זה כזה משמעותי?
יש צד אחד שתמיד תמיד יותר כואב לי, והפעם לא הנקתי משם כבר יומיים 🙄
כזה נורא?
אם אניק רק מצד אחד יש לזה השפעה פחות טובה?
הנקה רק מצד אחדמתחדשת11
זה משפיע רק על הגודל של החזה שיהיה לא מאוזןזוית חדשה
כדאי לשים לב שלא משפיע על התינוקאורינקהאחרונה
שיהיה לו העדפה להסתכל רק על צד אחד, מקצר את השרירים בצד השני
יהיה צדבשורות משמחות
אחד יותר גדול מהשני
לי אמרווואלה באלה
שאם יש טורטיקוליס (העדפת צד) באופן כללי אז זה עלול לחזק את זה.
אבל אני בכל זאת הנקתי רק צד אחד וב"ה היה בסדר.
תודה לכולכןמתחדשת11
יש רגעים שאני לא מצליחה להכיל את הכאב (טריגר מלחמההדרים
על המצב שלנו פה במדינה, לוקחת חתיכת לחם עם גבינה צהובה כי הרגשתי רעב, וחושבת על החטופים שהרעב מכה להם בצלעות בכל רגע נתון, כמו סכינים שאוכלים את הגוף.
עוד חיילים שנופלים, אמהות שהרו, הניקו, ילדו, גידלו, התגאו… וחסרו ברגע אחד את כל המכלול הזה ..
חוזרת לקרוא על השביעי באוקטובר, סתם כדי להיזכר (לא שהצלחתי לשכוח אי פעם), ופשוט בוכה בכי תמרורים.. לא מצליחה להירדם, הילדים הרכים שלי איתי במיטה והלב נקרע לחשוב על הילדים התמימים שפשוט נטבחו שם, או ראו את הוריהם נטבחים לנגד עיניהם, וכאילו יש שגרה, עבודה , ילדים לגדל ב"ה, בית לתחזק, זוגיות.. הריון שלישי ומשמח.. אבל הלב קרוע קרוע , עד שלא יחזרו. בכל פעם שמרגישה רעב חריף (בייחוד בגלל ההריון), אוכלת משהו ושובעת, מתכווצת למחשבה על החטופים, ואם אני מרגישה ככה - מה תגיד אמא של חטוף שבכל רגע ורגע חיה את המחסור של הילד שלה. מצטערת אם זה פחות מתאים לפורום הייתי חייבת לפרוק, מרגישה שאין בי כוחות לקרוא אפילו תהילים או לשאת איזושהי תפילה, יודעת שהשם מתכנן לנו משהו גדול וכבר קורים דברים גדולים, אבל הכאב והטראומה בלתי נסבלים….
הכאב הזהoo
מאד גדול וקשה להכלה
אני בוחרת רוב הזמן להתנתק מהמחשבות הללו ומהמידע החדשותי
לבחור להתמקד במה שכן יש בחיים ולא בחסרים ובכאבים
כי זה כוח החיים
לפעמים אני שומעת את החטופים שחזרו מדברים על אותו כוח חיים
זה מדהים ונותן תקווה
למה להסתכל על הכל ככהסתם התלבטות
למה רק דרך מעגלי הכאב?
נכון הם קיימים
והם בלב שלנו
אבל לא צריך בעיני לחפש אותם בכח
אני רואה את הכל כתהליך עם פנים קדימה שבא לעקור מתוכנו המון דברים מיותרים ולדייק אותנו קדימה להתחבר מחדש לזהות שלנו כעמ''י ובדרך לגאולה...
וכן זה עובר דרך הרבה כאב
ויסורים
אבל הם רק חלק ממכלול
ויעידו כל הניסים המטורפים והעוצמות שהתגלו חנו ובנו...
האמת, אני חושבתשלומית.
שממש כדאי לך לשחרר.
זה באמת מאוד מאוד עצוב וכואב, אבל זה שלך יכאב לא מועיל לאף אחד, וזה שתתפללי דווקא כן...
כמובן, חשוב לזכור מה עשו לנו, ומה היעדים הלאומיים שלנו אבל לחשוב איך מנתבים את זה לחיזוק ולא לחולשה כי זה באמת לא עוזר...
ממש ממש מזדהה ותודה שכתבתשוקולד פרה.
אני מרגישה שאימהות החטופים כל כך לבד במסע הזה.
לצערי לא הייתה יוזמה פשוטה של כנס תהילים או תפילה לנס. כי זה מה שאנחנו צריכים פה, נס!!
עם כל מה שקורה בפוליטיקה המקומית והעולמית
המצב שלהם תקוע, תקוע!
וגם אני כאמא לא מפסיקה לחשוב על האימהות האלה.
זה מחריד אותי לחשוב מה הן עוברות במשך תקופה כל כך ארוכה.
עינויים כאלה... כאב ללא נשוא. ללא הקלה.
מרגישה ממש כמוך ותודה שכתבת.
אני חושבת דרך איזה רגשות עוברת כל אמא כזאת, ומתחלחלת.
אנחנו כל כך צריכים להתעורר על עצמנו ולזעוק מעומק הלב לנס, לישועה, לתום הייסורים האלו. זה כבר הרבה מעבר ללא אאנושי
יש אחת שכותבת טור שבועי בעיתוןפרח חדש
אני כל שבוע דבר ראשון הולכת לכתבה שלה. (מגזין לנשים חרדי)
היא לא כותבת שם שום דבר מידי מיוחד. והדברים די חוזרים על עצמם. אבל תמיד מרגישה צורך לקרוא אותה ולהרגיש את הכאב. יש שם הרבה אמונה וביטחון.
השבוע היא כתבה את התסריט שהיא מדמיינת לעצמה איך יהיה היום שהוא ישתחרר. זה היה פשוט לבכות. דמיינתי אותה מדמיינת את זה ופתאום היא חוזרת למציאות וזה בעצם רק היה בדמיון.
לא יודעת איך מתפקדים בכזאת מציאות.
אחת שהיא אמא לחטוף?שוקולד פרה.
את האמת שזה נראה שאנחנו כחברה התרגלנו למצב.
אלי שרעבי אמר את זה בכנות. אחרי שחזר, הוא נדהם כמה מעט מעשים עושים עבור החטופים.
וגם אני בתוך המעט הזה...
לא ייתכן, בעיניי, שאנחנו כציבור דתי ומאמין לא נרעיד את אמות הסיפים עבור המשפחות שעוברות את הנורא שבסיוטים.
אני כאמא לא מסוגלת 10 דקות כאלה, אז כמעט שנתיים??
כואב ביותר על חוסר הזעקה הציבורית הדתית לאומית.
דווקא אנחנו , הקוראים בשם ה', ומאמינים שהוא למעלה מכל טראמפ-נתניהו, צריכים לארגן כנס ענק של תפילה וזעקה לרחמים ולנס גלוי בנידון
וזה לא קורה. לא מבינה איך זה
כן. אמא של החטוף בר קופרשטייןפרח חדש
דרך אגב, היא כותבת שםפרח חדש
על כל מיני יוזמות שאנשים עשו לזכות החטופים
למשל בשביל הבן שלה עשו משהו שנקרא בר תפילין. עמדות תפילין לזכותו.
ומסעות תפילה והרצאות חיזוק. אבל אולי באמת זה לא מספיק.
ויתכן והיה יותר הירתמות בהתחלה
עכשיו לצערנו התרגלנו למצב וחזרנו לשגרה..
סליחה אבל אנחנו כציבוראמאשוני
כורעים תחת נטל המלחמה יותר משנה וחצי,
מוכנים בלב שלם לשאת במחירים הכי כבדים, בנזקים פיזיים ונפשיים, לשלוח את הבעל/ אבא/ בן למלחמה שמטרתה החזרת החטופים, ואכן גם הצליחה להביא לעסקאות או מבצעי שחרור.
לא מבינה איך אפשר לומר שאנחנו עושים מעט.. אנחנו בקושי נושמים מרוב עשייה.
הציבור הדתי לאומי בפרט.
זה שאלי שרעבי חושב שיש דרך אחת להחזיר את החטופים, נו בסדר כי הוא היה חטוף בעצמו וכל מה שהוא ראה לנגד עיניו זה איך הוא חוזר שלם, שזו ראייה סופר לגיטימית בהתחשב במצבו, אבל זו לא ראייה של מכלול.
מי אמר שכנס וזעקה זה מה שיחזיר את החטופים?
תפילות מתפללים כל שבת, כל אירוע, כל הזמן. הרגש לא קהה אפילו לרגע.
^^ מסכימה. לא מרגישה שהתרגלנו. התפילותקמה ש.
בס"ד
עדיין מכל הלב והכאב אותו כאב. אין יום שלא חושבת או מתפללת עליהם. אין יום. הם כל הזמן בתודעה שלי.
אני ממש מרגישה שכציבור עושים את כל מה שאפשר כדי להיות חלק מהמלחמה הזאת, על כל המחירים המטורפים שלה, ושחלק מזה זה בהחלט ובאופן מוצהר כדי להחזיר את החטופים הביתה.
וגם כחברה באופן כללי, כמדינה, לא מרגישה בכלל שהתרגלנו, ויעידו על כך כמות הסרטים והסרטונים שמעלים כל הזמן על הנושא הזה (אגב האם זה טוב? האם זה טוב לחטופים? לא בטוח. האם זה רע? גם לא בטוח).
אבל שהתרגלנו וששכחנו? אני ממש לא תופסת את המציאות ככה. לא שלי, לא של הציבור הדתי הלאומי, ולא של המדינה שלנו. והאמת, עם כל הצער האדיר, זה אפילו מרגש בעיניי שהם כל-כך חלק של הלב של כולנו. זה מעיד על משהו חזק, על חיבור ועל קשר שמיוחדים בעם שלנו. לא חושבת שבמדינה אחרת האזרחים היו מרגישים ככה לפי חטופים שלהם, אם דבר כזה היה קורה להם.
בדיוקדפני11
אני הכי בעד תפילות וכנסים
אבל בסוף כששולחים בעל/בן למילואים זה להרגיש את צער החטופים ולמסור את הנפש עבורם כפשוטו יום יום דקה דקה
בולבשביל
אני חושבת שיש הבדלשוקולד פרה.
בין הרס של מבנים שמיועדים לטרור, לפעולות הצבאיות, להשמדת מחבלים
לבין הוצאת החטופים.
זה שצה"ל פועל בעזה זה כדי להשמיד את החמאס.
זה לא יביא אלינו את החטופים.
רק בהתחלה החילוצים הצליחו, אבל מאז ההוראה בחמאס הייתה ברורה- ברגע שיש צל של ספק שחיילים יורדים במנהרה- החטופים מחוסלים.
כל החטופים אמרו בראיונות שזה מה שאמרו להם המחבלים.
לכן זה שאנחנו כציבור עושים מילואים זה בהחלט ראוי להערכה עצומה- אבל העובדה היא שהם כבר שנתיים כמעט שם, למרות הלחימה המאסיבית. זה אומר שהלחימה היא יעד כשלעצמו, אך זה לא מביא אותם אלינו בחזרה.
לצערי הציבור החילוני לקח על עצמו את זעקת החטופים, וזו גם תעודת עניות בשבילנו.
נכון שיש בזה צד פוליטי מובהק שהם סטו בו,
אבל עדיין כאילו אנחנו אמרנו- זה שלהם.
אפשר לארגן כנס תפילה וזעקה במקביל לשירות המילואים.
זה לא דומה לתפילות של שבת, שבהם כל קהילה לעצמה. זה אומר שאנחנו כציבור גדול מבקשים שיהיה פה הנס הזה שבו כולם יצאו.
משהו בדומה לכל עצרות התפילה והיוזמות שהיו אז, בשעתו, לגירוש מגוש קטיף.
ו--- אלי שרעבי לא אומר שיש דרך אחת להחזיר אותם.
הוא אמר משהו שגם חטופים אחרים אמרו- שהעם למד לחיות לצד זה.
כואב אבל נכון.
ממש לא נכוןאמאשוני
מי שמגוייס לא "למד לחיות ליד זה"
עצם הלחימה שוברת את רוח האויב ומאפשרת לבצע עסקאות חטופים.
זה תהליך סיזיפי כי יש לנו פה עסק עם רוע טהור.
לולא הלחימה שום עסקה לא היית יוצאת לפועל.
יש עם המלחמה הזו הרבה בעיות, אבל לפרוס את המשנה של כל אחד איך לדעתו הלחימה צריכה להתנהל לא יעזור לאף אחד..
זכותך לחשוב על הלחימה כמו שאת חושבת ומאמינה, אבל אל תאשימי ציבור שלם שעושה מעט, כשאנחנו משלמים מחירים אישיים גבוהים מאוד בעבור כל בדל של עשייה.
מסירות הנפש הזו וודאי מסייעת יותר מאשר הפגנות עם סיסמאות ריקות.
אני לא נגד תפילה ברוב עם, וגם בהחלט התקיימו ומתקיימות תפילות כאלו,
אבל זה ממש לא הקו שובר שוויון שאיתו אנחנו בעשייה למען החזרת החטופים, ובלעדיו אנחנו חיים כמעט שגרה ולמדנו לחיות לצד זה,
ממש ממש ממש לא.
האירוע היום לא דומה בכלל לאירוע של גוש קטיף. אז היה צריך לעשות הכל כדי להשפיע על דעת הקהל וקבלת ההחלטות של הנהגת המדינה כדי למנוע מראש את כל התרחיש בלהות שאנו חיים בו היום, לעומת זאת מרגע שהתרחיש התממש, כל כובד ההשפעה עובר להכרעת האוייב וגביית מחיר ממנו ולא לשכנוע העם.
העם רוצה להחזיר את החטופים, ההנהגה רוצה להחזיר את החטופים ולכן אין עניין בעצרות-הפגנות, ולכן זה לא דומה.
נכון שקריאה של אלפי אנשים "היה לא תהיה" עובדת על הרגש שלנו כמו אקסטזה, התחושה שוואו איזה עוצמתי היה, עכשיו בטוח השמיים רועדים
לעומת זאת כשילד מתקשה להירדם, ואת לוקחת נשימה עמוקה בפעם האלף או ה18 אלף, מי סופר, עוצמת עיניים ומתחננת לישועה, אך ורק כדי לאפשר לחזית להמשיך, זה פחות זוהר, זה פחות מרגש, זה מאוד לבד, מאוד מייאש ולא מרגש, ואלי שרעבי לא רואה את זה ולא מודע לזה ולא מעריך את זה.
אז מה?
זה לא אומר שזה פחות משפיע ופחות נחשב.
(אגב הוא כן מעריך את המסירות של המגוייסים ומבין שזה עוזר גם לחטופים וכתב על זה בספר שלו, אולי אח"כ הוא אמר דברים אחרים, פחות עוקבת)
וחוץ מזה, נניח והמלחמה לא מסייעת לחטופים בכלל, אנו כציבור מקריבים המון, פשוט המון גם ביומיום וגם בדם חיילים למען עתיד המדינה דרך המלחמה, גם אם תגידי צורכי העם מרובים צריך גם מלחמה וגם כנסים להשבת חטופים,
להאשים שאנו לא פועלים למען החטופים זה כמו להאשים ארגון חסד שפועל למען משפחות נזקקות, שהוא לא פועל למען אנשים עם צרכים מיוחדים.
מה שבטוח שאנחנו לא חיים שגרה, הכי רחוק מזה. ואם נקראנו לדגל, זה מה שאנחנו עושים.
אני מסכימה איתך שהציבור שלנו משלם מחירשוקולד פרה.
מטורף, וגם לא אמרתי שהמגויסים למדו לחיות עם זה.
אמרתי עלינו כעם, שאנחנו למדנו לחיות עם זה. או שלפחות ככה זה נראה.
אני גם לא חושבת שזה או זה או זה.
מעולם לא הזכרתי את המגוייסים כאנטיתזה לחטופים.
הם פשוט על נישה אחרת. נישה שמטרתה למגר את החמאס ואת המנהרות.
אני לא רואה בעיתונים שום דבר שנעשה למען החטופים. או באתרים. או במשהו ציבורי.
שום דבר מלבד ההפגנות שיש בתל אביב\בירושלים, שאותם מובילים גם אנשי המחאה.
אז איפה אנחנו בסיפור הזה?
בתחילת המלחמה הגיע ליישוב שלנו אחיו של החטוף (שכבר חזר)- שגיא דקל חן.
הוא שאל מדם ליבו- היכן הציונות הדתית? היכן הציבור שלנו שאלוף בלעשות כנסים ולעורר את הציבור, ולעורר רחמי שמיים?
ואם בהתחלה עוד היו מעט כנסי זעקה ותפילה,
עכשיו אין.
אנחנו לא מאמינים ברחמי שמיים? בכוחה של תפילה?
אני מדברת על עצרות הגירוש שלא נועדו להשפיע על דעת הקהל, אלא נועדו לבטל את הגזירה.
ראוי שיהיו כאלו גם במקרה הזה
אני לא יודעת איזה עיתונים את קוראתאמאשוני
אני רואה את זה בכל מקום.
אבל מה שמפריע לי זה העיקרון כאילו לצעוק, לכתוב בעיתונים, ללכת עם סיכה זה מה שנקרא לפעול למען החטופים ומי שלא עושה את זה לא אכפת לו.
עם כל הכבוד לאח של שגיא, שילך לעזה וימצא שם את הציונית הדתית בכל כוחה. שיכנס לבית כנסת וישמע את תפילות הזעקה.
שיגיע לאזכרות והשבעות שמלאות באנשי המגזר.
זה לא שאנחנו בבית קפה.
אז אפשר להגיד שאנחנו חיים בשגרה? שהתרגלנו? שלא אכפת לנו?
מי שמחפש אותנו בקפלן לא ימצא אותנו, נכון, אבל זו לא חכמה,
שיחפש איפה שאנחנו כן נמצאים.
קחי עלון שבת ממוצע בציבור שלנו. תגידי לי אם בו התייחסות לחטופים ולמצב העם והמלחמה.
מציעה לך לעקוב בתכנים אחרי יוחאי גרינליק, דור הניצחון, הרבעון הרביעי. תביני איפה הציונות הדתית נמצאת ומה היא עושה למען החטופים.
מי שמוביל את קמפיין החזרת החטופים לא מעונייןכתבתנו
בהחזרתם כמו בהחלפת השלטון.
הם 'חטפו' את הסוגיה הזו ואת הכאב של משפחות החטופים ושל עם ישראל כדי לנגוח בממשלה, בעוד שמה שהכי יכול לעזור להשבת החטופים זה גיבוי הלחימה, ולשתוק, ולתת למומחים למשא ומתן לנהל את הפגישות, ולהעניש בחומרה כל בדל של הדלפה מחדרי המו"מ. כלומר הקמפיין רק מעלה עוד ועוד את המחיר שנצטרך לשלם למען השבתם (שלא לדבר על כמה זה מסכן יהודים רבים בארץ ובעולם כשאנחנו ככה מראים להם כמה אנחנו לחיצים כשיש שבויים שלנו בידיים זרות) במקום לשחרר אותם בהקדם בעיסקה או במבצעי חילוץ. צריך לפקוח עיניים ולהבין את זה, כי זו סוגיה שנוגעת לנו בבטן הרכה, וסובבו לנו את כל המוח איך צריך לעמוד מולה.
ואם תעמידי את כל המגויסים עכשיו ותשאלי אחד אחד אם הם מוכנים לצאת למבצע חילוץ של חטוף או שניים אבל עם סכנה גבוהה וסיכוי לא קטן *לא* לחזור בשלום, רוב גדול ירוצו לזה. הם ובני ביתם. מרגישה שזה ממש לשון הרע על הציבור שלנו להגיד ככה, ואנחנו צריכים להיזהר בזה מאוד תמיד ובמיוחד בימים אלה.
ממליצה לשמוע פודקאסט של אורי מלמד מארח את צביקה מור. קול שפוי ומושתק בסוגיה הרגישה הזו. לא אומרת שאני מסכימה באופן אישי עם כל משפט שנאמר שם, אבל נותן קצת מבט אחר מזה שאנחנו רגילים להשתמש בו.
אני חושבת שמה שחסר לי בעיקרשוקולד פרה.
זה עצרת של תפילה, ולאו דווקא שאלה של מה לעשות.
ואני מאמינה בכל ליבי, שאלו שבעצרות בקפלן אכפת להם באמת ובתמים מהשבת החטופים. זה לא סותר את העובדה שהם טועים בכך שזו הדרך להעביר ביקורת הרסנית על הממשלה.
השאלה שלי היא לא על המגויסים,
השאלה שלי היא שאלה כללית-
מדוע לא מארגנים לטובתם כנסי תפילה ובקשת רחמי שמיים ואפילו בקשה לנס?
הם אוטוטו שנתיים שם, ואין תפילות בסדר גודל ציבורי.
זה גם מה שאחיו של שגיא דקל חן טען אז, ובצדק.
אני חושבת שהיה מלא..ובכל ארוע יש תפילות עליהםעבודה חדשה
אבל כל קמפיין החטופים
ובכלל אג'נדת המטרת המלחמה היא החזרת החטופים
בעי י היא אג'נדת חמאס
כי הז מה שהם רוצים לכן הם חטפו אותם
אני לא אענוד סיכה צהובה ולא אכריז שכל המטרה לש המלחמה הז החזרת החטופים וזה הנצחון
מבחינתי הנצחון זה הכרעת החמאס וכיבוש עזה.נקודה
וחלק מזה זה גם החזרת החטופים -
ובעיני בדרך שונה לגמרי
לחץ צבאי מצור והנמכת הרוח זה הדרך
ולכן כל הקמפיין הנוכחי מבחינתי הוא פשוט בייזון וכניעה ועידוד טרור
בדקתי במדיה, ולא ראיתי אירוע שהוא רק עבורםשוקולד פרה.
וזה שעושים אירוע עבורם, זה לא שום דבר פוליטי.
זה מההבנה שהם חלק מהגוף הזה שנקרא עם ישראל.
החטופים לא צריכים להיות ישר מזוהים עם סיכה צהובה והחלפת הממשלה. אפשר ליצור אלטרנטיבה. אפשר פשוט לקיים תפילה המונית.
הם בתוך מנהרה בגודל כלום, מתחת לאדמה ללא אוכל.
כמעט שנתיים תמימות.
זה לא עניין של קמפיין לא קמפיין. זה עניין של עם ישראל. היכן אנחנו למענם? היכן אנחנו מאוחדים בקריאה כלשהי למענם?
לי ממ שזכור שהיה..אפילו הרבהעבודה חדשה
מטבע הדברים עכישו זה פחות מתבטא בעצרות ענק
אבל אישית בכל רנס או ארוע שהיתי .מיד היו תפילות לזכותם
יכל להיות שתלוי באיזו סביבה נמצאים
אבל את צודקת זה באמת חשוב וראוי שיהיה
אין לי התנגדות..להפך
בטח שהיו, ועדיין, והיו פירסומים, ואולפנותכתבתנו
וישיבות נסעו לכיכר החטופים לערבים של תפילה ושירים למענם
אבל אולי אירוע גדול זאת לא הדרך היחידה?פאף
בכל מקום שאני מגיעה אליו, כל תפילה, כל דבר תורה, כל לימוד-מוקדש למען החזרת החטופים וחזרתם של חיילנו בשלום, כבר שנתיים.
הציונות הדתית חיה עם זה יום יום כבר שנתיים, נכון, אין אירועים גדולים על בסיס חודשי-למרות שאני עדיין שומעת על אירועים גדולים, אבל יותר מזה אני רואה איך הם נכנסו ליומיום של הציונות הדתית. נשים שמוסיפות 2 נרות בהדלקת נרות שבת לזכותם של החטופים, תפילות בזמן הטבילה המקווה לזכותם, הזכרתם בתפילות ולימוד ודברים תורה, לצד ההתגייסות הבלתי נתפסת של המגזר שלנו ללכת להלחם-למענם ולמען כל עמ''י.
זה כואב ושורף, ואין דרך אחת להתמודד עם אבל ולהתראות שאכפת לנו
^^ ממש התחברתי לדוגמאות שהבאתקמה ש.
בס"ד
ולמשפט "הם נכנסו ליום יום של הציונות הדתית". רוב הדוגמאות שהבאת אנחנו עושים, ואפשר גם להוסיף בזמן קריאת השמע כשמשכיבים את הילדים. הם באמת איתנו כל הזמן… הם, והחיילים, והפצועים, והמשפחות שצריכות נחמה.
זה מזכיר לי שלפני שנה כשילדתיפרח חדשאחרונה
אז ראיתי במיון יולדות את רשימת החטופים לתפילה
התפללתי עליהם בלידה
לא אמרתי את השמות אחת אחת אבל בכללי התפללתי עליהם
כי במלחמה לא מתחשבים ביחידיםדפני11
ואם כל היום נצעק על החטופים בעצרות מרכזיות זה יכול מאוד בקלות לאבד את ההבנה שטובת הכלל היא העיקר
עם כל הצער והכאב.
לא הכל צריך לצעוק בעצרות. יש את רוח העם. ואם מותר לשאול... בעלך מגוייס? לא יודעת. כשבעלי מגוייס אין לי טיפת אנרגיה לשקוע בעצבות על דברים אחרים. מרגישה בגוף שחשוב לשמור על עורף איתן ולוחם. ועצרות של צער וכאב... עם כל הכבוד הם לא מקור אנרגיה עבורי.
רואה חשיבות רבה הרבה יותר בלחימה. למחר את הרוע הזה מהעולם סופית. ואת החטופים משאירה לתפילותי..... לא כמשהו שצריך לטלטל את העם. העם גם ככה מטולטל מהמסירות בצבא. מלקק פצעי נופלים פצועים מפונים ומוכי טראומה מה7/10. את האנרגיה צריך לשמור לעם. לא לייסר אותו עוד.
מרגישים את החטופים יום יום במילואים. וזה מספיק בהחלט בעיני ברמה לאומית. מעבר לזה- תפילות והרמת הרוח להמשיך במלחמה הצודקת הזאת, עד הסוף, שלא יהיו עוד חטופים לעולם
מסכימה איתך..זה מרגיש ממש חסרלב אוהב
אני יודעת שזה מאוד לא פוליטיקלי קורקטשיפור
אבל יש סיבה שהמון אנשים בוחרים לא לשים דגש על החטופים. ורבנים לא מארגנים עצרות גדולות למען החטופים. וזה ממש לא כי לא אכפת. זה כי יש בעיה שחמאס רואים את כל מה שקורה בתקשורת כאן בישראל. וככל שהם רואים יותר שהעם זועק ומצטער על החטופים הם מבינים שהם יכולים לבקש יותר עבורם- לשחרר יותר מחבלים, לוותר על יותר הישגים צבאיים חשובים שהגענו אליהם בדם טוב בנינו. יותר מתחזק אצלם שזאת הדרך לשלוט בנו גם בעתיד- לחטוף אנשים. ולכן ראיתי כמה רבנים שכתבו שצריך להצטער ולהתפלל מאוד, אבל כל אחד בשקט בביתו. כי עצרות גדולות מגדילות את הכוח של חמאס.
אני חושבת שזה חלק ממעגל האבלאמאשוני
ובמינון מסויים זה חיובי להרגיש את הכאב החריף הזה,
להרשות לעצמך לגעת שם בתחתית השורפת,
אבל משם לעלות.
רוב החברה הישראלית אני חושבת חוותה את מה שאת אומרת בחודשים הראשונים למלחמה.
אני באופן אישי הייתי חייבת להדחיק בגלל המילואים והצורך לתפקד ולשרוד ולכן לא יכולתי לבצע עיבוד.
ורק אחרי חודשים ארוכים, כשכן עברתי עם עצמי את התהליך הזה, שמתי לב שאנשים כבר לא שם ושאני עוברת את הקושי הזה לבד.
אנשים כבר לא היו קשובים לשמוע ולהרגיש שוב את כל הקושי הזה ולהכיל את ההלם.
אני מספרת את זה, כי מיד התחבר לי התיאור שלך עם הפינוי הארוך שלכם מהצפון.
כל הזמן הזה היית צריכה לשרוד והגיוני שלא יכולתי לעשות עיבוד כמו שצריך ועכשיו את חווה את זה בעוצמה גבוהה.
מה שחשוב לשים לב, אם את מזהה תנועה כלשהי עם הכאב והרגשות או תקיעות כלומר לופים שחוזרים על עצמם ללא שום שינוי בעוצמת הכאב.
אם את מזהה תנועה זה חיובי כי דרך התנועה יגיע גם הריפוי.
אבל אם את מרגישה תקיעות, ממש ממש כדאי לפנות לעזרה, אל תשארי עם זה לבד ❤️
ועוד משהו, אני לא אגיד לא לקרוא על ה7.10 כי צריך לקרוא ולהיחשף בשביל להתחיל תהליך ריפוי. אבל יש לקרוא ויש לקרוא.
שימי לב לאיזה סגנון תוכן את נחשפת ובאיזה מינון.
במיוחד שאת בהריון ובהריון הכל הרבה יותר רגיש.
תשמרי על עצמך ושימי לב לאזן גם עם תוכן מחזק וחיובי.
בשעה טובה על ההריון, בע"ה שתזכו להרבה נחת, שמחה ובשורות טובות!
שאלה על סימיוליזיסאהבה.
לפני שנה וכמה חודשים ילדתי, בסוף ההריון היו כמה ארועים בודדים של כאבים ממש כמו סימפיו שעברו לגמרי אחרי הלידה.
עד עכשיו לקחתי גלולות ועכשיו אני בהפסקה, בערך מאז שהפסקתי התחיל לי כאב כזה כמו של הסימפיוליזיס. בעצם למטה. ממש ממש מציק וכואב
מישהי נתקלה בזה? מה זה אומר?
וזה ישפיע לי על ההריון הבא?
מקפיצה ליאהבה.אחרונה
האם הגוף שלי התחרפן מהטיפולים?גולדסטאר
אני היום 5 ימים לאחר ביוץ, אחרי הזרעה
אתמול שבת היה לי יום מחריד על כאבי בטן תחתונה וחוסר יכולת לעמוד ישר ונפיחות כאילו אהי מינימום חודש 4, בחילות איומות שהביאו אותי היום להקיא ולהיוציא באופן נדיר חופש מחלה, ככה משישי הייתי
יש לי כאבי בטן וגב תחתון מוזרים לחלוטין
בהתחלה חשדתי ברגישות יתר שחלתית אבל!! לא עשיתי טריגר שוט החודש והבנתי שזה קלוש שיהיה בלי זריקת איבטרל
מישהי חוותה שיבוש כזה??....
תתיעצי עם הרופא שלךעוזרת
ממליצה ללכת להיבדקאהבה.אחרונה
רעיון למסיבת הודיה לנשיםמתחדשת11
אז ב"ה אני אחרי לידה
אחריה היה לי סיבוך רפואי שתודה לה' יצאתי ממנו בשלום. היה מאוד מלחיץ ומפחיד כמעט איבדתי יכולות בסיסיות ויומיומיות..
הייתי רוצה לחגוג מסיבת הודיה, לנשים בלבד בפורום מצומצם.
אשמח לרעיונתיכן איך לעשות זאת.
תודה למשיבות 🧡
מהממת!!!מדברה כעדן.
ארוחה שווה (בופה)
לספר את התהליך בקצרה (ברמת השיתוף שמתאים לך)
שיתוף נקודות חוזק רוחניות שעזרו לך בהתמודדות בזמן התהליך
לומר ביחד מזמור לתודה
אפשר סרטון ו/או מוזיקה
תודה🧡🧡מתחדשת11
מזל טוב!! איזה נס!יעל מהדרום
לק"י
חוץ מאוכל, אפשר לעשות ריקודים, אם את בשלב שזה כבר מתאים לך.
איזה יופי!מאוהבת בילדי
ומזל טוב!!!
אולי סעודת אמנים? להגיד יחד נשמת כל חי?
מזל טוב יקרה!!! הרבה נחת, בריאות ושמחהאמהלה
מצטרפת לרעיון של סעודת אמנים ואמירת נשמת כל חי.
אפשר לחילופין הפרשת חלה
וכמובן גם מזמור לתודה- אפשר לחלק על מגנט כמזכרת
מזל טוב וב"ה על הנספעם אחת
אני עשיתי ערב בבית עם כ-15 חברות, הכנתי לחמניות, מרק וסלט. סיפרתי את הסיפור שלי, של ההריון והלידה, ואמרנו נשמת כל חי ביחד.
היה מרגש מאוד
תודה חמודותמתחדשת11אחרונה
ושתמיד נזכה להודות לה' על ניסיו הגדולים
ולחוות ולראות אותם בחוש 
מקום שאפשר לשכור ליוםחנוקה
מחפשים מקום נחמד נעים נקי
סטייל צימר, עם בריכה או לפחות גקוזי,
שאפשר לדכור ליום בלי לילה.
יש חדרים לםי שעה אבך באתר זה עושה רושם שמיועד פשוט לדברים לא הולמים
ואני אשה דתיה מתפדחת להזמין ככה
יש המלצות? יש דבר כזה בכלל?
אולי מקומות כמו לופטים וכאלה?יעל מהדרום
לק"י
לא מבינה בזה יותר מידי
חדרים לפי שעה -לומדת כעת
באמת הלכנו פעם לאחד כזה עם ג'קוזי שעשה רושם ממש בסדר
ורק רציתי לברוח משם
מהרגע שחנינו, הרגשתי שזה מקום פשוט לא מתאים בעליל... הכי לא מתאים שיש
אז רק רוצה לחזק את מה שאת אומרת, אל תלכי למקום כזה. הרגשתי מגעיל בכל רגע שם ובאמת יצאנו מהר ככה ששילמתנו סתם.
.
אני חושבת (בלי נסיון) בקשר לצימרים - פשוט כדאי לבדוק על צימר רגיל אם הוא פנוי בבוקר X
את יכולה בבקשה להסביר מה הפריע לך שם?רק רגע קט
אנחנו מתלבטים אם ללכת למשהו כזה, ואשמח להבין מה גרם לך לתחושות האלה.
תראי, בסוף זו הרגשה אישית ויכול להיות שהיא שונהלומדת כעת
בין אנשים. אבל מה שהפריע לי -
1. הסביבה - כבר בחניה (שבאיזה חור באזור תעשיה כלשהו) ראינו זוג הולכים צמודים שלושתרבעי שיכורים ודי ברור עד שקוף שהם או הכירו עכשיו בבר או בורחים מבני הזוג/מי שגר איתם בבית - כי למה שיחפשו מקום אחר להיות בו.
המקום עצמו היה נראה כמו מלון, איש קבלה בכניסה, מסדרון צר ומלא חדרים...
2. וזה מוביל להרגשה האישית, שכאילו מאוד שקוף למה הזוג הגיע לשם או למה אנחנו הגענו לשם. ויש שם איש בקבלה ככה שרואים אנשים וההרגשה היא אישית ובטוח לכל אחד היא שונה, אבל אני הרגשתי פשוט לא שייכת למקום כזה עד בחילה נוראית.
מאוד יכול להיות שאם לא הייתי רואה את הזוג הזה ואת האיש בכניסה הייתי מרגישה יותר בנוח.
ואי מצטרפת, הכי לא מתאים בעולםבשביל
גם מחוויה דומה 🤢
היינו במקום כזהשמ"פ
ממש ממש לא נעים. בכלל לא קלטנו ...
בעלי הזמין ללילה בשביל היום נישואים בהפתעה סתם כי זה היה יותר זול ממלון.
לא קלט עד כמה מביך ההרגשה .
כשהגענו ( למקום די חור ) הפקיד שאל אותי אם אני מעל 18 ( הייתי עם פאה ובטן הריונית ) בשנייה הזאת קלטנו שזה ממש לא מתאים. כן נשארנו ללילה כי הרגשתי רע שבעלי עבד ככ קשה לארגן את זה והיינו בלי שקל מיותר אז זה הרגיש בזבוז אבל עד היום כשאני חושבת על זה זה עושה לי בחילה
נראה לי שווה לקחת צימר רגילשלומית.
לברר מול בעלי הצימר את האופציה, מאמינה שלא תהיה להם בעיה.
מקומות לפי שעה פחות מומלץ בד"כ...
יש מקומות כאלה דוקא אצל חרדים לפעמיםהתברזל!
בדרך כלל יקראו לזה 'ספא' ולא צימר אבל זה פחות או יותר אותו דבר... בריכה, ג'קוזי, מטבח ומשערת שגם חדר שינה.
בדיוק ראיתי פרסום על מקום שנקרא 'ספא רוז', נראה לי בגבעת זאב, אפשר לחפש באינטרנט ולבדוק אם רלוונטי.
יש בסוסיאואילו פינו
מקום ממש חמוד, של דתיים, שאפשר להשכיר לפי שעה...
הייתי מנסה ליצור קשר עם צימר ולשאול אם הם מוכניםלפניו ברננה!
להשכיר לכם רק לבוקר ואיך התשלום על זה. אני מניחה שהם לא יסכימו לשריין לטווח רחוק דבר כזה, וגם שביולי אוגוסט אין הרבה פנויים...
בקדומים- צימר בין הפרחיםמקרמה
יש בוסתן על ההר בנווה דניאלאחת כמוני
מקסים שם
אנחנו פשוט התקשרנוהבוקר יעלה
ושאלנו אם אפשר להגיע ביום.
לצימרים רגילים, והסברנו שאנחנו זוג דתי כי זה כמובן יכול להתפרש לא טוב..
והיה מעולה ממש. אחלה התנתקות בלי לדאוג ללוגיסטיקה של הילדים..
ראיתי אופציה כזאת באיזה צימר דתי בושמרוןעבודה חדשה
כ ובן לא לצורך לא ראוי כמו שציינת
קום דתי ונעים!
אני לא זוכרת את השם אבל מאמינה שגוגל יעזור לך
אם רלוונטי בשומרון(אהבת עולם)
ראיתי פרסום של צימר שלוות העמק בעדי עד שהם מאפשרים את זה
נראה לי ראיתי פרסום של משהו בסגנון ביקירשיפוראחרונה
מתלבטת מה לעשות, תפסתי את בעלי על חם...אנונימית בהו"ל
כותרת מפוצצת ליחס🙈, ונכונה בהחלט, עם טוויסט בעלילה😅
הולכת עוד קצת אחורה בסיפור...
כבר תקופה ארוכה שאני צריכה לשדרג מכשיר מסויים שיש לי. הוא מסייע לי בחיים, בעבודה ובתחביב שיש לי שקשור אליו.
ברור לי שאני חייבת חדש. אני יכולה למצוא אחד סבבה לגמרי בסביבות ה1,000-2,000 ש"ח וכמובן שיש גם יקרים יותר.
בעלי עוד מעט מסיים סבב מילואים ארוך מאווווווד ומתיש במיוחד🥵 והוא מידי פעם זרק שבסוף הסבב הזה הוא קונה לי את המכשיר...
לפני כמה ימים, הוא יצא לאפטר לכמה ימים והסתכלתי לו בפלאפון (אנחנו מסתכלים אחד לשני חופשי, בלי שום הגבלה) וראיתי שיחת וואצאפ עם חברה שמוכרת את המכשיר שאני צריכה. הוא התעניין בדגם הכי חדש ויקר שלהם.
עכשיו מתלבטת מאוד מה נכון לעשות. האם להגיד לו שראיתי ולעצור אותו? לא רוצה לבאס אותו (וגם יש מצב שהוא כבר קנה, יש איתו מישהו מאילת, אז הוא כל הזמן אומר שהוא ייקנה דרכו באילת וככה יצא יותר זול) וברור שיהיה לי ממש כיף דגם חדש ומשוכלל יותר.
מצד שני, זה הרבה מאוד כסף (לפי דעתי עובר את ה5,000) ב"ה יש לנו כסף, שנינו מרווחים יפים (הוא בדיוק קיבל העלאה רצינית בעבודה), מצליחים לחסוך ולנהל אורך חיים שמאוד מתאים לנו. אבל עדיין, מרגיש לי מוגזם מאוד להוציא סכומים כאלה על "מותרות" במיוחד שאפשר למצוא טוב גם בפחות מזה.
זה פוגש אותי גם במקום הזה שאני מרגישה שהוא יותר "בזבזן" ממני, לי מרגיש מוגזם וקצת מפריע לי שהוא מוציא לפעמים סכומים גדולים בקלות יחסית.
הגישה שלו יותר זורמת, עובדים קשה אז אפשר להתפנק, לא צריך לדאוג, הכל יהיה בסדר. (אנחנו גם חוסכים כן, הוא לא עוצם עיניים למציאות) אני יותר דואגת ורוצה לשמור על הכסף שלנו.
מתלבטת איך נכון לפעול? אשמח לשמוע את דעתכם🙏
איזה כותרת מלחיצה 😅באתי מפעם
בעיני, לשחרר.
תהני מהמתנה, תשמחי.
תני לו לנהל את הפן הכלכלי ותורידי ממך את העולם הזה, מה גם שב"ה המצב טוב פלוס, אז תודה לאל, תני לו לפרגן לך.
אני מאוד מכירה את המקום הזה שקשה לבזבז ולהוציא הוצאות מוגזמות. אבל .... לדעתי מה שנכון לזוגיות זה לשחרר ולקבל באהבה.
הייתי משחררת, אם זה נותן לו הנאהדיאט ספרייט
וברוך ה' אין בעיה כלכלית, אז לא רואה פה בעיה.
הוא מפרגן לך - תהני !שואלת12
אני חושבת שגם אחרי סבב מילואים ארוך-פאף
הגיוני שהוא גם ירגיש צורך לפנק בצורה מוגזמת, תשחררי הפעם, ותנהלו על זה שיח בפעם אחרת קבלי קשר לסיטואציה מסוימת. זה מבאס לפנק מישהו ואז הבן אדם השני מוריד אותך...
בעיניי גם לא להגדיר את זה כבזבזן, אלא תקציב המותרות שלו הוא אחר משלך, ואפשר בנפרד, בלי קשר למתנה או קנייה ספציפית , לשבת לשיח של תקציב ולהגדיר תקציב מותרות שמתאים לשניכם.
יש אנשים שעבורם מותרות זה בסיסי לרווחה הנפשית
וואי ממש תשחררי ותתני לו את הספייס לשיקול דעת שלודיאן ד.
נראה לי אין יותר מבאס מאשר לתכנן לקנות מתנה לבן זוג, לחשוב להתלבט ואולי גם לסגור
ואז לשמוע מהבן זוג שהוא עלה עלייך ובעצם לא רוצה.
ויכול להיות שגם הוא עושה את כל החישובים שלך ובסוף יקנה את הדגם הפחות יקר (ואז את תתבאסי שהוא מתקמצן עלייך 😂)
תני לו לשמח אותך בסוף כולם יוצאים מורווחים 😃לב אוהב
וה' ישפיע עליכם עוד שפע , עוד שמחה, עוד טוב.
תתפנקיייירקאני
מגיע לך
לגמרי.
בתור נשיםקשה חנו לפרגן לעצמנו
ממש מבינה את ההרגשהאמונה :)
מצד אחד איזה כיף שהוא ככה דואג לך!! ומצד שני באמת ההרגשה שהרבה יותר ישמח אותך משהו בתקציב סביר
קראתי פעם (בספר לדעת להיכנע של לורה דויל, אם את מכירה) שחלק מיצירת אינטימיות רגשית נבנה מהיכולת של האישה לקבל מתנות בחן, גם אם הן לא מה שהיא רוצה. היא כותבת שם שגבר מתכווץ ונסוג כשהוא מקבל ביקורת או הסתייגות על מתנה שהוא קנה. ברור שאפשר גם להסתייג ממתנות שלו, אבל כן לקחת בחשבון שקבלה בחן מאוד עוזרת לזה שהוא ירצה להמשיך לפנק אותך, והכיוון ההפוך- פחות
אז על דברים 'קטנים' אני ממש משתדלת לקבל בשמחה גם אם זה לא מה שמתאים לי, בשביל ההרגשה הטובה שלו ושלי והקשר שלנו. וכל אחת ה'קטן' שלה, זה איזון של לבחור מה לומר ומה לא, אבל כן במודעות שיש הפסד מלהסתייג ממתנות שלו. (כמובן- לא רק מתנות של חפץ, זה יכול להיות גם התעניינות או ווטאבר...)
בע"ה שכל החיים הוא ימשיך לשמח אותך
לא להתערבשלומית.
באופן כללי, הגישה שלי לכסף היא שהגבר מחליט. אני משתדלת לתת לבעלי את מלוא הכבוד והמקום להחלטות בענייני כספים.
כמובן אני לא שואלת על כל דבר שאני רוצה לקנות, אבל אם הוא מחליט לקנות משהו, גם אם זה נראה לי מיותר, אני לא מתערבת, אלא אם הוא שואל לדעתי.
קל וחומר אם מדובר במתנה 😆
ואיזה בעל חמוד (:
רק רוצה להגיד שאצלנו זה בול ככה..רוח הרים
אני מצידי הבהרתי לו שאני מעדיפה להוציא את הסכומים האלו על דברים שאני רואה לנכון- כמו תכשיטים (שאני בוחרת..) וכו'..
פחות מאפשרת לו להוציא עלי סכומים כאלה
לא מזמן צחקנו אני ובעליהמקורית
על זה שאם מתישהו נלך לייעוץ זוגי, זה יהיה בגלל שהוא מתעקש להביא לי דברים שאני לא בהכרח חייבת
עכשיו זה לא כזה רע כמו שזה נשמע, כן?
פשוט אצלו לוקח זמן עד שמגיע מבוקשי כי הוא מחפש לי את הכי טוב וזה מעצבן אותי כי אני מוכנה להתפשר גם בפחות, העיקר שייקח פחות זמן (צרות של עשירים ב"ה)
אבל אני לא מתערבת לו בענייני הוצאות האמת. זה שלו, לטוב ולמוטב. אם הוא רואה לנכון לשים יותר כסף למרות שאמרתי שאני לא צריכה את הכי יקר, תפאדל. זה עניין שלו
ואנחנו מממש הפוכיםעבודה חדשה
אצלי בעלי רגיל ממ שלחסכנות ומסתפק במועט בכללי
לא מעניין אותו כמעט קניות של דברים
ובגלל שאני גם לא ההפך במובן החסכני
אבל בניגוד אליו כן יש לי יותר דברים שרוצה
וגם כשרוצה חשוב לי שיהיה כמו שאני רוצה...
אז אני משתדלת לקנות הכי בזול ומשקיעה בזה שעותתת לחפש מציאות שוות...או יד שניה
ובפנים היה בא לי שהיה לו אופי שיותר כזה לארג'
ומפנק
הוא אגב לא אומר לי לא וסומך על הכל..גם אם אקנה משהו יותר יקר
אבל יודעת שאם אקנה משהו כזה אז הוא יתמה על זה מאוד בלב כי לא מבין את הצורך..
ולא מכיר מחירים של דברים
ואגב זה לטובה כי אנחנו באמת במצב שמחייה לחסוך
גם בעלי חסכן מאודהמקורית
ומתקמצן על עצמו ממש ברמה שאני צריכה להכריח אותו לקנות בגדים ולהוציא על עצמו
במה שקשור אליי פחות אכפת לו אבל גמני לא כזו בזבזנית האמת. קונה לפי צורך יותר ומעדיפה לשלם פחות אם אפשר כמובן.
אבל היו תקופות שכן אמר לי - אנחנו צריכים כסף למטרה x, תבזבזי בחכמה. היו פעמים שהבנתי וראיתי עין בעין , והיו פעמים שזה היה נראה לי חונק והמטרה שלשמה רצה לחסוך לא הייתה שווה בעיניי את התחושה של החנק לעומת הצורך שלי אז הסברתי למה אני צריכה x y z ושאני חושבת שהתחושה שלי יותר חשובה כרגע
וואי אצלנו ממש ככהרקאני
על עצמו הוא מתקמצן
ואני רוצה לפנק אותו בסושי קנוי והוא לא מבין מה הקשר להוציא 20 שקל סתם חח באמת רק רציתי לפנק אותך (סתם סיפור מהיום חחח)
אבל לי הוא קונה הרבה וביקר ולא מוכן לקמצן בזה
עבדנו על זה והיום הוא קצת יותר משוחרר ב"ההמקוריתאחרונה
זה בר תיקון😅
לגמרי לשחרר ולא להתערבשירה_11
ילד בן שנתיים ו4 - גמגוםרוני_רון
עבר עריכה על ידי רוני_רון בתאריך כ"ד בתמוז תשפ"ה 12:39
יש לי ילד מדהים בן שנתיים ו4
מדבר שוטף לחלוטין, יש לו הבנה מאוד עמוקה, מדבר עם המון הגיון ולוגיקה מורכבת.
פתאום בשבוע האחרון התחיל לגמגם בצורה רצינית מאוד את המילה "אני".
כל משפט שמתחיל באני-
"אנאנ אננא נאנא אנאנ אני רוצה שתבואי איתי לחדר"
התחיל בעדין, תוך כמה ימים החמיר ממש, ונהיה ארוך מאוד.
קורה כמעט רק במילה אני (פעם אחת גמגם גם אתה) וכמעט רק בתחילת משפט.
אני לא הבעתי שום יחס לעניין הזה, פשוט חיכיתי שידבר.
אבל אתמול זה התחיל לתסכל ולהכעיס אותו מאוד.
הוא מתחיל אנ אנ אנ ואז עובר לצרחות אנננ אנננא ננאננ עד שמצליח להגיד את המשפט שרצה.
ליבי נכמר עליו.
אין לי מושג להצביע על טריגר מסוים, ואני תוהה מה אומר להיות הצעד הבא שלי.
רופא ילדים? לחכות שיעבור מעצמו?
אציין שחוץ מזה מדבר חלק חלק. יכול לספר סיפור ארוך של כמה משפטים רצופים ומלאי מילים ופרטים בצורה חלקה לגמרי.
אבל כל משפט שמתחיל באני (ויש המון משפטים כאלו) מתחיל בגמגום רציני.
מוסיפה שאני משתדלת בשבוע האחרון לתת לו אקסטרה אהבה ותשומת לב ויחס, ולהקשיב לו עם המון קשב...
תודה רבה למשיבות!
מאוד עוזר לי שיש לי למי לפנות עם סיטואציות חדשות בהורות שלי. תודה!
שלב התפתחותי תקיןאמאשוני
גמגום עד גיל 6 זה גמגום שיש לו סיכוי רב לחלוף.
את מתארת ילד צעיר מאוד שמדבר משפטים מורכבים לגילו, וזה בהחלט יכול להסביר את התוצאה של הגמגום.
אם הוא נתקע במילה אחת, אפשר לנסות להחליף אותה במילה אחרת, למשל לקרוא לעצמו בגוף ראשון:
במקום אני רוצה מים, לומר איציק רוצה מים.
אבל יכול להיות שהוא ממש צעיר לטריקים האלו וחבל לסבך אותו.
פשוט להיות איתו בתסכול. לשים לו יד על הכתף ולעבור את זה איתו.
אם הוא מתעצבן לתמלל לו ולתת לגיטימציה לרגשות שזה מעלה בו וזהו, לקוות שהוא יתגבר על זה מהר בע"ה.
על הגמגום מציע לך לקרוא בצורה מסודרת באתר של אמב"י זה יעשה לך סדר.
וגם כשלך יהיה ביטחון, זה יחזק גם אותו בהתמודדות מול התופעה.
תודה!!רוני_רון
נכנסתי לאתר של אמב"י - זה בדיוק מה שחיפשתי!
עושה לי טוב לקרוא ולהבין יותר. תודה!!!
יש קושי רגשי ברקע?כבתחילה
אצלנו לא היה גמגום היה משהו אחר, לקחנו לקלינאית תקשורת שאמרה שאצל רוב הילדים זה עובר לבד עד גיל 8, ובמילא לא מטפלים בגיל הזה רק במצבים ממש קשים.
בכל מקרה,
זוכרת שכתבת שהוא מחונן וחכם מאד לגילו.
הרבה פעמים זה מגיע ביחד..
גם מבחינת זה שהמוח חושב מהר יותר ממה שהוא מצליח לדבר ואז יוצא מין גמגום כזה.
וגם יצא לי לראות אצל כמה מחוננים שיש בעיות גמגום.
אבל אני לא אשת מקצוע, לכן הייתי מתחילה בתהליך אצל התפתחות הילד. זה במילא לוקח המון זמן ובינתיים תוכלי לעקוב ולראות אם משתפר/מחמיר.
אני לא יודעת להצביע על משו מסויםרוני_רון
כן יכולה להגיד שהוא ילד מאוד עדין ורגיש.
הגננת מתארת שהוא מפחד מהילדים הגדולים, לא מתעמת איתם, ומעדיף לשחק רק עם השניים שלושה הילדים העדינים האחרים בגן.
הוא היה הכי קטן בגן השנה, ילדים ילידי ספטמבר עד מרץ.
כל ילידי ספטמבר עד דצמבר יעלו לגן גיל 3, הוא עובר יחד עם עוד 2 מפספסי שנתון לקבוצה של הגדולים בפעוטון.
הוא אכן מוכשר וחכם בצורה יוצאת דופן. גם בתקשורת שלו, גם במודעות הרגשית שלו, וגם בהתפתחות הקוגנטיבית שלו.
בבית ובסביבת המשפחה הקרובה כולם דלוקים עליו, הוא ילד באמת מתוק במיוחד.
הוא בא בשבת להתיישב על חמי, ורגע לפני שהוא טיפס עליו הוא שאל אותו "זה נעים לך שאני יושב עליך?"
יום אחד הוא בכה בחדר ונכנסתי אליו, והוא אמר לי "אמא אני לא עצוב, אני רק בוכה"
והוא יודע את כל האותיות באנגלית ובעברית, מרכיב פזאלים של 24 חלקים לבד ובקלות, ושר המון שירים עם קצב מאוד יפה.
אני כן רואה אצלו קשיים אחרים. כמו לדוגמא בגינה, הוא מאוד מפחד מהמתקנים ולא רוצה בכלל לעלות עליהם. מסתפק בלשבת על הרכב הגדול ולנסוע בהגה, לשבת על הדשא, ולרוץ בין המתקנים.
פעם היה מתגלש במגלשות הנמוכות, לאחרונה אפילו את זה לא רוצה.
אחיו הצעיר בן 11 חודשים, כבר מטפס במרץ את המגלשה מלמטה, ונהנה מאוד...
את יכולה לפרט לי מה זה אומר התפתחות הילד? זה דרך הטיפת חלב או קופת חולים?\
ממש מעריכה את התגובה!
נשמע ממש קסם של ילדכבתחילה
הייתי מתארת בדיוק מה שאת כותבת לרופא ילדים ומבקשת הפנייה לריפוי בעיסוק ו/או קלינאית תקשורת.
התפתחות הילד זה דרך הקופה. בירושלים זה לפי שכונות.
אני במאוחדת אם עוזר לך אני אשלח מיילים.
בכל מקרה במזכירות של הסניף שלך אמורים לדעת ולתת לך את פרטי ההתקשרות.
אפשר גם להגיש בקשה אונליין באפליקציה.
בהצלחה!
אלופה ששמה לב ומטפלת!
דווקא לא נראה לי הייתי פונה לטיפול בשלב הזהשיפור
כן הייתי מנסה לעודד אותו להתנסות במתקנים, אולי אפילו לעלות ביחד איתו בפעמים הראשונות אם אפשרי. או להתחיל עם התנסות במגלשה פיצית של תינוקות.
היה גם לי עם שני ילדיםבארץ אהבתי
אפרט בהמשך בלנ"ד...
❤️רוני_רון
תודה!
גם הבן שלי בן שנתיים וחציshiran30005
התחיל לגמגם פתאום. לא רק במילה אחת , בכל משפט שרוצה להוציא מהפה, לרוב בתחילת משפט זה יפגוש אותו
הןא ממש מתעצבן מזה זה ניכר עליו, מקווה שיעבור לו מהר
בניגוד לבן שלך, אצלינו יש עיכוב התפתחותי בכל התחומים וגם בדיבור אז עכשיו עוד יותר קשה להבין אותו
רופאת ילדים אמרה לי שזה תואם גיל , אני בכל מקרה מחכה ברשימת המתנה לקלינאית תקשורת (כבר שנה...)
אגב נתפסתי למשפט האחרוןפרח חדש
לא יודעת איזו קופה
אבל בכללית בעיקרון אחרי 3 חודשים ניתן ללכת לפרטי ולקבל החזר.
ואמרו לי עכשיו שזה ככה רק עד ספטמבר שאז משנים את הכלל וכבר לא יהיה ניתן ללכת לפרטי.
אז אולי אל תחכי עם זה יותר
ההחזר הוא חלקיshiran30005
והביטוח הפרטי שלי זה מכסה התפתחות הילד מגיל 3 רק אז לא יכולה להרשות לעצמי לשלם סכום גבוה על טיפולים כרגע. מעדיפה לחכות עוד חצי שנה וללכת לפרטי
אני עשיתי עכשיו פרטי וקבלתי החזר מלא. כלומר שילמתיאמהלה
250 ש"ח לטיפול. וקבלתי החזר 213 ש"ח. ככה עולה גם טיפול בקופה.
(לאומית)
והקופה חייבת לממן לך פרטי אם בגיל כזה לא נותנים לך מענה מיידי. יש לזה חוקים.
אני כרגע הייתי עם 4/7 מילדיי בטיפולים פרא רפואיים כל אחד מסיבותיו.
קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה. כשחיכיתי זמן רב מדי הם אשרו לי מיידי החזר לפרטי
לדעתי ההשתתפות העצמית היא 35 שחפאף
כמו בטיפולים בקופה, גם שם אותה השתתפות עצמית
אני הבנתי שבמכבי מחזיריםshiran30005
70-80% רק לכן ירדתי מזה די מהר
אולי אני טועה?
במכבי בוודאות מחזירים לפי תעריף משרד הבריאותפאף
עם תשלום של 35 שקלים השתתפות עצמית, ככה תשלמי גם בקופה.
את צריכה לבדוק רק כמה המטפלת הפרטית לוקחת, אם היא לוקחת יותר מתעריף משרד הבריאות ההחזר באמת יכסה פחות
יודעת להגיד מה התעריף?shiran30005
אני לא זוכרת ... את יכולה למצוא באינטרנטפאף
זה תקין בגיל הזההשם שלי
בדרך כלל עובר לבד.
צריך לחכות בסבלנות ולתת לו להשלים את המשפט. ולהסביק לסביבה את המצב, כדי שגם הם יהיו סבלניים.
אם הוא נלחץ מזה, אפשר להרגיע אותו שזה בסדר קורה להרבה ילדים. ואולי שינסה להחליף את המילה שהוא נתקע בה.
זה כשהמוח מהיר יותר מהפה, נוצרת תקיעות. לא להיבהליעל...
עונהגולשת קטנהאחרונה
יש במשפחה היסטוריה של גמגום? בן דוד? קרוב משפחה? אם לא, לכאורה זה התפתחותי ובע''ה אמור לעבור תוך כמה חודשים לבד.
מה שכן, חשוב מאאד:
1. לא להתרגש מזה ולא לעשות מזה עניין
2. לחכות בסבלנות עד שיסיים לדבר ולא להכנס לו במשפט באמצע
3. לאפשר לו בחירה בין כמה משפטים- רוצה שניצל או ציפס? ולא '''מה אתה רוצה לאכול''?
ככה הודרכתי בעניין
איך מתאוששים מעייפות מתמשכת?shiran30005
השבוע האחרון היה לנו עמוס מאוד, ב"ה חגגנו בר מצווה לאחד מילדיי כולל שבת חתן, הילדים הקטנים בכו המון בלילות בשבוע האחרון כך ששינה רציפה נורמלית לא היה, הלחץ וההכנות לבר מצווה עשו את שלהם, בדכ בשבת אני הולכת לישון צהרים , עכשיו לא יצא כי קיבלתי התקף של כאבי בטן (סובלת ממעי רגיז) אז גם זה הלך לי. לקחתי מראש יום חופש היום לנוח ולהתאושש מהבר מצווה אבל הקטן קם עם חום והקאות, בנוסף לא ישן בלילה אז הייתי איתו ולא נחתי בכלל היום...
יצא שאני גמורה מעייפות, מחר חוזרת לעבודה אחרי כמה ימי חופש ובטח יהיה לי עמוס מאוד
מרוב עייפות כואב לי הראש נורא, אחהצ מאתגר עם הילדים בבית כך שאי אפשר לנוח
בקיצור יש לכם עצות?
לקחת מחר יום מחלה....פאף
אם העייפות שלך הגיעה לרמה כזאת-אם לא תשני זה לא ישתפר...
לא יכולה לקחת מחר עוד יום חופשshiran30005
ביקשו ממני להגיע מחר לעשות דברים חשובים שהצטברו, עובדת אחרת יצאה לשמירת הריון כך שהכל נופל עלי במשרד
את יכולה אולי לקחת כמה שעות חופש?פאף
בעלך יוכל לקום הלילה לילדים ואת תשני רצוף הלילה? או שבעלך ייקח אחריות על ההשכבות ואת תלכי לישון ממש מוקדם
לצערי לא יכולהshiran30005
החסרתי החודש די הרבה שעות בגלל האירוע אז עכשיו כבר לא יתנו לי
יש מצב שאת לוקחת נורופן לפני השינהאמאשוני
ושבעלך יחליף אותך לילה אחד?
אי אפשר לתפקד ברמת עייפות כזו.
את היום הזה תמירי למחלה בכל מקרה.
אולי בהמשך השבוע תוכלי לקחת כמה שעות להתאוששות.
בתקופת האירוע האדרנלין עובד שעות נוספות אבל אז אחרי האירוע מגיעה הקריסה. זה ממש נורמלי, אי אפשר להתכחש לזה.
וגם לילד תתני תרופה לפני השינה.
נשמע קשוח! חיבוק ובהצלחה!!! שישנו טוב הלילה!!שיפוראחרונה
אז השמנתיאנונימית בהו"ל
שנים הייתי רזה, לא משנה מה אני אוכלת, ופתאום בחודשים האחרונים השמנתי. נהיה לי ממש בטן וירכיים וזה פשוט מתסכל
אני שונאת את כל סוגי הכושר, וזה ממש קשה לי לשמור על תזונה (מניסיון)
ואפילו חשבתי שאני בהריון כי היו לי בחילות וחשבתי שהרגשתי תנועות, אבל מסתבר שזה מהמעי רגיש שלי ושאני סתם שמנה.
וזה מעצבן. מאד.
ואין לי למי לפרוק חוץ מפה
(בלי עצות תזונה וכושר בבקשה)
אוי, איזה מבאסאמונה :)
במיוחד שזה קרה פתאום..
חיבוק!
ואולי תנסי לראות בכל זאת מה את כן אוהבת במראה שלך עכשיו? בטוחה שהיופי שלך נשאר, גם אם הוא מתבטא עכשיו בדברים אחרים...
תודהאנונימית בהו"ל
יש דברים שאני אוהבת אבל זה קשה להתרכז בהם...
אני פה רק להזדהות❤️מרגול
מבינה לליבך.
אנשים אומרים לי שהפנים שלי נפוחות או שואלים מה השתנה בהן. (ואני בהחלט במשקל תקין, פשוט פעם הייתי ממש רזה).
אין יותר חותך מזה כדי להנכיח את העליה במשקל.
ממליצה ללכת לבדיקותקפצתי לבקר
יכול להיות שבלוטת התריס נדפקה וזה גורם לעליה במשקל. עליה פתאומית, בלי סיבה, מצדיקה ביקור אצל הרופא ובדיקות דם שהכל תקין וזה סתם מבאס..
הבדיקות תקינותאנונימית בהו"ל
אוי איזה מבאס🫤שיפור
חיבוק גדול!!!❤️❤️❤️שיפוראחרונה
מי יודעת מה המינון של שמן נר הלילה שלוקחים לפני הלהתייעצות הריון
הלידה? וממתי?
אחסון בגדי תינוקות!!אנונימית בהו"ל
איפה קונים שקיות טובות?
איך זה עובד?
עם משאבה זה נשמע לא כיף
עוקבתכנה שנטעה
שיין או עליסתם התלבטות
יש שקיות בד כאלה עם פתח ניילון וריץ' רץ'
בארץ יקררר
הן זולות
אפשר בגדלים שונים
לסדר אחד על השני
לכתוב בארט ליין על הניילון השקוף
ממש מסדר את העסק וקל להכניס ולהוציא אם צריך גם בהמשך
אני לא מאחסנת בוואקוםהשם שלי
בדרך כלל שומרת בשקיות שכבר יש לי בבית, מכל מיני חנויות.
על כל שקית אני כותבת מה היא מכילה: מידה, עונה, מגדר.
יש לי דף עם פירוט איפה נמצאת כל שקית. (מאחסנת בכמה מקומות בבית).
זה דורש מספיק מקום.
^^גם אני ככה. וזה תופס הרבה מקוםפה לקצת
אבל חוסך הרבה כסף כל עןנה...
אני גם מחפשת שקיות ואקום. עוקבתכורסא ירוקה
אני עוטפת בניילון נצמד, יוצא קטן קטןדיאן ד.
יש בסטוק ומקומות כאלהמרימוש!
לי יש ארגזים, עומדים אחד על השני בפינת החדראני אמא
הארגזים אצלי לפי גילאים, כל סוף עונה או מעבר מידה אני מאחסנת ומוציאה את הארגז הבא, זה נגיש לי גם להמשיך לאחסן בהדרגה כי אני לא מדביקה את הארגזים. כרגע יש לי ערימה של ארבעה ארגזים לא גדולים מדי בפינה של החדר שלנו, עומדים אחד על השני. החדר שלנו גדול אז זה ממש סבבה לנו.
אני מזמינה מאמזוןlizi
כל הגדלים עם משאבה בקטנה
קריטי המשאבה? קריטי השקיות?אנונימית בהו"ל
מנסנ להבין.. בשקיות פשוטות זה לא טוב?
האמת זה לא קריטיlizi
לפני כן הייתי שמה בשקיות שקופות בשביל שאוכל לראות
היתרון של השקיות ואקום שיש אותן בכל הגדלים (יכולה אפילו לאחסן שמיכה נניח) ואז זה מתכווץ מאוד כי את שואבת את כל האוויר וכלום לא נכנס
זה ממש נהיה כמו דפים כאלה ואני שמה שקיות זו על זו כמו מחברת
לא מצאתי דימוי אחר חח
אני מאכסנת בסתם שקיותשלומית.
לא משקיעה בקנית שקיות מיוחדות.
נשמר אחלה.
(כמובן לא מדובר בשקיות ואקום, לא חסכוני מבחינת מקום)
אני קניתי באיקאה ובאלי אקספרסשוקולד פרה
שקיות כאלו עם רוכסן שיוצא צורת מלבן כזה גדול
באיקאה יש גודל אחד
ובאלי הזמנתי כמה גדלים
לי זה נח כשפותחים הכל עומד מסודר ואםשר לשלוף בדש ספציפי אם צריך םתאום או סתם לראות מה יש
גם אני! מעולה ממשעבודה חדשהאחרונה
צניעות בהנקהגולשת קטנה
אשמח לשמוע את דעתכן..
ב''ה בית מלא בנים ויש לי תינוק חדש. לא מצליחה להניק בצורה צנועה ליד הילדים (בנים).
ניסיתי כמה פעמים להקפיד על סינר\שמיכה\חיתול בד אבל זה לא נוח ולא מצליחה ככה לחבר את התינוק להנקה טובה.
אתן מקפידות על זה ליד הילדים? כמה זה נורא? ומה כדאי לעשות? ממש יעזור לי תודה לכולן!
ממליצה על. חולצות הנקה. איזה סינר יש לך?שוקולד פרה
לי יש סינר ממש מוצלח אחרי כמה נסיונות מצאתי אותו ואז יותר קל לי לחבר איתו וגם ממש נח להשאר איתו אבל זה לבחוץ בעיקר
בנוסף
יש חולצות בית להנקה/חלוקי הנקה ללבוש בבית שאז את ממש מכוסה מכל כיוון חוץ מאולי בשניות הראשונות וגם נח לחבר ככה
אני משקיעה בכמה בגדים כאלו זה שווה לי את הרוגע
אמנם אין לי בנים גדולים אבל אחרי לידה הרבה פעמים מביאה עזרה של בנות צעירות שישחקו עם הגדולים יותר ונוח לי לשבת להניק לידם בצניעות במקום ללכת לחדר
חולצות הנקה יש לך באתרים בשיין ראיתי פעם. יש בארץ יותר יקרות אבל נוחות מאוד
בליידיס
לטיפה
אולי לאורדמן ולנינה רוקה יש גם חולצות(אני ראיתי חלוקים וכותנות)
נכנסת מראש לחדראמ פי 5
כדי שיהיה לי שקט
להם ולי
מנסה להתארגן על זה מראש שלא יהיו בלתמים בלתי צפויים
תלוי בגיל ובהתפתחות הילדיםאמאשוני
לדעתי עד גיל 7 זה ממש סבבה להניק לידם, זה טבעי.
מעל גיל 9 לא שייך, בין לבין תלוי.
אני הייתי מניקה בחדר עם דלת חצי פתוחה כדי לשמוע מה קורה בבית.
כשהבן היה צריך אותי, היה דופק, הייתי שמה חיתול בד או שמיכה, ורק כשהייתי אומרת לו שהוא יכול להיכנס, היה נכנס ואומר מה הוא צריך.
לי הכי נוח ללבוש חולצות בסיס ומעליהן שמלות/עליוניומתואמת
עם כפתורים או דרך אחרת לפתוח מלמעלה כלפי מטה, ואז רק החזה מגולה ורק ברגע החיבור וברגע הניתוק, כי בזמן ההנקה אני מכסה בחולצת הבסיס. כשמחברת ומנתקת משתדלת לראות שהילדים לא מסתכלים או לכסות את עצמי לרגע בשמיכה או בחיתול.
אבל חולצות הנקה זה יותר נוח, נראה לי (זה פשוט יקר...)
הכי נוחבשורות משמחות
ללבוש גופיית ספגטי ומעלייה זה לא משנה
ואם את שמה שמלה את יכול ללבוש חצאית בסיס ואז להרים אפילו את כל השמלה והכל צנוע
אם אני מניקה בסלון אז שמה שמיכה או טטרה
לרוב רק כשאני מניקה מחוץ לבית אני משתמשת בסינר הנקה שכמייה
אני לא מקפידהמקקה
בעיני לא נורא ולא ראיתי שמעסיק את הילדים יותר מידי
אנישומשומ
עם חצאית וחולצה מניקה ממש בצניעות
לא מעסיק אותי או אותם (ואני מקווה שאת אף אחד) אם רואים לי קצת מהגוף..
בגיל צעיר אני לא מקפידהיעל מהדרום
לק"י
אם הבעיה היא בחיבור של התינוק, אפשר לבקש מהבנים לא לשבת לידך בזמן הזה או להסתובב לצד, ולקרוא להם כשאת מכוסה.
לא מקפידהמקרמהאחרונה
הגדול בן 6- משתדלת שהחזה לא יהיה חשוף מולו אבל יש מצב שהוא ראה מדי פעם
אצל ההורים שלי אני גם מניקה
וגם אצל ההורים שלו
ובתכלס גם ברחוב
לא משתמשת בסינר
מושכת את החולצה למעלה
והיונק מסתיר מה שחשוף
שמעתן על מדריכת הורים מרים דנינו?אובדת חצות
אשמח להמלצות או אינפורמציה…
הריון אחרי גרידהלב זהב
כמה זמן אחרי הפלה וגרידה נכנסתן להריון?
הלכתן לרופא לבדוק משהו אחרי הגרידה לראות שהכל בסדר?
עברו כבר 5 חודשים.....
והתחלתי להרגיש עצב שעדיין אין הריון חדש
אני רק חיבוק❤️❤️❤️מדברה כעדן.
תודהלב זהב
חיבור גדול❤️ בוודאי ללכת להיבדק..אנונימית בהו"ל
לא נבדקת בכלל אחרי הגרידה? את צריכה לראות שאין שאריות... מניסיון רע ומר...
לא נבדקתילב זהב
יש טעם ללכת להיבדק עדיין?
איך עלו על זה שנשארו שאריות?
חייב בדיקה אחרי הסרת ממצא הריוני.מדברה כעדן.
ביקורת לוודא שהכל בסדר.
ברור שיש טעם..אנונימית בהו"ל
אצלי בהתחלה לא היה דימום בכלל, אח"כ דימום מוזר...
ואז הלכתי לבדיקה שגרתית כמה שבועות אחרי הגרידה ורק אז גילו שיש שאריות, ממש גדולות🥵
יש לי מחזור רגיל לגמרילב זהב
אבל אקבע תור בהקדם
חצי שנהמקרמה
ואז הוא היה כימי
ואחרי זה עוד אחד כימי
ואז הריון שהסתיים בידיים מלאות
בת כמה את?
אם מעל 30- חצי שנה זה מספיק כדי ללכת לבדוק
והייתי קובעת כבר תור עכשיו
למעלה משנהזמינה
היו לי כמה כאלה
וזה הכי הרבה שהמתנתי (שנה וחודשיים)
מאחלת לך הריון עגול ומשעמם🙏🏽
לי אחרי גרידה נבדקתי והרופאה פישלהפלפלונתאחרונה
נשארו שאריות והיא אמרה שהכל תקין. נכנסתי להריון שנפל בשבוע 8 בגלל זה. ובעצם היתה לי הפלה נוספת בגלל רשלנות. אז חשוב ללכת לרופא טוב שאפשר לסמוך עליו. אני החלפתי רופאה נבדקתי שוב וב"ה תוך 3 חודשים נכנסתי להריון נוסף.
שאני בעומס יוצא ממני ממש רוע, ממש מה שאניאנונימית בהו"ל
לא רוצה להיות.. וזה גם עושה לי דכדוך- דיכאון כזה...
ממש מבאס אותי, כי עומס הרי זה חלק מהחיים. אז למה אני לא מצליחה להתמודד איתו? ואני לא קרייריסטית או משהו.. עובדת 3/4 משרה ואמא לכמה ..ישתבח שמו
מה עושים?.. יש מזדהות? מנסה לקחת לעצמי זמן שקט וזה אבל לא כ"כ מספיק.. בעלי גם עמוס ולא יכול לשחרר אותי הרבה.. בא לי לבכות, התייאשתי מעצמי, היה לי יום עם הרבה טעויות ומעשים רעים וקודם כבר פשוט רציתי לעזוב הכל. ייאוש טוטלי כזה
לא יודעת מה אפשר לעשות במציאות..
אויש, אל תתייאשיריבוזום
זה מסוג השינויים שבאנו לכאן כדי לעשות. אולי טיפול בסגנון cbt יוכל לעזור לך למצוא את הכלים? לזהות את הטריגרים, לענות להם, להחליף את התגובות האוטומטיות. אולי אפשר למצוא ספר ואולי כדאי לפנות לאיש מקצוע / סדנא. הלוואי שתמצאי את הדרך, בע"ה!
סליחה שאני אומרת אבל מה הקשר לטיפול בcbtלב אוהב
כל טיפול רגשי סטנדרטי יכול להתאים לתופעה של עומס.
פשוט לשוחח ולהכיר את הנפש למה להכל צריך תוויות ותיוגים?
(מקווה שלא נשמעת מתריסה, לא אישי כלפייך, סתם פשוט מרגיז אותי שמציעים את הטיפול הזה לכל דבר... )
אסביר את כווונתיריבוזום
התלונה שלה היא לא על העומס אלא על התנהגות שבאה בעקבותיו. Cbt הוא טיפול שבנוי בדיוק לעזור כשרוצים לשנות דפוסי התנהגות, לכן הוא נשמע ממש מתאים. לא הבנתי מה הקשר לתוויות ותיוגים.
שלבעיה מסוימת תתאים כביכול טיפול מסוג אחדלב אוהב
ואיכשהו זה תמיד קשור לcbt סתם כי השיווק שלו מאוד מוצלח, לדעתי זה טיפול לא כזה איי איי.. אני אישית לא התחברתי אליו
ולמעשה כדי לשנות דפוסי התנהגות יש עוד ככ הרבה דרכים, בעיניי כל עבודה שנוגעת בנפש, תשנה בסוף גם את ההתנהגות, כי זה קשור אחד בשני.
לא באמת צריך ללכת לטיפול מוגדר בשינוי התנהגות בשביל זה ולכן כתבתי על תיוגים ותוויות
CBT זה מתנה לחייםאמאשוני
לא הבנתי מה הבעיה..
שליטה במחשבות ואפילו עצם המודעות שאפשרי לשלוט במחשבות זה דבר כשלעצמו משנה תודעה ומשנה חיים.
אני מחפשת לבת שלי עכשיו טיפול ולבינתיים רואה ערכות של דפי עבודה וכאלה שמוכרים ואני אומרת איך בא לי גם!!
מסוג הדברים שהייתי מכניסה לתוכנית הלימודים בנושא כישורי חיים.
למה זה מרגיז אותך?
כתבתי לריבוזום אבל יכולה להסביר עוד את דעתילב אוהב
אני חושבת שכל טיפול שנוגע בנפש הוא מתנה לחיים.
כל טיפול שהמטפל ראה אותך והבין אותך יכול להיות משנה חיים. כל טיפול שגרם לך להתחבר לעצמך, להבין את עצמך יותר, לראות אותך בעוד זוויות, לשנות את הדיבור הפנימי שהתרגלת לדבר ולחשוב כלפי עצמך וכלפי העולם...
זה לא ה"cbt". זה פשוט עצם המרחב הזה שמתאפשר בטיפול.
ושליטה במחשבות... נו.. נגיד וזה אפשרי. לא סגורה על זה
זה בהחלט אפשריהמקורית
אחרת איך הנפש משתנה, כדברייך?
איך אדם הופך מ- בעל ערך עצמי נמוך לגבוה ? באמצעות שינוי מחשבתי הרי
לא מכירה ספציפית cbt, אבל עבודה מחשבתית בהחלט עוזרת מנסיוני
השינוי במחשבה לא בהכרח קורהלב אוהב
בגלל שעסקנו עם המחשבה
אלא יותר בגלל שעבדנו עם שחרור ריגשי
או עיבוד ריגשי (שבעצם דרכו יכול לקרות שחרור)
הסרנו מחסומים שבעצם קשורים ברגש ונוגעים במחשבה.
זה מורכב להגיד מה קודם למה או מה משפיע על מה מחשבה על רגש או הפוך...או גם וגם.
אבל קצת קשה להיות נחרץ ולהגיד שבוודאי רק המחשבה היא זו שמביאה את הרגש. אז לפי זה נעבוד עם המחשבה... זה קצת שיטחי
זה לא שטחי בכלל בעינייהמקורית
עבודת המידות זו עבודה על המחשבה
גם רגש מעורב, מן הסתם, אבל הרגש זוכה לעיבוד בעקבות עבודה מנטלית
גם... בין היתר...לב אוהבאחרונה
תלוי באיזה מקום בנפש המטופל נמצא ועל מה עובדים...
אני רואה את זה דווקא הפוךאמאשוני
שטיפול נפשי זה טיפול יותר עומק שתלוי בחיבור עם המטפל ויכול להיעשות רק במרחב הטיפול.
CBT לא חייב להיות כזה עמוק (הוא יכול עמוק, לא חייב)
ולכן הוא מתאים גם למקרים פחות קשים כמו מה שפותחת מתארת.
בסה"כ הגיוני שיש כאלו שיתחברו ויש כאלו שלא.
ומעניין מה שאת אומרת שזה עצם הטיפול, אני בעיקרון לא טופלתי ישירות ע"י CBT
אלא ליוויתי את הבת שלי לטיפול כלשהו ששילב גם עקרונות cbt
במעין שילוב של העצמה יחד עם תרגול מה שהייתה צריכה..
ומתוך הטיפול בה, התחברתי ממש ואימצתי גם בהקשרים אחרים מחוץ לנושא הטיפול עצמו.
אני לא מכירה איזה הייפ סביב cbt דווקא, יש באופן כללי הרבה יותר מודעות לאחריות האדם על הרגשות והתחושות וההתנהגות וההתנהלות שלו אז מן הסתם שיש הרבה סוגי טיפולים וכל אחד יכול לאמץ מה שטוב לו.
אני לא נגד cbtלב אוהב
בגדול אני בעד כל מה שיכול להביא לשינוי חיובי, או כל מה שיעזור למטופל...
אבל זה בעייתי להסתכל על מטופל בעיניים של cbt בלבד גם אם המטופל שלי מחפש רק תהליך שטחי או התנהגותי בלבד. עדיין גם אם הטיפול לא ייגע בנקודות עומק, תמיד כדאי לראות את המטופל מזוית רחבה ועמוקה יותר.
וזה מה שיפה בטיפול כשלמטפל יש כלים מכל מיני שיטות שאחת יכולה לגעת עמוק ואחת קצת פחות... ואפשר להתאים את הטיפול לפי הצורך והסגנון.
ובהחלט לאדם יש אחריות על המעשים שלו.
זה לגמרי נכוןטארקו
ולכן כדאי ללכת למטפלת מוסמכת(פסיכולוגית, עו"סית או פסיכותרפיסטית עם תואר שני) שגם למדה סיביטי ועובדת עם הכלי הזה
ולא למי שזו ההכשרה הבלעדית שלה.
מסכימה...לב אוהב
הדרך שליoo
להתמודדות עם רגשות שליליים בעקבות עומס היא:
1. תכנון ויישום הפחתת העומס
2. מעקב אחר רגשות שליליים וחיוביים
תכנון ויישום הפחתת עומס על ידי התאמה של החיים לכוחות שלי
בלי השוואה לאחרים:
תכנון ילודה, חלוקת משימות בבית עם בן הזוג, הפחתת עומס בעבודה, בנית סדרי עדיפויות, התאמת ציפיות למציאות.
מעקב אחר רגשות:
עצבים כעס דכאון ורגשות שליליים גבוהים, לא מגיעים פתאום, הם מתחילים בקטן ומצטברים.
כדאי לעקוב בשוטף אחר הרגשות
מה מרגישים בכל שלב ביום
לעשות פסקי זמן קטנים לבדיקת הרגשות
כשמתחילים לעלות רגשות שליליים
לקחת הפסקה קטנה כדי להרגע
כנ"ל לעקוב אחרי רגשות חיוביים ולהרבות רגעים שעושים טוב
בעיניי שום דבר לא שווה עצבים/ רגשות שליליים ולכן הרגשות קודמים להכל
האמתהמקורית
שההסתכלות שלך עצמך לא נכונה בעיניי
טעויות ומעשים רעים זו הסתכלות מאוד לא חומלת.
את אישה שקשה לה
וכמעט אין "טעות" שנעשה שהיא לא ברת תיקון, או כזו חמורה ששווה להיכנס בגללה לדכדוך
אני הייתי מסתכלת רגע מלמעלה וחושבת איך בנמאי החיים הנוכחיים אפשר להקל. (כי אם אפרט למשל מה אני עושה זה לא בהכרח יעזור כי האפשרויות הן שונות בהתאם לתנאי החיים) ומה באמת מעלה אצלך את התחושה הקשה
זה יכול לנבוע מעומס, מפרפקציוניזם וסטנדרטים גבוהים מדי ביחס לכוחות ולמציאות, מדימוי עצמי נמוך, מחוסר בשעות שינה, בחוסר באיוורור. לפעמים זה הכל ביחד
אחרי שעולים על השורש, עובדים על הטריגרים. לפעמים שינוי של דבר אחד במשוואה משנה את כל התמונה
אני מזדהה איתך בחלק מהדברים שכתבתפרח חדש
ובאמת שאני היום מבינה שאני צריכה לקבל את עצמי ככה
יש אנשים שכשהם בעומס ולחץ הם עושים דברים רעים. צועקים, משפילים, מקניטים
אני לא כזאת
אבל כן מאבדת את זה קצת
כמו
יכולה לקום פתאום ולעזוב הכל
או לא לענות לטלפונים
לא להכין אוכל לילדים. הכוונה אומרת להם היום אוכלים קורנפלקס עם חלב וזהו. מי שרוצה יותר יכין לעצמו טוסט
אז כן
זאת הדרך שלי להתמודד עם זה
לא מלקה את עצמי
כי אני בסיטואציה לא קלה
לא בטוחה שעומס שגורם לשחיקהלב אוהב
אמור להיות חלק נורמלי מהחיים
לדעתי לא!...
אבל אם כבר וקרה.
אז שתדעי שאם תהיה לך שינה טובה בלילה דברים ייראו אחרת. בהכי פשוט.
חוסר שינה זה טריגר רציני להתנהגות לא נעימה כלפי הזולת ועוד מלא סימפטומים לא רצויים.
לא הייתי מצפה מעצמי להיות מלאך ברגעי עומס, כן הייתי משתדלת לא ליצור נזקים עד כמה שאפשר. (אבל מובן שזה הישרדות ולא אידאל)
ולנסות לחשוב איך אפשר לנוח בין לבין ושלא תהיה תקופה ארוכה שבה אני לא זוכרת אפילו מתי היתה הפעם האחרונה שישנתי,אכלתי טוב וכו'...
תודה לכל המגיבות, זה מאוד עוזראנונימית בהו"ל
קודם כלעוד מעט פסח
אני ממש רוצה להצטרף למה שכתבה @המקורית, שתהיי בחמלה כלפי עצמך.
ישעלייך עומס גדול גם ב-3/4 משרה. ויש לך ילדים שאת דואגת להם.
ברור שיהיה לך קשה! זה טבעי והגיוני ולא אומר עלייך כלום!
אחרי שאת מקבלת את עצמך כמו שאת, רואה כמה את טובה ונהדרת למרות שקשה לך עם העומס, הייתי ממליצה לך ליצור להתבוננות.
מה קשה לך בעומס?
זו יכולה להיות תחושה שאת לא מספיק טובה.
אולי תחושה שלא רואים אותך.
אולי מרגישה שאת כשלון, או שאת אשמה בזה איכשהו.
לי אישית עוזר לשבת עם גוף ועט ובכתיבה אינטואיטיבית, פשוט לרשום כל מה שעובר בראש, ואחר כך להיות ''החברה הכי טובה'' של עצמי- לענות לי בשיקוף ולשאול את עצמי שאלות שעוזרות לברר את הרגש שמתחת.
בכל מקרה, את כל אחת העומס פוגש במקום אחר, אבל הקושי לא מגיע מהעומס עצמו- אלא מהרגש שהוא מייצר. ועל הרגש הזה אפשר לעבוד.
לגבי ה3/4 משרהאמאשוני
לא יודעת באיזה מקצוע את,
אבל הרבה פעמים סביב ה70%-80% משרה, יש עומס קרוב ל 100% ומשכורת 3/4 שלא מאפשרת לתת מענה לעומס בצורה של מיקור חוץ.
(לפעמים זה לא שיקול כלכלי אלא תפיסתי)
יש גיל שיש בו כוחות ללכת לכל הכיוונים בכל הכוח, "לטרוף את החיים"
ויש גיל שהגוף והנפש וההגיון שואלים לאן המירוץ.. למה החיים נראים כמו מרדף, אחרי מה?
וזה שאת מרגישה לא טוב בסיטואציה זו נקודה חיובית כדי ליצור את השינוי.
חשוב להבין שבהרבה מצבים שנראים כגזירת גורל בעצם יש לנו בחירה.
ונראה שאת זועקת לפרק את כל המוסכמות, לראות את עצמך ואת הכוחות שלך בתוך הסיטואציה ואז להרכיב מחדש בהתבסס על זה.
בהצלחה!!
הגיוני שהתינוקת שלי לא ישנה כמעט ביום? בלילה היאאביגיל ##
ישנה יחסית רצוף. כמה לאכול פעם אחת וחוזרת לישון
אבל ביום סיוט בקושי ישנה, עייפה אני משכיבה אותה והיא כמה אחרי 10 דק'
נס שלא הפוך😅 בת כמה היא?פצלושון
חחח באמת נס, אבל מתיש! אני לא מספיקה לעשות כמעטאביגיל ##
כלום
באמת מתישפצלושון
אחת הבנות שלי הייתה כך מגיל פיצי-קול ברמה-
ישנה בלילה 12 שעות רצוף וביום בקושי שינה אחת קצרה.
בת כמה היא?יעל מהדרום
בת חצי שנהאביגיל ##
איזה קטע...והיא עירנית במשך היום?יעל מהדרום
כן ישנה 12 אפילו 13 שעות בלילה, וביום במצטבר אוליאביגיל ##
שעה גג
היא רגועה במהלך היום?השם שלי
או עייפה ועצבנית?
אם היא לא רגועה, כנראה היא בעייפות יתר.
ואז נוצר מעגל כזה, שמרוב עייפות קשה להירדם, או ישנים רק קצת, ואז שוב נהיים יותר מידי עייפים.
הבן שלי היה ככה בגיל הזה, וכל היום הייתי סביב ההרדמות שלו. עד שהצלחנו להגבר על זה.
אם היא רגועה ושמחה, זה פחות נורא.
אבל עדיין כדאי להרגיל אותה לישון גם ביום.
היא רוצה הרבה ידיים וכן נראית עייפה. אני מאדימהאאביגיל ##
אותה במשך הרבה זמן ואז היא ישנה כמה דקות ומצעיררת
לי עזר במצב הזההשם שלי
להרדים במנשא.
ואז הוא ישן קצת יותר, ואני יכולתי לעשות דברים תוך כדי.
וכשהוא התעורר, אחר בערך שעה הרדמתי שוב. לע חיכיתי שהוא יהיה יותר מידי עייף.
אני לא זוכרת בדיוק איך זה עבר, אבל זה קרה.
בדיוק. גם לנו היה סיפור דומה.שיפור
ומה סוף הסיפור?אביגיל ##
לא בדיוק זוכרת, זה היה מזמןשיפור
עברתי איתו סרטים עם כל ההרדמות. ניסיתי כל שיטה אפשרית. לא זוכרת מה עזר לנושא הזה. גם לי היו תקופות שנתתי לישון במנשא. והיה גם שלב שהייתי מחזירה לישון שוב ושוב עד שהצליח לישון ליותר זמן.
תנסי עם מנשאאמאשוני
אנסהאביגיל ##
שלי היה בדיוק ככה. האחות בטיפת חלב אמרה לי תשמחיאמהלה
שרגוע בלילות...
אז שמחתי
והייתי מתחרפנת בימים כי לא יכלתי לנוח
היום גדל הילד
הלך הפלא (בן כמעט 9 חודשים ב"ה)
ער בימים
ער בלילות
אז כרגע במהלך היום אני ממש מנסה לעשות לו סדר יום קבוע
ואני מרגישה שבאמת הוא מצליח להרדם ליותר זמן במהלך היום.
יש לו 2 תנומות אחת בבוקר ואחת אחה"צ. בלילה הולך לישון בין 8 וחצי ל11
תלוי בשיניים
ואז יכול להתעורר כל חצי שעה למעט הנקה....
אני יודעת שכולם אצלי לא אהבו לישון
אבל הוא מגדיל לעשות....
כשאני מפסיקה להניק בין שנה וחצי לשנתיים ורבע הם מתחילים לישון.....
ב"ה ותודה לה' מליון פעמים
התפללתי הרבה שמישהו כבר יפריע לי לישון בלילה
אוייש ככה אמרו לי שזה אופי של ילדים. כאלה שרוציםאביגיל ##
להיות בעניינים, לא לפספס שום דבר
כן, הוא באמת ככה 
אין לו מספיק שעות ביממהאמהלה
לחקור את העולם
אז הוא עושה את זה על חשבון שעות השינה שלו ושלי
חח מתוקאביגיל ##
אני חושבת שכשהיא תכנס למעון היא תלמד לישון גם ביוםאביגיל ##
כנראה אני משעממת אותה והיא לא מתעייפת
להיפך, את מעניינת אותה מדי. היא רוצה שעות נוספותאמהלה
💙אביגיל ##אחרונה
גלולות מניעה משולבות - שאלהרוני_רון
אני לוקחת פמינט
הרופא אמר לי שאני יכולה לחבר 3 חפיסות.
בנתיים לקחתי חפיסה וחצי, ואני רוצה להפסיק עכשיו, כי עכשיו הכי מסתדר לנו לקבל מחזור (אחרי זה חופש וחגים..)
מישהי יודעת להנחות אותי אם אני יכולה לעשות הפסקה כאילו באמצע חפיסה?
ממש אשמח לעזרה
אני לא יכולה להשיג את הרופא נשים שלי בימים הקרובים, ורוצה להפסיק הערב.
תודה רבה!!
כן, בטחאין לי הסבר
אחרי חבילה אחת אפשר לעשות הפסקה של שבוע, ואת עדיין מוגנת.
^ברגע שאת בחפיסת המשך, אפשר להפסיק מתי שתרצי^תדהר
תודה רבה!!!רוני_רון
@אין לי הסבר תודה גם לך!
שאלת המשך -רוני_רון
כמה ימים אחרי שמפסיקים גלולות משולבות מקבלים מחזור?
בד"כ?...
וואי ממש משתנה בין אחת לאחתהשקט הזה
אצלי זה היה 3 ימים אם אני זוכרת נכון
את לא משתמשת בזה בפעם הראשונה, נכון?תדהר
מניחה שאת מכירה את עצמך …
בד"כ הדימום מגיע סביב 2-4 ימים מההפסקה.
פעם ראשונה שלירוני_רון
עד עכשיו הייתי עם גלולות הנקה
ואחרי הלידה הקודמת לא לקחתי מניעה...
הבנתיתדהר
בד"כ לא ממליצים לחבר חפיסות על ההתחלה, עם גלולות שהן חדשות לגוף
אבל אצלך עושה רושם שזה מתאים לך והכל בסדר
לא ידעתירוני_רון
הרופא אמר לי שסבבה לחבר 3 חפיסות.
אבל באמת מרגיש לי שהגלולות בסדר גמור עבורי.
תודה רבה!
אז ממליצה לחזור על ההנחיות סביב זהמרגול
למשל - שחשוב שמהרגע שלקחת את ההפסקה בחפיסה - את בכל מקרה חוזרת לגלולה המיתית הבאה אחרי שבוע. גם אם הדימום ממשיך…
וכן, לוקח לדימום קצת זמן להגיע בדרכ.
אשב לקרוא את החוברת של הגלולותרוני_רון
אולי זה באמת יעשה לי קצת סדר...
תודה!
אצלי לקח 5 ימים בזואליכבתחילה
בדיוק ביום שהתחלתי חבילה חדשה, אחרי 4 ימי פלצבו.
אצלי יש 7 ימים בלי כדור אמיתירוני_רון
כך זה נראה מהחבילה...
5 ימים זה אחלה לי מקווה שכך יצא.
תודה!
פמינט לעומת זואלי - שני תכשירים די שוניםתדהראחרונה
ולא נכון להשוות בינהם
אומנם שתיהן גלולות משולבות, אך החומרים הפעילים ונוהל השימוש שונים, ותופעות הלוואי בהכרח שונות
פצעים בפהלפניו ברננה!
הבן שלי בן 8 התלונן לאחרונה כמה פעמים על פצעים לבנים בפה (מה שנקרא אפטות)
ממה שאני מכירה אצלי זה תסמין לחוסר בבי 12.
יש עוד גורמים?
הייתן לוקחות לבדיקת דם או נותנות בי 12 ורואות מה קורה?
לפעמים זה קשור להגיינה של הפהאני אמא
לפעמים זה פטריה, לפעמים נובע מלחץ נפשי ולפעמים באמת חוסרים תזונתיים, שאני לא יודעת מה הם בדיוק.
מה שאני מכירה שאומרים להקפיד על הגיינת פה כדי שזה יעבור יותר מהר.
אצלי הגיינת פה לא קשורהלפניו ברננה!
אצלו תכלס לא תמיד עוקבת אם הוא מקפיד לצחצח או לא 🤭
תודה!
הייתי לוקחת לרופאשיפור
תודה!לפניו ברננה!
וואו אצלנו קורה המוןאוהבת את השבת
תודה שכתבת
לא חשבתי שיש מה לעשות עם זה..
שמחתי לעזור 😉לפניו ברננה!
כשבדקתי לפני שנים לא היתה לרפואה תשובה ברורה לזהכתבתנו
מה גורם להן.
שמעתי גם שויטמין c עוזר.
לפעמים זה בודאות נגרם דוקא מהצחצוח/ נשיכות של פנים הפה, כלומר זה לא בהכרח רפואי וזה מעגל שמזין את עצמו (פצע- אכילה שונה כדי לא להכאיב- נשיכה- פצע נוסף)...
עזר לי להשתמש במשחת שיניים של פוראבר, זה הוריד את עוצמת הכאב וקיצר את זמן הריפוי. שמעתי על מישהי שהג'ל אלוורה הרגיל של פוראבר על האפטה עזר מאוד (זה בסדר לבלוע).
מסכני, כמה סבלתי מזה...
אני מכירה סיבה אחתoo
עומס של סוכרים על הגוף
מפחיתים סוכרים וזה עובר
ואם מקפידים על מיעוט סוכרים באופן קבוע
זה לא חוזר
לא בהכרח..נקודה טובה
אני הייתי עם תזונה מוקפדת ממש ועדיין היה לי מידי פעם (גם אחרי תקופה ארוכה..)
ואללהלפניו ברננה!
ננסה.
אצלי נגידאפרסקה
נוצרים אפטות כתוצאה מפצע. כלומר, אם נגיד נשכתי את הלחי, אז יתפתח שם אפטה. או אם היה דימום כלשהו אפילו מהחניכיים, ממול תתפתח אפטה. לא יודעת מה ההיגיון אבל זה מה ששמתי לב
מעניין ממשלפניו ברננה!
אצלי בוודאות זה לא ככה 😄
הברירת מחדל שלי זה שמדממות לי החניכיים...
גם לי היו מדממות החניכיים כברירת מחדלשיפור
קראתי שזה יכול להיות קשור לחוסר בברזל. וכשלא היה חסר לי ברזל רופאת שיניים אמרה לי שזה קשור לניקיון נכון עם חוט דנטלי ושלחה אותי לשיננית שתראה לי. כי אם לא מנקים טוב זה גורם לדלקות בחניכיים שגורמות לדימומים.
אולי..לפניו ברננה!
זה גם קשור לגנטיקה כמובן ;)
מאז שאני מצחצחת עם חמר ירוק ממש השתפר המצב 🙂
גם אצלי זה ככהרקאניאחרונה
הבת שלי שרטה אותי בפה
(אל תשאלי את היא הצליחה חחח)
ונהייתה שם אפטה נוראית
אצלנו זה השתפר פלאיםעדינה אבל בשטח
מהקםפפדה על ארוחות בוקר. אחד הילדים שלי סובל מזה הרבה, ובאמת היה מדלג על ארוחות בוקר (בהמשך היום היה אוכל די בריא) מאז שהתחיל להקפיד על ארוחות בוקר, (בהמלצת רופאה אחת בנושא אחר לחלוטין)הם צומחים לו אחת ל.
תבדקי אם מקפיד , גם ארוחת עשר בבית ספר נחשבת
יודעת כבר לומר שהוא לא מקפידלפניו ברננה!
לאחרונה טיפה יותר אחרי שניערנו אותו..
מבחינתי מעולה!!
הלוואי שזה קצת יותר יגרום לו להקפיד😁
חוסר שינהאורינקה
לבעלי יש מגיל צעיר זה מגיע כשהוא לא ישן מספיק בלילה. אבץ עוזר מאוד
ואוו כמה גורמים יכולים להיות לזה!לפניו ברננה!
תודה
ף
יש משחת oracortאמונה :)
אם תופסים את הפצע על ההתחלה ושמים טיפה פצפונת של משחה בלילה הראשון הוא הרבה פעמים מפסיק לגדול. חושבת שמוכרים אותה אפילו בלי מרשם, היא קצת חזקה אז אולי כדאי להתייעץ עם רופא... אבל ממש מומלץ
טונוס שרירים גבוה אצל תינוקמדברה כעדן.
הקטני בן 3 חודשים, ותקשיבו, טונוס כזה לא ראיתי...
גם כל מי שמחזיק אותו (כמעט) אומר לי שמרגיש את זה גם...
אני עושה לו ב"ה תרגילים ומאמינה שאראה את השיםור מתישהו... ובכל זאת אשמח לשמוע מנסיונכן, איך אפשר לעזור?
אחד הדברים המבאסים זה לעזוב את האמבטיה של העגלה לטובת הטיולון כי הוא מתהפך הרבה ונעמד על 6 כמעט😅
ואי ואי איזה מתקדם הואבשביל
3 חודשים וכמעט נעמד על 6?? מהיר הבחור חח
והטונוס לא יודעת אולי המלצה לתרגילים מהרופא ילדים?
כן זה הטונוס מדבר משריריו...מדברה כעדן.
ברור לי שזה חשוב לעזור לו להרפות וטרם גיליתי איך
לא מניסיוןדרקונית ירוקה
יש סרטונים ביוטיוב איך לעסות את התינוק כדי להביא להרפיה.
פניתם לפיזיותרפיה? כי זה בדיוק התחום שלהם. פונים לרופא ילדים שנותן הפניה, ממלאים שאלון של התפתחות הילד. בגילאים כאלה הם מחוייבים לתת תור תוך חודש (לפחות בכללית)
ממליצה ללכת לאוסתיאופטיהפצלושוןאחרונה
אצלי הוא גם היה קצת קשיח והלכנו וזה עזר כמו קסם
טיפים לשינוי הרגלי שינה!!! עזרה!!האור שבלב
הלפ
אין לי כח יותר.
אין לי!!!!
בן שנה וחמישה
אני רוצה שיפסיק להרדם בהנקה!!!
זה מתאפשר רק בטיול בעגלה!!
שאז בלילה כשהוא מתעורר הוא לא נרדם שוב- אלא בטיול בעגלה שכבר אין לנו כח!! או בהנקה והנקה ארוכה!!
דיי!!!
שמתי לו היום מיטת מעבר.
הוא לא סובל אותה.
הנחתי שם מזרן ליד.
חשבתי לישון לידו: אפקטיבי? הוא פשוט ירדם במזרן לידי. או יטייל ותעורר ויפריע.
הוא אמור להכנס למעון אי"ה בספטמבר. הוא חייב ללמוד להרדם בעצמו!!
אנא הושיעו
כן, ילד תשיעי.
כן אין לי כבר סבלנות וכח לסאגה של הרדמות ארוכות
לגבי המעוןהשם שלי
לא בטוח שתהיה בעיה.
גם אם בבית הוא נרדם בדרך אחת, יכול להיות שבמעון יהיה אחרת.
למה העברתם אותו עכשיו למיטת מעבר?
כדי שזה יעזור לו להירדם לבד?
אני חושבת שאם את רוצה עכשיו להרגיל אותו לישון בצורה אחרת, לא כדאי לערבב עם זה עוד דברים כמו מיטה חדשה.
איך הוא נרדם בתחילת הלילה, או במשך היום?
מסכימה לגבי המעוןלפניו ברננה!
יש שם אפקט של לחץ חברתי כלשהו 😉
וגם מטפלת זו לא אמא - ולכן קשה יותר להפעיל אותה רגשית ומשתפים פעולה עם שינויים יותר בקלות.
העברנו כיהאור שבלבאחרונה
לבת שלי נמאס שהוא בחדר שלה עם מזרון. היא רצתה שתהיה מיטה מסודרת.
2. בגלל שהוא מתעורר בלילה וקשה לו להרדם אלא אם כן מסיעים אותו בעגלה או הנקה ארוכה 2 צדדים:
לשניהם אין לנו כח כבר. עייפנו. הוא צריך ללמוד להרדם עם בקבוק במיטה. מבחינתי נשב לידו עד שירדם. תכלס זה מה שאנחנו עושים עם זה שבן 4.. יושבים במיטה האחרת בחדר אחרי ק"ש ומחכים כמה דק שנרדם...