות אותה???
גם בתור ילדה אני זוכרת שפחדתי לעשות עבודות בית קלות כי אם אמא שלי הייתה רואה שאני עושה וזה לא בדרך שלה היא הייתה מתעצבנת אז וואלה לא הייתי עושה כלום עד שהיא הזדקנה ופחות התלוננה ועשיתי הרבה בבית אבל ממש בדרך שלי
מציעה לך כשאת שוטפת את הבית לתפוס עוד 2 ילדים שיעזרו לך ותוך כדי להסביר את התהליך מה עושים, כמה, למה-לא הבינו פעם ראשונה לא לקחת אישית ולהתייאש ולכעוס להמשיך בדרך הזו שוב ושוב זה גם זמן טוב לשיח ולקרבה בינך לביניהם ויוצר מרחב נוח ונעים ליזום מעצמם עזרה וגם לא לפחד ובנינוחות לחשוף את הקושי שלך לגבי הלך הרוח בבית תוך כדי השיח איתם, הם לא טיפשים הם מבינים ומרגישים, וגם לזכור שהם לומדים בעצמם איך נכון להתנהל בבית העתידי שלהם שיבנו
הילדים שלך כנראה נורמטיביים ב"ה כי הם בגילאי ההתבגרות והם מאוד מרוכזים בעצמם וזה נורמלי
אל תשכחי שמעבר להתמודדות הרגילה של בני נוער, פתאום גם אמא שלהם פחות פנויה אליהם. זה גם יכול להקשות עליהם.
לדעתי את כן צריכה לבקש עזרה במה שקשור לבית ובכלל בראייה שלי - ילדים הם שותפים טבעיים במטלות הבית שקשורות גם אליהם מגיל קטן
ועזרה עם התינוק - לא חושבת שזה תפקידם. סליחה אם לא הועלי אבל זו דעתי
חיבוק על הקושי♥️
אבל נראה לי שהציפיה שלך קצת גדולה
אני גם חושבת שגדלתי יחסית עם רגישות לסביבה, עזרתי בבית הרבה, כשהתארחתי תמיד הושטתי יד. אבל חד משמעית עשיתי דברים כשרציתי ולא מתוך תחושת מחוייבות... היה בא לי לקפל כביסה - עשיתי את זה, לא היה בא לי - יכלתי לעבור ליד הערימה ולשבת לקרוא ספר בנחת, שההורים שלי יגיעו לזה אחרי יום העבודה שלהם. כנל שטיפת כלים, עזרה עם האחים הקטנים ועוד מטלות בבית.
גדלתי בידיעה שהבית של ההורים, זה דורש ממני חובות מסוימות, אבל גם האחריות היא שלהם בלבד, ואני עוזרת על בסיס רצון טוב...
כמובן אם ביקשו עשיתי בשמחה (לרוב) אבל לא ביקשו הרבה. זה נראה לי ממש נורמלי.. אם חשוב לך תעשי להם טבלת תורנות. לא מדברת על טיפול בתינוק אלא על עזרה בדברים שגם הם צריכים - כביסה, כלים, הגשה ופינוי לשולחן וכאלה.
נשמע שהציפיות שלך גבוהות מאוד.
מבינה את התסכול ממש, אבל בני נוער לא רואים את המטלות כמו שאמהות רואות אותן. הם לא שמים לב לכלים, לכביסה לא מרוע, פשוט כי יש להם את המשימות שמטרידות אותם.
בעיני אמא היא אכן מנהלת העבודה של הבית ואם היא רוצה משהו שהוא לא המשימות הרגילות שלהם (ממליצה לעשות משימות קבועות...) אז צריך להסב את תשומת הלב.
ולגבי הקטן, אולי הם לא ניגשים כי הם מפחדים בי הוא צורח כל הזמן, והם חוששים שלא יצליחו להרגיע אותו?
בצורה ברורה אבל לא מעצבנת
נשמע מורכב חחח
אבל משהו כמו:
מותק אני נכנסת להאכיל את התינוק, עכשיו 2 בצהריים
עד ארבע אני מצפה שהכיור יהיה ריק/ הכביסה תהיה מקופלת וכו
בתור מתבגרת הכי עזר לי דד ליין
אני חושבת שגם אני הייתי בצד הרגיש יותר והצעתי עזרה בגיל 18 (בגיל 13 כנראה שלא), אבל ממש לא כל הזמן.
אמא שלי היתה מתחרפנת מזה שהבית מבולגן, יש כלים, כביסה, לכלוך, שולחן לפנות, וכולנו שרועים על הספה וקוראים ספרים... גם בערב שבת...
מתבגרים לא רואים כלים וחושבים - אם אני לא אציע לשטוף, אמא שלי תצטרך לעשות את זה ב12 בלילה בשארית כוחותיה. הם פשוט לא חושבים. אם זה לא תחת אחריותם זה פשוט עובר לידם והם לא משקיעים בזה מחשבה.
אז שולחת לך חיבוק גדול והמון כוחות ❤️❤️
לא קל להיות אחרי לידה, ועם תינוק בכיין עוד יותר.
לדעתי כדאי לך לעשות תיאום ציפיות עם בעלך, לכתוב רשימה מפורטת של כל המשימות הנדרשות, ואחר כך לכנס את כולם לאספה משפחתית. להסביר את המצב, אמא אחרי לידה וצריכה לנוח, תינוקי המתוק בוכה המון ואין לאמא ידיים פנויות לתחזק את הבית, בחודש הקרוב נצטרך שכולם יתגייסו כדי שיהיה לנו בית נעים ובגדים נקיים. כל אחד מוזמן לבחור משימה מהרשימה שהוא יהיה אחראי עליו. אפשר בזוגות, מה שיעבוד הכי טוב. אפשר שהמשימות יתחלפו אחרי שבוע, או שני ילדים שיתחלפו ביניהם יום כלים יום רצפה, מה שיעבוד לכם. וזהו, להעביר להם את האחריות ולשחרר. אם למישהו יש טענות שאין צלחת נקיה או הבגד לא כובס - שיפנה את טענותיו לאחראי על המשימה.
אפשר לצ'פר אותם בסוף השבוע בממתק מיוחד או משהו נחמד. לדעתי ממש לא חובה, הם מספיק גדולים כדי להיות שותפים בבית. אבל אם הם לא רגילים למשימות קבועות אז זה יכול להיות תמריץ נחמד והכרה במאמציהם. (גילוי נאות: אמא שלי קנתה לי שרשרת ועגילים לאות הוקרה על העזרה לפני ואחרי הלידה של אחותי הקטנה, אבל ממש לא ציפיתי לזה וזה לא דובר לפני כן, הופתעתי מהמחווה)
אז תבקשי, לא רק בשבילך גם בשבילה ובשבילם, שילמדו לעזור ולקחת חלק במטלות.
וכן את האמא והתפקיד שלך הוא להיות מנהלת עבודה של המפעל חיים שנקרא בית.
חלילה אני לא מפילה עליה
היא מבקשת ורוצה ואני הרבה פעמים אומרת לה
תודה מותק לא צריך
וגם היא ילדה ואני שמחה שהיא אומרת לפעמים לא רוצה לעזור אם אני מבקשת
(והיא מרוויחה ביושר שאני מקבלת את זה מאוד בקלות ולא אומרת כלום גם לא לעצמי בלב)
לעצמי אני מציינת שהיא בעלת רגישות סביבתית מאוד גבוהה וזה מאוד מרגש אותי וחשוב בעיני
שהם יגשו לתינוק בן חודש
תינוק זערורי וקטן אמור להיות בטיפול של הורה ולא בטיפול של אח/ אחות
גם אם הוא בן 18
בעיניי
האחריות על הבית היא של ההורים בלבד
לא של הילדים
הם כמובן יכולים לעשות
והגיוני שהם יעשו
גם מעצמם
אבל זה תלוי בהתנהלות הכללית איתם לאורך השנים
רוב הילדים שאני מכירה
לא מתנדבים לעשות בבית
ולרוב זה תלוי בהתנהלות הורית לאורך השנים
(אצלי יש התנדבות
לא גורפת אבל זה קיים)
יש לך 2 ציפיות שגויות
שהם יתנדבו ויעשו
שהם יקחו אחריות על מה שלא באחריותם
כמובן שזה מובן שזה קשוח
אבל ההתמודדות צריכה להתחיל מנטרול ציפיות שגויות
גם אני עשיתי הרבה בבית בתור נערה ואצלי הילדים לא עושים כלום כמעט.
אבל אני מאשימה את עצמי כי זה החינוך שנתתי להם…אני חושבת שעזרתי הרבה כי זה היה החינוך של אמא שלי, היא ממש חינכה לזה מגיל צעיר וגם בצורה "פולנית" (הדבר הכי נורא היה אם היא תעשה את המטלה שלי במקומי 😂)
באמת ענין אותי
מודה שהייתי בסערת רגשות בעקבות המצב ועדיין...
אבל אני מתחילה להבין שזה המצב
ואם רוצים עזרה פשוט לבקש
מודה גם שלא בא לי לבקש כי אני מרגישה שאז הילדים יהיו יותר ממורמרים
(ביקשתי מאחד להחזיק את הקטני ל 5 דקות שאוכל לשטוף כלים. הוא ישב איתו הקטן צרח והוא אדיש ואומר לו בין לבין "תלך לישון כבר...." צבט לי את הלב והציף אותי ממש.
בבית של ההורים בכלל לא נדרשתי לעזור.
גדלתי בבית מאוד מבוסס
אמא שלי לא עבדה
והיה לנו עוזרות ואופר ששמרה עלינו
ועדיין היתה לי רגישות מאוד גדולה
ואיפה שהרגשתי שצריך "עזרה" הייתי שם
בעזרה בשבתות עם האחיינים
ביום חול שהאחיינים באו אלינו (כבר גדלנו ולא היתה אופר אז אמא שלי שמרה עליהם)
ואיפה שהיה צריך לא חיכיתי שיבקשו
ואפחד לא ציפה ממני לזה בכלל לא
אם כבר הפוך
היום אני מבינה שאולי בגלל שהייתי ככה לכן אני מצפה מהילדים גם להיות ככה
זה מדהים שיש לך את הרגישות והמודעות לסביבה, ושהיה לך אותם כבר כנערה. אבל כמו שכתבו פה, לרוב המתבגרים אין את זה, לא מרוע או מידות לא טובות או פינוק, אלא כי הם באמת לא שמים לב לדברים האלה, או לא חושבים שאם הם לא יגשו עכשיו ויעשו זה יפול על מישהו אחר.
יש הבדל בין עזרה עם אחיינים שבאים מידי פעם לבין עזרה תמידית ויומיומית כל הזמן.
(אחיינים תמיד מתוקים יותר מהאחים הקטנים...)
יכול להיות שדווקא בגלל הבית המבוסס ממנו הגעת קשה לך יותר לחשוב על איך נראית עזרה יומיומיות.
ואני גם כן חושבת שזה נורמלי שמתבגרים לא חושבים מעצמם על עזרה ועל הסביבה,
אני חושבת שזה כן משהו שאפשר לעורר מודעות לגביו באמצעות שיח. לא ממקום מתקרבן, אלא מדי פעם בזמן טוב לדבר על מידות טובות ועל לראות את השני ולהושיט יד גם כשלא מבקשים ממך. לספר מדי פעם שאת מאוד עייפה בלילה ובכל זאת מדיחה כלים כדי שיהיה לילדים כוסות לשוקו בבוקר, וכמה היית שמחה אם מישהו היה חושב עליך ונותן יד מעצמו למרות שלא ביקשת... אבל חשוב שזה יהיה ממקום טוב של שיח ושיתוף בלי אמוציות מיותרות. וגם אם זה לא יועיל ברמה המיידית לעזרה בתקופה הקרובה, זה משהו שיחלחל ובהמשך בעז"ה הם יהיו מחונכים יותר 😏
א. כנראה שיש לך אופי מאוד רגיש ואכפתי לסביבה. זה לא מובן מאליו.
ב. בת כמה היית כשהצעת לשמור על אחיינים ולעזןר? יש הבדל בין גיל 10 לגיל 19 למשל...
ג. מן הסתם שלבנות יש יותר בטבעיות את הקטע לעזור עם תינוק או לעזור במטלות הבית.
ד. צריך באמת לכנס את הילדים בזמן שאת רגועה ולהסביר שלא תוכיע לעשות הכל לבד כי את רק אחת
והבית דורש אוכל, שטיפת כלים, כביסות, עזרה עם התינוק, קניות. תעשי סבב מה כל אחד יכול לעזור בו ולשים לב יותר.
חיבוק על התחושות, זה ממש מוכר... ומציף מאוד!
הם אכלו , אז הם יכולים לשטוף. למה זה בכלל משימה שלך בצורה בלעדית?
אנחנו היינו שני ילדים, אמא עבדה חצי משרה ועדיין אני שטפתי חצי מהכלים. אח שלי שטף רק כשאמא לא הייתה בבית. היא חשבה שהוא לא יודע. ואני חשבתי שהוא מפונק מאוד.
ילדים אמורים לשטוף כלים , חדר שלהם , לסדר כביסה של עצמם גם אם את יכולה לעשות הכל לבד.
פעם היה ברור שאם נגמר חלב בבית אז שולחים ילד גדול לקנות. היום זה לא תמיד ברור. וזה לא בגלל שהורים לא יכולים , פשוט זה לא תפקיד שלהם
את מבקשת עזרה באופן יותר תכוף מעזרה עם אחיינים שבאים לבקר והולכים הביתה..
אני גם לא נדרשתי לעזרה בבית באופן תכוף ודיין עזרתי השניה צריך אבל אני מבינה שהאחריות שאני מטילה על ילדי היא יותר גדולה, יומיומית ואינטנסיבית מהתגייסות פעם ב..
ממה שאני מבינה זה ככה גם אצלך, במיוחד שאת מתארת שאצלך בבית הייתה עוזרת אז מה שעשית היה טוב ואקסטרה, פה את מבקשת משהו מסויים שצריך להיעשות באופן מאוד מסויים, מיידי ודי יומיומי זה נשמע קצת קשוח יותר מתנדבות מידי פעם.
אני לא באה להוריד מילדייך אחריות, חשוב שילדים יקחו חלק במטלות הבית. עם זאת, בעיני, המצב שלך ושלהם לא בר השוואה.
כמו כן, בענייני מטלות הבית, חשוב לזכור שילדים הם ילדים ומותר להם לרטון, זה לא אומר שנתרגש מכל דבר, אבל יתכן ובמצב כזה הייתי עושה שיח משותף שבו הייתי מציגה להם את הצרכים בבית- במה אני צריכה עזרה ולחשוב יחד איתם במה הם יכולים לקחת חלק להקל במצב הקיים (מטלה קבועה או אולי תורנות ביניהם)
בין בני המשפחה שום דבר הוא לא מובם מאליו.
אם הם רגילים שלפני התינוק הם לא לקחו חלק אז הגיוני שמרגישים שלא יודעים מיוזמתם לקחת חלק.
נראה לי כדאי לשבת עם הילדים, ולעשות תיאום ציפיות וחלוקת מטלות בבית.
אם לא תגידי/ו להם מה לעשות, כנראה זה לא יקרה, וזה מאוד הגיוני
היתה מציגה את הקושי שלה ואומרת מפורשות שהיא מצפה מאיתנו לשאת בעול.
זה בעיקר נגע בעזרה בבית,
וזו הייתה ציפייה גורפת תמיד תמיד לעזור: כל יום לעשות משהו בבית ושישי בכלל. לא היה מצב לנוח/ לקרוא וכוד'.
אני חושבת שתכנסי אותם באיזה ערב נחמד, תכיני ארוחה ותדברי איתה על הקושי שלך
ותשאלי אותם מה הם מציעים!
שהרעיונות איך לעזור ולסייע לך יגיעו מהם.
בעיני זה יהיה יותר אפקטיבי.
היום נגיד קשה לי להגיע להורים שלי ביום שישי
אני לא סובלת את הלחץ הזה, עושה לי סטרס.
אצלי בבית, יום שישי זה יום רגוע, אני מכינה שליש מהאוכל שאמא שלי מכינה.
העיקר ששישי יהיה רגוע וניכנס לשבת בנחת.
באופן כללי, הבית של ההורים שלי היה בית עמוס מאוד חוויתי ושמח.
החיסרון של זה היה באמת הרבה עבודה, למרות שגם עם 2-3 ילדים יש הרבה עבודה.
יחד עם העבודה שהייתה היה הרבה ערנות וקשיבות לצרכים של כל ילדים.
בכל זמן נתון היה מישהו שפחות התחשק לו לעזור והאחים/ אחיות היו מתעצבנים
ואמא שלי הייתה מעודדת אותנו להיות סלחניים ולהתחשב גם אם זה אומר שאנחנו צריכים לעשות יותר.
אבל אני רואה הבדל גדול בין חינוך לנשיאה בעול ועזרה במטלות לבין חינוך לאכפתיות ורגישות
(נראה לי שהראשון יהיה תוצאה של השני.. או לפחות כך אני מקווה)
הילדים שלי קטנים, הם בני 7 ו5 ותינוק
כבר מעכשיו אנחנו מדברים על שיח רגשי ומסבה את תשומת ליבם לקרוא רגשית את האחר
לשים לב לאיך הוא מרגיש, מתי הוא נעלב
מתי קשה לו
שאם הוא מקטר אז כנראה משהו מציק לו
ולהגיב בהתאם
בלהציע נחמה, עזרה
בלנסות לשמח אחד את השני
זה נוכח בשיח
אחד מול השני
מל אבא
סבא סבתא
מול המוכר במכולת
אבל זה לא בבקשה של תעשה x או y
אלא בלהסב את תשומת ליבם לסיטואציות
ושהם ימצאו את המענה
אני כן רטאה שזה מיומנות נרכשת
שאני מקווה שלא תיעלם בגיל ההתבגרות
זה לא קסם וגם על זה אני צריכה לפקח ויש תלונות וכו' אבל זה מכניס את הדברים למסגרת מסוימת.
ישבנו איתם ביחד על הלוח כדי שירגישו שהם שותפים וזה לא רק הנחתה מלמעלה.
בעלי ואני החלטנו בינינו ובין עצמנו מה נכנס ללוח ועל מה נוותר (למשל אין ניקיון שירותים אבל יש סדר בסלון)
יש גם דברים קטנים שאני מבקשת, למשל כשקמים מהשולחן שכל אחד יפנה את הדברים שלו וx כלים ציבוריים (הx לפי מה שנראה לי לעין באותו רגע, שלושה או עשרה דברים וכל המנעד באמצע...)
ככה שלא הכול נופל עליי או על מישהו אחד.
וזה משהו יחסית פשוט.
לצערי זה עוד לא השתרש כהרגל וצריך להזכיר.
אני מבינה את המרמור שלך אבל כן, הם לא רואים את זה כמוך, וזה טבעי והגיוני כי הם ילדים.
לי נפקחו העיניים להיות ממש ראש גדול רק באזור גיל 16-17 וגם אז היו זמנים שהיה לי נוח להתעלם...
ורק כנשואה שהרגשתי שזה "שלי" הלכלוך והבלגן התחילו להציק לי ברמה שהתחלתי ליזום.
צריכים שאת תגידי להם בדיוק מה לעשות. יש כמה יחידי סגולה שיעשו לבד...אבל הם חריגים ולא ההפך.
נכון שזה מתסכל ... אבל האחריות והדברים שאנחנו רואים- הם לא רואים אותה בכלל.
אז כשהתינוק בוכה- תבקשי מאחד מהילדים הגדולים לגשת אליו.
יש כביסה? את קוראת להם לבוא לקפל או לתלות או מה שצריך.
יש כלים בכיור- אפשר לעשות תורנות ואפשר כל םעם לקרוא למישהו אחר לעשות כלים.
אין מה לעשות...חייב ללמד אותם ורק ככה זה יקרה.
בנינו מסביב למדפים גבס. זה גורם לזה להחזיק מעמד מעולהז
נראה לי קראו לזה BILLY. בטח יש עוד כאלו כי זה מוצר שמאד נמכר.
הנה מצאתי, לי יש בצבע אחר אבל כאלו מדפים.
קנינו 2 כאלו ועוד 3 צרים, שמנו לסירוגין ומסביב גבס.
אחותי עשתה שם ויצא מושלם!
לקחה את ספריית billy והרכיבה ממנה ארון מהמם עם ויטרינה באמצע. יצא מושלם. אם מעניין אותך תכתבי לי אשלח לך פירוט ותמונה.
היי,
אני ניק מוכר פה- פתחתי פצלש בשביל השאלה.
כחודש אחרי לידה, יש כמה ילדים בבית ב"ה.
בחיים לא היה לי ילד שכ"כ סובל ובוכה מגזים, והיו שבכו.
הוא כל היום (וכל הלילה) מתפתל ומתאמץ וצורח.
והאמת שגם אני סובלת מגזים מאז הלידה, אומנם כבר הרבה פחות ממה שהיה
אבל עדין יש לי.
בנוסף עם טחורים אז אוכלת תזונה מאוד ספציפית
לא קמח לבן, לא חלבי, לא סוכר ובעיקר ירקות ופירות.
יש לכן הצעות בשבילי?
גם לגזים שלי וגם לביבי?
אני מתלבטת אם שלי נובעים מחוסר שינה פסיכי שמשפיע על כל המערכת
אפשר לנסות לבדוק מה מביניהם.
חצילים נוראיים, כרובית, ברוקולי, כרוב למישהו, כולם ידועים כגורמים לגזים
ייתכן שגם הירקות הקלים יותר משפיעים לרעה בתחום הזה.
וגם לאכול לאט ממעיט גזים.
בטח יהיו כאן עוד מלא טיפים טובים
לתינוק יש ביוגאיה
ולנסות להוריד מוצרים ולראות מה משפיע... החשודים הגדולים זה ירקות מצליבים כמו כרובית ברוקולי כרוב חצילים ואפילו עגבניות
ומוצרי חלב
תנסי להוריד אותם לגמרי ולהחזיר לאט לאט
בהצלחה!
חיבוק גדול ומלא בהצלחה!!!!
אולי לנסות סימיקול לבייבי..?
השרייה, הנבטה , התססה למזון
כי מה שלא תסס בחוץ לפני האכילה תוסס בבטן ועושה גזים
מה את מתסיסה?
אשמח לדעת
בנתיים אני מכינה כרוב כבוש 😀
הכנתי עד כה
מלפפון חמוץ
מחמצת
דוסה(מאכל הודי)-טורטיות מדגן וחלבון מהצומח כמו למשל שיבולת שועל ועדשים
אגוזים-ממרח גבינות קשיו/שקדים
נשמע כמו רצפת חלשה.
אם את אוכלת כרוב, חומוס, שעועית- תורידי.
חיבוק על התינוקת, וואי שזה אחד החלקים הכי קשוחים בהורות. היו לי שניים כאלה, האחרון בעיקר, סיוט.
ממליצה לנסות
לא יודעת אפ מה שהיה לה זה גזים אבל בוודאות השפיע לה על מערכת העיכול.
היריון שחיכיתי לו שנים. (בפועל חלק מהזמן נאלצתי למנוע
אבל זה רק הגביר את הציפיה).
היום או מחר זה כאילו זמן הוסת.
היו לי כל מיני תחושות של היריון - הרבה סחרחורות בעיקר, ועוד כמה דברים. ובגלל שזה נושא רגיש אני מעדיפה לעשות בדיקה ביתית כמה ימים מראש ולהתכונן... עד עכשיו הבדיקות יצאו שליליות.
הפעם ביום שלישי עשיתי בדיקה. בהתחלה לא ראו כלום. אחרי כמה שעות פתאום התחיל לעלות פס ורוד שני שהתחזק ככל שעבר הזמן.
אתמול עשיתי שוב בדיקה, הפס היה חזק יותר והופיע מהר יותר. כבר התחלתי להרגיש ממש בהיריון. קבעתי תור לרופאת הנשים. התחלתי לתכנן את חופשת הלידה ואת ההתארגנות עם עוד משהו שאמור להיות סביב הלידה בע"ה. הודיתי לה' כל כך. סוף סוף הייתי מאושרת.
היום בדקתי תאריכים במחשבון היריון.
וגם עשיתי שוב בדיקה, לכיף שסוף סוף יוצא חיובי כשכל כך הרבה שליליים ראיתי....
והיא בכלל לא נראית חיובית😪😪😪😪😪
(כני יודעת שיתכן שבהמשך יהיה פס כמי שהיה בימים קודמים, אבל זה כנראה עדיין חלש יותר מאתמול...)
אני יודעת גם שבדיקה ביתית זו לא בדיקת דם, אבל עדיין זו אינדיקציה.
כל כך קיויתי שכבר הגיע סוף לנסיונות ולהמתנה המייאשת. זה אמנם מעודד שנכנסתי להיריון.
אבל... למה, למה הוא עושה לי את זה. ואם חלילה באמת ההיריון הפסיק אז לחכות עוד מלא זמן עד לוסת ולעוד הזדמנות. אין לי כח כבר!!! אוף. וגם ככה זה ילד שיוצא יחסית קטן בשנתון.
אני יודעת שהכי נכון לעשות בדיקת דם. אבל אין לי כוחות נפש לטרוח לעשות בדיקת דם כדי לראות שוב תוצאה של שלילי 😔😔😔
כנראה אעשה מחר שוב בדיקה ביתית ובמידה ושוב זה לא יהיה חיובי ארים ידיים.
זה כל כך מצער.
לק"י
קשה ההמתנה הזאת, וחוסר הוודאות.
אם עשית את הבדיקה לא בבוקר, ויצא יותר חלש, ייתכן מאוד שזה ככה כי השתן פחות מרוכז.
תעשי שוב בבוקר.
(ולמה מפריע לך שיצא יחסית קטן בשנתון?)
אבל בדיקת הריון התשובה האמיתי שלה זה עד 5 דק(תלוי לפי הבדיקה וההוראות)
אח"כ הבדיקה כבר לא אמינה ואם את אומרת שזה אחרי שעות יצא קו אז לרוב זה בכלל לא ניתן להתייחסות אמיתית.
ותמיד עדיף בדיקת דם.
לק"י
השאלה תוך כמה דקות לקח בפעמים שאחרי?
נראה לי שעד 10 דקות זה אמין.
אני יודעת שזה אמין חלקית (יש לה הריון שהתחיל כך... והיו גם פעמים שהיה כך וזה לא המשיך)
ולכן עשיתי גם בדיקה אתמול.
בבדיקה אתמול ראו די מהר פס שני, חלש אמנם אבל שאפשר לראות. ובבדיקה היום הוא היה ממש קלוש ואחרי זמן.
תוך כמה זמן היה הפס?
אם זה היה תוך כמה דקות, אז יש סיכוי שזה באמת הריון.
גם אם היום הבדיקה שלילית, אולי השתן היה פחות מרוכז.
סך הכל זה עוד מוקדם, והגיוני שעוד לא ממש יראו.
אם לקח הרבה זמן לתוצאות, אז זה לא אמין, ואי אפשר לדעת.
מקווה בשבילך לתשובה יותר ברורה.
הוא היה מהר, אני חושבת שבטווח הדקות, ובכל מקרה בהתחזקות משמעותית מהיום שלפניו, הוא היה ממש ברור. והיום בקושי במאמץ רואים משהו
בריכוז של השתן
אולי שתית יותר
אם לא קיבלת עדיין מחזור לא הייתי ממהרת להספיד
מקווה ממש בשבילך
ובכל זאת, יכולה לומר על עצמי שההריונות החלו בפס שהופיע לאחר יותר מחצי שעה, אם יש פס זה פס.
אבל באמת מעניין למה אחר כך לא היה פס.
תעדכני אם תרצי...מעניין.
וממש מקווה שבע"ה זה זה אמן ואמן.
ילד קטן בשנתון ילד שנולד בחשון זה עוד בסדר.. אבל ילד גבולי שנולד נניח בחנוכה זה עלול להביא אתגרים בהמשך. ככה ממה שרואה מסביבי. ונניח שיהיה נס ואהרה שוב בחודש הבא, נגיד שעוד שבוע וחצי אקבל ושבועיים אחר כך יהיה ביוץ, אז גם זה אומר ילד שנולד באיזור חנוכה...
(וכמובן אם זה מתי שצריך להוולד מקבלת באהבה. אבל התבאסתי. בכל מקרה אם ההריון הזה לא צולח, אז לפחות שבחודש הבא כן.)
אבל אני מכירה את זה שלפעמים דואגים מכל מיני דברים פחות חשובים (ושלא תלויים בנו...).
כמו שעכשיו אני חושבת שלו היית יולדת חודשיים אחרי את הקטן, אז הייתי חוזרת לעבודה כבר בשנה הבאה, וחוסכת כאב ראש של למצוא מסגרת....
בדיוק ביום האחרון של השנתון 
היו אתגרים? כנראה, לכולם יש אתגרים. אבל לא משהו מיוחד, ולא משהו שאני חושבת שאפשר לשייך דווקא לעובדה הנ"ל.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, ובשעה טובה בע"ה!
גם ככה יש המון שונות בין ילדים בהתפתחות, ובגן כבר אי אפשר להבחין בפער של חודשיים- שלושה בין ילדים...
נראה לי בעיקר ההורים יותר לחוצים כי זה מרגיש גבולי.
א. את חוסכת שנה של תשלום למעון
ב. אם יהיו בעיות משמעותיות יותר קל להשאיר אותו שנה בגן
ג. אתה מרוויח שנה בחייך כי אתה מסיים את התיכון עוד לפני גיל 18
ולהוולד בחנוכה זה מהמם בעיני
כי כל ילד זה כל כך אחר !!!
בשורות טובות!
כמו שנאמר...
ותמיד אפשר להשאיר שנה בגן. זה לא סיפור גדול... היום נותנים לכל מי שנולד בדצמבר
