מהשכבות חלומיות, פשוט משכיבים והוא ישן, ההשכבות שלו נהפכו למעצבנות, כאלה שהוא יוצא ונכנס, צריך שנשב לידו עד שממש נרדם, אם יצאתי כשהוא רק היה מנומנם אז שוב בכי עד אינסוף.
הייתי נושמת עמוק אם לא הייתה צרובה בי עדיין הטראומה מההשכבות של הגדול שהיו זוועה, סיוט והשאירו משקעים נראה לי גם לי וגם לו... עד שהוא הפסיק עם השנ"צ בגיל שלוש ומאז ברך ה' בלי עין הרע הכל מאחורינו והילד יודע להירדם, יודע ללכת לישון, הכל על מי מנוחות. הייתה פה שנה באמצע ששניהם הלכו לישון יפה וכל כך לא בא לי לחזור לתקופה שלפני זה.
יכול להיות שכבר בגיל שנה וחצי השנ"צ משבש לו את הלו"ז? אני משכיבה אותו יותר מאוחר מהגדול בגלל השנ"צ, אבל יכול להיות שהגענו לשלב שהילד ער עד תשע והלאה? הוא רק בן שנה וחצי 
הם שניהם קמים בבוקר בסביבות שש, אבל אם הקטן הולך לישון מאוחר מדי אז הוא כן ישן עד שבע, לכן אני חושבת שהוא עדיין זקוק לשעות שינה האלה.
מה עושים?
אני למודת נסיון, אבל נסיון מר מאוד, לא רוצה לשחזר אותו...