פורום הריון ולידה (עמוד 209)

קרה לנו בטבילה הראשונה אחרי החתונה.

בשבת.

רצנו לרב מבוהלים רודפים אחריו מבית כנסת לבית כנסת (זה קרה בצהריים כבר!)

כתם גדול, דם טרי, לא היה איך להתיר את המראה...

הלכתי לבודקת, זה היה נורא

ו- לא היה פצע.

כמה בכיתי, עד היום שאני נזכרת בזה אני יכולה לבכות.

באלי לבכות בשבילך

🥺🥺🥺

בניגוב לפני הטבילה פעם אחת

ופעם אחת בצהריים לפני ההתארגנויות....

חיבוק ענקקקקקקקקקק

קנו לכם משהו טעים ומפנק היום, צאו לאכול/לטייל.

זה רגעים כ"כ קשים וכואבים

אז זה הזמן להתפנק הכי שאפשר

שבעז"ה תזכי בקרוב לטבול בבריאות, בשמחה ובלי עוגמות נפש בדרך.

אני מבינה ממש את החוסר אונים,

אבל באמת בשבילך ממש מציעה להתאים את הרב שאת מתייעצת איתו לנסיבות חייך.

רב ששולח לבודקת טהרה במצב של וגיניסמוס זה לא בטוח מי שמתאים לך.

כל העניין עם בודקת טהרה היא יחסית חדש, לפני כן רבנים היו יכולים לתלות בפצע על סמך עדות האישה.

את צריכה רב שיש לו את המיומנות לשאול את מה שצריך ולפסוק גם בלי לשלוח לבודקת.

כמו שפעם ידעו ליילד עכוז, והיום הרבה פחות בגלל הקלות של ניתוח קיסרי,

אבל מי שיש לה בעיה ללדת עכוז בקיסרי צריכה לחפש את הרופא שיש לו את המיומנות ליילד עכוז גם בלי קיסרי כמו פעם.

כשמקבלים פסיקה גם אם היא חיובית וגם אם היא שלילית, החד משמעיות שלה כבר מקלה לקבל את המצב, אבל כשיש פתח של "לו רק הייתי מתגברת והולכת" לדעתי זה רק עלול להחמיר את המצוקה הנפשית.

מקווה שזה בסדר לכתוב את זה, וזה לא פוגע ח"ו.

ואם לא תמצא שום דרך להתיר, אז קבלי חיבוק!!

שבאופן אישי אין לי התנגדות לכל עניין הבודקות, אבל אני מאמינה שמוטב להשתמש בו רק כאשר יש צורך, כלומר, חשד סביר אבל לא ודאי לפצע.

כאשר למשל לוקחים גלולות, ולא ידוע על פצע ואין שום רגישות, סביר להניח שמדובר בדימום הסתגלות. ועד כמה שמבאס שהטבילה נדחית ( וזה מאוד מאוד מבאס!) אני חושבת ששווה להפעיל שיקול דעת האם באמת כדאי ללכת לבודקת.

כשקרתה לי סיטואציה דומה והרבה הציע ללכת לבודקת, אמרתי לו שאיך שאני מכירה את עצמי סיכוי מאוד נמוך שיש לי פצע מדמם וזה מיותר ללכת לבודקת והוא קיבל את דבריי ופסק לפי המראה. ( שאכן היה אוסר, אבל אם הייתי הולכת לבודקת כנראה התשובה לא היתה משתנה ורק היה נוסף כאב לב וחוסר נעימות )

חבילה צהוב כחול.

בעקרון הקושי להכניס את האצבע יכול להיות גם כתוצאה מהפחד לגעת באזור

אז בהחלט מומלץ להשתמש בבדים הכי עדינים שיש

והתייעץ עם הרב כמה בדיקות עלייך לעשות. כי אחרי לידה הרבה מתירים להפחית בבדיקות עד למינימום

בהצלחה

ומזל טוב

קשה למצוא אותם אבל הכי רכים שיש בפער

תקופה ארוכה השתמשתי בסריג צח

וכשלא היה בחנות קניתי בלית ברירה של סריגית והם באמת מאוד מאוד רכים ועדינים.

בעיקרון תלכי לסופרים חרדיים/ רשתות שיווק (יש חסד/ שוק מהדרין/ שערי רווחה)

יש כל מיני סוגים

בכללי בד אריג = יותר נוקשה

בד סריג = יותר רך

אפשר להרטיב את העד ולסחוט אותו

ואז יותר קל להכניס.

כך, כי אצלנו למשל אסור להרטיב.

מסיבות רפואיות מותר לפעמים רק ממש בפתח הנרתיק.

וכמובן לא כל יום חייב (תלוי פסיקה)

זה ממש לא לעניין להעיר הערות כאלה וממש הגיוני שזה מוריד לך אפילו שאת יודעת שהיית מהממת ושזה הבעיה שלה. איזה מעצבנת היא... וכל הכבוד איך שענית לה!

שולחת לך חיבוק

וסתם חושבת על זה שהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ... עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". את יכולה אולי לנצל את זה להתפלל על משהו ולבקש מהקב"ה משהו במיוחד...

תראי את השרשור שפתחה כאן מישהי ומה ענתה לה @דיאט ספרייט , תגובה מדהימה!! את יכולה להיכנס לכרטיס אישי...

תכלס זה חולניות של אנשים וטוב שאת לא במצבם!!!!

לא מבינה מה זה נותן לה...

רגע, בסוף היה לך חדר נורמלי בשבת? התלבטת על זה פה איתנו...

זה ממש לא תקין, לא משנה איך את נראית מד לא אומרים כזה דבר במיוחד אחרי לידה ( סתם אני זוכרת שעוד הייתי רווקה די רזה אבל לא מקל מידה 36-38 חברה רזה ממש אמרה לי משהו לכי לחנות x יש שמה דברים במידות שלך, זה ממש ממש הוריד לי כי חשבתי שבאמת נראית טוב ושאני רזה יחסית סתם להגיד לך שזה לא קשור למידה יש אנשים אם חוסר טאקט שתמיד יגידו דברים )

בטוחה שאת נראית טוב וכיף לך שקנית דברים לאחרי לידה

הקטע הוא שאני לא מבינה מה הקטע . מה הקשר להוריד לבן אדם ככה

ואני קצת לחוצה שאולי היא אומרת לבעלי דברים עליי כי הם בקשר טוב.. למרות שברוך ה' אנחנו שנים נשואים,יש לי תמיד את התחושה שהיא מרכלת עליי

הגיוני שזה מקנאה כלשהי?

לא ברור על מה,הדבר היחיד שחושב עליו הוא הקשר ההדוק בינה לבין בעלי בתור דודה ואחיין

רודם כל אנשים שצאיכים להוריד אחרים כדי להרגיש טוב הם חסרי ביטחון עצמי

זה בכלל לא קשור אליך

את פשוט הקורבן כי עקפת אותה בתחרות על הלב של בעלך -לא בקטע רומנטי

אבל זה שהם בקשר טוב ואת סופגת ממנה זה קלאסי מקנאה

לאנשים יש יציאות נוראיות. אם אפרט לך כאן כל מיני תגובות שקיבלתי בימי חיי.. (כולל מישהי שאלה אותי פעם מתי אני אמורה ללדת. כשאמרתי לה שאני לא בהריון, במקום לשתוק או להתנצל, היא הצביעה עלי ואמרה בקול מזועזע- "אז כל זה השמנה?? עד כדי כך השמנת??")

יש שאומרים פשוט להתעלם. יש שאומרים 'לשתול' במקום את הבנאדם עם תגובה עוקצנית.

מאפשר לבחור בתגובת ביניים-

אם העניין הזה חוזר- מציע לומר בשקט ובנחרצות משהו בסגנון של "אני מבקשת יותר לעולם לא לדבר על הגוף שלי. תודה". פעם אחת יהיה לא נעים אבל סיכוי גדול שזה ייפסק. במיוחד אם זה מול כולם- גם הם יבינו את המסר. (ולא איזו תגובה כללית ומתנצלת.. חייב להעמיד גבול)

וואי.. ה'..

חיבוק גדול

במשפחה של בעלי יש קטע שאני ממש לא מסתדרת איתו של לראות מה האחרים אוכלים, למלא לאנשים לידך צלחות, ובכללי המון דייבור והתעסקות סביב אוכל וארוחות, ואני בן אדם שלא מסוגל שיסתכלו לו בצלחת ומה הוא אוכל ולא אוכל (מהמון סיבות שלא קשורות בהכרל למשקל). בהתחלה כשעוד היינו מאורסים (בדיעבד זה היה גם בפגישות אבל אז לא שמתי לב) נורא הפריע לי שהוא כל הזמן מסתכל מה אכלתי כמה וזה ומנסה לשכנע אותי לאכול עוד או דווקא מהאוכל הזה, אבל כשהכרתי אותם יותר הבנתי שככה הם ודיברתי איתו דוגרי על זה שלי לא נעים שמסתכלים לי בצלחת ובוחנים מה אני אוכלת ואנחנו די מסתדרים עם זה. 

אם זה באמת דרך חיים שלהם כלפי כולם- קודם כל גם כלפי עצמך תדעי שזה לא אישי נגדך ואולי גם יהיה לך יותר קל להגיד להם או להעביר דרך בעלך שזה נושא שאת לא רוצה לדבר עליו.

אם זה אישי נגדך- בעיני תדברי על זה עם בעלך ותשקפי לו מה את מרגישה, שידע קודם כל שזה מאוד מפריעה לך, ותעמדי יותר על שלך. אין סיבה שהם ידברו אלייך ככה בכוונה, ואין שום סיבה בעולם שתשתקי מול זה.

ולעצמי אני תמיד אומרת ילדתי ילד בריא. הגוף שלי הכי מושלם שיש... אני מגדלת ילדים חמודים ומחונכים אני אישה מעולה.

ואם חמותי הייתה מעדיפה כלה דפוקה ורזה עם ילדים מופרעים בעיה שלה

אין לי מושג איזו מידה את. וזה לא כזה משנה. לאנשים תמיד תמיד יש מה להעיר על זה.

בגדול אני די רזה מטבעי, בואי נאמר שאת התיכון סיימתי סביב מידה 32? ולא עשיתי איזה משהו. ההתנהלות התזונתית והספורטיבית שלי הייתה על הפנים (אוכלת זבל ולא זזה)

וברורררר שהיו הערות. על מה אני אוכלת. משמין מדי, מרזה מדי, מעט מדי, איך את רזה אם ככה את אוכלת וכו.

ואז עליתי במשקל. (לא בכוונה. גם לא הכי סגורה על מה קרה שם כי דווקא ההתנהלות השתפרה טיפה)

מה זה. עליתי? בשיא הייתי משהו בין מידה 36 למידה 38. היה מפתיע לקנות מידה s במקום xxs-xs אבל זהו.

ואוהו איזה הערות על ההשמנה. על מישהי שהיא פחות ממידה 38, כן? למידה M לא הגעתי.

מה שאני מנסה להגיד זה שתמיד יש מה להגיד. גם לסביבה הרחוקה (תודה לך הרופאה שאמרה שהיא לא זיהתה אותי בגלל שהשמנתי), וגם לסביבה הקרובה (הייתי משאילה לך את הבגד הזה אבל הוא לא יעלה עלייך)

וזה לא משנה איזו מידה את. זה אפילו לא צריך להיות בקצוות (האקסטרות למיניהן), גם על s וm יש מה להגיד מה לטעון ואיפה להסתכל לך על הצלחת ועל היקף הבטן.

את סבבה עם הגוף שלך? השמלה החמיאה לך ושמחת להסתכל על עצמך במראה? איזה כיף! (וזה לא קשור אם את 5 שבועות אחרי לידה או 5 שנים אחרי לידה או בכלל לפני לידות)

אני בעד לחיות בכיף ובשלום עם הגוף.

וגם בעד בריאות. אבל מי כמוני יודעת להגיד לך שהרבה פעמים אין קשר בין בריאות למשקל. (סורי אבל לאכול כמעט רק פחמימות ריקות, אורח חיים יושבני, שהמקסימום בו זה ההליכה לתחנת האוטובוס… זו לא בריאות. והגוף היה רזה. אז מה?)

לא תמיד צריך להשתמש דווקא במושג הזה.

אני יכולה להגיד לילדים למשל שלא נכנסים עם מישהו לשירותים, כי זה מקום פרטי.

או שאנחנו נוהגים שבנות גורבות גרביים.

הוא אוהב לשאול אותי שאלות סתם בלי קשר

למשל אתה לא יוצא ערום מהחדר לסלון, אתה קורא לנו לעזור לך להתלבש, כי זה לא צנוע לצאת ערום.

כמו שדברים שלא חמץ גמור יש פסקים

"ראוי להצניע"

הדבר עצמו הוא לא רע, הוא נהדר וטוב

אבל זה לא הזמן המתאים שלו להיראות /  לבלוט.

ככה צניעות

אנחנו שומרים על הגוף מכוסה

כדי לשמור על פרטיות האיברים ועל גבולות הגוף

כדי לתת מקום לנשמה להיות בולטת

וגם כדי להבדיל אותנו מהחיות והבהמות כי יש לנו צלם אלוקים.

ובזמנים מסויימים (בגבולות!)

אפשר לבחור לגלות את הגוף

או חלקים ממנו (ולא לכל אחד! בבדיקה רפואית למשל, או לאבא ואמא כדי שיעזרו לילד)

במילה "מכובד".

אני מעדיפה להשתמש בניסוח הזה כשאפשר. 

אני חושבת ששמים חומר רק פעם אחת ומסרקים יסודי, ואחר כך אפשר להמשיך רק עם סירוק במרווחים, לא חובה כל יום. נניח יום כן יום לא או יום כן יומיים לא. 

(אחרי זה זה תחזוק - אם יש כינים בגן ובבית הספר זה יחזור אם לא יהיה תחזוק.)

החלפת מצעים ומגבות למיטב ידיעתי לא קריטי בכלל.

שתצליחו להיפטר מהמכה! רק תשמרי על עצמך ועל הכוחות שלך, זה הכי חשוב.

אין לי כוחות בכלל !!! בא לי שיהיה כבר מחר בערב בע"ה שיהיה אפשר לנוח קצת. 

אם ניקית יומיים רצוף כולל הדרין ביום הראשון

אפשר לעשות כל יומיים או שלושה

ולחזור על הדרין אחרי שבוע או עשרה ימים לא זוכרת מה כתוב עליו

וזהו

להעביר מסרק סמיך במקלחת פעם ביומיים שלושה זה די והותר לראשים נקיים.

היה עם חומר אחר

ויומיים עם הדרין

אתמול היו  ממצאים בודדים

היום נקי לגמרי

באמת נעשה הפסקה עם החומר.. פשוט הפחיד אותי הכמות של הכינים. והעברתי לה מסרק לפני שבוע לא היה כלום. איך זה התפשט ככה...סיוט

היא יומיים רצוף אם יש ממש ג'ונגל

ואז אפשר פעם בשלושה ימים וגם אם הייתה הידבקות זה ייתפס מהר יחסית

ובאמת עזבי את זה את ממש נשמעת בקריסה! אם את על אנטיביוטיקה את חייבת לנוח כדי לתת לגוף להחלים

תעשי רק מה שבכוחות שלך...

לשלוח עם צמה לביס

אפשר לשים סרקל שיש בו רוזמרין. וזהו.

מסכנים הילדים. זה מציק, וגם עלול להדביק אחרים. ועלול להרחיק מהם אנשים.

(וגם אני כרגע במקום הזה של מכת כינים. מסרקת כל יום- יומיים. לא מחליפה מצעים ומגבות).

פשוט להתאבד על זה ואז יחזור אחרי יומיים בלי קשר זה חבל

"ברוב המקרים עוברות הכינים מאדם לאדם באמצעות מגע בין הראשים. לעיתים רחוקות תיתכן הדבקה באמצעות שימוש משותף במסרקים, במברשות שיער, במגבות, בכובעים, בבגדים ובמצעים. כינים יכולות לשרוד מחוץ לגוף האדם לא יותר מ־24 שעות"

(מהאתר של כללית)

דבר שני אם אתמול היה נקי, קחי לך מנוחה היום.

ודבר שלישי, כבר כתבו לך אהל ממש לא צריך שבוע של הדרין

לק"י

בסוף זה נגמר.

בתקווה שלא נדבקים שוב🤦‍♀️

אנחנו גם במכה כבר זמן לא קצר. המזל שלא כולם נדבקו. 

אמרתי לילדים שהיום נחים

נאכל משהו ביחד ברוגע אחרי הטירוף של השבוע

מקווה לקחת לעצמי איזה שעה לישון צהריים

(אפילו יום מחלה לא יכולתי לקחת השבוע.. פשוט טירוף)

היה לי מלא בילדות וזה זכור לי בתור סיוט!!!!

מעבר להדרין שכבר עשית

תקלעי להן צמה לבית ספר

וגם סרקל או טיפות רוזמרין מאחורי האוזן ועל הקודקוד

הריח גורם להן להתרחק

הספריי שלהם ממש עזר לבת שלי

מאז שהתחלתי להשתמש היא לא נדבקת. ב"ה 

אין בזה שום רע. אם היית אומרת שזולל עוגות, ממתקים ורוצה עוד ועוד זה משהו אחר.
וילדם גם כשהם שבעים, אם אוכלים אחר כך לידם הם רוצים תמיד עוד...ככה כל הילדים שלי. זה קטע אצלם!!!
כל עוד הילד בריא, פעיל, חיוני, רגוע מה רע במה שהוא אוכל?
עדיף שישבע מאוכל מזין מאשר ממתוק (ביסקוויטים, עוגות)
כתבת שמנשנש הרבה- השאלה מתי? בין ארוחות?
מה אוכל?

שם לפעמים מחלקים מראש צלחות לכולם ובגלל שהמטפלות הרבה פעמים מאכילות אז הם אוכלים פחות ממה שמסוגלים

לא אומרת שהוא רעב שם, אבל לפעמים משלימים בבית

הייתי בהלם לראות איך הוא מחסל תכולת צלחת שאני אף פעם לא חשבתי למלא כך לעצמי...

אבל זה היה אוכל בריא, וזה טוב שהוא אכל ככה, ואין חשש - היום הוא רזה למדי, ממוצע לגילו (4.5).

לא חושבת שאתם צריכים להגביל אותו באוכל, אבל אולי ליתר ביטחון תתייעצו עם תזונאית?

אבל אני כן חושבת שחשוב לפתח מנגנון של רעב ושובע ולא לאכול עם העיניים.

יכול להיות שהאכילה מפצה על משהו אחר שחסר לו? אולי מים? שינה?

אפשר לנסות אחרי שמסיים צלחת להעסיק אותו במשהו כמו סיפור וכו' ולבדוק אח"כ אם רעב או לא.

אם לא רעב זה אומר שצךחת שניה נגיד זה יותר תעסוקה מרעב ואפשר להעסיק אותו בדברים אחרים.

צריך להבין את התמונה הגדולה כדי לראות שלא מפספסים משהו, ואם הכל תקין אז בתיאבון!

לגבי הבקבוק, את אומרת שרק לאחרונה עשיתם את השינוי, אז הגיוני שהגוף עדיין לא התרגל וצריך לפצות על מה שנעלם פתאום, יכול להיות שזה עוד יתאזן.

בכל מקרה את יכולה לפתוח את הארוחה עם חלבון וירקות, ורק אח"כ לתת את הפחמימה.

ותשלבי לו בתפריט גם שומן בריא כמו אבוקדו וטחינה.

עוד נקודה, הוא לועס טוב? יכול להיות שהוא ישר בולע בלי ללעוס מספיק קודם?

הלעיסה חשובה לפיתוח תחושת שובע.

זה מסקרן אותם מאןד..

בגיל הזה מוציאים הרבה מרץ והגיוני שהוא צריך למלא מאגרים, הבת שלי די ציפלונה והיתה אוכלת בגיל הזה יותר מאחים שלה הגדולים. כל מי שהתיישב לאכול היתה באה ורומזת בעדינות שהיא מצפה שיחלקו איתה 😂

כל עוד זה אוכל ולא נשנושים לא רואה בזה בעיה.

ואם זה מאןד מפריע לכם תאכלו אחרי שהולך לישון או מלכתחילה תאכלו יחד. 

הוא בגיל של גדילה וצריך המון קלוריות, המוח גדל, הגוף גדל המון! והוא גם מתרוצץ ומוציא הרבה יותר אנרגיה מאשר המבוגרים.

מסכימה עם כל מי שכתבה שכל עוד זה אוכל מזין ובריא - אין סיבה להגביל.

ההרגלים לא נקנים בגיל הזה. כלומר הם כן, אבל הרגלים של לאכול מסודר ליד שולחן וכאלו, ולא הרגל של כמויות, זה שלב שיש ילדים שמסוגלים לאכול המון, וזה מתאזן לבד.

את יכולה להחליט מה להציע או מה יהיה בתפריט, ולדאוג שיהיו מאכלים בריאים יותר, יותר ירקות חלבון ושומן, אבל לא נשמע לי שזה משהו שצריך להעסיק אתכם בכלל.

אכלו מלא בגן, חזרו הביתה לארוחת צהריים שניה, אם היו אצל אמא שלי שאלה בצחוק "את מרעיבה אותם?" ונתנה להם עוד אוכל, וכשחזרו הביתה מורעבים שאלתי אותה בחזרה "הרעבת אותם?"

כל עוד זה אוכל מזין וטוב, ולא ממתקים וחטיפים, אדרבה שיאכלו כמה שרק רוצים.

לצערי זה לא החזיק מעמד ועכשיו הם אוכלים כמו ציפורים.

תמיד צחקנו שבחישוב כמויות תינוק נחשב מנה וילד נחשב חצי או אפילו שליש מנה.

זה מתאזן לקראת גיל 2.5-3

ממש באותו הגיל. כן קצת גדול פיזית. לא שמן- גדול..

אפשר לחשוב שהוא כבר בן שנתיים בכיף

אוכל המון. יכול לגמור 5 קציצות לצד צלחת קוסקוס בארוחה…

בגדול אני מרגישה שמהרגע שהוא חוזר למעון ועד שהוא הולך לישון הוא אוכל 😂

לדעתי הוא משלים פערים מהמעון. בכל מקרה כל עוד הוא אוכל בריא ומזין אני לא מתערבת. 

המנגנון של רעב ושובע הוא טבעי ממש... אם הוא רעב אז הוא רעב ממש לא הייתי מתערבת בזה בשום צורה

מה שכן הייתי שואלת אם אוכל מספיק במעון, כי אולי באמת זה סוג של השלמה 

אוכל מוצקים? שותה מים?

יונק? מקבל תמ"ל?

מקבל ברזל?

זה משהו חדש, או מתמשך?

ואז זה יכול לעשות צריבה.

עדיף לתת ירקות ירוקים. מלפפון, חסה, וכו'.

הרבה הרבה שתייה.

באמת שייק זה טוב כמו שכתבו ושייק ירוק עוד יותר טוב 

הבן שלי גם בן 10 חודשים ולפני שבועיים בערך סבל מעצירות כי נתנו לו כנראה יותר מידי ביסקוויטים

הכנתי לו שייק פירות והאכלתי אותו ואחרי זה היתה יציאה טובה בקלות. הפירות מלאים סיבים ונוזלים וזה פשוט מעולה.

אם הוא לוקח

ולראות האם זה משתפר

אם העצירות משתפרת אז תתיעצו עם הרופא אם הוא חייב להמשיך לקחת ברזל ואולי יש סוג אחר שעדיף.

אנחנו החלפנו לבן שלנו מטרנה למטרנה התכלת וזה גם עזר

בסוף הלידה בכלל התחילה בירידת מים ולא בצירים😅

יפה שעלתה לך מחשבה כזאצ רק פעמיים בשבוע  

דברי איתי אחרי שבוע 40 חחח

חודש תשיעי זה באמת סיוט

חודש שלא נגמר 

כל תזוזה כואבת / מעצבנת

סיוט.

לידה הבאה אני רוצה ללדת ב 38+0, אכי"ר.

כל יום בעבודה הייתי עושה סיכום יום למקרה שאני יולדת אז יוכלו להתקדם

ככה מחודש שמיני

חפרתי להם חחח

פשוט לא יודעת אם זה נאמר כי זה הזמן שבאמת צריך כדי לאגור מספיק

או שזו המלצה כזו כללית.

בחלק מהמקומות ראיתי חודש

מידיעה? את מהתחום?

כי כשאני בדקתי הבנתי שבדיקת דם לא משקפת את זה בצורה מספיק טובה.

אבל אולי לא הבנתי טוב

הרופאה שלחה אותי לבדיקות דם בין השאר של זה. לקחתי חומצה פולית לפני הרבה זמן, היא שלחה אותי בלי קשר לקראת הפסקת מניעה לבדיקות דם לנושא אחר שהייתי צריכה לבדוק לפני הריון והיא הכניסה גם את זה.

אני ממש לא מייעצת פה רפואית, תשאלי את הרופא משפחה.

בכל אופן יש לי תור.

רק רוצה להתכונן מראש, אני לא אחליט על סמך אמירה כאן.

תודה!

אם את מלאה כדאי לברר עם הרופא.

ממה שהבנתי ממשקל מסויים ממליצים לקחת 5 מ"ג.

ובאמת נכנסתי להריון.

אם את לא ממש בביוץ עכשיו, ממילא יקח עוד כמה זמן מהפסקת המניעה ועד תחילת ההריון עצמו.

לפחד אני לא יודעת מה להגיד

בביטויים של פחד כדי לתאר את המצב, אז לא מפתיע שהן מפחדות.

תנסי להבין קודם מה עובר עליך. אותי זה בכלל לא היה מטריד. אולי הרעש מפריע, אבל לא מפחיד. אחר כך תנסי לעזור להן.

כדאי לדבר על מה מפחיד, מה מעורר טריגר,

לחבק. הרבה מגע.

אם יש לכם ממד אולי ירגישו שם יותר מוגן.

יותר מבודד וגם כמו שהרעש מעורר טריגר, אולי הממד ינסוך ביטחון.

אצלנו הילדים ישנו יופי, חוץ מזה שהקטן בא לישון איתנו. אני לא יכולתי להירדם.

היה שלב בתחילת הלילה שכנראה היו ברקים או משהו, כי לא שמעתי משהו מיוחד מבחוץ ובבת אחת כל הכלבים בשכונה נבחו בטירוף,

כן זה מעורר טריגרים.

הייתי דרוכה לאזעקה באותו רגע.

הבזקי אור והבזקי רעש ובומים מטורפים בשמים בהחלט יכוחים להיות מלחיצים.

שינה משותפת נוסחת ביטחון.

איך הם הבוקר?

אני חושבת שחשוב לתחום את האירוע למה היה, מה הרגשתי, מה באמת קרה ועכשיו זה נגמר.

היו ברקים ורעמים, זה הפחיד אותי, ברקים ורעמים אומר שיורד גשם ועכשיו הפסיק.

שניהם לא מסוכנים, אבל הם מבהילים ומפחידים אותנו, כי הם אומרים לנו משהו.

מה אומרים? האזעקה אומרת ללכת לממד, והרעם גם 🤪, כדי שלא נרטב.

כן הסכמתי איתו שהרעש מבהיל ומפחיד, אבל שיש לזה מטרה.

הילד שפחד

כל רעם הוא התעורר בצרחות

לא יודעת מה נעשה אם ובעז"ה יהיו הרבה ימים כאלה השנה....

היא בת 7 חודשים

אני מפחדת למחוץ חס וחלילה 🥺

אם ינחם אותך,  זו עצה ידועה של היצר הרע, שברגע של ריחוק קטן צובע הכל בשחור וטוטאלי.

באמת זה לא כך, את מחוברת בשכל, וכנראה גם בלב, אל תתני לו לשאוב אותך.

תתחילי מדברים קטנים, תפילה במילים שלך, ראיון עם דמות מיוחדת (אותי מרגש לשמוע הורים שכולים שמתמודדים באמונה), להודות על דברים קטנים. תני ללב אפשרות להיפתח אל תוותרי עליו. 

השבוע פתאום נפלה לי הבנה שהכעס על עצמי שאני רחוקה מהקב"ה גורם לי לעוד ריחוק כי אני מרגישה לא בסדר ובטח ה' כועס עלי וכו...

ואז פתאום ברגע של קושי, הרגשתי שאני לבד בהכל.. ואז נפל לי אסימון של אה אני לא לבד, ה' איתי בזה.

וכן, הוא אוהב אותי גם אם התרחקתי.. הוא לא כועס עלי והוא איתי תמיד, כמו אבא הכי טוב..

והיצר הרע הוא זה שמנסה לפמפם לי שאם התרחקתי קצת אז אין דרך חזרה ואני גרועה וכשלונית מדי...

עצם זה שזה מפריע לי זו כבר הדרך חזרה,  אבל בלי לכעוס על עצמי...

רק אציע אולי ללמוד משהו שיעורר את הלב, אולי חסידות, משהו שמנגן על מיתרי הלב ואולי יפיח לך אהבה וחום לדברים שאת מבינה בשכל.

לא תמיד קל לראות שיש מי ששומע, אני חושבת שהסוד הוא לראות אותו גם בדברים קטנים, ביומיום, בתפילות אחרות שנענות, דברים שהם כביכול מובנים מאליהם.

מאחלת לך שתמצאי את האמונה שתמלא לך את הלב❣️

אני לא הייתי שורדת פספוסים במיטה שלי🫢

קנינו סוג אחד שהיה בעצם רק כיסוי בד עליון

ובאמת לא היה יעיל וגם זז כל הזמן

אחכ החלפנו לסוג שהוא יותר כמו סדין ניילון, עם בד מגבת מעל, והמסגרת כמו רשת... אבל זה ממש סדין לא כיסוי עליון

יש כזה גם באיקאה וגם נגיד במשנת יוסף יצא לנו לקנות..

ב"ה פחות יש פספוסים אצלנו

אבל זה הציל אותנו במקרה של ילדים שהקיאו לנו במיטה למשל🙏

ממליצה גם על מגיני כריות!

אמרתי לבילי שבמחיר הזה שווה את הסיכון, והיה שווה מאוד מאוד!

הם מעולים!

נעימים ונוחים.

ולעניין הפספוס- אין מצב שהייתי שמה אותה במיטה איתי,ממליצה גם לשים מזרן לידכם....

והוא כן מגן מפני פספוסים

מאיקאה

אולי יש להם כמה סוגים

סדינית רב פעמית לשים מתחת למגן מזרן

היו לי כמה סוגים של מגני מזרן, אף אחד לא היה מונע מעבר למזרן כמו הסדינית

קניתי בסופר פארם

הסניף המרכזי בשילה אבל שולחים גם ליצהר ולדעתי שי סניף בקרית ארבע.

יש אצלם עכשיו מבצע 20 אחוז הנחה, מהמחיר המקורי שגם הוא זול ביחס לשוק, בכל המידות 22-46+...

יכולה להשיג מספר אבל משערת שיש גם בגוגל

לא בטוחה של איזה חברה.

מגיע לשומרון אבל אולי מגיע לעוד מקומות

+972 52-865-9973

לק"י

נדמה לי שעל הסקירה המאוחרת משלמים סביבות ה-100+ שקלים (לפחות במכבי זהב).

אני ממליצה לך לחפש המלצות על רופאים דרך הקופה. אם יש רופאים טובים, אין סיבה ללכת לפרטי ולשלם יותר (אלא אם כן, יש החזר יפה מהקופה).

אם קובעים תורים מוקדם, אז גם יהיו תורים בזמן דרך הקופה. מציעה לך לקבוע מעכשיו. הפניות תקבלי בהמשך מהרופא.

ושיהיה בשעה טובה!! קלות ובריאות!

אבל בינתיים הלכתי רק דרך הקופה והייתי מרוצה מאוד

הם מציעים כמה אופציות של נותני שירות, ביניהם גם רופאים בבתי חולים טובים וכו', אז לא ראיתי סיבה אמיתית לשלם יותר על זה

היתרונות של זה הם שאת יכולה ללכת לכל רופא שבא לך, כי יש נשים שממש חשוב להן ללכת לרופא ספציפי.

אם אין לך איזה רופא שאת מוכנה להיבדק אך ורק אצלו אז כדאי לחפש המלצות על רופאים בקופה ובאזור שלך וללכת אליהם פשוט.

אגב תחילת הריון זה זמן מעולה לקבוע תור גם לבדיקות מאוחרות יחסית כי התורים נתפסים מהר. 

מצטרפת למה שאמרו.

ומוסיפה - בהריון ראשון יש אחות ליווי הריון שמסבירה לך על כל הבדיקות ומלווה אותך.

אני קבעתי בתחילת ההריון וזה ממש עשה לי סדר, לפני שרציתי לשתף אנשים שמכירים אותי. אח''כ כבר נעזרתי האנשים שיוצר קרובים אלי

 לי גם שקיפות עורפית וגם סקירה מוקדמת היו באותו מחיר גם בקופה וגם מחוץ לקופה או הפרש קטן מאוד ועשיתי בפרטי, לי זה היה קרוב יותר לבית, בשעות שיותר נוחות לי (פרטי הרבה פעמים עובדים גם בערב לילה ימי שישי וכאלה) ורופא טוב יותר מאלה שהיו אליהם תורים לבדיקה, מכשור טוב יותר לרוב וגם בודקים יותר דברים לפעמים. לרוב הבדיקות שעושים לא בקופה אלה הבדיקות הלא שגרתיות, שדורשות יותר מומחיות וגם בקופה קובעים להם תור מיוחד ובודקים דברים יותר לעומק...

בפרטי אני שמתי לב שהמכשור הרבה יותר טוב בפער. גם בשבילך ובשביל בעלך (אם הוא יבוא) שתוכלו לראות יותר טוב, וגם לרופא קל יותר לזהות כשהמכשור טוב יותר.

וגם הרבה כתבו פה שלא רואות סיבה ללכת לפרטי. אני אני אוסיף שלא ראיתי סיבה לעשות בקופה. עלה לי אותו מחיר, קרוב יותר לבית ותורים נוחים יותר. אם באמת תקבלי החזר על הבדיקה זה לא באמת משנה, תעשי איפה שיהיה לך יותר נוח להגיע

חשבתי שבפרטי יש רופאים יותר טובים או משהו, אבל בתכלס הרופאים שעושים את הסקירות גם עובדים הרבה פעמים בבתי חולים ובפרטי, אז החלטתי שזה לא שווה לי את המאמץ.

כן שמעתי מאנשים שבקופה עושים יותר זריז ובפרטי יותר ארוך ויסודי, אבל החלטתי שמספיק לי בקופה.

זכור לי שיש מגבלה להחזרים, נגיד סקירה אחת אפשר בפרטי, אז אם את מחליטה לעשות את זה - תוודאי מה הזכאות שלך.

היה לי סבבה עם הרופאים של מאוחדת בירושלים (פולק, טאובר ונדג'ארי - זה מי שקבעו לי, לא בחרתי במיוחד), רק דבר אחד ששמתי לב - כולם גברים בסקירות (בניגוד למרפאות נשים ששם הצוות היה נשי), לכן לבדיקות האלה הקפדתי לבוא עם בעלי (וגם כי זה חוויה משמעותית יחד

חשוב לקבוע תורים מראש כי יש זמן לכל בדיקה והם מסוגלים להגיד לך שאין תור ואין מה לעשות... (הרופא נשים אמור להביא לך דף עם טבלה כזאת של תאריכים ואיזה בדיקה מתי, לא לחכות! לקבוע מראש).

וטיפ חשוב מניסיון עצוב שלי - אם נהיות לך בעיות משמעותיות (כמו ביטול של תור או נתקעת ממש) - טלפון לפניות הציבור והם מחוללים ניסים שאף מזכירה לא עושה.

בהצלחה ובשמחה!

לק"י

אם אני זוכרת נכון.

בעיני זה ארוך מספיק, ולא הייתי מתנגדת שיקצרו...

העיקר שעוברים על הכל ורואים טוב. אין שום תועלת בלמרוח את זה (בטח לנשים שקשה להן לשכב על הגב בהריון).

תודה לכולן!!

קבעתי תור לשקיפות עורפית אצל דר טאובר, אצטרך להחליט בקרוב על הסקירה. אם יש לכן עוד המלצות לרופאים בקופה או בהסדר עם הקופה אשמח

סתם אצלי יצא ככה יותר נח טכנית 

אני עברתי קופת חולים וגיליתי לתדהמתי שהאיכות של המכשור הדרדרה פלאות

בהריון הראשון ממש יכולנו לראות בסקירה למי הוא דומה

בהריון השני בעלי אמר שהוא לא מזהה כלום ואני ניחשתי איפה הראש לפי ההסברים של הרופא

מבחינה רפואית אין עם זה בעיה

מבחינת החויה זה יכול להיות מינוס.

מכשור..

בהריון הראשון יצאו תמונות ממש ברורות

בהריוו השני סבבה

בהריון השלישי השתדלתי להאמין לרופא שיש שם ילד באמת

זה לא קשור דווקא למכשור כמו לתנוחות שהילד נמצא בהם.. 

שימי לב שחבל 'לחסל' סל הריון על בדיקות שיכול להיות שיש לך גם ככה בקופה

סל הריון רלוונטי למלאמלא דברים טובים, מנופש אחרי הלידה ועד פזיותרפיה וכאלה אם תרצי

והוא מוגבל לתקרת סכום של משהו באזור 8000+שח לכל תקופת החברות בקופה (אם אני לא טועה זה בכל הקופות משהו די דומה)

תבדקי אם יש באזור שלך מטפלות שלוקחות על בסיס יומי/ שעתי.

או למצוא סטודנטית שפנויה בחלק מהימים/ מישהי שנמצאת בבית ויכול מידי פעם לשמור על הילדים שלך.

אם יש לה צורך ואפשרות כלכלית, אפשר בכל זאת לשלוח למסגרת. אפשר משהו של פחות ימים/ שעות, כדי שגם יהיה לך זמן עם הילדים, וגם זמן לעצמך.

תורים וסידורים לפעמים אפשר ללכת גם עם הילדים.

אבל נראה לי שלהיות עם הילדים בבית זה מעבר לסידור הטכני, זה קצת תלוי באופי שלך, לא לכל אחת זה מתאים..

עשית את זה בעבר? זה היה לך טוב? 

13 שנים רצוף.

עם 4 חופשות לידה שהארכתי לחצי שנה (ילדים צפופים)

וזה חלק ממה שעשה לי את החשק. כ"כ נהניתי מזה.

והיה לי קשה לחזור. ורק השאיר לי טעם של עוד.

יודעת שתינוק עד גיל חצי שנה זה לא כמו ילד בן שנתיים +,  ושנה.. זה הרבה יותר עבודה להעסיק אותם.

מאמינה ומקווה שיהיה בסדר מהבחינה הזאת.

באמת זה העניין של העזרה שמטריד אותי. בעלי בצבא ואין לו גמישות כ"כ..

היא לקחה ילדים איתה לתורים. לא חושבת שכל כך יצאה להתאוורר. אולי בערב.

לפעמים אפשר למצוא עזרה בבוקר ממישהי שמאריכה חלד או סטודנטית. אבל באמת לא לבנות על זה.

ויש קצת זמן שקט כשהילדים ישנים.

עשית לי גם חשק.... בעיקר הייתי חוששת משעמום.

מצחיק שהעליתי את העניין של להתאורר.

ב 5 שנים האחרונות (מאז שהגדול נולד) יצאתי אולי 3-4 פעמים עם חברה.. לבד לסידורים ולהסתובב שילבתי כשהיה לי תורים . אולי לכן העליתי את זה. כי ידעתי שיש לי יכולת ומפחיד אותי שיהיה עניין כל פעם.

שואלת כדי להבין על עצמי- שעמום ממה...? חוסר חברה? צורך להתקדם?

כי משעמם בבית עם ילדים זה לא קורה.. תמיד יש מה לעשות. לי בעיקר אין כוח חחח

בישוב שאני גרה בו יש לא מעט ילדים ש לא משאירים בצהרון ונפגשים אחרי הגן. אז תכלס מ 2 כבר אפשר להיות עם חברים. וחברה בשבילי עם ההורים.

נעשה שנה ניסיון ונראה באמת איל ארגיש.

מטורף שצריכה להחליט כבר עכשיו כח המקומות במשפחתוני נחטפים במקום שאני גרה בו..

תודה על השיתוף!

לא יודעת אם ישים אבל אולי😅 מטפלת קבועה ליום או יומיים בשבוע. ואז את יכולה לקבוע דברים על הימים האלה.

לגבי הריון ולידה עתידיים- בעז''ה כשיגיע תחשבי על זה, תמיד אפשר למצוא מסגרת ולהכניס... ואם צריך אפשר גם לשרוד את זה, אפילו שזה לא קל. אני פה כדי לספר😂

הטיפ הכי טוב שלי זה סדר יום ברור, בשבילך ובשבילם. זמני ארוחות קבועים, וזמנים פחות או יותר מסודרים לפי מה שמתאים לכם לתעסוקות שונות- זמן יצירה, זמן משחקי קופסה, זמן ספרים וכו'. והתעסוקה הכי כיפית שיש- עבודות בית ביחד איתך🙂 

קיוויתי גם לשמוע תגובה כזאת,

שזה אפשרי וטיפים.

למרות שזה ברור לי שזה אפשרי. אבל מניסיון של מישהי..

חמותי עשתה את זה. נשארה בבית עם הילדים וכששאלתי אותה איך היא הסדרה, אמרה שאז בין הרבה הורים שנשארו בבית. אז ממש היו אחת עם השניה. והיו תקופות שכל יום בשבוע אמא אחרת לקחה אליה לבית.

בטוחה שבהמשך עוד אפתח שירשור על הטיפים. חחח

תודה!

אכן ויתרתי על התאווררות בשעות הבוקר

זה קשוח

כי בעבודה את מתוגמלת וכאלה בבית את אומרת תודה כשאת מצליחה ללכת לשירותים בשקט🤭

אבל למדתי תוך כדי לעשות לעצמי זמנים קטנים או לשלב עם הילדים- לשמוע פודקאסטים תוך כדי, לצאת לגינה עם חברות קבועות או ג'ימבורי, להכין אוכל ביחד

עם זאת כשהייתי בבית הייתה לי יותר אפשרות להשקיע ביציאות בערב לעומת עכשיו, מאז שאני עובדת המינון ירד (ערבי נשים, פעילויות וכאלה)

ולתורים וסידורים הולכת איתם, בנחת ובלי למהר לשום מקום

בדכ מספיקה יציאה אחת ביום.