פורום הריון ולידה (עמוד 180)

אחד הדברים הקשים זה ללמוד להוריד עול, כי מטבענו אנחנו מתאמצות ואז מצפות שיתאמצו עבורנו חזרה.

תעשי מה שאת יכולה ולא טיפה אחת יותר מזה. קחי עזרה בתשלום או שתתני לדברים לחכות, יש בסיס שחייבים לעשות והרבה דברים שנראית לנו הכרחיים- ניתן לדחות או להסתדר בלעדיהם.

אז תתחילי מלהוריד מעצמך מטלות, קחי לך זמנים שאת מפנקת את עצמך ועושה לך טוב וכיף, תתני לעצמך זמן איכות קבוע ותדאגי לעצמך- אני די בטוחה שכשזה יקרה יהיה לך יותר קל לראות את הטוב בבעלך.

הכי מבינה אותך בעולם,

בעיקר בפן הטכני

להחזיק הכל על הראש והכתפיים שלך

זה באמת מורכב!

והעצות של 'אל תעשי ואז בטוח הוא יעשה',

זה כנראה מגיע ממי שלא ממש חוותה את זה ומבינה איך עובד הראש של אדם עם קשיי קשב וריכוז.

מה שכן עוזר אצלינו,

אחרי הרבה שיחות בענין

הקמנו קבוצת וואצאפ משותפת שם אנחנו רושמים את הדברים שצריך לעשות

יש קבוצה של 'דחוף'

וקבוצה אחרת של 'מתי שמתאפשר'

זה מאוד מפקס אותו

ככה לפני חגים וזמנים מורכבים.

ואני גם נעזרת ביום יום

יש לי עוזרת פעם בשבוע לכמה שעות, אנחנו עוברות יחד על כל הבית כי לבד באמת מאוד קשה (חלק מהילדים שלי גם עם קשיי קשב)

אין אצלינו גיהוצים

משתמשת הרבה בחד פעמי

אלו דברים שביום יום מאוד עושים הקלה.

זה דיי חשוב כי אם כן אולי כדאי לשקול לקבל טיפול תרופתי ואם הוא לוקח אפשר אולי לשנות בזה משהו....

דבר נוסף ללכת לייעוץ זוגי שמתמחה במיוחד בהפרעת קשב וריכוז,זה לגמרי משנה את התמונה.

אם הוא לא מאובחן וזה יותר השערה שלך לכי את לייעוץ או לטיפול.זה יכול גם לתת לך כוחות וגם לתת לך כלים לשנות דינמיקה בינכם.

סביר להניח שאם חזר הביתה מבחוץ הוא חוזר מוצף ממש ומותש פי שניים ואז בבית ממש קשה לו הוא ממש לא מסוגל פיזית לעזור.

הוא לא מאובחן. אבל אין שאלה בכלל. חלק מהאחים שלו גם ככה. זה דבר שידעתי עוד לפני החתונה. וגם 4 מתוך הילדים שלנו עם קשב..

לא חושבת שירצה טיפול תרופתי. ב"ה מבחינת עבודה הוא במקום טוב ומצליח להביא את הטוב שבו.

אם את מכירה אנשי מקצוע שמתמחים בתחום אשמח לשמוע.

מציגה לו מול העיניים את כל הדברים האלה?

"תראה איך סידרתי את הארון הזה לכבוד פסח - היה פה בלגן לא נורמלי של דברים לא קשורים, ועכשיו הוא נעים יותר לעין וקל יותר למצוא בו דברים."

"ראית איך הדחתי סוף סוף את כל הכלים בכיור החלבי? איזה כיף שעכשיו לא צריך לדוג בו כוסות בשביל הקפה..."

"תראה, בזכות זה שארזתי היום את כל החפצים בחדר שלנו למעבר הדירה - מצאתי לך את הספר שחיפשת הרבה זמן! איזה יופי, נכון?"

אם הוא לא אטום לגמרי, הוא לפחות יאמר תודה בשמחה רבה. ואולי, אם הוא מסוגל, הוא אפילו יציע קצת עזרה...

ואם הוא מציע - אז לקפוץ עליה בשתי ידיים, אבל לתת לו משהו מדויק ומפורט: "תוכל להחזיר את כל הכלים השטופים לארון? הכוסות נמצאות במדף העליון, הסכו"ם במגירה והצלחות כאן במדף הזה." וכן הלאה. כמובן - בקלילות ומתוך הודיה, שלא יהיה מטיפני כזה...

ועוד נקודה: קשיי קשב הם האבחנה היחידה שיש לו? כי את מתארת שהוא לא מצליח לבטא את הרגשות שלו, וזה נשמע לי פחות קשור לקשיי קשב...

וחוץ מזה - יש לו איזשהו טיפול לקשיי הקשב? לאו דווקא תרופתי, אבל כן משהו...

את נשמע אישה מדהימה ואלופה - אחרות במקומך כבר מזמן היו קורסות! אז תרימי לעצמך ותטפחי לעצמך על השכם❤️

בנאדם לא כ''כ יכול להעריך משהו שהוא לא חווה אותו.

את מתארת שאת עושה הכל בבית, בעלך לא רגיל נניח לעשות כלים, כביסה, שטיפה...

זה כבר חלק מהחיים שלו שהבית מתנקה , הבגדים מתכבסים....

אני נזכרת בילדות/ברווקות שלי, למרות שהייתי עוזרת בבית לסדר, לשטוף קצת, אף פעם לא ידעתי

באמת כמה עבודה זה לנהל בית! כי הייתי רגילה שהבית מתנקה, הכביסה מתכבסת,

נכון שהייתי עוזרת מידי פעם לקפל ולפנות אבל בגדול האחריות היתה על ההורים שלי. ואז אחרי

שנישאתי ונהיתי בעצמי אמא לילדים גיליתי כמה עבודה זה לנהל בית!

אז למעשה, אני מציעה לך מידי פעם לתת לו לחוות את מה שאת עושה, למשל מה שהכי קשה לך-

נגיד שטיפה זו עבודה פיזית מאוד קשה בעיני, תגידי לו , וואי מאמי, אני מה זה עמוסה היום, אולי אתה תשטוף במקומי?

הכי חשוב לא להעיר לו על השטיפה! מה שיצא- יצא. או אם יש לך הר של כביסה תגידי לו- כפרה עליך אולי תקפל איתי פה?

תני לו לחוות מה את עוברת. אם הוא יתלונן, תגידי לו- תחשוב שיש לי את זה כל יום, פלוס לדאוג לילדים לארוחת בוקר, צהריים וערב. פלוס לכבס

פלוס לשטוף את ההר של הכלים, לטאטא.... פתאום זה נראה המון. תאירי את עיניו כל יום מה עשית,

וואי אל תשאל, כל הספה הזאת בבוקר היתה מלאה כביסה, אני גאה בעצמי שקיפלתי הכל.

תדברי על זה, תני לו לחוות.

פעם אחת אמרתי לבעלי אם הוא יכול להכין את הקופסאות אוכל לילדים לבית ספר, פתאום הוא קלט שיש פה תפקיד שנעשה מידי יום וזה עוד משהו שדורש.

האמת מזכיר את בעלי...
גם לא עושה כלום, אבל באמת כלום בבית חוץ מלזרוק אשפה.
אבל, עוזר לי הרבה עם הילדים, מספר להם, מעסיק אותם, משחק איתם. וזה מצויין לי.
וויתרתי מזמן על העזרה בניקיון... 

אני הרבה הרבה מחמיאה לו, מפרגנת, הוא לא יודע מה זה בכלל.

כמו שכתבה לך פה מישהי, אני אומרת " תראה אתה עולה למיטה נקיה כל המצעים החלפתי היום, הכל ריחני , תריח" זה יסתכם בתודה אולי יבוא עם חיוך.
מבאס, עדיין עובדת על עניין התודה ולראות אותי ומחמאות. ככה זה בנים לא?
 

האמת, יצא לי לראות בעלים כאלה שיודעים גם לנקות ולשטוף, אצלנו זה לא קיים. 

דווקא לי זה לא מפריע שבעלי לא כזה. אבל למה בעלך רוצה ולא מצליח? בגלל בעיית הקשב?
אם תכתבי לו משימות ברורות ומפורטות שהוא צריך לעשות, הוא גם יתקשה?

למה למשל את מחליפה לו מצעים לבד? מה ההגיון? זה לא כביסה שאחרת לא יהיה מה ללבוש...

את יכולה להודיע חגיגית שהיום מחליפים מצעים ותחליפו ביחד... גם יהיה לך יותר קל וגם אולי הוא יותר יעריך

אבל וואלה רעיון להגיד לו יחד איתי, מה שאני אגיד לו הוא יעשה ישר בלי וויכוחים.
ביננו אני לא אחליף מצעים שנה- הוא לא ישים לב, בגלל זה כשאני מחליפה הוא די אדיש בתגובה בעניין הזה ובכלל...
ובאמת באמת שהוא עוזר מאוד עם הילדים ברמה גבוהה מאוד, ברמה שהולך לוותיקין בשבת כדי להגיע מוקדם ולהיות עם כל הקטנים עד שאני אקום, אבל את ניקיון השולחן של סעודת שבת, עריכה ,טיטוא אני עושה בלילה כשהוא ישן... 
אני יודעת שבעלי אדיש באופיו ולכן לא מתרגש בדברים.
באסה, ולכן מזדהה גם עם אחרות שכותבות כך על בעליהן, הייתה שבוע שעבר עוד אחת שכתבה משהו בסגנון.
 

הוא גם לא שם לב כמעט לחיצוניות של האנשים

כשהוא הולך ברחוב הוא יכול לעבור מולי ולא לשים לב חח

היום הוא כבר למד שחשוב לי שהוא ישים לב למראה שלי

ללבוש שלי

וגם להחמיא

אבל זה קרה עם הזמן

זה דבר נרכש בהחלט.

אני כן עבדתי על זה עם השנים- מפרטת מה עשיתי, מחמיאה לעצמי על הספקים אם הספקתי...

ומבקשת כמובן שישתתף בעזרה.

יכולה לומר שהוא ממש השתפר עם השנים. פעם הייתי עצבנית שאנחנו כולה זוג או זוג עם ילד בבית קטן ולא מספיקים להגיע לבדיקת חמץ בזמן! הייתי מתביישת בזה ממש. כאילו מה כבר יש לנו לנקות ולהספיק? אבל לבד ברור שלא יכלתי וציפיתי לעזרה שבאה נוראאא לאט ועם הרבה הסחות באמצע שהייתי מתחרפנת.

היום אני יכולה להגיד שהוא עושה המון לפסח וגם בימי שישי לשבת, למרות שעדיין יש מה לשפר אבל גם אני לא מושלמת.

בעלי גם עם קשב וריכוז

ובכל זאת מחמיא לי הרבה

ואם לא מחמיא אני מזכירה לו 
"תראה שטפתי כלים, עשיתי כביסות וניקיתי את כל המטבח"

ישר הוא מחמיא ומתלהב

על אוכל הוא תמיד מחמיא

סדר וניקיון לפעמים הוא לא שם לב שעשיתי

אבל כן עוזר בעצמו הרבה

הדרך לטפל בכעס הזה

הוא לקחת אחריות אישית

אם מתנהלים נכון

אנשים סביבנו לא אמורים להכעיס אותנו

כדאי לבחור לעשות בקצב ובצורה שמתאים באופן אישי

ולא מה ש'צריך' או 'מצופה'

וגם לא לצפות מבן הזוג שיעשה/ יעריך

אפשר לנסות לגרום לו לעשות/ להעריך

אבל כדאי להתחיל עם הורדת הציפייה

ככה הכעס יכול להעלם

וככה אפשר להתנהל יותר נכון

לשינוי התנהלות היא בצעדים קטנים

כל פעם לעבוד על נושא אחד על שינוי קטן אחד

כשמצליחים ליישם אותו עוברים לשינוי הבא

מאובחן אבל לא מטופל

התמודדתי ומתמודדת עם דברים דומים

השנקל שלי - אל תעשי לו הנחות, אבל זה תלוי בך וצריך בשביל זה סבלנות והרבה לשחרר

הסוד הוא - כשאת לוקחת אחריות, הוא משחרר. והקשב הוא תירוץ נוח שמקבע אותו בעמדה של מוגבלות מולך, אז יש לו סיבה. וגם לך.

נורא נח לנו להיכנס לעמדת הdoing. אנחנו יותר טובות בזה הרי. יותר יעילות. אבל בסוף יוצא שהוא מיותר כביכול כלפי חוץ, ועם זאת הציפייה נשארת וגורמת לתסכולים

אז אל

תביעי רצון בעזרה, תביעי צורך רגשי בשותפות ורגש, ותני לו. ובעיקר -- תני לך לנוח. 

סיכמתם שיעשה משו? מבחינתך זה לא קיים יותר. אל תעשי. 

קודם כל- הוא לוקח ריטלין? יש לו רופא שנותן לו מרשמים? אם לא- אז אתמול. ותעזרי לו לקחת את המרשם בזמן לבית מרקחת (עם תז ורק הוא יכול לקחת והמרשם מוגבל בזמן... כל הדברים שקשה לקשב וריכוז אבל נו שיהיה... )

אני מרגישה שבלי ריטלין בעלי לא מוצא את ידיו ורגליו ורק הולך פה ממקום למקום בלי להועיל לעצמו ולבית.

דבר שני-

כשיש הרבה משימות אז מאד קשה להם להתחיל או לעשות משהו בכלל והם קופאים. אז לדעת את זה ואפשר לעזור בלומר משימה אחת שתשמחי שהוא יעשה וזה יעזור לך. משהו אחד ספציפי ומוגדר עם התחלה וסוף.

לא- לסדר את הבית או הסלון... זה לא ספציפי.

לקרוא הרבה על קשב וריכוז מאד יעזור לך לקבל את זה וגם לעזור לו ולעצמך. כי את מצפה ממנו לכל מיני דברים שהוא לא יכול לעשות בתנאים מסוימים. ואפשר לעקוף חלק מהדברים ולנסות לרכוש דרכי התנהלות שונות. זה דורש עבודה וידע.

גם הוא יכול לשנות התנהלות -זה לא בשמיים. שיתחיל לקרוא ולשמוע, יש סרטונים באינטרנט יש אנשים שאפשר לעקוב אחריהם שנותנים טיפים ועצות. ואפשר גם לטפל..

האמת שכל שנה באסיפות הורים אני מתפעמת מהמורים של הילדים שלי. רובם מדהימים, ממש רואים את הילדים שלי בלי קשר לציונים ואכפתיים מאד. יש לכם מקצוע קשה אבל מדהים באמת לגעת בכל כך הרבה לבבות.

דיברתי איתה בטלפון, דווקא על קושי של הילדה שלה, וממש פרגנה... וזה כיף כי דווקא שיחות כאלה מועדות לפורענות

איזה כיף שזו הראיה שלך, בטוחה שזה עובר למורים

יצא ששלחו הודעה טובה למנהלת עלי ופרגנו באמת מהלב

זה פשוט מרחיב את הלב

ואני גם רק מורה מקצועית.. 

לגזור את הקשרים הגדולים והמסובכים ביותר ואת השאר לפתוח. אם השיער שלך לא ממש דקיק זה בקושי פוגע במראה הכללי.

אופציה נוספת: לגזור קצר, משהו כמו קארה ואז הרבה יותר קל להתיר, גם בלי גלאח...

האמת שלדעתי לא באמת שווה לשלם על זה, עדיף למצוא איזה פתרון ביניים, אבל כמובן זה אישי 

כלומר לגזור את השיער מלמעלה למטה (בתוך הקשר) במקום לגזור את הקשר עצמו אם לא רוצים לקצר את השיער.

כדאי לבקש עזרה מאחות/אמא/חברה כי גברים פחות יודעים להתמודד עם זה 😂

אני גם חשבתי שאצטרך גלאח אבל תקדישי לפחות שעה שיש לך זמן בנחת ותתחילי לסרק לאט מלמטה למעלה, כל פעם עוד קשר אחד

ייתלשו המון שערות תוך כדי אבל בסוף תצליחי. אם את בהריון ואתם מותרים ובעלך לא נגעל אז שהוא ינסה אולי זה יהיה יותר קל. מצב מבאס מאד ומביך 

אז אני ממש מבינה איך מגיעים למצב כזה. יש לי 100% הכלה ו-0 שיפוטיות. את עושה את הכי טוב שלך עבור המשפחה שלך ואת מתארת תוצאה הגיונית מאד.

דברים שאני עשיתי:

קודם כל, לדעת שזה ייקח הרבה זמן. אז או שאת משבצת לעצמך בלו''ז כמה שעות פנויות או שתשבצי כמה ''בלוקים'' של זמן כדי לשפר את המצב לאט-לאט.

להשתמש בהמון מרכך על שיער רטוב, להתחיל לסרק מלמטה (קצוות השיער) ולאט לאט לעלות ככל שהקשרים נפרמים.

לחלק את השיער לחלקים בעזרת האצבעות ולפרום חלק-חלק. (לעשות ''שביל'' באמצע ואז לחלק גם אותו לחצי שוב. קצת כמו כשעושים תסרוקת ומחלקים את השיער לרבעים, קדימה-ימינה, קדימה-שמאלה, אחורה-ימינה, אחורה-שמאלה)

עם שיער יבש, להחזיק גוש שיער ולמשוך מתוכו שערה-שערה. זו עיצה שקראתי על איך לפרום פתילות קשורות של ציצית וזה עובד פלאים. פשוט להחזיק את הגוש ביד הלא-דומיננטית שלך, ובעזרת היד הדומיננטית לבודד שערה-שערה, להחזיק קרוב לשורש שלה (איפה שהיא מתחברת לראש) ולמשוך לאט ובעדינות מתוך הקשר. בסופו של דבר נשאר לך גוש שיער מנותק ביד - כל השיערות שנשרו באופן טבעי ולא השתחררו מהשיער בגלל הקשרים. (קצת כמו כשמסתרקים עם מברשת ואז מנקים אותה ונשאר לנו כדור שיער ביד)

יוצא לי להגיע לירושלים לפעמים, מתחשק לי להציע להגיע אלייך ולעזור. (אפילו שלעצמי אין לי זמן, אז אין לי מושג עד כמה זה מציאותי... 🤦🏻‍♀️)

אם מתחשק לך לכתוב לי באישי מה האיזור שלך בירושלים אשמח לראות אם יש סיכוי שאהיה בסביבה שלך.

בהצלחה. ♥️

האמת שניסיתי גם בעזרת בעלי והתייאשתי אחרי בערך שעה של עבודה..

אבל עלו כאן עיצות שאנסה לבדוק.

תודה על ההכלה שלכן ועל העזרה! 

אחרי שהוא יושב על השיער תנסי במקסימום הסבלנות להפריד כל קבוצה שאת מצליחה החל מהקצוות ולאט לעלות לשורש. עם האצבעות ולא עם מברשת!

לסרק מלמטה למעלה עם מברשת רק אחרי שאת מגיעה למצב המיוחל של הרבה קבוצות קטנות של שיער קשור

שפכתי על השיער כמעט בקבוק שלם של מרכך, ואחרי כמה זמן התחלתי לסרק *עם המרכך על השיער* במשך *כמה שעות*, ורק את מה שלא נפתר אחרי כמה שעות - גזרתי.

אחרי כמה חודשים השיר גדל וכבר לא ראו שחלקו גזור...

אני גוזרת חלקים ואז מסרקת

תכלס כל עוד חלק נשאר ארוך לא שמים לב יותר מדי..

ולפעמים זה באמת לסרק שעה שעתיים

עכשיו גזרתי מלא כי לא הסתרקתי כמה חודשים🙊🙊

והכל היה בסדר.

זה לא הכי בריא לשיער אולי, אבל לא נראה לי שברמה שמפעם אחת יקרה משהו

את יגולה לעשות מסיכה של שמן קוקוס ושמן חוחובה

(יחס של 2/1 לטובת הקוקוס)

מנסיון שלי ממש מרכך את השיער

לק"י

אני משתמשת באחד שקניתי מאלי'.

אבל זה כן מכביד עלי. אולי אני לא מסדרת טוב.

שיתאים מגיל לידה ועד גיל גדול ויהיה נוח ובריא בכל הגילאים לאם ולתינוק.

ראיתי שיש מנשא בד חדש שהוא 2 רצועות שתפורות בצורת עיגול כל אחת בנפרד. נוח לשים. ומתאים מגיל לידה עד כמה חודשים.

מגיל 3-4 חודשים אני ממליצה על ארגו. לא היה ממש נוח. כשהילד גודל אז היתי שמה על הגב שלי.

אבל לא בטוחה כמה זה נוח לעבודות בית. לי היה נוח להסתובב בחוץ כשאני רוב הזמן עומדת או מקסימום יושבת ואוכלת נניח באירוע. אבל לא לבשל, לכבס, לתפעל ילדים נוספים שצריך לשבת לידם וכו. זה רק בגיל קטנטן שהם לא חוסמים לי את כל המרחב שלפני. ולא מכבידים על כל תנןעה והתכופפות.

(מאמינה שזה לא תקני אבל תכלס לא חושבת שבעייתי)

בלי מתאם

מה שכן לפעמים הם קטנים ועוד לא מתאים כי הראש מדי בלוע בפנים

ארגו אומני נקרא ..

אאל"ט מאי טאי של טופה טופ.

אבל הוא מנשא קשירות, לחובבות ז'אנר הרצועות המשתרכות.

אהוב עלי ביותר.

מתאים ממשקל 3 קילו ועד משקלים מכובדים...

עם השני שלי השתמשתי בהתחלה במנשא בד ארוך (מבד נמתח) ובגיל 4 חודשים כבר נהיה לי ממש כבד, ואז עברתי למנשא הזה (מאי טאי) והיה לי ממש הקלה. הוא מחזיק בצורה הרבה יותר טובה. אני ממש נהנית ממנו...

השתמשתי גם לניו בורן

וגם לילדה בת שנה היה מעולה

והם מנשאי ילקוט.

בכללי טופה טופ זו חברה מעולה, עדיין ממליצה לחפש גמח ולהשאיל לפני שקונים, לא תמיד מה שנוח לאחת נוח לאחרת.

(אני השאלתי מגיסתי כדי לבדוק שאני מתחברת)

אפשר גם ללכת למדריכות נשיאה, שבודקות ביחד איתך איזה מנשא מתאים לך ועוזרות לדייק את המנח של התינוק...

מנשא מבד אריג, נעים לא נמתח

עדיין משתמשת בו לילד שני בן שנה וחודש

https://www.amazon.com/%D7%9E%D7%A2%D7%98%D7%A4%D7%AA-%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7-%D7%91%D7%90%D7%97%D7%93%D7%B4-%D7%9E%D7%A2%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%AA/dp/B076KQHGC9/ref=sr_1_3_sspa?dib=eyJ2IjoiMSJ9.0UsgCwRH3Gxe-BrpSdP9oZ1vfsCQno6Ysk0tMN3rvrV_CKNxPSCOy2aSxEP9vFtDwQ-pS1P81O2mp-ATeB-dj4wBn2pIuL1EnrhlACU_aFSrL__JknQ6NuJbBgoXRXnwZLOTSN9c6VXBlbVKsEzbr10w8dQQ_6eHU4n5jUghIJy8yetVt3rrWkyV0JHu8j2MrP41qp1E6-MhvzsBMEhgPvJQ3Pltr4pxePM8M6xI4NZ4VdXe6au9oneRQMlygtWHeTuWixioygog9Jm8-inzTkNvmK8it3j8TZ2tOoF5iQU.CU1B1w9C-YKwf0MbJHk34e8ncQo-2zK-2wwl6pvr7Dc&dib_tag=se&keywords=%D7%9E%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%95%D7%90%D7%91%D7%99%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%98%D7%95%D7%AA&qid=1767698998&sr=8-3-spons&sp_csd=d2lkZ2V0TmFtZT1zcF9hdGY&psc=1

עולה 80 שקל ויש מלא צבעים

לדעתי לא מתאים לאישה בהיקף מותן של 100 ומעלה (מידה 2-3 איקס כנראה), כי הסרט ששמים מעל הבייבי, ארוך אבל לדעתי לא מספיק..

יש לי גם מנשא בייביורן מיראקל וההוא מאמזון יותר נוח לי..

אז רק מסייגת שלא לוקחת אחריות ויכול להיות שארגו יותר נוח, אני אישית לא ניסיתי.

חבל שאין פה אחת שמדדה את כל המנשאים כדי לחוות את דעתה  

זה ממש רק ללבוש

היה לי מאוד מאוד נח עם ניו בורן פיצי. הוצאתי מהאוטו למנשא ומהמנשא לאוטו. ברחוב כמובן...

לקשור, או שלא הבנתי משהו?

לא נראה שזה רק ללבוש.

מתייגת גם את @שושנושי 

אשמח להבין מכן, תודה רבה!

תקשיבי הוא מושלם ואין לי שת''פ איתם

אחרי איזה חודש שלא השתמשתי במנשא כי דיי הילד כמעט בן שנה וחצי, שמתי לב שדווקא בימים הקפואים ממש נוח לפזר עם זה כי הילד מקבל את החום גוף שלי.

לענייננו,

את מקבלת 2 חלקים

חלק ראשון מגיע מראש 2 רצועות ארוכות שתפורות ביחד. את מכניסה לטבעות פעם אחת ולתמיד. מלבישה ומוציאה מהראש כמו חולצה.

מכניסה את הילד, מהדקת קצת (מזה להדק? מושכת 2 רצועות שמחוברות לטבעת)

שלב שני יש רצועה שהיא משתמשת בתור שכבת הגנה נוספת, את שמה על הילד ועל הגב שלך ממש כמו חגורה עם קשר, זה הכל.

תראי המוצר, יש חוות דעת עם סרטונים תראי איך הן קושרות את זה. 

שחצאית טוטו תעבוד מעולה, עם שילוב של קשת לשיער (נגיד חצאית חומה, עם קשת במבי. חצאית ורודה עם כתר נסיכה ועוד כאלה), או משהו אחר שמכירה

אם זו חיה שמכירה, דמות

וכו'

שלא יצאה.

חיבוק גדול!!!!

שה' ימלא חסרונכם

ובעז"ה בקרוב ממש תצליחי לטבול בבריאות ובשמחה

לק"י

טכנית- דאגתי למה שצריך.

בעיקר דמיינתי לידה מהירה😂

ואם למדת בעבר, אז לתרגל.

חזיית הנקה אם יש צורך לחדש

בגדי הנקה אם את רוצה צורך לקנות

משאבת הנקה - יש? לשטוף טוב ולעקר.

עגלה?

עריסה

טרמפולינה/אוניברסיטה

סלקל

מנשא

כל אלו אם אין וצריכים אז קונים ואם יש אז מכבסים...

לק"י

מצעים לעגלה/ עריסה/ שמיכות לתינוק.

מנשא- הזמנתי מאלי'. אבל זה לא דחוף לפני הלידה, אם יש בבית או שקונים במקום זמין.

לתכנן סידור לילדים האחרים, לקחת בחשבון אפשרויות שונות להתפתחות הלידה.

להכין תיק ללידה ולאשפוז.

לארגן דברים לילדים לימים שלא תהיי.

לארגן ציוד לתינוק- לכבס בגדים, עגלה, מיטה, טיטולים, סבון וכד'

אם זה בן, להתארגן לברית- לברר על מקום, קייטרינג, מוהל וכד'

שהתאים לאופן שבו רציתי ללדת.

מבחינה טכנית לדאוג שיש את כל מה שצריך- בגדים וציוד לתינוק, אוכל מבושל, מישהו שיהיה עם הילדים שניסע ללדת

נפשית דיברתי עם בעלי על החששות שלי (בכל לידה) הזכרתי מה אני צריכה ממנו ובעיקר דמיינתי איך אני רוצה שהלידה תראה

לי היה מאוד חשוב להתכונן ו"להכנס לאוירה'' גם בלידות חוזרות. ויש כל מיני רעיונות, זורקת כמה שעזרו לי:

* מפגש חד פעמי עם דולה

* קריאת ספרים שקשורים ללידה

* האזנה לפודקאסטים קשורים

* רכישת קורס וירטואלי להכנה ללידה

* האזנה להרפיות/ דמיון מודרך

* פירוק חששות לגורמים והעלאת פתרונות פרקטיים

* התקשורת בטלפון/כניסה לאתר של מחלקת היולדות איפה שמתכוונים ללדת ובירור על דברים שחשובים לי

*חפירה אינסופית לבעל ותכנונים משותפים

* האזנה לסיפורי לידה של חברות (מעודדים בלבד)

* סידור בגדים לקטנטן (לנוהגות)

*הכנת פלייליסט 

ערב אחד ראיתי ביוטיוב איזה הכנה ללידה, משהו מאוד בסיסי וקצר.

אירגנתי תיק לידה ותיק לילדים לזמן שאסע ללדת.

כיבסתי את הכיסוי של הסלקל וכמה בגדי תינוקות, וזהו.

כן ידעתי והייתי רגועה שיש לנו עגלה, סלקל, עריסה ובגדים לגיל הפיצי, אה, וגם קניתי חבילת טיטולים אחת מידה 2.

אבל גם אני לא הייתי רגועה והרגשתי שאני בכלל לא מתכוננת ללידה ומן סטרס כזה, אבל בסוף בלידה עצמה ידעתי מה לעשות ואיך להתמודד עם הצירים, בין השאר כי חוויתי את זה כבר בלידות הקודמות.

עם בעלך, עם חברה ואם צריך אז גם עיבוד לידה. אפשר גם במפגש או שניים וזה מאוד משמעותי.

מעבר לזה לארגן תיק לידה, לארגן ציוד לבייבי, לחשוב מי נשאר עם הילדים.

לעשות מה שעושה לך טוב...

ולנשוםםםם

זה תלוי אם הם נשארים בבית, או נוסעים למקום אחר.

אם הם בבית, לא צריך להכין יותר מידי.

צריך שמי שנמצא איתם ידע איפה כל דבר נמצא. אם הילדים מספיק גדולים, הם יכולים לדעת בעצמם.

אפשר לסדר סטים של בגדים, שצריך רק לשלוף מהארון והכל כבר מסודר.

להשתדל שהבגדים יהיו מכובסים ומסודרים בארונות.

שיהיה את האוכל שהם רגילים לקחת למסגרות ולאכול בבית.

אפשר לבשל מראש ולהקפיא.

ציוד כמו ספרי לימוד ומכשירי כתיבה, שידעו איפה נמצא.

בקבוקים ומוצצים זמינים.

אם הילדים לא יהיו בבית, כדאי לארוז לכל אחד כמה סטים של בגדים, ומה שלוקחים בדרך כלל כשמתארחים.

בתיק לידה צריך לקחת דברים ללידה עצמה ולאשפוז שאחריה.

תעודת זהות, מטען לטלפון, קצת כסף, אוכל ושתיה לך ולמלווים, מטפחת נוחה, סידור, מסמכים רפואיים של ההריון.

לאשפוז צריך מברשת ומשחת שיניים, סבון, שמפו, נעלי בית/ כפכפים, בגדים נוחים (או בגדים של הבית חולים), חזיית הנקה, אם רוצים מוצץ לתינוק, בגדים לשחרור, תעסוקה, נדנודים

אפשר להשאיר בבית או לקחת לבית חולים מתנות לילדים הגדולים.

מניחה שיהיו בבית רוב הזמן, אלא אם יצא קרוב לשבת..

החוסר וודאות קצת מחרפנת אותי שאני לא באמת יכולה להכין להם תיק..

תודה על הפירוט!  

לא ילדתי, כן שמרתי על ילדים של אחרים😄

אם הם בררנים באוכל, ויש לך כוחות כרגע, אולי להקפיא דברים שהם אוהבים? נניח קציצות ברוטב. ואז נניח יכינו להם אורז בצד.

אם יש לך כוח כרגע, הייתי משקיעה בלכתוב הנחיות מדויקות על כל ילד. איפה הגן ומה צריך לשים לו בתיק. באיזה שעה להגיע. ישן עם בקבוק? מוצץ? משהו שהוא ספציפי בו?

הוראות כלליות על הבית (סכו"ם חלבי בשרי וכו), איך מחממים את המים למקלחת של הילדים… דברים כאלה.

ואם יש להם כמות גדולה של בגדים, הכי כדאי לשים לכל ילד סט בשקית. נניח 2 סטים של לילה (פיג'מה, טיטול אם צריך, וכו), ו2 של יום (בגדים לגן, כולל סוודר אם קר)

כי לחפש איפה מאוחסנות הגרביים ואיפה הנעליים זה לא תמיד קל😅 ולחפור לאישה בלידה/אחרי לידה זה גם לא נעים.

בגדול, להשאיר למי ששומר עליהם כמה שפחות מקום לשאלות, כמה שפחות אופציה שישלחו לך הודעה עם שאלה על הילדים…

ואפשר (וכדאי) להכין אותם לזה. כשאמא תלך ללדת, x תבוא לשמור עליכם, או סבתא. והם יטפלו בכם, ואתם תקשיבו לה ותעזרו לה לטפל באח הקטן יותר. כזה…

הקטן גמול

לבושים מהערב בבגדים של הבוקר ויודעים כל אחד לקחת לעצמם בגדים ללבוש (כולל הקטן)

הכל יחסית ממש מסודר וברור

הם לא בררנים באוכל..

קצת קשה להכין אותם מי יגיע כי זה מאוד תלוי מתי זה יקרה ומה הזמינות של המשפחה שלי..

אנחנו נערכים לכמה אפשרויות...

אבל זה מחדד לי להכין אותם לאפשרויות השונות, ושלי יהיה ברור מה הן..

כל ערב מכינה לילדים בגדים לבוקר שאם נצא באמצע הלילה..

משתדלת שהבית יהיה במצב סביר

לקפל כל כביסה שנקיה מיד שיהיה זמין בארונות

מבחינת אוכל התיאשתי כי כבר גמרנו כל מה שהכנתי..

יהיה טוב

אבל קנינו לכבוד הלידה שואב שוטף אז חונכים אותו כרגע ומשתדלים שהבית יהיה סביר

משאירה בבית ילדים חמודים ועצמאיים יחסית אבל קטנים אז ברור שמישהו יצטרך להכנס.

עוד משהו חשוב-

כל יום שמה בתיק של הגן מה שקריטי להם, נניח בקבוק אהוב, מוצץ, עוד כמה טיטולים ספייר למי שעוד לא גמול,

על הצד שלא אנחנו נאסוף אותם.

כדי לצפות ללידות חוזרות.

הקישור לצפייה היה רק לשנה.

ממש מכעיס אותי.

את.

את הראשונה שיכולה להעניק לעצמך את כל הטוב הזה.

את ההרגשה עד כמה את אהובה

את ההרגשה עד כמה טוב לך

את ההרגשה עד כמה את חשובה

את ההרגשה של תשומת לב, שאת שמה לב לעצמך.

איזה פלא של בריאה את!

בת של מלך מלכי המלכים!

כמה אור ייחודי יש בך!

רוצה לכתוב רגע כמה חוזקות שאת ממש אוהבת בך?

התחלת וכתבת כבר על אישך שלך

שהוא *באמת* מדהים (ועם 3 סימני קריאה! )

שהוא *ממש* מדהים 

ושהוא מדהים *מכל הבחינות*

וואו.

רגע, עצירה.

איזה יופי!

בואי תנשמי את זה רגע יקרה

תגידי את זה לעצמך, בקול

אפילו תצעקי את זה:

האיש שלי מדהים! באמת!

וממש!

ומכל הבחינות!

איזה כיף לי

איזו זכות!

תודה לך ה' הטוב!

ואח"כ להמשיך ולהודות על עוד כל מה שטוב בו

ועל עוד כל מה שטוב *בך*

ממש להביט דבר דבר בחיים

להתמלא רגע בזה

זה מבקש מקום

ניראות

תתני לכל הטוב הזה מקום רק לרגע

אח"כ תנשמי שוב

ותביטי בסיטואציה מבחוץ, במבט-על כזה:

מה שם בעצם כואב?

בואי תראי רגע מתוך דברייך מה יכול אולי לשפוך עוד קצת אור על התשובה,

והפעם ביחס רק אלייך ולמה שכתבת עלייך ולא על אחותך:

אז את:

מרגישה שאת ממש נדחקת הצידה,

מרגישה שאמא בלחץ ודיבור סביב השעון רק על משהו שהוא לא את ולא קשור אלייך,

לא מדברים עלייך, לא מדברים איתך,

לא קונים לך בגדים,

ואת כ"כ רוצה בגדים חדשים, ושמישהו אחר יממן אותם, אבא ואמא,

חששות של מה אם תראי שלאחותך יש מישהו שיותר מבעלך, יותר עשיר, יותר חתיך, יותר אהוב במשפחה,

רצון ליותר תשומת לב.

וואו יקרה הקשבת לו, לכאב?

הצלחת רגע לראות אותו ומה הוא רוצה לומר לך?
רק במיקוד פנימה, אל עצמך, לא החוצה.

תראי אותו שם

תחבקי את הכאב הזה

כאב שצף גם בהווה

ואולי אולי גם בעבר? במקומות שהרגשת אולי צורך להילחם על תשומת לב לפעמים?

להרגיש אהובה בלי השוואות, אלא אהובה בשלמות ובתמיד?

להרגיש עוד קצת תשומת לב?

עוד קצת יחס, פינוק, דיבור עלייך ואלייך מאמא? מהמשפחה?

להרגיש שאת ובעלך אהובים במשפחה ללא עוררין ותמיד?

להרגיש שאת לא נדחקת הצידה לפעמים?

הכאב הזה רוצה לומר לך משהו, תקשיבי לו

והוא מבקש לקבל מקום ולהתרפא באמת, מהשורש

קודם כל ע"י נתינת כל הדברים הללו את לעצמך.

יש בך הכל

ואת שווה וטובה ואהובה ומוערכת

בדיוק כמו שאת

וגם בעלך היקר

בדיוק כמו שהוא

וזה באמת האושר האמיתי

לא יותר, לא פחות, אלא מה שזה - האושר עצמו. השלווה עצמה. המהות עצמה. הערך עצמו שלא תלוי בדבר. החיים עצמם.

וחיזוק שלך לעצמך שם

חיבוק המקום הכאוב ונתינת כמות של אהבה לך של עכשיו, וגם לך הילדה,

לאהוב אותך

וגם התחזקות באהבה שלך לבעלך, לאהבה של בעלך אלייך

ובאהבה של אמא אלייך, ושל כל המשפחה

ושימת הדברים במקום הנכון שלהם, ללא פרשנות אלא לנשום את כל הטוב שכן יש, והבנה של סיטואציות שונות בחיים שדורשות מההורים לעיתים מיקוד רק בילד אחד בתקופת זמן מסוימת, אך ודאי שאין זה מעיד שלא אוהבים או לא אכפת מהאחרים.

וגם להבין שכן, בטח המקום שלנו כילדים להורים שלנו הוא נמשך תמיד ולא רק כשאנו ילדות. והרצון הזה שיראו אותנו, שיתעניינו בנו, שידברו עלינו ואיתנו, שיתנו לנו פינוקים, ככה סתם, רק כי הם ההורים שלנו, שיתנו לנו תשומת לב, שיאהבו אותנו, זה הכי הכי טבעי ואנושי שיש בעולם ❤

ואת בסדר גמור שאת מרגישה ככה

מותר לך

ואת טובה

מאוד טובה.

ואהובה

מאוד אהובה.

❤

חיבוק גדול גם ממני אלייך

אני ממש בוכה פה

איך הייתי צריכה לקרוא בדיוק משהו כזה עכשיו

את מדהימה! תודה עלייך!

(האמת קיוויתי שתעני לי❤️)

ואיך אני יודעת מה הכאב רוצה לומר לי?

אני ממש שמחה לשמוע יקרה, ברוך ה' ממש 🙏

ולגבי השאלה - אני חושבת שכבר התחלת להקשיב לכאב בכך שכתבת את ההודעה.

פירטתי בהודעה הקודמת חלק מהדברים שאולי הוא רוצה לומר לך, נסי לראות אם משהו שם מתיישב לך,

ובעיקר להמשיך ולהקשיב לו

את יכולה לשאול את עצמך: מה כואב לי?

לקחת דף ועט ופשוט לכתוב בצורה זורמת ובלי חסמים כל מה שיוצא.

את יכולה גם להקשיב לגוף ולשאול אותו: איפה זה כואב לי? מה אני מרגישה בגוף?

להניח יד על המקום שמכווץ / או כואב / או מדבר אלייך בתחושה גופנית ולנשום יחד איתו

לומר לו: אני מקשיבה לך. אני כאן.

אח"כ את יכולה לכתוב את כל הרגשות שעולים לך

ממש לתת מקום לרגש

לתת לו שם, הקשר, הבנה

לנסות לראות גם מה הייתה המחשבה שקדמה לו ולכתוב אותה (בד"כ אלו מחשבות אוטומטיות שעולות לנו)

לראות מה העוצמה של הרגש והמחשבה

לסמן לך את המחשבה, הרגש, התחושה בגוף והתגובה בפועל

ולהמשיך להתבונן בכך, בכאב.

לתת לו מקום, ניראות, חמלה, הבנה

ובהמשך ב"ה גם פתרון וריפוי שלם בכל דרך שאפשר ונכון 🙏❤

והמון הצלחה!

מדהימה את! 💪

אבל חייבת לכתוב שזה נשמע לי חוויה סופר מלחיצה לצאת עם מישהו

כשכלללל המשפחה יודעת וצולה תקוות והכל

איך תהיה לה הנחת לבחון אותו, אותה ואת שניהם ולבסס קשר בתוך הקלחת הזו??

גם לי היה את אותו קטע עם אחותי הקטנה, של להשוות בין מה שקיבלנו ובין החתן שלה לבעלי וכו'. עבר לי...

השתדלתי להפוך את זה לעניין שלי עם עצמי- להגיד שאני רוצה לעצמי דברים, כמו תשומת לב ופינוקים וכאלה בלי לערב אותה בזה ולהשתדל לפנק אותי בדברים שיכלתי...

קודם כל שולחת חיבוק גדול על הקושי

כדאי בהחלט להעמיק בדברים ולראות עוד על מה יושב הקושי אצלך במיוחד, ובעיקר איך לפתור אותו.

והמילים הללו שכתבת "מתוך חיבור ולא ניתוק" חשובות מאוד מאוד.

כי הן מצביעות על רצון פנימי שלך להיות - מחוברת.

מחוברת לבעלך, מחוברת לעצמך, מחוברת לבחירות שאת עושה.

העבודה הזו של החיבור, בעיקר שלך מול עצמך אבל לא רק, יכולה כאמור להיעשות בצורה הרבה יותר נכונה ושלמה בעולם האמיתי בשיח פנים מול פנים או בלימוד על כל הנושא הזה של טהרת המשפחה, ולראות אם דרך הלימוד אולי הלב יתחבר יותר, או לפחות יקבל מקום לכל מה שמתחולל בו.

אחרי החיבור הזה לאיך אני מחזקת את הבחירה שלי מתוך עצמי ומתוך חיבור בעצמי לדבר ולא רק עבור בעלי (שזה בסדר גמור, אך החיבור מתוך עצמך עוד יותר חשוב ומבורך) ע"י העמקה שם,

רוצה להתייחס לעוד נקודה שעולה מדברייך:

נראה כי כעת דרך הפעולה שלך כפי שכתבת של התנתקות וההתרחקות ממנו ולהסביר לעצמך עד כמה טוב לך בלעדיו - זו בעצם הפעלה של מנגנון הגנה אצלך שמנסה להגן עלייך מפני פגיעה.

לא לצפות ולא להתאכזב.

להתרחק ולא לחוות דחייה או פגיעה.

וזה מובן ואנושי לגמרי יקרה

אך מציעה כן לחשוב גם בכיוון הזוגי איך תוכלי להרגיש מבעלך את הקירבה והאהבה, ועד כמה את חשובה ויקרה לו גם בזמנים שאסורים.

איך את תרגישי את זה

ואיך הוא יוכל להעניק לך את זה

וזה שלכם יחד ללמוד ולגדול בכך.

מצרפת לך בתגובה נפרדת התייחסות ארוכה שלי לנושא הזה באופן כללי שכתבתי בעבר, בתקווה שהדברים יהיו לעזר ב"ה 🙏

והמון המון ברכה והצלחה יקרה

זו בעצם שאלה שיש בה הזדמנות להעמקה נפלאה.

הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

תקופה זו מזמנת לנו הזדמנות להעמיק בעוד רובד ולעלות עוד קומה גם בעבודה על חיזוק הקשר הנפשי,

גם על הדיוק שזה יכול לבוא לידי ביטוי בפועל במופעים שונים, ובאמת החיפוש הזה של כל זוג וזוג איפה יופיעו המופעים הללו אצלם.

גם על ליבון ושיחות עומק 

וכמובן ההתעניינות בשלום האישה והרגשתה - אלו דברים מאוד מאוד חשובים ויקרים לכל אישה ויכולים לחמם את ליבה, במיוחד בזמנים אלו שהיא רואה את ההתעניינות האמיתית והאכפתיות הגדולה של בעלה ממנה.

וכמה אכן חשובה ההתכוונות הזו של הגבר לשימת לב איך *אשתו* מרגישה בזמנים הללו, כולל איך היא מרגישה *ממנו* על כל הקשר שלהם בשלל התחומים. 

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!!!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- מממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

אז מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

אבל זה רק מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

זה לא שבעלך לא אוהב אותך פתאום

זה לא שהוא רוצה להתרחק ממך

וברור שגם לא את ממנו

זה בדיוק בדיוק להיפך!

שהוא כל כך אוהב אותך לכן זה כל כך קשה לו!!!

שאת כ"כ אוהבת אותו לכן כ"כ קשה לך!

וזה לא פחות ממדהים!

תראו את הקירבה הזו

הרצון הזה

האהבה הזו

איזה כיף ואיזו זכות שיש ביניכם את זה גם אחרי שנים של נישואין!

זה כ"כ לא מובן מאליו וממש לא כולם זוכים לכך!!!

המקום הזה שכתבת,

שדווקא כשאסורים את רוצה קירבה נפשית ומילולית וכו' - זה כ"כ טבעי ונורמלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה נשים 

העניין הוא שלפעמים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!!!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!!!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!!!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!!!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיךלהבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!!!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים.

תודה שכתבת ❤

הלוואי שהדברים יהיו לעזר ב"ה 🙏

הוא פשוט היה פתוח רק לפגים עד עכשיו.

יודעת בוודאות שאחי קיבל אותו כשהוא נולד וזה היה לפני יותר מ11 שנים, וכבר אז הוא לא היה חדש.

והוא וירוס קשה מאוד בעיקר לקטנטנים

כשהבת שלי הייתה בגיל הוא עוד לא היה בסל

אם היה לא הייתי מהססת לגביו בכלל.

אני לא יודעת איך זה עכשיו.

חלק נותנים בבי"ח. חלק בט.חלב.

חיסון נגד RSV

לא שמעתי רופאים שאומרים לא לחסן האמת, זה ממש מתנה

וכמו שכתבו לך זה לא לגמרי חדש

מכירה כמה שהתאשפזו בגלל הוירוס הזה.

הבן שלי נדבק כשהיה בן 7 חודשים. לא הגענו לאשפוז ב"ה והיה קשוח ממש. הוא היה ממש מסכן. אפילו לבכות לא היה לו כוח..

החיסון לא חדש והרופאחם ממליצים

עד כמה שאני מבינה הוא קיבל חיסון פאסיבי (כלומר את הנוגדנים עצמם ולא חומר שגורם לגוף לייצר נוגדנים) מקבלים אותו ככה מי שנולד בחורף, מספטמבר עד מרץ.

וירוס שנפוץ בחורף ויכול לגרום לקשיי נשימה.

פגים רגישים אליו במיוחד ולכן כבר שנים חיסנו פגים נגדו. אבל גם תינוקות שאינם פגים יכולים להגיע בגללו לאשפוז, ולכן עכשיו מחסנים את כל התינוקות.

והכי קשה נשימתית.

חופשי מגיעים לצריכת חמצן או יותר מזה..

ממליצה מכל הלב לחסן נגדו!!!

עד שנה שעברה חיסנו בעיקר פגים,

כל חודש חורף- חיסון- בשנתם הראשונה.

עכשיו התכשיר הוא חד פעמי ולא כל חודש.

שנותנים לכל התינוק בשנה הראשונה לחיים.

ומי שיותר בסיכון - נותנים גם בשנה השניה.

כמעט

זה לא רלוונטי נכון?

זה חיסון לכמה נגיפים שאחראים על מחלות בדרכי הנשימה.

וזה חיסון שמזריקים כבר את הנוגדנים עצמם ולא גרסה של הוירוס/ חיידק

וגם קיבלה אותו.

כולם אצלי נולדו בזמן ובלי גורמי סיכון

אז זה לא חדש דנדש מהשנה. כנראה מהשנים האחרונות

הבן שלי קיבל לפני שנתיים בגלל פגות, ושאר הילדים לא קיבלו.

ראיתי שהכניסו אותו לחיסוני שיגרה רק בספטמבר האחרון.

אלא אם את לא מהארץ.

ואיזה קשהההה זה

חלקם הגיעו לאישפוז

ועד גיל שנתיים בערך זה ממשיך להשפיע ( זה לא מחלה של זבנג וגמרנו)

וכשביקרנו פעם בבית החולים לתקופה קצרה עם מחלה קטנה, מיטה לידנו היו זוג הורים עם תינוק בן כשבועיים שהוריו רעדו מפחד פיזית ממש.

הם סיפרו שהילד שלהם נדבק בוירוס הזה והיה בסכנת חיים של ממש.

הגענו אחריהם ויצאנו לפניהם, עברו כמה שנים טובות ואני עד היום חושבת עליהם לפעמים.

והיה מאושפז שבוע עם מכונת חמצן בלחץ (שזה יותר מחמצן רגיל). כמעט הגענו לטיפול נמרץ.

וירוס ממש מסוכן.

עד היום, והקשו עלינו מאוד בארבע השנים האחרונות...

מאיפה הוא נדבק?יודעים?
ומה תופעות הלוואי שקיימות תגם לאחר הבראה? סתם שואלת מעניין, את כמובן לטא חייבת לענות.
זה כמו שאומרים (ואני יודעת על כמה שזה נכון) שמי שחולה ברוטה (ויש לזה חיסון) אחרי הבראה יש סיכוי גבוהה לצליאק בעתיד.

אצל ילדים ומבוגרים בריאים זה מתבטא בעיקר בנזלת ושיעול.

הבעיה היא אצל תינוקות ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת, שאצלם זה יכול להסתבך.

בעבר קיבלו רק פגים.

הבת שלי כשהייתה בת חודשיים וחצי אושפזה שבועיים בטיפול נמרץ בגלל זה... ואחכ כול השנה הראשונה הייתה עח סיבוכים. הפעם אני מחסנת

מי שנולדו לפני כן (החל מ-19/2/2025 ועד 31/8/2025) יוכלו לקבל את החיסון בטיפת חלב, יחד עם חיסוני השגרה. 

פשוט חובה

אצלנו הגיע לטיפול נמרץ במצב מאוד קשה

לא יודעת איך היום.

בהצלחה!

אז אשמח לעוד תגובות עדכניות

תודה 

הישיבה מותאמת לתלמידים בעלי לקויות למידה ,הפרעות קשב.

העבודה עם התלמידים מותאמת לצרכים שלהם .

תלמידים שמתקשים לשמוע על כללי התנהגות,בבתי ספר אחרים.

מפנים את כללי ההתנהגות בקרית נוער.

בית הספר מצליח יפה עם התלמידים.

יש אפשרות ל5 יחידות מתמטיקה פיסיקה וכו'.

אני לא יודעת לגבי מגמות .

צריך להגיע לשם לדבר עם הצוות ולבדוק.

מה מתאים לנער.שיהיה בהצלחה.

אבל מכירה מכשיר לייזר ביתי

זה איכות חיים ומתאים גם לאיזור הזה

השיער גדל דליל ודק

בלי קוצים

ככל שמתמידים התוצאות טובות יותר

(אחר, ולא במפשעות).

בטיפול הראשון הרגשתי אחר כך מין עקצוצים קטנים על הגוף, למשל שעה-שעה וחצי בערך. לא חזר בטיפולים אחר כך.

וגם לפעמים אני מרגישה שהמכשיר מחמם את האזור, לא כוויה אבל גם לא נעים. אבל אצלי יש אפשרות לשלוט על העוצמה, אז אם זה חם מדי אפשר להנמיך.

אולי תמצאי דברים שעושים לך טוב ותעשי?

ותזכרי שאחרי לידה צפים הרבה דברים.

שאפשר ללכת לטיפול רגשי אישי שילווה אותך וירגיע את הסערה. (אני עשיתי את זה!)

בהמשך אם יש צורך אפשר גם טיפול זוגי, אבל הגיוני שלא תרגישי צורך אם הזוגיות טובה בכללי 

לפרק את המשקעים לחלקים חלקים.

לכתוב בדיוק על מה את כועסת, כל דבר.

ומה יש מתחת לכעס? (בד"כ יש לכעס "מנוע" כמו תחושה שאת לא אהובה, לא מכבדים אותך, קנאה וכו').

ומה היית רוצה שהוא יעשה עכשיו?

איך היית רוצה שיתנהג?

עוזר לי מאוד כשאני מוצפת

זה הרדמה כללית. אז שאלה.

הייתי מתייעצת עם קלינאית שאלופה בתפקודי פה. תחפשי את נעה שפרן. 

מעדיפה מאנונימי כדי שלא יישאר לי בניק.

אנחנו עשינו לבת שלנו בכיתה א'.

אצלה היה ממש שיבושי הגייה שנבעו כתוצאה מהלשון קשורה. קלינאית תקשורת ממש מקצועית המליצה לנו חד-משמעית לעשות התרת לשון.

בגיל הזה זה פרוצדורה עם הרדמה מלאה. ובגלל שצריך צום לפני, שמו אותנו ראשונים, אז זה גרם גם לאישפוז לילה (שבוע לפני פסח🥵)

פרוצדורה מייגעת, מלחיצה, כואבת, אבל תוך שבוע הכל מאחורינו והגיבורה שלה היה מצויין (עוד שני טיפולים אצל הקלינאית וזהו)

מהניסיון שלי, אם אין צורך וודאי, יש סיכוי שבכלל לא ייתנו לכם לעשות. אנחנו עשינו בבית חולים מאיר והם דרשו מכתב מקלינאית שזה בוודאות ממש מפריע לדיבור.

במקביל להמתנה ברפואה הציבורית גם התחלנו תהליך מול רופא פרטי, שמקבל מבוטחי כללית, אז היה אמור לעלות רק כמה מאות (לא זוכרת את השם, הוא עשה רושם ממש טוב, אולי יותר מאוחר אחפש בניירת) תבקשי מהמושלם רשימה של רופאים שעובדים איתם. בסוף לא עשינו אצלו כי ברגע האחרון (ערב פסח כאמור😵‍💫) התפנה מקום בציבורי והעדפנו יותר קרוב וזול🤭

יש לנו במשפחה המורחבת עוד עם לשון קשורה (אפילו יותר ממה שהיה לבת שלי) ומבוגרים, שזה לא משפיע עליהם בכלל ולא עשו עם זה כלום. אז מסתבר שבהחלט אפשר לחיות עם זה.

הכי נכון בעיני זה לעקוב ולהיות בקשר עם קלינאית תקשורת לבדוק אם יש השפעה (לפעמים ההשפעה היא לא רק בדיבור, כמו שכתבת בהודעה)

אם יש עוד שאלות, מוזמנת בכיף.

קלינאית הפנתה אתכם ופניתם ישר לבית חולים?

איך פונים ולמי?

חשבנו ללכת לייעוץ אצל רופא שעוסק בתחום, שיעריך את ההשפעה של מצב הלשון על תפקודי הפה וימליץ אם להתיר או לא.

זה לא כיוון נכון? צריך קלינאית?

כי היינו אצל קלינאית שלא מתמחה בזה (בהתפתחות הילד) והיא אמרה שהדיבור מובן (רק נהגה ממקום לא נכון בגלל הלשון.. אבל הצלילים קיימים ומובנים) אז לשיקולינו אם להמשיך לטפל בזה או לא.

ככה שלא נקבל ממנה מכתב כזה וגם לא קיבלתי המלצה חד משמעית אז מתלבטת.

ביררתי אצל רופא אחד שעובד עם המושלם, הבנתי שזה סיפור של כ4300₪ בערך (!!)

ואח"כ גם הבנתי שלפעמים זה מתאחה בחזרה אז צריך להתיר שוב. אז משלמים הכל מחדש??

בדקתי לך, הרופא שהתחלנו מולו זה ד"ר משה היין. בזמנו היה לו הסדר עם הכללית, לא יודעת מה עכשיו, וגם לא זוכרת כמה היה צריך להעלות🤷🏽‍♀️ במפגש המקדים הוא עשה עלינו רושם מאוד טוב, חיובי ומקצועי. בסוף כאמור לא עשינו אצלו את הניתוח אז לא יכולה להמליץ מעבר לזה. המליצו לנו גם מאוד על ד"ר אייל בוצר. היה הרבה יותר יקר ולא ניסינו איתו (אם אני זוכרת נכון הוא הפנה אותנו לד"ר משה היין אחרי שהבין שדרכו זה יקר לנו מידי.)

למיטב ידעתי את יכולה לנסות בשתי הדרכים. או לפנות לרפואה הציבורית ולנסות להתחיל תהליך של בירור ופעולה. קצת נראה שמהם לא יהיה לך מענה, כי הם רוצים הוכחות שזה באמת נצרך ופוגע לו ביום-יום (כשבאנו להתאשפז, זה היה אחרי יותר מחצי שנה של המתנה והם דרשו שוב מכתב מהקלינאית שמוכיח שהלשון מפריעה לה ביום-יום)

לרפואה פרטית, פשוט לקבוע תור לבדיקה והתייעצות ולפי מה שהרופא אומר להתקדם.

לגבי זה שמתאחה, גם לנו אמרו שזה יכול לקרות, הדריכו אותנו מה לעשות אחרי הניתוח, והמשכנו כמובן 2-3 מפגשים אצל הקלינאית. ב"ה נכון לעכשיו, שנתיים אחרי, לא התאחה (לפחות לא חזר הדיבור המשובש🤷🏽‍♀️) 

כנראה שלבן הגדול שלנו יש.

התרנו בגיל 3 שבועות.

כנראה חזר.

מתישהוא שמנו לב שהוא לא יכול להוציא את הלשון כמו כולם ויש לו צורת לב. אבל הוא לא כל כך אוהב שמדברים כל זה, ולא מוכן להראות לנו שנדע מה המצב.

לא ראיתי שום השפעה כיום. (כבר נער) 

מוריד מהמוטיבציה להשקיע בזה...

במיוחד בגיל כזה שזה כולל אולי הרדמה וכאב לילדה שמבינה.

הוא מקבל פעם בשבוע (או פעם בשבועיים) במקור ברוך.

בזמנו כשהגענו אליו עם תינוקת בת עשרה חודשים, הוא אמר שלהתיר בגיל הזה זה כבר לא פשוט, אלא בעצם כרוך בניתוח. אז מן הסתם גם בגיל ארבע זה כך או אולי אך יותר...

הוא אמר לנו להתיר רק אם נגלה שיש בעיות שממש מפריעות (כמו קשיים בהיגוי או אולי קושי כלשהו בנשימה - כבר לא זוכרת).

קלינאית התקשורת שפניתם אליה היא מומחית בנושא? כדאי לבדוק שבאמת אין אפשרות לטפל בקשיי ההיגוי (אם יש לה) במסגרת טיפול קלינאות תקשורת לפני שהולכים לניתוח התרה...

היינו אצל קלינאית שלא מומחית בזה. דווקא נשמע שהיא לא ממש מבינה בזה...

שאלה קולגה שאמרה לנו את ההשפעות של זה. זה לא מפריע כרגע ביומיום אבל מבינים שההשפעה יכולה להיות בלתי נראית אבל מתרחשת- דחיקת שיניים, הפרעות בשינה וכו'. וגם קושי להוציא לשון שקיים והוא מפריע לי מבחינה חברתית/אסתטית.

חשבנו ללכת לייעוץ אצל רופא שמבין בזה ולא דווקא אצל קלינאית.

בזה, שבכלל תגיד אם יש צורך להתיר כרגע.

אם היא תאמר שכן, אז תקבעו תור ליודסין.

מאמינה שחלק מהעניין זה הצורך להתרגל לשינוי.

ניסית ללכת לחנות עם מישהי שיודעת לעשות כל מיני קשירות, או לבקש מהמוכרות להראות לך?

לגבי נראות - זה אחר. מאד. אבל תנסי כל מיני קשירות ותראי מה הכי סבבה לך. 

ממליצה לקנות משהו אחד מונע החלקה או שניים, שאת אוהבת, לקחת את זה איתך לחנויות ולמדוד הרבה.

אני כשמדדתי הרגשתי עם כדור מנופח על הראש, למרות שלא היה הרבה נפח בכלל, ומאז החתונה בכלל צמצמתי נפח.

ועוד דבר, ממליצה לקנות כובע אחד בסגנון של כותנות אור או מיש-מש, שהוא עומד יפה בפני עצמו ואפשר פשוט לשים על הראש ולצאת.

ומזל טוב

נשואה 8 שנים ועדיין זו המצווה הכי קשה לי 

כן אגיד שמצד אחד- מתרגלים עם הזמן

מצד שני פעם בשנה-שנתיים יש לי משבר כזה שאורך חודש שבו אני מרגישה מכוערת ביותר עם המטפחות.

מה עוזר לי?

באמת לחפש קשירה שהכי יפה לי

להתאים לבגדים, בסופו של דבר זה גם יכול להוסיף יופי

אני לא אוהבת פאה מרגיש לי לא לעניין (לא נכנסת לעניין ההלכתי, חויה אישית ביותר)

אבל- אני ממשיכה לטפח את השיער שלי אפילו יותר מפעם

כדי להרגיש יפה ונשית

לי זה מאד עוזר!!

וואו בעיני זה מרגש ממשששש

וממש פריט כייפי כסרש

אל תחשבי יש רק קשירה אחת שיפה לך

את עוד תגלי הרבה דברים חדשים אחרי שתתחילי לשים ולהתנסות...

ואם זה מאוד מלחיץ תנסי לחשוב אם זה קשור לדברים אחרים שמלחיצים אותך (ובאופן מאוד טבעי!!) בשינוי הזה...

אפשר לכתוב הרבה

אפשר לעשות איזה שיחה ל עיבוד רגשי לתהליך עם אשת מקצוע.אפשר לשמוע םודקאסטים על איך לתת לנפש את המקום בתהליך הזה...

בהצלחה גדולה!!!

זו תקופה מאתגרת אבל עוברת...

וגם זה עניין של הרגל- לאט לאט תראי איך זה יפה לך גם.

וגם- תמצאי מישהי שעוזרת או אפילו להתאמן עם סרטונים של קשירות יפות. צריך להתאים סוג של מטפחת לקשירה כדי שיהיה יפה. 

(ברור שהשיער שלך יפה, אבל מהחתונה תשמרי אותו לבעלך

בקיצור- ממש אני בעד קודם להיות בשלום נחמד שכזה עם הכיסוש וכמובןןןןןן לחפש את האפשרויות שהכי מחמיאות לך.... ממש ממליצה להיפגש עם סטייליסטית... זה ממש חלק ממש שהן עושות

זה השקעה ממש ממש חשובה לדעתי... תבקשי את זה מתנה ממישהו ששואל... 

אני פניתי למישהי בלימודים שלי שאהבתי את הסגנון שלה ובקשתי שתלמד אותי איך היא קושרת. בנתיים זו הקשירה היחידה שאני יודעת...

תמדדי מטפחות שמתאימות לבגדים שאת לובשת, זה מוסיף.

ובסופו של דבר, מה שבעיקר קשה זה השינוי, אם תשני גישה ותבואי בלזה ממקום נקי, יהיה לך יותר קל.

לא לכסות בכלל זאת פשוט לא אופציה. תחשבי על כמה זה קשה לחכות למשהו חלבי אחרי ארוחה בשרית. באמת היית חושבת לעבור על ההלכה בשביל זה? הקושי קיים, זה לא אומר שצריך להכנע לו. בעז"ה תמצאי קשירה שאת אוהבת והכל יהיה בסדר.

לוותר על השיער

אם היתה לי אופציה לוותר על הכיסוי כנראה הייתי מוותרת או לפחות מוותרת על כיסוי מלא

אז לא הייתי שוללת אופציה כזו מראש

אני ניסיתי פאות וזה לא מצא חן בעיניי

הלכתי הרבה שנים עם ברטים וזה היה לי סביר

לאחרונה שיניתי לכובעי קונטור

לקח לי קצת זמן להתרגל לגודל אבל אחרי שהתרגלתי זה הרבה יותר מוצלח מברט

לא מומחית בפאות, אבל יש פאות שמתחילות לא מהמצח, אלא מתחילת השיער ונראות ממש טבעי. ואז שמים במקום שהן מתחילות סרט/מטפחת חצי וכו.

יש לי חברה שעושה את זה.

ראיתי אותה גם בלי כיסוי, ובחיי שזה ככ דומה…

וסרטים זה מהמם, ממש אקססורי.

אני מאמינה שעל כל אישה כיסוי ראש יכול להיות יפה ואפילו להחמיא, רק צריך למצוא מה מתאים

לפנים שלך. תסתכלי סביבך, תמצאי משהי שאהבת איך שהכיסוי שלה נראה ותבקשי ממנה להראות לך

איך היא שמה, לפעמים זה עניין של איך לפרוש את המטפחת, או סוג הבד , או הצבע!! למשל עליי ורוד

נראה זוועה מכער אותי ממש, אני מחליף לכחול למשל פתאום הבדל שמים וארץ. משהי אחרת ורוד מאיר לה את הפנים.

בקיצור, אל תתייאשי ואל תהיי נעולה שזה מכער אותך, יש משהו מדהים בכיסוי שפתאום מתמקדים בפנים,

הכל נראה זך יותר.

ובמקביל מציעה לך ללמוד על המהות של כיסוי ראש, זה יתן לך קונטרה של חיזוק נפשי.