אז הגדול בן שלוש, ואנחנו מתחילים לתהות לגבי עניין הגבולות.
איך אפשר להיות לא קשוחים מידי, אבל שעדיין יקשיב לנו?
אנחנו קצת מסתבכים עם זה.
מצד אחד הוא לא מקשיב, ואז אנחנו כועסים עליו (לא כועסים באמת, אבל מראים לו שכועסים) אבל הרגשנו שזה יותר מידי בשבילו ואולי זה בכלל לא תואם גיל. הוא נהיה מאוד רגיש ובכה רבה, אז חשבנו שאנחנו קצת קשוחים מידי.
מצד שני, בימים האחרונים אנחנו מנסים להיות יותר עדינים, אבל אז מרגישים שהוא מסובב אותנו על האצבע הקטנה והכל נהפך להיות משא ומתן אחד ארוך ומייגע.
אז אשמח לשמוע מהאימהות המנוסות כאן מה דעתכם
כי עד עכשיו לא כל כך נתקלנו בזה, כי הוא פשוט הקשיב. אבל מאז שנולד עוד אח ואני בלימודים עמוסים אז נראה לי קצת התבלגנו כאן ההרגלים והכללים.
תודה לכן!
איך אפשר להיות לא קשוחים מידי, אבל שעדיין יקשיב לנו?
אנחנו קצת מסתבכים עם זה.
מצד אחד הוא לא מקשיב, ואז אנחנו כועסים עליו (לא כועסים באמת, אבל מראים לו שכועסים) אבל הרגשנו שזה יותר מידי בשבילו ואולי זה בכלל לא תואם גיל. הוא נהיה מאוד רגיש ובכה רבה, אז חשבנו שאנחנו קצת קשוחים מידי.
מצד שני, בימים האחרונים אנחנו מנסים להיות יותר עדינים, אבל אז מרגישים שהוא מסובב אותנו על האצבע הקטנה והכל נהפך להיות משא ומתן אחד ארוך ומייגע.
אז אשמח לשמוע מהאימהות המנוסות כאן מה דעתכם
כי עד עכשיו לא כל כך נתקלנו בזה, כי הוא פשוט הקשיב. אבל מאז שנולד עוד אח ואני בלימודים עמוסים אז נראה לי קצת התבלגנו כאן ההרגלים והכללים.
תודה לכן!
(וגם הם, לא ממש זמינים)
אבל כן, היא כבר קצת מגזימה..
