פורום הריון ולידה (עמוד 232)

והייתי מחכה עם בדיקה עוד איזה שבוע-שבועיים לפחות.

מתי לעשות בדיקת הריון?

חחח עד מתי לחכות

דבר שני, יש ילדים שנורופן עובד עליהם טוב יותר. במיוחד לכאבי שיניים.

רפואה שלמה ולילה שקט ורגוע! 

אף פעם לא התלבטתי ככ אם לקחת אקמול

למה לסבול?

זאת תרופה שמותר גם בהריון וגם בהנקה.

ועד שסוף סוף ישן לילות שלמים( כבר גדול ..כן?)

אוף

מקווה שהז ישתנה לפחות עד ללידה

אוף

השבוע הזה היה גם ככה סיוט

לא נרדמתי גם בין האזעקות..כבשעלי לא בבית ממש קשה לי להרדם

ויחד עם האזעקות אולי- אז בכלל הגוף.לא נרדם

אז קיוויתי לשפחות הלילה אשן

והנה עוד יום שאני ערה מ4וחצי

אוף

קמה בערך ב11 ולא נרדמת עד איזה 2

סיוטטט

כבר איזה שבוע ככה

ואז ישנה לי בבוקר עד 12

בלי לחץ לחזור לשגרה.

ייקח זמן להתאפס על הכל, לא להתחיל עכשיו פרויקטים או דברים שצורכים אנרגיה אם אפשר לדחות.

עדיין לשמור על הכוחות.

מציעה לך הבוקר לקחת זמן להירגע. לכבות את הפלאפון לחלוטין. לייצר סביבת שינה נוחה,

לישון כמה זמן שתצליחי, לקום לאט, להתקלח מקלחת ארוכה וטובה, לשים מוזיקה מרגיעה,

לכתוב קצת..

לאט לאט עם ההתאוששות.

הנפש עברה פה אירוע משמעותי, זה לא יאללה חזרה מלאה לשגרה כאילו לא קרה כלום.

כשעברנו ממצב שגרה לחירום, היה צריך להגיב מהר. בפתרונות טכניים ובתפקוד נפשי מלא לא הייתה ברירה ועשינו את זה.

עכשיו הגוף והנפש דורשים את שלהם.

עכשיו ייתכן ונרגיש לאות, חוסר אנרגיה, חוסר מצב רוח, חוסר עשייה, חוסר שינה, כאבים, קושי מנטלי.

זה ממש בסדר.

לאט לאט.

כל אחת ומה שעוזר לה להתאושש. העיקר לא לנסות לעלות מ0 ל100 ברגע אחד.

לגבי האירוע המשפחתי... זה שלו לגמרי... הוא יחליט אם להלחם כדי להיות שם או לא.

מציעה לך לדבר איתו ולספר לו לא בתלונה או האדמה אלא בגעגוע. כמה הוא חסר לך, כמה את רוצה שיחזור. בלי לדבר על אחרים רק על עצמך. ואם חשוב לך להיות איתו באירוע תספרי לו כמה ישמח אותך להיות יחד איתו באירוע. לא בדרישה אלא רק תספרי מה ישמח אותך .

זו תקופה הזויה, בלתי הגיונית בעליל ושניכם אלופים!

שיהיה בהצלחה! 

אבל באמת נשמע שאצלך הטרלול קפץ כמה רמות מעל... (בלי מכונת כביסה שבועיים?? אני הייתי כבר מזמן משתגעת... וגם טובעת - בבגדים...)

הייתי אומרת שתתני להם משהו טעים לאכול תוך כדי שיצפו ברחלי הקטנה - זה יכול לתת לך כמה דקות להתאוששות ולשתות נורמלי❤️

זה מה שעשיתי בסוף באמת

והיום המשיך באותו הקצב, גרוע.  

מקווה ליום יפה יותר מחר בעז"ה. 

לק"י

אין לך אצל מי לכבס בינתיים?

שבועיים בלי מכונה זה לא אמיתי🤦‍♀️

לבינתיים עד שתגיע המכונה החדשה?

זה הרבה טרחה והתארגנות אבל שבועיים בלי מכונה זה 😱😱

גם בלי כל המסביב הייתי משתגעת.. איך הסתדרת???

ואיזה מותק הבת שלך! ואת שענית לה ככה!!

כדי שלא יהיה עובש מכתמים של אוכל

היה סיוטטט לקח לי איזה שלוש שעות

כפרת עוונות שלום חחח

והחמודה שלי מותק אמיתית

מרגישה שבתקופה המתוחה הזו עם כל הפרופורציות שמקבלים על החיים הטובים שאנחנו חיים והניסים הגלויים, כל דבר קטן בדווקא מוציא מהכלים (אותי לפחות ) זה כאילו סותר, אבל לא..

מעניין אם עוד מרגישות ככה

שכנה שלי נתקעה בלי מכונה

ונתתי לה לכבס אצלי בשמחה

ההורים שלי עשו את זה כמה פעמים.

נתנו לשכנים לכבס/ כיבסו אצל שכנים.

לא יודעת למה.

באמת שאני מצידי הייתי נותנת בשמחה שיכבסו אצלי

אולי בזכותכן כן אבקש משכנה לכבס פריטים הכרחיים. 

לא ל ביא לה את הבגדים שהיא תכניס, ככה ההרגשה יותר נעימה.

אם כבר את מבקשת, כדאי מעבר להכרחי, שיהיה לכם קצת אוורור מהמרדף אחרי בגדים נקיים לפחות עד תחילת שבוע.

אם כבר את עוברת את המשוכה של לבקש, תנצלי את זה חחח

ומרכך ואבקה

ומכניסה אצלה

ואחרי שעתיים באה לקחת

זה ממש לא אמורה להיות בעיה

אן את גרה לידי מוזמנת בשמחה...

באמת שזה לא נראלי כזה מביך

זה לעשות חסד גדול באפס מאמץ

זה אמנם 'הוצאה'

אבל לפעמים זה שווה את זה

(את מקבלת גם הכל יבש ומקופל ומגוהץ)

לגבי תפילה. אולי יש דעות שונות. אבל לפי הפסיקה שלנו אמא מטופלת בילדים קטנים יכולה להסתפק בברכות השחר לכתחילה.

אם את שוב ושוב מאוכזבת מעצמך שאת לא מספיקה להתפלל, אולי שווה לך לברר את הפסיקה שלכם בנושא. אולי זה יעזור לך להיות רגועה לפחות מהכיוון הזה.

יש אטמי אוזניים לתינוקות.

אם לא, אז שבעלך יסע לבד לחתונה. תלוי מה רמת הקרבה.

היא תרצה לזחול , לקחת דברים ,גם נסיעה ארוכה...

וגם אני לא אוכל ליהנות אם אני אהיה סביבה כל הזמן.

חברים שלנו מחתנים. אבא של כלה חבר טוב של בעלי. אמא של כלה מכרה שלי .

איך תוכלי.

או שאת תשמח לא חהסחב לחתונה ורוצה לא לפגוע באף אחד 

המסיבה עלולה להסתיים רק ב7.

שאלת את הגננת על משך המסיבה?

מה הגיל של ילד המסיבה בגן?

עשתי את זה הרבה.

אבל אם נראה לך שלא תהני ככה והחתונה לא מאוד חשובה לך, את יכולה לשלח את בעלך. 

אשריכם ממש!!

השראה ❤️

פתאום השתנה הסדר יום, לוקח זמן להסתגל בחזרה.

אל תדאגי, עוד כמה ימים נגמרת השנה, לא תספיקי להתגעגע הרבה 😅

שבכיתי פה שהוא מחרפןןן אותי...

אני כל שניה רוצה לשלוח הודעה למטפלת מה שלומו, סתם מאהבה אבל לא נעים לי לשגע אותה...חחח

אבל אין לתאר את הרוגע שהם חוזרים מיום של שגרה

כל כך מבורך!!

וגם הם, אז אמרתי להם שבראשון ישארו איתי בבית🙃

גם ככה בגלל שהוא במילואים אני צריכה לקחת ולהחזיר לגנים והקטנה בבית אז לא מספיקה כלום ונגמרת מהשליחה והאיסוף עם הקטנה😏

אבל צירים יכולים להיות בכל מיני מקומות, ולהופיע בכל מיני צורות.

כרגע לא הייתי מתייחסת לזה.

כשיהיה משהו יותר משמעותי, את תרגישי.

לגבי המידה, למה snb?

זה לא משקל כל כך קטן.

אולי אם את קונה בשילב, כי המידות שלהם יחסית גדולות.

אני השתמשתי במידה הזאת רק לפג.

לאחרים השתמשתי ב nb/ 0-3, והם נולדו יותר קטנים.

הכל פצפון. לא הייתי קונה מידה קטנה מדי. חבל על הכסף

וזה יספיק לך אולי עד גיל חודש. אז כבר תצטרכי בעז"ה 0-3

SNB קניתי לפגות במשקל 2.100

ולגבי הצירים-כן, זה בהחלט נשמע צירים.

אבל בשביל שהם יהיו אפקטיביים הם צריכים להיות סדירים, בתדירות גבוהה ובעוצמה גבוהה יותר

הרחם כרגע מכין את עצמו וזה נהדר

העיקר שיהיה בקלות, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות בעז"ה.

ממש קיץ

ואם אחרי חודש כבר שמים קצר…

גדול עדיין לא כ"כ מלבישה קצר.

כשהוא בבית לרוב יש מזגן, והוא על הרצפה זוחל.

בלילות יכול להיות מעט קריר/שיש יתושים

רק אם יוצאת איתו החוצה באמצע היום אשים לו קצר.

אלא א"כ את גרה במקום שחם באופן קיצוני

אני גרה באזור ירושלים

אני כבר מגיל חודש וחצי מלבישה לקטן שלי קצר ואנחנו באזור ירושלים גם

בדכ אין מזגן בבית ובחוץ תמיד ממש חם

ואם מדליקה מזגן אז פשוט מניחה עלי ושמיכה.. יותר נוח לי מלהחליף

שמה לו קצר

ולצערי לא יוצאת הרבה ככה שבד"כ הוא נשאר עם ארוך

זה מסוכן להלביש קצר כשיש חשיפה ישירה לשמש.

העור ממש דק ורגיש.

עדיף ארוך מהבחינה הזאת.

תמיד כשיצאנו שמה משהו שיחסום את השמש מעל העגלה, אבל לא עליו ישירות (כמובן משאירה פתחי אוורור בכיסוי אבל לא בכיוון של השמש)

וזה כבר יותר מדי חשיפה, צריך ממש להקפיד על זה

לי יותר קל להלביש ארוך מאשר לוודא כל הזמן שאין חשיפה אפילו של כמה דקות.

יש מגוון צירים

מה שאת מתארת בהחלט נשמע כך רק שזה עדיין לא סדיר

כמו כאבי מחזור שלא באין בגלים,אלה מתמשכים, גם זה יכול להיות צירים

מניסיוני עם מלא סוגי צירים מוקדמים,יש מגוון

היו פעמים שהגעתי רק לבדיקה ובלי להרגיש כלום היו לי צירים סדירים

לגבי הבגדים,זה ממש תלוי איפה את קונה. אבל נראה לי הייתי הולכת על ניו בורן רגיל

בהצלחה ובשורות טובות בקרוב ממש 🙏

הייתי במעקב הריון עודף, כל פעם שסיימתי מוניטור הייתי שומעת את המשפט הבא: עם כאלו צירים עד הלילה את יולדת....

ילדתי כמעט ב42 בלידה הכי קשה וארוכה שלי.....

אבל הצירים הללו שאת הרגשת בהחלט מתחילים להכין את הרחם לקראת הלידה

וזה תהליך מופלא

שוב מאחלת שתהיה לידה קלה, מהירה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

זה נקרא צירים מדומים הלא סדירים האלו? זה הברקסטון היקס כאילו? 

כאלו שעוד לא ממש מבשרים את הלידה אלא רק הכנה....

וכן, צריך הרבה אורך רוח

כן זה נשמע שמתחיל משהו, זה יכול לעצור ולחסור כל כמה שעות או כמה ימים, עם הזמן זה ילך ויתחזק.

אל תהיי לחוצה ללדת, תני לבתי חולים להתאפס חזרה למצב שגרה קודם 😊

בע"ה שיהיה בשעה טובה בקלות ובנחת!

מחמם את הלב שאת שמה לב

ממש ממש 

הבת שלי נולדה 2.8 ולבשה SNB במשך שבועיים ואז היה עליה קטן

אז נראה לי עדיף לך לקנות NB.

אגב אני גם לא קניתי SNB אלא השאלתי ממישהי...

אם הרבה זמן לא היית, אז ממילא כדאי ללכת.

ייתכן שהגוף מכין את עצמו לחזרת המחזור החודשי לאור הפחתת ההנקות.

ואני בדרך כלל מקבלת מחזור בהנקה

משערת שלא קיבלתי בגלל ההתקן

או שלא היה לך מחזור חודשי (עם ביוץ והכל)

אם הגוף עכשיו חוזר למחזור חודשי אז הגיוני הכאבים,

אם את חושבת שהוא חזר מזמן, אז אולי כן כדאי להיבדק.

קשה להמליץ כי מצד אחד את כותבת כאבים חזקים, מצג שני את שונאת להיבדק..

אולי פתרון טוב יהיה למצוא רופאה נעימה שלא תחששי להיבדק אצלה.

את יכולה לנסות את ד"ר אירנה ליטוין מרחובות, היא ממש מקסימה. את יכולה להתקשר למרפאה שלה לברר איזה קופות היא מקבלת אם יסתדר לך להיבדק אצלה, זה יחסוך לך את הדילמה. ותלכי עם בעלך או עם חברה, אולי יש לך חברה שהיא אחות במקצועה ופחות מתרגשת מרופאים שתוכל ללוות.

אם לא מסתדר, אז לא רוצה לקחת אחריות ולהמליץ לפה או לשם..

כי מרגישה פעם בחודש כאבי מחזור וביוץ וגם תמיד בול בהפרשים של שבועיים

צריכה כנראה לחפש רופאה טובה ונחמדה.

אני קצת דואגת כי פעם לפני הרבה שנים היה לי התקן שזז וגיליתי בגלל כאבים ברחם שהתברר כדלקת

ואולי אחד קשור לשני

צירים זה כאב והתקשות שבא והולך בגלים לרוב

לא יודעת מה בדיוק את צרגישה בכאב בבטן תחתונה.. אז לאיודעת להכריע

אבל לחץ למטה ובאגן וכאב במפש'עה הז קלאסי לסימפליוזיס

גם ChatGPT מציין זאת. 

יש לי הכתמות

לכן רציתי להכניס באיחור כדי להרוויח עוד זמן

והיה ממש בסדר. הייתי לבד והוא מאד ענייני, עשה בזריזות ולא חיכיתי הרבה זמן בתור.

בקניון מלחה. בהסדר עם הקופה.. לא זוכרת כמה שילמתי אבל נראלי פחות ממאה (פלטינום)

ממליצה עליו ממש

מאכזב שחוזרים לשגרה, איפה המשיח?

תוסיפי גם חג ארוך הכל הפוך (כלים, אוכל שונה) כולם בבית, נגמר בהתעלות של נס קריעת ים סוף

ואז במוצאי שביעי של פסח מה עושים?

מתארגנים לשגרה.

זה כזה מוריד ומבאס. המימונה באה לפתור את זה.

חגיגה עם חמץ ומוזיקה לתוך הלילה כאקט של ציפייה לגאולה.

גם עכשיו מרגיש לי כאילו לא סגרנו את הסיפור הזה.

אוקי היה פה אירוע ענק ברמה הלאומית עם קושי לוגיסטי מטורף ברמה הפרטית,

אבל מה עכשיו? מכינים תיקים למחר וזהו, ככה זה נגמר?

יצאתי מקודם לקנות לילדים לחמניות למחר, והרגשתי צורך לקנות כזה דברים שווים, לעשות סיום.

בא לי לצאת לאיזה מסיבה טובה כזאת.

😁

"אבל מה עכשיו? מכינים תיקים למחר וזהו, ככה זה נגמר?"

שובר את הלב.

מרגיש שוב כמו בקורונה בפסח, כאילו פספסנו עוד מועד.

ברמה האישית התקשיתי להתעלות לגודל השעה ולהתפעל מהניסים, יותר התבאסתי ונלחצתי והתקשיתי לעבור את התקופה.

אבל ברור שהיינו פסע מגאולה וכולם דברו על זה.

ועכשיו מה, פשוט לחזור לשגרה?

אני חושבת שאנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר גאולה.

ואני חושבת שהבעיה שלנו זה שלימדו אותנו לחכות למשיח שיגיע בבת אחת, ובית המקדש ירד מהשמיים, והכל יהיה כמו נס פתאומי כזה שקורה בבת אחת ולכולם ברור שזו הגאולה.

ואז כשקורים דברים שהם ממש חלק מהגאולה עצמה, כל עוד לא הגענו לשלב הסופי הזה אז אנחנו מרגישים ש'בסוף לא קרה כלום', או ש'פספסנו'.

ובעיני זו ממש טעות.

גם גאולת מצרים לקחה זמן. 10 המכות התרחשו במשך כשנה. בסוף היה לילה של שיא של היציאה ממצרים במכתב בכורות, אבל גם אז עוד היו קשיים בהמשך, הרבה רגעים של פחד וגם רצון לחזור אחורה, ושאלות כמו "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?"

גאולה היא לא 'זבנג וגמרנו'. ובמיוחדלא הגאולה האחרונה, שבה הקב"ה רוצה שנהיה שותפים ממש בגאולה (לעומת גאולת מצרים, שהיתה יותר מלמעלה).

ונכון שזה לפעמים מרגיש כבר ארוך, ואנחנו חסרי סבלנות ורוצים להגיע כבר לסוף.

ונכון שלפעמים גם ברגעים שהם באמת גדולים, החוויה האישית שלנו היא של קושי, כי בכל שאת זה דורש מאיתנו להתמודד עם מציאות פרטית לא פשוטה.

אבל אנחנו כבר עמוק בתוך תהליך של גאולה. ועכשיו היה לנו עוד 'פיק' של התקדמות משמעותית.

ואנחנו ממשיכים להתקדם. הקב"ה עדיין איתנו, וממשיך לסובב את גלגלי ההיסטוריה לעבר גאולה שלמה.

ואנחנו פה בתפקיד, אנחנו צריכים להיות חלק מהתהליך הזה. גם בעשיה, וגם בהודאה על מה שהקב"ה כבר נתן לנו וקידם אותנו (שזה מה שהיה חסר אצל חזקיה המלך, שלא אמר שירה על הנס שנעשה לו, ולכן לא נהיה משיח...)

אני גם מזדהה עם הקושי של הבוקר, הנחיתה ישר לתוך שגרה.

ומימונה בהחלט היתה יכולה להתאים פה🙂 (למרות שבאופן אישי אני לא חגגתי אף פעם מימונה, ואחרי השיא של פסח רגילה רק לחזור לשגרה ולארגן את המטבח בחזרה...).

אבל אני כן חושבת שלא צריך להתאכזב מזה שחוזרים לשגרה כאילו פספסנו משהו. אנחנו ממשיכים להתקדם...

אנחנו עדיין

זה קירב אותנו

עוד קצת ואנחנו שם

גם בקומונה לא פספסנו כלום

זה היה עוד ציר מהצירי לידה

אז תעשי! תעשי סעודת הודיה כיפית עם הילדים, את יכולה להזמין גם חברים, שימי מוזיקה כיפית.

באמת אנחנו חווים פה את הגאולה סביבנו, זה באמת מרגש ומשמח.

ובחזרה לשגרה תקועה לחלוטין 😅

מתחילת המלמה, החזקתי לבד את המוראל ואת התפקוד בבית, וכל הזמן להיות זאת שמובילה ומייצרת וודאות, ביטחון וחוסן.

בא לי שמישהו יעשה ויזמין אותי 😉

בעלי יוצא היום לאפטר, אז אולי נצא לאנשהו אם הוא יהיה בקטע. (רוב הסיכויים שהוא פשוט ירצה לישון, אבל נחמד לפחות לדמיין שיש מצב שנצא 😐)

שימחת ממש,

שבזכות הרצון, תהיה לך הזכות כמעשה.

באמת שימחת אותי 😄

מוצאי שביעי, משיח בן דוד בא!

כאילו ברור, אחרי שביעי של פסח מה שנשאר זו גאולה שלמה!

לא מכירה את עניין הכשרות.

אצלנו המרוקאים תמיד היה כשר אצל כולם עוד ממרוקו, לא היה עניין של שומר כשרות או לא שומר כשרות. מעניין.

אני זוכרת כילדה הייתה תחושה באוויר של התרוממות, ממש שיא השיאים, הטופ של החג.

זה לא רק מוזיקה ואוכל, זה באמת שמחה אמיתית וחיבור לקדושה.

אלא לכל משפחה יש את המנהגים שלה אפילו בתוך מרוקו יש הבדלים בכל מיני דברים (קטניות ירוקות, יבשות, אורז וכו' - וזה רק מה שאני מכירה אישית, אולי יש עוד הבדלים)

וכדי שכל אחד ישמור על מנהגיו, אז במשך שבעת הימים נוהגים לאכול בביתך ולא להתארח אצל אחרים... 

אני חושבת שזה מאוד חשוב לא לעבור על האירועים האלו לסדר היום וכן לעצור ולהודות על הניסים המדהימים שהיינו עדים להם

ובעז"ה מתכננת כנראה שבוע הבא אירוע קטן אצלי בבית, עם כמה דברים מתוקים. אזמין בעז"ה קצת משפחה וחברות

מאוד רוצה שנגיד יחד נשמת אבל אולי זה יהיה ארוך מידי, אז לפחות להגיד ביחד מזמור לתודה

והכי חשוב העצירה הזאת וההפסקה בחיים ולהגיד לד' פשוט תודה!

יואו איזה תזמון, נתת פה רעיון!

אפשר גם מחר בערב חח

האמת שזה אחלה להצמיד את זה לראש חודש

לא קשור לתוכן

גם הוא אמר שנים לשא זקוק ומבחינתו מספיק לו מה שיש

וגם אותי זה שיגי והעליב. אבל למה אתה מתנגד ואומר 'זה לא אני זה מאולץ'

מי לא רוצה מזן כיף עם אשתו? איך לך לא חסר  קצת?

לא הבנתי

אבללל לא חייב באמת לצאת לדייט ולהכריז על ערב זוגי

ולא חייב סדנאות ומסעדות וקלפים וכו

השאלה המהותית- זה מה כן יש בינכם במרחב הזוגי שלכם?

איך נראה ערב בבית ? איך השיח התקשורת השיתוף?

בעלי נגיד מסתפק בלשתף ולדבר.לפעמים מה היה לו היום ולפעמים שיחות עמוקות יותר

ולא מחפש את הצדדים שאני מחפשת שהז קצת קלילות ואיוורור ופשוט כיף יחד ורומנטיקה

מלמדת את עצמי

שיש לו פשוט צורך מסוג אחר

אבל לא שלא רוצה אותי או את הזוגיות

וגם.. באמת המהותי זה מה כן י שביננו

ואם שם יש מקומות שצריכים ברור אז שווה לברר אותם

סדנא או ערב זוגי לא יפתרו את זה

מבחינת ערב בבית זה לא זורם בקטע זוגי, רק בקטע טכני ביתי משפחתי... הילדים נרדמים והוא ישר הולך לישון גם. אז אין זמן של שנינו לבד בכלל בכלל.

זה תמיד אני עם עצמי עד שהולכת לישון…

ונגיד ואצלו זה מתבטא בדרך אחרת, הזמן של הביחד.

למה לבטא זמן זוגי רק בדרך שהוא מתחבר אליה ואיך שהוא אוהב?

מה עם רצונות שלי ודברים שאני אוהבת והצורה שבה גם אני רוצה לבטא את הקשר?

כי באמת

לכל אחד יש צורות לבטא אהבה

וצורך מסוג אחר מה גורם לו להרגי שאותה

אבל

אתם יחד

ונכון

לשניכם מגיע מקום❤️

באמת זוגיות לא יכולה להתבסס רק על זמן יחד..

כמו שלא רק על לשבת ולדבר בערב על הספה

זה באמת אמור להיות גם וגם

ולשיח יחד יש מי ד מאוד חושב - ככה נהיחם חברים ושותפים לא רק טכנית אלא נפשית

מתערבבים בעולם אחד של השני, מכילים וקשובים אחד לשני

זה באמת צורך כל כך מובן ונכון שלך

מאחר ואנחנו ושמעות רק אותך ולא אותו- מה הוא מרגיש וכו

אז קהש להגיד משהו מוחלט

אבל בהחלט נמשע שכדאי ממש לכוון ללכת יחד לטיפול

לפתוח את זה יחד

כן זה יציף את הכאב אולי

אבל זה גם יאפשר ךך לקבל מקום

ולכם ךמצוא דרך יחד..ולהעמיק את היחד שלכם 

שאנחנו ממש לא חברים טובים

זורם לנו בחיים ביחד, מאוד. טוב לנו בכללי, אוהבים אחד את השניה. אני יודעת.

אבל כנות ופתיחות וזרימה וצחוקים ושחנשים… לא קורה. הכל נורא כבד ביננו וזה מבאס נורא.

אני רוצה כבר תקופה ללכת שוב ליעוץ שממש עזר לנו אבל הוא מוחה בכל תוקף… אומר שזה בזבוז זמן וכסף. חבל לי, מקווה שיסכים…

הוא ישן מספיק?

הייתה לי תקופה שבעלי רצה זמן זוגי ואני הרגשתי שהוא רוצה לשפוך או לדבר אותו דבר ופשוט לא היה לי כוח. ולא כיף.

למה לא לראות סרט? נשמע לי נחמד , אפשר גם לדבר תוך כדי על הדמויות. משחק מנדלות לי אישית מרגיש מתאים רק למי שמאוד אוהב את זה.

נשמע שבעלך עייף ואין לו כוח.

יכול להיות גם שהוא צריך קצת זמן לבד לעצמו. כולנו צריכים את זה. קורה לנו שאני צופה בסדרה והוא צופה כדורגל. הוא אוהב כדורגל ואני לא . אני אוהבת סדרות על סינים עתיקים והוא לא מבין את הקטע.

הוא ישן מעולה חחח הלוואי עלי

רואים פה ושם סרט, אבל זה לא מחבר באמת כי בסוף כל אחד רואה בראש שלו עם עצמו וזהו… אין תקשורת. מלא פעמים ניסיתי אחרי סרט לדבר על העלילה וכו והוא לא בקטע של לנתח סרטים. נגמר הסרט ביי שלום.

זהו שכן יש לו זמן לעצמו ביום, וגם יוצא עם חברים לפחות פעם בשבוע ושם יש לו מלאאא מה לעשות.

אבל כשזה מגיע לזמן עם אישתו אז תופס מרחק

מתחילה לחשוב שבאמת משהו דפוק אצלי שלא נעים לו בקרבתי.

על מה דיברתם בתקופת דייטים? לפני הילדים?

מה לגבי אינטימיות?

האם את יוצאת עם חברות? יש נושאים שגברים פחות מבינים , חייבים שיחה עם חברה...

גם לא היה כל כך דייטים… כל אחד בעבודה שלו רוב הזמן היה.

לאחרונה קשה לי קצת להפתח באינטימיות בגלל שאני לא מקבלת את הצורך הרגשי שלי וגם כל המצב מלחיץ… אבל לפני כן סבבה בקטע הזה

לעיתים רחוקות יוצאת עם חברות… אבל אין לי חברה ברמה שאפשר ממש לדבר איתה עמוק ואישי, כולן כזה היי ביי שיחות כלליות.

כן זה חסר לי, הלוואי הייתה לי חברה טובה ככה לשיחות כיפיות.

לפעמים יש קושי זוגי והבן זוג לא מוכן ללכת לייעוץ זה הפתרון שמציעים...

וזה יכול לעזור או לקגם אפילו רק אותך באופן אישי

שתהיי יותר שלימה עם מי שאת, תעבדי על דברים שאת רוצה לעבוד עליהם ותהיי יוצר בלימות עם נה שקורה ומי יודע אולי זה עזיז דברים גם בזוגיות ואם לא לפחות תהיי בפני עצמך יוצר בשלווה ושמחה ופחות מוטרדת מזה...

נשמע ממה שאת כותבת שזו מועקה של שנים ואין למה לחכות שייפתר מעצמו..

וחיבוק מותק!! כשמורכב בזוגיות הכל יותר כבד... מקווה ומתפללת שתראו ישועה בקרוב❤️❤️

ב. אם את מדברת איתו על העבודה שלו באריכות באמת מתעניינת ומשתפת את דעתך בנושאים שעולים לא תתפתח מזה שיחה?  אפילו קצת של נושא אחד שגלשתם אליו מהשיחה על העבודה?

להסביר לו שזה צורך שלך מהזוגיות הזו

זה יותר משמח אותך מאשר לקנות לך תכשיטים וכו'

וזה מה שיעשה אותך מאושרת

את יכולה גם לארגן יציאה ולהגיד לו שקבעת עבורכם זמן זוגי וזה מאוד ישמח אותך שהוא יצטרף כי את צריכה את הביחד כדי להתאושש

וייתכן שכשהוא ירגיש בהשפעה של היציאה הזו עלייך הוא יבין את המשמעות כי זה יתבטא בעוד הרבה מרחבי חיים

או שאת למשל יכולה לנצל זמן מיוחד כמו יומולדת שלך ולבקש ממנו כמתנה בשבילך לצאת לטיול/סדנה ביחד איתו וזה כבר ייצור פתח להמשיך לעוד יציאות בהמשך

גם בעלי לא אוהב דברים מהסוג שכתבת...

ממש ממש לא אוהב

פעם באף פעם הוא מוכן לזרום רק בשבילי- ואז שנינו סובלים חחח ודי לא רוצה לעשות את זה שוב.

הוא אוהב להיות בשקט בבית.

בלי דרמות. בלי אטרקציות, בטח לא כאלו שמוגדרות "זוגיות"..

לשבת לאכול ארוחת ערב ולדבר כמה דקות על החיים, איך היה היום בעבודה וכו.

מצד שני הוא מוכן לשמוע את מה שיש לי להביא על החיים.... ההתלבטויות שלי. הקונפליקטים שאני נמצאת בהם. מה שעובר עלי....

ואני כן מבקשת לשמוע את דעתו על זה... ואז זה מספק אותי מבחינת העומק והשותפות שלנו ברמות עמוקות יותר...

כן אציין שהוא זורם איתי על לצאת לבית קפה או לטיולים בטבע (מסלול, או סתם סיבוב עם הרכב למקום שמעניין את שנינו) אבל בשום פנים ואופן לא לדבר יותר מידי😅 ואני טיפוס שמאודד אוהבת לדבר..

יכול להיות שאת רוצה שתדברו/תעשו דברים מסויימים?

שאת מצפה ממנו לרמת שיתוף או שיח מסויים?

יכול להיות שיש לך בראש שאם אתם לא עושים "זמן זוגי" אז זה אומר שהזוגיות שלכם לא טובה?

ומה באמת קורה בזוגיות שלכם?

את חושבת שאת באמת לא מעניינת אותו? שאת מעיקה עליו? שחברתך לא נעימה לו?

אם כן

תנסי שניה לחשוב למה...?

ואם לא.. אז למה את ככ רוצה את הדברים האלה?

האם יכול להיות שיש לך צורך עמוק יותר שקיים פה

שאת מלבישה אותו על "זמן זוגי" אבל באמת באמת הוא יכול להתבטא בעוד דרכים ובעלך יהיה מוכן לספק אותו בדרכים אחרות?

למשל

להרגיש שאני מעניינת. לא בהכרח מתבטא בלעשות איתי דברים. יכול גם להתבטא בלהקשיב לי.. להתייעץ איתי. לשתף אותי.

או למשל להרגיש שאני אהובה. יכול להתבטא גם בדיבורי אהבה. מעשי אהבה.

יש אלף ואחת דרכים, והגברים שלנו ממש טובים בלמצוא דרכים נוספות יצירתיות וטובות לספק לנו את הצורך.

אולי אם תזהי מה בדיוק הצורך תוכלי לשתף אותו והוא ימצא דרך אחרת שתספק אותך...

בכלל, גברים, אבל גם נשים לא אוהבים שמכניסים אותם לתבניות של "ככה אמור להיות"

הם רוצים להרגיש שהם רצויים ואהובים וטובים כמו שהם

גם בלי להכנס לשבלונה של ככה צריך להיות...

ומצד שני מאוד רוצים לספק צרכים של בת זוג ושתהיה שמחה... אבל הם רוצים *לבחור* איך לשמח. לא להיות מוכרחים בדרך אחת.

אני לא אומרת שאת פועלת ככה כמובן❤️

אבל מניחה רגע למחשבה..

זה נראה שאת עסוקה בפתרון המעשיהשלך יתן מענה רגשי אבל האם הוא מודע לעומק הדברים

שכשאת אומרת לו 'בא נעשה משהו ביחד' זה בעצם 'תראה לי שאתה אוהב אותי'

הוא מודע לזה שאת מרגישה ריחוק ממנו? לא במעשים, אלא בלבבות

שזה כם מקשה עליך להיפתח אינטימית?

וטם הוא מודע לכל

ועדין לא מתחבר לפתרונות שאת מציעה

מה הוא מציע???

יש דעות שלא צריך בכלל

יש דעות שצריך לפחות 20 דקות

ממליצה לך לשאול את הרב שלכם

כי נראה לי שפה רק תצאי מבולבלת 😁

ועד שמסיימים הכל

מאנונימי כי לא נעים לי באישי

שלא יהיה יותר משעה

אם זה פחות ומרגיש לך יסודי לי זה מספיק מבחינתי.

מקלחת יסודית בעיניי בלי הורדת שיער ועם שפשוף של כל הגוף וחפיפה פעמיים זה סביב 20 דקות וזה מה שאני עושה

שתי שניות, שטיפה קלילה להרטיב את השיער והגוף

בהנחה שעשית את ההכנות בבית ודי מיד יצאת למקווה

כשאני מגיעה מקולחת למקווה, מאז הקורונה כבר.

יכול להיות שזה נחשב דיעה מקלה

אני בכל אופן עושה שוב עיון כמובן אבל לא נוגעת בברזים.

ולשפשף את הגוף?

אני פשוט מתקלחת

זה נחשב פעמיים? מעניין..

אני לא ממש משפשפת אבל משתדלת שזה יהיה ניקוי יסודי יותר ממקלחת רגילה

המרכך משאיר חומר על השיער גם לאחר שטיפה, אותי לימדו שככה צריך כדי שלא יהיה חציצה

אבל אני יודעת שלא כולן נוהגות כך (לדעתי ספרדיות לא)

כיום המרככים לא משאירים שכבה שומנית שמהווה חציצה, זה היה יותר נפוץ פעם כשהיו משתמשים בחומרים הרבה יותר שומניים כדי לרכך את השיער, ועם המרככים של היום מספיק שטיפה טובה.

יכול להיות שיש פוסקים שעדיין מתייחסים למרכך כחומר מסיבי שמשאיר שכבה שצריכה שטיפה רצינית.

אני גם אשכנזיה

העיקר שיהיה יישוב הדעת והגוף יתרכך והליכלוכים ירדו בקלות..

שעה בערך בסהכ כל ההכנות..😀

מתקלחת בנחת ובכייף כל מה שצריך.

בכלל לא מסתכלת על שעון ועל זמנים.

מסוים באמבטיה, נראה לי שאם יש מקלחת ולא אמבטיה צריך לכל הפחות את הזמן עליו הקפדת, ולא פחות. לא?

השאלה שלך קשורה לעצם ההקפדה על זמן או להבדל בין מקלחת לאמבטיה?

כמו שנכתב כבר בשרשור, לפי דעתי עניין הזמנים יותר קשור למנהגים מאשר להלכה, בכל מקרה זה לא יכול הדעות שצריך איזה זמן מסוים בדווקא.

אם היית מקפידה על זמן מסוים להכנות, בלי קשר להאם זה אמבטיה או מקלחת, ועכשיו את רוצה להפסיק עם המנהג הזה, אולי צריך לשאול רב/ לעשות התרת נדרים. 

הסיפור של השעה הוא רק לחלק מהדעות ורק למי שמתחילה את כל ההתארגנות בערב הטבילה עצמו- כולל ציפורניים, הורדת שיער, איפור וכד'. אן התחלת אץ ההכנות קודם ואת יודעת שעברת על כל הגוף ביסודיות. הכל בסדר.

(כמובן שחשוב לעשות עיון לפני הטבילה)  

איך מחשבים? כמה זמן בערך לוקח לך לעשות מקלחת יומית רגילה תוסיפי לזה את היסודיות והדברים המיוחדים ותחשבי לעצמך כמה זמן לוקח לך להתארגן פחות או יותר. 

לק"י

לבדוק מול הרב שלכם איך לנהוג (או בספר שאתם נוהגים לפיו, אם נוח לך וכתוב בו הכל).

יש מליון מנהגים.

לק"י

שנ"צ מאוחר כמו אתמול, אז היום בטוח יהיו עייפים לפני.

ובכלל רציתי שיתחילו לישון מוקדם יותר.

לק"י

אבל זה לא הספיק לו, כי הוא נרדם שוב מקודם.

ובשניה גם ישנה כבר כמה שעות. ועכשיו גיליתי שג השלישית נרדמה.

בקיצור, מקווה שיהיה פה לילה לפני חצות🤦‍♀️

מה שאומר ששוב נגזר עלי יום ארוךךךך ועיייףףףף בלי אף מנוחה

והלוואי וזה היה היום הראשון..אתמול ישנתי שעתיים ולא השלמתי עדיין

לק"י

אני עושה את זה.

גם אם מפריעים לי פה ושם.

אז הכי ושנאת להרדם ולהתעורר ממריבה ובכי

אני כן עוהש את זה כי הז מה יש

אבל זה לא ממש עוזר מדי..

עכשיו כן ב''ה נחתי איזה 20 דקות..זה גם משהו

לק"י

כדי שאוכל לישון.

אולי אצלך יש גם יותר קטנים. שלי בני 10.5, 7.5, 5 ו-2.9 (הרבה פעמים אני ישנה כשהקטן ישן).

והילדים לא יתנו לה לחזור לישון...

(אצלי הבת שלי התעוררה קצת לפני, בערך ב4:30, ניסיתי להשכיב אותה חזרה, לקח זמן וקצת בלגן, ואז היתה ההתרעה הראשונה, ויצאנו למקלט, ומאז אנחנו ערים...)

מקווה שנצליח לנוח קצת במהלך היום. אבל הילדים שלי מאוד לא זורמים עם שנ"צים.

להיכנס למיטה ולעשות מחדש את רוטינת הבוקר- ליטול ידיים, לצחצח שיניים, לשטוף פנים וכו'.

לאתחל את היום הזה.

להתחיל אותו מחדש בצורה קצת יותר נורמלית ורגילה.

ושיהיה הרבה כוחות לכולנו להיום.

הלכתי לישון מאוחר מאוד (עד שהילדים נרדמו+עד שסידרתי את הבית+הלחץ שתפס אותי כשראיתי שאמורה להיות הפסקת אש), ואז ההתרעות (בלי אזעקות אצלנו, אבל כן ירדתי למקלט עם חלק מהילדים בכל פעם).

מנסה להתחיל את היום ולעבוד קצת, אבל העיניים שלי פשוט נעצמות...

וגם אצלנו הילדים התאוששו יחסית מהיר, וכבר התחילו לשחק וליצור ולקרוא בקולי קולות ולצעוק בשמחה (מריבות עוד לא התחילו ב"ה🤭). רק הבת הגדולה שלי המשיכה לישון... (הערנו אותה בהתרעה הראשונה, אמרה שתרד למקלט רק אם תהיה אזעקה. חכמה...)

ועכשיו השאלה הגדולה היא אם באמת יהיה לנו שקט לאורך זמן...

(ומה יהיה עם הנרצחים ומשפחותיהם ועם הפצועים)

אני חושבת שכן יהיה שקט

אבל אי אפשר באמת לדעת

שעות/ ימים יגידו 

מה, אמא, בהפסקת אש עושים מדורה?

(לא, מתוק שלי, לא ממש).

היה פה יום ממש נעים ורגוע

פתאום קלטתי שהם אמורים להיות ממש עייפים וכדאי להקדים טיפה את הארוחה..

במיוחד בהתחשב במצב העייפות של כולנו...

ואפילו הצלחתי קצת לנוח בצהריים (בישיבה על הספה, אבל זה גם היה משמעותי).