פורום הריון ולידה (עמוד 223)

לדעתי כדאי ללכת להיבדק.

לא נשמע תקין

הגיוני שיש בצקת אבל לא עד כדי כך.

אולי צריך לגבס מחדש וכו

מצטרפת להמלצה להיבדק בהקדם

ובינתיים תרימי רגליים בשכיבה

כששברתי את הרגל אכן אצבעות הרגליים היו סגלגלות אם לא הרמתי את הרגל.

אצלי זה היה תקין לחלוטין.

לא זוכרת שהיה נפוח באופן יוצא דופן, כן רגיש למגע.

אבל הלכתי ממש הרבה עם הקביים והיה בסדר,

ולא יודעת מה זה עצם המסרק.

פשוט זה קרה אני חושבת כי הרגל הייתה הרבה למטה

אתמול ישבנו ליד שולחן וישבתי רגיל

אחרי כמה דקות הרגשתי שאם לא ארים אותה היא תתפוצץ חחח

לא יודעת להגיד בקשר לזה.

אבל כן רוצה להגיד שיש דבר כזה גבס עמיד למים.

זה לא אפשרי בכל שבר

אבל כשזה אפשרי להחליף - זה שיפור משמעותי.

גם אפשר להתקלח איתו בלי בעיה, וגם הוא הרבה הרבה יותר קל.

אז אם את הולכת לביקורת על הרגל, ממליצה לבדוק לגבי האופציה הזו

ולפעמים אפשר לעשות את זה רק בפרטי

מגיעים עד הבית להחליף

שווה כל שקל

ממש ממליצה ללכת למישהו ממש טוב כדי לוודא שאת מקבלת את הטיפול המיטבי (מישהו שאני מכירה שבר לאחרונה עצם, אני חושבת שאותה עצם כמו שלך והוא עבר ניתוח כדי לוודא שההחלמה מיטבית).

אפשר להתקשר לארגון של בני פישר או של הקבוצה פירר כדי לקבל המלצה על רופא טוב. מוזמנת לכתיב לי בפרטי אם תרצי פרטים נוספים או המלצות. 

לי עשו את הגבס בטרם שהבנתי שהם לא מי יודע מה

אחרי כמה ימים הייתי אצל רופא שהחליף למגף ובסוף בכלל שלח למומחה דרך שר"פ עם CT וכו' כי חשד שאצטרך ניתוח ( ב"ה לא היה צורך ) 

היום ביקורת במוקד… נראה מה יגידו

האם יש לי נסיון רע מאוד עם אורתופדים  פעם אחרונה ששברתי את היד היה בגן חוסה ונשארתי עם יד עקומה למרות שראינו אורתופדים

באה לפרטי

תנסי ללכת למומחה בבית חולים דרך שר"פ.

יש כאלה שמתמחים רק כף רגל וכו' 

לכם ביטוח בריאות פרטי, שווה לבדוק אפשרות דרכו.

ואם יש לך ביטוח בריאות משלים של הקופה, יכול להיות שגם יש לך אפשרות לבחור את הרופא שתלכי אליו ולא סתם במוקד.

מניסיון בכל מיני מקרים, היה לנו נוח יותר ללכת לפרטי

מכל מיני בחינות

חיבוק גדול גדול אהובה

שה' ישלח לך כוחות ובהירות

ואם יש לך איך לפנק את עצמך בינתיים- תעשי את זה

איזה קשה!!

זה פשוט מטורף מסירות הנפש על המצוה הזאת...

ואת בכלל גם עם מסירות הנפש על המילואים ישר לגן עדן...!

בע"ה רק טוב!

אני רק חיבוק!

מוכר לי מאוד הגוף החי בסרט הזה 😠😵‍💫🫣😅 מה קורה איתך חבוב? תהיה סגור אם זה מחזור או לא ובבקשה לתקתק עניינים כי אין לי את כל הזמן! 

אני לא יודעת אם מה שאכתוב פה נכון לך כרגע, קחי רק אם מתאים לך:

כשאת לוקחת את זה למקום של חיבור לנפש ותת מודע, זה עלול להגיע למקומות של הלקאה עצמית (אני לא מספיק אוהבת את בעלי, אני לא אישה מספיק טובה...)

לא בטוח שזה מה שטוב ומקדם אותך עכשיו.

לפעמים הגוף הוא פשוט פיזי. אם נפל על מישהו חפץ כבד והוא שבר רגל זה לא בגלל התת מודע שלו, זה לגמרי פיזי - יש גבול לעומס שהעצם יכולה לשאת, גם אם המצב הנפשי מושלם.

גם מערכת הרביה היא מערכת פיזית. נכון, היא מושפעת מהרגש והרבה פעמים יש קשר, אבל בסוף בסוף - היא מושפעת קודם כל מהנתונים הביולוגיים, ובכלל לא בטוח שאם הזוגיות שלכם היתה מושלמת לא היית מדממת עכשיו.

זה לדבר הרבה ולעשות מעט

זה לתכנן דברים עם יכולת יישום נמוכה

זה לסכם דברים להבטיח הבטחות ולרוב לא לקיים

לא מרוע לא בכוונה רעה אלא מחוסר יכולת 

בתור משימתית בעצמי - זה גם חסרון

הרצון שהכל יהיה מתוקתק שמשפיע על החיים האישיים והזוגיים, לדעתי הוא לא כזה נכון

האמת שגם בעלי כמו בעלך קצת,  ותאמיני לו כשהוא אומר שהמטרה שווה את המאמץ

ומה הכוונה?

את לא משחררת אחותי אז אין לו סיבה לקחת מושכות.

כשהמטרה שווה לו את המאמץ הוא יעשה

כרגע מסתבר שאין לו מטרה כזו, כי את עושה הכל בעצמך בזמן שאת רוצה וקואה לנכון וחושבת שצריך

כשתהיי בעז"ה בהריון ה" חייבת" שבך תנוח והוא יצטרך לעשות במקומך בדרך שלו

ולשחרר אומר שגם אם דברים לא ייעשו, זה שווה את התחושה שלא הכל עלייך ויש על מי להישען

שמותר לך לנוח ולא לעשות

שיש מישו אחר שיעשה

שאת לא כבולה להרגלים ולקווים האדומים שיש לך בראש. זה תחושה של חופש בקטע טוב וזה מפחית עימותים זוגיים

איזה כיף זה להגיע הביתה, לראות שלא הכל מטופטפ ולהחליט פשוט לנוח ולהנמח את ה"חייבת" בצד ולראות שכלום לא קרה מעבר לזה שנחת ויש לך כח והעולם לא התהפך

ברור שמשימתיות היא גם חיסרון ויש דברים שאני לומדת מהקצב שלו ושמחה בהם.

ברור גם שאני צריכה ללמוד לשחרר. לא חדש לי.

אבל, לא חושבת שכרגע הנקודה היא שהוא לא עושה כי אני לא משחררת.

אני כרגע עושה יותר בבית כי אני מודעת לעומס שלו וכרגע אני טכנית פנויה יותר, אז רוצה להוריד ממנו.

ואני רואה שגם דברים שהם לגמרי לגמרי שלו ואני לא אעשה לעולם, לא קורים במשך ימים (היוש לזבל שעדיין מחכה, לתיקון שלא נעשה כבר שבועות, לבגדים משבת שעברה שעוד מונחים באמצע הסלון, לתיקים מהטיול שלו בתחילת השבוע...)

הלוואי שאגיע למצב שאני פשוט לא רואה את זה.

אבל כרגע המצב הוא שאני רואה. זה מציק לי. ואני משתדלת לשתוק. או לבקש בעדינות שיגיע לזה. הוא אומר שיעשה. עובר יום ועוד יום ועוד יום והוא לא עושה.

ובלב התסכול נצבר.

מרגישה שעושה בפער הרבה יותר בבית, למרות שאני העמוסה מבין שנינו. ( אבל חשוב לציין בעלת הציפיות הגבוהות והסטנדרטים הלא מתפשרים, לצערי!)

מה שכן למדתי לשחרר לו תפקידים שהם שלו! ז.א שיעשו כמו שנכון בעינייו,ֶ לא תמיד זה קל אבל שווה!!

וגם הם תחומים בזמן, אני יוצאת מהבית חמישי מוקדם בבוקר וחוזרת בערב.. בזמן הזה תמצא שעה לעשות טיגונים לשבת ולשטוף את הבית.. (באופן קבוע בדר"כ). זה לא יהיה השטיפה שאת אוהבת, אבל שווה🤪😜🫂 

בגדול אין לי כ"כ את הקטע שדברים צריכים להיות כמו שאני רוצה.

אבל הקטע של מתי לעשות הוא מה שמשגע אותי, וכ"כ הרבה פעמים הכרזנו על לו"ז - הפעם ניקיון בחמישי בערב / היום אני אעשה X - וזה פשוט לא קורה...

אבל בתור התחלה אפשר לקרוא בגוגל על המאפיינים ולראות אם הם קשורים אליו. ואחר כך ללכת לרופא משפחה.

יש טיפולים תרופתיים שמחייבים מרשם, אבל למיטב ידיעתי יש גם טיפולים "התנהגותיים" (אם אפשר לקרוא לזה כך), ואותם מן הסתם אפשר לעשות גם בלי אבחון מלא. אולי בנות פה ידעו לפרט יותר מניסיון אישי.

לי קפץ ישר עניין הקשב

אבל

אני לא חושבת שאפשר לשנות הרבה

בעיית קשב גורמת לבנאדם להתמקד במה שהוא חזק ובמה שהוא מאד רוצה

גם לבעלי יש בעיית קשב

אבל הוא עושה המון בבית

כי זה חשוב לו

כי הוא חזק בזה

מי שהיה חלש בזה עד עכשיו

לא ממש יכול להשתנות

גם לא עם תרופה

ברגע שאדם מודע לזה שיש לו קושי, הוא כבר ישים לב לדברים שעלולים להקשות עליו בהתנהלות בחיים, ויפעל לשפר את זה.

אבל באמת לא בטוח... צריך לנסות...

בעלי השתנה בזה ועושה הרבה יותר ממה שידע או יכל או חשב בכלל. פשוט החיים מתקדמים והעומס מצטבר ואתה מוצא דרכים להתמודד עם מה שיש לך.

פה אין לו צורך עדיין להתמודד עם עוד ילד אז זה עוד לא קורה. 

שהוא הציב/לקח לעצמו.

אם את באה ועושה את זה בסוף

אז זה נקרא שלא שיחחרת שליטה וזה תמיד יחזור אליך כמו בומרנג

יש דברים שהם לגמרי שלו ואני לא אעשה בחיים.

יש דברים שאחרי זמן מסוים אני מתייאשת ואעשה.

כלים שעמדו בכיור 3 ימים, בסוף שטפתי.

כביסה שחיכתה לקיפול כמה שבועות, היה יום שהחלטתי לקפל.

יש רגעים שאני אומרת לעצמי שיהיה לי יותר טוב שהמשימה תיעשה מאשר שהוא זה שיעשה אותה.

הבעיה שלי היא בעיקר באיך שזה גורם לי להרגיש.

והוא רגיש מאוד וקולט את האכזבה שלי.

אבל פה הנושא שאני מכוונת אליו הוא מה הוא חושב שיקרה כשהוא יהיה חייב לעשות יותר? כי כרגע הוא עמוס ומוצף ממש (לדבריו) אז למה הוא חושב שהוא יצליח לעשות יותר?

מקווה להצליח יותר

כי חשוב לו ילד נוסף

יש הרבה אנשים שחושבים שהם יצליחו למרות שהם חשבו ככה הרבה פעמים ולא הצליחו

זה אופי

זה לא בכוונה

רק כדאי להיות במודעות

ולא לתת לתקוות שלו להשפיע הרבה על ההחלטות שלך

אחרי זמן מסויים שהקצבת ונמאס לך אבל זה באמת לא יגרום לו לעשות

אני לפחות יודעת לספר שעד שלא שחררתי במקסימום דברים לא קרו

בעלי עם קשב, ויש דברים שהחלטתי שאני לא עושה וזה שלו לא משנה מה (זה בהסכמה חרוב ולפעמים גם לא אבל אני לא מתערבת. שיתמודד. גם אם יש השלכות, והיו לא מעט)

ומסכימה שכדאי שהמשימה תיעשה, לא משנה מי עושה אותה ולכן כדאי להיעזר

מדיח, מייבש, מנקה, קניות אונליין, אוכל קנוי אם מדבר אליכם

אבל בכל אופן אני ממליצה לתרגל שחרור לפני מצבי קצה כמו הריון שמשבית אותך

ודווקא האכזבה שלך סוגרת אותו יותר לדעתי , ולכן הייתי מתחילה מדברים שסביר יותר שייעשו כדי לצבור הצלחות 

ולא לעשות יותר טוב...

הדימוי עצמי גם ככה למטה. 

אם בחרתי אני עכשיו להיות משימתית הבוקר אני אהיה על זה ואתקתק וזה סבבה

אבל להיות משימתית לפי צורך או קצב של מישהו אחר

משגע אותי

משימתיות שנכפית עלי מוציאה ממני רצון לברוח והכל מרגיש עמוס וכבד ומעיק

כי בלב יש מירמור

זה לא בחירי .

וגם מרגישה שכשדברים נעשים מתדר רגוע יותר

אני אוהבת את מי שאני-אני נינוחה,רכב קשובה לילדים וזורמת

ולא משימתית ודרוכה וכל מה שלא קורה כמו שרציתי מעצבן אותי

ובכלל העיקר שזה מבחירה שלי לא אוהבת להרגיש חיילת של מישהו אחר

מרגישה שלא רואים אותי ככה

טוב לי לבחור מתי כן ומתי לא

ונגיד בעלי החליט לתקתק הערב ולי נכון ערב נינוח

אז אצלינו זה ממש לגיטימי

הוא לגמרי מפרגן לי ומזכיר לי שמעולה שאנוח אם זה מה שנכון לי

וכמובן גם ההפך

וככה לכל אחד יש תחושה שמותר לו להיות מי שהוא

לרוב אנשים משימתיים בטוחים שרק זה מה שנכון ואמור לקרות כרגע ומשדרים את זה לסביבה

ובחוויה שלי התחושה היא שמחליטים עבורי שלא מכבדים אותי

למשימתיות המניע הוא לעשות ולתקתק עבור התוצאה

לאנשים כמוני התדר והאיך דברים יתנהלו וירגישו יותר חשוב מהתוצאה הסופית

משמח אותי יותר בית מבולגן אבל כשאני מרגישה שהיתי בקצב שכיף לי ואמא טובה וכיפית ופנויה ושנתתי לעצמי גם זמן לעצמי.

וברור שהכי כיף לי להצליח גם וגם

אבל אוהבת להיות מדוייקת לכוחות שלי ולסיטואציה

כשבוחרת בזה וכשזה מסתדר בקלות אז מצוין

אבל זה לא שרק המשימתיות היא האופציה היחידה ואיך נכון להתנהל

יש פה בחירה וטוב לי להחליט כל פעם לפי מה שנכון

מקווה שזה קצת עזר לך להכנס לראש איר

אני משימתית להחריד ומקבלת את זה שלא תמיד זה כיף או נוח לרקוד לפי החליל שלי בעניין הזה.

מצד שני לא מסוגלת שאחרים שנמצאים לידי (זה יכול להיות גם בעבודה וכו) פשוט תמידדד לוקחים את הזמן ולא זזים.

יש לו ADHD?

לי יש. ורק בשנה האחרונה למדתי על זה קצת יותר והבנתי שקושי בהתארגנות זה חלק בלתי נפרד מזה.. וכמה שזה משפיע על החיים בבית וואי.

בימים שאני בבית לבד, אני מקדישה את כל היום לסדר ולנקות. ובעלי מגיע הביתה וזה לא נראה שונה בהרבה ממה שהיה בבוקר.. והוא לא מבין מה קרה. ואני גם לא. ואז הוא תוך שעה מתקתק והסלון מטבח מסודרים, וזה מתסכל ברמות שאין לתאר. כי אני באמת מנסה ופשוט לא מצליחה לתקתק כמוהו.

אבל- זה לא אבוד. עם המון עבודה קשה אני מצליחה להגיע להישגים. לומדת איך להתמקד. לומדת לכתוב לעצמי משימות ולתעדף...

אבל בעיניי מה ששינה את הכל- זו העזרה.

אני מביאה מנקה שעתיים בשבוע כדי לשטוף את הבית ולעשות את השירותים. משנה עולם!! כי זה מפחית ממני עומס ואני יכולה הרבה יותר להתמקד בדברים שרק אני יכולה לעשות.

אם שניכם בעומס, ואתם מסוגלים כלכלית, למה לא לקחת עזרה כזאת? זה פשוט שינה לי הכל.

תודה על השיתוף.

לא יודעת אם עזרה זה העניין, כי בסוף זה לא פותר על הזבל, הכלים בכיור כל יום, הבגדים המפוזרים ועוד שלל דברים קטנים שיכולים לשגע אותי...

צריכה לחשוב על זה.

מסכימה עם מי שאמרה שנראה שישה משהו עם קשב.

למי שיש בעיית קשב, אם הוא צריך לעשות *שלל*

דברים קטנים זה יכול להוציא אותו מדעתו.

יותר קל להם לעשות משהו אחד גדול, מאשר הרבה דברים קטנים.

יש אסטרטגיות התמודדות, זה נקרא טיפול קוג-פאן

אבל זה צריך לבוא ממנו.

בכל מקרה בראש ובראשונה צריך להגדיר משימות ספציפיות ולא "שלל"

תבחרי או תבחרו יחד שלוש משימות שגרתיות שהוא אחראי עליהם.

אפשר להכין לוח והוא יסמן כל יום.

תחשבי מה יכול להקל על היומיום ולחסוך את ההתמודדות הזו כי זה לא ישתנה לפי כמות הילדים, זה לא שיש פה משהו שהוא צריך ללמוד ואח"כ להביא עוד ילדים.

אותה התמודדות תהיה לך עם ילד אחד או עשרה. תחשבי על דברים כמו מדיח, שואב שוטף, מייבש, רכב, קניות אונליין וכד'. כי זה דברים שכם אם כרגע אין תקציב, אפשר לפעול כדי להשיג אותם.

יכול להיות שעדיף להתמקד בלהגדיל הכנסה מאשר לנסות לגרום לו לעשות הרבה דברים קטנים.

לגבי קיפול כביסה מכל הסוגים למשל, זה הר בשביל מי שיש לו בעיות קשב.

אם תתני לו לקפל 100 פריטים מאותו דבר, יהיה לו יותר קל מאשר 100 פריטים שונים, שצריך גם לדעת מה שייך למי ולאיזה ערימה זה מתאים.

אפשר לתת לו למשל לקפל מצעים ומגבות, ואת את כל השאר.

וגם בהריון לא חייבים ממש לקפל, אפשר להסתפק בהפרדה לערימות.

בגדים מפוזרים ובהמשך משחקים מפוזרים, זה ממש ממש משימה קשה למי שהראש שלו עובד אחרת,

יש לי ילד בן 4 שמסדר הרבה יותר ביעילות מילדה בת 12.

אני חושבת שעצם המודעות שלך כן יכולה להשפיע על התחושה הכללית וההתארגנות בהתאם.

במקום להשקיע אנרגיה בלגרום לו לאסוף בגדים מפוזרים, תבקשי ממנו דברים יותר "גדולים"

ואת תתפני לשלל הדברים הקטנים.

דייקת לי פה דברים חשובים.

ב"ה כסף זאת לא הבעיה כרגע, צריך לחשוב מה באמת יקל עלינו...

רק אומרת

וואי כמה עוזר! במקום שעה עכשיו לפנות זמן לעמוד ליד הכיור- חמש דק' והכלים במדיח.

אני כמו בעלך (כן זה מן הסתם קשור לבעיית קשב)

מתקשה להחזיק משימות בשגרה,

בעלי נמצא הרבה פחות בבית ובזמן שהוא נמצא הוא מתקתק.

אני משתמשת בכלים שעוזרים לי

למשל אם בא לי שהבית יהיה נקי אני משאירה אותו לשכנים לשבת, כי אין סיכוי שאצליח לתקתק סתם ככה.

אם לנסח את זה ככלל, כדי לעשות - בעלי צריך זמן, אני צריכה מוטיבציה.

בכללי אוירה וסטרס מאד משפיעים על האנרגיות והיכולת המיקוד שלי, זה מתנגש עם המשימתיות של בעלי וזה שהסטנדרט שלו בסדר וניקיון הרבה יותר גבוה משלי.

פעם הוא היה אומר לי שהוא לא מבין איך אני יכולה לשבת ללמוד, נניח, כשהבית הפוך. עניתי לו שהוא היה מת להיות מסוגל לעשות את זה בעצמו

אבל הגישה שלו בהחלט משפיעה, ככל שהוא פחות רב עם המציאות (עומס, ילדים, בית מלוכלך) כך יש לי יותר אנרגיות לעשות בעצמי בכיף.

ויוכלה לומר שעם השנים ומס' הילדים זה משתנה.

כנראה הוא עם בעיות קשב וריכוז כלשהן אז קשה לו באמת. הוא מאובחן? אם כן ריטלין באמת עוזר..גם למבוגרים ובעיקר כשצריך לתקתק משימות.

דבר שני כלים ניהוליים לסדר יום וכו' זה נרכש גם כשקשה לרכוש את זה. אז אם המטרה ברורה ויש בשביל מה להשתפר זה יקרה בעז"ה.

קחי בחשבון שיש מצב שתצטרכי עזרה חיצונית אחרי לידה או לפני ..תלוי איך את עוברת את זה. אבל הרבה אנשים לוקחים עזרה בלי קשר למה הבעל מסוגל או לא. 

אני אומרת נסתדר, גם כלכלית גם פרקטית. ה' יעזור

והוא לא מבין את צורת החשיבה הזאת. הוא מאוד ריאלי. ואומר אם קשה עכשיו איך נוסיף עוד ילד?

בקיצור זה מוכר לי, גם אנחנו מאוד שונים.

ההריונות שלי קשים ואני יודעת שזה ידרוש אבל זה שווה את זה בעיני, עוד תינוק. 

שניהם לפי המשקל

אני חושבת 2מג ל1 קילו ליום (אפשר לחלק ל2 מנות)

לדעתי 2 מ"ג זה 1 מ"ל אז לשים לב

אני לא רופאה והמינונים לא מולי אז מקווה לא להטעות

אם הבעיה חמורה ואומפרזול לא עוזר, תפני לגסטרו ילדים.

יש שתי בעיות בטיפול בנובימול:

1. זה לא מאוד יעיל. כשחומצה מהקיבה עולה לוושט זה מאוד שורף, ותרופה כללית לשיכוך כאב כמעט לא תהיה מורגשת. להבדיל, זה כמו שאקמול לא יעזור לאדם שידחוף יד לתוך דלי מלא בחומצה. התרופה פשוט לא מסוגלת ולא מיועדת לשכך את תחושת הצריבה.

2. ריפלוקס זאת בעיה כרונית שיכולה להימשך חודשים ארוכים, ולא כאב זמני כתוצאה ממחלה של מספר ימים. השימוש בפרצטמול לתקופה ממושכת עלול להיות מסוכן, במיוחד בתינוקות. ההמלצות הן לא לקחת את התרופה מעל 3-5 ימים ברציפות.

ואת זה אני כותב לך כאחד שמעריץ תרופות היכן שהן יכולות להקל...

זו לא עצה רפואית, יש לפנות לרופא כמו שכתבתי קודם.

זו עצה של אדם זר ויש לקחת אותה בערבון מוגבל מאוד.

ובת כמה היא?

אצלנו עכשיו הקטנה נראה לי עם ריפלוקס (פולטת המון ובקשת) וקיבלנו גביסקון. לא הבנתי אם אמורים לראות השפעה מיידית או שצריך לקחת תקופה עד שרואים שיפור..

אני די בטוחה שהיא סובלת גם מגזים ולא ראיתי שהיא היתה הרבה יותר רגועה אחרי התרופה אז לא נתתי הרבה פעמים... מתלבטת אם להשקיע בלתת לה לאורך זמן אחרי כל ארוחה

גם אצלי היא רוצה הזמן בתנוחה ישרה... לדעתי אני יכולה לספור על יד אחת את כמות השעות שהיא לא עלי ביממה.

מצטרפת להמלצות על מנשא, אם אין לך... אצלי היא רוב היום במנשא, זה לא מושלם (נגיד אני לא יכולה להתכופף, זה משנה את המנח שלה) אבל לפחות הידיים פנויות לדברים בגובה נורמאלי ולילדים

רצופים.

לא מכירה גביסקון.

הוא בעצם מסמיך את האוכל בקיבה כדי שיעלה פחות.

אומפרזול עוזר להוריד את החומציות כדי שלא יכאב לה, וזה יכול לקחת כמה ימים עד שישפיע.

(הבן שלי קיבל את 2 התרופות האלו ביחד, הבנתי מהרופאה שעדיף להתחיל עם גביסקון ורק אם לא עוזר להוסיף את האומפרזול)

והאמת שאני כן נתתי נובימול, לא תמיד הוא עוזר, אבל אם כן - כל דבר שמועיל לשפיות של כולנו הוא חשוב.

ואם זה ממשיך עוד כמה ימים, לחזור לרופא ולנסות אופציה אחרת של טיפול תרופתי.

גם לילדה שלי היתה כנראה ריפלוקס סמוי

עזר כמו קסם! 

יעקב דרמון מירושלים.

הייתי עם הבת שלי אצל אוסטאופת כי היא לא ינקה טוב

היא טיפלה לה באשור הפה והלסת ומאותו רגע התחילה לפתוח פה גדול ולינוק בלי להכאיב לי+ נהיה לי גודש כמו אחרי לידה וחזר לי החלב שזה כנראה כי התחילה לעשות גירוי טוב אז הגוף קיבל איתות לייצר מה שלא היה עד אז

ספציפית אוסטיאופטיה הרבה יותר מבוססת מחקרית.

אפשר בקלות לראות שיש דברים של רפואה טבעית שכן עברו מחקרים וכן הוכחו כיעילים במקרים מסוימים

ויש שלא.

לא הכל אותו הדבר ואני חייבת להגיד שלכרוך את כל המגוון העצום של הסוגים בכפיפה אחת מוריד מהאמינות.

וזה למרות שאני הכי בעניין של רפואה קונבנציונלית ומאוד סקפטית. עדיין יש דברים שהם מוכחים. וכמו שברפואה קונבנציונלית צריך ללכת למומחה שיאבחן ויטפל, ככה גם ברפואות אחרות יש מקצוענים ויש פחות, יש שיטות אמינות יותר מאחרות וגם בתוך השיטות זה תלוי למי הולכים ולאיזה צורך.

אם הוא גרם לבת שלי להפסיק לצרוח 24/7

ולהתחיל לעשות קקי 10 פעמים ביממה במקום פעם ביומיים (בהמשך זה התאזן ב"ה)

מחקרים לא מעניינים אותי כשמשהו עוזר לי בוודאות.

(ויש לי תואר שני מחקרי, אגב. אני יודעת מה זה מחקר).

לא מתרגשת יותר מדי

מאחר ובפועל במבחן המציאות

לכל כך הרבה דברים לא קבלתי אף מענה אפילו לא פלצבו ברפואה המערבית הרדילה

לא ידעו לתת הסבר מיני לי

מקסימום תקעו משחה/תרופה שלרגע העלימה ואז הכל חזר בגדול

מחקרים לא מרשימים אותי

כמו פשוט להיות עם רא ש פתוח

יכל להיות שאלך לטיפול ויעזור ויכלתלהיות שלא

אבל אין פה אמת מוחלטת

אי אפשר לבטל הכל בכזאת קלות

לשום כיוון

עוד רגע כבר חוגגת בת מצווה

הי לכן בנות

קצת עזרה אם מישהי מבינה

תינוק בן 4 חודשים על הנקה מלאה , בקושי ישן ביום גג כל פעם 45 50 ד'ק , קם עייף כמובןןון מקטר בלי סוף

לפי מה דהבברנו לרטפאה שקורה אמרה יתכן שמדובר בריפלוקס סמוי. התחלנו טיפול האומפרזול

שעות הערב והלילה קטסטרופההההה בימים האחרונים בקושי ישן על אף שעייף ממש בקושי לוקח מוצץ ישן מגיל לידה רק על הבטן

היה אוהב מנשא עד לפני חודש שלא מוכן בכללל

כל הלילה פינג פונג אין 3 שעות שינה רצופות ואני כבר מותשת. האם זה בגלל הריפלוקס ?? 

זה בעצם כאבים כמו צרבת...האוכל עולה לה ויורד חזרה .

מה שאצלנו מאד עזר זה להגביה את המזרון בראש בעריסה ובעגלה.

אחרי האוכל להשאיר בטרמפולינה או עליך... להזהר לא ללחוץ על הבטן.

הריונית אשמח שתעדכנימאן יש שיפור

אותו סיפור אצלי והלילות קרנבל, מאז שבן 4 חודשים לא זוכרת שישן יותר מ59 ד'ק או שעה ביום ובלילה כל שעה מתעורר מידי פעם ישן דעתייים זהוווו...

האם התופעה של הריפלוקס הזה מוכרת לכל מי שיש לילד שלה ריפלוקס סמוי ??? לפי מה שהבנתי החודש ה4 הכי קשוח כי יש ביחד עם הקושי הזה קפיצה התפתחותית גם למערכת העיכול 

התרופה עזרה קצת אבל לא באמת עד בסוף... צריכה יותר להקפיד ולראות

היינו ב4 טיפולים אצל אוסתואפת מאוד מומלץ בירושלים- לא עזר בכלל

שמעתי מהרבה להתחיל מוצקים אז לפני שבוע היא נהייתה בת 5 חודשים והתחלנו קצת מוצקים.. לדעתי עוזר קצת. מה איתכם?? איך שלך?

אני לא קיבלתי את הזריקה - החליטו לנתח אותי. אבל ממה שאמרו לי כן הזריקה הזאת עושה בחילות/שילשולים ודימום . לעיתים גם כאבי בטן כמו כאבי מחזור חזקים

בטח אמרו לך לעקוב עם הבטא עוד כשבוע

בכל מקרה אם יש לך כאבים חזקים תפני למיון

בשורות טובות!!

תרגישי טוב. איזה ביאוססס. זה כן יכול להיות. אמרו בחילות ומערכת עיכול ולהיזהר יותר מהשמש.

מה הלאה? בגדול בדיקות בטא בימים שעזרו לך. בע''ה שתרד. לא לעשות ספורט עד שמתאפסת. אני הלכתי עובדתי רגיל אבל לא מעבר. ומניעה שלושה חודשים. לי ירד אחרי זריקה אחת ואז עלה שוב ושוב מיון ואשפוז ועוד זריקה. ואז כבר עזר ב''ה. בהצלחה. חיבוק

איזה באסה זה באלי לבכות

יש לי ממש בחילות 

ממליצה לבקש תרופה לבחחילות, אם את עדיין בבית חולים.

אצלי היה צריך 2 זריקות עד שההריון הסתיים. (בפעם השניה שילבתי טיפול אלטרנטיבי)

בעקרון אמורים לנוח אבל אני לא יודעת אם זה באמת משנה. 

אני מטופלת כעת בדיקור סיני בעניין אחר שעוזר מאוד מאוד.

בעברי היה לי מלא הפלות טבעיות כדי לזרז את תהליך הריקון עשיתי דיקור סיני ופעמים אחרות תמציות הומאופתיות זה שפוט היה כמו קסם. השק היה נפלט תוך מס שעות ולא נזקקתי לציטוטק בסוף

איך את מרגישה? עדיין עם בחילות? אם כן תנסי לקחצ פראמין או זופרן

היה מאוד מעניין

לא זוכרת פרטים

רק שנראה שיש בזה משהו..

אז הם מבטיחים שניתן להחזיר אחרי חודש ולקבל החזר אם זה לא משפיע.

שמעתי המלצות, לא מכירה באופן אישי מישהו שהשתמש. 

עדיין מלחיץ קצת להוציא כזה סכום כסף.. צריכה לאזור אומץ

עם קשב

היה צריך משקפיים

אבל לא היה מסוגל ללבוש אותם (זה הציק לו)

לכן הוא שם עדשות

אז כדאי לקחת בחשבון שזה עלול להציק לפני שזה אולי יעזור למשהו (בעיות קשב הן לא רק לגבי משימות אלא בעיקר לגבי התנהגות

לא רואה איך משקפים משפיעות על התנהגות)

ואין לו קשיי התנהגות

כן קשיי קשב וריכוז

אלא שהקשב משפיע על ההתנהגות (כמו אימפולסיביות/ היפראקטיביות/ עיבוד/ מיקוד)

שמפריע בקלט- עיבוד- פלט

אם משקפים יכולים (אולי) לעזור במשהו

זה בקלט

לעזור למישהו רק בקלט

זו עזרה חלקית בלבד

שלא יכולה לפתור בעיות בעיבוד ובפלט

ושל80 אחוז מהמשתמשים זה עוזר

ו20 אחוז לא..

בינתיים כנראה נעשה והם מבטיחים את הכסף חזרה אחרי חודש אם אין שינוי

או שלא מרוצים 

כדי למצוא מידע מהימן עליהם כי מה שאת כותבת לא נשמע הגיוני בהכרות בסיסית עם נושא הקשב

והנה מאמר שמנתח את המידע על המשקפיים

לא בדקתי את נכונות הדברים

אבל הם נשמעים יותר הגיוניים ממה שהחברה מפרסמת באתר שלה עם ביקורות שנראות מוטות לחלוטין

משקפי הקשב החדשניים תחת זכוכית מגדלת הביקורת המדעית - עמותת הביננו

אגב יש לי היכרות מאוד ארוכה עם בעיות קשב וריכוז

עשיתי 2 קורסים מאוד מקיפים בכל הנושא הזה (בשביל ידע אישי והילדים שלי , לא לצורך עבודה)

הבן שלי מטופל מגיל 7 עם תרופות וזה באמת מה שעזר לו לצלוח את השנים האלו

מסיבות מסויימות אנו נאלצים לעשות הפסקה מהתרופות לכן אני מנסה לחפש דברים שטיפה ישלימו את החסר הזה

אפילו שאני מבינה שאין כמו תרופה..

אבל אולי כבר עדיף שהוא פשוט יתמודד עם זה ביום יום

במהלך השנים וגם בזכות הידע שצברתי נתתי לו הרבה כלים להתמודד עם זה

מאוד קשה לו בלי התרופה

נראה מה נעשה.. ה יעזור

שקשה לו בלי תרופות

להיות בכיתה מלאה בילדים זה עלול להיות מדי רועש ומציק בלי תרופה

וגם בסיטואציות אחרות

אולי יש תרופות חלופיות שכן אפשר

לא חושבת שיש איזשהו תחליף שמגרד תוצאות של תרופה

במיוחד לילד

כמה שניתן לו כלים אין לו יכולות שמבוגר יכול לפתח

היתה סיטואציה שרופא אמר שהריטלין פוגע בגדילה

אבל לא רצינו להפסיק כי זה היה קריטי בשבילו

בסוף הילד כבר עקף אותי ויש לו עוד כמה שנים לגדול

כל המכנסיים קצרים עליו

ברור לי שזה שטויות

אחרי שימוש של הרבה שנים אני יכולה להגיד שאין לתרופות השפעות על הגוף (לפחות מה שהעין שלי רואה) כן משפיע על תאבון אבל אפשר לתקן את זה בזמנים אחרים

ואם אמא שואלת אותי על תרופות אני הראשונה להמליץ

השאלה אם יש משהו שטיפה ממזער את הקושי

הוא כבר בן 13

יותר בוגר מפעם אבל עדיין קשה

ולא ברור מה קרה לדור הזה שכל ילד שני עם הפרעות קשב?!?!

ילד אחד עם קשב מתוך 4

בעלי עם קשב (לא אובחן אבל זה ברור בלי אבחון)

ולפי דעתי כל המשפחה שלו על הקשב

כולם כמובן לא מאובחנים

לא פלא שמתפלאים על האבחונים היום

פשוט פעם לא אבחנו ולא טיפלו

והילדים היו צריכים להתמודד עם משימות בלתי אפשריות 

באמת יש יותר ילדים שסובלים מהפרעות קשר מפעם, והתסמינים חריפים יותר.

יש לזה כמה סיבות, אבל אני עייפה אז אם זה מעניין אותך תזכירי לי מחר...

אבל בשביל לבדוק ולהשוות את זה היו צריכים לאבחן את כל הקשב גם בדורות הקודמים

אממה לא אבחנו את כולם אפילו לא את רובם

עובדתית

אז כל השוואה שעושים לא רלוונטית

וכן יש היום הרבה יותר גירויים והפרעות

אבל אולי הקשב של בני האדם השתנה ומשתנה

בלי קשר אמיתי לבעיות קשב

לא הגיעו למסקנה מובהקת אם המשקפיים עזרו או שזה פסיכולוגי או שבכלל לא עזר..

בכל מקרה אף אחד ממי שניסה סביבנו לא אמר שזה בוודאות עזר.

לדעתי סכום יקר בשביל משהו שמוטל בספק.. 

אני אישית אהבתי את הפרסומת

כי היא לא מבטיחה משהו שמנוגד למציאות

בשתי הפרסומות ראיתי שכתבו

שזה לא מתאים לכל אחד

ולכן יש להם את החודש התנסות

אני חושבת שאם אחד הילדים שלי

היה צריך אולי הייתי מנסה

אבל זה באמת מלחיץ כי זה יקר

ממש כל הכבוד לך

מלכה!!!!

אגב, בסוף אחרי המנגו גם כן הגיע תור השוקולד אבל מגיע לי היום

הבנתי שמאז נפתחה מחלקה חדשה ומשופצת.

החדרים סטנדרטים, לא חדשים מידי, האוכל היה נקי ובסדר גמור, נראה טוב (הייתי בלי תיאבון אז לא ממש הצלחתי לאכול)

הייתי מרוצה ב100 אחוז מהיחס, מהאחיות במחלקה ובתינוקיה, מהאווירה. ממש ממש.

לגבי ביות גמיש לא יודעת

הייתי בחדר עם עוד 2 או 3 

עוד 2 או 3 בחדר?

מינימום של 3 נשים??

יש מקום לטפל בתינוק בחדר?

היינו 3 בחדר

יש מקום כזה להחתלה וכו

הייתי רוב הזמן עם 3 בחדר ובשעות האחרונות עם 4 בחדר (ואז התעקשתי לצאת הביתה).

בנוסף רציתי את השקט לנוח וכולן סביבי דיברו כל הזמן בטלפון (חרדיות)

אני הייתי בהדסה עם חילוניה שלא סגרה את הפה+בעל ששכב לצידה בלילות ונחר ודבר בלי הפסקה.....

לא חסרים אנשים בלי מודעות בכל מגזר.

אצלי רוב התקשורת מתבצעת בווצאפ.

כשאין ווצאפ וכל התקשורת היא בשיחות טלפון פלוס העובדה שהיינו ארבע נשים בחדר יוצא שהיה רעש כל הזמן גם בשעות מאוחרות.

הייתה לידי אישה שעתיים אחרי לידה שעשתה טלפונים לכל המשפחה והחברות שלה לספר להם. הרגשתי שאני משתגעת.

שכנותיי לחדר...
מספרות ומפרטות בטלפון ואני נאלצת לשמוע.
ובאמת זה רק במקומות חרדיים.
אצלי למשל הכל בשקט בוואטסאפ. 
 

אבל יש את הקטע של הצ'למריות עם הפלאפון תקוע בכובע שעושה הרגשה שהן.כל היום מדברות בפלאפון... כמובן הכל ברוח טובה כותבת את זה וצוחקת.

האמת שאני הייתי לידה אחת בחדר עם חילוניה שלא הפסיקה לדבר ו2 לידות עם חרדיות שקטות ומנומסות...

מיליון פעם את סיפור הלידה והבעל ברקע מתקן אותה

וואייייייייי כאב ראש!!!!!!

צריך לעשות כמו פינת קפה פינה לשיחות טלפון

גם הביקורים - בלידה הראשונה עם המוגלובין של 8 ומנות דם - רק רציתי לנוח אבל כל הזמן הגיעו אנשים ממש כל הזמן

תודה לה' על חדר פרטי בלידה השנייה 

האמת רק בגלל זה

שמעתי עליהם המון דברים טובים במיוחד מי שבקטע טבעי

אבל החדרים עמוסים..

ולי שקט זה קריטי מממש

האפס הפרדה כן שקט שם אם רלוונטי לך

אבל לא משופץ כמו מקומות אחרים והבנתי שהאוכל לא הכי..

אבל הצוות אמרו לי שמקסים

אז זה סדרי עדיפויות..כל אחת מה שנכון לה

האוכל שם לא טעים, החדרים ישנים וצפופים.

אני אישית ילדתי שם רק בגלל שרציתי לידה טבעית.. ובחרתי לשלם את המחיר מסביב .. וברחתי ברגע שיכולתי.

אם את במילא יודעת שאת הולכת ללדת, תלכי ללדת במקום שהתנאים הפיזיים בו משופרים.

לא יודעת מאיזה איזור את , אבל נגיד איכילוב זה מושלם - חדר פרטי לכל יולדת זה מאוד משמעותי בשבוע אשפוז.

הלכתי ללניאדו רק בגלל שרציתי לידה טבעית

לא הייתי מרוצה כל כך ומקווה לא לחזור לשם.

לא יודעת להגיד לגבי האוכל - לא אכלתי משם כלום

היינו 2 בחדר אבל במחלקת אפס הפרדה, כל הטיפולים היו לידי זה היה מצוין

כן אגיד לשבחם שהצוות במחלקה (בניגוד לחדרי לידה) היה מקסים ונעים.

חזרתי הביתה אחרי 36 שעות סתם כי מיציתי, יכולתי לבחור להישאר עוד לילה במחלקה.

שמעתי שנפתחה/נפתחת מחלקת יולדות חדשה עכשיו..

אז לא לגמרי יודעת איך אבל שוב בקיסרי אלקטיבי הייתי הולכת על התנאי בית מלון הכי גבוהים 

הם ממש רואים את היולדת ומתייחסים ללידה באופן אחר ממקומות אחרים

אם את יולדת בקיסרי אליקטיבי לא בטוח ששוה לך ללדת שם כי התנאים באמת לא הכי מדהימים...

ארגון החוות להקמת חוות חדשות וחיזוק הקיימות

רגבים

יישר כוח!

אשמח לענות לך בפרטי

אני הצלחתי להפסיק קימות בליהל רק כשהפסקתי הנקה

אבל בטוחה שיש דרך לשלב, פשוט אצלי זה לא עבד

ממש מה שאת מתארת- יותר רציתי לישון מאשר ללמד אותה להרדם בדרכים אחרות.

בכל מקרה לגבי המוצקים- האם זה גם לפניה שינה?

עדיף משהו בסגנון דיסה הכוונה סמיך אבל לא יציקה שאז אולי היא מתעוררת כי מנסה להתפנות

ואז בהתעוררות הבאה כעבור שעה כן הנקתי,

אז אחרי נגיד שבוע, זה השתפר משמעותית.

בכל הנקה שהפחתתי התעקשתי איתה על דרכים אחרות להירדם, מעייף אבל בסוף למדה

אנסה את זה

תודה

כל שעה זה באמת מוגזם (ומתיש ממש).

אולי בעלך יכול לקחת אותה כשהיא קמה?

לא עזר

והבנתי שלא ריאלי לקום כל שעה לחדר אחר

צריך הרבה מאוד סבלנות וכוח רצון!

לפעמים לוקח להם המון זמן להתרגל אבל אז זה משפר משמעותי,  זה לא קסם שעובד בלילה הראשון או השני..

אצלי זה תמיד לקח כמה זמן שהיה ממש קשוח לקום להניק כל הזמן שם,  וחלק מהפעמים בעלי קם וניסה להרגיע בלי הנקה, אבל תכלס תוך תקופה די קצרה זה הוריד משמעותית את הכמות קימות..

ניסיתי ליומיים שלוש.

האמת היא שזה בא גם עם מעבר דירה אז בטח לכן היה יותר קשה

אבל אם ניסית רק ליומיים שלוש אז אני לגמרי ממליצה לך לנסות שוב אם חשוב לך..

אני אישית הייתי מחכה חודשיים עד גיל שנה ואז מעבירה חדר אבל זאת אני ואני לא רגועה עם להעביר אותם לפני גיל שנה למרות שהרבה אמהות כן עושות את זה אז ממש מה שמרגיש לך..

בכל אופן יומיים שלוש זה לא נחשב לנסות להעביר חדר ולראות שזה לא עוזר יומיים שלוש זה אף פעם לא מספיק והם תמיד עדיין בוכים וקמים המון..

זה ממש לא זמן להתרגל צריך לפחות שבוע שבועיים ככה עד שרואים שיפור ככה מהניסיון שלי וממה שאני מכירה..

בהצלחה גדולה יקרה! זה מתיש! תראי אם יש לך מתי לישון לפעמים במהלך היום זה יכול להציל , וללכת לישון מוקדם... לראות מתי את כן יכולה לישון בכל זאת כי להיות עייפה כל כך זה באמת קשה ממש...♥️♥️

דירה, זה עובד פחות טוב

אז לגמרי הייתי מנסה שוב♥️

לק"י

לא תמיד זה עוזר.

(אולי קצת הפחית קימות. לא זוכרת).

סליחה אם זה לא מעודד

אבל תדעי שזה ממש נורמלי והמון המון תינוקות עד גיל שנה לא ישנים לילה שלם ולפעמים גם קמים שלוש או ארבע פעמים ויותר.. בטח תינוקות יונקים אבל גם בכלל

זה גיל קטןן והם עדיין צריכים את אמא גם בלילה♥️

בגיל שנה פלוס אם זה ממש חשוב לך אז יותר הייתי מנסה אבל לפני גיל שנה זה באמת נורמלי ופיזיולוגית הם גם צריכים את האוכל בלילה עד גיל שנה...

ואז מה שיכול לעזור זה להעביר לחדר אחר, לפעמים זה מפחית קימות בצורה משמעותית מאוד..

חיבוק בכל אופן זה ממש קשה לא לישון!!♥️

מבינה אותך ממש, אני כבר חמש שנים לא באמת ישנתי בלילה נראה לי 🤭😉

גם אצלי היה ככה ואנשי מקצוע אמרו לי שזה לא נכנס למקרים שאת תיארת, זה שונה ואפשר לטפל...

מזה אני מבינה שהיא קמה הרבה ולפעמים זה אפילו כל שעה .. זה הרבה תינוקות ככה בגיל הזה..

אפשר לנסות לגמול מהנקה בכלל/רק בלילה..

כי זה ממש הגיוני להתעורר להנקות לילה בגיל הזה...

אני ישנה עם התינוקות שלי וככה לא צריכה לקום ואפילו לא ממש להתעורר כדי להיניק אותם.

לא יודעת בדיוק

משהו חדש

לאחרונה וככל שהיא גודלת קשה לי להכיל את ההנקה כשאני לא רוצה להניק, ברמה שזה מגעיל אותי 

או שבאופן כללי את רוצה להפסיק ולגמול אותה?

אם זה מנרמל אז אני מניקה מלא גם ביום וגם בלילה תינוק הרבה יותר גדול ממנה 🤭 אבל אי אפשר להתווכח עם התחושות שלך , תהיי קשובה לעצמך♥️

בלילה - (בת תשעה חודשים) אבל גם השינה שלה נהייתה יותר מוקדמת משמעותית בגלל השעון חורף

אולי זה הסיפור אצלך? 

לא קראתי את שאר התגובות 

אני ממש מבינה את הצורך בשינה רציפה

ואני גם מניקה בדרך כלל שנה +

אבל אישית לא ניסיתי לשנות הרגלים בגיל הזה

פשוט זרמתי עם התינוק

היו תקופות יותר טובות וכאלו פחות

זה חלק מהחבילה 😉

ואני גם ממש רגישה בשינה קשה לי להרדם שוב אחרי שמתעוררת

אבל הגוף מתרגל ואיכשהו הסתדרתי עם זה.

(עם יועצת שינה).

התחלנו מלהפריד הנקה מהרדמה ואז היא למדה לישון ברצף יותר זמן. תוך חודש וחצי בערך כבר ישנה לילה שלם כמעט תמיד וגם כשהתעוררה כבר לא הנקתי.

לווסת. בבדיקות דם זה הראה כאילו התחיל המחזור מחדש

זה היה מוזר נורא

ולשנות, אין שום עוררין על כך.
מה שכן, אם אתן עם ילד ראשון והורים לכמה ילדים טוענים שזה לא משמעותי ו"בקטנה", אולי זה באמת משהו צדדי ולא משמעותי?
בילד הראשון יותר היסטרים וחוששים ושמים לב לכל דבר. נראה לי
וכמובן לפי הרגשה ולב של אמא תעשי מה שנראה נכון בעינייך ושימי פס על שאר האימהות, מה שכן תשמעי גם את דעתן בנחת, אולי יש הסבר למצבים מסוימים?
 

אם את עושה מה שנכון לילד שלך אז שההורים המתחסדים יתמודדו. מצטערת.

גם אנחנו פעם היינו בסיטואציה שהיתה התנהלות לא תקינה (אובייקטיבית וברמה החוקית) במעון ששלחנו אליו אבל הרבה הורים לא היו מודעים בכלל לאירוע. בסוף החלטנו להוציא אבל בגלל שזה ממש השפיע על הילדים במעון כתבנו בקבוצה של ההורים שנתקלנו בx, y, z שיהיו מודעים ויפקחו עין לגבי הילדים שלהם. ואני מדברת על משהו שדיברתי עם איש מקצוע מבחוץ והוא אמר לי שזה מצריך דיווח.. וכמובן שגם בקבוצת ההורים היו הורים שהסבירו שאנחנו ממש מגזימים ואיזה שטויות ובטוח שאפשר לסמוך על הצוות.

בקיצור שימי פס ותבררי מה שאת מרגישה צורך.

מה שיותר מטריד בעיניי זה שהמטפלות מתעצבנות. אני מבינה אם יש חוסר נעימות פה ושם אחרי בירור - זה נורמלי. אבל להתעצבן עליכם? מוגזם בעיניי,וגם הייתי בודקת מקומות אחרים. בסוף זה האנשים שהילד שלי בידיים שלהם והתחושה שלהם כלפיי היא התחושה שלהם כלפי הילד ומשפיעה ישירות על היחס אליו

אני חושבת שמבחינה חוקית זה היה תחום אפור.

מבחינת התנהלות זה הי  חד משמעית לא תקין.

ויותר מהכל הפריע לי שפשוט הסתירו מההורים את הסיטואציה 

לטענת ההורים המתחסדים המטפלות מרגישות שלא מעריכים אותן ורק מתלוננים כל הזמן וחושדים בהן.

אבל מה הקשר??

אנחנו תמיד אומרים תודה רבה ומעריכים ומצד שני אם הילד חוזר עם טיטול מלא יום אחרי יום או חוזר עם משהו שמדאיג אותנו אנחנו נתלונן.

זה פשוט הזוי בעיניי 

ממש לא.
פעם ב...הייתי מבינה.
אבל ממש לא אמור לחזור לבית עם טיטול מלא...
מבאס בעיקר מי שיש לו עוד נסיעה או עוד ילדים איתו ברכב ואז פחות רלוונטי שהאמא תחליף.
אבל שימי לב שיש מלא ויש מלא...

זה מסוכן לתינוק להישאר עם טיטול מפוצץ

זה בעיה ממש

למה שיהיה לו לא נעים?

מצד שני כמה ילדים על מטפלת? אולי הן משתדלות ובאמת לא מגיעות להחלפה לאחר הקימה ולפני שההורים מגיעים?
אצלנו יש סייעת קבועה שעושה את זה...וסייעת בכל כיתה במעון זה נדיר והכרחי. אבל כשאין אולי המטפלות לא מספיקות באמת? 

ואם זה קקי בכלל זה מחדל!!! איך משאירים אותו ככה ? אני לא מבינה.

"אתלונן"
תגידי בנעימות וכבדרך אגב.

וצריך גם להבין שמעון זה לא מקום מושלם...אין מה לעשות, תמיד יהיה מה לשפר לצערנו.

אבל זה לא מסוכן.

גם יכול להיות שההורים שלא מתלוננים מודעים למצוקת כוח אדם שיש למטפלות, אז הם מעדיפים שלא להתלונן

את נשמעת ממש נסערת ואני לגמרי מבינה, את שמה את הילד שלך בידיים של המטפלת ומצפה לטיפול ראוי וזה באמת קשה שזה לא קורה, אבל חשוב שיהיה לך קשר טוב עם המטפלת, את רוצה שיהיה לה טוב והיא תרגיש שטוב לה בעבודה כדי שתעבוד בשמחה ותטפל בילד שלך הכי טוב שהיא יכולה, אבל בשביל זה היא צריכה מוטיבציה ותלונות הורסות את זה.

שיהיה ברור אני לא בעד להגיד שצריך לתקן דברים ולטפל בדברים אבל כדאי לעשות את זה בשיתוף פעולה ולא בהתנגחות 

נותנת כאן נקודה מהצד השני,

ואני רק שמה פוקוס על הצד השני, זה לא שאני לא מבינה אותך.

למה ההורים האחרים מודעים לשיח הזה ביניכם לבין המנהלת?

והאם פניתם קודם למטפלות לפני הפנייה למנהלת?

כי לפעמים אנחנו יכולים להיות ממש צודקים, השאלה איך הדברים עוברים.

האם זה עובר דרך המטפלות להורים האחרים? (כלומר הן מתלוננות?)

האם השיח מול המנהלת נעשה אחרי שניסיתם הגל מול המטפלות?

ואיך (לפחות בתור התחלה) הפנייה נעשית? התלונה או בירור?

זה כאילו דקויות, אבל הן ממש יכולות לעשות את ההבדל באווירה וביכולת לקבל את הביקורת 

כי ההורים המתחסדים חברים שלהם..

אנחנו מנסים ישירות דרך המנהלת, מרגיש לנו יותר נכון כי המטפלות לא קשובות ולא שמות עלינו.

אני לא מכירה את הסיטואציה בדיוק ואת הנפשות הפועלות.

אבל הרבה הרבה יותר נעים לאנשים לשמוע ביקורת מהאדם שמשהו מפריע לו, מאשר לגלות שהלכו מאחורי הגב ודיברו עם המנהלת.

זה נותן תחושה לא נעימה.

אני חושבת שאת צודקת מאוד לגבי עניין הטיטול למשל.

אבל אם לא התעניינת אצל המטפלות קודם, וישר הלכת למנהלת, לא נתת להן הזדמנות להסביר או לשים לב.

ישר שמת אותן בעמדה מתגוננת מול המנהלת שלהן והן נכנסות למגננה.

השיח מסביב באמת נשמע לי לא נעים, השאלה מה הביצה ומה התרנגולת

אתם מתלוננים למנהלת, המטפלות נפגעות ומרגישות לא מוערכות, ואז זה חוזר כהרגשה "המטפלות לא שמות עלינו"

האמת שצריך לשים לב לא להתלונן יותר מדי אלא רק על הדברים החשובים באמת.

וגם זה לנסות קודם לדבר עם המטפלות שוב ושוב, ורק אם אין שיפור לערב את המנהלת.

אם את לא מרוצה מהמעון תחפשי מעון אחר,

אבל לשלוח את הילד וליצור כל השנה מערכת יחסים מורכבת עם המטפלות זה לא בריא.

אני יכולה להבין את הגישה של ההורים הוותיקים.

הם נותנים למטפלת הרגשה שהם לצידה, אני בטוחה שזה חוזר בחזרה במובן החיובי כלפיי הילדים שלהם, אז זה משיג את המטרה מבחינתם.

יש דברים שאפשר לפתור מולן.

אני לא יודעת מה הסיפור פה אבל דווקא הייתי הולכת בגישה של לפרסם ולפנק ובמקביל להיות בשיח ולדרוש. בדרך כלל זה עובד טוב יותר 

מה הן ענו על הדברים?

אני יכולה לומר לך שאצלנו היו הרבה תלונות שהצטברו אצל המנהלת על אחת המטפלות וזה הוביל לפיטורים שלה.

וזה אחד הדברים המבאסים כי חסרה מטפלת אז לחלק מהילדים בסוף אין מעון, ואני הקלטתי (כמובן בלי ידיעת המטפלות) ויודעת שהיא דווקא מטפלת מאוד מאוד אימהית ואוהבת, הילדים שלי מתים עליה ועד היום כשפוגשים אותה ברחוב רצים אליה.

יש לה חיסרון שהיא טיפה איטית

אז לוקח לה יותר זמן בתוך כל הכאוס של הורים שבאים לקחת את הילדים לספר מה היה היום (אבל היא מוכנה שיתקשרו אליה בערב לשמוע! והיתה שולחת לנו הודעות עידכון על דברים שהיו היום ודברים שצריך להביא על חשבון ההפסקה שלה.) ולא תמיד היא מספיקה להחליף טיטול באותה שניה אלא לוקח כמה דקות והורים שמגיעים ממש 5 דקות אחרי שקמים לוקחים ילד עם טיטול מלא. אבל באמת זה כי יש הרבה ילדים וילד שעשה קקי קודם לילד שלא, גם אם ההורים של זה שלא מגיעים מוקדם יותר...

ממש עצוב!!!
העיקר זה חום ואהבה

קודם כל, האם ניסיתם קודם לברר בעדינות מה קרה ומה הסיבה להתנהלות או שישר ניגשתם בצורה של לדווח ולהתלונן? זה משפיע מאוד. לי קרה הרבה פעמים שניגשו, גם למנהלת וגם אליי לברר על דברים, ובכלל התברר שזו לא הייתי אני אלא מחליפה או מטפלת אחרת בכיתה. בזכות זה שהם קודם כל ביררו מה קרה, נחסכה המון אי נעימות וצער משני הצדדים, וגם לי היתה לי הזדמנות להסביר את זה באופן ישיר להורים ולא בטלפון שבור דרך המנהלת.

נקודה שניה, יכול להיות מאוד שיש דברים שעכשיו נראים לך מזעזעים ולא תקינים, וכשיהיה לך קצת יותר ניסיון או שתנסי להבין את הצד של המטפלת תצליחי לבלוע אותם יותר ותביני שהם לא מכוונה רעה (ויכול להיות שלא, וזה הגיוני, וחשוב להיות עם יד על הדופק אבל זה סיבה לא ישר לההאשים אלא קודם לברר). למשל להחזיר עם טיטול מלא כמו שכתבת, יכול לקרות מהמון סיבות ולא רק מהזנחה. מתי את לוקחת את הילד? בכיתה של 20-30 ילדים לוקח זמן להחליף לכולם, ויכול להיות שעוד לא הגיעו לשלך (כן, לפעמים יכול לקחת גם שעה פלוס אחרי שקמים מהשינה, תלוי בזריזות של המטפלת ובאם אוכלים לפני). יכול גם להיות שהוא עשה אחרי שהחליפו לו, ובגלל העומס בסוף יום המטפלת לא הספיקה להחליף או לא שמה לב בכלל שהוא עשה. שווה לברר למה, ולא רק בשביל ההרגשה ובשביל המטפלות, אלא גם בשביל הילד. אם באמת לוקח להם הרבה זמן את יכולה לבקש שהוא יהיה קודם. אם הוא עושה אחרי הזמן של ההחלפות, כדאי שהמטפלת תדע לשים לב לזה. אם תדברי איתה ישירות יכול להיות שהבעיה תיפתר, ואם לא, תצטרכי להחליט עד כמה זה חשוב לך אם להשאיר אותו שם או לא

יש משהו שמפריע לך?

קודם כל תדברי עם המטפלת, בצורה נעימה

תמיד תקדימי במחמאה ותפרגני ורק אז תבקשי אם אפשר בבקשה לשים לב ש....

אם זה לא עוזר אז אפשר לפנות למנהלת

אבל ישר ללכת להתלונן, וואלה צודקות שהן כועסות

אחר כך מתפלאים למה יש כזו תחלופה מטורפת בתחום הזה.

או בבשמים האורגניים במחלקות הייעודיות כמו בניצת הדובדבן..

יותר מתאים לנערה 

בניחוחות עדינים

Noa יכול להתאים 

זה היה שנה ראשונה בעלות אחת

שנה שנייה בעלות אחרת

שנה שלישית משרד החינוך וגם השנה.

נראלך יתנו?

אחרי שנתיים יש למנהל בחירה אם לתת לך קביעות

אחרי 3 הוא כבר חייב לתת לך

וברגע שאת עם קביעות את מקבלת את התואר.

מעבר בין בעלויות לא נותן קביעות לצערינו הרב

אם את עומדת בקריטריונים אין סיבה שלא תקבלי

עובדת משה"ח עם קביעות או עובדת בבעלות עם ותק של 4 שנים לפחות באותה בעלות.
צריך לעבוד אחוזי משרה מסוימים, מפורט בפורטל.
צריך לוודא שמוסד הלימודים מוכר ע"י משה"ח,
להגיש בקשה להחזר בזמן, לדאוג שהמנהל יחתום ובעמותה גם מנהל העמותה,
להגיש אישור לימודים ומערכת לימודים...

בסה"כ ההליך לא מאד מסובך.
כמו כל דבר, בירוקרטיה...

לקרוא בסבלנות את ההוראות, לעמוד בקריטריונים ובזמנים...
 

כתוב בתנאי זכאות שזה רק למי שלומד לתואר בהוראה.

הם באמת מקפידים על זה?

מורה בחסד עליון אחד האלופים! ותק במשרד החינוך 7 שנים, לא באותו מסגרת אלא בשתי מסגרות שונות. אופק חדש (לא יודעת אם רלוונטי מפרטת הכל). עובד במשרה מלאה שישה ימים בשבוע בלי יום חופשי. תואר ראשון בחינוך מיוחד ועכשיו התחיל תואר שני במנהל עסקים שיש בו תת התמחות בניהול מערכות חינוך הוא בדק עם משרד החינוך וגם עם המכללה כמה וכמה פעמים ואמרו לו שיש החזר על הלימודים האלה. בעלי אחד האלופים בחפירות והוא חפר להם מלא ברמת האובססיה כדי לוודא שאכן יקבל החזר. מהבירורים שלו אני יודעת שיש החזר גם על לימודי ייעוץ חינוכי. 

בהזדמנות זו אומרת לכן תודה לכל אנשי ונשות חינוך שעושים כל-כך הרבה בשביל הילדים שלנו. 

לדעתי הוא תמיד תורן אם אני לא טועה.

תחפשי באינטרנט מס של הבלנית

הנסיעה לבית- אכן סיוט.
בבית עם אוכל חם הכל בסדר

אצלי ראיתי שגם אם חוזרים במרווחים של 10 דקות זה כבר משחרר.

אוכל על השולחן, לגמרי, אפילו צלחת נשנוש או ירקות עד שהאוכל מוכן

משהו שעשינו פעם - נשכבנו על מזרוני יוגה בסלון ונרגענו ,היה מצחיק ומאוורר..

עם ביסקוויטים ותה בתרמוס בספסל בפארק.

יש לי שתי ידיים ושתי אוזניים, ופרצוף שמביע יחס (קשר עין)

איכשהו אני מנסה לתת איבר לכל ילד בדקות הראשונות עד שלאט לאט הם טיפה נרגעים ומצליחים לדבר אחד אחרי השני ולא בתוך השני ואז קצת יותר קל.

אצלי שמתי לב שילד שלא מקבל די מיידית את הפורקן, אח"כ עלול להיכנס למצב רוח זיפתי למשך זמן ארוך.

לכן מעדילה קודם לתת להם לשחרר ורק אח"כ ללכת הביתה.

ב"ה היום יש לי רק אחד לאסוף מהמסגרת, זה באמת עולם אחר מאשר כשהיו כמה במקביל.

שאת צריכה לשים לב ולקחת לשרותים ביוזמתך,

זאת אומרת יש את הילדים שיקלטו את העניין תוך כמה ימים ויש את אלה שייקח להם גם יותר משבועיים,

אם כרגע זה מורכב לך לקחת על זה אחריות,

אולי לחכות לאביב. כי עכשיו מתחיל חורף וזה יותר שכבות בגדים ויכול להיות מורכב יותר במיוחד *עבורך* לנהל את זה. ו נראה לי שהכי חשוב שאת תבואי מוכנה לתהליך.

בהצלחה!

אני מנסה יומיים שלושה, אם אין הצלחות בכלל מחזירה חיתול ואומרת שננסה שוב 

אם תרצי יש לה קבוצת וואצאפ לשאלות תשובות

בגישה שלה גומלים בהדרגה, בהתחלה שעה ביום

בהמשך שעתיים שלוש וכו

(ניסיתי לפני כן לעשות גמילה של יומיים ברצף והיו מלא תסכולים לכל הצדדים)

בקיצור, היא בגישה של לשים תחתון ולא להזכיר ולא לשאול אם צריך להתפנות

איך שיוצא להגיד שוב ושוב שזה פיפי ועושים את זה בשירותים

יומיים ראשונים הילד רק מפספס וזה לדעתה חלק מהלמידה

ביום השלישי הילד מרטיב בדרך

בהמשך מרטיב על הישבנון

היא נגד ישיבה רציפה על הסיר כי הילד לדעתה בכלל לא מבין מה צריך לצאת 

בקיצור, גמלנו ככה בהתאם לגישה שלה יום ולילה ועבד ב"ה מעולה!!!!

לקח לנו מהיום הראשון שעשינו גמילה למשך שעה - שבועיים עד שהיה יבש ביום.

קצת אחרי התחלנו גמילת לילה, לא חיכיתי לטיטול יבש (כי אף פעם לא היה קם יבש, הוא היה קם רטוב למרות שלפעמים שמנו 2 טיטולים אחד מעל השני)

מה שעשינו זה לקחת מיוזמתנו לשירותים בערך בשעה 23, אחרי כמה ימים הוא אמר לנו שלא צריך לעשות

בשלב הזה הוא התחיל עם וירוס שלשולים אמרנו לו שבקבוק עושה שלשול ככה גם הפסיק לקחת בקבוק של 210 מל מים עם רבע כפית מטרנה בשביל הצבע

תודה לה' הכל התגלגל ממש לטובה 

בגמילה היא ממליצה לשים תחתון בלי מכנס כדי שמייד איך שמתחיל "לברוח" לו, את מייד אומרת לו שזה פיפי

ולא להגיד לו רבע שעה אחר כך כשאת מגלה מכנס רטוב שהוא עשה 

הוא צריך להבין שיש קשר בין התחושה לבין התוצאה ומה שמתבקש ממנו לעשות

קודם כל- אשמח לקישור אם יש לך

כל הילדים שלי?נגמלו בשיטה בבת אחת. בוקר ולילה מורידים?טיטול שמים לבנים וזהו! בדרך כלל תוך שבוע היינו מצליחים להגיע למצב שלא מפספסים בכלל

איתו- בלילה הוא באמת לא היה מפספס בכלל .. אבל ביום מה שציינתי... אז מוזר לי השיטה השניה .. לא מכירה את זה בכלל.. אבל שווה לנסות

אשמח לקישור או למס של קבוצת ווטצאפ של גמילה.

אני מנסה לגמול ילדה בת שנתיים וחצי וממש קשה לי למרות שהיא ילדה שביעית שלי ב''ה.

עד עכשיו גמלתי רק בנים שראו את האח מעליהם עושה בשירותים ככה שהיה לי יותר קל.

אבל אצלה אני ממש מתוסכלת , היא לא מבינה מה  צריך לעשות בשירותים.

אני מורידה לה את הטיטול והיא מפספסת על הרצפה אבל לא מבינה למה... ניסיתי לשים אותה כמה פעמים על הישבנון והיא מתאפקת לא להוציא.

על ישבנון בדיוק מהסיבה הזאת. הילד לא מבין מה הוא צריך לעשות

הוא משתעמם וסתם מתוסכל

מצרפת כאן קישור

ייעוץ גמילה עם ליבנת

גמילת יום ולילה

גמילת לילה לא עשיתי בגישה שלה 

עלול לפגוע ברצפת אגן. ישבנון הכוונה נמוך? או על האסלה?
אמרה לי פעם פיזותרפיסטית רצפת אגן. 

ולא טוב אצל בנות לקחת לשרותים ולחכות שיצא, המאמץ הזה לא טוב לרצפת האגן.

אני עם פעוט בן שנתיים וחצי, מתחילה גמילה אצל ילדיי מאוחר ואז זה מתקתק. ולא הייתי מתנגדת להתחיל עכשיו

באמת גיל מאוחר יחסית, ב''ה עבד לנו מעולה

ניסיתי לעשות לפני גמילה של יומיים ברצף בגיל שנתיים וחצי והיה סיוט אז החזרתי 

הן נגמלים מאוד מהר בגיל הזה

רק ממש שניה לפני שיצא לו

אז היה בורח לו הרבה

עד שהסברתי לו שצריך ללכת לשירותים כבר שמרגישים בבטן שצריך, ולא לחכות עד שייצא

ומאז ב''ה הוא קלט את העניין