לקחתי קרוב לשנה פומיניק, הפסקתי, אני עדיין מניקה, עברו שבועיים-שלושה מהפסקת הפומיניק ועכשיו קיבלתי מחזור.
אם גם אני אחרי פומיניק, וגם מניקה, המחזור אמור להיות סדיר? (שואלת מבחינת מקוה)
לקחתי קרוב לשנה פומיניק, הפסקתי, אני עדיין מניקה, עברו שבועיים-שלושה מהפסקת הפומיניק ועכשיו קיבלתי מחזור.
אם גם אני אחרי פומיניק, וגם מניקה, המחזור אמור להיות סדיר? (שואלת מבחינת מקוה)
![]()
אז שוב פה מניק אחר
בעלי עובד מהבית ורוב שעות היום נמצא בחדר עבודה. יש לו שעה של חברותא טלפונית בערב
ותמיד בשעה הזו הוא סוגר את הדלת ואני דופקת בשקט לשאול אם רוצה לאכול משהו. כהרגלי, דפקתי בשקט ונכנסתי
ותפסתי אותו בוהה במסך על תמונה של בחורה כפול 8 פעמים אותה תמונה הבחורה. משהו הזוי לחלוטין. לקח לי כמה שניות
להבין מה קורה כאן ולו כמה שניות להבין שאני בכלל בחדר ומיד הוריד אותה למשהו אחר. באמצע לימוד!!!
מפה לשם התפוצצתי עליו והוא טוען שאני לא המשגיח שלו ולא יכולה לומר לו מה לעשות. ניסיתי להבין מה קורה פה והוא רק ערבב אותי בלי סוף שיש נפילות וקורה ומה אני עושה סיפור מכל דבר. הסברתי שזה שיא הפגיעה מבחינתי וזה נוראי במיוחד איך שישב והסתכל!!!!
והוא המשיך למרוח אותי ואמר שגם אני יכולה להסתכל על מה שאני רוצה ואין לו בעיה ובפועל הוא מעיר לי על כל פיפס קטן!!!!
אני עם דמעות בעיניים. לפני שבועים ראיתי בוואטספ שלו שהתעניין על צימר כלשהו. ששאלתי אותה על מה מדובר הוא לא אמר שרצה להפתיע אותי רק אמר שסתם התעניין לראות את התמונות שם. מה הולך פה?!?!?? אין לי כמעט גישה לדברים שלו, אני לא יכולה לדעת כלוםםםםם והוא ממשיך למרוח אותי
אני חושבת שאם הוא היה מסה לפייס אותך... עוד מילא.
אבל הוא עסוק בלהתגונן ולהתקיף אותך חזרה (שאת לא המשגיח שלו וכו').
השאלה היא מי זו אותה בחורה?
האם זו מישהי סתמית
שסתם הסתכל עליה בשביל היצר?
-אם זה ככה, הייתי מניחה לזה קצת. זה לא כזה קריטי.
אבל... אם הבחורה הזו זו מישהי שהוא מתכתב איתה
או יש לו קשר כלשהו אליה
- זה כבר הרבה יותר רציני וצריך בירור טוב- טוב.
מה לך נראה?
שזו בחורה סתמית או שזו בחורה שיכול להיות לו קשר אליה?
אני ממש חסרת אונים
הכוונה אם הוא פעיל ברשתות החברתיות
כמו אינסטגרם ופייסבוק?
כי זה אסון רוחני פשוט אסון
והדבר הכי חשוב שלא יהיה גישה לדברים האלה
רק חסימה טובה (נטפרי) שזה לעבודה נטו!!
לא לתת פתח ליצר לעולם.
אן לו גישה לזה אבל הוא ממש מבין במחשבים
ואין קשר. מה לעשות?
אין לי מילים... רק שולחת לך חיבוק

שזה שאני תוקפת רק הורס
אז נרגעתי וחיכיתי ממנו לאיזה דיבור משהו, כלום כלום ממשיך הלאה אז התפוצצתי שוב
לפני הכל- חיבוק גדול גדול וחזק. זה כואב, כואב באמת. אני מניחה שאת נסערת ופגועה . ובצדק. זה בכלל לא דבר פשוט לגלות.
אז קודם כל תני לעצמך את הכמה ימים - להיות בכאב, בכעס, בעצב- זה חשוב לתת לזה מקום.
אבל, יש אבל.... מה עושים אחרי ה"כמה ימים". יש כמה תרחישים שאני רואה-
1. להתעלם כאילו דבר לא קרה, מה שכמובן יביא יותר נזק מתועלת כי קרה וזה כל הזמן באוויר.
2 .לשבור את הכלים על זה- להיות במערכת יחסים קשה, ללא אמון , ללא תקשורת שיכולה או להישאר ככה למשך זמן רב או חלילה להתפרק.
או-
לגעת בכאב. לשבת ביחד, אחרי שנרגעו הרוחות ולדבר את זה אחד עם השני. זה לא פשוט- בעלך הגיב בצורה אנושית טבעית- של מגננה- כי הוא נתפס בשעת מעשה שברור שגם הוא בסוף לא גאה בו... אם הוא לא היה מתגונן ...הייתי מופתעת.
אבל עכשיו- את צריכה להבין יחד איתו- מה קורה? מה התדירות? האם הוא יודע למה הוא זה קורה? והחשוב מכל- האם הוא רוצה (/צריך) לטפל בזה. זה משהו שהוא הוא צריך להתמודד איתו וכדי להמשיך את הקשר שלכם בצורה מיטבית , את צריכה לדעת אם הוא רוצה לעזור לעצמו בזה.....האם הוא מוכן לצאת לדרך
חשוב לי להגיד לך בחיבוק- זו לא את! לכן הדגשתי שזה שלו- חשוב מאד שלא תלכי למקום של אשמה שלך, או אולי חוסר בגללך- יש פה משהו שהוא שלו מול עצמו ולכן הוא זה שצריך לרצות לטפל בזה.
ובסוף בסוף- אני כותבת פה מהידע שלי והמקום שלי- אני לא באמת יודעת עליכם ועל הסיטואציה הכל, ולכן אני מקווה שעזרתי במשהו, אבל ברור שיכול להיות שלא הכל מתאים ונכון כיאה להודעות פורום ולכן גם מציעה לך לפנות ולברר מול מישהי בתחום, שאת סומכת עליה שתתן נקודת מבט נכונה ועזרה במצב.
ושוב חיבוק גדול
למה? עוד אין שום תגובה מצידו
אני כ"כ המומה בקושי כותבת כאן
לא יכולה לדבר בשמו, אבל יש לי תחושה שעמוק בפנים גם הוא יודע שאת לא אשמה... ואת לא!!! בשום מצב בשום צורה
קחי לך כמה זמן שאת צריכה... אלו לא ימים פשוטים.
כמה שתצטרכי!!כבר חושדת שלא מתפלל
זה כבר איזה חודש שבראש שלי ככה
לא יודעת מה לעשות
רפואה שלמה שלמה!!!
היי,
אני עובדת משרה מלאה, ובעלי לומד באוניבסריטה הפתוחה (התחיל ללמוד השנה). בגלל שזו ההתחלה הוא לקח רק 2 קורסים, ובמקביל עובד 7-8 שעות בשבוע. ביררנו קצת ומסתבר שבגלל שחסר לו קורס אחד לא נהיה זכאים לקבל דרגה בכלל
עכשיו רציתי לשאול אם יש דרך אולי כן לקבל בכל זאת? אולי שעות העבודה מצטרפות או אם יש ועדת חריגים?
לצערי אין וועדת חריגים ומי שלא עומד בקריטריונים לא זכאי בכלל.
מה שכן, הקריטריונים הם 24 שעות של עבודה או לימודים לשני ההורים, או 36 שעות של עבודה + לימודים.
ולכן אולי כדאי לשקול להוסיף שעות בעבודה אם זה אפשרי, או לקחת קורס נוסף.


קודם כל, אל תרגישי אשמה.
להיות על הבטן זה חשוב מאוד, אבל מודה שזו אחת המשימות המתסכלות.
והמזל הוא? שבעזרת תרגול זה ניתן לשיפור באופן די מהיר.
הבן שלנו ישן על הבטן מאז שהוא קטן, היה לו המון זמן בטן. ועדיין לא הרים את הראש כל כך בגיל שלשה ארבעה חודשים.
התחלנו פיזיותרפיה, ודי מהר הוא הדביק את הפער. ואצלו זה חלק ממנו, יש לו חולשה בחגורת הכתפיים. ועדיין, עם תרגול הוא הצליח לגמרי להגיע לרמה שמצופה מהגיל שלו. נכון, הוא לא הכי מהיר. אבל לגמרי בטווח התקין.
אז קודם כל, מעולה שאת מתרגלת. גם עלייך זה מצוין, אבל רצוי שהוא גם ינסה בעצמו עם הידיים שלו. את יכולה לגוון לו תנוחות שונות, עלייך, על מזרון, לגלגל מגבת מתחתיו. אבל חשוב שהאמות יהיו על הרצפה בשלב הזה.
אם את עדיין חושבת שההתקדמות לא מספיקה, את יכולה לפנות לרופא ילדים ובמידת הצורך יפנה אותכם לפיזיותרפיה.
מה שחשוב- כשהוא מתעצבן, להרים אותו או להפוך אותו. לא להביא אותו למצב של תסכול. גם דקה כל פעם זה יפה מאוד ועם הזמן זה ילך וישתפר
טל אורותמעסיק אותו הכי טוב![]()
אבל זה באמת מורכב קצת....
ספרים פשוטים
לפתוח לו כל פעם משחקים אחרים... שיהיה לו מגוון ולא ימאס לו על ההתחלה.
בכללי לי עוזר פשוט להיות איתו בנחת. לשבת איתו, להנות, לקרוא סיפורים, לשחק, לעשות איתו תחרות זחילות
ולא לתכנן לעשות מלא דברים אחרים ולהתעצבן שהוא על החצאית שלי...
ואז בשלב שהוא כן מעסיק את עצמו לעשות דברים. כי באופן טבעי בשלב מסויים הוא משחק לבד.ואם לא מספיקה אז בערב...
יערת דבשכמו קוביות
פאזל מעץ
מגדל קוביות
חיות
מכוניות
מגנטים
אנשים של פליימוביל פה מאוד אוהבת
ופליימוביל (של גיל קטן.. נקרא 3 2 1 למשל אוטובוס עם אנשים וכל מיני)
עגלה ובובות
כלי מטבח
ומה לא..
בימבה לנסוע ברחבי הבית
ספרים-קשיחים
לספר לו
ולתת לו להסתכל לבד
שירים וריקודים
בריכה עם משחקים באמבטיה
וכל מיני דברים לעשות איתך-
כמו להעמיד יחד כביסה
היא ממינת לי ומכניסה לקערה\למכונה
כיף גדול![]()
ויושבת בכיסא עם אוכל\ביסקויט ומתסכלת איך אני מנקה\מבשלת
סלילשמתי לב שהבן שלי אוהב לשקשק קופסת מסטיקים זה ממש העסיק ושימח אותו אז אפשר לקנות כל מני דברים פשוטים שיפיקו צלילים שונים כמו קסילופון, תוף מרים, רעשן וכו. בינתיים מחפשת משהו שווה להזמין באינטרנט אעדכן אם אמצא
🤭

אבל מניחה שזה קיים...בעיקר עם הסוף - שלא מספיק יוצאת עם חברות ופינוקים מהמשפחה.. חיים משעממים... אני חושבת ומאמינה שכל אחד חווה את זה בחיים מתישהוא וכשראיתי פעמיים תמונות או סיפורים של נשים בגילי עם ילדים (קטנים) שמזמינות למסיבת יום הולדת שלהן משהו כמו 20 חברות קרובות... ברור שגם לי גרם לצביטה ובא לי גם....
מבינה מאוד את ההרגשה שלך ומזדהה (לא בהקשר לפייסבוק, אבל באופן כללי), אבל אני חושבת שצריך להצמד למציאות, זה מה שעוזר לי - שאם יש לך חברה אחת טובה אז לפחות זה, ומסיבת יומולדת עם 20 חברות היא לא תנאי לאושר, היא רק בונוס .. אין פתרון קסם לצערנו..

אחרי שבוע בבית חולים עם האפרוח בן חודש.
כל שניה בבית מרגישה לי כאילו קיבלתי מתנה![]()
![]()
תרגישו טוב!!
היי לכולכן
הבן שלי בן שנתיים ילד מאד מאד מפותח וחכם מדבר הכל מכל כל אוהב את הגן והחברים משחק צובע מבין עניין ומתבטא הרבה יותר ממה שתואם לגילו מבין דבר מתוך דבר ברוך השם בלי עין הרע
רק שיש משהו שמפריע לי וממש מלחיץ אותי יש לו התנהגות כזו שאם רוצה משהו ולא מקבל אז מתחיל לבכות וכמו לנפנף ב2 הידיים ביחד והנפנוף הזה מלחיץ אותי
מה זה ההתנהגות הזו?זה תואם גיל?האם מישהי נתקלה בזה?
תודה רבה

קלינאית תקשורת שעפה עליו ואמרה שהוא מתקשר ומתנהג מעל הממוצע ושאני סתם נלחצת
ֿושאין לו שום אוטיזם ֿ
אבל אני והחששות לי רציתי לשאול כדי להרגע אז בזמן האבחון הייה לו את זה גם וזה עבר ופתאום חזר לכן הלחיץ אותי.
הריון ראשון ברוך ה' שבוע 7
וחזה כואבבבבבבבב ורגיש ממששש
יש מה לעשות?
החזייה לוחצ מאוד, צריכה לקנות חדשה ולא מוצאת זמן...
ממליצות לישון עם חזייה? בלי?
אפשר לשים בקבוק מים חמים על החזה?
החזה הוא סימן להריון ראשון בצורה ממש בולטת...
ככה זיהו עלי למשל אחיות שלי.
(אשמתי שגם אוהבת ללבוש צמוד למדי...)
אני קניתי בשלב ממש מוקדם חזיות יותר גדולות....

חידשת לי ממש....
רוב הזמן הרבה יותר נוח לי עם...
ומשוחררת יחסית
זה לא או לשון עם חזיה רגילה לוחצת או בלי בכלל
יש עוד אופציות..
אני למשל בהנקה ומיד אחרי לידה אין מצבב בעולם שאשן בלי עם כל החלב הדולף והכל
ובאופן כללי מההנקות התרגלתי לשון עם
אז יש לי גוזיות יפות נוחות משיין ואני ישנה איתן. מושלם.
בהנקה היה לי גוזיות הנקה נוחות מעלי אקספרס. ויש גם בארץ
כל החלב נוזל לי...
בלי קשר להריון
שתהיה גם נוחה ולא לוחצת וגם תתפוס
לדעתי יכול לעזור שלא יכאב.
יש מצב שאת לא רגילה לגודל ולכן כואב לך לשון בלי..
כמו שכתבתי למעלה לי בהריון והנקה מאוד לא נוח לשון בלי רוב הזמן![]()
וגם בלי קשר
אחרי שמבריאים נשאר השיעול,איך הכי טוב לטפל בשיעול?
הרבה תה עם דבש
והרבה ויטמין סי ועוד ויטמינים
ולשמור על חום גוף וחום בבית
זה מה שעוזר לי כרגע נראה לי![]()
חימום בבית- שלא יהיה לך קר!
להוריד קצת פעילות גופנית עד שיעבור זעם...
אוכל בריא
ומרקים חמים עוזרים מאוד!
מנסיון.
תרגישי טוב.
יש לי מעט שיעול ובמשך כל הזמן אין שום שיעול.
בקורונה הקודמת (כנראה דלתא, כבר איבדתי את זה מכל השמות) השתעלתי 3 שבועות בערך אם לא יותר.
עשיתי אנהלציות ועזר לי מאוד
(אצלי בכולופן..)
והוא פשוט עבר בלי שעשיתי משו.
יתכן וזה יעלה חלודה ואולי גם יעשה קצר כשמפעלים אותו.
אני לפעמים רואה פה שנשים מיד זורקות- לכי למטפלת אחרת
לא תמיד זה ככ פשוט
לפעמים ממש קשה למצוא מישהי שרגועים איתה מבחינת הקשר והחום וכו
מצד שני באמת עם בטיחות לא משחקים
בהנחה שהיא בנאדם שאפשר להגיע לליבו ולדבר- הייתי ממליצה לעזוב רק אחרי שדיברת הכי במפורש שיש.
יש כאלו שלא מבינות רמזים.
פשוט להגיד בצורה נעימה- תראי X אנחנו ככ מבסוטים אצלך והילדה ככ אוהבת אותך וכו
אבל אני יש לי קטע שמאוד חשוב לי כל מיני כללי בטיחות
ותתמקדי בדברים החשובים- חגורה, לא להשאיר על מיטה
או אפילו תמציאי שפעם קרה לך שהשארת ככה והיא כמעט נפלה .. עד שתבין את המסר בבירור !
לא הייתי מדברת על הדברים שהם לא קריטיים
ולרפד במלא מלא מחמאות ולעקוב טוב
אם אחרי קצת זמן את לא רואה שינוי אז תעשי חושבים שוב
חברה שלי הייתה בדיוק במצבך, והם פשוט אמרו שהם הגיעו בפתיחה 10 ולא הספיקו לעדכן (מה שלא היה נכון..) וככה סתמו לכולם את הפה.
וגם אם בחרתם להגיד שרציתם את הפרטיות שלכם, תרגישי הכי בנוח בעולם את לא צריכה להסביר אפילו למה!!!
ולגביי הביקורים, תעבירי את זה לבעלך שהוא יעביר לה את המסר שכרגע פחות נוח ואתם בהסתגלות וזהו
מזל טוב על הלידה!!
גידול קל!!
כל השאר אמרו לך כבר 

❤️ממש נלחצתי כל פעם.
גם החיוך אצלם הגיע בשבעה שבועות בערך.
וגם המעקב.
וואו תמיד פחדתי מאוטיזם חלילה או מהו כזה...
אבל ככה זה. עם האמהות נולדת דאגה אינסופית...
נשמע ממש תקין...