פורום הריון ולידה (עמוד 25)

יש לו מספר נמוך לראייה מקרוב.

גילינו את זה במקרה, לא בעקבות קושי בראייה.

ולא מפריע לו להיות בלי משקפיים.

אבל הרופאה אמרה שבלי משקפיים המספר יכול לעלות, או שתתפתח עין עצלה.

אם זה משקפיים לראייה מרחוק, אולי זה שונה.

אם הרופא אמר שלא חייבים, אולי אפשר לחכות. ומקסימום יהיה לו לקראת כיתה א'.

הבן שלי יחסית שומר על המשקפיים. לרוב לא מוריד אותם סתם. אבל קרה שהם הסתובבו בבית על הרצפה.

קרה פעמיים שנשברו לו המשקפיים כשהוא נפל.

יש מחזיקים שאפשר לשים מאחורי האוזן והם שומרים שהמשקפיים לא יפלו.

מאד חשוב שהאבחון יהיה ע"י רופא מומחה לילדים בשילוב אופטמטריסט.

אן אכן כך היה,

כל השאלה זה מהי הבעיה.

יש הרבה פעוטות שיש להם מספר לא גבוה מלידה ולאט לאט זה יורד. נפוץ הרבה אצל פגים אבל היה לי גם לילדים שנולדו במועד

יש פעוטות שיש להם עין עצלה שקריטי לטפל בה ובד"כ הטיפול הוא ע"י רטיה.

יש פעוטות עם מספר גבוה שללא משקפיים מתהלכים כמו בחשיכה מתמדת וזה משפיע על ההתפתחות והלמידה.

אם זה מספר רגיל, לראיה מרחוק, שהתחיל נמוך והרופא לא אמר בוודאות, יש מקום להמתין אך במעקב צמוד של כל חצי שנה לפחות.

קודם כל משקפיים שעשויות מסיליקון, עם עדשות מותאמות, ומחזיקים למאחרוי האוזן ועוד.

זה לא צריך להיות השיקול לדעתי....

כן היה אצל רופא עיניים

אבל ניסיתי להבין ממנו מה לעשות ולא הבנתי בדיוק

הגננת המליצה לעשות בדיקת ראייה כי הילד קצת מרחף ולא תמיד איתה , קשה לו להרכיב תמונות וכאלה 

קושי להרכיב תמונות זה ממש תואם את האבחנה.

וד"א,

בנוסף לקניית המשקפיים, גם הייתי הולכת לבדיקת שמיעה

לפעמים חוסר ריכוז/חוסר שיתוף פעולה נובע מבעיית שמיעה. לעיתים זה על רקע נוזלים וכד'

הגעתם לבדיקת ראיה בעקבות קושי מסוים? לא חייבת לענות כמובן

בהצלחה!

רק אם יש צילינדר מאוד גבוה או מספר מאוד גבוה עם פער גדול בחדות הראייה בין שתי העיניים, אז המוח עלול ''להזניח'' את העין הפחות חדה (עין עצלה) ואז באמת תהיה פגיעה בראיית תלת מימד. זה לא קשור ישירות לצילינדר וזה יקרה רק אם יש צילינדר גבוה או מספר גבוה עם שוני משמעותי בין שתי העיניים.
 

אם יש צילינדר נמוך,

עם מספר נמוך,

או אפילו אם יש גבוה אבל בשתי העיניים,

לא תהיה עין עצלה ולא תהיה פגיעה בראיית עומק.

אלא רק ספציפית על הצילינדר שכן יש לו קשר ישיר לראיית עומק(תלת מימד)

והמקור מידע שלי מקצועי מאוד בתחום הספציפי הזה

כל עוד שתי העיניים עובדות ומשדרות למוח, יש תלת מימד.

צילינדר קטן או בינוני כשלעצמו לא מבטל את התפקוד של אף אחת מהעיניים, ולכן לא פוגע בראייה התלת־ממדית...

פגיעה בראיית עומק היא מאוד מאוד נדירה, בעוד צילינדר קיים אצל עשרות אחוזים מהאוכלוסייה ברמה זו או אחרת.

גם מקור המידע שלי מקצועי מאוד, מאמרים מקצועיים באינטרנט 🤭

ועדיף ללכת גם לאורתופיסט - מומחה למיקוד ראייה לילדים.

בכל אופן, מהניסיון שלי, משקפיים לראיה מקרוב עם צילינדר בכזה גיל זה משהו שיורד עם הזמן, ודווקא ללכת עם משקפיים במספר מדויק עוזר למספר לרדת.

והיא שמרה יחסית בסדר.

אם הגננת מתארת קושי תפקודי ורופא העיניים מצא ממצא שמתאים נראה לי כדאי לקנות משקפיים, זה ישפר את היכולת של הילד ללמוד ולהתקדם

היא במסגרת? מעון?

איך נרדמה עד עכשיו? גם עם עזרה? או לבדה, כלומר זה משהו חדש שהיא נרדמת עם עזרה?
אם כן, הגיוני שבלילה קמה, קשה לה לחזור למחזור השינה לבד לכן צריכה אותך גם בלילות.
אם היא במסגרת, יש משהו חדש? מטפלת חדשה? טוב לה שם?
אם הכל טוב ומוצלח, ואין איזה שינוי של לידה או משהו, שווה לבדוק כיצד היא נרדמת המעון, לפעמים מטפלות מרדימות אותם כמו איך שאת מתארת ואז זה הורס את כל הרגלי השינה שלהם...

אבל איכשהו היה שיבושים בשינה שלה

ובימים שהיא מידי עירנית ולא בענין להרדם בעלי מרדים אותה ככה

לק"י

יש להם חברים בגילם יותר מחצי יום.

ובבית יש להם אחד את השני.

לחברה בגיל הזה מספיק רק כמה שעות בודדות(לא משנה גם סוג המסגרת)

והרבה יותר קריטי (לדעתי) זמן אמא

שאמא רק שלי ואני רק עם המשפחה

אפילו אם את לא משחקת איתם ממש

לשבת להסתכל עליהם כשהם משחקים בלי להתערב  נותן להם ביטחון וגם את יכולה ללמוד מזה הרבה.

וכמובן אם את בקטע ממש להתיישב איתם על הרצפה או אפילו להכין עם הגדול משהו במטבח כשהקטן בכיסא מסתכל עליכם

(להרגשתי אינטרצקציות חברתיות מאוד מעמיסות ומציפות במיוחד בגיל הצעיר)

זמן אמא

ועוד זמן אמא

והכי שווה- זמן אמא בבית, שזה הסביבה הבטוחה שלהם.

ואם הם במסגרות עד ארבע אז ודאי שאין להם שום צורך מעבר לזה בכזה גיל

את אמא נהדרת ונשמעת משקיענית ממש! אבל באמת הכל מצוין.

אבל אם זה צוות קטן והיו מבקשים בפירוש שנשתתף, ויש אפשרות ומדובר בסכום סביר (נניח מבחינתי עד 50 זה סביר), אז הייתי משתתפת.

נחשב לצוות קטן?

באיזה סכום מקובל לקנות?

מעצבן שללידה לא קנו לי כלום מהצוות, כן קיבלתי מהחברה

לק"י

אצלינו בעבודה יש יותר ממאה עובדים, וכשיש אירוע מקובל לאסוף כסף למתנה ממי שרוצה.

הצוות הכיתתי שלי כולל חמישה אנשים, ושם אנחנו נותנות יחד מתנה ללידות וכאלה. בדרך כלל אוספות 50 מכל אחת. בשנים האחרונות נותנות גיפטקארד של ביימי או משהו דומה.

(אבל לחתונה שאני הולכת אני נותנת כסף מעצמי, ויותר מחמישים. היא מצפה שתתנו גם כסף וגם מתנה? אם כן, הייתי עומדת על זה שתתנו עד 50 למתנה.

מה אומרים שאר העובדים?)

יש לחרדים משהו כמו אספתא?

או משהן אחר שמתחיל בא'.

ולמה שובר?

כי גם ללכת לקנות זה זמן שעולה כסף.

תסבירי למנהלת שכיום מקובל במגזר החרדי לא לתת מתנות אלא לשלוח שובר.

הייתי משתתפת כי לא שווה להתווכח עם מנהלת על 50 ש"ח, אבל באמת מעצבן שללידה לא אספו.

שובר שמכיל את כל החנויות החרדיות ואופשר ביימי כללי, גם שימושי.

אנחנו צוות נורא שקט, עושים את העבודה וממשיכים הלאה.

יצא לי לדבר עם אחת מהן והיא לא הייתה בעניין. בקטע של מה לי ולו

חידשתי לה שהוא בכלל מחתן חחח

לא בקטע רע, אלה האנשים ואני דווקא נהנית מזה.

למרות שבעיני זה דוקא יפה לתת מתנה, כשמדובר בצוות קטן שעובד יחד.

כן מקובל להביא מתנה / מזומן

לא שמעתי על שובר..

אני יכולה להגיד שאני קיבלתי מהעובדים של אבא שלי מכשיר חשמלי וזה היה ממש נחמד ומוערך. לא משהו שלא הייתי מסתדרת בלעדיו אבל וואלה נחמד שיש לי.

או לאסוף את הכסף ולהביא לזוג מזומן/ פייבוקס וכדומה 

מסכימה עם הכל
אבל סתם תהיתי לעצמי אם ילש חושב בתת מודע שלעולם לא יראה עוד את אמא...
אולי אצל פעוטות במעון בימים הראשונים
אבל לא נראה לי שזה ככה גם בגן גילאי 3+ שיש יותר הבנה.
הם בוכים כי הם רוצים אמא
לא כי אמא לא תחזור לעולם (חס ושלום)
סתם דעתי...

מן הסתם שיותר בגיל הצעיר... עד גיל 3 נשמע לי הגיוני אבל לא באמת למדתי את זה.

קוראים לה הרבנית מיטל גאודי.

ילד נקשר רק דרך החושים

אם אני לא רואה, שומע, מרגיש, טועם או מריח את אמא -

אז אין,

אין אמא.

לא יכול לתפוס שאמא קיימת במרחב אחר.

בין גיל שנה לשנתיים אני תופס  הולך וחוזר

אני מתרחק מאמא ויודע שהיא מחכה לי ואני אחזור ואראה אותה.

אבל לא להרבה זמן

שעה שעתיים זה כבר נצח...

לקראת גיל שלוש אני כבר יכול להיקשר לאמא בדרכים נוספות. אני מרגיש שייכות ונאמנות ויכול להרגיש את אמא בתוך הלב חזק גם כשהיא לא לצידי, וזה יכול אפילו להחזיק לאורך היום.

אבל צריך להשקיע בהיקשרות חזקה בשביל זה.

הזה נראה לי זה ממש נזק.

למה אנחנו עושים את זה?
ההרגשה הזו עוברת להם עם הזמן?הם יכולים להצליח להבין שאמא תחזור בסוף?
(אני לא שלחתי אף אחד עד גיל שנה, וגם בגיל שנה היה לי מצפון, עכשיו מבינה שצדקתי ):

כי אנחנו חיות בתרבות מערבית שמאד מאד רחוקה מלאפשר מה שילד והורה צריכים כדי להחזיק קשר.

עד כמה שידוע לי הם לא יכולים ממש להבין מתחת לגיל שנה שאמא תחזור בסוף, אבל כל עוד יש לתינוק היקשרות טובה עם המטפלת, זה בסדר.

מה שבעייתי זה לעזוב את הילד לפני שנוצר הקשר עם המטפלת, או תחלופה של מטפלות שלא מאפשרת ליצור קשר יציב.

זו התפתחות פסיכולוגית תקינה של ילדים

(גישה היקשרותית-התפתחותית).

כשהוא לא רואה אותם. 

זה נראה לנו ברור מאליו, אבל תינוק מפתח את הבסיס של הבסיס של הבנה על העולם, וזה כולל מושגים כמו עצם הקיום של אובייקטים בעולם. (ההתפתחות של קביעות האובייקט נוצרת בשלבים ומסתיימת בערך בגיל שנתיים.) 

שתי התאוריות המרכזיות בנושא הזה הן קביעות האובייקט של ז'אן פייז'ה ותאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי. אם מעניין אותך לקרוא על זה. 

אני למדתי את זה בקורס פסיכולוגיה התפתחותית

ושכחתי;)

אלך לבדוק שוב

לק"י

איך מחליטים מה התינוק חושב או מרגיש🤷‍♀️

אפשר לשער או לנחש, אבל לא לדעת בוודאות.

(זו שאלה לכל המגיבות בענף הזה).

יש ניסוי שמראה בגיל 8 חודשים תינוקות מתקשרים לאמא בכך שהם מפתחים חרדת נטישה כשהיא לא נמצאת והם נשארים עם אדם זר.

מצאתי ניסוי שבדק אילו רגשות יש לתינוקות בגיל 3 חודשים

יש ניסוי שמראה שתינוקות לא מזהים את עצמם בתור אובייקט במרחב עד גיל מסוים. 

אני מסכימה שחלק מהתאוריות הללו כוללות חירטוט בבטחון. 

במיוחד בקורס הנוכחי בפסיכולוגיה שאני עושה שכבר נמאס לי לחלוטין מהמרצה שטוענת בתוקף "זה עמוק, זה עמוק" על כל שאלה שאני שואלת.

במאמר שהיא נתנה הייתה דוגמא של אמא שבאה לטיפול עם התינוקת שלה, והאמא נגעלת מכך שתינוקת בת 5 חודשים מכניסה את הרגליים לפה והיא מנסה למנוע ממנה לעשות את זה. הפסיכולוגית (כותבת המאמר נראה לי) מסבירה לאמא שהיא צריכה להראות לילדה שהיא אהובה בכל חלקי גופה ומעודדת אותה לשחק איתה דווקא עם כפות הרגליים שלה. אני לא הבנתי איך לתינוקת בת 5 חודשים יש הבנה של מושגים כל כך מופשטים כמו "קבלה של אני כנפש וכגוף, בכל חלקי הגוף" אבל התשובה שקבלתי היא פשוט "כן זה ככה, הם מבינים יותר ממה שאנחנו חושבים, זה עמוק" 

נראה לי שאפשר ללמוד תאוריות כאלו ולקחת בערבון מוגבל את החלקים שהם יותר סברה, כלומר תאורייה מבוססת השערות של הכותב. עם הניסויים זה תלוי איך בצעו אותם, אבל נראה לי שזה יותר אמין.

לא אומרת שלפני זה הוא לא הבין את קיומה...

בכנות, אני הכי מאמינה לפסיכולוגיה בעולם

אבל לנקודה הזאת אני פחות מאמינה.

אני מרגישה על התינוקות שלי שהם מבינים שאני שונה מאחרים ממש מההתחלה.

התינוק הנוכחי למשל היה נרגע עלי יותר מהר והיה. מראה אי שקט כשהייתי הולכת ממש מההתחלה. הם גם מריחים את הריח האופייני לאמא ואת החלב...

כן יכולה להבין שאולי הם לא מבינים שהם נפרדים מהאמא

אבל לא הגיוני לי בשום צורה שהם לא מכירים ב'אמא'...

@מתיכון ועד מעון

אבל זה לא אומר שהם זוכרים שיש אמא כשהיא הולכת.

מה שאני כותבת לא מוכיח את הדעה שקביעות אובייקט מתחילה רק בגיל זה וזה,

פשוט מה שאת כתבת לא שולל את הדעה הזו. 

מרגע הלידה ואפילו לפני

תינוקות נרגעים מהר יותר שהם על האם, שהם שומעים את הקול שלה ואפילו מגלים העדפה לריח הגוף והחלב שלה.

זה לא סותר שהם לא מצליחים לזכור את הקיום שלה שהיא לא מולם.

למי שמתעניינת ממליצה על הספר הולדתו של תינוק של דניאל סטרן, מסביר באופן ברור ומוצלח על ההתפתחות של התינוק 

עדיין לא נשמע לי הגיוני שתינוק לא יצליח לזכור את אמא שלו כשהיא הולכת...

גם אם לא התפתחה אצלו קביעות אוביקט..אני צריכה לחשוב על זה עוד

ותודה על הספר, נשמע ממש מעניין. אנסה להשיג אותו

אבל תחשבי בעצם מה היכולות של תינוק בן יומו, איך הוא מסוגל להחזיק זכרון של דמות. יש לו חוויה של תחושה מיטיבה שמצטברת, אבל הזיכרון שלו כ''כ מצומצם שזה לא מתכנס בגיל צעיר לאדם, זה נבנה אט אט.

אני יותר מתחברת למה שכתבה אפונה

אבל תכלס אין לדעת מי צודק

השאלה היא לא אם תינוק יזכור את אמא כשהיא לא נמצאת (כמו שאת זוכרת לדוגמא את הבוס שלך כשאת לא בעבודה)

תינוק קטן מאד בכלל לא תופס את אמא כישות נפרדת. אמא והוא זה דבר אחד, הזנה, ויסות הדדי, ועוד מלא מנגנונים ככה שזה לא שהוא זוכר את הדמות אמא שהיתה איתו ועכשיו הלכה, אלא יותר כמו שהלכה חתיכה מהגוף והנפש שלו.

מבחינתי לא כל כך משנה אם התינוק זוכר שאני קיימת או לא

השאלה אם הקשר איתי זמין לו ככה שיוכל להיות בטוח גם כשאני לא נמצאת.

בגיל צעיר מאד, בעיני עד גיל שנה, תינוק לא יכול להגיד לעצמו: אני תמיד אוהב את אמא, עכשיו היא לא נמצאת אבל היא דואגת לי מרחוק והכל בסדר.

אולי הוא יכול לתפוס שאמא עדיין קיימת אבל זה לא עוזר לו כי הוא צריך מבוגר זמין (בחוויה חושית) להשען עליו, כדי להרגיש בטוח, זה צורך קיומי.

בגיל גדול יותר אני יכולה לצייר לו לב על היד שיזכיר לו כמה אני אוהבת אותו, להזכיר לו שניפגש בצהריים וכו' אבל עבור תינוק זה לא רלוונטי.

אבל מה שאת אומרת ששונה מה שנאמר קודם זה שהתינוק יכול לזכור את אמא אבל הוא לא יכול להרגיש בטוח וקיים לבד אם אין דמות היקשרותית אחרת

וזה הגיוני לגמרי

אלא שאם אמא הולכת, אני לא מסוגל להבין שהיא תחזור. 

את אמא בגלל הריח.

היה לי בן בכיין ברמות על, ושמתי לב שכתינוק היה נרגע רק עליי, או על חברה שמניקה.
מי שלא מניקה- לא נרגע אצלה, כולל בעלי. חחחח
סתם תיאוריה שלי שהם פחות מזהים פנים, אבל מזהים ריח...
מדברת על פחות מגיל 8 חודשים.

אני אשאר ספקנית לגבי הביטחון של מה מבינים התינוקות😅

בפסיכולוגיה שנשמעים לא מבוססים בכלל.

ספציפית על מה ששאלת לגבי כפות רגליים של תינוקת בת חמישה חודשים,

תחליפי שנייה את השאלה באמא לבת שנתיים שנגעלת מכך שהבת שלה נוגעת באזורים פרטיים. השאלה הזו עולה בפורום הזה בוואריציות שונות. את יכולה להצטרף כאן לדעות שאומרות לאמא שעדיף למצוא דרכים לחנך להתנהגויות מקובלות חברתית בלי תחושת גועללחץ וכו'?

ברור שמרגע חד פעמי שאמא לתינוקת נגעלת שהבת מלקקת את הרגליים שלה לא יקרה כלום. אבל חוויית גידול שלמה, של לגדול לאמא רודפת נקיון שנגעלת מפעולות לגמרי נורמליות, ואפילו חיוביות, שהבת שלה עושה, בהחלט יכולה להשפיע על תפיסת הגוף ועל הרווחה הנפשית של הילדה, לדעתי. 

מאשר לומר שתינוקת תופסת את המושגים המורכבים האלו בגיל כל כך קטן.

לדוגמא המחקרים על מצב הזר שהוסבר לאורך השרשור נעשה על תצפיות בתינוקות, יש מחקרים שבודקים תגובות מוחיות של תינוקות

ויש גם דברים שהם יותר תיאורטיים

כאב בטן יכול להיות וירוס וגם יכול להעיד על מצב חירום רפואי.

יש לה יציאות כרגיל או שמאז שבת יש עצירות?

כשיש התקף כאב זה נראה כאילו הכאב מעבר לרמה שהיא מסוגלת להכיל?

אם זה ממשיך הייתי מגיע למיון ילדים שיעשו US, צריך לשלול אפנדיציטיס (למרות שלא מאוד שכיח שיש מרווח גדול בין ההתקפים) וגם השתפלות מעי, שזה דווקא ממש קלאסי לכאב שהולך וחוזר.

כמובן איני רופא, לא לסמוך עלי, סתם נקודות למחשבה

לפי התשאול שך הרופא אני מבינה שהוא שלל את המיקרים שציינת

אין חום או תסמינים מטרידים אחרים

לא כאב בלתי נסבל אבל כן היא בוכה על הרצפה

אני כבר לא יודעת אם היא סתם היסטרית

אין דבר כזה סתם היסטרית. ילד שנשכב על הרצפה בבכי זה ילד שכואב לו.

נקודת המוצא היא להאמין לילדים. תמיד

יכול לקרות אצל ילדות

נדיר אבל יכול...

אבל בזה אני לא יודעת אם מדובר בהתקפים או בכאב רצוף

שיתן בדיקות נוספות

רפואה שלמה

אחד מאחיי היה ככה. היה כל כמה ימים נשכב על הרצפה מתפתל מכאבי בטן. היה כבר ילד גדול כמעט נער. אחרי כמה פעמים כאלה ורופא שאמר לאמא שלי שהילד עושה הצגות... ההורים שלי לקחו אותו למיון והתעקשו שהם לא הולכים בלי שמוצאים מה יש לו. ואז התברר שזה אפנדציט. הוא גדל וגרם לכאבים. כמובן היה צריך ניתוח. 

אם התגובה שלה חריגה לעצמה,

קרי בוכה מאוד מאוד כשבדר"כ נרגעת מהר

אני חושבת שכדאי ללכת לבירור מקיף יותר.

היום יום חמישי, זה כבר 5 ימים של כאבים באים והולכים.

וירוס בטן זה בדר"כ יומיים עד כמה שידוע לי.

ממש חשוב שהוא יבדוק אותה פיזית!

מצטרפת לזאת שכתבה קודם שתמיד צריך להאמין לילדים. אמא שלי תמיד אומרת את זה אבל הבנתי את זה על בשרי כשהבת שלי סבלה מכאבי רגליים שחשבתי שהיא מגזימה מרוב עייפות ובסוף הגענו עם זה למיון…

התפשלות מעיים.

זה נשמע ממש כמו שאת מתארת.

הייתי חוזרת לרופא ומתעקשת על בדיקות מתאימות.

או רגישות למאכל כלשהו שאכלה?

לפעמים התקפים כמו שאת מתארת מתאימים לקרוהן ואחרי מוצד כי אז מערכת העיכול כבדה במיוחד.

סתם זורקת לך... שיהיה במודע אבל בלי לחץ

רפואה שלימה לילדה המתוקה!

וזה גם יכול להתפתח לדיכאון (חושבת שפשוט לא מגדירים דחכאון אחרי ככ מעט זמן).

כדאי לדבר להבין מה קשה לו ואיך אפשר לעזור. מנסיון בעל עם דיכאון אחרי לידה זה דבר לא קל לאף אחד, וכן לפעמים שני בני הזוג בדיכאון אחרי לידה וקשה להרים את הראש מעל המים, אז תנסו להביא כמה שיותר עזרה חיצונית בתשלום, לדרוש מעצמכם ואחד מהשני כמה שפחות ולעבוד בלתחזק את הנפש שלכם והזוגיות שלכם

וזכור לי מאיזה פודקאסט ששמעתי (אולי אני לא זוכרת טוב), שדיכאון אחרי לידה זה משהו שקיים גם אצל גברים.

ולפותחת - חשוב לעזור לו, אבל ברור שצריך לדאוג גם לך. לפי מה שאת מספרת על ההתנהלות שלו בלידות הקודמות, נראה שהוא מבין מה התפקיד. אבל משהו פנימי מפריע לו לעשות את זה.

תבקשי עזרה. פרקטית. ברמת המישהי שתשמור על הילדים האחרים כשאת בבית, תתן לך זמן לנוח, לכם זמן לזכור מה זאת שינה… 

יש שאלון, אפשר למלא גם בטיפת חלב. לרוב הן לא מציעות לגברים.. אפשר לבקש.

המליצו פה הרבה פעמים על ארגון ניצה, שעוזר לנשים בדיכאון אחרי לידה. אין לי נסיון אישי איתם אבל אולי יוכלו לעזור בהכוונה לגבי זיהוי והתמודדות.

לא פירטת הרבה על מצבכם, אבל הרבה פעמים דיכאון אחרי לידה מגיע עם חוסר בתמיכה. בדיוק כמו שאמרת שאת חוששת להכנס לדיכאון רק מהיחס שלו. זו אמירה מאד מדויקת ומשמעותית, כי היא נוגעת בנקודה העמוקה של גורמי הסיכון לדיכאון מהסוג הזה - תחושה שאת לבד במערכה, שאין לך רשת ביטחון ותמיכה ושהכל עלייך.

זה גם הרבה פעמים מה שקורה לגברים בסיטואציה הזאת - מצופה מהם להחזיק הכל. הם אמורים להמשיך לעבוד כרגיל, לטפל בילדים, לעזור לאישה, לעזור בבית, והם גם לא ילדו אז שיהיו בשקט ולא יתלוננו. וזה בלי להכניס למשוואה גורמי עומס נוספים, אם קיימים, בין אם בבית, בעבודה או דברים שהם סוחבים איתם מלפני הלידה (כמו שותפות גדלה יותר במטלות הבית, כי האישה בתפקוד נמוך יותר). הם הולכים לעבודה למשמרת א וחוזרים לבית למשמרת ב, ולפעמים זה פשוט יותר מדי בשבילם.

לכן הדבר הכי חשוב הוא להוריד כל עומס אפשרי *משניכם* כי שניכם בסיכון פה, להיות אחד בשביל השניה, לדבר ולעבור את זה ביחד.

זו תקופה לא קלה בכלל 🧡

וגם לא נראה לי שהוא ירצה ללכת לטיפת חלב ולבדוק את זה.

השאלה אם יש לכן רעיון איך לדבר איתו על זה כך שיקשיב וירצה יותר לעזור או לתת יחס יותר נעים?

כבר קרה שבכיתי ליד הילדים כשדיברתי איתו ומעדיפה שזה לא יקרה שוב .

מה עם לקבוע זמן רגוע באחד הבקרים לדייט שלכם?

אפילו בבית קפה?

קצת לפתוח את הדברים בנחת וברוגע?

יכול להיות שעוברים עליו דברים שבכלל לא עולים בדעתך.. וגם לך זמן קצת לפרוק במסגרת נעימה....

חיבוק גדול גדול!!!!!!

הרבה פעמים גם הבעל בדומה לילדים עובר איזה שהיא תקופת קושי אחרי הלידה, ובד"כ זה עובר מאליו..

יכול להיות שעוד שבוע שבועיים הדברים ירגעו קצת ויכנסו למסלול והוא יחזור לעצמו.

ועד אז- תפנקי את עצמך כמה שאפשר, אל תעשי מעבר למה שאת חייבת ותנסי לנוח כמה שאפשר..

(ואם את מצליחה לפרגן לו ולהחמיא על מה שכן עושה- הרווח כולו שלך..)

ותוסיפי לזה שגם היינו בדיוק אחרי מעבר דירה ואז ילדתי אז בכלל המצב חגג

לקח זמן עד שנרגע וחזרנו לעצמנו עד כמה שאפשר 

הייתי מנסה להבין אותו עד כמה שאפשר ומקסימום לרדת למטה עם חברה לדבר כמה דקות (לא יכלתי יותר מזה כי הקטני יונק)- זה גם עזר לי הרבה...

גם לך @Eliana a

מקווה שהבת שלי לא התבאסה מזה מידי ועברה מהר הלאה

את אמא מהממת שנתת לה להביע את עצמה ולשמוח עם המגפיים. הלוואי שיותר מבוגרים היו רואים את הרגעים האלה מהעיניים של הילד ולא רק מהנוחות של היום יום.

אני בטוחה שהילדה לא נתקעה שם והיא שמחה עם המגפיים ובטח מראה לחברות את המגפיים החדשות😃

הסייעת היא רואה מגפיים- ישר רואה חוג. הכל כזה חינוכי וטכני.
זה לא אומר שהסייעת פחות לבבית או נעימה ומפרגנת.
זה אומר שעל זה היא חשבה ראשון כשראתה את המגפיים.

לפעמים איש המקצוע פחות רואה את מה שהיינו רוצים לשמוע, אלא את ההשלכות

זה לא אמור לבאס אותך, בטח שלא את הבת שלך שהיא מאושרת גם בלי הפרגון של הסיעת.
ואני במצבים כאלה תמיד אומרת לסייעת או מי שזה לא יהיה בחיוך, וואי באסה שיש חוג, אבל את הראשונה שהיא רוצה להראות לך את המגפיים החדשות שלה... ועל זו הדרך.

בלי לעקם פרצוף ואני כן מצפה מסייעת שעובדת עם ילדים שתדע לחייך, לתת מילה טובה. הרי בדכ הסייעות מקבלות את הילדים בבוקר..

אולי סתם זה מתחבר לי כי בכללי אהבתי יותר את הסייעת של שנה שעברה.. 

אבל קורה לכולנו שמתפלק לנו משפט פחות מוצלח

רוב הסיכויים שהיא יודעת לחייך ולהגיד מילים טובות וכו'

וגם מה שהיא אמרה בסך הכל מגיע מאכפתיות, רצון שיהיה לילדה שלך נוח, גם אם יצא בצורה קצת פחות מוצלחת... 

למרות המשפט שיצא לה...
ממשפט כזה לא הייתי מסיקה שאינה יודעת לחייך ולומר מילה טובה.

זה לא סותר

כנראה את באמת מאוכזבת שהסייעות משנה שעברה אינן ממשיכות עם ביתך, אבל אומרים תודה על מה שיש.

X חמודה תראי לסייעת איזה נעלים יפות קנו לך

או לפנות לסייעת עצמה ולהגיד לה שקנינו לה נעלים חדשות והיא רוצה שירמו לה

גילוי נאות: עשיתי את 2 האפשרויות 

אבל אולי היא פספסה את ההודעה שלך?

כל התקשורת ביניכם בווטסאפ?

אם כן הייתי שולחת הודעה, מנוסחת מצחיק קצת בסגנון של 'היי אני זאת שהתחלתי את כל ההתבאסות כאן למה אתם מנחמות רק את x?

זה משהו שבחיים לא הייתי עושה פנים אל פנים, אבל בווטסאפ אולי כן

(כשאני ראיתי משהו כזה כדפוס קבוע, התנתקתי מהקבוצה לאט לאט) 

אבל בכנות?

אישית אני רק בקבוצה של העבודה (בעבודה שלי יש רק קבוצה אחת). תקשורת בווטסאפ זה מתכון להרבה העלבויות ואי נעימויות, בגלל חוסר תשומת לב וגם בגלל קריאה בטונציה לא נכונה.

אז אם בוחרים כן להשתמש בפלטפורמה הזו, צריכים להיות מודעים לחסרונות שלה

ואולי עדיף לבחור למעט ככל האפשר את השימוש בה...

ועוד משהו: להתחזק בערך עצמי ולהפחית חשיבות ממה ואיך אנשים הגיבו.

כמובן כל זה לא מוריד מחוסר הנעימות כשמגיעים לסיטואציות כאלה...

ספה בהירה + בית עם ילדים שקופצים (הכי טבעי..) על ספה + שלא תופסת כל לכלוך

ספה בהירה בבית עם ילדים קטנים - תתפוס לכלוך במהירות, וכל הזמן צריכים לנקות.

באיקאה יש ספות עם ריפוד שאפשר להסיר ולכבס או להחליף.  כותבים שאפשר לרכוש סטים של ריפודים. ובטווח המחירים שביקשת.

(לא מכירה מניסיון אישי את ספות איקאה)

EKTORP ספה תלת-מושבית, Kilanda בז' בהיר - IKEA

ספות בד 3 מושבים

ראיתי את הספות שלהם. ממש יפות

מחפשת המלצות מניסיון אישי

ולגבי לכלוך, לי הספה הקיימת היא מריפוד סקאי דמוי עור בהירה ובקושי תופסת לכלוך

נראלי שבד יותר קשה לנקות לא?

אלא אם כן זה בד רחיץ.

לנו יש כזאת דומה מאיקאה,

ופעם בכמה חודשים אני מכניסה למכונה, כן אומרת שיש כתמים שלא יורדים אבל אני לא משקיעה מידי להוריד אותם והגיוני שזה אפשרי.

ורק אומרת שהיא נוחה בטירוף

בשולחן אוכל

סקאיי, דמוי עור, הוא פשוט פלסטיק, PVC.

החומר הכי פחות איכותי לדעתי לספות.  

לא אוהבת את החומר, ולא מתאים למזג האויר בישראל בקיץ. מזיעים עליו. 

סורי בטעות מאנונימי אין פה משהו סודי

יש לנו ספה שאני מאד אוהבת כי היא יפה

ובנויה נח

אבל תכלס מזיע ו'נדבק' ולא כיף.

מצד שני היא בהירה ומתנקה יחסית בקלות (פעם ב.. אני מנקה גם באקונומיקה) ואני לא עושה שום טרור לילדים

לאחותי יש ספות בד והיא מכבסת ונראות מעולה, אבל לא שמנת.. צבעוני יותר כהה.

כרגע אני לא מרוצה מהדירה הנוכחית

אבל עדיין לא מחפישם ברצינות דירה חדשה

והספה הקיימת ממש בלתי שמישה

ולגבי יד 2 אני ממש בעד בהרבה מוצרים

ספה קצת קשה לי (שולחן וכסאות קנינו יד 2)

תוכלי למצוא שם דברים זולים ואיכותיים מאוד.

לגבי צבע וניקיון זה לא נראה לי הולך ביחד...

עם המוכרים שלא היו להם פשפשים!!!!

שלא תקבלו את הצרה הזו עם הספה...

תוך שנה הספה כבר לא נוחה ובאזורים מסוימים די נהרסה ואנחנו מאוד שומרים עליה .. הילדים לא קופצים עליה וכו

עדיין נראית טוב אבל לצערי לא נוחה

עם ריפוד שבעיקרון אפשר להוריד ולכבס (עוד לא יצא לנו)

עלה לנו בערך 2000 שקל ואפשר גם לקנות שני ריפודים נגיד ולהחליף ביניהם (הריפוד עולה באזור 700)

ש@נייקיי שלחה לך

קנינו לפני שנה אז עדיין לא יצא לי להוריד ולכבס. היא כבר לא נראית חדשה אבל גם לא מאוד מלוכלכת, מצד שני אני לא מרשה לילדים לאכול עליה

אבל כשהבן שלי קשקש בצבע נגיד שפשפנו עם ספוג הפלא וכבר לא רואים את זה

יש מציאות.
ואנחנו קנינו שם ספה מעולה

שמכינה ספות, בלי אולם תצוגה אז זה ממש מוזיל.

אנחנו עשינו אצלה ספה לפני שנה וחצי, בהזמנה אישית - גודל, עיצוב, כריות, ריפודים הכל בחרנו ויצא סדר גודל של התקציב שאמרת.

אם תרצי אשלח לך את המספר שלה.

הספה עדיין נוחה ומהממת

שלהבת-

+972547453711

והספות נוחות?

פרט שולי

אנחנו קנינו ספת רביצה, וביקשנו אקסטר ריפוד על הידיות כדי שהילדים לא ידפקו דם את הראש..

אפשר בכיף לישון עליהן

תודה רבה

אלוף המזרונים!

קנינו ספה תלת מושבית, קצת מעל 3000

אפור בהיר, מבד שמתנקה עם מגבון (מאז הספיק להתלכלך מדם, חלב, שוקולד וכו'... הכל ירד!)

היא לא תופסת לכלוך בקלות, אבל כשמתלכלכת מתנקה ממש מהר.

נראה מהמם, וכמו חדש! היא אצלנו כבר שנה...

אם את רוצה תמונה- בפרטי

גם נכנסתי לאתר שלהם ויש להם ספות ממש יפות

תודה רבה!!

ועוד שאלה, לפני כמה זמן קניתם אצלם את הספה?

מאוד נוחה. ריפוד יוצא וכביס.

אבל היא חדשה אצלנו אז לא יכולה לשתף לאורך זמן

קנינו ב2600 מערכת ישיבה מבד קטיפה עם כריות נשלפות עם רוכסן. ממש מרוצים. שירות לקוחות נפלא אפילו קיבלנו כריות נוי מתנה.

כמה שנים לפני קנינו אצלם דמוי עור והתקלף. אבל הבנו משכנים שלנו שקנו אצלם שבד מחזיק יותר טוב ולכן המשכנו איתם. הם דתיים ואמינים.

כי לפעמים הצבע נראה שונה במסך. אז באנו אליהם הביאו לנו לשתות, פגשנו את בעלי העסק, הם דתיים, זה באלפי מנשה. והביאו ממש מהר. ואפשר לבחור אם תהיה רכה, קשה או בינוני. מרגישה שזה תומך בגב.

תודה רבה נבדוק גם אותם!!

ותודה לכל מי שהגיבה בשרשור

עזרתם לי מאוד

אבל אולי זה עדיין שאריות מהסרזט?

ואם את חושבת שזה אולי השתרשות אז תנסי בדיקת הריון, מה תפסידי?

שזה השתרשות כי הכתמים צצים כמעט כל יום. השתרשות זה פעם אחת וזהו, לא?

וכשלקחתי סרזט לא היה לי אפעם כתמים או דימומים.. זה מוכר שכשמפסיקים זה יכול להיות? רק רוצה להבין שזה תקין

הייתי קובעת בדיקה לרופאת נשים בשביל הרוגע

אבל כפרה תיזהרי לא הייתי מסתכלת בכלל גם לא מסקרנות

זה הזמן לעבור לתחתונים שחורות או מגינים שחורים של 'כותנה' וטישו צהוב;)

פשוט לוקח זמן לגוף להתאזן... זה הרבה הורמונים שלקחת כנראה תקופה ואת עוד מניקה (בלילה זה מאוד משמעותי) ככה שהאיזון ההורמונלי יקח עוד זמן... לא נשמע לי חריג.

ולגבי טהרה, לא הייתי מסתכלת בכלל בכלל ומשתמשת בתחתונים שחורות... (אצלי בתקופות טהרה משתמשת *רק* בשחור)

כשיהיה דימום אוסר, את תדעי... 

אם היית שואלת על עכשיו אז לדעתי לא לבוא. אם מצבך ישתפר אפשר להתגמש אבל במצבך כרגע אם אלו התנאים את ממש פטורה מלהגיע בעיני

השאלה איך זה לה.

שבעלך יסע עם השאר ל7 ברכות

ואת והתינוק לאמא שלך?

מבינה שזה קשוח חוסר הרגישות הזאת.. 

אז עזבי אותה רגע, 

אם את מעוניינת להשתתף אני כן הייתי מחפשת דירה באזור. 

לא משתפת אף אחד. 

דואגת לשקט שלי. 

האם יש לך מישהו באזור שאת מכירה שאפשר להתארח אצלו/ שיוכל לעזור לך למצוא דירה באזור? 

שווה בדיקה.. 

למקום עם תת תנאים

גם בלי תינוק

הייתי אומרת לבעלי לנסוע לבד

(לא בטוח שהוא היה נוסע למקום עם תת תנאים)

בעיניי אין קדושה לגבי שמחות

גם אם זה משפחה קרובה

לינה צריכה להיות בתנאים בסיסיים

זה לא אירוע שאפשר לחתוך אחרי שעה שעתיים 

הולכת להורים שלי עם התינוק (אם הם בקטע לתת לי לנוח וקצת להתפנק)

אם לא- לוקחת מלון או בית החלמה

ושולחת את הבעל עם כל הילדודס לשבת.

שיהנו, יתפרקו ויצברו חוויות,

כשאני אחרי לידה אני לא יכולה שהילדים משתוללים ובאנרגיות. זה מוציא אותי מדעתי.

לא מתאים לקצב שלי ולעדינות על תינוק.

אז זו ממש הזדמנות בשבילם וזו משפחה וחוויה זה לא שיש רק את אבא..

הבהרתי מראש שאם השבת חתן יוצאת סמוך ללידה אני לא מגיעה בכלל ואין על זה ויכוח, חד משמעית אני צריכה לנוח ולאגור כוחות

חלק קיבלו בטוב חלק עיקמו פרצוף, לא הרגשתי לא בסדר עם זה

אמא שלך ממש צודקת, ובטח בתנאים שכתבת

אבל מה שאת מרגישה

מרגיש לי שיש לה דד ליין בראש של זמן התאוששות.....

אני לא רוצה לפגוע בחמי וחמותי אבל אתן כל כך צודקות

יש עוד ממש מעט זמן ואני מרגישה כל כך רחוקה מזה בראש,זה אפילו לא מעניין אותי ברמה כזו

בעלי באור מתרגש וכו' אבל קשה לי להאמין שהוא יסע לבד עם הילדים

הבהרתי לו שאני לא הולכת להיקרע על זה כי לא נראה לי שמישהו אכפת בכלל

זה מקום סגנון ישיבה כזה השירותים בחוץ..... סיוט מבחינתי כרגע

ובאמת באמת באמת שמותר לך עכשיו לסרב, להתמסכן, להתחמק כי את יולדת!!!
תהני מזה עכשיו, כל תירוץ יתקבל.

עצם היציאה, לארגן את הילדים, להיות נחמדים לכולם,

זה מתיש גם לא אחרי לידה וגם בתנאים נורמלים.

לא הייתי הולכת בלי קשר לתנאים.

פשוט אפשר להגיד שאץ צריכה להתאושש ותריכה שקט ומנוחה וזו אחלה הזדמנות לאפשר לך את זה.

למה אתם לא משתפים בעצם על הקושי?

זה ממש לגיטימי, אבל אם לא אומרים לא יודעים ואז יש ציפיות לא ריאליות.

אם הייתי עושה מאמץ זה היה רק לחתונה וגם זה חתיכת אתגר. לא מבינה בכלל איך אפשר גם להכניס שבת חתן לתמונה...

שהוא יגיד לאמא שלו שאם אתם לא אצלה לא תוכלו להגיע.

אם בעלך רוצה שייסע לבד עם הילדים

אין סיכוי שזה בשבילך כרגע

את לא צריכה בכלל להסביר את עמדתך

תודיעי רשמית שאת לא מגיעה

אני חותמת לך שגיסך אם חשוב לו שאח שלו יבוא הוא יהפוך עולמות לארגן לכם מקום נורמלי

על פרנציפ לא הייתי מגיעה.
ומסבירה בבהירות שקשה לי ואני אחרי ניתוח וכו ווכו תמסכני את עצמך גם, מותר לך את אחרי לידה!!! (כהסבר למה אני לא מגיעה)
חושבת שליולדת ראוי לתת חדר משלה עם תנאים בסיסיים ועם כולם ביחד בחדר? ממש ממש לא!!!
 

כולל לא הילדים והבעל..

התנאים היו תת תנאים והם החליטו שלהם זה לא מתאים.

חייבת לציין שבמשפחה הרחוקה שפטו אך ההורים הבינו אותם..

אם הגיסות רגילות להתמסכן ובעלך מציג שהכול מושלם, אז ככה הם רגילים לראות את הדברים.

אם מתאים לי אני אחלה.

אם לא מתאים לי אני אראה שלא מתאים לי.

ואת רגילה לרמת רגישות יותר גדולה, להבנה בין השורות, לא לקחת את הדברים כפשוטם.

לא להעצים או להחצין את הקושי וכן לגלות רגישות למצב של השני, גם אם הוא לא אומר את זה מפורשות.

שתי צורות התקשורת לגיטימיות והגיוניות, אבל פה הן מתנגשות. אז בפשטות - אם לא תגידי שקשה לך ממש, הם לא יבינו שקשה לך ממש. אם לא תגידי שאת מרגישה זוועה הם יניחו שאת מרגישה מצוין.

במיוחד שבעלך תמיד מציג תמונה שהכול טוב ומסתדרים, אז הם מניחים שאתם כאלה שלוקחים את החיים בקלות או אנשים עם יותר כוחות.

והאחיות - מסכנות, הכול קשה להן... (אגב יכול להיות שבמהות הדברים זה גם נכון, את רגילה להתמודד ולא להתבכיין, וזה הופך אותך לחזקה יותר, גם אם לפעמים יש קושי אמיתי. ויכול להיות הפוך, הן רגילות להגיד כשקשה אז יותר קל להתמודד כי הן לא לבד עם הקושי ויש להן תמיכה)

ואם לא עונים לשאלות שלכם, אתם לא חייבים ולא חייבים להמשיך לנהל את השיח.

תודיעו למשלמים על האירוע שאינכם מגיעים מבלי לספר הסברים בכלל. 

בכלל - למדי את עצמך לומר - לא מסתדר וזה מספיק כהסבר. 

אם בעלך מעוניין שיסע עם הילדים ואת עם התינוק בבית. ואם לא מעוניין פשוט תישארו בבית.

וזהו 

את רוצה חהיות נוכחת שם

מה הקשר עם הגיס?

אם כן- עזבי את אמא שלוץתחליטינעם עצמך מה הגבולות שלך ותנסו לראות אם יש משהו שעונה עליהם (כמו צימר/abnb)

תסכמי מול בעלך מה התוכניות למהלך השבת

(מתי הוא עם הילדים, מתי את ישנה... שהוא בא לאיפה שאתם ישנים אחרי התפילה לעזור לך לצאת לסעודה וכוכו)

אם לא בא לך ולא חשוב לך להיות

אז יש לך את כל הסיבות בעולם

ומי שלא מבין- זאת בעיה שלו

לגמרי לא

בלי פרנציפ ובלי כלום

לגיטימי לגמרי שלחמותך לא נוח לארח אותך

ולגיטימי לגמרי שלא תגיעי בתנאיפ הנל.

אפ יש לך דרך למצוא שפ דירה, אפילו בתשלופ, הייתי עושה את זה, השקעה במשפחה במקום הראשון.

אם אין אפשרות כזאת. לא באה. ןלא מתנצלת.

קבעלך יבוא עם הילדיפ

החלטתי כרגע לא להחליט

אין בי כוח בכלל להתקשר לחמותי.... בעלי אמנם לא הסביר את המצב לגמרי

אבל שאלנו ואמרנו שלא יהיה לי נוח... לא חושבת שאני צריכה להוציא את הקרביים שלי כדי שתסכים לארח אותי בבית שלה אז זו לגמרי תהיה בעיה שלה אם אחליט לא להגיע בסוף.

לגבי ההתבכיונות של הגיסות:

טבעי שבת תתבכיין לאמא שלה.אמא זה מקום שבו אפשר לבוא לקבל תמיכה וגם להתבכיין ולהתפנק.אני בטוחה שהן לא מתבכינות לחמות שלהן. כמוך בדיוק.את לרוב מציגה מצג שהכל בסדר ואת עומדת בכל אבל לאמא שלך את מדברת על הקושי וגן מתבכיינת.וזה בסדר גמור וטבעי.

לא יודעת בת כמה חמותך, אבל היא בטוח טרחה רבות לקראת החתונה ונמצאת במתח ולחץ ורוצה את השקט שלה בבית.לגמרי לגמרי מובן.

חושבת גם שחודש לאחר לידה, גם קיסרעית, טבעי לחשוב שכבר יש סוג של החלמה.לא מבקשים מכם עזרה בהכנות ואין לכם הליכה מרובה.וארגנו לכם מקום ללון כמו כולם.אמנם באותו חדר-גם אם הייתם במלון- הייתם בחדר אחד.תוכלו להגיע ובעלך יהיה עם הילדים רוב הזמן ותוכלי לנוח בחדר. לדעתי לא מפספסים שבע ברכות של אח.וזו לא בעיה שלה.זה קושי משותף.יש כאן בפורום נטיה להאשים תמיד את החמות בחוסר רגישות.זה לא נראה המקרה.

אפשר עדיין שהיא לא תגיע אם מורכב לה ובעלה כן ייסע

זה אח שלו, לא שלה

ולא משנה מה מצופה, אם היא עדיין נורא מתקשה זה בסדר מבחינתי להחליט שלא

זה מקום אחר התנהגות אחרת של הילדים, לארוז,  לפרוק, לארגן אותם לסעודות, היא כנראה תתקשה להתנתק מזה כי בעלה ירצה להיות עם המשפחה, גם הלינה לכולם בחדר אחד יותר מאתגרת. ולדעתי גם בית מלון משפחתי במצב הזה פחות יתאים למי שרוצה שקט ולהתאושש

לעניין ההתארגנות.

במיוחד לאור השרשורים הקודמים של הפותחת נראה שהרבה עול יפול עליה בכל ההקשר של ההתארגנות ולדעתי זה בדיוק הזמן והמקום לשים את עצמה בעדיפות עליונה.

ובכלל לא חושבת שיש מה לחפש אשמים בסיטואציה.

ובכל זאת לא חושבת שיולדת צריכה לעשות כזה מאמץ לבוא, לא כי מישהו אשם שלא דואג לה,

אלא כי במצב מורכב ועמוס צריך לחשב נכון את הכוחות.

בעיני שבת שבע ברכות זה ממש לא חובה שגיסה תגיע.

בחתונה של אחותי חודש וחצי אחרי לידה יצאתי לפני החופה כי היא התעכבה ממש וכבר היה לי קשה. זה דברים שקורים וזה בסדר.

אני חושבת שהפותחת התכוונה "בעיה שלה" הכוונה לאכזבה של החמות שהיא בעיה שלה, כלומר מי שיש לו ציפיות שהשני לא יכול לעמוד בהם, יצטרך התמודד עם אי הגשמת הציפיות, בלי קשר לשאלת אשמה. שתיהן צודקות בתנאים שהן רוצות (חמות בית שקט, הכלה היולדת נוחות אחרי קיסרי ועם תינוק פצפון)

פשוט מי שמצפה לפתרון אחר "בעיה שלו"

חמותי מהממת ואני ממש יכולה להבין אותה

אך מניסיון העבר גם כשמסרנו ממש נפש להגיע אף אחד בסוף לא העריך את זה,היא לא העריכה ולא חמי

אז אני מפיקה לקחים מראש זה הכל

ללכת למלון עם כל הילדים אחרי לידה,גם אם יתנו לי 2 חדרים-ממש ממש לא. ובמיוחד לא במצבי

אם בעזרת ה' ארגיש חזקה ומאוששת יותר אשקול אחרת את הדברים אבל עדיין לא חושבת שכדאי לי במצבי למה שתוכנן

במיוחד שכולם כן מסודרים בדירות נורמליות

לא הייתי בשבת חתן של אח שלי, כי הייתי שבוע אחרי לידה. כולם הבינו את זה ממש.

היום אני בקשר מעולה עם אחי וגיסתי. 

קודם כל חיבוק ובהצלחה לכל מה שאתם עוברים. יש הרבה  תשובות בתוך מה שכתבת, אבל גם לתת את הזמן ולקבל את המצב הקיים, ואותו, ואותך.

וממה שכתבת- מה שאת יכולה בתוך הסיטואציה זה טוב לשניכם. נכון שאת רוצה שזה יבוא ממנו אבל יש לך שליטה עליך, לא עליו... כשאת כן יכולה ליזום, אם זה כל כך משמח אותו, ובכללי להתקרב, ליזום מגע, לפרגן על כל העול שיש עליו, לומר בדרכים שונות שהקשר זה מה שנותן לך כוח, כל מה שאת כן יכולה וכן בידיך

הוא לוקח ממך הרבה אליו, אז הנה הזדמנות בשבילך לקחת ממנו בחזרה.

נראה לי שבזה את תהיי האישה שלו, יותר מאשר אם תעמדי מהצד ותצברי מתח וטינה אם הוא לא יוזם מעצמו.

שאולי הוא קצת מפחד עלייך, ומפחד ליזום מתוך רצון לשמור עלייך.

מצטרפת לקודמות, שכדאי שכן תיזמי, אבל תני מקום גם לרצון שלך בחיזור.

אז אפשר לבקש גם את החיזור במפורש, עם משהו בסגנון- 'הי, אני ממש אשמח שנהיה יחד הערב. מזמינה ממך פינוק xyz, שיעשה לי חשק ויכניס אותי לאווירה'.

אם במצב שבו את יוזמת הוא זורם ומעוניין, אז זה באמת נשמע מאד שזה פשוט העומס מרחיק ממנו את המחשבה על להיות יחד, ולא חוסר רצון או חשק בסיסי יותר. שזה מצב מעולה להתחיל ממנו.
 

אולי אפשר לדבר על זה, שגם אם את היוזמת, את מצפה/צריכה/רוצה שבשלב כלשהו הוא ייקח את המושכות. או מצפה/צריכה/רוצה לשמוע גם ממנו מילים מקרבות, כאילו הוא היה זה שהתחיל. 

יכול להיות שדיבור מרגיש מאולץ, אבל דברים יכולים להיות טבעיים גם אם מדברים עליהם. לא בטוח שהוא יצטרך להכריח את עצמו לעשות את מה שאת מבקשת, יכול להיות שזה רק להאיר לו נקודה שלגמרי יכולה לזרום לו, רק הוא לא שם לב אליה מספיק.

זה h14 רגיל, לא הפרו

יש עוד משו יותר ספציפי מזה שכדאי שאדע?

אם זה 12 או 14 או 14פרו. לכל אחד עלות אחרת.

כי אם זה לדוגמה ה12 בכזה מחיר אז לא כזו מציאה ועדיף כבר עם אחריות. 

זה 14 רגיל

באתרים הוא עולה כ1,800

ואני שמחה שאת ממליצה, התלבטתי דיי הרבה ובסוף החלטתי שעל הפרש של 900 שח עדיף את הרגיל

מקוו שזו תהיה בחירה נכונה 

ורציתי את זה מתנה ליומולדת של אמא שלי

כבר אספתי כסף מהאחים

מה אני עושה עכשיו?!?!

זה היה כל כך מתאיםםם

נתקעתי לגמריי 

אם זה רלוונטי לכם, אולי זה יכול ''להושיב'' לך את השמות טוב יותר.

ואם שום דבר לא יושב עד ממש לפני הברית- בעיני לבחור שם שאת אוהבת ולא משנה מה הסיבות... 

ואולי בעלך יסכים שתגלי מה המין למישהו אחד ותתייעצי איתו, כדי להקל מעלייך את הלחץ.

השם הראשון החלטנו וברור לנו מה הוא יהיה.

לא מתאים לנו להשאיר אותו כשם לבד וחשוב לנו להוסיף אליו עוד שם, אבל שיתחבר להקשר שבגללו נתנו את השם הראשון. ואז האופציות מאד מצומצמות.

אולי באמת אדבר איתו שאני רוצה לשתף עוד מישהו ולהתלבט.

אני מנסה לחשוב אם הרצון לקשר את השם השני לראשון הוא התעקשות מוגזמת אבל זה ממש חשוב לי ולא יודעת אם לוותר על זה

בעיני אם את לחוצה מזה וממש מסתובבת סביב זה, אז פשוט לנטרל את זה ולא לחשוב על זה עד הלידה או להחליט שאפשר גם שם לא קשור. הרוגע שלך בטח חשוב יותר.

בהשאלה גם איך יקראו לו בפועל- אם יקראו בשתי השמות או רק באחד. כי אם קוראים רק בשם אחד לא היה אכפת לי שם שני שלא ממש אוהבת.

@איזמרגד1 @שיפור @יעל מהדרום

כן אני מאד לחוצה מזה. לא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה אבל ישמצב שהדחקה זה הפתרון כרגע

אני באמת לא יודעת איך נקרא לו בפועל, אם בשם הראשון או השני או שניהם. נראה איך נרגיש. לילדים האחרים שיש 2 שמות לא קישרנו בין השמות ולרוב נקראים בשם הראשון, הם יודעים בעיקרון שיש להם עוד שם אבל זה לא ממש בשימוש

פה יש מצב שזה יהיה אחרת ובגלל הרגישות של השם הראשון יקראו לו יותר בשם השני או בשניהם, אין לי מושג מראש אבל בגלל זה כן מאד חשוב לי הקישור, שהשם הראשון לא יאבד, כי זה השם שאני רוצה בשבילו. 

נגיד במקום ישראל מאיר - מאיר ישראל...

שהשם המשמעותי יהיה השני?

זו בחירה שלכם.

יש לי 2 חברות שקוראים להן בשם השני. (מינקות...)

למרות שבלידה האחרונה קצת רציתי, אבל לא זרם לבעלי.

בעיניי זה לא קריטי בכלל.

אז אם זה ייתן לך יותר אופציות שאת אוהבת אולי שווה לך לשקול את הרעיון 

אלא שישמע טוב באוזן.

אתם מתכוונים לקרוא קבוע בשני השמות?

ככה עשינו עם הבכור

אני הייתי מאוד מכוונת על שם מסויים (רוח הקודש של ההורים, אין לי הסבר אחר..) ובעלי הרגיש שמשהו חסר. וכשהוא הציע את השם השני זה הרגיש פשוט שלם ומדוייק.

בנוסף, חייבת להגיד לך שאולי עם הבכור חשבנו קצת לפני הלידה על שמות.. בפועל קראנו לו בשם שחשבנו עליו אחרי הלידה.

עם שלושת האחרים (שני בנים ובת) הספיק לנו השבוע הזה. ממש לא נורא לחכות שתכירי את התינוק, להיפך אני מרגישה שלא יכולה לבחור שם בלי להכיר אותו.

כל השבוע זורקים ככה רעיונות אחד לשני ואז יושבים לדבר מסודר פעם - פעמיים.. זו לא שיחה ארוכה אם כל אחד חושב קודם לבד.

וגם הייתי ממליצה כדי להוריד עומס מהשבוע ההוא להתחיל לברר את הטכני לברית מראש.

אני אספתי מספרים של קייטרינגים כדי לקבל הצעות מחיר, הזמנתי משלוח של החדפ, מה שאפשר מראש הכי טוב..

הלכתית אין חובה להצמיד ביניהם

זה פשוט מאוד מאוד מאוד לא מקובל.. 😉

מכירה כמה מקרים שקראו לתינוק שם לפני הברית, בדרך כלל קורה עם תינוק פג/חולה חס וחלילה. אף פעם לא נתקלתי במישהו שדחה את קריאת השם 🙂

קשה לי להאמין שנעשה את זה אבל חייבת לדעת שיש לי את האופציה.

בעבר בחרנו שם לבת שממש רצינו וקראנו את השם הזה ישר אחרי כי ידענו שאנחנו רוצים את השם ולא היתה סיבה הגיונית לדחות, אבל זה התחבר לי לזה שעוד לא התאוששתי מהלידה שהיתה קשה וכאילו לא חשבתי עד הסוף על השם לפני הקריאה (למרות שהוא היה רעיון שלי ואני רציתי) והיה לי ממש ממש קשה להתחבר אחר כך לשם הזה וגם לילדה ואני ממש מפחדת שזה יקרה שוב בסערת הרגשות של אחרי הלידה, שבוע לחוץ וגם ההקשר של נתינת השם.

אני כבר מתחילה לחשוב על הברית ולבדוק אפשרויות ומרגישה משוגעת כי יש זמן אבל זה פשוט מלחיץ אותי. 

גם לי הייתה תקופה שהיה קושי להתחבר לשם של הבכור, למרות שממש התעקשתי עליו ולא וויתרתי למרות שבעלי לא אהב.. ובהחלט ייתכן שזה קשור גם להורמונים.

בעיני גם פה, פשוט רואים שיש יד ה' שמכוונת את ההורים ברוח הקודש לקרוא שם. ואז הם תופסים את עצמם ושואלים- מה עשינו??? כי זה לא בדיוק רק הם.. 

שם שאני בסוף בחרתי מבין כמה אפשרויות שהעלנו

לבעלי לא היה אכפת אבל כן העדפה מסוימת לשם אחר ובכ''ז אני החלטתי

ואח''כ התחרטתי כזה והיה לי קשה בהתחלה

ודווקא קישרתי את זה לאחרי הלידה זה תקופה מבלבלת...  (את החרטה לא את הבחירה)

בנוסף אם הכוונה לשם שני בגלל שקוראים על מישהו שנפטר צעיר תדעי שזה לא ככ נדיר

ויש הרבה אפשרויות אולי תוכלי לחשוב על שמות נוספים לא חשבתם תנסי לבדוק קצת בכיוון לחפש אנשים שקוראים להם מהסיבה הזאת שני שמות

או אם זה קטגוריה אחרת, אז גם אולי תמצאי שמות נוספים בקטגוריה שלא חשבת

ובסוף בסוף לסמוך על רוח הנבואה שתהיה לכם בעז''ה בשבוע הזה של לפני הברית והכל יסתדר בהצלחה

אנחנו גם ידענו איזה שם ראשון ניתן

ומה המשמעות שחסרה לנו ואנחנו חייבים לתת בשם השני שישלים

והיו עוד כמה פרמטרים שהיו ממש חשובים לנו

ולא. מצאנו. שם.

והייתי באמת ממש מתוסכלת מזה. ממש.

ושמות נפסלו מכל מיני סיבות

ואז יממה אחרי הלידה זה היה ליל שבת

וישבנו ואמרתי אוף השם שהכי תפור מהכל הוא "איקס"(שזה גם שם שבעלי רצה וגם באמת הכי התאים)

אבל אני לא אוהבת את השם הזה!!

אבל תסתכל עליה. זה ממש בול היא. וניסינו את השם גם עליה וזה התלבש מושלם והתאים במדויק להכל ממש

ואני מתה על השם שלה ומתה עליה

והוא משתלב מהמם עם השם הראשון המושלם

והכי היא בעולם(היא כבר בת קרוב לשנתיים)

ועדיין לא מאמינה שנתתי לבת שלי את השם הזה ועדיין לא אוהבת אותו באופן כללי כשם

אבל כן לבת שלי בשילוב הזה😅

שם שבחיים לא חשבתי לקרוא וגם בעקרון בכלל לא אוהבת

אבל כשנולדה זה היה פשוט חייב 🤭

במהלך ההריון השם הזה עלה כאופציה ופסלתי מיד.

יום לפני הברית הבנתי שזה השם שלו ודי.

ורק אחרי תקופה, כשפרצה המלחמה, הבנתי כמה השם הזה היה מדויק מדויק לתקופה שבה היינו.

ואני עדיין לא אוהבת את השם הזה בכללי, אבל רק על הבן שלי הוא מתאים ומהמם.

דווקא אני נתתי שם שאף פעם לא חשבתי שאתן, לא התחברתי לשם הזה וגם לא כשנתנו אותו

אבל זה הרגיש כאילו הילד בחר בשם הזה, כאילו הוא בא אלינו ואומר לנו "היי, אני XXX"

ודוקא מאז אני כן מתחברת לשם שלו! כי זה השם שלו!

כשהתינוק חולה, לא עלינו, כדי שיתפללו עליו

וגם לא ביקשת הצעות לשמות, אבל מציעה בכל זאת כיוון שאולי אולי יעזור, אם על זה מדובר בכלל.. אם אחד השמות ע"ש סבא שנפטר אז אפשר לקרוא שם נוסף כמו "נצר" שפירושו צאצא ואז גם אם מפור צעיר או מחלה ח"ו אז זה במשמעות אחרת.

גם בכלל עדיף לבחור אחרי הלידה, אז יש רוח הקודש בבחירת השם.

ושבוע זה מספיק זמן, ומה שנראה לך עכשיו, יכול להיראות אחרת לגמרי אחרי הלידה.

אז אפשר להסתכל על שמות בינתיים, אבל אין מה להחליט ואין מה להדיר שינה מעיניך בגלל שם.

השם הנכון כבר יגיע אליך, גם אם זה יום לפני הברית....

המוקד שקרוב אצלי נסגר עוד מעט

אם ללכת להבדק עדיף שם מאשר לבית חולים שלא קרוב אליי 

ותדעי שהעובר עטוף במי שפיר ועוד דברים שמגנחם עליו.

זהו, סוף הריון ואני פשוט פקעת עצבים וסטרס 

בעז"ה שהכל יהיה בסדר וישחררו אותך מהר!

לכן עושים מעקב של מוניטור לכמה שעות.

תתכונני לשהייה ממושכת, תביאי לך אוכל טעים ותעסוקה

חיבוק גדול ובשורות טובות

הלכתי למוקד שלנו למיון

ב"ה המוניטור נראה תקין

צריכה א"ס ובע"ה ישחררו

יש לי פתיחה 1 ס''מ ומחיקה 80 תוהה מה לעשות 

הם ממליצים מלא פעמים על זירוז סתם. אז אם הם עצמם אומרים שהכול תקין, חכי לבוקר וזהו.. (כמובן אם אין סיבה מיוחדת אחרת לזירוז)

בכל מקרה משאירים להשגחה עד הערב

בגלל שאני שבוע 40 ויכול להתפתח פרדות שלייה וכבר יש לי צירים וקצת פתיחה אז ממליצה אבל ממש לא חייבו זה החלטה שלי

בנתיים אמרתי להם להשים אותי ברשימה אבל אני לא יודעת

גם עכשיו בניגוב היה קצת דימום והאחות אמרה שזה כנראה מהבדיקה אבל אני מכירה את עצמי אם אני חוזרת לבית אם הנחיות של לבוא אם כל שינוי אני הולכת ליהיות כדור סטרס אז אולי כבר עדיף ללדת כבר

תכננתי אפידורל בכל מקרה אבל לא ייתנו לי לפני שנותנים פיטוצין ואני עייפה ממש

בימים האחרונים אני מרגישה שחייבת כבר ללדת כי הלחץ גומר אותי ( מרגישה מספיק תנועות וכו' ) מצד שני מפחדת מהאחרי לידה פעם שעברה היה לי ממש קשה

פיזית

נפשית

ה' ישמור את ההורמונים משתוללים

עייפות

חרדות

דכדוך

לא יודעת אם אני מוכנה לזה עדיין 

בעז"ה

מקווה בשבילך ללידה טובה ומהירה

והתאוששות טובה

לא יודעת איזה מספר זה שלך אבל זה שהיה קשה בפעם הקודמת ממש לא מחייב שזה יהיה אותו הדבר הפעם

אמן לטוב מטוב

מכה בבטן זה לא צחוק ...ולאט לאט להבין האם רוצה זירוז או לא ובמקביל להתייעץ עם עוד מישהו האם כדאי ..גם מבחינה נפשית שלך

פעם שאלתי רב בשבוע 40 והוא אמר שאם אני כבר סחוטה נפשית אז אפשר.אבל הייתי פתיחה 2.5 מחיקה 80 אחוז. הכניסו ישר לחדר לידה לפקיעת מים 

כשאני שאלתי רב הוא אמר לי לעשות מה שהרופא אומר...

באמת נראה לי רוב הרבנים אומרים לפעול כהמלצת הרופא, הם גם חוששים לקחת אחריות.

על סוג מניעה כמו דיאפרגמה וכו ברור שהיה שואל כי זה באמת יותר מסובך 

לק"י

בצורך רפואי- לא רואה סיבה לשאול.

אבל לפעמים מציעים כשיש פתיחה קטנה בשבוע 40 והלאה, בלי סיבה אמיתית. ואז מי שנוהג לשאול- שישאל 

לק"י

ובאתי לבית חולים. אמרו לי שזה מפתיחה של צוואר הרחם.

שאלו אם אני רוצה לעשות סטריפינג או בלון. ויתרתי על התענוג. וילדתי אחרי יומיים בלי "עזרה" חיצונית.

פתיחה 1 זה לא לידה, ואם הכל תקין, אז למה לזרז?....

(רק תשאלי באיזה מצב של דימום צריך לחזור. שלא תטרטרי סתם. נניח לי אחרי יום יצאו הפרשות דמיות ריריות/ צמיגיות. שיערתי שזה הפקק הרירי. אבל עדיף לדעת בוודאות ולא לשער).

בעלי חושב שאם אצליח לנוח זה שווה אחרת כדאי לי ללכת הביתה לישון ( אחרי שאני בע"ה אשתחררף בערב ) 

בנתיים יש צירים לא מי יודע מה מקווה שפשוט יתפתח לבד לידה 

לי היה דימום בשבוע 37, פחדנו מהיפרדות שליה והמליצו על זירוז, לא רציתי ונשארתי להשגחה.

בפועל בשבוע 42 עוד לא ילדתי, וכבר הייתי חייבת זירוז בגלל עובר גדול

וכשילדתי והוציאו את השליה המיילדת אמרה לי שבאמת היתה היפרדות, וס שזה לא היה משמעותי כל כך, אבל עוד קצת וכבר ה' ישמור..

אז לא תמיד הרופאים מלחיצים סתם.

לק"י

אם היה חשש לא הייתי לוקחת סיכון.

לי כנראה הציעו רק כי היתה פתיחה קטנה והייתי בסוף שבוע 40. ברגע שלא רציתי, לא לחצו ולא אמרו שכדאי.

אולם הכל נראה בסדר אבל בגלל שזה קרה זה עדיין אם חשש

אני רוצה לישון שיהיה לי כוחות ולא מצליחה ...

מוזר כי אני יבאחד ההריונות נפלתי ממדרגות!!! בחודש תשיעי, הייתי ממש בסוף.
הלכתי לרופאת נשים עשתה אולטרסאונד אמרה הכל תקין והביתה, מוזר שלא שלחה אותי למיון 

אולי כי נפלתי יעל הישבן, ולך היה מכה בבטן... מעניין.

אגב ב"ה זה היה מזמן הילדה חוגגת אוטוטו בת מצווה 

נראה לי פעם פחות היו היסטרייים

וב"ה שבכל היה תקין! 

השבוע אישה שאבדה ל"ע את תינוקה לפני כחודש בשל הפרדות שליה.

זה ממש לא  נכון שכרגע סתם מלחיצים על זירוז

יש פה סיבה אמיתית.

וגם אני לא עשיתי סתם זירוז. התייעצנו וההנחיה שאנחנו קבלנו שאם יש סיכון לאם או לעובר לזרז מיד.

בשורות טובות יקרה

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

האחות טוענת שהדימום בגלל הפתיחה

עכשיו יש החלפת משמרות אני אשאל שוב

ברור לי אם יש סיכון אני ממש ממש לא לוקחת

הרופאה לא הייתה נחרצת בכלד ולא לחצה בגלל זה התחלתי לתהות

אמרה לי לחשוב על זה אם אני רוצה ויש תור שיכול לקחת כמה ימים בכלל אז זה לא היה נשמע דחוף 

על סירוב והתיעצתי על זה עם מילדת גם

אם עבר הרבה זמן ומכה לא חזקה והכל תקין  לא היתי נשארת

ובטח לא זרוז..למה ?

אתמול לפני שאשפזו הרופאה אמרה או שאת נשארת לאשפוז או לבית אבל כל שינוי את חוזרת

ואת האמת, אני מעדיפה ליהיות פה מאשר בסטרס הזה 

כדי להרגיל אותו לבקבוק

אפשר להוסיף סוכר ענבים

אבל זה באמת קצת חריג לדעתי

בגיל כזה הוא אמור לשתות משהו כבר מזמן

מצה שאני זוכרת שלי שתו כבר מגיל חצי שנה

ניסית בכוס רגילה שאת נותנת לו ומחזיקה לו?

אני זוכרת שיש שלב שהם מתחילים להתאפק ולעשות בזמנים מסויימים.

במעון גם הטיטולים שלו ריקים?

של מבוגרים כאילו...

אפשר אולי גם לשתות מבקבוק בעצמך לידו, ואז לתת לו לשחק עם הבקבוק ויש סיכוי טוב שהוא ינסה לשתות ככה...

ערבבתי רבע כוס מים בכל מנת אוכל ונתתי בעיקר אוכל עם נוזלים. מרק, פירה, קציצות עם המון רוטב, דייסת קוואקר

אפילו באבוקדו עם בננה שהוא אהב ערבבתי מים

מתלבטת בין להתיישב על הספה בנחת אחרי שהכל כבר מוכן ומסודר, לבין להדליק נרות

😂😅🤭

בקולי קולות ולשיר.

בלי זה לא שורדת את יום שישי🎵🎶🎤

התרגלתי להכין שבת לבד וכיף שהוא פה בבוקר

אמנם בחמישי הוא עובד עד הלילה אבל...

כל השבוע אני עובדת ומגיעה אחריהם

בשישי, אי מקבלת אותם מבית הספר ואנחנו אוכלים יחד. אני נהנית מכל רגע

חוצמיזה אני אוהבת ממש את שישי רוב הזמן ומחכה לו

סליחה על חוסר הקשר נשמע לי ממש טוב אבל אצלינו כשבאים בשישי בד''כ האוכל לשבת עוד לא מוכן לגמרי

ושוברת תראש מה להגיש

אם כן, אני מרוצה מאלקטרולוקס. לא יודעת אם הוא חסכוני.

בגדול מייבש זו מכונה יחסית פשוטה אז אין סיבה לשלם הרבה על דגמים יקרים דוקא (למרות שאלקטרולוקס היא גם לא מההכי זולות)

נאון

8 קילו גם הביאו ב499

ה7 ירד ל379

עם צינור

אחלה מוצר! 

וגם בהריון הזה מתכננים בע"ה.

התנאי סף הוא שלשניכם יש תקופת אכשרה מלאה (10 מתוך 14 או 15 מתוך 22 חודשי עבודה) + שאת חוזרת לעבוד

במידה ואישה מקבלת קצבת נכות בשל  100 אחוז אי כושר הבעל יכול בתנאים מסוימים לצאת גם אם האישה לא צברה תקופת אכשרה

לא טוב לי להיות בבית לאורך זמן, בטח לא עם תינוק קטן בחורף בצפון. אני לא אוהבת את זה, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי. בעלי פורח בבית, הוא והתינוק מתפנקים, עיקר עול הבית עליו  ואני חוזרת למשרה של חצי מהמשרד חצי מהבית.

וגם, מקווה שלא יזרקו עליי עגבניות, אבל בסוף יש לי קריירה ובנים צמודים צמודים. זה מסתדר הרבה בזכות החלד הקצר שאני לוקחת. לא דומה לצאת אחת לשנה וקצת לחודש וחצי מלצאת לארבעה חודשים... אבל הסיבה העיקרית זה באמת הסיבה הראשונה 

אבל לא קשה לך פיזית?

מכירה כמ  נשים שחזרו ממש מהר, וזה תמיד מפליא אותי, הגוף שלי שבור תקופה, אחרי 3 חודשים אני רק מתחילה לחזור לעצמי. איך אתן מתאוששות כל כך מהר? זה משהו שאת עושה?

שניים מתוך שלושה ילדתי בקיסרי ודווקא השגרה עזרה לי להתאושש הרבה הרבה יותר מהר.

זה שבעלי בבית נותן לי לישון טוב יותר בלילה- את הארוחה של אמצע הלילה אני שואבת לפני והוא קם ויש לי שש שעות שינה רציפה, ובכלל כל המוד הוא שהכל עליו- הכלים, הכביסות, הבישולים, הפיזורים בבוקר ובצהריים ואני אוכלת נורמלי כי אני לא כל היום עם תינוק על הידיים...

להכיר במה שטוב לך ונכון לך גם אם זה לא נשמע הכי אימהי ולפי הספר

להתנהל עם הנפש שלך בצורה שטובה לך

אני רוצה ללמוד ממך...

הוא ממש עוזר לי.

(סתם מתעניינת, אולי יש לו טיפים לכל אלה;))

אצלנו הרבה עושים את זה כי יותר משתלם להם

אבל שוב - בתנאי שהאישה זכאית

אם הבעל מרוויח 30 והאשה 10,

אם היא בבית והוא עובד הם מקבלים משכורת 30 ודמי לידה 10.

ואם הוא בבית והיא עובדת, הם מקבלים משכורת 10 ודמי לידה 30.

בכל מקרה ההכנסה היא 40 ואחד ההורים לא עובד 🤔

או עובדת יומיים בשבוע

ואז הם מרוויחים.תקופה יחד בבית או תקופה של נחת יחד

אבל כשהאישה עצמאית הרבה פעמים שניהם מורידים הילוך

היא בעבודה, והוא לוקח את חופשת הלידה על חשבון השכר שלו

וגם, יש הרבה מקומות שבהם מקבלים בונוסים שנתיים שמנים או הבראה מוגדלת/ כל מיני הכנסות חד פעמיות שמזכות בהפרשים ובפועל יוצא מזה עוד כסף

ככה שיכול להיות שמצב שלאורך שנה שלמה הם לא מפסידים כמעט בכלל

זה לא שאישה לא עובדת אז הבעל יכול לצאת לחופש לידה ואז שתיהם יהיו בבית ויקבלו חופשת לידה..

רק אם האישה עבדה וזכאית לחופשת לידה מביטוח לאומי היא יכולה לבחור שהבעל יקבל אותה במקומה במידה וגם הבעל עומד בתנאים.

אלא אם כן יש נכות 100% (גם זמנית) ואז הבעל יכול לקבל חופשת לידה גם אם האישה לא זכאית...

תודה לכן על זה ועל הכל 

שפניה באישי= סיכוי גדול לניסיון פגיעה

לא כדאי לתת להם צ'אנס

אפשר לא לענות/ לחסום גם אם הוא (או היא) רק כתב שלום

לק"י

בכללי כשמישהו פונה בלי קשר לכלום וכותב "שלום, מה נשמע?" זה קצת מוזר.

אני לפחות, אם יש לי בקשה מסויימת, אני כותבת ישר אחרי ה"שלום".

ועוד דבר, אם מישהו פונה באישי בקשר למשהו שנכתב על גבי הפורום, במקום לכתוב בשרשור, זה גם מחשיד לפעמים. בטח אם לא מדובר בשאלה אישית (לא אישית שלא שייך לשאול. יותר כמו אנשים שפונים וכותבים "ראיתי שכתבת שילדת בוואקום, זה בטח היה ממש כואב").

(בטח כשזה מישהו לא קשור או בלי הודעות וכאלה).

גם ניקית ותיקה ופעילה עשויה להיות חשודה.

תפעילו שיקול דעת, ותשתפו אותנו כשיש משהו חשוד.

ואם יש פה מישהו שקורא את זה, ומוצא את עצמו בצד שגורם חוסר נעימות לאחרים, אז שיפסיק.

ומחזקת! מאמינה שבדר"כ התחושה שלכן /שלנו לא טועה

וכשמשהו מרגיש לא מאה לא צריך סיבה ספיציפית! תסמכו על עצמכן ועל התחושת בטן שלכן

היא מספיקה!

תכתבו למנהלות (המהממות שלנו!!)

ופשוט תפסיקו את השיחה..

לאחרונה השתתפה בפורום שלנו ובפורום אימהות ניקית בשם 'חירטטתי'.

לאחר עבודת בילוש גילינו שמדובר בפצל"ש של הניק 'שמיניסט באמ"ש' שהמציא לו סיפור חיים והטריד נשים גם באישי.

הניק נחסם מהפורומים שלנו, שימו לב שאם הוא פונה אליכן באישי - פשוט לחסום ולא להגיב.

תודה למי שדיווחה לנו בפרטי!

וכמובן - גם אם פונים ניקים אחרים שלא פרסמנו עליהם (כולל ניקים ותיקים), אם משהו חשוד או מרגיש לא נוח - תעצרו ותדווחו לנו.

המנהלות

אישה שבאמת בתשיעי לא פותחת ניק בשם כזה.....

אין עליכן שאתן ככה עומדות על המשמר

סכל מקרה, שימו לב כולם

הןא יכול לפתוח כל יום ניק אחר.  אז זה יכול להיות כל ניק שפונה אליכם באישי