)
שלום,
למישהי יש המלצה לרופא או רופאת נשים בבני ברק?
חשוב לי בעיקר אנושיות.
תודה
ד"ר דביר גור. דרך קופ"ח מכבי.
מדהים!!! אנושי, מקצועי, סבלני, קשוב ורגיש.
עברתי הרבה רופאים עד שהגעתי אליו. והוא לוקח בגדול.
ממליצה ממש!
אני בעיקר צריכה לפרוק את מה שיושב לי כי זה מציק לי כבר תקופה
יש לי חברה מאוד טובה שלא גרה בעיר שלי
כל הזמן היינו מתכתבות באופן יום יומי
היה איזהשהו מצב שאני לא אשום חשש לאאוטינג אבל הייתה שיחה שבה היא אמרה לי משהו ולא יכלתי לעשות את הדבר הזה ואז המשכנו הסברתי כמובן המשכנו והכל טוב..
ואז היה את התקופה של האזעקות, כשהיה אצלהם בעיר מיד שלחתי הודעה לשאול לשלומם ולא הצקתי כי זה היה מצב מלחיץ
לאחר מכן, התחילו יום יומיים למחרת אצלנו אזעקות
ומאז השיחה ההיא ממני לא שלחה הודעה, קראת סוף הסב שלחתי הודעה של מה נשמע וכו' שיחה שהרגשתי שהיא מאולצת, כלומר אני לא מקבלת התעניינות מהצד השני
וזהו
מאז כלום
דממת אלחוט
פייר? נפגעתי
ואני לא ררוצה לפנות אפילו להגיד כי אני אפילו לא יודעת למה ההתנקות? הפרצופים... כאילו, מה עשיתי ללך..
זהו יושב לי כי אני לא מבינה מה קרה אבל אני גם לא אשלח כי נמאס לי להרגיש לא רצווייה
כן לגמרי, אני מרגישה פגועה
לא מכעס אלא מאכזבה
בעיקר כי בתקופת האזעקות, בתור שהיא חברה טובה ויודעת שאני חווה חרדות במצבים כאלה, ציפיתי לשמוע "מה איתך" כלשהוא לאור המצב
אני עדיין מאוכזבת לכן לא מסוגלת באמת ליצור קשר ללבן את זה
מה גם שאני לא מרגישה שעשיתי משהו רע
שווה לבדוק לגבי אבנים בכיס מרה
אלא אם כן כבר בדקו לך עכשיו..
את נקראת אשה מדהימה וטובה, שהגיעה לקצה. ובצדק.
זה כל כך קשה לראות את האיש מתרסק לרסיסים, ובמשך חצי שנה לא להיות הוא.
ורק עכשיו כל זה יצא ממך?
וואו.
מדהימה.
הראשון שהייתי פונה אליו זה רופא משפחה (כן כן) לבדוק אם זה דכאון ח"ו.
זה קצת נשמע הכיוון, וכדאי ואפשר לטפל כמה שיותר מהר.
ותדאגי גם לעצמך. אל תהיי שם לבד.
מזמינה אותך לדבר, אם את צריכה אוזן קשבת...
עוד חיבוק
תודה לכן! אתן צודקות לגמרי
אני יודעת שאני לא אשמה בכל זה, אבל במה שקרה אתמול וזה שהבאתי אותו שוב להרגיש יאוש מהמצב אני כן מרגישה אשמה.
לגבי הסיבה שהוא הפסיק - זה משהו שמתבשל אצלו כבר הרבה זמן, רק לא היה את האומץ לעשות את הצעד הזה.
כרגע הוא מרגיש שמבחינתו לצאת לעבוד זה התפקיד הגברי וזה מה שהוא רוצה.
הוא רוצה להשאיר לו כמה שעות ביום ללימוד כי זה חשוב לו, וזה עוד משהו שמגביל אותו במציאת עבודה.
הוא לא רוצה להשתייך לכולל גם בלי מלגה כי זה יבוא על חשבון אברכים אחרים שיכלו ללמוד שם.
הוא כן קובע זמן במהלך היום ללמוד אבל זה לא הרבה ביחס לכל שאר הזמן.
אז בינתיים באמת אין לו הרבה למה לקום בבוקר וזו הרגשה מאד קשה, אולי באמת ננסה למצוא משהו שכן יאפשר לו איזה שהיא מסגרת לזמן הקרוב עד שמוצא עבודה מסודרת.
קוראת אותך בין התגובות, כולל את ההודעה הראשונה ונפעמת
כמה עוצמה באישה אחת, פשוט וואווווווו ענק
מורידה בפנייך מאתיים כובעים!
בטוחה שהוא זכה באישה פשוט זהב
וכנראה בגלל זה גם קשה לו כי מרגיש שלא עומד ב"רף" שמגיע לך
את פשוט מדהימה , אני לא יודעת איך אפשר להתמודד בצורה כל כך מעוררת השראה
אני למשל לא יודעת כמה הייתי מחזיקה
תבורכי מפי עליון!!
כל כך שמחה לקרוא שהוא התאפס קצת על עצמו , זה כל כך משמח
ה' ראה את צערך, ראה כמה את מחזיקה מעמד כשקשה ושלח שליחים
וימשיך לשלוח בע"ה
והכל יעבור ואתם תעברו את זה בענק!
מוסיפה שגם אני עברתי תקופות כאלה מאוד קשות..שבעלי היה על גבול הסיעודי כ3 חודשים.. ברמה שהייתי מקלחת אותו וכו'.וממש קצת אחרי חתונה..ובהריון וכו'
והיה בדיכאון קשה מאוד בתקופה הזאת..וזה שבר אותי ממש ממש
אבל ב"ה זכיתי גם לשתוק , ולתמוך כמה שאפשר
למרות שלפעמים ממש רציתי לקום וללכת
והיום אני רואה את הפירות!!
זה שלך אחותי, ואת פשוט מדהימה
חיבוקים
הפותחת- את באמת נשמעת אשה כל כך טובה !!!
משמח לשמוע על ההתפתחות הטובה
שיהיה לכם ממש בהצלחה!!
בדיוק סיימתי לכתוב לך תגובה על הודעתך המקורית ואז קראתי את זה...
וואו, תשמעי, אם קודם אמרתי שאתם מדהימים, אז עכשיו אני עוד יותר בטוחה בזה!!!
בערב אחד, עם כל כך הרבה סערות, הצלחתם להגיע למקום כזה, זה חתיכת וואו אחד גדול! עצום!
מדהים שהוא הרגיש טוב עם עצמו שהוא הלך לחבר ודיבר. מעולה! שימשיך כך!,
ימשיך להתמלא בינתיים גם מעוד מקומות, חברים, וכל מה שכתבתי בהודעה קודם, מבגרת זמנית כמו שכתבת,
דמות שהוא מתייעץ איתה,
לא שולל אפשרות ללכת לרופא,סיכום שאם חלילה זה קורה שוב אתם לוקחים בייביסיטיר ויוצאים לדבר בנחת
אם זה מחמיר מתייעצים עם סמכות רפואית
וואוו!
את קולטת את כל מה שעשיתם והחלטתם?
ואז את גם כותבת שהוא חזר לעצמו ממש (!)
סיפר לך כמה הוא גאה בך! והיה גאה לכל אורך הזמן רק לא היה מסוגל לומר לך
פינק אותך בארוחת ערב טובה
מי אתם זוג מדהים שכמוכם???
איזה יופי ותענוג לקרוא אותך!
פשוט אושר!
תצליחו! אני בטוחה שתצליחו!
תמשיכו בדיוק בכיוון הזה
ובעיקר - תמשיכו להיות המדהימים שאתם, זה יעשה כבר כמעט את כל העבודה 
רק מלקרוא את הודעתך זו מצטיירת אישה עם כ"כ הרבה עוצמות
כ"כ הרבה טוב לב
כ"כ הרבה נתינה
כ"כ הרבה אהבת הזולת וראיית האחר
כ"כ הרבה רצון כנה וטהור וטוב.
איך את פותחת בשבחן של כל הנשים המדהימות כאן, בתוך הודעת הכאב שלך,
איך את רואה קודם כל וכותבת ומציינת את זה שבעלך בעל מדהים
ואבא מדהים
ויש לכם זוגיות מהממת
עם המון אהבה אחד לשנייה
ועם המון הערכה אחד לשנייה
איך גם בתקופה שקשה, את כותבת "לרוב הכל בשליטה והכל יחסית טוב" - שזה מראה המון וטוב גם עלייך וגם עליו,
ואיך בזמנים שיש נפילה את צריחכה גם להחזיק את הבית
גם לתמוך בו
גם לשמור הכל לבד ולא לשתף כדי לא לפגוע בו או "להוציא אותו רע" בעיני אחרים וכדומה
תמיד משתדלת להיות עם תקווה
תמיד מעודדת אותו
תמיד מחזיקה גם את כל הטכני עלייך
ואת כל הנפשי - כי לך אין תמיכה בזה וגם לבעלך אין טיפול עדיין בתוך כל זה
ובתוך כל זה יש גם קושי כלכלי שמאוד מפחיד ומלחיץ ומאיים
ואת גם עובדת
ואת גם דואגת לילדים שחווים את כל האווירה המתוחה בעקבות המצב
וכל כך הרבה חזיתות בו זמנית יקרה!
ועם כמה שאת מדהימה (ואת כזו! אני פשוט מתפעלת לקרוא כל מילה שלך, בכנות!)
את רק בנאדם יקרה!
בנאדם. בשר ודם. אנושית.
כמה אדם אחד יכול לסחוב על הגב?
ועוד בתקופה מתמשכת?
הוא לא יכול.
לא את המדהימה,
לא אף אחד אחר.
רק מלאך היה יכול אולי, אבל אנחנו לא מלאכים...
אישית לא חושבת שהייתי מצליחה להחזיק אפילו רבע ממה שאת הצלחת בכל הנתונים הללו!
ואתמול?
אתמול האנושיות הזו טיפה יצאה החוצה.
אתמול התסכול הגדול,
הקושי הגדול,
חוסר האונים
הלבד,
הכאב,
יצא.
אז אמרת לו שיעשה עםפ עצמו משהו, כי כאב לך.
נכון, זה לא נעים לשמוע זאת,
אבל את בנאדם יקרה!!!
ואחרי תקופה כה ארוכה שבה היית שם,
ואת עדיין שם!
ותומכת ומחזיקה הכל - משהו יצא לא הכי מושלם. זה רק אנושי וטבעי.
גם בעלך היקר מבין את זה. הוא יודע עד כמה את מיוחדת ומדהימה
הוא יודע עד כמה את אוהבת אותו
הוא אומר לך שאת צודקת
*הוא* פשוט נמצא שמקום מאוד קשה וקשוח *עם עצמו*, באמונה שלו בעצמו, במי הוא, במה הוא, במה המשמעות שלו
הוא עומד שעיצומם של "חבלי לידה"
לידה מחדש.
מאברך ולומד תורה -
לאדם שעכשיו מחפש עבודה ויוצא לעבוד.
וזה שינוי.
שינוי גדול.
וכמו כל שינוי בחיים שלנו, ואפילו אם הוא שינוי טוב ולטובה - זה מפחיד. זה מאיים. זה משתק.
הםחד מהלא מוכר
הפחד מהשונה
המוח שלנו אוהב את המוכר והידוע, מפחד משינויים
*ובעלך היקר כבר חצי שנה מנסה בעצם לא רק למצוא עבודה - אלא למצוא גם את עצמו בתוך כל זה*
ולחפש ולמצוא את עצמי,
כשאני כבר אבא, ובעל, זה לא תמיד פשוט.
ולחפש את עצמי ולא למצוא כבר חצי שנה, חודש ועוד חודש, אכזבה אחרי אכזבה - זה גם מאוד לא פשוט.
והוא עדיין בדרך,
באמצע החיפוש
הוא עוד לא הגיע
לכן גם כ"כ קשה לו
וזה פוגש אותו עם הרבה לבטים והתחבטויות עם עצמו
ובשאלה הקיומית: מי אני בכלל?
ומה המשמעות שלי בעולם הזה בכלל?
ומה אני תוןרם בכלל?
ולצד כל זה הוא רואה ברקע אותך. אשתו האהובה והיקרה.
שעובדת. שמעודדת. שתומכת. שרעיה מושלמת. שאמא מדהימה.
והוא? הוא יכול להרגיש קטן, ובאמת ש"מה נתקעת איתי אני דפוק" כמו שכתבת שהוא אמר לך...
אלו רגשות טבעיים שיכולים לצוף
ואולי הוא באמת במקום של שכדוך או דכאון קל או בינוני או כל דבר אחר - וכמובן שצריך לשים לב לכך, ואם זה בכיוון הזה כמובן טיפול מקצועי בהקדם, גם של שיחות עם פסיכולוג מוסמך כמה שצריך וגם כדורים אם צריך.
ובאמת רופא משפחה זה כיוון טוב להתחיל. או פסיכולוג/פסיכיאטר.
טיפול זו לא מילה גסה.
טיפול זה גבורה, זה לקחת אחריות על החיים, זה להצליח להגיע לאיכות חיים, זה לקחת את עצמי בידיים ולפעול למען הטוב.
אז מה לעשות בינתיים?
קודם כל לזכור שאת ממש ממש לא אישה נוראית, אלא בדיוק בדיוק להיפך!!!
את אישה מ-ד-ה-י-מ-ה
קחי את ההגדרה במילון למדהימה - ורשמי לידה את השם שלך.
אין דברים כמוך. בכנות בכנות.
אח"כ לחשוב על כיוון של טיפול מקצועי לפי מה ואיךל שצריך, להתחיל בקטן,
טלפון אחד,
פגישה אחת,ף
קביעת תור אחד.
ומשם להמשיך.
כל פעם בצעד קטן.
כל יום לעבור בפני עצמו.
אח"כ להמשיך להאמין בטוב ולהתחזק בעוד תקווה ואמונה
בעצמך
בבעלך
שהוא ימצא את עצמו
בזוגיות שלכם
בהורות שלכם
בביחד שלכם
בהכל.
הכל הכל יסתדר יקרה!
אין לי ספק בכך בכלל!
גם אם את לא בטוחה ולא יודעת ואפילו בעת משבר נראה לך שזה הכי לא בסדר, ושתמיד ישאר הכי לא בסדר ואולי אפילו יקרה הגרוע מכל - זה לא נכון!
יש לכם, כל אחד לחוד וגם ביחד,
כוחות כאלה גדולים,
אהבה כזו גדולה,
מידות כאלו טובוץ
אז אני בטוחה בטוחה שהכל יסתדר!!!
אולי לא היום,
אולי לא בעוד שבוע,
אבל זה יסתדר!
גם הזמן עושה את שלו.
הזמן הוא משאב יקר יקר.
ודברים שהיינו בטוחים שלעולם לא נצליח, ושהם הרע בהתגלמותו - במרוצת הזמן נראים לנו אחרת לגמרי.
הנה, כםן הצלחנו.
הנה, אפילו גדלנו מזה!!!
ואני יודעת יקרה שאולי עכשיו לקרוא "גדלנו? מזה? מהאיכסה הזה?!" נשמע לך הכי רחוק שפאשר,
אבל כן! כן כן! דווקא מה"איכסה" הזה אפשר לגדול!
ולגדול ולצמוח ולהעמיק אפילו עוד יותר!
זו האמת, אפילו שהיא נשמעת קלישאתית
ועם המשאבים היקרים של מי ומה שאתם - האדם שאתם, הזוגיות שלכם, אני באמת לא רק חושבת אלא בטוחה! שלא רק תעברו את זה אלא גם תגדלו מזה!!!
נסי גם את לקבל תמיכה, כל סוג של תמיכה שהיא
בין אם זה כן שיתוף, שיכול כ"כ לעזור ולקהל, וזה ממש לא מוציא אותו רע או פוגע בו - זה ממש נקרא "לתועלת" - זה ממש נקרא שזה עוזר לך ותומך בך, ולמי שלא תגידי - ברור גם לך וגם לשומע שאת לא מתכוונת אפילו טיפה להוציא את בעלך רע! ממש ממש לא! אלא רק לפרוק טיפה ולא להיות לבד בתוך כל זה!
אני חושבת שמאוד חשוב שתמצאי כתובת כזו לשיתוף
אמא, אחות, חברה, דמות מקצועית, הפורום, כתיבה, יצירה, כל דבר!
באמת באמתצ שזה לא מעילה באמון או פגיעה, זה כ"כ לא הכיוון...
גם תמיכה בצורה של עזרה עם הילדים,
בייביסיטר,
הורדמת סטנדרטים,
אוכל קנוי, מוכן,ף כלים חד"פ, עוזרת, מנקה, מסכים, וכל סוג של הקלה שיש!
וכמובן למצוא רגעים של התאווררות
של זמן רוגע לעצמך
של פינוק
גם אישי
גם זוגי
מה שאפשר וכמה שאפשר.
וגם בעלך כמובן זקוק לתמיכה והכוונה
קודם כל לדעת שהוא ממש נורמלי!
והמשבר הזה של החיפוש אחר עצמך קורה לכולם!
ובטח שסביב עבודה או שינויים גדולים בחיים!
ובמיוחד לגבר שהקללה שלו היא "בזעת אפך תאכל לחם", וכמה שגם אנחנו מרגישות אותה לפעמים, אצל הגבר זה משהו יותר עמוק ושורשי. כמו שזה אצלנו בקללה של הילודה...
ואצל גבר הרבה פעמים המדד האם אני מוצלח או לא מוצלח - זה דרך הפן המקצועי ביתר שאת.
וחשוב להבין את זה,
ולהמשיך לחזק אותו
ואת כל הצדדים שבו
הטובים
האבא שהוא
האיש שהוא
החבר שהוא
הבן, האח שהוא
הלומד תורה שהוא
העובד השם שהוא
ובהמשך - גם העובד שהוא
תאמרי לו יקרה שמציאת עבודה, גם עם תארים וכו' היא לוקחת לכולם בממוצע בין חצי שנה לשנה! זה ממש נתון סטטיסטי!
אולי הוא לא יודע זאת וחושב שרק הוא "הדפוק" שלא מצליח למצוא עבודה,
אבל זה ממש לא כך!
זה תהליך!
זו דרך!
זה מסע!
עד למציאת העבודה
וגם כשמוצאים - לפעמים לא מתאים ומחליפים
ובכל פעם כזו נדרשים הרים של כוחות נפש וקשיים להתגבר ולעבור מעליהם!
והוא עוד ימצא!
לאט לאט!
הוא ימצא!
אולי שווה שילך ליעוץ תעסוקתי?
אולי התייעצות כאן בפורום?
אולי לבקש מהסביבה ומכרים להציע לו עבודה אם הם שומעים?
אולי לכוון אותו יותר?
אולי להוריד קצת מהדרישות, למשל ששעות לימוד התורה לא יתנגשו בשעות העבודה בדרך כלשהי?
משהו אחר?
צריך לחשוב על הפן התעסוקתי באמת בנפרד.
ועל הפן הנפשי בנפרד. ולקבל תמיכה ועזרה אם צריך, גם מצקועית כמובן.
להגדיל את כל הטוב שכן יש בו
שימצא עוד מקומות שהוא חזק בהם - וכאשר הוא עושה זאת - להעצים זאת בפניו, בפני הילדים, להראות לו את זה, להגדיל את זה.
- מתייגת לך את @קמה ש. המדהימה שיכולה מאוד לתרום ולעזור לה מחוכמתה ורגישותה ובמיוחד בנושא הזה
- והיה כאן לא מזמן שרשור מאוד דומה,
שבו ענו כל הנשים המדהימות שכאן כ"כ יפה ולעומק, אולי תמצאי גם בו מקורות עידוד וכוח.
מצרפת לך אותו:
לא יודעת כבר מה לעשות תעזרו לי בבקשה 😢😢😢 - הריון ולידה
בהצלחה רבה רבה יקרה!
שולחת לך המון כוחות, תמיכה, חיבוקים ואהבה
אתם תצאו מזה מחוזקים וגדולים!
הכל הכל יהיה בסדר ב"ה! ❤🙏❤
ריגשת אותי מאוד וזכות גדולה גדולה לשמוע שהדברים נתנו לך תקווה וסדר
המון המון הצלחה יקרה! מדהימה את ומדהימים אתם! ❤🙏❤
)א. כי עד אוגוסט יש זמן והם ב"ה גדלים.
ב. בגדי ים לרוב הם במידות קטנות יותר אולי בכוונה, אבל אני עכשיו הזמנתי לבן שלי, ויצא לו ממש מדויק כך שזה מציק ואני צריכה לקנות חדש...
וגם לדעתי עכשיו עם המצעים אפשר למצוא בפוקס בזול
ונגיד מכניסה את הילד למים עם בגד ים, אח"כ קר לו ואני מחליפה לו לחולצה קצרה יבשה ותחתון נקי ואם רוצה להיכנס שוב למים מכניסה אותו ככה, לא נורא בכלל, לא מלבישה שוב את אותו בגד ים.
ילד קטן ממש אין עם זה בעיה, לדעתי.
כמובן שקונה בגד ים או שניים, אבל לא קורה כלום אם מכניסים עם חולצה ותחתון...
ניסיתי כמה כביסות וזה לא יורד..
תשאירי אולי את הבישולים והסדר ושימי ראש?חלומות חלמתי הייתי הולכת
הכל יכול להיות
היו לי שבועות עם פחות תנועות או תנועות עמומות יותר
והתנועות אצלי היו הרבה יותר ברורות בהמשך...
בדיקה ביתית של תשובה כנה עם קו חלשלושי....
כבר 4 ימים אחרי האיחור...
זה מוזר?
וגם- הקטנה כבר בת שנתיים וחצי.
חשבתי לפני והפסקתי מניעה (נוהברינג) לפני 4 שבועות.
הגיע פתאום ואני נורא מבוהלת... אולי זה מידי מהר,
ומה יהיה עם העבודה,
ועוד כל מיני מחשבות לא חשבתי שכל מהר זה יגיע....
מוכר למשהי?
ממש ככה כל כך רציתי....
בתחילה חשבתי לחכות עוד שנה כדי לסיים את ההתמחות שלי...
בסוף החלטתי כן לעשות את זה עכשיו...
אבל וואו כל כך מבוהלת
ובעלי החמוד אומר לי אבל רצינו כלכך וחשבנו יהיה בסדר עם ההתמחות ואת עובדת כל כך קשה
לא מבין ממה אני מבוהלת...
עברתי 2 הפלות
א. שבוע 14 עובר שבוע 9, שבוע 11 עובר שבוע 8
ב. בפעם הראשונה לקח לי חודש ושבוע בערך פעם שניה חודש , זה היה בגרידה
ג. לא זוכרת תופעות לוואי, התופעות הקשות של ההריון עברו מיד , רק זוכרת ביום הראשון חולשה נוראית חזרתי הביתה ולמיטה אבל לא זוכרת עוד משהו גם לא כאבם יותר מידי (אם תשאלי את בעלי אולי הוא יגיד שהיה לי אבל אני אף פעם לא זוכרת דברים כאלה ורק מתלוננת כל הריון שפעם קודמת היה יותר טוב 😋🙈)
ד. התאוששות פיזית די מהר נפשית לא חושבת שהתאוששתי לגמרי, אולי אחרי הלידה ארגיש יותר טוב נפשית
אם יש לך עוד שאלות עושה לי טוב לענות ולפרוק
בהצלחה רבה בכל
בשורות טובות
😍
רק מציינת שעושה לי טוב לפרוק פה אז תודה שננת לי הזדמנות ואת קוראת ועונה
הייתה הפלה ואחרי המחזור הראשון נקלטתי שוב ב"ה אבל ה' החליט שזה עוד לא הזמן שלנו אז הייתה עוד הפלה
לא התאוששתי לגמרי נפשית, כן סוג של טראומה אחרי הגרידה הראשונה הייתי גם בטראומה ממש מהתהליך בשניה רק רציתי לסיים כבר...
וגם זה תקווה שנכזבה, ככ רצינו כבר וחיכינו ונפל ושוב נפל, לא יודעת אם זה קשור להורמונים (בטוח גם) אבל עוד לא חוויתי לידה אז לא יודעת, כן קשה לי לקבל את זה שעובר יום ועוד יום ונשים סביבי נהיות אמהות ורק אני מתאכזבת שוב,
אחרי הפלה צריך להיות עצובה כי זה עצוב אבל צריך לדעת לנתב את זה למקום טוב, בכיתי המון המון לה' לפרוק אם יש למי.
ומקווה מאוד שהפעם נזכה להגיע ללידה בקלות ובשמחה!
מאחלת לך רק טוב גלוי ושהכל יעבור הכי טוב שיכול להיות בלי כאב פיזי ונפשי יותר מידי
א. ההפלה היתה בשבוע 19, אבל עם עובר קטן שמתאים לשבוע מוקדם יותר - אז ב"ה היה גרידה.
ב. לקח לי 3.5 שבועות להיטהר
ג. לא היו תופעות לוואי
ד. אצלי ההתאוששות היתה כשנכנסתי להריון, 4 חודשים אחרי. ב-3 חודשים הראשונים הייתי צריכה למנוע - ולקחתי כדורים שמררו לי את החיים, וגם כ"כ רציתי הריון שלקחת אותם היה כמו להרעיל את עצמי. נפשית לאורך ההריון אח"כ היו לי המון חרדות, ועשיתי הרבה יותר בדיקות אולטרה סאונד ממה שצריך, אבל ב"ה כשהרגשתי תנועות זה נרגע.
בהצלחה יקירה, ישועת ה' כהרף עין!
אם כן אז
1. נפל בדיוק שנכנסתי לחודש 2
ז"א ירד כביכול בוסת
2. אולי יום יומיים יותר מהרגיל
3. לא תופעות פיזיות
4. נפשית היה לי קשה להתנתק אפילו שזה כימי- לא זוכרת כמה אולי חודש ויותר
כמהה ליותרמתי נבדקת קודם?
וכן, על כל הפרשה בצבע מהגוון החום עד לורוד הבהיר הייתי נבדקת לבדוק מה מקרו הדימום.
כמה לדוגמא
קנה Rose Gold Glitter Jelly Sandals מנקסט ישראל
קנה סנדלי דייגים של Little Luxe™ מנקסט ישראל
קנה סנדלי דייגים ראשונים לתינוקות מנקסט ישראל
קנה סנדלי Igor וורודים דגם Star מנקסט ישראל
קנה Pink Leather Standard Fit (F) סנדלי דייגים של Little Luxe™ מנקסט ישראל
קנה סנדלים שקופים מנצנצים של של Igor דגם Clear מנקסט ישראל
קנה סנדלים של Start-Rite דגם Charm בציפוי לכה בצבע לבן/כסף מטאלי מנקסט ישראל
קנה סנדלים של Ipanema דגם PAW Patrol בוורוד מנקסט ישראל
לגבי המידה יש הסבר פה Next Official Site: Shop for Clothes, Shoes, Electricals, Homeware & More
צריך להדפיס ולמדוד לפי כף הרגל של הילד. קצת קשה עם פצפונים ממש אם הם לא משתפים פעולה, אבל אפשר אולי לנסות לצייר את כף הרגל כשתופסים זמן רגוע ואחר כך למדוד לפי הציור. עדיין בנעליים מסוימות יכולות להיות בעיות - למשל הזמנתי פעם נעל לבת שלי והמידה מבחינת אורך היתה בסדר, אבל הגובה של הנעל לא התאים (לחץ לה מלמעלה). פעם אחרת הזמנתי נעליים חגיגיות פשוט לפי מידת הנעליים שהיו לה אפילו בלי למדוד ונרשמה הצלחה גדולה.
כמה טוב שבאת