פורום הריון ולידה (עמוד 1852)

היי לכולן,

ב"ה נשואה כ 9 חודשים.. בהריון מתקדם.. תודה לה'.

יש דברים שנורא נורא נורא מרגיזים אותי, ואני לא מצליחה להרגיע את עצמי.. כבר הרבה זמן.. מרגישה חוסר רוגע ועומס וזה מצטבר ונורא משפיע על הזוגיות.. 

זה יצא ממש ארוך, אז אתן לא חייבות לקרוא עד הסוף.. סליחה על האורך.. הייתי חייבת להוציא ולשחרר.. תודה לקוראות!!

אתן קצת רקע- נשואה לאברך, אמנם לא התחתנתי בגיל ממש מאוחר אבל היה לחץ מאוד גדול מצידי ומצד ההורים, רציתי מישהו חזק רוחנית, והייתי מוכנה אפילו לאברך, וההורים שלי לא רצו אברך. בסוף.. ב"ה התחתנתי עם אברך, ההורים שלי בסה"כ שמחו בשבילי שהבחור הוא בחור טוב ואפילו יותר מזה, אבל בלב זה לא בדיוק מה שהם ייחלו בשבילי (לא מבחינת בחור, אלא מבחינת איכות חיים ורווח כלכלי).

לפני שפגשתי את בעלי, רק כשעלתה ההצעה אמא של בעלי ביקשה לדעת ממני האם אני מוכנה לחיי אברכות כי הם מבחינתם מאוד רוצים שהבן שלהם ישב ללמוד ויהיה גדול בתורה וכו'. הפריע לי באיזשהו מקום ולא רציתי להתחייב ולהיפגש אבל שכנעו אותי שלפחות אראה את הבחור ואם הוא שווה את זה אז למה לא? הרי את רוצה אברך בלי קשר. נכון, אבל 'ההתחייבות הזו' הפריעה לי. החלטתי שאתן לזה צ'אנס ולא אלחץ מההתחייבות הזו. ובאמת נפגשנו, הבחור היה נראה שווה את זה מאוד, הכל היה נראה מעולה, דיברנו גם על קשיים כלכליים והוא אמר בפה מלא כמה פעמים שהוא לא טיפוס שמעוניין לחיות בצמצום מידי ואם יהיה צורך בוודאי שיצא לעבוד או ירוויח מהצד. ממש נתן תחושה שאפשר לסמוך עליו. התחתנתי באושר.

עוד לפני החתונה היו קונפליקטים בין ההורים מבחינת אופי החתונה וההוצאות (למרות שהייתה חתונת קורונה). בדקה ה99 מצאנו מקום, והתשלום בהתאם. ההורים של בעלי בהתחלה הסכימו לשלם על חצי מהסכום על החתונה (הסכימו בקושי ממש) ואז בסוף החתונה הם לא קיימו מה שהבטיחו, שילמו רק לפי מה שהיה נראה להם וההורים שלי נאלצו לשלם את כל היתר, הרבה יותר מחצי, בלשון המעטה.   (ככה התברר לי רק לאחרונה, ההורים שלי דאגו לשמור את זה בסוד ממני כי לא רצו שאתאכזב מהצד של בעלי). ההורים שלי רצו לפרגן לנו שמיד אחרי החתונה אנחנו כזוג ניסע למלון (ככה היה אצל האחים שלי)- ההורים שלו לא רק שלא הסכימו להשתתף בתשלום אלא שאמרו שלא מקובל אצלם דבר כזה אלא רק בבית, וויתרנו. לפני כמה ימים התברר לי, במקרה ממש, שהבנות שלה הנשואות כן נסעו למלון אחרי החתונה (חמי וחמותי לא השתתפו בתשלום). 

לפני החתונה ההורים דיברו על עזרה לזוג בקניית בית (ההורים שלי חושבים שזה בזבוז כסף לשלם על שכירות כשאפשר בכסף הזה לשלם על המשכנתא), ההורים של בעלי אמרו שהם לא מתחייבים לשום דבר. בקיצור התנערו מכל אחריות. ההורים שלי לא לחצו ולא שאלו שאלות, הם חשבו שכנראה המצב הכלכלי אצלם פחות מאפשר. היום אני רואה את החיים של המשפחה שלו- אמא שלו בקושי עובדת, היא כל היום נמצאת בקניונים, קונה בגדים מותגים ולא מוכנה לשמוע על פחות מזה ורק בקולקציה החדשה כי בסוף עונה זה כבר לא שווה, כולם אוכלים על האש רגיל- כנפיים, נקניקיות וכו', היא קונה רק לעצמה בשר טלה, צלעות כבש, כל כמה חודשים יוצאים לנופש, בעלה לא אוהב לטוס לחו"ל, היא לא מוותרת- טסה עם חברות. בקיצור האישה חיה טוב! אבל לעזור לנו? מפתאום. העיקר שהבן יהיה אברך על חשבון הגב של אשתו.    בשבע ברכות- ההורים של בעלי לא לקחו על עצמם לארח אפילו יום אחד, רק הצד שלי אירח. לא אירחו את ההורים שלי אפילו לא פעם אחת מהרגע שהכירו עד היום, למרות שהיו אצלנו כמה פעמים. 

לעומתם- ההורים שלי  עובדים קשה מאוד! אמא שלי עובדת בכמה עבודות. אבא שלי עובד 12-14 שעות ביום כל יום, ההורים שלי קנו לאחי דירה ומאוד עוזרים לו במשכנתא בלי עזרה מהצד השני (כי ככה מקובל בחברה שלנו, שהחתן מביא דירה). אמא שלי בקושי יודעת מה זה קניונים, הולכת עם אותם בגדים כל הזמן, לא זוכרת מתי הם יצאו לנופש, ואם הם יצאו זה כי אנחנו הילדים אירגנו להם (זה לא קרה כבר הרבה זמן), וזהו. ככה החיים שלהם עוברים. 250% לילדים. הם עצמם לא קיימים. הם מאוד רוצים לעבור דירה אבל בגלל שהם חושבים שצריך לקנות לי דירה ו'לסדר' אותי- הם ויתרו על זה כי צריך לקנות לי דירה. (לא שאני מסכימה להם לעשות את זה, כן?)

תמיד כשאני שבתות אצל ההורים שלי- הם מציידים אותנו במוצרי מזון- ירקות פירות וכלללל מה שאפשר, מרוקנים את הבית בשבילנו. לא היה לנו רכב אז בימי שישי אבא שלי נוסע מרחק לא מבוטל בשביל לקחת וכנ"ל להחזיר אותנו במוצ"ש. כל פעם נותנים לנו סכום כסף גדול חודשי- של מינימום 1500 ש"ח. 

כמו שהקדמתי אני בהריון מתקדם, חודש 8, מתניידת באוטובוסים הלוך ושוב שעה וחצי כל צד. ההורים שלי הזדמן להם לתת לנו רכב במתנה, אמנם רכב קצת ישן, אבל וואו, מבחינתי עולם ומלואו. לנסוע להורים עם המזוודות ולחזור באוטובוסים- סיוט עולמי! אבל כשכמה פעמים ביקשנו רכב מההורים של בעלי- הם נתנו לנו אחרי מליון שאלות ומיליון הגבלות, נותנים את הרכב ואחרי שעה כבר מתקשרים- מתי אתם חוזרים. ולא רק, אלא מבקשים למלא דלק על חשבוננו!! 

אנחנו גרים יותר קרוב אליהם, מרחק 10 דק' נסיעה, ולעולם לא יבואו לקחת אותנו או להחזיר אותנו, סתם בשביל להקל, או בשביל ההרגשה הטובה. 

הדברים האלה פשוט מוציאים אותי מדעתי! ולא שאני מקבלת יחס הולם מצד חמתי.. (אם קראתן בשרשור שלי מלפני כמה זמן על היחסים עם חמותי.. ) 

אני יודעת, הם לא חייבים לי כלום! נכון. מסכימה. אבל עדיין זה מפריע לי מאוד מאוד, לא בגלל שהם לא נותנים אלא בגלל שמרגיש לי שזה פשוט מזלזול או מחוסר אכפתיות ש.. גם ככה הם (ההורים שלי) יתנו אז למה להם להתאמץ?! 

למשל לגבי עגלה וציוד לילד החדש בע"ה- יש מנהג שמקובל שההורים של היולדת יקנו את העגלה וכו'. אז אמרתי לבעלי בעקבות כל הנ"ל שאני לא מעוניינת לקבל משום צד שום דבר ושאני רוצה לקנות לבד, הוא כעס עליי שאני לא יודעת לקבל עזרה מההורים שככ רוצים לתת ולהעניק לי. (אבל הוא לא יודע ואני לא יודעת איך לומר לו את זה- שאין לי בעיה לקבל מההורים שלי כשגם ההורים שלו יתנו! לא מוכנה שרק הצד שלי יתן ויתן. והם יחיו חיים טובים ורק ישמרו שהבן שלהם יהיה אברך) ואז הוא אמר שברור להורים שלו שההורים שלי קונים עגלה וציוד כי ככה מקובל (ואני לא כולה להגיד לו- שבאותם מנהגים גם מקובל שהגבר מביא דירה! ומקובל שמשלמים חצי חצי על החתונה ולא עושים קומבינות ומקיימים הבטחות!  ההורים שלו לא מוכנים לעזור בזה! אז זה לפי האינטרס שלהם?! כשבא להם זה לפי המקובל וכשלא בא להם זה לא לפי המקובל. 

ההורים שלי מאוד רוצים שבשנה הבאה נכנס לבית משלנו והם יעזרו לנו לקנות, גם אנחנו רוצים. אבל אני לא מוכנה לקבל רק מצד אחד. אם ההורים של בעלי יתנו אין לי בעיה לקבל מהורים שלי. אם לא- שכירות! אין ברירה. והסברתי להורים שלי. והם לא מבינים. אני לא יכולה להגיד יותר מיד ולהתלונן על ההורים שלו להורים שלי. זה לא יפה. ולכן אני נמנעת מהסברים יותר מידי להורים שלי. רק קובעת עובדה. 

עכשיו עזבו את ההורים של בעלי, לא היה מפריע לי כ"כ אלולא בעלי היקר. שעכשיו אפרט.. אני מבינה שאנחנו מגיעים מבתים שונים מאוד מבחינת מנטליות ודרך חיים. אבל קשה קשה קשה לי!! לא מצליחה להפנים את זה. הוא באמת בעל מדהים, זריז חרוץ אוהב ועוד המון. אבל, יש בו דברים שאני ממש מתקשה להכיל. אני לא יודעת איך להכיל את זה! אני מרגישה שאני משתגעת ביני לבין עצמי. 

ההורים שלי ככ עוזרים לנו, פי 200 מההורים שלו. אני מצפה לאיזושהי הערכה ממנו להורים שלי. יחס בהתאם. ההורים שלי לא אומרים לי את זה אבל אני יודעת שגם להם זה מוזר. היחס ממנו הוא קר ומאוד טכני. אנחנו משפחה מאוד מחבקת, כל פעם שנפגשים מתחבקים ויודעים להגיד מילים טובות ולפרגן ואצלם אין את זה! אבא שלי בא לתת לו יד הוא מתעלם, אם מישהו מפרגן לו- הוא אף פעם לא יחזיר פרגון. ההורים שלי תמיד בשולחן שבת מזכירים את ההורים שלו- 'לחיי ההורים, תודה להם שגידלו כזה בן כל הכבוד' ותמיד אומרים לי- תמסרי דש לחמתך ולחמך וכו'. ובצד השני- אפעם לא!! ההורים שלי לא קיימים בשבילם. אמא שלי תמיד תתקשר לפני החגים לאמא שלו- הם לעולם לא מרימים טלפון. אני יודעת שהבעיה שלי זה שאני מצפה ליותר מידי. אבל זה הזוי לי, זה לא מובן לי. הם אנשים שלא יודעים לתקשר. חמתי ניתקה קשר עם המשפחה שלה לגמרי לגמרי!! לא ראיתי אף אחד מהצד שלה לעולם. אפילו לא את הסבתא(אמא שלה). היא לא מדברת עליהם ולאף אחד אין מושג מי הם. עם הצד של בעלה היא אומנם בקשר יחסית אבל אפעם לא הזמינו אף אחד הביתה. הפערים והשוני פשוט עצומים וקשה לי עם זה. 

האוטו שההורים שלי נתנו לנו הוא אוטו ישן, אבל אמא שלי שרדה איתו 7 שנים, התנהגה איתו בעדינות והשקיעה בו. עכשיו כשאנחנו קיבלנו את האוטו ההורים שלי אמרו לנו שבשביל שהוא יחזיק מעמד צריך להיזהר אתו ולהיות בעדינות. בעלי שיהיה בריא הוא אחד שלא מעריך דברים וחפצים, מבחינתו הכל ברור מאליו. טורק את הדלתות ממש חזק (הלב שלי יוצא כל פעם מחדש) נוסע בטיל, מרגיש כאילו זה אוטו חדש ואין שום בעיה. ניסיתי לדבר אתו כבר כמה פעמים, שזה האוטו שלנו לבינתיים. ואם אנחנו לא נשמור עליו אנחנו נשאר בלי, ויהיה לנו פי 10 יותר קשה אחרי שהרגשנו מזה עם אוטו ולחזור לאוטובוסים כשיהיה לנו ילד- זה מטורף. בבקשה בוא נשמור עליו. לא עוזר. ההורים שלי הביאו לנו את האוטו כשהמטרה היא שאני אנהג לעבודה ובחזרה, כדי להקל עליי בנסיעות באוטובוסים. מבחינת בעלי- אני לא יודעת לנהוג טוב. וכל עוד אני לא אלמד- אי אפשר שאסע עם האוטו. כי הוא מפחד. אני מבינה אותו. אז אני אומרת לו שכשאני אתו- שאני אנהג וככה אלמד. אבל כל פעם זה ויכוח. אתמול הוא אמר לי- 'הגבר צריך לנהוג והאישה יושבת ליד', לא הסכמתי. ישבתי לנהוג, ואני רואה שנדלקה נורת אזהרה באוטו, נבהלתי, ושאלתי אותו. הוא אומר לי- אהה זה כבר כמה זמן..( אז למה לא טיפלת?! למה לא אמרת?) לא אמרתי לו  כלום, רק שצריך לטפל בזה. הוא מבחינתו- לא אכפת לו. הוא קיבל את הרכב בחינם מתנה, והוא מתנהג לזה בחוסר הערכה. היום אני שאלתי אותו האם בירר לגבי זה, אהה.. לא.. נברר. טוב, אז נכנסתי אני לאינטרנט ובדקתי, ומסתבר שזו נורה מאוד חשובה. התקשרתי להודיע לו, רק אחרי שישבתי על העורק הראשי הוא הלך לטפל. ולא רק לאוטו, כל דבר, לא אכפת לו שישבר, שייזרק, מכפת לו? נקנה חדש. 

מדברת איתו על חסכון בכסף, נשואים כבר 9-10 חודשים ולא חסכנו שקל! 'מאיפה את רוצה שנחסוך?! מהאוכל שאנחנו אוכלים?' מצד אחד הוא צודק, אנחנו לא מבזבזים על מותרות, לא מסעדות וכו' אבל עדיין, 200-300 שח יכולנו לחסוך. 

אתמול חזרתי מהעבודה ועשינו דברים ביחד ולא יצא לנו לשבת לדבר ממש, כשאכלנו הוא ביקש לראות סרט וזרמתי.. ואז לפני השינה שתינו תה והוא היה במחשב, אז ביקשתי שיתפנה אליי כי אני רוצה לדבר הוא התפנה אחרי כמה דקות והתחיל לדבר על משהו, העביר נושא.. כשעלינו לישון פתאום המחשבות עולות והתחלתי לספר לו שאני ממש ממש מרגישה לחץ ועומס נפשי. כל מקום שאסתכל מלחיץ אותי, בין אם זה בעבודה- שאני אמורה לגשת עוד מעט למבחן מאוד חשוב בלימודים שלי ושאני צריכה לקחת חופש וגם ככה עוד מעט חופשת לידה, אז איך יראו את זה בעבודה. וגם מבחינת המענק לידה שזה תלוי בשכר בחודשים האחרונים, איך אקח חופש? בלימודים- בלחץ שאעבור את המבחן. בלחץ מהלידה. אצל ההורים שלי- לא תותים. המצב עם אחותי- גרוע (אם למישהי יצא לקרוא משרשורים קודמים שלי על אחותי) אצל אחי- משבר בזוגיות.. המצב הכלכלי- מלחיץ אותי. עוד 3 חודשים אמורים לסיים את השכירות ואמרתי לו שאני רוצה לעבור לאזור יותר קרוב להורים שלי כי כשיהיה ילד אנחנו נצטרך עזרה, וההורים שלו לא עוזרים עם הנכדים, הם מבחינתם עשו את שלהם (ככה הם אומרים לילדים האחרים שלהם). אז בהתחלה הוא אמר לי כן כן, עכשיו הוא אומר 'אין לי בעיה לעבור אם תמצאי דירה בשכירות נמוכה ויותר טוב מאיפה שאנחנו היום.' תמצאי- אני צריכה למצוא?!! זה יוצא הכל ביחד, גם הלידה, גם המעבר דירה, וגם המבחנים שלי. פשוט טירוף. במקום לשמוע אותי כשאני אומרת לו שאני בלחץ נפשי הוא אומר לי- 'דווקא עכשיו את מדברת איתי כשאנחנו הולכים לישון.?! אני נרדם.. ונרדם!! 

בבוקר קמתי עצבנית רצח. אמנם הוא פייס אותי בבוקר אבל מעצבן אותי החוסר אכפתיות, החוסר אחריות הזו על העתיד. ואמא שלו אומרת לי 'זה בנאדם שבחיים לא היה חולה, פתאום איך שהוא התחתן הוא כבר היה חולה פעמיים, זה סימן שהוא לחוץ.. אולי את מלחיצה אותו כלכלית..!!! 

פשוט להשתגע!!