פורום הריון ולידה (עמוד 180)

אבל לכבוד שבת, בא לי משהו שיש סיכוי שאני אוכל

מתלבטת אם מטוגן לא יעשה לי בחילה, ושניצל בתנור פחות טעים, אבל נחשוב על זה

עוף זה אחד הדברים שאני לא מצליחה אפילו לחשוב עליהם בהריון.

לפרוס כמו לשניצל, לתבל במרינדה של רטבים ותבלינים, ולאפות כך, בלי ביצה ופירורי לחם.

זה חוצא קצת יותר יבש ולכן פחות עושה בחילה, אבל עדיין מלא טען בגלל התיבול.

אולי בשר יותר טוב מבחינת בחילות?

ובאופן כללי אם זה לא בא בטוב אז לא בכוח גם לא בשבת

במיוחד שהרעיון הוא שצריך להנות מהאוכל 

אבל זה עוזר רק אם בשר עובר לך סבבה😅

איך את עם מנגל? (ברוח הימים...)

נראה לי שלכל תנור יש תוכנית גריל, אז חזה, פרגיות, אפילו ירכיים בגריל. זה ריח אחר לגמרי.

בסוף עשינו חזה עוף בתיבול עדין (פפריקה, מלח וקצת שום) צרוב, יבש יבש כמעט כמו צנים ואכלתי, והיה לי טעים ולא הקאתי!

אכלתי את זה בטמפ' החדר, לא יכולתי שיהיה חם.

הכנו את זה על בסיס לאפה במילוי עצמי.

כל התוספות כמעט היו קנויות אז היה ממש פשוט להכין.

(רק צ'יפס בתנור הכנו מראש)

פתחנו עמדה של ממרחים וסלטים ותוספות כמו תירס, חתיכות מלפפון חמוץ, בצל פרוס, כרוב לבן חמוץ, כרוב סגול במיונז, חומוס, מטבוחה, סחוג ועוד.

כל אחד שם מה שהוא רצה וסגרנו את זה בטורטייה.

זה היה פתרון נהדר כשלא יכולתי לחשוב על ארוחה מבושלת בשבת או חימום כלשהו על הפלטה 😆

כל השאר עושה לי בחילה...

זה כבר פעם שלישית ככה

ושאני לא בהריון אוהבת מאוד

פשוט עכשיו לא מסוגלת

אל תתרגשי מהגננת

תשדרי ביטחון וזהו זה

להביא לה ממתק זה רעיון טוב

ולא קורה כלום אם פיספסה פעם פעמיים, זה ממש הגיוני

תקחי את כל הטיטולים מהגן שלא יהיה להם אופציה

אצלי כל הגמיחות לקחו כמה חודשים עד שבאמת לא פיספסו

לק"י

ולגבי השנ"צ- בבית היא ישנה בלי טיטול?

הייתי מדברת עם הגננת בנימה מתייעצת, משתפת מה בבית ומה היא חושבת שכדאי בגן. אולי אחרי כמה ימים עם טיטול, היא תראה שהיא קמה יבשה ותפסיק לשים לה.

וברוך ה׳ קמה יבשה.

כשהתייעצתי עם הגננת לפני החזרה היא נשמעה כאילו מצפים לילדה בת שש

להגיד מסםיק זמן לפני

ללכת לבד

להוריד מכנסיים ותחתונים לבד

להתיישב ולרדת לבד

לק"י

תזכירי לי בת כמה היא?

אני זוכרת מהבן/ הבת הגדולים שלי, שבשלב די מוקדם אני חושבת התחילו ללכת לבד במעון.

אבל באמת צריך עזרה בהתחלה, למרות שהאסלות נמוכות.

זה בערך שלושים ילדים ושלוש גננות

היא בת 2.9

היא לדעתי מסןגלת, גם בבית אני מלמדת אןתה ללבוש ולהוריד

אבל בהתחלה סופר הגיוני לעזור, להזכיר ללכת, להיות טיפה על זה…

הייתי מדברת איתה, מסבירה מה בבית ומבקשת את עזרתה בגן.

תזרמי עם הגננת על מה שאפשר כמו חיזוק

אבל בנעימות תתעקשי ממש לא להחזיר טיטול

אצלי לקח הרבה זמן בין השלב שהיה גמול לגמרי לבין השלב שהלך לבד והוריד מכנסיים ותחתונים לבד.

נשמע שאין לגננת כל כך כח או פניות לגמילה, אם זה מעודד אותך אז אצלי היה פער של חודשיים בין הגמילה בבית לגמילה בגן, כי אני לא יכולה ולא רוצה להכריח את הגננת לעזור לילד שלי כל עוד הוא לא לגמרי עצמאי, וברוך ה' הגמילה עברה בשלום ודי סבבה למרות זאת.

כי גם לילדים שגמולים מאה אחוז לפעמים בורח

וגם לילדים עצמאיים צריך לעזור…

שאלתי את המטפלת של הבן שלי אתמול.

היא אמרה לי בהתחלה הם מפספסים הרבה.

ופעם ביום שהוא מפספס זה בסדר גמור ולא לדאוג.

ואמרה שיש עוד ילדה בגן שמפספסת המון ואין מה לעשות

זה חלק מהגמילה וחלק מלעבוד עם ילדים בגילאים האלה.

אבל הבהרתי לה שאם יפספס קקי לזרוק את התחתון לפח.

גם אני לא תמיד אכלתי כמו שצריך, וב"ה כולם ינקו ושבעו.

לק"י

מעבר לזה, אני לא מבינה בזה כל כך.

כשאת מניקה באמצע בלילה, את אוכלת לפני?

לא. ובכל זאת יש חלב.

הייתי אצלו פעם אחת לבדיקה, היה נחמד ומקצועי.

אצל טרנר עשית  סקירה והיה בסדר גמור.

בקיצור לא עזרתי אבל מקפיצה.

אבל לא זוכרת את שמה

לפני שנה הייתי צריכה מהם משהו והם היו שם עדיין

- לכתוב בענייניות בקבוצה של העבודה. אם בקשה להתחשבות

- לספר לאחת העובדות הדומיננטיות / המנהלת ולדאוג שהיא ״תפיץ את הבשורה״  

- לדבר על זה כאילו זה כבר ידוע לכולם. מיד יקלטו. 

מתי עדיף ללדת, בינואר או בדצמבר?

אני אמורה ללדת על הגבול וזה באמת לא בשליטתי אבל תיאורטית מה עדיף?

אני אוהבת שהילד גדול בשכבה אבל מצד שני להקפיץ יותר קשה מלהשאיר... לא?

בגיל של גן עירייה זה לא נתון לבחירה, ושם להיות יליד דצמבר חוסך הרבה מאוד כסף. אבל מצד שני לעלות לגן בגיל 2:8 זה לא כל כך קל, אז מבחינת הילד בעיני יש יתרון לעוד שנה במסגרת קטנה יותר (גם פה אפשר להחליט לשלוח למשפחתון עוד שנה, אבל זה עולה הרבה מאוד אז רוב ההורים לא יעשו את זה...)

החלטה די חדשה… כולם עולים עם השנתון כדי לחסוך כסף למערכת.

מכירה לפחות ילדה אחת שנשארה.

מופיע בחוזר מנכל

החוזר החדש לא מאוד שונה מהקודם למי שמתעניינת

בסופו של דבר כן העלינו לכיתה א', אבל בשלב של הרישום לגנים קיבלתי אישור מהגננת שהיא ממליצה להשאיר עוד שנה, וזה לגמרי הספיק.

לא הישן ולא החדש

אני כותבת מידיעה כי זה תחום העיסוק שלי.

יכול להיות שיש רשויות שלא פועלות כפי שכתוב 

אולי היא התייעצה עם הפסיכולוג של הגן בלי ידיעתי?

או שבאמת לא התנהלו לפי הכללים...

האמת שלאורך כל השנה אני מקבלת הודעות כאילו הבן שלי כן רשום לגן (בקשות לתשלום, למרות שהודעתי למועצה בכל הדרכים האפשריות שהוא כבר בכיתה א'...), אז זה נראה כאילו הרישום כן היה סופי.

אבל אולי זה מערכות נפרדות, ואם הוא באמת היה צריך להישאר בגן, כן היינו עוברים עוד שלב, לא יודעת...

אצלנו נשארו כמה ילדות לעוד שנה

מה שהשתנה שההורים יש פחות החלטה בעניין ממה שהבנתי ואנחנו גם בתוך העניין הזה

שיש מבדק לקראת סוף שנה של השירות הפסיכולוגי והם קובעים סופית אם להעלות או לא

אנחנו לקחנו בכל מקרה גם למפגש בבית ספר וגם אמרו לנו שהיא עוד לא מוכנה אז כבר זה יותר נתן כיוון להחלטה מבחינתנו

ואני לא צעירה...

אני עוד זוכרת שהפסיכולוג שאל ילדה אם היא רוצה לעלות לכיתה א או להשאר עוד שנה בגן והיא ענתה שמעדיפה בגן ואני חשבתי שהיא פראיירית לאללה

הבת שלי בנובמבר

יש יתרונות וחסרונות בכל דבר

בתכלס עדיף ינואר- אבל זה תלוי בילד עצמו עד כמה יש בו מוכנות לשלב הבא- דהיינו המעבר מגן לבית ספר

מכירה משהי שיש לה ילדה שגדולה מהבת שלי בשבוע והיא משאירה שנה כהמלצת הגננת ושלי עולה לא' ברוך השם

פעם שעברה קיבלתי ברזל בוריד.

כל כדור או נוזל היה עושה לי בחילה או עצירות.

ובחילות-הייתי מושבתת. סיוט. והחברה כאן בבית מכחישים את הקושי. אז לא יורדות לי משימות רק מה שאני מתעלמת מהן...

באילו גילאים מדובר מלבד בעלך? ניהלת איתם שיחה רצינית שמסבירה את חוסר התפקוד שלך ואת הצורך שלהם בהתגייסות?

בכל אופן, אם את לא מצליחה ברזל םומי, אז למה לא שוב בווריד? מעיק, אבל יכול לעזור.

אגב, B12 בדקת?

אני ממש ממש בהתחלה.

אף אחד לא יודע.

התחלה של בחילות תכף יתחילו הקאות.

הילדים לא מכחישים כי לא יודעים אבל גם בתוך זה לא כל כך יודעים מה לעשות עם זה. כמובן זה התפקיד שלי לתווך. זה הריון שבא לנו טיפה בהפתעה אז אנחנו עוד מכחישים. ובעלי נראה לי צריך לעכל אז הוא בהכחשה

בכל אופן, לא צריך לומר שהסיבה היא היריון, אלא פשוט חולשה. אמא חלשה עכשיו (וגם - אשתך חלשה עכשיו) ולכן כולם צריכים להתגייס כדי שהבית ימשיך להתנהל.

מקווה שתצליחי...

הקטן עדיין יונק. הוא בן שנה ומשהו. יונק שלוש פעמים ביום. בוקר, ערב לפני השינה, וצהריים כשחוזר מהמעון או בימי חופש לפני שנצ.

אני לא בנויה להנהגה יחד עם הריון. מרגישה שזה מאבד לי אותי...

ממה שהכי קל לך

לי בוקר הכי קל , לתת חיבוק ואחכ אוכל ליד שולחן או ביד בדרך

 ולהסביר במילים 

רעיון טוב.

הגמילה מהלילה היתה קשה ומתישה. פשוט היה נוראי... מקוה ששבוע יספיק לו בין הנקה להנקה

ומה יהיה עם הבחילות?

אני יודעת שיש כדורים נגד.

הם בריאים לעובר? עוזרים באמת?

נשמע ממש קשה ומורכב.

גם אנחנו עברנו IVF. לא נעים, אבל לא נורא.

לא היינו צריכים שימור פוריות, אז אני לא יודעת אם התהליך זהה, אבל אם כן הייתי ממליצה להיות איתו בתהליך ולהיות מעורבת, להפוך את זה לתהליך זוגי.

להמשיך עם האיטימיות כרגיל, כמו כשהמטרה היא לא להביא ילדים. לאהוב אותו ולאמר את זה. לא לרחם עליו ולהראות שאת נמשכת אליו גם בלי קשר..

חיבוקים!!

בס״ד

רפואה שלמה ובריאות איתנה!!!

שתצאו מחוזקים עוד יותר בע״ה,

ושיהיה לכם רק טוב ומתוק עד 120 ביחד 🫶🏼🫶🏼🫶🏼

לא עברנו שימור. רק טיפולי פוריות ב''ה.

בסוף זה לא סתם. זה לילדים. אפשר לעשות באופן זוגי וזה בסדר גמור. המון גברים עוברים את זה בטוב.

בהצלחה רבה! 

בטח יש שם תמיכה רגשית ומקצועית לו וגם לך.

וכן מכירה מישהו מקרוב שהביא ילדים אח"כ, ועכשו גם מחתן אותם.

בעיתו ובזמנו גם אצלכם

רפואה שלמה!!!

שתצאו מחוזקים מהאתגר הזה!

שיש למכון פוע"ה עכשיו גם קו של מענה רגשי (ע"י נשים) בנושאים שקשורים לכל מעגל הפוריות.

הנשים שעונות שם הן נשות מקצוע מתחום הטיפולי שלמדו קורס נוסף במכון פוע"ה עם דגשים בתחומי הפוריות.

מדובר במענה חינמי, ואפשר גם להישאר אנונימית בלי להזדהות.

המענה פועל בשעות 20:00-22:00 (בטלפון הרגיל של המכון - 02-6515050).

בהצלחה רבה, וחיבוק גדול (לפותחת)❤️

ברור שזה קשה לך, זה באמת באמת קשה!!!! זה לא סעיף קטן! וכל המתח מה-כ-ל יכול לפעמים להתיישב על חלק מסויים. הגיוני ממש שאת מרגישה שנפלו עלייך השמיים!!!

ואת כל כך אלופה ומדהימה שעומד לך מול העיניים איך לתמוך ולתת לו את ההרגשה שהוא הגבר של חייך!!  

בעזרת ה' שהכל ילך כמה שיותר בקלות ושיהיה לו רפואה שלמה ובריאות איתנה במהרה!

ובשבילך אולי יכול לעזור גם קבוצת תמיכה או מישהי שתוכלי להרגיש בנוח לדבר ולשתף לגבי האתגרים.

עם או בלי ידיעתך.

את יכולה לכסות את המצלמה אם זה מפחיד אותך

היא יכולה להשתמש במצלמה שלך בגדול כל זמן שהפלאפון דולק - זה בלי ידיעתך.

ולכאורה עם ידיעתך - אפליקציה יכולה להתנות את השימוש בשימוש שלהם במצלמה כפי שהיא רואה לנכון. אי פעם קראת את תנאי השימוש כשהתקנת אפליקציה?

את יכולה לבטל הרשאת מצלמה לאפליקציות בעיקרון (או כל הרשאה אחרת) זה אמור לעזור.

וגם לכסות את המצלמה לא מזיק

שלא יהיה בטלפון ולא לידו. כנל מחשב נייד/נייח.. 

באמת לא נעים אבל חשוב

יש אפליקציות מסוימות שזה בדיוק מה שהן עושות.

טיקטוק למשל.

אפליקציות שפותחו במדינות מערביות-לא עושות את זה כי אסור להן.

אבל כל מיני אפליקציות מפוקפקות, או וירוסים- כן, סיכוי סביר שזה אכן קורה.

מצד שני, אין אף אדם שיושב צופה בכל החומר. זה מחשבים ואלגורתמים שמנתחים את המידע.

זה עדיין לא מומלץ ובעייתי מאוד, אבל לא מהסיבות האינטואיטיביות הראשונות שעולות לך.

לא משתמשים באפליקציות בעייתיות ושומרים על אבטחת מידע

לא אמור להיות שימוש לא מורשה במצלמה

חברות נורמליות שמפעילות אפליקציות/ אתרים לא יעשו שימוש בלתי מורשה במצלמה

גם בגלל החוק

וגם בגלל שיש להם מספיק מידע כדי להתעשר בלי לעשות מעשים בעייתיים 

יש אפליקציות כמו פייסבוק ומאמינה שלא רק שאוספות מידע מדיבור שנעשה ליד הטלפון.

פעם אמרתי שם ליד הטלפון ומיד השם צף כהצעה לחברות או מידע שנאמר עלה כהצעה להקלדה בטקסט.

משתמשת במיקרופון (וגם במצלמה או בשירותי מיקום)

ככה שאפשר לראות אם זה קורה או לא

אני לא נתקלתי באפליקציה שעשתה זאת (אין לי פייסבוק אבל יש לי טיקטוק)

זה עבר עם הזמן.

רק תדאגי להוציא בשביל לנקות הכל באמבטיה.

לא צריך גם להסביר במעון.

בד"כ כשתינוק לומד ללכת השומנים יורדים קצת והפין יוצא

הקטן שלי ככה הוא כבר בן שנה

גם אחד הבנים הקודמים היה ככה

זה מסתדר כשהם לומדים לעמוד וללכת.

אין מה להתבייש בזה.

כן חשוב "לפתוח" את זה לפחות פעם ביום כדי למנוע הידבקויות.

אצלינו הייתה מחשבה שאולי צריך לתקן את הברית.

הוא כבר היה יחסית גדול כששכנה שלי ילדה והביאה מוהל מומחה אז שאלנו אותו..

ב"ה לא היה צריך בסוף.

מתינוקות שטיפלתי בהם וראיתי המון

מוזר שהיא נבהלה לא הייתי חושבת להיבהל בכלל.

לוחצת רק על המקום כדי לנקות ולאוורר וזהו ממשיכה הלאה

ילדים, לא כי משהו לא בסדר,

אלא ההפך, כדי שירגיע אותך שזה תקין ונורמלי ומסתדר,

אם תרגישי ככה יהיה לך גם יותר קל להסביר את זה בענייניות למי שמטפל בו, אני חושבת שכן כדאי לומר את זה למטפלות. 

אני חזרתי למוהל כשהיה בן כמה חודשים כדי להבין ממנו אם זה תקין.

והלכתי איתו ל2 רופאי ילדים.

כולם הרגיעו אותי שזה תקין לחלוטין, רקמות שומן וצורת גוף שנפוצה אצל בני הגזע הלבן.

כן חשוב להקפיד לפתוח את האיבר כל יום (אני מקפידה כל החלפת טיטול) כדי לנקות ולמנוע הידבקויות.

איך הרופא אמר לי--

כשיצטרכו שזה יהיה בחוץ, זה יהיה בחוץ. אז אל דאגה.

לאכול שעה לפני ההעמסה.

אפשר פרוסה או שתיים עם משהו / יוגורט / פרי.

לא כדאי קפה ועוגה...

זה פשוט עלול לגרום לתוצאה גבוהה סתם, וחבל.

ואז הסוכר יצא בגבול- נראה לי 139 שהקצה זה 140

ובקשתי בדיקה חוזרת והרופאה אמרה להיות בצום ואז ירד לטווח נורמה

ממש כואב לשמוע, יעזור לדבר עם אשת מקצוע- פסיכולוגית.

דיכאון לא מגיע סתם, הריון אולי מעצים דברים אבל לא חושבת שזה הגורם, וגם להפסקת הריון יש השלכות על הנפש.

בהצלחה

כי ממש חושבת על זה

מה המניעה היותר טובה,

אם אי אפשר כדורים והתקן לא הורמונלי?

עוד לא מצאנו אותה...

רק קונדום, לא?

תלוי באיזה זרם דתי אתם אבל יש רבנים שבמצב שאת מתארת (ואפילו יותר קל) מתירים די בקלות

שאם בעיות באמצעי מניעה מביאות להפלה

אולי כדאי להניח רגע להיתרים ולהשתמש באמצעי המניעה המתאים ביותר בלי התערבות של רב

כדי לא להגיע שוב למצב שמצריך הפלה

כי יש לה השלכות רחבות ומשמעותיות הרבה יותר מנושא הלכתי

אולי קונדום+ דיאפגרמה+ קוטל יתנו חסימה טובה

הזה שלא התיר מה אתם עוברים עכשיו וכבר על הדרך גם תקבלו על זה היתר..

שזה לא רק הגיוני יותר כמו שפורט, אלא גם מקל על הלחץ תוך כדי קיום היחסים (שאולי יהיה מזה היריון...).

רק הלחץ הזה לבדו פוגע ממש ממש, בעצמו, ברגעים האלה. זוגית, ואישית.

אם הגעתם למצב של הפלה בגלל זה אז בעיניי יש פה חוסר הבנה מוחלט של הרב למה ההשלכות של מניעה לא הרמטית תגרום.

הייתי שוקלת רב אחר. אולי הרב יוני רוזנצווייג? 

כשהוא בקושי התיר. ?

כי אני במצב דומה לשלך,לא התקן ולא גלולות, והפנו אותי לקבל היתר מרב שכן מתיר

אגב דיאפרגמה, השימוש בקוטל ממש עושה הבדל לדעתי

אחוזי המניעה עם קוטל ובשימוש נכון הם ממש גבוהים (שימוש נכון אומר לעבור התאמה, ואם יורשים או עולים במשקל לבדוק שוב, לששים קוטל בכל הכנסה ולמלא אחר כך שאר ההנחיות)

לעומת זאת בלי קוטל הם ממש נמוכים- סביב השמונים ומשהו אחוזים

הוא ידע שבמקרה של הריון תצטרכי לעבור הפלה?

אלו נתונים ממש חשובים שמשפיעים מאוד על הפסיקה... 

זה אולי יכוון אותנו מה כן להציע לך.

ולדחות בכמה ימים את היחסים עד שהימים הפוריים מסתיימים.

או לשלב עם דיאפרגמה וקוטל

אבל בעיקרון ממה שאני מכירה אתם צריכים לראות דופק (לא יקבעו לך הפסקת הריון לפני דופק) ולהגיע לועדה שבה תצהירי שאת תכנסי לדיכאון כתוצאה מההריון הלא מתוכנן או משהו כזה.

לא בטוחה אם צריך להגיע עם חווד מפסיכיאטר מלכתחילה (יש רשימת פסיכיאטרים שכבר מכירים את התהליך ופשוט יודעים להנפיק את האישור שהועדה צריכה) או שההצהרה שלך מספיקה וחווד זה למקרים חריגים.

ממליצה לדבר עם רופא הנשים שלך שמן הסתם ידע פרטים יותר מדויקים בנוגע לתהליך.

אני מניחה שכל דבר לוקח זמן, אז גם אם את עוד לא רואה דופק תנסי לקבוע תור לועדה לשבוע 7-8 ולראות דופק ממש לפני, כי חבל להמתין הרבה..

עד כאן החלק הטכני. ובחלק הנפשי - פשוט חיבוק ❤

זה נשמע סיטואציה מאד מטלטלת, ואני ממש מעריכה את היכולת שלך(ם) לקבל את ההחלטה שנכונה לכם גם בסיטואציה מאד עדינה כששום החלטה לא ברורה מאליה. 

ממש הרבה יותר פשוט להתיר הפלה לפני שיש דופק

אז למה מחייבים לחכות?

הרי כל הקטע של הוועדות האלה זה העניין הדתי, לא?

מצרפת לך פה קישור עם מידע

בקשה להפסקת היריון (הפלה)

אני יודעת שיש גם וועדות פרטיות אבל לא יודעת לספק מידע מעבר

לרופאה שלי יש תור עוד שבועיים.

חשבתי שהוועדה זה שפשוט באים..

כי גם רפואית עדיף כמה יותר מוקדם

ששמעתי ממישהי שעברה, אז יכול להיות שזה לא מדויק. לא מנסיון אישי.

כן ממליצה אפילו לגגל בכל זכות ולהבין מה התהליך כדי שיהיה לך תמונה של המצב לפני התור לרופאה. יתכן שגם רופא המשפחה שלך יוכל לעזור להבין יותר, או שתוכלי להקדים את התור לרופאה בעזרת המזכירה.

ולשאלותייך, ממה שהבנתי הם מחכים לדופק כי "מה יש לדון בהפסקת הריון להריון שאולי ממילא לא יתפתח". אני חושבת שהועדות לא מגיעות ממקום דתי, או לפחות לא רק ממקום דתי. השיקולים שלהן לא דתיים ואין שום איש דת שיושב שם. זה יותר ענין תרבותי של הסתכלות על הפלה כפגיעה באדם חי. ולכן לא ממש אכפת להם מה יותר טוב הלכתית. ולענין הטיעון שכתבתי מקודם, אני חושבת שזה פשוט חוסר רצון לקחת אחריות במצב שבו אולי הם לא ידרשו לה.. 

זה באמת די הזוי שלוקח זמן, אבל בירוקרטיה...

לוועדה להפסקת היריון.

מנילה שזה כן חריג, מן הסתם כי היה בחגים, אבל הייתי קודם כל קובעת תור.

ממליצה ליצור קשר עם העוסית בבית החולים בו את מעוניינת לבצע את ההליך והיא תדריך אותך מה לעשות.

עקרונית יש צורך לקבל מסמך מפסיכיאטר המעיד על מצבך הנפשי וכן לבצע בדיקת דופק (למרבה האירוניה)

מאחלת הרבה הצלחה.

מוזמנת לשאול עוד

אם צריך לבצע בדיקת דופק הכוונה שמחכים לשבוע 6?

וכן פסיכיאטר ממה שאני מכירה התורים ארוכים מאד- יש פסיכיאטר בוועדה?

אין פסיגיאטר בועדה, צריך להגיעעם מסמך קיים.

אני הלכתי באופן פרטי לפסיכיאטרית שהעוסית נתנה לי את שמה ומספרה ועזרה להשיג תור

מספיק שיראו קוטב עוברי באולטרסאונד כדי להתחיל את התהליך.
מבחינת התהליך - את צריכה להתחיל אצל הרופא\ת נשים והיא תתן לך הפניה להפסקת הריון באחד מהבתי חולים בארץ.
את תצטרכי להתקשר לבית חולים ולתאם הגעה כדי לעשות בדיקות ולהביא את כל המסמכים שצריך כדי שיוכלו להגיש את זה לוועדה. (הוועדה רק מקבלת את המסמכים, זה לא בנוכחותך)
כדאי לך לברר מראש איזה מסמכים את צריכה להביא כדי שיוכלו לאשר לך את ההפסקה.
ממש לא מאשרים כל מקרה. ולפעמים אם אין מסמכים שצריך, אפילו לא יאשרו לך להגיש את הבקשה לוועדה. ממה שאני יודעת - אם לא אובחנת בצורה רשמית בדיכאון הקודם, ואין פסיכיאטר שיאשר שההריון הוא סכנה נפשית עבורך - הסיכוי שיאשרו לך הפסקה מאוד קטן.
אחרי שמאשרים צריך לקבוע תור לקבל מפיג'ין - שמפסיק את ההריון, ואז תור נוסף כמה ימים אחר כך לקבל ציטוטק כדי לגרום לצירים שיוציאו את הכל החוצה.

התהליך כולו לוקח בערך שבוע, כי הוועדה לא מתכנסת כל יום, וגם יש רק ימים מסויימים שעושים בהם את ההפסקה של ההריון, ולכן מומלץ להתחיל כמה שיותר מהר.
אם אין תורים לרופאת נשים - תלכי למיון נשים במוקד של הקופת חולים שלך.

מבחינה רגשית - זה תהליך קשה ומטלטל מאוד. ממליצה לך לא לעשות כזה דבר בלי שיש לך הוראה ברורה מרב. (אם יש סכנה אמיתית לחיים שלך - לדוגמא, אם היו לך ניסיונות להתאבד במהלך הדיכאון הקודם - אז נראה לי שרב יאשר)
הרגשות אשמה יכולים להיות קשים מאוד אחר כך, וכשיש לך הוראה מרב, שזה מה שצריך לעשות, על פי תורה, אז האשמה פוחתת מאוד, כי יש לך כתפיים רחבות של רב להישען עליו. 

רגשות האשמה בצירוף ההורמונים של אחרי הפלה כשלעצמם יכולים לגרום לדיכאון.

מציעה בזהירות - אם הבעיה היא הדיכאון והחוסר תפקוד - למה לא פשוט לקחת כדורים? יש המון כדורים לדיכאון שמאושרים במהלך הריון.

וחיבוק! ❤️
 

ממש תשובה מפורטת שנותנת לי בהירות.

בדיוק בגלל מה שכתבת אנחנו נדבר עם הרב שלנו.

לגבי ההצעה שלך- לא יודעת אם נתתנסית

אבל ההתאמה של הכדור בפעם שעברה היתה סיוט, בסוף התיאשתי.

כן טופלתי אבל בפועל לא תרופתית.

https://www.edvalotan.net/post/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA?fbclid=IwY2xjawKDP3JleHRuA2FlbQIxMQABHnX2r7g9psuBO4AXA-fu_nNt-oWtqS0B_0USNPyzM8wWXN_VSgkAMSGQlo-w_aem_oMaWlVLf1aSJBNtT38c9AA

מהיכרות עם מישהי שהן עזרו לה (מאוד!) עם הפסקת היריון - יש עמותה שנקראת ״לדעת״ (לדעת לבחור נכון זה השם המלא)

עמותה ירושלמית שעוזרת לנשים מכל הארץ.

הן מנוסות במצבים כאלו ויעזרו לך ככל יכולתן וכמובן יענו על כל השאלות והתהיות.

זו לא עמותה דתית, אבל מניחה ממש שיש שם רגישות לעניין. (אגב הן לא ״דוחפות״ להפסקת היריון, ממש כל אחת ומה שהיא בוחרת)

אני ם תרצי אשלח לך פה את המספר שלהן. אפשר ליצור קשר בווצאפ (וכמובן אפשר לבקש שיחזרו אלייך טלפונית)

מקווה שתמצאי את האנשים הנכונים שיתמכו בך ויעזרו לך, ושתחליטי את מה שהכי טוב לנפש ולגוף שלך❤️

לגבי מניעה בעתיד- לי אסור גלולות והתקן לא הורמונלי, אבל התקן הורמונלי מסוים )קליינה( מותר לי ואני מסתדרת איתו כבר תקופה

באמת לא פשוט להיפרד מהשלב הזה בחיים

אני כבר די שם בראש,בערך, ואני יותר צעירה ממך, וזה לא קל עדיין

ברוכה- אמא ואבא הולכים ולצידם כמה וכמה וכמה ילדים בשלל גילאים.

התכווץ לי קצת בפנים לדעת שאני לא אזכה לזה, אלא למשפחה קטנה יותר.

ולא יעזור כמה שאני מבינה את עצמי, ואומרת לעצמי שככה השם רצה ויש לכל דבר סיבה...

אז יש לי בשבילך רק חיבוק חזק חזק, ממני שמזכירה לעצמי שהכל מלמעלה, מעילת העילות וסיבת הסיבות. 

שואלת בעדינות-

אולי כדאי לכם לשקול טיפול זוגי אפילו רק על זה?

לא כדי לשכנע את אחד מהצדדים בצדקת השני אלא כדי לאוורר ולדבר על זה בצורה נקייה ובריאה..

כי כמו שהוא לא רוצה ואי אפשר להכריח אותו, מהצד השני לך עלולים להישאר משקעים כבדים מזה שמאוד רצית ופספסת את ההזדמנות שלא תחזור כי השנים עברו וכבר הגיל לא מאפשר... ועדיף לפתוח ולהציף בצורה בריאה...

מעניין לשמוע שכתבת שאת מתחילה להבין שלא תזכי ,כי אני מתקשה מאוד לוותר על זה .לא מוכנה ומסוגלת לוותר .

ולא יודעת מה לעשות...

כל כך לא מובן מאליו!!

ומבינה מאווד לליבך

שתזכו ביחד רק לאושר ושמחה אמיתית

הקב"ה יודע הכל!

מעריכה מאוד!!

עצה פרקטית בצד - ממליצה ממש לשקול להחליט שאין הפתעות יותר. זה מייצר מתח וציפייה שאולי בכל אופן תהיה הפתעה. אנחנו סיכמנו שאין הפתעות. אם הוא יודע שיוצא, מעדכן אותי מיד. ככה אני לא קופצת מכל רכב שעובר, ומצפה שאולי זה הוא.

בתחילת המלחמה בעלי הודיע שאין שום הפתעות!

(כנראה בטראומה מתחילת הנישואים, בשנים הראשונות היינו עדיין בצבא והיו לי כ"כ הרבה אכזבות מהפתעות שתכננתי לעצמי🤭🤦)

ובאמת בהתחלה הוא היה מודיע לפני שהוא בא, אף פעם לא עשה הפתעה וזה היה לי חסר קצת, אז ביקשתי שכן יפתיע אותי מידי פעם וזה עשה לי ממש טוב!!

מה שכן, יכול להיות שבמצבים כאלה, שאני מאוד רוצה שהוא יבוא ויש גם סיבה הגיונית לזה שהוא יקפוץ הביתה, עדיף בלי הפתעות (למרות שיש משהו כיף בלפנטז על ההפתעה כל היום❤️ ואם הוא בסוף לא בא גם ככה זה כואב בלב, בין שידעת ובין שלא ידעת🤷)

מקווה שלא נעמוד שוב בניסיון הזה (למרות שברור לי שכן🙄) 

אז זה באמת ממש אישי.

לי היה ממש קשה עם הציפייה, אחרי כמה פעמים שהוא הפתיע והיה ממש נחמד. אבל אחר כך זה גרם לי להיות בלחץ כל הזמן אם הוא מגיע או לא. אז החלטנו שמוותרים על זה.

אבל בהחלט יש משהו מתוק בלחלום על הפתעה, ואם היא מתגשמת אז בכלל.

מבינה אותך ממש ממש.

אני משתדלת לכוון את הקושי לתפילה.

על החטופים

על שלום

על בקשות שאני רוצה

לפחות שתהיה תמורה למאמץ (סתם, אני לא חושבת שזה עובד בדיוק ככה. אבל עדיין מאמינה בתפילות, במיוחד בזמן של קושי)

מציעה ומודה לכם בשם כולנו. חיבוק גדול גדול 🫂🫂🫂

התקשרתי אליו מהדרך הלוך בתקווה שהוא יענה ואז אדע שהוא יצא מעזה והוא לא היה זמין💔

ניסיתי להתקשר דרך הוואצאפ (בד"כ הוא די זמין שם, אלא אם הוא באמצע פעולה😬) וגם שם הוא לא זמין ולא היה מחובר כבר הרבה זמן😔

והוא גם לא התעניין מה איתי, זה ממש לא מתאים לו, אז אני מתחילה להאכיל את עצמי בסרטים😶
 

לפחות הקטנה התעוררה בבכי, אז לא חזרתי לבית שקט🥴💪

בגבורה שלא תיאמן

אין מילים... כל הכבוד לכם

מצדיעות לך...

כולן נותנות לך ידיים ומחבקות

.

משרה רבקה רחל ולאה,

וחנה בשילה

ונשים מכל הדורות..

שהרימו והקימו והחיו את עמ"י

והייתי פשוט בוכה בכרית כשחזרתי.

זה מבעס ממש!

ותודה גדולה מעומק הלב

באמת מתרגשת מהגדולה הזאת

אני מאמינה שהשמירה שלך על מצוות הטהרה שומרת ומגינה עליו ועל כל עמ''י לא פחות מהפעולה הצבאית האקטיבית שלו❤️

ממש החזרת אותי לסיטואציה.

רק רוצה להגיד שאחרי כמה פעמים עזר לי לחשוב על זה כיום טהרה לעצמי, אני הופכת טהורה, לא לקשור את זה למפגש כי אז זה מדכא ממש (בכל מקרה מדכא, אבל גורם להסתכלות שונה)

למדתי קצת והשתדלתי שזה יהיה יום בכיף (אבל זה היה טרום המלחמה)

רק רוצה לחזק אותך שכשהיו לי את הסיטואציות האלה אמרתי לעצמי שבטוח יש לי מלא שכר בשמיים על המסירות נפש.

במלחמה עצמה יצא לי רק לטבול אחרי לידה (וכמובן שהוא לא בא) אבל אפילו עצם ההתארגנית לבד היא עול גדול.

חיבוק ותפילה שהתפילות שלך יעלו מעלה מעלה

לי עוזר שאני יודעת שאין סיכוי שהוא יבוא וזהו...

בעלי לא חייל פשוט שאולי במקרה המפקד ייתן לו לצאת😣

וכמו שציינת גם בעלך מפקד אז זה מסרבל את כל האירוע