איזה רופא החליט לשלוח אותנו לייעוץ גנטי בגלל שיש במשפחה תסמונת דאון.
השקיפות יצאה מצויינת לדברי הרופא שעשה את הבדיקה.
שמעתן על דבר כזה שבגלל משהו לא גנטי צריך ייעוץ גנטי?
ייעוץ גנטי בגלל תסמונת דאוןאנונימית בהו"ל
לי גם כשהיה חשד לת.דאון לא שלחו לייעוץ גנטיפה לקצת
ויש לנו במשפחה ת.דאון
אז אני עוד יותר לא מבינהאנונימית בהו"ל
וואי הוא גם היה רופא מוזר מעוד סיבות.
אני תוהה אם יש בכלל מה להקשיב לו
בעצם, סליחה טעות שליפה לקצת
אני עכשיו נזכרת שהוא אמר לי שבטח לא ארצה לעשות מי שפיר ועוד בדיקות אז לא חייב.
אבל אם זה לא גנטי אז לא רואה שום סיבה שזאת תהיה הסיבה ללכת לייעוץ גנטי.
ממליצים בלי קשר לפי מה שאני רואה. גם בלי שום סיבה.
אז בכל מקרה לא הומלץ על ייעוץ גנטיאנונימית בהו"ל
עשינו בדיקות סקר גנטי כי לא עשיתי דור ישרים, ואנחנו בסדר
אז ממש לא מבינה את הסיבה.
גם שאל אם עשיתי בדיקת ניפט, כשלא ראיתי שהיא מומלצת בגיל שלי
בקיצור נראה לי אני מתעלמת ממנו
הייתי שואלת אותופה לקצת
למה על משהו לא גנטי צריך ייעוץ גנטי
מנסה להבין מה עומד מאחורי הבדיקה הזאת מבחינתו
זה לא הרופא שליאנונימית בהו"ל
סתם יצא שעשיתי איזו בדיקה והוא זה שהתקשר להגיד שאני לא מחוסנת למשהו
מקפיצה לךיעל מהדרום
תודה!אנונימית בהו"ל
מקפיצהאנונימית בהו"ל
לא מדויקעלמא22אחרונה
הבת שלי עם תסמונת דאון.
אחרי הלידה עשו לה בדיקה גנטית לבדוק האם מדובר על שינוי גנטי חד פעמי, או משהו שיכול לחזור
מה עושים כש...אובדת חצות
(למי שעוקב אנחנו ניקח הדרכת הורים וכנראה שאצמצם במעט את המשרה שלי)-ועדיין אשמח להארה ביינתיימית הפעם על סיטואציה חדשה
באמת שאני מעריכה את הפרספקטיבות שאתן נותנות כאן.
מה עושים כשהילד מצפצף עליכם (שניהם) ואתם מאבדים עשתונות? הזמנו היום חבר, היה סבבה סה"כ (מה זה סבבה בגיל 4?) עם המון רגעי משבר (כל פעם אחד מהילדים שלי נעלב בוכה והולך או מתנהג לא יפה ודווקא החבר המוזמן הכי מנומס ונחמד ומקשיב לי) אבל הילד השני שלי (לא זה שעשינו לו אבחון)-עכשיו הפוקוס עליו
נעלב כל פעם כשהחבר שיחק עם אחיו. כל רגע עשה דרמה והעיף דברים. או הלך למיטה שלי והינו צריכים לבוא ולפייס אותו או להסביר לו שזה תור תור. הסברתי בתיווך שלי שכולם יחליטו יחד (הוא נעלב באחת הפעמים גם כי החבר רצה לצפות בסדרה מסוימת והוא לא, לא חיכה שנבחר יחד, מי אמר שהייתי בוחרת במה שהחבר בקש?) התעצבן והלך משם נעלב ובוכה) וצלחנו את המשברים. ככל שהערב ירד והכנתי ארוחת ערב (מעייף כשלעצמו), הבן שלי כבר התנהג לא יפה.
הוא העיף את כל העגבניות על האי בארוחת ערב כי טען שהוא לא רוצה (הוא אוהב מאד אבל החבר לא רצה אז הוא העיף אותן), זורק פאנקייק לתקרה כשאמרתי שאין בשבילו עוד פאנקייק אחרי שזרק את העגבניות (הורדתי אותו מהשולחן ואמרתי שהוא סיים את הארוחה מבחינתי), קרא לי אמא את תינוקת, וזרק עלינו חפצים, איבד את זה מה שנקרא.
בכללי נראה לי שהוא מאד פליזר (מרצה) והוא מאד חיכה ורצה שהחבר יגיע ולהרשים אותו, הוא קצת מאבד את עצמו מול חברים.
בנוסף, בגן הוא נחשב ילד מעולה אבל בבית לאחרונה נהיה עם התנהגות בלתי נסבלת. כל פעם כשהוא מתעצבן, או נעלב, זורק חפצים ומעליה אותנו ההורים. וזה מעצבן נורא, קשה שלא לענות או לא להתעצבן עליו, מרים עלינו רגליים, קופץ עלינו בצורה שלא נעימה, מרביץ. והכי מעצבן- קורא לנו חצופים...תינוק\תינוקת ועוד.
בנוסף וזה הכי נורא, כשהיינו כבר חסרי כוחות, בלילה הוא מעצבן בכוונה ולא בפעם הראשונה , אחיו רוצה לישון-הוא קופץ למיטה של אחיו, מרביץ לו, מלטף אותו, שם עליו רגל, עולה עליו, ולא מקשיב והסאגה ממשיכה והילד מעז, רבע שעה, עשרים דקות, לא מפחד או מקשיב לי, עושה מה שבא לו כאילו אני לא קיימת ועוד מחייך מולי ושואב מזה הנאה! להרגיז בכוונה
אני מרגישה שאין לי כלים אמיתיים לסיטואציות המטורללות איתם, יצאתי מהחדר והשארתי אותם לבד כמה פעמים (הם מפחדים ומייד רצים אחריי), אמרתי שאסגור או אנעל את החדר אם הוא לא יכנס למיטה שלו ויפסיק להפריע לאחיו, אמרתי לו אם לא תפסיק אשים לך מזרן ותישן בחדר אחר (הרבה איומים שלא ממש עניינו אותו) הילד היה באקסטזה וקיפץ ממיטה למיטה ואמר לי אמא-את פיפי וקקי. ספרתי להם שאני מאד מאוכזבת מההתנהגות ובספק אם אזמין חברים ככה בקרוב.
ככה רבע שעה עשרים דקות של התנהגות לא יפה.
ובאמת, זה מעליב ומעצבן, הוא מכעיס בכוונה, מאיפה זה נובע, ההתנהגות הזו?
איך אתה תופס את עצמך לא לתת לו פליק בסיטואציות כאלו?
רק אח"כ עלה לי רעיון שאני אקטע על המעגל מאבקים הזה שהוא מוביל אותי אליו, ואני אחבק אותו בכסא עד שירגע (ובינתיים הוא לא יפריע לאחיו) ורק אז כשהתמקדתי בו וליטפתי אותו במיטה אחיו יכל לישון בניחותא והוא נרגע והפסיק. אבל זו התנהגות שאין לי מילים לתאר, מתישה! מעצבנת! כ"כ לא יפה, לא חברית, לא מכבדת ולא קשובה.
הוא עולה עליו על הראש, על הבטן, סיטואציות מסוכנות, לא יודעת אם ככה זה בנים. לא נראה לי שאמור להיות.
הם במקור ילדים טובים ומקסימים ואפילו מהממים, אבל בחודשיים שלשה האחרונים מאתגרים אותנו, סוחטים אותנו רגשית ופיזית ואני תוהה-מה קרה להתנהגות שלהם?
היי יקרהמחי
דבר ראשון רוצה להגיד לה שאת אלופה, ועמוק בפנים יש לך את התשובות, ואם תצליחי לא להיפגע ולא לקחת את ההתנהגות שלהם באופן אישי (כי בכנות, ילד בן 4 שאומר לך אמא תינוקת, חוצפנית ומילים של שרותים, זה לא מעליב... זה מצחיק אם כבר 🙃 ברור שזה מעצבן כשזה הילד שלך, אבל מכאו ועד להיפגע מהשטויות שלהם? אל תתני לזה להפעיל אותך) יהיה לך יותר קל לשמוע את הקול הפנימי שלך ולהרגיש מה הילד באמת צריך.
לדעתי היה לו קשה להתחלק עם התאום שלו בזכות לשחק עם החבר, והסיטואציה היתה גדולה עליו. זה הציף אותו, ומשם זה התגלגל לכל ההפרעות הבאות, שבסופו של דבר היו קריאה של מצוקה, קריאה של אמא תראי אותי, רצון ליחס אישי (ואצל תאומים רצון ליחס אישי הוא תמיד יותר דרמטי והישרדותי כי הם רבים על זה מהרגע שנולדו). החיבוק שנתת לו בסוף זה בדיוק מה שהוא היה צריך (והעונש לא לקבל עוד פנקייק בגלל שזרק את העגבניות היה בדיוק מה שהוא לא היה צריך להרגיש עוד יותר לא רצוי ולא אהוב. במקום זה הייתי מבקשת ממנו לעזור לי לאסוף את העגבניות ולנגב את השיש. כמה שיותר ברוגע בלי אמוציות) ומהמם שהגעת לתובנה הזו! כמה שיותר חום אהבה וחיבוקים ירגיע אותם הרבה יותר מעונשים. במיוחד לפני השינה, נשמע שהם זקוקים לזה.
מילה אחרונה לגבי חברים, לדעתי כשמזמינים חבר הכי טוב שיהיה ברור שהחבר הזה מגיע לתאום א', ותאום ב' הולך לשחק בבית של חבר אחר, ובפעם הבאה מתחלפים. קשה לצפות מהם לבגרות הנדרשת כדי להתחלק בחבר הזה שכל כך חיכו לו.
וואהו- כתבת מהמם!אובדת חצות
איך את מבינה ניאנסים ואני לא
עכשיו אני רואה שכבר דנתן בזה בהמשך ריבוזום
המון המון הצלחה!
לפני שהתאומים נולדו, יצא לך לראות אינטראקציותאולי בקרוב
של ילדים? איך הם עם ילדים אחרים/ההורים שלהם או מבוגר אחר? אני חושבת שכשרואים את זה הרבה מהצד, לא עדכן כשאת מנהלת את האירוע בתור אמא, אלא אצל אחים קטנים/אחיינים/בני-דודים/שכנים וכו' אז את לומדת את הנויאנסים האלה.. את רואה שחטפו לילד אז הוא מתחיל להתעצבן ולהתנהג לא יפה אז את מבינה שזה בעקבות זה, את רואה 3 ילדים ביחד אבל לא מצליחים לשחק ביחד וכל פעם אחד בצד ואז הוא עושה כל מיני דברים כדי למשוך צומת לב אז את מבינה שזה כי הוא לא מצליח לשחק עם חברים וכו', זה קורה אינטואיטיבית כשרואים את זה הרבה, אני חושבת.. אז זה מתחיל לחלחל לך לאט לאט, הנה בסוף הבנת לבד מה יעזור לבן שלך, אולי פעם הבאה (או את אח"כ או עוד 5 פעמים, לא משנה) זה כבר יבוא מוקדם יותר, וגם, טוב שיש אנשי מקצוע שיכולים לעזור ולכוון, בסוף גם מי שמבינה את זה וכותבת יפה בפורום (וסליחה, זה לא אישי לאף אחת 😉) בסוף לא תמיד הכל כ"כ זורם ויפה וטוב אצלה וגם היא לומדת ונעזרת באנשי מקצוע, בצורה כזאת או אחרת ובתדירות כזאת או אחרת
בדיוק!אם_שמחה_הללויהאחרונה
מאוד הגיוני שזה הגיל והמצבאמאשוני
תנסי להפחית קונפליקטים. זה לא כ"כ הגיל להזמין חברים לעיתים קרובות, בטח לא כשזה הופך לשלישיה.
ההתחרפנות הזאת מלמדת על קושי רגשי להכיל את הסיטואציה. הוא מקנא, מתרגש, מבולבל
איך איומים או הטפת מוסר מה יפה או לא יפה יצליחו לדבר אליו?
הוא קודם צריך לאסוף את עצמו, להרגיע את התחושות הקשות.
תארי לך את עצמך בשיא הקושי איתם שאת רק רוצה לצרוח, השכנה קוראת לך מלמטה ומתחילה להטיף לך מוסר שהכביסה הרטובה מטפטפת לה למרפסת
או הועד בניין אומר לך שאם את לא נותנת לך עכשיו צ'ק ביד הוא מונע ממך איזה שירות,
האם תצליחי לשתף פעולה עם האיומים או המוסר שלהם, או שזה רק יגביר אצלך את החוסר אונים והמצוקה והתסכול?
הילד שלך קורא לך ע"י ההתנהגות שלו. תנסי להפריד בין איך שהמצוקה באה לידי ביטוי בפועל, לבין מה שהוא מנסה להגיד.
תנסי לא לשחק על המגרש שלו, אלא לתרגם לך לשפה הורית: הילד שלי משתולל עכשיו כי הוא לא מצליח להירגע אחרת.
למה הוא זקוק? לדרך להירגע?
איך אעזור לו? האם איום יקדם אותי למטרה, או דווקא אמפתיה ותעסוקה?
כשאת מחליטה לעזור לו, השאלה היא איך. וכאן יש הרבה אפשרויות, תלוי ילד.
אפשר הסחות דעת (הינה ציפור) הרבה פעמים יציאה החוצה לחצר או מרפסת יכולה להרגיע.
מקלחת (אפשר להציע קצף בועות בתור משחק או צבעי ידיים)
מוזיקה
פעילות ספורטיבית (לרדת במדרגות)
אפשר אפילו סתם לנפח בלון או כמה בלונים, בלי להציע לו ובלי לדבר איתו. פשוט תניחי אותם במרכז הבית.
אין הרבה ילדים "שיתאפקו" ולא יתחילו להתעסק עם זה.
אפשר תוך כדי שאת "מסדרת" להפעיל "בטעות" משחק מנגן או מדליק אורות, ואז לכבות ולהחזיר למקום. בלי לומר מילה.
מסוג הדברים שתופסים את תשומת הלב ומגרה את הסקרנות להתעסק איתם בלי שישימו לב וככה להירגע.
אפשר לאכול קרח או לשים צלחת אבטיח על השולחן.
אחרי שהוא נרגע, לתמלל לו מה קרה.
הגיע חבר, זה גרם לך לקנאה, לא ידעתי מה לעשות וזה גרם לך לתסכול.
זה ממש קשה לחוש תסכול. וזה מעליב שהחבר לא משחק איתך. אתה צודק זה באמת לא נעים.
אתה השתוללת כי לא ידעתי איך להירגע? גם אני כשהייתי קטנה לפני שההורים שלי לימדו אותי להירגע, לפעמים הייתי משתוללת ואז למדתי.
אחרי שהוא מפנים, אפשר לשאול אותו: בוא נחשוב מה עוזר לנו להירגע כשקשה לנו?
וכן, לפעמים כל מה שילד צריך זה רק חיבוק טוב, את כל השאר הוא יודע לבד.
ותזכרי שהם רק ילדים, בגיל ששובבות זה חלק מההתפתחות, ועכשיו חופש גדול. ומצד אחד זה זמן טוב לבסס הרגלים חדשים במשפחה, מצד שני זאת תקופה שיותר קשה עם גבולות.
אז זה ממש נורמלי שיש אצלכם טנטרומים, השאלה מה עושים עם זה.
ומחזקת אותך ללכת להדרכת הורים, זה עושה סדר ובהירות, ומאוד מאוד עוזר. בהצלחה רבה!
נראה לי אתן יכולות להדריך אותי;)אובדת חצות
אין לי את זה בקטע הרגשי
מרגישה שאני רק רוצה שיתנהגו יפה
וכשהם לא, אני רק מעירה ומתעצבנת ואין לי את כל ההבנה העמוקה על מה התנהל אצלם בלב
קשה לי לראות את האחר! רק את הדרישה שלי להרמוניה.
איזה מדריכה היא בעלת עומק כשלכן?אובדת חצות
תמהני. מדאיג על סמכות וגבולות תדע להסביר לי הסברי עומק על מה שקרה ואיך הוא הרגיש בסיטואציות כאלו ומה עומד מאחורי ההתנהגות?
בטח!אמאשוני
ממליצה לך ממש ממש על הקורס של הבית להורות מקרבת.
זה עולה רק כמה מאות ויתן לך בדיוק את זה. ויש גם ליווי בווטסאפ.
ואפשר ללמוד בלי לצאת מהבית.
ואגלה לך עוד טיפ, אחרי שאת לומדת את הקורס (וחוזרת עליו שוב ושוב כדי לחדד ולחדש מול השינויים)
את יכולה לכתוב לצאטGPT מקרה ולבקש ממנו ניתוח סיטואציה בכלים של תקשורת מקרבת.
זה ממש לא במקום הדרכה מסודרת, אלא בנוסף ואחרי שלומדים את העקרונות לעומק ואת עדיין מרגישה שחסר לך קצת פרקטיקה או לזקק איפה בדיוק הנקודה שבה היה אפשר לעשות דברים אחרת וזה היה משפיע על ההמשך, אז הצאט ממש עוזר.
וגם אחרי שלומדים את העקרונות בצורה מסודרת, אח"כ יותר קל לתחזק ע"י קריאת מאמרים ושמיעת פודקאסטים וכד' שזה בחינם.
את יכולה גם ללכת למפגשים פרונטליים, אבל אם את רוצה להתחיל ממשהו, אני ממליצה על הקורס הזה. שימי לב שיש כל מיני גישות להדרכת הורים, ואני חושבת שיש מה לקחת מכל דבר, אבל זה יכול לבלבל, אז אם את רוצה את גישת תקשורת מקרבת, לא הייתי הולכת במקביל להדרכה בגישת אדלר/ שפר אלא בגישה ההיקשרותית.
שולחת לך באישיהבוקר יעלה
תקשיבי כתבת לעצמך במדויק ממה הקושי נובעאם_שמחה_הללויה
את רוצה להנות מהילדים, מהמתיקות שלהם, רוצה הורמוניה ואני מבינה אותך כל כך!
זה סוג של תלות, כי רוב הזמן מה לעשות הם לא ככה, הם לא אלה שנותנים כח , אלה לוקחים אותו.
ואנחנו צריכות לבוא עם כח ואנרגיה להכיל אותם, לתת להם גבולות. ההחלטה שלך להוריד מהמשרה בעצמה אני חושבת תעזור, כי פשוט יתפנו לך קצת כוחות לעצמך.
העבודה שלי רוב הזמן בכלל לא מול הילדים, אלה מול עצמי, לפתח חוסן פנימי ותחושת אושר שלא תלויה בהתנהגות של ילדים. לפעמים אני במקום טוב ולפעמים פחות, אבל בכל מקרה, המחשבה הזאת נותנת הרגשה שהשליטה בידיים שלי. אולי גם לך?
זה שאת במודעות זה המוןבאתי מפעם
זו התחלה מצוינת.
מה שאת מתארת, הרבה הורים צעירים לילד בכור רוצים שיתנהגו יפה, וכשהם לא אז ,'נכנסים בילד' , אצלך זה שניים, וגם אנרגטיים, אז זה באמת קשה פי 2!
אני מרגישה שעם כל ילד שהצטרף , הצלחתי יותר ויותר לראות את הילד, את הצרכים האמיתיים שלו, ממה נובעת ההתנהגות שלו, ופחות לכעוס ולאבד את זה. (עדיין לפעמים אני מאבדת את זה כי מה לעשות, הילדים באמת לפעמים משגעים!), . במקרה הבא, תנסי רגע לקחת זום אאוט, תצאי שניה מהתחושה שלך, תשאלי את עצמך -למה הוא מתנהג ככה? הוא לא עושה את זה כדי להרע לך, הוא לא עושה את זה כי הוא רע. הוא פיצי, פיצי. הוא עייף? רעב? פגוע? מקנא? ואז זה יעזור לך להכיל בלי לכעוס ולהיפגע. בכל אופן תזכרי, שאת האמא, התשובות באמת באמת בתוכך!! את תמצאי אותן, רק תתנערי רגע מהפגיעות שלך, אל תקחי אישית. הילד אוהב אותך, את כל חייו. אפילו כשאת יוצאת מהחדר לשניה הוא רודף אחרייך ובוכה... את כל עולמו, ואת מסןגלת ללמוד להבין אותו. בע''ה, תהיי רגועה בטוחה ותראו הצלחה.
לכל אחד יש את החוזקות שלו והחולשות שלואולי בקרוב
לך כנראה יש חוזקה ללמד את התלמידים שלך (שאני מבינה שהם בתיכון?) ובצורה יצירתית, לפי מה שיצא לי לקרוא אותך, אולי יותר קשה לך עם ילדים קטנים, למישהי אחרת זורם עם ילדים בגיל גן אבל ממש לא מסתדרת עם מתבגרים. אחת מבשלת מדהים ונהנת מזה ואת לא סובלת אבל מציירת מהמם וכו' וכו' אז טוב שיש עם מי להעזר וממי ללמוד, לכל אחת בצדדים שהיא יותר צריכה/רוצה
בתחילת התיאור שלך כבר חשבתי לעצמי - יואו הוא עייף!יראת גאולה
וככל שהתיאור שלך התמשך, זה רק חידד את זה.
לא תמיד אני מצליחה לעצור את עצמי מהפליק.
אבל אם אני מזכירה לעצמי שהילד עייף מותש, גם כשאני עייפה אני פחות מה שהייתי רוצה להיות,
אז יותר קל לי להתעלם מההתנהגות.
כמו שעצרת אותו עם חיבוק בכיסא, אני חושבת שהוא היה צריך את זה כבר קודם. הוא היה עייף, וכנראה היה עדיף לזרז עניינים, לשלוח את החבר אם אפשר, ולקדם אותו למיטה. אבל גם אם לא, לפחות להבין שהוא עייף, והוא צריך עכשיו משהו יותר רגוע, אולי חיבוק, אולי לשכב על הספה עם ספר.
אני חושבת שכשאנחנו מצליחים להסתכל רגע מבחוץ ולהבין מה קורה כאן, שהילד לא נגדנו אלא מנסה להביע משהו / צריך משהו, אז כבר לא משנה בדיוק הפרטים איך נגיב ומה נאמר, יש לך בפנים מספיק אינטואיציות בריאות. פשוט צריך רגע לצאת מהסיטואציה, לחשוב מה באמת עובר עליו, ומה הוא צריך כרגע כדי לעצור את ההתנהגות ולצאת מהמעגל השלילי.
ענו לך תשובות מקסימותרינת 35
מוסיפה רק שיש כלל ידוע שילדים לא מסתדרים בשלישיות. אם מזמינים חבר לילד אחד, עדיף שאחד ההורים יקח בנתיים את הילד השני לגן שעשועים/גלידה או משהו נחמד שהוא לא ירגיש מקופח (ופעם הבאה מחליפים)
שאלה קטנה מהמטבחשמחה כפרוייקט
היתה לי הזדמנות להתחדש בסירים איכותיים. קניתי מנעמן סדרה של סירי יציקה מהליין של אסף גרניט.
יש לכל סיר כזה כיסויי סיליקון לידיות ולמכסה. תכלס זה מתחמם ממש בבישול כך שאי אפשר לגעת בזה בכלל!
מה הרעיון של סיר אם אי אפשר לפתוח מכסה או להרים מהגז? פספסתי משהו?
הסיליקון מתחמם?יעל מהדרום
כן בדיוקשמחה כפרוייקט
זה כאילו לא מבודד בכלל
באמת טפשי🤦♀️יעל מהדרום
הייתי שנים עם סירים מעפנים. באסה של החייםשמחה כפרוייקט
מוזר, דוקא יש לי סירים שקיבלתי במתנה עם ידיותים...אחרונה
סיליקון, ואני כן יכולה להרים את הסירים.
אולי הידיות שלך לא טובות?
את שמה את הסיליקון רק כשאת צריכה,פאף
לא לאורך כל הבישול, גם לי לקח זמן להתרגל...
זה טוב אם את רוצה לשים את הסיר בתנור, לנשים שלא שמות סירים בתנור זה סתם מעצבן
אבל אי אפשרשמחה כפרוייקט
קשה עד בלתי אפשרי 'להלביש' את זה כשהסיר כבר רותח. במיוחד על המכסה…
ובקשר לתנור, הפוך. אם שמים בתנור צריך להסיר את הסיליקון. בבישול זה אמור להשאר…
אני צריכה במהלך הבישול לפתוח/לסגור מכסה, להזיז להבה או לשפוך פסטה לסינון למשל. זה ממש רותח!
כן, ברור שבתנור מסירים את הסיליקוןפאף
פשוט זה סירים שנועדו לזה-ואנשים שלא שמים בתנור עדיף לא לקנות אותם 😅
כעיקרון מתרגלים אחרי כמה זמן לשים רק כשצריך...
גם להבנתי צריך לשים את הסיליקון רק כשאת רוצהיראת גאולה
להשתמש בידיות.
האמת יש לי סירים עם ידיות כאלו, ואני בכלל לא משתמשת בסיליקון, אלא בכפפות מטבח שתלויות לי במקום נגיש.
כפפות נשמע לי מסורבלשמחה כפרוייקט
כל פעם שבא לך להציץ לסיר או לתבל את צריכה כפפות? מציק משהו…
כן או מגבת מטבחPandi99
למה יש לי במקום נגיש משתמשת המוןשומשומ
אני משתמשת במגבת מטבחהמקורית
לא כי יש לי את הסירים האלה, פשוט כשמבשלים כמה סירים יחד הידיות מתחממות ממילא. גם אם זה מכוסה בסיליקון. גם אם זה הידיות המבודדות חום השחורות
לא מבשלים עם הסיליקוןאמאשוני
רק מרימים איתו.
כנראה שבדגם הזה יותר קשה להלביש אותושמחה כפרוייקט
כי לא רואה איך אפשר לשים את זה כשהסיר רותח
טוב
נתמודד עם זה
תודה לכן
מה נקרה מכה בבטן?שמ"פ
היי
שבוע 22
מה נקרא מכה בבטן??
אני מוצאת את עצמי כל פעם שאני בטעות נכנסת למשהו עם הבטן ( לדוג אתמול פשוט נכנסתי לעגלה ) אני נלחצת בטירוף כי משהי אמרה לי להזהר כי יש לי שיליה קידמית.
היום בבוקר שהתעוררתי בעלי בא לתת לי חיבוק ובטעות נתן קצת מכה בבטן העליונה זה כאב לי לשנייה אבל אני בחרדות....
ב"ה מרגישה תנועות ץ, אני סתם חרדתית ?
מקפיצהשמ"פ
לא שאני גורם רפואי אבל נשמע שאין מה להילחץ ברמה כזאוהבת את השבת
בהריון הראשון ילד רץ ונתקע בי ממש ממש חזק
נלחצתי נורא
נסענו להיבדק
והרופא אמר שרק במקרה של מכה מאוד חזקה שמישהו בכןונביכה לי ח"ו על הבטן עם חפץ חד אז יש חשש שיקרה משהו...
כמובן כן להיזהר
אבל בסוף העובר בתוך מי השפיר
בתוך הרחם
מוגן מאוד
הגוף שלנו נברא בצורה מופלאה שנועדה לשמור על העובר שלא יינזק בטח לא מדברים אגביים
אגב, רופאים לא מדברים על זה
אבל לחץ וחרדה וסטרס משפיעים על העובר
עדיף כמה שיותר לשמור על רוגע נחת שמחה ביטחון
לפעמים קשה אבל לדעת שזה חשוב...
טוב תודהשמ"פ
פשוט מדהים אמרה לי על השליה הקדמית אז נלחצתי.
וכן.... אני מודעת שסטרס לא טוב, עובדת על זה
ב"ה בהריון הזה יחסית יותר טוב מפעם שעברה ( פעם שעברה הייתי נלחצת מזה שאני לחוצה וזה משפיע על העובר 😔)
חחח מובן ממש...אוהבת את השבת
היה לי הריון שהייתי בסטרס מטורף כל ההריון (זה היה תחילת הקורונה, הייתי קב סיכון ורעדתי נורא מלהידבק)
ואני ממש מרגישה שהילדה שלי שנולדה מושפעת מזה... הכל משמיים
וב"ה מודה על הכל...
אבל אני חושבת שרואה את ההשפעה...
אני גם חושבת שזה השפיעשמ"פאחרונה
השאלה אם זה השפעה של ההריון או פשוט גנים חחח
כי אצלי החרדות זה תורשתי בטוח
לספר על הריון אחרי סקירה/ אחרי אולטרסאונד לב נוסף?אנונימית בהו"ל
תכננו לספר למשפחות אחרי הסקירה. ב"ה הכל יצא תקין, אבל לא ראו את הלב כ"כ טוב והרופאה ביקשה לחזור אליה עוד שבועיים לראות שוב את הלב בצורה יותר מוצלחת.
מצד שני בבדיקה כל מה שהיא ראתה, היה תקין:
מבט 4 חדרי, טרכיאה, מוצא כלי דם גדולים, מסתם טריקוספידלי, מסתם מיטרלי, קשת אבי העורקים, וריד נבוב תחתון, אבי העורקים הבטני.
יש עוד משהו שהיא הייתה אמורה לראות ולא ראתה? זאת רופאה פרטית מאוד יסודית ואני סומכת עליה.
אני בשבוע 14+4, עוד לא רואים עליי. השאלה אם למשוך את זה עוד שבועיים לפחות, אני כבר אגיע לשבוע 17 וגם מרגיש לי מאוחר וגם יכול להיות שכבר יראו.
הייתן מספרות כי סה"כ הכל תקין? או מחכות לעוד שבועיים ויותר, לראות שההשלמה של הבדיקה תקינה?
אני חייבת להגיד שמרשימה אותי היכולת שלךיעל מהדרום
לק"י
להגיד את שמות החלקים של הלב.
אני לא הכרתי הכל😂
ונראה לי שבמקומך הייתי מספרת למשפחות.
חחח זה כתוב בטופס, לא הייתי יודעת לבד 😂אנונימית בהו"ל
תודה!!
הייאמא פלוס חמש
בעיקרון כמעט כולם אומרים שלא רואים את החב בצורה טובה וממליצים על אקו לב. הסיבה לרוב זה שהלב עדין לא מפותח מספיק. ישלחו אותך לאקו יגידו שהכל בסדר ויבקשו שתגיעי שוב בשלב מאוחר יותר, מניסיון.
אם את מרגישה שאת רוצה לספר תספרי אם לא בא לך את לא חייבת. אבל ברגע שתספרי בשלב מאוחר יש מצב ש"יכעסו" עלייך שלא סיפרת לפני אבל, זה נטו החלטה שלך. בהצלחה
מוזר. ב"ה עברתי כמה וכמה סקירות מוקדמותיעל מהדרום
לק"י
ותמיד ראו טוב את הלב ולא הפנו לאקו לב סתם.
וגם את פותחת השרשור לא הפנו לשם, אלא אמרו לה לחזור שוב לעשות אול'.
אז לא בטוחה שאת צודקת.
בהריון האחרון שליאמא פלוס חמש
הפנו אותי עם אותה התשובה בדיוק. כשעשיתי פעם ראשונה נאמר לי שהזרימות בסדר והחדרים נראים טוב אבל ליצר בטחון עדיף להגיע לאחר שישה שבועות שוב וכמובן חזרתי ואז שוב אותו הדבר ואז הבנתי מעוד כמה בנות שעברו את אותו הדבר. כנראה זה משתנה מרופא לרופא או מאזור לאזור ששם כל אחד עם ההנחיה שלו. כמובן שלא צריך לזלזל אלא לעשות את המתבקש אל זה לא מונע את ההחלטה לספר או לא
ממש מוזר לי לשמוע🤷♀️יעל מהדרום
לק"י
שמעת מעוד נשים שעשו אצל הרופא שאת עשית או באותו אזור?
באותו אזור כי נפגשנו אצל אותו מומחה ללבאמא פלוס חמש
אבל הרופא שהפנה היה רופא אחר…
היית עם שליה קדמית?אנונימית בהו"ל
והיא לא שלחה לאקו לב, אלא לסקירה חוזרת אצלה רק של הלב.
לי היתה שיליה קדמית בחלק מההריונותיעל מהדרום
לק"י
ותמיד ראו טוב.
שאלת כפירהמחי
למה ההתלבטות אם לספר עכשיו או לא קשורה ללב?
לבן שלי יש מום בלב, גילינו רק אחרי הלידה. אבל גם אם היינו מגלים במהלך ההיריון, לא נראה לי שזה היה משנה משהו. סיפרנו להורים מוקדם יחסית, ואם היינו רואים את המום בהמשך אז היינו מספרים להם על המום בהמשך.
את ממש צודקת, לכן החלטנו לספר היוםאנונימית בהו"ל
פשוט אני לא באמת יודעת מה המשמעות של זה. אם חס ושלום זה משהו שאומר שהעובר לא בר חיות חס ושלום חס ושלום ולא נשמע שזה העניין כי היא סה"כ כן ראתה ואמרה שתקין.. ואם זה מום מאוד קשה עם הרבה השלכות ונרצה לעכל לבד מבלי לקבל שאלות על ההריון מהסביבה?
אני לא יודעת מה אפשר לגלות בסקירה חוזרת של הלב. מקווה מאוד מאוד שהכל בסדר גמור וזה "סתם" זהירות יתרה של הרופאה.
כן אני מבינהמחי
אבל אני מתארת לעצמי שאם היה מדובר במשהו חמור היו רואים את זה. גם לי נשמע שהיא ראתה טוב והכל תקין, והיא רק רוצה להיות בטוחה, לראות מעוד זווית או משהו כזה.
אני מקווה שאת צודקת, תודה ❤️אנונימית בהו"ל
עשיתי כבר 3 פעמים סקירות מוקדמות ומאוחרותהשקט הזה
ואני לא זוכרת פירוט כל כך של החלקים של הלב.. גם לא בתוצאות של הבדיקות. נראה שהיא ממש ראתה הכל, לא הבנתי מה עוד חסר לה?
זאת שאלה מעולה שגם אני שאלתי את עצמיאנונימית בהו"ל
אבל זו רופאה מאוד יסודית שהייתי אצלה גם בהריון קודם ולא שלחה אותי, היא אמרה שהפעם בגלל שיש שליה קדמית והמנח של העובר לא ראו מספיק טוב את הלב והיא רוצה ביקורת עוד שבועיים.
גם לי יש שילייה קדמית והרופא לא אמר על זה כלוםהשקט הזהאחרונה
האמת? נשמע לי שהיא יסודית מידי ולא רוצה לקחת שום סיכון.
הייתי ממש נושמת עמוק ונרגעת..
אני גם חיפשתי אצלי ולא מצאתי שום פירוט בסיכוםיעל מהדרום
לק"י
מאמינה שהרופא בדק מה שצריך.
אולי פשוט לא כולם מפרטים
יכול להיות.. נשמע לי שהרופאה הזו אובר יסודיתהשקט הזה
ואובר לא לוקחת סיכונים..
אני רק בשבוע 31 ויש לי ציריםפה לקצת
מה עכשיו?
אין לי זמן לזה 🤦♀️
כל הילדים בבית
בעלי עובד
אין לי כח וזמן לאטרקציות
מה עושים?
נראה לי שתיתי מספיק היום
היום סיימתי אנטיביוטיקה של שבוע לדלקת בשתן
מה עוד יכולה להיות הסיבה?
צירים ממש? או ברקטסונים?השקט הזה
בכ"מ בשעה כזו הכי כדאי ללכת לישון.. 
לא יודעת, מה ההבדל?פה לקצת
לא תיזמנתי כי זה לא סדיר אבל זה כואב, ועושה לי גלי חום
ובשעה כזאת יש לי זמן להרגיש ואם צריך להיבדק, מה שלא אפשרי עוד כמה שעות בודדות
הייתי נבדקת אם יש לך זמןדפני11
חשוב לראות שהדלקת עברה
וגם להבדק בכללי.....
בע"ה שיהיה כלום אבל חלילה אם חושדים בצירים באמת אז חשוב לקבל צלסטון ..
באיזה תדירות?-קול ברמה-
כואב ממש או רק לוחץ?
אני חושבת שכדאי לך להבדק. במיוחד אם את אחרי דלקתאמהלה
יתכם והטיפול לא היה מספיק יעיל.
אם יש לך אופציה- לכי עכשיו לעשות מוניטור ולקבל נוזלים וכו'
עדיף ללכת 10 פעמים סתם מלפספס חלילה....
תרגישי טוב
תרגישי טוב 🙏 אם את לא מרגישה יותר טוב עד עכשיוקופצת רגע
מצטרפת להמלצות להיבדק למרות שזה ממש קשה 😔
תעדכני, רפואה שלמה
מה שלומך? נבדקת?מכחול
אם לא גם אני חושבת שכדאי...
תודה יקרות!פה לקצת
בסוף בעייפות הכריעה ונרדמתי, נראה איך יהיה היום.
לגבי הבדיקה שהדלקת עברה, הרופא אמר לי לעשות שוב בדיקת שתן 10 ימים אחרי שמסיימת אנטיביוטיקה...
מכירות הנחייה כזאת?
ומה ההבדל בין צירים לברקסטונים? יש דרך להבדיל?
התדירות, האורך, העוצמהאמאשוני
אם יש מעל 4 בשעה, או צירים כואבים כדאי להיבדק.
צירים יכולים לגרום ללידה מוקדמת
בריקטונים רק מכינים את הרחם
את בשלב שממש חייבים לעקוב, לא היית רוצה ללדת בשלב הזה.
לפחות עד שבוע 35 אם יש צירים כואבים אז לתזמן.
אעקובפה לקצת
לא, זה לא זמן טוב ללדת
לא כזה מוקדם ולא כשכולם בבית ;)
כן, גם אותי הנחו כל פעם לבדוק שהדלקת עברהזוית חדשה
צירים - מקדמים לידה
ברקסטונים - רק הרגשה, בלי לקדם לידה בפועל.
אני לא חושבת שיש דרך להבדיל בהרגשה בלבד.
אבל 10 ימים אחרי?פה לקצת
זה מרגיש לי הרבה זמן
אני עם הדלקת הזאצ כמעט חודש עד שהתחלתי לטפל... אז אם עכשיו עוד 10 ימים אגלה שעדיין יש?!
אני גם מכירה את ההנחיה הזומישהי מאיפשהו
לא זוכרת אם שבוע או 10 ימים, אבל הרופא שלי קבוע אומר לעשות אחרי דלקת בדרכי השתן
נשמע לי הגיוני שאם האנטיביוטיקה רק החלישה את הדלקתלפניו ברננה!
ולא מיגרה אותה אז צריך לחכות כמה ימים עד שיראו את זה בתרבית
לא ידע מקצועי.. רק הגיון
אם יש לך התכווצויות-קול ברמה-
את יכולה ללכת להיבדק גם לא בזמן ההתכווצויות כדי לבדוק אם זה משפיע על אורך צוואר הרחם.
אני הייתי כמה פעמים עם צירים סדירים לאחרונה, אבל הם לא גרמו להתקצרות הצוואר, אז הרופאה הייתה רגועה…
צירים כואבים מצריכים התייחסות לדעתי.
אצלי ההנחיה הייתה בדכ אחרי שבועהשקט הזה
אבל כן, הגיוני לעשות בדיקה חןזרת כדי לראות שעבר, במיוחד בהריון כשלא תמיד יש תסמינים לדלקת
כן. כבר כתבתי לך שבהריון דלקת עלולה להיות מסוכנתאמהלה
וחלילה לגרום ללידה מוקדמת.
לכן ממש מקפידים לבדוק שהדלקת מוגרה כראוי.
אם צירים לא נרגעים אחרי מנוחה ושתיה מרובה זה לרוב יהיה צירים אמיתיים.
ואם התדירות שלהם גבוהה והם סדירים ומגיעים בגלים זה גם צירים אמיתיים.
ברקסטונים לרוב זה התקשויות שמלוות באי נעימות ופחות בכאב חזק.
ברור שלבדוק, השאלה אם ככה אחרי הרבה ימיםפה לקצת
תתייעצי עם רופא. אפילו רופא משפחה בטלפוןאמהלה
את צודקת, יתכן וצריך לפני
יכול להיות שהתכוון 10 ימים מתחילת האנטיביוטיקה?דפני11
נשמע לי יותר הגיוני
לאפה לקצת
שאלתי בפירוש כדי להיות בטוחה
שבוע אנטיביוטיקה ואז אחרי 10 ימים בדיקה חוזרת
מוזר האמתדפני11אחרונה
לא יודעת
הייתי מתייעצת עם עוד רופא
הבדליםאורינקה
ברקסטון זה תחושה שהרחם מתכווצת כמו שריר שנתפס. ציר אמור להיות יותר תהליכי גל שבא והולך. אם הצירים שלך בדרך כלל בגב אז זה גם הבדל משמעותי
בחום הזה הגיוני מאוד להיות עםבאתי מפעם
ברקסטונים, תשימי מזגן על הכי נמוך ואל תצאי סתם מהבית, תשתי המון מים קפואים, ומנוחה כמה שיותר להיות בשכיבה, גם כשאת עם הילדים תנסי כמה שיותר לשכב בספה על צד שמאל. עליי החום השפיע מיד. אם זה עדיין לא עובר, תלכי להיבדק.
יש לך רקע של צירים מוקדמים? לידה מוקדמת?מולהבולה
אני עשיתי לעצמי סוג של תנאי שאם לא עובר מעל שעתיים
וזה אחרי מנוחה מוחלטת ורגיעה מוחלטת של אחרי אמבטיה,עם בגדים נוחים
ובהרפיה מלאה עד כמה שאפשר+ 3 ליטר של מים סך כל היום
אז נוסעת להיבדק
זו כמובן לא המלצה רפואית בכלל בכלל וגם תלוי בעוצמת הכאב!!!!
אה עכשיו רואה גם לגבי הדלקת!!!!!תיכנסימולהבולה
יש דלקות בשתן שעוברות רק אחרי מתן אנטיביוטיקה בוריד!!!!!
אז במקרה שלך הייתי רצה להיבדק זה לא צחוק
תנועות כואבותבכינוי אחר
שבוע 24 ב"ה ויש פעמים שהתנועות של העובר כואבות, זה תקין?
זכור לי שגם לי היה ככהשושנושי
בתור אם ההיסטריות בכל העולם כולו - אני משערת שבדקתי את זה והיה תקין
רק לא זוכרת בוודאות
האמת שבוע 24 עוברוני ממש קטן, מחכה איתך לתגובות של אחרות
בשורות טובות ומשמחות תמיד!
מקפיצהבכינוי אחר
לעוד תגובות
אני לא מומחית, אבל חושבת שזה תקיןיעל מהדרום
מה שזכור לי ככואבשוקולד פרה
אם העובר לוחץ על מערכת פנימית כלשהי - לדוג כלפי מטה על השלפוחית אז כואב שם כלפי מעלה לצלעות אז כואב שם וכו
אבל לא ברחם עצמו
כשכאב לי התנועות ברחם זה היה בדכ עם התקשות וזה סוג של ציר
זה לא ציר, הבטן לא מתקשהבכינוי אחר
אבל אני מרגישה שהתנועות בבטן כואבות.
נגיד הוא בועט שם אש באותו רגע כואב לי בבטן
כן זה הגיוניילדה של אבא
בועט בצלעות..
גם אצלי קצת
ממליצה מאוד על טיפול אקווליבריו^כיסופים^
לאיזון אגן ורחם
משחרר שרירים ורצועות תפוסות ומפנה מקום לעובר ברחם
כך שהתנועות פחות כואבות משמעותית!
לדעתי כןהשקט הזה
אצל הבנות שלי ממש הרגשתי איך הבעיטה שלהן מותחת לי את הבטן. . כאילו הן לוקחות את הרגל ומעבירות אותה על הרחם מבפנים בתשומת לב מרובה וזה כאב..
גם בעיטות קצרות יותר היו כואבות לפעמים..
איזה תיאורים😂יעל מהדרוםאחרונה
הצילווודפני11
טוב אז
הילד שלי המתוק בן 7 פתח לי את הדלת של המקלחת בדיוק באמצע שהתקלחתי.. בלי וילון בלי כלום.
(אל תשאלו למה לא נעלתי, סיפור ארוך..)
מסכן
נראה לי נבהל ממש
באתי אליו עכשיו ושאלתי אותו אם הוא נבהל... אמר לי שכן... נתתי לו חיבוק ונשיקה ואמרתי לו שזה באמת יכול להיות מבהיל כי זה באמת מאוד פרטי.. ומיהרתי אז הלכתי.
אחרי כמה דקות קלטתי שיש לי עיכוב אז חזרתי אליו ושאלתי אותו אם הוא רוצה לספר לי מה הבהיל אותו.... הוא שאל אותי על מה.... חח נראה לי סוג של הדחקה או להיות בטוח שהוא הבין את כוונתי... אמרתי לו על מה שראית אולי במקלחת אז הוא אמר שלא רוצה לספר.
אז אמרתי לו שאם יש לו משהו שהוא רוצה לספר לי או לשאול אותי איזה שאלה על מה שהוא ראה הוא תמיד יכול לשאול אותי.
הרגשתי ממנו הקלה והוא הנהן כזה בקטע של סבבה באמת אם אני ארצה אני אשאל.
עוד משהו שאני צריכה לעשות או לומר?
וועליה איזה סיטואציה.....
יואוו איזה סיטואציה מורכבתתתנועה לה
אין לי עדין ילדים בגיל הזה אבל נראה שפעלת נכון כל הכבוד לך!!
בטח מיד סגר ולא כל כך ראהשואלת12
וגם לא נראה לי שזה מבהיל.. בטח הרגיש לא נעים והוא ישכח מזה. לא?
נראה לי שעשית טוב!מכחול
אם הנושא עולה שוב, את יכולה להגיד שזאת אשמתך שלא נעלת (ואפשר להסביר למה אם שייך), ואת לא כועסת עליו.
לא בטוח שצריך להעלות את הנושא שוב.
לא חושבת שצריךשלומית.
לחפור מעבר.
הגיוני שזה הבהיל אותו והוא מדחיק, וזה מנגנון הגנה מצויין.
אני חושבת שהכי בריא פשוט להמשיך הלאה
חיבוק! נשמע שפעלת ממש טובתהילנה
ועכשיו נשאר רק להרגיע את עצמך.
אני מאמינה שילדים יכולים להתמודד עם מורכבת ועם קשיים עם התמיכה הנכונה- ואת זה עשית ממש טוב. שיקפת לו את הבהלה ואחר כך נתת לו פתח לפנות אלייך שוב , ועירום זה לגמרי חלק מהחיים ולא אמור להשאיר צלקות וטראומות, כל זמן שאת לא תיבהלי מעצמך ותעשי מזה עניין. אפשר לעקוב ולשים לב אם יש איזשהו התנהגות חריגה אבל בגבול, לא "לחפש" אותו, להרפות ולשחרר בלב שלם ולהאמין שזה היה צריך לקרות.
רגשות אשמה של ההורים הם הדרך להנציח חוויות שליליות ודווקא כשאנחנו משחררים ומרפים זה מאפשר לילד להרפות ולהתמודד בצורה הכי טובה.
יש לך אינסטגרם/פייסבוק?טארקו
ממליצה לחפש את מאור קפלן ואת יפה צוקרמן
יש להן הדרכות טובות.
תודה יקרות!!!!דפני11
אתן מרגיעות אותי. בעזרת השם שהכל יסתדר...
חיבוק!!באתי מפעם
לא מזמן שהתקלחתי והבן שלי דפק ודפק... דמיינתי אם חלילה .. וממש התחלחלתי...
את מדהימה, די ברור לי שלא הייתי מגיבה ככה מרוב מבוכה. אלופה
❤️דפני11
וואי חיבוק לך על הסיטואציה!אמאשוני
ונשמע לי שהגבת ממש מעולה.
❤️דפני11
קרה לי גםםם. נראה לי הוא היה יותר גדול אפילואורוש3
חושבת שחיבקתי ואמרתי שזה בטח היה לו מביך ולא נורא וכאלה. היה מזמן. מקווה ששכח...
יאו מעודד לשמוע חח.. צרת רבים....דפני11אחרונה
יועצת שינהנועה לה
מעניין אותי לשמוע על הרגלי שינה לתינוקות שלכן
הבן שלי בן חמישה חודשים נרדם בעיקר בהנקה או בעגלה כשהולכים איתו מקסימום אם הוא גמור ואני קרסתי למיטה אז בעלי מרדים אותו על הידיים בתנוחה מסויימת מאוד עם נידנוד קבוע מוצץ וחיתול על הפנים אחרי מאמצים הוא נרדם לו...
שמעתי על ללמד את התינוק להרדם עצמאית, כלומר לעשות שיגרת שינה ולשים במיטה ער והוא לומד להרדם לבד בלי עזרים, הבנתי שזה תהליך שמצריך התמדה ויכול לקחת זמן...
ניסיתי לעשות את זה בהתייעצות צמודה עם צאט גיפיטי, הוא ממש ייעץ לי מה לעשות כל שלב שהוא בכה... אבל לבסוף התייאשתי וחזרתי להרדים אותו בהנקה
השאלה האם שווה לקחת יועצת שינה שתלווה בתהליך או שעם הגיל הם לומדים את זה לבד?
חמישה חודשים שהוא איתי צמוד, מפחדת להביא אפילו בייביסיטר לערב כי אם הוא יתעורר איך היא תסתדר?
בקיצור אשמח לתובנות
אני מרדימה בהנקה, בטח בגיל הזהיעל מהדרום
לק"י
וחוץ מהגדול שלא ידע להירדם אחרת, השאר נרדמו בצורות אחרות כשלא הייתי.
ועוד משהו- תחשבי מה נכון לךיעל מהדרום
לק"י
אם לך לא נוח להרדים בהנקה, תנסי לעשות שינוי.
אם לך זה בסדר, אבל לסבתא/ השכנה/ מומחיות למיניהן- זה מפריע, תעשי מה שנוח לך.
בזמנו המליצו לי על הספר "לישון בלי לבכות". אני אהבתי את הגישה ואת העיצות שנתנו בו. בפועל לא היה לי כח ליישם.
יש שם גישה מאוד הדרגתית עם מגוון של עיצות, שאת יכולה לבחור מה מתאים לך.
יש גם את לריסה גינת שמדברת על זה. אולי יש לה סרטון חינמי בגוגל.
וקחי בחשבון שזה תהליך. זה לא הוקוס פוקוס. אם זה חשוב לך, אז קחי את הזמן ואל תתייאשי.
בהצלחה!!
זה נוח לי באמצע הלילהנועה לה
שאני לוקחת אליי ומניקה במיטה.. בשאר היום זה קצת מגביל ואני לפעמים רואה אותו ממש ממש רוצה לישון ורק צריך שניה פיטמה כדי להכנס לשינה... בא לי לתת לו את היכולת הזאת לעצום עיניים ברוגע ולישון... אבל איך? ספר זה יפה לתאוריה... לא יודעת אם אצליח ליישם (שלא לדבר על לקרא בלי להרדם לפני ..)
הוא לוקח מוצץ?יעל מהדרום
לק"י
את צריכה כח רצון לעשות שינוי, כי אחרת גם גם יועצת שינה זה תאוריה בערך כמו הספר הזה (בעיני. כי גם הוא נותן מגוון עיצות, ולא אחת וזהו).
בסוף את העבודה את תצטרכי לעשות בעצמך.
אל תקראי לפני השינה. תקראי בזמנים אחרים.
בגדול השיטה היא הדרגתית: לנתק את התינוק ממך שניה לפני שהוא ישן עמוק ולהניח במיטה, ככה עד שהוא מתרגל. ואז לעבור להניח אותו שלב לפני וכו'.
ואם הוא בוכה, אז שוב להחזיר להניק, ולנתק שוב.
יכול להיות שהוא יבכה, כי זה שינוי וככה הוא מביע את עצמו. אז אני לא בעד להשאיר לבכות לבד יותר מדקה נניח, אבל לקחת בחשבון שזה תהליך של להרגיע, ושוב לנסות וכו'.
תודה על התגובה!נועה לה
המוצץ זה סיפור של שירשור אחר.. כמה שניסיתי שום סוג לא מרגיע אותו במקסימום הוא מתייחס למוצץ כמו לעוד נשחן ואם הוא בוכה אז מוצץ גורם לא רק יותר לצרוח..
עד איזה גיל? מה גרם לשינוי?נועה לה
אולי חמישה חודשים זה מוקדם מידי?
לא זוכרת גיליעל מהדרום
לק"י
גם סביב 5.5 חודשים הבת שלי נכנסה למסגרת ולמדה להירדם אחרת. לא זוכרת איך בעלי הסתדר איתה.
אצל הקטן חזרתי לעבודה בגיל חצי שנה והוא נשאר עם בעלי, והוא היה נרדם לו בידיים או לידו במיטה.
אולי שבעלך ינסה יותר פעמים להרדים אותו בדרך שהולכת לו. שיתרגל.
הם לא לומדים עם הגילמדברה כעדן.
הם לומדים לפי ההרגלים שהם למדו מאיתנו...
אני לא מרדימה בהנקה בכלל. אף פעם. לא מוכנה לתלות הזאת. ה' עשה איתי חסד ונתן לילדיי ריפלוקסים כדי שהרדמה בהנקה לא תהייה אפשרית כי לאחר ההנקה הם פולטים אמבטיות של חלב...
הם אולי לא לומדים לבד הכליעל מהדרום
לק"י
אבל יש דברים שכן משתנים עם הזמן או הגיל.
(לא תמיד אפשר לדעת מתי זה הרגל ומתי שינוי שבא עם הגיל).
מסכימהמדברה כעדן.
אבל אני מניחה שהפותחת לא מתכוונת שסבבה לה שירדם עד גיל שנתיים בהנקה/מטרנה...
לא מסכימה בכלל עם הטענה הזוטארקו
אפשר לזרז תהליכים עם אימון ו"אילוף" והרגלים כמו שאת אומרת
אבל תינוקות זה הדבר הכי גמיש שקיים, והם לומדים נורא מהר.
בשנה הראשונה לחיים קצב ההתפתחות של התינוק מטורף. בחודש הם עוברים שינויים שילדים בני שמונה לא עוברים בשנה.. וזו התפתחות פיזית אבל גם התפתחות מנטלית
ברור שתינוק בן 9-10 חודשים מבין הרבה יותר ומסוגל יותר להמתין מתינוק בן 5 חודשים וכן הלאה..
ולכן ברור שיש פה גם התפתחות משמעותית שקשורה לחלוטין לגיל.
יש התפתחות של הגילמדברה כעדן.
אבל התכוונתי לגיל הקטן יותר ששם רוצים ללמד עצמאית..
ואגב, לא מכירה הרבה תינוקות שמעצמם בגיל 9 חודשים התחילו לישון עצמאית... ההרגל חזק יותר... אלא אם מלמדים אותם אחרת
ותסלחי לי, הביטוי "אילוף" מזעזע בעיניי... מאיפה המושג הזה?
אבל זו בדיוק הנקודהטארקו
בגיל קטן יותר ההרדמה העצמאית היא רק טכנית
ואם היא רק טכנית ובלי הבנה רגשית, זה אילוף....
לדעתי זה לא השלב
ואם כן בוחרים בזה צריך לדעת שזו צורת התהליך...
פירטתי למטה על הילדים שלי, בהחלט ראיתי אצלם שינוי סביב גיל 9 חודשים.
האמתמדברה כעדן.
שזה עושה לי קונוטציה של כלבים/חיות ולכן קשה לי ממש הביטוי הזה...
אני לא משתמשת במושג הזה בהקשר של ילדים (או בני אדם בכלל)
אני מלמדת ילד... גם בלי שמבין את המשמעות.
למשל עבור ילד בן שנתיים שאנחנו לא נותנים לו לעבור כביש לבד, זה מלמד אותו שלא עוברים כביש לבד... ולא משנה לי כמה מבין את הסכנה של זה... זה לא מה שיגדיר לי אם ללמד או לא...
לילד בגיל קטן טוב להיות עם ההורים שלו כמה שיותר, ושירדימו אותו... אבל אם אני מלמדת אותו שאני איתו גם כשנרדם לבד, אז הביטחון שלו לא מתערער וזה מושלם לו בדיוק כמו לפני כן, רק שלא הכיר את זה. אני פה כדי לחשוף אותו לעולם החדש שנכנס אליו...
אני בטוחה שיש התקדמות בהתפתחות בכל גיל, גם בגיל 9 חודשים. לא מכירה שתינוקות מעצמם נרדמים לבד... מעניין.
בגיל גדול יותאבוקר אור
הרבה יותר קל ללמד חלק מהילדים..
את הגדולה לימדתי להירדם לבד בגיל ארבעה חודשים וזה זרם, ועם האמצעי זה היה סיוט וראיתי שהוא ממש לא בשל
ניסיתי שוב כמה חודשים אחרי וראיתי שזה עדיין לא מתאים
בסוף למד להירדם לבד רק לקראת גיל שנה וזה היה תהליך הרבה יותר טוב ומהיר מאשר כשניסיתי לפני..
ןהקטן עכשיו אני רואה שבגיל שלושה חודשים זה ממש תלוי במוד שלו, לפעמים אני מניחה אותו והוא נרדם ולפעמים אני ממש צריכה להרדים אותו עלי או בנדנוד.. ככה שאני כבר חא מאמינה בחוקיות הזו זה כל כך משתנה בגילאים האלה
אני בטוחהמדברה כעדן.
שאין שום דבר שהוא נכון עבור כולם. אבל מה הכוונה? אולי ההירדמות הסופית קשה לילד לבד אבל כן מסוגל ללמוד... כי עובדה שהוא לומד מליון דברים חדשים, זה חלק מההתפתחות שלו...
ברור שיש הבדלים בין הילדים והם שונים זה מזה ולא מגיבים דומה לכל דבר, אבל האמירה *הכללית* שללמד ילד לישון לבד זה לא מתאים בגיל הזה, לא נכונה...
אגב אני מרגישה שאמא יודעת על הילד (הספציפי) מתי זה נכון וטוב צורת ההירדמות ומתי זה לא מרגיש לה נכון ותקין... ולו רק בגלל ההרגשה שלה.
אני פה בשביל הילדים שלהם לעזור להם בכל מה שצריכים אבל תמיד אפשר לשאוף ללמד דברים ואני עדין פה לתת תמיכה להכל.. ועושה לי טוב לדעת שה באפשרותם, ואם הם לא מצליחים אני אעזור יותר. (אגב, בדיוק כמו במצבי חולי)
עיקר העניין בתגובה שלי היהבוקר אור
שלפעמים יותר קל ללמד ילדים לישון לבד דווקא בגיל גדול יותר
ברור שאין משהו שנכון לכולם ויכול להיות שהייתי יכולה ללמד אותו לישון לבד בגיל ארבעה חודשים אבל המחיר לא שווה את זה ולא הרגיש לי שזה נכון לאבלבגיל גדול יותר התהליך כבר היה הרבה יותר קל כי הוא גדל ופחות היה צריך את ההיצמדות הזו..
אולי זה תלוי ילדשיפור
אצלי לא ראיתי שיפור גם אחרי גיל שנה. ילד שרגיל להירדם בהנקה מאוד התעצבן וצרח כשניתקתי וניסיתי להכניס למיטה. רק עם עבודה משמעותית על הרגלים הצלחתי לעשות שינוי.
בעיני התהליכים האלו מתישיםאמאשוני
וההרגל יכול להתחרבש ברגע בגלל חולי, או שיניים או חופשה או בגלל התפתחות טבעית של יותר סקרנות וכו'.
אבל זה לא הכל או כלום,
אפשר להירדם עם עזרה אבל לא בהכרח בהנקה.
למשל לשים אותו חצי ינשנוני במיטה ואז לשים עליו יד ודברים כאלה..
בעיני נדנוד זה הכי קשה כי התינוק הכי מרגיש את הפסקת הנדנוד מתוך שינה ואז מרבה להתעורר.
בגיל הזה ממליצה לבעלך להתרגל להרדים אותו במנשא.
וגם שהתינוק יהיה רגיל להיות על אבא ולהירגע עליו לא רק בהקשר של להירדם כשאמא לא נמצאת.
הןא לא מתחרבשמדברה כעדן.
כשיש חולי. הוא אולי זקוק ליותר עזרה כשחולה... אבל עדין הוא כבר רכש את הלמידה של הירדמות עצמאית. זה לתת לו מתנה...
זה לא תמיד מחזיק אחרי חולי, במיוחד חולי ארוךשיפור
אני לא יודעת למה את מתכוונת בחולי ארוךמדברה כעדן.
אבל יש את מה שלימדנו אותה, זהו, למדה. כשיש קושי נותנים מענה שלא סותר את מה שלימדנו...
או נשארים יותר זמן בחדר וכו' אבל עדין ההירדמות היא עצמאית ולא אני מרדימה (מעשה חיצוני לילד שבלעדיו לא נרדם)
הבת שלי היתה נרדמת עצמאית בגיל קטןהשם שלי
אבל בגיל יותר גדול היא הפסיקה.
לא ממש לימדתי אותה להירדם עצמאית, זה פשוט בא לבד. אבל כשהיא גדלה יותר, היא כבר לא הצליחה להירדם לבד.
גם אצל הבת שלי היה ככהיעל מהדרום
אם בזמן חולי את לא סותרת את התהליךאמאשוני
בוודאי שהוא לא ישכח,
מה שאני דיברתי זה שאם כן סותרים את התהליך ליומיים- שלושה רצוף,
אז אח"כ יש רגרסיה.
לא יודעת להגיד אם כל התהליך יורד לטמיון או שיותר קל מאשר כשלא היה תהליך בכלל לפני,
כי אני בסוף תמיד נשברתי עד שהפסקתי להשקיע בתהליכים האלו שהתחרבשו כל הזמן והשלמתי עם זה שהתינוק זקוק לי בשביל להירדם.
(הכי קשה להתמיד זה כשקם לפנות בוקר ואז זה מאוד מפתה להרדים בהנקה ולא לתת לו לנסות להירדם לבד ולהשקיע זמן וסבלנות כשאין לי כח לכלום ורק רוצה לחזור לישון אז מה שעובד עובד בלי לחשוב על הטווח הארוך)
בדיוק ככהאני אמא
מחלה של הילד החזירה את ההנקות לילה אחרי גמילה מתישה, מחלה אחרת החזירה אותו לישון איתי במיטה אחרי תהליך מאתגר ומוצלח והעביר למיטה שלו, מחלה נוספת (ארוכה מאוד) החזירה את הילד לטיטול...
אז נכון שזה לא היה קורה אם לא הייתי מניקה את הילד החולה בלילה, לא מעבירה אותו למיטה שלי או לא שמה לו טיטול גם כשהוא קודח מחום, הוזה ומשלשל... אבל יש לזה מחירים משמעותיים אחרים.
ברוך ה' כל התהליכים האלה קרו בסוף שוב אבל לקח להם את הזמן לקרות גם אחרי שהילדים הבריאו.
5 חודשים זה הגיל המינימלי שיועצות השינה אומרות שאפמקרמה
להתחיל ללמוד הירדמות עצמאית
בעיני זה מוקדם
עשיתי את זה עם שני הגדולים בגיל מאוחר יותר
מנסיון שלי- זה עובד רק שאת באמת מוכנה ושלמה עם התהליך
בן השנה וחודשיים עדין נרדם בהנקה
אני לוקחת בחשבון שבשנה הראשונה הם צמודים אלי, במיוחד בערבים
באיזה גיל עשית עם הגדולים?נועה לה
כן אני יודעת ש5 חודשים זה הכי מוקדם פשוט חשבתי שאולי בגיל יותר צעיר יותר קל להנחיל הרגלים חדשים.. שמחה לשמוע שהלך לך בגיל יותר גדול, תוכלי לספר על התהליך, איך ידעת מה לעשות וכו' ומה הכוונה שאת כותבת להיות מוכנה ושלמה
אצל הגדול- 10 חודשיםמקרמה
בדיעבר- הייתי מחכה
לא הייתי מוכנה לזה ב100 וזה השפיע על התהליך שהיה ארוך.
אצל השניה- שנה וחצי
הלךך חלק ומהיר, הגעתי מוכנה ושלמה
והשלישי - מתחיל לבצבבץ לי מחשבה אבל אנחנו עדין לא שמה
באופן ממש קצר
מפרידים הנקה משינה
עוושים טקס קצר של לפני השינה
אני נשארת על ידם בלילות הראשוננים, אין דבר כזה לבכות בלי מענה
אני מרימה ומרגיעה במקרי הצורך
הלילה הראשון הכי קשה וארוך
תודה שכתבתנועה לה
אני מבינה על עצמי שכנראה אצטרך לחכות עוד קצת כדי לעשות את זה הכי טוב בשבילו
תודה!!
התינוקת שליאפונה
בת תיכף 10 חודשים
נרדמת לרוב בהנקה, לפעמים במנשא.
השבוע היתה פעם ראשונה אצל בייביסיטר והיא הרדימה אותה בטיול בעגלה אין לי מושג איך (אצלי היא בקושי מסכימה לשבת בעגלה, לרוב עומדת).
מבחינתי לא דחוף לשנות את זה כרגע כי ממילא אני איתה כל הזמן.
הגדול שלי היה נרדם עצמאית עם סדר היום של הלוחשת. זה היה נחמד אבל כל המערך היה שונה אצלו (היה עם מוצץ, לא היו לי עוד ילדים, היה במסגרת ארוכת שעות מגיל צעיר...)
ואי זה נראה לי ממש ממש מוקדם..טארקו
דווקא ממה שאת מתארת לא נשמע שהוא לא יודע להירדם בשום דרך אחרת, אלא שהוא מעדיף מאוד את ההנקה, וזה נראה לי ממש ממש טבעי ונורמלי בגיל הזה.
כן יש אפשרות להרדים אותו אם יש צורך גדול ואת לא זמינה.. אבל זה כן קשה יותר וזה הגיוני בגילו.
חשוב לזכור שהנקה היא לא רק מזון לתינוק אלא היא גם הרבה מעבר. היא משחררת אוקסיטוצין(הורמון האושר/הרוגע) אצל האמא והתינוק
נותנת לתינוק שייכות ואהבה(בגיל הזה התינוק מבין רק מחוות פיזיות)
מחברת בין האמא לתינוק ויוצרת היקשרות בריאה..
וחשוב לי להזכיר שתינוקות משתנים ומאוד.
מה שהוא עכשיו זה לא לכל החיים, זה גם לא עד גיל שנתיים או שלוש או חמש. זה הצורך והרצון שלו עכשיו בגיל 5 חודשים. זהו. אני מרגישה שהרבה תהליכים שאנחנו עושים נובעים מתוך הפחד הזה של "מה, ככה הוא יהיה עד גיל שלושים?" שמתוך הפחד הזה אנחנו מתנהלים ולא נותנים להתפתחות הטבעית להוביל אותנו.
אני ראיתי ממש על הילדים שלי שסביב גיל 10 חודשים כבר יותר קל בשעות היום להסביר ולהפריד, וגם בהרדמה שלפני השינה. זה לא אומר שאני לא מניקה לפני השינה אלא מניקה ואז מניחה במיטה וזה עובר טוב ברוב הפעמים..
באמצע הלילה עוד לא פיצחתי את השיטה🤭אבל נראה לי שזה כי גם אני גמורה ורק מתה לחזור לישון אז עושה מה שהכי מהיר..
(הגדול שלי ישן לילות מגיל שנה בערך, הקטנה בת 1.5 עדיין מתעוררת פעם-פעמיים בלילה להנקה.. מניחה שהיא תגדל מתישהו)
ועם כל זה ובלי לסתור את מה שכתבתי
אם לך זה מכביד וקשה
אפשר לעבוד על ניתוק ויש כל מיני שיטות.. (לישון בלי לבכות, הלוחשת לתינוקות..) אפשר לקרוא ולראות למה הלב שלך מתחבר.
תודה על זה!נועה לה
אני צריכה באמת לחשוב עם עצמי אם הרצון ללמד אותו לישון מגיע מהפחד מה יהיה בעתיד או שעכשיו זה כבר קשה..
ילד ראשון שלך?דיאן ד.
ממה שאני שומעת וגם מה שאני חוויתי, לרוב ילד ראשון מאוד מאתגר בשינה.
יש גם משהו שבגלל שאנחנו הורים טריים אנחנו קוראים הרבה ולומדים הרבה ופחות מקשיבים לאינטואציות שלנו.
אני אישית עברתי סרטים עם השינה של הבכור שלי (שגם היה בלי מוצץ).
כל לילה הרדמה של 3 שעות בכייף והתעוררויות של בין 4 ל-5 פעמים כל לילה.
ניסינו כל שיטה אפשרית ללמד אותו להירדם.
שיטות מזעזעות שהיום בחיים לא נראה לי שאעשה לילד (לעשות טקס שינה, להכניס למיטה ולא להרים גם אם בוכה (ברררר... מסכן שלי)
גם שיטות שצלחו, הן עזרו לשבועיים ואז הכל חזר לקדמותו.
אצלנו אחרי שנה קשה ממש מה שהכי עזר זה המאמר הבא שפשוט מלמד להקשיב לילד, לראות את סימני העייפות שלו ולנצל את חלון הזמן לשינה.
איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים - הורות מחבקת
(אומנם מדבר על הרדמה עם אנשים אחרים אבל עזר לי מאוד להבין בעצמי איך להרדים את התינוק)
וחוץ מזה לשחרר לשחרר לשחרר.
במקום לבדוק בשעון ולראות שמאוחר כבר וצריך לישון, ובמקום לקרוא עשרות מאמרים ברשת איך להרדים תינוקות פשוט להיות איתם וללכת בדרך שלהם.
היום אם הילדים שלי בערב לא בכיוון לישון גם אם השעה תשע או עשר אני לא מכניסה אותם למיטה.
רק כשאני רואה סימני עייפות אני מדרבנת ללכת לישון.
כמובן שאם התלות בהנקה קשה לך אז כדאי לנסות להפחית את התלות ולחפש דרכים אחרים להרדמה.
אבל מהניסיון שלי, יש מצב שהדרך להפחית את התלות (כי ככה כתוב וכולן מתלוננות וסימן שזה קשה) זה יהיה יותר קשה מ"התלות" עצמה.
ולדעתי הקושי האמיתי לאמא בהרדמה בהנקה הוא בגילאים הרבה יותר מאוחרים שהתינוק רוצה לישון עם הנקה צמודה כל הלילה.
התגובה שלך הזכירה לי את המאמר הזהאני אמאאחרונה
שווה קריאה בעיני
תלוי כמה זה מפריע לךשיפור
נגיד לי מאוד קשה עם התלות בהרדמה אז בשבילי היה לגמרי שווה. לרוב יש החזרים מקופות החולים עד גיל חצי שנה.
אני יכולה להגיד שאצלנושושנושי
הגדול לא ינק, עד היום בן כמעט 3 הוא נרדם עם בקבוק (סיוט!!!)
דווקא הילד השני בן עשרה חודשים בהתחלה באמת לא נשם בלי הנקה, הכל הוא עשה תוך כדי הנקה. כמובן גם להירדם.
כיום הוא בן עשרה חודשים ונרדם עצמאים לגמרי
אני מניקה, איך שמסיימת להניק הוא מתעורר
מחתלת
ורק אחר כך משכיבה לישון, הוא משחק קצת עם הגדול שישן במיטה לידו עד שנרדם (רגע לפני שאתן בהלם שהוא כבר ישן בחדר ילדים, זה רק לשעתיים הראשונות עד ההנקה לאחר מכן)
אני בגישה של רגע לנשום ולחכות
להרגיל הירדמות למשל בסיבוב ברחוב זה גרוע
אבל להרגיל להירדם עם הנקה - הכי מבורך בעיניי. הוא ממש קטני תני לו את זה שייהנה ויספוג ממך כמה שיותר!
קבוצה חברתית-מת"י\מתי"אאובדת חצות
היי,
קבוצה לשיפור מיומנויות חברתיות
כמה זה עולה? כמה יש החזר?
חושבת שהמתי"א זה דרך משרד החינוך ו/או הרשותקופצת רגע
המקומית,
יודעת שהם עושים הדרכות ופרויקטים בבתי ספר לגבי שילוב ילדים עם זכאות לחינוך מיוחד.
האם ניסית ליצור קשר עם הפסיכולוגית של הגן? היא אמורה לדעת מה יש באזור ומה, אם בכלל, אפשר להשיג דרך הגן ואז זה לא עולה כסף.
לפי מה שאני יודעת זה מיועד לילדים עם סל אישיחדשה כאן27
ואז חלק מנקודות הזכות מנותבות לשם.
לא זוכרת בכמה נקודות מדובר אבל מבקשים את זה בועדת פילוח.
לא מכירה אבל בדיוק ראיתי פרסום כזהאני אמאאחרונה
בדיקה פנימית של רופאה אמורה לכאוב?אמונה :)
כי הייתי אצל רופאה מלאום.. אממ... נחשו לבד
עזבו שהייתי צריכה נצחח לעזור לה לחשב כמה זמן מהבדיקה שהייתה אתמול (11-10=1, מה נסגררר)
היא פשוט הכאיבה לי ברמות... עם המכשיר הזה שנראה כמו תנין שפותח את הפה. אף פעם לא עשיתי אז לא יודעת איך זה אמור להיות... גם התחיל לי קצת דימום לפני כן ומזה הוא התחזק הרבה יותר.
א"ס וגינלי לא כאב לי כ"כ, קצת אבל בסדר... ושם זה כאב ממש.
פעם ראשונה שלי אז אין לי מושג, אמור להיות ככה? ואם כן איך עוברים את זה עוד מלא פעמים סביב לידות וכו?
תודה!!
אמממ לא נראלי שכל בדיקה פנימית זה עם המכשיר הזהירושלמית במקור
אלא מה?אמונה :)
סליחה על הבורות, זו הייתה פעם ראשונה
אצבעות כזה. לא זוכרת, ילדתי לפני כמעט 3 שניםירושלמית במקור
אבל ברור שכן, המכשיר הזה לא הכי נעיםירושלמית במקור
ויש בנות שמצש סולדות מבדיקות פנימיות.
היא לא אמרה לך להרפות את השרירים שם?
(אמר לי את זה רופא הנשים האחרון אצלו הייתיירושלמית במקור
משנה את כל החווייה)
ככהיעל מהדרום
לק"י
הרופא/ המיילדת מכניסים את האצבעות שלהם. לפעמים לוחצים על הבטן במקביל.
לפעמים זה לא כל כך נעים. לנשים שהן לא רגישות במיוחד, אני לא חושבת שזה כואב בדרך כלל.
ואם אין סיבה מיוחדת, לרוב בודקים פתיחה כשמגיעים ללדת, ובודקים כמה פעמים בדר"כ, לבדוק אם יש התקדמות.
(יש רופאים שבודקים במעקב הריון עודף. אני אישית מוותרת, אם אין סיבה).
וואי אז לא הייתה שום סיבהאמונה :)
היא סתם רצתה לעשות "כי בד"כ עושים" , לא בהריון או משהו
פעם הבאה לסרב? לא ידעתי שזה לא הרגיל
למה הגעת לרופאה מראש?לפניו ברננה!
^^^ אולי עשית בדיקת פאפ?יעל מהדרום
לק"י
ופתיחה לא בודקים עם המכשיר.
לא חושבת, כי לא היה שופ חשש אמיתיאמונה :)
סתם כתמים לא כרגיל...
נראה לי שסתם נפלתי על רופאה מעצבנת
דווקא במקרה של דימום לא מוסבר רוצים לראות אתלפניו ברננה!
צוואר הרחם ולוודא שזה לא ממנו.
גם לי קרה שהלכתי מהסיבה הזאת לרופא ושאלתי אם אפשר לוותר על הבדיקה הפנימית, אז הוא אמר שאם ככה הוא לא יבדוק את כל מה שצריך לבדוק כדי לוודא שהכל בסדר..
תודה על ההסבראמונה :)
לפחות החוויה הקשה והכואבת לא הייתה מיותרתלפניו ברננה!
חיבוק 🩷
וממליצה לך ממש לחפש רופאה מוצלחת שתלכי אליה קבוע❤️
אקח לתשומת ליביאמונה :)אחרונה
ואיזה כיף לקבל חיבוקים
לי לא כאב אף פעם. אבל יש נשים רגישות יותרגרפולוגיה
ויש רופאים עדינים פחות
זו אף פעם לא בדיקה נעימהלומדת כעת
ככלל יותר שיותר רפויים ורגועים, פחות כואב.
ומאוד סביר שאצל רופאה שאת לא סומכת עליה את לא תהיי רגועה בבדיקה...
נשימות יכול לעזור, להתכונן לזה מראש. ללכת רק לרופא שאת סומכת עליו...
תודה!!אמונה :)
ספקלוםSeven
כן כואב לדעתי
אבל אני לא אחת שמרפה גם..
ספקולום בהחלט יכול להכאיבלפניו ברננה!
מה שלא יודעים זה שיש גדלים שונים, אפשר לבקש קטן. את גם יכולה לבקש להכניס אותו בעצמך.
ולהקפיד לשחרר את שרירי רצפת האגן בזמן הבדיקה כי בעצם מה שעושים בבדיקה כזאת זה להרחיב את האזור ולפתוח כדי שהרופא יוכל לבדוק, ואם השרירים מכווצים זה כואב הרבה יותר.
לשאלתך, עברתי בדיקות פנימיות כואבות מאוד וכאלה שלא כל כך כאבו, זה מאוד תלוי במומחיות של הרופא. העובדה שהכנסתי לעצמי את הספקולום השפיעה מאוד.
ספקולום זה כואביראת גאולה
אבל יש רופאים יותר עדינים ויש פחות,
וכמו שכבר כתבו, זה גם תלוי עד כמה את מצליחה להיות נינוחה ומרפה.
אבל, ממש לא אמורים לעבור את זה מלא פעמים סביב לידות וכו'. בהריון אני לא חושבת שיש סיבה, לקראת לידה לפעמים, אבל לפעמים גם כשרופא רוצה לבדוק - זה מיותר, כדאי לשאול האם זה נחוץ ולמה. אחרי לידה לא כל הרופאים בודקים עם ספקולום, אבל לי נראה שזה כן חשוב. בדיקת פאפ פעם ב3 שנים נדמה לי.
תודה על המידע!אמונה :)
אז באמת נפלתי על אחת ממש לא עדינה...
באסה… חיבוק!מרגול
ורק בשביל לנרמל - גם כשעושים אצל רופאה עדינה מתוקה מנוסה (כמו האחת שלי) זה עדיין יכול לכאוב. לפעמים ההחדרה כואבת (אבל כאמור את יכולה לבקש להחדיר לעצמך לאט), אבל כשפותחים את הספקולום (יעני מרחיבים) כמעט תמיד מרגישים כזה לחץ, קצת דומה לזה שמרגישים בבדיקות שיניים לחץ (כשהרופאה אומרת)
זה לא כיף, אבל אם אין לך בעיות בריאותיות שקשורות, לא צריך לעבור את זה הרבה.
תודה, ותודה על החיבוקאמונה :)
התייעצות קניית בגדיםאנונימית בהו"ל
אז ב"ה יש לנו שמחה משפחתית ואני צריכה לקנות בגד.
אני עתידה להיות בשבוע 19-20 בעז"ה
הריון ראשון
מתי מומלץ לקנות בגד? אין לי מושג מה יהיו המידות שלי 🤭
אני הייתי מחכה או קונה משהו שמתרחב או נמתחשושנושי
באזור המותן ובטן
אם מתכננת על קנייה משיין תזמיני כמה ולקראת האירוע תשאירי את המ שרלוונטי לך.
אני הייתי קונה משהו עם מידה יותר בחזה, כי גם הגודל שלו יכול להשתנות
בהצלחה
ואיזה כיף זה אירוע בהריון
שבוע 19-20 בד"כ זה עדיין לא פער במידה, או בגדי הרייראת גאולה
אם את רוצה לקנות מראש, פשוט תקני בגד לא מדי צמוד, שיהיה מקום טיפה להשמין בבטן או בחזה.
גם אם הבטן מתחילה להציץ, בד"כ אין הבדל משמעותי עד כדי שבגד שמתאים עליך בזמן רגיל לא יתאים בשלב הזה.
שמלת מעטפת זה פתרון טובלפניו ברננה!אחרונה
היא מחמיאה ואפשר לעצב אותה על הגוף כרצונך
אפשרות אחרת היא ללכת שבוע או שבועיים קודם. ככה עשיתי בחתונה של גיסתי שהייתי בסביבות שבוע 30 נראה לי.
קבעתי תור לרופאת נשיםאנונימית בהו"ל
להוצאת התקן. צריך להגיע בזמן מסוים של הוסת?
כדאי להגיע בזמן הווסת- גם יותר קל להוציא וגם לאאמהלה
תסתבכי מדימום בגלל ההוצאה.
לגבי השאלה השניה- נראה לי כדאי לך להתייעץ עם רופא על כך. לא חושבת שכדאי להסתמך על תשובות בפורום בעניין כזה.
מסובך לתזמן את זה חודשיים מראש 🤪אנונימית בהו"ל
מחקתי את השאלה השניה כי מצאתי תשובה בעלון לצרכן
נכון, בעקרון להוצאה אפשר ללכת לכל רופא, גם במוקדאמהלה
נשים.
ואת לא חייבת בווסת, זה בחירה שלך
אצלנו ההתקנה וההוצאה אוסרים...
וגם בזמן הווסת צוואר הרחם יותר פתוח ויותר קרוב כך שיותר קל להוציא
בהצלחה
לא חייב בזמן ווסתמקרמה
תודה לכולן!אנונימית בהו"לאחרונה
שואלת גם פה:זקוקה להמלצה לאורתודנט בהסדר עם לאומיתאמהלה
בירושלים.
ממש אשמח אם יש למישהי המלצה או דיס באישי
תודה רבה חברות
מקפיצה ליאמהלה
מקפיצה לי שוב, אולי במקרה מישהי עשתה לילדיהאמהלה
ויכולה להמליץ לי?
בהצלחה!!אוהבת את השבת
אולי תנסי לקבל מלאומית רשימה של מי שבהסדר איתם ואז לשאול עליהם ספציפית או לחפש עליהם ביקורות בגוגל?
יכול להיות שבנות נתקלו בנם אבל לא תחת הכותרת הזו...
בהצ
הלוואי שהיתה להם רשימה כזו. יש להם רק רשימה שלאמהלה
מרפאות שיניים בהסדר. הלכתי לאחת מהן ואמרו לי שרק האורתודנט לא בהסדר...
תודה על ההקפצה
יש בירושלים בגאולהילדה של אבאאחרונה
לא יודעת איך קוראים להם..
אולי מופיעים ברשימת מרפאות שבהסדר
קיבלתי תשובה שהפריטין שלי הוא 20מולהבולה
באתר של כללית זה כביכול בטווח אבל הנמוך
המוגלובין בבדיקה לפני חודש היה 10.7
מה דעתכן?
שתקחי מה שצריך כדי להעלות את הפריטיןיעל מהדרום
לק"י
לא זוכרת אם זה ברזל או בי12.
וגם ההמוגלובין מתחת לטווח, אבל אולי בהריון זה תקין. תשאלי את הרופא.
לוקחת מהכל כבר מעל חודשייםמולהבולה
אז תתייעצי עם הרופאיעל מהדרום
לדעתי במצב כזה כדאי עירויי ברזל.רותי7
או לפחות להתחיל עם כדורי ברזל.
תתייעצי עם הרופא..
אני לוקחת בי 12 וברזלמולהבולה
הרופאה לא רצתה שאקח שני כדורים א לבדוק קודם רמות פריטים
וכאן צדקה
אני הייתי מבקשת מהרופאה עירויי ברזל.רותי7אחרונה
באיזה שבוע את?
המחיר של הפריט עולה משמעותית אחרי הכנסה לסלשושנושי
אשמח להכוונה, אולי אחת מכן תדע
במסך הראשי בשיין אני רואה פריט במחיר מסוים, לאחר הכנסה לסל המחיר עולה בהרבה.
המחיר גם כל הזמן משתנה, אני מוסיפה פריט לסל פתאום שניהם זולים/יקרים יותר
יש אולי דרך לשנות את ההגדרה ככה שיראה לי מראש את המחיר הסופי?
שאלת בונוס - מה עושים עם ההתמכרות להזמנות אונליין?
אני מזמינה, חצי מחזירה
הדופמין עולה בכל פעם שמזמינה, בכל פעם שמחכה למשלוח
ללכת לאסוף - חגיגה!!!!
אני מזמינה דברים חשובים, משתמשת בהם
זה לא שקונה דברים מיותרים, ממש ממש לא. הכל בשימוש ונהנית מהם מאוד!
ועדיין אחרי הכל זה עולה לי כל שבועיים, שלוש. בתקופה מאתגרת רגשית לפעמים גם אחת לשבוע.
רק אתמול הזמנתי והיום כבר עסוקה במילוי סל.
הפעם כבר סל עם בגדי חורף, נראה שהקיץ מאחוריי.
שיבטלו את המשלוח חינם (הלוואי והבעיה הייתה עם הזמנות של פחות מ 160)
איך כואב לי על האשראי
בעלי מעדכן אותי בסוף הלועזי מה מצב החשבון, החיסכון
וכמה החזרים צפויים להגיע משיין
יש לי שם ממש קרן, רק חבל שהריבית לא עולה
לתוהות איך יש לי כלכך הרבה זמן לזה? הפרויקט שלי בעבודה נתקע
ובמקום לעשות דברים יותר חשובים אני תקועה באתרים
פוייייייייי.
בסוף אין כמו אישה שמחה!אם_שמחה_הללויה
את מורידה את השפע בבגדים המגוונים והצבעוניים😉
פתחתי שירשור אנונימי באהב"האנונימית בהו"ל
כי הוא הרבה יותר מתאים לשם.
מצד שני, הפורום הזה הרבה יותר פעיל, עם הרבה נשים חכמות ובעלות ניסיון. אז מעתיק קישור גם לפה.
אשמח לשמוע טיפים וחוות דעת של אמהות לילדים בגיל המתאים🙏
שאלה חשובה. מקפיצה לךבאתי מפעם
נראה לי שהאמירה צריכה להיות יותר תקיפהשוקולד פרה.
כי היא יכולה חלילה לחצות גבולות אדומים יותר, ככל שאת רק תשתקי ולא תגיבי.
היא תנסה להזמין אותך למלחמה, והיא עלולה להיות בוטה יותר.
הייתי מגיבה לה בסגנון: "זאת הפעם האחרונה שאת מדברת אליי ככה", לא מוסיפה מילה נוספת
ונותנת לה עונש חריף.
היא רוצה שאת תתני לה קונטרה. היא לא רוצה לעשות את כל התהליך רק עם עצמה (זאת דעתי)
היא משוועת להדרכה. לגבול. לדעת איפה אמא עומדת לנוכח ההתפרעות הזאת שלי.
ברגע שאת נעלמת, היא חווה עוד יותר מצוקה, ועוד יותר רצון להילחם.
ואם היא חוזרת על המילים שלהשוקולד פרה.
להגיד לה בפירוש "הזהרתי אותך שלא מדברים ככה לאמא", ושוב לא להוסיף על זה, ושוב עונש.
ככה עד שהיא לא תעז להוציא מילים כאלה כלפייך.
סליחה שאני אומרת לך את זה בדוגרי,
אבל זה שאת שותקת זה כי זה (באופן מסוים) יותר קל.
את צריכה להתעמת איתה- בשבילה. להראות לה מחדש את ההיררכיה. אלייך לא מדברים בחוסר כבוד ויהי מה. ממש להיות נכונה לשלם מחיר של בכי ממושך, או חוסר עזרה מצדה, או איזו סצנה שלא תעשה.
זה אך ורק בשבילה!
יש לי חברה שכששמעתי איך היא דברת לאמא שלה הזדעזעתי.
כששאלתי אותה איך היא מעזה, היא אמרה שלאמא שלה כאילו לא אכפ לשמוע מילים כאלו.
סיפרה שבילדות הייתה שוברת חלונות במכוון- כדי שאמא שלה תעניש אותה.
היא ייחלה לעונש. היא לא רצתה לגדול פרא.
אני לא מסכימה שצריך לריב על זה. היא יודעתכתבתנו
שהיא לא בסדר והיא מבקשת סליחה. בעיני צריך לא להיגרר לזה, וכן, אפשר מידי פעם להגיד משהו שיהיה ברור שזה לא במקום בכלל אבל לא להיכנס למלחמה על זה.
לריב על זה, בעיני, לוקח את זה למקום שנותן חשיבות חסרת פרופורציות למה שהילדה אומרת, ואם האמא בטוחה בעצמה שככה לא מדברים אבל מובילה את הסיטואציה לא בתור קרב מי תמצמץ ראשונה- המסר יחלחל באופן שהרבה יותר מכבד את אמא.
אני לא רבה איתהשוקולד פרה.אחרונה
אני קובעת לה.
קובעת מהם גבולות הגזרה, קובעת את ההיררכיה, קובעת מה יקרה אם הגבול יחצה.
ריב זה בין שווים, ואין פה שיוויון.
ניכר שהבת אינטליגנטית ועם בסיס טוב מאוד.
רק להציב גבול חזק לטובתה, ואנע גטוחה שהיא תקלוט ותפנים
את בתקופה האחרונה שעוד רלוונטי 'לחנך' אותהאנונימית בהו"ל
היא כבר די גדולה ותיכף זה לא יהיה רלוונטי.
ממה שאני רואה סביבי, גם אחים וגם חברות - מי שלא מציבים לו גבול בגיל הזה, זה רק יחמיר.
העובדה שהיא מבינה מעולה שזה לא בסדר (מתנצלת וכו) עוד יותר מדגישה את זה שהיא צריכה להבין שזה מעשה שלא יעשה. לא בגיל 11 ולא בגיל 31.
אומרת בכאב כי יש לי אח מבוגר שמסוגל לצעוק על אבא שלי ואבא שלי ממש מתכווץ לידו. וחוץ מזה - הוא סבבה לגמרי. אבל ההתנהגות הזאת פשוט מזעזעת ובעיניי מראה על רבדים מאד רקובים ביחסים הבינאישיים ובכבוד לזולת (בין אם מדובר בהורה ובין אם לא).
אני חושבת שכן צריך להעמיד במקום. אמרת שאת עונה לה בשקט ובהגיון וזה לא עוזר ורק התעלמות עוזרת - לדעתי היא אמנם לא במצב למענה בשקט ובהגיון אבל, גם לא להתעלמות. כן להגיד - אני לא מוכנה לשמוע אותך צועקת, בטח לא עליי. ולשלוח לחדר נראה לי תגובה די מינימלית.. ואחכ היא באה להתנצל? אומרת שלא יכלה להתגבר על עצמה בתוך הכעס? זה בדיוק הגיל ללמוד שמותר האדם מהבהמה הוא שליטה עצמית. ועונשים מאד עוזרים להפנים את זה.. לדעתי בכל אופן.
לי יש ילד בגן שעכשיו בשלב כזה של תסכולים וצועק עליי אם הבאתי משהו לא כמו שרצה, והוא מקבל גערה בכל פעם. וברוררר שהוא ממש לא מקבל את הדבר שביקש עד שלא אשמע את זה בצורה מכבדת.
זה גילאים ממש שונים, אבל באמת בכל גיל שרלוונטי לחנך בו זה מתאים לדעתי.
ומגיל ההתבגרות הם נכנסים למקום שזה כבר פחות רלוונטי, ואז מי שהם זה מי שהם ישארו (אלא אם מבחירה יחליטו לעבוד על עצמם)
יש לי ילד בן 12טרכיאדה
מתבגר קלאסי, חכם ונבון וכו' (כמו התיאור של הבת שלך אבל זה לא רלוונטי)
עם התקפות עצבים יום יומיות אבל בחיים לא מתחצף, (כן מתעצבן עלינו ומגיב בעצבים, ובכעס ובתסכול אבל לא בחוצפה) פעם אחת בלבד אמר לבעלי "סתום" (עם שווא בסמך) ואני כל כך הזדעזעתי
ולא נרגעתי מזה במשך כמה שעות, והוא ראה בדיוק את הזעזוע שלי והפנים שזה משהו שבחיים לא יעשה,
מאז לא חזר על זה כמובן ומאמינה שגם לא יעז לחזור. אז כן, מותר להיות מתבגר אבל יש קווים אדומים שאסור בחיים שיחצו
וחוצפה לאמא אסור אסור אסור שתעבור בשתיקה, כי כמו שכתבה @שוקולד פרה יש גם מבוגרים שמתחצפים להורים.
אם את תזדעזעי בעומק מהחוצפה שלה, היא גם תרגיש שזה קו אדום, הרי אם הייתה מכה אותך חלילה היית מגיבה בהלם
ולא נותנת לזה להמשיך אפילו לא שניה נכון? אז גם חוצפה לאמא זה קו שלא חוצים בחיים בחיים
תוהה אם זה המקוםממעלממש
הייתי צריכה ללמוד השנה במכללה ירושלים, בגלל הריון מורכב ולידה מורכבת לצערי לא השלמתי את הלימודים...
למישהי יש נסיון איתם האם הם מחזירים שכ"ל במקרים כאלה? שווה לבדוק?
למה לא לבדוק?שלומית.
אין לי מושג אם יחזירו או לא אבל אין לך מה להפסיד מלשאול.
אולי אם לא יחזירו יציעו זיכוי או הנחה להמשך הלימודים במידה ואת מתכוונת להשלים או פתרון אחר
את יכולה גם לדבר עם הדיקניתאמונה :)אחרונה
הרבנית יפה מגנס. מניחה שהיא לא קשורה לזה ישירות אבל יודעת שהיא מאוד שותפה בעזרה לסטודנטיות של המכללה בכל מיני תחומים. ובטח שווה ללמוד, שכ"ל אוניברסיטאי זה המוון כסף
שמנופוביה בהריון-אישה מלאה?אשמח שתיכנסימולהבולה
עד כמה מרגישה שמנופוביה מאנשי צוות רפואי?
ובכללי,גם מחברה או משפחה?
נמאס לי מזה
הבוקר הייתי בבדיקה וראיתי שהרופא כתב שבגלל עודף משקל היה קשה לבדוק
אני אמורה להבין שיתכן שיש בעיות והוא פשוט לא קרה בגלל העודף משקל?
היה בהלם שאני מרגישה תנועות עובר ושאל כמה פעמים ,כי יש לי שליה קדמית וכאמור- עודף משקל
די זה מתיש אותי ופוגע כל פעם מחדש
מרגיש לי שכל פעם שמגיעה לרופאים בהריון אני חווה איזו עקיצה או אמרה שקשורה למשקל
יכולה גם לומר שהרגשתי כמה פעמים סוג של "דחייה" לבדוק אותי
ואני אסתטית ומטופחת ונראית מעולה בעיניי. אז למה לתת הרגשה כזו??
וגם לפני שבועיים היינו אצל ההורים של בעלי וחמותי שיש לציין שבעלת הפרעת אכילה היא וכל משפחתה,הייתה בהלם שאני כמעט לא אוכלת מתוק ויותר בקטע מלוח היא כל הזמן
מורידה סוכר מכל דבר אפשרי ברמה מוגזמת כבר וזה לא שאני לא בקטע בריא,אני מאוד אוהבת אוכל בריא וחשוב לי לאכול בריא.אבל היא לא השתחררה מזה שאני כמעט לא אוכלת מתוק ולמה? כי איך יכול להיות אישה במשקלי שלא אוכלת מתוק 😡🤔
איך שורדים את זהההה
הוא לא נתן ביטוי לזה בבדיקות ולא עשה רושם שקשה לואמ פי 5
בבדיקה
הנקה התחלנווו 🙄שירה_11
הפעם אני באמתתת רוצה להבין אחת ולתמיד
אם הייתי חיה בפעם ולא היה תמל מה התינוק שלי היה אוכל??!!!
אני באמת נותנת מעצמי, הבחור גר לי על השד אני משתדלת במקסימום
ובסופו של יום צרחות מרעב, אני מנסה לסחוט את החזה עוד קצת ובאמת כלום כבר לא יוצא
ואז הוא מסיים 30 מל מהבקבוק תמל
מסכן איזה רעב
מה אני עושה לא בסדר??
יש פה יועצות הנקה אני מתייעצת ועושה כלל מה שהן אומרות
משתדלת שהוא יגיע אל הפיטמה ולא אני אליו
שלא ינשוך את הקצה אלא יכניס הכל (הפה שלו קטן זה לא תמיד הולך…)
הוא נמצא עליי הרבה בין היתר כדי שהגוף יבין שצריך עוד..
אז מה לא טוב פה??
אם צריך לשלב תמל אני אשלב
אבל אני לא רוצה את הסימן שאלה התמידי הזה של האם הוא רעב ואת הצרחת רעב בסוף יום שמספרת לי שכל היום הוא סתם נשנש ולא אכל באמת
הלוואי ותצא מכאן איזו ישועה הלוואייי
אני כל כךךךך רוצה להניק ולתת לו חלב אם
אני גם ממליצהשושנושי
אני הלכתי רק בגיל חודש עם הגדול, גם אחרי לידה ארוכההההההה מה שעשה משהו בשרירים
הוא היה ילד שלא הפסיק לבכות וגם לא הסכים להיצמד
רק בגיל חודש הלכתי וממש התחרטתי שלא הלכתי לפני
כי אחרי הטיפול אצלו הילד התחיל לינוק, אבל בגלל שהתרגלתי לשאיבות + בקבוק = היה לי קשה לחזור אחרוה להנקה. עד היום ממש ממש מתחרטת על זה
נראה לכן שיש עוד סיכוי לתפוס צימר לאוגוסט?פיצקית24
ללילה או שניים?
מחפשת צימר עם בריכה פרטית
במחיר הגיוני
לא כל כך משנה לי איפה..
כן 💕, מניסיון העבר. בע"ה סיכוי טוב.קמה ש.
הלוואי!פיצקית24
יש לך המלצה?
או איפה לחפש? כי זה לא ככ הצליח ליפיצקית24
מקווה לרכוש עם שובר מילואים
להבנתימרגול
עם השובר מילואים את יכולה לשלם בכל בית עסק שמוגדר בחברת אשראי כ"לינה"
אז זה לא קריטי לחפש לפי זה, תחפשי בכללי ותוודאי מראש עם בעל הצימר שזה אכן יתקבל