פורום הריון ולידה (עמוד 200)

את יכולה לפנות לאסף הרופא ולשאול שם.

או ללכת לחברה אחרת...

זה דרך אסף הרופא באיזושהי צורה אך לא ישירות בשירות שלהם.

הרופא שאחראי על זה עושה את המחקר באסף הרופא. הייתי צריכה הפניה בשביל ההחזר מהביטוח והם סידרו לי את זה דרך אסף הרופא.

אם היא סובלת מגזים אז זה יכול להימשך כמה חודשים.

אבל באמת כדי לעודד

לרוב, בגיל 6 שבועות הם קצת נכנסים לאיזה "שגרה" והלילות יותר מסודרים.  עדיין יקומו לאכול כל כמה שעות אבל יש איזה דפוס וסדר פחות או יותר.

בגדול בגיל שנה מצופה להצליח לישון לילה שלם. ובעיקרון לפני כן תינוק שקם כל שלוש-ארבע שעות וחוזר לישון אחרי האוכל זה נורמלי לגמרי.

אם זה לא כך, אז יש לבדוק מה אפשר לעשות... (לדוגמה אני הבנתי שהתינוקת שלי, בת חצי שנה, צריכה לאכול מוצקים כדי שלא תקום בלילה. עכשיו נותר "רק" שהיא תשתף פעולה עם הרעיון🙄)

הזה..

למיטב ידעתי מצופה ככה בגיל שנה

היא הייתה קטנטונת מדי... (הייתי צריכה להעיר אותה בשביל לינוק, זה יותר גרוע מלקום לתינוק)

היא הייתה ככה מגיל לידה והמשיכה גם קצת אחרי שכבר הגיעה למשקל תקין. אז היו לי חודשיים של כיף לפני שהיא הפכה להיות כמו תינוקת רגילה

הבן שלי בגיל חודשיים-שלושה התחיל לישון רצוף. ואז זה עבר....

הרבה פעמים זה השתבש בהמשך 😉

בכל מקרה מגיל חצי שנה תינוק יכול וצריך לישון לילה שלם (כמה בדיוק? לא יודעת..אבל 6-7 שעות רצוף לפחות)

לפני כן- הם עוד צריכים האכלות לילה אבל בטח לא יותר מאשר ביום

בגיל חודש אני לא חושבת שיש מה להנדס אותם חוץ מלוודא שאוכלים טוב ביום ומבלים כמה שיותר זמן עירות פעיל ובאור (בהתאם לגיל)

אבל מגיל 4-5 חודשים יש מה לעשות. בעיקר להרגיל להרדמה עצמאית במיטה ולא למהר להאכיל באמצע הלילה כאמצעי הרדמה

(קל להגיד קשה ליישם. אבל יש מה לעשות)

השלב הכי קריטי זה באמת סביב גיל 4 חודשים (המכונה משבר 4 חודשים)

שפתאום הם מתעוררים בגלל שנגמר להם מחזור שינה ולא בגלל שרעבים.  וצריך לשים לב שלא מאכילים כאמצעי הרדמה (גם אם יש  האכלות לילה אז הם בזמנים הגיוניים ולא כל שעה) כי אז מתחיל לופ נוראי של לילות בלי שינה

לק"י

במשך הלילה.

אז אפשר לנסות למשוך קצת ולראות אם זה בסדר. אבל לא לבנות על זה. ואם תינוק זקוק לאוכל, אז לתת לו.

אבל עדיין - במרחק גדול מספיק מהאכלה קודמת (גם תלוי מה ההגדרה ל"לילה" שלם) ובטח לא כל 3 שעות כמו ניובורן

אם נראה שהתינוק זקוק

אני לא גורם רפואי חלילה וכל תינוק הוא ספציפי

אבל האמירה הזו מגובה ע"י גורמים רפואיים מוסמכים

כאבי בטן וגזים?
הנקות?
היפוך יום-לילה?

כי היא קמה לאכול?

או כי יש לה כאבי בטן?

אישית, אני תמיד מניקה במיטה, הם צמודים אליי.

ככה שאני לא ממש קמה, ולא מרגישה אחכ שחסר לי שעות שינה.

אם זה כאבי בטן- כדאי לבדוק למה זה קןרה, ולשנות תזונה שלך אם צריך, חבל ששתיכן תסבלו

בעיקרון אם היא יונקת ואת לא מניקה בשכיבה, אז הנקה היא לפי דרישה ויכולה להיות תכופה מאוד

לפעמים זה גזים בכלל
 

אצלי ישנו לילה שלם סביהות גיל 4 חודשים. אחד ינק וקיבל גם שאוב וגם תמל, השנייה רק תמל

אבל לפעמים הם חולים, לפעמים שיניים.. ככה זה תינוקות 🤷‍♀️

אם את צריכה לישון תדאגי שבעלך ייקח אותה כשהיא לא רוצה לאכול ויאפשר לך

סביב גיל 4 חודשים במקסימום לדעתי, כבר מתחילים להיוצ ערניים יותר ולחקור את הסביבה, ואפשר להתחיל להרגיל ליום ולילה.

(הכוונה שבלילה אחרי אוכל מידמחןזרים לישון ולא נשארים ערים סתם)

רוב התינוקות מסדרים את זה עוד הרבה לפני ולכן כדאי להיות אופטימית ולשים לב אם אפשר לשנות משהו בהרגלים כך שתישן לפחות חלק מהלילה.

1. אוירת לילה, מניקה בחושך ובשקט , לא מחליפה טיטול בלילה( רק כשעושים גדולים ואז אין בררה). זה גורם להם להבין מתי יום ומתי לילה תוך כמה שבועות, ואז להתעורר, לאכול ולחזור לישון.

2. כשלמדתי להניק בשכיבה ובבטחון, השתנו לי החיים. את כל הקטנים שלי הנקתי ככה( עם הגדולים עוד לא ידעתי לעשות את זה). הנקתי בלילה מתוך שינה, כשהתינוק ישן איתי( יש דרכים לעשות את זה בטוח).

ולא היו לי לילות לבנים , חיים אחרים. מחברת את התינוק מתוך שינה וממשיכה לישון ושמתי לב שכשאני מניקה מתוך שינה, יש בחלב משהו שמרדים אותם, ככה ישנתי ליחות שלמים ממש מגיל 0. 

לק"י

למרות שישנו לידי והנקתי בשכיבה.

אז לא לכולן זה עובד. שווה לנסות כמובן, ואין ספק שיותר קל להמשיך לנוח כשמניקים בשכיבה, גם אם לא ישנים.

והם פשוט לא עולים מספיק במשקל. עולים, אבל לא ''מספיק''.

גם הבן שלי לא עלה מספיק לפי הטיפת חלב, וגרמו לי לצאת משם כל פעם בוכה.

בסופו של דבר הבנתי שככה הוא. אין מה לעשות.

בעיני, כל עוד הילד שלי עולה במשקל (ולא מפסיק לעלות/יורד במשקל), זה תקין.

כמובן, שכדאי להתייעץ עם רופאים.

(יש גישות שונות. בין רופאים שונים. למזלי הרופאה שלנו בגישה שלי).

סיפור לסיום:

מכירה מישהי שהתינוקת שלה לא עלתה במשקל כמו שצריך. והיא הפסיקה להניק ועברה לתמ''ל.

ולהפתעת כולם- גם אחרי התמ''ל היא לא עלתה מספיק במשקל 🫣

ב''ה היום התינוקת היא אמא ל-10 ילדים וסבתא ל-3 נכדים (שאחד מהם זה הבן שלי שגם הוא לא עולה ''מספיק'' לדעת האחות טיפת חלב)

רק בגיל חודש אמרו שהם סבבה (אצל אחת גם לא זה) ופשוט התרגלתי שככה זנ..

בדקתי שחיתולים מלאים ויש מספיק ארוחות וזהו, שיחררתי..

(אצל האחרונה כן הלכתי ליועצת הנקה בשביל להיות רגועה ואחרי שאמרה שהכל בסדר שיחררתי וב"ה בגיל חודש היתה סבבה..)

לפני ריפלוקס, היועצת אמרה שצריך לשלול זרם חזק של החלב, ואז רגישות לחלב ובסוף שוללים ריפלוקס. אמרה שיש בשנים האחרונות איבחון יתר לריפלוקס...

זה לא קל. אבל אצל הרבה מאוד תינוקות זה עוזר.

צריך לחכות לפחות שבוע לראות את ההשפעה

ובמקביל גם לעבור לתמל מפורק,כמובן להתיעץ עם רופא או אלרגולוג

ההמלצה של הרופא קצת מיושנת. האם את נחה או ישנה סביר? מה יועצת הנקה אמרה? אני לא רוצה להלחיץ, אבל דוקא צריך לתת לו לינוק כמה שצריך כדי שיהיה יותר ייצור של חלב בהתאם לדרישות )אם משלים עם בקבוק למה בעצם שכמות החלב תיגבר לפי הדרישה שעולה ?)  כל עוד עולה במשקל ויש חיתולים מלאים ולא צורח כל הזמן מרעב, נשמע לי שמוקדם מידי להילחץ.

תשתי המון, תנוחי כמה שניתן, ותניקי לפי דרישה.

בהחלט שווה להתייעץ עם יועצות הנקה מוסמכת. ואם את ממשיכה להרגיש שהעליה לא מספיקה- פני לדיאטנית תינוקות בקופה.

אני שואבת (משתדלת לפחות) מיד לאחר שאני מניקה שני צדדים אז יש גירוי לשד לייצור מוגבר...

אני מניקה לפי דרישה, פשוט בסוף ההנקה הוא מקבל עוד תוספת וכך ייעצה לי גם היועצת הנקה (מוסמכת, למה לא?) כי משהו בהנקה בלבד, לא נותן לו מספיק. בהתחלה הוא בכלל ירד במשקל הרבה מעבר למצופה מתינוק שרק נולד...

בכל מקרה, רק שיתפתי מה אמר הרופא, לא אמרתי שאני מיישמת דווקא את העצה הזו. ידוע שהם לא מומחים גדולים להנקה.

רציתי לשמוע מנסיון דומה של אימהות אחרות מה עזר להן.

כי אני מרגישה שיש פה נקודה שלא הצלחתי (וכרגע עדין גם לא היועצת) לעלות עליה.

אגב, היועצת חישבה, ואמרה שהעליה כן תקינה פשוט בטווח התחתון, אז אני מדייקת את מה שכתבתי בהודעה הפותחת.

ויכול להיות שככה הוא כמו שכתבו פה כמה אימהות, זה בהחלט הרגיע אותי...

אני בליווי של היועצת מגיל 6 ימים של הקטני... 

(שקלתי אותו לא בטיפת חלב כי זה נסיעה, אצל מישהי שיש לה משקל תינוק בבית כי למרבה הפלא היא יועצת הנקה).

המבנה של הפה שלו ביחס למבנה של השד שלי לא יצר ואקום מספיק. הוא ינק רגיל מבחינת כמות ארוחות והיה רגוע בין לבין. היועצת (על הדרך, היא לא הסכימה לקחת תשלום) אמרה שהלשון שלו קשורה וכדאי להתיר- והיא ציינה שעדיף לא בטיפת חלב כי שם לפעמים לא עושים את זה מקסימלי וחבל. הלכנו להתיר, ויחד עם הגיל והעליה הקטנה שהגיעה סביב 3 שבועות (עוד לא משקל לידה אבל כן עליה סוף סוף) גם היניקה היתה יותר מוצלחת. היועצת גם אמרה שהמספרים שאומרים בטיפת חלב הם 'מחמירים' ולא כוללים תינוקות עם עליה איטית, ושבסביבת יועצות ההנקה ההמלצה היא עליה במשקל סביב 150 גרם בשבוע וכחצי קילו בחודש.

כמובן האחות בטיפת חלב בגיל חודש לא אהבה שהוא שבר אחוזונים והמליצה יעוץ הנקה, אני עם האמירה של יועצת ההנקה הייתי רגועה ומבחינתי בחרתי שהאחוזון שהוא היה בו בשקילה שבה הגיע למשקל הלידה הוא הקובע והעליה מאז תהיה לפיו ולא לפי האחוזון בלידה עצמה.

פירטתי, ושיתפתי דברים שעשיתי בהמלצה או על דעת עצמי ואמרו לי בצורה חצי רישמית. אז בבקשה אל תראי בזה המלצה.

תעשי מה שהלב שלך, לב של אמא, אומר לך אבל לא לזלזל בשקילות ומעקב וכד'.

שורה תחתונה, יש דבר כזה תינוקות שלוקח להם יותר זמן להגיע למשקל הלידה, אין צורך להיות פסימית אבל לעקוב שהכל תקין. 🤍

שאם את צריכה (או רוצה) לעקוב אחרי המשקל - אפשר לקחת משקל מיד שרה.

ככה אני עשיתי, אחרי שטיפת חלב רצו שאחזור כל יומיים לשקול אצלם...

היועצת הנקה הסבירה לי מה אמור להיות הקצב ואני עקבתי לבד בבית.

לי זה היה יותר רגוע מכל מה שערערו אותי בנושא בבי"ח ובטיפת חלב, והרגשתי שהרוגע שלי שהתאפשר - הרגיע את הכל...

עכשו עולה לי עוד משהו -

אולי שווה להתייעץ עם אוסטיאופת תינוקות. לפעמים לחץ בבטן עושה בלגן וכשמשחררים דברים נרגעים.

יש להם את המזרקים והיידע לטיפול במקרה הצורך.

(ומוזר שככה הוא אמר. אצלנו למשל היינו צריכים ללכת לבי"ח לעשות את זה. אפילו שעבר כבר 5 שנים מתגובה אלרגית.) 

וזהו. מאז לא קיבל משמש. 😅

עד גיל 8 בערך.

לחלב, אחרי שעשינו טסטים, הוא אכל.

אם את מניקה, אז אפשר להוסיף בהדרגה גם ע"י האכילה שלך.

עכשיו בן שנה וחצי, מגיל חצי שנה הגיב מיד בפריחה רק בפנים שעברה אחרי חצי שעה לבד ( בהתחלה לא ידעתי שצריך לתת פניסטיל) , בטסט הראשון לפני חצי שנה יצא מאוד חיובי, הפעם יצא תקין לדעתו של הרופא.. לא נחשף בכלל כמעט 8 חודשים בערך.

מה היה אצלכם עד גיל 8? בדקתם טסטים?

ובכל מקרה, אצלנו התגובה לחלב הייתה במערכת העיכול.

התגובה הפריחתית הראשונה הייתה למשמש.

ועל זה לא ידענו עד שאכל לראשונה משמש.

אם את אומרת שאת צורכת חלבי, ואין עם זה בעיה, אז לגמרי הייתי מתייעצת עם האחות בטיפת חלב או במרפאה אם אפשר לבוא לעשות אצלם את ההדרגה. 

(לי כן אמרו להפסיק עם חלבי עד הטסטים.)

1. אובחנה בבית חולים בגיל חודשיים וחצי לחלב. בלי טסטים. רק לפי סיפור ורקע. בגלל דם בצואה.

בגיל שנה וקצת בטסט יצא "נקי".

2. גיל שנה וקצת אכל משמש ופרח מיידית.

בגיל 6-7 בטסט יצא "נקי".

אבל הרופא שלח לעשות בבית חולים את החשיפה.

2 רופאים שונים.

לא מניסיון אישי, אבל באחת הפעמים שהייתי במרפאה להעמסת סוכר מאה גרם - 3 שעות, הייתה במרפאה ילדה מתוקה שקיבלה בהדרגה בקבוק חלב 😃

(יצא לה טסט שלילי אחרי אלרגיה לחלב, וההנחיה שהם קיבלו הייתה לתת בתוך המרפאה. בהתחלה כמות קטנה ואז להמתין, ואז כמות גדולה יותר ושוב המתנה וכו'... עד שנתנו לה לסיים את הבקבוק, ואח"כ אמרו לאמא שהיא יכולה לתת חלבי בלי חשש)

זה באשפוז יום.

גם לנו היה רק פריחה.

לא התכוונתי לשם הרופא כמובן אלא לסוג ההתמחות שלו

ילדים/אלרגיה

לק"י

עדיף בעיני.

עם השגחה של צוות רפואי. וגם לך יהיה יותר רגוע. זה באמת קצת מלחיץ לנסות לבד (למרות שאם הטסט שלילי, זה כנראה בסדר).

הבת שלי אלרגית לחלב.

שאני בעצם עושה עכשיו.

ומדובר בגיל גדול יותר אצלי.

ד"א, אם אכן הוא אלרגי, ויש אפיפן, את יכולה לקבל כסף מביטוח לאומי, מודעת לזה?

כסף מקבלים ברוך ד'.

אני ממש מתלבטת מה לעשות, נראה לי מרפאות בית חולים תורים יהיו רק עוד איזה חצי שנה, רופא ילדים פה נמצא רק איזה 3 שעות בבוקר ואחהצ ולא נראה ירצה לקחת על עצמו, מה עוד האופציות? ללכת על פרטי? יש כזה דבר בפרטי?כמה עולה?

בעלי לוחץ עלי כן לנסות בבית ואני נכנסתי לחרדה כללית.. 

למצוא גם בפחות מזה.

אני באופן אישי הייתי בהדסה גם בשלוחה בבית שמש וגם בעין כרם.

לק"י

(לפחות לפי המייל מהם. לא זוכרת מתי פניתי אליהם).

ואם את בלחץ מלנסות בבית לבד, תסבירי את זה לבעלך. פחד זה לא דבר רציונאלי. מקווה שהוא יבין אותך🙏

אולי לבקש לתת לה חלב במרפאה כשיש מרפאת אחיות פתוחה?

ואז במקרה הצורך יטפלו בה?

באיזה גיל האלרגיה, מה היה התגובה וכמה זמן עבר..

לנו היה דומה (אלרגיה גם לחלב שאני אכלתי ובגלל זה נשארה קטנה ואחכ אלרגיה לגבינה שאכלה והגיבה בפריחה מיידית) בגילאים קטנים ואחכ כשיצא שלילי (האמת היה גבולי אבל החליטו שזה שלילי) הרופאה אמרה לנו לתת בבית ולהתחיל עם מעדן שלדעתה פחות מרוכז ולראות אם באמת אפשר להתקדם..

הבאתי בבית ובאמת עבר לגמרי ב"ה..

חוץ מחמאה אגב חח

אבל מתישהו פשוט אעל בטעות לא קרה כלום

ניסינו שוב הכל בסדר

וזהו

אבל הוא מעצמו לא אוהב כלום חלבי חח

בגיל חודשיים בערך התחילו שילשולים ברמה של 10-12 פעם ביום עם ריר , היתה באי שקט ובכי כל היום 24/7 משהו הזוי , הרופאה אמרה כנראה אלרגיה לחלב עברנו לנוטרמיגן , השילשולים פסקו הבכי נרגע קצת. אחרי מס חודשים ניסינו לחזור לחלב -לקחה תמ"ל מהלידה ושוב חזרו השילשולים עם הריר והבכי פה הרופאה אמרה זהו זה כנראה מהחלב את מפסיקה עם זה. בגיל 9 חודשים עשינו טסט שיצא חיובי , נשלחנו לאמת גם בבדיקות דם והופ-יצא שלילי. חזרנו אחרי כמה זמן על הטסט (אצל רופא אחר) ולטענתו יצא שלילי. בכל זאת שלח לחשיפה באשפוז יום. בהתייעצות עם הרופאת ילדים החלטנו לתת לה בבית קצת מעדן, כפית כל כמה ימים, עבר חלק וחזרנו לתמל החלבי. (בדיוק היה גם חוסר בנוטרמיגן ולא מצאנו בשום מקום) אבל הילדה חזרה לבכות, ממש בוכה כל היום וכל הלילה. עברנו לצימחי ואחרי כחודש הפלא ופלא-ילדה חדשה!! מהממת! מתפתחת! (אחרי עיכוב בהתפתחות)

אצלנו יש כנראה רגישות-לא כנראה בטוח אבל זה מתבטא בעיקר במערכת העיכול. קיבלתי הנחיה לתת לה אחת לכמה ימים מעדן חלבי/גבינה כדי שהגוף לא ידחה את החלבי בעוד תקופה וזהו.

גם אנחנו קיבלנו פניסטיל שיהיה קבוע בבית מחשש ל...היום היא בת שנה ו 3 חודשים נשארנו על צימחי וב"ה הכל בא על מקומו בשלום. כנראה שגם הנןטרמיגן החלב מפורק עשה לה לא טוב כי עדיין זה מכיל חלבי, ראינו את השינוי הקיצוני שעברנו לצימחי.

תלכי לפי הלב שלך, לא תמיד הרופאים יודעים. אין כמו אינטואיציה של אמא. אני מההתחלה ממש עוד לפני שחשבנו על חלבי בכלל  ידעתי שיש לה בעיה זה, הרגשתי. ובסוף צדקנו

אנחנו במעקב גסטרו אחת לכמה זמן בגלל המשקל כי היה בעיות בהתחלה אבל מעבר לזה כלום.

גם אם בעבר היה עקבי.

וגם תרופה של לחץ משפיעה מאוד...

לדעתי צריך להיזהר עם לנסות להקדים אותו זה יכול סתם לשבש הכל

אבל אולי אפשר להתיעץ עם רופאת נשים לבדוק באיזה שלב את אם את לפני ביוץ או אחרי ופרמטרים דומים שיעזרו לך לקבל החלטה יחד איתה אם יש איך להיות מותרים בנופש 

אולי שווה לקחת סיכון ולהתחיל פרימולט נור?

צריך להתחיל מינימום 5 ימים לדעתי לפני הגעת המחזור.. אבל אולי שווה הצ'אנס

והאמת שהכי טוב אם יש לך אפשרות לעשות אולטרסאונד לדעת איפה את עומדת ואז להתחיל

מרגישה ממש חיבוק מהקב"ה!!

תבינו שהייתי אמורה לקבל בליל הסדר!!

מרגישה שהקב"ה "שינה" את הטבע ונתן לנו עוד כמה ימים להיות מותרים לפני שהוא חוזר למילואים.

דווקא היום, כמה שעות אחרי שהוא יצא הגיע המחזור.

אז נכון, רוב הסיכויים שגם הפעם אטבול והוא לא יהיה בבית.

אבל לפחות באפטר נהיה מותרים🥳

תינוקות נולדים, מחזורים חוזרים,

ורק המילואים עדיין ממשיכים.

❤️

בדיוק כמעט באותו שבוע הריון שבו היתי כשגוייס אז בשמחת תורה!

זה הרגיש לי כזה הזוי

בהריון הקודם כשהתחילה המלחמה היתי בטוחההה שהכלללל יגמר עד שאלד

מפה לשם אני באותו שלב לש ההריון הבא

ואנחנו סאותה הסיטואציה 

ואז נכנסתי להריון ופתאום היה שקט לפחות בתחום הזה, לא היינו צריכים לחשב ימים ויציאות.

ואז לידה ב"ה, שוב חוזר המחזור שוב הפרימולטנור חוזר להיות החבר הקבוע🙈

חרטה זו נקודת למידה

מכירה בטעות ולומדת ממנה לפעם הבאה

בעיניי הלמידה מטעויות היא הדרך העיקרית להפוך את החיים לטובים יותר

המחיר של הלמידה לפעמים כספי (הוצאה מיותרת) לפעמים רגשי (רגשות שלילים) הוא יהיה שווה אם הפעם הבאה תהיה טובה יותר 

 לאו דווקא כספי

אלא שכר למידה ברמה עקרונית

אני מזדהה עם הגישה של ללמוד מטעות

כי הגענו  להחלטה שהייתה נכונה באותו הרגע

ייתכן והיא נכונה באופן כללי רק צריך זמן להסתגל או שנכונה לאותו הרגע ולא לקחנו בחשבון עוד נקודות ולכן חשוב ללמוד להבא (וגם אם בפעם הבאה תהיה שוב טעות להמשיך ללמוד מה הוביל אותנו להחלטה הזו לא ליפול להלקאה עצמית)

נסי לעשות תהליך שחרור פנימי מהם. תעלי אותם בעיני רוחך, תודי להם על השירות שנתנו לך בנוכחותם אצלך, ואז התפללי שהם ישרתו וישמחו את אלה שקיבלו אותם ממך. אם יש לך תמונה שלהם, את יכולה להשתמש בתמונה כדי "לדבר" איתם...

ובקשר לרהיט שלא מוצא חן בעינייך בדיעבד:

נסי לעשות לעצמך רשימה (בדמיון או במציאות) של נקודות זכות וחן שאת בכל זאת מוצאת בו.

ונסי לחשוב איך את יכולה לשדרג ולייפות אותו כדי שיהיה לך נוח יותר איתו.

ותני לזה קצת זמן...

אם גם אחרי חודשיים נגיד את עדיין מרגישה תחושות קשות ממנו, שהוא ממש נותן לך מועקה - אז אולי כן כדאי לנסות למכור אותו ולקנות אחר...

מזדהה מאוד עם מה שתיארת. גם אני מרגישה כלפי חפצים תחושות אנושיות כמעט... ❤️

בעלי מאוד אוהב את הרהיט.

ובאמת כבר הגיע הזמן לחדש... הקודם כבר לא היה משהו..

אני מקווה שהזמן יעשה את שלו ;)

תודה רבה לשלושתכן על המענה! אני מעריכה מאוד

אולי לחפש בפינטרסט תמונות השראה איך אפשר כן לשלב רהיט בסגנון הזה.

זה מה שאני עושה כקונה איזה בגד שלא מוצאת איך לשלב אותו

ממש מעניין אותי לדעת אם כל מה שכתבת פה נכון.
מעולם לא שמתי לב לדבר כזה שלאשכנזים יש בתים גדולים יותר, שהם עשירים יותר, או בעלי השכלה ריאלית גבוהה יותר.
אז קודם כל ממש מעניין לבדוק אם זה נכון אובייקטיבית.

אין לי זמן ליראות את הראיון, אבל אענה בינתים
- זה לדעתכן ישתנה מתישהו העדתיות הזאת? 
   לדעתי זה כבר שונה *מאוד* ממה שהיה בזמן קום המדינה, שאז זרקו את הספרדים במעברות והתייחסו אליהם כאל אנשים נחותים, ופרימיטיביים, שמשמשים רק ככח לעבודה השחורה.

- זה באמת מרגיש לפעמים שיש תקרת זכוכית מתסכלת שפשוט לא ברור איך בכלל אפשר להתחיל לעבור אותה..  
  אני לא רואה שום תיקרה אשמח אם תחכימי אותי למה את מתכוונת.

- למה לספרדים אין בתים גדולים? וירושות? למה ספרדים פחות באוניברסיטאות?
  כמו שכתבתי, אני לא חושבת שאובייקטיבית זה נכון. אולי בסביבה שלך יש כמה ספרדים שאין להם כסף\השכלה ואשכנזים שיש להם, ולכן נראה לך שזה סוג של כלל?

- למה לא היה ראש ממשלה או ראשת ממשלה ספרדים עד היום?
  כי המדינה הוקמה על ידי אשכנזים, כמדינה אשכנזית. לא חושבת שאי פעם יהיה פה ראש\ת ממשלה ספרדי.

אז ככה:

אני חצי חצי.אמא אשכנזיה אבא ספרדי.

בעלי ספרדי גם חצי חצי

הילדים שלי הם 10 עדות!

אני 6 בעלי 4.

*כן יכולה להגיד לך שהיתה מין הסללה מסוימת.

כן יכולה להגיד לך שנעשה שינוי אדיר בנושא הזה בתוך החברה.

* אבל אני כן יכולה להגיד שהמדניות של ההסללה הזאת קצת הנציחה את המצב,חמי הוא ספרדי אדם עם אינטלגנציה מדהימה שלא ראיתי אותה הרבה,הסלילו אותו לעבוד בפוליש,הדברות וכו'.אין לו את היכולת לחשוב שהוא מסוגל לעשות משהו אחר,הפחידו אותו שזה לא בשבילו ושהוא לא בא ממשפחה מלומדת.

והוא אדם ממש חכם אבל מרובע,הוא יכל להצליח בחיים יותר,אבל למדו אותו שהוא לא יכול והוא לא מסוגל לצאת מתוך זה,תאמיני לי פגשתי אנשים הרבה פחות חכמים כרופאים מרצים וכדומה...

*התרבות הבסיסית הספרדית פחות מאפשרת תכנון כלכלי כמו של אשכנזים,השפע,כמות הילדים (פעם)

וכדומה....פחות איפשר לחסוך לכל ילד לתואר במקרה הטוב ובמקרה היותר גרוע הילדים הללו יצאו מבית ספר על מנת לעזור בכלכלת הבית מה שרק הגביר את הפער בין ילד ספרדי מפרפריה לילד עשיר בעיר,

הפער הזה הוא חדר גם לדור שבא אחריו.

ילד שלא הקנה לעצמו הרגלי חיים נכונים,

הרבה פעמים יעביר את ההרגלים לדור הבא,

ולכן ( ממש לא תמיד וממש לא כולם) אנשים יתקשו לצאת מהמעגל הזה.

שבעצם זה כולל : הרגלי חיים שונים,חוסר תכנון של החייםהצורך לשרוד וכו'

עכשיו תוסיפו הבדלי מנטליות ותרבות.

כשהייתי צעירה גדלתי בעיר גדולה ואחרי נישואי עברתי לפרפריה.

כשהייתי בעיר לא ראיתי הבדל גדול בין ספרדים לאשכנזים ולא הבנתי את הסיפור הזה של האפליה הזו שעברתי לפרפריה זה פשוט היכה בי.

תרבותית ומנטלית ממש ארץ אחרת.

השאלה של רוני קובן פשוט מראה שהוא לא מודע לפרפריה.וכנראה לא חי בה.

יש שינוי גדול אבל אני באמת מאמינה שעוד יש דרך להגיע לשם.וכן בסופו של דבר העירבוב הזה שבוך הערים הגדולות יטשטש מאד את ההבדלים.

אני גדלתי בעיר במרכז הארץ לא הבנתי בכלל כמה אפליה יש כלפי עדות המזרח

ואז התחתנתי עם ספרדי (שגדל גם במרכז)

ויצאתי לפריפריה וגיליתי כמה חייתי בבועה

אני גם הרגשתי השאלות של רוני קובן לא מבינות באמת מה הולך בפריפריה

אני מתלבטת כמה זה אפליה כלפי עדות המזרח או שזורקים על הפריפריה מול הקיבוצים האשכנזים שמקבלים פינוקים וזה יותר קשור לתפיסת העולם השמאלנית והפרורגסיבית

זה לגמרי עניין של תרבות בעיני. אני מגיעה מרקע מאוד מעורב ורואה שבצד האשכנזי משקיעים את הכסף בדירות ולעומת זאת בצד הספרדי הכסף יושב בבנק ממתין ליום זעם.

גם בנושא ההשכלה - אצל ספרדים כשהולכים ללמוד מקצוע הדבר הכי חשוב זה שיהיה מקצוע מכניס (לרוב בחשיבה לטווח הקצר). אצל אשכנזים - יותר מתמקדים באהבה לתחום ובתרומה שלו להשכלה הכללית ופחות למציאת עבודה אח''כ.

יודעת שכתבתי בצורה מאוד מכלילה. זה מה שאני רואה סביבי

המחירים ביו"ש זולים יחסית לשאר הארץ כי זה פריפריה, ממש כמו בדרום.

מכירה הרבה ספרדים עם בתים גדולים.

את לא יודעת מה קורה במשפחות אחרות. איך הירושות שלהם וכו'.. זה לא דבר שהולכים ומפרסמים אותו.

מה שכן, המון משפחות ספרדיות היו צריכות לוותר על כל הרכוש כדי לעזוב את ארצות ערב, מה שאמנם אשכנזים לרוב נאלצו לעשות בשואה אבל אח"כ היו השילומים...

אבל מאז עברו הרבה שנים ואני אישית מכירה לא מעט משפחות ספרדיות שיושבות טוב.

אגב ממה שאני רואה מבחינת תרבות התרבות האשכנזית היא יותר לחסוך לעת צרה והספרדית היא לחיות ברחבות.. שזה גם קשור לסכומים שיגיעו בפועל לירושה.

העובדה שהרבה ספרדים גרים בדרום קשורה לזה שהביאו אותם למעברות שם, ושמי שרוצה להישאר קרוב למשפחה ישאר באזור.

לגבי נתונים של אחוזי אשכנזים וספרדים ביוש - אין לי נתונים.. אבל לדעתי זה לא קיצוני כמו שאת מתארת.

הילדים שלי הם דור שלישי לערבוב בין העדות. הם (בעיקר הבנים) גאים בספרדיות שלהם, אבל תכל'ס הם שלושת רבעי אשכנזים...

ואני לא רואה הבדל עדתי במשפחות שלנו מהבחינות ההשכלתיות והכלכליות🤷‍♀️

ההבדלים הם נטו במנהגים ההלכתיים...

אבל ברור שיש אפליה עדתית.

מעולם לא היה ראש ממשלה ספרדי,

טייסים, בחירים בצבא, בבית המשפט, מקבלי ההחלטות למיניהם כמעט תמיד אשכנזים, וזה לא כי כל הספרדים לא חכמים, זה כי יש אפליה עדתית מובהקת.

בדור שלנו יש שינוי משמעותי, אבל עדיין אנחנו עוד רחוקים משוויון. אני חושבת שהציבור הדתי לאומי יש הכי פחות גזענות, אבל עדיין, זה לא אומר שאין.

גודל הבתים דווקא לא מסכימה, ספרדים הרבה פעמים דווקא יהיו בבית גדול ויפה, עם גינה. 

אשכנזיה שנשואה לספרדי -

בין הסבים שלנו אני ממש רואה הבדל, שלו אנשים פשוטים שעלו לארץ, שלי יותר ישראלים (עלו לארץ דורות קודמים) ומשכילים (לא אומרת שמשהו טוב יותר, רק הסגנון)

ההורים שלנו זה כבר יותר דומה,

הייתי אומרת שהמשפחה שלי אולי בסגנון יותר משכיל, חנוני כזה, זה יותר אופי מאשר הבדלי מקצוע, בין האחים שלנו יש אותם מקצועות בגדול וההורים שלו יותר עשירים וברמת חיים גבוהה מההורים שלי.

גדלתי באיזור שנחשב אשכנזי, אבל זה לא העסיק אותי מעולם, ברור לי שסביבי היו גם וגם ופשוט לא הייתי מודעת לזה.

לדעתי הפערים הולכים ומצטמצמים, תמיד יהיו קצוות, והם יבלטו לנו לעין, כי מי שהוא סתם "ישראלי" לא נתייג כאשכנזי או ספרדי.

מצד אחד יש תפיסה שהספרדים נחותים ומקופחים כמו שהצגת, מצד שני היום דווקא אשכנזי זו מילת גנאי...

אני מאמינה (ומקווה) שזה ילך ויעלם, כי יש יותר ויותר ילדים "מעורבים" ולכן זה יהיה פחות משמעותי.

אני מעדות מעורבות אבל בעיקר ספרדי מזרחי חמות ורבע אשכנזי

בעלי רוסי

לגבי ישתנה...זה כבר השתנה רוב הילדים ביננו הם עדות מעורבןת (פרט לחרדים שנזהרים מתלערבב בעדות)

אני חושבת שהרבה קשור למקום מגורים בעיקר!!

ועבודות בהם הם בחרו ספרדים של פעם בדכ יותר עובדים בעבודות כפיים שיפוצים וכו..ואשכנזים במקצועות משכילים יותר כביכול

אצלינו במשפחה זה לא עבד לפי הסטיגמה סבים שלי המזרחיים סבא אחד היה תפקיד מאוד בכיר בתעשייה אוירית בפיתוח פצצות וכמובן עשה תואר מאוד נחשב ואבוייי למי שבמשפחה שלנו לא יעשה תואר

והסבא השני היה אדם מאוד עשיר שעבד גם במשהו נחשב שלא אפרט מפאת האווטינג כאן אבל רופאים מאוד בכירים נותנים לי עד היום טיפולים חינם שאני צריכה בגלל זה..וסבתא שלי עו''ד בינלאומית🤷‍♀️והם כולם מזרחיים אז ירושה יש יופי יופי וכנל כל הדודים המזרחיים שלי או רואי חשבון או עורכי דין או יהלומנים וכולם בעלי דירות אז הסטיגמה לא תפסה

ושוב אני חושבת שזה קשור גם למקום מגורים כולנו גרנו במרכז או באזור השרון (מאז העלייה לארץ...) מעולם לא גרנו בפריפריה שכמו שאני מבינה שם ההבדלים יותר מורגשים

אבל אם היה כנה אני חושבת שאנחנו ה"חריגים" כי בכל זאת הייתי המזרחיה היחידה בשכבה בבית ספר יסודי שלמדתי בו וחושבת שזה בעיקר מה שהשפיע עלינו בהמשך אנחנו מספר יחסית גדול של ילדים וכמעט כולנו נשואים וחוץ מ1 כולנו התחתנו עם אשכנזים..ואני חושבת שזה פשוט כי זה המנטליות שהתרגלנו לחיות לצידה

(אנחנו אשכנזים)

ואם כבר זה נושא, אז זה תמיד בצחוק

כשהכיוון הוא שהספרדים מכינים אוכל יותר טעים,

יש להם שירים יותר יפים, והם חמים יותר..

אבל באמת שזה פשוט לא קיים ולא תופס מקום בכלל

קודם כל יש הרבה ספרדים (או יוצאי עדות המזרח אם נקרא לזה נכון) שיש להם ירושות

רוב ככל החברות שלי הן ספרדיות, ההורים של רובן נתנו כסף להון ראשוני לדירה, מימנו לימודים גבוהים, קנו רכבים ותומכים המון.

הם לא מהעשירון העליון אמנם, ולא בעמדות מפתח במשק בהכרח, אבל יש להם כסף ב״ה שהם עבדו עליו חיים שלמים

דבר שני, לגבי אוניברסיטאות - באמת הרבה מאיתנו רכשו השכלה כזו או אחרת ולאו דווקא באוניברסיטה. אבל גם.

אם כי אם אני רגע מסתכלת מעבר לכתף ולמעגל החברות שלי, יש גם יוצאי עדות המזרח באוניברסיטאות. לא יודעת לכמת אבל, מעניינת הסטטיסטיקה

לגבי מקומות עבודה נחשבים וכו - יש לי קרוב משפחה  עם שם משפחה נורא מזרחי מובהק שלמד רפואה והאמת שהוא שינה אותו (כל המשפחה אישכנזה את שם המשפחה, גם אחד האחים של אבא שלי שינה.  גם אצל בעלי עברתו ו״אישכנזו״ האמת.. אמא שלו גם שינתה כבר בצעירותה. אולי זה עוזר או שזה גורם לנו לחשוב שאין הרבה כי משנים הרבה פעמים🤷‍♀️

לגבי ראשות ממשלה ועמדות מפתח - אני כן מאמינה שזה חלק מעניין האליטות. בואי נשאל גם למה אין שופט בית משפט עליון ספרדי? או חלילה נשיא העליון ספרדי? אפילו ערבי היה, ולא חסרים עורכי דין ושופטים מעדות המזרח. פה זה באמת לדעתי עניין של גילדה, הרבה מינויים הם גם של קרובי משפחה בקרבה כזו או אחרת.

הרפורמה המשפטית באה לשים לזה סוף, וטוב שכך.

אני מאמינה שזה לאט לאט יתחיל לחלחל אבל אני כן רואה שינוי בכל אופן לעומת דור או 2 אחורה.

כל האחים של אמא שלי לעומת 2 (ויש לא מעט) משכילים ויש להם ב״ה כסף, גם מהצד של אבא שלי ב״ה.

אבל היום הצעירים עם השינוי של הרשתות וכו ויוקר המחיה לפעמים בוחרים לשנות כיוון וללכת לאיפה שהכסף נמצא ולאו דווקא לעולם ההשפעה הפוליטי, שיש בו הרבה מהמורות וגם כמובן - פוליטיקה על חשבון אידאולוגיה. 

וגם לא חיה ככה

יש לי מה שיש לא בגלל שאני ספרדיה/אשכנזיה/ עדות מזרח או משהו אחר

זה בא בגלל מאמץ ועבודה

אך כיום זה בעיקר סביב תפיסת העולם הפרוגרסיבית

אני מדברת על תפקידי מפתח והתברגות לתפקידים משמעותיים לא פקידותיים (אוניברסיטאות, תקשורת ממשלתי וכיו')

שלא לדבר על סוגיית הרפורמה המשפטית שדיברה על חוסר ייצוג מעבר לחונטה האשכנזית השמאלנית

וגם במגזר הדתי הלאומי זה היה כך כשהיינו קטנים בני עקיבא היה בעל אופי אשכנזי , הישיבות היו אשכנזיות, את צודקת שגם ישובי ישע היו אשכנזים בתפיסת עולמם.

אגב, דווקא הציבור הספרדי שאמור היה להיות מזוהה הרבה יותר עם הציונות הדתית תקופה ארוכה הצביע לשס או הליכוד שזה אבסורד כי בפועל הספרדי המסורתי הרבה יותר קרוב לתפיסת הציונות הדתית אך הציונות הדתית שנים לא קיבלה את המסורתיות הספרדית והחינוך היה בעיקר בתפיסה האשכנזית (בעיקר בבני עקיבא..)

אגב, בפוליטיקה מי ששינה לאחרונה את המפה הפוליטית זה בן גביר שמדבר בשפה של האוכלוסיה המסורתית הספרדית, והוא קיבל את הקולות שלו בעיקר מאוכלוסיה זו.

היום הדברים בציונות הדתית כבר נראים אחרת כאשכנזיה שנשואה לספרדי אני רואה שהתפילות, המנהגים והתרבות הספרדית נוכחים יותר בבית הספר של ילדי ואני שומעת על זה גם מחברותי שילדיהם לומדים במוסדות ברחבי הארץ. מאוד מקווה שזה יתקדם וישפיע הלאה לדורות הבאים

והתחתנה עם ספרדי מהמרכז..

ההבדלים בעיקר זה מקום המגורים.

קודם כל את רוב הספרדים דחפו לפריפריה כדי ליישב אותה לכן רוב מובהק שלהם גדל שם.

עם כל הכבוד לכל התוכניות שנותנים לפריפריה זה אפילו לא אחוז מהאפשרויות שיש במרכז כדי להצטיין/להתקדם/לשאוף גבוה.

ובסוף בפריפריות מה שרואים בעיקר זה מקצועות שלא בהכרח זקוקים לתואר, עבודת כפיים, חקלאות, שוק וכד'

ולכן רוב הילדים יגדלו ויהיו כאלה. מעטים הילדים שילכו למקצועות כמו הייטק, רפואה וכו'.

וגם כשילכו הם יצטרכו להתמודד עם חוסר קשרים וכד'...

מקווה שלאט לאט זה ישתנה.

סתם אנקדוטה, כשהייתי בת שירות בעיר בפריפריה ככשאלנו ילדים ביסודי מה החלום שלך? של רובם המוחלט היה להיות כדורגלן.

ואחכ כשעבדתי במרכז אחרי שהתחתנתי רובם ענו מחשבים/הייטק/רפואה וכד'.

בדור של היום אין תקרת זכוכיות לאף אחד

הידע נמצא בכל מקום ויש שוויון הזדמנויות כמעט בכל מקום

הנושא העדתי הוא עוד נושא (כמו הרבה נושאים) שמשתמשים בו כדי להתקרבן כשלא מצליחים

אבל האמת שחוסר הצלחה תלויה אך ורק באדם עצמו ולא בשום גורם חיצוני אחר

יש אנשים שיש להם יותר סיכויי הצלחה מול אחרים.

אני גדלתי בבית שעודד אותי ללמוד, ההורים שלי נתנו לי שעורים פרטיים שאצליח בלימודים ולא רצו שעבוד על מנת שאצליח, גם שלמדתי תואר ראשון ושני וכבר הייתי נשואה עם ילדים הם עזרו לי גם כלכלית וגם בייביסיטר.

לעומת זאת יש לי חברות שכבר בתיכון היו צריכות לעבוד, אף אחד לא עזר להן לממן לימודים גבוהים, והן היו צריכות לעבוד תוך כדי. ברור שהן לא הגיעו למה שאני הצלחתי, חלקן גם נשרו מלימודים גבוהים בשל כך

שוק העבודה פתוח לכולם, גם לכאלה שאין להם תואר, נכון שיש משרות עם תנאי סף של תואר אבל יש מספיק משרות טובות בלי. הצלחה בעבודה קשורה בעיקר ליכולת להיות עובדת טובה ולהתפתח, ופחות בהכשרה הלימודית.

שיש את הספרדים עם הבתים הגדולים והראוותניים

והאשכנזים עם הבתים הקטנים והפשוטים....

לא מבינה מאיפה ההנחה על הירושות

בתור מישהו שגרה רוב חייה בשומרון לא מבינה מאיפה את מביאה את ההנחה שאין ספרדים בשומרון

בישוב הנוכחי שלנו המניינים הספרדיים מפוצצים

ספרדים פחות באוניברסיטאות? לא בטוחה בכלל שזה נכון

בכלל היום יש ככ הרבה משפחות מעורבות

שלהחליט שמישהו הוא אשכנזי או ספרדי זה לא ככ פשוט

אנחנו 3 אחיות שנשואות לספרדים (ועוד אחת שנשואה לאשכנזי). אז מה הילדים שלנו? ספרדים או אשכנזים? ומה יהיו הנכדים שלנו?

ובקשר לראש הממשלה

יכול להיות שלא היה אחד ספרדי מסיבות היסטוריות וגם מסיבות גזעניות במובן מסויים.

אבל כרגע מה שחשוב זה שיהיה אדם ראוי, משכיל, מדינאי טוב ולא מה העדה שלו.

יש גם פוליטיקאים ספרדים חזקים לא חושבת שמישהו מהם לא יכול להיות תאורתית ראש ממשלה.

הטחונים עם הירושות😅

אבל בהחלט יש הבדלים תרבותיים שלאו דווקא הספרדים או האשכנזים מעוניינים לשנות.

בכל דור השוני מתמעט ובעוד כמה דורות כבר לא יהיה הבדל לדעתי.

יהיו פשוט ישראלים. זה כבר התחיל להיות ככה.

ראש ממשלה זה רק עניין של זמן, רמטכ״לים כבר היו.

יש מנטליות שונה, ויש גם באופן גורף תכונות אופי מסויימות שאפשר יחסית לשייך כמו חום, זרימה,לעומת יותר מחושבות או קור רוח וכו.

זה כמובן גורף כי תמיד יהיו כאלה שלא עונים על ההכללות, הכללה תבניתית שיש לנו במח נועדה לעזור לנו לעשות סדר במציאות,

אבל כמובן שזה ממש לא מחייב.

בפועל, ככל שעוברות השנים ומתחתנים וחיים ביחד מאמינה שההבדלים מטשטשים.

אני למשל, כבר לא מאד צעירה ואחד מהורי אשכנזי והאחר ספרדי

כאלה גם ההורים של בעלי, הילדים שלנו הם שמינית אירים שמינית יקים רבע מרוקאים וכו

בילדים שלהם, בע"ה עוד לא המון שנים, כבר יהיה קשה להגיד אפילו את זה. כבר עכשיו כשצריך בגן כשצריך לכתוב מאיזה ארצות הגיעו סבא וסבתא יש לנו איזה 8

אני קוראת לזה ילדים של קיבוץ גלויות 

זה לגבי העתיד, לדעתי.

לגבי ההוה ולמה הוא ככה זה נושא שלם ומורכב יותר באמת

קהילה? עוד נשים רלוונטיות? משפחות דומות לשלכם?

הורים של ילדים בגילאים שלכם? שכנים מעניינים?

ואיך את מגדירה חברות וידידות.

חברות אמיתית לא צריכה להיות קשורה למקום מגורים,

ביישוב לדעתי זה בעיקר קשר חברי חביב ולא מעבר,

לדעתי יש משהו לא בריא אפילו בחברות ממש עם שכנות.

מהבחינה שלחברה טובה אני מספרת הכל והיא לא מכירה את בעלי והילדים,

וידידה שכנה חשוב לשמור על גבולות ושהיא לא תדע מה מתרחש בין כותלי הבית..

מבחינת לייצר דינמיקה, אז תנסי דרך חברים של הילדים באיסופים, בפארק, באירוח של הילדים אחד אצל השני, יש כל מיני הזדמנויות מפגש כאלו של הי הי.

אפשרות נוספת דרך חוגים ותחומי עניין.

כמו קבוצת ריצה, אימון סטודיו, חוג קבוע וכד'.

וחוץ מזה בטח יש אירועים אצלכם בישוב, לא?

נראה לי לעבור דירה בלי לשים את האצבע על הנקודה זה לא ממש כדאי, כי אין סיבה לחשוב שהמקום אחר יהיה שונה.

בנוסף, כדאי לדעת שדברים כאלה לוקחים זמן. עוד חג, ועוד חופש, ועוד מפגש, ועוד שלום שלום ברחוב ועוד שני משפטים בסופר. זה יכול לקחת גם כמה שנים. אם אתם גרים ביישוב הזה פחות מ3 שנים אפילו, זה לדעתי נחשב שאתם עדיין חדשים,

וגם אם נגיד אתם גרים 5 שנים אבל לא נעשה צעדים מספיק משמעותיים ליצור מעגלים אז גם לא מפתיע..במיוחד שיש לך כמה קטנים ובטח את עסוקה איתם המון.

קרובים ומסכימה עם @אמאשוני שעם שכנות אפילו עדיף שלא

תנסי לחשוב על מעגלים אחרים כמו איזה חוג/ קורס

האמת גם הפורום הוא מענה מצוין להרבה נשים ואני ביניהן

על ניווט זוגי של חוויה מתוכננת.

יש ברובע היהודי,בשוק מחנה יהודה ובמתחם שרונה

שווה ומומלץ במיוחד!!!

היינו יסודי ונוער לדעתי

הקטנטנים בעיקר נהנו מהצומי..

אני לא הייתי דואגת. גם הילדים שלי מעדיפים לעשות רק בבית, והגוף שלהם מתאים את עצמו בהתאם.

(היתה לי ילדה שהתאפקה לגמרי בגן - לא הלכה בכלל לשירותים אם לא הייתי איתה. וזה באמת היה לא תקין, ועברנו תהליך עד שהיא למדה לשחרר. אבל פה זה לא נשמע לי בעייתי אלא אם כן רואים שהילדה מתאפקת וסובלת)

א. יש ילדים כאלה וזה בסדר.

ב. לא הייתי חוששת מזה. התינוק בתוך מיטת תינוק והגדולים יודעים שהם לא נכנסים לשם. אבל החדר שלי צמוד לחדר של הילדים והילדים מעירים אותי מיד כשהם קמים. 

רק לקראת סוף השנה שחררה😅

לגבי ב בעיני השאלה בכלל לא רלוונטית. ברגע שאני מחליטה שהגיע הזמן להעביר חדר, השדר הברור עובר לגדול/ה.

כן עדכנתי אותה ודיברתי איתה על זה אבל ממש לא חשבתי על מתי מתאים *לה* אלא על מתי מתאים *לי*

בפועל היא הייתה בערך בת שנתיים וחצי.. בלילה הראשון התעוררה מהבכי שלה ואחכ למדה להתעלם ולהמשיך לישון

א. גם אצלנו כמה ילדים היו כך. אלא שאצלנו הם היו חוזרים הביתה *ומפספסים*...

בקיצור, במקרה שלכם לא הייתי דואגת בכלל. הגיוני שנוח לה יותר לשחרר במקום מוכר, ורוב הסיכויים שזה ישתנה בהמשך...

ב. מעבירים לפי גיל התינוק, לא לפי גיל הילד הגדול שבחדר... אצלנו ספציפית זה היה בערך בגיל שנתיים, וכמה שנים אחר כך גם בגיל שבע וחצי (הגדולה הייתה תקופה לבד בחדר, עד שהצטרפה אליה התינוקת החדשה דאז).

מאז ועד היום הילדים שלנו לא קמים בלילה מאחיהם התינוקות... אולי רק לעתים נדירות. (כלומר, אם אני שומעת את התינוקת בוכה בלילה, ואז נרגעת באורח פלא, אני מבינה שפשוט אחד הגדולים עדיין ער וקם לטפל בה. כשהם ישנים הם לא שומעים כלום...)

ולגבי סקרנות היתר של הילד הגדול - זה באמת עלול להיות בעייתי. אנחנו נתקלים בזה עכשיו רק פעם שנייה (ב"ה רוב הילדים שלנו לא הציקו לאחיהם התינוקות), ולכן בלילה אנחנו דואגים שהיא (ילדונת בת שלוש) תישן לפני שאנחנו הולכים לישון (זה גם למען שלום כל הבית). גם העריסה של התינוקת די מוקפת בדברים, אז זה מוסיף לביטחון. אם היא מתעוררת באמצע הלילה היא גם ככה באה אלינו דבר ראשון... (אל דאגה, היא מספיקה להציק מספיק לתינוקת גם בשעות היום, כשאנחנו ליד)

מסוג של הצקות כמו שקראת לזה. סקרנות או אפילו סתם דרך למשוך צומי מההורים או לבטא קנאה... או תסכול... או אין לי מושג...

(זה עדיין רחוק מאיתנו אבל חושבת על העתיד מבחינת כמות החדרים בדירה)

ילמד ויפנים שלא מציקים לתינוק. (אצלנו המצב שונה מהסביר... אבל בע"ה אצלכם זה לא כך)

בכל אופן, לא נראה לי שלפי זה מחשבים את כמות החדרים בדירה... ובטווח הארוך אני חושבת שדווקא עדיף שאחים יהיו ביחד בחדר - זה מחזק את הקשר ביניהם

זה יכול להיות חוסר זהירות או טעות

גם בגיל 9 הבן שלי היה לעיתים בחוסר זהירות עם התינוק והייתי צריכה בחודשים הראשונים להיות בהשגחה צמודה

העברתי לאותו חדר רק בגיל שנה פלוס

היה בן 10 פלוס

העניין היה לא הגיל של הגדול אלא שתינוק בן שנה פחות פגיע מתינוק קטן יותר

לגעת בו אם הוא מבין עניין...

ברור שעד גיל תשע-עשר צריך להשגיח כשהילד מחזיק את התינוק או אפילו מצחיק אותו וכדומה... (את התינוקת הנוכחית שלנו אני מרשה רק לילדים מגיל עשר ומעלה להחזיק אותה, וזה היה רק אחרי שבדקתי שהם יודעים לעשות זאת היטב... והקטנים יותר צריכים גם קצת השגחה אם הם מצחיקים אותה וכדומה - כל אחד לפי אופיו הוא)

בן ה9 היה חושב שהתינוק רוצה לצאת ומוציא אותו לבד?

ילדים הם עם יצירתי

רק על הגדול שהיה בן 14 סמכתי שלא יעשה שטויות 

בת השמונה וחצי שלי מעולם לא חשבה להרים את הקטן לבד, היא יודעת שאני מרשה להחזיק אותו רק בישיבה ורק בהשגחה.

אם הוא בוכה היא תמיד קוראת לי שאגש אליו

רוב בני האדם שאני מכירה ובכל גיל מעדיפים לעשות קקי בשרותים הביתיים ולא בעבודה או בנסיעות או בכל מקום אחר.

זה בכללי

בכל אופן יומיים זה לא מספיק לדעתי לאפיין שום דבר

איזה סרט מתוק אהבתי אותו בזמנו

יש נשיקה בסוף נראה לי ואולי גם בהתחלה, כאילו בקטנה יחסית... 

יש שם פירוט על סרטים וקטגורית Parents guide

כתוב שם במפורט אם יש קטעים אלימים/לא צנועים וכד' וכתוב לך מה רואים או מה הם אומרים.

נכון תגלית??

בתור מבוגרת נהניתי לראות שם את היחסים הזוגיים העדינים וגם את היחסים ההוריים.

אבל כן יש שם נשיקות (פעמיים, נדמה לי), ויש שם גם רמיזה על אפשרות של בגידה, אבל ילדים תמימים לא יבינו את זה, אני חושבת.

(באופן אישי אני לא מראה לילדים שלי בכלל סרטים כאלה, אבל זה סרט שגם לא אראה עם בעלי, למשל...)

תתייעצי עם ספרית

עוזר ממש

אולי בובה כלשהי, אולי איזה רובה מפלסטיק או מקל מיוחד, אפשר גם תרסיס נגד אריות (מים בתוך מיכל תרסיס מובנה) - ושיישן עם זה במיטה. תסבירו לו שבכל פעם שבא אריה הוא יכול להשתמש במשהו המפחיד הזה כדי לגרש אותו.

פחד מאריות זה אחד הדברים הנפוצים אצל ילדים קטנים תכל'ס זה חמוד - אני תמיד מתאפקת לא לצחוק מהתיאורים שלהם🤭 (אצלנו היו גם כאלה ש"שדרגו" את זה לחתולים ולצפרדעים וכו'...😅)

בן כמה הוא?

בגיל יסודי כשהטריקים האלה פחות עובדים לחלק מהילדים, אבא שלי אמר לי פשוט לומר שמע ישראל כל פעם שאני מפחדת (רק את הפסוק הראשון) ואז ה' שומר. אבל הגיל קטן יותר בובה לחלוטין תופסת 

תודה על המענה, ההודעה בטעות לא נשלחה.

בלילה האחרון בעלי עבר לישון איתו באיזה שעה 3, כי עד אז הילד קם כל רגע ולא הצלחנו לישון.

אחרי שבעלי עבר לישון לידו הילד נרגע

לקראת הלילה הקרוב אנסה ליישם את אחד הפתרונות האלה

אעדכן. 

בדיוק על זה!! ממליצה מאוד!!

קוראים לו אם זה לא אמיתי - זה לא מפחיד אותי

אצלנו יש אותו בספריה העירונית.. אם יש לכם, או אולי לחברה/ שכנה

אם זה לא אמיתי זה לא מפחיד אותי

ובהשראתו קנינו את התרסיס (שנקרא בסיפור שפריץ אמיץ).

הבעיה היא שבגיל גדול יותר יכולות להיות חרדות מדברים אמיתיים ממש, ואז הספר הזה כבר לא מועיל (במצבים כאלה עוזר יותר באמת לומר קריאת שמע ופסוקים מחזקים)

וכמה חיכיתי לחופש הזה. ואני מרגישה שלא מספיק ניצלתי אותו.

לא באלי להתעסק בזה עכשיו בכלל

ועובדת מחר😏

אבל עכשיו צריכה לשים את כלי החמץ במקום😵‍💫

האוכל הכי טעיםםם זה בפסח

גם כי מאוהבת במצות עם חמאה-גבינוצ שמנת- בולגרית וכו ..

וגם בכללי

נהנית מהאוכל של פסח

לק"י

ברגיל אני יכולה לבשל פסטה בכמה דקות. לחמם שניצל סויה.

בפסח כל דבר כמעט צריך להכין... אז זה לא שחייבים להיוצ רעבים, אבל כדי לשבוע (חוץ מלאכול הרבה מצות) צריך לטרוח.

היה טוב

וטוב שהיה

כך שיש ערימות. אבל לא נורא.

וגמדית קטנה אחת סידרה את הצעצועים והספרים של פסח.

אני באמת פניתי מיד לכביסות... אני לא מכבסת בכלל בחול המועד, והסלים פה כבר גולשים לרצפה... אבל התחלתי קודם במפות ובמגבות של פסח.

לי מצד אחד נחמד לחזור לשגרה (ולשקטטטט שיש לי בבקרים), מצד שני אין לי כוח לחזור ללחץ של העבודה ולכל התורים שמחכים לנו

(לחמץ אני דווקא לא מתגעגעת במיוחד. רק שמחתי סוף סוף למרוח את קרם הידיים האהוב עליי, שלא כשר לפסח...)

לנו יש מפות ומגבות מיוחדות לפסח, לא משתמשים במטבח במגבות של חמץ

ויש כאלו שלא מנקים את המשחקים של החמץ ויש להם משחקים מיוחדים לפסח.

יש עדיפות לא להשתמש באלה שמשתמשים בהן כל השנה, וכך אנחנו נוהגים.

אנחנו גם מעדיפים לא להשתמש במשחקי הקופסה ובספרי הילדים של כל השנה, כי הם מסתובבים אצלנו בכל מקום ועלולים לקלוט חמץ, אז יש לנו שתי שקיות עם ספרים ומשחקים מיוחדים לפסח (חלק קשורים לפסח וחלק לא). זה אפילו כיף יותר ככה לילדים, כי הם מחכים לספרים ולמשחקים האלו כל השנה, וכך מחכים עוד יותר לפסח

מותר להשתמש במפות ובמגבות של כל השנה גם אם כבסו אותן ב30 מעלות.

חמץ לא יכול לשרוד מכונת כביסה.

וברור לי בפעם רב העם היה עני ולא היה לו כאלה פריווילגיות...

זה הנהגה טובה אולי, אבל לגמרי לא מחויבת.

נוהגים, בכל אופן, הרתחה היתה גם בימי אדם וחווה..  סיר עם מים על האש ...

ולמען האמת, המגבות מטבח אצלנו לא פעם יצאו עם לכלוך ממשי שנדבר (כמו דייסת קוואקר) אחרי כביסה של 40 מעלות.

אצלנו יש דברים שעושים למרות שבשכל אפשר להסביר למה זה כן או לא נכון.

אבל יש עניין המסורת בפסח.

ומה נוהגים וכו'. לא הלכה. לא הגיון. .לא בפסח 🤣אישית אני עושה דברין לא הגיוניים. אבל ככה אצלנו..

לגבי מגבות מטבח שהן רק לפסח זה חל גם אצלנו.. לא משנה כביסה לא כביסה.

במטבח משתמשים רק במגבות ספציפיות לפסח. 

אבל בפסח זה שונה 

האמת שכיבסתי במיוחד לפני פסח מגבות מטבח נקיות שהיו מאוחסנות בארון מטבח

אבל כנראה שגם זה היה הגזמה מקסימום היה צריך לנער😉

הוא מציל מסתימות

תתחילי מ2 ביום ואחר כך תעלי ל3

וכשמשתפר תרדי בכמות ל2 ואחר כך ל1 ואז תפסיקי.

דרך אגב , אני שמתי לב שכשאני אוכלת הרבה שוקולד או שאני מקבלת ווסת ניהיה לי סתימות(כמו שיש חצ'קונים בפנים אז ניהיה לי גם בחלב שגורם סתימות) ואז אני לוקחת לציטין

קשקשים וגם סוג של סבוריאה בקרקפת

תבקשי ממישהו שיבדוק אם הוא רואה כתמים אדומים ומגורים על הקרקפת איפה שמגרד לך

מתפרצים כל מיני דברים חבויים.. נגעים בעור אם יש איזה מחלת עור ברקע, גם דברים שלא היו קודם.

תבדקי ואפשר ללכת לרופא עור 

אצלי רגישות כזו(ברמת כאב חד אפילו)

זה הסימן הראשון..

יש מצב שזה באמת היה הסימן הראשון, זה מרגיע שאת אומרת שזה בגלל ההריון. זה גם עובר מתישהו או ששאם אני רוצה להפסיק לסבול אז לגמול מההנקה וזהו?

איזה יופייי

שיהיה בקלות ובנחת

מתה מפחד לשמוח ומצד שני לא מצליחה להדחיק

קבעתי אולטרסאונד רק עוד שבועיים כדי להיות אחרי השבוע שהיה לי בו פעמיים הפלות

בתחילת ההריון היו כתמים והייתי בטוחה שזהו נגמר ואז הפסיק.. אבל גם יכול להיות שזה כן יגמר

הזמן עובר כמו נצח עד שנראה דופקקקק

זה בהחלט קשה (מנסיון),

תנסי כמה שיותר להיות עסוקה,ובעז"ה הריון קל ומשעמם בידיים מלאות!

גם אני אחרי הפלה, אבל אז כבר היו לי דימומים שאסרו אותנו בשלב הזה, אז עכשיו אני אופטימית, בגלל זה באמת בהתחלה לא האמנתי לבטא.

איך את שורדת עוד שבועיים? הזמן באמת נצח. אבל גם אחרי שנראה דופק הוא נצח, עד שנחזיק את התינוק בידיים

עוזרות לי להיזכר שזה טוב כשאני הופכת לסמרטוט וחוש הריח שלי מפתח חיים משלו בקטע רע (אף פעם לא חשבתי שהכל כל כך מסריח בבית שלנו, ואני בעיקר, לא יכולה לנשום את עצמי, מה יהיה? ועוד קיץ עכשיו) אבל זה אשכרה דבר טוב שקרה לי איזה כיף!