בחודש הקודם לקחתי פרימולוט נור ובנות כאן אמרו לי שזה לפעמים גורם לשיבוש במחזורים הבאים.....
לי היה ביום ה40 למחזור קצת הכתמות (בשאלת רב- לצערי אסרו) אבל זה לא התפתח לכלום רק יומיים של הכתמות קלילות, אני רגילה למחזורים כבדים וארוכים מאד
מתחרפנת כבר!!!!
עוד יבוא היום
דובדובהניקיתי את השיש עם אקונומיקה. שמתי כמות קצת גדולה על השיש כי היה כורכום ואחכ ניגבתי קלות עם נייר סופג.
לאחר כשעה בערך בעלי הכין לי מצה עם חרוסת ויש מצב ששם כנראה את המצה על השיש. זה מסוכן???
פתאום חושבת על זה ובלחץ קצת
פשיטא
פשיטאהוא פשוט שובב
כל הזדמנות שיש לו הוא מושך לאחים שלו או למי שבהישג ידו בשיער
ואם אני אומרת לו לא/אסור וכו' הוא רק צוחק מזה יותר
בכללי זה מצחיק אותו כל העסק...
טיפים ועצות איך ללמד אותו לא למשוך בשיער יתקבלו בברכה....
חג שמח
קטני ומתוק😍יעל מהדרום
חמודים כולם...
טוב לפחות אנחנו לא לבד בסירה....
חג שמח
מטילדהוגם העייפות תתאזן כי הגוף מסתגל.
זאת ממש העונה, ככה זה בחילופי מזג האויר
תלכי לרופא אבל הסבירות שזה משהו מסוכן היא אפסית
וסביר ששימוש מקומי בסטרואידים מותר בהריון. תשאלי אבל לא לשלול מייד
ביטוח לאומי כן מאשרים שמירה, לי אישרו לפני כמה שבועות שמירה לכמעט שבעה חודשים
בכל מקרה- כדי לעקוב באיזור האישי באתר של ביטוח לאומי, כי לי הם שלחו מכתב שחסר לי טופס ולכן התשלום שלי התעכב, והיה לי חבל שלא שמתי לב לזה קודם
לכן שיחה על זה יכולה לשים אותם במקום לא נעים
ובמצב בלתי אפשרי.
הם לא באמת יגידו לכם "שמעו, אנחנו כבר לא יכולים יותר",
אבל נראה שכרגע הם משדרים את זה באופן מורגש מאוד.
יש הרבה חוסר נעימות בסיטואציה כזו, וגם בדיבור פתוח ורגיש,
ספק גדול אם אמא שלך תוציא באמת מה שעובר עליה.
וגם האחים שלך- הם לא יגידו מילים מפורשות וקשות,
כי גם להם לא נעים לצאת מנוכרים לכאב ולקושי שלך.
נשמע שלהמשיך ולהיעזר זו אופציה שאתם לא רוצים בה והם לא רוצים (אבל לא אומרים).
אז הכי מתבקש- שתיעזרו אולי בצד של בעלך?
או בנערה בתשלום סמלי?
או אולי שתחפשו איפה להצטמצם כדי כן להתמודד לבד?
אחרי הלידה בטח תצטרכי עזרה עם הקטנים...
בוודאי גם ההורים והאחים שלך מבינים את זה.
וכנראה שזה גם תורם להרגשה הכללית שאין להם כוח יותר לעזור.
אני ממש מציעה בחום לשחרר את ההורים והאחים בצורה משמעותית,
ולחשוב איך מסתדרים לבד...
לשבוע/שבוע וחצי לפחות,
ואז כבר תהיי חכמה ותראי לאן הרוח נושבת...
היי יקרות...
קוראת פה הרבה, יודעת שהנושא לא בהכרח קשור להו"ל , אבל יש בזה חלק..
מרגישה צורך לפרוק, ומתביישת כל כך לעשות את זה עם הסביבה.
ב"ה אני נשואה באושר, אחרי הרבה המתנה ודרך ארוכה למרות שיעידו עליי שאני בחורה יפה, טובה , ואהובה
אבל ב"ה עברתי דרך עד שהגעתי לבעלי ואני מעריכה את זה! יודעת שלא הייתי עושה את זה אחרת..
חזרתי בתשובה גם במהלך הדרך ב"ה , וזכיתי להכיר את בעלי שגם הוא חוזר בתשובה
שהיופי שהוא תמיד היה בסביבה שלי אבל אף פעם לא הכרנו ( נפלאות הבורא)
עברתי הרבה לפני, הלב הרבה נשבר.. ואפשר לומר שנאטם מאוד מאוד מחוויות כואבות
עם בעלי הלב נפתח שוב, אבל לאט לאט... התרגשתי מאוד בהתחלה, אבל היה לי מאוד קשה לבטא את האהבה והרגש
במיוחד שעברנו יחד טלטות קשות שוודאי אם זוג אחר היה עובר לא חושבת שהיה קל להמשיך בלי לצבור צלקות, זה היה או להתעצם מזה כזוג , או ליפול, וב"ה התעצמנו ( זה טלטלות שלא קשורות לזוגיות עצמה עבר חווינו יחד כזוג)
היום אחרי 5 שנים, בהם למדתי להיפתח יותר, לאהוב יותר , וייאמר לזכותו היה כל כך סבלני מכיל ואוהב אותי למרות כל המשקעים שהבאתי איתי
היום מצפים כ-3 שנים לנס בתחום היילודה.. ב"ה יש כבר 2 אוצרות בנים, אבל מאז ותמיד ייחלתי כל כך לבת מה שהגביר מאוד את הקושי בהמתנה
במיוחד שעברה בסיבוכים בדרך, ניתוחים שעברתי, הפלות, פיטורים, מעבר דירה ועוד כמה ניסיונות בדרך
היום אני מעל שנה בבית, מנסה לשלב לימודים תוך כדי מה שמאוד קשה בגלל הסגרים שהיו בידודים וכו' ,
עם כל זה, נחת עליי תקופה של דאון.. מרגישה כבויה עם עצמי, אין לי חשק לכלום, חסרת סבלנות לבעלי, לילדים..
איבדתי את השמחה שהיתה לי כשהכרתי את בעלי..
מרגישה הורמונאלית בטירוף, ואני לא יודעת אם זה קשור לניתוח שעשיתי ברחם לא מזמן, ובהורמונים ששיבשו אותי, גם עליתי כמה ק"ג טובים במשקל ואני לא אכלנית בכלל! וזה מאוד מעיק..
מרגישה בנפילה קשה.. רוחנית, רגשית..
וזה כואב לי, כי נלחמתי על המקום שהגעתי אליו!
והכי הכי הכי מטורף.. שהתחלתי לסלוד קצת מבעלי.. קשה לי המגע שלו פתאום, קשה לי לאהוב אותו.
התחילו לי מחשבות על זכרונות מבחור שיצאתי איתו בעבר הרחוק שממש היה לי קשה בזמנו הפרידה שהיתה בעל כרחנו וזה לא היה הזמן להקים בית אז נפרדו דרכנו וטוב שכך , הוא לא טוב לי והייתי סובלת איתו בטוח!
לא יודעת למה! למה יצר הרע מזכיר דברים שאני מזמן רציתי לשכוח?!
במיוחד שזה בחור שנפגעתי ממנו מאוד מאוד.. למרות שפגע לא על מנת לפגוע , להפך כדי לשמור עליי..
ובזכותו מצאתי אך הדרך לתשובה ב"ה
אבל זה לא פייר, לא לבעלי, וגם לא לי.. זה מעיק עליי ואני מנסה ממש לברוח מהמחשבות האלה.. לא רוצה להיזכר! לא רוצה לחשוב!
מחקתי את זה מזמן מהחיים ומהלב..זה לא היה אהבה בכלל זה היה סתם אובססיה להרגשה של להיות נאהבת.
רוצה להתאהב שוב בבעלי, שוב להרגיש את ההתרגשות, את הכמיה, את הגעגוע
רוצה לקפוץ עליו בחיבוקים
אבל אני לא שם..
בבקשה עזרו לי איך כן להיות שם, כי אני רוצה! כי הוא מדהים! כי אין כמוהו בעולם, כי לרוב אני כן אוהבת, רק קשה לי לבטא את זה, כי הוא הכי טוב לי
מצטערת שזה ככה ארוך ומבולגן
הייתי חייבת לפרוק
תודה למי שקראה
עברתי טיפול הורמונאלי במינון קצת גבוה אבל זה היה לפני חודש
למרות שאצלי זה לא ראיה, ההורמונים נשארים לי בגוף חצי שנה עד שמתאזנת אני ממש רגישה לכל הורמון..
אני קצת יותר טוב האמת, מה שבאמת גרם לי להבין שזה סופר הורמונאלי
