אבל אני חייבת.
אני עדיין מניקה. כן, את הבת שנתיים שלי.
עושה את זה בעיקר משיקולי נוחות שלי,
וגם כי רואה כמה היא אוהבת את זה...
וזהו. אני הולכת לעבוד בעבודה רצינית,
ורוצה לנצל את שבוע החופש האחרון שלי כדי לגמול אותה.
אז... איך עושים את זה?
ברור לי שהלב שלי ייקרע מרוב הבכי שלה.
עדיף לגמול באופן מוחלט?
ואם לא- מה זה אומר לגמול בהדרגה?
תודההה בנות!
הם קלטו.בכו קצת וזהו.
אחד לא הסכים להסתכל לכיוון אחרי זה
היא תדע היטב שרק כשאמא נמצאת אפשר לינוק.לא כרגעקיבלתי כל כך הרבה כוח... תודה לכל אחת שהגיבה!
וגם עדן בת עמי
טל זה קצר שמתחבר בעיני לכל שם כמעט
אבל כנראה זה עניין של טעם
(:
עלה למעלה ה' שפתי תפתח
לפני כמה ימים, משהי כתבה בפורום שאמנם אמא שלה היתה עקרת בית, אבל ממה שהיא זוכרת, החוויה שהיא חוותה היתה של אמא עסוקה ולא מספיק פנויה-נוכחת עם הילדים. (מקווה שאני מדייקת את תוכן ההודעה, זה לפחות מה שמוחי קרא וזכר). זה אחד הפחדים שלי. שככה הילדים שלי יזכרו אותי. כאמא אמנם די הרבה בבית, אבל עסוקה רוב הזמן, לא מספיק פנויה אליהם, לא מספיק נוכחת, לא מספיק נינוחה אולי... הערב הצלחתי לשים את המחשבות-התחושות על הכתב.
בתפילה שאני אדע לראות את חצי הכוס המלאה.
בתפילה שהם ידעו לראות את חצי הכוס המלאה.
בתפילה שחצי הכוס מלאת כל הטוב ב''ה - תספיק להם ❤
מתוקים,
אני מקווה שלבבותיכם שומעים שאני אומרת לכם 'כל הכבוד!' ו'תודה שקמת!' כשאתם מסכימים להתנער משנתכם.
אני מקווה שלבבותיכם מרגישים את הנשיקה הטובה שאני נותנת לכם בבוקר על השיער כשאתם מתיישבים על מיטותיכם.
אני מקווה שלבבותיכם קולטים שאני עוצרת לחבק, לנשק ולאחל 'שיהיה לך יום טוב, מתוק', לפני שאתם עוברים את מפתן הדלת.
אני מקווה שהדברים האלה עוברים ונכנסים פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהגערות שלי על כך שזה לא מספיק מהר, ושבבוקר אין זמן לשחק ושצריך כבר לצאת לגן ולבית הספר.
אני מקווה שלבבותיכם שמים לב שאני לרוב מאפשרת קצת זמן בגינה לפני שחוזרים הביתה.
אני מקווה שלבבותיכם רואים שאני משתדלת פה ושם להזמין הביתה חברים, שאני מאפשרת שאתם תשחקו בבתים אחרים ושבחופש הגדול אני שואלת אתכם עם מי תרצו להיפגש.
אני מקווה שלבבותיכם מבחינים שמדי פעם אבא או אני מוציאים את אחד מכם לקנייה קטנה בחוץ, כדי ליצור הזדמנות לבלות קצת זמן אישי ביחד.
אני מקווה שכל זה עובר ונכנס פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהפעמים שאני ממהרת אתכם בדרך חזרה הביתה, שאני נעלמת לכם שעה ביום כשאני יוצאת ל'זמן אישי' ושאני מזרזת אתכם להיכנס ולצאת ממקלחותיכם.
אני מקווה שלבבותיכם מבינים שאני דואגת לשלוח את התמונה או את הסרטון שהגננת ביקשה, שאני נזכרת לשאול אם המערכת מוכנה וש(חלק מהזמן) אני עוזרת בהכנת השיעורים.
אני מקווה שלבבותיכם חשים שבדרך כלל מחכה לכם ארוחת ערב מזינה ויחסית בריאה ושאבא ואני דואגים שנאכל כולנו ביחד.
אני מקווה שלבבותיכם מתמלאים מקריאת השמע שעל המיטה שאני שרה לכם כשזה תורי להשכיב אתכם, מהתפילות האישיות שאנחנו מתפללים לה', וגם מכל הפעמים שאני זוכרת לבקש מכם למנות דברים טובים שקרו לכם במהלך היום.
אני מקווה שהמעשים האלה עוברים ונכנסים פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהפעמים שאני עם חוסר פניות מובהק לגבי שיעורי הבית, שאני מרימה את הקול עליכם מרוב חוסר סבלנות, ושכל כולי אומר 'אין לי כוח להקשיב לכם עכשיו'.
אני מקווה שלבבותיכם ניזונים מזה שאני משתדלת להיות כמה שעות בלי פלאפון בזמן שאתם בבית.
אני מקווה שלבבותיכם מתרחבים מזה שבשבתות אני מקריאה לכם ספרים ויושבת לשחק אתכם משחקים.
אני מקווה שלבבותיכם מפנימים ששבתות וחגים הם הזמנים היקרים ביותר בשבילי, כי אלו הזמנים שאני באמת-באמת נוכחת בשבילכם, אוצרות יקרים שלי.
אני מקווה שהרגעים האלה עוברים ונכנסים פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהזמנים שאני כן נשאבת לפלאפון, למרות שאתם לידי; ומימי השישי העמוסים והמשוגעים, כשאני במטבח ואי אפשר להפריע כי אני חייבת להתרכז וכי אין לי זמן.
אני מקווה שלבבותיכם מזהים את המשחקים המאולתרים תוך כדי שאני מבשלת, מדיחה או מכבסת, את שיחות העומק המתפתחות אחת ל- בינינו, את המילים הטובות שאני אומרת לכם ואת הצחוקים עד דמעות שאני צוחקת איתכם.
אני מקווה שלבבותיכם זוכרים את היצירות הקטנות, את היציאות המעניינות ואת ימי השישי המשפחתיים של החופשים הגדולים.
אני מקווה שלבבותיכם יודעים כמה אמא מתפלאה מכם, כמה אתם חשובים לי, כמה אני אוהבת אתכם וכמה אתם ממלאים את חיי באושר, נחת ושמחה.
אני מקווה שהנ''ל עובר ונכנס פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מכל רגעי התסכול כשאתם רוצים לספר לי על X ועל Y ואני עסוקה ולא יכולה לשמוע, מכל הזמנים הרבים בהם אני בוחרת לתפעל את הבית במקום להיות אתכם ומכל המצבים בהם אני לא הרבה יותר מגוש עייפות ועצבים.
ואת, קטנטונת שלי,
אני מקווה שליבך שם לב שאת איתי בבית, כבר שנה וחצי.
אני מקווה שליבך סופג את אלפי ומיליוני הנשיקות שאני נותנת לך, את כל כינויי החיבה שאני קוראת לך, את ההנקות, את החיבוקים, את השירים ואת הארוחות המשותפות שלנו, רק את ואני.
אני מקווה שכל אלה עוברים ומגיעים פנימה ועמוק אל ליבך - הרבה יותר מכל היצירות שאני לא עושה איתך, מכל המשחקים שאני לרוב לא מספיקה לשחק איתך ומכל הספרים שאני לרוב לא מגיעה להקריא לך, אהובה-מתוקונת.
אמה ❤
את כותבת כ"כ נוגע ללב וכ"כ מעומק הלב...
איתך בתפילה
יש בקטע הזה הרבה נקודות למחשבה.אבל בעיקר לוקחת על עצמי להתפלל שהילדים ישימו לב לדברים הטובים שאנחנו עושים ונותנים להם ולא להפך
!לידה ראשונה הערכה 2.700 בלידה 3.400
לידה שנייה הערכה 3.500 משקל לידה:
4.100
פשיטאאבל-
א. אצלנו בעלי אירגן הכל לבד, אני באתי כמו אורחת..
ב. עשינו קרוב לבית וכשהרגשתי שנגמרים לי הכוחות פרשתי...
ג. אולי אם את לחוצה מעצם זה שזה אירוע שלך,תעשו משהו קטן, למשפחה המצומצמת
וד- נחמת רבים.... כל כך הרבה עבור את זה אז כנראה שזה אפשרי....
אה ולגבי הבגד- אני אישית לא קניתי בגד לבריתות (3 ב"ה)
אבל יודעת שיש כאלה שכן קונות...
קיצר לא נראה לי שבאמת עזרתי לך חחח
אבל אני בטוחה שתעברי את זה ויהיה בסדר!
בהצלחה יקרה!
יש לי בת אחת ועכשיו בן.. אז לומדת את זהלידהלידהלידהאחרונה הלוואי אצלנו!!!! מנסה לענות-אמהלהאני אשתמש בדוגמא שנתת ע"מ להסביר:
לדעתי אחרי כריך וחצי זה ממש מיותר ולא בריא עוד קערה פסטה- כי זה כמות גדולה של פחמימות ריקות.
אם היא עדיין רעבה אחרי 3 פרוסות, ממש כדאי לחתוך לה ירקות לסלט/ אצבעות ירקות ולתת לה, זה משביע מאד ומאד מאד נחוץ לפעילות מעיים תקינה וחינוך והרגל לתזונה נכונה. כדאי גם לשים לב שכל ארוחה תכלול פחמימה, חלבון וירקות. תוספת חלבון כמו חביתה, גם מאד מאד משביעה.
חשוב גם לשלב שומן בריא כגון אבוקדו/שמן זית וכד'.
אני עברתי ממש אבל כשהפסקתי להניק את הבכור בגיל 7 חודשים
אבל הכח שזה דרש ממני והתיסכול פשוט לא היו שווים את זה.
רוצה לשתף שאחרי לידה ראשונה הנקתי 15 חודשים.
אחרי לידה שניה, בגיל חודש וחצי נאלצתי להוסיף מטרנה עם דמעות בעיניים.
ובגיל חודשיים כבר טיפה לא היתה לי..
אבל נהייתי רגועה לדעת שהבייבי שלי ברוגע. כי האכלתי כל שעה וחצי במשך חצי שעה
ובשאר הזמן היה בכי...
המטרנה עזרה בהחלט.
חיבוק ונחת
בס''ד
גם כוח הרצון האינסופי שלך!
וגם המודעות והאומץ לבחור 'בחיים' ולשחרר בסופו של דבר.
את יקרה ונפלאה. באמת-באמת ❤
כלכך סבלתי מההנקה
והרגשתי כלכך רע ואז בפגישה הראשונה התייעצתי עם האחות מטיפת חלב
והיא אמרה לי שילד גודל עם חום ואהבה והכי הכי חשוב שתהיה אמא שמחה.
וברגע שהפסקתי להניק היה לי הרבה יותר קל.
בע"ה בלידה הבאה! את באמת אמא טובה אל תרגישי רע
חיבוק!
תודה על כל התגובות! אנסה לאמץ את הרעיונות שנכתבו.
ואמן יגמר השליש הראשון ואני ארגיש יותר טוב ואוכל להרים את עצמי...
ואם יש פתרון גם להרגשה המבאסת, לא רוצה שהוא ירגיש ח"ו את הבאסה... הבחילות והעייפות שגורמים לי פשוט לרפיון.
תודה על הבשורה הטובה כשאני בהריון אני חייבת לחם בערב ובבוקר.אחרת אני אקום מורעבת.לא הבנתי מה רע?
עדיף שתלכי לישון שבעה אחרי לחם מאשר רעבה.
לפעמים בחילות נוצרות מרעב.כשהבטן ריקה.כך זה אצלי בכל אופן.אני כל שעתיים אוכלת.
אז גיליתי שיש לי בעיה של קרישיות והרופא נתן לי קלקסן להזריק
אני מפחדת ברמות
טיפים שיכאב כמה שפחות?
עצות?
סתם להרגיע?
ועוד שאלה אתן מזריקות כל ההריון? למה?
תודה לעונות
באמת חשבנו היום מה אנשים במצבי היו עושים לפני 100 שנה
אנחנו ממש ברי מזל
אמהלה לכן הבאתי לך אמהלהמקווה שיעבור בלי כאבים מיותרים
עידודים ועיצות ימשיכו להתקבל בברכה, בכל זאת יש לי תקופה עכשיו להזריק....
אוף באלי לבכות...
) וכשהייתה לי זריקה כואבת, שמתי קרח לפני, והרגשתי שזה כמו משתק לי את המקום אז ממש כמעט לא הרגשתי, ממליצה לנסות. בהצלחה!אמר לי ללכת להמטולוג אבל גם אמר לי מה ההמטולוג יגיד לי אז לא יודעת אם ללכת, בנתיים יש לי תור
אני גם אתחיל מעכב בהריון בסיכון שהרופא אמר שגם ידריכו אותי בענין
אמרתי לבעלי שהוא יזריק כי אני לא מעיזה, ואני ממש לא פחדנית אבל זה הפחיד אותי ממש,
שכבתי כמו לאיודעת מה על המיטה ותפסתי לו את היד חזק וכל פעם שהוא רק תפס את הבטן התחלתי לצעוק, והצדיק הזה פשוט ישב לידי בערך חצי שעה ואמר שאני לא ילדה קטנה והוא לא מזריק בכוח רק כשאני אגיד שכן, פשוט בעל מלאך, ושעה אני אומרת לו שאני לא יגיד לו כן והוא לא מסכים לעשות לי בלי רשות.
בסוף אחר מלא זמן שכבתי עם שמיכה על הפנים ותפסתי לו חזק את היד ופתאום הוא הזריק ובכלל לא הרגשתי את המחט ורק שרף לי כמה דק אחרי אבל ממש נסבל ובכלל אין סימן, ניסינו חפש איפה הוא הכניס את המחט ואין סיכוי
תודה לך ה' שזה לא היה כואב וזה לא מפחיד
ותודה על הבעל המושלם ששלחת לי
ותודה על הקרישיות יתר
ותודה ענקית על ההריון!
ותודה שנולדתי בדור שיש פיתרונות לכלאה דברים
ותודה על הפורום הזה ועל הנשים המדהימות שפה!
גולדסטאר והאוקסיג'ן מחמיר לה אתזה.
גם אחרי שטיפה במכונה. אני חושבת שנשאר קצת חומר על הבד בכל זאת...
ואמא שלי גם גידלה ככה כמות מכובדת של ילדים בריאים ושמחים ב"ה
