פורום הריון ולידה (עמוד 2385)

אם זה מדי פעם זה תקין

סליחה שאני חופרת. אבל איך לדעת כמה פעמים זה תקין וכמה לא?

לבדוק
וכמובן אם זה כואב או מתגבר

והיחס של הרופאים גרם לי עוד יותר לפקפק במה שאני מרגישה... רופאים נוטים לחשוב שאת יודעת כל מה שהם יודעים, ושהכל מובן לך וברור. זה לא, וחשוב לזכור את זה.

 

לדעתי, אם את מרגישה משהו אחר מתנועות, את צודקת. את כבר בחודש שביעי, את יודעת איך מרגישות תנועות. אם זה לא תנועה - זה משהו אחר, ויכול להיות שזה פעילות רחמית.

ממש ממש חשוב שאם זה מתחיל, תתזמני את זה. אל תסתפקי ב"נראה לי שזה לא סדיר". אני חשבתי שזה לא סדיר, לא בדקתי - ופספסתי. אם את רואה שזה משהו סדיר, זה חשוב ממש וזה מעיד שזה אכן צירים. כל עוד זה לא סדיר ועובר עם מנוחה ומים, זה סימן מעודד וטוב. במקומך גם הייתי יוזמת מעקב צמוד יותר על צוואר הרחם, לראות שהוא באמת שומר על אורך טוב.

 

אל תהססי ללכת לרופא גם כל יום אם את חוששת. עדיף להיבדק יותר מדי פעמים ולא לפספס בדיקה חשובה. אם חלילה מתפתחים לך צירים - וממש לא בטוחה שזה מה שזה - מאוד חשוב לדעת, כי יש מה לעשות ואיך לעצור אותם.

זה משהו שלא הרגשתי עד תחילת שביעי. ועכשיו מרגישה מדי פעם..
ולא מצליחה להבין אם זאת הרגשה נורמלית או לא.
ואת צודקת שבאמת עדיף ללכת כל הזמן לרופא מאשר לפספס. הבעיה שקשה כאן לקבוע תור לרופא נשים הכול תפוס כל הזמן. ובמיון אמרו לבוא רק אם יש כאבים וב"ה אין כאבים בכלל.

אבל אני כרגע בשבוע תשע והייתי באולטרסאונד עד עכשיו תשע פעמים... כל שבוע. אם אין לי תור, אני הולכת למוקד חירום. לפעמים יש סיבה אמיתית, לפעמים אין באמת וזה רק כדי שאני אהיה רגועה. אני היסטרית כי הייתה לי לידה מוקדמת בלידה הראשונה שלי, אז אני כבר מניחה מראש שדברים יכולים להשתבש. אל תקחי אותי כדוגמא, לרוב דברים לא משתבשים. אבל בעיניי עדיף לתזמן ולגלות אם יש סיבה לדאגה או אין, ולבקר כמה פעמים שצריך במוקדי חירום למיניהם - העיקר לא לפספס שום דבר.

 

אני אגב ממש לא מסכימה לגבי הכאבים. צירים מוקדמים לא חייבים להיות כואבים. לי היו, לא כאבו בכלל, רק היו מציקים קצת כאלה. קיצרו לי את צוואר הרחם... השאלה היא לא אם כואב או לא, אלא אם סדיר או לא, ממה שאני יודעת. וכמו שאמרו לך, אם יש מספר מסוים ומעלה במשך יותר משעה - חובה לבדוק.

בגלל שאתמול אמרו שצוואר הרחם ארוך וסגור זה מאוד הרגיע אותי אבל אני באמת אשאל היום אץ הרופאה שתסביר לי על התחושות האלו. והרעיון לתזמן הוא טוב.!

ושזה לא מאוד תדיר. אני לא יכולה לתאר לך כמה השאלה הזאת קריטית, והרופאים לא מדגישים מספיק... אותי שאלו "זה סדיר?" כבדרך אגב, חשבתי שזה סתם עוד לסמן וי כזה, עניתי מה שנראה לי. זה ממש מה שעושה את ההבדל בין צירים מוקדמים לצירים מדומים, ממה שאני מבינה היום.

וממליצה לך בלי קשר להתחיל לעשות מעקב צוואר רחם. זה לא דורש ממך הרבה, רק בדיקה נוספת בזמן האולטרסאונד, אז למה לא (:

לך מה אמרו לי.

אני עכשיו בשבוע 34. מידי פעם מרגישה התקשויות של הבטן.
גם כמה רופאים ששאלתי וגם האחיות במיון ובקופת חולים אמרו לי שכל עוד זה לא כואב, זה בסדר. זה התכוננות של הרחם וזה תקין.

אם ההתכווצויות גם כואבות, ההנחיה היא ללכת להיבדק. כי זה יכול להיות צירים

בפועל, הלכתי פעם להיבדק במיון שההתכווצויות קצת כאבו לי, ובמוניטור לא ראו צירים וב"ה לא היה קיצור של צוואר הרחם.
זה שברגע שאת הולכת להיבדק לא רואים כלום, לא אומר שמה שהיה לפני כן לא היה צירים. יכול להיות שהיו ועכשיו נעלמו. אז בכל אופן צריך לבדוק אם הצירים שהיו גרמו לקיצור של צוואר הרחם.

בפעם אחרת שהלכתי למיון (מסיבה אחרת), ראו במוניטור קצת צירים, אבל הם לא גרמו לקיצור ולכן שיחררו אותי.

אני מתכננת שאם זה יקרה לי שוב, ללכת להיבדק רק אם ההתכווצויות כואבות וקורות הרבה יחסית. כלומר, אם זה קורה פעם - פעמיים ביום אני לא אלך להיבדק. אבל אם זה יקרה בצפיפות אחד לשני, אלך להיבדק, כי זה יכול להיות צירים שגורמים לקיצור צוואר הרחם.

עוד משהו שאמרו לי - זה יכול להיגרם מחוסר שתייה. תקפידי לשתות לפחות 10-12 כוסות ביום. אצלי זה ממש משפיע ומפחית את ההתכווצויות.

ואם זה ממשיך בכל אופן אולי לבדוק דלקת בדרכי השתן, שגם יכולה להשפיעה

ובמוניטור השני במיון כבר לא היה.

ובאמת שתיתי מלא בין לבין אז יש מצב שזה עזר.

בכל מקרה הלכתי עכשיו לרופאה (שהיתה ממש לא נעימה. בררר.. שונאת רופאים לא מסבירי פנים. מה כואב לך להיות נחמדה?)

אבל היא אמרה שהתקשויות זה בסדר ותקין ורק כשזה מלווה בכאב זה בעייתי.

בינתיים בדרך הרגשתי גם קצת דקירות בבטן תחתונה אבל זה בטח רק מרוב ששתיתי מלא. בקיצור- מבאס אותי שהתחלתי להיכנס לסרטים עד שהייתי רגועה רטב ההריון ועכשיו מתחילה מאתמול להילחץ מכל דבר קטן. מקווה שארגע.

אם חלק מהבטן קשה- כנראה העובר דוחף אותך החוצה

אז גם חייבת למצוא עוד פתרון יצירתי.. עוקבת

כל מיני פתרונות.

הכי נוח לי זה במדף בארון. הן מקופלות אחת על השנייה
הקדשתי מדף שלם לצורך העניין

עכשיו אין לנו מגירה מספיק גדולה, אבל פעם שמתי אותו מגולגלות במגירה (לא מקופלות, נוצר בלגן) וזה גם היה אחלה

שמה אותה בארון תליה מתחת לבגדים, ואת המטפחות מכניסה בצורת כדור

ככה אני יכולה לראות את כל המטפחות.

 

זה יגרום לי לעשות קצת סדר בסלסלה

יש לי 2 ערימות, המטפחות מוקפלות ומונחות אחת על השנייה ככה אפשר מהצד לראות את כולן. הקושי הוא להוציא אחת מלמטה בלי לבלגן. אבל בינתיים זה הכי עובד לי.

פשוט מקפלת יפה

צבעוני

חלק

סלסלה לבובו

 

והקופסאות מסודרות במדף

ככה שצריך מטפחת לשבת, שולפים את קופסת השבת, ואז הכל מול העיניים, הכל יותר נוח ככה!!

אצלי הם תלויים על החלון (הקולב נתפס במסילה), ככה שזה גם פונה כלפי מסודר, וממש נח לי ככה

ככה יש מגדל מול העיניים במדף בארון ונוח יותר לשלוף גליל מאשר קיפול לריבוע שיזיז הכל

גם אפשר לראות הכל, גם מוסיף צבע לחדר וגם נח לשלוף

על המתלה תליתי 4 קולבים ועליהם (על הפס הארוך של הלמטה של המשולש..) תולה את כל המטפחות .

רואה כל, ולא תופס מקום מיותר בחדר.

לא יודעת אם באמת חייבים לדאוג לזה. 

אבל בתחילת תשיעי כבר בייתי בטטה לגמרי ובקושי רקדתי. רק ממש קצת...

אני שואלת כי ההריון ממש התחלתי האם לא מסוכן לקפצץ ולרקוד ולשמח ברחבה .

גם בחודש 4-5 רקדתי🤷

אבל לרקוד קצת למה לא, בהצלחה רבה והמון מזל טוב.

אפשר לרקוד ולשמוח, רק לא לקפוץ ממש. זה שלב עדין....

הרופאה אמרה שאין שום בעיה לרקוד ופשוט להיות מודעת לכוחות שלי....תכלס היה לי אז יותר כח תרקוד מאשר בחתונה של האחות הבאה שהייתי אחרי שתי לידות, ותינוק שעשה לי לילות לבנים🤭

אבל אל תרימי אותה בכסא 🤭

גלגלון



וכניסה לרחבה בקפיצת ראש ממנוף

🙈🙈

זה קרה לי -רק שאני הייתי כמו המישהי שלך בסיפור..

הייתי יחפה בריקודים ומישהי עם עקב דרכה עלי. היה לי כמה זמן אח"כ שטף דם כחול ברגל..

לק"י

לא שאני ממליצה לחטוף מכה בבטן, גם בלי הריון

וסיבוכים. בה הכל היה בסדר אחכ..
מכירה עוד מישהי שבסוף ההריון רקדה הרבה, אחרי כמה ימים לא הרגישה תנועות הלכה להיבדק וראו שחבל הטבור מסובב סביב הצוואר של העובר, ומיד ניתחו אותה. והרופאים אמרו שיש מצב שזה בגלל הריקודים.

נראלי שפשוט ארקוד בעדינות ואם אתעייף אשב , תודה !

לק"י

אצל הקטנה שלי היה ככה, וזה קורה אצל הרבה.
ובאולטרסאונד לא רואים עד כמה שאני מבינה. מיד כשהתינוק יוצא ורואים את חבל הטבור מורידים אותו.
אלא אם כן, העובר מסתבך עם חבל הטבור תוך כדי הלידה.

עכשיו אמא שלי אמרה לי.. הם כנראה ראו דופק מאוד מאוד נמוך ובגלל זה ניתחו..

@אניחדשהכאן וגם @לונהלוב ו@אם כל חי לאן ברחת?
האמת אמא3 נעלמה ממש מזמן....

מתישהו כתבה פוסט די ממעמקי הנפש. באמת שאני אפילו לא זוכרת על מה ממש. ואז נעלמה. אולי החליפה ניק

אם את פה

ממש אהבתי את התגובות שלה וחבל שנעלמה מאז

רק לעיתים יותר נדירות...

כמות השעות ששרפתי בפורום הייתה עבורי לתועלת רבה בזמני קושי,

אבל מצד שני המשפחה שילמה מחיר יקר ממש.

אז כרגע אני בתקופת הפוגה

מקווה לחזור בצורה מאוזנת

מקווה שההריון ממשיך בטוב ושההרגשה השתפרה.

@חגהבגה  מיוחדת

אני עוד רגע מסמיקה כאן....

הגבתי חזרה

@תפוחים ותמרים דואגת לך, את כל הזמן בראש שלי?

את שורדת?

צפה?

הגיבה פה בימים האחרונים באיזה שרשור...

למרות שאני כבר כמעט ולא נמצאת פה..
אני חודש שביעי
שרדתי את כל הבחילות וההקאות והחולשה וההיפזרמיס
וממשיכה לשרוד קשהה ממש אבל זה כבר ניהיה השגרה
מחכה בקוצר רוח ללידה
בנתיים בביית נהנת מכל רגע עם הנסיך הקטן שלי

לא מאמינה שאת כבר בשביעי!!! ברוך ה', שיהיה בקלות!

יאללה קטן עליך מה שנשאר. מלכה! שהסוף יעבור כמה שיותר בקלות, שתהיה לידה קלה והתאוששות יותר רגועה והמון נחת משניהם! ומניעה טובה ממוש, גלולות או התקן.

כשהיית בתחילת הריון כל הזמן חשבתי עלייך

תודה רבה
אמן❤️

בלי הפניה. מי שרוצה. תבדקי

בד"כ מתחילים במצב כזה באורטופד וראומוטולוג.
רופאה שלמה ❤❤❤

ישר לאורטופד? חשבתי אולח לקבוע תור טלפוני לרופאה ומשם להתקדם

בנתיים לקבוע לאורטופד, אליו חא צריך הפניה, לראומוטולוג כן.
ומצטרפת להמלצה על כורכומין.

עשית משהו כדי שזה יעבור?

והכאבים חלפו

א. ממש בריא
ב. יש לו תכונות אנטי דלקתיות, אלוף לכאבי פרקים.
וכמובן הכי חשוב ללכת לרופא משפחה- הוא לא יפנה אותך לבדיקת קורונה- אלא לבדיקת דם לגלות אם יש דלקת בגוף

לא ממליצה ללידה ראשונה בכלל. וגם קשה לי המוחלטות שלה שזה כלי קסם. כי לי זה לא עזר מאוד בשתי הלידות.

ממליצה לקרוא המון על הריון לידה הנקה וגידול תינוקות. לעשות קורס הכנה ללידה שנותן כמה שיטות ודרכי התמודדות עם צירים ועם הכנה להנקה.

כ"כ מבינה אותך.

אשרייך שאת הולכת לטבול!! אשה יהודיה וטהורה!!

ברצוני לשתף אותך עם נסיוני לגבי מקוואות בזמן הקורונה,

אני לצערי ולשמחתי לחילופין... יצא לי הרבה לטבול בזמן הזה, ותמיד תמיד נהניתי.

איפה שרק הייתי (אני אוהבת לנסות מקוואות ברחבי הארץ) מאוד שמרו על ההנחיות, ניקו ביסודיות עם משמידי חיידקים למיניהם, אין מקום לחיידקים ובטח לא לקורונה מרוב הנקיון עם החומרים שהם מנקים אחרי כל אשה. וכמובן הבלניות היו עם מסכות כנהוג.

יש אווירה טובה,טהורה ומפנקת.

ממליצה לך להיכנס לאתר של מקווה נט שם יהיה לך מענה לכל השאלות והחששות שלך.

בהצלחה אשה יהודיה! מקנא בזכות שלך לטבול ולהיטהר. זכרי- זו מצווה ענקית!! מחכה לך המון המון טוב בעולם הבא.

שימחת את אבא שבשמים. כל הפמליה של מעלה עונים אמן בשעה שאת טובלת ואומרת את הברכה. זכית!!

(סליחה שיצאתי קצת רבנית...)

מזלי שטבלתי אחרי לידה ממש לפני תחילת הקורונה ומאז בהנקה לא הייתי צריכה

לצערי אני במקווה לא מרגישה אוירה טהורה ומפנקת אלא רק לחץ ורצון להיות כבר אחרי

 חיבוק יקירה.

ושתזכי בקרוב לחוות את היופי של המצווה בכייף ובשלווה. אמן.

שאלה לי אלייך-

באיזה מקווה את טובלת? למי זה שייך? 

מוזר וכואב מאוד לשמוע שיש נשים שלא נהנות ומרגישות לחוצות בזמן שהותן.

במקוואות שאני טובלת(וזה רב גווני) יש בלניות מהממות. נחמדות וסבלניות.

אחת מהתנאים שלהן זה להיות עם המעלות הנ"ל . אסור להן להלחיץ!!

מה לעשות, לא כולן מחבבות את המצווה הזו.
ב"ה אני כן מתחברת למצווה, ועם כל זה אני עדיין מרגישה הרבה לחץ ביום הזה ורוצה להיות אחרי. אז מאוד מבינה את מי שזה מלחיץ אותה

מציאותית.
לא כולן מרגישות שזה יום קדוש וטהור ולא כולן מתחברות
זה בסדר להרגיש מתח מסויים ולרצות לסיים עם זה ולהיות אחרי חבל שבנוסף להרגשה הזו גם יש הרגשה שמשהו לא בסדר עם עצמי שאני לא מצליחה להרגיש כמו כולן.
אבל מצד שני אם יש לחץ או חרדות מהנושא צריך לטפל

והמקום דוקא ממש מטופח, תמיד ניסיתי לשכנע את עצמי להנות מההכנות בשקט...אבל לא עזר...

גם כשהבלנית נחמדה הסיטואציה לא נעימה במיוחד מבחינתי

וגם הלחץ לפני 

לא פחות חשוב.
אז כמו שטבילה בשבת מתארגנים לפני אז גם ככה בתקופה הזו ומבחינת הקב"ה הטבילה תהיה הכי מהודרת גם אם לא קרצפת שניה לפני הטבילה.
חשוב לזכור לעשות עיון כולל סירוק של השיער פעם אחת אחרי ההכנות בבית ופעם נוספת במקווה לפני הטבילה.
את יכולה לקחת איתך גוזז ומשייף צפורניים למקרה שתשכחי משהו.
לזכור ללבוש בגדים נקיים אבל לא חדשים שלא ישאירו סיבים על הגוף.
במי המקווה עצמם את יכולה להכנס וטיפה כאילו לנקות את עצמך לפני הטבילה

תודה על הטיפים, עוזר לי מאד!

אני גם מאוד לחוצה ביום של המקווה ומפחדת שאולי שכחתי לעשות משו..

תמיד הייתי מגיעה מוכנה למקווה ותמידדד מוצאת מה עוד לעשות ועל מה עוד לחזור...

עכשיו זה ממש סבבה אין אפשרות להתארגן פשוט נכנסים וצ'יק צ'ק יוצאים!!

זהווווו כל הסיפור נגמר הרבה יותר מהר!!! לי זה עשה יותר טוב!

בהצלחה!!!! אל תשכחי לקבוע תור מראש

בעקרון זה כמו הטבילה ליל שבת, ואפילו עם כמה "הקלות" לעומת ליל שבת..
אבל אמרת שאף פעם לא טבלת בליל שבת אז מנסה להרחיב ולהציע המלצות מעשיות:

הכנות - עושים הכל מראש.
אישית אני ממליצה לעשות כמה שיותר מההכנות בערב שלפני מקווה, אחרי שהילדים כבר ישנים ויש לך זמן בנחת.. אפשר: להוריד שערות בכל המקומות, לגזוז ציפורניים, לעשות אמבטיה טובה (או מקלחת ארוכה ויסודית..), לחפוף טוב - ומותר מרכך כי תתקלחי שוב למחרת.. להסתרק יסודי ( כולל מסרק סמיך אם את צריכה, אני עם ילדים בגיל שתמיד בודקת גם את עצמי..).
למחרת לפני הטבילה להקפיד לא להתלכלך, ואם את לא חייבת אז גם לא להתאפק.
לקראת הטבילה נשאר לך: להתקלח שוב, לצחצח שיניים כולל חוט דנטלי/קיסם בין השיניים, לחפוף (והפעם בלי מרכך..), להסתרק יסודי, ולבדוק את כל גוף שאין חציצה.
דגשים מיוחדים לשים לב:
שאין שאריות איפור/ גלדים של פצע/ לכלוכים.
שאין קילופי עור מסביב לציפורניים או בשפתיים, שניקית את פתחי הגוף יסודי (אזניים, מסביב לעיניים, אף - נזלת יבשה חוצצת, רטובה לא)

כשסיימת אוספים שיער צורה הכי קלילה שלא יהיו קשרים, מתלבשים בבגדים ישנים שלא מורידים סיבים, לזכור לא לשים קרם גוף, השפתון או דאודורנט.

למקווה אני לוקחת: מגבת, כפכפים, מסרק+כוסס ציפורניים לייתר בטחון.

במקווה אסור להתקלח. אני כן שוטפת שוב כפות רגליים בזריזות (אבל זה לא ממש בנוהל..) בקיץ כן עשיתי שוב שטיפה זריזה מהזיעה..
בודקת שוב עיון זריז, מעבירה קלילות מסרק, מוודאת שהכל בסדר בכפות הידיים מבחינת קילופים וכו, בודקת שאין נזלת יבשה - וטובלת.

לא נותנים במקווה מגבת או כפכפים אז תביאי איתך.

יש לזה כמה יתרונות. תוך רבע שעה אני בחוץ. מפנה את הערב להמשך..

בהצלחה!

תודה רבה על ההשקעה והכתיבה בפירוט, אין לך מושג כמה זה עוזר!

רק מציינת שצריך לקבוע תור מראש גם במקוואות שבדרך כלל לא צריך. (אני שמעתי על זה במקרה בפעם הראשונה)
בהצלחה רבה רבה.

הגעתי מאורגנת
שטפתי את עצמי מהר מהר רק במים ,
הסתכלתי טוב טוב שאין איזשהי לכלוך
וזהו...

שהגדול (כרגע בן 9 וחצי חודש) כבר ממש מפותח ושובב ומתוחכם
הוא כבר התחיל ללכת צעדים ראשונים
ורץ בכל הבית בעזרת חפצים
מחפש איך לעשות דברים מסוכנים
(התכנון בע״ה להשאר איתו בבית עד גיל שנתיים שלוש לפחות)

אני מציעה לך לחשוב על זה דוב אפילו אם זה אומר הוצאה כלכלית לתקופה מסויימת.
למרות שיש המון אמהות שמסתדרות מצויין. לי היה ככה בחופש וזה היה מאוד קשה.
נראה לי שהקושי הנפשי בעיקר וזה שצריך לשמור גם על הגדול שלא יזיק לעצמו וגם לשמור שלא יזיק לתינוקת. כדאי שיהיה לול גדול בסלון שבתוכו את יכולה להניח טרמפולינה

לרגע לא לסמוך על "הגדול", לוודא שיש לך מקומות מוגנים לקטן (הוא יגיע אליו בעגלה? בלול?...)
ואם הגדול עוד לא הולך, אז להתכונן לניידות נוחה עם שניים שלא הולכים, למרות שאם את בבית איתו אז כנראה זה יהיה צורך פחות יומיומי

היום הם גדולים ממש.
לדעתי יותר חשוב בחודש הראשון שאת תשני טוב.
אני ובעלי עשינו תיאום ציפיות לפני הלידה האחרונה. הוא אמר לי מפורשות שהוא יקום אליה עד שאחזור לעצמי. כי אישה חייבת חייבת לישון טוב ולאכול טוב אחרי הלידה כמה שיותר.
למה? כי הגוף צריך מנוחה וכל דבר קטן לא טוב יכול להוציא אותה מאיזון.
אני אישית שלחתי אותו למעון מגיל חמישה חודשים. בבית לא תוכלי לתת לו את מלוא תשומת הלב שיש עוד תינוקת. זה מאוד קשה לגדל שניים צפופים. לי זה נתן כח בצהריים שהוא חזר מהמעון להשקיע בו. כי בבוקר ישנתי ונחתי עם הקטנה ובצהריים השקעתי יותר בו. אבל כל אחת ומה שמתאים לה. יש כאלה שיכולות בכיף לגדל ילדים צפופים יחד ולהיות איתם כל היום בבית. אני לא הייתי מסוגלת בכלל ומברכת על ההחלטה שלי. גם הייתי בלימודים אז לא היתה שאלה בכלל... הייתי חייבת למצוא לו מסגרת וגם לתינוקת מתישהו מצאתי ליומים שלמדתי...
לקחת עזרה זה מאסט לדעתי עד שתתרגלי למצב..
לא להרגיש נורא אם לא מצליחים ולא מסתדרים. להיות סלחנית כלפי עצמך. כי זה לא פשוט בכלל ...
בהצלחה רבה

גם לי בערך כך היה ,הכי חשוב לדעת שזה לכאן ולכאן ואסביר קצת,

כשמגיע הבן\ת השני קצת האמא פחות לחוצה מכל בכי מכל מכל דבר

שמציק או קשה לילד המון אוויר של לחץ יורד, מצד שני נהיה קינאה 

והבכור לא מוכן לוותר, עד עכשיו היה המלך הנסיך עכשיו מרגיש

שלוקחים לו את זה, לכן להשתדל לשתף אותו עד כמה שאפשר,

כמו תביא מוצץ תעזור לי להרים אותו, והכי חשוב לא לדחות אותו,

ולהשגיח עליו המון שלא יכה או יזרוק עליו משהו, תכניסי המון שמחה

אל תלכי לכוון קושי, לחץ, נפש, תמיד תגידי לעצמך זה הכי טוב שיש

אני שמחה אני אתגבר, ואת תראי שיהיה לך פי אלף יותר קל, בהצלחה

רבה רבה לך אמן.

 

את ברכה פה בפורום!!!!
תודה רבה❤️
אבל מצד שני שואלת,
כשאלד בע״ה הוא יהיה בן שנה וחודש
גם בגיל הזה יש קנאה? כי לדעתי האישית הוא לא ככ מבין שעד עכשיו הוא היה היחידי
הוא ממש פצפון
או שאני טועה?
כי הוא הולך כאילו ״להוולד״ למציאות שיש שתיים
לא יודעת אם הוא יזכור את כל השנה הזאת שאמא היתה רק שלו

אני ילדתי כשהגדול שלי היה בן שנה ו4
הוא לא שם לבובה שהיתה בעגלה, לא עניין אותו. היא גם באמת היתה פשוט בעגלה או במיטה לא עשתה דברים מעניינים...היא פשוט נכנסה לו לחיים והפכה לעובדה קיימת.
דווקא בגילאים גדולים יותר קשה עם הקנאה.

יכול להיות שיהיה חסר לו אותך במלוא כוחותייך, או את השגרה שלו שהשתנה ויקח לה כמה זמן לחזור לעצמה, אבל זה לא קשור לקנאה בתינוקת.

אז תעשי אחד ועוד אחד, הכוונה תראי איך הוא מגיב אולי באמת הוא קטן מדי

ולא קולט, ואז עם הזמן ישמחו פה לעזור לך המון, אבל אל תחשבי עכשיו מהעניין,

מאוד חשוב שאת רגועה ושמחה, ככה את מקרינה על כל הבית, בהצלחה רבה לך אמן.

ילדתי גם צפוף יחסית אבל לא כמוך...
אז מהצד השני
אל תצפי לאותם קשיים, החרדות ממש לא חייבות להגיע את כבר אמא עכשיו יש לך נסיך מתוק, יש לך אהבה בלב, הלב שלך פתוח יותר לקבל תינוק יותר ממה שהיית בלידה הראשונה, פשוט כי את יודעת מה זה...
בטח כבר גילית שאפשר לשרוד עם פחות שינה, יכול להיות שתגלי שהקושי הכפול שהיה לך - חוסר שינה, והפחד מחוסר שינה - יישאר רק חוסר שינה פשוט. כולנו סובלות מזה את תדעי שזה עובר, תדעי כי חווית את זה. את תדעי שהיא תגדל לנסיכה כובשת ומעלםת 2 כי חווית את זה. כל זה נותן לך יותר אורך רוח ויותר סבלנות לקשיים שיש אחרי לידה...
דברים לא חייבים לחזור על עצמם, את במקום שונה.

טכנית אפשר באמת לחשוב מי יהיה עם הגדול-קטן שלך, באמת כדאי לפחות בהתחלה עזרה צמודה או מטפלת, הוא יהנה עם חברים ויהיה לגמרי בסדר

תודה על התגובה ממש מחזקת אותי!

אצלי הפרש שנה ו7 חודשים, הגדולה בת שנה ו-10 והקטן שלושה חודשים. שניהם איתי בבית.
אם את יכולה לקבל עזרה - זה מצוין, זה יקל עלייך מאוד. הבת שלי כן קינאה בהתחלה, אבל זה עובר.. נראה לי שזה תלוי באופי של הילד.
הכי הכי חשוב, אחרי הלידה למצוא זמן להיות עם הגדול כמה שאפשר! שלא ירגיש שלקחו לו את אמא. אם את יכולה שמישהו ישמור על הקטנה בזמן שאת איתו - זה נהדר!
ועןד דבר- אם את יכןלה, תקני עגלת תאומים! אפילו יד שניה. זה ישנה לך את החיים!!!
ואל תדאגי, אחרי שמתרגלים נהנים, למרות שזה לא קל.. אבל הבן שלך נשאר עם אמא וזאת המתנה הכי גדולה שיש!! כל הכבוד לך! ❤

ועל העצות אקח את זה לתשומת ליבי!!
ובמשפט האחרון התכוונת
״הבן שלך נשאר עם *אחות* וזאת המתנה הכי..״ לא? או שאני מבולבלת

שהוא נשאר איתך בבית! זאת מתנה ענקית בשבילו, וכל הכבוד לך על זה! (ברור שזה בסדר גם לשלוח למסגרת למי שמתאים לה, אבל לדעתי הכי טוב עם אמא בגילאים האלה ❤)

מבחינה נפשית בע"ה יהיה לך הרבה יותר קל, כי כבר עברת את ההלם של הילד הראשון

אני בעיקר חוששת מההתאוששות הנפשית
מפחדת לחוות עוד פעם חרדות
מפחדת מכל האנדרנלין הזה שיש בגוף אחריי לידה שמקשה על השינה ומקשה לתפקד
הלוואי ויהיה לי קל
ממש לא רוצה לחזור לסיוט של אחרי הלידה הראשונה

בטח שזוכרים אותך! דאגתי לך...
אני חושבת שלא כדאי לסכם מראש שבוע שבוע, תראי איפה את הכי זקוקה לתמיכה ועזרה, ושם תבקשי.
אני חושבת שהכי חשוב לזכור שזאת תקופה קשה ש*תעבור* , זה מתיש פיזית ונפשית, אבל אל תבהלי, כשקשה, תזכרי שהם בקרוב יגדלו והכל יראה אחרת. (טוב, ואז יש קשיים מסוג אחר )

חיפשתי בגוגל אבל לא הבנתי שם כלום...

אפשר הסבר במילים פשוטות?

וסתם מעניין, איך עולים על זה שיש את זה? יש סימנים מיוחדים? איך אני, לדוגמא יכולה לדעת אם אני גם נשאית?

אנחנו לפני ההריון עשינו בדיקות סקר גנטיות. שבודקות אם חס וחלילה יש איזשהן בעיות בגנים שיכולות להופיע גם אצל הגבר ואז חס וחלילה זה יכול לעבור לעובר.

זה בדיקות זולות ממש שעושים דרך הקופה לפי מוצא של בני הזוג.

לגבי הX שביר זו איזשהי בעיה בכרומוזום איקס של האישה, אם הוא מועבר לעובר ומכפיל את עצמו זה יכול לגרום למחלות שלא נדע כמו אוטיזם. לכן עושים מי שפיר (או סיסי שליה) בהריון.
אגב לכל אחת יש סיכוי שונה לפי מספר החזרות שיש לה בגן הזה...

האמת שלא עשיתי את הבדיקות האלו של הסקר הגנטי, אני אבדוק לגבי זה.

 

מאחלת לך בעזרת ה הריון תקין והמון בריאות! 

רוב הסיכויים שהכל יהיה תקין, אבל אם יש נשאות למחלה, עדיף מאוד לגלות אותה לפני שח"ו נולד ילד פגוע... אם יודעים על נשאות אז יש דרכים שונות לדאוג לכך שיוולדו רק ילדים בריאים.
זה רק בדיקת דם פשוטה. צריך להתחיל מאחות לייעוץ גנטי והיא נותנת את ההפניה.

זה נמצא במרכז בריאות האישה
ועושים את זה במקום. בודקים גם מוצאים וכו׳

המשפט האחרון הוא לא נכון.
אין סיכוי שונה לפי החזרות, זה או שיש איקס שביר או שאין.

יש גן אחד של איקס שביר, לאישה יש 2 איקסים אחד דומיננטי ואחד פחות.
אישה יכולה להיות נשאית של איקס שביר, (היא בהכרח תהיה חולה רק אם היא תקבל 2 איקס שביר, מה שלא מציאותי), גבר שיש לו איקס שביר הוא בהכרח חולה (אין נשואות לגברים).


ואכן מגלים אותו בבדיקת דם פשוטה.

קודם כל, אישה יכולה להיות חולה ב x שביר גם עם גן אחד בלבד פשוט ברמה פחותה בהרבה מגברים (מתבטא בהפרעות למידה, קשב וריכוז וכו). מחלה בX שביר מופיעה כשיש מעל ל-200 חזרות בגן הבעייתי הזה.

יש נשאות לגברים ויכולים גם לא לחלות והכל תלוי בכמות החזרות. יש פה מישהי בפורום שקיבלה נשאות מהאבא.

מתחת ל200 חזרות(ויותר מ55)- מצב של ״נשאות״ - פרה מוטציה.
כלומר יש בעיה בגן אבל הוא לא מתבטא כמחלה.
מעל 200- בטוח מחלה.

ככל שיש מספר שקרוב ל-200 יש יותר סיכוי שלעובר יהיו מספר חזרות גדול מ200 ואז חס וחלילה יהיה חולה.
לי ברוך ה׳ יש רק 62 חזרות- מספר נמוך בהרבה מ200 ולכן הסיכון של העובר לחלות (כלומר להיות בעל מספר חזרות של 200 ומעלה) קטן בהרבה מאד.

ספציפית לגבי המשפט שכתבת - אם מדובר באישה ״חולה״ עם יותר מ200 חזרות, גם אם המחלה לא מתבטאת אצלה כמו אצל גברים לא ישלחו אותה לדיקור מי שפיר אלא לPGD. כי אם עובר יקבל את האיקס החולה שלה הוא 100% יחלה.

זו התכונה שנותנת את האבחנה ל איקס שביר.
לכן זה או שיש את החזרתיות ואז היא נשאית או חולה או שאין.

אישה לא יכולה להפוך להיות מלא נשאית פתאום במהלך החיים לנשאית, היא חייבת להיולד כך.

ואגב האישה הזו שדברת עליה נחשבת מצב נדיר כי כדי להיות נשאית מצד אביה ככל הנראה שהיא קיבלה ממנו את האקס השביר שהפך להיות יותר דומיננטי והשתיק את האקס הבריא מאמא שלה.

פשוט
יש הבדל בסיכויים להולדת תינוק חולה/בריא
לפי מספר החזרות...

וזה מה שחשוב לדעת. אם אובחנת כנשאית זה לא אומר שיש לך סיכוי שווה ללדת ילד ח״ו חולה כמו אישה אחרת שנשאית.

וזהו... בהצלחה רבה בע"ה!

-

לא הייתי עושה את הבדיקה הזאת

 

והיום הרופאים ממש שולטים בזה... בע"ה כמובן

כואב לדקה.
מחטאים טוב טוב את הבטן לפני.

בשורות ותוצאות טבוות בעז"ה!

היה כואב אבל לא מדי- סביל מאד.
הרופאה אמרה שהכל הלך טוב
אבל צריך לנוח ...

עכשיו אני מפחדת על העובר מקווה שהכל בסדר איתו ושהבדיקה לא הזיקה לו. לא היו לי כזה הרבה מי שפיר אז עכשיו אני צריכה לשתות מלא 😅

בבקשה תתפללו עליי שהכל יעבור כמו שצריך 🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼 בעזרת ה׳ שהבדיקה הזו לא פגעה בשום דבר

אם את מצליחה תעשי בבוקר.
הפסק לא חייב להיות סמוך לשקיעה.
ואם שכחת לעשות בצהרים אפשר להסתמך על הבדיקה של הבוקר

שהעדיפות היא סמוך לשקיעה
ויש מקרים שחייב מעיקר הדין סמוך לשקיעה
אבל זה טיפ ממש טוב ומעולה
לרוב המקרים בדיעבד יכול להועיל להסתמך על ההפסק בבוקר
אני גם עושה ככה כשמפחדת לשכוח, ואז משתדלת לחזור לפני השקיעה

כי זה לא לכתחילה.
אבל בהחלט יכול להועיל אם שוכחים כדי לא להפסיד יום בגלל זה

ואחר כך כבר לא שוכחים כל-כך מהר....

חיבוק!

כמה ירדה בהתחלה.
בעקרון עד גיל שבועיים מקסימום אמורה לחזור למשקל לידה, ולאחר מכן עליה של מינימום 150 ג' לשבוע (אפשר להיות סלחניים עד 135 בערך בתנאי שהפרשת שתן וצואה תקינה, אכילה טובה ותדירה ותינוקת רגועה, עירנית ומפותחת כפי גילה)

אבל!!!!

לא לקחת את זה כתורה מסיני

יש הרבה ילדים רזים/שמנים וזה מה שיוצר את האחוזונים

 

רק אם היא ממש רחוקה מהאחוזון (הנמוך/הגבוה) זה צריך להלחיץ

 

בגיל כזה רואים שיש יציאות כמו שצריך

ויש עליה במשקל (אפילו אם לא גדולה כ"כ)

מה שאומר שבין 4.7 קילו ל5.5 קילו.
מתחת לעליה של 1.2 קילו צריך לבדוק אם ההנקה מתנהלת טוב

אם קרה גם לי משהו דומה?
הבן שלי התנדנד על סוס נדנדה. הוא כל כך התלהב, היה כל כך חמוד ושר לעצמו "רוץ בן סוסי".

אז צילמתי, והוא מרוב התלהבות התהפך עם הסוס. כמובן הכל מתועד והכל

מה המסקנה? אממ לא יודעת. סתם, שזה קורה

זה בסדר שאת אמא מתלהבת ומתרגשת!
כחלק מהלמידה הן גם נופלים.

ככה תדעי לפעם הבאה שהוא צריך עוד קצת את התמיכה שלך.

וכל עוד הוא בסדר, הכל טוב. ככה הם לומדים וגם אנחנו

תודה רבה❤️

עושה לי ממש רע לראות אותו מתגלגל ככה אוף

למה לשמור את זה למזכרת, סתם יביא כאב לב כל פעם
זה קורה וזה לא נורא, חיבוק לשניכם על החוויה הלא נעימה. הוא בטח כבר שכח, מקסימום תביאי לו מחר עוד מלא נשיקות וחיבוקים כפיצוי.
אנחנו לוקחים את זה הרבה יותר קשה מהם...

גם לנו יש סרטון דומה של אחד הילדים:
הוא ישב על המשענת של הספה וצעק בצורה מצחיקה, אז החלטתי לצלם אותו כי זה היה חמוד. אבל רגע אחרי שהתחלתי לצלם - הוא צעק חזק מדי עד שזה גרם לו להתנדנד על מקומו וליפול לאחור...
והכול היה מתועד...
האמת - אחרי שהרגענו אותו ווידאנו שלא קרה לו כלום, דווקא נהנינו מהסרטון הזה... שלחתי אותו למשפחה, וקראתי לו "הצעקה האחרונה"
ועד היום זה סרטון נזכר במשפחה, ואפילו אותו קטן שנפל אז אוהב מאןד להסתכל בסרטון הזה
מקווה שאחרי שתירגעי תוכלי קצת להסתכל בהומור על כל הסיטואציה... (והי! בגיל תשעה חודשים להצליח להתגלש! אלוף ממש!!)

התלהבת. וזה בסדר גמור.

ממש לא הופך אותך לאמא נוראית ! !

 

תמחקי. שלא יכאיב לך .

 

 

בגיל הזה נופלים המון וככה לומדים מה גבולות הגוף והמרחב. לא נורא

מסכימה שלמדת פה שיעור שהוא עדיין לא כשיר לשבת שם לבד אבל בקרוב הוא יוכל.

את אמא נורמלית ודואגת. עשית משהו סביר, לקחת איזה סיכון שכולנו לוקחות לפעמים והפעם לא הצליח תרגיעי את עצמך, את בסדר

הפס צריך להיות בצבע של פס הבקרה.
תעשי במשך ימים עוקבים, אם הפס מתחזק, את מתקרבת לביוץ.
ברגע שהצבעים מתחילים להשתוות, את ממש קרובה.
ברגע שהפס זהה לחלוטין, במהלך 24-48 שעות יתרחש הביוץ.
שמרי את הסטיקים, תכתבי תאריכים, זה יקל עלייך
וחכי לייבוש מלא..
בהצלחה!

ואם מחר אני אעשה את הבדיקה בסביבות 5-6 בערב זה קריטי??
לא אהיה בבית כל היום ולא יודעת אם יהיה לי אפשרות לעשות מחוץ לבית

אני לא ממש מבינה בזה, אבל יש מצב שזה כבר לא טחורים אלא פצע שנפתח כל פעם מחדש (שכחתי איך קוראים לזה)
עם על אי הנעימות שבדבר, הייתי הולכת להיבדק כדי לדעת מה זה באמת ואיך לטפל

אומרים שמאוד עוזר לשנות תנוחה בשירותים להניח את הרגליים על שרפרף.
אם מאוד שורף לך בדקת שזה רק טחורים ולא גם פיסורה ?
שתהיה רפואה שלימה בעז"ה

כן, אני משתמשת במגבונים ומשחה לטחורים, קצת עוזר ומרגיע ב"ה.
מנסה כל פעם מחדש המון תנוחות שונות ויש הקלה מסויימת..
צריכה לבדוק על פיסורה באמת.. רופא משפחה יכול לאבחן את זה?
אמון תודה!

זה סבל נוראי.. חבל ממש. לי היה אחרי הלידה האחרונה. כואב ממש ממש. לא נעים בכלל. נעלם תוך יומיים עם נרות וממשיכים עוד כמה ימים כדי שיעלם
לכי לרופא. זה נעלם בשניות..

בעז"ה מקווה שאני במצב שזה באמת יוכל להעלם מהר..

תכתבי לי בפרטי אם את רוצה ואגיד לך היכן

והטיפול בה שונה.
כשאי ללכת לפרוקטולוג.
ובמקביל לחזק את שרירי רצפת האגן.

חברה אמרה לי שיש מבצע עליהם דרך הסתדרות המורים

נותנים (אם אין בעיה מסוימת) פעם בשנה בי 12, כי טוענים שלבי 12 לוקח שנה לרדת ולכן אין צורך לעשות..

אז את אומרת שאפשר להתעקש איתה על הברזל בעקרון...?

לגבי הבי 12 האמת לא יודעת מה קורה איתו בהריון , מה שרשמתי זה במצב לא בהריון

ולכן אם לא עבר מספר גדול של חודשים הם לא מוצאים עד בדיקה כי המחשב לא נותן,

מצד שני יש רופאים שכן נותנים גם אחרי מעט חודשים, לא יודעת למה. בכל אופן יקרה

שיהיה לך בהצלחה רבה רבה אמן.

כל השאר לא משפיע עם כן או לא. 

רק סביב שבוע 5 התחלתי להרגיש

עזבי את הסיפורים, הרבה לא מרגישות כלום בשלב הזה. אני אישית מרגישה רק סביב שבוע 7, אולי בקטנה בשבוע 6.  אבל התופעות הרציניות של בחילות וכד' רק משבוע 7-8.

משתנה מאישה לאישה ומהריון להריון

גם אני מפחדת שזה לא הריון ,מה שכן בהריון הראשון שלי מרוב שכבר התייאשתי מלחכות לחיובי בחודש שאיחר לי אמרתי טוב בטח מאחר לי כרגיל עוד יום יומיים אקבל ולא בדקתי עד שבוע אחרי והדבר היחיד שהרגשתי הייה צרבות אבל רק כאילו יומיים שלוש אחרי האיחור ובכלל לא ייחסתי את זה לאיחור בקיצור רוב הסיכויים שעכשיו לא אמורים להרגיש כלום אבל גם אני בחששות בגלל זה...

מקווה שיהייה לשתינו תשובה חיובית...

״נס גלוי״ - הלוואי!!!! מחזיקה לנו אצבעות!!

בנות איך עודדתן אותי, קמתי עצובה היום והתחלתי לבכות במשרד ואנשים פה לא הבינו מה יש לי!
איך שאני רוצה לראות חיובי ביום שישי!! אני כל הזמן מפנטזת על הרגע הזה! אני מבטיחה לעדכן במידה שכן יצא חיובי.
אם לא חזרתי לכאן לעדכן דעו שרוב הסיכויים שיצא שלילי

לא מזרק אלא מטוש..

עין כרם וסורוקה- עושים בדיקות קורונה לכולם, צריך מסיכה אבל כשאת בחדר לידה לא יכעסו אם תורידי בחלק מהזמן. מלווים מותר אחד, בעין כרם אפשר מלווה+ תומכת לידה ( יכולה להיות גם אמא או אחות וכו')
שערי צדק- לא עושים בדיקות, לגבי השאר לא יודעת

לק"י

כשילדתי עשו רק לנשים מאזורים מסויימים.

מותר 2 מלווים בחדר לידה, רק מלווה אחד בקבלה.
לא עושים בדיקת קורונה.
מסיכה - בשלב הלחיצות לא צריך, לפני זה כנראה צריך אבל מבקשים בנעימות או שהמיילדת בעצמה מסדרת ליולדת את המסיכה, ככה הבנתי. נראה לי שעד כמה מקפידים על זה - תלוי בצוות עליו נפלת.

מלווה אחד עד הלידה , בלידה מותר מלווה נוסף. אצל גיסתי נתנו לעוד אחד להצטרף (ילדה שבוע שעבר)

ביקורים מותר אחד אחד. בכניסה צריך לשכנע את השומר להיכנס, אוכל בחמגשיות וצריך לעמוד בתור כדי לקבל אותו.

אין בדיקות קורונה, מתייחסים בעדינות לקטע של המסיכה.

בהצלחה!!! אם יש לך עוד שאלות אני יכולה לשאול את גיסתי, רק תזדרזי כי היום היא בעז"ה משתחררת

היו לי כמה פעמים שרק התעוררתי, או שהתעוררתי מזה שנכנסו אלי וממש התעצבנו עלי שאני בלי מסיכה ..

לגבי האוכל- מגיעים לחדר אוכל ובוחרים מה ישימו לך בחמגשית..

גם אני ישנתי וכעסו עלי שאני בלי מסיכה :/

כשאיש צוות ניגש אלי בחדר זה תמיד יהיה בעדינות מתוך גישה שאני צריכה מסיכה רק בגלל שהוא נכנס.
מחוץ לחדר הגישה היא שברור מאליו שאת יוצאת מהחדר רק עם מסיכה, ובצדק..

האיש צוות. היו אחיות שאמרו- אשמח אם תשימי מסיכה. והיו שאמרו בטון תקיף- למה את בלי מסיכה או מסיכה מיד..
מחוץ לוילון ברור שהייתי עם מסיכה. היה פעם אחת שיצאתי בלי בטעות וכבר הייתי ליד החדר אוכל אז ביקשתי מהאחות בדלפק והיא הביאה לי וממש לא כעסה. אז כן, זה תלוי בן אדם. אבל צריך לדעת שזה היחס של חלק מהאנשים..

גם אנשים הכי נחמדים בעולם יכולים פתאום להתעצבן על מי שלידם בלי מסיכה... שזה שיא המבאס..

כמובן שבתוך הוילון של היולדת או כשהיא ישנה, ברור שאין לה סיבה להיות עם מסכה עד שמישהו נכנס. אבל בשטח ציבורי כן. מי שלא שם מסכה הוא מסכן אותי. וזה בהחלט מעצבן, חוצפה, לא חוקי ולא פייר.

ובאמת בתוך הוילון של היולדת עם כל הכבוד, ראוי לאנשי צוות להיות רגישים יותר...

צריך להזכיר להם הרבה הרבה. והרבה.

כן. אני רוצה מתנות. רוצה צ'ופרים. מילים טובות.

אוהבת שאתה נותן כך, ואומר כך. איך היה האוכל. הניקיון. וכן הלאה בכל תחום.

לא מתביישת. צריכה את זה.

 

היום ב"ה מגיע טבעי לחלוטין. (ולפעמים צריך להתניע מעט ..)

 

גברים זה שכל. ואנחנו הנשים זה רגש.

שני עמים שונים

לא סתם נאמר להסביר "ברחל ביתך הקטנה"

 

גם לי זה כאב ברמות.
וכמה שניסיתי לשחרר, ולהגיד לעצמי, 'תגידי תודה על מה שיש', זה לא עזר ורק כאב ועיצבן יותר ויותר.
וגם כשביקשתי מפורשות, הובטחתי ולא קויים.

בקיצור, פעם אחת דיברנו על זה והוא אמר 'גם הוא רוצה להרגיש אהוב ולקבל צ'ופרים קטנים וזה.
סבבה, סגרנו ששנינו נקפיד על זה יותר.
ואז התחלתי להפציץ אותו כל כמה זמן הפתעה, פעם שוקולדים, פעם פתק עם משהו, פעם כלי עם העוגה שהוא אוהב וכו'.
עד שהוא התחיל להרגיש לא נעים, ועכשיו הוא מתחיל להפציץ אותי 🤣😁
תנסי, אולי זה יעזור 😆 אבל כמובן לדבר על זה קודם.

מה נעשה)
כך נבראנו, זקוקות להרבה "תשומי" ( צומי, בלע"ז)

בת כמה את ???

בהתחלה בעלי היה קונה לי מלא הפתעות קטנות.
סתם היה זורק לי שוקולד ופתק מתוק פעם בשבוע כשהלכתי לעבודה.
ומתישהו זה נעלם... ואז אמרתי לו כמה זה חסר לי. וזה חזר במלוא הכוח.
ניסית לומר לו שזה חסר לך? שאת צריכה את זה?
הייתי גם מנסה לתת לו בעצמי. לפעמים רק כשמקבלים מהצד השני, מבינים כמה זה מדהים ומתעוררים לתת לצד השני בחזרה.

בטח, אני כל שניה מזכירה לו... אני נתתי לו מלא וגם משתדלת לתת (למרות שזה כבר קשה לי, תראי בהודעה למטה) אבל זה כ"כ לא מדבר אליו שזה לא עוזר...

ממליצה שיהיה לכם ספר תורני על שלום בית, ושם מסבירים כמה האישה צריכה את 

כל המתנות הקטנות המילה הטובה המכתב היפה, בהצלחה רבה לך אמן.

 

מה בדיוק מעצבן
זה שאת מתעצבנת מזה (כלומר קשה לך שזה משפיע עלייך ואת כועסת על הצורך של עצמך)
או שעצם זה שהוא שוכח ולא עונה על הציפיות מעצבן אותך?

בד"כ מעצבן אותי זה שהוא לא נותן לי את מה שאני מבקשת ומצפה אבל היום כשכתבתי את ההודעה הזו הייתי כל כך עצבנית ובעלי לא הבין למה אז גם התחלתי להרגיש דפוקה שזה בכלל מעצבן אותי...

על אף שזה מאוד שכיח וקורה אצל הרבה זוגות
מציעה ממש לפתוח על זה דיבור פעם כשאתם מקדישים זמן איכות זוגית
שיח מקרב שמתחיל בפירגון כנה ואמיתי אחד לשני
ואז תשאלי אותו אם הוא מוכן לשמוע על משהו שמפריע לך
השפה צריכה להיות ש*את* מצטערת כשזה קורה, ו*את* מתאכזבת ולא ש*הוא* פוגע מאכזב מצער...
דברי על הרגשות שלך
וספרי לו מה היה יכול לעזור לך
אח''כ אולי גם הוא רוצה לעשות תהליך כזה על נקודה שמפריעה לו?
ממליצה ממש על "חציית גשר"
כלי לתקשורת זוגית של הילה ואילן יפרח
גלגלי קצת באינטרנט יש להם אתר

זה תהליך נשמה
הוא צריך להתרגל
זה שונה ממנו, הוא לא צריך את זה
הוא לא עשה את זה אף פעם
הוא רוצה אבל זה לא בטבע שלו
אל תתייאשי ואל תרגישי רע עם עצמך
את עושה עבודת קודש שאת מספרת לו שוב ושוב מה הצרכים שלך! זה ממש ממש חשוב.
ולפרגן לו מאוד כשהוא זוכר!!
שימי לב מה הדברים שמשמחים אותו?
שמחי אותו במקביל בשפה שלו

תגובה חשובה בשבילי...

מהרבה בחינות...

אני ממש טיפוס כזה שמשקיע בצ'ופרים קטנים וכאלו. מהחתונה עשיתי את זה מלא עד שהרגשתי שבגלל שאני רק נותנת את זה ולא מקבלת זה עושה לי הרגשה רעה אז הורדתי מינון. לא הפריע לו בכלל.

דיברתי איתו על זה ואחרי שהסברתי שזה באמת צורך וזה לא תינוקי הוא משהו הוא הבין שזה אמיתי.

אבל הוא לא מבין מעצמו את הצורך הזה כי  הוא ממש לא צריך את זה אז הוא כל הזמן שוכח.

סיכמנו כבר מזמן שאני אזכיר לו - הזכרתי לו מילולית, כתבתי לו פתקי תזכורת חמודים, הזכרתי עוד פעם...

 אז כל פעם אחרי שאני בוכה מזה שהו אלא מביא לי כלום/ עושה פתק תזכורת הוא מביא לי משהו קטן "בהפתעה" (פתק קטן בבוקר, חותך לי סלט לארוחת ערב וכו') ואז שוב שוכחחחחחח

די, אני מרגישה מטומטמת להזכיר כ"כ הרבה.

וזה באמת חסר לי. במיוחד כשאסורים. והוא לא מבין את זה

@רויטל. אולי באמת שבו כתוב שזה באמת צורך של אישה (ולא רק שלי שאז זה נשמע מוזר...) יעזור.

יש לך או למישהי אחרת המלצה לספר מסויים שמדבר על זה?

יש ספר שמדבר רק לבעלים ואני חושבת שהיה כתוב שם בהקדמה שהנשים לא יקראו בו,

עכשיו תנסי להביא לו את זה בתור מתנה ולא משהו שהוא חייב לקיים, אני מבטיחה לך

אם הוא יקרא בו כל הבית והחיים שלך ישתנו לטובה בדוק, שם הספר עמודיה שבעה את

הספר עמודיה שבעה חיבר הרב אברהם גנחונבסקי ז.צ.ל את הספר כמעט בכל חנות ספרי קודש

או אפשר להזמין באינטרנט, בהצלחה יקרה.

וואו, ממש תודה! אמן שזה יעזור!!!

 

תחשבי אם בעלך יגיב בחיוב על הרעיון או שזה רק ירחיק בינכם.
רק את מכירה אותו...

כן,  חשבתי על זה. ב"ה הקשר שלנו מצויין והדיבור ממש פתוח, רמזים כאלו זה לא הסגנון שלנו.

אני פשוט אדבר איתו ואשאל אותו אם יש מצב שהוא יקרא את הספר. הלוואי שירצה

סך הכל ברור שהוא רוצה לשמח אותי רק לא מבין כמה הנקודה הזו חשובה לי, של הפרגונים והתשומת לב הקטנה הזו...

דווקא הייתי קוראת. ברצינות.
גורם לי לתהות מה כתוב שם שאסור שנשים יקראו (לא משהו טוב כנראה...).

אבל מהכירות עם ספרי זוגיות אחרים שזה כתוב עליהם - לגבר כותבים שהוא צריך להשקיע המון באשתו ולאישה כותבים שהיא צריכה להשקיע המון בבעלה.
העניין הוא שאם כל אחד יקרא את הספר של השני ויתחיל לדרוש מהשני השקעה זה לא יחזק את הזוגיות, להיפך.
לכן מנסים ליצור מצב שכל אחד קורא רק כמה הוא צריך להתאמץ, ולא כמה השני צריך להתאמץ בשבילו.

אולי את יכולה לשים לו תזכורות בפלאפון לכמה חודשים הקרובים?

כיף לשמוע! ממש! עוזר לי להרגיש נורמלית ולא מוזרה...

ואני ממש אוהבת את הניק שלך (גם אני אברכית...)

ומה את עושה עם זה?

שאני גם הייתי רוצה שבעלי יותר יפנק אותי בדברים הקטנים, ושיגיד לי יותר פעמים ביום שהוא אוהב אותי וכל מיני כאלה.
טכמה שאני אומרת לו שאני צריכה שיגידו לי המון פעמים, בד''כ זה לא עובד.
אבל זה לא כזה מעצבן אותי. רק מבאס אותי בדכ.
לא יודעת כל כך מה אני עושה עם זה.
מנסה מדי פעם להזכיר לו.
הייתה תקופה (החזיק מעמד יום יומיים, כן? עלק 'תקופה' חח) שפשוט ממש אמרתי לו כזה אחרי כל דבר שעשיתי- 'איזה מהממת אשתך שהיא הכינה לנו אוכל טעים, נכון?'
'וואו כל הכבוד לאשתך המתוקה ששטפה כלים'
וכל מיני כאלה, ואז הוא היה מחייך ואומר נכון, ולפעמים גם מוסיף חיבוק קטן, או תודה וכו.
אבל גם אם לא, הרגשתי שזה מחזק אותי אפילו שאמרתי לעצמי בקול מולו.
ומודה שאני בעצמי לא כל כך טובה בזה כלפיו,
כאילו גם אני לא ממש מפנקת אותו בדברים קטנים וכאלה, אז מדי פעם אני גם מזכירה לעצמי שאני בעצמי לא עושה אתזה.
ומדי פעם אני אומרת לעצמי שאני לא עושה את זה, כי אני שאלתי אותו אם יש לו צורך שאני אעשה דברים כאלה, והיה נשמע שלא כל כך..
בקיצור.
זה אחד הדברים הכי קשים בזוגיות נראלי..

גם הצורך שלא ממומש, הרצון שלך שבעלך יראה אותך, יכיר אותך ואת מה שאת אוהבת, יצ'פר אותך ויראה את האהבה שלו בדרך שעושה לך טוב.
וגם האכזבה כשאת טורחת להסביר, לבקש, לחשוב על דרכים שיתזכרו אותו, וגם הוא עם רצון טוב, ועדיין הוא לא זוכר, וזה עוד יותר נותן הרגשה של חוסר אהבה, חוסר מוכנות שלו להשקיע במשהו כל כך פשוט שהוא יודע שיהיה לך טוב...

השעה כבר מאוחרת, אבל מנסה לשתף בקצה מהמחשבות שלי בנושא-
הרגל זה דבר שקשה מאוד לשנות (וגם ללמוד הרגל חדש, כמו פה). כמה שהציפיה שלך ממנו היא לא בשמיים, אם הוא כן רוצה אבל לא מצליח ליישם, זה אומר שזה שינוי שקשה לו לעשות. גם אם לך זה נראה פשוט וקל, בשבילו כנראה שזה לא.

אצלנו זה מתבטא בדברים אחרים, אבל יש כמה דברים שביקשתי מבעלי המון פעמים ועדיין לא השתנו.
ופעם זה היה מאוד מכעיס אותי, וחוץ מהכעס על זה שהוא לא עושה כמו שרציתי, הייתי כועסת על זה שכבר אמרתי לו שזה מפריע לי ובכל זאת הוא לא עושה כמו שרציתי.
עד שפעם הבנתי שגם לי יש את הנקודות שהוא העיר עליהן או ביקש שאשנה המון פעמים ואני לא הצלחתי עדיין לשנות. ואני יודעת כמה אני כן משתדלת בהן או בדברים אחרים שכן הצלחתי לשנות, וכמה כן הצלחתי לפעמים, ואז אני כל כך נעלבת כשאני מפספסת ושוכחת, וזה מפריע לו. וכמה זה מעליב אותי שהוא לא רואה באותו רגע את כל מה שאני כן עושה, וכן משתדלת, וכן משנה בשבילו.

ואחרי ההבנה הזאת, אני משתדלת להסתכל על הדברים בצורה אחרת.
הדברים שמפריעים לי עדיין מפריעים לי. אבל אני יכולה הרבה יותר ללמד עליו זכות כשהוא עושה אותם. כמו שהייתי רוצה שהוא יתייחס אלי כשאני מפשלת בדברים שחשובים לו ואני לא מצליחה לשנות (וברגע שאני למדתי להיות יותר סלחנית כלפיו, זה בהחלט השפיע גם בכיוון השני).
ואני משתדלת לזכור שה' התאים אותנו אחד עם השני, כי אנחנו משלימים אחד את השני. וגם הנקודות תורפה האלו, הן חלק ממהשלמה שלנו.
חלק מההשלמה שלי זה להתמודד עם הנקודות האלו שקשות לי, ולעבוד מתוכן על לימוד זכות, על עין טובה, על אהבה שאינה תלויה בדבר.

וכל זה לא סותר את כל הדברים החכמים שנכתבו על דרכים לעזור לו לזכור וכן ללמוד את ההרגל הזה.
אבל במקביל, לנצל את הקושי הזה לעבודת המידות, שמעלה את הזוגיות בכמה רמות...

אוהבת כל כך לקרוא את התגובות שלך

גדול? אולי מרגיש לו מאולץ? אולי הוא מפחד לעשות אחרי שאמרת כדי שלא תרגישי שזה בגלל שאמרת?
אולי תנסי לשבת איתו לשיחה רצינית להסביר לו שוב שזה ממש צורך שלך בדיוק כמו שחשוב לתת חיבוק ונשיקה. ואז זהו אל תזכירי לו בכלל יותר וגם אל תעשי בעצמך תקופה תנסי לא לצפות בלב.. לפעמים כשמשחררים זה משחרר משהו אצל הצד השני

ככה אנחנו הנשים..
ואת צודקת.
מצד אחד מגיע לך את מלוא התצומי.
מגיע לך להרגיש נאהבת...
שבעלי היה בתקופות לחוצות של לימודים עבודה וכו'
הרגשתי בדיוק מה שאת כותבת. הרגשתי שהוא לא משקיע בי.. ותמיד אמרתי לו את זה. והוא היה מתנצל שהוא לחוץ וכו' ואני הייתי עצובה נורא... ואז היה עושה משהו כדי לרצות אותי ושוב הגלגל היה חוזר.
היום שהחיים פחות לחוצים הוא לא מפסיק להרעיף ולהעניק לי...
תבדקי אם זה קשור לזה שהוא לחוץ ואין לו זמן.
אם הייתי יכולה הייתי אומרת לו לבעלך הכל ושכדאי לו להשקיע בך. כי זה הצורך שלנו הנשים.. אל תילחמי בזה שאולי את מגזימה. את לא. תנסי להסביר לו שכמו שלו יש צורך מסויים ממש זה הצורך שלך. אני עשיתי המון שיחות עם בעלי עד שזה הופנם וגם הרב שלו "נתן לו בראש" ואמר לו אישתך צודקת אתה צריך להשקיע בה. ולא שהוא לא רצה הוא פשוט לא מהבחורים הריגשים האלה אז לא הבין את הצורך.. היום אני בכלל לא מרגישה צורך בחיזורים שלו. מרוב שיש לי ביטחון באהבה שלו אלי. כי הוא יותר רגוע בחיים והוא יותר משקיע בי...
בהצלחה. מקווה שעזרתי..

אבל הוא אדם כזה שתמיד יהיה לו עומס מטורףף. וגם הוא כ"כ לא ריגשי כזה וזה פשוט לא מדבר אליו

אבל עזרת לי להבין שאולי אם אני יותר אהיה בטוחה באהבה שלו אלי אז אני פחות ארגיש צורך חזק לזה...

הבעיה שבאמת באופן כללי הוא פחות משקיע בי ממה שהייתי מצפה (ואין לי ציפיות גרנדיוזיות בכללל!!! פשוט שנינו עמוסים בטירוףףף ואנחנו כמעט לא ביחד...)