פורום הריון ולידה (עמוד 224)

זה צבעים חלקים, אם לזה התכוונת

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪14.08 | סרט דקורטיבי לבן מרהיב PVC עצמי דביק נייר קיר רהיטים שיפוץ מדבקות ארון מטבח עמיד למים

סרט דקורטיבי לבן מרהיב PVC עצמי דביק נייר קיר רהיטים שיפוץ מדבקות ארון מטבח עמיד למים - AliExpress 13

לא יודעת להגיד לך מנסייון.

מעניין, עכשיו אני רואה שכתבת שהיה צריך.

אני הולכתבלי. אולי בפעם הראשונה כן היתה לי הפניה.. כבר לא זוכרת 

אז הבנתי שצריך

לא יודעת מה היה קורה אם הייתי באה בלי אבל נסעתי לשם הרבה זמן לא רציתי לקחת סיכון

אבל אם את לחוצה ואת דואגת בקשר לממצא

תדרשי א.ס.! או ממוגרפיה.

ממש תבקשי, לא מספיק בדיקה ידנית לפעמים.. תלוי בהקשר כמובן.

היא מסבירה יפה על "הצורך בשליטה" בנפש (שאיננו סתם שתלטנות)

ואיך אישה יכולה לעזור לעצמה , לקבל שינויים ואירועים

ותעשי משחק או יצירה קטנה או תדגימי ניסוי כלשהו

שקשורים לספר

הוא אוהב לאפות

אולי אם יש פעילות מקדימה לזה

או חלות

נניח סיפור שקשור לאפיה ואז אפית עוגה

משהו כזה

לק"י

תתייעצי עם הגננת כמה אפיית עוגה זה פרקטי.

כי בפועל זה כמה בודדים שיעזרו, והשאר יסתכלו עליהם.

אם זה מעט ילדים, אז אפשר להזמין ילד ילד לעשות משהו.

אני אוהבת אותו מאוד

אבל לא יודעת אם עוגת גזר מדבר אליך🙈

שנה שעברה היה לבת שלי משהו כזה בגן ותכננתי רק להכין איתם עוגיות

בפועל התברר לי שאני לא אוכל לצאת מהעבודה לשעה כמו שתכננתי (עבדתי ליד הגן) אז הכנתי איתה את העיסה אחר הצהריים ושמרתי במקרר עם ניילון נצמד, הבאנו בבוקר לגן והצוות עשה איתם את הפעילות 

טוב? אכין את הבצק בבית

כמובן קודם לספר סיפור

אצל הבן שלי היו עושים כל חמישי והם ממש מתרגשים מיזה.

גם כי זה של שבת וגם כי זה של אמא...

לק"י

את יכולה לסחוט קצת עד להקלה.

לפני כמה זמן הפסקת להניק ביום?

בכללי מומלץ לגוף להפסיק בהדרגה. 

אבל כשאת יודעת את מי לשתף ובאיזו דרך זה כן יכול להביא ברכה.

אצלי הכללים הם- אני לא אומרת דברים שיפגעו בכבוד של בעלי, לא משתפת בפירוט ולא בנושאים אינטימיים.

מה כן? דברים כללים כמו "יש התנהלות קבועה שתמיד קשה לי איתה" "יש בינינו פערים בנושא x"

וגם זה אני משתפת חברות שיודעת שינסו לעזור לי לפתור ולהרגיע ולא ללבות ח"ו.

אצלי החברות הטובות הן תמיכה משמעותית גם בנושא הזה, כאשר ברור לי ולהן שהזוגיות לפני הכל ומתוך כך נובעות השיחות שלנו, כאשר אני לומדת מהן והן ממני

מנתחת עם עצמי,  בהתבודדות, בדיעבד גם איתו

אבל לא מוציאה החוצה

ספציפי לא

בחילוקי דעות כן

עם גיפיטי אני מנתחת כעסים/ התנהלות/ מחשבות והיא ממש עוזרת לראות במבט רחב ונותנת עצות לשיפור ולביצוע שינויים 

שלעיתים רחוקות מאוד אני משתפת אותה בדברים.

וזה באמת עוזר לי מאוד שיש כתובת ולהתאפס..

זה גם עוזר לי להסתכל על הסיטואציה במבט מפוקח יותר כי אני לא יכולה להיות לא הוגנת ולהוציא את בעלי רע בפניה.. אז אחרי שפורקת הרבה פעמים מאזנת את עצמי ומסבירה לה ולי מה הוביל אותו להגיד או לעשות את מה שהכעיס אותי.

אבל גם לא כל פעם אני משתפת אותה.

חשוב לי לציין שהיא חברה לא מהמעגל היומיומי שלי, היא לא גרה קרוב אלי ונפגשת רק כשאנחנו קובעות במיוחד.

לא לשתף חברות טובות או שכנים בריבים, ויכוחים משמעותיים
כי אחרי כמה זמן הריב ידעך והכל יחזור בע"ה להיות כקודם.
אצל החברה או השכנה בראש תמיד יישאר לה שרבנו...
אני ממש רואה את זה על עצמי בקרב חברות שמשתפות אותי בדברים

חושבת שצריך אוזן קשבת, לשתף מישהי, אבל לא קרובה אלייך, וכמובן מישהי חיצונית בסיפור החיים שלכם.

והייתי שמחה אם גם לבעלי

היה את מי לשתף

לדעתי זה חשוב

נותן לפעמים פרספקטיבה אחרת

כמובן תלוי אם האנשים שאת משתפת

הם אנשים שיראו גם את הצד השני או רק יחממו סתם

אבל בכללי אין לנו יותר מידי פיצוצים

ריבים בקטנה כאלה

שלפעמים שאני מספרת עליהם זה אפילו מצחיק

פעם שיתפתי מישהי שמכירה אותי טוב ולא מכירה בכלל את בעלי. היינו עושות שיחות נפש ופעם אחת שיתפתי במשהו שהציק לי. אבל אחרי השיתוף, למרות שהיה ממש בקטנה היא פשוט 'צבעה' את כל הדמות שלו בשחור ובנתה עליו סיפור שלם והזכירה מידי פעם דברים לגביו ובאמת כבר כלום לא היה קשור לדבר הקטן ששיתפתי. מאז לא משתפת

בעלי לעומת זאת משתף המון 2 חברים קרובים שלו שמכירים אותי טוב ואין לי בעיה עם זה

מרגיש לי לא מתאים..

כלומר, יכולה להגיד לחברה שלא ישנתי טוב בלילה כי רבנו.

אבל בלי להיכנס לפרטים.

או לחילופין, משתפת בדיעבד, על דברים שהיו ועברנו ומבחינתי הם פתורים לגמרי.

משתפת רק חברה אחת, שגרה מאוד רחוק ואנחנו כמעט ולא נפגשות.

דברים קטנים כמו למשל שקבענו תור מסוים שחיכינו לו הרבה זמן ונאלצנו לבטל אותו כי הוא לא מצא מסמך חשוב. בשבילי זה מקום טוב לפרוק רגשות במקום להתרתח עליו, ואני יודעת שהיא תמיד תגיב בצורה שתרגיע אותי ולא תתסיס אותי יותר. וזה הדדי גם מצידה.

(אגב מוסיפה שבשנים הראשונות לנישואין ממש לא שיתפתי כלום ואני חושבת שצריך את הזמן הזה בתחילת הנישואין לשמור את הקשר לעצמנו ולא לשתף אחרים שיכולים להזיק בעצות לא מועילות. כרגע אנחנו כבר מתקרבים ל10 שנות נישואין, הקשר שלנו יציב ובטוח ואני מרגישה שזה לא כזה נורא לשתף קצת מדי פעם)

ממש לכתוב , או להסביר לעצמך מה את מרגישה.

מאוכזבת כי...

נבוכה...

פגועה- ממה בדיוק?

נעלבת?

ולקבל את זה שאת בהצפה עכשיו.

אולי מחר או עוד כמה ימים תוכלי לשקול תגובה, לחשוב בהיגיון.

דבר ראשון לתת מקום לעצמך

לברר את עצמך לעצמך

שאני לוחצת על הלינק של המקום כתוב לי שיש אפשרות למשלח עד הבית ב29 שח לפריט

מה זה פריט? החבילה ? או שאם יש לי שם 8 פריטים זה 8 * 29?

אבל את יכולה לנסות

ללחוץ על משלוח לבית

ולראות בבקשה לתשלום

כמה מבקשים ממך

ולפי זה להבין אם זה לפי חבילה או לפי פריט

יש לאסוף את דבר הדואר עד לתאריך 09/11/2025

תהליך השחרור המכסי של החבילה שלך טרם הסתיים.

בסיום התהליך הפריט ימשיך בדרכו אליך.

עדכון נפרד יועבר אליך במקרה בו יידרש תשלום או אישור חוקיות יבוא

לא נתקלתי בהודעה הזאתי אף פעם

אני מקווה לנסות מחר שוב אבל לא יודעת אם אצליח לאסוף 

ואגב זכור לי שמסכום קניה מסויים אז החבילה מגיעה אליך הביתה

אז שימי לב פעם אחרת פשוט לחכות שיצטבר לך מספיק דברים 

לא שמתי לב ללחוץ על זה שזה יגיע לבית .... היה לי מעל הסכום

הם אחלה ומחזירים בקלות את הכסף

אבל בכללי רוצה לעשות וילון לילדים אחרים, איך מציעה לעשות? אם את מכירה..

אם פינה שקטה אפשר לשים כמו כילה כזאת מעל המיטה זה הרבה פעמים בא בקטע עיצובי אבל זה יוצר כמו אוהל פרטי במיטה ונותן להם מקום לעצמם.

אם הוא רוצה מקום לחפצים ויש מספיק מקום בחלל החדר, הייתי מרחיקה את המיטה קצת מהקיר ואז בינה לבין הקיר שמה ספסל צר או מדף צר שהוא יכול לשים שם דברים

או לשים רהיט כלשהו בין 2 המיטות, נגיד מגרות או משהו כזה

את מלחיצה אותי

לצד זה פשוט מתוק שכבר בגיל כזה הוא יודע מה הוא רוצה

מתוק לגמרי!!!

זה מלא פעמים חיקוי של הגדולים,

לבכורים יש הרבה פחות ציפיות ו'רעיונות' מה לבקש

הוא קורה לזה "מחבוא"

פשוט מקום יותר נסתר קצת..

יש שני מקומות אהובים עליו במיוחד.

מתחת לשולחן המחשב (רק שצריכה לזכור לנתק מהחשמל לפני שבת)

או מתחת למדרגות.

הוא כל פעם מתלהב מהמחנה ובטוח שהוא הולך לגור שם,

עד שמגיע הערב והוא חוזר כמו ילד טוב למיטה שלו..

בקיצור זה נראה לי כמו צורך יותר למשחק ופחות באופן קבוע.

תבדקי אם יש אפשרות לסגור לו איזה פינה במרפסת או מתחת לשולחן או משהו כזה.

ובאלי אקספרס יש "אוהל חלומות".

נראה לי שבגיל 3 הוא יעוף על זה!

אם אתם רוצים ממש להשקיע - אפשר לבנות מעין בית מעץ מעל המיטה... (עשינו את זה לילדונת שלנו, בתור משחק, לא בשביל פרטיות, אבל בסוף הורדנו אותו מהמיטה, כי זה חסם את הגישה אליה בקלות בבקרים ובאמצע הלילה)

אבל למה באמת ילד בן שלוש ביקש שתהיה לו פרטיות? כדאי קצת לחפור בזה, לדעתי...

אבל אולי הוא רוצה

כמו של הגדולים

מקום תחום

(אצלי למשל כל הילדים מגיל מסוים אוהבם לרוקן את אחת מקערות המשחקים ולשבת לשחק בפנים. זה תוחם אותם באיזשהו אופן.

בצורה דומה, הם גם משחקים הרבה מתחת למיטה (פותחים מיטהנשלפת ומשחקים מתחת למיטה בגיל קצת יותר גדול (בעיקר כי זה דורש יותר כח פיזי

והבן שלי בן שנה וחצי- ממש אוהב את המיטה שלו (כל עוד היא מונחת באופן שהוא יכול לצאת ממנה לבד) כי זה גם אותו רעיון- מקום קטן ותחום משל עצמו

ותגידי , איך עשיתם וילונות?

באמת זכרתי שסיפרת פעם ורציתי לשאול אותך על זה יותר...

ולגבי הפרטיות- כמו ש @חנוקה הסבירה...

חוט חזק שמחובר לאורך החלק התחתון של המיטה העליונה, ועליו בד תלוי עם לולאות מתכת כדי שיהיה אפשר להסיט.

במיטות העליונות/היחידות זה כבר היה יותר קשה - אבל בעלי התקין עוגנים כאלה בתקרה ואליהם קשר את החוט של הווילון.

מציינת שלבעלי יש ידיים טובות וידע וניסיון בעניין. אני עצמי למשל כנראה לא הייתי מצליחה לעשות משהו כזה, לפחות לא משהו יציב...

וראי מה שכתבתי לחנוקה על הצורך האמיתי שלו🙂

זה לשים איזשהי מחיצה או שידה/כוננית גבוהה

אם כן-

2 אפשרויות-

או למחול הפעם אבל להבא לא להלוות לה יותר

לא כנקמנות

פשוט כדי לא להגיע שוב למצב כזה.

או לשלוח ילד לבקש ממנה אם יש לה סמקרה שקית של.. ואולי זה יזכיר לה .

משהו כמו אם היא כבר הספיקה לקנות עוד חבילה כי עומד להיגמר לך ואת תיכף צריכה.

אני הייתי גרה במקום שמה שלוקחים- מחזירים. גם אם זה כוס של משהו או שקית אבקת אפיה. אח''כ כשעברתי דירה, להפתעתי לא החזירו לי גם חבילות סגורות או מצרכים לא שגרתיים (שבעיני ממש לא שייך לא להחזיר. ולו משום הערך הכספי שלהם) באיזשהו שלב קלטתי שאנשים מבחינתם זו נתינה במתנה.. אני עדיין לחוצה להחזיר כל דבר. וכשלוקחים ממני, בדר'כ מציינת שלא צריכים להחזיר (במידה שמדובר בדברים קטנים)

דברים גדולים יותר אפשר פשוט לומר שאת צריכה את זה לשימוש שלכם. או לומר מפורשות שאת בונה על זה ותוכלי להלוות אם יחזירו לך נניח עד מחר..

ולהבין

שגם אני לפעמים מרחפת ולוקח לי זמן להחזיר

ומקווה ממש שלא פספסתי לגמרי שום דבר.

אז משחררת את זה וזהו 😀

אם יחזירו נחמד, ואם לא זכיתי לעשות חסד בממוני.

ומתחזקת בלהחזיר מהר.

יצא ככה סתם במקרה שכל אחת שכחה

אז הייתי משחררת

ואולי פעם הבאה א

נותנת ואומרת רק אשמח שתחזירו לי עוד שבוע כי חושבת שאצטרך בקרוב..

או משהו כזה

אני הייתי מתבאסת

כבר למדתי בבניין שלי למי להשאיל ולמי פחות

לא שכואב לי לעשות חסד

אבל את יודעת, אני קונה חבילת אורז נוספת כדי שיהיה למקרה הצורך ולא כדי לפתוח גמח 

הייתה לי שכנה שחשבה שאני סופר

לא פעם, פעמיים, שלוש

כל שבוע קבוע היא מבקשת כמה פעמים

האמת שעד שלא נתקעתי לא היה לי אכפת ובעלי יותר התעצבן מזה, אבל מאז שביקשנו פעם אחת שתחזיר היא לא ביקשה יותר

כתבתי בהמשך

זה 3 נשים שונות.. וזה בעיקר נובע מרחפנות.. 

יחזירו מצוין, לא יחזירו לא נורא... למרות שכנראה היה יותר קל לי להזכיר על מצרכים בצורה נחמדה (משהו בסגנון של אני צריכה לראות אם לקנות או שיש לך זמין להחזיר) מאשר על כסף, שזה יש מצב שהייתי מוותרת כי אין כל כך דרך נעימה לתזכר...

למרות שלפעמים זה ממש מבאס.

אז אחרי הרבה פעמים שזה קרה למדתי להגיד במקרים מסויימים שזו חבילה אחרונה ואני בונה עליה לימים הקרובים, לפעמים זה עוזר..

מעדיפה להלוות ולתזכר מאשר להלוות מראש עם טעם חמוץ או לא להלוות בכלל.

החסד מבחינתי זה לסגור פינה כשהיא הייתה בלחץ.

מטבע הדברים אחרי הצורך כבר שוכחים, זה לא שלא מתכוונים להחזיר.

מהצד השני הייתי שמחה שמזכירים לי,

כך אוכל לשים לב ולהיות יותר מרוכזת בפעם הבאה כשאני לווה דברים אוכל להשתפר בהחזרה.

שאני מתכוונת שמדובר ברחפנות נטו,

ולא במצוקה כלכלית או עומס נפשי שהתזכורת עלולה לגרום לה צער.

ואיך אפשר לדעת דברים כאלה...

או הלך להם האוטו וקשה להם לעשות קניות, אז היא בסחרור מתמשך עם החיים.

כמו שהתקשתה להתארגן עם קניות קודם, זה יקשה עליה גם עכשיו.

אבל נגיד אם היא אירחה אצלה או חגגה יום הולדת לילד והייתה צריכה משהו לאותו ערב,

או נתקעה רגע לפני שבת או בשבת עצמה, הבלתם עצמו עבר,

עכשיו יש לה פנאי בנחת לעשות קניות ולהחזיר, היא רק צריכה לזכור לעשות את זה.

דווקא אחרי אירוע יש ירידת מתח ולא זוכרים כלום.

גם בעלי נוחר אבל כרגע זה לא מפריע לי

אני חושבת שהייתי מנסה בזמן רגוע להעלות את הנושא מולו

ולנסות להבין מה אפשר לעשות

בלי אשמה ואמצויות

אלא לדבר על התחושות שלך

ומה הוא מציע לעשות

בנתיים אטמים נשמע אחלה

עד שתלדי בעז"ה 

וזה חשוב לדעת גם בשביל הבריאות שלו ולא רק בשביל איכות השינה שלך.

יש גם כריות נגד נחירות. אצלנו עזר חלקית

ובטח נחירות קרובות

זה לא אוטם

רק מטשטש

לא ישנה איתם בלילות..רק בשנ''צ..

אבל לדעתי לא יפתור את הבייה

אלא אם את לא רגישה לרעשים כמוני שקמה מכל פיפס

מה שכן

היתי מדברת על זה בזמן רגוע עם הבעל

מסבירה לו- שזה פשוט לא נותן לך לישון וזה לא אשמתו כמובן

אבל את כן מבקשת שאם אין לו בעית הירדמות שיקבל באהבה שאת רגע מעירה אותו לשניה ואז יעולה לחזור ליושן

ככה אני עושה אם קורה לבעלי בטעות

בסוף זה לא בחירי קורה לכולם לפעמים

זה הצחיק אותו

אבל כל פעם כשאני מעירה אותו הוא מתעצבן שהוא אפילו "עוד לא נרדם" וזה עובדה.. וגם זה הוא אומר שזה "לא באמת נחירות" אבל מה זה משנה איך הוא מגדיר את זה אם אני לא מצליחה להרדם ככה?

לק"י

*לך* אישית זה מציק.

במשהו שאני מתמודדת איתו..אני לא מאשימה כמובן אבל כן מחפשת פתרון ובטח לא ממציאה..

א י היתי גם אומרת- זה מעליב אותי כאשתה חושב שאני ממציאה משהו

אני רוצה שהפתור את זה יחד

מה אתה מציע

א י רגיה' לרעשים והישנה שלי 3לה

וקשה לי להרשם בקלות

הפת3ון לשי כרגע זה להעיר אותך לשניה כשהז קורה ואז נשינו נישן

אם לא מקובל עליך- אז אשמח למשוע מה י שלך להציע

ולדבר לדבר ולדבר

ואחרי הלידה לא תשימי אטמי אוזניים?

ובכללי יש מצב שאחרי הלידה זה לא יפריע לך באותה הרמה כמו עכשיו...

לפחות בקטע של הילדים ,אצלי.

ומה יהיה? אחרי הלידה אפילו לא אוכל להזיז אותו נורמלי כשאסורים

פירה- אפשר להכניס גם גזר או בטטה

קציצות רכות

אבל התחיל מוצקים מאוחר כי היה ממש סרבן

אז רק לפני 3 שבועות התחיל ממש לאכול מנות , ושבוע שעבר רק התחלתי למעוך לו במקום לטחון לגמרי למחית.

קציצות/לחם/פנקייקים עוד מרגיש לי מוקדם כי אפילו בטחון גס הוא עושה מוטיב הקאה

חביתה מקושקשת רכה?

אני הבאתי לבת שלי ככה-

מקשקשת ביצה עם חלב, שמה מעט חמאה במחבת קטנה (אם הוא צריך לעלות במשקל זה מעולה, וזה גם הרבה יותר טעים), עושה חביתה מקושקשת, מורידה אותה מהאש כשהיא עדיין מאוד רכה, מערבבת עם גבינה לבנה. בהמשך אפשר להוסיף גם שיבולת שועל דקה. יוצא טעים מאוד ובגלל שזה רך, עדיין יחסית קל לאכילה.

חוץ מזה - מרק עוף / ירקות עם קציצות שמתבשלות בפנים, ואז הן מאוד רכות ואפשר למעוך אותם עם הירקות 

אולי כדאי לבדוק מול פועה?

רפואית על השילוב בין שניהם הרוקח אמור לדעת

התקשרתי למכון פועה אמר שבגלל שאני במסלול של נוברינג כבר תקופה אז אמור להיות עקרונית בסדר

למרות שהחדרתי באיחור 

אבל זה ממש לא מאה אחוז

ולכן אם אנחנו בלחץ שאקח את הגלולה של יום אחרי

בעקרון פועלת על מנגנון של שיבוש ביוץ והשתרשות

סתם ככה אני לא מבינה ,אם ההחדרה היא תמיד שבוע אחרי שהוצאתי את הטבעת הקודמת 

למעשה תמיד ההחדרה תהיה פחות משבוע לפני הטבילה וקיום היחסים? שאז אין הגנה מלאה אם זה פחות משבוע מההחדרה

מסייגת שבלי קשר הבעיה אצלי הייתה שלא החדרתי את הטבעת בזמן והיה לי איחור של יום וחצי בהחדרה

זה לא שכל פעם זה מתחיל להגן רק שבוע אחרי שמכניסים את הטבעת. זה רק בפעם הראשונה ככה, ומאז זה מגן ברצף, כולל השבוע הפסקה שעושים כל כמה זמן.

אבל אם איחרת בהכנסה אחרי שבוע הפסקה, אז באמת יכול להיות שההגנה קצת ירדה, ולכן המליצו לך לקחת גם את הפוסטינור.

האם יש איזה סיכון בפוסטינור?

למה מלכתחילה לא המליץ עליו ואמר רק אם אנחנו בלחץ?

מקריאה על הנושא. לא מניסיון.

יש לי?

אפשר גם לאחר מכן אבל היעילות פוחתת..

כנראה שזה קריטי עבורו.. והוא זקוק לזה.

בסוף זה משרת גם אותך.. הוא חוזר רענן יותר.

גם אני קוראת שזה לא כל הזמן והוא בסך הכל מאוד נוכח, שבאמת זכית ב"ה זה לא מובן מאליו.

מבינה גם אותך מאוד קשה אחרי לידה ובטח אחרי ניתוח והריון קשה. גם לי קשה להביא עזרה מבחוץ אבל אם אין ברירה וזה לבריאותכם הפיזית והנפשית אז למה לא.

לצאת לפגישה ועוד בערב כשהגדולים יותר ישנים

זה מאוד הגיוני וסביר

רוב הבעלים חוזרים לעבוד גם לפני זה

לא שזה קל לנו אבל גם סוג של זה החיים

אבלל

אם כרגע מאוד מאיים עליך תביאי מישהי שתהיה איתך בזמנים שהוא יוצא

לפעמים אפילו נפשית סה שלא הכל עליך יכל להרגיע

עד שתתחזקי יותר

אבל למנוע ממנו למאת זה לא נכון בעיני

ועלול לגרום לו להתפרק בסוף .זה לא קל לגברים להיות טוטאליים לבית לאורך זמן

נסי לראות גם אותו

ומה שאפשר לך לשחרר לו זה חשוב

אז אני חושבת שכן אפשר לשחרר אותו... בטח אם זו פגישה של שעה-שעתיים.

מבינה מאוד את הפחד שלך ואת החששות שלך (שנשמעים מעבר לחוסר התפקוד של אחרי לידה), אבל מבחינת ההיגיון דווקא הגיוני שהוא ילך קצת לעבוד אם מדובר בשעות שאת לא ממש צריכה לטפל בילדים, ואפילו הגיוני שילך קצת להתאוורר...❤️

אם את ממש חוששת - אולי תזמיני בייביסיטר צעירה שתהיה איתך?

אבל באמת ממש לא מרגישה טוב ואילו לי מישהי מהרגע להרגע

אמרתי לו שבכיף רק שנתארגן על זה מראש ויהיה לי יותר קל

הקודם שאת מנסה לתפקד שבועיים אחרי לידה, רציתי לכתוב לך כמו שאמרו כולן - לדאוג יותר לעצמך.

אז טוב שאת עושה את זה עכשיו, שאת מנסה לא לשים את עצמך בסיטואציה שתקשה עלייך במיוחד.

ואת בטח לא מגעילה.

כן חשוב לתת גם לו להתאוורר במיוחד אם הילדים ישנים.

אולי תציעי לו שיהיה זמין בפלאפון ויוכל לחזור בזריזות אם יהיו מקרים שיקשו עליך.

ואם את ממש לא מרגישה טוב וצריכה אותו לידך, אז את יודעת הכי טוב למה את זקוקה.

ואולי תנסי גם להעזר באחות / חברה / ביביסיטר.

שאת מגעילה.

אני פשוט חושבת שאתם בסיטואציה שלשניכם קשה, ואז קשה קצת לראות את הקושי של השני.

וזה הכי לגיטימי והגיוני בעולם

יכול להיות שיש כאן גם עבודה זוגית לעשות, ביכולת לתקשר ולהתמודד עם תקופות מאתגרות יחד ולא אחד מול השני.

אבל אבל אבל, זה ממש לא הזמן לעבודות עומק עכשיו.

עכשיו צריך "לשרוד", להתאושש, להירפא.

ובשל כך, עושים מה שצריך.

את צריכה לנוח? הוא צריך לעבוד?

מביאים בייביסיטר. מבקשים עזרה ממישהי.

עזבי עכשיו נכון לא נכון לעבוד ב21:00

זה לא הזמן לעקרונות

זה הזמן להצליח לנשום

וזה מעולה שאת יודעת להגיד שאת צריכה את זה, ואם הוא כרגע לא מסוגל לתת את כל מה שאת צריכה, תפנו לעזרה חיצונית.

יהיו מספיק הזדמנויות בהמשך לדבר על עקרונות 

והכי הגיוני שלא תחשבי בהיגיון.

ובאמת נראה שהוא נחת עלייך בפתאומיות, בלי לתת לך רגע לעכל ולהתארגן, אז הגיוני שזה באמת יהיה לך קשה...

זה לא זמן שהבעל חייב לצאת

שיתאפק

הוא לא עבר ניתוח

וכנראה הוא לא מטפל באופן שוטף בתינוק קטן

שיחכה עד שתרגישי טוב

שגם בעלך אחרי לידה והריון קשוח.

נכון, פיזית הוא לא עבר מה שעברת אבל נפשית וודאי שגם לו היה קשה והוא מתפעל את הבית כבר תקופה לבד וזה שוחק ומאתגר מאוד.

אני כן חושבת שחשוב לשחרר ולו בשביל שיהיה לו כח להמשיך ולעזור לך והוא לא יקרוס. 

אבל

לצאת בערב בשלב כזה זו פריווילגיה (ואם האישה צריכה להתאוורר ולצאת בערב? אה היא פיזית לא יכולה וטכנית הוא כנראה לא ישמור על התינוק)

שיחפש זמנים אחרים למלא כוח (נניח שכל הילדים במסגרות לקחת שעה הפסקה מהעבודה)

זה לא זמן לעשות דברים בשביל העבודה או בשביל חברים

אבל אם הרבה נשים לא מבינות את הצורך הזה

אז ברור שגבר עלול לא להבין

וצריך לומר לו את זה בצורה חד משמעית

בעיניי לפחות

אני זוכרת את עצמי יוצאת שבוע אחרי הלידה להליכה (לא ספורט)

בעלי חשב שאני לא צריכה לצאת אבל הודעתי לו שאני יוצאת ושיטפל בתינוק חצי שעה

גם בגיל חודש יצאתי לכמה שעות גם אז זה היה נראה לו מוגזם ואני לא ויתרתי

לא יודעת למה נשים חושבות שהן צריכות לקחת כל כך הרבה על עצמם והגבר כל כך שברירי (בנושאי טיפול בבית ובילדים)

כמו שלי מותר להתאוורר

ואני עושה את זה אני לא קדושה מעונה כזאת שלא נותנת לעצמה

אני יוצאת לערבי נשים ולגינה ולבית כנסת ולסדנאות שבא לי גם שבועיים אחרי לידה אם יש לי כח

ויש לי פרגון מלא מבעלי

ומבחינתי אין שאלה אם ירצה לצאת בערב להתאוורר-ברור שילך

אין פה איזה התמודדות מטורפת

אולי היא קצת במתח מה יהיה אם הגדול יותר יקום

זה לא שהוא משאיר אותה לזמן הרדמות וארוחת ערב  ומקלחות לבד

ואגב אני לא יודעת באיזה עולם אתן חיות אבל בעלי חוזר לעבוד גג אחרי שבוע

כן מנסה לחזור מוקדם ולעזור בבקרים וכל מה שיכל

אבל בערך שבוע-וחצי אחרי לידה אני במילא לבד עם הילדים אחה''צ..גם עם לזמנים לא ארוכים

וכן אם לא היתי מסוגלת היתי לוקחת בייביסיטר יחד איתי -וזה גם מה שהצעתי לפותחת.

וממש לא שוטפת כלים או משהו כזה

כן מסירה אחריות מהבית והנקיון

ועדיין

חושבת שלא צריך לעשות הכל חד צדדי

ואני יכולה לא לכלוא את עצמי ..כי צודקת זה לא נכון לא לתת לעצמי שום מקום..

וגם

לא לכלוא את בעלי

במיוחד שפה הוא כבר תקופה לבד בעסק כי היתה בשמירה

בעיני בזוגיות תמיד נכון לראות אתשני הצדדים

אם נגיד הוא ירצה להתאוורר וארגיש שזה לא בכלים שלי

וננסה לבדוק אולי אם ומתי אחר זה אפשרי או אולי אביא בייביסיטר  לעזרה...

ואם נחליט שכרגע לא נכון לנו-

אז בסדר -אז כרגע לא אבל כן נשתדל שבהמשך כן

מסבירה בדמעות

והוא לוחץ

זה לא 'נחליט'

זה חוסר הסכמה

במצב אידיאלי מחליטים ביחד

במצב פחות אידיאלי מתחשבים ביולדת עוד קצת

שבועיים זה מעט

במיוחד אחרי ניתוח

במיוחד שהיא לא מרגישה טוב

שכולן יגידו כאן שהוא חצוף שבגלל חושב על זה.

כן שניתן לי טיפה את הקו מחשבה

למרות שאני עדיין חושבת שבוא לא יכול לבוא ולקבוע שהוא נוסע בלי להבין האם יש בכלל מסוגלות. בפרט שמדובר על יציאה מחוץ לעיר במרחק של שעה כל צד

טוב לראות את שני הצדדים

מסכימה לגמרי שהוא לא יכול להחליט על דעת עצמו

טוב שאת יודעת לעמוד על שלך

מאד הגיוני שאין מסוגלות שבועיים אחרי קיסרי 

מסכימה שזה בעייתי פשוט לקבוע.

אני מסכימה שבגדול שבועיים אחרי לידה אישה היא זו שמכתיבה את הקצב מה היא יכולה לעשות ומה לא.

פשוט השאלה מה אפשרי בסיטואציה

אם היית אומרת לו - אתה לא יכול לצאת. זה היה מתקבל?

כאילו, מלכתחילה, הייתי מצפה שתהיה כאן שאלה מצידו ולא הנחתה עלייך.

אבל זה לא המצב

ולכן השאלה היא האם יש לך כוח להתמודד עם זה שבועיים אחרי לידה, או שאת מעדיפה לשים פלסטר בדמות בייביסיטר ואת העניין הזוגי לפתור בהמשך.

אבל אם רצית לשמוע שאת צודקת, אז אני חושבת שאת צודקת 🙂

השאלה היא רק מה עושים בפרקטיקה

לבא להנחית ולא להיות בקשב ורגישות זה לא נעים ולא נכון

לא הבנתי את זה ככה מקודם

עניתי למצב בו מביע רצון או בקשה

ואז אני כן היתי מנסה למצוא דרך לאפשר בלי שאתאמץ מעבר לכוחות

ואם לא -אז מותר לומר לא עכשיו.אבל בלי לבטל את הצורך שלו

אבל אם הנחית כעובדה ולא גמיש

היתי משתפת אותו בנקודה הזאת

שזה לגיטימי להצטרך לעבוד או סתם להתאוורר אבל האיך מביעים את זה משנה את כל התחושה ושחשוב לך שיפנה אליך באופן אחר ושתרגישי שיש לך מקום ובחירה

לפעמים ההתאוששות קשה יותר.

הצעתי בייביסיטר שתהיה איתה

וגם לא אמרתי שהיא צריכה להסכים

רק ובעיקר לזכור שהם שניים ולנסות לראות גם אותו -ולעשות כפי יכלתה

ששום דבר לא יהיה מובן מאליו

לא התפקוד שלה

ולא האיוורור שלו

ולא העזרה שלו

ולא ההסכמה שלה

באמת, זה קריטי לזוגיות ולכל אחד בפני עצמו.

בית החלמה בעיניים שלי זה גם התאווררות.

עם כל ההבנה ובאמת המורכבות מרגיש לי שנשים מתעלמות אחרי לידה מהקושי של בן הזוג, נכון שלך קשה יותר, אבל גם לו קשה.

אני לא חושבת שבעלי שברירי בכלל בנושאים של תפעול בית, בכלל לא, הוא גם ייתפעל אותו בעתיד יותר ממני בגלל המקצוע שלי אבל לא לכל גבר זה מתאים וקל. 

כשהוא היה במילואים,

ועובדת משרה מלאה+

ועברה לידות בעצמה (קלות יחסית להתאוששות ובטח לא ניתוח)

אני לא מבינה איך אפשר להשוות בכלל את הקושי לתפקד כהורה יחיד בבית שלא עבר תהליך גופני קיצוני כמו לידה,

לבין קושי של יולדת.

ברור שקושי של יולדת הוא פי כמה וכמה.

הבעיה שגברים לא יודעים למה להתכונן ולא מתכוננים לתקופה ארוכה כזא. ואז קשה להם.

בחיאת שזה לא כזה קשה להחזיק את הבית אפילו חודש (נניח שבוע לפני הלידה ושלושה שבועית אחריה) כשהכל כולל הכל על הכתפיים שלך.

סתם לדוגמה נגיד אצלנו ילדתי פעמיים ביום צום (שמוגדר קל בהלכה)

ובעלי החליט להמשיך לצום את כל הצום עד סופו. ויש עוד הרבה גברים כאלה.

אז מי שמסוגל לחשוב בכלל על לצום במצב כזה, זה ברור שהוא בכלל לא באותה סקאלה של יולדת..

ואני בכלל לא מכירה יולדות שמתפנקות, מכירה יולדת שתמיד שמות צרכי אחרים לפני הצורך שלהם.

(ספציפית במקרה של הפותחת סביר שהיה אפשר לפתור את זה עם בייביסיטר, שניהם לא צריכים להגיע לקריסה, אבל באופן כללי, מה שצריך להשתנות זה יותר מנוחה ליולדת ולא פחות..)

שבהם הפן הזוגי הוא פחות "מעניין".

זה ניסוח קצת קשוח

אבל שבועיים אחרי לידה, אחרי תשעה חודשים של הריון שהגוף עובר שינויים מטורפים (אמר לי פעם רופא, אחרי שהייתי מפורקת אחרי הלידה שכל הדבר הזה, השינויים והטלטלות שהגוף עובר, זה יותר מלרוץ מרתון)

הגוף השתנה לחלוטין כדי לסחוב תינוק

היא עברה ניתוח בטן פתוח!

כמה אנשים מתפקדים אחרי כזה ניתוח קשה?

במצב אידיאלי, היא אמורה לדאוג רק לעצמה (ולתינוק), וכולם פורשים לפניה שטיח אדום.

בעיני הציפייה שבועיים אחרי לידה לשים את עצמך בצד בשביל בן הזוג, זה לא נכון.

קרה מצב וזה לא מסתדר?

הייתי מורידה את הראש ומביאה בייביסיטר. לא כי אני לא צודקת, אלא כי למי יש כוח לריב ולהתווכח בשלב הזה.

אבל האמירה ההרמונית (ונכונה בדרך כלל), של זה ששני בני הזוג צריכים זמן לנשום, פחות רלוונטית במקרה הזה לפי דעתי.

זו ממש ממש לא הייתה האמירה. שלא תשטוף כלים, לא תכבס, לא תכין אוכל- שתטפל רק בעצמה ובתינוק.

אבל אחרי שבועיים יציאה של פעם אחת לפגישת עבודה (הוא לא יוצא פה לבירה עם חברים כך לפחות אני הבנתי), בערב, לא נראה לי הזוי כ"כ. זה מה שהובן מהפרטים היבשים שהיא נתנה.

תכלס לא הייתי צריכה להגיב בשרשור הזה, אין לי מושג מה המצב שם באמת ומתוקף כך לעצות שלי אין כ"כ משמעות...

פשוט ההשוואה ונימת הביקורת (כלפי נשים שמתעלמות מהקושי של בן הזוג...), בהקשר הזה כן היה לי חשוב להגיד שאחרי לידה, האישה קודמת.

למרות שבאופן כללי אני כן מסכימה עם הגישה שהצגת כתפיסה בריאה לזוגיות.

אחרי לידה, בטח קיסרי, זה אחרת.

שלא תחשבי לרגע

לא כתבת כלום אישי. 

להביא מישהי.

באמת לקום מהמיטה שבועיים אחרי זה כואב ממש!

הוא מבין את זה?

יש לך גם תינוק בן שבועיים לטפל בו.

בקיצור אני ממש חושבת שהוא יהיה אחראי להביא מישהי ושיצא בכיף

אם ידאג שהם ישנו מוקדם זה יעזור?

להביא אליך מישהי שתעזור..אחות או גיסה או חברה?

שאין לנו טיפת עזרה... גם בייביסיטר מהרגע להרגע זה בגדר חלום אצלנו

במצב שהבית נראה אני פשוט מתביישת

לק"י

אבל לא חושבת שאם הייתי מביאה בייביסיטר, היתה לי סיבה להתבייש.

פדיחות, אבל זה מה יש.

בטח שאת אחרי ניתוח ועם כאבים.

והנה שני המחקרים שהם מפנים אליהם:

Acupuncture for the induction of labour: a double-blind randomised controlled study - PubMed

Acupuncture to induce labor: a randomized controlled trial - PubMed

מעתיק טקסט שכתבתי השבוע בשרשור אחר בפורום:

ברפואה מבוססת ראיות קשה יותר למדוד השפעה של תרופות/טיפולים למצבים שממילא נעלמים, לעומת השפעה של דברים שלא נעלמים מעצמם באופן ספונטני.

למשל:

תארי לך כדור או טיפול, שייתנו לכל הילדים בני השנה שעוד לא התחילו ללכת, במטרה לעזור להם ללכת. בתוך חודש 30% מהם יתחילו ללכת, וואו! איזו הצלחה! אלא ש... ממילא בגיל הזה 30% מהילדים מתחילים ללכת, ולכן איך כאן כל ראיה ליעילות של הטיפול או התרופה (האחוזים סתם בשביל הדוגמה). בדיוק בגלל זה חייבים קבוצת ביקורת גדולה שתקבל טיפול פלצבו, ורק אחרי שנשווה את התוצאות של שתי הקבוצות נוכל לדעת בוודאות האם הטיפול יעיל או לא.

לכן גם אם אני אקח מנת חומוס כנגד אפטה בפה, זה יעבוד. האפטה תיעלם, פשוט כי אפטות נעלמות גם ללא שום טיפול.

בקיצור, אין בכך ראיה ליעילות הטיפול.

ולעניין שבנידון:

אם ניקח 100 נשים בשבוע 39 להריון, ונעשה לכולן דיקור סיני, ברור שיהיו כאלה שיילדו ביום למחרת, פשוט כי ממילא נשים בשבוע 39 צפויות ללדת ביום למחרת באחוז מסוים מהמקרים גם ללא כל התערבות.

באותה מידה, יש מאות אלפי נשים בארץ שילדו יום אחרי ששתו תירוש בקידוש, פשוט כי יש מיליוני נשים שעושות קידוש על תירוש ויש מיליוני ילדים שנולדו בשבת.

האם זה אומר שהתירוש אחראי לכך? לא, זה מקרי לחלוטין, ובדיוק בגלל זה חובה לעשות קבוצת ביקורת בשביל להבין האם יש השפעה אמיתית.

של הפלצבו גדולה יותר ככל שמשקיעים בו יותר/חושבים שערכו רב יותר( יש מחקרים על זה),

הרי שבמקרה הזה, אם יש השפעה של פלצבו, ובהנחה שאשה לא תצליח להעניק לעצמה את ההשפעה הזו ללא איזשהי פרוצדורה רפואית שתשרה אותה, היה הגיון לבדוק גם את השפעת הפלצבו מול קבוצת ביקורת שלא קיבלה שום טיפול. כי הרבה נשים היו מוכנות להשקיע בטיפול רפלקסולוגיה גם אם ההשפעה שלו היא 'רק' פלצבו.

בנוסף, בדיווח הזה אין נתונים לגבי דברים נוספים שמעניינים אישה הרה, כמו משך הלידה, ההתערבויות הרפואיות הנוספות לפניה, במהלכה או אחרי הלידה, ונראה לי שכן יש איזו הנחה בציבור( שאולי גם נתמכת מחקרית, אין לי מושג) שכשאשה מגיעה ללידה רגועה יותר הלידה קלה יותר. לכן גם אם יש כאן רק אפקט פלצבו שמשפיע, אם הוא משפיע לטובה זה לגמרי שווה.

( בהערת אגב, אמא שלי עברה לפני איזה עשרים שנה ניתוח במיניסקוס בברך, אליו נשלחה על ידי אורטופד סטנדרטי, ונותחה על ידי בבית חולים רגיל וכו'. בן משפחה רופא התעקש שהניתוח הזה הוא לא יותר מפלצבו ושגם אם סתם ירדימו את הברך ויבצעו חתכים קטנים זה יעזור אותו הדבר, וטען שיש מחקרים שבדקו זאת, לא ראיתי בעצמי. בכל מקרה, הניתוח עזר וגם אם זה היה רק פלצבו, זה בהחלט היה שווה את זה... )

ועם כל מה שכתבתי, אני מבינה את הנקודה שלך,

ומסכימה עם רוב מה שאתה כותב.

א. מסכים, כמובן שלפצבו יש השפעה, והיא גדלה ככל שאנחנו מאמינים בסיכוי של הטיפול להצליח.

ב. בדרך כלל במחקרים רפואיים יש שתי קבוצות, אחת שקיבלה את הטיפול/תרופה שרוצים לבדוק, ואחת שקיבלה פלצבו. כלומר ברוב המקרים לא משתמשים בקבוצה שלא מקבלת טיפול כלל.

יש לזה כמה סיבות (לשם הדוגמה נדבר על כדור ניסיוני נגד כאב ראש, שלא עובד, כלומר הטיפול החדשני צפוי להיכשל בניסויים):

* אם נשווה קבוצה שקיבלה טיפול בכדור האמיתי לקבוצה שלא קיבלה טיפול כלל, מאוד ייתכן שהקבוצה שקיבלה את הכדור האמיתי תדווח על פחות כאבי ראש בגלל אפקט הפלצבו, וכך זה ייראה כאילו הכדור כן עובד - למרות שהוא לא. אם רוצים לבדוק את הכדור עצמו ולבודד את משתנה הפלצבו, חייבים שכל הקבוצות יקבלו טיפול כלשהו.

* במחקר יש חשיבות גדולה לסמיות כפולה, כלומר גם המשתתפים בניסוי וגם המטפלים בניסוי לא יודעים מי מקבל טיפול אמיתי ומי לא. אם יש קבוצה שלא מקבלת טיפול כלל, אז ברור למטפלים מי בקבוצה הזאת וגם למשתתפי הניסוי עצמם זה ברור. מי שלא יקבל טיפול יבין מיד שהוא בקבוצת הביקורת, ורק האכזבה יכולה לגרום לו לדווח על יותר כאבי ראש.

* צריך לבחון אנשים שמאמינים ביכולת הטיפול לרפא אותם, ומי שלא מקבל שום טיפול - בוודאי לא מאמין שיש אפשרות שה"שום טיפול" ירפא אותו.

ג. די בהבנה שהטיפול משפיע כמו אפקט פלצבו, אפילו שההשפעה אכן קיימת, בשביל לקבוע שהוא לא יעיל. כלומר אם 15% מהנשים בניסוי ילדו ביום למחרת, וזה נכון גם לקבוצה שקיבלה טיפול באמת וגם לקבוצה שקיבלה טיפול דמה, די בכך בשביל לקבוע שהטיפול לא יעיל לנושא שנבדק.

ד. הטענה שאפילו אם זה רק פלצבו אז זה עדיין שווה - בעייתית מאוד בגלל הרבה סיבות, בין היתר:

1. המטפל נדרש לשקר למטופל שהטיפול יעיל, כי אם המטופל בעצמו לא יאמין לזה אז כמובן שלא יהיה אפקט פלצבו. 

2. אפקט פלצבו מצליח באחוזים נמוכים כשמדובר במדדים סובייקטיבים (כאב ראש, חרדה, בחילה וכיוצ"ב), ובאחוזים מזעריים כשמדובר בנתונים אובייקטיבים (כמו חום הגוף, לחץ דם, הפרעות קצב וכו'). אם 90% מהאנשים שיקחו סוכרזית יתחילו להרגיש שכאב הראש שלהם נעלם, זה אומר שסוכרזית היא כבר לא פלצבו אלא תרופה יעילה. הסיבה שזה נקרא פלצבו היא שהאחוזים מאוד מאוד נמוכים.

כלומר להגיד "מה זה משנה אם זה עוזר אובייקטיבית או עוזר בגלל פלצבו" זו שגיאה, כי "עזרה" ברמה של פלצבו תעבוד רק אצל אחוז מאוד מאוד מאוד נמוך מהאנשים. 

3. במידע אובייקטיבי שאפשר למדוד ולא נתון לפרשנות או חוויה של המטופל עצמו (כמו: חום גוף, הפרעות בקצב הלב, וכן התחלת לידה לצורך העניין), אפקט פלצבו לא שורד לאורך זמן.

גם אם נביא למישהו עם חום תרופת דמה להורדת חום, וזה יגרום לחום באמת לרדת - בכדור השני זה יהיה פחות יעיל, ובשלישי הגוף כבר לא יגיב בכלל לפלצבו.

אגב, זה קרה בכיוון ההפוך בחיסוני הקורונה: גם בקבוצת הדמה שקיבלה חיסון של סליין בלבד, היו בערך 15% מהאנשים שפיתחו חום ביום של החיסון, רק בגלל הידיעה שזאת תופעת לוואי של החיסון האמיתי.

אבל כאשר הביאו לאנשים את המנה השנייה כעבור 3 שבועות, קבוצת הפלצבו כבר לא פיתחה חום (לעומת הקבוצה שקיבלה את החיסון האמיתי שפיתחה חום עוד יותר גבוה מהפעם הראשונה). כלומר פלצבו לא יעיל לאורך זמן.

4. אפשר לטעון "נו טוב, גם אם לא יועיל לפחות זה לא יזיק". אלא שמדובר במדרון חלקלק ביותר: מי שיראה שדיקור סיני "עזר לו" במקום שבו רפואה מבוססת ראיות לא עזרה, יתחיל לחפש פתרונות ברפואה אלטרנטיבית גם בפעמים אחרות, עד שהוא יביא את עצמו למצב של סכנה ממש. 

אחד האנשים העשירים בעולם, סטיב ג'ובס, ניסה לטפל בסרטן שלו באמצעות רפואה אלטרנטיבית בלבד (כולל דיקור סיני), במשך תקופה מאוד ארוכה. בסוף לא רק שהגידול לא עצר או נעלם, אלא הוא אף גדל וג'ובס נאלץ לעבור ניתוחים להסרתו. בספר שהוציא הוא אמר שהוא מצטער על כך שבזבז חלון זמן כה יקר בטיפולים אלטרנטיביים במקום רפואה אמיתית. 

בדיעבד אי אפשר לדעת האם הרפואה מבוססת הראיות הייתה יכולה להציל אותו, אבל ברור שהסיכויים היו הרבה הרבה יותר גדולים אם היה מתחיל מיד ולא מתעכב כמעט שנה בחיפושיו אחר רפואה אלטרנטיבית.

בנוסף, בואו לא נשכח שהטיפול עצמו כואב, פותח פתח לזיהומים (אמנם אם נעשה בצורה סטרילית אז זה סיבוך נדיר), ובאופן כללי העור שלנו לא אמור להידקר ולהיחדר לחינם.

מי שרוצה להיכנס ללידה רגועה, יכולה לעבור מסאז'ים נעימים, מוזיקה שהיא אוהבת, אוכל נחמד ומנחם... יש הרבה דרכים להירגע גם בלי לתת להן סגולות רפואיות שהופרכו בניסויים.

ה. אותו קרוב רופא משפחה כנראה לא התלהב מהניתוח הזה, אבל אין סיכוי שבית החולים יבצע ניתוח שלא הוכחה יעילותו הרבה הרבה מעבר לאפקט הפלצבו.

נ.ב.

סליחה שאני חוזר לדוגמה של עצמי, ללמוד מאנקדוטות זה נגד האני מאמין שלי, אבל בכל זאת...

גם הטיפול שעשו לי, היה בגדר "אם לא יועיל לפחות לא יזיק". 

והוא הזיק. אוהו כמה שהוא הזיק...

אז מה יש לדיקור סיני להזיק?

כלומר, זה שאתה סבלת מטיפול שהזיק לך לא באמת קשור לעניין פה. זה שעל שניהם נאמר משפט דומה לא באמת מקשר בין המקרים.

ודווקא בהקשר של לידה, גם הרפואה הקונבנציונאלית יודעת ומסכימה שהתקדמות הלידה תלויה ההורמונים, שמושפעים בצורה ישירה מהמצב הרגשי והנפשי של האישה.

אז יש לי ניחוש שדווקא פה לאפקט הפלצבו יש השפעה הרבה יותר משמעותית מאשר במקרים שנבדקו במחקרים שהזכרתי.

וזה שאתה משכנע אותנו פה שזה לא באמת עוזר אלא רק פלצבו, יפגע ביכולת של לעזור למי שתאמין לך...😏

ולמה לשלם על פלצבו? אם ההשפעה של הפלצבו מזערית ובאחוזים נמוכים ממש?

וגם בחדר לידה. בשערי צדק, אולי יש שירות כזה בעוד בתי חולים.

אני מניחה שבית החולים בחר לשלם על זה כי זה גם עוזר להביא יותר יולדות, ולא בהכרח כי מאמינים בתועלת של זה.

אבל כן מעניין לעשות שם מחקר שבודק את קצב הלידה של נשים שכן מקבלות טיפול במהלך הלידה, לבין נשים שלא מקבלות טיפול. יכול להיות שבאמת כל ההשפעה היא רק פלצבו, אבל כמו שכתבתי - דווקא בלידה נשמע לי הגיוני שפלצבו משפיע לא מעט....

(מן הסתם לא יעשו, כי זה כביכול לא עומד בתנאים של מחקר אמיתי, כי לא מחפשים לגלות השפעה של פלצבו אלא השפעה אמיתית. אבל לדעתי כן היה מעניין לבדוק את זה...).

וזה בדיוק מה שמעניין אותי - אם גם בלידה ההשפעה של הפלצבו היא מזערית כל כך ובאחוזים כל כך נמוכים.

כי זה שראו השפעה מזערית של פלצבו בכדורים נגד כאבי ראש, לא באמת מלמד כלום על השפעת פלצבו בלידה.

ודווקא בגלל שלידה כל כך מושפעת מהמצב הרגשי והנפשי של האישה, נשמע לי לא מופרך שאישה שמאמינה שעשו לה משהו שאמור לקדם את הלידה, זה באמת יוכל לקדם אותה (וזה עדיף בעיני מהתערבויות רפואיות שלפעמים נותנים כדי לקדם את הלידה, שאולי מוכחים יותר אבל גם כוללים יותר סיכונים).

אבל לדעתי זה בדיוק הפוך - כאב ראש נחשב לסימפטום סובייקטיבי (אדם אחד יכול לצרוח מכאב ואדם שני יכול להיות יחסית רגוע, בעוד דווקא לשני יותר כואב). אין באמת דרך למדוד את זה.

לידה זה לא דבר סובייקטיבי אלא אובייקטיבי, יש מדדים ש"אי אפשר לזייף" והם לא תלויים ביכולת הניסוח או התחושות הסובייקטיביות של היולדת.

מהמחקר עולה שככל שנושא המחקר הוא יותר אובייקטיבי ופחות סובייקטיבי, כך הפלצבו משפיע פחות. כי יותר קשה "לעבוד על הגוף" מאשר "לעבוד על התודעה". 

יותר קשה לגרום ללחץ דם לעלות מאשר לגרום לי לדווח שהבחילה פחתה, יותר קשה לגרום להפרעות קצב להיעלם מאשר לגרום לי לדווח שאני מצליח להיות יותר מרוכז בכיתה.

אני מבין מה את אומרת, שהדוגמה של לידה שונה כי הנתונים האובייקטיבים מושפעים ממצב הרוח וכד', אבל גם נתונים אובייקטיבים אחרים (כמו דופק ולחץ דם) מושפעים מהתודעה שלנו (למשל יש לך דופק גבוה כשאת מתרגשת לקראת אירוע גדול) ועדיין פלצבו כמעט לא משפיע עליהם.

שוב - אם יש לך מחקרים שבדקו את זה, אני מוכנה לשמוע.

אבל אם שנינו מדברים פה על פי ההיגיון שלנו, אז פה אני לגמרי חולקת.

זה לא דומה בעיני להשפעה על דופק או לחץ דם.

ואני חושבת שדווקא בנושא הזה, הרפואה פחות מבינה מה באמת גורם לגוף שלנו להתחיל את הלידה או שהתהליך יתקדם. יש לרפואה כלים לגרום ללידה להתחיל (לפעמים עובדים יותר, לפעמים פחות), יש לרפואה כלים שיכולים לקדם את הלידה (כנ"ל), לפעמים ההתערבויות הרפואיות מובילות לעוד סיבוכים שמובילים גם לניתוח לפעמים.

אבל אין לעולם הרפואה הבנה אמיתית של מה שקורה בתהליך טבעי, בלי ההתערבות הרפואית. מה גורם לגוף של אישה להתחיל תהליך של לידה, מה גורם ללידה להיתקע באמצע, או לחזור להתקדם, וכו'.

כי זה עולם כל כך מורכב, וכל כך קשור בעולם הרגשי והנפשי שלה.

ולכן אני כן חושבת שדווקא פה יש משמעות גדולה לאמונה של האישה על מה שקורה. ולדעתי זה משהו שמעניין לחקור אותו. 

אם אפקט פלצבו היה באמת עוזר להרבה אנשים, הוא כבר לא היה פלצבו.

נניח היו מביאים כדור לשתי קבוצות עם כאב ראש:

לקבוצה אחת כדור אקמול,

לקבוצה אחת כדור סוכרזית.

בקבוצה של האקמול אנחנו מצפים לבערך 90% משתתפים שידווחו על הקלה בכאב הראש.

אם בקבוצה של הסוכרזית יהיה דיווח של 90%, או אפילו 70%, סימן שזה בכלל לא פלצבו אלא טיפול יעיל (ואז נצטרך להתחיל לחקור את המנגנון שגורם לזה).

וזאת לא בדיחה - יש תרופות שהתגלו ממש במקרה, למשל תרופות לשליטה באינסולין אצל סוכרתיים שבמקרה התגלה שהן יעילות לירידה במשקל, ורק אז התחילו לבדוק את המנגנון.

אבל בפועל המציאות היא שאפקט פלצבו עובד על אחוזים ספורים בלבד, ואם גם אלה שקיבלו דיקור אמיתי וגם אלה שקיבלו טיפול דמה הגיבו אותו דבר לטיפול - סימן שבשתי הקבוצות התגובה נבעה מפלצבו ולא מהטיפול עצמו, ובשתי הקבוצות התגובה הייתה אצל אחוזים בודדים בלבד.

לכן לא שייך להגיד "אז מה אם זה פלצבו, העיקר שזה עובד". כי אם זה פלצבו - אז ברוב מוחלט של המקרים זה לא עובד. ואם זה היה עובד, זה לא היה נקרא פלצבו (אפילו אם המנגנון לא היה ברור).

כשאני אומרת שזה עשוי לעזור גם אם זה רק פלצבו, אני מתכוונת שיכול להיות שיהיו שתי מטפלות - אחת ש'למדה' את השיטה ושמה את המחטים במקומות מדויקים שאמורים לקדם את הלידה, ואחת שלא למדה כלום ושמה את המחטים איפה שנראה לה. אז אולי באמת לא יראו הבדל משמעותי בתוצאות בין שתיהן, אולי מה שבאמת יקדם את הלידה זה לא הנקודות הספציפיות ששמים בהן את המחטים כי עצם היעילות של הדיקור הסיני הופרכה כבה במחקרים על דברים אחרים, לפי מה שאתה כותב. אולי באמת כל ההשפעה היא רק דרך האמונה של האישה בזה שעשו משהו שיקדם את הלידה שלה.

אבל עדיין אני חושבת שפה יש סיכוי שזה יעבוד רק מעצם זה שהאישה מאמינה שבאמת מטפלים בה ועושים לה משהו שיקדם את הלידה (ולמעשה במציאות הנוכחית גם המטפלת מאמינה שהיא באמת עוזרת לה).

אז מבחינתי אפשר לוותר על ההשוואה מול מטפלת שלא באמת למדה (וגם מן הסתם לא מאמינה במה שהיא עושה). מה שמעניין אותי זה ההשוואה מול מי שלא מקבלת בכלל טיפול במהלך הלידה.

וכמובן שלכל לידה יש את הסיפור שלה, ולכן אי אפשר ללמוד ממקרים הסיפורים פרטיים.

אבל אם יבדקו באופן רוחבי את כל מי שמגיעות ללדת בבית החולים, וישוו בין מי שרוצה לקבל דיקור במהלך הלידה לבין מי שבוחרת שלא לקבל, ויראו שיש הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בקצב התקדמות הלידה, אז יש פה משהו שבאמת משפיע ויכול לעזור...

אם כבר בדקו את זה גם בהקשר של לידות וגילו שגם פה ההשפעה היא מזערית, אז בסדר. אבל נשמע לי מהדברים שאתה כותב שזה לא נבדק בהקשר הזה. ולדעתי לידה זה כן סיפור אחר, כי המצב הרגשי והנפשי של האישה משפיע באופן מהותי על הלידה. זה אחד המקומות שהקשר בין גוף לנפש הוא הכי חזק לדעתי.

כמו שכתבתי קודם - יש עוד נתונים אובייקטיבים שמושפעים מהתודעה, למשל דופק שעולה כשאנחנו מתרגשים, ולפי המחקרים פלצבו כמעט ולא משפיע על מדדים אובייקטיבים גם במצב הזה.

אבל בכל זאת אני מסכים איתך שלידה זה מצב מיוחד, וכבר לימדונו רבותינו שבשביל יולדת מותר לעשות בשבת פעולות שאסורות במקרים אחרים של חולי, גם מה שיעזור ליולדת להיות רגועה ושמחה ולא רק מה שימנע ממנה למות, מתוך ההבנה שמצב הרוח של היולדת מאוד מאוד משפיע על הלידה.

אבל... אם מצב הרוח שלה חשוב, למה חייבים פלצבו?

אפשר דברים בדוקים וידועים: שיחה או חיבוק מאדם אהוב (עד מתי שמותר ), מגע נעים כמו מסאז', קרמבו, מוזיקה טובה... יש עוד הרבה דרכים להשפיע על מצב הרוח של אשה גם בלי לדקור ולפצוע אותה.

הלכתי לבינה המלאכותית וביקשתי שתעזור לי למצוא מחקרים שיענו על השאלה שלך (שלמען האמת הפכה להיות גם השאלה שלי, כי היא מאוד מסקרנת).

אז בינה מלאכותית כמו בינה מלאכותית, נתנה לי כמה מחקרים שלא עונים להגדרה שביקשתי ממנה...

למשל המחקר הזה:

Acupuncture to induce labor: A randomized controlled trial

לקחו נשים שהיו אחרי התאריך המשוער, ונתנו לחציין דיקור אמיתי ולחצי השני דיקור דמה (למרות שביקשתי מחקר שבו קבוצת הביקורת לא קיבלה שום טיפול). דווקא בקבוצה של הדיקור האמיתי לקח בממוצע יותר זמן עד הלידה (אולם בהפרש זניח - 68 לעומת 65 שעות מרגע הטיפול), לא היו הבדלים משמעותיים בצורך לעשות זירוז חיצוני, במשך הלידה עצמה, ובקרעים שנוצרים בלידה.

אנסה למצוא זמן לחפש מחקרים בעצמי, אני מניח שהיו כאלה פשוט כי זה מתבקש אבל לא באמת מידיעה...

האמת שלא נראה לי שעשו כבר מחקר כזה, כי הכללים של מחקרים היום לא מחפשים את גודל ההשפעה של אפקט הפלצבו, אלא מנסים לנטרל את האפקט, בשיטה של 'סמיות כפולה' כמו שהזכרת כבר.

אז למרות שגם אתה מסכים שזה מתבקש, לדעתי לא נעשו כאלה (אבל רק לפי ההיגיון שלי, לא באמת חיפשתי)...

אגב, מניסיון - דיקור סיני לא פוצע, כששמים את המחט זה דוקר לשניה ואחר כך כבר לא מרגישים, וכשמוציאים את המחטים לא נשאר שום פצע, כי המחטים מאוד דקות ולא נכנסות עמוק בכלל.

ולמה לא פשוט לעשות משהו אחר שיעשה מצב רוח טוב - חיבוק, קרמבו וכו'? כי זה משהו אחר.

כבר כתבתי שברפואה לא באמת מבינה עד הסוף את המנגנון של מה מוביל אישה ללידה. זה לא רק עניין של מצב רוח טוב.

אצלי למשל התחילו צירים בלידה הראשונה רק אחרי שסיימתי לכתוב ולשלוח דו"חות של העבודה. וזה ידוע שלהרבה נשים הלידה מגיעה רק אחרי שהם סיימו מטלות שהטרידו אותן. (יש גם כאלו שלא, אבל זו כן תופעה ידועה). פה לא מדובר במצב רוח טוב, אלא במצב תודעתי שמרגיש ש'אפשר כבר ללדת'.

גם פה - דיקור סיני לא עושה מצב רוח טוב. הוא גורם לאישה לשכב בנחת במשך כמה זמן, מתוך אמונה שזה מקדם את הגוף שלה ללידה. אם זה עוזר יותר מחיבוק או קרמבו - אני לא יודעת, צריך לבדוק במחקר מסודר. אני משערת שכן (לא במקום, חשוב גם לדאוג לאווירה טובה ורגועה. אבל זה נותן פה משהו אחר שלדעתי גם יכול להוסיף).

אז אין צורך לדקור כלל...

אפשר להשתמש במחטים מתקפלות, כמו שעושים במחקרים על קבוצת הביקורת.

ואולי זה בדיוק מה שעושות המדקרות בשערי צדק?

*חיוך קונספירטיבי*

מחקרים מראים על יעילות כלשהי בדיקור סיני?

@פשוט אני.. ?

וברצינות:

יש קונצנזוס מדעי על כך שלדיקור סיני אין יעילות.

מעט המחקרים שטענו אחרת לא עמדו בכללים מקובלים לצרכי מחקר רפואי, ולא הצליחו לשחזר אותם בניסיונות חוזרים.

בשערי צדק עם מדקרת מדהימה

וזה ממש קידם את הלידה ב"ה

אבל אם את מבררת בשביל השראת לידה- זה יעבוד רק אם הגוף מוכן ללידה, כמו כל נסיון אחר

ולא עזר לכלום. וגם היה לא כיף (כואב קצת, לא הכי נחמד). הייתי בשבוע 41 אבל כנראה הגוף לא היה מוכן בכל זאת.

אבל- כשילדתי, תוך כדי הלידה הגיעה מדקרת מטעם ביה"ח, ואחרי כמה זמן סוף סוף האפידורל השפיע יותר והצלחתי לנוח קצת ולהירגע. אז אולי זה כן עוזר לפעמים.

הגיעה לי מדקרת מטעם הבי"ח. למחרת קמתי מירידת מים…

בסוף ילדתי עם פיטורין אבל יש מצב שזה קצת קידם. אי אפשר להוכיח באמת קשר …

הוא מותר בהנקה.

תשאלי את הרופא משפחה.

לבנתיים טאמס יכול לעזור.

ובונגסטה לבחילות (אבל הוא אסור בהנקה)

דווקא בהריון שהנקתי היו לי פחות בחילות מההריונות האחרים..

דווקא כן מרגישה שהנקה איכשהו מפחיתה את הבחילות.

אבל התחיל לי צרבות וגראפסים של גזים תחושה מגעילהה

וכובד בקיבה אחרי כמה ביסים.. 

טבעיים ככה בלי כלום.

לבחילות לא מצאתי משהו חוץ מלאכול דברים ניטרליים .. לשים לב אם הבחילה מחוסר אוכל או מאוכל מסוים או ריח מסוים ולהמנע ממנו.. זה מקל אבל לא מעביר לגמרי.

בהצלחה! 

אבל צרבות היו לי עד סוף ההריון.

בחילות מתישהו עובר... כל הריון היה שונה. לפעמים עבר מיד בסוף השלישי הראשון לפעמים נשאר עוד זמן... אם כי משתפר.

לגבי צרבות צריך ממש להיות במודעות מה מגביר אותן ולהמנע ומה סבבה . לי עושה צרבת-עגבניות, רסק עגבניות, דברים מאד מלוחים כמו גבינות מלוחות, גבנצ, מרק כתום משום מה.. ועוד.

לא להתכופף הרבה, לא לשכב אחרי אוכל...