פורום הריון ולידה (עמוד 200)

איך הגוף שלך מגיב לכל מאכל,

מיצד שני זה אחלה דרך להגמל ממתוקים.

אבל את יכולה לכין לך גלידת סורבה בקלות במקום מנת פרי או פחמימה,

למעוך בבלנדר בננה בשלה עם חמאת בוטנים ולהקפיא זה ממש מרקם של גלידה ואפשר לעשות מיזה גם ארטיקים.

לטחון מנגו בבלנדר מוט וכל 20 דקות לטחון שוב.יוצא סורבה עם מרקם של סורבה,

אותו דבר עם איזה פרי שאת רוצה

אם אזכר בעוד משהו שעשיתי אכתוב לך

לי זה ממש עזר.

זה רעיון טוב אבל זה מספיק רק הפרי? בלי יוגורט או משהו כזה?

ואצלי ספציפית כל הריון היה שונה היו הריונות שמאכל מסוים היה מקפיץ לי סוכר ובהריון אחר הוא לא הקפיץ בכלל...

לי אישית פרי לבד היה בסדר,

אבל אם רוצים אפשר לעשות את הסורבה פרות עם יוגורט,חמאת בוטנים קרם קוקוס ...חמאת שקדים,חמאת לוז עם קקאו.

עשית העמסת סוכר? יצא תקין?

אם את עם סכרת הריון, את אמורה להיות עם ליווי של דיאטנית, או לקבל הנחיות ברורות מהרופא.

ואחרי שתעדכני את הרופאה בתוצאות,

היא תבדוק אם זה באמת סכרת, ותנחה אותך להמשך.

הערכים התקינים הם 140 אחרי שעה/ 120 אחרי שעתיים.

מסייגת ששתייה לפעמים מעלה את הסוכר ומורידה אותו מהר, ככה שאי אפשר לעלות על העלייה שהייתה ואולי כבר ירדה עד לבדיקה.

חוץ מזה שממש לא רק סוכר הוא בעייתי, יש עוד המון דברים שיכולים להקפיץ סוכר. למשל הגוף שלי מגיב לשוקולד טוב בהרבה מאשר ללחם.

בקיצור - את צריכה להיפגש עם דיאטנית שתתאים לך את התזונה שהגוף שלך יגיב אליה בטוב.

בהצלחה

זה לא שאי אפשר לאכול מתוק, צריך לבדוק את המינונים ואת השילובים. 

אצלי 3 קוביות שוקולד מריר היה עדיף מתפוחי אדמה או אורז. כל אחת מגיבה אחרת אבל יש מאכלים שנחשבים מעלי סוכר.

חשוב לשלב בכל ארוחה עם פחמימה גם חלבון ושומן, זה עוזר שערכי הסוכר לא יהיו גבוהים. חשוב לקבוע בהקדם תור לדיאטנית שמתמחה בסכרת הריון והיא תדריך אותך.

למכבי יש חוברת הדרכה מצוינת שמסבירה. אפשר לבקש מהרופא.

כאבים בפי הטבעת יכול להיות דליות,וזה נשמע מתאים לכאבים במפשעה שגם שם זה כנראה דליות( הכוונה וורידים)

וזה כתוצאה מהעומס על כלי הדם והמשקל של הרחם והתינוק.

וככה גם ברגליים,מה שכן יכול לעזור זה גרביון אלסטי 

הרבה פעמים סימפוזיוליס מרגישים ככאב פתאומי בזמן שעולים מדרגות או כשמתהפכים במיטה כשעושים תנועה שהיא לא סימטרית.

כתוצאה מהלחץ,

זה יכול להיות גם טחורים פנמיים שזה בעצם סוג של וורידים.

פשוט הריון בחמסין הזה זה לא פיקניק,הגוף מגיב יותר קשה לזה,זה ממש משפיע על וורידים,לי בקיץ זה היה סיוט וכשהתחיל הסתיו זה הקל עליי ממש.

רק אגיד לך מה הייתי עושה בסיטואציה במקומך.

ובאמת מבינה אותך מלא ❤️❤️

יש פה מבחינתי שני חלקים.

אחד - שאת החלטת מה הדרך להתמודד כרגע עם הסיטואציה שאת צריכה לישון,

ולא השארת לו את המקום לבחור איך לתת לך את זה.

אני אסביר,

אמרת לו שישאר בבית עם הילדים כי את רוצה לישון ולא יצא כמו שהוא רגיל.

ואם הפרשנות שלו והדרך שלו לתת לך לישון זה דווקא לצאת איתם כדי שלא תשמעי אפילו דיבורים?

לא השארת לו מקום לחשוב בעצמו ולהחליט בעצמו.

ואז, א הוא יעשה את זה, זה כבר לא בכללים שלך וכבר לא תואם את הציפיה שלך.

במקרה הזה זה גם באמת לא עבד, כי רצית לישון וילדה אחת נשארה בבית.

אבל לדעתי,

במקום להגיד לו אל תצא לגינה אלא תישאר פה,

הייתי אומרת לו

מאמי אני שבורה. חייבת לישון. אני חייבת שתדאג שלא יהיה שום סיטואציה שמישהו מעיר אותי או משהו כי אחרת אין לי יום היום ואני בלידה מחר.

מיפה ההחלטה איך לעשות את זה היא שלו.

שיקח את כולם לגינה

שיקח את כולם לחצר

שיקח את כולם לאמא שלו

שישב איתם בסלון למשחק השקט

זה שלו.

אבל מה ההבדל?

ההגדרה שאת נותנת לו מכילה את המטרה עצמה. ולא את הפתרון שלדעתך הוא החכם.

מבינה את ההבדל?

ממש ממש ממש לא מתכוונת שיצא בצורה נגדך או לא נעימה,

נראלי שכתבתי קצת חד אז שתדעי שאני הכי איתך ומבינה את הסיטואציה,

ואת אלופה שאת בכלל כותבת שחושבת מה אפשרי לחשוב על זה הלאה ולסדר את זה. ❤️❤️

אני לגמרי איתך במחשבה וההרגשה שאת לא צריכה תמיד לסנן את איך את באמת מרגישה כדי לשמור לו על הלב.

בעז"ה אם יעלו לי עוד מחשבות בנושא אני אכתוב לך.

מרגיש לי שהייתי בסיטואציה הזו לא מזמן וכן הצלחנו לעבור תהליך והיום אנחנו מצליחים לתאם את הרגשות בצורה טובה. ואת הציפיות...

בהצלחה ❤️

הסברתי לו את העקרון שפשוט כדי להרדם צריכה לא להרגיש אחריות על הילדים ושלכן ממש יעזור לי שיקח עליהם אחריות לשעה כדי שאוכל להרפות ולישון.

וכן גם הוספתי שישאר בבית ולא יצא-כי ברגיל הוא יוצא לבד לגינה..ואז הם מעירים אותי בזמן הזה

וגם אין לי בעיה עם זה שיצא

רק שהשאיר את הקטנים בבית -וזה לחלוטין לא תואם לבקשה..

לא הפריע לו הבקשה

אגב

הוא נראה לי שמח לעזור בזה

הוא במילא גם קם

הוא פשוט באמת התנהל בתמימות ופשוט לא חשב שזה מה שיקרה..

אני לא כועסת על הבחירה השגויה שלו

אני בעיקר מתבאסת שאני לא יכולה להתבאס על אף בחירה שגויה שלו כי תמיד צריכה רק לדון לזכות ולשתוק.

כשמוץר לדעתי גם לפגוש רגע וואי נכון באמת לא חשבתי שזה מה שיקרה ומבין שזה פשוט מתסכל בסיטואציה

לא עסוקים בלתקוף ולהאשים אותי

במיוחד כשלא כתבתי לו הודעה כ''כ בוטה..

אני לא מרגישה שהעיקר זה הדוגמא הספציפית

זה משהו שקרה גם בעבר בנושאים שונים

פשוט מספיק שבטון שמע משהו שעלול להשמע כביקורת

ואז מיד אני האשמה שלא סגננתי הכל במאה אחוז עדינות וסטריליות

וב99אחוז אני כן

זה קורה אחת להמוןןןןןן זמן

ומה כבר אמרתי

אוף?

לא מעבר

אולי יכלתי גם את זה לא

נכון

אבל אני גם בן אדם

תודה את כתבת ממש יפה

ואני מסכימה איתך

פה מרגישה שלא היתה לו שום בעיה עם הבקשה או שלא איפשרתי בחירה וכו

אבל בגדול מסכימה איתך

בלי קשר לסיטואציה הספציפית הזאת, ההבדל בין בית לבחוץ שבבית מותר להרגיש בבית

וחלק מלהרגיש בבית זה להביע רגשות לא סטריליים ולא לסנן כל מילה באלף מסננים

זה בכלל לא סותר רגישות והתחשבות, ולא קשור לביקורת. מותר להתבאס ולהתעצבן

זה בדיוק המקום. ולהתנהל באופן סטרילי כל הזמן זה מעייף והכי לא מרגיש בבית

כמו שילד יכול להיות לפעמים עיף/רעב/או סתם עצבני והוא מוציא את זה על אמא,

לא נורא, זה סימן שהוא מרגיש בנוח. מול זרים היה מחזיק את עצמו ומתגבר

אבל בבית, עם מי שמרגישים הכי בנוח מותר גם להביע רגשות לא הכי ייצוגיים.

בעיני זה בסיס! זה לא סתם תחושה מבאסת שאת מרגישה, זה צורך ממש בסיסי.

ואת חייבת לשקף לו את זה בזמן רגוע, ממש להסביר את זה שמותר לפעמים קצת להתעצבן

וקצת להביע רגשות לא הכי נעימים. כל עוד רוב הזמן את ברוח טובה וגם הביקורת היא

לא הרסנית ועוקצנית (להגיד אוף זה הכי הכי לגיטימי בעולםםם!) זה חלק מהחיים והוא צריך לקבל את זה.

תגידי לו שינסה פעם ביום לאפשר לך להתעצבן בכיף שלך, תסבירי לו שזה לא האשמה ולא התקפה

והוא הכי אחלה בעולם- את פשוט כאובה כעת וצריכה להוציא את הכאב הזה ולמי אם לא לאדם הכי קרוב אליך בעולם??

ממ שעשה לי טוב ההבנה וההזדהות

מסכימה עם כל מילה

זה בדיוק הצורך

לא מחפשת להתעצבן

או להיות ביקורתית או ךוגענית חלילה

סתם פשוט שיהיה אפשר לא להיות הכי מתוק ים בכל מילה

זה ביטוי של שחרור ובטחון רגשי בעיני

וגם

יכולת לשי להרגיש שמכילים אותי גם כשאני לא מאה

וזה לצערי נקודה שחסרה לי

שמרגישה שתמיד יש גבול לכמה קשה אמור להיות לי

(. מילואים למשל..לא מבין כמה זה קהש לי ונסגר כשמשתפת מדי בקושי)

אם מגיבה אפילו לא כלפיו אלא על משהו שלי בלבד- בעודף רגש זה מבהיל אותו

ובטח כשמביעה כלפיו אפילו בטון רק סוג של ביקורת

זה  דובר ביננו כמה פעמים במהלך השנים(נשואים הרבה שנים)

האמת

לא עוזר

בגלל שהוא לא מכיר את השפה הזאת בכלל

כאמור בבית שלו מממש מאופקים ולא מדברים בכלל באותנטיותוהמקום של ערך ומה נכון ומה ראוי מאוד מנהל אותם ואותו בחיים

והוא לא מכיר את השפה

וגם כשמסבירה הוא לא קולט את זה בפנים

זה זר לו

בסבב האחרון של המילואים נגיד עזר כשהסברתי לו אשני חייבת להרגיש משותר לי לשתף בקושי

ושמה שיעזור לי זה שיתן לי את התחושה והעידוד במילים משותר לי לשתף ולהביע ולהתלונן

ושאשתדל שזה לא יהיה תמיד וכל הזמן ובעוצמה שאפשר להכיל

אבל שמדי פעם אם לא

..שלא יפנה אלי אשמה איך התפרצתי ככה והעקתי ככה

בפועל הוא הקשיב מקסים לתלונות בימים קשים

אבל כשהיה קשה מדי- לא הרגשתי שיכולה להביא את מה השרגתשי באמת

תמיד עידנתי

או עברתי נושא

כי זה העמיס עליו וערבב אותו ואז הרגשתי בסוף ביקורת..

קיצר את הכי צודקת

מרגישה שזה התבשלות שצריכה לקרות ביננו

מתישהו..

אין לי עוד דרך ברורה אבל ..לאט לאט

לפעמים אנחנו צריכות להוציא תסכול ועצבים לא בחינניות.

את בנאדם ואת לא נסיכה בסרט.

בטח ובטח כשאת חצי ישנה, בסוף תשיעי.

צריך להכיל גם מצבים כאלה, אז הגיוני שהוא יענה לך בעצבים, כי גם הוא בנאדם וגם הוא לא תמיד יהיה הכי נחמד, אבל להתעלם זה כמו חרם וזה לא שייך.

בעיני, צריכה לפתוח את זה בנחת כשאתם רגועים. תסבירי לו מה כואב לך* ותדברי בגוף ראשון. ואת יכולה גם לתת לו דוגמאות כשהוא מתעצבן את לא מתעלמת ומקפלת את הזנב, את יכולה להקשיב וגם לענות אבל את לא מתייחסת כאילו זה אויר. 

ומאוד מאוד ממליצה לך לשמוע פודקאסט איך לריב נכון- שעשני אישה, ממש מדברים גם על זה ועל מריבות שהן הכרחיות בזוגיות.

אפשר לנסות לדבר על הדברים בזמן רגוע. להשמיע את הכאב שלך, וגם להיות מוכנה לשמוע את הכאב שלו.

גם פרקטית- שאם את צריכה שישמור על הילדים את צריכה שישמור על כולם.

וגם על העניין של השיח שלפעמים יוצא לך ככה כשמאוד קשה לך. ואת מצטערת. ושאת יכולה להשתדל שזה יקרה כמה שפחות, אבל היית רוצה שיבין שכשזה כן יוצא את פשוט עייפה וכאובה, וקשה לך לקבל על זה ביקורת באותו רגע.

זה באמת מה שהלב זקוק לבקש

שמדי פעם

יוכלו לסלוח גם לו

גם אם הוא מגיב רגשית חלא הכי מתוקן ומבורר ומסוגנן

מעייף אותו להיות תמיד בתפקיד זה שצריך להתאפק ולשתוק את כל מה שמרגיש ולתקשר אך ורק מתוך השכל המבורר...

מדברת על אחת ל..

ולא על משהו קיצוני

סתם יכולת להיות יותר אותנטי ורגשי

שתביני שמעולם לא רבנו

כי אחן מצב לדבר לא מאופק אחד לשני

ואנחנו הכי אלופים בלתקשר יפה ומכבד ומשתף

שזה מצטין ובאמת עוזר לנו מאוד

אבל הוא טיפוס שכלי ומאופק

ואני כן יותר אישה ורגשית

וגדלתי בבית הפוך ממנו שהכלללל תמיד רק מהבטן וביקורת חופשי ..ולא אוהבת את זה כמובן

אבל גם קשה לי להתנהל הפוך 100אחוז מהזמן

צריכה שלפעמים הוא יוכל להכיל אותי גם ככה ולסלוח

להבין עם עצמו שגם אני היתי עמוסה באותו רגע ולדון אותי לזכות

ולא רק להאשים אותי בחזרה כי אין לי כח לשאת גם את זה

בפועל

הדבר החכם שעשיתי היה לא להגיב להודעה דלו שלא נעים לו הטון...

לא נגררתי לדיון רגיש על זה כשאני לא מבוררת

והוא ממש ניסה לתקן ולקח את כולם בסוף ונרדמתי קצת

והבאסה כבר התקררה במילא

דברנו על זה בעבר

בדיוק במילים שכתבת

זה עדין קשה לו כי זה ההפך מהאופי ומההרגל שלו

וגם לי יותר קל עכשיו לא לחזור לזה ולעבור הלאה

אבל אולי את צודקת שמה שנכון זה בהמשך היום כן לשתף שהכוונה שלי לא היתה להאשים

אבל כשאני כאובה ועיפה ומתוסכלת מאוד קשה לי לא לשדר כלום מהבאסה ושכבד עלי גם להרגיש מיד אשמה

ושזקוקה למקום שיכל אחת ל להכיל ולהבין שזה רק התסכול שמדבר לרגע ולא כוונה רעה אמיתית..

אלופה שאת כל כך משתדלת בשבילו!

לא יודעת אם חייב לדבר על זה ספציפית הפעם, במיוחד שאמרת ששיחות כאלו לא עזרו בעבר. אבל כמו שהצעתי למעלה, זה נשמע כמו משהו שמפריע לתקשורת ביניכם, גם אם זה בדקויות, ואולי שווה ללכת לכמה מפגשים של ייעוץ בנושא.

בלי להתייחס לחלק הראשון.

את יודעת שאת שבסדר ובד"כ משתדלת, שילמד גם להכיל "אוף"

זה לא שיצאת עליו ב180 קמ"ש.

אפשר בזמן אחר לדבר על מה מעורר אצלו ה"אוף", ומה מעורר אצלך ה"לא נעים לי הטון הזה".

תקשורת לא יכולה להיות סטרילית, את לא אשמה. כולכם במצב רגיש, הכל בסדר, נקסט.

השאלה למה מילה שלך או משפט שלו מובילים לפיצוץ אולי כי החוסר שינה וכל זה ושאת מרגישה שהוא לא באמת נותן מענה מספק לצרכים שלך לא מתקיים, ועל זה צריך לעבוד.

כלומר אם לא הייתם בסיטואציה בקצה, יכול להיות שהכל היה עובר בשלום (ואולי כדאי לתרגל קצת אוף בסיטואציה יותר נוחה)

לעומת זאת, במצב קצה כל דבר יכול להיות הקש ששבר.

אז או שמבינים שאתם במצב קצה ומעבירים,

או שאתם מפרקים את הקושי ומנסים להקל עליו.

בכל מקרה תנסי עכשיו להיכנס למקלחת טובה. זה גם יעזור לך להתאושש מהעייפות וגם להירגע קצת מהסטרס.

ועוד דבר, גברים לא מבינים כמה קשה לאשה לישון בחודש תשיעי. שווה ללמוד ביחד על השינויים ההורמונליים ולהנכיח שזה חלק מהאתגר בלהביא ילד לעולם, זה אתגר משותף. אוחי זה ירתום אותו יותר במהות ולא רק כי את ביקשת..

אבל האמת שלא ממש מרגיהש שזה הסיטואציה שהיתה

א..לא היה פיצוץ. הוא רק כתב

לא היה לי נעים הטון הזה..

ואני לא הגבתי בחזרה.. רק אחרי שהתאוששתי כתבתי לו דוקא הודעה ממש נעימה ומכבדתתשמצד אחד הסברתי מה האגשתי ומצד שני ממש חיזקתי ואמרתי ישודעת שזה היתה בעיקר אי הבנה ושמעריכה שממ שהשתדל לעזור וכו

וכרגע שנינו בטוב יחד..

וכאמור פיצוצים לא קורים אצלינו

לטוב ולמוטב...

וגם אנחנו דוקא לא במצב קצה כרגע...

האמת ההפך.. עברנו שנה וחצי מאוד קושת ומטלטלות בזוגיות בגלל המילואים ועוד שינויים דרמטיים בחיים שלו ושלי..יצשלזה עוד משקעים

אבל עכשיו דוקא התחלנו תקופה הרבה יותר אסופה ומחוברת יחד

ב. אני דוקא מאוד מעריכה אותו בצד העוזר- הוא מאוד משתדל

וגם אני באמת. ולא כעסתי כל כך על הטעות שעשה בבחירה לצאת

כמו על זה שלא יכלתי להביע אכזבה מעצם זה שהעירו אותי .

מרגישה שהצד העור והאחראי הוא דוקא החוזקה שלו. הוא מאוד משתדל לעזור.

אבל הצד הרגשי זה פחות מפותח אצלו- הז מתבטא גם באיך הוא מבטא חום ואהבה וכל מיני

אז שינוי מקצה לקצה קצת קשה

אבל

מרגישה שהדרך זה בתזוזה קטנה כל פעם

ולגבי השינה- אני באמת לא ישנה כבר חודשיים לפחות..באמת סובלת משלל תופעות וכאבי סוף הריון וכו

הוא כן יודע מזה

אבל אולי בגלל שבדינמיקה ביננו אין לי משוב חיובי להנכחת קושי..זה לא נותן לי מה אשני זקוקה כאשני מנכיחה אותו יותר מדי

אז גם כאן אני מספרת יכולה גם להתלונן

אבל הז תמיד ישאר מאופק ברמה כלשהי

גם כי אני למדתי להתיחס לזה ככה

וגם כי ככה הז ביננו..

אם מנכיחה קושי רגשי- הוא מסתגר ומתרחק

ואז בכלל מבאס אותי

הוא לא מגיב אחרת גם אם משתפת אותו בעולמי ובצורך לשי

הוא פשוט לא מכיר את השפה

לא ביניכם.

כלומר הלב שלך מרגיש שזה לא הגיוני שהוא מעיר לך על הטון, כדאי להקשיב לזה

ולא רק להיות נעימה ומכבדת כלפיו.

תהליך זה בהחלט דורש טיפין טיפין, זה בסדר גמור.

העיקר שתתני לקול הזה שאומר הלווו מותר לי להנכיח קושי בזוגיות ולא צריך לעטוף ולרפד אותו רק במילים טובות והערכה, מותר לזה להיות אותנטי, זה דיוק חשוב לצרכים שלך.

גם עכשיו, בעצם שלחת לו הודעה שמדברת על השינה וכל זה (אם אני מבינה נכון), ושוב אין מקום בשיח ביניכם למה את מרגישה כלפי "לא נעים לי הטון הזה"

שזה מצד אחד באמת מעורר השראה איך השיח מתנהל בצורה מאוד מכבדת ובלי מריבות, מצד שני הוא לא מכיל את כל המורכבות.

לכן אומרת במקום להשתיק את הקול הזה, לסמן לך אותו כסוג של מטרה ולעבוד על זה טיפין טיפין כמו שאמרת.. רק לא לוותר על זה לחלוטין.

לגבי העומס, התכוונתי לסוף הריון, חופש גדול וחוסר שינה.

אבל אם אתם לא בעומס, אז אשריכם, אז אולי כן כדאי לקחת את ההזמנות הזו ולדבר גם על זה, אם את מרגישה שזה תזמון מתאים.

אחרי לילה עם צירים, זה גומר...

אז מן הסתם שהתגובה שלך לא תהיה הכי מלטפת ומתחשבת וסופר רגישה... אנחנו לא מלאכים.

בסך הכל הבקשה שלך היתה לגיטימית והמקום הפגיע שלו גם מובן...

צריך להכין את הקרקע לימים מסוג אלו,

לקראת חודש תשיעי ואפילו לפני, כבר לדבר על זה שייתכן שהעייפות מתגברת ,וייתכנו צירים מדומים, ואני אצטרך יותר עזרה והעזרה שאני צריכה זה שקט מוחלט בבית בלי שום ילד על הראש, חושב שאתה בכלל מסוגל לזה? כי אם לא ננסה למצוא פתרון אחר ביחד.

ותגיד לי מה אתה חושב לעשות במצב כזה, בוא נראה אם זה מתאים לשנינו, אם זה באמת יעזור לי לנוח ואם אתה באמת תוכל לקחת אחריות ולהשתלט על הסיטואציה.

במצבים של פגיעה שלו, גם אם קטנה, פלוס עייפות שלך, הייתי מתנצלת בצורה עדינה, לא יבש מדיי ולא מרצה מדיי, פשוט נעים ומבין

עם תוספת הסבר קטן שפשוט המצב גורם לי לרגישות וכו'

ויותר מאוחר שכבר בטוב לשוחח על זה עם המון חיזוקים ומחמאות

בין מה שאת מתכוונת אליו, למה שהוא מרגיש בתגובה? שזה שהוא מרגיש מואשם/ שלא מרוצים ממנו זה לגיטימי, אבל לא באמת מה שהתכוונת אליו ומה את מרגישה?

אני מהצד השני🙈 בעלי יכול להתלונן לדוגמה שהילדה התעוררה באמצע הלילה, ואני ישר ירגיש מואשמת ויתקיף בחזרה. אבל ברגע שאני מבינה שהוא לא מתכוון להאשים אותי, וזה באג שלי ולא קשור אליו- אני מצליחה להגיד לעצמי את זה ולהגיב בצורה הגיונית ופורפורציונלית.

בטח בחודש תשיעי עם צירים, אז כל הכבוד על הסבלנות

אבל אני כן חושבת שצריך לעבור פה איזשהו תהליך שבו את מרגישה בנח וחופשי להביע את עצמך ולהביע גם אכזבה בצורה מכובדת בלי להתנצל על זה כי הוא רגיש מדי, ושהוא פשוט יבין בלי לבלום אותך על עצם האמירה כי זה נראה לו ביקורתי ולהתייחס למה שאת אומרת

האמת נשמע מאיך שאת מתארת שחסרה לו הבנה של העולם הרגשי שלך והוא יותר מרוכז בחוויה שלו בתוך זה, במקום להתמקד בך כשאת מביעה אכזבה.

הייתי פותחת את זה בכנות.

שהגיע זמן לשחרר קצת את הרמה שבה את מגוננת עליו מפני כעסים ואכזבות שלך, ולהיחשף יותר.

לא נשמע שהוא מתאפק מלשים לך מיד מול העיניים שהיה לו לא נעים שכתבת אוף, אז שיבין שגם לך היה לא נעים (לא יודעת מאיזה נקודה להתחיל) שאת סוחבת הריון ומילואים ולא ישנה ומבקשת שישמור לך על השינה ובסוף בדיוק זה לא קורה.

אני לא אומרת לצאת עליו עכשיו מאפס למאה, אבל כן, שיתחיל להתרגל שמותר לך להגיד גם כשלא נעים לך, ולהתמודד עם מה שזה מעורר בו. בהרגשה שלי, אולי אני טועה, זה שריר שצריך לאמן אותו. ואגב, את מצידך, יודעת שזה יגרום לו להשתבלל, ולוקחת את זה בחשבון עכשיו כשאת חושפת יותר אבל גם לא נבהלת מזה ונותנת לו לשמוע עד הסוף. כמובן בכבוד, להגיד עד הסוף מה את מרגישה (היה לי קשה לעבור לבד את תקופת המילואים הזו, הרגשתי ---) בלי להוריד מערכו (לא להגיד 'אתה x! אתה y! אתה z! נמאס לי).

הייתי אפילו שוקלת לפתוח את זה תחת הנחיה מקצועית של יועץ או מטפל זוגי כדי שידע לקחת אתכם צעד צעד בתהליך כזה, שזה לא ירעיד באופן הרסני מידי את המערכת, בודאי אם הוא כזה רגיש.

ועוד נק', הזכרת שהוא היה במילואים, קשה לי להאמין שמדברים שם בעדינות ושהמקסימום שמישהו אומר שם כשהוא עצבני על משהו זה 'אוף'. לזכור שהאובר רגישות הזו היא לא סתם, כגבר במערכת זוגית, התפקיד- שלא לומר היעוד שלו- היא שאשתו תהיה שמחה. כשאת מאוכזבת או מגיבה באיזו מידה של כעס זה כנראה מערער אצלו את כל הביטחון שלו ביכולת שלו לספק את זה, והוא כנראה טיפוס שמגיב ב'התקפה' (זה אומנם מעודן, אבל לי זה נראה שזה הסגנון). אז כבר כתבו גם את זה, אבל אחזור, שמשהו שחשוב לחזק במקביל לזה שאת תרשי לעצמך לחשוף קצת יותר רגש שעובר עליך, לבטא בכל הדרכים שאת יודעת כשהוא משמח אותך, לחייך, לצחוק, להגיד במילים כמה זה שימח אותך ולשתף גם ברגשות החיוביים שזה מעורר בך. אי אפשר שמרוב אימון כל השיח יהיה מעכשיו רק הערות שליליות, לאזן כמה שאפשר ואף פעם זה לא יהיה יותר מידי.

בהצלחה, בידיים מלאות, בלב שמח 💜

הוא עשה טעות אבל הכוונה היתה כנראה טובה

את עצבנית על הכאבים על חוסר השינה ועל הטעות שלו

בתכלס הכל יוצא עליו למרות שהאשמה שלו יחסית למכלול קטנה

אני משתדלת לסנן דיבורים כשאני כועסת

כשאני כותבת בווצאפ אני וודאי מסננת

הודעה כתובה אפשר לקרוא שוב ושוב לכן אני משתדלת להקפיד על ניסוח נעים ואם אני ממש כועסת אני לא כותבת אלא קודם נרגעת

שום דבר טוב לא יוצא מהודעה כועסת

אפשר וכדאי לבטא תסכולים

אבל יש דרך נעימה לומר אותם

קורה שמתעצבנים

אבל כדאי תמיד להתנצל על עצבים

גם אם הם מוצדקים 

שאת יודעת למה את זקוקה וגם יודעת לשתף.

בזמן רגוע, בעיני נכון שתשתפי בזה.

תגידי לו שאת צריכה אותו חזק, ואת צריכה אותו  מקום בטוח. וקשה לך כשכל דבר קטן בטון כשקשה לך הוא לא יכול להכיל, כי אין לך ככה בטחון ויכולת  באמת להשען ולהרגיש שהוא מסוגל להיית שם בשבילך.

לא מתמצאת בתוצאות

מקפיצה ובהצלחה

זאת לא חריגה משמעותית.

אם היא היתה חולה בזמן האחרון, זה אולי יכול להשפיע.

אצלינו בדרך כלל אם משהו יוצא לא תקין, הרופאה מתקשרת.

או שראיתם צבוע באדום בתוצאה באפליקציה או באתר?

כי כתוב שם במפורש שתוצאות של ילדים ותינוקות הם לא לפי הנורמות הרגילות.

יכול להיות אדום שתקין לתינוקות וירוק שכאילו תקין אבל לתינוקות זה לא תקין.

אבל למשל - בטווח של ההמוגלובין נותנים מראש לתינוקות טווח שונה, אז הגיוני שגם בזה זה כך, לא?

אבל באמת יכול להיות שזו חריגה טבעית, אם מדובר רק בה...

נגיד כדוריות לבנות - אם היתה חולה קצת לאחרונה.

מצרפת לך מתוך האתר של כללית הסבר על בדיקת טסיות וסיבות אפשריות לתוצאות חריגות.

יש כמובן גם הסברים לבדיקות אחרות

בדיקת טסיות בדם (PLT, Plateles) | שירותי בריאות כללית

יש גם דקטרין לתינוק

אני עם פטריה בתחילות הריון כל פעם

על עצמי שמן קוקוס שהוא אנטיפטרייתי ואלופירסט

ושטיפות עם חומץ תפוחים

וממש עוזר פרוביוטיקה,מאזן את הכל מפנים

אני לא מכירה טיפות רדי מיקסר. תמיד נתנו לתינוק שלי או משחת דקטרין אורל ג'ל או תרחיף ניסטטין.

למה הרופאה נתנה לך משחה אנטיביוטית עם סטרואידים? יש לך סדקים או חתכים בפטמה? אם הרופאה ראתה שהמצב חריג ולכן נתנה משחה אנטיביוטית עם סטרואידים, אז נראה לי שכן כדאי לך להמשיך עם המשחה שנתנה לך. לא נראה לי שזה אמור להשפיע על שאר הגוף.

אם זה רק פטריה בלי סדקים, אפשר להתחיל מדקטרין אורל ג'ל שלא צריך לשטוף. אבל זה מיועד לפה לא לעור, וזה הרבה פעמים לא מספיק. יש משחות רגילות אנטיפטריות כמו דקטרין רגיל ופטריון,  ואז יש רופאים שאומרים שצריך לשטוף לפני הנקה ויש רופאים שאומרים שאם את מורחת מיד אחרי ההנקה הקודמת, וכבר עברו שעה שעתיים ונראה לך שהכל נספג אז אין חשש שהכמויות המיקרוסקופיות שנשארו יזיקו לתינוק.

ואם את בקטע של לנסות טבעי קודם, אז את יכולה לנסות למרוח שמן קוקוס, או מים עם סודה לשתייה ואותם לא צריך לשטוף לפני הנקה.

בכל מקרה במקביל כדאי להחליף רפידות הנקה לעיתים קרובות ולהרתיח את המוצץ כל יום. 

את מה שאמרת שאת קיבלת מהרופאים.. אבל מוזר שלא הביאו לי...

האמת עשינו את זה בשיחה טלפונית, כי לא היו רופאים בלילה.. וזה מה שהמליצו

סידור

כיפה (סבתא סרגה)

ציצית

גביע (אצלנו הוא עושה קידוש)

אפשר גם סיפורי תורה לילדים 

האמת אני בחרתי

ואני ממש אוהבת את המתנה הזאת.

אחלה משחק דמיון עם ילדים נוספים.

דברים נוספים שקיבל ומאוד אהב:

משחק בניה עם מברגה משחק מברגה לילדים + 43 כרטיסיות ליצירה ובניה - מג'יקידס

ספרים ובמיוחד ספר על דדי גמדי שלוחצים והספר מספר את הסיפור.

גמני אוהבת את זה, במקום שאני אספר הספר מספר 😂

שולחן ילדים וכסאות-ממש אחלה ומתאים בול לגיל לכל היצירות. לפעמים גם נותנת להם ארוחת ערב על השולחן הזה

אצלי זה המקום הראשון במשחקים אצל הקטנים (6 ושנתיים וחצי)

יותר ממטבח, חיות , בימבות .

כן חושבת שאם אין לו כדאי לקנות כלי תחבורה כלשהו- אופנוע בימבה משהו בסגנון, אופני איזון אכן יותר מלחיץ לפי דעתי

רגילה.

הוא כבר מיצה קצת את מה שיש לו וכל פעם שעוברים ליד החנות צעצועים (שנמצא מתחת הבית) הוא מתחנן לאופני איזון - יש לו כאלה בגן ויודע לנסוע בהן מצוין (אם כבר יודע "לנוסע" בהן אולי זה כבר השלב לאופניים רגילות?)

תביני את רמת הרצון, אנחנו בתהליך גמילה עכשיו 

הוא פחד בפעם הראשונה לעשות קאקי ושאלתי אותו איזה פרס רוצה לכבוד זה שעושה - ביקש אופניים כאילו בחייאת הלכת רחוק. בסוף הוא קיבל מתנה מהכל בשקל והיה מאושר

מגנטים יש לנו ומשום מה זה לא מעניין אותו

הוא עסוק בקליקס יומם וליל בונה בית רמקול תיק חגורה שרשרת

לא מעוניין לשחק בשום דבר אחר

אני מציעה אוםציה אחרת והוא כזה תשחקי את בזה ואני בקליקס

טוב טוב מה שתגיד

כן הייתי קונה לו אופני איזון.

אפילו רק לפעמים שתקחו אותו לפארק שיוכל לחרוש שם עליהם.

אם הוא כ"כ רוצה, וסהכ אין לכם התנגדות עקרונית כן הייתי קונה.

חוץ מזה, אם את רוצה עוד רעיונות- אולי משחקי קופסא שישחק כרגע עם הורה, שיהיה שמור לזמנים שרוצים משחק מיוחד איתו 

זה כיף שיש מלא מלא חלקים

אצלנו מגנטים רץ כבר שנים, אבל רק עם אנשים

הם בונים בזה עולמות שלמים.

ומוסיפים גם אנשים מהפליימוביל, אבל בעיקר אוהבים את של ליטל טייקס כי הם עומדים יציב

מוסך יש לו?

יש מוסכים ממש משוכללים, עם מעלית וכד', בנים מאד אוהבים

נניח פליימוביל.

לא רוצה ערכה שלמה, רק אנשים.

הדמויות אבל חרדיות, חלקן חסידיות, לא יודעת אם את מתחברת

לבן שלי יש כמה כאלה וממש אוהב אותן

https://www.irganim.com/product.asp?pid=14451

לא מכירה את האתר הזה מצרפת קישור רק כדי שתראי את הרעיון

https://www.amazon.com/-/he/Fisher-Price-%D7%A6%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/dp/B0CRSDMW9M/ref=sr_1_4?dib=eyJ2IjoiMSJ9.q7MAuJkYSO-ma-7vf6myBQp7o1KUTYBh0VCaIYN4RQqlQeeHyhWvbu74qZUpLtphc3mZ5PObsKJw4Mqphqj2l7ujJwMF4-ZBMCkUSYor0otWAtxkgXLkSMZyNgpxil_WEBpzrOMJaSlYjFOmj44UIWnk4qVF6lHftr5thgFxDbl8AZmx1oWY4g9VpZnx2RNzuSSHMN9hVK88iMhX7s6SpFhpybx0OXM9xZAiWCDDGEYik8rpNH8e7oxRABDOrq8bu6MBg957-pRuNCoNVhEDkWaaq7GnFxMqkyqQZ1V2pC4.XXa_R5bAPueu6HKOlEwsM5vk9H0clcF706lZ4xgYyv8&dib_tag=se&keywords=%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%9C+%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%A1&qid=1753784800&sr=8-4

מביאים לשם לפעמים ב2 שקל ליחידה, ואז אני מגדילה את האוסף...

משום מה לא מענין אותו ואנחנו משחקים ביחד זה לא שמשאירה אותו לבד עם המשחק ונעלמת.

מגנטים עם אנשים הוא גם אוהב אבל לא כמו קליקס. האהבה שלו לקליקס מחרפנת אותי

כי הוא רוצה שנשחק איתו וואלה נמאס מהמשחק הזה

אם הוא רוצה אותי חלק אני גם רוצה להנות.

הוא ממש משחק בזה כל יום אחרי הגן. ממש כל יום (וגם בגן אני יודעת שהוא משחק רק בזה)

הוא משחק בקטנה גם בכלי רופא, קצת מטבח

אוהב מאוד להיות איתי במטבח עם סכין ומקלף של ילדים, להכין עוגות

אבל בעיקר בעיקר קליקס. סיוט.

רוצה לשחק בקליקס, שישחק בקליקס.

לך אולי זה נראה משעמם, אבל אם זה כיף לו, שיהנה

לא בקטע ילדותי אבל אני חושבת שגם לאמא חשוב להנות מהצהריים עם הילדים

אם לא אהנה לא יהיה לך כיף להמשיך לשחק איתו.

אם הוא היה משחק לבד - זה משהו אחד

אבל זה לא ככה ואני בסדר עם זה - אני הכי בעולם שמחה ורוצה לשחק איתם בצהריים

ושוב ממש לא בקטע מתקטנן (כי זה אולי נשמע ככה), אני פשוט חושבת שזה ממש ממש חשוב שאם ההורים משחקים עם הילד שגם הם ייהנו מזה וככה ירצו לשחק שוב בהמשך.

אני לא מצפה שייהנה מתחומי העניין שלי, ממש לא.

אני כן רוצה שיגוון לי קצת את הצהריים או שישחק לבד

כמה רמקולים/כלובים/שולחנות/כסאות אני יכולה לבנות איתו? 

יש לי כבר דוקטור בנושא, מיציתי חחח.

שזה חשוב שגם ההורים יהנו.

אולי את יכולה לומר לו שלך קצת נמאס מהמשחק הזה אז שיבחר אם לשחק לבד או לשחק איתך משהו אחר...

וכל הכבוד על ההשקעה במשחק איתו!

כי גיל 3 כבר אפשר לשחק משחקי קופסא, ואז זה יותר מעניין, לפחות אותי.

משחק זיכרון (בהתחלה מוציאים רק 3-4 זוגות), לוטו, אפשר גם פאזלים.

לא סתם בתוך העיר

הוא קיבל את זה לחלאקה ולדעתי זה ממש מוצלח מאוד אוהב

(היום הוא בן 4 כבר וחיברתי לו את הגלגלי עזר והפדלים אופני איזון לבד זה משהו לטווח קצר לדעתי לא משתלם...)

קיבלנו גם ספר תורה של ילדים

מוסך גדול של 4 קומות

כלי תחבורה של BRUDER

אפשר גם רכבת עם פסים להרכבה (יש כל מיני סגנונונות ומחירים)

ואפשר גם כלי תחבורה של פליימוביל.

אני חושבת שנלך על אופני איזון או אופניים עם גלגלי עזר כי הילד ממש ממש רוצה אותם

בתקווה שלא אהיה משועבדת מידי למוצר הזה (מרגיש מסובך לתחזק את זה ובכלל להעלות ולהוריד 3 קומות בלי מעלית אמאלה סיוט חחח)

אני משאירה אותם ברכב זה לא מוצר לבית מבחינתי

או אולי יש איפה לקשור למטה

האופניים יכולות להיכנס לתא מטען של מאזדה 2?

אם מישהי יודעת אשמח לשמוע

אבל המחשבה בראש על הגודל של האופני איזון שלנו ותא מטען של מאזדה 2 נראה לי שכן

בכל אופן מה שיש לנו זה קל כמו בימבה..אם אתם מורידים בימבה לא אמור להיות שונה 

ולא חושבת שזה לזמן כל כך קצר

אם הוא לא גבוה במיוחד, הוא יהנה מהם עד גיל 5 כזה.. 

לק"י

והיא ממוצעת+ בגובה.

(קצת נמוך לה עכשיו).

עם גלגלי עזר זה דורש יותר מקום

ואצלנו לבן 5 קנינו עכשיו אופניים עם גלגלי עזר ועדיין בשבת (שלא נוסעים באופניים עם שרשרת) הוא נהנה לנסוע באופני איזון

לדעתי זה ממש לא לטווח קצר וגם אם רק לשנתיים זה מעולה; במיוחד שהן לא מאוד יקרות

ויותר מזה, זה ממש תורם לנסיעה באופניים בלי גלגלי עזר.

אחרי חודש באופניים עם גלגלי עזר הורדנו לו אותם והוא קלט את העניין ברגע. בעלי אומר שזה בגלל ששולט באופני איזון.

כשאנחנו פוחדים, זה 10 אחוז פחד ו90 אחוז הפחד מפחד.

ואני חושבת שזה אחד הדברים שמייצרים לופ בקלות

טכנית מהבדיקה או שתתבאסי?

אם קשה לך אז אפשר לחכות עד שתרגישי בטוחה...

וכן לבדוק בעדינותתת ולאט לאט

אמאלההה

עשיתי עכשיו בדיקה עם עד

וכואב לייייייי ממש

ניסיתי למשש ים אצבע את הכניסה לנרתיק ומרגיש ממש נפוח אפילו מין בליטה כזאת שיוצאת משם

אני עוד שניה בוכה מפחד מזה יכול להיות???? וכואב לי

אני מפחדצ ממש 

לוקח זמן עד שהכל נרפא

אפשר לשים אלוורה

אם זה כאב מוגזם לראות אחות או רופא

מסוכן. אם היו לך תפרים יכול להיות שעדיין חש קצת בצקת באזור. תלכי לרופאת נשים.

ולדעתי כדאי לנשום עמוק ולחגות עוד שבוע שבועיים. נשמע שהגוף שלך עדיין מאוד רגיש.

זה באמת מעצבן וקשה בזמן של האיסור אחרי הלידה, אבל שווה בעיניי עוד טיפה לחכות כדי שתהליך הטהרה והקרבה המחודשת יהיה יותר נעים

כששטפתי את המקום הכנסתי אצבע וחא קרה כלום

רק שהכנסתי עם עד יצאה לי הנפיחות הזו

לעומת באצבע שהיה הרבה יותר בקלות. עד זה תמיד יותר מסובך וצפוף אז גם יותר כואב.

אני הלכתי לרופאה מיד (עוד לפני התור של חודש וחצי אחרי) והיא אמרה שהכל בסדר, נתתי לעצמי עוד שבוע-שבועיים הפסקה וכשהרגשתי מוכנה הלכתי לאחות שעשתה לי את כל הבדיקות (היא יכולה עם מטוש אז זה הרבה פחות כואב לדעתי אבל מה שתחליטי אם לא נעים לך תעשי לבד אבל כן חכי שבוע שבועיים ותני למקום להתרפא, הרבה פעמים זה מה שהוא צריך)

לק"י

לחלק מהדיעות ההלכתיות זה בעייתי, אבל אולי אצליכם זה בסדר.

בהצלחה ובנחת!

נשמע לי מאוד מאוד מאוד תמוה. זה ממש לא פסיקה מקובלת וזה אפילו הפך ההלכה ממה שאני מכירה.

לק"י

כלומר, בצד ההלכתי היבש יש חשיבות לקיים חיי אישות בליל טבילה, אבל זה לא תנאי להאם מותר לטבול.

יש מגוון מצבים שאשה תטבול ולא יהיו חיי אישות באותו לילה. בטח אחרי לידה.

זו לא הלכה יבשה עד כמה שידוע לי, אולי המלצה טובה ( או לא טובה...)

מה שכן, ממליצה לשאול את בעלך מה דעתו ואיך זה יהיה לו אם תטבלי ולא תקיימו יחסים 

הודעתי לי שאני לא מתכוונת שנהיה יחד עד בדיקת רופא כמובן

חשבתי אולי הרב אמר לי ככה בגלל ההקלות בבדיקות??

באמת תמוה בעיניי

ואני אנסה להתנסח בכבוד

אסור זה לא!

אולי זה לא כדאי

אולי לא נהוג

אבל זה לא אסור

ולאסור משהו שלא באמת אסור- בעייתי מאוד בעיני

לדעתי כל עוד המקום רגיש וכאוב פשוט תניחי לזה

כן כן!!

נכון שאולי אפשר לעשות הפסק ואין דימום

אבל ממש ממש לא להכאיב לעצמך.

הייתי מחפשת משחות שיעזרו למקום להחלים טוב יותר

ורק עוד שבועיים מנסה שוב.

את תרגישי בעצמך שהמקום מחלים וכבר לא כואב

וזה באמת עניין של שבוע שבועיים שיחלים טוב יותר בעז"ה

וגם אם יותר משבועיים אז תחכו.

לעשות הפסק חודש אחרי לידה זה ממש מוקדם.

ואת גם יכולה ללכת לרופאת נשים לבדיקה.

שתבדוק אם המקום בסדר ואם צריך איזשהו טיפול

אבל לי זה נשמע ממש סטנדרטי אחרי לידה.

אני לא מתכננת לקיים יחסים כמובן כי עוד לא עבר חודש וחצי ובדיקת רופא

בלידה הראשונה זה לא קרה לי

ואני רוצה כבר לעשות הפסק רק כי זה ממש מציק כל ההרחקות והמיטות הנפרדות ומיד ליד ואני כאילו רוצה כבר לסיים עם זה ולטבול

במיוחד שבלידה הראשונה לא קיבלתי מחזור במשך כל תקופת ההנקה

ועדיין לדעתי כדאי לא לדחוק בגוף ולתת לו עוד קצת זמן להחלים

ואפשר גם לעזור עם כל מיני משחות.

קיבלת מחזור כל תקופת ההנקה, אני עוד יותר מחזקת אותך לחכות עוד קצת.

בע"ה תהיה לכם תקופה ארוכה של היתר, ובפרספקטיבה אלו יהיו 6-8-10 שבועות מאתגרים שלא תהיה להם הרבה משמעות בהמשך.

עכשיו כדאי לך לשמור על הגוף שלך ולהיות בסבלנות, להיות מהקרבה לתינוק, לנשום עמוק ולזכור שבסוף זה חלק קצר מהחיים בתקופה הקרובה בע"ה

הרופאה אמרה בפירוש שלא...למשך תקופה, לא זוכרת כמה.

המקום צריך להחלים.

בכל מקרה לא הייתי מנסה, כי לא יכלתי ללכת חודש וחצי עם מה שהיה לי.

אני ממליצה לחכות לבקורת רופאת נשים לאחר הלידה(סביב חודש וחצי) ורק כשהכלת תקין, לטבול.

אם עבר חודש וזה עוד לא החלים בפנים?

כי הלפרים החלימו דיי מהר

בלידה הראשונה היו לי המון תרפים נקרעתי ממש עד הסוף ועשיתי הפסק אחרי חודש בקלות ממש

אז מה קרה עכשיו? 

ואני אחרי הלידה הראשונה עם תפרים מכאן עד שכחתי...

עשיתי הפסק אחרי 5 שבועות אני חושבת,

אזרתי אומץ ולקחתי איתי מראה, הנחתי אותה בזוית שאוכל לראות מה קורה שם... ואז לאט לאט עשיתי את הבדיקה-ככה שלטתי במה שאני עושה והצלחתי לעשות את הבדיקה, ועשיתי הכל לאט, ולא מכניסים הרבה (ככה הרב אמר). באמת לעשות על עיוור נשמע כואב כי לא יודעים ממה להזהר ואיך נראה המקום (רמז, לא כמו בוא היה לפני)...

בהצלחה!

ולא יודעת או מכירה את הפסיקה של הרב ששאלת שאם לא מקיימים יחסים ללא לטבול. כי זה גם עוזר להיות מותרים בלי הלקיים יחסים...

כל תלונות הכאב שלי הם פטרו ביעבור -אין מה לעשות וכו...

כדאי לנסות אוסטיאופויה-עיסויים-דיקור-אקווילבריו..

אצלי לא עזר כל כך

לא אותו כאב כמו שלך.. במקום אחר

אבל היתי מנסה..

יש גם החזרים מהקופ''ח לפעמים

מה הפרוצדורה?

אני כבר חצי בן אדם

ועדין רק שבוע 36

ויולדת בד"כ הרבה אחרי התאריך

א. בכותרת כתבת על אחד בפה ואחד בלב שזה צביעות. אבל בתוכן לא ראיתי התייחסות לזה.

את מרגישה שאת מתנהגת בצביעות לאנשים?

ב. לשון הרע שאת פורקת מול בעלך. זה מובן והגיוני. אם אפשר בלי שמות ספציפיים זה טוב יותר הלכתית, אבל הגיוני מאד להיפגע ולשתף את הבעל

ג. שאת חורצת גורלות ולוקחת קשה שפוגעים בך, ורק אחרי שהם פועלים אחרת את מבינה שהסקת מסקנות מהר על אנשים- וזה מעולה שאת מודעת לזה, זה כבר חצי דרך ומאפשר פעם הבאה לשים לב כשזה קורה, להיות יותר בפרופורציות..

בהצלחה רבה!

שאם מישהו מרגיש צורך לפרוק את מה יש לו על הלב, אפשר לעשות את זה מול אדם קרוב. המטרה היא לא ללכלך עליו כמו בלשון הרע אלא להקל עלייך כי את מרגישה פגועה, כשזה תחום ושמור אצל אדם שאת סומכת עליו ולא יעביר את זה הלאה. ממה שאני זוכרת זה נחשב לתועלת (התועלת היא היכולת שלך להמשיך הלאה אחרי האוורור של מה שהכאיב לך).

כמובן שתמיד אפשר לשאוף לדון לכף זכות ומתוך כך לא להיפגע אבל אז - בסוף את מתארת משהו אנושי, שאפילו מגובה הלכתית, כמה שאני מבינה וזוכרת.

ולגבי זה שאחר-כך אם אותו אדם יתנהג נחמד כלפייך את תשני את דעתך עליו, אני דווקא רואה את זה כמראה על גמישות מצידך, במקום סתם להקפיד להקפיד ולהקפיד, למרות השינוי החיובי של השני.

❤️

בתקשורת בין אנשים, יש הבדל בין שיתוף שלילי שישפיע על הדינמיקה בין השומע לבין מי שנאמרו עליו הדברים,

לבין שיתוף שלילי שלא ישפיע.

לדעתי אם מישהו פורק לצד שלו שאין לו קשר לאדם המדובר זה כמו פריקה לפסיכולוג. וגם לרוב השומע בעצמו מבין שהדברים נאמרים במעמד צד אחד וממילא ממלא את תפקידו כתומך, ולא כשופט.

אם מדובר באדם שיש ביניהם אינטראקציות (כמו שכנים למשל) בהחלט צריך להיזהר עם זה.

אם כי כדרך בני האדם להתייחס לבעל ואשה כגוש אחד ממילא. למשל שכנים יגידו משפחת x הם רעשנים/ ביישנים/ נחמדים וכד' ולא יגידו האשה של משפחת x היא כזאת והבעל הוא כזה וכזה..

אז אם האחרים מתייחסים לזוג כגוף אחד, הגיוני שגם הסודות/ שיתופים/ מה שהם חושבים על האחרים יהיה כגוש ולא כבודדים ואז ממילא די טריוויאלי להניח שהם מספרים אחד לשני דברים מהסוג הזה.

לגבי משפחה מורחבת, פה צריך לשים דגש מודעות והפרדה ולתת לכל אחד לנהל את האינטראקציה מול האחרים בכוחות עצמו ולא לתת משוב שלילי על מישהו באוזני השני באופן שיגרום לשומע לעצב מה שהוא חושב על אותו אדם באמצעות מה ששמע.

אני חושבת שהדרך לעשות את זה, זה לעבוד על ההפרדה ועל הלגיטימיות של בן הזוג לחשוב/ להרגיש שונה ממנו לגבי כל אחד מבני המשפחה (זה יכול להיות הצד שלו הצד שלי, אפילו על הילדים המשותפים- לחיוב או לשליחה כאחד)

ואז גם אם אומרים משהו, עדיין השומע עושה את ההפרדה ואומר לעצמו אוקי בעיניים של האומר זה מה שהוא חושב, אני חושב אחרת.

כמה בסולם כאב?

בגדול קלקול קיבה זה לא נעים.. ולא בעייתי מדי בהריון, אבל צריך לשים לב ל2 דברים:

א. שלא מתייבשים

ב. שההתכווצויות של המעיים לא משפיעות על הרחם וגורמות לצירים להתחיל..

*אם הכאבים באים בגלים של ציר לגמרי לגמרי ללכת להיבדק.

וגם התכווצויות, אין לי שילשולים

אני אחכה עוד קצת ואראה איך מתפתח. תודה!

והיא אמרה לי ללכת להיבדק במרפאות בריאות האישה, אז אני עוד מעט אסע לשם.

תודה על ההתעניינות!

מוזמנת לפנות אליי בפרטי

או למס' שלי: 052-8094747 (הדר)

מאחלת לך הפתעות נעימות ומשמחות, שיגיע בהיסח הדעת ובקלות...!

רק כדי להגיד שאני זוכרת אותך מההריון ומהפסטה רוזה (;

כיף שחזרת, בע"ה שתתבשרו בבשורות טובות בקרוב!

אני זוכרת את עצמי גם קמה מוקדם בבוקר לבדיקות ומגיע מזיעה לעבןדה כשאני בכלל מתחילה משמרת ב11 בבוקר

זה דברים "קטנים" שקשה להכיל

❤️❤️❤️❤️

לא מספיק הבנתי מה זה אומר....

הלקום מוקדם בבוקר ולסוע לעיר הסמוכה ושמישהו ישאר עם הילדים

וזה תמיד בא בעיתוי הכי גרוע שיכול להיות כמו ב8 לאוקטובר כשהעולם שקט והכבישים היו ריקים מאדם.... ועוד ועוד

הזריקות והכדורים ותופעות הלוואי

והלחכות לטלפון מהאחות איך מתקדמים אחרי כל מעקב

ולחכות שהזקיק יגדל ולא תמיד הוא משתף פעולה

ואז גם צריך שהעסק יתפקד כראוי... ולא תמיד זה עובד בזמני לחץ.......

וזה עוד לפני המתח שמגיע אחרי הביוץ

זה פשוט לעבור שניה אחרי שניה, יום אחרי יום של מתח וחוסר וודאות.

מאחלת לך הריון תקין וקל בבריאות ובשמחה בקרוב ממש

ללא שום עוגמות נפש וצער בדרך. רק בשמחה ובטוב לבב

הרבה נחת מהפשוש שבבית

רק בריאות

אני מבינה אותך קצת. כי כל סיפור בסוף הוא אחר.

אבל אני גם בלופ.

לא לילד שני, יותר ב''ה.

לדעתי ספציפית לילד שני כן שווה להתאמץ מלא... אח''כ כבר יותר שאלה ותלוי במלא גורמים.

ולגבי המצב הנוכחי. אל תתייאשי. הזרעות זה לא הרבה יותר טוב מקיום יחסים בזמן. זה יכול להועיל. אבל בהרבה מקרים זה בעיקר הפרוטוקול של הקופות. 3 הזרעות לפני אישור ivf.

אז אל תעצרי עכשיו. את יכולה כשאת גמורה לקחת הפסקה וכאלה. אבל כן הייתי ממשיכה הלאה.

תדעי שעם הזמן ולמרות שההורמונים יותר חזקים בהרבה בivf עדיין זה הפריע לי פחות מאשר בהתחלה של ההזרעות. יש איזה התרגלות של הגוף. וזה טיפול הרבה יותר יעיל!!

אמן שיבוא הכי מהר ובקלות ובבריאות! חיבוק

בדקתי את זה כבר

אני אבקש מהרופא בתור הקרוב כשאקבל וסת

אני מעל הגיל של הקריטריון של הפוריות הם לא ישחקו איתי משחקים

סתם מעניין גם מה שאת אומרת על הקופה, כי בעיקרון זה הנחיה של משרד הבריאות.. רק מצבים מסויימים מתחילים ישר בivf

הוא יכול לרשום שעשית 3 ועשית 2

לצורך העניין פרוטוקול לעבור להפלות חוזרות הוא 3 הפלות

אני עברתי אחרי 2

ואפילו קצת משקר בטפסים.. בחירה שלכם.. (הרופא שלי גם חישב אחרת מאיך שאני הייתי מחשבת בצורה 'יבשה' אולי זה באמת נהוג)

לי הרופא אמר שעושים בירור הפלות אחרי 2 הפלות וככה היה אצלי..

בכל מקרה-אני עדיין ממליצה לך לעשות את זה לאט לאט ולא ישר לקפוץ לivf אם כמה שזה מפתה.. במיוחד שאת רגישה והיה לך גירוי מכדורים.. בכל מקרה זה בחירה שלך עם הרופא, שיהיה לך בהצלחה במה שתעשי!

ב"ה אני לא צריכה טיפולי פוריות אבל כן עכשיו אחרי כמה הפלות ויכולה לנסות לפחות להבין למה את מתכוונת

כל הזמן אני חושבת איזה נשים גיבורות אנחנו

כמה אנחנו עוברות

מי יכול עלינו

בעז"ה יהיה לכולנו עוד ילדים חמודים ומתוקים 

ואם יש לך סבלנות לחכות כמה ימים, אז הכי טוב.

אבל תודה רבה!!

אני יכולה לבקש בעצמי בדיקת דם לבדוק? או שצריך הפניה?

בקשה באפליקציה,

מניחה שזה דומה גם בשאר הקופות אבל לא בדקתי. 

בגדול אוהבת את הפרטיות שלי, את המרחב בחדר... אז משתדלת להעביר כמה שיותר מהר.

אני מניקה הנקה מלאה וכשההנקה פוחתת לפעם בלילה (קצת משתנה בין הילדים אבל באיזור גיל 7-9 חודשים) מעבירה לחדר ילדים ונהנת מהפרטיות.... 

עם הגדולה המעבר ממש השפיע לטובה על הקימות שלה בלילה וההנקות פחתו

עם הקטנה פחות עבד אבל עדיין העדפתי לקום אליה לחדר מאשר שתמשיך להיות אצלנו.

מה שכן- יש לנו מיטת אירוח בחדר של הבנות אז סבבה לי לקום להניק שם על המיטה.

הגדול עשה לנו בעיות קשות בשינה קם מלאאאא פעמים כל לילה וששאלנו אותו מה יוכל לעזור לו הוא בקש שהקטן ישן איתו

בי עצוב לו בלב לישון לבד

היה נשמע לנו לא לענין אבל כבר היינו מיואשים והחלטנו לנסות מפה לשם עבד מדהיםם

את הקטנה ב1.4

לשניהם זה היה הכי מתאים ונכון בשעתו.

לא חושבת שיש בזה חוקים כל עוד זה טוב לו, לך ולזוגיות.

אם טוב לכם ביחד- זה מבורך

מבטיחה לך שהוא לא ישאר אצלך בחדר עד החתונה

ואם תרגישי לפני החתונה שמיצית- אז זה הזמן לעשות חושבים מתי. איך ולמה

נוחות, פרטיות, לא לפחד לעשות רעש או להדליק את האור..

זה גם עזר לי לא להרדם תוך כדי הנקה בלילה.

לא יכולה שעוד מישהו איתי בחדר, במיוחד שהחדר צפוף ממש.

בגלל ההנקה

וגם בגילאים האלה הם נוטים יותר לחולי ומעדיפה שיהיו קבוע לידינו

המיטה גדולה ותמיד צמודה לאחד הקירות שם התינוק התורן ישן אחרי שהם כבר לא במטחברת

אז לא מפריע

1. מי שכתבה שזה היה נכון לילד, איך יודעים?

2. לא מלחיץ שאולי לא נשמע אותו אם הוא יתעורר בלילה? לא רוצה להגיע אליו כשהוא כבר ממש בוכה.. בדכ אני מתעוררת כשהוא מהמהם לעצמו או סתם מתלונן.

אני למשל גם כשהוא לידי צמוד לא שומעת עד שזה לא בכי... כי כך השינה שלי. וכשאני מעבירה אני שומעת כשזה יותר חזק אבל גם אני מתרגלת להיות יותר קרויה וגם הוא לומד בלילה לבכות קצת יותר... לא רואה בזה דבר רע... אף אחד מהאחים למשל לא מתעורר מזה... זה לא באמת צרחות מטורפות...

פשוט נכון לנו לפרטיות... וגם לאיכות השינה שלנו.... שלא נדבר על זה שזה לא משבית עוד חדר חשוך בערב... למשל כשאני מקבלת כלות, איפה בעלי יהיה? לפני הלידה היה בחדר שלנו ועכשיו הוא בחדר חשוך.... מבאס ואפילו הייתי מתעצבנת במקומו..

בקיצור, התינוק מצטרף לבית קיים, לא משנה לכולם את החיים... כך אני רואה את זה

ובעיני דווקא טוב לילד ולשינה שלי שאני לא מתעוררת מהציוץ הראשון.

לפעמים הם רק מצייצים ואז מצליחים להרגיע את עצמם ולחזור לישון לבד. וכשאני לידם אני כבר מתעוררת ומטפלת..

דלת פתוחה שלנו, דלת פתוחה שלהם ואני שומעת מה שצריך לשמוע.

ככה הכי נוח לי,

לא רואה בעיה לגבי הרגלים, ממילא יצטרכו להתרגל מתישהו, דווקא יותר קל כשגדולים ומבינים יותר...

אין בזה כללים

אצלי הז ממש ישפר את ה'ינה 'להם

את רובם העברתי בערך מגיל חצי נשה-8חודשים

י שכאלה שגם מעל נשה

יש אחת משאז שהיתה פיצית

תלוי

אין חוקים

אם לך זה טוב

תשאירי איתך

עד שתרגישי אחרת

מפריע לזוגיות וגם לספייס שלי.

וזה בערך בגיל 10 חודשים- שנה

קשה לי המעבר הזה

דורש ממני כמה ימי הסתגלות 😉

אבל בסוף זה יותר טוב לכולנו

אבל זה גם הרבה לפי ההרגשה

אם אני מרגישה שהילד/ה מרגישה מספיק ביטחון, עטופה, רגועה וכו'.

וגם לא הנקתי מאמינה שזה תלוי גם בזה

גם בלי הנקה, אצל זוגות שהגל תקין, יש כ20% סיכוי להריון בכל ביוץ, ולמעשה אצלך עברו רק 4 חודשים, שלא בטוח גם שבכולם תפסתם את הביוץ...

חוץ מזה, ששמעתי טענות שלפעמים קשה יותר להכנס להריון בזמן הנקה, גם כאשר יש מחזור אבל לא יודעת אם זה מוכח מחקרית.

לי גם לקח זמן להכנס להריון למרות שקיבלתי מחזור כחודשיים- שלושה אחרי כל לידה

דווקא זו הנחה לא מאוד רציונלית, שבהתייעצות עם רופאת נשים היא הפריכה לי את זה. בגדול ברגע שיש מחזור סדיר כמעט תמיד יש גם ביוץ סדיר ואפשר להכנס להריון.

לק"י

שלפעמים הרירית דקה בזמן הנקה (ועוד משהו שאני לא זוכרת), ולכן לא נקלטים.

כלומר הנקה יכולה לשבש קליטה של הריון, גם אם יש ביוץ.

מישהי אמרה פה שחצי שנה מהלידה הגוף לפעמים עוד לא קולט הריון ואצלי אכן היה כך ונקלטתי בדיוק בשלב שלך כשגיליתי שמונה חודשים מהלידה באיחור.

ועדיין יש סיכוי קלוש שאין סיבות

ובעיקר יש סיכוי שלוקח קצת זמן וזה הגיוני ותקין מאוד המצב הנוכחי גם אם הביוץ תקין ומושלם

אני לא יודעת להגיד אם ההנקה גרמה לחוסר יכולת להקלט או לא.. 

לא ראיתי לזה הוכה מדעית, אבל אני כל פעם נכנסתי להריון מייד אחרי הפסקת ההנקה בלי קשר למתי הפסקתי למנוע. מהמחזור אצלי חוזר ממש מיד אחרי הדימום שאחרי הלידה סדיר כל חודש גם ההנקה מלאה.

אני מרגישה מוכנה ורוצה עוד הריון

סומכים על בורא עולם🙏🏼🙏🏼

לק"י

אין לי מושג אם זה דבר שמתקלקל.

אבל באופן אישי לא הייתי לוקחת סיכון שיראו משהו לא נכון.

מתארת לעצמי שהסיבה לתוקף בבדיקות הריון היא האפשרות שהחומר שמזהה את ההורמון בשתן קצת יחלש.

לא ידע מקצועי, הגיון 😀