פורום הריון ולידה (עמוד 198)

ממליצה לחפש מטפל/ת בגישה ההיקשרותית,

ועוד לפני כן

לנסות להתבונן מה מפעיל את הילד המקניט, מה חסר לו.

ואפילו שאלתי אותו. הוא אומר שאנחנו מפלים אותו לטובת האח האחר, אבל אני ממש לא רואה את זה

הגדול מקבל מאיתנו המון תשומת לב, יצאנו איתו לימים מיוחדים, אנחנו מחמיאים לו

והוא מצידו בוחר לראות מה חסר, מה הוא לא מקבל

הוא ממש "משנה" את כל המציאות כדי "להוכיח" לעצמו שהוא מופלה. ברמה שהוא יכול לומר שהקטן קיבל יותר חתיכות ממנו מהעוגה המיוחדת. מה שבפועל לא נכון, הם קיבלו אותה כמות

כן, לרמה כזו זה הגיע

לגבי האיזור- מעדיפים בזום

הגישה ההיקשרותית מאד מתאימה לילדים עם אופי מסוים, אבל ילדים שמחפשים את התלות וההתקרבנות כמו שאת מתארת, הרבה פעמים התנהלות בגישה הזאת רק מחזקת את ההתנהגות הבעייתית כי אם ההורה מחפש מה חסר להם כשהם מתנהגים ככה זה בדיוק נותן להם מענה למה שהם רוצים - תשומת לב על רקע ההתנהגות השלילית שהיא יותר קלה מאשר להתאמץ להתנהג טוב.

ראיתי ילדים שאחרי הדרכת הורים היקשרותית ממש היה צריך לתקן את הנזקים אצלם (ברור שיכול להיות שמדריכת ההורים הספציפית היא גרועה ולא מבינה כלום. לעניות דעתי זה משהו מהותי יותר בשיטה שאני רואה סביבי באופן כללי ולא מדריכה כזו או אחרת)

ממליצה לחפש דוקא מדריכה שלא הולכת לפי גישה ספציפית ויודעת להתאים את ההדרכה לנער על פי דרכו.

יש לי המלצה למדריכת הורים שאני לא יודעת באיזו גישה היא אבל היא ממש מצוינת, אז אם גם זה רלוונטי מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

וממש מחזקת אותך על החיפוש! יריבות בין אחים זה דבר קשה מאד שעלול להשאיר משקעים, וממש חשוב לטפל בה. כל הכבוד לכם

טיפול בגישה הזו עשה לנו נס עם ילד בדיוק כפי שהפותחת מתארת.

הגזמתי טיפה

לא נס

הרבה עבודה קשה (ועדיין)

אבל מהפך ענק.

ממה שאת כותבת אפשר להבין שילדים הם בור בלי תחתית.

אני לא מסכימה איתך

אני חושבת שילדים משפריצים החוצה התנהגות טובה כשטוב להם מבפנים, כשהם יכולים להשען עלינו ולשאוב בטחון מהקשר איתנו, ובעיני יצירת קשר כזה, עם תלות עמוקה וטובה, זה התפקיד שלנו כהורים.

ילדים לא אמורים להתאמץ להתנהג יפה כדי לזכות בתשומת לב מההורים שלהם.

לא יודעת ממה הבנת דבר כזה.

אמרתי שיש לאנשים שונים אופי שונה ונטיות שונות. אנשים עם אופי או נטיה תלותית או מתקרבנת בקלות יגיעו למקום הזה בקלות גם מסיטואציות מאד קטנות שזה דבר בלתי נמנע שיקרו. וכשיתנו להם אובר יחס סביב ההתנהגות הזו הם יפרשו אותה כאמירה שבאמת הם מסכנים/קורבנות/צריכים את התלות וזה יעודד את החזרה על ההתנהגות הזאת. דווקא גבולות והתמקדות בדברים אחרים שהם לא הדבר הנורא שהם חוו כשאח שלהם קיבל עוגה יותר גדולה עוזרים להם להגיע למקום טוב יותר.

נכון לפעמים אותם "סימפטומים" התנהגותיים באים ממקומות שונים וצריכים הכוונה וטיפול שונה. זה כבר ענין של ההורים להכיר את האופי של הילד ולחשוב מה מתאים לו, וגם לפעמים ניסוי וטעיה

אני מאמינה שילד מחפש קשר טוב עם ההורה ולא להרגיש קורבן.

והרעיון הוא ממש לא לתת אובר יחס סביב התנהגות שלילית, אלא להניח

להתנהגות ולהתמקד בילד. זה אפילו הפוך.

כרגע הוא "קורבני" וכל הזמן אני כבר צופה את הסצנה הבאה ואיך אני מחנכת אותו וגורמת לו להשתנות.

אז אני מפסיקה להתייחס לזה כהתקרבנות ומבינה שזה כי חסר לו באמת. לא חסרה לו עווד חתיכת עוגה אלא משהו מהותי (ביטחון בקשר/רוגע/אחר) ואני לא מנסה לסתום לו את הפה.

כמו ילד שקר לו, הוא מתלונן "קר לי", אני לא אשתיק אותו אלא אלביש לו סוודר. ואם אין לי סוודר - אני אתייחס למצוקה שלו ככל יכולתי ולא אתנכר אליו.

ואצל הרבה ילדים מה שאת מתארת זה בדיוק מה שיפתור את הבעיה.

יש ילדים, וזה ממש לא הרוב, שהתנהלות של לתת עוד קשר, עוד יחס, עוד זמן איכות יקרא אצלם לא נכון. ובמקום להפוך למקום הבטוח שנותן להם אנרגיות להתמודד בצורה בריאה עם העולם, הקשר עם ההורה יהפוך למחבוא שלהם בכל פעם שמשהו הכי קטן לא יסתדר והם יעצימו את החוויות הקשות כדי להרגיש שיש להם עוד ועוד מזה. זה קושי רגשי כלשהו, שאני לא יודעת לקרוא לו בשם אבל הם לא מצליחים בעצמם לווסת את הקשר עם ההורה בצורה נכונה (ברור שזה משהו שקורה בהובלת ההורה, אבל בכל זאת יש פה חלק שהוא גם הבנה רגשית של הילד, והיא חסרה אצל הילדים האלה) ובמובן מסוים הילדים הספציפיים האלה באמת עם *נטיה* לדרישה עצומה לתשומת לב הרבה יותר מהנורמה.

ולפעמים אגב זה קורה בדינמיקה ספציפית בין הילד למבוגר אחד מסוים, הרבה פעמים סביב רחמים או יחס מועדף שהיו למבוגר הזה כלפי אותו ילד בעקבות אירוע מסוים (לדוגמא - ילד שהיה חולה במחלה קשה ואחד ההורים/הסבים מאד מרחם עליו ומרפד אותו בעקבות זה, והוא באיזשהו מקום בתת מודע מפחד לאבד את היחס המועדף הזה ולכן מאד מתמסכן מול המבוגר הספציפי, וכל הזמן דואג להראות כמה הוא עצוב גם אם שניה לפני שהמבוגר הזה הגיע הכל היה מושלם, והרבה פעמים גם מזכיר בפירוש שעצוב לו בגלל המחלה וכו.) .

ברור שאני לא חושבת שצריך להתנכר אליהם, חס וחלילה. אבל כן צריך לדעת מתי להגיד לילד "אתה לא משחק על הקלף הזה יותר". מנסיון גם שלי וגם מסביבי אני רואה שמשהו בגבול הברור הזה של - אתה תקבל יחס כמה שתצטרך, ואני כאן בשבילך, אבל אין מקום ל"בכיינות" (סליחה על המילה, זה הכי קצר שמצאתי) - ממש עושה טוב לילד ולקשר ומשהו בו פשוט מתאפס לטובה. עדיין הוא יבוא להגיד שיש לו קושי, עדיין הוא ימצא במבוגר הזה מקום בטוח, אבל באיזשהו מקום הוא מבין שלהתמסכן לא יוביל אותו לשום מקום וזה נותן לו את האישור להתמודד במקום להתבכיין.

מקווה שהסברתי את עצמי.. ושוב ברור שמדובר לא ברוב המקרים, אבל משהו בתיאור של הפותחת מאד הזכיר לי דוקא את זה

זה לא כל כך משנה איך אתם רואים את זה

משנה איך הוא מרגיש

כלומר זה לא בית משפט ואחד מכם צודק והאחר טועה.

לפעמים זה המנגנון -

יש לו איזו רגישות סביב האח הזה, לרוב קשורה לקשר איתכם (למשל שאתם מפלים אותו לרעה סביב האח).

ואז בכל מיני סיטואציות הוא ינסה לאשר את העמדה הבסיסית שלו, שהוא מופלה לרעה.

לרוב הוא יצליח, כי אתם תתנגדו לו ("מה פתאום, אם כבר מישהו פה קיבל יותר זה אתה. תגיד תודה") וזה בעצם מבחינתו מ.ש.ל.

והתגובה שלכם יכולה להיות הגיים צ'יינג'ר בכך שתוכלו להפסיק להתנגד, ולקבל את התחושה המקופחת שלו. גם אם לא להסכים לה. זה כרוך בעבודה עצמית עם הרגשות שהוא מעורר בכם (כעס? אשמה?) אבל זה ממש שווה.

באופן בסיסי

ילדים משפריצים החוצה את מה שיש להם בפנים. אם הוא אגרסיבי, או ביקורתי, או פוגעני - כדאי להתבונן במה שהוא סופג מבחוץ

ולאפשר, אפילו להזמין, פורקן לרגשות הקשים,

ובעיקר לנקות את הקשר איתכם מהדברים האלה.

זו עבודה קשה אבל שווה ביותר.

ולכן זה יושב על משהו פנימי

תודה על העידוד

יותר קל להצטער על מה שקורה היום מאשר על בית המקדש.

בית המקדש זה לא משהו שאנחנו מכירים ויודעים למה להתגעגע ועל מה להצטער, לעומת הגלות הנוראה שאנחנו נמצאים בה שמרגישים אותה על בשרנו.

ובסוף, הגלות הזאת היא גם תוצאה שאין בית מקדש אז זה גם צער על בית המקדש...

הוא תוצאה מכך שאנחנו בגלות ואין בית המקדש.

השאלה אם מסתכלים על זה מצד הכאב הפרטי שלנו או מצד הכאב הכללי של כל עמ"י וגלות השכינה.

בעצם זה שאנחנו אפילו לא יודעים מה אנחנו מפסידים ולמה צריך להתגעגע זו הגלות הכי עמוקה... כמו שמישהי כתבה שיא הגלות היא ההסתגלות

אומנם עוד לא הגיע המשיח ועוד לא נבנה בית המקדש

ויש צרות ואבל

אבל אנחנו עמוק בתהליך הגאולה..... גלות? השם ישמור

לק"י

ואם כתבת בציניות, זה לא נעים.

זה אחד ההבדלים בין הגישה החרדית לגישה הדתית לאומית (לא זוכרת מה את, אם כתבת פה פעם).

עצם זה שאנחנו חיים בארץ ישראל, עם ממשלה משלנו, עם יכולת ללמוד תורה ולחיות כיהודים בגלוי זה חלק מתהליך הגאולה.

אני ממש לא מומחית לתחום, אבל בטוח יש שיעורים בנושא שאפשר למצוא.

כשרק היום מציינים 20 שנה לחורבן גוש קטיף ע"י ממשלה יהודית וימנית

ונחשפים לתמונות חטופים גוועים ברעב

קצת קשה לקרוא לזה גאולה 

לק"י

ולא מעריצה את ראשי הממשלה ושאר מנהיגיה.

אבל מקווה ומאמינה שאנחנו בדרך לגאולה השלמה. 

שמעתי מגילת איכה, ושמעתי שיעור על אגדות החורבן.

בתיאורים שם - הכל טוטאלי.

הרס מוחלט

הרג של מאות אלפי אנשים בימים בודדים

התעללות ושבי בעם שלם. גלות של עם מארצו. משפחות שנקרעות בהמוניהם.

ואין מושיע

ואין מי שמגן ומציל

המצב היום לא מושלם

אבל הוא לא כל כך טוטאלי

הוא לא חורבן מוחלט

לצד הטבח הנוראי בשמחת תורה שנה שעברה, והחטופים שעודם מתייסרים, ואומות העולם שמפנות אלינו עורף,

יש גם ניסים ממש, קריסת הציר השיעי, המכה הקשה שחיזבאללה חטף, היכולת של מדינת ישראל להגיע לאיראן. מערכות ההגנה שלנו, שבעיניי הן ממש מעין "כיפת שמיים" שה' נותן לנו.

צבא שעומד ומגן

עם שרובו ככולו יושב בביתו

בקיצור, יש הרבה רוע ורע בעולם

אבל יש לנו גם הרבה ניסים, וטוב ואור. והמון המון השגחה.

השאלה מה רוצים לראות

או משהו שם בין לבין.

מה זה משנה?

העובדות הן שבית מקדש לא בנוי,

השכינה מתפלשת בעפר, על אף קום המדינה ועל אף הצבא ועל אף שיבת יהודים לארצם.

נראה לי יותר חשוב להתעסק בתכלית,

במציאות בשטח

מאשר נתינת שם למציאות.

אני מבינה שיש אנשים שזה חשוב להם

אבל זה מרגיש לי מזה פסה. מזה שיח של פעולת בני עקיבא בשלהי אוגוסט...

התקדמנו משם.

אין חרדי, דתי לאומי.

יש עמ"י שמחכה למשיח ולגאולה.

(סתם הגבתי אלייך כי פחות או יותר מכאן התחיל הדיון, תרגישי בנח להתעלם 😅) 

כמעט 2000 שנה היינו מפוזרים בארבע כנפות העולם, מי בתימן, מי באירופה, מי במרוקו, באתיופיה.... הגויים עשו בנו מה שהם רוצים, כפשוטו, היינו רחוקים מעצמינו, בגלות, בנכר, פרעות, מלחמות, שואה, אף אחד לא עמד לעזור לנו.

כעת, המוני יהודים חזרו לארץ הקודש, את יודעת כמה סב סביך ייחל ודמיין את הרגע הזה שרגליו ידרכו באדמת הקודש ? מי בכלל דמיין שיהיה לנו פה כזה כח, צבא חזק, כבישים, ישיבות, בתי ספר, מפעלים, חקלאות, התפתחות מטורפת בקצב שלא נראה כמוהו.

למשל, ה7 באוקטובר, אם חלילה היה קורה כשהיינו בגלות, היו שובים את כולנו, טובחים בכולנו. אבל בזכות שיש לנו מדינה וצבא עצרנו את זה יחסית למה שזה היה יכול להיות - מהר.

אז נכון, אנחנו אוהבים לדמיין את הגאולה ניסית מעל הטבע, שהמנהיגים כולם יהיו יראי ה' ושפתאום ינחת עלינו בית מקדש מהשמים ופתאום כל היהודים יעלו ארצה, ופתאום כולם יחזרו בתשובה.... אבל הקב''ה הוא מנהל את הסיפור הזה קצת אחרת מאיך שלפעמים נח לדמיין, וגם לתנועה החילונית יש תפקיד בעולם לקדם אותנו לגאולה השלמה, גם שלא במודע. 

והוא באמת סיפר לי על פוגרום שהיה בפס במרוקו. שהיה כמו אצלינו, רק ששם גם לא היה מי שיציל....

 העתקתי קטע שמצאתי באתר של מכון מאיר שמסביר קצת:

חז"ל לימדו אותנו במסכת סנהדרין (צח א) שיש קץ מגולה" יש סימנים ברורים שהנה ה' מתפייס איתנו ושב אלינו ומשרה שכינתו עלינו. כך מלמד רבי אבא שם: "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו). וביאר שם רשי: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". עצם ההתפייסות של הארץ עם בניה" עם עַם ישראל.

לפני כמאה וחמישים שנה היתה פה שממה. יש תאורים של אנשים מהתקופה הזו שממחישים את זה.

אנחנו חיים במציאות של קיבוץ גלויות. יש לנו צבא שמגן עלינו( ה 7 /10 קרה המון בגלות, היו המון פרעות ולא היתה לנו שום יכולת להגן על עצמנו).

ב"ה רואים המון ניסים( כל מה שרה עם אירן מעל הטבע).

נכון , זה לא מושלם, יש חטופים, היה גרוש מגוש קטיף.  אבל כלל התהליך הוא ברור לכיוון של גאולה.

אם לומדים מעט היסטואיה מבינים שפשוט אין מה להשוןת למה שהיה לפני 100 שנה.

וגם מספיק לקרא בחז"ל את סימני התקופה של אתחלתא דגאולה כדי לראות איך הם קיימים אחד לאחד.

מניחה שהשואלת מהציבור החרדי, כי אלו תפיסות יסוד בציבור בדתי לאומי.

והפך להיות ממשי עם קום המדינה

מאז שהמדינה קמה היא מתפתחת בצורה בלתי רגילה בקצב מטורף למעלה מכל הגיון ואח ורע בהיסטוריה העולמית. ברור שהתנועה הכללית היא גאולית.

יש מדינה (מלכות). יש צבא. תקומת עם ישראל בארצו אחרי 2000 שנות גלות.

קיבוץ גלויות מכל קצוות העולם.

והכי חשוב- התנועה הכללית כולה הולכת במגמה של מוסיף והולך.

חוץ מזה, דבר ידוע הוא שיש סימנים לגאולה.

ונדמה לי שכל הסימנים בוהקים מרוב שהכל מתקיים פי כמה וכמה.

נכון. הדרך לא תמיד ישרה. ויש נסיגות כואבות עד זוב דם ובכי וצער. אבל אין מה לומר.

תראי איך הארץ התפתחה ב20 השנים האלו של אחרי הגירוש.

נכון יש חטופים סובלים ונאנקים וזה כלשעצמו הזייה כשיש לנו ככ הרבה כח ועוצמה.

אבל איזה מהפך רוחני העם הזה עובר בשנתיים האחרונות?

התקדמות מטורפת למקדש מאז ה7/10. את מרגישה את זה?

נבואות הנחמה הלא הן נבואות גאולה מתגשמות לנגד עיננו.

נכון. הגאולה השלמה עוד לא הגיעה. מחכים למשיח. מחכים לתחיית המתים. כנראה יש לנו עוד מה לתקן פה... אבל המהלך הכללי? חד משמעית יצאנו מהגלות. התחלנו גאולה. עכשיו נשאר להוציא את התפיסות הגלותיות שדבקו בנו, ולזכות לגאולה השלמה בקרוב ממש

@לא מעניין להגיד אחרי כל ההישגים המטורפים שמדינת ישראל הגיעה אליהם בפחות מ80 שנים שאנחנו עוד לא בגאולה, זה כפיות טובה כלפי שמיא. זה להגיד לרבש"ע- או שתביא מושלם או שלא תודה. אנחנו לא רוצים כביכול גאולה שצריך להתאמץ ולתקן בה. אנחנו רוצים שתביא אותנו רק לתהליך גמור ואידאלי. אה, וזה שאנחנו כאן במדינה שהתקבצנו אליה מ102 מדינות אחרי 2000 שנות גלות זה לא באמת קשור אליך רבש"ע, זה במקרה (ח"ו!) פעם גרנו בהונגריה ובמרוקו ובדור שלנו במקרה יצא שכמעט רןב יהודי העולם גרים בישראל.

זכינו בדור שלנו למה שלא זכו אליו דורות רבים מאוד! אוי לנו אם נכפור בטובה הגדולה הזאת ונעצום עייננו מלראות את יד ה' שמובילה אותנו לעת הזאת. 

אנחנו אצל ההורים עכשיו, אתמול בלילה אבא שלי התעצבן על אחי הקטן שרק חיפש היתרים איך לשמוע מוזיקה ווקאלית, לעשות קומזיץ עם שירים על החורבן, להעלות שידור חי מהכותל, רק לא לשבת קצת באבלות בלי בידור כל שהוא. ועל זה שכולנו היינו בפלאפונים מסיחים את דעתנו מהאבלות...

אז הפטרתי: "אם ה' לא אוהב את הצורה שאנחנו "חוגגים" את החג הזה, שיבטל את החג..." הרגשתי שזה כל כך רחוק ואנחנו כל כך מנותקים מהתקופה ההיא, שזה כבר מרחק שאי אפשר לגשר עליו ומה רוצים מאיתנו.

היום אני מצליחה להתחבר קצת יותר, אבל האמירה היא אמירה אמיתית...

(הבהרה למי שלא מכירה את הסיפור, האמירה שלי הגיעה מתוך סיפור על ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שתשעה באב אחד ילדים בבית הכנסת שלו השתובבו והמציאו משחק שהם עומדים על הגג וכשרואים מישהו מתקרב לפתח בית הכנסת, זורקים חבל למטה ומעלים באוויר את הקורבן התורן. כך הם השתובבו להנאתם, עד שבטעות הם העלו בחבל את רב העיר בעצמו - ר' לוי יצחק, וכשהם שמו לב באמצע שהעלו אותו באוויר, הם נבהלו נורא ושחררו את החבל. ר' לוי יצחק כדרכו לא כעס, רק הרים את ידיו לשמים וקרא: רבונו של עולם, ילדיך לא יודעים כיצד לחגוג את החג הזה כראוי. אם אינך מרוצה מהצורה שבה הם חוגגים, קח מהם את החג הזה!)

את זה בפועל , ברור שזה הרבה יותר מפחיד מגוש קטיף. תחשבי , את יושבת בחום הזה תקופה בלי מים , בלי אוכל , עם ילדים קטנים. ואז פורצים בבלים או רומאים , שורפים הכל , הורגים את כולם , בערך כמו ב7 אוקטובר , שורפים בית המקדש , את מי ששרד מוכרים חשבי. וזה לא כמו בספר של אורנה בורדמן . בינתיים פוגרומים במקומות אחרים . וגם אם את שורדת ולא בשבי את יודעת שאין לך בית , אין זכויות, את עכשיו סוג ג' וכל זה יימשך אלפיים שנה , כך שלא את ולא נינים ולא נינים של נינים לא יראו אפילו תחילתה של גאולה...

ואחרי גירוש כולם בחיים בסה"כ , כמובן שזה נורא אבל אפילו לא בכיוון...

לגבי סיפור בברדיצ'ב , ילדים נורמליים לא מתנהגים ככה, כך שאת יכולה לדמיין מה היה מצב בקהילה באמת...( אם זה המשל , כנראה שבפועל התנהגו יותר גרוע )אגב, זה מסביר את הקצב החילון מהיר והליכה המונית למפלגה קומוניסטית , שם אנשים כאלו יכלו לעשות מה שבא להם. שזו גם תוצאה של גלות בלתי נגמרת , ברמה שיהודים כבר איבדו תקווה שהיא תסתיים מתישהו. והחליטו לוותר . 

בתוכנו ואנחנו לא מצליחים להרגיש את האהבה שלו.

הכאבים שלנו זה הכאב שלו, כי הוא אבא שלנו וכואב לו מאוד שכואב לנו.

אני מצליחה להתחבר על ידי זה שאני חושבת על הכאב של האמהות לחטופים, אמהות לחיילים שחזרו כבר לא אותם בני אדם , לאמהות לבנים ובנות שסטו מהדרך, שנמצאים בתחתית.

אני חושבת על כאב של אמא שלי אם הייתה יודעת קצת מהצרות שעברתי בחיים שתמיד השתדלתי להסתיר כדי לא לצער אותה.

ה' יודע את כל הצרות שלנו וכואב אותו אפילו יותר מאיתנו ומהאמהות.

כואב לי בעיקר שאנחנו לא מרגישים את האהבה דלו ומייואשים מעצמנו

החורבן שהיה

לא רואה בזה עניין

אם כן זה בעצם רק כי הז לוקח אותי לשאול

להבין איך לקרוא את כל ההיסטוריה לשנו מאז ועד היום

ץהבין כמה המציאות לא שלמה וכמה נכון לרגע לנגוח בחזרון ההז

כדי תהזכר

למה כן אנחנו פה

ואיך אפשר להתקרב לתיקון שלם יותר

היה קיים. לנסות להרגיש מה אנחנו מפסידים ולמה אנחנו צריכים להתגעגע...

לק"י

מעולם לא חווינו עולם עם בית מקדש בנוי. לעומת דברים שחווינו בחיים, והם כואבים לנו יותר.

גם אני ככה. לא באמת מרגישה צער על חורבן בית המקדש.

של הרב חגי לונדין, שמדבר על החיבור שלנו לכאב של החורבן.

ממה שאני הבנתי, הכאב הוא על הריחוק מהקב''ה. ולזה דווקא ממש קל לי להתחבר.

הכאב על המקום בנפש שלי שיותר מדי חושב על עצמי ולא על הכלל. על חוסר אמונה שגורמת לי לחשוב שיש רוע בעולם.

בעצם בית המקדש היה מקום שבו השכינה היתה גלויה לעין. יכולנו לבוא ולהיפגש עם הקב''ה ישירות. לשמוע נבואות שאמורות מה נכון ומה הקב''ה רוצה מאיתנו.

והיום, אין לנו את המפגש הזה. היום אנחנו בריחוק והסתר פנים, בבלבול גדול, ועמוק בתוך עבודות זרות למיניהן (שמתלבשות בצורות אחרות, אבל אנחנו פוסחים על שני הסעיפים ומחשיבחם הרבה דברים יותר מאשר את מה שהקב''ה רוצה מאיתנו).

אז זה כאב שכן יכול לשרוף ממש. ואליו אפשר להתחבר (וגם לנסות לתקן- כי תשעה באב הוא לא רק אבל, אלא גם תכנית ציבור שנועדה לעורר לתשובה).

וכמו שאמרו יפה כאן בשרשור- מתוך הריחוק הזה גם נוצרים כל הכאבים והצרות הפרטיות והכלליות. ולכן כל כאב על דבר הוא, בעומק, בעצם כאב על החורבן.

(אבל זה לא בדיוק מה שהוא אומר. יש פה גם קצת תוספות שלי. מי שרוצה לשמוע אותו בלבד, שתחפש בספוטיפיי יום עיון לתשעה באב של מדרשת נשמת).

בגדול מאז החורבן העולם חשוך מאוד מאוד

פשוט נולדנו למציאות כזאת אז זה מה שאנחנו מכירים...

וזה הגיוני שנרגיש צער וכאב לסיפור שיותר קרוב אלינו בשנים מאשר רחוק.

אבל האמת היא שהכאב של חורבן הבית נמצא בכל אחד ואחד, רק צריך לגלות אותו, כמו הרבה דברים בעבודת ה'....

וגם אם לא זכינו להרגיש, העיקר הכוונה והרצון להיות חלק.

אני כרגע שברתי את הצום על קפה, ואם תמיד אני אוהבת לאכול עוגיה טעימה ליד, אכלתי משהו פשוט יותר.

אין רשימה מה מותר ומה אסור, פשוט לא להתענג ולהתפנק.... לאכול בשביל לשבוע/בשביל שיהיה חלב לתינוק/בשביל לשמור על העובר...

בעיני זה כן נחשב אוכל מפנק יותר

היתי אוכלת סנדביץ ובצהרים משהו מבושל פשוט..ובלי בין לבין

כאילו באמת מה שנותן לגוף כח בעיקר לשתות

ואוכל פשוט 

לבעלי כן אשמור לצאת הצום.

ושאריות משבת לצהריים. אם אין לך הייתי מכינה אוכל פשוט יותר

ובהחלט מסבירה שאין היום ממתקים ומעדנים, גם לא איגלו, כי אנחנו מתאבלים על החורבן ושעדיין לא זכינו שיבנה ביהמ"ק בימינו.

את הפינוקים אני משאירה למוצאי הצום לצמים...

ואבטיח וארטיק.

בסוף זה או זה או סרט כל היום או עצבים.

נגיד הארטיק בלי זה הם אכלו לי את הראש ולא הסכימו לצאת לפארק.

אמרתי להם בואו נלך לקנות ארטיק, רצו החוצה.

זה לא ששיווקתי להם את בתור כיף.

כלומר לא רואה עניין שיסבלו, אם הם סובלים אני סובלת שבעתיים.

וזה לא שעכשיו יש לי מלא סבלנות אליהם, אם לא הייתי עושה להם הפוגות עם משהו טעים, אז בכלל..

ארוחת צהריים אכלו פה פסטה עם קטשופ ושניצל תירס.

ארוחת ערב טוסטים, ולצמים יש דג אורז וסלט (הכל משבת כולל הסלט 🫢)

קל להכין, לא משהו מטורף..

כמובן אם אתם אוכלים את זה רר בימי הולדת הייתי מוותרת אבל אם זה רגיל בשבילכם נשמע לי אוכל מתאים

אכלתי רגיל.

קפה בוודאי שכן. זה רגיל. זה לא משהו מיוחד.

גם אוכל מבושל רגיל. כל מה שאתם אוכלים ביומיום

לא חושבת שתקבלי פירוט הלכתי לגבי מאכלים מסוימים.. אבל אם זה משהו שנניח אוכלים אצלכם פעם בשבוע-+ זה נראה לי רגיל לגמרי

אם זה משהו שאוכלים אצלכם פעם בשנה הייתי נמנעת..

מי שלא צמה צריכה להבדיל

לי הרב אמר להבדיל ע קפה עם חלב, ככה שזה בטח בסדר (אמר שלעשות כך רק אם אני רגילה בשתיית קפה כזה)

ולגבי מה אוכלים- לא פינוקים. אבל אחרי שאוכלים אין ענין למעט באכילה (לאכול רק את הביסים שחייבים..) 

זה לא יום כיפור שיש ענין בצום חלקי (כבר קרה שצמתי שיעורים בהגבלת השיעורים)

לא נשאר לי משבת אוכל פרווה אז כן הכנתי לי אבל באמת דברים פשוטים, כן אכלתי טונה כי אני צריכה חלבון

ולילדים- אמרתי מלכתחילה שלא אוכלים ממתקים אבל תכלס הם עשו רעש

ובעלי ממש לא צם טוב וקשה לו אז העדפתי שיאכלו עוגיה וזה יביא לו צום טוב יותר

הם בסך הכל קטנים מאד ולא ממש מבינים

וגם למשל אצל האשכנזים הפסיקות שונות.

לי למשל הרב אמר להבדיל על מיץ ענבים ולתת לילד בן 9 לשתות.

לאחותי נאמר לשבור על מיץ תפוזים טבעי

ולשכנה על קפה....

כך שגם כאן כדאי לשאול כל אחת לפי הפסיקה שלה

גיסתי עשתה הבדלה כי לא הרגישה טוב

וחמי אמר לה לעשות כרגיל על מיץ ענבים

מבחינת מטבח - יש מקרר מן הסתם? תנור (שאתם סומכים על הכשרות)? כיריים?

יש סופר באזור?

תחשבי מה אתם אוכלים ביום יום ותנסי לבנות תפריט מחושב לפי זה. ובמקרה הצורך אל תשכחו כמובן לקחת סיר ומחבת 

אם יש בצימר מטבחון - אז אפשר לבשל שם בקטנה. הייתי מסתפקת באטריות/פתיתים, אולי תפו"א וחביתות (אבל ביצים כדאי לקנות בקרבת הצימר, שלא יתקלקלו ויישברו).

אפשר גם ללכת לאכול בפיצרייה/מסעדה פעם או פעמיים.

בשרי קפוא מוכן מהבית בציידנית טובה. לקחתי מטבח בסיסי, סיר אחד, מחבת. אז אפשר להכין קוסקוס, פתיתים, חביתות. קנינו ירקות, ביצים ושמן בסופר במקום. כאמור בשרי הבאתי מוכן כי לא היה לי כח אבל אפשר לעשות על האש. עשינו ארוחה חמה בערבים. בוקר צהריים סתם סנדוויצ'ים, ירקות, קופסת טונה.

היה לנו שם מקרר קטן וכירה חשמלית לא יותר מדי. אבל זרמנו. 

אני אוהבת שמכינים לי אוכל

או מסעדה או להזמין אוכל

אבל פעם לקחנו כירה סיר וטוסטר

טוסטר אפשר לטוסטים וגם לחמם בו נגיד שניצל סויה סגנון כזה

זה נגיד לקנות פיתות או לחמניות

לבוקר- גבינות וירקות או קורנפלקס

לצהרים- נקניקיה או אפילו טבעול בלחמניה 5ו פיתה

בערב אפשר תפו''א וביצים קושת וסלט

אולי פלאפל מוכן

דברים פשוטים בלי הרבה הכנה

תבררי.

בעייתי לפחות בפסיקה שלנו. יכול להיות שיש דעות שונות.

מפרטת מה אנחנו לוקחים בד"כ:

 כירת גז/חשמלית, מחבת בשרית, חלבית, סכין פרווה, חלבי, בשרי, מלקחיים בשרי, מרית חלבי.

הבאנו שימורים זיתים, טונה, תירס, פטריות, רוטב פיצה, ביצים, גבינות שונות, מעדנים, חלב, קורנפלקס, קפה, סוכר

בערב עשינו חזה עוף שהבאתי מהבית במחבת+צ'יפס+סלט בלחמניה, לא מבינה בצמחוני אבל תשני כפי שמתאים לכם.

בבוקר טוסטים/חביתות בפיתה, ירקות וכד'

חד פעמי מומלץ: צלחות ראשונה, מרק עיקרית, כף, מזלג, כפית, כוס שתיה קרה וחמה, מפות ניילון, טשיו מגבונים, שקיות זבל. תבניות ח"פ קטנות, אפשר סיר ח"פ

אני מביאה בדרך כלל כמה כלים , ולפעמים גם בשר בצידנית( אם אני חושבת שאין באזור סופר עם כשרות שאנחנו אוכלים). חוץ מזה, אין טעם לסחוב, זה לא חול. מגיעים לצימר וקופצים לסופר מביאים הכל.

באופן כללי רוצים להרגיש נופש וםחות לעבד קשה.

אז לבוקר :מפנקים בדגני בוקר שווים שלא קונים בדרך כלל. ואפשר גם דברים נוספים כמו ירקות, חביתה וכו...

מכינים לחמניות לצהרים כי אנחנו אוהבים לטייל ולא לשבת בצימר.

ובערב על האש או שקונים פיצה. 

וכשאני מגיע לצימר פחות מתחשק לי לערוך מסע קניות.

כיף לי שהכל מסודר ומוכן מראש. בשבילי זה פחות עבודהשיתפתי מה אני עושה באופן אישי,

ברור שזה לא מתאים לכל משפחה

כל אחד וסדרי העדיפויות שלו.....

העיקר שיהיה בכיף ובשמחה

לק"י

לא יודעת אם יועיל, אבל אולי.

וצירי לחץ- בדיוק בארץ אהבתי העלתה איזה הודעה שהיא כתבה בה על נשימות. לא יודעת אם מתאים גם לצירי לחץ.

חפשי אצלה בכרטיס האישי.

כדור פזיו עוזר לי מאוד בשלב הזה

ותרגילים לביסוס העובר כריעה עמידה על 6 בהשענות על הספה/כדור

סיבובי אגן וכו

לצערי...

אבל תודה!

לזכר אליקים ליבמן

אז אולי דרך המשפחה שלו...

לק"י

לא יודעת באיזה מתכונת.

זה נקרא "אל יקים בתים"

את יודעת פחות או יותר דברים שאת יכולה לאכול?

בעיקרון את מחלקת את הצלחת ל3 מרכיבים בארוחה: שליש פחמימה(בערך 3-5 כפות) שליש חלבון וירקות השאר.

דוגמאות:

פחמימה: כמה כפות קינואה/כוסמת/ פסטה קמח מלא(האמת שזה טעים)/אורז/ לחם מלא. בעיקרון לפי המדידות סוכר את רואה איזה פחמימות עוברות לך טוב ואיזה פחות...

(שימי לב שחלק מהירקות גם יש בהם הרבה פחמימה אז הם נחשבים פחמימה)

חלבון: ביצים/ דג/טונה/עוף/ בשר

וירקות- מבושלים /לא מבושלים

אומרים שאם מרגישים רעבים כנראה החלבון לא היה מספיק.

ובארוחות ביניים את יכולה פירות וסוגי אגוזים.

לגבי רעיונות למתוק- אני אגיד לך מה אני הייתי אוכלת:

* יוגורט רגיל (שמכיל מעט סוכר.. נגיד עד כפית וחצי) + חמאת בוטנים+ קוביית שוקולד 85 אחוז+ פירות יער קפואים/ רבע בננה חתוכה . בקיץ זה היה לי ממש מרענן

* שייק מיוגורט עיזים+ פירות יער(יוצא חמוץ אבל מרענן)

אם את גרה במרכז יש גם מקום שמכינים דברים שמתאימים לסוכרת בשם ספירוגר. הם יקרים אבל אני קניתי כמה דברים ושמעתי בהקפאה והוצאתי מידי פעם (כדורי שוקולד ובראוניז)

בהצלחה!!

תודה על כל הפירוט, עזרת לי עם התפריט!

♥️

לק"י

והייתי כבר אחרי התל"מ. אין בעיה ללדת, אבל לא להגיע ללידה חלשה/ מיובשת.

וגם נדמה לי שזה מה שראיתי לגבי תשעה באב באתר של מכון פועה, בשו"תים.

מקלחת לאישה עם צירים בשעה באב - מכון פועה

כתוב בפנים גם לגבי צירים ושבירת הצום.

לק"י

אבל זה היה בכיפור, שאין מעקב הריון עודף או בדיקות לא דחופות. וגם הגעתי לשם בבוקר. ייתכן שבמוצאי הצום עמוס.

לא יודעת איך זה הולך בתשעה באב.

לכן בעצם שואלת

מושם מה אני מרגישה ממש סבבה

אפילו יותר ממה שחשבתי

אני נחה בלבד.. אבל מרגישה בסדר

לי אין בעיה למשוך

וגם אם את בסדר במנוחה, לידה זה לא בדיוק מנוחה...

אני כל התשיעי הייתי עם כאבי מחזור וצירונים

רק כשהגוף מוכן אז תתפתח לידה

בסוף שברתי את הצום אחהצ כי כבר היה כואב למשך זמן ממושך וכמו שכתבו כאן גם אם סבבה ללדת לא סבבה להגיע חלשים ומיובשים ...

אבל היה בהחלט מבאס להצליח לצום את הרוב ולהרגיש יחסית טוב ואז לשבור 😅

בפרשת דברים, אותה נקרא השבת, משה רבינו מדבר עם עמ"י לקראת הכניסה לארץ, ומספר להם על חטא המרגלים, בו חטאו אבותיהם.

בגמרא (סנהדרין ק"ד, ע"ב) מספרים לנו שהלילה בו עמ"י בכו על כך שאינם רוצים את הארץ היה ליל תשעה באב, ועל כך הוא נקבע כ'בכיה לדורות' -

"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא', אמר רבה א"ר יוחנן: אותו (היום) ליל ט' באב היה, אמר להן הקב"ה לישראל - אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות" (סנהדרין ק"ד, ע"ב)

בפרשה שלנו, כאשר משה מספר על החטא, הוא מתאר מה עם ישראל אמרו אחד לשני בזמן הבכי הזה: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְ-הוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א', כ"ז).

השפת אמת על הפרשה (תרנ"ג) מרחיב על הפסוק ומלמד אותנו על פיו מה יהיה 'המפתח של הגאולה'.

השפת אמת מזכיר את המדרש בבמדבר רבה (ט"ז, כ'), שמתאר איך הבכי של עמ"י הפך את יחסו של הקב"ה עליהם.

מתוך כך שהם חשבו שהקב"ה שונא אותם, באמת התהפך היחס שלו כלפיהם לשנאה (בחיצוניות כמובן, כי בפנימיות הקב"ה תמיד אוהב את עמ"י) -

"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם' זה שאמר הכתוב (ירמיה יב, ח): 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'. אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואין".

והשפת אמת מלמד אותנו איך דווקא מפה אפשר ללמוד על המפתח לגאולה.

כשהקב"ה רצה להכניס את עם ישראל לארץ, הוא רצה בטובתם של עם ישראל.

להם זה היה נראה שהוא שונא אותם. זה היה נשמע מפחיד מידי, והם חששו שזה יהיה לרעתם. אבל באמת זה היה ההיפך הגמור.

גם אנחנו סובלים לפעמים ייסורים שעשויים להרגיש שהם ניתנים לנו מתוך 'שנאת ה' אותנו'. אבל מצד האמת, הקב"ה אוהב אותנו תמיד, וגם כשהוא מביא עלינו ייסורים, זה רק מתוך אהבתו אותנו.

גם ייסורי הגלות, גם הקשיים שלנו כעם שאנחנו חווים סביב המלחמה, וגם הקשיים הפרטיים שכל אחד חווה בחייו שלו, הם מתוך אהבת ה' אותנו. הקב"ה רוצה להוביל אותנו דרך תהליך של תיקון, שיאפשר לנו להגיע לגאולה השלמה. והדרך הזו עוברת דרך כאבים וקשיים גדולים, אבל הכל מתוך אהבתו אותנו.

וההבנה הזו, על פי דבריו של השפת אמת, היא המפתח לגאולה.

אם על ידי הבכי המיותר והלא נצרך של עמ"י, הקב"ה הפך את פניו כלפיהם ל'שנאה', וזה גרם לחורבן של בתי המקדש. ההיפוך הזה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, ומידה טובה מרובה על מידת פורענות.

ולכן אם עמ"י יקבלו את ייסורי הגלות באהבה, זה יביא להיפוך יסורי הדין והמשפט שבאים עלינו, כך שיהפכו ליסורי אהבה, ומתוך כך גם יובילו לגאולה.

וכך כותב השפת אמת:

"בפסוק 'ותאמרו בשנאת ה'...', על זה דרשו חז"ל - 'נתנה עלי בקולה כו''. וזה גרם כל החורבן. מכל שכן שיש לנו ללמוד שמדה טובה המרובה כשבנ"י מקבלין יסורי הגלות באהבה, ומאמינים כי הוא חסד הש"י. כמו שנאמר 'אשר יאהב ה' - יוכיח'.

לכן בנ"י המה מדוכאים בעולם. יוכל להיות זאת מפתח של הגאולה. כמו שהיה חטא זה התחלת הגלות, שבאמת השי"ת אהב את דור המדבר, ומכל מקום על ידי זה החטא שהיו אומרים 'בשנאת…' נהפך ונאמר 'על כן שנאתיה'. מכל שכן בתוכחות על עון. הגם שהיו יסורי משפט ודין. יכולין בנ"י להפוך ליסורים של אהבה על ידי קבלת התוכחות באהבה כנ"ל:"

שאיזה כיף שכולם נמצאים ביחד, וככה יש הזדמנות לעשות תורנות בערבים - בכל פעם זוג אחד יוצא לסיבוב זוגי, והשאר שומרים על הילדים שלו... ואז תוכלו לצאת גם אתם ל"סיבוב הזוגי" בזמן של הטבילה...

(כמובן, אם יש זוג בלי ילדים והנושא רגיש, או שיש כאלה לא נשואים ובגיל של נישואים, אז זה לא תירוץ טוב...)

(שאת תמציאי שצריך אותו, או איזה תרופה לאחד הילדים ש"נגמרה" לכם במקרה..)

תירוץ שמתאים במידה שהנופש הוא במרחק סביר מעיּר גדולה שוש ב"ה סופר פארם או סופר שפתוח בערב..

ואז אם שואלים למה התעכבת אפשר להמציא סיפור כלשהו..

שהלכת לסופרפארם בלי לבדוק מתי הם סוגרים!!

השתמשתי בתירוץ הזה ויצא שהתעכבתי מאוד וכשחזרתי שאלו אותי כמה זמן ואיפה היית

רק שהמקומי היה העיר של בעלי הם יודעים יותר טוב ממני מה ואיפה כל מקום

פאדיחות של החיים.. כשחזרתי עשיתי כאילו אני מדברת בטלפון ואמרתי שהתעכבתי בגלל שיחה חשובה... אבל בואו... איזו שיחה חשובה ואיזה בטיח ב23:00 בלילה..

רעיונות מעולים.

שיהיה צום מועיל שיביא לבשורות טובות בעז"ה!

מישהי?😏

חח לא עוזרת לך עם תשובות

אבל לפחות מקםיצה

הרוונה לא צריך לחכות לאיזה מיעוט 3יצוני או חלילה מעבר לזה

אבל אם את רואה שהצום משפיע על החלב ומתחיל להתמעט- אז תשברי

הז הנחיה די רווחת

לפעמים אגב הז משפיע רק ביום אשחרי ולא בצום.עצמו

וגם לא מחייב שישפיע..צמתי המון פעמים בהנקה מלאה והיה בסדר

אז פשוט תהי קשובה לעצמך

ותניקי..

ונכון לא רוצים ישתמעט אבל יש בזה דרגות.. הז לא שמקצת.התמעטות הולכת בהנקה והתינוק רעב

אחרת באופן גורף כל המניקות היו פטורות אוטומט

על כל אחת זה משפיע אחרת

ובכללי הנחיה כאזת היא קריאה לקשב לגוף ולכוחות שלנו..

פשוט כשאני צריכה להחליט לעצמי את התשובה זה מסבך..

אז זה לא שהתינוק יהיה רעב מיד

זה אומר שיאכל יותר צפוף

ואם תחזרי לאכול ולשתות בגלל זה,  די מהר יחלוף ויחזור הכמות

צמתי הרבה פעמים בהנקה מלאה

הקושי היה בעיקר יום למחרת שאז הגוף באמת לא מייצר את הכמות הרגילה לפעמים

פשוט רק הנקתי כל היום ושתיתי ואכלתי מלא (השתיה הכי משמעותית) 

סביר להניח שלא יחסר לך היום.

אז תהיי קשובה לגביך אם את מרגישה חולשה גדולה מהרגיל

אני מרגישה בסדר כרגע

החשש שלי הוא שתמיד קשה לי עם החלב תמיד היא על הגבול כזה

אז אני חוששת שאני אכנס לאיזה לופ של מיעוט ולא אצליח לצאת ממנו

אם מלכתחילה יש בעיה עם הכמות של החלב זה שונה.

נשים שיש להן היסטוריה של מיעוט חלב זה שונה

ראיתי נתייחסות לזה 

שאם אפתח עכשיו את הצום זה ישפיע על החלב??

או שאם צמתי עד עכשיו אז כבר אין מה…

אם את פותחת

תאכלי ענבים זה ממש עוזר לחלב

אבטיח ומלון

מקווה שזה יעזור בע"ה 

אני עכשיו שברתי...

רק כשהרגשתי שהאמת יש השפעה על החלב

יש מצב שהייתי מחכה קצת. אם זה לא דבר שגורם לך לחולשה קיצונית, שאז לא כדאי להגיע לזה.

אבל באמת ההנחיה שקבלתי היתה להקשיב למה שמרגישה ואם ארגיש חולשה או משהו כזה אז לשבור

ולכן במקומך הי.י מתחילה ..אבל בקשב..לא למשוך מעבר לכוחות

אני משתגלת נגיד ללכת לנוח

טם המנוחה לא עוזרת ואני חלשה אז שוברת

אז בינתיים רק שתיתי לשיעורין

(וגם לתינוק בוקעות שיניים והוא יונק בלי הפסקה)

לרוב בתשעה באב שותים כרגיל 

לא שמעתי על אף פסיקה כזאת

זה רק ביום כיפור

דעה פחות רווחת

אבל קיימת

פשוט יצא לי הרבה ללמוד הלכות ולמשוע ולא משעתי

בסדר גמור באמת כל אחת ןמה שפוסקים לה

(ספרדי אם זה משנה)

שאם לא צם מחשש שזה יביא לחולי, עדיף בשיעורים

את מרגישה שזה עוזר לך?

מרגישה הרבה יותר טוב

ומשתדלת לשתות מידי פעם גם אם לא צמאה

אבל כנראה זה מתאים לי כי אני צמה בקלות בדרך כלל

ללמוד משהו חדש, לעשות איזושהי הכנה ללידה, להכנס לאוירה... מאוד משמעותי בעיניי.

לא מכירה את הקורס שלה

אבל זה היה ממוקד לצרכים שלי (לא לידה רגילה).

לא יודעת מה המחיר של הקורס, אבל לי נשמע שעדיף אם כבר פגישה אישית שתתאים בדיוק למה שאת זקוקה לו.

והיה לי מעולה.

אבל לא רק..

הייתי אומרת זה טוב להכנה נפשית ללידה וגם נותן כלים ללידה כמו נשימות, הרפיות, קובץ שאת מקבלת עם מדריך לעיסוי

אם זה משהו שמלווה אותך תקופה ואת מרגישה שהוא משמעותי אפשר להחליף שם.

אם זה לא המצב אז פשוט להתמקד בילד, הוא חמוד ומקסים והשם שלו הוא דבר משני

כשהחלטנו על שם שזה ממש היה כמו רגע של נבואה. לא העליתי בדעתי שלילד שלי יקראו בשם הזה ובחודש כזה אחרי הלידה לא ממש שמחתי שקראנו ככה, הרגיש לי בחירה של רגע. אבל בדיעבד אני שמחה אלף פעמים שזה השם שבחרנו. מיום ליום מתאהבת יותר בשם ובשייכות לילד ומרגישה ממש שכאילו ניתנה לנו נבואה למרות שלא היה לנו ברור מאליו לקרוא בשם הזה.

בקיצור, מציעה שתקחי קצת את הזמן לעבד ולהתרגל, ומהניסיון הקטן שלי ובהסתמך על שרשור שהיה פה בעניין שמות - זה מאוד נפוץ ובסוף מסתדר❤️

ומבחינתי הז עסק שלו..שרק עובר דרכנו

אם לשם הוא כיוון אני היתי רגועה

זה השם שלו

והאמת שגם אם לא תאהבי במאה אחוז

הז פחות משנה בעיני

הז השם שלו והסיפור שלו והחיים שלו

כיום כשאני מסתכלת על כל אחד מהילדים, אני לא מבינה איך חשבתי לקרוא להם אחרת

כל אחד כ"כ מתאים לשם שלו

נראה איך ימשיך,

תודה על העידוד לשאול אם ימשיך

לק"י

את מצליחה להבין ממה נובע הכאב?

אם זה מהקיבה/ מעיים או משהו אחר?

אבל עכשיו הפסיק כבר שעה...

אמשיך לנוח ונקווה שלא יחזור...

אני גם בתחילת תשיעי שנה שעברה לא צמתי. ככה כנראה שזו הנחייה רווחת. ובאמת מרגיש מוזר לאכול כשכולם צמים.

אם זאת הייתה שנה רגילה הייתי לפחות מתחילה, אולי שוברת רק בבוקר או משהו כזה, אבל בגלל שהייתי צריכה לעשות הבדלה אפילו לא התחלתי לצום..

לק"י

את הקטן ילדתי ביום כיפור.

צמתי עד שהתחילו צירים, התחלתי עם שתיה לשיעורים ועברתי לשתות כרגיל.

אפשר לשמוע שיעורים או לקרוא על תשעה באב כדי להתחבר.

תאכלי אוכל פשוט, פרוסה עם ממרח...

וגם יש כ''כ הרבה שידורים ברשת שמחברים לצער של היום שזה יכול לעזור לך להתחבר 

פעם ראשונה שקבלתי היתר ככה, ממש הופתעתי (מלבד סביב ההריון והלידה של התאומות תמיד צמתי רגיל)

ועוד יותר הופתעתי שבעלי ישב לי על הראש שאשבור כבר....

או מוגבלות כלשהיא/שמופנים מהרווחה. וזה לא לכל ילד שצריך רק קלינאית תקשורת או רק ריפוי בעיסוק למשהו מסוים.

וזה לא בכל המעונות רק מעונות שעלו במכרז.

לא הגיוני שאתם מחכים שנה לקלינאית

בגיל הזה מחויבים להביא עד 3 חודשים

אם לא- יש זכאות להשתתפות מלאה בהחזר על קלינאית פרטית

מנסיון!

אולי תבקשי מרופא התפתחות שייתן לך הפנייה לזה?

ההשתתפות עצמית שלי מאוד גבוהה, אין לי אפשרות לשלם כל שבוע סכום של 150 שח, זה מטורף

ועוד מעט זה הולך להיגמר...(ללכת לפרטי ולקבל החזר)

היה לנו פעמיים! תור לרופא התפתחות שנדחה בגלל שהיה חולה, מחכה כעת לתור חדש שיתנו לי ובכל מקרה בגלל שכבר עבר שנה נצטרך אבחון חוזר של קלינאי תקשורת

אז מנסה לקצר תהליכים אולי שיקבל במעון קצת

למה הכוונ מלאה?

אנחנו מחכים כבר כמעט שנתיים (שנה ו 8 חודשים), לבת 3 (לא יודעת אם לשים פה סמיילי בוכה או צוחק)... הולכים פרטי ברוב התקופה, אבל מקבלים החזר רק של 70% לדעתי, מה שעדין יוצא סביבות 150 שח לטיפול (קלינאיות פרטיות לוקחות בדכ 400 שח למפגש, לפחות כל מי שאני דיברתי איתה, ודיברתי עם די הרבה).

יודעת אם במכבי זה החזר מלא? או עד תקרה מסוימת? או שאולי מדובר בקופת חולים אחרת?

ואגב, כמובן שיש לנו הפניה, גם מרופא ילדים, גם מהתפתחות הילד בעצמם, וגם אבחנה שמצריכה טיפול.

וממש ממש מגניב הטיפול במעון! היה די מאתגר בשנתיים האחרונות ללכת איתה כל שבוע.

214 שקל.

רק שימי לב שזה לא בכל המעונות. תבררי אם המעון שלכם זכה במכרז.

שם כמה חודשי המתנה מותר שיהיה.

בוודאי בגיל הזה חייבים לתת מענה מקסימלי.

ד"א עד גיל 6 ההחזר הוא כמעט מלא

מגיל 6 זה משתנה

בפועל, אחרי שנזפנו בהם הציעו לנו במרחק חצי שעה נסיעה ובשעה 12 (לילדה בת שנה וחצי, ממש על השנת צהריים - עזבי את זה שזה אמצע יום עבודה). סירבנו כמובן.

כשנזפנו פעם שניה הציעו לנו במרחק של שעה ומשהו נסיעה, וגם משהו בסביבות 12,1 ככה.

מוזר מה שאת אומרת על החזר מלא. היינו איתם די הרבה בקשר לגבי החזרים. אני אנסה לברר. 

מעניין גם איפה מצאת קלינאית תקשורת שלוקחת 250

אגב, אני מדברת על טיפול. אבחון קלינאית תקשורת בסניף שלנו באמת קיבלנו מאוד מהר בזמנו.

היא עולה לגן שפתי, אז כבר לא משנה לנו הטיפולים במעון, אבל נשמע מצוין למי שצריך!

במרחק כמו שהביאו לך זה לא לתת מענה. אני קבלתי אישור לפרטי כי אני גרה רחוק וזה היה לתאומות.

כמובן שדברתי על טיפולים.

ובכלל מספטמבר כבר לא יהיה רלוונטי כל הסיפור הזה..... משרד הבריאות חושבים שאם לא יאשרו יותר קלינאיות פרטיות המצב ישתפר

זה הולך להיות כאוס....

אין לי את החוזר. הקריאה לי את זה המזכירה של התפתחות הילד.

בהצלחה לכם ומלא נחת

יש לך את החוזר הזה במקרה?

שוב, אני מכירה שהם מחויבים *להציע טיפול או החזר (עד גובה כלשהוא שמוגדר לפי משרד הבריאות ולא רלוונטי לעולם האמיתי)*.

בסופו של דבר, אם אין להם, אז אין להם... גם לי היה קשה למצוא באופן פרטי.

הם אכן החזירו, 70%.

1. הכרה של ביטוח לאומי, כלומר, לקבל קצבת ילד נכה

2. המלצה של רופא התפתחות של התפתחות הילד 

וגם, כמו שמישהי כתבה, במעון שיקומי יש גם ילדים עם בעיות מורכבות יותר. 

פניתי למנהלת המעון אמרה שכנראה זה יכנס אליהם גם בשנה הבאה, הבעיה שיש רק 4 שעות בחודש!! שזה כלום ושום דבר בפרט שיש עוד מלא ילדים בכיתה

בקיצור לא לבנות על זה...

אני בלאומית.

הרופאה שהפנתה אותי זאת הרופאה מבית החולים.

אז זה לא רלוונטי נראה לי..

שיוציא הפנייה של הקופה. או משהו בסגנון.

לא יודעת איך זה עובד אצלכם.

היה לי משהו אחר שקשור להריון בסיכון שהקופה פשוט לא אישרה, רבתי עם המזכירות , צעקתי , הבאתי עוד מכתב מהרופא אבל אין. פנייה 1 לפניות הציבור -אחרי יומיים ההתחייבות אושרה 😊

למדתי בדרך הקשה, כל דבר שהם לא נותנים אני פונה אליהם ואז מאשרים

תסבירי את הדחיפות- יש להן אופציה לאשר באופן מיידי. מנסיון.

וחיבוק גדול

בשורות טובות

בהצלחה ממש! שיהיה הכל בקלות ובבריאות לך ולעובר♡♡

יש לו את הידע והקשרים הנכונים.

תפני אליו

ותרפי

יהיה טוב

הגוף שלל יודע ללדת

אז אפילו את זה לא עשיתי

ולא חושבת שיש צורך לעשות משהו מיוחד

הכנתי תיק לידה

ו...מה שעוזר לי בדר''כ זה לדמיין לידה טובה

לעשות תרגילים לביסוס העובר

ולפעמים הרפיות לפני השינה מרגיעות ממש

באמצע תשיעי ולא מעכלת בכלל

בכלל לא הכנתי ולא יודעת מה לשים בו...

יש ביוטיוב תרגילים לביסוס עובר? עושים את זה לפני הלידה? לא רק בבי"ח?

ושיהיה בשעה טובה ובקלות!

רק שלא יפתיע אותי...

ועצה מועילה- מה ששמים ברגע האחרון -לכתוב בפתק ולתלות שהבעל יוכל לארגן לפני הנסיעה ולא ישכח- מטענים פלאפון תפילין וכו

גם ל@השקט הזה

כמו מנטרה

תהיה לידה קלה וטובה

אני מסוגלת לעשות את זה

תדמייני לעצמך את הלידה שאת רוצה

ואם צריך אז אפשר גם מפגש אחד עם דולה, או קורס הכנה מקוון כדי להגיע מוכנה יותר..

פשוט בקטע של אם תשנני לעצמך תהיה לחדה טובה, אני מסוגלת אז זה הרגש שינחה אותך ולא הרגש של פחד וחשש