פורום הריון ולידה (עמוד 1745)

(הבנתי שיש בכל הארץ) יורדת אט אט ובעקביות.. היא מאוד מרוצה.
בהצלחה רבה רבה לך!!

ממליצה בחום בחום

כל התפיסה שלהם מהממת בעיניי
לא דיאטה אלא ללמוד איך לחיות בריא

הקונספט הוא כזה:
נרשמים לסדנא חודשית.
מצורפים לקבוצת פייסבוק
בקבוצה יש לך שתי מדריכות, את יכולה לשאול שם הכל, מעלים פוסטים של מוטיבציה, עוזרים לך להתחייב ליעדים
מקבלים מתכונים שווים, אימוני כושר
הכוח של הקבוצה ממש עוזר להתמיד

אחרי חודש אפשר להירשם לעוד כמה חודשים.
אם רוצים, אפשר גם להוסיף תשלום ואז יש ליווי אישי.

ממש ממליצה
קודם כל זה פשוט כיף
לא מרגישים שסובלים, ובדיאטה
והגישה שלהם כל כך נכונה. איך לחיות בריא, איך ללמוד להקשיב לגוף שלי. מה נכון לגוף שלי

בקיצור, מומלץ!

עוקב אחרי הפוסטים זה ממש קשה..

להיות צמודים לפייסבוק.
מי שמתאים לה זה מצויין

אבל בסוף כל יום הם מעלות פושט עם כל מה שהיה היום

אישית אני משתמשת בתפריטים, באימונים, בעקרונות שלהם. אם מתאים לי גם עונה על פוסטים במהלך היום ומדווחת. בעיניי זה עוד כלי בשביל להצליח, אבל אפשר גם בלעדיו

ועכשיו אחרי 4 חודשים, 10 קילו והמון בהיקפים אני ממשיכה לבד.
לקחתי את העקרונות של התפריטים,הרבה כושר.
והעיקר אוהבת את עצמי יותר.. ולא בגלל המשקל שלי.

שפויה, הגיונית ומוצלחת. מומלצת על ידי רופאים מהדסה
נעשית בליווי של תזונאית, ובתמיכה של רופאים

הרבלייף, פני בפרטי

"ממאבק לשחרור"

לא מתעסקים במאבק במשקל אלא בהקניית אורח חיים בריא ושחרור מהתלות בסוכר ופחמימות.

ועל הדרך יורדים במשקל. אני אישית ירדתי כמעט 20 קילו. ולא התחלתי שמנה

שווה כל שקל (ואין לי אחוזים. פשוט יצאתי מאד מאד מרוצה)

רוצה להכיר את השיטה בחינם ולקבל המון טיפים לאורח חיים בריא?
תכתבי ביוטיוב 'רונה אבן דיאטנית קלינית' ותשמעי הרצאות מעלפות שיתנו לך הרבה מוטיבציה!

תכתבי בגוגל
גם ירידה במשקל וגם תזונה והרגלי אכילה בריאים

כולל ניתוח..
בסוף הכי עוזר לי זה משמעית עצמית ולאכול הכל במורה נכונה.
וסלטים. המון סלטים.

היא מאמנת אישית לתזונה נכונה
היא מדהימה!

אני התחלתי אצלה וכבר ירדתי כמה קילו ואז נכנסתי להריון חחח

יש לי טלפון שלה אם את רוצה

תכתבי לי בפרטי אם את מעוניינת

את בהחלט יכולה!!
2 דברים שיעזרו לך:
פלייליסט של אירובי חצי שעה כל יום שנותן מוטיבציה
שימי חזיית ספורט צבעונית
טייץ מגניבים (כשאת נראית מגניב ולא עם בגדים מוזנחים גם עושה חשק לזוז)
מוזיקה שנותנת מרץ
ולכי על זה(כשאת לבד בבית/בחדר)
יש אפליקציה מעולה חינמית של תרגילים להורדת הבטן- lose weight app- מביא לך תרגילים פשוטים ומעולים, אני עושה אותם ואז אירובי חצי שעה.

במקביל:
3 שעות בין פחמימה לפחמימה (ירקות חלבונים כמה שבא לך)-
ולא הרבה פחמימה(להוריד כמויות, ולהוריד קמח לבן וסוכרים)

תוך שבוע את מרגישה אדם אחר!!!
ספורטיבית, שמחה, עם אנרגיות, מרגישה טוב עם עצמך, מרגישה מלכה על הגוף שלך!
וכמובן לאט ובטוח יורדת במשקל.

המון בהצלחה!!

תכף יבואו חכמות ממני

שימי לב שהפרטים האישיים שלך גלויים ואת כותבת על נושא אישי.
יש לנו מדינה קטנה.
מציעה לך לערוך

נשמע לא פשוט, בהצלחה!

שאבא של מישהי פעם נכנס לה לחדר כשהיא מניקה.

לפותחת- נשמע ממש לא נעים! אולי כשהוא יסתכל פעם הבאה תסתכלי על עצמך ותאמרי- 'מה, התלכלכתי? '
( זה לידה ראשונה שלך? אולי זה מוזר לו שהבת שלו, שרק ינקה בעצמה לא מזמן פתאום מניקה בעצמה? לא שזה מצדיק, אבל מנסה לחשוב מה גורם לכך..)

ככה הוא יבין שאת שמה לב וישמור עיניים...

גם מצד בעלך וגם מצד חמתך. אבל זה הכי מוגזם כי זה פוגע בך והוא לא קשוב לתחושות שלך
ברגע פרטי שלכם תסבירי לו שמה שהיה היה וזה לא מקובל והכי חשוב - מרגיש לך שלא מכבד את המקום שלך. וגם, ולדעתי הכי חשוב - אם את אומרת בפומבי שמשהו מפריע לך או שהוא יודע שיש משהו שמפריע לך- לא משנה מה- הוא צריך להציג איתך חזית אחידה ולעצור את זה, גם אם לא מסכים איתך, במיוחד מול המשפחה שלו.
חיבוק על התחושה. זה לא את - זה הם. עותר נכון חמתך שתהיה בריאה. אנשים לא חושבים לפעמים על מה שהם מוציאים מהפה, וכנראה בגלל שאמא שלו דיברה על זה הוא הרגיש בנח
לא לדבר על חמתך או משהו - זה יכול לגרור אנטגוניזם מצדו לדעתי.

והעניין הוא לא הן. עם כמה שזה מרתיח והן מעצבנות ומה לא.. העניין כאן זה את ובעלך. ובעלל צריך לדעת שקודם כל הוא לא עונה לך ככה ליד המשפחה שלו. ודבר שני אם את אומרת שזה מעליב שלא יזלזל ויקבל את זה. תסבירי לו ברוגע שזה פגע בך מאוד ומה זה גרם לך להרגיש.. ושלא נעים לך שמדברים על אותה בחורה ואם אפשר שכשמדברים שהוא יעביר נושא כי זה פוגע בך.

ואו.. כל הכבוד לך על האיפוק מולן ומול בעלך. עם כל הכבוד לחמותך ה' מזווג זיווגים ולא היא. והיא יכולה לחשוב מה שהיא רוצה ה' חשב אחרת כי זה הדבר שהכי טוב לך ולבעלך. כל השאר לא מעניינים עם כמה שקשה לפעמים ליישם את המחשבה הזו..

שזה מאוד מעליב ובפרט לאור זה שהם לא מתים עלי מלכתחילה...

הוא לא מבין את זה טוען שזה שטויות ובכלל לא נפגש איתה ושרק

שמע עליה

אז מעניין איך הוא יודע עם מי היא התחתנה וכאילו קצת בירר על זה אחר כך

מגיל 0 בעלי גדל עם איזה ילדה מהממת שגרה בשכנות להורים שלו, והייתה לאמא שלו כל הזמן מחשבה שהם בטח יתחתנו.... מפה לשם זה לא קרה והייתה תקופה אחרי החתונה שכל פעם חמותי הייתה פותחת אלבום מראה ליייי אותה ואומרת וואי איזה יפה היא וואי היא היתה חברה סופר טובה של ***** בקיצור דכאון!!!!! ברוך השם נולדה הנכדה ונרגעו הרוחות. בקיצור יעבור בעזרתו יתברך. סופר מבינה אותך!❤😜

וואי איזה מטומטמת, ממש דפוקה, איל היא יכלה לא לרצות כזה גבר מהמם?
אבל מזל שלך שקיבלת אותי שאני הרבה יותר שווה ממנה וגם יודעת להעריך את הגבר המדהים שלי.

ככה יוצא ש-
1. הוצאת אותה דפוקה בעיניהם (איזה אמא אוהבת לשמוע שמישהי לא רצתה את הבן שלה? תכניסי לה את זה בפנים ויצא לה החשק לדבר עליה)
2. הוצאת את בעלך מלך והרמת לו איזה שווה הוא
3. הוצאת את עצמך מלכה , שווה יותר ממנה ואשה טובה מעריכה וחכמה שיודעת להעריך את הבעל שלה

תעשי את זה בשיא הביטחון ההדגשה והזעזוע שיש מישהי שלא רצתה איתו והיא כנראה ממש טיפשה, כי לא יכול להיןת אחרת. תראי שמהר מאד יפסיקו לדבר עליה
❤️

אני הייתי עונה וואלה? היא לא רצתה את א(בעלך)??
אז איזה כיף לי שזכיתי בו , כנראה לא לחינם היא לא רצתה
לקב"ה היו תכנונים אחרים עבורנו..

ואני רק תוהה לעצמי אם זה היה הפוך ומישהו היה מדבר באוזני בעל על אשתו שהיא כמעט

התחתנה עם בחור הורס אחר הוא רק היה נותן לה נבוט בראש וגורר אותה למערה ובזאת היה מסתיים הסיפור.

גברים הם בד"כ עם מאד קנאי/רכושני. רוצה לראות גבר שהיה נותן לברברת הזאת להמשיך...

אלא רק מדברים ביניהם כאילו לידי... מבינה?

כביכול אני לא אמורה בכלל להבין על מה מדובר אם לא סיפר לי את זה מזמן כבר וקישרתי 

בין הדברים וכמובן שאחרי שאמרו את זה כמה פעמים שאלתי אותו פשוט

זה רק מוריד את הביטחון שלי האמת כי זה מצטרף לעוד דברים שאני חווה במשפחה שלו.

התחלתי את החיים המשותפים שלנו עם ביטחון בעצמי וזה כ"כ הוריד לי את זה. מזכיר לי כמה

אני רק בן אדם. 

והלוואי ויכולתי ליישם את מה שאת כותבת. זה מולם.

תזכרי שאת הכי שווה בעולם ואיך כמוך. ❤️

הלא מקצועית, גיל 7 זה לא כזה בוגר וגדול, ואני לא חושבת שיש פה צורך לאבד אמון ולהתאכזב, אני באמת חושבת שזה לא גיל שהיא באמת מבינה כמה זה חמור. עצם העובדה שהיא סיפרה לך מה עשו, מראה שני דברים:
1. שהיא באמת ילדה טובה ולא מחפשת צרות מאחורי הגב שלך.
2. היא לא חשבה שזה *ממש* נורא, כי אחרת לא היתה מספרת

הדבר היחיד שהייתי בודקת ומוודאה, שזה לא בעקבות פגיעה. צריך הרבה חכמה ושכל, איך לא להכניס לה דברים לראש, ומצד שני לוודא שלא היה שום דבר. נראה לי שהייתי שואלת בזהירות למה הן עשו את זה, אם מישהו אחר הראה להן בעבר דברים כאלה, ולפי התשובה ממשיכה הלאה.

ועוד משהו, לדבר על פתיחות וכמה חשוב לא להסתיר דברים, יש היום ספרי ילדים בנושא, וגם סרטוני יוטיוב.

האלו שום היבט מיני ושום משמעות. עצם המעשה הוא לא חמור וגם לא כדאי לתת להם הרגשה שזה מעשה מאוד חמור. בת השבע וחצי שלך עדיין קטנה ותמימה וזה נכון גם לגביה. במיוחד אם זה מגיע מתוך משחק ולא חלילה שכפו על אחד הילדים לעשות ככה.
מה כן... לדבר על מוגנות. להזכיר שוב ושוב שאלו מקומות פרטיים ולאף אחד אחר אסור להסתכל או לגעת וגם להם אסור להסתכל או לגעת לאחרים. נסי לדבר על זה בזמן אחר ולא בהקשר ישיר של המעשה הזה ולהזכיר שוב שתמיד לבוא לדבר איתך או מבוגר אחר שסומכים עליו גם אם חושבים שעשו משהו שאסור או משהו רע.

המשחק הזה נורמלי בגיל של הילדות שלך, סביר להניח שהן משחקות בו מתוך סקרנות טבעית.
לימדת אותן שזה אסור - כמו כל מיני דברים שאנחנו מתאפרים ולא עושים למרות שזה יכול להיות כיף.
אני לא חושבת שצריך לעשות מזה עניין יותר ממה שזה.

כדאי להגיב לילד באופן שירצה בהמשך לשתף באמת ולא לשקר. אז אם ילד שיתף בהתנהגות והבעת זעזוע וגם חשת בתוכך שזה ממש ממש חמור, וילדים קולטים את זה, זה עלול לגרום לילד לא לרצות לשתף יותר. וכמו שהגיבו כאן, זה נורמלי לגמרי, וזה שזה נורמלי לא אומר כמובן שאנחנו לא מחנכים לפרטיות. כדאי שהילדים ידעו שאיברים אינטימיים הם פרטיים. ככלל לחיים ולא רק לאחר מעשה. וכדאי גם בשבילך להאמין שזה בריא וסקרנות טבעית ותמימה וטובה של הגוף. הגוף הוא מהמם ואין צורך להזדעזע מחקירה של ילדות את הגוף שלהן. את.לא רוצה להעביר להן מסר עקיף שחקירה של הגוף זה חמור, זה מביש, זה נורא. אלא זה מצויין וטוב רק לא בפומבי.

את צריכה להיות גאה בה ובך ובקשר שלכן שהיא סיפרה לך!
אני עשיתי משהו כזה עם חברה בגיל הזה ולא העזתי לספר לאף אחד!!! גם לא לאמא
וזה תסביך שהלך איתי כל החיים אפילו בדברים שלא ידעתי!!
רק כשעברתי טיפול בגיל 26 הבנתי כמה יצאתי םגועה מהעניין הזה ומזה שזה היה הסוד של חיי
ורק אחרי החתונה, בזכות בעלי המדהים הבנתי שמה שעשינו בתור ילדות זה לא דבר נורא בכלל, זה טבעי וזה בסדר.
לא שחייב לעשות את זה, כן? אבל לא נורא אם עושים
בדיוק כמו שכתבו פה, זה נורמלי לגיל...

וואי, הלוואי שאני הייתי יכולה לספר לאמא מה עשיתי ולקבל הבנה וידיעה שהכל בסדר איתי ושאני לא סוטה...

בקיצור, אני רק רוצה להגיד שזה מדהים שהיא סיםרה לך וזה דווקא מראה על אמון וביטחון ולא ההפך!

איך בדיוק להתייחס לסיטואציה ספציפית- יבואו חכמות ממניי ויגידו

אני גם ממש זוכרת בבירור מספר מקרים שחשפנו כילדים את הגוף שלנו, בנים ובנות, חברות, שכנים, בעיר מאד מאד סגורה ודוסית.. ילדים שלא ידעו מהחיים שלהם, מה שמראה שזה כזה טבעי ונורמלי

מקווה להצליח לשמור על קשר פתוח איתן...וגם להרגיל אותן לפרטיות!

זוכרת את זה קורה איתי ועם חברות... והיינו אפילו קצת יותר גדולות

מבני ברק

חוליה זלצמן
שני יעקובי

יש המון..

אני חושבת שבילד השני אנחנו באות בדרך כלל עם יותר ניסיון וביטחון בהורות שלנו ולכן מתנהגות אחרת, או לפחות עם יותר ביטחון לדעת מה לא לעשות. בנוסף, כשיודעים לקראת מה הולכים (למשל, שההנקות הן סביב השעון, שאין לילות וכד'), זה הרבה פעמים קל יותר.
באופן אישי אני יכולה להגיד שעם ילד ראשון עשיתי המון טעויות (בעיקר בתחום האוכל והשינה) ועם הילד השני היה לי הרבה הרבה יותר קל. אני מרגישה שהבטחון שלי בהורות עזר מאוד.

אז גם אצל כל ילד יכולות להיות טעויות אחרות - אבל מצד שני מה שהיה טעות אצל ילד אחד יהיה הפתרון הנכון אצל ילד אחר... (שינה משותפת, למשל - יכול להיות שדווקא בילד הבא היא תהיה נכונה יותר. אולי עם גבולות של גיל, אבל אני לא הייתי שוללת לגמרי).
שנית, כיוון שלעולם איננו חסינים מטעויות, כדאי לבקש מהשותף השלישי (ושה לא משנה אם זה בילד הראשון או בילד העשירי) את עזרתו... כלומר - להתפלל לקב"ה שנצליח לגדל את ילדינו בבריאות פיזית ונפשית עם כמה שפחות טעויות, ושגם אם יהיו טעויות - שהן לא ישפיעו בצורה רצינית על הילד.
ושלישית - כן, אפשר ללמוד מהנסיון של גידול הילד/ים הקודמ/ים, לקבוע לעצמנו כללים חדשים, לבדוק מה כדאי לשפר מהפעם הקודמת. אבל בעיקר לא להתקבע בנוקשות על הכללים החדשים אלא לזרום לפי הילד הנוכחי - כי שוב, כל ילד שונה...
(אתן דוגמה קטנה מעצמי: שני הילדים הראשונים שלי היו עם מוצץ, כי חשבתי שאי אפשר אחרת. הגמילה מהמוצצים הייתה קצת קשה. אח"כ נולדו התאומים והבנתי שאין לי ברירה אלא להשתמש במוצצים. בפועל הם מצצו אותם כמה חודשים, ואז פשוט התמכרו לבקבוקים... ואז בילדה החמישית החלטתי נחרצות: בלי מוצץ ובלי בקבוק! וזה עבד יפה, בעיקר כי שמחתי להיות המוצץ והבקבוק האנושיים שלה, אבל גם כי היא הייתה תינוקת רגועה, ונרדמה יפה עם ההנקה. ואז הגיע הילד השישי - והוא היה תינוק מאוד לא רגוע... אז אמנם בהחלטה שלא יהיה בקבוק - עד גיל שנה - עמדתי, אבל בלי מוצץ ראיתי שאני לא יכולה להסתדר, וכך שברתי את הכלל שקבעתי לעצמי בילדה הקודמת, והוא בהחלט מצץ מוצץ, והיה מכור אליו - עד שבסביבות גיל שלוש הפסיק איתו כמעט בעצמו. בילדה הבאה כבר לגמרי זרמתי לפי הצורך - כל עוד הייתי איתה בבית החולים והיא לא הייתה רגועה, נתתי לה מוצץ. כשהגענו הביתה וראיתי שהיא לא זקוקה לו - הפסקתי לתת לה אותו. בקיצור - גמישות לפי הצורך...)

בשעה טובה ובקלות!

אני יודעת שאין דבר כזה להרגיל תינוק למשהו עד גיל 4 חודשים, כלומר הצורך לחום וקרבה הוא הכרחי ולא יגרום לה "להתרגל" עד גיל גדול... אז אפשר לעשות פתרון ביניים (ולא מדברת מבחינת הסכנה שבעניין, אבל במידה שאת מחליטה כן ללכת על זה שוב כי ראית שזה מתאים לך) נגיד להניק בשכיבה עד גיל מסוים. וגם לא תמיד זה יוצר תלות....
תשחררי את הפחד הזה שאם תעשי את זה אז זה יגרום לה הרגלים רעים לעתיד. תסמכי על עצמך ועל האינטואיצה שלך שאת יודעת מה יהיה לכן הכי טוב🥰
רק על הנק' הזאת. לגבי טעויות באופן כללי מסכימה עם מה שאמרו לפני לגבי הביטחון והגמישות. אין לי מה להוסיף💕

והרגשתי שהיא כן כבר רגילה...
וחוץ מזה ששינה משותפת בגיל פצפון היא מסוכנת

שזה הרבה עניין של אופי של התינוקת.
מנסיון של כמה ילדים, כל אחד פשוט 'דרש' משהו אחר.
הייתה לי גם אחת דביקית כזאת , היא כבר בת 4 ועדיין דביקה בטירוף. כמעט כל לילה באה אלינו למיטה. היא הייתה ישנה איתי מחוברת להנקה, הייתי מוצץ פשוט!! סיוט מארץ הסיוטים. ואחריה נולד תינוק מלאך... לקח מוצץ, נרדם בקלות.. אני זוכרת שניסיתי להרדים אותו בידיים ואשכרה לא היה לו נח, הוא העדיף במיטה. פשוט גן עדן של תינוק הוא היה.. הייתי בהלם שיש כאלה תינוקים אחרי התינוקים הקודמים.
אז ברור שיש הרגלים מגונים של ההורים אבל זה הרבה גם התינוק עצמו.
תתפללי על זה טוב!

בנקודות פנימיות מסוימות את בדיוק אותה אחת לפני הלידה של הבכורה שלך, ולכן את חוששת לחזור בדיוק על אותן טעויות. וזה נכון, בהמון מובנים גם בגיל 100 הבסיס שלך יישאר אותו בסיס.

אבל בנקודות אחרות את אישה אחרת לגמרי. את כבר אמא, בהכרח יש לך פרספקטיבה אחרת. יש לך ניסיון אחר. כבר עברת עבודת המידות מטורפת שהתנגשה לך בטוח עם הנקודות הכי בסיסיות באופי ובתפיסה שלך. השתנית המון מאז - טכנית, נפשית, את מכירה חלקים בך שלא חלמת שתפגשי, את מכירה כוחות שלא הכרת, את מכירה מקומות שאפשר ליפול אליהם. את כבר בתוך זה, את לא מתחילה הכל מחדש.

דבר שני
גם התינוק שלכם בעז"ה הוא לא אותו אחד!
עם האופי השונה שלו, הקצב התפתחות, הנטיות, הכל. עם הבית השונה שהוא נולד אליו - יש לו אחות בכורה, זה עולם אחר לחלוטין מלהיות ילד בכור.

ואני עדיין לא מבינה איך ולמה... אולי אבין אחרי הלידה

פעולה בה את מקנה לילדה הרגל לישון במיטה שלה. בגלל שזה צורך שממש חשוב לך, וכשתראי שאתם כהורים מצליחים להציב לעצמכם גבולות וגם לה, זה יכול מאד חהעצים אותך לקראת העתיד.
אני מעולם לא ישנתי עם התינוק במיטה כי זה לא נוח לי, במיוחד כשחצי מהזמן אסורים זה רק מיטה אחת וזה לא היה לי מספיק רחב גם לתינוק. אז בהתחלה הוא היה במטחברת, אולי תנסי? בהמשך בעגלה לידי בגלל שהיה צריך לפעמים נדנוד בלילה ובגיל 3 חודשים העברתי לחדר שלו שיש בה גם מיטה רגילה ושם הנקתי וחזרתי למיטה שלי.
בכל מקרה לגבי הצבת גבולות, את צריכה ממש ממש להאמין בצורך שלך, להאמין ביכולת שלך למלא בעצמך את הצורך הזה ולהאמין בחוסן ובאינטליגנציה הרבה של הבת שלך לרכוש הרגלים חדשים ובריאים. תעשי לה שיחת הטרמה במהלך היום על שינה עצמאית. שאת מאד אוהבת אותה אבל המיטה שלך היא של אמא והמיטה שלה היא שלה. וזהו. כל פעם שהיא באה לחדר שלכם תחזירו אותה למיטה. גם אם זה ייקח 1000 פעמים. בסוף היא תלמד ומבטיחה לך שזה לא ייקח הרבה זמן. כמובן לדאוג שיהיה לה נעים ונוח בחדר עם איזה חפץ שאוהבת, אולי אור מעומעם קטן.

האמת שעכשיו הסיבה שהיא לא עוברת קצת באשמתי (בעלי עובד המון לילות וכיף לי לא לישון לבד🙈🙈)
אבל באמת חייבת לעשות את זה. אולי חנוכה זה יהיה זמן טוב

שמילד לילד מקבלים יותר ביטחון ויותר ניסיון שעוזרים לעשות דברים מדוייק יותר.
אני לא יודעת אם זה עוזר לא לחזור על טעויות כי אני גם לא בטוחה שזו הגדרה נכונה..
נכון זה "סיבך" אותכם עניין הלינה המשותפת אבל זה כנראה היה נצרך אז לא בטוחה שזו טעות.
אצלי למשל ילד חמישי ואני יכולה להגיד לך שכל ילד היה שונה
הבכורה לא היתה מוכנה לישון איתנו, השני ישן איתי בהתחלה ואחכ לא היה לו בעיה גם במיטה שלו, השלישי הסכים לישון רק בעגלה ואיתי עד גיל 9 חודשים ורק אז עבר למיטה הרביעי איתי עד שהעברתי חדר בערך גיל שנתיים.. והקטנה איתי או בנדנוד בעגלה מה שאף ילד לא עשה לי היא עושה לי יופי כאילו שכחה איזה מספר היא( בהומור כמובן) ובעלי נלחץ וטוען שאני מפנקת אותה מדי אבל אני רואה שדוקא כשאני נענית לצורך שלה היא גם משחררת אותי לאט לאט.אם בהתחלה לא היה מה לדבר על המיטה שלה ( מטחברת) רק צמוד אלי עכשיו היא כבר כן לפעמים במיטה שלה..
ואני מאמינה שיש ילדים שיש להם צורך מסויים ולהענות לצורך זה מחזק אותם ובונה להם ביטחון.

קודם כל - מה זה בעצם טעות?
אני חושבת שבגידול ילדים אף אחד לא עושה הכל מושלם, ובהחלט יש דברים שאנחנו משנים ומתקנים מילד לילד.
אבל באמת, בעיני חשוב לזכור שאחרי שנהגנו בדרך מסויימת, זה מה שהילד המסויים הזה היה צריך לעבור. זה לא נותן לנו זכות לעשות מה שבא לנו בלי להתייחס למה שנכון, אבל בדיעבד אחרי שאנחנו כבר עושים את הדברים, צריך פשוט לזכור ולהאמין שגם הטעויות שאנחנו עושים זה חלק מהמסלול שמיועד לילד הזה, וחלק מהמסלול שאנחנו צריכים לעבור בגידול שלו.
אז למשל בדוגמא שנתת - הגעת לצורת שינה עם הבת שלך שאת לא שלמה איתה - גם מצד הבטיחות לתינוק קטן, וגם מצד הקושי לשנות את ההרגל אחרי זה. אפשר להגדיר את זה כטעות כי את מרגישה שההשלכות לא מתאימות לכם, אבל בסוף אני חושבת שצריך להאמין שזה מה שהיה צריך להיות איתה. זה חלק מהמסלול שלה, ומהמסלול שלכם בתור ההורים שלה.

וכמובן, אפשר לחשוב איך לפעול אחרת עם התינוק הבא. ודווקא בנושא הזה של הדוגמא אני לא בטוחה שנכון להגדיר דרך אחת כ'נכונה' ודרך אחרת כ'טעות'. אני חושבת שבסוף לכל ילד ולכל משפחה יש הדרך שמתאימה להם. לא כל דבר שיביא להשלכות מסויימות אצל ילד אחד יגרום לאותם השלכות אצל ילד אחר, ולא כל דבר שנכון לילד אחד יהיה נכון גם לילד אחר.
אני לא יודעת לאיזה כיוון את נוטה - אם את רוצה למצוא דרך אחרת להתנהל ככה שלא תגיעו בכלל למצב של תינוק במיטה שלכם, או שאת רוצה לשמוע את הגישות שאומרות שככה זה נכון וטבעי וזה בסדר לאפשר את זה.
אני יכולה לספר שאצלי (ואני לא היחידה) לינה משותפת היא לכתחילה. קראתי ובדקתי וראיתי שזה הכי נכון לנו (ואם עושים לפי כל כללי הבטיחות אז אני מבינה שזה לא מעלה באמת את הסיכון).
הקושי לשנות הרגלים אחר כך מתבטא אחרת אצל כל משפחה. אצלנו באמת עם הגדולה היה לא פשוט, ובסופו של דבר גם לקחנו אותה לטיפול רגשי, בין השאר בגלל הקושי של הלילות (כבר לא במיטה שלי, אבל כן היתה צריכה אותי בחדר שלה כדי להירדם בחזרה אחרי שהתעוררה). אבל כמו שכתבתי קודם, אני לא מחשיבה את זה כ'טעות' שלנו, אלא מבינה שהיא ואנחנו היינו צריכים לעבור את המסלול הזה. ואצל הבן שאחריה, למרות שנהגנו אותו דבר ואיפשרנו לו להגיע למיטה שלנו די הרבה זמן, לא היה צריך לעשות שום תהליך מיוחד בשביל שבסוף זה יפסיק מעצמו.
בקיצור, אני באמת חושבת שאם זו שאלה שמעסיקה אותך, אפשר לברר את הנושא, ולבחור מה באמת הגישה שאת מתחברת אליה.

אני מביאה כאן כמה מקורות בקשר ללינה משותפת, לי הם מאוד הוסיפו. אם זה פחות הכיוון שלך את כמובן יכולה לדלג…
השיחה שלי עם המומחה לשינה משותפת ג'יימס מקנה
קווי מנחה לשינה משותפת בטוחה


ובחזרה לשאלה ששאלת, בלי להתייחס רק לדוגמא שהבאת - אני באמת חושבת שבכל דבר שאנחנו מרגישים שהיה אפשר לפעול אחרת, זה צריך לכוון אותנו לברר ולחשוב איך אנחנו רוצים לפעול. כדי שבפעם הבאה לא נעשה רק כי ככה אנחנו רגילים, אלא שההתנהלות שלנו תהיה מתוך בירור ובחירה.
אבל בסופו של דבר, צריך לזכור שאין לנו אפשרות להיות מושלמים, ואנחנו לא אמורים להיות מושלמים. אנחנו משתדלים כמה שאנחנו יכולים, ואת הטעויות שלנו הקב"ה מכוון לפי מה שנכון לנו ולילדים שלנו.

גם אצלנו הגדולה ישנה איתנו במיטה עד גיל שנה וחצי+. ונשבעתי לעצמי שאני לא חוזרת על הטעות הזו שוב!!! אמרתי שאין מצב. שהילדים הבאים ישנו אך ורק במיטה שלהם!!!

בפועל... שוב קיבלתי תינוקת עם ריפלוקס שלא ישנה, אז התחלתי לקחת אותה איתי למיטה חלק מהלילה, ועכשיו כבר לכל הלילה...
(ובמהלך היום היא ישנה עליי רוב הזמן...)

והאמת היא שהתבאסתי בהתחלה שאני שוב עושה את אותה ה״טעות״ אבל אני כבר לא רואה את זה כטעות עכשיו.
זה מה שצריך לעשות כרגע. לה קשה, לי קשה, וגם השפיות של כולנו חשובה. וזה הפתרון שלי כרגע.
לא מרגישה רע עם עצמי בכלל.

אז המסקנה שלי זה שכל ילד הוא אחר, וילדים לפעמים לא מתאימים לתכניות שלנו, ולפעמים דברים עובדים אחרת ממה שחשבנו שיהיה. וזה ממש ממש בסדר.

יש לי 5 ילדים ב"ה. לא אהבתי שבגיל גדול ישנו איתי במיטה, ולא אפשרנו את זה. עכשיו יש לי בת שנתיים וחצי כמעט, שחצי לילה בערך ישנה איתי. לפעמים אני מעדיםה שלא תבוא, אבל לא מפריע לי כמו אצל הגדולים. הגדולים פשוט היו יושנים ממש חזק ולא היה אפשר לצפות מהם להתחשב. היא, אני יכולה באמצע הלילה לבקש ממנה לזוז או לעשות לי מקום, והיא תזוז.

אין שינה משותפת.
ואז אחרי כל לידה הייתי כ''כ גמורה שהדרך היחידה שלי לשרוד את היום זה לישון עם התינוק התורן בלילה.
אז אני אפילו לא מצפה לשינוי וכן חושבת ששינה משוותפת נותנת יותר ביטחון לילד. (אולי אני טועה) .
מה שרציתי לאמר זה שלפעמים בילדים הבאים מקבלים את הטעויות שלנו ביותר הבנה ומבינים שלפעמים הן עדיפות על פני טעויות אחרות.

אצלי בראשון עד שגיליתי את ההנקה בשכיבה סבלתי לילות שלמים. (וגם בעלי- כי הייתי גמורה מעייפות והייתי מעירה אותו כדי שאני לא ארדן בזמן ההנקה, שזה קרה כמה פעמים. למרות שחיסלנו שוקולדים והייתי עם הפלאפון) בילד השני ידעתי שמהתחלה אני אמיר בשכיבה והוא יישן איתי. ובאמת אני הרבה יותר נינוחה ביום. וזה מציל אותי ממש

עברנו למטרנה צימחית על בסיס חלבון סויה, ומהיום הראשון ראיתי הבדל ענק.!!!!! 

הבן שלי קיבל מלידה רק מטרנה צמחית וזה היה מצוין עבורו

יש תמ"ל מפורק שמתאים לתינוקות שרגישים וזה במרשם.. זה יותר כדאי מלהתחיל צמחי, הוא ממש קטן וחבל שיסבול
אם את מאזור ירושלים יש לי המלצות לרופאים בשבילך...

לא יודעת לענות. מקפיצה. 

עשיתי ביום שהיה אמור להגיע הווסת, היה שלילי. מחר אמורה לעשות שוב. אין לי כח לנסות.. לצפות...

אולי כדאי לבדוק שוב... לפעמים לוקח זמן בגלל ביוץ מאוחר.

זה היה בדיקה רגילה? יש בדיקות שמזהות גם יום לפני האיחור.

מתסכל ממש ממש!
איזה סוגי פטמות ניסית?

שולחת לך כח❤️❤️
ניסית אולי סוג פשוט יותר? הקטנה שלי ממש לא רצתה שום מוצץ, ניסיתי מאם אוונט ועוד כמה חברות. בסוף היא אהבה דווקא את של לייף שהם פשוטים יותר

השאלה אם יש לך כח לעוד ניסויים
אולי יש לחברה להשאיל לך לנסות

אצלי אחת סירבה ורק לנסינו עבד
השניה סירבה ורק טומי טיפי עבד

גם אם מישהו אחר האכיל והייתי נוכחת בחדר, התינוק התורן הרגיש ולא הסכים לאכול.

אחרי שהתרגלו , הסכימו לקבל גם ממני בקבוק

הוא מסרב ואחר מבין שאין לו ברירה, גם אם הוא עושה שביתה
ככה פה. אם את רוצה לתת לה שאוב בזמן שאת לא איתה פשוט תשאירי את בבקבוק ואו שהיא תיקח או שלא.
יש פשוט תינוקות סרבנים.
אם את יוצאת פשוט קחי בחשבון שאחר כך לפחות בהתחלה היא לא תרד ממך

דווקא כי הוא הכי קל ולא דומה להנקה.
אני מחזיקה את התינוק בתנוחת הנקה ואז הוא פותח פה בשביל לינוק, ואז אני דוחפת לו מהצד את הבקבוק במקום את השד.
לפעמים הוא מתעצבן ועושה פרצוף זועם, לפעמים זורם עם זה.
הצלחתי להאכיל 120 מבקבוק ככה, הצלחת שיא שלי מתוך ארבעה סרבנים.
אבל מבינה אותך כמה זה קשה..
מקווה שתמצאי את השיטה שתעבוד אצלך

מה שחשוב זה לבדוק מבחן בטיחות של הסלקל
האם יש עוד כסאות ברכב? צריך משהו שיתאים למקום צר?
ממליצה בנוסף לסלקל לקנות בסיס. סלקל זה מושב קצת בעייתי בגלל שהוא נייד, לפעמים לא חוגרים אותו טוב וזה שכל הזמן מוציאים ומכניסים עלול לגרום לחקירה לא נכונה. אפשר לקנות בסיס, שמחובר באופן קבוע ברכב. הוא מחובר חזק מאוד. על הבסיס את פשוט מניחה את הסלקל והוא תופס אותו חזק. ככה כל פעם אפשר להוציא את הסלקל בלי סיבוכי חגורה מיותרים.

לגבי עגלה- לנו יש עגלות של אמבטיה וטיולון ובדיעבד חושבת שהייתי עושה אחרת. אני אוהבת אמבטיה לגילאים קטנים, שהם יכולים לישון בה בנוחות. בשלב קצת יותר גדול, הייתי קונה טיולון נפרד. משהו קליל ולא כבד שלא תופס הרבה מקום ברכב ונוח להיסחב איתו. לרוב הטיולונים של עגלות שכוללות אמבטיה וטיולון הם יותר כבדים וככל שהילד גדל יותר קשה לסחוב

איפה קונים בסיס? עם הסלקל?

שחנות שמוכרת סלקל תמכור גם בסיסים

אנחנו קנינו סלקל יד שנייה ובנפרש קנינו בסיס שמתאים לו (צריך לוודא שיש התאמה בין הבסיס לסלקל). אבל אני יודעת שקניית כסאות בטיחות יד 2 זה דבר שנוח במחלוקת

לא מבינה למה לקנות עגלה משולבת.
טיולון פשוט זול וקליל הרבה יותר מטיולון הכי קל של העגלה המשולבת הכי זולה.

התינוק שלי בן ארבעה חודשים. העברנו לטיולון שבא עם האמבטיה (כלומר, אותו בסיס, קיבלנו אותם) והמחשבה היתה לחכות למבצעים של נובמבר (שופינג אי-אל וכאלה) כדי לקנות טיולון פשוט.
אבל אני כן קצת מתלבטת על זה כי טיולון פשוו בדרכ יותר נמוך, וכרגע נוח לי שהוא יחסית גבוה.

וכי זה גיל שמבחינתי הוא עדיין קטן וצריך עגלה מסיבית ויציבה יותר מטיולון פשוט. (גם המשולבות הקלות והקלילות, יותר "מוצקות" מהטיולונים)

מצטרפת להמלצה לבסיס לסלקל. זה מקל על החיים ממש. במיוחד כשיש אוטו.
בחנויות למוצרי תינוקות יש סלקלים בלי ועם בסיס.

סלקל הופך להיות לא רלוונטי די מהר.
יש לו יתרון בחודשים הראשונים כשמוציאים תינוק ישן מהאוטו אבל זה ממש לכמה חודשים, אח"כ הם ממילא כבדים מדי ומתעוררים, ולרוב התינוקות הוא לא מספיק עד גיל שנה בנח

ממליצה על כיסא שמסתובב, אם את מוצאת משהו מתאים במחיר סביר( אני קניתי בזול יחסית אבל תבררי מה קיים עכשיו) כי ההכנסה לכיסא הפוך לא נוחה כשהם קצת גדלים ואם נח לך את תשאירי הפוך יותר זמן וזה הכי בטוח

לגבי עגלה- יש קצת שיקול שחורף בפתח אז אם תסתובבי הרבה עם התינוק יש יתרון לעגלת אמבטיה אבל אם לא אפשר ללכת על טיולון טוב מגיל לידה ישמש אותך להרבה זמן בנוחות

בקיצור- בעיקר תלוי באופן השימוש הצפוי.

מה זה כיסא מסתובב?

אין לי מושג אם אסתובב איתו, וכמה, ילד ראשון...

שאפשר לקשור אותו עם או נגד כיוון הנסיעה

כשאנחנו חיפשנו והמליצו לנו על בסיס לסלקל, בדקנו ברכב שלנו ואין איך לחבר בסיס אצלנו באופן קבוע, ככה שזה לא היה רלוונטי כי בכל מקרה צריך לחגור את הסלקל...
אז לפני שקונים- לוודא שיש למה

לבסיס או לאיזופיקס?

בסיס זה משהו שמתחבר עם החגורה, למה שלא תהיה אפשרות לחבר באופן קבוע? (שואלת באמת)

חוגרים את הבסיס ומקליקים פנימה את הסלקל

פשוט כשבדקנו לסלקל שלנו הבסיס היה איזופיקס אז לא קנינו כי לא מתאים לרכב שלנו...

אפשר לחגור עם חגורה רגילה, לא חייבים להשתמש באיזופיקס.
(בטוח אין לכם? הרכב שלנו שנת 2003 ויש לו)

אבל זה היה יכול מאוד להקל אם לא היה צריך כל פעם להתעסק עם זה.
אין לנו, בדוק. רכב של פורד ודווקא לא מאוד ישן, פשוט לפורד אין.

משנת 2006 אני חושבת

ממה שהבנתי . בכל אופן אני דיברתי על איזופיקס. זה לא מתאים בכל רכב

לא מכירהאת הדגמים החדשים, שלנו יחסית ישן. אבל אני מאוד מרוצה ממנו. יש גם אמבטיה יחסית קומפקטית, גם טיולון וגם סלקל. אצלנו יש סלקל של סייבקס וזה מתלבש על הגלגלים. היא צרה יחסית, מתקפלת בקלות (ביד אחת), קל לעלות איתה במדרגות והיא לא מסורבלת. מחזיקה אצלנו כבר בילדה השלישית וזה לא נראה. שהיא הולכת לפח בקרוב ;)
מה שכן, אין מצב יישבה של תשעים מעלות. זה קצת חיסרון.

קלות ונוחות, יש כמה דגמים..

 

והמלצה שלי - לכי ל2-3 חנויות של תינוקות (שילב/מוצצים/בייבסטאר וכו') ותשאלי את המוכרים איזה עגלות יש למה שחשוב לכם (מחיר/קלה/עירונית/ וכו'), תראי בעינים תרגישי, תקפלי, תרימי את העגלה תראי שנוח לך. 

יתרונות - קלילה אך יציבה, מרגישים שחשבו על כל פרט - גגון גדול באמבטיה ובטיולון, מרווחת (באמבטיה עד 5 חודשים למרות שהילד ממש לא קטן, בטיולון ארוך, מתאים לגבוהים) אבל מבחינת שלדה עוברת בכל מקום, גלגלים נוחים מאוד לנסיעה ומדרגות, קיפול קל ביד אחת, פנים להורה או החוצה בטיולון, סל גדול, ממש כיפית.
חסרון באמבטיה - לא מתקפלת. תכלס רוב האמבטיות לא מתקפלות, כך שהיא לא מיוחדת בזה.
זוית ישיבה - לא זוכר אם ממש ישרה, אולי בהמשך אבדוק או שמישהי כבר תכתוב. 2
אה והשירות שלהם אדיב בצורה יוצאת דופן.

את עצמנו ומבינים שאי אפשר הכל

להיות אמא זו משרה מלאה בפני עצמה
לעבוד משרה מלאה זה, ובכן, משרה מלאה
גם לתחזק בית זו משרה מלאה

חישוב מהיר, אין מספיק שעות ביממה בשביל כל הדברים האלו ;)

אז לומדים לעשות סדר עדיפויות, מה חשוב יותר ומה פחות. עם הזמן אפשר גם ליעל את עצמנו, אנחנו נשואים כמעט חמש שנים ורק עכשיו התחלנו קצת להבין איך להתנהל ככה שהבית לא יהיה הפוך כל הזמן. ועדיין הוא לא מבריק ומסודר, אבל זה מספיק טוב לנו.
מה שחשוב זה שיהיה לכם טוב ביניכם ושכולם יהיו שמחים. כל השאר מגיע אחר כך

מציעה רעיון-לעשות לוז שבועי כל יום 2 מטלות בית קטנות
לדוגמא יום א- כלים+ מכונת כביסה אחת
יום ב- טיטוא+קיפול כביסה ה שתספיקי וכן הלאה..

ועד שאני מטאטאה צריך שוב לטאטא חחחח

הלם מבחינת זה שלא מספיקה כלום כמו שאת מתארת וכו'. אבל בסוף מגיעין לאיזון. כמובן אי אפשר הכל.. ויש פשרות. אבל.. בכללי מגיעים לאיזון של בית יחסית מסודר בערב. בצהריים אני עם הילדים ובערב אחרי שהם הולכים לישון מסדרת את הבית . כשהבעל חוזר בערב הוא עם המקלחות אני מארגנת ארוחת ערב לנו. (הילדים אוכלים משו קליל.. אוכלים מבושל בצהרון. או לחלופין מנה מבושלת שנשארה מאתמול מהארוחה שלנו)
בסוף כל משפחה מגיעה לאיזון שלה שעובד לה.
בהצלחה רבה!!

כל שינוי נותן תנופה חזקה.
נכון לפני ההריון לא הצלחת לדמיין איך אפשר גם הריון גם חיים? נכון לפני הלידה לא בצלחת לדמיין גם תינוק גם שאר החיים?
ובהתחלה באמת הגל היה הפוך, תנועות מטוטלת חזקות. ולאט לאט המטוטלת נרגעה.
עדיין היה קשה. שום הוקוס פוקוס לא קרה.
פשוט לאט לאט מתרגלים ומג'נגלים וגם גדלים עם החיים.
אז גם עכשיו זה ככה.
חזרת לאחרונה לעבודה, זה חתיכת שינוי.
חכי. אל תצפי למטוטלת ישרה. היא מתנדנדת. וזה בסדר. זה טבעי. זה אומר שהכל תקין אצלך.
תנסי לדחות דברים לא חשובים בחודש הקרוב.
תני לעצמך את הזמן להתעשת.
לבינתיים רק תעקבי לראות איפה צוואר הבקבוק ותרשמי אותו בפתק.
זה יכול להיות כביסה שלא נקייה בזמן ואז חסר בגדים למטפלת, זה יכול להיות אוכל שמבזבז הרבה זמן בבוקר. וזה יכול להיות כמו אצלי- שבעלי מבקש רשימת קניות כשהראש שלי רחוק משבת כרחוק מזרח ממערב. נשמע מטופש נכון?
אבל אפילו זה יכול להיות העומס שיוצר צוואר בקבוק.
אז כרגע לנשום עמוק ורק להתבונן ולאתר איפה התקיעות.
(הרי זה שיש כלים בכיור זאת לא בעיה בפני עצמה, השאלה איפה זה יוצר את העומס)

ולפעמים כשאין לך כח אפילו לחשוב, תצאי עם הקטן לטיול בעגלה. גם תרגישי שעשית משהו חיוני וגם תהיה לך הפוגה.

בהצלחה!

עד עכשיו היית עם הילד בבית והיה לך יותר זמן ועכשיו מנסים להכניס כל מה שעשינו לפני לרבע מהזמן
דבר שני, להבין שצריך להוריד סטנדרטים. ממליצה על השיטה של חצי שעה בסטופר לאיפוס או רבע שעה אפילו זה עושה פלאים
ארוחות פחות מושקעות או בישול ליומיים
מייבש כביסה או מדיח אם ניתן או עזרה בתשלום
זה ייקח קצת זמן עד שתגיעי לדרך המלך, כל אחת ומה שמתאים לה.

קודם כל זה באמת ההבנה שהחיים שלך השתנו, את לא יכולה להיות גם גם וגם.
את יכולה לנסות לעשות את המקסימום מבלי להרוג את עצמל.
זה בסדר שלא הכל מושלם את בשלב חדש של החיים, לא להחמיר עם עצמך.
לנסות להרוויח זמן מדברים קטנים/ למצןא פתרונות לבעיות כמו למשל:
איי רובוט- לא תצטרכי לטאטא
(אגב שלי גם עושה ניגוב - זה פנטסטי)
מדיח, מייבש, ארוחות טיפה פחות מושקעות.
אפשר תמיד למצוא איפה להתייעל ו… הכי חשוב לקבל את עצמנו ולא להשתגע הכל בסדר!
תשקיעי בעצמך ובייבי שלך. כל השאר מסתדרים תוך כדי תנועה

דבר ראשון והכי חשוב לדעתי זה להבין שאצל כולם זה ככה.
כולן. כל הנשים שעובדות, משרה באחוזים גבוהים, ומחזיקות בית.
השאלה באיזו רמה. יש כאלו שמלות על לסדר ולנקות ולא מעניינת אותן עייפות, זה עושה להן טוב, כנראה שאצלם מסודר יותר.
ויש כאלה שונאות את זה (כמוני)
לומדים לנצל את הזמן.
לא להסתכל על הכל, לקחת פרוייקטים קטנים.
לסלוח לעצמך, לשנות סדר עדיפויות. אני מעדיפה כיור נקי מכבי סה מקופלת.
מעדיפה ילדות מקולחות, מאשר רצפה שטופה.
מעדיפה ארוחת צהריים מבושלת מסדר כללי.
ואז שאר הדברים עושה או כאין ברירה, או בחיים או בימין חופשיים. או שבעלי עושה, כמובן..

הייתי מחכה עד חודשיים ואם לא מגיע, בודקת הריון

יכול להיות פעם בחודשיים... הנקה זה טלטלה הורמונלית לגוף... כמו לידה, הפלה ל"ע, הפסקת גלולות, מתח קיצוני, שינוי תזונה קיצוני....

יכול לקחת גם כמה חודשים...

ולמשאבה שלום

האמת טעות שלי, ההוראות רשומות בסדר הפוך בדפים ולא ראיתי שרשום שאפשר להרתיח. כל כמה זמן צריך לעשות הרתחה? אני מבינה שלא צריך בכל שימוש אלא מספיק לשטוף את החלקים במים וסבון...
חדשה בעסק השאיבות...
תודה

אני עשיתי כל כמה ימים הרצליה בסיר עם סבון. סתם ככה רק שטפתי טוב עם מים וסבון

ואחרי כל שימוש לשטוף במים וסבון

אחר כך ניקיתי עם מים וסבון וייבוש טוב.

ושאבתי המון

תצרי קשר עם הרופא את צריכה כדורים לאזן..

מאוד נלחצתי כי תמיד הערך הזה היה מאוזן

עם כדורים.
תפני בהקדם לרופא.

התור לאנדוקרינולוג עוד כמה חודשים רק
ואי עכשיו אני ממש לחוצה

שוב והיה תקין.. אולי היתה טעות?

אחרי פחות משבוע חזרתי על הבדיקה והוספתי את כל שאר תפקודי בלוטת התריס. כולם היו תקינים.
מקווה שגם אצלך יהיה כך..

גם כמה ימים אחרי האיחור, קיבלתי את התשובה הזאת ביחד עם הבטא
(אין לי סיפורים מוקדמים עם בלוטת התריס. פעם ראשונה שהערך היה גבוה)

וגם כל שאר הערכים של בלוטת התריס שבדקתי בהמשך אותו שבוע היו תקינים
אז הרופאת משפחה אמרה שכנראה הערך הלא תקין הוא טעות או משהו בסגנון.
מאז עשיתי רק עוד בדיקת דם אחת נראה לי.. היה תקין.

עקרונית זה לא תקין, אבל כדאי לעשות עוד בדיקה כדי לבדוק את המגמה .
יכולה להרגיע אותך שאני הייתי על מעל מאה לפני כמה חודשים...פשוט עלה במהירות.
הטיפול יעיל ופשוט.

בתחילת ההריון גם היה לי TSH מעט גבוה (אומנם קצת פחות ממך- 4 ומשו..)
הלכתי גם לרופא שלי, שהוא ממש מומחה
וגם לאנדרוקינולוג. שניהם אמרו שהערך מעט גבוה, אבל לא באופן שדורש התערבות של כדורים.
הערכים המלחיצים גבוהים יותר...

בכולופן, כדאי להתייעץ עם רופא
בהצלחה!

עדיף באמת שיהיה יותר נמוך בהריון אבל זה לא ערכים שמסכנים את העובר, זה מסוכן כשמדובר על הרבה יותר גבוה אז אל תילחצי.
מניסיון, היה לי בתחילת אמצע ההריון פתאום קפץ לי ל13-14 וממש נלחצתי והרופא נשים שלי הרגיע שזה לא מסכן את העובר וב"ה יצא תינוק בריא ומתוק טפו טפו
כן כדאי באמת לפנות לרופא משפחה בהקדם.

במשגב לדך, מאוד נחמדה ונעימה.
ואין לי מושג לגבי הנקה...

שהתור הקרוב אליה הוא ביולי 2022!

 

היא מעולה

לפעמים מתבטלים תורים ואז את יכולה לבוא קודם

אבל דר שוטין אולגה מקסימה

ולגבי הנקה - זה פחות מוצלח, אבל עדיף מאשר להמשיך לדחות... תגיעי עם חזה כמה שיותר ריק.

תניקי לפני ותגידי כמובן שאת מניקה.