פורום הריון ולידה (עמוד 26)

יש מצב שזה מערכת אוטומטית אפילו.

מה שמשנה זה רק אישור מרו"ח.

כבר לא בודקים כמה שעות עובדים, אבל כן צריך להרוויח סכום מסוים בשביל לקבל הנחה

אני לא זוכרת את הסכום המדויק, 3000 ומשהו.

מצרפים את ההכנסות כשכיר וכעצמאי 

באיזה מובן את מפחדת לפתוח עסק זעיר?

כן זה אובייקטיבית לפי ההכנסה, של העסק ושל ההכנסה כשכיר ביחד. צריך הכנסה מינימלית בשביל להיות זכאים בכלל להנחה.

אחר כך ההנחה נקבעת לפי ההכנסה לנפש.

לא הבנתי מה החשש שלך לגבי פתיחת עסק

מישהי אמרה לי שברגע שיש עסק יותר קשה לקבל הנחה, וזה יכול לצאת משמעותי שנה הבאה.התוספת של העבודה כעת איתך יכול להיות קטן מההנחה ללא התטספת

אבל יכול להיות שהתייחסה לכאלו עם הכנסה מאוד גבוהה או כאמור לפני השינוי של שעות העבודה (היה פעם ממש תנאי סף של 25 שעות כמדומניצלאמא, שכבר אין) 

בעקרון עסק לא אמור לגרום לזה שלא תהיה הנחה.

הכנסה גבוהה יותר כן יכולה להוריד בדרגה

מצד שני בסוף בדרך כלל זה שווה את זה...

כן מציינת שהיום לשכירים הגשת הבקשה היא מאוד קלילה כי כל הנתונים כבר מעודכנים, ולעצמאיים צריך להגיד מסמכים עם חתימה של רואה חשבון/ יועץ מס (מהניסיון שלנו יועץ מס לקח על זה 100 שח)

בכל אופן השאלה בעיני היא האם העסק שווה עוד בירוקרטיה

בדרך כלל כן, אבל לא תמיד...

ועוסק זעיר אמור להיות משתלם מבחינת מע"מ לדעתי

וגם שכירה אז במשכורת כשכירה רואים לפי הדיווחים, וכעצמאית את צריכה להביא אישור מרו"ח על גובה ההכנסות. החישוב הוא הכי אובייקטיבי בעולם

מדברים על זה אבל עדיין מפחד מאוד

במלחמה הקודמת

הילד היה בהיסטריה באזעקה הראשונה

עשיתי איתו תהליך

1. הסברתי את המצב במילים פשוטות

הסברתי שהסיכוי להיפגע מטיל- קטן

2. נתת לו עוגנים

מגע

בובה/ שמיכה אהובה

מקום קבוע בממד עם משחקים

3. דברנו על הפחד ועל דברים שיכולים להרגיע

4. הכנסנו ללוז דברים שגרתיים

יציאות מהבית

פגישה עם חברים

5. נתתי דוגמא אישית להתנהלות ברוגע ושלווה

זה עזר לו להרגע

במלחמה הזו הוא לא מפחד בכלל

ונראה שהוא מבסוט מהחופשה השהייה בבית וחווית המלחמה

איך מתמודדים, עיבוד.

*5 משחקים פשוטים - שנראים כמו משחק תמים, אבל עושים הרבה יותר מזה!

מוקדש לכל ההורים-

*ויסות רגשי דרך חוויה – בלי שהילדים בכלל שמים לב.*

*הילדים חושבים שהם סתם משחקים.*

*אבל מאחורי כל פעילות קטנה - מסתתר מנגנון מדויק לוויסות מערכת העצבים*, להפחתת סטרס, ולהגברת תחושת ביטחון בגוף.

👐 1. *לישה של בצק*

תכינו יחד בצק מלח ביתי (או השתמשו בפליידו) ותנו לילדים ללוש, למעוך, לקרוע ולגלגל.

🔍 *מה קורה בגוף*:

תנועות חוזרות + הפעלת שרירי הידיים , עיבוד חושי עמוק שמרגיע את המערכת הסימפתטית, מפחית אדרנלין ומחזיר תחושת שליטה.

👁️ 2. *מי ממצמץ ראשון*

מבט ישיר בעיניים. מי שממצמץ - מפסיד.

🔍 *מה קורה בגוף*:

קשר עין רגוע מגייס את ענף הקדמי של עצב הואגוס, מגביר אוקסיטוצין ומייצר תחושת קרבה וביטחון - בדיוק מה שהמערכת הפרה-סימפתטית צריכה כדי לפעול.

😂 3. *אסור לצחוק*

אחד מנסה להצחיק, והשני מתאמץ לא לצחוק. תוך שניות כולם נקרעים מצחוק.

🔍 *מה קורה בגוף*:

צחוק - גם מזויף , משחרר דופמין ומוריד קורטיזול. מערכת הרוגע מופעלת, והמתח משתחרר בקלות דרך חוויה חיובית.

🫧 4. *בועות סבון אתגריות*

נשפו יחד - מי מצליח לנפח בועה הכי לאט או לתפוס בלי לפוצץ?

🔍 *מה קורה בגוף:*

נשיפה איטית מפעילה את הסרעפת → מגייסת את עצב הואגוס, מאטה את הדופק , מכניסה את הגוף למצב של רגיעה.

🐝 5. *זמזום* - נחש את השיר

אחד מזמזם שיר, השאר מנחשים.

🔍 *מה קורה בגוף*:

רטט ממיתרי הקול מגרה את עצב הואגוס ומעודד הרפיה עצבית והורדת סטרס.

🎈 *הם רק משחקים. אתם יודעים שהם נרגעים*

וזו הדרך הכי טבעית, פשוטה ומשפחתית להכניס ויסות רגשי הביתה - בלי הוראות, בלי מאבקי כוח, רק דרך נוכחות וחיבור.

*לימים רגועים ובטוחים*

שבגיל הזה התגובה של ההורים ממש משפיעה

אז אם את חשה במתח וחרדה, כדאי לחשוב מה יעזור לך להשתחרר,

אם את רגועה, בע"ה גם הילדה תחוש בטוחה שוב.

כדאי לשים לה שירים באוזניות, שלא תהיה בדריכות לשמוע את האזעקה.

שמתי לי מוזיקה רגועה (stress relief פלייליסט) מספוטיפיי והיא ממש עושה לי טוב.

אמרתי לעצמי ולבת שלי בקול דיבורים מרגיעים - אנחנו בסדר, הכל בסדר, אם תהיה נלך בנחת ובשמחה למקלט וגם שם יהיה לנו בסדר, הקב"ה אוהב אותנו ושומר עלינו.

והאם יש לך אפשרות לתת לה לישון בממד?

זה לדעתי הכי קל… כי היא לא צריכה להיות דרוכה ולהיות קשובה לאזעקות. היא ממשיכה להיות במיטה והיא בטוחה.

אם היא לא יודעת שזה בגלל טילים, לדעתי לא כדאי לפרט יותר מדי. בגיל הזה ילדים גם יכולים להסתדר מצוין עם "כשיש אזעקה הולכים לשחק בx בממד".

יש דרכים להרגיע גם בלי לדבר על הפחד. תחפשי "תרגילי התקרקעות" בגוגל ותשתמשי לפי מה שנראה לך.

אתן לך דוגמה לתרגיל טוב בעיניי לגיל הזה (והאמת שגם למבוגרים)- תרגיל של 5 החושים. תבקשי ממנה חוש חוש כך:

5 דברים שהיא יכולה לראות

4 דברים שהיא יכולה לחוש

3 דברים שהיא יכולה לשמוע

2 דברים שהיא יכולה להריח

דבר 1 שהיא יכולה לטעום.

היא לא צריכה לזוז בשביל זה. שתסתכל סביבה בחדר. תמשש סביבה (בגדים, עור, חפצים וכו). רעשים (האח שמדבר, המזגן שפועל, הנשימות שלה, מה שעולה לה)

יש עוד תרגילים, אבל זה יכול להיות כמו משחק, זה לא מכריח אותה לשתף, אבל זה מרגיע סטרס בצורה טובה. 

הוא היה בן 3.5 וממש לא הסכים לצאת מהממד אפילו להתקלח ולאכול.

ומישהי שלחה לי סיפור ממש יפה 

סיפרתי לו כמה פעמים וזה ממש עזר.

הסיפור בעיקר מנרמל את הפחד ומסביר למה פחד זה דבר טוב.

20260301210259.pdf

מנסה לשלוח לך פה, מקווה שתצליחי לפתוח.

וגם לא להתאמץ לישון, רק להיות ברוגע במיטה. עצם המשימה להרדם מלחיצה לפעמים

לכן קודם כל בודקים הריון

אם זה לא הריון, יתכן דימום בהחלט עד שהעזק מתאזן חזרה

נראה לי עדיף.

כמובן, שאם הרב לא ראה שום דרך אחרת להתיר.

לפעמים זה מתנהג אחרת ממה שחושבים.

אם כן יתכן שגלולות הנקה לא מתאימות

אם לא-מאטד נשמע כמו הריון וחשוב לבדוק כדי לשלול חלילה חוץ רחמי

אם זה לא המון, ויש ממד, וזה לא רחוק ממכם אז מה ההבדל מלהיות בבית?

אבל זכותך להחליט שזה לא מתאים

והילדה תתמודד אין מה לעשות

יהיו לה עוד הרבה מסיבות בהמשך החיים...

הזמינו את כולן, אחלה.

גם אחלה שהחלטת שאת לא מרשה לה ללכת במצב ביטחוני כזה.

וגם הגיוני שהיא מאוכזבת.

נשמע שאולי הקושי הוא יותר מול עוצמת התגובה של הבת שלך?

אני לא מספרת להם הכל..

ושתדעי שכל תגובה נורמלית במצב לא נורמלי.

אולי ההזמנה היא רק הטריגר להוציא את כך הבפוכו..

תעשי לה אמבטיה ארוכה עם שירים להרגיע קצת

אפילו מעל 10

זה נשמע לי גיל יותר בעייתי להסתיר (אחכ היא תשמע מהחברות. וזו כן פגיעה באמון מול אמא)

וגם לא ככ גיל להכניס אותה בעצמך לאמבטיה עם שירים (אפשר להציע לה ולהכין לה מה שצריך, האם היא תזרום זו שאלה אחרת)

בשיתוף עם צוות הביטחון של הישוב.

אין הבדל אם הם בממד שלי או בממד בבית ליד.

הכל פה אותה בניה.

לשעה והלכו.

היתה אזעקה.

שמתי חלק אצלי חלק אצל שכנה.

לא לקחתי שום אחריות מיותרת.

שיקפתי את המצב להורים.

מי שרצה לשלוח שלח מי שלא לא.

לא הסכמתי לילדים לצאת כל עוד יש התראות.

מרחק הליכה במקסימום 2 דקות מהבית שלי לכל בית אחר פה.

אז כן. מבינה את המצב. מפחדת כמו כולם.

אבל החשיבה על הילדים שככ ציפו ליום הזה וככה נהרס להם היא זו שגרמה לי לפעול.

ולכן הכל היה בשקיפות ובבהירות.

ויכולה להבין מי שלא מסכימה.

אני גם הזמנתי חברים לפה. אמנם רצף האזעקות שהיה חיזלש את ההזמנה אבל לא מבינה את הבעיה..

יש התראה מקדימה שמאפשרת להתארגן על מרחב מוגן גם בדרך, יש ממד בבית ויש ילדים משועמים שישמחו לחברה. נשמע לי מאד הגיוני ובריא לנפש של הילדים.

זכותך כמובן לא להסכים לה ללכת, אבל אני לא רואה בזה חוסר אחריות ואני אדם שמאד נשמע להנחיות וכו'. 

שאולי הרעיון לא מוצא חן בעינייך

אבל

זה לא אומר שאחרים בעייתיים

ההתמודדות שלך מול הבת שלך ושלה מול המצב

אפעם לא נצליח להתמודד אם לא יהיו לנו ניסיונות.

ואגב שמעתי על יוזמות כאלו

זה לא הזוי ולא מסוכן כל עוד כולם קרובים למרחב המוגן

(גם בדרך)

יש הורים שלא מסכימים ואז נוצר בלגן

דוגמת הילדה שלי שהיא בת 9 והיא יושבת ובוכה ומתוסכלת מכך

שלא הסכמנו לה

אחרי מה שהיה בבית שמש אני עוד יותר בפחד ולא בא לי

למה בכלל להתחיל עם זה

לחברים, זה הגיוני בסך הכל ליום הזה אם יש ממ"ד ואם זה מקום יחסית קרוב. לא חושבת שצריך תמיד להתחשב במי שלא מרשה משהו, אין לזה ממש סוף.

לא נראה לי שיש מישהו לא בסדר בסיפור, ההורים שהזמינו בסדר ואת שלא מרשה גם בסדר.

ילדה בוכה זה אכן מבאס, קרה גם אצלנו היום, חיבוק 

אם יש משהו שאני לא מסכימה להם.
מוחקת מהוואטסאפ.

אז הם יודעים מה הם אומרים

בכל אופן הבעיות הגיעו כאן בגלים מכל מיני סיבות היום...

וגם מותר שיהיה בכי ולהסביר אח''כ את ההיגיון שלכם כשהיא רגועה ולהכיל את הרגש הלגיטימי והבאסה שלה.

חיבוק!!

מקווה שמחר יהיה קצת יותר קל..

התמידית שבגרון.
המטרה שלה למנוע הקאות כדי לא להגיע להתייבשות וכו...
מה שכן, אצל כל אישה זה אחרת, ואולי לך הבונג'סטה תעזור. לי אישית היא לא עזרה...ומעניין מה נשים יענו פה עוד מניסיונן

אגב,

בתקופות של ההיפרמאזיס לא נעים לי לומר, אבל לא צחצחתי שיניים בכלל, לא היה גם ממה לצחצח כי לא אכלתי...
(רק אחרי הקאה העברתי מברשת.
איתך בתקופה הזו, ותזכרי שזה חולף...

בטח שזה טוב לבחילות @ממתקית

לקחתי גם במצב כזה

של בעיקר בחילות ופעם ב.. הקאות

עזר מאוד מאוד!!

לי בשלב כזה לא עזר לבחילות הקבועות, הקאות.
אבל טוב לשמוע עוד דעות זה משתנה מכל אחת

לא הרגשת את הבחילות הקבועות בגרון? זה היה הכי קשה בתקופות האלו של תחילת הריון, כי אי אפשר לדבר איתן, לצחוק, לתפקד, לאכול.
כל היום במיטה

אין לי הקאות, רק בחילות, וזה משמעותי לי ממש

לוקחת אחד לפני השינה

פשוט תמשיכי לקחת. זה סביר שיהיו קצת כתמים בזמן שאמורה להיות וסת. אבל גם אם זה ממש הופך לדימום את ממשיכה לקחת את הכדורים כרגיל.

ממה שאני מכירה כל הכדורים בחבילה הם אותו הדבר בדיוק (בשונה מגלולות משולבות שלפעמים יש גלולות ריקות) ולכן אין צורך לעבור חבילה.

אגב גם לגבי הטהרה- תתייעצי עם רב. יכול להיות שבכלל לא נאסרתם אם זה רק כתמים בינתיים. 

עוד חודשיים תהיי במקום אחר והכל יראה הרבה יותר קל. פחות מחודש זה כלום🩷

ובינתיים- כל יום לחשוב איך את מקלה על עצמך כמה שיותר, מנמיכה סטנדרטים כמה שאפשר. ילדים שבעים (לא ממש משנה ממה) ובגדים נקיים ללבוש זה לגמרי מספיק, ומסך הוא בייביסיטר נהדר😅

את אמא מהממת שעושה את ההכי טוב שלה באתגר לא קל בכלל🩷

פשוט תחזיקי את זה בראש, שגם אם את לא יודעת איך זה יקרה כל יום שעובר את קרובה יותר ליום שתסתכלי אחורה ותגידי שזה עבר ואתם בטוב

זה הזמן להרפות כמה שיותר.

משלוחי מנות למשל, יכולים להיות קנויים ובמספר מצומצם (אני למשללא הייתי רוצה לקבל משלוח מושקע מיולדת.. וכן הייתי רוצה להביא משלוח מפנק).

באמת חודש אחרי לידה הכל נראה הר גבוה. בע"ה לאט לאט דברים יסתדרו וגם הכוח יתחזק ויבוא. בהנחה שאין דברים שהם פיקוח נפש הכל יתקדם לאט לאט.

תנסי לנצל את כל הבקרים שלך למנוחה. ואם יש כמה ילדים, אולי הגדולים יותר יכולים לעזור?

את במשכב לידה עדיין

תישבי רק על היומיים הבאים גג שבוע קרוב

ממש לא על חודשים

המצב משתפר דרמטית משבוע לשבוע ויום ליום

ממש

ממש

ממש

ולגבי פורים

סעו פשוט

ותוותרי על כל המשלוחים 

אם אין כמעט מערכת תמיכה. הייתי מבקשת מהבעל שיעשה כל מאמץ להיות פנוי בפורים.. הלוואי שיסתדר.

באמת יש עליך מלא עומס ואת עוד ממש יולדת...

נראה שמה שיש לעשות זה ממש לתכנן איך לנצל מינימום אנרגיה לכל דבר. מה שאפשר לקנות, חד"פ וכו.

וגם תנסי לחשוב מחוץ לקופסה איך להיעזר- לשלוח לחבר אחרי הגן והבית קצת יותר רגוע. ילדות בנות 11-12 ששמחות לכל כסף שיחד איתך בבית יתנו יד. 

לנסוע התכוונתי לטיול , לא למשפחה

פשוט לא להיות בבית..

שמחה מזה

כי התבטלו לי מבחנים

וקצת לא נעים לי לשמוח כי אנשים אחרים סובלים

אבל תכלס באמת משמח שחמינאי חוסל ושאנחנו רואים ניסים

אישית במקומכם הייתי מביאה דברים אבל לא מנקרי עיניים שהעלות זה הדבר הראשון שעולה לראש אלא יותר צנועים מבחוץ ומושקעים מבפנים. או דברים שהם לא חפצים אלא חוויות - שובר לארוחה זוגית, סדנה נחמדה שההורים יהנו ממנה וכד'

אני חושבת שגם אם זה מביך אותה, חשוב לתת ולהביע הערכה.

אני מביאה בלי חשבון

אמא שלי גם היתה מגיבה כמוך, ב"ה התרגלה ואני נהנית מזה וגם היא והכל טוב

2 המצבים יחד

זה משמח ומרגש

וגם קצת לא נעים ומביך

לא הייתי נמנעת מלהביא בגלל זה

לא צריך להגזים אבל הכרת הטוב זה חשוב מאוד

יש אנשים שקשה להם שהילדים מביאים להם אבל זה לא אומר שלא צריך לתת. אלא אם כן את יודעת בוודאות שהיא תזרוק את זה או משהו...

אם זה משהו שימושי ומשמח- אז בוודאי לתת. 

המייל שלה זה simfi.help@gmail.com 
 

הרופאה לא תיתן לך מידע ככל הנראה

מי זאת?

ולמה שהרופאה לא תיתן מידע? לא מחפשת מידע מפורט, בעיקר שתאבחן ואולי תיתן ימי מחלה

הרופאה לא תגיד לך כי לרפואה הרונבנינאלית אין ככ מידע על זה..

וגם בנשים בקבוצת מייל שריקי יצרה

יש שם המון ניסיון מצטבר בכל דבר שקשור לסימפי

מי שמאבחן זה אורטופד

וכן, את יכולה להוציא על זה מחלה. את לא מרגישה. טוב הרי

יש לזה טיפולים ברפואה המשלימה כמו אוסטיאופתיה למשל

התכוונתי ימי מחלה לתקופה ארוכה... זה משהו שאני לא יכולה להוציא לבד אלא רופא צריך לרשום לי

אם את יוצאת למחלה ארוכה ממילא את יכולה לנסות להגיש בקשה לשמירת הריון מהביטוח הלאומי

תנאי סף - צריך לקבל אישור מחלה ל30 יום רצופים לפחות, ואת צריכה לתת לרופא מסמכים לחתום עליהם

כן כדאי לבדוק

אבל פחות דחוף

אם היית אומרת שלא זה ולא זה זה היה יותר מדאיג

הבעיה היא כשהגולה נסתרת....

כשהגעתע אליה הסטרית עם גולות אדומות וכואבות היא אמרה לי הלוואי שזה היה המצב כשהיתה בעיה אמיתית כי אז הרבה נשים היו מאובחנות בזמן.....

כשאדום זה לרוב איזו דלקת.

את יכולה להתייעץ עם רופא בטלפון בשביל להיות יותר רגועה

זה באמת מרגיע

אבל מה אמורה לעשות אם זה

זה צריך טיפול ? גולה של 1.5 ס''מ כואב

זה עובר לבד ?

לא מרגישה בנח ללכת לרופא משפחה ( גבר ) 

לבדוק את זה בד"כ.

בלאומית הסמיכו כמה רופאות נשים לעשות בדיקת שד.

ממליצה לך להתקשר להתייעץ אולי יתן אנטביוטיקה או יפנה לUS שד.

זה ממש מתחת לשד

אז אשמח.

אני ראיתי שיפור אצל מטופלים 

אצל פסיכולוגית התפתחותית ולשקול בהמשך טיפול דיאדי

נטו מהסיבה שהתורים ארוכים גם ככה,

ושהם יכולים לסבסד טיפולים.

בגילאים האלו לדעתי הטיפולים הם גם די ללא הגבלת מפגשים (המטפלת יכולה להחליט מתי לסיים עפ ההתפתחות).

וזה לא רק למחלות קשות. ממש לא.

הרעיון הוא לתת מענה, ולמנוע בעיות אח"כ.

(ילדים הם בכללי הרבה יותר גמישים, גם ככל שהם יותר צעירים וכו, עם הסתייגות שיש גילאים שאולי הם עוד לא עם מספיק הבנה).

בכל אופן, חושבת גם שבגיל הזה, ייתכן מאוד שההתערבות גם יעילה יותר (הדברים השליליים פחות מקובעים, וגם יש יותר מרחב השפעה לדברים החיוביים).

ילדה עם פחדים וחרדות זה לא הוגן כלפיה לשלוח אותה לגן גדול, גן גדול זו חוויה לא פשוטה לילד שגם ככה נמצא בחרדה...

הייתי מתחילה מלחפש מטפלת דיאדית טובה, אני חושבת שטיפול דיאדי בגיל הזה זאת מתנה לילד ולהורה.

בנוסף מתחילה תהליך של ועדת אפיון וזכאות לשנה הבאה.

אני מטפלת בילדים בגיל הזה, וחרדה ממש מונעת מהם להתפתח... ראיתי ילדים שברגע שהגיעו למסגרת שמותאמת להם או שהם וההורים קיבלו טיפול מותאם-הילדים קפצו

ממשיכה עוד שנה במעון אבל היא נמצאת כיום בכיתה של הקטנים ולא של הגדולים יותר כי היא לא מסתדרת עם הילדים

סתם חבל לי עליה, אתחיל לבדוק טיפול רגשי כלשהו בשבילה

בגיל הזה המצב הרגשי של הילד משפיע על המון דברים, בטח שעל ההתפתחות של הילד...

ילד בחרדה לא פנוי ללמידה וגם לא ליצירת קשרים משמעותיים 

לילד עם חרדות בגיל הזה טיפול דיאדי הוא מתנה ממש.

אבל לא התפתחותית.

מוזמנת לפנות אנסה לסייע 

יש טיפולים שונים שעושים אותם בצורה כזאת. אני עשיתי עם הבן שלי טיפול פסיכולוגי דיאדי. דרך משחק, את משחקת עם הילד והמטפלת/הפסיכולוגית מתערבת בעת הצורך.

הטיפול היה ממש מהנה - שווה לנסות. להגיד שזה פתר את הקושי? לא יודעת להגיד לך. זה בסוף תלוי בהמון גורמים. ב"ה היום הוא במקום אחר לגמרי אז לא יודעת לומר מה עזר

ילדים, עם ילד בן 5 והיה מוצלח מאד!!

המפגשים הם בעצם בהתחלה כמה מפגשי אינטייק עם ההורים, להבין את המצב וכו'..

אח''כ עושים סדרת מפגשים של כל הורה בנפרד עם הילד ופגישה שלישית של ההורים ביחד(בלי הילד) עם הפסיכולוגית. 

אבל כמה מפגשים זה בהתחלה של רק ההורים? כי יש לנו נסיון פחות מוצלח מטיפולים שהחלק הזה נמרח ונמרח

היא מירושלים. 

ועוד אחד!!

יוצר קל כשאת בעמדה של יוזמה

אולי לא מול השכנות

אלא מול הילדים..

נגיד להכין תיק שיפנק את השהייה במקלט

ציורים של פורים, טושים, ספרים, משחקים

אם זה בלילה סיפור להשמיע להם בפלאפון ושמיכות להנעים את הזמן

לשיר להם

לספר בדיחות

כשאת יוזמת ואקטיבית הכל יותר קל..

בע"ה שיהיה לך הרבה טוב ולכל עם ישראל!

או שהןעברו למקום מוגן.

כדאי לברר ספציפית לפי בית חולים.

חולים. מבחינת חדרי לידה, אשפוז וכו' 

מנסה לחפש ולא מצליחה למצוא. אם את יודעת איפה את רוצה ללדת אפשר לברר ישירות מולם

אולי משהי יודעת מה קורה בבתי חולים בירושלים?

מבינה שעין כרם החדרי לידה הרגילים ממוגנים?

אני כבר חודשיים עם אלגיות

פריחה של משהו מסויים או בכללי

לי קרמים טבעיים גורמים יותר אלגיות מהאלה הקלסיים. שווה לבדוק גם

אבק (היה הרבה אובך לאחרונה)

האלרגיה המכונה ''אבק'' היא לצואה של יצור קטנטן בשם קרדית אבק הבית, זה משהו שקיים בבתים ומקומות סגורים ולא קשור לאבק שיש בחוץ.

ממש בשנים האחרונות

לא עליתי על הבעיה לצערי, חוצמיזה שלהישאר בבית ממש עושה לי טוב ואני שונאת את העבודה שלי  חח

אני חושבת ששימוש באלרג'יקס ודומיו במקביל לחיפוש פתרונות אחרים זה לא בעיה

מה עדיף, לסבול בינתיים?

עושים שיקול של עלות/ סיכון במקרה הזה, מול התועלת

לרוב התועלת עולה על הסיכון בתרופות מסוג זה בעיניי, לפחות

אני גם לא לוקחת קבוע, אבל יש מקרים שזה ממש פוגע באיכות החיים 

אלא ממש פוגעת בבריאות של עצמך.

לטפל באלרגיה זה לא פינוק אלא דאגה בסיסית לגוף שלנו, כדי שיוכל למשוך כמה שיותר שנים בבריאות טובה.

עם העיטושים עוד אפשר להקל,

אבל להתעלם מדלקת בעיניים?

לשפשף כשמגרד?

זה יכול לגרום לנזק מצטבר כמו שריטות בקרנית, עיוות הקרנית, זיהומים משניים...

אגב, יש טיפות עיניים נגד אלרגיה, שמטפלות ישירות בעין בלי לעבור דרך כל המערכות בגוף. אם התסמינים שלך הם רק בעיניים, כדאי להתייעץ עם רוקח או רופא על הטיפות האלה.

אני יודעת שאסור לשפשף ויכול לגרום לבעיות שציינת

אז אני שוטפת פנים ועיניים. לפעמים חותכת בצל כדי לנסות לגרום לדמעות לשטוף את העיניים. מנסה לפתור זמנית את זה.. בדרך כלל זה עוזר לכמה שעות..

התקף אלרגיה=הגוף שלך תוקף את עצמו, פוגע בעצמו, מאפשר לגורמים חיצוניים לחדור ביתר קלות, מעייף ומחליש את המערכת החיסונית...

כדורי אלרגיה מונעים את כל היופי הזה.

אם את רוצה לסבול זאת כמובן זכותך, רק חשוב שתדעי שזה לא סתם סבל אלא פגיעה בבריאות שלך לטווח הקצר ולטווח הארוך.

הכדור לא מדכא את מערכת החיסון, הוא רק חוסם את הקולטנים של חומר בשם היסטמין.

זה החומר שעושה את הצרות לאנשים עם אלרגיות, אבל החומר הזה בשום צורה לא משתתף במאבק של הגוף נגד פולשים חיצוניים.

כלומר הכדור לא מחליש את המערכת ובטח שלא מדכא אותה, הוא ממקד אותה כך שהיא לא תילחם בשטויות (כמו פריחה של עצים מסוימים) אלא תישאר עירנית רק בפני איומים אמיתיים.

דווקא כשמישהו סובל מאלרגיה קשה ולא מטפל בה, מערכת החיסון שלו "עסוקה" מדי במלחמות מיותרות באבקנים או בצואה בלתי מזיקה של יצור מיקרוסקופי. זה גורם לריריות להיות פצועות ודלקתיות, מה שדווקא מקל על וירוסים וחיידקים לחדור פנימה. 

בימים שזה ממש חריף לוקחת אלרגיקס וזה עוזר.

גם שימי בחדר מכשיר אדים, האוויר היבש בתקופה הזאת גם לא טוב

ממה שאני רואה למזג האויר- אבק, פריחה יש השפעות דרמטיות על האלרגיה. לכן אני לא רואה איך אפשר לטפל את זה מהשורש. אצל הסובלים באופן דרמטי אלרג'יקס זה ממש הצלה, ומכיוון שיש דברים שהם בלתי נשלטים אני לא הייתי שוללת.

וחלק לא?

למה דווקא אני סובלת ובעלי לא, מהילדים שלי- בת אחת כן והשאר לא

בטוח יש לזה סיבה 🙁

כמו שחלק רגישים לחלב או לגלוטן.

ואני גם לא סבלתי מזה בכלל

עד שבהריון של הבן שלי (זה שגם רגיש) חטפתי את זה קשה ומאז כל פעם זה חוזר באותה תקופה..

תמיד קצת לפני חודש מרץ החגיגה מתחילה-----

ממליצה לשים לב: יש צמחיה שמחמירה (ברחוב מסוים למדתי לעבור לצד השני של הכביש, למשל..)

וכן את עבודות נקיון הפסח לבצע עם מסכה על האף

ולפעמים אין מנוס מאלרג'יקס.....

אצלי זה בעונות מסויימות של השנה, ומעצים מסויימים.

יש מקומות ברחוב שבוע כשאני עוברת שם מתחילה לי אלרגיה, ואני מבינה שזה כנראה משיח או עץ שיש ליד...

אני פשוט מתמודדת עם הצינון,

וזהו.

השאלה שלי היא למה זה נגרם. כי יש אנשים שיש להם רגישות לאבק למשל- ויש כאלה שלא

אצלי- לא נולדתי ככה. זה התחיל לי אחרי לידה של?הבת שלי.

מה גרם לזה? אם אדע את זה אז אוכל לגאול את עצמי

אולי זה ויטמינים או חוסרים מסוימים.. אולי משהו רגשי? אין לי שמץ. אמרתי אנסה לבדוק כאן אולי למישהי יש ניסיון...

כתבתי על זה באחת התגובות

זה קשור לעונה ולא למשהו אצלי

כך שצריך לטפל כמו שמטפלים באלרגיות ואין דרך לרפא את זה ככל הידוע לי

לק"י

בעלי אלרגי לקרדית האבק.

אז נניח שטיחים/ שמיכות מאובקות וכדומה עושות לו תופעות של אלרגיה. 

את זה

הבן שלי אלרגי מאוד וגם קשור לעונה/אבק

עשינו בדיקות לא יצא כלום

כי הרופא אמר שיש עשרות סוגים של אבק ובודקים רק כמה מובילים

ולא בודקים אחד אחד

פשוט מטפלים בסימפטום וזהו

חוץ מזה יש עוד עשרות סוגים

לרובם זה דברים שאין לך שליטה

קשור לעונה, צמחים..

רופא אלרגיה בודק כמה סוגים בודדים,

הרופא הסביר לי שאפשר להרחיב את הבדיקה, אבל אין באמת עניין. 

אני היום קמתי עם אלרגיה, אורטיקריה

שפתיים נפוחות כאילו עשיתי בוטוקס🤣

חבל שזה מלווה בהרגשה רעה ממש

כבר פעם שנייה בשבועיים

התייעצתי עם מנהל מחלקת אלרגיה בסורוקה שנה שעברה כי כל כמה זמן מתפרץ לי בצורה אחרת והוא אמר לקחת כדורים פשוט 🤷

ציפויים למצעים, מכשיר מסנן אוויר בחדר, אנחנו הוצאנו בובות מהמיטה, הרחקנו ספרים, להעיף את השטיח בחדר. פלוס תרופות כשצריך. 

שלב ראשון צריך לאתר את האלרגן...

ואז יש שתי אופציות

1. להימנע מהאלרגן

2. להתחסן לאלרגן בישיפה הדרגתית

יש מרפאות שמתמחות בזה

יש רפואה אלטרנטיבית שגם עוזרת (לי אישית יש נסיון טוב עם קניזיולוגיה)

באופן כללי אלרגיה מתגברת כשהגוף חלש... כשיש לחץ נפשי, חוסר שינה, צינון או מחלה- אז התסמינים האלרגנים חמורים יותר

כי צריך פשוט להמנע מהאלרגן אם זה אפשרי.

שאילמות סלקטיבית אפשר לטפל.

וככל שזה גיל צעיר יותר ככה קל יותר לטפל בזה.

ממליצה לך מאוד על הספר אילמות סלקטיבית 

אילמות סלקטיבית - ספר מודפס או דיגיטלי

אני נתקלתי באילמות סלקטיבית כשהבת של חברה שלי התחילה להשתתק מחוץ לבית (בערך בגיל שנתיים וחצי)

הייתה מגיעה אלי הביתה לשחק ולא מוציאה מילה  מהפה.

וממש ראו שקשה לה ושהיא עצובה.

החברה שלי קנתה את הספר ועבדה עם הילדה כמו שמציעים בספר 

(צריך גורם חיצוני שישתף פעולה והיא ביקשה ממני לעזור)

תוך כמה חודשים הילדה התהפכה.

מילדה שקטה ועצובה לילדה מלאת חיים, עליזה ושמחה.

הרעיון של אילמות סלקטיבית זה חרדה חברתית

ולכן גם אם המטפלת חמה מסורה ומקסימה

ברגע שהילד מפחד וחרד לדבר מחוץ לבית הוא ייפחד להגיע אליה.

אני חושבת שלא כדאי לך להאריך חופשת לידה בגלל זה

כי את בעצם מעודדת את ההימנעות החברתית שלו

אבל כן כדאי שאם את חוששת בכיוון להתייעץ על זה ולטפל כמה שיותר מהר.

יכול להיות שיש ילד חדש אצל המטפלת שיש ביניהם בעיות והיא לא מתמודדת עם זה טוב ורע לו?

אתם שואלים אותו בבית אם הוא בכה כל היום?

כי אם לא, יכול להיות שהוא מקבל הוראות דיבוב אצל המטפלת? שואלת כי אנחנו היינו בהלם כשגילינו שזה קרה אצלנו והשפיע על הילד ועל כושר הביטוי שלו מאד!

גם אצלנו היתה מטפלת מקסימה אוהבת מחבקת, לעולם לא צועקת, גם אם את עומדת מאחורי הדלת. אבל מסתבר שכל זה היה בתוקף בשעות הפיזור והאיסוף ולא בין לבין....

ואם את מקליטה אז יום אחד לא מספיק  יש ימים טובים יותר או גרועים יותר בכל מקום. ויום יומיים זה לא מייצג

תקשיבי הוא חכם!!
איזו רמה גבוהה של הבעת רגש, וואו

הוא נשמע מתוקי וחכם, הייתי חד משמעית מאריכה חופשת לידה בפרט כשיש אפשרות, ונשארת איתו בבית
לפני כן, תבררי בסביבתך על עוד אימהות שבבית עם הפעוטות שלהם, כך שתוכלו להיפגש, ובלי קשר אם את יכולה קצת לצאת איתו לגינה או משהו לראות האם בנוכחותך הוא רגוע יותר?
 

תנסי להתחיל איתו טיפול אצל קלינאית תקשורת, אם זכור לי נכון הן מטפלות גם באילמות סלקטיבית.

זה לא בהכרח שהמטפלת לא טובה, אבל יכול להיות שהוא "פשוט" רגיש מאוד, ולכן לוקח קשה גם דברים קטנים. וזה יכול להשתנות במהלך השנים...

צריך לשים לב לזה
גם לא כל פסיכולוג...
בשניידר יש מרפאה לאילמות סלקטיבית, אולי כדאי להתייעץ איתם?
אפשר גם להתיעץ עם קלינאית, איך ניתן לעזור בגיל הזה...
אם זכור לי נכון, הם לא מטפלים בגיל הזה...(רק מעל גיל 5 או שש, לא זוכרת)
הוא מדבר שוטף בבית? או עדיין הדיבור לא מבוסס?
אם הוא מדבר טוב לגילו, יש כמה דרכים לעודד איתו דיבור במקום זר. אבל זה השקעה
 

במרכז שניידר לאילמות סלקטיבית לא מטפלים בגיל הזה.
ומול קלינאית צריך לברר היטב אם יש לה ניסיון ועוסקת בזה, כי לא כל אחת מכירה את תחום האילמות ויכולה לטפל.

יכול להיות אילמות סלקטיבית אבל הוא עוד קטן מלפתח את זה לדעתי. בגדול זה מגיע מחרדות...

ילד שמרגיש בטוח, הוא מדבר ומרעיש... ברור שיהיה הבדל בין ההתנהגות בבית ובחוץ, זה אצל כולם. אבל מה שאת מתארת נשמע מדאיג 

אילמות סלקטיבית. (אמנם לא קיבלנו אבחנה רשמית, אבל זה היה ברור שהסיבה היא רגישות יתר ולא המטפלת, שאנחנו מכירים כבר שנים וסומכים עליה)

כמובן, צריך בכל זאת לשלול אפשרות של מטפלת לא טובה...

ממש. חכם ורגיש, אולי מחונן.

יש ילדים כאלו. אין מה לעשות עם זה. לא חושבת שנכון לתייג את זה כ"קושי ריגשי"

גן זה לא כיף. הכי כיף ובריא ונורמלי זה להיות עם אמא בבית. נשמע שהוא ואת יודעים את זה.

אין לי עיצה, רק אומר שאני הייתי כזאת. ובעלי היה כזה, ואני לא מתכננת לשלוח ילדים למסגרות.

אבל אם הייתי שולחת, היה לי חשוב לתת המון מקום לקושי ולנסות להשאיר בבית מתי שאני יכולה.

(ואני מורה עם 10 שנות ניסיון. אז לא עונה רק בהיבט האישי אלא גם המקצועי)

שלא טוב להם להיות מחוץ לבית. אבל יש ילדים שהם בדיוק הפוך מזה, ופורחים במסגרת!

בכל אופן, אני עדיין לא גיבשתי עמדה מוחלטת על ילדים רגישים - האם נכון לשלוח אותם למסגרת ובאיזה גיל. בכל אופן, לא לנצח הם יוכלו להישאר בכנפיים המגוננות של הבית, בלי להתרועע עם העולם שבחוץ... וכאן צריך לשקול - ובעיקר להתייעץ עם אנשי מקצוע - באיזה גיל נכון להוציא את הילד מהבית למסגרת מיטיבה, כדי ללמד אותו בצורה בטוחה להתמודד עם העולם.

אני אענה לך בתור אדם רגיש, שעבדה עם ילדים ובני נוער במסגרות לא שגרתיות:

שנים נילחמתי עם עצמי בכל הכוח כדי "להתמודד עם העולם" כמו שקראת לזה, הייתה לי קריירה מצליחה מאוד, אבל במקביל סבלתי מדיכאון, לקחתי תרופות והייתי בטיפול פסיכולוגי יותר משבע שנים.

מה יצא לי מזה?

ביום שהחלטתי לעשות מה שאני רוצה, לחיות חיים קטנים ופשוטים, לגדל ילדים בכיף, לא לנסות להתמודד עם העולם- התחלתי לפרוח. ויותר מכך- אני מרוויחה הרבה מאוד כסף וגם משפיעה על העולם בדרך שמתאימה לי, ובעיקר- מאושרת מאוד. 

אני רגישה בעצמי (אך לא סבלתי נורא במסגרת, פשוט לא הייתי במרכז), ואמא לילדה רגישה מאוד-מאוד שכן סובלת, ואנחנו בייעוץ צמוד עליה. ואני אמא גם לילדים שהם לגמרי ההפך - אם הם היו כל היום בבית הם היו נובלים...

גם את כתבת על סמך ניסיון אישי, שפשוט קצת שונה משלי.

ולכן אי אפשר לומר שום דבר נחרץ בעניין הזה... בענייני נפש כמעט אין נכון ולא נכון, וצריך להתייעץ על כל מקרה לגופו.

תשאירי את הילד בבית, תעברי לחינוך ביתי.

אני חושבת שבעולם ההישגי שלנו זה קול שלא קיים, בכלל. וחבל.

הילד שהפותחת תיארה כן סובל מאוד. כל מה שניסיתי להגיד זה שאין ילד בן שנתיים שסובל מלהיות בבית, יש אולי אמא שסובלת. ילדים בני שנתיים שסובלים במסגרות - יש מלא, הרבה יותר מידי. 

ולא רק במקרי קיצון

מספיק אמא שלא פנויה לילד והוא משועמם ובודד

היא חייבת שתהייה לה פניות.
אם אין לה, כדאי שיכנס למסגרת החל מגיל שנתיים בערך שזה הגיל שהם כבר זקוקים לחברה ותעסוקה.
 

יש ילדים בגיל שנתיים שהמסגרת עושה להם רק טוב! ולכן צריך להתייעץ בכל מקרה לגופו.

לצערי לא התייעצנו עם איש מקצוע כשהבת הרגישה שלי הייתה בת שנתיים, אז לא יודעת מה היו אומרים לי. אבל מניחה שיש בהחלט אנשי מקצוע שדוגלים הזה בחינוך ביתי. השאלה היא על הגילאים הגדולים יותר...

אחד הילדים שלי, לדעתי רגיש מאוד, השארתי בבית כמה חודשים בגיל שנתיים כשהייתי בחל"ד, חשבתי שזה מה שהכי נכון בשבילו. אבל הרגשתי שהוא לא רגוע, רוצה שאני אעסיק אותו כל רגע ביום, היה ממש קשה. ברגע שהכנסתי למסגרת, הוא פתאום נרגע, התחיל להעסיק את עצמו. ממש הרגשתי שהוא מקבל איזה צורך שלא הצלחתי לתת לו בבית.

כותבת בתור אמא לילדים רגישים שראיתי אותם סובלים ופורחים בתקופות שונות, במסגרות שונות. 

הוא עדיין פצפון להיכנס להגדרות.

זה כמו שיגידו על תיניק שרוצה ידיים שיש לו קושי רגשי.

הייתי משנה את הטרימינולגיה לצורך רגשי.

זה כבר מרגיש אחרת.

עכשיו לשאלה שלך, בין שני קצוות יש הרבה נקודות בדרך.

הייתי מתחילה מלוודא אקטיבית שבאמת טוב לו במעון ולא חלילה קורה שם משהו..גם אם ברגיל לא היית חושדת, כשרוצים להגיע לאיתור בעיה, צריך לשלול אקטיבית גורמים מסביב.

כמו שעושים בדיקות דם כדי לשלול כל מיני דברים.

אחרי שווידאת היטב שטוב לו,

תחשבי מה המינון שמתאים לך.

את יכולה להאריך חלד ולהישאר עם התינוק ולאסוך אותו ב13:00 נגיד.

או לחזור לחצי משרה ולאסוף את שניהם ב13:00

במקביל או במקום, אפשר לעבוד איתו על פרידות. תחפשי הדרכה ממוקדת לזה, יתנו לך כלים.

הוא ילמד מה הוא מרגיש, יחוש אמפטיה למצבו (ולא רחמים או מצפון)

נראה לי זה יעשה לשניכם טוב להבין ולדבר על זה שזה נורמלי לחוות קושי להיפרד מאמא (בטח על רקע הולדת אח קטן)

לגבי הדיבור בפני זרים, הייתי שוללת בעיות שמיעה

(לפעמים בבית לא שמים לב לבעיות שמיעה כי יש מימיקות והבנה טובה גם בלי שמיעה ודיבור טובים)

ואם זה לא בעיית שמיעה ממש הייתי משחררת, הוא פיצי והכי טבעי שלא ירגיש בנוח בחברת זרים.

אם אצל סבא וסבתא הוא משתחרר אחרי כמה שעות ממש לא הייתי דואגת.

גם בגיל 3 זה נשמע לי ממש תואם גיל.

באופן כללי אני חושבת שהדרכת הורים החל מגיל שנתיים היא ממש מתנה להורות.

זה כבר גיל שמתחילים לשאול שאלות אחרות ונחמד שיש הכנה להמשך וזה עושה סדר.

לא חייב הדרכה פרטנית,

כל ספר/ קורס/ פודקאסט בנושא שמעביר הדרכה מובנית יכול לסייע להבין איך להבין את הילד ואיך לעזור ולקדם אותו.

אהבתי...

שלא מהמשפחה הגרעינית. (הילדה הרגישה שלי עד גיל 3 הייתה בוכה נוראות כשסבא וסבתא היו מגיעים לבקר... ואחר כך היא הייתה פשוט שותקת, עברו כמה שנים עד שדיברה איתם...)

ומסכימה איתך גם על הדיוק של צורך רגשי, אבל אם אכן מדובר באילמות סלקטיבית - זה כן קושי שדורש פתרון מותאם לקשיים, ולא רק צורך...

מגיבה מרוכז כדי לא להעמיס.

תודה על כל ההמלצות!

הוא באמת ילד מאוד מתוק ומאוד חכם, בבית הוא מדבר ממש שוטף ברמה גבוהה לגילו. מחוץ לבית במקומות כמו גן שעשועים הוא גם ידבר איתי בלי בעיה אבל בבתים אחרים או בנוכחות אחרים (כמו אצל המטפלת, אצל חברים, סבא וסבתא) אז גם איתי הוא בקושי מדבר.

לא שמתי מקליט, מתלבטת מאוד כי זה לא כזה פשוט, וגם יכול להיות מאוד פוגע במטפלת אם היא תגלה את זה, כי זאת עבודה מאוד קשה ודורשת המון התמסרות אז לגלות שלא סומכים עלייך זה יכול להיות מאוד שובר. מצד שני באמת אין לי ערובה שהכל שם בסדר בשעות שהן לא ההגעה והאיסוף.

אילמות סלקטיבית זאת הפרעת חרדה, ביררתי עם איש מקצוע וזה תופעה שיכולה להיות גם בגיל שנתיים. והאמת שיש לו גם פחד מרעשים, למשל הוצאתי את המעבד מזון והוא בכה בהיסטריה, עוד לפני שהפעלתי בכלל, מהפחד מהרעש שהמכשיר הזה יעשה.

לגבי גן או בית, אני מתלבטת עד כמה זה מעשי באמת שאני לא אחזור עד סוף שנה, וגם בשנה הבאה הוא עולה לגן והוא יהיה הכי קטן בשנתון בגן. אולי דווקא להשאיר אותו בבית עכשיו איתי ועם התינוק יקשה עליו עוד יותר את ההסתגלות שנה הבאה? זה כבר לא מסגרת קטנה עם יחס אישי, זה 30 ילדים שכולם יותר גדולים ממנו. אבל כן, אם אני מדמיינת אותו איתי ועם התינוק בבית כרגע לדעתי הוא יפרח וזה יעשה לו טוב.

והוא לא הבכור שלנו, גם לא הילד הרגיש הראשון, ובכל זאת אני כן חושבת שיש לו קושי ולא רק צורך, כי ילד קטן שלא מדבר אצל המטפלת שלו שהוא אצלה כבר חצי שנה, זה ילד שמביע קושי בעיני. משהו לא טוב לו. אבל יכול להיות שהמשהו הזה הוא לא דווקא מהמסגרת. 

ולא נראה לי שיש לו בעיית שמיעה, הדיבור שלו מושלם, אין לו בכלל שיבושים (חוץ מדברים כמו שתתי במקום שתיתי)

ואם את מרגישה שלהיות בבית יהיה לו טוב תסמכי על עצמך.

אם את רואה שזה לא מעשי, הייתי מציעה לך לנסות להפחית לו אתגר כמה שיותר. אם זה לאסוף מוקדם, או להשאיר איתך בבית ביום חופשי או שישי. לדעתי ילד בגיל הזה, שעדיין ממש גיל רך, כמה שיותר איתך יותר טוב. אלא אם כן תרגישי שלהשאיר ביום חופשי יוצר לו בילבול.

לגבי הסתגלות לגן גדול, את יכולה להיערך נפשית לזה שזאת יכולה להיות הסתגלות יותר ארוכה ולהיות סבלנית.

בכל מקרה- אני ממליצה לך לבקש הפניה להתפתחות הילד. זה יכול מאד לעזור לך גם כי קלינאית יכולה לעזור. וגם אם יאובחן באלימות סלקטיבית הוא זכאי לסייעת אישית בגן, מה שיכול מאד להקל עליו, מניסיון. התורים ארוכים ואין לך מה להפסיד מלהכנס לתור...

בהצלחה!

את נשמעת אמא מסורה וקשובה ממש!

הייתי הולכת על זה, זה מה שהלב משדר ואומר.
לא נראה לי שאם יהיה איתך בבית כעת, אז שנה הבאה בגן יהיה לו קשה.
ואם ישאר אצל המטפלת השנה, שנה הבאה יהיה לו קל.
שהייה עם אמא בבית בגיל הרך מעודדת בטחון עצמי, ועושה רק טוב לילד
מניסיון של כמה ילדים שהייתי איתם בבית
הוא יעלה לגן שקט וביישן ואולי לא יפנה לצוות בכלל ולא לחברים
אז מבקשים שיחה עם הגננת ופסיכולוגית הגן ואם הקושי ימשיך, הוא יאושר לעלות לגן קטן שזה מתנה ממש.

לא ראיתי לפי התיאור שלך משהו יוצא דופן שמעיד על אילמות סלקטיסבית או על חרדה.

אבל אם יש לך ניסיון ונראה לך משהו חריג אז תמיד שווה לבדוק.

ומתנצלת שהנחתי שזה ילד ראשון..

בכיוון של אילמות סלקטיבית. האמת שזה לא באמת משנה אם זאת באמת אילמות סלקטיבית, או שסתם חושש מלדבר אצל המטפלת. בכל מקרה ברור שלא יהיה לו טוב במקום שהוא לא מצליח להביע את עצמו.

לבת של חברה שלי הייתה אילמות סלקטיבית ובהדרכה של הקלינאית תקשורת החברה באה עם הילדה למעון כל פעם לפרק זמן מסויים ושיחקה איתה כדי שהיא תתרגל לדבר במעון, בפעמים הראשונות רק האמא שיחקה עם הילדה, ואחרי שהילדה הרגישה בנוח לדבר עם אמא במעון אז גם המטפלת הצטרפה למשחק ולאט לאט היא התחילה לדבר גם עם המטפלת והילדים.

נראה לי ממש שווה לך לנסות, במיוחד עכשיו שאת בחופשת לידה, זה יהיה יותר פשוט. כמובן לתאם עם המטפלת מראש. ואם את יכולה ללכת לקבל הדרכה מקלינאית תקשורת שמבינה בתחום כדי שזה יהיה הכי מדוייק אז הכי טוב.

לטיפול רגשי וקלינאית תקשורת

הן יכירו את הילד וינחו אותך גם איזו מסגרת מתאימה לו

שהילד כן מתקשר איתך, הייתי מנסה לדבר ולהבין למה הוא לא רוצה ללכת למטפלת.

כשהוא אומר שהוא לא רוצה ללכת, לשאול למה? אתה לא אוהב?

עצוב לך? קשה?

לנסות להבין או להעלות כיוונים כדי להבין מה לא טוב לו שם.

זה יאפשר כמה דברים:

קודם לדעת מה קורה

שנית לתת לו אמפתיה והבנה, שזה לבד מאפשר השלמה עם הקושי והתמודדות (לדוגמא: אתה יותר אוהב להיות עם אמא ומתגעגע אליה? כן, זה באמת יותר כיף... זה נותן לו הכרה בצורך ומאפשר לו להרפות מהקושי)

מעבר לזה, פתרון בעיות לפעמים, או מציאת מענה לפחות חלקי

ועם כל זה יסייע לך לקבל החלטה בע"ה מתוך הבנה יותר עמוקה של המצב.

יצירה ממה שיש בבית

הכנת אוכל-קישוט קאפקייקס או משהו בסגנון

שאחד מהילדים יכין ריקוד וילמד את כולם

הגדולים זוכרים מה יש בשוק פורים בבית הספר?

בכל אופן, התחנות הקלאסיות:

מחט בערמת שחת

חדר חושך

מציאת מספר (בתוך לוח עם הרבה מספרים בכל מיני גדלים)

קליעה למטרה

(יש עוד, כבר לא זוכרת...)

הבית ייראה כאילו עברה עליו מלחמה (מה שנכון, סוג של)

אבל העיקר שהילדים יהיו מאושרים🥰

אם נשארו בקבוקים משבת, ממלאים רבע בקבוק מים,

מסדרים במשולש ומפילים עם כדור.

מסדרים מסלול מסולסל, אפשר עם מגנטים, קשקשים, חבל, מה שיש בהישג יד.

נותנים להם מראה (לא פיצית) ובעזרת המראה הם צריכים ללכת אחורה לאורך המסלול.

(אם לא מובן אשמח לפרט, כי זה פשוט וקלאסי לשוק פורים ביתי)

באולינג

קליעה למטרה

לחפש זוג לנעל בתוך ערימת נעליים

למצוא מילה/ תמונה בתוך דף מלא מילים ותמונות

הליכה על צעדים מודבקים על רצפה תוך הסתכלות במראה

מחט בערימת שחת

מסלול מכשולים

לזרוק כובע על "ראש"/ טבעת על מקל