המטומה, שבוע 16+3 הופיע לי עכשיו דימום אדום טרי בניגוב... האם זה מעיד שהשטף דם נפתח ולכן הדימום נהפך לאדום..?
זה קורה שלפעמים הדימום משתנה מחום לאדום..? יכול לחזור להיום חום?
האם זה אומר משהו על תקינות ההריון?
דואגת מאוד, סופ"ש בפתח ואין לי אפשרות להיבדק עכשיו אלא רק ביום ראשון..
אני כבר 7 שבועות עם דימום חום מידי פעם על גבול הבורדו והיום בפעם הראשונה הופיע אדום..
הבטן כבר בחוץ, לא מנסה להסתיר.. לאט לאט התחלתי להשלים עם זה שהכל הולך על הצד הטוב אבל עכשיו אני בספק גדול...
מציעה לך לחכות לתשובות ממנוסות.
בשורות טובות!
לך ללכת להבדק ולא לחכות לראשון.
למוקד אחיות בקופה להתייעץ ולשאול את דעתן. אני כמעט 100% שהן יפנו אותך למיון.
כמובן שבכל מקרה כדאי ללכת עם הפניה
ב"ה ההמטומה קטנה משמעותית!
והרופאה ראתה שהשיליה ירדה אך לא מכסה את צוואר הרחם ב"ה, במידה ולא ישתנה היא אמרה שיהיה קיסרי אבל היא מאמינה שזה יעלה... לגבי הדימום, אין לדעת מאיפה הגיע הדימום בדיוק (מהשיליה או מהמטומה)
ב"ה ההפרשות חזרו להיות בגוון חום בהיר/שקוף..
ההנחיות נשארו אותן הנחיות.. של לנוח ולא להתאמץ ובמידה ויש דימום שממלא פד או חום לגשת מיד למיון..
שמחתי שהיא אמרה לי שרמת הסיכון ירדה בגלל שההמטומה קטנה...
שבוע הבא יש לי מעקב אמל הרופאה שלי, מקווה שתיעלם לגמרי והשיליה תעלה בע"ה.
תודה שהתעניינת ♥️
איזה בשורות טובות
בדיוק ההפך ממה שחששת.....
ישתבח שמו
שמחה ככ בשמחתך
שימשיך וישתפר הכל ויוולד תינוק מתוק בידיים מלאות ולב שמח
תודה להשם!
ידוע לכן תוך כמה זמן שיליה יכולה לעלות?
אסורים תקופה כל כך ארוכה!!
עשיתן מי שפיר בהריונות מעל גיל 32?
זה מומלץ?
או מאוחדת שיא
אז הבדיקה עולה רק 400 שקל
כך אני עשיתי
זה מסובסד
בת 1.3
נרדמת רקקקקק בהנקה
יש הרבה סיבות שהגענו לזה:
מילואים ארוכיםםםםם
אזעקות
חוסר יכולת להרדים אחרת תוך כדי שמרדימה עוד ילדים
ועוד
הגעתי למצב שאני לא רוצה להניק יותר כרגע
אני חייבת למצוא דרך אחרת שבה היא תירדם
לא יכולה לאפשר את זה שהיא תצרח בזמן ששאר הילדים מנסים לישון
איך עושים את זה?
ולא בבום להפסיק, גם בשביל הקטנה וגם בשביל שלך לא יהיה גודש.
כל יומיים/שלושה להוריד הנקה.
ולנסות להביא לה משהו כתחליף- בובת שמיכי, מטפחת שלך, מוצץ/בקבוק
כרגע כשאת לבד, תנסי להרדים אותה בעגלה/בנדנוד במיטה
כשהבעל יחזור בעז"ה תני לו כמה ימים להשכיב אותה
היא לאט לאט תלמד...
הרבה הצלחה
פשוט חוששת שהיא תבכה ותעיר את אחים שלה שישנים באותו חדר.
מאוד קשה לשנות.. אבל אפשרי..
אולי לגמול מהנקה בלילה?
קודם להחליט מה את רוצה
ואז לדבר על זה איתה והרבה הרבה
לקבוע מתי מתחילים את זה ולהיערך לכמה ימים מאתגרים...
ולחשוב מראש על תחליפים שעוזרים במקום ההנקה..
לא פירטת למה את לא רוצה להניק יותר כרגע אבל מההודעה שלך נשמע שזה בגלל ההרדמות שלה, נכון?
אם ככה אז את יכולה לגמול מהנקה בלילה ולהמשיך לתת הנקה ביום.
אני גמלתי ילד אחד קודם מהנקת לילה (בגיל של הבת שלך) והמשכתי להניק אותו ביום עוד חודשיים שלושה אחר כך, גמלתי אותו עם הרבה הסבר שבלילה לא יונקים, כמו שהמליצו פה בפורום כל הזמן, היה קשוח מאוד, בסוף הוא נגמל. (ועד גיל שנתיים בערך הלך לישון עם בקבוק מטרנה שדיללתי לו בהדרגה עד שבגיל שנתיים בערך עברנו סופית לבקבוק מים, בסביבות גיל שנתיים וחצי נגמל גם מזה.) הגמילה ביום בגיל שנה וחצי הייתה כזה יומיים שלושה שהפחתתי מאוד וזהו.
ילד שני גמלתי מהנקות בהדרגה, (בערך בגיל 1.4-1.6) יצא שגמלתי אותו קודם ביום כי ביום היה אפשר להסיח את דעתו, להציע מאכלים אחרים או מים, להתעלם מרמזים... בלילה המשכתי להניק עוד כמה שבועות וגם צימצמתי בהדרגה, פשוט כי לא היה לי כח שכולי עייפה בלילה להציע לו משהו אחר, אז בערב הוא הולך לישון עם בקבוק מטרנה ולא הנקה ובלילה הייתי לפעמים מניקה ולפעמים לא, תלוי כמה הוא התעקש על זה, לאט לאט יצא כזה מצב של לילה כן ולילה לא, שניים לא ואחד כן, עד שנגמרה ההנקה לגמרי.
אצל שניהם רק אני המשכתי לקום בלילה, לא עזר בכלל שאבא הגיע, אפילו שכשרואים אותי רוצים לינוק, אצל אבא הם פשוט בכו חצי שעה (ובעלי דווקא היה מאוד מגוייס, אצלינו זה בכלל לא עבד).
אישית הגמילה של השני הייתה לי הרבה יותר קלה.
כי הרבה יותר קל לי לגמול מזה, עכשיו הבן שלי בן שנה ושמונה, שותה בקבוק של 150 מ"ל עם כפית אחת מטרנה, אני שומרת את הקופסא במקרר והיא מספיקה לשלושה חודשים.
עם הגדול היה תקופה ארוכה שפשוט היה צריך קצת צבע לבן בבקבוק, בטעם זה כבר היה מים לגמרי, ואז התקלקלה המטרנה בקופסא, הראיתי לו זרקנו לפח ומאותו יום היה רק בקבוק מים. אחרי כמה חודשים עברנו לשתיה מכוס לפני השינה ואז קבוע הוא היה שותה מים לפני השינה אבל מכוס ולא מבקבוק. את זההפסקנו בגיל ארבע כשהתחלנו גמילה מטיטול בלילה.
זה כאילו גמילה הרבה יותר מדורגת וארוכה אבל זה הרגל הרבה יותר קליל שלא מפריע לי בכלום ועוזר לילד להירדם.
אם זה לא עוזר מציעה בקבוק מים.
כשהיו את האזעקות באמצע הלילה ואז הוא היה יוצא מהשינה לגמרי כן הייתי נותנת לו עוד בקבוק מטרנה אם הוא ביקש.
בהתחלה של הגמילה הייתי מביאה אותו למיטה שלי, ככה היה לי קל יותר כי זה היה מאוד ארוך. עכשיו הוא בדרך כלל חוזר לישון עם חיבוק ומוצץ תוך חמש דקות (ועברו מאז חודשיים, בעיני זה תהליך מאוד מהיר)
הגדול שלי הוא ילד שפחות אוהב חיבוקים ואותו הייתי מחזירה לישון עם סיפורים כבר בגיל שנה וחצי...
בעלך בבית עכשיו?מתואמתאני הצלחתי לגמול מהנקות לילה רק בעזרת בעלי, שטיפל בתינוק/ת במקומי (כי אחרת הם פשוט המשיכו לצרוח כשראו אותי ורצו לינוק).
בכל אופן, גם ככה מדובר על כמה ימים של צרחות ושל חוסר קבלה, וצריך להשתמש בכל ה"נשק" שקיים (מוצץ, בקבוק, שמיכה, בובה,נדנוד בעגלה, טיול בחוץ, במקרים חמורים גם סרט במחשב או משהו מתוק לאכול).
והכי חשוב - להסביר לילדון הנגמל שמעכשיו לא יונקים יותר בלילה, אפשר לינוק רק כשיש אור בחוץ, אבל בלילה כשיש חושך אי אפשר לינוק. ולחזור על זה שוב ושוב.
מצטרפת להמלצה לגמול בהדרגה, קודם מהנקות לילה ואחר כך משאר ההנקות.
ככה משלבים גם הליכה.
אחרי שבועיים בערך שהרדמתי אותה רק ככה הורדתי את ההנקה למרות שעדיין הייתה קמה בלילה. ב3 ימים הראשונים בעלי ישן איתה ואני עברתי חדר שלא תראה אותי בלילה ובמהלך היום הצעתי לה מעדני טיוב כאלו כל פעם כשרצתה לינוק. בערך עכשיו שבוע הפסיקה לבקש (היא הייתה בת שנה ו9).
אחר כך עברנו בהדרגתיות להרדמה במיטה.
חוץ מתוספים לא מעוניינתתתתת
אכשהוא הגעתי למצב הזה ואין לי בערב חלב הוא צורח והילדה מבקשת את שלה ואז הנוטריליון מגיע להושיע
זב מיום יומיים אחרי הברית שהוא פשוט לא הצליח לינוק לא יודעת למההה ישבתי איתו שעות שעות וזה לא עזר
אני לא מאלה שיש להו עודף
סליחה על החפירה כבר לא נעים לי
בשעות הערב הרבה פעמים תינוקות סובלים מכאבי גזים ובאופן כללי דורשים ידיים והנקה לאו דווקא מרגיעה אותם.
זה אכן מתיש נורא...❤️❤️
ומרגישה שאין לי הרבה בכלל
וכשהבאתנ לו נוטריליון עם 90 הוא בלע הכל ושתק 😳😳😳
בכיתי מהתסכוללל
דווקא לפי התיאור שלך נשמע שהוא כן רעב, ואנחנו לחלוטין יכולות להרגיש אם יש או אין חלב.
מה שאת יכולה לעשות זה לשאוב במהלך היום לאחר ההנקה אפילו חמש דקות (לא חייבת אחרי כל
הנקה כי זה ממש מתיש) ולאגור כמות של חלב שתספיק לך לערב, כך במקום לתת בקבוק תמ"ל תתני לו
חלב שאוב ועל הדרך תגבירי את החלב שלך.
את העצה הזאת קיבלתי מיועצת הנקה כשלא האמנתי ששאיבה אחרי הנקה יכולה להניב משהו,
תמיד הרגשתי מרוקנת אחרי הנקות, אבל ככל ששאבתי יותר גיליתי שהחלב מתגבר וגם אחרי הנקה מלאה, הרבה פעמים יצא לי כמות יפה של חלב
ויש המון חלב וגודש
גם שהם לא רעבים הם יכולים לבלוע בקבוק
אבל יכול להיות שזה שונה אצל כל אחת
ואז זה נותן תחושת שקט
בכל מקרה המדד של לומר נתתי בקבוק והכל הסתדר זה לא מדד לרעב או חוסר חלב
לא בשלב זה בטוח
איך הטיטולים?
כשיונק- האם את רואה תנועות לש בליעה?(אחת לכמה יניקות)
אבל ממש אחרי כמה דקות נרדם ולהעיר אותו זה קשה ומתסכל
ובערב אני מרגישה שהשד ריק והוא גם מתעצבן נורא וכאילו לא תופס 🤔
הפתרון זה דוקא ההפך מבקבוק - להניק..
זה תהליך זה לא קסם ברגע
הגוף יקבל שדר שיש ביקו שוייצר יותר בזמן הזה
וגם תקפידי לשתות הרבה ולאכול דברים 'מעשירים ומגבירים חלב
הבכי זה לא תמיד רעב
אם את סוחטת חלב יוצא?
אם כן אז הבכי זה לא רעב
מה שעזר לי לישון ליד התינוק או לשים אותו עלי שאני שוכבת . מידי פעם מנסה להניק
בהתחלה יש המון בכי
מאוד שכיח בשעות הערב
היניקה מרגיעה אותם ותוסף יכול להגביר אפילו את הגזים כי זה מעמיס להם על הבטן
בגדול הנקה לפי דרישה זה דרך המלך
תני לו כמה שהוא צריך ואל תמהרי לתת תוספים אחרת זה ימעיט לך את החלב כי הגוף לא ייצר לפי הביקוש
להגביר חלב זו הנקה.
לפני שבוע-שבועיים היו לנו כמה ערבים קשים כאלה, שכל הערב ישבתי עם התינוקת והרגשתי שפשוט אין כלום אבל אחרי יומיים שלושה הגוף קלט את הצורך וחזרנו למסלול.
אם נותנים בקבוק הגוף מתרגל שבשעות האלה אין ביקוש והייצור הולך ופוחת
ולהפך- אם התינוקישן פתאום יותר מהרגיל ו"מדלג" ארוחה כדאי מיד לשאוב, וזה עוזר להגביר את היצור
(לי גם אין המון חלב, וכל עוד אני מניקה הולך בסדר, אבל ברגע שמוסיפה בקבוק זה תחילת הסוף של ההנקה...)
וגם הרבה פעמים צריך למצוא משאבה טובה שמתאימה לך.
שאיבת כל הנקה+הנקה אפילו על ריק העיקר שהגוף יקלוט שיש ביקוש לייצור
לשתות חליטת עלי פטל
לאכול שיבולת שועל דייסה
לשתות הרבה מים
הרפיות לאורך זמן ונשימות עמוקות
השיפור נצפה מיום ליום אז צריך סבלנות
יכול להיות שזה כל מיני דברים שאמרו לך פה, וכמות החלב היא לא באמת הבעיה, ויכול להיות שאולי באמת צריך קצת עזרה עם להגביר את החלב.
דברים שעוזרים להגביר חלב - הנקה, כמוסות חילבה, מורינגה, להוסיף שאיבות. אבל לא בטוח שצריך…
רק אם מישהי מנוסה תראה אותך, היא תדע לומר לך מה יכול לעזור, והאם כמות החלב היא הבעיה כאן.
עוד דבר חשוב - לחץ זה אחד מהדברים שיכול למנוע מהחלב להשתחרר. אם את נכנסת ללופ של לחץ מהבכי שלו, זה יכול להשפיע.
לא תוספים ולא קישקושים.
רק אוכל 3 ארוחות ביום. ושתייה. והנקה מרובה.
קפה ועוגה פעם אחת במקום ארוחה זהו... יורד דרסטית.
כל פעם שאת מניקה לחבר לצד השני
ואת החלב שיצטבר לשמור לערב אם את מרגישה רעב וההנקה לא משביעה.
גם יעזור לך לצבור חלב בלי לשאוב (לי זה מאוד קשה השאיבות, אולי לך לא)
וגם יאותת לגוף על יותר צורך בחלב.
אני מכירה מיועצות הנקה שהשעות הקשות של ההנקה זה אחה"צ ערב
גם יש פחות חלב וגם התינוק סובל לעיתים קרובות מכאבי בטן.
השעות היותר רגועות וטובות זה לפנות בוקר ושעות הבוקר.
אפשר אז לשאוב בין הנקות כדי לעודד את הגוף ליצור יותר חלב.
וחיבוק גדול אהובה!!!
הימים הראשונים מאוד קשים!!
חוסר התאמה השאיבה לא יעילה.
אז בסך הכללי יוצא יותר חלב וממילא יש יותר ביקוש.
ובכוס טפטופים יוצר יותר מאשר הדליפה שיוצאת סתם כך
כי כוס טפטופים מפעילה ואקום.
ממליצה ממש על הכוס של לנסינו.
בטח בתחילת ההנקה.
הכי הרבה יצא לי 90 מ"ל מצד אחד!!
בדר"כ זה נע בין 30-50 מ"ל
אני בטוחה שזה מאוד משתנה מאישה לאישה
אבל בשבילי הכוס טפטופים היתה הצלה.
ויוצאת לי גם כמות יפה של חלב שומני. לא רואה הבדל גדול בין זה לבין חלב שיוצא בשאיבה
(אחרי קירור אפשר ממש לראות את השומן נפרד מהנוזל)
השני
זה מעודד ייצור חלב וכתוצאה מהיניקה שחרור החלב בצד של השאיבה קל יותר.
כוס טפטופים מנצלת את הטיפות שיוצאות בזמן ההנקה
לי למשל זה לא עובד אף פעם. ואני ב"ה שופעת חלב.
הגוף יתגבר את האספקה כי יראה שיש דרישה מוגברת.
אני באופן אישי שואבת באזור 12 בלילה כי אז ראיתי שהילדון עושה פער של כמה שעות בהנקה אז יודעת בוודאות שזה לא פוגע לו.
וכן אחרי ההנקה שואבת.
אז בהתחלה יצאה קצת ותוך כמה ימים יצאו מנות שלמות כי הדרישה גברה.
הגוף ילמד לייצר... אגב זה מאוד נפוץ שבשעה הזאת כבר יש פחות כי אנחנו רחוקות מהשינה שהיתה בלילה/בוקר ולא תמיד אוכלות ושותות מספיק...
אז להקפיד על שתיה, מנוחה ואכילה.. (בזה הסדר)
ולהניק כמה שיותר.
אגב, תינוק צורח בערב נשמע קלאסי לגזים....
בהצלחה יקירתי!
סוף שביעי, כל יום אחרי קיום יחסים כואב לי ממש באגן.
קשה לעמוד/לשבת, רק שכיבה מרגיעה את הכאב.
וזה ככה כמה שעות טובות.
מוכר? יש מה לעשות?
לא בדקתי את זה.. אבל נשמע לי תקין
ישמצב שזה ורידים
לי פשוט עזר לקיים יחסים רק בערב לפני השינה ואז עד הבוקר זה היה עובר
או עם הכאבים האלה?
אני תמיד לא מצליחה לתפקד כל הבוקר שאחרי.
מקיימים יחסים בערב, קמה בבוקר עם הכאבים האלה (או בלילה כשקמה לילדים)
להרים רגליים כמה שיותר, אין באמת איך לעזור... המשקל של ההריון מכביד על הוורידים שם ואז אחרי יחסים זה מורגש..
לנסות להקפיד בתחילת הלילה ולא בזמן שאת צריכה לקום אח''כ
יש דבר כזה?
אני רק רוצה שיתוף מיקום.
שנה הבאה הבן שלי ילך משהו כמו 300 מטר לבד לבית ספר וזה מלחיץ אותי לא לדעת שהוא באמת הגיע.
אסור להם פלאפון או מצלמה אז קידיווטש לא רלוונטי
יש המלצות לשעונים אחרים?
ששמים אותם למקרה שהמזוודה הולכת לאיבוד
אני שוקלת לשים מלו אחד כזה על התיק או בשרוכים של הנעל
X-TAG לאיתור מזוודות / מפתחות / טלפון / תיקים ועוד! - ShopCheap
היי,
אובחנתי לראשונה במחלת itp הבאה לידי ביטוי בטסיות דם נמוכות בתחילת ההריון.
עכשיו שאני במשכב לידה, המחלה הוחמרה ולא מספיק שיש תינוק קטן לטפל בו אני צריכה גם להישאר באשפוזים ארוכים... אשמח לשוחח ולהתייעץ עם מישהי שחוותה משהו דומה או את המחלה עצמה
אז לא יודעת מה לומר 
לא כיף בכלל בכלל
מקווה שיבואו חכמות ממני
מקווה בשבילך שיעבור על הצד הטוב ביותר
אולי בפייסבוק יהיו?
יש שם יותר קבוצות של כל מיני...
בהצלחה גדולה וחיבוק ענק!!!!!
בערך בשבוע 30,
גם ככה ידעתי מתחילת ההריון בערך את מי אני רוצה, ככה שהיה לי חשוב לשריין
וזה כבר נחשב מאוחר אצלה.
חודש שלישי
לא רוצה שהיא תהיה תפוסה
זה תלוי גם כמה זה דולה מבוקשת.
הן לא לוקחות בלי סוף כי רוצות להיות זמינות.
אני מרגישה ממש רע
כואבת לי ממש הבטן וכבר לקחתי שני אקמול
אני עם שלושה קטנים בבית כולל תינוק ובעלי במילואים
אמאל'ה מה אני עושה? אין לי שכנה שרלוונטי לקרוא לה
אני מדברת על צעירות יחסית.. כיתה ה'ו'.
הן מספיק כוח עזר אבל לא תמיד יכולות לתפקד לבד..
לפזר את הילדים בין חברים ואת הקטן לקחת איתך.
גם אם את חושבת שאת לא צריכה לנסוע להיבדק לשאול שכנה אם יש סיכוי שהיא לוקחת ילד 1 לארוחת ערב רק כדי לאפשר לך להתאושש קצת ולצבור כוח להשכיב..
אבל כבר כמעט שלושה חודשים אחרי..
לא חושבת שאני צריכה להיבדק..אלא אם ימשיך עד מחר אולי
להתפלל לה' שייתן לך כוח לארוחה והשכבות. לחם עם גבינה לארוחת ערב וזהו.
אפילו להשכיב בלי פיג'מה אלא עם הבגדים שלבשו היום.
אולי באמת אני לא אקלח אותם למרות שבקיץ זה די מסריח
אבל מחר שישי
החלטתי לקחת גם נורופן וב"ה שעה אחרי אני מרגישה הרבה יותר טוב
עדיין ויתרתי על מקלחת😅ועכשיו שני הגדולים כבר במיטות בתקווה להירדמות מהירה (שלא לדבר על זה שהאמצעי נגמל עכשיו מחיתול בלילה🥴)
נראה איך יתקדם הערב עם הקטני
קודם כל חיבוקק
איזהסיוט זה להרגיש טוב ואין במי להעזר להתמך....
בממוחד כשבעלך במילואים.
קוראת שאת מרגישה טוב יותר ב"ה
חיבוק ענק
אם יקרה שוב... אין חברה עם לב זהב שאפשר לקרוא לה?
בטוח שיש ממי לבקש
אבל זה כאילו כבר ערב וזה אז הרגשתי שהעיקר זה לארגן אותם ופחות יעזור לי שמישהו תיקח לחצי שעה
קמתי בטוב בה
לקראת הצהריים ככה התחיל לכאוב לי שוב אבל לקחתי כדור וכבר
והכי חשוב שהגענו להורים שלי לשבת והקטני נרדם לשינה ארוכה אז היה לי זמן לשנצ של שעה ומשהו😁
גם שבת היה שיפור?
איך מורידים שיער בהריון?
הייתי עושה לייזר כבר תקופה, ובין לבין הייתי מגלחת עם סכין.
עכשיו אי אפשר לייזר, ועם סכין השיער גדל לי מהר וקוצני מהרגיל. שונאת שעוות ולא מסוגלת לחזור לסיוט הזה..
יש איזה פתרון?😬
מרחיבה- אולי למישהי יצא להתנסות במכונות גילוח? זה באמת יוצא יותר נעים מגילוח של סכין?
אם כן אשמח גם להמלצות על חברה ספציפית שאפשר בהריון..
אני רק שאלה..גם לדעתי מכונה עדיפה על סכין, בנוסף עשתה לי ממש 'קרחות' גדולות שכבר לא גדל בכלל
אבללללל בהריון לא מצליחה להשתמש בה גם יותר כואב מהרגיל וגם עושה לי אח''כ פצעים
האמ שהתכוונתי למכונה שמדמה סכין, לא שמוציאה מהשורש.. כי זה נראה לי יכאב לי מידי..
יצא למישהי להשתמש?
סכין עושה לי רע ממש ושעווה אין לי סבלנות
המכונה תולשת שערות, יש לה מצבטים קטנים שתולשים את השערה ואז זאת אותה פעולה כמו שעווה.
לוקח לשיער הרבה יותר זמן לצמוח מחדש
יש הרבה פחות גירוי
לפעמים נוצרות קרחות קטנות או דילול של שיער בשימוש קבוע
אבל זה כואב. בעיקר ברגע הראשון ואחכ זה פחות מורגש, מתרגלים.
וגם זה לוקח זמן, מה שעושים בסכין בדקה, לוקח עשר דקות בערך.
אצלי היתרונות עולים על החסרונות ולדעתי זה הפיתרון הכי חסכוני, קונים מכונה פעם אחת, לי יש אותה כבר עשר שנים. לא צריך להחליף להבים, לא צריך לקנות שעווה, רק מחברים לחשמל
מכירות את זה שהצווארון חוזר מקומט מהכביסה?
זה בגלל הכביסה עצמה או בגלל המייבש?
(אם אין לי כח לגהץ, זה יעזור לתלות את החולצות במקום לשים במייבש?)
אבל האמת, שאולי זה כן תלוי בסוג כי בדרך כלל לא נראה לי שהצווארון עצמו מתקמט בחולצות פולו
מייבש לא מכווץ אותו?
תליה מספיק. או שאתן מגהצות?
אני ממש חוששת, שקיפות תקינה והריונות קודמים תקינים, אין באמת סיבה ממשית. סתם אני דאגנית.
בעלי היה אמור לבוא איתי ונדחה לו משהו חשוב של איזה פרוייקט בעבודה בגלל האיראנים והוא לא יכול להגיע איתי.
רק הוא ואמא שלי יודעים על ההריון כרגע, והיא גרה רחוק.
כמה זה נורא להיות בסקירה בלי הבעל? הייתן מבקשות מאמא שתבוא למרות שזה טרחה/ מספרות לחברה כדי שתבוא איתכן?
הוא גם לא יוכל להיות זמין תוך כדי
לעיתים בבדיקה יש ממצאים שהם לא תקינים, זה הרי המטרה, לבדוק אם הכל תקין או לא.
לכן כדאי לקחת את האפשרות הזו בחשבון ולבדוק מה יתאים לך במידה וחלילה לא הכל יהיה תקין
הייתן שולחות למעון
הנחת תמת
אבל -הרבה יותר ילדים למטפלת,מטפלת מתחלפות
כי ככה זה מעון...
סה"כ מעון טוב.
לעומת
משפחתון אצל מישהי קבועה ומסורה
פחות 10 דק נסיעה
אין תחלופה בצוות
יקר יותר משמעותית
לתינוקת בגיל שנה וקצת
אבל גם תלוי באופי של הילד. ילד שאת רואה שיותר משמעותי לו שתהיה דמות מרכזית קבועה אולי הייתי מעדיפה לשלם יותר.
יש ילדים פחות רגישים שכל עוד מכירים את הילדים ו80 אחוז מהצוות - אם מתייחסים אליהם יפה זה מספיק להם, ואז ברור שהמעון
לק"י
אנחנו העדפנו להשאיר את 2 הקטנים במשפחתון פרטי, גם כי זה קרוב יותר לבית, וגם כדי לא להעביר אותם למסגרת חדשה (אצל הגדולה יותר זה גם היה בגלל שהיא אלרגית).
אבל המטפלת שלנו לא יקרה יותר ממעון (למרות שבמעון היתה לנו הנחה בוודאות, והיינו משלמים פחות מאשר למטפלת).
אז עם המעון טוב אני לא אוציא הרבה יותר כסף על משפחתון.
ומהניסיון שלי במשפחתון פרטי יש יותר סיכוי לביטולים, שזה די תוקע.
למרות שרק עכשיו שמתי לב ל10 דקות נסיעה, זה לכל כיוון? כלומר 20 דקות לפיזור ולאיסוף. סה"כ 40 דקות ביום? זה כן יכול להיות שיקול משמעותי, תלוי כמה זה מתנגש עם שאר ההתנהלות בבית.
אז מודיעים שאין משפחתון, לפעמים באותו בוקר, או אפילו באמצע היום.
לק"י
ב"ה אצלּינו זה כמעט ולא קורה.
למטפלת שלנו יש רק ילדים גדולים, וגם היא ב"ה בריאה לרוב.
המשפחתון שלנו (וגם זה של שנה הבאה) לא פועל בבית של המטפלת
אלא ביחידת דיור נפרדת שהיא שוכרת בשביל המשפחתון
ולפי ההסכם היא צריכה להביא מטפלת מחליפה אם היא לא יכולה להגיע
באופן כללי ממליצה לשלוח למטפלת רק אם זה עם חוזה/ הסכם מסודר
ושהיא מתיחסת ברצינות למחויבות שלה ושזה לא משהו שהיא עושה על הדרך
גם למטפלת וגם ללקוחות שלה.
בגלל מחסור בצוות ומחליפות
והמשפחתונים דוקא כמעט ואף פעם
או בכללי?
כי אני כבר שנה שלישית במעון שיש מטפלת קבועה לכל קבוצה וגם כשיש צורך להביא מחליפה המנהלת ממש משתדלת שזו תהיה דמות שהם מכירים .
ביום החופשי של המטפלת- יש מחליפה קבועה.
הבנות שלי גם היו אצל מטפלת פרטית מהממת ודווקא שם בעיני יש את החיסרון שאם יש למטפלת צורך להעדר- בעצם אין החלפה והילדה צריכה להשאר איתי. אמנם היא לא עשתה את זה הרבה אבל זה כן קרה מידי פעם.
התקן הוא 6 ילדים למטפלת, וכן יש יותר ילדים וגם יותר מטפלות
אבל לא כזה תחלופת צוות כמו שרשמת.
אני בחרתי במשפחתון לקטנה אחרי הגדולים היו במעון...
תינוקות אני מעדיפה מטפלת קבועה ויציבה.
ככל שהם גדלים יותר יש עדיפות למעון כי יש הרבה מאוד משחקים ופעילויות.
והכסף הוא גם משמעותי.
אישית השנה שלחתי לאופציה הזולה.
אין לי בעיה עקרונית לבדיקה הזו, הבעיה יותר טכנית. אפשר לעשות אותה רק במקומות ספציפיים שיחסית מאוד מאוד רחוקים לי...
אני צעירה (פחות מ25)
הריון שני, הריון קודם תקין
מרגישה מעולה ב"ה, אולטרסאונד ביינתים תקין.
יש סיבה לעשות את זה?
על מאוחרת לא אוותר אבל תוהה לעצמי עד כמה המוקדמת באמת חשובה...
אז אפשר לוותר וזה לא קריטי בכלל.
(ואמרו לי את זה אחרי שבסקירה המאוחרת ראו ממצא קצת חשוד והייתי בגלל זה במעקב הריון בסיכון, ב"ה נולדה בריאה לגמרי)
לך או לעובר.
לדעתי הפוך.
בסקירה ראשונה אם לא טובה חס וחלילה יש מספיק זמן לקבוע תורים להמשך בדיקות אם נצרך.
המדינה מממנת רק את השניה מטעמים כלכליים כיוןן שרק שבשניה ניתן לראות איברים בצורה ברורה יותר שלא נראו קודם.
אצלי באופן אישי בחלק מהפעמים היו ממצאים שדרשו המשך בדיקה , גם בהריונות בגילאים צעירים.
בהצלחה בהחלטה וגם בתוצאות.
אם יהיה משהו בעייתי יראו אותו במאוחרת גם. אם זה לגלות בעיה כדי טפל מיד אחרי הלידה אז מהמאוחרת יש מספיק זמן. אם חלילה יש לעובר (לא שלך בעז"ה) בעיה שמצריכה הפסקת הריון אז באמת חבל לא לגלות את זה מוקדם יותר אבל לא בגלל זה אני אטרח במיוחד לבדיקה... ולרוב בכל מקרה אם יהיה משהו בעייתי במוקדמת יהיו עוד המון בדיקות ותהליכים לפני שימליצו על הפלה.
אחרי שקראנו את ההמלצות של מכון פועה.
אח"כ גם הרופא של השקיפות, שהוא ראש מחלקה ורופא ליווי של הריונות בסיכון, דיבר איתי על מאוחרת ובכלל לא הזכיר את המוקדמת.
אז לא רואה עניין לעשות את המוקדמת
לומדת כעת- אז כדאי לגלות כמה שיותר מוקדם…
מניחה שיש לזה עוד יתרונות.
למה לעשות סקירה מוקדמת?אוהבת את השבת
זה השרשור, אבל לא הצלחתי להעתיק כקישור, אז אולי אם תעתיקי ככה את הטקסט לגוגל גם יעלה...
אבל אני ככה, עושה הכל לפי הספר
אצטרך לטרטר את בעלי בזמן הלחוץ של האשפוז..
בגדים, עגלה, עריסה וכו' יש ב"ה.. מתכוונת יותר לדברים כמו מרכך כביסה לתינוקות, מוצצים, טיטולים, בקבוק וכו'..
חיתולי טטרה
מוצצים
בגדים ליציאה מבית החולים,כובע
בקבוק
מרכך כביסה
פדים
שמיכה מתאימה לעונה
מנקה בקבוקים
תמל אם נותנת
מצעים
הייתי קונה מראש
משחה לפטמות
פטמות סיליקון
לתינוק הייתי מוסיפה למה שכבר כתבו
סבון ושמפו לתינוק
מסרק לתינוק (יש תינוקות שנולדים עם רעמה... חחח)
מישחת החתלה
(משחה אולי אם הייתי גרה במקום שאין בו חנויות זמינות או מישהו שיקנה).
כן רפידות הנקה.
אז גם לא יודעת אם חייב מראש
באמת תלוי איפה גרים
אני מחפתש רשימות הכנה ללידה והז עוזר לי להצטייד
לא קונה מה שלא חייב
לק"י
צריכות.
אני השתמשתי עם שלושה ילדים, ועם האחרון לא.
אין לי צורך בזה.
כן משתמשת בימים הראשונים בנורסקייר לפעמים. כי הפטמות שלי מאוד רגישות בהתחלה.
ובאמת לא כתבתי מפורט וברור🫢
איתגרתי אתכן קצת😉
לא הכל קריטי ממש לפני הלידה אבל אם את רוצה לחסוך התעסקויות לאחרי זה מה שאני קניתי.
רפידות הנקה
פדים
תחתונים לאחרי לידה
משחה לפטמות
מוצצים
ויטמין d
סבון לתינוקות
שמן תינוקות
מרכך ואבקת כביסה
טיטולים
מגבונים
משחת החתלה
משטחי החתלה חד פעמיים
נובימול
משכך כאבים בשבילך
*אם זה בן אז דברים לאחרי הברית לפני הנחיית המוהל*
לא הייתי כאן שנים🙈
חוזרת בשביל סקר קטן..
כמה הייתן משלמות למטפלת פרטית? לתינוקת בת שנה, מ7:30 עד 14:00 חמישה ימים בשבוע, כולל ארוחות. חוץ מהבת שלי עוד 3-4 ילדים בערך בגיל הזה.
רקע לסקר😅
מתחילה השנה עם מטפלת פרטית, ואין לי שום ניסיון במחירים בתחום. ההשוואה היחידה שלי היא מחברה טובה שעושה כבר שנים משפחתון ל5 ילדים (לא מהאיזור שלי) היא לוקחת מחיר ממש נמוך כי היא פשוט כזו🤷
עכשיו המליצו לי ממש על מישהי, והיא כמובן לוקחת הרבה יותר. תוהה לעצמי אם זה המחירים בערך... או להמשיך לחפש (ואין לי כוח🥵 וגם אין הרבה אופציות בשלב הזה של השנה..)
אני שילמתי למטפלת בשעות 8:00-14:00, בגיל קצת יותר קטן, סביבות 1300-1400.
מטפלת אחרת לקחה סביבות 1800.
מטפלת באזור אחר בשעות 8:00-16:00, בלי ארוחות, לקחה סביבות 1200.
גם איזה חופשות יש לה.. כאן המחירים עד ארבע הם באזור 3000
אז מניחה שעד שתיים זה בערך 2300-2500
לק"י
עולה 2400. אבל אני חושבת שהיא יחסית זולה גם אצלינו. היא עסק מסודר עם קבלות וביטוח.
פחות שעתיים זה בערך 1800-1900.
(וזה באמת תלוי באזור כמו שכתבו פה).
אמנם כבר כמה שנים לא היה לי ילד במעון,
אבל למיטב הבנתי המחירים לתנאים שציינת, עד שעה 16:00 כבר חצו את רף ה 4000 ש"ח
8-14
כולל ארוחות
הרגיש לי יותר מהוגן, גם אם היא הייתה מבקשת קצת יותר.
בלי ארוחות בלי יולי אוגוסט (אני משלמת, היא לא עובדת...)
שנה הבאה מטפלת אחרת אני משלמת 1600 עד 4 כולל ארוחות
לא כולל אוגוסט (כלומר אני משלמת אבל אין גן), יולי זה קייטנה עד אחד.
לעומתן מטפלות של התמ"ת כאן אז המחירים זה בערך 2800 כולל ארוחות וחופשות שיש גן וכו'.
עדיין הוגן סתם לחישוב
ועדיין יותר שווה לי מלשלם כל חוד שעוד 1,000 שקל.
ונראה לי שכל מטפלת לוקחת תשלום גם על החופש באוגוסט, לא?
אבל כל אחת והחוזה שלה
כל עוד יש שקיפות, זכותה.
לק"י
ושקיפות זה חשוב בהחלט.
לדעת מתחילת שנה איך החופשים. ואם היא לוקחת עוד ימים בשנה (נניח שלנו לוקחת עוד יומיים במהלך השנה, ומודיעה יותר משבוע לפני).
בסוף הסכום שהיא לוקחת נגזר גם מכן/לא תשלום על חופשים..
ולכן כל התת שרשור הזה התחיל
בלי ארוחות 8:00-14:00
1600 ש"ח
ויש גם יותר יקרות
עם ארוחת צהריים
איזה רופא החליט לשלוח אותנו לייעוץ גנטי בגלל שיש במשפחה תסמונת דאון.
השקיפות יצאה מצויינת לדברי הרופא שעשה את הבדיקה.
שמעתן על דבר כזה שבגלל משהו לא גנטי צריך ייעוץ גנטי?
וואי הוא גם היה רופא מוזר מעוד סיבות.
אני תוהה אם יש בכלל מה להקשיב לו
אני עכשיו נזכרת שהוא אמר לי שבטח לא ארצה לעשות מי שפיר ועוד בדיקות אז לא חייב.
אבל אם זה לא גנטי אז לא רואה שום סיבה שזאת תהיה הסיבה ללכת לייעוץ גנטי.
ממליצים בלי קשר לפי מה שאני רואה. גם בלי שום סיבה.
עשינו בדיקות סקר גנטי כי לא עשיתי דור ישרים, ואנחנו בסדר
אז ממש לא מבינה את הסיבה.
גם שאל אם עשיתי בדיקת ניפט, כשלא ראיתי שהיא מומלצת בגיל שלי
בקיצור נראה לי אני מתעלמת ממנו
למה על משהו לא גנטי צריך ייעוץ גנטי
מנסה להבין מה עומד מאחורי הבדיקה הזאת מבחינתו
הבת שלי עם תסמונת דאון.
אחרי הלידה עשו לה בדיקה גנטית לבדוק האם מדובר על שינוי גנטי חד פעמי, או משהו שיכול לחזור
(למי שעוקב אנחנו ניקח הדרכת הורים וכנראה שאצמצם במעט את המשרה שלי)-ועדיין אשמח להארה ביינתיימית הפעם על סיטואציה חדשה
באמת שאני מעריכה את הפרספקטיבות שאתן נותנות כאן.
מה עושים כשהילד מצפצף עליכם (שניהם) ואתם מאבדים עשתונות? הזמנו היום חבר, היה סבבה סה"כ (מה זה סבבה בגיל 4?) עם המון רגעי משבר (כל פעם אחד מהילדים שלי נעלב בוכה והולך או מתנהג לא יפה ודווקא החבר המוזמן הכי מנומס ונחמד ומקשיב לי) אבל הילד השני שלי (לא זה שעשינו לו אבחון)-עכשיו הפוקוס עליו
נעלב כל פעם כשהחבר שיחק עם אחיו. כל רגע עשה דרמה והעיף דברים. או הלך למיטה שלי והינו צריכים לבוא ולפייס אותו או להסביר לו שזה תור תור. הסברתי בתיווך שלי שכולם יחליטו יחד (הוא נעלב באחת הפעמים גם כי החבר רצה לצפות בסדרה מסוימת והוא לא, לא חיכה שנבחר יחד, מי אמר שהייתי בוחרת במה שהחבר בקש?) התעצבן והלך משם נעלב ובוכה) וצלחנו את המשברים. ככל שהערב ירד והכנתי ארוחת ערב (מעייף כשלעצמו), הבן שלי כבר התנהג לא יפה.
הוא העיף את כל העגבניות על האי בארוחת ערב כי טען שהוא לא רוצה (הוא אוהב מאד אבל החבר לא רצה אז הוא העיף אותן), זורק פאנקייק לתקרה כשאמרתי שאין בשבילו עוד פאנקייק אחרי שזרק את העגבניות (הורדתי אותו מהשולחן ואמרתי שהוא סיים את הארוחה מבחינתי), קרא לי אמא את תינוקת, וזרק עלינו חפצים, איבד את זה מה שנקרא.
בכללי נראה לי שהוא מאד פליזר (מרצה) והוא מאד חיכה ורצה שהחבר יגיע ולהרשים אותו, הוא קצת מאבד את עצמו מול חברים.
בנוסף, בגן הוא נחשב ילד מעולה אבל בבית לאחרונה נהיה עם התנהגות בלתי נסבלת. כל פעם כשהוא מתעצבן, או נעלב, זורק חפצים ומעליה אותנו ההורים. וזה מעצבן נורא, קשה שלא לענות או לא להתעצבן עליו, מרים עלינו רגליים, קופץ עלינו בצורה שלא נעימה, מרביץ. והכי מעצבן- קורא לנו חצופים...תינוק\תינוקת ועוד.
בנוסף וזה הכי נורא, כשהיינו כבר חסרי כוחות, בלילה הוא מעצבן בכוונה ולא בפעם הראשונה , אחיו רוצה לישון-הוא קופץ למיטה של אחיו, מרביץ לו, מלטף אותו, שם עליו רגל, עולה עליו, ולא מקשיב והסאגה ממשיכה והילד מעז, רבע שעה, עשרים דקות, לא מפחד או מקשיב לי, עושה מה שבא לו כאילו אני לא קיימת ועוד מחייך מולי ושואב מזה הנאה! להרגיז בכוונה
אני מרגישה שאין לי כלים אמיתיים לסיטואציות המטורללות איתם, יצאתי מהחדר והשארתי אותם לבד כמה פעמים (הם מפחדים ומייד רצים אחריי), אמרתי שאסגור או אנעל את החדר אם הוא לא יכנס למיטה שלו ויפסיק להפריע לאחיו, אמרתי לו אם לא תפסיק אשים לך מזרן ותישן בחדר אחר (הרבה איומים שלא ממש עניינו אותו) הילד היה באקסטזה וקיפץ ממיטה למיטה ואמר לי אמא-את פיפי וקקי. ספרתי להם שאני מאד מאוכזבת מההתנהגות ובספק אם אזמין חברים ככה בקרוב.
ככה רבע שעה עשרים דקות של התנהגות לא יפה.
ובאמת, זה מעליב ומעצבן, הוא מכעיס בכוונה, מאיפה זה נובע, ההתנהגות הזו?
איך אתה תופס את עצמך לא לתת לו פליק בסיטואציות כאלו?
רק אח"כ עלה לי רעיון שאני אקטע על המעגל מאבקים הזה שהוא מוביל אותי אליו, ואני אחבק אותו בכסא עד שירגע (ובינתיים הוא לא יפריע לאחיו) ורק אז כשהתמקדתי בו וליטפתי אותו במיטה אחיו יכל לישון בניחותא והוא נרגע והפסיק. אבל זו התנהגות שאין לי מילים לתאר, מתישה! מעצבנת! כ"כ לא יפה, לא חברית, לא מכבדת ולא קשובה.
הוא עולה עליו על הראש, על הבטן, סיטואציות מסוכנות, לא יודעת אם ככה זה בנים. לא נראה לי שאמור להיות.
הם במקור ילדים טובים ומקסימים ואפילו מהממים, אבל בחודשיים שלשה האחרונים מאתגרים אותנו, סוחטים אותנו רגשית ופיזית ואני תוהה-מה קרה להתנהגות שלהם?
דבר ראשון רוצה להגיד לה שאת אלופה, ועמוק בפנים יש לך את התשובות, ואם תצליחי לא להיפגע ולא לקחת את ההתנהגות שלהם באופן אישי (כי בכנות, ילד בן 4 שאומר לך אמא תינוקת, חוצפנית ומילים של שרותים, זה לא מעליב... זה מצחיק אם כבר 🙃 ברור שזה מעצבן כשזה הילד שלך, אבל מכאו ועד להיפגע מהשטויות שלהם? אל תתני לזה להפעיל אותך) יהיה לך יותר קל לשמוע את הקול הפנימי שלך ולהרגיש מה הילד באמת צריך.
לדעתי היה לו קשה להתחלק עם התאום שלו בזכות לשחק עם החבר, והסיטואציה היתה גדולה עליו. זה הציף אותו, ומשם זה התגלגל לכל ההפרעות הבאות, שבסופו של דבר היו קריאה של מצוקה, קריאה של אמא תראי אותי, רצון ליחס אישי (ואצל תאומים רצון ליחס אישי הוא תמיד יותר דרמטי והישרדותי כי הם רבים על זה מהרגע שנולדו). החיבוק שנתת לו בסוף זה בדיוק מה שהוא היה צריך (והעונש לא לקבל עוד פנקייק בגלל שזרק את העגבניות היה בדיוק מה שהוא לא היה צריך להרגיש עוד יותר לא רצוי ולא אהוב. במקום זה הייתי מבקשת ממנו לעזור לי לאסוף את העגבניות ולנגב את השיש. כמה שיותר ברוגע בלי אמוציות) ומהמם שהגעת לתובנה הזו! כמה שיותר חום אהבה וחיבוקים ירגיע אותם הרבה יותר מעונשים. במיוחד לפני השינה, נשמע שהם זקוקים לזה.
מילה אחרונה לגבי חברים, לדעתי כשמזמינים חבר הכי טוב שיהיה ברור שהחבר הזה מגיע לתאום א', ותאום ב' הולך לשחק בבית של חבר אחר, ובפעם הבאה מתחלפים. קשה לצפות מהם לבגרות הנדרשת כדי להתחלק בחבר הזה שכל כך חיכו לו.
ריבוזוםהמון המון הצלחה!
תנסי להפחית קונפליקטים. זה לא כ"כ הגיל להזמין חברים לעיתים קרובות, בטח לא כשזה הופך לשלישיה.
ההתחרפנות הזאת מלמדת על קושי רגשי להכיל את הסיטואציה. הוא מקנא, מתרגש, מבולבל
איך איומים או הטפת מוסר מה יפה או לא יפה יצליחו לדבר אליו?
הוא קודם צריך לאסוף את עצמו, להרגיע את התחושות הקשות.
תארי לך את עצמך בשיא הקושי איתם שאת רק רוצה לצרוח, השכנה קוראת לך מלמטה ומתחילה להטיף לך מוסר שהכביסה הרטובה מטפטפת לה למרפסת
או הועד בניין אומר לך שאם את לא נותנת לך עכשיו צ'ק ביד הוא מונע ממך איזה שירות,
האם תצליחי לשתף פעולה עם האיומים או המוסר שלהם, או שזה רק יגביר אצלך את החוסר אונים והמצוקה והתסכול?
הילד שלך קורא לך ע"י ההתנהגות שלו. תנסי להפריד בין איך שהמצוקה באה לידי ביטוי בפועל, לבין מה שהוא מנסה להגיד.
תנסי לא לשחק על המגרש שלו, אלא לתרגם לך לשפה הורית: הילד שלי משתולל עכשיו כי הוא לא מצליח להירגע אחרת.
למה הוא זקוק? לדרך להירגע?
איך אעזור לו? האם איום יקדם אותי למטרה, או דווקא אמפתיה ותעסוקה?
כשאת מחליטה לעזור לו, השאלה היא איך. וכאן יש הרבה אפשרויות, תלוי ילד.
אפשר הסחות דעת (הינה ציפור) הרבה פעמים יציאה החוצה לחצר או מרפסת יכולה להרגיע.
מקלחת (אפשר להציע קצף בועות בתור משחק או צבעי ידיים)
מוזיקה
פעילות ספורטיבית (לרדת במדרגות)
אפשר אפילו סתם לנפח בלון או כמה בלונים, בלי להציע לו ובלי לדבר איתו. פשוט תניחי אותם במרכז הבית.
אין הרבה ילדים "שיתאפקו" ולא יתחילו להתעסק עם זה.
אפשר תוך כדי שאת "מסדרת" להפעיל "בטעות" משחק מנגן או מדליק אורות, ואז לכבות ולהחזיר למקום. בלי לומר מילה.
מסוג הדברים שתופסים את תשומת הלב ומגרה את הסקרנות להתעסק איתם בלי שישימו לב וככה להירגע.
אפשר לאכול קרח או לשים צלחת אבטיח על השולחן.
אחרי שהוא נרגע, לתמלל לו מה קרה.
הגיע חבר, זה גרם לך לקנאה, לא ידעתי מה לעשות וזה גרם לך לתסכול.
זה ממש קשה לחוש תסכול. וזה מעליב שהחבר לא משחק איתך. אתה צודק זה באמת לא נעים.
אתה השתוללת כי לא ידעתי איך להירגע? גם אני כשהייתי קטנה לפני שההורים שלי לימדו אותי להירגע, לפעמים הייתי משתוללת ואז למדתי.
אחרי שהוא מפנים, אפשר לשאול אותו: בוא נחשוב מה עוזר לנו להירגע כשקשה לנו?
וכן, לפעמים כל מה שילד צריך זה רק חיבוק טוב, את כל השאר הוא יודע לבד.
ותזכרי שהם רק ילדים, בגיל ששובבות זה חלק מההתפתחות, ועכשיו חופש גדול. ומצד אחד זה זמן טוב לבסס הרגלים חדשים במשפחה, מצד שני זאת תקופה שיותר קשה עם גבולות.
אז זה ממש נורמלי שיש אצלכם טנטרומים, השאלה מה עושים עם זה.
ומחזקת אותך ללכת להדרכת הורים, זה עושה סדר ובהירות, ומאוד מאוד עוזר. בהצלחה רבה!
אין לי את זה בקטע הרגשי
מרגישה שאני רק רוצה שיתנהגו יפה
וכשהם לא, אני רק מעירה ומתעצבנת ואין לי את כל ההבנה העמוקה על מה התנהל אצלם בלב
קשה לי לראות את האחר! רק את הדרישה שלי להרמוניה.
ממליצה לך ממש ממש על הקורס של הבית להורות מקרבת.
זה עולה רק כמה מאות ויתן לך בדיוק את זה. ויש גם ליווי בווטסאפ.
ואפשר ללמוד בלי לצאת מהבית.
ואגלה לך עוד טיפ, אחרי שאת לומדת את הקורס (וחוזרת עליו שוב ושוב כדי לחדד ולחדש מול השינויים)
את יכולה לכתוב לצאטGPT מקרה ולבקש ממנו ניתוח סיטואציה בכלים של תקשורת מקרבת.
זה ממש לא במקום הדרכה מסודרת, אלא בנוסף ואחרי שלומדים את העקרונות לעומק ואת עדיין מרגישה שחסר לך קצת פרקטיקה או לזקק איפה בדיוק הנקודה שבה היה אפשר לעשות דברים אחרת וזה היה משפיע על ההמשך, אז הצאט ממש עוזר.
וגם אחרי שלומדים את העקרונות בצורה מסודרת, אח"כ יותר קל לתחזק ע"י קריאת מאמרים ושמיעת פודקאסטים וכד' שזה בחינם.
את יכולה גם ללכת למפגשים פרונטליים, אבל אם את רוצה להתחיל ממשהו, אני ממליצה על הקורס הזה. שימי לב שיש כל מיני גישות להדרכת הורים, ואני חושבת שיש מה לקחת מכל דבר, אבל זה יכול לבלבל, אז אם את רוצה את גישת תקשורת מקרבת, לא הייתי הולכת במקביל להדרכה בגישת אדלר/ שפר אלא בגישה ההיקשרותית.
את רוצה להנות מהילדים, מהמתיקות שלהם, רוצה הורמוניה ואני מבינה אותך כל כך!
זה סוג של תלות, כי רוב הזמן מה לעשות הם לא ככה, הם לא אלה שנותנים כח , אלה לוקחים אותו.
ואנחנו צריכות לבוא עם כח ואנרגיה להכיל אותם, לתת להם גבולות. ההחלטה שלך להוריד מהמשרה בעצמה אני חושבת תעזור, כי פשוט יתפנו לך קצת כוחות לעצמך.
העבודה שלי רוב הזמן בכלל לא מול הילדים, אלה מול עצמי, לפתח חוסן פנימי ותחושת אושר שלא תלויה בהתנהגות של ילדים. לפעמים אני במקום טוב ולפעמים פחות, אבל בכל מקרה, המחשבה הזאת נותנת הרגשה שהשליטה בידיים שלי. אולי גם לך?
זו התחלה מצוינת.
מה שאת מתארת, הרבה הורים צעירים לילד בכור רוצים שיתנהגו יפה, וכשהם לא אז ,'נכנסים בילד' , אצלך זה שניים, וגם אנרגטיים, אז זה באמת קשה פי 2!
אני מרגישה שעם כל ילד שהצטרף , הצלחתי יותר ויותר לראות את הילד, את הצרכים האמיתיים שלו, ממה נובעת ההתנהגות שלו, ופחות לכעוס ולאבד את זה. (עדיין לפעמים אני מאבדת את זה כי מה לעשות, הילדים באמת לפעמים משגעים!), . במקרה הבא, תנסי רגע לקחת זום אאוט, תצאי שניה מהתחושה שלך, תשאלי את עצמך -למה הוא מתנהג ככה? הוא לא עושה את זה כדי להרע לך, הוא לא עושה את זה כי הוא רע. הוא פיצי, פיצי. הוא עייף? רעב? פגוע? מקנא? ואז זה יעזור לך להכיל בלי לכעוס ולהיפגע. בכל אופן תזכרי, שאת האמא, התשובות באמת באמת בתוכך!! את תמצאי אותן, רק תתנערי רגע מהפגיעות שלך, אל תקחי אישית. הילד אוהב אותך, את כל חייו. אפילו כשאת יוצאת מהחדר לשניה הוא רודף אחרייך ובוכה... את כל עולמו, ואת מסןגלת ללמוד להבין אותו. בע''ה, תהיי רגועה בטוחה ותראו הצלחה.
וככל שהתיאור שלך התמשך, זה רק חידד את זה.
לא תמיד אני מצליחה לעצור את עצמי מהפליק.
אבל אם אני מזכירה לעצמי שהילד עייף מותש, גם כשאני עייפה אני פחות מה שהייתי רוצה להיות,
אז יותר קל לי להתעלם מההתנהגות.
כמו שעצרת אותו עם חיבוק בכיסא, אני חושבת שהוא היה צריך את זה כבר קודם. הוא היה עייף, וכנראה היה עדיף לזרז עניינים, לשלוח את החבר אם אפשר, ולקדם אותו למיטה. אבל גם אם לא, לפחות להבין שהוא עייף, והוא צריך עכשיו משהו יותר רגוע, אולי חיבוק, אולי לשכב על הספה עם ספר.
אני חושבת שכשאנחנו מצליחים להסתכל רגע מבחוץ ולהבין מה קורה כאן, שהילד לא נגדנו אלא מנסה להביע משהו / צריך משהו, אז כבר לא משנה בדיוק הפרטים איך נגיב ומה נאמר, יש לך בפנים מספיק אינטואיציות בריאות. פשוט צריך רגע לצאת מהסיטואציה, לחשוב מה באמת עובר עליו, ומה הוא צריך כרגע כדי לעצור את ההתנהגות ולצאת מהמעגל השלילי.
היתה לי הזדמנות להתחדש בסירים איכותיים. קניתי מנעמן סדרה של סירי יציקה מהליין של אסף גרניט.
יש לכל סיר כזה כיסויי סיליקון לידיות ולמכסה. תכלס זה מתחמם ממש בבישול כך שאי אפשר לגעת בזה בכלל!
מה הרעיון של סיר אם אי אפשר לפתוח מכסה או להרים מהגז? פספסתי משהו?
סיליקון, ואני כן יכולה להרים את הסירים.
אולי הידיות שלך לא טובות?
לא לאורך כל הבישול, גם לי לקח זמן להתרגל...
זה טוב אם את רוצה לשים את הסיר בתנור, לנשים שלא שמות סירים בתנור זה סתם מעצבן
קשה עד בלתי אפשרי 'להלביש' את זה כשהסיר כבר רותח. במיוחד על המכסה…
ובקשר לתנור, הפוך. אם שמים בתנור צריך להסיר את הסיליקון. בבישול זה אמור להשאר…
אני צריכה במהלך הבישול לפתוח/לסגור מכסה, להזיז להבה או לשפוך פסטה לסינון למשל. זה ממש רותח!
פשוט זה סירים שנועדו לזה-ואנשים שלא שמים בתנור עדיף לא לקנות אותם 😅
כעיקרון מתרגלים אחרי כמה זמן לשים רק כשצריך...
להשתמש בידיות.
האמת יש לי סירים עם ידיות כאלו, ואני בכלל לא משתמשת בסיליקון, אלא בכפפות מטבח שתלויות לי במקום נגיש.
רק מרימים איתו.
כי לא רואה איך אפשר לשים את זה כשהסיר רותח
טוב
נתמודד עם זה
תודה לכן
היי
שבוע 22
מה נקרא מכה בבטן??
אני מוצאת את עצמי כל פעם שאני בטעות נכנסת למשהו עם הבטן ( לדוג אתמול פשוט נכנסתי לעגלה ) אני נלחצת בטירוף כי משהי אמרה לי להזהר כי יש לי שיליה קידמית.
היום בבוקר שהתעוררתי בעלי בא לתת לי חיבוק ובטעות נתן קצת מכה בבטן העליונה זה כאב לי לשנייה אבל אני בחרדות....
ב"ה מרגישה תנועות ץ, אני סתם חרדתית ?
בהריון הראשון ילד רץ ונתקע בי ממש ממש חזק
נלחצתי נורא
נסענו להיבדק
והרופא אמר שרק במקרה של מכה מאוד חזקה שמישהו בכןונביכה לי ח"ו על הבטן עם חפץ חד אז יש חשש שיקרה משהו...
כמובן כן להיזהר
אבל בסוף העובר בתוך מי השפיר
בתוך הרחם
מוגן מאוד
הגוף שלנו נברא בצורה מופלאה שנועדה לשמור על העובר שלא יינזק בטח לא מדברים אגביים
אגב, רופאים לא מדברים על זה
אבל לחץ וחרדה וסטרס משפיעים על העובר
עדיף כמה שיותר לשמור על רוגע נחת שמחה ביטחון
לפעמים קשה אבל לדעת שזה חשוב...
פשוט מדהים אמרה לי על השליה הקדמית אז נלחצתי.
וכן.... אני מודעת שסטרס לא טוב, עובדת על זה
ב"ה בהריון הזה יחסית יותר טוב מפעם שעברה ( פעם שעברה הייתי נלחצת מזה שאני לחוצה וזה משפיע על העובר 😔)
היה לי הריון שהייתי בסטרס מטורף כל ההריון (זה היה תחילת הקורונה, הייתי קב סיכון ורעדתי נורא מלהידבק)
ואני ממש מרגישה שהילדה שלי שנולדה מושפעת מזה... הכל משמיים
וב"ה מודה על הכל...
אבל אני חושבת שרואה את ההשפעה...
השאלה אם זה השפעה של ההריון או פשוט גנים חחח
כי אצלי החרדות זה תורשתי בטוח
מצד שני בבדיקה כל מה שהיא ראתה, היה תקין:
מבט 4 חדרי, טרכיאה, מוצא כלי דם גדולים, מסתם טריקוספידלי, מסתם מיטרלי, קשת אבי העורקים, וריד נבוב תחתון, אבי העורקים הבטני.
יש עוד משהו שהיא הייתה אמורה לראות ולא ראתה? זאת רופאה פרטית מאוד יסודית ואני סומכת עליה.
אני בשבוע 14+4, עוד לא רואים עליי. השאלה אם למשוך את זה עוד שבועיים לפחות, אני כבר אגיע לשבוע 17 וגם מרגיש לי מאוחר וגם יכול להיות שכבר יראו.
הייתן מספרות כי סה"כ הכל תקין? או מחכות לעוד שבועיים ויותר, לראות שההשלמה של הבדיקה תקינה?
לק"י
להגיד את שמות החלקים של הלב.
אני לא הכרתי הכל😂
ונראה לי שבמקומך הייתי מספרת למשפחות.
בעיקרון כמעט כולם אומרים שלא רואים את החב בצורה טובה וממליצים על אקו לב. הסיבה לרוב זה שהלב עדין לא מפותח מספיק. ישלחו אותך לאקו יגידו שהכל בסדר ויבקשו שתגיעי שוב בשלב מאוחר יותר, מניסיון.
אם את מרגישה שאת רוצה לספר תספרי אם לא בא לך את לא חייבת. אבל ברגע שתספרי בשלב מאוחר יש מצב ש"יכעסו" עלייך שלא סיפרת לפני אבל, זה נטו החלטה שלך. בהצלחה
לק"י
ותמיד ראו טוב את הלב ולא הפנו לאקו לב סתם.
וגם את פותחת השרשור לא הפנו לשם, אלא אמרו לה לחזור שוב לעשות אול'.
אז לא בטוחה שאת צודקת.
שמעת מעוד נשים שעשו אצל הרופא שאת עשית או באותו אזור?
והיא לא שלחה לאקו לב, אלא לסקירה חוזרת אצלה רק של הלב.
לק"י
ותמיד ראו טוב.
למה ההתלבטות אם לספר עכשיו או לא קשורה ללב?
לבן שלי יש מום בלב, גילינו רק אחרי הלידה. אבל גם אם היינו מגלים במהלך ההיריון, לא נראה לי שזה היה משנה משהו. סיפרנו להורים מוקדם יחסית, ואם היינו רואים את המום בהמשך אז היינו מספרים להם על המום בהמשך.
פשוט אני לא באמת יודעת מה המשמעות של זה. אם חס ושלום זה משהו שאומר שהעובר לא בר חיות חס ושלום חס ושלום ולא נשמע שזה העניין כי היא סה"כ כן ראתה ואמרה שתקין.. ואם זה מום מאוד קשה עם הרבה השלכות ונרצה לעכל לבד מבלי לקבל שאלות על ההריון מהסביבה?
אני לא יודעת מה אפשר לגלות בסקירה חוזרת של הלב. מקווה מאוד מאוד שהכל בסדר גמור וזה "סתם" זהירות יתרה של הרופאה.
האמת? נשמע לי שהיא יסודית מידי ולא רוצה לקחת שום סיכון.
הייתי ממש נושמת עמוק ונרגעת..
לק"י
מאמינה שהרופא בדק מה שצריך.
אולי פשוט לא כולם מפרטים
ואובר לא לוקחת סיכונים..
