פורום הריון ולידה (עמוד 228)

התגעגענו

לא מספיק כוח רצון או בכללי כוח

במקום טוב? מסופקת? מרגישה משמעותית?

מה היית רוצה לעשות שתואם את הערכים שלך ואת לא מגיעה אליו? האם זה נכון לצפות מעצמך לעשות בעת הזו, או שאת שיפוטית מדי כלפי עצמך?

יש לי שאיפות בשמיים אבל בפועל מעניין אותי גם עוד דברים..

נניח ברור שאני רוצה רק שירים דוסים או רק ספרים דוסים ובפועל קשה לי להצטמצם..

מרגישה מעפנה שלא מספיק עסוקה בקודש כי זה ערך גדול 

כלומר למצוא את המשמעות הקדושה גם בדברי חולין

למשל אפשר לחשוב שאני רק מטפלת בילדים, רוחצת ומלבישה

ואפשר לדעת שאני מגדלת ילדים לתורה ומצוות ועושה את רצון הקב"ה.

גם כשיוצאים לעבודה,

גם אם זו לא עבודה רוחנית כמו הוראת קודש

עצם זה שיוצאים לעבוד במשהו שעוזר לאחרים/ מפתח את העולם זה לעשות את רצון הקב"ה.

וכמובן לפרנס משפחה.

קצת מתקשה לנסח בכל זאת לא רבנית ולא מרצה

אבל לא חושבת שהתפקיד שלנו בכללי ובטח לא הנשים זה לייעד את עצמנו לקודש.

לדוגמא לפעמים אני חושבת שוואי הלוואי ויכולתי ללכת להתפלל בבית כנסת בשבת 

ואז מזכירה לעצמי שאולי אני רוצה אבל זה ממש לא התפקיד שלי כעת.

ישים ולמה לא

וגם "להתעסק בקודש" זה מושג ערטילאי כזה שיוצר מין רף לא ברור

אני בכל אופן לא קוראת ככה לעבודת השם שלי.

ז"א, אני כל הזמן מנסה לדייק לעצמי מה יחבר אותי להשם. גם בעשה וגם באל תעשה, ומשם מגדירה גבולות גזרה

וכן, לפעמים צריך להתאמץ על זה ולוותר

אבל לפעמים זה לא נכון לנו עכשיו מכל מיני סיבות

רק את יודעת

ובכל אופן, כדאי שתמצאי בעצמך את הנקודה הטובה שממנה את מתחברת להשם וממנה תוכלי להתרחב

❤️

ערך שתרצי להתמסר אליו ולחזק אותו אצלך גם על ידי לימוד על הערך וגם עי קבלה להתמסר אליו..

מאמינה שיש המון ערכים שאת חיה אותם גם בלי לשים לב .. ומה שחשוב לך תוסיפי לאט לאט..

כמה נקודות בשלוף:

1. אין ספונטניות ליציאות, ליחסים וכו'..

2. העייפות של חוסר שינה בלילות משפיעה מאד.

החיים נראים ורודים יותר כשלא עייפים.

3. חוסר הסכמה על דברים שקשורים לתינוק/ת.

החל מדברים קטנים ועד לשיטות חינוך. 

בכללי.

ללמד את עצמנו לראות דרך העיניים של האחר.

לפעמים מישהו עושה משהו שמתפרש כפוגע, אבל בעצם זה קשור להרגלים, לאישיות, לאיך אנחנו חווים את העולם.

אני לפני וויכוח או לפני ביקורת מסתכלת דרך העיניים של בעלי, ומנהלת את הדיון קודם כל בראש שלי ביני ובין עצמי, עד שאני מבינה מה מניע אותו. רק אחרי שאני מזדהה, אני מגיעה לדבר. זה מוריד המון מתחים.

כהמשך ישיר של זה, מגיעה גם דרך החיוב והחיים ביום יום. ללמוד לראות את בן הזוג. ללמוד לתת, להבין מה משמח אותו. להשקיע במחוות קטנות שנותנות תחושה ששמים לב אליי. להכניס אהבה וחיבה ביום יום, לא לחכות לשואו.

שהרבה פעמים הרגע שהאבא נכנס הביתה מהעבודה ופוגש את האמא שהיתה עם הילד - זה רגע עם פוטנציאל למשבר.

הוא מבחינתו עבד קשה כל היום, איזה כיף הוא בא הביתה לנוח עם אשתו והתינוק החדש.

היא מבחינתה היתה משועבדת לבוס קשוח כל היום בקושי הצליחה ללכת לשירותים והיא גמורה מלילות בלי שינה, ואיזה יופי - הגיעה הגאולה, בעלה יהיה איתו ויהיה לה זמן להתאפס.

ואז על הפער הזה אם הוא לא מתוקשר כמו שצריך יכולה להיבנות הרבה טינה וכעס והתחשבנות.

אז תנסו לתת אחד לשני מקום לנוח, להתעניין ביום וגם להכיר בקושי ובעומס של השני..

מזל טוב!

ואת תרגישי למה הוא לא מתייחס רק אליי?

לפחות אותי זה פוגש. בא לי לספר לו איך עבר עליי היום אבל הוא בהתלהבות על התינוק...

שבעלי היה בדיכאון אחרי לידה.

היינו אצל ההורים, כולם היו סביב התינוקת ואילו בקושי התייחסו.

אז קודם כל לדבר על זה לפני ולהסביר לבעל שהזוגיות משתנה בהתחלה ורוב היום סביב התינוק

וכמובן לשים לב גם לבעל ולדבר איתו

שלא ירגיש מקופח.

באמת. הכל עובר!

התקופה הקשה היא בהתחלה כשהכל חדש והורמונלי ולא מוכר.

ולאט לאט התינוק גדל וישן יותר ומתקשר יותר ואת מתאפסת ובעלך מבין יותר ולומדים שוב את הבית והמשפחה והזוגיות והיא נהיית אמיתית וחזקה יותר

את לפני או אחרי לידה?

כשנמצאים בסיטואציה עצמה - אז עולים הקשיים (אם בכלל) ואז אפשר לחפש עצות ספציפיות.

בכל אופן, מסכימה עם @תקומה בנקודת ההסתכלות, שהטיפים צריכים להיות באופן כללי לזוגיות, כי משם נובע הכול גם ככה.

ובאמת - ברגע שזוג רואה את עצמו כישות אחת - ועוד ישות שהביאה ילד לעולם - זה כבר עוזר להחליק את החיכוכים שאולי ישנם. כי בסופו של דבר אנחנו רוצים בטובת עצמנו, ואם בן הזוג הוא חלק מעצמנו - אז בטבעיות נרצה בטובתו ונרצה להיות קשובים לצרכיו.

ובכל זאת, אם נרד לרזולוציות:

אני חושבת שהכי חשוב לזכור את השינוי שה*אישה* עוברת אחרי לידה, שינוי שמשפיע על הגוף ועל הנפש. ברגע שהאישה מבינה את עצמה ולא כועסת על עצמה, והבעל מבין שהשינוי הזה הוא לא נשלט ולכן לא כועס עליה - רוב הסיכויים שהם יצליחו לצלוח אותו בטוב ובלי נפילות זוגיות.

אחרי האישה יש גם את התינוק, שהוא ישות בפני עצמה, ואין לנו מושג איך הוא יהיה. התפקיד של ההורים לתווך לו (*ביחד*) את העולם, ולעזור לו להתאקלם בו בצורה שתתאים לו. (ואם יש קשיים - לא להתבייש להתייעץ)

והבעל אמנם עובר הכי פחות שינויים מבחינה פיזית, אבל גם הוא מושפע מכל זה, ויש לשים לב שהוא לא מושפע מזה ברמה קשה מדי.

אבל שוב, הכול באוויר.

אם את כבר אחרי לידה ואת מרגישה שיש קשיים - אז פרטי מה הקשיים וננסה לעזור ולייעץ.

אם את לפני לידה - אז בואי בגישה חיובית, של - "הנה, אנחנו הורים! פרי אהבתנו עומד להיוולד!" וממש לא להניח מראש שיהיו בעיות...

כך או כך, מזל טוב!

לא מתחברת להכנה מראש שעושים

לפעמים מרוב שרוצים לעזור, מכניסים פחד שהזוגיות תיהרס או תרחישים שראש של אישה עייפה אחרי לידה לא באמת תוכל להתמודד איתם (דוגמת בעל מקנא וכד)

אני בעד שכל זוג ימצא את הדרך שלו להסתדר. בסופו של דבר, יש אינסוף תרחישים אפשריים, אי אפשר להתכונן מראש לכל תרחיש ויכול להיות שלא יהיה צריך בכלל והכל יהיה בסדר

אני כן חושבת שצריך לדעת שיש משברים ולא להיבהל.

אחרי הלידה הראשונה שלי הרגשתי בדידות למרות שהייתי מוקפת באנשים אוהבים,

והקושי שנהיה בזוגיות שבר אותי ממש.

יודעת שאם הייתי מודעת לזה שרובם ככולם עוברים משבר זוגי אחרי לידה, ובפרט ראשונה- הייתי מקבלת את זה יותר בהבנה ולא נלחצת מעצם המשבר עצמו.

אז אני גם נגד הפחדות😉, אבל חושבת שהנרמול מאד עוזר כשנמצאים בתוך קושי.

זה מה שאני באה להגיד בעצם

אני לא חוויתי את זה למשל

היה לי מהמם, מעולה, נפלא, נהדר, פרחתי והייתי מאושרת

הקושי אצלי התחיל בהריון השני בכלל..ואני שמחה שלא קיבלתי שום עצה ולא שאלתי כלום אחרת זה היה מכבה אותי מלרצות את ההריון השני, שהיה סמוך ללידה

ממה שאני שומעת ממלא נשים סביבי חוו משבר זוגי אחרי לידה.

אני גם עוסקת בתחום טיפולי ושומעת את זה ממלא נשים במסגרת התפקיד שלי

אז נכון שלא לכולן אבל זה נפוץ מאד מאד, הרבה יותר ממה שמדברים ופותחים.

שאחרי לידה זה מצב של שינויים בהרבה תחומים, אמנם אלו שינויים משמחים אבל הם מוסיפים אתגר, ולכן זה יותר קושי במצבים מסוימים.

אין יום ואין לילה

מרגישה שאבדת את החבר הכי טוב שלך

(ואז הכרת אותו מחדש..)

משתמשים בעלון משכן שילה אם את מכירה

יש שם טריוויה על פרשת שבוע

וקטע מספר "אחת שאלתי" על דיני ממונות. סיפור כזה של דין תורה. אנחנו מנהלים עליו דיון ואז קוראים את התשובה

סבב שיתופים על השבוע שעבר

תיבת דואר משפחתית שבה כותבים פתקים טובים זה לזה ובשבת פותחים וקוראים

אוכל מיוחד בהתאם לפרשה (למשל - נזיד עדשים בפרשת תולדות)

לימוד של ספר כלשהו ליד השולחן (לאו דווקא ספר שקשור לשבת או לפרשת שבוע)

אני לא בטוחה שרוב הדברים שציינת יכולים להיחשב ממש נורמה (מעניין מה נראה בתגובות), אבל זה לא משנה, אם לך הם חשובים - לכי על זה! 

ואם אני רוצה מדי פעם "לאפס" דברים כאלו, בהחלט הייתי מביאה מנקה.

ממש לא הייתי מכניסה את זה לרוטינה.

לצבוע קירות למשל יכול לתת תחושת התחדשות הרבה יותר משמעותית, ולא מכירה מישהו שצובע את הבית על בסיס רוטינה.

הדבר היחיד אולי זה דלתות של המטבח שאני כן עושה מדי פעם בזורם, מעבירה ניגוב על דלת המקרר ועל ארונות המטבח (התחתונים בעיקר)

ארונות אני מסדרת גם לפי מה שזורם, נגיד בממוצע פעם בחודש ארון אחר, זה אומר שכל ארון עובר רענון יסודי אחת לחצי שנה כזה..

ולא מנקה דלתות של ארונות בגדים.

כי את חושבת שזו הנורמה? או כי מרגיש לך מלוכלך ומפריע לך שאת לא מנקה שם?

באופן אישי את רוב הדברים שציינת אני לא מנקה אפילו לפסח...

חוץ ממסילות וסידור וניגוב ארונות, שמנקה רק לפסח.

וחלונות לפעמים, בדרך כלל לא (פעם באיזה 5 שנים ככה ;))

אבל לא עושה אף פעם גם לא לפסח סורי..

מקווה שיסלחו לי על זה 

אין לי זכוכית באמבטיה אבל כן מכבסת את הוילון מידי פעם. וזהווו. זה הכי קרוב שיש למה שכתבת.

לא יודעת אם זה מעודד, אני לא הבנאדם הכי מסודר בעולם. אבל הבית יכול להיות נעים מאוד גם בלי הדברים האלו. פעם בשנה לפסח וחלונות עם ספריי מידי פעם כשיש חלון שמפריע מאוד.

המטרה בסוף זה שהבית ישרת אותנו ותהיה לנו סביבה נעימה, לא שאנחנו נשרת אותו. אם את לא מרגישה שהדברים האלו מפריעים לך אני לא רואה בזה עניין

דלתות של הארונות מטבח כן מנקה- פשוט כי יש לי שחור והם מתלכלכים בכל נגיעה.

חוץ מזה שום דבר ממה שכתבת, והבית שלי לרוב נחשב נקי ונעים. 

אולי חלונות ניקיתי בשנה הראשונה שהתחתנו

כמובן אם מתאים לך ובא לך אפשר, אבל לא מכירה אף אחד שזה הנורמנ אצלו אז לא בגלל זה..

קודם כל גם לי יש עוזרת פעם בשבוע אבל לא המון שעות אז היא עושה רק בסיסי

שטיפה של כל הבית, שירותימים, החלפת מצעים, גז, כיורים, תנור פעם בשבועיים וזהו בערך

הקטע שאת הדברים האלה באמת לא ידעתי שמנקים, כאילו גם אם היה לעוזרת שלי זמן לא הייתי יודעת להגיד לה לעשות את זה.

הבת שלי היתה אצל חברה והאמא שלחה לי תמונה שלהם לצפיה חד פעמית וכתבה שהיא לא רוצה שתשאר לי תמונה מהפנאלים המלוכלכלים שלהם.

אחכ הייתי אצל חברה אחרת שדיברה על איזה חומרים היא מנקה את הקירות שלה. מנקה, לא מסיידת. מה זה?

בקיצור נתן לי תחושה שאני גרה מינימום במיזבלה אז התחלתי לבדוק מה אנשים מנקים והתעלפתי.

שמחה לקרוא פה שאני לא היחידה שלא מנקה את כל זה, אולי מידי פעם אני אנסה להגיע לדבר או שניים מהרשימה

אני גם צריכה להתבייש כי בחיים לא מנקה שום דבר ממה שכתבת

בטח לא ברוטינה. אולי לפעמים מידי פעם אם איזה ארון נורא מבולגן אז מסדרת אותו

ואם יש לכלוך רציני על הקיר או על הדלתות אז לוקחת סמרטוט ומנקה.

כל השאר חלונות וכו'

מקסימום מקסימום לפני פסח וגם זה לא כל שנה.

בכללי אל תסתכלי על מה שאנשים אחרים עושים כי אין לזה סוף

פשוט תעשי מה שחשוב לך ומפריע לך שמלוכלך.

רוב הנשים העסוקות בימינו לא מנקות את כל הרשימה, בטח לא בתדירות גבוהה.

כנראה יש מי שחולת ניקיון ומאוד אוהבת את זה, והבית שחה באמת יהיה נוצץ בהתאם.

לדעתי, אם חשוב לך, פעם בכמה חודשים להביא עוזרת לכמה שעות רק בשביל הדברים האלו.

מה כן לדעתי יותר בשגרה: מקרר, פח, כיריים, זכוכית של המקלחון, מראות שילדים נוגעים בהן, קרמיקות ליד הכיריים.

חלונות ומסילות - תלוי בסוג ובמיקום בבית, ובהישג יד של הילדים. גרנו בעבר בדירות שניקיתי חלונות בתדירות די גבוהה מהסיבות האלו.

משקופים דלתות וכו' - גם כן תלוי בילדים. אני פעם בכמה חודשים מנקה משקופים ודלתות של המטבח והכניסה, עד הגובה של הילדים הם מתלכלכים. גם שולחן וכסאות מטבח, וקיר במטבח ליד האוכל.

אם אני שמה לב ללכלוך נקודתי - אני מנקה במגבון. ניקיון מורחב יותר (גם הוא של כמה דקות... לא בהשקעה) - אני משתמשת בתרסיס חלונות או תרסיס לניקוי כללי, ומנגבת בסמרטוט קטן.

קירות ברעיון לעבור עם ספוג הפלא במקומות מועדים כמו קיר ליד המקרר או במסדרון

מסילות כשאני רואה שמצטבר לכלוך אני עוברת עם מברשת שיניים וסמרטוט, בערך פעם בכמה חודשים

חלונות מנקה רק פעם בשנה או את זה שבמטבח שמתלכלך יותר

דלתות של ארונות רק במבטח זה תפקיד של הילדים כי באמת מתלכלך. ארונות לא מנקה חוץ מארון הזזה שהוא מראה אז בניקיון השוטף עוברת עם ספריי

משקופים לא מנקה

את הברז איפה שיוצא המים עם מסיר אבנית מנקה ילד עם הניקיון של השירותים

זכוכית של המקלחון זה גיליתי על בשרי שצריך אחרת נהיה עובש שלא יוצא. פעם בשבוע לעבור עם מסיר אבנית או חומצה ואת המקלחת אמבטיה לעבור עם אקונומיקה במיוחד בחיבורים

אבק בצדדים של התיקרה ועל גופי תאורה פעם בשנה או כשרואים לכלוך ניכר לעין

להוציא ולהחזיר את הארונות פעם בשבוע שבועיים לנקות ולהחזיר מקופל מחדש לארון פעם בשנה מסדרת ארונות בגדים אבל כן שולחת את הילדים לסדר את המדף שלהם מדי פעם. שלנו נשאר יחסית מסודר

אבל מצד שני גם אני לא גדלתי עם הרגלי ניקיון טובים במיוחד...

מנסה לרכוש לעצמי לאט לאט הרגלים של ארגון סדר וניקיון על מנת לנהל בית

אני כן אדם מסודר אבל ניהול בית זה אתגר 

שבועיים???

כי הם מבלגנים אותו נורא

אבל לא מוציאה הכלל

רק מה שמקופל, כי תלייה אין מה להוציא

אחת לכמה זמן ממיינת גם אותה

כמעט כל פעם שאני שמה כביסה נקייה

את מה שהתבלגן

בגדול מנקה בשוטף רצפה ומשטחים, מחליפה מצעים ושירותים.

ואם יש משהו שנראה לי מלוכלך וזה מפריע לי אנקה. חלונות, מסילות, לא מנקה למרות שנראה לי מלוכלך.. אין לי זמן ועצבים לזה.

קירות ופנלים, אם בכלל זה לפני פסח.

אלא אם הקיר התלכלך ממשהו מסויים עכשיו כמו ילד שצייר עליו או אוכל שניתז ואז מנגבת ועושה עם ספוג פלא.

דלתות של ארונות ושל חדרים - זה כן עושה לפעמים אבל לא כחלק מרוטינה אלא אם רואה את זה וזה מציק לי, בגלל שהרבה מהן לבנות. עם מגבון ניקוי. וזה רק בגלל שהבית שלי קטן. אם הוא היה גדול השוטף היה כל כך שואב אותי שלא נראה לי שהייתי מתייחסת לדלתות.

האמת שאני עושה כמעט הכל ברשימה,חוץ מפנלים ותקרה. לפנלים האמת קניתי קיטורית אבל לא מגיעה לזה

זה פשוט בגלל שבאמת מתלכלך ומתבלגן ולי זה מפריע

אבל זה לא משו שחייב, ואין לי איזה שגרה של זמנים שמיוחדת לזה. מתי שיש כח וזמן פשוט עושה

חומרי ניקוי: מגבונים, סבון כלים, גל אורנים, ספריי אקונומיקה וספריי לניקוי אבנית. למסילות גם שואב

זה, איזו בושה חחח.

אני מנקה רק שירותים.

כיור.

גז.

ותנור כשמאוד מלוכלך.

כל השאר רק אם יש לכלוך מאוד מאוד בולט לעין באופן חריג ואז מעבירה מגבון ניקוי חד פעמי את האזור המוכתם בלבד.

נניח נפל לי לי סלק במקרר, מנקה את הכתם וזהו. 

לא על בסיס קבוע

ואם יש לך אפשרות להשקיע אז אולי כדאי ללכת על מכשיר בראון (לא יודעת אבל אם הוא בטיחותי בהריון/הנקה

הבנתי שזה גנטי.... אצלי זה קורה בעיקר בהריונות

תני גם לזמן לעשות את שלו..

את כותבת על תינוק חמוד, משמע שהוא עדיין תינוק והחוויה עוד טרייה.

אני הייתי אצל שלל מטפלות וטיפולים על טראומה מלידה ושום דבר לא עזר לי. כבר 5 שנים אחרי..

בכל מקרה אם תרצי המלצות לנשות טיפול בירושלים אוכל לשלוח לך, רק לא יכולה להמליץ על התוצאה כי אצלי אין תוצאה. 

נשמע ממש ממש לא נעים.

אני עשיתי עיבוד לידה בבית חולים שילדתי בו, עבורי זה הספיק.

לא מכירה מטפלות בתחום. בהצלחה!

שעושה את זה קוראים לה יעל גריינר, היא גם מיילדת,

אם תרצי אחפש מה הפרטים כדי ליצור איתה קשר 

הקשר ביניכן לא היה הדדי.

עכשיו כשאת אחרי לידה את לא מספקת לה את מה שהיא צריכה ממך,

ואת מצפה ממנה שתתן לך את מה שאת נתת לה, אבל זה לא עובד ככה.

העניין עם ההודעה מבית חולים הוא סתם אירוע להיתלות בו בשביל שהיא תוכל להצדיק בפני עצמה את ההתנהגות שלה,

ברור שזה רק הכיסוי ולא הסיבה האמיתית לרגשי שהיא עושה לך.

אין שום סיבה שתמשיכי להתעסק באם היית יכולה להודיע מתי למה וכמה. כל בן אדם נורמלי מבין שאין פה מה לשפוט ולהיפגע בכלל וזה לגמרי שלה.

הדרך לשחרר מהלב היא להבין שמראש הקשר הזה לא היה בריא.

מתאים לכם שאת עובדת אצלה והיא משלמת לך? נהדר.

אבל זה לא קשר של חברות.

גם בעלי רואה את זה ככה

שכביכול עבדתי עבורה וקבלה תמורה אז היה שווה לה לדבר איתי.. אבל עכשיו שאני פחות יכולה או זמינה אז אין למה

אולי את צודקת.. אבל עדיין יש כבוד בסיסי.. לשאול מה קורה ומה נשמע ולא לענות בצורה יבשה כאילו מת העולם.. מי שיש לה ילדים בטח גדולים יודעת כמה ניובורן שואב כןחות.. ומי שעברה לידה אחת לפחות יודעת כמה קשוח זה אחר כך

היכולת לגעת בכאב של האחר, לראות אותו ולהיות שם בשבילו.

אנשים שאין להם את זה, לרוב זה אנשים מסכנים, לא רעים ולכן לא חושבת שנכון לשפוט את הסיטואציה בעיניים של נימוס, כבוד בסיסי, או האם היא יודעת כמה זה קשה.

בן אדם שמרוכז בקושי של עצמו יודע טוב מאוד כמה קשה לו, אבל הוא לא מצליח לעשות את ההשלכה על האחר ולבצע חילוף תפקידים. לא כי הוא לא מכיר את הקושי, אחאנכי הוא לא יודע לגלות אמפטיה כמו שאת יודעת.

מקווה ממש שיש אנשים טובים מסביבך שיעטפו אותך זה ממש חשוב בתקופה הזו,

תנסי לשחרר את השכנה הזו.

את 100% בסדר.

חיבוק!

זה בדיוק הדבר האחרון שאת צריכה על הראש במצבך, מקווה שאת מצליחה להתאושש מהלידה וההפתעה והחוויה המטלטלת.

קבלי עוד חיבוק גדול!

אולי חסרים פרטים אבל עוד לפני שהגעת לסוף הסיפור היה נשמע לי מאד מוזר שאת מנקה לה ומקפלת את הכביסה.

יכול להיות שהיתה לך איזה תלות רגשית בה?

הקשר היה הדדי בעיניך? כלומר גם היא עזרה לך בכל מיני דברים?

ההתנהגות שלה סביב הלידה נשמעת מניפולטיבית מאד. את לא צריכה להרגיש שאת לא בסדר. ניתוק הקשר איתה הוא הדבר הכי בריא.

ז״א שאם אני הייתי צריכה גם עזרה הייתה עוזרת לקחת להחזיר לקנות זמינה בטלפון תמיד בשעות לא שעות ..

מה שכן ברקע היא סובלת מהרבה מחלות

דיכאון חרדות פיברו

היא צריכה המון עזרה פיזית .. אז תמיד הייתי שם

את ממש לא צריכה להתנצל..

ואמרת שהיא מושלמת ושהילדים שלה גדולים היא אמורה להבין את המצב המורכב שהיית בו..

לדעתי תשחררי..

כשאת בתוכך תאמיני שהתנהלת באופן הנכון זה ישחרר ממך את הלחץ והחוסר ביטחון ממנה

כמובן שאפשר גם לנסות לדבר איתה על הדברים אבל ממקום שבוטח בעצמנו

מצטרפת למה שאמרו פה,

נשמע קשר קצת תלותי. ובוודאי שהיית בסדר גמור, בכזאת סיטואציה את לא צריכה לעדכן אף אחד.

בכל מקרה מכיוון שאת אומרת שהיא סובלת מחרדות ודיכאון הייתי מנסה לדון לכף זכות.

אני חושבת שדי צפוי שכשקצת תתאוששי פתאום היא תחזור לעצמה ותתעניין בך ותצפה שהכל יחזור לקדמותו

כי אז היא תרגיש שהיא יכולה לקבל ממך בחזרה מה שהיתה רגילה.

במקומך הייתי שומרת על עצמי בהמשך.

לדעתי, תעזרי אם מתאים לך אבל ממקום של חסד ועזרה ולא ממקום של חברות

כי זאת לא נשמעת חברות בריאה בכלל. 

האישה הזו היא לא חברת אמת שלך.

עדיף לך קומץ חברות טובות מאלף ידידות.

אם אישה שעברה לידה לא יכולה להבין לליבה של יולדת ואין בליבה מקום לסלוח לך, באמת חבל לך על הזמן איתה.

התמקדי באנשים שעושים לך טוב. 

שמאז אני משתדלת לשאול לשלומה. זה כן חשוב לי כי אני יודעת שבאופן כללי היא לא בריאה פיזית

בטלפון היא לא עונה

בהודעות ממש יבשה

אני שואלת לשלומה והיא עונה ממש קצר ועינייני .. הכוונה שזה לא הדדי לא שאלה אותי פעם אחת מה שלומי ואיך הילדות

למרות שהזמנתי אותה אלינו כמה פעמים.. קוראת ומתעלמת .. לא יודעת איך ״רבנית״ או אישה עם כיסוי ראש שומרת טינה למי שעד לא מזמן הייתה קרובה אליה כל יום כל היום

בקיצור אני משחררת תודה לכן על עצות! 

שניזון מתמל, הוא תופס וירוסים מלא מלא פעמים לצערי הרב.

את הקודמים הנקתי, והיו פחות חולים, אבל אני לא חושבת שאפשר לדעת בוודאות שזה אשמת זה שהוא לא יונק. 

כמעט לא היה חולה אבל בוכה בלי סוף אולי רפלוקס סמוי.

עם ה2 משלבת, חולה הרבה ליחות דלקות וכדומה )עברתי לצמחי, הרבה יותר טוב להרגשתי) וזה לא היה לי עם ה1.

אבל אני באמת לא יודעת להגיד בוודאות למה ככה ולמה ככה..

בחורף שעבר היה לי תינוק בן חצי שנה, עד שנה, והפסקתי להניק אותו בגיל 8 חודשים, מאז היה חולה המון פעמים וכמה פעמים עם אנטיביוטיקה.

החורף הזה, אני עם תינוק בן חודשיים עד 8 חודשים, נכנס למטפלת באמצע החורף, הנקה מלאה בלי תמל ולא היה חולה אפילו פעם אחת.

לא חייב להיות שזה תלוי רק בהנקה, יש גם נטיה של ילדים...

אבל גם כשהגדול היה חולה השנה, הקטן לא נדבק ממנו.

זהו!!

רגשית קצת קשה להגיד לה להסתובב אבל מתגברים ומתרגלים ובזכות זה הן ילמדו לעשות ככה בנוהל

אם לא נעים לך לבקש,

אולי תבקשי כאן המלצה על מקווה שהבלניות מתנהגות ככה גם בלי לבקש במיוחד.

אף פעם הבלנית לא בדקה אותי

היו כאלה ששאלו אם עשיתי עיון והיו כאלה שגם זה לא

אלא רק לראות שכולך נמצאת מתחת למים

פעם אחת ביקשה לבדוק ציפורניים , לשם לא חזרתי מאז.

(אני טובלת עם ציפורניים נקיות ולא גזוזות עד הסוף והיא ניסתה לשכנע אותי שזה לא בסדר)

התפקיד היחיד של בלנית הוא לוודא שהשיער כולו בתוך המים (וגם זה לא לגמרי הכרחי ויש כיוונים ופתרונות אחרים במקרה של קושי גדול)

אין גם שום צורך שהיא תראה אותך מחוץ למים. מודה שלי אישית לא נעים לבקש שהיא תסתובב אז אני פשוט מורידה את החלוק וישר נכנסת למים אבל כשיש כאלה שמסתירות או מסתובבות זה הרבה יותר נעים לי

אם תבקשי מאמינה שהיא תשתף פעולה 

במרכז- היא היתה מסתכלת ובודקת

באזור כרגע- היא ממש שמרה על הפרטיות ומאוד נהתי מזה

בחיים לא בודקים. הבלנית אומרת בזריזות ובראשי פרקים רשימה של מה שצריך לבדוק רק בשבילך, כדי לוודא שלא שכחת. וזה במשפט אחד ומהיר, הרבה פעמים ביקשתי ממנה שתאט את הקצב כדי להיות בטוחה שאני מאה אחוז על זה
והיא מסתובבת כשאת נכנסת ויוצאת, לא רואה אותך בכלל אלא רק בתוך המים מוודאת שלא יצאה אף שערה.
ולגמרי ממליצה להגיד לבלנית שזה חשוב לך. לגמרי זכותך המלאה

עד שאני במים וקוראת לה לחזור. וגם ביציאה יוצאת מייד ונותנת לצאת לבד

לא שואלות שום שאלה

פעם אחת כשהייתי אחרי טיפול רםואי ופחדתי ליפול במדרגות הייתי צריכה לבקש במיוחד שתישאר לשמור עלי

ועוד פעם כשהייתה מישהי מחליפה ששאלה שאלות ורצתה ללחוץ יד פשוט אמרתי לה לא וגם התלוננתי עליה אחר כך

את הוילון כי אם הוא מלוכלך הוא עם פטרת ועובש וכל פעם זה יחזור

להחליף וילון אחת לכמה זמן, ואת לנקות עם אקונומיקה את חלל האמבטיה אפשר גם להשרות את הקונומיקה כמה שעות עם נייר סופג ואז לנקות היטב

זה לא שאני לא מתכננת קדימה

יש כמה וכמה דברים בלוז שננעצו ומי יודע אם באמת יצאו לפועל

אבל אני לא יכולה לתכנן תרחישים שונים למקרה ו...

אני משתדלת לחיות רגיל

ומתמודדת עם הדברים כשהם ודאים וקורים בlive

כשהוא פה- הוא פה. לא חושבת על העתיד ומה יהיה כשהוא ילך שוב

וכשהוא לא פה,  שורדת יום יום ומסמנת v בסוף יום שעוד יום עבר

הצווים אצלינו מופיעים בהפתעה מהיום למחר (כרגע בסבב החמישי) וללא תאריך סיום

אז זה לא שיש לי למה להתכונן

וגם אחרת כל הזמן שלי יהיה סביב בנלחמה הזו

ואת זה אני לא מוכנה לתת לזה לקרות

ומרגישה שכ-ל השנה וחצי האלה

גם כשהוא בבית

זה ברקע

זה מעיק זה מפריע

פוגע בזוגיות

בהכל

לפחות חודשיים לפני הסבב המחשבות שלי היו סביב זה ומועקה בלב תמידית מזה שזה מתקרב

תוך כדי אני מתנחמת בזה שלפחות זה מקדם עכשיו כשכל יום עובר

כי הלהיות לפני שיגע אותי

עכשיו תוך כדי הז מלחמה יומיומית בנפש

כי יכל להיות ימים שעוברים סביר

אבל ברגע שחושבת כמה זמן נשאר

מתיאששתתת

כל יום כזה ארוךךךך וריק

ונשאר עוד חודשיים סה''כ שזה 60 ימים ארוכים כאלה

אז המלחמה התמידית שלי

זה להיות בכאן ועכשיו

רק בהווה

היום בסדר לי? זהו. זה כל מה שאני חושבת עליו.

לא מתכננת קדימה

אפילו כהשוא מתכנן איתי יציאות קשימה אני בוכה

כי זה ממחיש לי כמה הז עוד ארוךךךך

ואיך אצליח

ונכון הצלחתי בעבר

אבל הלב

מדחיק ושוכח איך אפשר בכלל

אז

זה גם העצה שלי

פשוט להכריח את עצמך לא לחשןב קדימה

לחשוב מיד על מהשו אחר

להסיח את הדעת ללכת לאכול משהו חח

וחיבוק

באמת מציאות לא אפשרית

לק"י

אולי להתמקד במה לעשות כשמפחדים.

להסביר לו שאבא ואמא שומרים עליו, ותתנו לו חיבוק, ותרימו אותו למרחב המוגן. אולי לשים שם כמה משחקים שיהיה לו נחמד להגיע לשם.

ובאמת לא הייתי מסבירה לו מי זורק טילים ולמה.

יש לי ילד בגיל הזה בערך, וזה לא נראה לי מתאים לרמה, וסתם מלחיץ.

אולי לתת לו אחריות במרחב המוגן.

כמו למשל לחלק כוסות כשנכנסים.

לומר פרק תהילים.

לשיר. לשחרר את הגוף.

והכי קריטי, זה דוגמא אישית. איך אנחנו מגיבים לאזעקות.

נראה לי שהייתי מחזירה את הכדור אליו קצת - "זה באמת קול קצת מבהיל. מה עוזר לך להירגע?" ולנסות את זה ואחכ בזמן רגוע לדבר איתו אם זה באמת עזר לו או לא.

וכל פעם שמפחד להגיד לו נכון זה קול מפחיד, בוא נחשוב על הדברים הנעימים שעוזרים לך.

ולגבי הלמה ולמה, זה קצת מבלבל אבל ילדים בגיל הזה לא באמת רוצים סיבה. תחשבו על השאלה הזאת בתור "תספרו לי קצת יותר על הנושא הזה". הוא לא צריך סיבות, הוא צריך לשמוע קצת יותר. ותקחו את זה לכן שאתם רוצים. אפשר לספר שהקול של האזעקה מפחיד אבל היא שומרת עלינו כי החיילים הגיבורים שלנו עושים אותה כדי שנדע להיזהר. אפשר לדבר על אלף דברים אחרים שאסוציאטיבית קשורים לנושא. סיכוי סביר שזה יספק אותו

כבר ממש אדישים לאזעקות

לא תמיד נכנסים לממד רק שזורם

אני חושבת שאם ההורים אדישים/ רגועים זה לרוב מחלחל לילדים

אפשר גם להסביר במילים פשוטות שאזעקה לא מפחידה ורק אומרת להיכנס לממד

וגם לתת חיבוק/חפץ מרגיע

להזהיר את האנשים ללכת למרחב מוגן. אמרתי להם שאם היו שמים מנגינה נעימה

כולם היו רוצים להשאר בחוץ כי זה עושה להם טוב....

והצליל הלא נעים הזה מסביר לנו שעכשיו עלינו להכנס למקום מוגן.

אם בבית אז בממד

אם בחוץ מחפשים מקום וכו'

וכשאנחנו שם אנחנו מוגנים.

בממ"ד עצמו שמתי חטיפים קטנים לרגעים האלו

והוא קטנטן עדיין. הוא לא צריך הסברים מופשטים של מי ולמה.

רק צריך להרגיש שהוא מוגן.

ובשעת אזעקה, תנסי לתת לו לעשות משהו, לשתות מים, לספור חפצים, לשיים צבעים וכד'

זה מפחית את החרדה ומנחית אותו למציאות.

העשיה גורמת לחרדה להתמתן.

גם מגע, חיבוק, תמיד מרגיע אצלנו..

זה גם שיר שהייתי מדליקה הרבה בתקופת אזעקות

לא החותים.

גם הבת שלי פחדה מאוד מהצליל של האזעקה, וגם כשהיינו בממד היה לה קשה להירגע, כי היא פחדה מהצליל עצמו ולא מהטיל.

לא בטוחה כמה להסביר למה החיילים שלנו עושים את האזעקה, אולי להסביר שיש משהו ממש גבוה בשמים שהחיילים שלנו הופכים את זה לרסיסים קטנים קטנים וזה כבר לא מסוכן אבל עדיין לא נעים ועושה רעש.

(אפשר להדגים נפילות של חפצים מגובה נמוך וגבוה)

ולכן החיילים שלנו מזהירים אותנו להיכנס למרחב מוגן

והאזעקה זה בעצם הדרך שלהם לדבר איתנו ולשמור עלינו.

תחשבי שמי שמפחד מהאזעקה עצמה, אם שומעים אותה בתוך הממד, הוא לא מרגיש במקום בטוח.

בנוסף, יש זמן התראה כדי להיכנס למרחב מוגן ובזמן הזה עדיין לא מסוכן

אבל מי שחושב שהצליל עצמו מסוכן, חש שהוא בסכנה כבר באותה שניה.

אצלנו למשל כשאני צריכה להעיר את המתבגרים שיכנסו לממד זה לוקח דקה לפחות עד שכולנו נכנסים.

בזמן הזה הקטנים (שישנים בממד) כבר מפוחדים שהאזעקה תעשה לנו משהו רע.

אבל האמת היא שאנחנו לא בסכנה בזמן הזה.

לכן לדעתי זו הפרדה חשובה להסביר שהאזעקה עצמה לא מסוכנת אלא זה הדרך של הצבא שלנו לדבר איתנו.

אפשר להשתמש במשל של קולות של צפירה לפני שבת, אמבולנס, או כל מיני קולות שהמטרה שלהם "לדבר" עם הסובבים אותם אבל הקול עצמו לא מסוכן.

וככה לנרמל את האזעקה עצמה שפשוט נועדה להגיד לנו שצריך לעשות פעולה מסויימת.

מי שגר בצפון או בדרום -אזעקה= בין 15-30 שניות להכנס לממד😉אם יש חח

ומנסיון לא מספיקים 🫢 ובכלל אנחנו בלי ממ''ד😉

אבל מהנסיון שלי דוקא ההסבר שנתנו הוא טוב שזה פשוט כמו שעון מעורר חזק מאוד כדי שגם מי שישן חזק יתעורר😉 או משהו כזה

והרעיון זה לשדר שבמקום המוגן (ואצלי היה מדובר בתקרת גבס אבל זה מה שיש)

אנחנו מוגנים ובכללל אין מה לדאוג והכל בסדר

ובעיקר הסחות דעת

סרטונים בפלאפון

סיפורים

שירים

ממתקים

כל האמצעים כשרים

היתי מחלקת להם סוכריות באמצע הלילה כשהיה התקפות מפחידות ופיצוצים חזקים

השיניים שלהם לא עניינו אותי..העיקר שלא יתעמקו ברעש בחוץ ובנפילות

האמת היא שהשדר והבטחון שלנו זה הכי חשוב

וגםםם

לא להלחץ מפחד

באיזהשו שלב של המלחמה כשהיה תקופה קשוחה היו לי ילדים שממש נהיו היסטריים

אחת שכל אזעקה= לילה לבן עבורנו..סיוטים ונדודי ישנה.. אחת שהתחילה לבכות בכי היסטרי בכל אזעקה וכלום לא הרגיע אותה.. ילד שכל היום בערך היה עושה קולות אזעקה באוטומט על כל דבר..אפילו שלא הסכמנו..

ועוד

זה היה ממש נוכח

אבל רואה שעם הזמן כשנרגע הם גם נרגעו.

הם אכן יותר רגישים ממי שלא חווה מקרוב.

אבל לא לפחד מהפחד

הם מרגישים וזה טבעי

וזה לא מחייב שישאר צלקת ורושם וטראומה...

שבעלה אמר לה שיש אנשים רעים והם עושים את האזעקות.

מן הסתם לאירועים שונים תהיה תגובה שונה.

ומה שאת אומרת על ההסבר של שעון מעורר חזק,

זה בדיוק מה שהתכוונתי,

שהרעש עצמו לא הוא המסוכן אלא הוא נועד להגיד לנו שצריך לעשות פעולה מסויימת,

בדיוק כמו ששעון מעורר הוא לא מפחיד מצד עצמו.

לא אמרתי שהסיבה שיש אזעקה לא מפחידה, אלא שהצליל עצמו לא הוא מה שגורם לנו לסכנה.

ברור שאם שומעים בומים של נפילות, יירוטים ופיצוצים לא אגיד להם שהבומים לא מסוכנים כי הם כן, אבל האזעקה לא מסוכנת,

ומי שעושה אותה זה הצבא שלנו.

מידע אמין זה חשוב.

לא צריך לחשוף ילד להכל, יש דברים שעדיף לשמור אותם מפניהם.

אבל אם חושפים, כדאי לעשות את זה בצורה מסודרת, שנותנת מסגרת ומאפשרת להם להתמודד.

עדיף מידע מסודר וקצת יותר מפורט, מאשר שבבי מידע לא מסודרים שמנסים כביכול "להגן" על הילד, אבל בעצם רק מבלבלים אותו יותר.

צריך לזכור שהוא לא רואה את התמונה כמונו, הוא לא חשוף לכל המידע שלנו

איך המידע מגיע אליו? מכם. משבבי מידע ושיחות שהוא שומע, ומאמירות שלכם.

עד כאן כהקדמה, כדי להבין קצת את הראש של הילד.

מה מאוד עוזר?

סיפור מסגרת ברור ומוגדר, שמותאם לרמה של הילד.

מה נכניס לתוכו? דברים שהילד נחשף אליהם ממילא, או מושגים מחיי היום יום שלו שיכולים לעזור לו להתמודד.

מה לא נכניס פנימה? מושגים של גדולים, מושגים שהוא לא מבין, מידע קשה שהוא לא נחשף אליו ולא צפוי להיחשף אליו.

לדוגמה - להגיד לו שיגיע המשיח, זו הסתכלות של אדם בוגר. הוא לא יודע מה זה המשיח, וזה לא אומר לו הרבה. זה יותר ציפייה למשהו שקשה לו לתפוס, ולכן זה לא נותן לו עוגן במציאות.

כנ"ל לגבי הפירוט הספציפי על החות'ים שגרים רחוק. הוא לא יודע מה זה רחוק. הוא לא יודע מה זה אומר שהם עושים אזעקה. זה בעצם מכניס עוד גורם לא ידוע למשוואה שהוא מרגיש מפוחד ממנו.

אז מה כן?

בואי נחשוב למה הוא מכיר ונחשף

אזעקות? מכיר

מרחב מוגן? מכיר

אז אולי ננסה לייצר חוויה שבה האזעקות הן משהו שמגן לנו ועוזר לנו? במקום משהו מפחיד?

את המילים תנסי למצוא בהתאם למה שטבעי לך ומתאים לו, אבל זה הרעיון:

*פתיחה - מקום לרגש שלו:

אתה יודע חמוד, שמתי לב שהאזעקה מאוד לא נעימה לך. (נכון, נכון).

אתה צודק, הקול של האזעקה הוא באמת לא קול נעים. גם לי לא כל כך נעים לשמוע אותו.

*התחלת הסיפור - הסבר מה עומד מאחורי האזעקה, בצורה שמשרתת אותנו עוזרת לנו:

אבל אתה יודע למה יש לנו אזעקה?

האזעקה היא בעצם בשביל לשמור עלינו, זה בעצם קול שאומר לנו ללכת למרחב המוגן. למקום בטוח.

אז כששומעים אזעקה, זה פשוט סימן בשבילנו שעכשיו הולכים ל(חדר x).

*עכשיו נציע דרך התמודדות:

ואנחנו הולכים ביחד, עם אמא ואבא. ואם הקול לא נעים אפשר לתת חיבוק. אפשר לשחק משחק. אולי אתה רוצה שנשים בובה בחדר שתעזור לך להתגבר?

*ונשים לסיפור סוף:

אחרי שנכנסים לחדר / מרחב מוגן, מחכים קצת זמן ואז אפשר לצאת. אנחנו ממשיכים כרגיל. אחרי כמה דקות זה אומר שהכל בסדר ואנחנו יכולים לחזור לשחק כרגיל.

אז בעצם אני נותנת כאן מקום למה שהוא מרגיש.

מייצרת לו סיפור למה שקורה עם התחלה וסוף + דרך התמודדות.

זה נותן ביטחון.

ואני מזכירה את אותם המסרים, אפילו באותם מילים פחות או יותר בכל פעם שהוא חושש.

עכשיו אצלו, הוא כן כבר חשוף למידע נוסף. בגיל הזה אצלי עוד לא הסברתי בדיוק ממה האזעקה מגנה עלינו. אבל אם הוא שואל, אפשר להרחיב לאט ובהדרגה עד שההסבר מספק אותו.

לדוגמה:

בסיסי: האזעקה זה צליל שהחיילים שלנו מפעילים וככה עוזרים לשמור עלינו.

יותר מפורט (רק אם הוא שואל): איפה אנחנו גרים? במדינת ישראל. ומי שומר עלינו כאן? החיילים שלנו (וה' עוזר להם, תלוי בידע שלו ובשיח שלו על ה'). ואם החיילים שלנו מזהים שיש מישהו שמנסה לפגוע בנו, הם מגנים עלינו שומרים עלינו. לפעמים בזמן שהם שומרים עלינו, הם מסמנים לנו שאנחנו צריכים להיכנס למרחב המוגן, ואז הם מפעילים אזעקה וזו בעצם הדרך שלהם לדבר איתנו (זה מסר קצת מורכב בעיניי לגיל הזה. אבל עדיף מאשר לא לענות לו או לבלבל אותו).

ואם הוא מכיר את המושג טיל, אז אפשר לפרט יותר. אבל לרוב בגיל הזה הסבר פשוט מאוד, מסר מרגיע ובלי להיכנס יותר מידי לעומק אמור להספיק.

קודם כל תודה על התגובות המושקעות !

ברור שאין לו מושג מה זה טיל ומבחינתו אין לו מושג למה יש אזעקה, פשוט יש וזה מאוד חזק ורואה שאנשים נלחצים.

את האמת שאני מאוד נלחצת אבל עובדת מאוד לא להראות את זה ( ובדרכ מצליחה ב"ה) הבעיה זה שאנחנו לא בבית ורואה אנשים אחרים בהסטריה ועל זה אין לי שליטה.

לגבי משיח זה ממש היה פליטה אחרי ששאל למה למה למה לא באמת חשבתי שיתפס על זה 😬

מאוד אהבתי את הגישה להגיד לו שהאזעקה זה ממנו לשמור עלינו אבל איך לתווך לו את זה אחרי כבר מה שאמרו לו ?

וסתם פריקה, רק לי קשה שלב ה"למה ?"

זה מאוד חמוד אבל חופר ( הוא שואל בערך על כל משפט שהוא או אנחנו אומרים ) מרגישה שקצת מאבדת סבלנות לא יודעת אם זה פשוט עייפות אבל זה הרגשה רעה שאני מרגישה שאין לי סבלנות אליו לפעמים

ילדים מרגישים. גם אם חושבים שהם לא קולטים.

אבל רק אומר שזה נורמלי במציאות לא נורמלית להילחץ.

הרבה ילדים משחקים בזה, זה נהיה המחבואים החדש, ילד עושה קולות של אזעקה ושאר הילדים צריכים לרוץ ל"מרחב מוגן"

אפשר להשמיע לו מהטלפון כל מיני קולות ומה התגובה אליהם.

רעש של צלצול בדלת, ניגשים לדלת.

רעש של צפירה, עומדים במקום ומרכינים ראש.

רעש של צלצול טלפון, ניגשים לטלפון לענות.

רעש של אזעקה, נכנסים למרחב מוגן.

רעש של אמבולנס, צריך לפנות את המעבר.

כמו במשחק ים-יבשה, שמחכים לשמוע משהו ולהגיב אליו. אז אותו משחק.

קול- תגובה

קול- תגובה.

תעשו החלפת תפקידים, פעם את בוחרת מה להשמיע ופעם הוא בוחר מה להשמיע.

(אפשר נניח להקליט בווטאספ כמה קולות ואז הוא בוחר על איזה הקלטה ללחוץ)

לגבי שלב ה"למה" תנסי להאריך במשפט תשובה ולהסיט את הנושא:

אמא מה את מכינה?

חביתה

למה?

כי אני רעבה.

למה?

כי לא אכלתי כמה שעות.

למה?

כי הגוף שלנו בנוי ככה שפעם אוכלים ופעם לא אוכלים ופעם שותים ופעם לא שותים

ופעם ישנים

ופעם לא ישנים. אתה יודע מה יקרה אם כל הזמן נישן?

מה יקרה?

אנחנו נהיה רעבים! רעבובים!! וואי כמה רעבים נהיה!!

אבל אתה יודע עוד משהו?

החביתה מוכנה אז עכשיו נשטוף ידיים ונשב לאכול.

מי שוטף ראשון??

תזכרי שכל הלמה הזה זו דרך תקשורת.

שלב התפתחותי שמצד אחד מבינים ששאלה מביאה שיח, מצד שני לא יודעים כ"כ איך לפתח את זה.

זה לא שבאמת מעניין אותם כל דבר למה. כשאת רואה שיש כניסה ללופ, אל תעני לו רגיל, תובילי אותו ליציאה מהלופ. הוא זקוק לעזרה הזאת.

עוד דוגמה:

אמא איפה היית?

בקניות

למה?

כי היו חסרים דברים בבית?

למה?

כי לא עשינו קניה גדולה מאז פסח.

למה?

הי עצרי, האם באמת מעניין אותו למה עלה הצורך לעשות קניות? או מה תדירות הקניות או איך אתם מנהלים את המשימות?

לא מכירה ילד בן 3 שזה באמת מעניין אותו.

לכן מפה להוביל אחרת:

אתה סקרן לדעת מה קניתי? רוצה שנסתכל ביחד?

או: התגעגעת אלי כשהייתי בקניות?

עוד דוגמה:

אמא מה את עושה?

מתלבשת.

למה?

כדי שאוכל לצאת לעבודה.

למה? כי זה מה שמבוגרים עושים או ווטאבר.

למה?

במקום לענות לו על השאלה ששאל,

תחזרי לתחילת השיחה:

זה משונה לך שפתאום נעלמתי מהמטבח? אתה רגיל שאני לידך?

אתה רוצה שאני לא אכנס לחדר פתאום?

אני כבר מסיימת ויוצאת.

לבינתיים בוא נעשה משחק שאתה מקיש על הדלת ואני צריכה לנחש כמה נקישות היו, יאללה?

אבל אל תעשה לי ממש קשה, תעשי לי בינוני, טוב?

אם הוא מתעקש לקבל תשובות לשאלה למה, תפני אליו חזרה את השאלה, למה אתה חושב שאני מכינה חביתה? אולי כי אני עייפה? ותעשי פיהוק גדול. אולי כי אני צמאה? אולי כי אני רעבה?

מה אתה חושב?

תני לו להפעיל את המחשבה (מתוך כבוד לשאלה שלו, לא בציניות או בזלזול)

ואז תמשיכי להפנות אליו שאלות:

מה עושים כשרעבים? אוכלים

מה עושים כשצמאים? שותים

מה עושים כשעייפים? הולכים לישון.

נכון ילד חמוד וחכם שלי!!

גרמת לי לצחוק כי זה ממש מה שקורה פה 😅

את צודקת, זה ממש לופ אני יעבוד על להוציא אותו מזה

תודה ! 

לעבוד על הלחץ שלך להפחית אותו (הילד מרגיש, אין איך להסתיר)

זה הדבר הכי משמעותי בהרגעת הילד, הורה רגוע בזמן לחוץ.

הבן שלי גם בגיל הזה,

אף פעם לא פחד מאזעקה כי מעולם לא ראה אותנו בהיסטריה סביב זה (בתחילת המלחמה כמו גם כשהחותים התחילו לשלוח טילים כן פחדתי, אבל לידו שמרתי על קור רוח)

לפני אישה שבועיים שלוש היה לו לראשונה אזעקה בזמן שהותו בגן

הוא ראה שם ילדים בהיסטריה ומאז הוא התחיל ממש לפחד.

גם מתעורר בלילה אומר שמםחד מאזעקה

בבוקר רוצה שאבטיח לו שהיום לא תהיה אזעקה

ממש כואב לי עליו

אחלה טיפים יש כאן בשרשור, אנסה ליישם

מקווה שבפעם הבאה בגן לא יעשו מזה דרמה כי זה ממש פוגע בנפש של הילדים 

הבן שלי גם שואל אותי, היום לא יהיה אזעקה, נכון?🥺

ב"ה בגן בסדר אצלו אבל היינו בגינה עמוסה כמה פעמים כולם התחילו לרוץ בהסטריה ...

וגם שהיינו אצל חמותי הם ממש נלחצים והוא בכה קצת 

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן להתאפס על שעות שינה, לילה ויום. זה חד משמעית משתפר עם הזמן.

את יכולה לנסות להקדים/לאחר שעות שינה ולראות אם עוזר

ד"ר יעל יקל, ד"ר תמר שלם, ד"ר פלוטקין, ד"ר סמואלוב (שלושת האחרונים בשע"צ ומקבלים גם לידות פרטיות. הראשונה בלניאדו ששם אין לידות פרטיות, אבל נראה לי שאפשר להתייעץ איתה בפרטי).

העיקר שיהיה בבריאות❤️

בשורות טובות!

או שממש שווה להגיע לרחוק גם במצב של ללדת בשערי צדק

(קשה לי מאוד המחשבה אבל יותר קשה לי המחשבה ללדת בקיסרי) 

זו השאלה

ילדת מוקדם?

ידע לתת את התשובה...

אני ילדתי בקיסרי בשבוע 34, ואחר כך ילדתי עוד פעמיים רגיל, ולא הייתה כלל מניעה לזה. אבל אי אפשר להשליך מהמקרה שלי לשלך...

בהצלחה!

ממליצה לקחת רופא פרטי אם יש לך אפשרות. אותי סמואלוב יילד, והוא היה פשוט מדהים. בלעדיו הייתי מגיעה לניתוח נקודה. זו הייתה לידת ויבק עם זירוז שהתחילה מאפס תנאים, לא הייתה לידה קלה בכלל אבל ב"ה שזה הסתיים בלידה ולא בניתוח.

אני לא יודעת מה המקרה הספציפי אצלך, בכל מקרה תמיד כדאי במקרים כאלו ללכת ליעוץ פרטי לפני הלידה ולראות אם יש רופאים שזורמים בכלל על הרעיון של לידה רגילה או שאין על מה לדבר. לא שווה לקחת סיכון גדול מידי, הבריאות שלך ושל העובר חשובה יותר.

שבמקרה כזה כדאי להשקיע ולבוא לפלוטקין או סמואלוב בשע"צ.

עליהם את יכולה לסמוך שאם אמרו לך שצריך קיסרי אז צריך קיסרי ואם יש אופציה לטבעי אז מה ואיך.

לא בהכרח שתצטרכי אח"כ גם ללדת שם, אבל לפחות לייעוץ שווה להשקיע

שני חברות שילדו בקיסרי בשבוע מוקדם, ולשניהם לא נתנו שום אופציה ללדת לידה רגילה, והם התייעצו עם רופאים מומחים בתחום. (אחת ילדה בשבוע 27 והשניה ב28)

זה מאוד תלוי בסוג החתך

לא אמרו לי חד משמעית שלא אוכל ללדת טבעי. אלא בגלל שבדרך כלל

אני יולדת עם זירוז אני חוששת

אמרו לה שאסור לה ללדת רגיל

קבעו קיסרי מתוכנן והזהירו שאם מתפתחת לידה מוקדמת- ברגע שיש צירים לטוס לבית חולים.

מפה לשם היא הגיעה לבית חולים ומיד ילדה לידה רגילה כי לא הספיקו

ומאז היו לה עוד כמה לידות רגילות...

זה היה ממש מדהים ומעל הטבע

לוקחת דיאמיליה.

היה דימום הסתגלות שאסר בערך שבוע אחרי שהתחלתי לקחת. מאז שקט

פעם אחת אחרי שנה אולי היו כתמים שנעלמו כמן שבאו (ולא אסרו).

בלי דימום הסתגלות

קצת העלה במשקל. שאר התופעות היו זניחות 

אני עורכת אחרי שרואה ששאלת על השמנה, אולי פחות מתאים השאלה כמה משמעותי לך. 

ולא היה לי שום כתמים שהנקתי( כן היה הסתגלות כמו ווסת וזהו)

כן היה קצת דכדוך 

השמנה? דווקא רזיתי אתם

אני מתה על גלולות הנקה.. לא עושה לי תופעות לוואי ואפילו לא דימום הסתגלות ואין מחזור

ממש תלוי אישה אבל זה אפשרי

דיאמילה

תקופות ממושכות, כמה פעמים

לא היו מצבי רוח או עליות במשקל

תמיד רק הכתמות קלות בהתחלה וזהו. השינוי קורה כשאני מפחיתה הנקות באופן משמעותי

הנקתי מלא

וגם שהתחלתי לרדת בהנקות לא עשה בעיות.

תתחילי מיומן אכילה לכתוב כל דבר שאת אוכלת

זה גורם לשים לב גם לנשנושים הקטנים ולחשוב עליהם פעמיים לפני שלוקחים

מים - בקבוק שהוא שלי ולספור כמה פעמים אני ממלאת אותו במהלך היום וגם את זה לרשום ביומן אכילה

לקנות הרבה אגוזים שאת אוהבת, ירקות כמו מלפפון אני שוטפת ולוקחת בקופסה שלם , עגבניות שרי כנל

אפשר להשקיע יותר ולהכין עוגיות ומאפינס בריאים

הרבה בריאות וטוב!

אני מצליחה לשתות הרבה אם יש לי בקבוק צמוד, עדיף פיית ספורט.

פיצה עוד בסדר מדי פעם.

סתם, יש הרגלים טובים שגדלתי איתם, אבל בסוף כל אדם אחראי לעצמו וכרגע אני רוצה להקפיד יותר על תזונה בריאה וקשה לי, אז לא הכל זה החינוך מהבית.

אני כרגע שואפת להתחיל את היום עם שייק פירות, להפחית בפחמימות (בהריון לאו דווקא שזה רעיון חכם), לעבור מקמח לבן למלא, לשמור מתוקים רק לשבת