מה שעזר לי זה נשימות עמוקות וארוכות, שסופרים תוך כדי הנשימות -
הרעיון הוא לספור עד 4 בשאיפה, ועד 8 בנשיפה, בקצב של שניות (סה"כ כ-12 שניות לכל נשימה מלאה. כמובן לא מסתכלים בשעון תוך כדי הצירים עצמם, אלא רק מתרגלים בהתחלה עם שעון כדי להבין את הקצב).
יותר טוב לנשום מהבטן (שהבטן מתמלאת כששואפים. אפשר לתרגל ולהרגיש איך זה בשכיבה על הגב כי אז אנחנו נושמים ככה אוטומטית).
שואפים אוויר מהאף ונושפים מהפה. בנשיפה כדאי לעשות בצורה שמרגישים את האוויר יוצא - אפשר להגיד ששששש, או לנשוף כמו שנושפים על נר, או לכווץ קצת את הגרון ולהרגיש את האוויר יוצא דרכו, או להשמיע קולות נמוכים.
כדאי לתרגל לפני הלידה מידי פעם. בהתחלה אולי הנשימות מרגישות ארוכות מידי וקשה להחזיק עד הסוף, אבל אחרי שמתרגלים כמה פעמים זה הופך להיות קל. אפשר לתרגל ביחד עם הבעל ואז אם בלידה את נלחצת ושוכחת הוא יכול להתחיל לנשום איתך בקול ואת תצטרפי אליו.
זה עוזר מכמה סיבות - קודם כל, פיזיולוגית כשנושמים עמוק ולאט זה משחרר ומרפה את הגוף, עוזר לזרימת דם טובה יותר ומאפשר שחרור של אנדורפינים שמקלים על כאב.
חוץ מזה - לי זה עוזר מאוד להרגיש שאני יודעת מה קורה איתי מבחינת הציר. במשך רוב הלידה הצירים אורכים בערך דקה. זה אומר שבכל ציר אני צריכה לנשום 5 נשימות (12x5=60), כשהשיא הוא בנשימה השלישית. ככה תוך כדי שאני נושמת אני יודעת איפה אני מבחינת הציר וכמה עוד נשאר לי. גם לקראת הסוף כשהצירים נהיים ארוכים יותר זה לא יותר מ7-8 נשימות לציר, וברגע שאני מרגישה שיש יותר נשימות בציר זה כבר סימן שאני לקראת הסוף אז זה מעודד.
בלידה, כדאי מאוד להתחיל עם הנשימות עוד לפני שהצירים נהיים כואבים מידי. ברגע שהצירים מספיק משמעותיים שאת כבר לא ממשיכה בעשייה אלא צריכה לעצור, זה הזמן להתחיל לנשום את הנשימות האלו תוך כדי הציר. ככה זה גם מאפשר לך לתרגל שוב, וגם זה כבר נהיה אוטומטי להתחיל בנשימות מיד כשמתחיל ציר, וגם כשנהיה כואב יותר את לא צריכה לחשוב ולהיזכר אלא את כבר בתוך זה.
חוץ מזה, הרבה מהלידה זה המחשבות בין הצירים (וגם תוך כדי הציר, אם מצליחים לחשוב…).
כשמגיעים ללידה בלי אפידורל בלי שאת רצית את זה מעצמך זה הרבה יותר קשה. אבל נראה לי בשביל שתעברי את הלידה טוב יותר, את ממש צריכה לעשות סוויץ' ושינוי מחשבתי משמעותי.
כי אם לא תעבדי על זה, אז באופן טבעי הגיוני שהמחשבות שיהיו לך יהיו מחשבות כמו 'מה זה הכאבים האלו?', 'למה אני לא יכולה לקחת אפידורל?', 'מתי כל זה יגמר?', וכו'. והבעיה שהמחשבות האלו מאוד מחלישות וזה ישפיע על כוח הסבל ועל הקושי של הלידה באופן ישיר.
מחשבות שיעזרו לעבור את הלידה זה מחשבות כמו 'אני עוברת כל ציר בפני עצמו', 'אני מסוגלת לעבור את זה', 'כל ציר מקרב אותי לקראת הלידה', וכו'.
אני יודעת שאצלי ממש הייתי צריכה לזכור לא לחשוב על כמה עוד צירים נשארו לי, כי זה היה מאוד מפחיד אותי, אבל ברגע שהזכרתי לעצמי שאני עוברת כל ציר בפני עצמו ובין הצירים מתמקדת במנוחה, זה ממש עזר.
יכול להיות שאפשר לבקש בזה עזרה מהסביבה (הבעל, או דולה אם תקחי). לחשוב על משפטים שיחזקו אותך ולבקש מהם שיגידו ויזכירו לך תוך כדי הלידה.
