(ומצרפת כאן את ההודעה עצמה אליה קישרת למי שאין כוח להעתיק ולהדביק 😅)
"או לקבל את זה שזה לא מושלם"
ולא יכול להיות מושלם
וזו המציאות
וזהו העולם שברא הקב"ה
אז לא, את לא תמיד תהיי מוקפת בשקט ושלווה והרמוניה מושלמת עם הילדים,
והם *בהכרח* יריבו
ובהכרח יצעקו לפעמים
ובהכרח יבכו לפעמים
ובהכרח תרגישי שאת רק רוצה שקט
כי ככה זה ילדים
וככה זו המציאות
וככה העולם עובד
ואת יכולה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב
או להרגיש אמא לא מספיק טובה
או להרגיש שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך,
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הריבים בין האחים, של הבכי של החמודים שלך לפעמים, של הרעש, של החוסר אונים,
כי כל זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "חיים"
ולצד כל זה יש עוד אינסוף חיוכים ורגעים יפים
ואחים מחבקים וצוחקים ומאוחדים
ומשפחה
וחיות
כי כאן גרים בכיף המשפחה שלכם
וכאן חיים 😊
ולא, את ובעלך / אתה ואשתך לא תמיד תהיו מוקפים בפרפרים ולבבות בעיניים,
ולא תמיד תסכימו זה עם זו, ולא תמיד תרגישו הכי קרובים ומסונכרנים ומאוחדים שיש,
ואתם *בהכרח* תריבו (או תגיעו לקונפליקטים וחילוקי דעות)
ואתם בהכרח תכעסו לפעמים
או תהיו מתוסכלים ומאוכזבים אחד מהשנייה
ובהכרח תרגישו לפעמים שמי זה היצור הזה בכלל?! או מי זו היצורה הזו בכלל?!
כי ככה זה זוגיות
וככה זה נישואין
וככה זו המציאות
וככה העולם עובד
ואת/ה יכול/ה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב
או להרגיש שהעולם נגמר מבחינתך
או להרגיש שאתם לא זוג מספיק טוב
או להרגיש שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך,
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הריחוק, והתסכול, וחילוקי הדעות,
עם הקונפליקטים וחוסר ההסכמות
כי זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "זוגיות וחיי נישואין"
ולצד כל זה יש עוד אינסוף חיוכים ואהבה וקירבה ואחדות ושלמות ובהירות
ואתם מחובקים וצוחקים ומאוהבים
ואיש ואישתו
וחיות
כי כאן גרים בכיף את ובעלך / אתה ואשתך
וכאן חיים 😊
ולא, לא תמיד תדע/י את הכיוון שלך בחיים,
את המקצוע המתאים לך בדיוק,
את המקום המקצועי בו את/ה יכול/ה לתרום ולהיתרם הכי הרבה
ולא תמיד תרגיש/י עם עצמך הכי טוב
*ובהכרח* יהיו רגעים שלא תמצא/י את עצמך
*ובהכרח* יהיו רגעים שתהיה/י מתוסכל/ת מעצמך
ותכעס/י על עצמך
ולא תסבול/י את עצמך
כי ככה זה הנפש, עם כל המורכבות שבה
וככה זה החיים, שפעם אתה למעלה ופעם פחות,
וככה זה הפן האישי
והאנושיות שבנו,
וככה העולם בנוי
מתנועה
ערב – בוקר
חושך – אור
קושי – רווחה
למטה – ולמעלה
ואת/ה יכול/ה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב מעצמך
או להרגיש שאתה כלום ושום דבר
ושהכל שחור
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הכאב, והבילבול
עם הרגעים של חוסר הידיעה וחוסר האונים
עם הרגעים של הקושי העצום,
כי זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "אדם" וחיים של אדם,
ולצד כל זה יש עוד אינסוף הצלחות, וחלומות שמתגשמים, ועשייה ברוכה, ותקוות,
ולצד כל זה יש עוד אינסוף סיפוק והרגשה של התמלאות ומלאות בפן האישי
שהצלחנו, שאנחנו טובים, שעשינו משהו טוב, שאנחנו חשובים בעולם הזה ולא כאן "סתם"
ואין העולם נברא אלא בשבילנו
וכמה כמה כוח יש בנו
וזה רק אומר שאנחנו –
חיים 😊
אז בפעם הבאה שאשמע את הגוזלים רבים ומשתוללים בעיצומה של הדלקת נרות השבת,
והנפש שלי תשווע לשקט וןשלווה וכיף עבור כולם
אני לא אגיד לעצמי: "איך זה יכול להיות?! ומה קורה?! משהו כאן ממש לא בסדר!
אלא אומר לעצמי:
תקבלי את זה שזה לא מושלם.
כי זה לא יכול להיות מושלם.
ולא צריך להיות מושלם.
ורק הקב"ה לבדו מושלם.
ואז עצמי תענה לעצמי: "אז זהו? לוותר מראש על הכל? אז לזרוק הכל ויהיה מה שיהיה? אז איפה העבודה שלנו? ואיפה ההשתדלות? ואיפה השאיפות? ואיפה האידיאלים? ואיפה עבודת המידות"?
ואז עצמי גם תענה לעצמי: ממש לא 😊
וכל זה לא סותר את ההשתדלות
את התפילות
את התקוות
את המאמץ
את העבודה
ובעיקר עבודת המידות
את המשאבים, הזמן, הכוח, ההתבוננות שאני צריכה להשקיע בכל דבר ודבר
את ההשקעה
זה יבוא ביחד.
זה יבוא זה על גבי זה.
על גבי כל ההשקעה והעבודה והשאיפות –
תבוא גם המציאות,
אותה מציאות לא מושלמת
כן שלמה הרבה פעמים,
כן טובה ומטיבה המון פעמים
אבל לא מושלמת
לא חפה מטעויות או נפילות בצורה הרמטית ובכל מאת האחוזים.
זה לא.
אבל אנחנו?
אנחנו כבר נדע.
נדע שרק הקב"ה לבדו מושלם
נדע שאנו שואפים להיות כמו מרדכי היהודי שרצוי *לרוב* אחיו – ולא כל,
והוא כל כך שונה מהמן הרשע שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי..."
הרשע הזה חשב ש*הכל* צריך להיות מושלם, ואם לא – הכל לא שווה!
או הכל או כלום!
ולא משנה שהיה עשיר ומכובד ובעל מעמד והכל – הוא ראה אדם אחד שלא השתחווה לו – אז זהו! שוברים את הכלים ולא משחקים!
אז לא! אנחנו לא כמוהו
אנחנו כמו מרדכי
שגם שהוא רצוי לרוב אחיו, כי אף פעם אף פעם אי אפשר להיות ולצאת הכי טוב עם כוווולם, אבל הרוב – הרוב זה הכל!
הרוב זה מספיק!
אנחנו מספיקים!
אנחנו הורים מספיק טובים
אנחנו בני זוג מספיק טובים
אנחנו אנשים מספיק טובים
כי זה הרוב
והרוב טוב
ובשאר?
בשאר אנחנו עושים עבודה וקמים ונופלים וקמים ושוב נופלים ושוב קמים
וממשיכים לעבוד
להתאמץ, להשקיע,
כמה שרק אנחנו יכולים
ובשאר?
בשאר אנחנו מתמלאים בענווה, וזוכרים שלא הכל מושלם.
ומקבלים את זה
בחיוך,
בחיים 😊
)