פורום הריון ולידה (עמוד 223)

ודאי שהאחריות של האמהות מביאה איתה מתח

ודאי שערב פסח זה זמן עמוס ומלחיץ

מילואים- ברור

ואם נוסיף על זה עוד קצת הורמונים...

את נורמלית, וזה רק הגיוני האופן שבו את מגיבה למציאות הנוכחית.

הבשורה הטובה היא שמילואים יסתיימו מתישהו, גם פסח הוא עם דדליין ככה (שאומנם החלק היותר קשה כנראה הוא בימים הקרובים) אבל יהיה לזה סוף.

בעניין לבדוק שהיא נושמת- יש סנסורים שאפשר לקנות, אל תקומי בשביל זה סתם, ולזכור ולהתחזק שאנחנו עושים השתדלות וה' הטוב בעיניו יעשה- הוא שומר ודואג לפנינו ואחרינו.

ולא ניסיתי בעצמי, אבל שמעתי מחברות בתחילת המלחמה כשהיו בחרדות שציפרלקס מאוד יכול לעזור עם מרשם של רופא משפחה. מה דעתך לנסות?

חיבוק גדול, באמת זה כאילו נשמע נורמלי לעשות גם וגם וגם, כי כולם מסביב עושים את אותו הדבר ונראים בחיים. אבל האמת שלרבים זו התמודדות גדולה, ושאם מפרקים לפרטים את העומס באמת כל אחד בפני עצמו זה פרויקט ומדהים שאתן ואנחנו כולנו עושות את זה שוב ושוב... אנחנו עם של גיבורי על!

תודה על כל מה שאתם לוקחים על עצמכם למען כל עם ישראל, אפילו שאין לי עזרה להציע, זה רק מילים פורחות באויר, זה מוערך מאוד מאוד💜

מופיעים גם בספוטיפיי.

וכנ''ל הרבה שיעורים של מכון מאיר.

נראה נחמד מאד. של בית המדרש הקהילתי בכפר סבא. יש שם עוד סדרות ממה שרואה.

ראיתי שיש גם משהו - מן הסתם שמרני יותר - של אתר ישיבה, אבל ממה שראיתמ זה רק 3 עד 6 דקות כזה... והעליון זה האורך שרצית

נגיד שער הביטחון של חובת הלבבות וכו..

קליל וכיף.. יש ביוטיוב

אמנם לא קשור לפרשת שבוע..

אבל הרופא אמר שזו לא פטריה.

עכשיו הוא דווקא כן אוכל בסדר גמור. רק הלבן נשאר... זה נראה מוזר. תוהה לעצמי אולי הרופא סתם זלזל בפטריות (שמעתי שיש הרבה רופאים שאומרים שזה רק בראש שלנו שפטריה בפה מציקה לתינוקות)

אבל רק אם זה בכיף

אני לא יודעת אם אני כשירה לענות כי תמיד הפסקתי לשאוב עד גיל שנה. השאיבות היו לי מתישות ונכנסתי להריונות סביב הגיל הזה.

אבל בפעם האחרונה ילדנו די ביחד אם אני זוכרת נכון ועכשיו אני כן מתכוונת להמשיך לשאוב אבל רק בימים ארוכים מחוץ לבית. אמשיך כי השאיבה הולכת לי סביר כשזה פעם ב לעומת הפעמים הקודמות.

מיותר זה לא מבחינת הרווח של התינוק. האם הוא *צריך* את זה? כנראה שלא..

מדהימה ששאבת עד עכשיו!

לק"י

אני אישית מוותרת על זה.

ממשיכה להניק בבית עוד הרבה אחרי גיל שנה.

(נראה לי ששאבתי עד גיל שנה בערך).

לגדולה שאבתי בקבוק אחד למעון, בנוסף לארוחות שהיא אכלה.

היו נותנים לה אותו לפני או אחרי השינה.

לא בשביל אוכל, אלא יותר כדרך להירדם או להירגע.

בשלב מסוים כבר פחות היה לי חלב, והתחלתי לשלוח לה פחות ופחות.

המשכתי כי המטפלת במעון עודדה אותי להמשיך לשלוח, ולי היה קשה לשחרר.

הפסקתי כשהיא היתה בת שנה וחצי, אחרי שהייתי כמה ימים חולה ולא שאבתי.

אצל הקטן שאבתי עד שבמעון אמרו לי שאין צורך, והוא פחות שותה את הבקבוק. שלחתי כמה מנות קפואות כדי שיהיה אם צריך, אבל הוא הסתדר בלי. זה היה בגיל שנה וחודשיים בערך.

לשני ילדים נוספים הפסקתי לשאוב בגיל יותר קטן.

אחד בסביבות גיל שנה, כבר לא שתה יותר במעון.

ועוד אחת כבר בגיל 8 חודשים אכלה שתי ארוחות מוצקים. (היא היתה אצל מטפלת עד 14:00, ולא עד 16:00).

אבל תכלס

לא משהו שהיה נותן כיוון

באסה אבל זה נראה שצריך לחכות קצת יותר

אני יכולה להבין את ההרגשה.

אבל באמת חושבת שלא צריך להתפדח,

כן, אני דוסית ,

אתם פחות,

הכל טוב.

כל אחד והדרך שהוא הולך בה.

לא צריך ללכת על ביצים, מותר להגיד - היא דוסית ולכן אין לה תמונה בווצאפ... זה לא סוד שהן לא דוסיות כמוך. רואים את זה גם מבחוץ מן הסתם. 

גם במשפחה שלי וגם במשפחה של בעלי יש את כל הרצף הדתי (כשאנחנו מקומים בקצה ה"דוס" שלו) - וזה בסדר, וזה לא מפריע לכל אחד להביע את דעתו בנחת ולחיות כולם ילד באהבה ובהבנה.

העבודה על הביטחון העצמי במקום שלי היא קשה, אבל היא העיקר פה, יחד עם הידיעה שמשפחה זה לא משהו שמוותרים עליו בקלות.

בהצלחה, יקרה...

בעלי עבר דרך ושנינו בפועל בקו של ההורים שלי. אני כשבאות הערות מהסביבה אני משתדלת לקחת את זה כמחמאה, אני דוסית ואני אוהבת את זה. ובקשר לפליטת פה, זו עבודת חיים לא להסתכל על איך אחרים ואיך אני. משתדלת ממש לא לדבר על זה, בטח שלא שם, בשאיפה שלא לחשוב. מה שבטוח, לא אומרת שם מילה בנושא של דוסיות והלכה אם לא נשאלתי מפורש.

שונה גם מהמשפחה שלי וגם של בעלי וגם מהמשפחה הגרעינית שלי

אני פחות דתייה מכולם

לפעמים אני מקבלת הערות ישירות אבל לא מתרגשת, מאד בטוחה במקום הדתי שלי ומלמדת את הסביבה שלי (הקרובה והרחוקה) להתמודד בטוב עם שוני בנושא דת שלא חייבים להתיחס אליו כנושא נפיץ אלא לכבד את מגוון הדעות ולחיות עם זה בשלום.

את נשואה לבן שלהם

וככזו את חשובה ורצויה, כי את נשואה לבן שלהם, ואת מתאימה לו ולמי שהוא!

נכון, את שונה ויש צורך בעבודה פנימית, סבלנות וכבוד משני הצדדים כדי ליצור קשר נעים וטוב אבל זה ממש נפוץ.

לדעתי כל פעם שזה עולה, ממש להזכיר לעצמך.. אני אשתו של הילד שהם אוהבים, גידלו וטרחו למענו כל החיים.

זהו

עכשיו נתמודד עם השוני כדי שתהיה פה משפחה שמחה ונעימה.

הרבה פחות דוסית מהם

ואני דוסית חח

אבל לידם אני ממש גויה

למדתי לסנן משפטים, יש נושאים שלא מדברים עליהם (הריון לידה וכו' מחוץ לתחום)

משתדלת להיות ניטרלית ולכבד

הכי קשה לי זה שאני לפעמים לא מרגישה בנוח מבחינת לבוש

אני מאוד צנועה ולידם מרגישה ממש לא צנועה

משתדלת לא לתת לזה להשפיע עליי...

וגם לא כל דבר חייב להגיד

וגם אם הם אומרים על מישהי שהיא דוסית כמוך, אז מה? בעיניי זו מחמאה לכך שאת דוגמה לאישה שומרת תורה ומצוות (שונאת את המילה דוסית האמת😏)

האמת שהייתי משתדלת לא להיכנס לשיחות כאלה לכתחילה.

לגבי חוסר בטחון במקום הדתי - תבררי עם עצמך את המקום שאת רוצה להיות בו, ותעבדי על להיות שם ולשמוח בו.

בסופו של דבר, זה הרי לא גנות לשמור מצוות. 

בנוי על קבלת השונה באופן שהוא לא פחות ממני.

ברגע ששוני דתי גורם למישהו להרגיש שהוא יותר מהשני אז נוצרים מתחים, ברגע שנותנים מקום אמיתי של כבוד כלפי השני ממילא לא נאמרים דברים פוגעניים כי מלכתחילה המחשבה לא שם.

תלוי בעומס... אבל לתינוק בן שבוע יתייחסו טוב בעז"ה.

בשורות טובות

מזל טוב והרבה הרבה נחת ושמחה

צהבת?

ממליצה בחום להגיע לשע"צ, אבל על הבוקר, 8

תהיי לידו יותר, תלטפי לו את הראש, או מה שירגיע אותו

הוא יתרגל בסוף

אם כבר, שיהיה עם המוצץ ושההרדמות ישארו עצמאיות מאשר שיתרגל לזה שכל ערב אני לידו עד שנרדם.

לידם גם בלי קשר למוצץ האמת

ולפעמים הם זקוקים למשהו שירגיע.

או תשמיעי לו

ככה הוא ילמד איך להרגיע את עצמו ולהרדם.

כמה ימים קשה וזה עובר

הבן שלי גמל את עצמו ממוצץ והיה ימים לא קלים , בכה המון , זה עובר

לפעמים היה נרדם אחרי הרבה בכי ולא היה לי ממש מה לעשות

עובר הם מתרגלים 

שלושה ימים זה לא הרבה

מאמינה שצריך לפחות שבוע

אם הוא לא מבקש ורגשית נראה שהוא מתמודד הייתי נשארת אופטימית וממשיכה

הבן שלי בגיל הזה השיניים כבר יצאו טיפה קדימה בגלל מוצץ

הוא היה מאוד מרגיע וכו'...

ברגע שראינו זאת- גם בעלי

פשוט זרקנו מוצץ בשלום ולא להתראות

להגיד שלא היה קשה? היה!

וזה עבר!!!

נכון לא ישן וכל זה ויותר עצבני אבל עבר

זה בדיוק תהליך הגמילה, הוא צריך ללמוד לאסוף את עצמו ולהיכנס לשינה גם ללא מוצץ.

תאמיני בו בלם שלם שזה מה שנכון לונושהוא מסוגל.

הביטחון שלך בתהליך חשוב לחוסן שלו.

בהצלחה!

והוא אפילו לא התעורר.

עכשיו אני מלאת מצפון שאולי נוצרה בעיה חדשה בעקבות הקושי שלו להיפרד מהמוצץ.

הלוואי שזה חד פעמי ולא יקרה שוב בחיים.

מסכן שלי.

מהקושי בשינה בימים האחרונים

גם לילדים גמולים לגמרי זה קורה מידי פעם

אבל כן, הגיוני שזה מעייפות.

לילה לפני הוא ישן חצי מהזמן שרגיל, ואז לא ישן צהריים.

ממש מקווה שזה חד פעמי בעז"ה.

תודה!

לפי מה שכתבת הרעיון לגמילה הגיע ממנו

הוא מעוניין

הוא לא מבקש את המוצץ, לדעתי זה סימן שהוא מסוגל ותא מתחרט

אבל קשה לו

זה ממש ממש הגיוני ונורמלי

אני מציעה להביא צד שמאמין בו שהוא יכול למרות הקושי.

להחזיק איתו את הקושי להירדם מבלי להיבהל אלא לראות בזה הזדמנות לגדילה עבורו

וחיבוק

תמיד קשים השינויים האלה

אנחנו מאוד מכילים ומבינים את הקושי, גם במילים וגם במעשים.

מאוד מקווה שזה יעזור לו להתגבר.

הערב אמרתי לו שמחר אקח אותו לקנות שוב פרס על זה שהוא כזה גיבור וישן בלי מוצץ.

תודה!

יש לה ילד בן שנתיים 🤭

והוא לא הבכור 🤭

יש לו 2 אחים מעליו

(אמא שלי ילדה בגיל 43, אבל התחתנה בגיל מבוגר יחסית, אז אחותי הבכורה היתה רק בת 16...)

היא התחתנה בת 19 וכל ה6 ראשונים שלה צפופים

24

23

22

20

18

17

16

11

9

7

4

2

שמישהי כאן מכירה אותה 🤭

אז לי זה הלם...

גם אצלי נתפס כהזוי למרות שקיים סביבי

מעניין איך זה לחוות את זה

נולדה ילדה בריאה ומתוקה

אבל ממליצה כמה שפחות להתאמץ בינתיים ולשתות הרבה

היו לי המון דימומים בניגוב בהריון הזה ולא ראו כלום בא"ס.

בכל מקרה ללכת לבדיקה זה רק כדי להרגע.

אין בזה באמת צורך בריאותי, בטח לא על הפרשה אחת

ממילא גם במקרה הכי גרוע ח"ו (לא אצלך) אין באמת מה לעשות.

כדאי לנוח יותר ולהימנע מיחסים עד שבטוחים שעבר

הגיוני ונורמלי שהוא לא מרגיש עם זה בנח. לדעתי לפחות. האם זה אומר שאת חייבת לא ללכת למטפל גבר? לא. תלוי בך בעיקרון. ובנסיבות.

גם בלידה יכולים להיות גברים. מרדים, רופא, וכו.

הוא מודע לזה..?

חוץ מזה, שאם נגיד לך שזה לא נורמלי, זה יעזור במשו..?

לדעתי הדווקא בטוח לא יעזור, ואתם זוג צעיר אבל קחי עצה (למרות שלא ביקשת)- אל תנסי לחנך אותו ולהיכנס לנעליים של ״אמא״. תדברי על מה שאת רוצה ומה שנראה לך. הגיוני שיהיו חילוקי דעות. 

וזו  גם לא נורה אדומה בעיניי. בסהכ תחושה של אי נוחות כשאת חשופה מול גבר אחר (אם הבנתי נכון את הסיטואציה)

אם לך זה מרגיש נכון ובסדר, או שיש פה אילוץ של מרחק, תדברו על זה פשוט.

לדעתי אם זו לא טרחה גדולה מדי וזה אפשרי, הייתי הולכת לאישה אבל זה בגלל שאני באופן אישי משתדלת מאוד לא ללכת לשום טיפול או בדיקה אצל גבר משיקולים הלכתיים לפיהם אני נוהגת. למעט מה שבאמת לא בשליטתי/ אילוץ. 

יש כאלו שלא נוח להם עם זה

נראה להם מוזר לא שייך ולא מתאים

יכול להיות שהם צודקים

אבל גם ההפך לא בטוח שמוזר

אתם זוג צעיר וזה בסדר והגיוני מאודד

ואני לא הייתי חושבת שזה מקנאה.

ובטח ובטח שלא הייתי בדווקא הולכת לגבר בגלל זה.

ההריון הוא של שניכם. נכון את זו שתיהי מועמדת לבדיקות

אבל מותר בעיני לבעל להביע דעה שהיא לגיטימית ולך גם מותר להביע דעה שהיא לגיטימית. ביחד שניכם צריכים להגיע לפתרון.

ולא לצאת מנקודת הנחה שמדובר בקנאה ולכן אלחם בזה בכל הכח

יש לא מעט נשים (גם חילונית) שלא נבדקות אצל גברים

יש היום מבחר די גדול גם של נשים בתחום הרפואה.

טיפ קטן לזוג צעיר  תמיד לצאת מנקודת הנחה שלא רק השני צריך לוותר בשבילי אלא גם מה אני יכולה לוותר בשבילו. במיוחד שאין פה לדעתי וויתןר גדול.

מניסיון של שנים. זה עובד יפה. מויתור לא תפסידי.

במיוחד ובמיוחד שבעצם לאן את חותרת בזה זאת אומרת שאולי בכוונה תלכי לגברים כדי שלא יתגבר הקטע הזה. הקטע הזה שמה? השאלה איפה עוד את יכולה להתקבל  בחיי הנישואין מול גברים ?

ברור שבסוף אני לא מרגישה הכי נוח עם זה שזה גבר, אבל התקשרתי למוקד וביקשתי אישה, ואין בכל הערים שקרובות אלינו ואנחנו באוטובוסים שזה אומר שניסע שעתיים או שלוש בשביל אישה לבדיקה שאורכת 10 דקות, אז מבחינתי זה לא הגיוני ואני אתגבר על אי הנוחות..

לק"י

כמו שהוא לא יגיע לבדיקה.

אם לא נעים לו, ולך זה בסדר ללכת לבד (אם זה בסדר), אז אולי זה עדיף.

אני בכללית, רוב הרופאים הם גברים, אבל אף פעם לא עשיתי את הבדיקת אולטרסאונד אצל הרופא, אלא אצל טכנאית (והם תמיד היו נשים). ככה זה לפחות במרכזי בריאות האישה.

(כן יצא לי לעשות אצל גבר סקירת מערכות, לי וגם לבעלי זה היה בסדר. אבל את הבדיקות השגרתיות אני תמיד עוברת אצל אישה).

יכול להיות שזה שונה בין קופות. לא יודעת אם זו סיבה מספיק טובה בשבילך לעבור קופה (בכל מקרה השינוי לא יהיה מיידי, אבל לפחות זה יעזור להמשך. אלא אם כן יש פה עוד שיקולים שצריך לקחת בחשבון...).

לק"י

ממה שאני מכירה בדרך כלל את האול' הנצרכים של גדילת עובר למשל עושים אצל טכנאית.

ומה שהרופא עושה בביקור שגרתי זה על הדרך. לא כי יש צורך. ככה הרופאה שלי היתה עושה.

אז יכולה להבין גם אותו

ברור שנורמלי שגבר לא אוהב שמישהו אחר יסתכל על אשתו.

גברים אחרים כנראה לא מרגישים שיש פה עניין של הסתכלות, או מצליחים להתגבר.

ברור לי שבעלי לא אוהב את העניין שגברים בודקים אותי, אבל זה לא ברמה שמותח אותו או שהוא מבקש ממני ללכת לאישה.

אני מראש מעדיפה נשים, ואם יש גבר אז זה ברור שזה האופציה היחידה שהיתה.

את יכולה לשאול את עצמך כמה את יכולה להשקיע כדי לתת לו תחושה טובה יותר, ואת יכולה להגיד לו לא לבוא איתך ושלא תספרי לו שום דבר...

אם לא מתאים לך - תדברי איתו ותמצאו פתרון ביניים כלשהו, הוא יכול לא לבוא, או להסיע אותך הלוך חזור, או לצאת איתך לארוחת בוקר שווה מיד אחרי הבדיקה כפיצוי על הטירחה

מה שבטוח זה, שקנאה זה דבר נהדר, הוא מרגיש שאת שלו וזה מצויין הוא לא אוסר עלייך חס וחלילה, הוא לא מגביל אותך. הוא מבקש. זכותך להיענות וזכותך לא.

נראה לי שגם אם לדעתך זה תכונה פחות בוגרת בשלה וראויה לחיקוי, את יכולה לחשוב על עצמך כנראה באלף סיטואציות פחות בוגרות שלך ולדעת שהיית רוצה שיכבדו אותך גם שם ולא יעשו לך דווקא. 

מזל טוב!!

צודקת

לא חשבתי על זה

גם אני לא מוכנה בשום פנים ואופן שגבר יבדוק אותי, אלא אם כן פיקוח נפש או אם אין רופאה בשום מקום,

וגם זאת ההלכה לפי דעתי... 

בטח ובטח כשמדובר באזורים מוצנעים

ובעלי כמובן וכמובן באותו ראש כמוני אם לא יותר, וטוב שכך... 

ויש ככ הרבה נשים בתחום הזה... 

כי אצלנו אין נשים בכל האזור בכלל, לפחות בקופה שאני נמצאת בה.. (ויש סיבות למה אנחנו בקופה הזו, אז לא רלוונטי לעבור קופה. וגם לא בטוחה שבאחרות יש)

אפשר ליסוע מרחק גדול, ובשביל בדיקות וגינליות אני אכן משתדלת לפעמים לעשות את זה, אבל גם לנרמל את זה שאם יש הבדל משמעותי אז זה מותר הלכתית (בדקנו) וגם יש לא מעט שהמאמץ להגיע לאישה הוא משמעותי מאוד ומחליטות לוותר (וזה מה שנשמע רצל הפותחת), וזה בסדר.

אז אוקי

לא למצבים כאלו התכוונתי...

לגבי ההלכה-

זה נכון בתנאי שכל הנתונים שווים בדיוק.

אם לא, אישה יכולה ללכת לבעל מקצוע גבר, אם יש סיבה להעדיף אותו (מרחק/ מקצועיות/ אמפטיות וכו). המושג בהלכה שמדבר על זה נקרא "טרוד במלאכתו". אדם כזה נחשב כעסוק במלאכתו וחושש לפרנסתו ולכן ההלכה מתירה. ומי שהולכת לרופא גבר (רוב מוחלט מהנשים, רופא בכלל, לאו דווקא רופא נשים) שלא תרגיש שהיא עושה משהו בדיעבד. 

אני לא הייתי מוכנה לקבל את זה

בעיניי זה או צורך בשליטה או עניין דתי, שניהם לא מקובלים עלי.

זה ממש בסדר ללכת לגבר לבדיקה רפואית,

אם את מעדיפה לעשות יותר מאמץ כדי ללכת לאישה זה צריך לבוא ממך ולא מתוך מתיחות או קנאה שלו.

צורך רפואי זה נטו רפואי. לא לעניין לחוש קנאה בכזו סיטואציה.

יכול להיות שיעבור לו בהמשך ויכול להיות שעדיף לכם שתלכי לבד.

ואם יש לך אלטרנטיבה יחסית סבירה לאישה אז סבבה אבל שזה לא יכניס אותך למתח.

לצורך העניין אם יש גבר שמבחינה אנושית יותר נעים ואשה שהיא לא נעימה ותלכי לאשה רק בגללו ותחושי בבדיקה חוסר נעימות, זה לא סיטואציה בריאה בעיני, המטופל צריך להיות נינוח בעת בדיקה רפואית, לא המלווה.

האם לפני שהתחתנת נמנעת ללכת לרופא גבר?

כי בעיני אין הרבה הבדל בין אולטרסאונד בטני לבדיקה אצל אורתופד נניח.

והעובדה שאת נשואה לא אמור להיות רלוונטי. 

אני בעצמי נשואה פחות משנתיים

ובאמת בהתחלה כל דבר קטנטן הופך להר ענק. לכל זוג בעניינים אחרים, אבל זה קורה לכולם.

הכל בסדר

מותר לו לחשוב כך ולך אחרת. תדברו על זה יחד ותראו איפה האיזון שלכם.

העיקר לא ללכת נגדו בדווקא, לא יצא מזה טוב.

הוא הכי רגיש ולא קנאי בכללי.. פשוט מפריע לו העניין הזה

זו צריכה להיות החלטה של שניכם.

תדברו על זה, תדושו למה זה כ"כ מפריע לו, תגיעו יחד להחלטה.

להתייעץ בפורום זה נחמד, בסוף ההחלטה היא זוגית שלכם.

אני אישית הלכתי רוב השנים לרופא גבר, שהציל לי את החיים אחרי שרופאה לא הבינה מה היא רואה.

היו לי כמה חוויות פחות טובות אצל רופאות אז אני חוששת יותר מרופאות, ובעלי יודע גם בדיוק למה.

אבל זה גם לא מפריע לו..

כלומר מבחינתי איש מקצוע זה איש מקצוע. רופא גבר הכניס לי את ההתקן למשל… היום אני אצל רופאה אישה כי היא יותר מקצועית בעיניי. אבל לא עשיתי מזה דוקטורט. מה שהסתדר באותו רגע זה מה שעשיתי…

האם גם רופא משפחה מפריע לו שיהיה לך גבר? האם יש לו רופאת משפחה? (כלומר - אתם אצל רופאי משפחה שונים?). כי גם הם עושים בדיקות שכוללות מגע כלשהו, אפילו עם הסטטוסקופ זה במיקום לא הכי אידיאלי… ועדיין. בעיניי זה איש מקצוע.

אמנה, אני שומעת שיש ביניכם פער. לעשות לו בדווקא זה לא משהו שהייתי עושה, אבל כן הייתי מנסה להבין אותו וגם לשתף אותו בצד שלי… לנסות למצוא פתרון שיהיה מקובל על שניכם באיזושהי צורה.

וגם אם הפתרון זה ללכת לאישה, כן כדאי להכין אותו לזה שבביח בלידה בעז״ה הגיוני שיהיו אנשי צוות גברים. למשל אם המרדים הוא גבר - אז מבחינתו לא לקחת אפידורל? זה משהו שצריך לדבר אותו בצורה ברורה ופתוחה. 

אבל לעשות דווקא זה לא פתרון...

זה רק יגרום למריבות וחבל...

כדאי לדבר על זה להבין למה הוא ככה ואיפה עוד זה קורה

אצלנו נגיד לבעלי לא הייתה בעיה שהרופא נשים שלי גבר

אבל מורה נהיגה גבר הוא ממש התנגד

למה? כי הוא ראה איך המורה שלו היה עם תלמידות וזה היה נראה לו ממש לא טוב...

יכול להיות שזה נובע ממקום כזה, שספציפית אולטרסאונד מפריע לו

ואם כן, הייתי מכבדת... לא עושה דווקא

2. לנשים יש הרבה פחות תורים פנויים.

3. יש שיחלקו עלי, אבל גם יש שיסכימו איתי, מהניסיון האישי שלי (6.5 הריונות) הרופאים הגברים היו לי הרבה יותר נחמדים, אמפטים, מכילים (בלי שום נימה של קירבה ריגשית או מילים לא במקום ואני סופר רגישה לדברים האלה). פשוט הרגשתי שהם לא מסתכלים עליהם ממקום של גם אני עברתי את זה או גם אני אישה. אלא ממקום מכבד לשאלות/לצורך.

4. הרופא ממש לא מסתכל על הבטן באולט'. רק מניח את המתמר ועובר ישר להסתכל על המחשב.

5. בלידה יש בדיקות הרבה יותר חשופות שיכולות לעשות ע"י גברים. כולל הרדמה אפידורלית, תפירה- שזה ממש להסתכל הרבה זמן ובתנוחה לא נעימה.

6. מציעה ממש לשקף לו את הדברים בנחת. לדבר על זה. ולקוות שזה יעזור. 

עברתי הרבה רופאים ורוב הרופאים הגברים היו רגישים ונעימים בפער מאשר הנשים.

אם כי בהריון האחרון זאת פעם ראשונה אחרי הרבה מאד רופאים (אני עם הריונות בסיכון אז יש מלא ממשק עם מלא רופאים..)

שמצאתי *רופאה* טובה ורגישה מאד ואני חייבת להגיד שזה זכייה בפיס. כשכן מוצאים אישה שהיא באמת רגישה אז זה נעים לאין ערוך מרופא גבר...

ועדיין ברוב המצבים אני אעדיף רופא גבר נעים יותר מאשר אישה שיפוטית לא רגישה ביקורתית וכו..

פגשתי בחיי גם רופאות אנטיפטיות אבל בהחלט לא מעט רופאות מקסימות ונעימות ומתחשבות מאוד-מאוד. ובפעם היחידה שנאלצתי ללכת לרופא גבר במהלך אחד ההריונות - הוא הרגיש לי נחמד באופן חולני. לא העזתי לחזור אליו, בטח לא בלי בעלי...

מי שזה חשוב *לה* תוכל למצוא רופאה טובה. (למרות שלא כמו הפותחת או אחרות בשרשור, אני גרה בעיר מרובת מרפאות ורופאים, אז באמת זה לא קשה.)

הרופא הכי אנטיפת שפגשתי היה דוקא גבר. השאר (נשים וגברים) היו בסדר או נחמדים.

חשבתי שאני מדמיינת...

בכל מקרה אני לא אבחר דווקא גבר כי הוא נחמד יותר...

מעדיפה אישה חסרת אמפתיה מגבר נחמד

אא"כ הוא מקצועי יותר

בלידה הראשונה שלי חשבתי שאצליח לשים לב לכיסוי ראש...

איפה???

באיזשהו שלב איבדתי את זה לגמרי מעוצמת הצירים.

המרדים כמובן ראה את הגב ואולי אפילו יותר, אין לי מושג.

אבל לקראת הסוף כשהיה צריך לעשות ואקום אז הגיעו כמה מהצוות, והייתי לא צנועה בעליל

כמובן שמי שעשה את התפירה היה גבר

נראה לי שרופאים רואים אותך בתור מקרה רפואי, וזה הכל!

מציעה לכם לפתוח את זה עד הסוף ודי. לא לחיות בספקולציות, לא לעשות דווקא

מצד שני- הוא יצטרך לבלוע צפרדעים אם מבחינתך אין בעיה לרופא גבר.

אין מצב שבתוך הלידה הוא מתווכח מי יעשה לך הרדמה או מי יתפור אותך... או יעשה פרצופים בגלל זה...

זה נראה לי כבר לא שייך בעליל. יש פעמים שהוא יצטרך להתגמש, בדיוק כמו שאת תתגמשי לכיוונו במה שביכולתך

חכי שתגיעי לרופאה אשה שלא יודעת להחליט ם יש בעיה או אין והוא כבר ישכנע אותך ללכת לגבר שחותך עניינים

זה מסוג הדברים שמסתדררים עם הזמן בדרך כלל אל תתרגשי מזה

ומחילה מכל הנשים אם אני נשמעת שוביניסטית, אבל אני בהריון הזה בעודף בדיקות בגלל רופאה שלא הצליחה לחתוך עניינים 

גניקולוגית זה היה רק רופא גבר... והפלא ופלא זה באמת הקל על האי נעימות בשרירים... וזה היה רק לפני כמה חודשים ועברתי כמה רופאות.

חבל שכך, אבל רק לפי המציאות הזו של חוסר קשר בין מין הרופא לבין רמת ההבנה לכאב של הגוף, אני פועלת...

כמובן שיש רופאות שיגידו זאת פשוט לא נתקלתי.  אז כאמור, אין קשר למין.

כשזה הריון- יש פס חלששששש אבל יש

כשלא- אז לא

כשהיה ביוץ מאוחר- או שטעיתי במועד הביוץ שחשבתי- אז יצא רק אחרי כמה ימים חיובי

ולכן

אפשר לבדוק בדיקה ביתית

אבל לזכור

זה לא ודאי

יתכן ויצא חיובי עוד כמה ימים

ויתכן וזה אכן שלילי

ואם ליובי- כנראה עוד ממש ממש התחלה

עם בטא היתי מחכה לאיחור ..

(לא שתן ראשון אבל שתן מאוד מרוכז) הלוואי שיש עוד סיכוי אבל אני די הספדתי, פשוט גם לי יש נסיון של בדיקה חיובית ביום ה10, אז כשראיתי את השלילי התייחסתי לזה כמשהו סופי.

עכשיו אני מבואסת, בטח אוטוטו יגיע המחזור ואני לא סובלת את עצמי במחזור, פקעת עצבים...

יש עוד סיכוי, יום או יומיים.

ואן לא, בע"ה חודש הבא

אז המחזור לא הגיע ביום שישי, טוב, אולי בשבת, גם בשבת לא, אז הבוקר בדקתי, יצא פס חלש מאוד (בדיוק שבועיים ויום אחרי הביוץ) יש מה לקוות בכלל?

נראה לי תבקשי הפניה לבדיקת דם.

אצלי פעמיים התחיל חלש ממש בשלב כזה 

גם פס חלש נחשב פס.

כדאי לבקש הפנייה לבדיקת דם..

לא ידעתי מתי היה הביוץ

אבל כמה בדיקות שליליות ואחר כך חלש חלש

ואחר כך הלך והתחזק

והיום יש ילדונת

(אגב, שם הפורום הוא בלי ראשי תיבות, פשוט 'משוב').

הוא כתב שזה לפי כמות התגובות בפורום לאחרונה, כנראה מערכת אוטומטית מסוימת.

אבל אצלי הוא כן מופיע עכשיו.

נרטה לי גם בעברית משוב אמיתי זה בלי ר"ת.

רק התוכנה של בתי הספר מבלבלת 🤣

אשתדל להכנס להגיב לך אם תכתבי

מוזמנ. גם לאיישי אם אוכל לעזור

יש פה המון נשים מנוסות והן יוכלו לתת לך מידע וחיבוק 🩷🩷

ותודה!

אבל מה עם פסח? והבטחנו לילדים שנצא ליומיים כיף עוד לפני פסח

איזה באסה זה להרגיש ככה🥴

אצלי הוא תמיד יותר עוזר במקרים של צינון

אפשר לקבל וירוסים מכל כך הרבה כיוונים...

זה ממש לא מחייב שזה הגיע ממנו, וגם אם כן זה לא יקדם אותך לשום מקום 🩷

מבינה ממש את הבאסה...

הוא לרוב ממושך יותר ממספר שבועות

בעיניי העצה הכי משמעותית היא להיות סבלנים ולתת לזמן לעשות את שלו

זה תהליך

אצל כל אחת מתבטא אחרת

מבינה שקצת קשה לראות דם אחרי שנה של שקט

אבל זה טבע העולם 😉

מה זה

מה שברור שהגוף שלך עובר שינויים הורמונליים עכשיו

אז זה לא דבר מסוכן 

ולא צריך להדאיג

אני יכולה להגיד לך שאצלי כל פעם שמפסיקה להניק

יש לי נדודי שינה נוראיים

ברמת הלא להרדם לילות שלמים.

אז אני כבר יודעת שזה קשור להורמונים

מעצבן ממש אבל לא נלחצת מזה

יודעת שאחרי כמה ימים זה עובר והגוף מתאזן

אבל לי הרופא אמר שאחרי מניעה מצטברת רירית הרחם בפנים ואז זה יוצא לפני או עם מחזור.

לא יודעת אם אותו דבר בהנקה אבל נשמע שכן.

תשלחי באפליקציה שאלה לרופא שלך אם יש לך אופציה,

או שתתקשרי למוקד נשים של הקופה.

ממש פשוט ומרגיע מאד לדעת שרגיל ותקין.

אם את לא מונעת הגיוני שהריון

אבל באופן כללי מחזור ראשון אחרי הנקה יכול להיות דרמטי מאוד,  כבד וארוך (אז הוא מתחיל ככה בטיפטופים ובהמשך מתחזק)