פורום הריון ולידה (עמוד 228)

אבל קחי בחשבון שזה אומר שכל פעם תראי רופא אחר

אולי תבדקי בית חולים באזור עם אפשרות לטופס 17?

עדיף לפי הגיל המתוקן כי אז פחות ילחיצו אותך שעובר קטן או לא מפותח מספיק

אבל בשביל לתקן גיל הריון צריך רופא שיאשר את הא"ס או משהו

באיזה שבוע היה הא"ס?

בהצלחה

לא ידעתי שאפשר בבית חולים.. 

אני מכירה שאפשר
בד"כ במרפאות חוץ יש להם מרפאת הריון בסיכון

לגבי התיקון גיל יש רופאים שפחות משבועיים לא מתייחסים ויש כאלה שיותר

אצלי פער בשבוע היה ממש משמעותי מבחינת ממצאים שראו בסקירה 

לק"י

גם פער של שבוע הוא משמעותי לנשים שיולדות אחרי התל"מ.

אני יודעת שעד שבוע 10 מתקנים, כי זה הכי מדוייק. אולי את מדברת על פער בשלב מאוחר יותר, שאז עד שבועיים פער זה בסדר.

עכשיו קרה לי שהחזירו אותי אחורה קצת חח

התבאסתי

אבל זה עדיף מלעבור את התאריך סתם והלחצות וזרוזים

בהמשך אם יש פער לא מתקנים

אם מעל שבועים- מפנים לבדיקה ספציפית או מעקב

לי תמיד יש פער

בפועל יש לזה יותר משמעות כאשר יש ממצאים חריגים

אם זה רק הגודל יש הרבה רופאים שלא מתקנים 

אולי אם עוברים את התאריך הם יותר בודקים אני לא יודעת, תמיד ילדתי מוקדם...

לק"י

אני ילדתי בין שבוע 40+5 לשבוע 41+4/5.

אם לא היו מתקנים לי, היו מיילדים אותי שבוע לפני שצריך.

השאלה אם ראו אצלך פער ממש בתחילת ההריון?

כדי לתקן גיל הריון חייבים פער בא"ס עד שבוע 9 גג 11

כן ראו אצלי בשבוע 8 ולא תקנו עד אחרי הסקירה

שאז ראו התפתחות של המח שלא התאימה לשבוע 

וכדי לשלול מומים תקנו את גיל ההריון 

אבל בהריונות קודמים כשהיה פער אבל סקירות תקינות לא תקנו את גיל ההריון 

בבדיקות של תחילת ההריון אם יש פער משמעותי מתקנים

אצלי על פער בתחילת ההריון לא התייחסו

אלא אם כן בהמשך ההריון ראו דברים חריגים

היה לי תור לרופא הריון בסיכון והוא היה רחוק מידי אז אמרו לי בינתיים ללכת פעם בשבוע למוקד, ועד שהגיע התור כבר זה לא היה רלוונטי כי הרופאים של המוקד הכירו את הסיטואציה יותר טוב...

הןא תיקן או לא תיקן את גיל ההריון? 

חייב להיות לך רופא/ה שהוא לוקח אותך כמטופלת שלו. ואז גם כשיש עומס אפשר לפעמים לשלוח אותך למוקד... ועדין הוא רואה את התוצאות ומתקשר אליך אם צריך מסיבה מסויימת... 

בקיצור, תתקשרי שוב ושוב עד שיימצא לך תור... 

הייתי צריכה מעקב פעמיים בשבוע (לפחות) משבוע 30 בערך. 

אחרי פעם/פעמיים שהייתי והבינו את המצב, אחת האחיות הצמידה לי רופא הריון בסיכון שראיתי אותו פעם בשבוע ובשאר הביקורת רופא תורן.  יצא שגם לרוב הרופא תורן היה קבוע כי באתי בימים קבועים. 

גם לאולטראסונד אמרו לי בעבר שאין תור, רק למלא זמן שכבר לא רלוונטי.. אבל כשבאתי למוקד ברור שמכניסים..

בהצלחה!

אין השפעה ב"ה על ההריון עצמו אבל זה מוגר בסיכון..

אבל נשמע לי שאם את צריכה רופא ואין רופא פנוי לעוד הרבה זמן, אז אפשרי ללכת למוקד. 

את יכולה גם להתקשר למוקד ולשאול..

אבל היה לי סיבה..

הייתי במיון בלילה. שיחררו ואמרו לי ללכת בבוקר למוקד..

בעיקרון לא חייבי לקבוע תור למוקד. אח''כ קבעו לי תורים

לא מצליחה להשיג אותם בטלפון, אבל ננסה דרך המוקד הכללי

אצלנו נתנו 5 טיפות בגיל מתחת לחצי שנה וזה עשה עצירות. אבל כשהורדנו ל2 טיפות זה עבד. 

ונראה לי שלגוף לוקח קצת זמן להבין מה זה. 

זה יכול לעשות פעולה הפוכה 

בעיקרון מתחת לגיל חצי שנה- 3 טיפות ומעלה חצי שנה 5 טיפות

והכי מתסכל אותי שאי אפשר לדעת מתי תהיה הלידה...

זה יכול לקרות כל רגע, ויכול לקרות עוד חודש...

אולי תתיעצי עם מוקד אחיות אם אפשר להמתין לבוקר?

הוא כנראה 'מבשר לידה' ופחות מצב של סכנה לעובר.

כמובן לא לוקחת אחריות על מקרה ספציפי, אבל כנראה במקומך הייתי מקפידה לודא שהדימום לא נמשך ושיש תנועות סדירות

זה סימן מבשר לידה

עשית פרופיל הורמונאלי לאחרונה?

ונראה לי כבר שאלת על זה פה פעם, לא?

זה ממש מבאס שיש לך תופעה שלא כ"כ מדוברת ומוזכרת.

אבל היא בהחלט קיימת. זה בד"כ מהירידה של הפרוגסטרון

שאלת על זה את הרופא שלך?

אולי את צריכה תמיכה של פרוגסטרון אחרי הביוץ?

חיבוק גדול

פרופיל תקין ב"ה.

רוצה לבצע שוב החודש

נכון שאלתי ולא הגיבו. ענין אותי אם זה לא תופעה מוכרת.אולי אני מגזימה? זה לא שיש לי צמרמורות חזקות נוראיות. שניה כזה עובר.

הרופא לא התרגש אמר שקורה ואין לזה בהכרח קשר לפן גניקולוגיה. מה גם שאין לו דרך לדעת מה היה כל השנים. כי אפעם לא הייתי בתקופה ארוכה של עם מחזור בלי הריון. תמיד זה היה - הריון/הנקה/מניעה

שאז התופעות אחרות לגמרי

6 שנים. ולא מבחירה.....

יודעת מה זה לצפות כשיש ילדים ב"ה.....

לא להבין מה עובר על הגוף שלי וכו'.

לדעתי כן יש פקטור לגיל

בכ"א אנחנו לא הולכות ומצעירות לצערי

שצריך תמיכה של פרוגרסטורון אחרי הביוץ

יש לך גם הפרשות לפני המחזור?

אני היתי עם נוברינג וזה היה קורה לי מיד אחרי הוצאת הטבעת

הרופא טען שאם היתי רוצה הריון אז היה צריך תמיכה

בה כן נכנסתי להריון מהר

אז תתיעצי עם הרופא שוב

רוב ההפרשות הם בתקופת הביוץ

מבשרי ווסת

ורק לאחר כמה ימים מגיע המחזור

יכול להעיד על ירידה חדה בהורמונים

או רירית דקה מאוד שלא מצליחה להחזיק מעמד עד הווסת ומתפרקת לפני

זה משהו שהרופאים בודקים??

כי תמידכשאמרתי לרופאים שיש לי כתמים לםני הווסת לא התרגשו ואמרו שזה בסדר לא בהכרח מעיד על משהו 

בתור אחת הדוגמאות למשהו שיכול להיחשב כ'ווסת הגוף' אם האישה מרגישה באופן קבוע לפני הווסת צמצמורת שמאפשרת לה לדעת מתי בקרוב תגיע הווסת.

אז אולי אם זה מובא בתור דוגמא אז זה אומר שזה קורה לעוד נשים (למרות שראיתי גם דוגמאות שנשמעות פחות מציאותיות).

בכל מקרה, חוץ מהבירור שכתבו לך שכדאי לעשות, שווה לבדוק גם הלכתית אם יש לזה משמעות מבחינת קביעת וסת.

שמופיע בספרי הלכה  נראה לי זה המושג "נזדעזעו אבריה" 

זה לא בהכרח צמרמורת. והיום לא מתייחסים לזה בתור סימן. למרות שאולי אצלי זה מופיע בזמן די קבוע לפני הווסת. אם כי לאורך כל החודש יש לי ברמה מסוימת ואז לקראת הווסת זה מתעצם ומתרבה. לא ברור בכא אן זה נובע רק מתוםעה הורמונלית.

בכא לענין קביעת הווסת - עדין יש פה *אולי* מספר ימים קבוע שמתחילות התופעות לפני הווסת. אבל ליום התחלת התופעות האלו אין קביעות.כמו שלווסת שלי אין יום קבוע. היא מופיעה סביב טווח ימים מסוים שהוא כן קבוע בין 28-31

בין הרגשות לעניין להאסר לבין קביעת ווסת קבוע..

ווסת קבוע יש המון סוגים ובינהם גם ווסת הגוף שנראלי אליה @בארץ אהבתי  התכוונה..

שווה לבדוק כי ווסת הגוף לא קשורה למספר ימים אלא להרגשה בגוף שתמיד שאת מרגישה אותה את יודעת באיזה עונה תראי את הדם (באותו עונה, בדיוק יום אחרי וכו) ועל ידי זה אפשר לקבוע ווסת קבועה..

אלא על סימן של הגוף שעל פיו את יכולה לדעת מתי הווסת עתידה להגיע.

אם שלוש פעמים רצופות יש לך סימן קבוע שאת מזהה שמעיד על ווסת בזמן הקרוב (ברמה שאת יודעת לזהות מתי הווסת תגיע), זה נחשב כקביעת 'ווסת הגוף', ובעצם פוטר מפרישה לפני ווסת בזמנים אחרים (החודש, בינונית והפלגה - שמיועדות למי שאין לה 'קביעת וסת').

וסת קבועה יכולה להיות על פי זמן קבוע, או על פי סימן קבוע בגוף, אלו שני סוגים שונים של קביעות וסת.

אני לא רוצה לפסוק פה. אבל כן כותבת מה שאני מכירה בנושא, ותבררי לעצמך איך נכון לנהוג (אפשר גם להתייעץ בקו ההלכתי של מכון פוע"ה, יש עכשיו גם מענה של נשים בשעות 20:00-22:00. או עם יועצות ההלכה של נשמת).

טעות שלי

שאם אני זוכרת נכון עונה בינונית לא מבוטלת גם לבעלת וטסת קבועה אבל צריך לבדוק שוב..

אולי יש בזה דעות שונות, אבל בפניני הלכה כתוב שמי שכבר קבעה וסת, ופעם אחת הוא לא הגיע במועד הקבוע - בפעם הבאה צריכה לחשוש גם לוסת הקבוע, וגם לעונת החודש ועונת ההפלגה, אבל לא לעונה בינונית - שעליה לא צריכים להקפיד למי שיש לה וסת קבוע.

"מי שהיה לה וסת קבוע ושינתה וראתה שלא בעת וסתה הקבוע, בפעם הבאה תחשוש לשלוש עונות: א) לווסת הקבוע. ב) לעונת החודש מהראייה האחרונה. ג) לעונת ההפלגה מהראייה האחרונה. אבל אינה חוששת לעונה בינונית, הואיל ודין פרישה בעונה בינונית קיים רק למי שאין לה וסת קבוע. ואם במשך שלוש פעמים רצופות תראה שלא לפי קביעותה, יתבטל לה הווסת הקבוע, ויחזור דינה להיות כדין אשה שאין לה וסת קבוע."

וכך גם אני מבינה ממה שהוא כותב לגבי וסת הגוף (מעתיקה את כל הקטע, כי זה הסבר טוב לכל מה שנכתב פה):

"אשה שהרגישה מעט לפני הופעת המחזור הרגשה גופנית מיוחדת, כגון כאבים בבטן, בגב או בראש, או הרגשת כבדוּת מיוחדת באחד מאיבריה, צריכה לחשוש לווסת הגוף. כלומר, ייתכן שתחושות אלו הן הסימנים המובהקים שהווסת עומד להגיע, ואזי בחודש הבא, כשתרגיש בכך, תפרוש עד סוף אותה עונה. בנוסף, כיוון שעדיין לא קבעה את 'וסת הגוף', עליה לחשוש גם לשלוש העונות המבוארות בהלכה ה' (שו"ע קפט, יט; כו). הרגישה שוב את ההרגשה הגופנית המיוחדת ולא הגיע וסתה, אינה צריכה לחשוש לה יותר.

אם במשך שלושה וסתות רצופים, התחיל הווסת לאחר שהרגישה את אותה ההרגשה, קבעה לה וסת הגוף, ואינה צריכה יותר לחשוש לשאר העונות שהיתה חוששת להן בעבר (כנסת יחזקאל לו; דרכי טהרה ז, עב-עד). אם לאחר שקבעה את וסת הגוף, הרגישה את הרגשתה המיוחדת והמחזור לא הגיע בעונה שבה הוא אמור להתחיל, בחודש הבא עליה לפרוש גם בעונת 'וסת הגוף', וגם בעונת החודש וההפלגה מהווסת הקודם. ואם יעברו שלוש פעמים רצופות שתרגיש את הרגשתה המיוחדת והווסת לא יגיע כפי עונתו, וסת הגוף שלה נעקר (שו"ע קפט, יט-כו).

יש נשים שווסת הגוף שלהן מבשר שהמחזור יתחיל לא בעונה הנוכחית אלא בעונה שאחריה, ואזי עליהן לפרוש בעונה שבה הווסת אמור להופיע. לעיתים וסת הגוף מבשר שהמחזור יופיע בעוד יומיים או שלושה, ואזי אם עונת הופעתו מובהקת, בעונת יום או בעונת לילה, יש לפרוש באותה עונה בלבד. ואם עונת הופעתו אינה מובהקת, אלא באחת משתי עונות, צריך לפרוש בשתי העונות שבהן הוא עלול להופיע. אבל אם וסת הגוף אינו מצביע על אחת משתי עונות שבהן יופיע, אלא יש סיכוי שיופיע באחת משלוש עונות, אין זה וסת הגוף, ואין לחוש לו.

גם הופעת כתמים שעות ספורות לפני תחילת הווסת יכולה להיחשב כווסת הגוף. כלומר, למרות שהכתמים עצמם אינם מטמאים, כי היו על בגד צבעוני וכדומה (לעיל ב, ז-ט), כיוון שיש בהם סימן לכך שהווסת עומד להגיע באותה עונה, כאשר יופיעו שוב בחודש הבא, על בני הזוג לפרוש עד לסוף אותה העונה. בדרך כלל כתמים אלו מופיעים עם תחושות מסוימות, ואזי הם נחשבים כווסת הגוף רק כאשר הם מופיעים עם אותן התחושות. אין צורך שתחושות אלו יהיו מוגדרות, אלא העיקר שהאשה תדע שהכתם בצירוף תחושות אלו הוא סימן שהווסת עומד להופיע."

העתקתי מפה-

פרק ו - פרישה ווסתות - פניני הלכה

זהו שאני לא בטוחה שיש קשר כי בגדול לאורך כל החודש יש לי צמרמורות ולפעמים יש ימים שהם מתרבות ומתעצמות ופתאום כלום. משהו כזה שלפעמים כן  מעיד ולפעמים לא.

הרופא נשים אמר שאולי קשור ואולי לא. 

יש חודשים שאני יודעת בוודאות מתי הביוץ . לפי בדיקות דם. ואז באותו חודש באופן מפתייע שבוע לפני המחזור יש לי צמרמורות ואחרי שבוע בול אני מקבלת.

ולמשל החודש איו לי ככ מושג מתי היה ביוץ. ראיתי רק הפרשות אבל לא היתה לי סבלנות לעקוב  (לקחתי פסק זמן מהנושא) אז החודש פחות מורגש לי הצמרמורות. ומה שכן יש לא בטוחה שזה לא מקור. 

בקיצור מסובך.

אם מסתדר לך מתי שאת מרגישה את ההרגשה החזקה יותר ולבדוק אם יש קביעות כלשהי של מתי את מקבלת אחרי זה.. 

חלום שלי להצליח לקבוע ווסת קבוע..

אז באמת אי אפשר לקבוע על פי זה ווסת. (ובגדול סימן של הגוף רלוונטי כשהוא מגיע יום-יומיים לפני הגעת הווסת. כשזה יותר זמן לפני אז זה כבר לא ברור שאפשר לקבוע).

אבל אם תרצי את כן יכולה לנסות לעקוב ולראות אם את מצליחה לזהות משהו מוגדר וקבוע שכן מאפשר לך לדעת מראש שהווסת מגיעה בקרוב. כמו שכתבה @כי כל פה 

בגדול זה שבוע לפני הופעת הכתמים

לי מתחיל המחזור ביומיים כתמים ואז דימום משמעותי יומיים ואז הפסק.

בכלל אני חושבת אם ככה ממתי מחשבים את זמני הפרישה? מתחילת הכתמים? מתחילת הדימום המשמעותי??

אבל אם את רוצה לקצר בשביל לעשות הפסק מוקדם יותר אז מותר לעשות בדיקה בזמן הכתמים וכך להאסר ולהתחיל שם את הראיה (בעקרון זה אחד הפעמים הבודדות שמותר לעשות סתם בדיקה)

גם לפי הדרכי טהרה והרב עובדיה לא חוששת לאף עונה חוץ מעונת ווסת הגוף..

לפי שניהם ווסת קבועה נקבעת לפי 3 פעמים אבל גם מתבטלת רק אחרי 3 פעמים..

ווסת חצי קבוע מתבטלת אחרי פעם אחת..

מאשר במחזור (עם נורופן 😁) כלמיני תופעות מוזרות ומרגיזול ומגעילות.. בכלל, יש לי ירדה לפני מחזור , אז הכל ביחד 

לאולטרסאונד פרקי ירכיים כשהתחיל ללכת?

זה משהו חדש מעכשיו או מאז שהתחיל ללכת/ מאז שנולד?

לא זוכרת אם היה המלצה 

כי הבת שלי נגיד נולדה עם שוק קצת מסובבת, וכשהייתה קטנה נפלה הרבה. הרופא של האולטרסאונד פרקי ירכיים אמר לי שאין מה לעשות עם זה, או שיסתדר או שלא.

השאלה אם את חושבת שזה תמיד היה ככה אצלו או שאת חושדת בשבר? מה הכיוון?

עשרה חודשים 

דווקא של ילדים.

שיראה מה זה ואם צריך לעשות משהו.

עד גיל 5 זה בסדר אם הרגל קצת עקומה ויכול להסתדר לבד. 

כן כדאי ללכת לאורטופד לוודא שזה לא נובע ממשהו אחר, אבל בלי לחץ 

קבלי 🍡 (נגיד שזה מרשמלו, כן?)

את מרשה לי מַרשֵלו?

חילקו לנו פעם מהעבודה ממתקים ארוזים יפה והיהשם מרשמלו בעוד צבעים כמו ירוק, צהוב, כחול וכו׳.. אני ממש אוהבת מרשמלו, אבל זה היה דוחה!!!

 נראה לי הם עוד יושבים באיזה מגירה במשרד.. חייבת לזרוק אותם

אבל היא קיבלה רק ורוד ולבן.

(אנחנו כמעט לא קונים מרשמלו, בעיקר כי קשה למצוא בהכשר שאנחנו אוכלים. אבל אם כן קונים אז אוכלים רק את הלבן, כדי שלפחות יהיה בלי צבעי מאכל...)

כדי שאני בעצמי לא יגע בהם😅

חשוב טוב עשית 

ה"שמוליק" שם זה עוד מילא - היא קיבלה בשקית ההפתעות מיום ההולדת גם צמיד סוכריות כזה, שזה גם מלא בצבעי מאכל וזה גם לא מתאים לגיל שלוש, כי אלה סוכריות קשות שאפשר להיחנק מהן🤦‍♀️

(והייתה בשקית גם הפתעה - משרוקית😖 בשבילי זה אסון... היה שם גם תפוצ'יפס, שזה הכי נורמלי...)

בלילה היא שוב נזכרה ב"שמוליק" שלה והתחילה לבכות... הבטחנו לה שנחפש אותו, ומתוך זה היה נרדמה בסוף... מקווה שהבוקר היא לא תזכור אותו כבר🤭

היינו אצל חמותי וילד קיבל שם זמבורה

חחח כמו בהפגנות של השמאלנים

וחשבתי שאני מתחרפנתתתת

ואמא שלי תמיד אומרת שאני הייתי נרדמת אם משהו ביד, ומתעוררת ומחפשת אותו- לא שוכחת כלום...

לשמחתי היא הסכימה אתמול לשרוק בה במרפסת, ואחר כך היא אבדה לה איפשהו והיא לא חיפשה אותה.

גם מה"שמוליק" היא שכחה הבוקר ב"ה

עורכת חחח אני רואה שכבר ענו לך 

וואי אני גם במצב הזה אחרי מחזור מוזר ועם בחילות שלא נגמרות !וחשבתי לעשות בדיקה אבל מה הסיכוי ?היה לך דימום רגיל  

נגיד 3 ימים במקום 5 ואז בשבעה נקיים היו כתמים שזה לא קורה לי בדרך כלל..

תבדקי, מה תפסידי? 

תסמינים של הריון היו לך ?

בחילות זה לא מספיק? ;) 

לא זכורים לי עוד תסמינים

איך היתה לך ההתאוששות מהלידה? בהשוואה ללידות בלי אפידורל...

כי היה לי לידה אחת עם אפידורל חלומית 

אבל אח''כ לא הרגשתי את הרגליים מלא זמן וקמתי מהמיטה אחרי יממה והיה ממש קשה עם התינוק ככה.

ו2 לידות די מאתגרות לקחתי גז צחוק אבל שעה אחרי הלידה קמתי להתקלח בששון וכמובן לטפל בתינוק וכו

ממש מתלבטת מה לעשות להבא בעז''ה

האפידורל השפיע אצלי רק על התחשות כאב, כן יכולתי להזיז את הרגליים גם בלידה עצמה שזה ממש לא מובן מאליו.

התחושה התעוררה אחרי שעתיים בערך ואז יכולתי כבר להסתובב.

מבחינת כוחות היו לי יותר כוחות עם אפידורל כי לא הלכה אנרגיה על התמודדות עם כאב.

אבל אצלי תמיד ההתאוששות קצת יותר מורכבת בגלל הדימום יתר שמאלץ אותי להשאר עם קטטר 12 שעות אחרי הלידה וזה הסיוט הגדול שלי

מרגשת כ"כ! כל לידה זה פשוט נס ענק!

התאוששות קלה ונחת מכולם!

וזה עובר, לא זוכרת כמה זמן אבל לא חודשים..

התלבטתי הבוקר אם לשאול פה, תהיתי עד כמה השאלה מוזרה 😄

לא קישרתי ספציפית להנקה, אף פעם לא קרה לי. ממש מה שאת מתארת. וזה לא שחם בלילות…

אני תמיד חם לי בתקופת ההנקה 

אבל לא ברמה של ההתחלה 

ההנקה גורמת לגוף להוציא הרבה אנרגיה 

אני הייתי מתעוררת בלילה מהקור כי הייתי רטובה מהזיעה

גלי חום הגוף כמו תחושת חולי .אבל לא היה לי כלום זה היה הורמונלי 

בהתחלה זה ממש הזיה,

הייתי מחליפה פיגמות באמצע הלילה ומצעים כי היה רטוב מזיעה

והקטע שאני נכנסת למיטה בלילה קר לי, מתעוררת באמצע הלילה מגלי חום פסיכיים, אחרי שעה נהיה שוב קר.

אח"כ מתאזן

אבל תמיד בהנקה אני מרגישה שאני מזיעה יותר וגם "מריחה" יותר מזיעה

לא שמעתי על הרבה שחוו ככה .זה ממש היה לי קשה החליש אותי ממש 

מקווה שיעבור מהר זה מעצבן ממש. תודה למעודדות

ממש כל לילה צכה להחליף. גועל נפש

ב"ה שהכל עבר בשלום!

מזל טוב התאוששות קלה והרבה נחת 😍 

ואיזה לחץ עם הדימום!

כתבת ממש יפה וחי!

נלחצתי בשבילך... איזה כיף להיות אחרי!

כ"כ שמחה בשבילך שהלידה בסוף הלכה בכיוון שרצית!

התאוששות קלה והמון נחת!

הרבה נחת מכולם

ואיזה סיעתא דשמייא שהספיק!

תהני ממנו, התאוששות קלה❤️

הרבה מזל טוב והרבה נחת!

ואיזה יוןפי שלא הרגשת את הצירים. בהתחלה, נשמע חלומי! תגדלי בנחת!!

המון מזל טוב ונחת!

לא היה אפשר לבקש לידה יותר מתוזמנת מזו,

איזה כיף להיות אחרי.

הרב נחת!

ברוך ה', לא התרחשה בשבת... הוא חיכה לצאת בראשון

הרבה נחת מכל הילדים

איזה שבוע היית ואיזה מס' לידה? 

מרגש ממש!

מתי צריך לספר למעסיק?

החוק מחייב נשים בהריון לדווח למעסיקיהן על הריונן לכל המאוחר בעודן בחודש החמישי להריונן (כלומר, בשבוע 20 עד 23). נשים העובדות בעבודות שעשויות לסכן את הריונן - למשל, חשופות לקרינה או לחום - מחויבות להודיע למעבידן על הריונן קרוב ככל האפשר לרגע גילוי דבר ההריון.

אבל גם סיפרתי בלי שביקשו כמובן כמה זמן מתכוונת לשהות בחל"ד.

נסי לברר את מצב השוק שם. אם הם צריכים אותך מאמינה שזה יעמוד לטובתך. אולי יציעו לך פתרון ביניים כלשהו

קודם כל בשעה טובה, בקלות ובידיים מלאות אמן!

לגבי ה-40 שעות- אם את עובדת מעל סך שבועי מסויים של שעות מגיע לך 40 שעות הריון של בדיקות

כל פעם שהיתי יוצאת לבדיקה - היתי מביאה אישר שהיתי באותו מקום ממאיזה ועד איזה שעה כמובן גם מוסיפה את הזמן של הנסיעות. ומדווחת על 3 שעות הריון למשל...

צריך לספק למעסיק על הריון החל משבוע 20.

החדשות. האמת היא שבעיניי אין לזה צורה לא לספר. זה לא שתתחילי את ספטמבר בחודש חמישי שישי, תתחילי אותו בחודש תשיעי! מאוד הגיוני למרבה הצער שיהיה לך קשב למצוא משהו לזמן הזה.. הייתי מנסה לחפש בכיוון של החלפה לחודש מורה שהיתה בחופשת לידה ואמורה לחזור סביב תאריך הלידה שלך. החוק היבש של המעסיק בעיניי לא יעיל פה.. זו דעתי.

אולי זה אפשרי להמשיך באותו מקום רק לשנה הזאת? (בכל מקרה חלק מהשנה תיהיה בחופשת לידה...)

אם לא אז ברור שלספר בראיון מראש להגיד שתתחילי את המשרה בחודש כך וכך (תלוי מתי את מתכוונת לחזור מחופשת הלידה).

לגבי הבדיקות את מוציאה מהאתר של הקופה אישור ביקור בקופה (ככה זה בכללית) או מבקשת מהמזכירות כשאת יוצאת מהתור (אני בדרך כלל שוכחת). רק כשהמוסד יודע שאת בהריון הם פותחים לך את האופציה לדווח על זה אבל אצלי בעבודה אמרו לי שאני יכולה לתקן דיווח אחורה.

החוק, את צריכה לספר בחודש חמישי.

ולמעסיק אסור לא לקבל אותך בגלל ההריון.

מצד שני, יש כאן גם עניין של יחסי עבודה.

כי במיוחד בתור מורה, את נכנסת לתפקיד ספציפי, ולזמן שבו את מתחילה את התפקיד יש משמעות גדולה.

לקבל אותך על סמך זה שאת ממלאת להם משבצת מסויימת ואז לגלות שלא, זה יכול ליצור מתח ביניכם.

אבל אני יודעת שיש מקומות שבהם יסכימו לקבל כי יחשבו קדימה, ולא רק על החודשים של חופשת לידה.

אז יכול להיות שהדבר הנכון לעשות, זה להיות שקופה ולהגיד את זה מראש בראיון, ואז הבחירה עוברת אליהם.

יכול להיות שיקבלו אותך, אבל יתנו לך תפקיד קטן יותר או מילוי מקום, אבל בהמשך תוכלי להרחיב שם את העבודה.

אפשר להזמין דרך האתר שלהם נראלי

קניתי 600 שקיות ב130 ש"ח

בבית מרקחת של הקופה יוצא בערך חצי שח לשקית

יש עמותה שנקראת אם לרעותה ושם זה קצת יותר מחצי שקל לשקית

בהצלחה!

שסוקרים מה קורה אצלך + אצל העובר כל שבוע, וקוראת יחד, בזוג. 

הכי כיף בשבת.

אשמח לקנות לי אחד כזה

ב"המדריך שלך להריון ולידה" כי זה מה שהיה לי זמין. מוצלח בעיני.

מפורסם גם "המדריך הישראלי להיריון ולידה"

ורואה מהגוגל גם

 "מדריך הבנות להיריון ולידה"

"היריון לידה ומה שאחריהם"

"הכל על היריון ולידה"

"אנציקלופדיה להיריון ולידה"

בכל הספרים שמכירה יש גם חלק לגבי הטיפול ברך הנולד.

הייתי פשוט נכנסת לחנות וקונה משהו אחרי שדפדפתי בו קצת.

ואגב יש כאלה שלא הולכים לפי שבוע שבוע, אלא לפי נושאים, כמו למשל "טבעי ללדת". 

ויש ספר מצוין של מיכל פינקלשטיין- בשעה טובה

אני גם ממליצה עליו. 

רק צריך לצנזר שם כמה תמונות 😂🙈

אני גם אהבתי לקרוא באתר תינוק ישראלי את ההסבר על כל שבוע, וגם באפליקציה של מכבי

שהוא גם על ההתפתחות של העובר ומה קורה בכל שלב אבל גם ליווי רוחני

זוכרת את עצמי אומרת לבעלי בדיוק אותו דבר, שלפני החתונה הייתי שפויה...

זה תמיד היה הסימן הראשון אצלי להריון. עוד לפני הבדיקה החיובית התחלתי לבכות משטויות.

וגם אני לא הושפעתי רגשית ממחזורים בתור רווקה

לוקחת איבופן במקביל .

רק צריך להיזהר שלא יתפתח לדלקת.

אני סוחטת מידי פעם רק עד להקלה, לא לרוקן את השד יותר מידיכדי לא לעודד עוד ייצור חלב. ולקחת נורופן כשכואב. רק תישמרי את החלב אם את סוחטת, זה זהב!

ואם עולה החום לכי לרופא, לפעמים אין ברירה חוץ מאנטיביוטיקה.

תקופות כאלה.. בהצלחה!🤗

אני זוכרת את ההריון הרביעי שלי כתקופה הקשה בחיי.. עם שלושה קטנים בבית. 

תחזיקי מעמד, מקווה יהיה טוב יותר

הם לא כ"כ קטנים אבל כנראה עדיין קשה להם.

פחות תשומת לב ובגלל זה הוא משתולל , כדאי לנסות לתת לו יותר תשומת לב חיובית ואולי זה יעזור

פעם שמעתי ממנחת הורים שהאיכות יותר משמעותית מהכמות.. אז אולי לתת לו זמן איכות לבד אפילו ל10 דקות ..

עם בן 4 אפשר לעשות גם דברים תוך כדי שאת שוכבת בספה אז אולי לנסות את זה.. 

לבינתיים כדאי לנתב את הציפייה לעשייה.

לתת על מנת לא לקבל חזרה.

לשמח זקנים, אנשים ששקופים בד"כ, חולים וכו'.

פורים זה יום עמוס ושיהיה רק עמוס לטובה.

אפשר גם להכין רשימה של חברים של הילדים שהם רוצים לנסות לחמם קשרים או ילדים נוספים שפחות IN בחברה, ולחלק להם משלוחי מנות.

האמת שארוחת פורים אצלנו יותר משפחתית וקטנה, אף פעם לא הזמנו ולא התארחנו אצל חברים,

או שעשינו קליל בבית או אצל ההורים.

אבל משלוחי מנות כן השקענו יותר כלפי מי שפחות נותנים להם בד"כ.

(כשהילדים שלי היו קטנים היינו מחלקים כל שנה לפי קטגוריה אחרת- שומרים, מנקים, עולים חדשים וכד')

עכשיו הילדים גדלו אז הם מחלקים לחברים,

אבל הייתי שמחה לחזור למסורת הזאת.

אז מציעה לאמץ אם מעניין אותך.

הילדים מחלקים מלשוחים משלהם לחברים בכל מקרה

אין פה זקנים ובודדים זה ישוב צעיר 😉

וגם אנחנו עם קטנים ולא ממש נכנס בלו''ז להסתובב ברחבי היושב ולהביא לאנשים זרים מלא משלוחים

וגם

הכל תלוי מה רגילים אנחנו רגילים לפורים אחר לגמרי..לסעודות עם מלא חברים ויחד

וזה מאוד מוזר לחשוב להיות לבד עם קטנטנים שלבעלי לא יהיה עם מי להשתכר ולנגן ולא תהיה אוירה כי כולם חצי תינוקות פה.חוץ מלריב ולבכות לא יהיה כלום

מקווה שנמצא את מי להמזין או למי ללכת

לבד מבחינתי הז בכלל לא פורים ולא אופציה

ומאחלת לכם שתמצאו את המקום שלכם במקום החדש בקרוב❤️

אני לא בתחום ולא מבינה בזה, אבל אולי מה שתיארת מזכיר מעט מאפיינים של OCD? תוהה. לא חושבת שאת צריכה לדאוג בכל מקרה, כי לא נשמע שיש כאן משהו שמפריע לה במיוחד, או שמתבטא בעוד מקומות חוץ מהשאלות הללו. אבל אולי זה כיוון, ואולי אם תחליטו לטפל זה יוכל לשפר את איכות החיים שלכם. ואולי זה לא קשור, ומגיע ממקום אחר. 

אבל מכל מקום שזה מגיע - זה נשמע אכן קצת חריג, ואם כך, זה נובע מאיזשהוא שורש, שכרגע נעלם ממך. אבל עצם ההבנה הזו יכולה לעזור לנו קצת להיות מעט יותר סבלניים, כמו שההבנה שילד בוכה ורגזני כי הוא חולה עוזרת, או ההבנה שילד מתקשה בדברים מסוימים כי יש לו הפרעת קשב עוזרת יותר לקבל בהבנה, וכן הלאה.

שה' ישלח לכם סבלנות וחכמה, והצלחה רבה! היא נשמעת ילדה מקסימה עם אמא מקסימה לא פחות!

מה שהעלתי בהודעה הקודמת זה אולי אולי (?) כיוון אחד אפשרי, אבל אני לא חושבת שאישית הייתי מתחילה לחשוב \ לחקור דווקא בכיוון הזה.

אני חושבת שתחילה כדי להבין מה בדיוק קורה שם צריך להתיחס לכל הדינמיקה בבית והיחסים ביניכם לבין הילדה, והיחסים שלה ושלכם עם שאר בני המשפחה. ובכלל למה שקורה לה בחיים. כשאת מתארת רק את עניין השאלות זה נשמע תמוה, אבל אולי תחקיר יותר מקיף יוכל לשפוך יותר אור על המצב. זה לא בהכרח תשומת לב שחסרה, זה יכול להיות כמו שאמרת בעצמך קשור לביטחון - בעצמה \ באחרים. צורך בוודאות או יציבות? צורך בהערכה? שאיפה לשלמות? משהו מאלה נשמע לך רלוונטי לגביה? אם תצליחו לזהות מה חסר לה, תוכלו לנסות להבין מאיפה החוסר נובע - האם הצורך לא מסופק או שמשהו מפריע למילוי שלו. כאשר תוכלו לספק את החוסר בדרכים אחרות (או להפסיק את מה שמחבל בסיפוק הצורך הזה), השאלות הבלתי פוסקות ייעשו מיותרות.

חיפשתי בגוגל רשימה של צרכים וזה מה שבמקרה מצאתי (לא קראתי את הדף כולו, יש שם תמונה עם רשימה)

https://www.inbaltsur.co.il/post/needs

זה יכול לעזור כשמחפשים סיבה להתנהגות לא מובנת.

(תוך כדי שכתבתי קלטתי שמה שאני כותבת לך אלה דברים שלמדתי קצת לפי גישת תקשורת מקרבת)

בדברים שלמדתי אז.

שאלות שיכולות לכוון אותך להבין מהיכן השאלות נובעות:

מתי זה קורה? בזמנים מסוימים ביום\שבוע, לפני אירועים מסוימים \ אחרי, במצבים מסוימים וכו'... 

מול מי זה קורה? מול חברות? מול אחים? מול אבא? מולך? 

באיזה הקשרים? בכל תחום יהיו שאלות כאלה? בתחומים ספציפיים? (למשל, אחרי הסבר במדעים? תוך כדי סיפור? כשאח מספר על משהו שקרה לו? כשאתם מתכננים תוכניות שלא כוללות אותה? כשאתם מתכננים תוכניות שכן כוללות אותה?)

מתי זה התחיל? מאז ומתמיד ממש? אולי היתה נקודת זמן שאפשר להצביע עליה?

איפה זה קורה? בבית? בעוד מקומות?

לנסות כך לחקור כדי להגיע להבנה של ההתנהגות

מקצוע) זה רק על פי דעתי וממה שאת כותבת ובמסגרת הדלה של מה שאני מכירה. 

הייתי חושבת גם על רצון בתשומת לב, אבל תיארת שהיא מקבלת מספיק. 

בהצלחה רבה. 

יש ילדים כאלה שהם מאד חכמים ונבונים, אבל ברגע שזה מגיע לתיכנון תכניות, יציאה מהבית ומהשגרה - זה מערער אצלם משהו ריגשי.

זה יותר אופייני לבעלי ילדים עם הפרעת קשב (שהם הילדים הכי יצירתיים שיש) וגם לילדים רגישים (מאד) ושינויים הכי קלים מכניסים אותם למגננה ריגשית והם מציפים בשאלות כדי שהכל "יהיה מכוסה" מבחינתם. וזה אומר שיהיו שאלות שיחזרו על עצמם שוב ושוב.

זה אומר שהיא בסדר סך הכל. ואפשר פשוט לשקף לה את מה שהיא יודעת בשאלות הפוכות (לדוגמא: "אמא לאן את יוצאת"? את משיבה- "את זוכרת מה סיפרתי לך"? ותחכי לתשובה ממנה. זה עוזר לעכל את המידע אחרת)

נראה לי ברור שזו דרך לא מודעת שלה לקבל תשומת לב ולהיות "מיוחדת"

היום היא כבר לא מכירה את עצמה אחרת.

צריך להציב גבולות.

לאן אתם נוסעים: את יודעת

כמה זמן זה ייקח: אני משערת בין שעתיים לשלוש.

למה לא שלוש וקצת? למה את חושבת שכן?

או:

זה לא זמן לשאלות עכשיו.

בנוסף, אפשר להבין איתה למה היא שואלת.

כמובן שהיא בעצמה לא יודעת לנתח באמת למה היא שואלת ותגיד כי זה מעניין אותי או משהו כזה..

אבל מלפני השטח, יכול להיות שמתחבאת שם איזה חרדה מהלא נודע.

כלומר ילדים חכמים שיודעים הכל, פחות מתמודדים עם מצבים שבהם הם לא יודעים משהו, ואז כשזה קורה זה עלול לגרום לחרדה. איך לא ידעתי ש..

 והפתרון המקרה הזה הוא לא להאכיל את החרדה, אלא להקנות כלים עם התמודדות עם אי וודאות.

להשלים פרטים בדמיון. להשלים שיש כמה תרחישים אפשריים וזה ממש בסדר לחיות בלי לדעת מה מהם הוא הנכון.

זה הרבה עניין של מודעות ודוגמה אישית.

למשל: אבא אמור להגיע הביצה ב18:00, והוא מאחר.

למה הוא מאחר?

אולי הוא התעכב בעבודה, אולי יש פקק בדרך, אולי הוא עצר לקניות ואולי הוא מדבר עם השכן למטה.

אני ממש בסדר עם האיחור לא רק עד שהוא יגיע הביתה, אלא גם כשיגיע. אני גם כישיגיע אני לא אשאל כי אני ממש בסדר לא לדעת מה מתוך התרחישים באמת קרה.

זה כמו שכשמתחילים ללמוד פירושים,   

יש פירושים הפוכים ממש.לפעמים אצל שני פרשנים שונים. ולפעמים אותו פרשן מביא פירושים מנוגדים.

אז מה נכון?

זה משגע..

אבל אין "מה נכון" 

זה טיבם של פירושים ונדרשת איזה התמודדות נפשית עם יכולת הכלה של דבר כזה.

אז אותו דבר עם אירועים שקורים.

אולי היציאה תהיה שעתיים, אולי שלוש, והיא צריכה ללמוד להרפות את השליטה והמחשבה מהעיסוק בנושא. כלומר גם כשתחזרו הי אלא צריכה לבדוק בדיעבד כמה זמן זה לקח לכם. זה עניין של תהליך כמובן.

לא בבת אחת לומדים לשחרר שליטה על ידיעה. 

בנוגע לשאלות על ידע כללי, אני בעד לתת חכה ולא דגים.

היא כבר בגיל שהיא יכולה לחקור בעצמה.

תציעי לה לשתף אותך בהליך החשיבתי שהיא מגלה ולא לפנות אליך כמקור לתשובות.  

אפילו בדברים פעוטים כמו האם ירד גשם מחר?

אני עונה שאני לא נביאה.

עד שלמדו לבקש אם אפשר לבדוק את התחזית. ככה אם בסוף לא ירד גשם זה לא אני שטעיתי. אלא הם לומדים שתחזית זו השערה וצריך לקחת בחשבון שאולי תהיה טעות.

עוד דוגמה למשל מישהו שאל איך קוראים לתינוק מסויים. עניתי את השם הראשון של התינוק כי ככה יקראו לו ביומיום.

הבת שלי תיקנה אותי ואמרה את השם המלא (שני השמות)

אמרתי לה שלא טעיתי, אלא זו הסתכלות שונה על השאלה.

האם השואל מצפה לשמוע ומעניין אותו השם המלא, או שהוא מתכוון לדעת את השם העיקרי.

ואיך זה קשור? כי כשלומדים שיש כמה תרחישים שכולם נכונים וזה תלוי הקשר, יש פחות אובססיה לדיוק בפרטים וממילא יש פחות שאלות ויותר השלמה עם אי הידיעה.

זה קשור גם לגמישות מחשבתית, שזה משהו שילדים חכמים נוטים פחות לפתח באופן טבעי בהתחלה וכדאי לעזור עם זה.

אז זה מה שאני בדרכ עושה לאחרונה

אם היא שואלת שאלה אז עונה לה

שזה גם יהיה בסדר אם התשובה שלי לא תענה ממש לשאלה שלה, כי אני באמת לא תמיד יודעת

או להוכיח לה שהיא כן יודעת את התשובה

אבל מרגישה שאני לא סבלנית כי גם יוצא לי בעצבים

והיא לפעמים נעלבת

והיא הכי לא עם הפרעת קשב

וזה גם מה שאני מבינה המורות שתמיד מציינות שהיא בין הילדות שאפשר להושיב לידן ילדות עם הפרעת קשה אפילו חמורה

כי להן זה לא יפריע להתרכז...

וגם לא מוצאת נקודה שיש לה קושי רגשי או יושב על משהו רגשי

במיוחד שזה התחיל בערך מאז שלמדה לדבר

והיא למדה מוקדם מאוד בה

זו צורת תקשורת ודימוי עצמי שהיא סיגלה לעצמה מאז שהיא קטנה.

זה שהיא התחילה לדבר מוקדם רק מחזק את זה.

יש איזה הקשר חברתי נפוץ:

ילד קטן ששואל= ילד חכם.

יכול להיות כשהיא הייתה ממש קטנה עודדו אותו שלהרבות בשאלות מראה על חכמה, סקרנות, ושאר תכונות טובות, וקשב לה להשתחרר מזה.

באופן לא מודע.

תנסי לנהל את הסיטואציות בלי להתעצבן. העצבים הופכים את הדינמיקה למאבק כח.ץבמאבק כח יש צד מנצח וצד מנוצח.

וכשאת מנצחת אותה זה מעליב.

כשאת עסוקה ולא יכולה להקשיב לשאלות דלה, זה לא אישי, זה לא מעצבן אותך, וממילא לא מעליב אותה.

כלומר ההתנהגות שלך בשתי הסיטואציות זהה, כלומר בשתיהם אז עוצרת בעדה מלשאול שאלות כי את לא פנויה להקשיב. אבל הרגש שונה וממילא התגובה שלה. (נעלבת או לא)

במקום לעבוד על הכלה, אולי כדאי לעבוד על הרגש שזה מעורר בך.

האם היא כזאת כלפי כולם או שזה משהו שקשור לדינמיקה בינכן?

לפי מה שסיפרת עלי המורה אני מבינה שככה היא כלפי כולם?

התיאור שלך לא נשמע כמו שאין הפרעה אלא שיש מיקוד יתר...

לי יש ילד (בן 5) ששואל יותר מדי שאלות וגם רוצה לדבר כל הזמן איתנו

אני מסבירה לו שהוא שאל מספיק שאלות וגם שדברנו מספיק, גם כי זה מוגזם מצידי וגם כדי להכניס לו למודעות שאי אפשר לשאול ולדבר בלי התחשבות בסובבים. 

אם הוא שואל על משהו שהוא אמור לדעת אני שואלת אותו בחזרה מה התשובה.

אני רואה שכבר בגיל הזה הוא מפתח מודעות ולפעמים הוא שואל אם הוא מדבר יותר מידי או עונה לעצמו על שאלת קיטבג 

בסיטואציות שילד טועה שוב ושוב, זה בדיוק המקום להכניס לו מודעות ולעזור לו לגדול להיות מבוגר מודע. 

ואת באמת מכוונת אותו בחוכמה להבין מתי כבר לא נכון לשאול יותר.

אבל הפותחת מתארת ילדה הרבה יותר גדולה, שלכאורה כבר אמורה להבין מתי להפסיק לשאול...

הורה לא אמר לילד להפסיק לשאול וגם ענה לו על כל השאלות, זה עלול לגרום להתנהגות הזו להמשיך, יש ילדים (וגם מבוגרים) שמתקשים לפתח מודעות לבד.

התקשורת הבין אישית שלה והורבלית מאוד מפותח מאז שהיא הייתה ממש פעוטה

אני זוכרת שהיינו ממש מתפלאים

היא הייתה בת חצי שנה כשהכנסתי אותה למעון

והיא נקשרה מאוד למטפלת

אחרי תק לא ארוכה בכלל

המטפלת לקחה אותה בבוקר ואמרה לי שהיא רואה טיפה הפרשות בעין אחת

ושהיא לא יכולה לקבל אותה ככה כי אולי זה מדבק

באותה השניה אני זוכרת את המבט שלה במטפלת והבכי הנעלב

וסמנה לי  בידיים שהיא רוצה לחזור

וזה היה הכי מוקדם שתפסנו את זה

מאז היא ילדה מאוד חכמה בוגרת שאנשים מבוגרים נהננים לדבר איתה מאווד

כשאני מנסה לדייק

אז אני כן חושבת שמולי היא שואלת יותר שאלות מאת בני המשפחה האחרים

למשל היא תנהל שיחה שלמה עם אמא שלי

ושם לא יעלו כל השאלות ה"לא קשורות " שיעלו איתי

וממכן אני מבינה שבעצם זה כן טוב להגיד לה שתפסיק לשאול???

רק להגיד בצורה נעימה שהיא לא תפגע אלא תלמד את המינון הנכון

היא גם צריכה ללמוד מינון נכון אבל גם גבולות מהבחינה של פרטיות.

ילדה גדולה ששואלת את ההורים שלה למה הם יוצאים שעתיים ולא פחות,

זה לא מתאים מהבחינה שזה לא עניינה. גם אם זו השאלה היחידה ששאלה.

אם היא שואלת למה לא פחות משעתיים מהבחינה שהיא לא רוצה להישאר לבד הרבה זמן שתגיד את זה ככה ולא בצורה חטטנית של למה היציאה לא פחות משעתיים..

זה אח"כ מתפרש אצל בעלי סמכות אחרים כחוצפה והתנהגות לא מקובלת.

נגיד אם היא שואלת את המורה למה קודם שיעור תורה ואח"כ חשבון, זו שאלה לא לגיטימית. ככה המורה החליטה ואין צורך לחפור בזה. היא צריכה ללמוד שלא לגיטימי לשאול שאלות כאלו.

ההתמודדות שלך, ועצם התופעה והאופי שלה.

בקשר להתמודדות שלך - מניחה שאפשר לעבוד על זה, בין אם בעבודה עצמית ובין אם בעזרת טיפול.

אבל לדעתי קשה לעבוד על עצמך כשאת לא יודעת בדיוק מול מה את מתמודדת.

ולכן לדעתי כדאי קודם כול לאבחן על מה בדיוק יושב הקושי של הילדה (שזה העניין השני), כדי שתוכלי לקבל הדרכה מתאימה להתמודדות מולה. וכמובן - אבחון נכון אולי יוכל לתת גם כלים לטיפול בתופעה עצמה...

לדעתי כדאי לך לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית ולתאר לה את הילדה ואת העניין הזה. (כי עולים לי בראש כמה כיוונים לסיבות לכך, אבל אני לא פסיכולוגית, אז לא אכתוב אותם פה)

מקווה ממש שתמצאו את התשובה ואת הדרך!

❤️

הוא צעיר יותר אבל האופי זה אופי

אני לא זורמת כמוך. אין לי סבלנות.

אז יש דברים שאני עונה

יש דברים שאני מחזירה אליו

ויש גם הרבה שאני חותכת-ככה. תתמודד עם זה

או לא יודעת ואין מה לחפור.

משתדלת לשקף לו איזו רמת שאלות לגיטימית ואיזה כבר לא..

לפעמים זה לא נעים לי טבל אני יודעת שזה חלק מהתפקיד שלי כדי שהוא יהיה מסוגל להיות חלק מהחברה בצורה נעימה.

ואני חושבת שהרבה פעמים ילדים שקיבלו פידבק משמעותי על התנהגות סציפית שלהם קולטים, לרוב באופן לא מודע, שזה הדבר שיתן להם פידבק בהמשך, והם ךא מבינים מה קרה שפתאום היחס לאותה התנהגות הפך מחיובי לשלילי. 

בעיני חשוב לשקף לה בצורה מותאמת ולא מעליבה שמה שיכול להיות חינני בגיל 5 הוא פשוט לא שייך בגיל 10. זה דבר חשוב באופן כללי להיות מודע סביבתית, להבין מה מקובל בסביבה שלך ומה מצופה ממך מבחינת גיל/תפקיד וכו, ויש לך הזדמנות מאד חשובה ללמד אותה את זה בצורה של שיחה נעימה שבאמת תיתן לה כלים ולא פשוט תגרום לה לשתוק מהפחד להגיד משהו לא נכון. 

דברים לא נכונים או לא במקום הנכון...

אני כן רוצה שתשף ותשאל אם צריך והיא לא בטוחה במשהו

ולכן ככ לא רציתי להגיד לה כל הזמן תפסיקי לשאול

כדי שזה לא יגרום לה בצורה קיצונית

מצד שני לא ידעתי אם בכלל "מותר לי" להגיד לה שהשאלות מיותרות במקרה הזה..

והאמת כיוונתן אותי למשהו שלא חשבתי עליו

שלהפך, השאלות הללו לא יקדמו אותה בתור מבוגר וכדאי כן לשים לזה סוף

אבל...בצורה הנכונה...

לשאלת מי ששאלה היתה מורה אחת שהעירה לי את זה בהערת אגב כזו

ולא שמעתי את זה יותר

ני גם רואה ומרגישה שמולי יש לה יותר שאלות מאשר מול בעלי או מבוגרים אחרים

אולי זה יתקשר לזה שבתור תינוקת ופעוטה היא כן הייתה קצת "אובר" לגבי

בכתה המון , רצתה על הידיים, התלוננה על כל דבר או הלשינה על האחים

אבל בה היא התבגרה מאוד מאוד בשנים האחרונות

המורות שלא הכירו קודם, וגם אלו שהכירו מביעות פליאה מאיזה ילדה בוגרת שהיא לעומת החברות

ולכן בשנים האחרונות מאוד התחדד לי הנושא הזה של השאלות..

לא להשתיק אותה. זה באמת ממש חשוב!!

אני חושבת שזה דבר מאד נכון שאת עושה. 

אבל כן באמת צריך למנן את זה, ובכיקר בעיקר להסביר למה. לא בקטע "מתנצל" אלא לעזור לה להבין שיש בעיה. 

אני רחוקה מלהיות אשת מקצוע, ומאמינה ששווה לך להתייעץ עם אחת. אבל בתור אמא, לא מקצועית  אם הייתי צריכה לעשות שיחה כזו עם הבת שלי הייתי משתדלת שזה יהיה כאילו בדרך אגב, אבל בתכלס דואגת שהשטח יהיה נקי מהפרעות, ילדים אחרים וכו. שיהיה לכן זמן רק שתיכן לדבר, ומצד שני לא להפוך את זה לשיחה מתוכננת, לא לסמן שיש פה "אישיו". הייתי שואלת אותה מאיפה זה נובע ומה היא מרגישה כשהיא שואלת ומקבלת תשובה. אני חושבת שהצלחת השיחה הזו מאד תלויה במודעות הרגשית העצמית שלה אז בגלל זה אני חושבת ששווה להתייעץ עם אשת מקצוע לפני כדי להבין מה האפשרויות, ואולי לעזור לה להבין את עצמה, וגם לאן לכוון אותה בכל אחת מהאופציות. כי זה יכול לנבוע מחוסר מודעות לסביבה ולציפיות מהגיל שלה (שזה מתפרש בדכ כחוסר טקט), או מחרדה כלשהי, או מרצון בתשומת הלב שלך או משהו אחר. ולכל אפשרות צריך לתת מענה אחר. 

התעמקתי בתשובות קודמות, אז סליחה אם חוזרת על משהו שאמרו.

נראה לי יש סוגים שונים של שאלות.

יש שאלות ידע כמו - למה השמיים כחולים?

ויש שאלות אישיות יותר כמו - למה תחזרו עוד שעתיים ולא עוד שלוש, ומה בדיוק תעשו?

ויש גם את העניין של החזרתיות על שאלות.

אז אתחיל מהסוף, בקשר לחזרתיות - אפשר להחזיר בשאלה. אם כרגע כל שאלה שלה מקבלת מענה, אז זו הדרך שלה לקבל ידע. היא שואלת, אתן עונים. בחלק מהדברים אפשר לענות חזרה - מה את חושבת? מה דעתך? זה מעודד סקרנות וחשיבה, וזה טוב גם לפעמים לחשוב לבד ולא לקבל הכל מוכן.

לגבי שאלות ידע - על שאלות כאלו אני משתדלת לענות בסבלנות. אבל לא תמיד יש לי זמן או לא תמיד אני מספיק סבלנית, אז אענה כמיטב יכולתי, ואם זה כבר מוגזם אני יכולה להגיד "אלו שאלות ממש טובות. ממש אשמח לענות לך, אבל אני לא יכולה לענות עכשיו על הכל. אז אפשר בשמחה לדבר על זה מחר / אחר כך". ואז ליזום בעצמך בנפרד מענה על מה שעוד לא ענית. ככה את מצד אחד לא מכבה אותה, מצד שני גם לא שוחקת את עצמך.

לגבי שאלות אישיות - זה בסדר גמור ללמד גבולות. יש דברים שהילדים ישאלו ואני אגיד שזה עניין פרטי שלי, ולא כל דבר אני מפרטת. כי זה חשוב גם ללמוד מה מתאים לשאול ואת מי.

ממה שאני רואה ומבינה (הוא קצת יותר גדול משלך), זה מגיע מאיזשהי נטייה בנפש של צורך חזק לדעת שהכל יהיה בסדר. אצלנו הוא גם טיפוס מאד מאד מרצה, וגם מצפה מעצמו שהכל יהיה מדוייק. אני רואה את זה כמכלול אישיותי.

זה מאדר מאד מאתגר! גם להישאר בסבלנות, וגם לנסות לשאול את עצמי תוך כדי הסיטואציה מה המענה שהנפש שלו צריכה עכשיו, מה יתן לה רגיעה. לפעמים זה לחזור שוב על המידע, ולפעמים להסתכל בעיניים ולשאול מתוך קשב והכלה "אתה דואג?" "אתה מוטרד?".

אני רוצה להגיד שלא התחברתי כ"כ לתשובות של מחפשת תשומת לב או התרגלה מגיל שנתיים. לדעתי, אצלנו לפחות, זה משהו פנימי, בנפש, שהייתי רוצה לתת לו כלים לעזור לעצמו גם למצוא את התשובות.

אבל שאלות יש לה על כל נושא לא רק בענינים שהיא חרדה להם.

אני יודעת ורואה שהיא רוצה שיהיה לה ברור מתי הולכים מתי חוזרים ובזה אני משתדלת להיות סבלנית

אבל השאלות מגיעות כצעט על כל נושא.. למשל אתמול שוחחתי עם אחותה

אז היא מיד הגיעה בריצה מהחדר השני מה אמרתן על זה וזה?... ולמה?

זא זה לא רק ענין החרדה של היציאות

הצורך החזק "להחזיק את המציאות", זה חרדה לא במובן של פחד אלא במובן של אם אני יודע מה קורה לא תהיה הפתעה שלא אדע להתמודד איתה. לכן גםכ נראה היא רוצה לדעת על מה דיברתן, זה מעבר לסקרנות, זה הצורך העומק להיות בעניינים. היא מרגישה שזה שומר ומגן עליה.

אנחנו הלכנו תקופה לטיפול אחרי שהיו עוד כמה סימניים "חרדתיים" וזה מאד עזר לו לשחרר. אבל עדיין מצטערת שלא המשכנו והתמדנו יותר כי אני רואה שהדפוס התנהגות הזה לא באמת עבר.

לקחנו לטיפול רגשי.

מסכימה מאד עם מה שכתבה @שבורת,לב בהודעה הבאה.

כל הזמן דרוכה

וזה הרבה עומס על ילדה, זה בטח מעייף גם אותה וגם אותך.

העניין עם השאלות החזרתיות יכול להעיד על כפייתיות וקשור לחרדות או התחלה של חרדות.

כדאי לברר בטיפול רגשי מתמחה בהפחתת חרדות או אבחון פסיכולוגי ולא לשים פלסטר על זה. 

את מקסימה על כל ההשתדלות שאת עושה❤

לגבי החזרתיות

היא דוקא לא חוזרת על כל שאלה אבל כן מנסנ למצות את הנושא עד תום

תודה על ההכונה לגבי הבירור! 

עזרתן לי כולן!

בתור ילדה, בערך בגיל הזה, הייתה תקופה שסבלתי מחרדות. וכל פעם שאמא שלי הייתה יוצאת מהבית הייתי שואלת אותה מתי היא תחזור, לא כי היה חשוב לי לדעת, אלא כי הייתה לי מין אמונה כזאת שאם היא תגיד שהיא חוזרת אז כאילו זה יגרום לזה שזה באמת יקרה ולא יהיה איזה אסון בדרך.

עכשיו אני לא אומרת שזה יושב בדיוק על אותה נקודה, אבל יכול להיות שגם אצלה זה יושב על איזו נקודה רגשית/ חרדתית בסגנון דומה או שונה.

את רואה אצלה קשיים רגשיים/ חרדות/ התנהגויות חזרתיות (שטיפת ידיים/ בדיקת מנעולים...) בעוד מקומות בחיים?

היא אולי תפסיק לשאול אבל זה לא יפתור את הסיבה שבגללה היא שואלת

הילדים שלי יותר קטנים אז באמת אין לי הרבה עצות

אבל תתחילי להתבונן בזה.. מתי זה קורה? 

בעיניי בגיל 10 אפשר ממש לדבר על זה, לא ממקום שלזה לא נעים שאת שואלת אלא את יודעת שמתי לב שממש חשוב לך לדעת ושלפעמים את שוב שואלת

גם לתמלל לה רגשות כמו שהציעו זה מקסים

וסתם מחשבה שעולה לי- אם את תבואי ותסבירי לה לפני שהיא תשאל זה יעזור?  

זה מאוד מפריע לך ביחס למה שהסביבה רואה אותה, ייתכן שהבעיה לא בה אלא בך

היא משקפת לך מראה שאת מתמודדת איתה גם בסיטואציות אחרות לאו דווקא מולה

תנסי לפרק מקרה ספציפי שקרה לך איתה שמאוד הציפה אותך, מה הרגשת, מה חשבת עליה?, ולמה הרגשת ככה? תנסי לחשוב מה בהתנהגות שלה שמפריעה לך נמצא בהתנהגות שלך מול הזולת

זה לא חייב להיות בדיוק בדיוק אותו רעיון זה יכול להיות דומה להתנהגות שלה שגם את עושה בדרך כזו או אחרת מול אחרים, ולכן זה יוצר בך רגשות שליליים

אם את אומרת בלי "המלך אמר", לא צריך לעשות.

אם את אומרת "המלך אמר" צריך לעשות ההיפך.

אפשר בישול ולהכין כדורי שוקולד או עוגיות

יום צבעים

זה מעסיק אותן ליום שלם והן המאושרות שבתבל.

יום פיג'מות, אפשר גם כריות

יום בימבות 

יום ונהפוכו- אפשר לשנות את סדר היום, לשבת על הרצפה וכד'

לחפש את הילדים לטבחים ולהכין אוזני המן וכד'

תחפושות: ליצן, מלך ומלכה, כבאי, דייג

אני קרוב לשנה אחרי ועם כמעט פי 2 

סליחה שלא עזרתי

מטורף שהצלחת לרדת 15 קילו בחמישה חודשים!

תיהי בחמלה כלפיי הגוף שלך, את עדיין בהתאוששות .

סבתא שלי ז"ל היתה אומרת שכדאי לחזור למשקל המקורי שלך תוך שנה מהלידה. אותי זה מדרבן ומצד שני זה יעד הגיוני. חמישה חודשים זה עדיין טרי מאוד

מזל טוב❤️