השמחה היא רפואה.
בהמשך לפוסטים קודמים בהם דיברתי על דרכים להגיע לשמחה, היום ארשום על אחת ממעלות השמחה: השמחה מביאה רפואה.
רוצה לשתף אותכן בסיפור אישי שקרה לי.
אחרי הולדת הבת השנייה בקיסרי חרום, הייתי מאושפזת בבית חולים עם זיהום בחלל הבטן.
מרוחקת מבכורה שלי שאפילו עוד לא היה לה שנתיים.😔 כל כמה שעות היו מזריקים לי אנטיביוטיקה, משנים סוגים של אנטיביוטיקה. והמדדים של הדלקת וליקוציטים ממשיכים לעלות .(בסופו של דבר הסתבר שהאנטיביוטיקה היא זו שגרמה לזה). אני זוכרת את השכנות לחדר מתחלפות, מתבכיינות אם היו צריכות להשאר יום נוסף בגלל צהבת של היילוד.
באותו רגע הכי קל היה להמשך אחרי העצבות.
אבל אני קיבלתי החלטה. החלטה להיות בשמחה. שיננתי לעצמי שני דברים: א) שהכל לטובה, כנראה זה הזמן שלי להתאושש מהלידה, מהקיסרי, זמן שאני פנויה נטו לתינוקת שלי לביסוס הנקה.
ב) שהשמחה שלי תרפא אותי.
והתחלתי לעשות פעולות שישמחו אותי. ביקשתי מבעלי שיביא לי בושם, אודם, לק, בגדים לא של בית חולים. הייתי שמה את התינוקת בתינוקיה ועושה מקלחת ומורחת על עצמי שמנים. החיצוני השפיע על הפנימי וכבר הרגשתי טוב יותר. 🛀
חייכתי לאנשים, לאחיות (שהיו מדהימות אחת אחת, אחיות בלניאדו מחלקת יולדות ב' פשוט מיוחדות אחת אחת) ונוצרה סביבי אווירה טובה.🎈🎈🎈
קראתי תהילים וספרים של אמונה שחיזקו אותי.💪
ואני לא אשכח את מה שרופא(שהיה שליח טוב) אמר לי באחת הבדיקות של אולטרסאונד. הוא אמר: "אני רואה את הדלקת באולטרסאונד וזה אולי היה מצריך ניתוח, אבל ראיתי אנשים חולים ואת לא חולה. את נראית בריאה."
וככה נמנעתי מלעשות ניתוח.
בסוף שוחררתי, ובעוד חודשיים בגלל כל האנטיביוטיקות שדחפו לי תתפרץ אצלי מחלה כרונית שהייתה רדומה.
כשזה קרה, הדבר הראשון שהתחשק לי זה ליפול לייאוש. "רציתי כל כך ללדת טבעי ומה לא עשיתי בשביל זה ובסוף ילדתי בקיסרי. אח"כ האשפוז של שבועיים. ועכשיו גם הסבל של המחלה הכרונית. למה השם?!"😭😭😭
באותו זמן נפל לידי סיפור אישי שמאוד עודד אותי של מישהו שיצא ממצב מחלה רק כי הפסיק לפחד (אשלח אותו במייל לכל מי שתרצה, זה סיפור ממש חזק). ושוב קיבלתי החלטה : לא לפחד! ולשמוח.
אני זוכרת בבירור את הרגע שהיו לי כאבים ואמרתי לבעלי :"תדליק מוזיקה" ורקדתי עם הכאבים. וגם בעלי כמובון שימח אותי והרים אותי.
ובאורח פלא, אחרי כמה שבועות פשוט יצאתי מזה והיום אין לזה זכר.
וזה ברור לי שזה לא התרופות. זה לא מהתזונה. כי באותו זמן ממש שמתי פס עליה. זה השמחה שלי. והאמונה שלי, שהיא ההפך מהפחד. 🙂
אני יודעת שיש מצבי חולי הרבה יותר קשים, שאנשים יוצאים מהם והם אולי יותר מעוררי השראה משלי, אבל היה חשוב לי לחלוק גם את הסיפור שלי. למרות שמי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת לשתף דברים כאלה, כי מרגיש לי שמצב בריאותי זה דבר כל כך אינטימי.
אני רושמת את כל זה, כדי אולי לחזק מישהי שנמצאת במצב של חולי ומפחדת שלא תיצא מזה ובעצם כל אחת בעולם המטורף של היום שמלא בחרדות מכל עבר. העולם, שבו אנשים מסתובבים רציניים וטרודים מדי.
אמן תהיו בריאות ושמחות תמיד.🙏🙏🙏
