פורום הריון ולידה (עמוד 2564)

אין שום וודאות לדעת על פי דופק..

בשבוע 8 לא ניתן לזהות...
ובכמ לא מזהים מין עובר עפי דופק!!🙈

אבל בהחלט לא להסתמך על זה

מעניין אם היה לה איזשהו מקור מחקרי.

בכל מקרה לא הייתי מסתמכת על זה

בשעה טובה והריון תקין בידיים מלאות

בהקיון עם הבן שלי בשבוע 8 כבר אמרו לי שזה כנראה בן. לא זוכרת בדיוק מה ההבדל בדופק... לדעתי דופק שנשמע כמו דהרות של סוסים במקצב זה בן ודופק מאוד מהיר זו בת.
אשאל מחר את אמא שלי.. היא בטוח זוכרת את ההבדל בקול של הדופק

שיהיה בבריאות בעז"ה

אין דבר כזה.

יש שאומרים שאפשר לקבוע לפי דופק אבל ממש לא להסתמך על זה וזה בכללללל לא וודאי...
אני אישית הייתי לפי ה"סטיגמות" (של חשקים וכו') וזה פעל עלי יופי ויצא נכון לגמרי
לא על כל אחת זה ככה

לא הייתי בונה על זה...

היה לי אגב פעם עובר עם דופק איטי וזו הייתה בת

אצלי בשבוע 18 הרופא אמר עם חשש.
אז שבוע 8 ועל פי דופק בלבד?
לדעתי ממש לא להסתמך על זה.
יש הרבה יוצאי דופן לכלל הזה.

מין על פי דופק זה מידע שנוצר מסטטיסטיקה.
זה לא מדע מדויק בשום צורה.
זה כן מבוסס על משהו, אבל שוב, לא להסתמך על זה.

שמעתי מרופא

הוא היה רופא נשים בקום המדינה.

כשנשים הגיעו אליו לשאול האם זה בן או בת הוא היה עונה "בן" אבל בכרטיס הריון רושם "בת".

אם נולד בן האשה היתה מרוצה שהוא זיהה נכון.

אם נולדה בת היא היתה באה אליו להתלונן, הוא היה מוציא את הכרטיס ומראה לה שרשום שיש לה בת..

נראה לי שבערך ככה מזהים לפי דופק..

אחרי שאמר את זה ובעלי ואני הסתכלנו עליו בשוק ושאלנו איך הוא כבר יודע? אז הוא ענה שזה 80% ולפעמים הוא גם טועה... אבל כשהוא אמר את זה הוא נשמע מאד בטוח בעצמו! חחחח מצחיק

מה זה משנה? העיקר שיהיה בבריאות הגוף והנפש הכל ברכה!

תחכי עוד .. 

אולי יהיה פה לבנות רעיונות איך אפשר לעשות קצת אווירה בבית
תרשמי אולי גילאים של הילדים?

לגיטימי לתת מקום לכאב.
אל תכעסי על עצמך.

אבל בנוסף
תחשבי על הערך.
לא נוסעים להורים כדי לשמור עליהם, כדי לשמור עליכם.
אולי כשרואים את הערך זה מקל קצת עח הקושי

לא בטוח שיעזור לך...

 

הסוכה שלנו למטה ודי גדולה...

 

יש לנו שטיח, אז פשוט אחרי הארוחה נשכבנו כולנו על הגב, בסוכה, מכירה כל אחד על השני 

שמנו מוזיקה נעימה

ופשוט דימיינו שאנחנו על הים...

 

 

וואו, זה היה כל כך כיף!

אולי תנסי משהו כזה?

 

בהצלחה מותק. 

איזה כיף!

לא זורם לי כי אני בבאסה
והקטנים כמובן קטנים בשביל ליזום בעצמם..

האמת שאני פחות תקועה בקטע של תעסוקה
כמו שכתבתי, בעלי באמת מהמם ואיתם המון ומעסיק אותם נהדר

זה אני שלא מצליחה להשתחרר
לזרום איתם
לכייף

פשוט תקועה בבאסה הזאת שלא משחררת 😣

אבל, קחי את זה אבל בקטע שלך... אולי אוזניות ומוזיקה טובה, לשכב עם ספר?

אבל זה נשאר לי ביני לביני
מבינה?
ומה עם שמחת החג של בעלי והילדים?
הם לא מבינים למה אמא לא איתם, עצובה בחדר...
(כי לקרוא בסביבה שלהם זה לא שייך כלל וכלל 😅)

יש לי עוד כמה רעיונות, אבל כולם יתחילו מזה שתזוזי קצת ותזיזי את הגוף, כי תכל'ס זה מעביר אנדרנלין לגוף, ולאט לאט המצב רוח חוזר לעצמו

זה אולי קשה
אבל אם אשמע את זה ממכם
אולי זה מה שייתן לי את הפוּש הרציני להתחיל להזיז ת'צמי 🙈

אז תכל'ס... 

לשים שירים ממש חזק (אמל'א עדיין בין 2 ל4)

להגיד לילדים ולבעל (המדהים שלך) בוא נעשה עכשיו שמחת בית השואבה/שמחת תורה/סתם שמחת חג. 

 

ולהתחיל פשוט לרקוד איתם, סוג של לשכוח את עצמך (את בהריון, נכון? אז כמובן רק איך שמותר)

 

יש מצב, אני גם הייתי אומרת לבעלי, תשמע המצב רוח שלי בקנטים, בוא ביחד ננסה לעזור לי לצאת

 

יש מצב?

 

לדבר איתו בהכי דוגרי.
אולי באמת?

כי כן כבר דיברנו והוא מוּדע למצב ומבחינתו עושה הכל בשביל לעזור לי
אבל מבחינתי- המצברוח הוא כזה:
כלום לא יעזור.
רק שניסע להורים.

טיפשי אני יודעת אבל לא יוצאת מזה 😣

ואני לא בהיריון ששש הרגע ילדתי 😅

כאילו, יש לנו המון שיתוף פעולה בנושא...

 

ואם את אחרי לידה, זה קצת מסביר, לא?

 

יאללה, לכי דברי איתו, וביחד תחשבו איך גורמים לך לזוז לנוע מדברים כיפיים ואז פתאום בערב, תביאי לנו איזה שרשור שמח

גם את המצברוח וגם את הרצון להורים
לא?

אני הולכת לנסות
כבר דיברנו ולא הרגשתי שעזר בכלל בכלל
אפילו תיסכל אותי שהוא לא מבין במאה אחוז את הרצון הזה

כאילו- זה המצב, את לא מסוגלת להניח את הרצון הזה, ולחשוב- הכי שיכלי שיש- שאנחנו עכשיו פשוט בבית ושכיף לנו? (בתמיהה)

גברים ⁦🤦🏼‍♀️⁩

קיצר אני אנסה אולי יותר מדוייק. יותר מפורט. הכי פשוט, כמו שכתבת.
אני בבאסה רצינית מה עוזר לי לצאת מזה?? 😳

הלוואי הלוואי שאכתוב פה הערב שזה עזר

בנתיים באמת משתפר לי המצברוח! אפילו רק לכתוב פה ולקבל ממכם את התמיכה והפרגון זה כבר כיף כל-כך!!
תודה לכולכן ⁦♥️⁩⁦♥️⁩⁦♥️⁩

נראה לי שגם מאוד קשה לבעל להבין שאשתו רוצה עכשיו משהו שהוא באמת לא יכול לתת לך. 

 

כי הרצון שלו זה שיהיה לך מושלם וטוב, 

אז בקטע הזה אם את יכולה, תנסי דווקא לא להתעקש (שוב, המלצה שלי...)

 

אבל, מהמקום שאולי הוא יוכל לעזור לך כן להכניס את השמחה אליך פנימה ללב למרות הקושי. 

נראה לי כדאי לך להתמקד בזה. 

 

חיבוקים

 

בכלל לא חשבתי לכיוון
וזה נראלי נותן לי עוד להתמודד!
⁦♥️⁩

מחכה כבר לשמוע ממך

מעדכנת לך ולכל האכפתיות החמודות שפה,
שאמנם לא יצאתי עם מי יודע מה כוחות
אבל מהשיחה שלנו הבנתי 2 דברים חשובים:
1. הוא האיש שלי ואיתו אני הולכת. באש ובמים (חח נסחפתי)
ואם הוא חושב שעכשיו נכון להישאר בבית (ובינינו... צודק) אני פה איתו. מבחירה. (הוא שאל אם בא לי ללכת להורים לכמה ימים עם הקטנה, לנוח ולהינות. תשובה מיידית וחד משמעית: לא!)
2. התמרמרתי למה הסגר הזה דווקא בחג, מילא בשיגרה.. אבל ככה הלכה לי כל השמחה של החג!
ואז אמרתי- וואלה?! כל השמחה שיש לך בחגים זה רק בגלל המשפחה? לא בגלל עצם החג?
וואלה בשביל התובנה הזאת הייתי צריכה את הקושי הזה, תאמינו לי
(יאללה לעבודה .. איך שמחים בחג מעצם החג??)

תודה לכל העונות והמפרגנות והדואגות
הרמתם אותי! ממש! 😘

כאילו תובנות יפות ועמוקות ברצינות!!!

 

בקשר לחג, לא יודעת אם יעזור לך או לא, 

אבל, אני הייתי בתקופה האחרונה גם עצובה על כמה דברים. 

ואז הגיעו החגים, ושמתי לב לתפילת "אתה בחרתנו מכל העמים"

וראיתי במחזור שלי שכתוב שממש צריך להתמלא שמחה מזה. 

 

והאמת שכבר זה עזר לי איזה פעמיים או שלושה. פשוט לעצום עיניים ולחשוב, 

וואו, אני כזאת קטנה, מי אני בכלל??? בכל זאת ה' פשוט בחר אותי!!! את הנשמה הזאת שקוראים לה XXX. 

וזה מרגש!! ובאמת משמח!

לא יודעת איך בדיוק להסביר לך... אולי אפילו את תצליחי למלא את זה אותי, אבל משהו כמו, 

איזה יופי, ה' בחר אותי מכל העמים, עם כל המגראות שלי, החטאים שלי (ביום כיפור חשבתי על זה) וכל הקשיים שלי. הוא פשוט אוהב אותי ממש ממש ממש!

 

תנסי, אולי יצליח גם לך?

 

חיבוקים

תודה שאת ככה מפרגנת
ומפרטת
ממש שמעתי אותך אומרת את זה!
בטוחה שיעזור. בעז"ה ⁦♥️⁩

וגם את!
מקווה שכל הדברים העצובים יהפכו לך לשמחים בקרוב ממש!! 💖

עכשיו אני מבינה אותך אפילו יותר מאשר ההודעה הראשונה שכתבת ..
לי אחרי הלידה היה ממש רצון שיעטפו אותי וידאגו לי.. להרגיש את לא רק אמא של.. אלא גם הבת של... ושאמא ושהמשפחה דואגת לך...
אז קבלי חיבוק🤗 והמון כוחות♥️

אני באותה בעיה... אז רק חיבוק וכוחות

בעלי עובד גם בימים וגם בחלק מהלילות. עבודה אינטנסיבית מאד מאד. אני המון המון לבד. (לא באמת לבד, עם הבן התינוק שלי ובהריון ב"ה)
וגם אלי לפעמים העצבות מתגנבת ורוצה למשוך אותי למטה.
ואז אני מזכירה לעצמי איך הרגשתי ברווקות. התחתנתי מעל גיל 30... הייתי מוקפת בהורים שלי ובאחים..
אבל הרגשתי כל כך לבד.
והיום ב"ה זכיתי שיש לי את המשפחה שלי
יש לי עדין חברות רווקות שלא זכו להתחתן ואין להם ילדים משלהם.
אז היום שבעלי עובד עד מאוחר למרות חול המועד וגם בהמשך השבוע ואפילו חלק מהלילות הוא לא יהיה, אני פשוט מנסה לשמח את עצמי.. שמה מוזיקה, רוקדת עם הבן שלי. השמחה שלנו חייבת להיות מהבפנים ... את יותר חזקה ממה שנדמה לך. זאת המציאות שלנו כרגע ובה אנחנו צריכים לשמוח... זה לא קל! אבל הרבה פעמים אני חושבת שבעז"ה בגיל 120 שאני אראה את סרט חיי אני רוצה להיות גאה באיך שניסיתי להתמודד גם שקשה. החיים הם לא תמיד קלים, אבל בתוכנו יש הרבה כוחות.

טברנה הפרקטית- מה שעוזר לי זה פשוט להתחיל לעשות דברים ולא לחשוב יותר מזה... צעד צעד
- להכין אוכל טוב
- לשים מוזיקה נעימה ברקע
- להכין עבודת יצירה , אפשר עם הילדים
- לדבר עם חברות
דבר גורר דבר וככה לאט לאט משפרים את המצב רוח, וזה בסדר שקשה אבל גם קצת יותר מצב רוח אפילו בקצת זה כבר טוב

התחברתי להרבה ממה שכתבת ⁦♥️⁩
הלוואי שאצליח!!

כי זו המציאות עכשיו. אי אפשר לשנות. יש סגר וזהו. מה עושים????

לימונדה! תחשבו ביחד איך ניתן לעשות זאת. 

אולי תהיינה כאן כמה עיצות טובות כיצד לעשות זאת. 

בהצלחה וחיבוק

אולי תראו ביחד הרצאות על זוגיות?
יש כאלה שספרים פחות מדברים אליהם..
אם הוא לא מבין, וחושב שמביא מעל ומעבר, כנראה שבאמת אין לו מספיק הדרכה והבנה על הצרכים הנפשיים של האישה בנישואין.

תנסי לדחוף לכמה שיותר הרצאות ושיעורים בנושא. תשתפי אותו בתחושות שלך ותפרטי לו בדיוק מה יגרום לך להיות מאושרת.

התייעצות עם רב שמכיר אותו גם תעשה לכם טוב.

לפעמים צד אחד באמת לא מודע לצרכים של השני וחושב שמה שטוב לו - טוב גם לאחר. לימוד מעמיק על זוגיות ושיתוף ברצונות יכול לעשות רק טוב

יש רב ואני בהחלט שוקלת לפנות אליו כמוצא אחרון כי אם יש משהו שברור לי מאוד זה שהוא ממש לא מבין כלום בזוגיות.
ולשתף.. אני משתפת אבל הוא קצת מניפולטיבי ותמיד מושך לכיוון של כנגד ולא תמיד מקבל את זה טוב. אתן דוגמה. עכשיו ממש בערב החג הוא לא היה בבית בכלל עד השנייה האחרונה. וגם בערב שלפני חזר מאוד מאוחר כי התחייב למשהו חשוב. באמת חשוב. אבל חשוב בשבילו, ולא ידע שלא יצליח לעמוד בלוח זמנים סביר כדי לעזור לי ולפנות אותי קצת מהילדים כדי שיהיה לי קל.
אני כמובן התמרמרתי לי ועבדתי קשה נורא עד כניסת החג ממש עם 2 תינוקות סביבי שלא ישנו צהריים. הוא כמובן לא התנצל על אי נוכחותו אבל בהזדמנות הראשונה שהייתה לי אמרתי לו שהוא היה צריך לתכנן את הזמן אחרת (הייתי יוצאת עליו בפול ווליום מבחינתי אבל זה לא עובד איתו. הוא מסתגר ובורח) והוא בתגובה כמובן אומכ שהוא עשה מצווה גדולה וכו וכו
כאילו בוא.. העזרה לאשתך שקורסת יותר חשובה.אבל לא. על זה לא מקבלים כפיים ו'כל הכבוד'.
בסןוף כמובן שלא התאפקתי והתפוצצתי וכמובן שזה לא עזר והוא לא מבין מה לא בסדר כמובן.
פשוט הלך.
ואז כשמדברים ואני פותחת את שעל לבי הוא נבהל מזה שאני לא מרוצה ממנו (כי ברור לי שהוא משתדל רק לא במקומות הנכונחם לצערי) ותמיד אומר שאני אישה רעה שלא מפרגנת לו. מבחינתי לא סופרת אותו וכבר לא נעלבת כי אני מבינה שזו הדרך שלו להתגונן ולהמשיך לעשות מה שבא לו בלי להשתנות.
אבל תכלס.. די. אני אישה סופר משחררת. הוא צריך הרבה זמן לעצמו ומקבל. אבל בא לי לראות גם את עצמי. ולתת לעצמי מה שאני צריכה.

"והכי מצחיק זה שהוא מרגיש שהוא עושה בשבילי מעל ומעבר.. ומתאמץ.. ומצפה שאמחא כפיים ואפרוס שטיח אדום ואפרגן ושאר ירקות"

שאם תפרגני לו על הדברים הקטנים שהוא מתאמץ זה יתן לו יותר כול להמשיך....

גמלי קרה הרבה פעמים שבעלי אמר "אני מוסר עליך נפש" וכמעט צחקתי לו בפרצוף....אבל כנראה ככה הם מרגישים לגבי כל מאמץ קטן כלפינו...וצריכים הרבה מחמאות על המאמץ..

זה כמו הביצה והתרנגולת כזה. כשאני לא מקבלת פידבק חיובי או יחס חם גם לי אין כח לפרגן. אפילו שזה רק להגיד.

אני פשוט רשמתי לו מכתב תודה כזה על כל הדברים שהוא עשה כלפיי...(גם אם הם קטנים..)

אפילו סתם פתק קטן...
גם שהיה משהו שקשה לי ולא יכולתי לדבר איתו או שהיה נושא רגיש מידי (כי גם אצלי שהוא קולט קצת ביקורת/עצבים הוא בורח מהבית או מתנתק כזה מנסה להעביר נושא...)

רשמתי במכתב מה שמפריע וכמובן בצורה עדינה כמה הייתי רוצה כך וכך וכמה חסר לי ש....ככה הוא גם לא שוכחחחח ויכול לקרוא שובבב ולא צריך לחזור 100000 פעם על הדברים....

גם יעוץ זוגי מאוד יכול לעזור אם ישלך אפשרות...לפעמים שמישהו מבחוץ אומר להם מה צריך לעשות הם יותר מפנימים

זה העובדה שאני יודעת בוודאות שהוא מבין למה אני כועסת וגם חושב שאני צודקת אבל לא משנה את זה.
כאילו אני יכולה להבין שיש קושי אבל כבר לי אין לי סבלנות לשינוי.
אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ומבחינתי כבר לא בא לי לתקן. לא בא לי להיפגע שוב ולהחשף שוב.
גמככה בחודשים האחרונים אנחנו חיים כמו שותפים.לדירה. מרגישה כלכך מנותקת וחסומה רגשית שכבר אין לי אנרגיות לנסות להבין מה לשנות ובטח שלא לשנות בעצמי. פשוט מרוקנת..

אני רשמתי את השרשור הזה .... (אם תראי שרשורים קודמים שתינו אנחנו במצב דומה מאוד)

כבר נפגעתי המון
אין לי כוח...כבויה
..התייאשתי מלנסות....
תמיד אומר לי שאני צודקת ולא משנה
הוא טוען שהוא השתנה אני אישית לא רואה שינוי..
כל הזמן מצפה ומתאכזבת...מתרחקת...לא רוצה לנסות שוב ולהפגע....

אולי השינויים שהם עושים קטנים מידי לעומת הפגיעה שחווינו...כמו מינוס בבנק שאם תכניס קצת כסף זה יבלע...ולא יורגש....😣

ככ מזדהה איתך....כואבת איתך ביחד...

אולי תנסי לעשות משהו שאת אוהבת כדי להסיח את דעתך....תנסי לצבור כוחות...ולהחזיק עד שהמצב ישתפר....
גמאני מרגישה ככה אבל הכל בר תיקון
כל עוד הנר דולק....
לפחות ננסה לתקן כשיהיה לנו קצת כוח
שה' יתן לנו כוח🌹

יש מצב שקצת נעלמת לאחרונה?.. תהיתי איפה את...

אגיד לך מה לי הכי זעק לי מההודעה שלך?
אהההה פוּס משחק!!
זה מה שהכי הרגשתי.
כאילו וואו וואוו וואוו צריך פה הפסקה.
נשימה עמוקה.

את כותבת כמה את צריכה תשומת לב. ואח'כ נתת דוגמאות על הצורך בעזרה פיזית בבית והוא עסוק במצוות.
אני הייתי אומרת ככה
(אם מתאים לך קחי.. אם לא- תעברי הלאה וקבלי חיבוק)
מעכשיו, את מפנקת את עצמך.
שבי עם עצמך, תחשבי מה את צריכה.
מתנה לחג? תכשיט? זמן לצייר או לקרוא כל יום? שעה של שקט?
תבני לך לו'ז: נכנס בו קודם כל הצרכים שלך. ושל הילדים. ואח'כ הבית.
נגיד את מתארת את ערב חג. הייתי מכינה רק את הבסיס בסיס. למה? כי הילדים בכו והיו לא רגועים ולא היית כאן כדי לעזור. לא בהאשמה- ציון עובדה. לא היית- לא הייתה לי אפשרות לעשות.
בשקט, ברוגע. זה מה יש.

תפסיקי להיות מושלמת, אחותי
מבינה?..
את האישה המושלמת, האימא המושלמת, המבשלת המושלמת
שחררי!!
את לא מושלמת. את אישה
יקרה, אהובה, יפהפיה, מוכשרת בטירוף
מעניינת, (אני זוכרת אותך משירשורים שונים שממש התפעלתי ממך) ועכשיו את דואגת לעצמך,
לרוגע שלך.
שחררי מהצורך לעשות הכל, ועוד לבד.
תהיי מלכה... כי את האמת מלכה!
אני ככ מקווה שאני מצליחה להעביר את הנקודה-

נשמע שיש פה מעגל קסמים. הוא לא עומד בציפיות (את מדהימה שהסברת לו, ויואוו איזה תסכול שהוא לא מבין/קולט) ואת כועסת ומאשימה, הוא נפגע ובורח למקום של הוואו והכל הכבוד בחוץ והעשייה ושוב פגיעה וכעס ובריחה ואיכסה בלב.

ואת כ'כ פגיעה עכשיו כי חשפת בפניו צרכים ככ עמוקים והוא לאאא שם.. ואת שוב ושוב נפגעת
לכן הייתי מציעה כמו שכתבתי
לספק לעצמך מה שאת צריכה. לא בכעס, לא בהתקרבנות! מתוך אהבה גדולה וכבוד לעצמך
ו.. לעשות מה שאת מספיקה. אם לא הספקת לטוף כלים והגיעה השעה שהקטנים ישנים ואת צריכה עכשיו את שעת השקט/הליכה/ציור שלך, אז זהו, תשאירי ככה. שוב, בפשטות, לא בכעס ולא בדווקא.

הלוואי שזה מובן!!....

לפעמים נוצר דפוס של ''רדיפה'' - היא רודפת אחריו והוא בורח... ושניהם מגבירים מהירות ןכל אחד שוקע עמוק יותר בבוץ שלו
מציעה להתחלף קצת
לא לרדוף. לא לצפות.
לספק לעצמך את הצורך, להתמלא מבפנים.

בעז'ה אני מתפללת איתך שהשינוי הזה יגרום לו להתגעגע, לבדוק מה קרה, לנסות לחזר (כי את אומרת שכן דברים שהוא עושה... כלומר כן משתדל!) ובע'ה שיהיה לך את הכוח להתייחס למחוות שלו ולהודות עליהן, לסמן שזו הדרך הנכונה....

ככ מתפללת עלייך אהובה
ככ, ככ
ומזכירה לך שאנחנו בתקופה הזויה שיוצרת הרבה קושי..
חיבוקים ושמחה!!

היןם יום חדש. כוחות אחרים. אנרגיה אחרת.
אני לוקחת לתשומת לבי המלאה את כל מה שכתבת.
ומודה לך שוב.
נכון אני פרפקציוניסטית מעייפת. ואני עוד משחררת הרבה אבל יש לי עוד עבודה לעשות.
אנסה לנקוט בגישה שציינת ואראה אם יחול שיפור. מלבד העובדה שצריך הרבה סבלנות ואורך רוח והרבה שיחות נוספות

אני עפה עליך מיום ליום.. תגובה מקסימה...

והמקוריתוש
חיבוק גדול. אין לי הרבה מה לומר חוץ מזה שאולי באמת ייעוץ טוב יכול לעזור... לא צריך הרבה פגישות, 2-3 ואני מאמינה שאולי זה יספיק לכם...
לי נשמע שיש משהו בתקשורת שצריך להיות אחרת.. ושאתם אוהבים וטובים ורוצים ורק משהו קטן כזה ללמוד איך לדבר על רגשות ומה באמת הצרכים, ומה באמת התםקידים שנכונים לכל אחד מכם... משהו כזה.
מין בירור והחזרת כוחות ותפקיד ומעמד אחת לשני....
ונראה לי שייעוץ טוב יכול לעזור בזה..
אבל בכל אופן... חיבוקקק והרבה כח!

אל דחי ולא נראה שזה הולך לכיוון כרגע.
אנחנו אחרי תקופה ארוכה של הידרדרות ביחסים בינינו על כל המשתמע מכך ואני מרגישה שאני צריכה קצת לנוח מהמלחמות ולתת ללב ולנפש להבריא אחרת זה יגיע לנק אל חזור.
ייעוץ אולי היה מתאים לפני כמה חודשים אבל עכשיו בא לי קצת שקט. שקט מהציפייה ומהאכזבה ומהטון הכועס ומסערת הרגשות ומהניסיונות הכושלים לבוא לקראת. שקט מלזעוק שהכל פה לא עובד וצריך שינוי מהיסוד.
החלטתי שעכשיו אני נחה ונהנית מהילדים שלי ומתמסרת אליהם לגמרי כי גמככה אין משהו אחר לעשות בסגר הזה. עכשיו אני נרגעת ואחרכך נראה מה יהיה.

שאת קשובה לעצמך.
מצויין מאמוש. לכי עם הלב שלך. תני לעצמך מנוחה. בדיוק כמו שאמרת. להבריא...שקט מלזעוק.... כל מה שאת מרגישה. קדוש.

ומי יודע...
לפעמים..
דווקא כשנחים ושוקטים ומתרגעים...
פתאום הצד השני יכול להביע את עצמו בטוב ובנחת....
הלוואי💗
עד אז. שוב חיבוק. אנחנו איתך.....
בואי תמיד לשתף כאן מה איתך....

אין על הקהילה הזו. ממש בית חם.
אם הייתי יודעת לעשות אימוג'ים הייתי שולחת לך לב חח

גם אני לא יודעת לשלוח אימוגים נגיד באלי לשלוח חיבוק, אבל צריכה רק לכתוב את זה....

יאללה שולחת מלאאא כוחות
תכלס
אני רואה פה
דווקא פה, בפורום...
שלכללל הנשים בעולם שבזוגיות. תמיד יהיה קושי... הזוגות הכי מדהימים. הנשים הכי טובות. הגברים הכי סבבה. ויש קושי.. וכל קושי הוא קושיייי. קשה ככ. הרגשה של סוף העולם לפעמים...
אבל.. ממה שאני רואה פה..
וגם קצת ממה שחוויתי על עצמי...
זה כמו איזה ספירלה כזאת... של קושי. עוברים אותו. אפילו צומחים קצת ממנו כזוג. ואחרי כמה זמן שוב הנקודה הקשה הזאת, הלמות הזאת, שוב עולה. ומרגישים רחוקים שנות אור אחד מהשני..... ואז, איכשהו.. שוב מתקרבים.. ומדברים... וחוזרים להיות בטוב שלנו... עוד יותר בטוב שלנו. ושוב.....
בקיצור. מה שרציתי לומר. שזה קורה לכולם.
ואותי זה מנחם לדעת. שגם נשים טובות ואוהבות ועם נסיון עצום ממני, גם להן יש קשיים בזוגיות שיכולים להביא אותן לקצה.
זה מנחם אותי כי אני מבינה שזה קורה לכולם, ובכל זאת הזוגיות נשארת. מתעצמת. נהיית קרובה יותר.
ואם להן זה קרה והן שם... אז אני גם כנראה אגיע איכשהו.. יום אחד.. לזוגיות אוהבת שלמרות הפערים אוהבת אוהבת חזק.

בקיצור
רק רציתי לומר לך
שאת בחברה טובה (אם זה מנחם אותך... אותי זה מנחם לדעת שלמשל גם אישה מדהימה כמו תפוחים ותמרים או באר מרים המהממת מתמודדות עדיין עם דברים וסיטואציות זוגיות שיכולות להביא לקצה ... ותראי איזה חיים מדהימים וזוגיות יפה יש להן אחרי, לפני ותוך כדי הכל...)

כתבתי המון...
בעיקר מה שעל ליבי... לעצמי... מקווה שזה גם יעודד אותך

אבל לא רק לתוצאה הנכספת. אלא לחוות את הדרך וללמוד ולהתעצם ממנה בצורה נכונה לכל אורכה

זה חייב להיות.
בשביל להגיע לשם באמת אין קיצורי דרך....

אוהבת לאכול, מה לעשות. בכל מצב.
אם אני אפילו טיפונת רעבה אין לי סיכוי להרדם, וזה עוד בלי צרבות.

חשבתי שלהכנס לשירותים יעזור.. לא...
עדיין רעבה..
יש לי לפתע כאבים קלים בבטן התחתונה ובגב...

אוי ריבונו של עולם...

כואבב לייי
זה לא נרגע
לא יכולה לשכב
ובעלי בסןכה ולא עונהה

ניסית לשתות מים?

בתור התחלה קחי נשימה

תשתי לפחות ליטר מים בהקדם

תשכבי על הספה או משהו

ותעקבי אחר התדירות

מתפללת עבורך שזה רק מדומים. יכול מאוד להיות בשלב הזה!

של מערכת העיכול כולה.

אני עם כאבי אוזניים....מחכה שירגע🤐

בדיוק רציתי לשאול אותך בשרשור השני מה פתאום את ערה בשעות כאלה..
(אני עדיין מניקה, אז יש לי סיבה, אבל את?)

וואי, אזניים זה ממש סיוט.. תרגישי טוב!
אצלנו שמן זית עם שום עושה פלאות..

אחרי אוטודין שהרגיע אני מתלבטת אם ללכת לרופא..
מעדיפה מינימום הגעה למרפאה.

מצד שני, אם זה דלקת........

@השם בשימוש כבר בשעה כזו יכול להיות שכבר הצלחתי להרדם אחרי שהכאב נרגע... שתיתי מים, אולי לא הרבה אבל זה לא עזר באותו רגע...
@אם כל חי האמת נראה לי לא שתיתי הרבה היום... אולי ליטר וחצי... ויחסית לשבועיים האחרונים של הסגר הסתובבנו הרבה בחוץ. בערך שעתיים.. מרפאה שיחסית ישבתי בה ואז קצת קצת חנויות אז אולי זה קשור למאמץ?
והקטע שזה לא היה בתדירות כמו שזכרתי שצירים אמורים להיות. זה פשוט כאב במשך שעה אם לא יותר. לא הצלחתי לשכב.. ממש לא.... לא רציתי להעיר את ההורים שלי. התקשרתי למוקד אחיות, ענה לי בן (למה לא מעבירים לבנות בשאלות כאלה) הוא אמר ללכת למיון... ב3 בלילה אני לא אוציא את ההורים שלי מהבית (אנחנו בלי הרכב) ובעלי בסוכה ולא שמע את הטלפון.. לא ידעתי אם באמת צריכה ללכת או לא. מקווה שהכל תקין ולא גרמתי נזק חלילה... אה וגם הקאתי פעם אחת...
@ירושלמית טרייה אז כמו שכתבתי בשעה כזו קצת נרגע.. ונרדמתי.. אני אדע פעם הבאה, אולי לפחות כבר בשלב כזה, לאכול משהו....
@בת 30 כנ"ל. תודה על ההתייחסות שלכן!

בע"ה מקווה דהכל טוב.
מה שכן, מעריצה כל אחת שחווה צירים ומתעקשת ללדת בלי אפידורל... גם אני רוצה... אם ככה מרגיש הכאב, וואי! כפיים לכן!

אבל הם באמת היו כל כך עייפים שלא רציתי סתם להפריע

אה ואני אחרי חיסון...

בלי ספק

אמרה לי לשתות מלא.
והציעה לעשות מוניטור ואולי אפילו עירוי נוזלים בגלל צירים מוקדמים....

חשוב לי לציין שאני לא מהלחוצות... אבל יש דברים שברור שצריך לבדוק אותם....

האחות אמרה שטוב שהגעתי.
אני כל כך לא מאלה שלוקחים אקמול על כל פיפס או רצים למיון... זה מכניס קצת לפרופורציות. החיים לא רצים כמו שאנחנו רוצים......

אז אין ספק והולכים להיבדק. מה יש להפסיד? ח"ו כשמהמרים יש יותר מה להפסיד..
הכל טוב נהגת באחריות♥️ גם אם היו אומרים לך שבאת לשווא..
שהכל יעבור בשלום ותלדי בחודש תשיעי בידיים מלאות בעז"ה🙏

רוב הסיכויים שאני צמאה, ולא רעבה.
מבחן הרעב- אם את מוכנה אפילו לאכול סתם חסה או מלפפון, את באמת רעבה. אם בא לך משהו טיפה יותר מתוק/שומני? את סתם בחשקים למשהו ולא באמת רעבה.

כך
לפעמים אני כל כך מגוחכת עם המחשבות שלי

מה זה אומפרדקס?

אני כבר כמה שנים טובות לא עשיתי גבות ואני טובלת בלי חשש
אבל יכול להיות שמי שעושה גבות קבוע לפני אבילה אולי לה זה כן חציצה, תשאלי רב

שערות זה חלק מהגוף. אבל תוודאי עם רב

שכתבת

באתי עם פתיחה 4, לקחתי אפידורל, ותוך 4 שעות ילדתי.
גם הפעם אני מתכננת לקחת אפידורל.
לידה ראשונה לקח 3 ימים כי באתי בלי צירים רק עם ירידת מים.
לידה שניה ללא אפידורל ילדתי תוך שעה וחצי

מתחילה לפי העוצמה לפי הסדירות של הצירים

כי אם אלו לא לידות בזק, מבחינתי זו מעלה להגיע כמה שיותר מאוחר.
אבל תסמכי על התחושה שלך, אם את מרגישה בלידה פעילה - כנראה שאת מכירה כבר איך את מרגישה במצב כזה.

פמפרס מידה 3

פמפרס 3

האגיס ופמפרס מידה 2

טיטולים, מידה 4! פילון קטן😍

בגודל של דלעת

על טוסיק של תינוקות.!!!

האגיס מידה 1 בד"כ
לפעמים פמפרס מידה 1

בייביסיטר מידה 4

לייף בייביז' מידה 3
טיטולים מידה 3

אבל עוד שניה הוא כבר עובר ל4

מידה 4 של האגיס

טיטולים, מידה 2

שלי בת חודשיים ומידה 3...

נולדה קטנה

פמפרס, האגיס, טיטולים מידה 4.

האגיס מידה 1.

בייביסטר מידה 5.
והוא ממש לא שמן. הוא רזה.
אפעם לא סמכתי על המשקל שהם כותבים על הטיטולים.

מידה 3 בייבי סיטר והאגיס

מידה 4+ פמפרס

הגיל לא אומר הרבה..
הוא דיי פצלוח

שנתיים, מידה 4+

מידה 4 'טיטולים'.
הוא די רזה

האגיס/פמפרס מידה 1

 

10 חודשים
מידה חמש

תקשיבי, ברגע שהבחורה הזאת באה שוב,
פשוט תתעלמו ממנה כאילו היא אויר
תמשיכו בשלכם באיזה נושא שיחה שאפילו תסכמו עליו מראש, תדברו רק אחד עם השניה, תסתכלו רק אחת השניה, ותתעלמו, תתעלמו. זה מגעיל לעשות את זה לאנשים, אבל לאנשים כמו השכנה שלך זה בסדר לעשות את זה.
ואם היא מנסה להדחף בכח אז פשוט תתקפלו, תפנו את השולחן בטבעיות ואפילו תוך כדי צחוק, ותעלו הביתה.
מאמינה שהבעיה הזו התפרצה בגלל סוכות, היא הרי לא תדפוק בדלת ותכנס לביתכם כדי לפלרטט עם בעלך( מקווה ממש שלא)
ולך-חיבוק גדול על החוויה המעצבנת!!
את הכי יפה והכי הכי בעיני בעלך, גם ובעיקר כשאת בהריון.
חיבוק💜

לא רוצה להיות כל כך דרמטית ליד בעלי. הוא מכיל ומבין ויודע שזה לא לעניין. אבל רוצה יותר לשלוט על עצמי.. רק שזה ממש קשה. מאותו הרגע הדמעות רק יורדות. הרגשתי זלזול ממש ואני כועסת על עצמי שלא אמרתי לה משהו. הרגשתי שמנסים לחמוד את הדבר הכי יקר לי ולהכנס לתוך בית המקדש הפרטי ולנסות לחרב אותו. יש נשים פשוט רעות. לא רוצה לקטרג עליה אבל היא באה ממש כמו יצר הרע והרסה לי את כל הערב..

על עצמך, גם בלי הריון נשים תתקשנה לשלוט על עצמן בכזו סיטואציה...
והפתרון- מכאלה אנשים פשוט להתרחק.
להתרחק.
להיות קרירים לגמרי.
נחמדים מינוס מינוס.

הלוואי שזה לא יחזור על עצמו!!!

בדיוק באמצע שיחה חשובה
אםילו לאנשים בלי הרבה טקט זה היה תוקע חץ בין העיניים

מסכנה תדוני אותה לכך זכות אולי משעמם לה בגלל הקורונה והסגר.ראתה בחור חמד (ברח לה שהוא נשוי) ומחפשת עם מי לדבר. השם יעזור

איזה חוצפנית!!
אין לי עצה, אבל בעייני נשים בהריון זה הכי מושך...
תנסי להכניס לעצמך לראש, אולי יקל עלייך מעט..
והכי ברור שאת מתעצבנת, לא מצליחה לחשוב מה הייתי עושה..

פעם הבאה שהיא נכנסת מיד בעלך נכנס לחדר ומסתגר שם. תאמיני לי זה יוציא לה את כל האוויר מהמפרשים

גם לא בתקופת קורונה זה לא מקובל.
אומרים שלום, אפשר להכנס, אני לא מפריעה וכו'.
הייתי חושבת שאם היא נכנסת לסוכה של משפחה אחרת אפשרויות לומר לה בפירוש מועדים לשמחה, אנחנו לא מארחים עכשיו.
וגם לדאוג לסגירה של הסוכה. זה חשוב גם ללילה, שלא יכנסו חתולים וגנבים.

אנחנו בקושי עוברים ליד הסוכה של השכנים עכשיו, בורחים מהר אפילו שאנחנו עם מסכות כי הם בלי.

את מתארת מצב הזוי לחלוטין.

ואז היא פשוט עומדת בכניסה ומתחילה לדבר..
כל כך כועסת על עצמי שבמצבים האלה אני לא מגיבה ואחר כך חושבת מה יכולתי לעשות.
מפחדת לא לפגוע ובסוף פוגעת בעצמי וברגשות שלי..
האם כדאי לדעתכן לפנות אליה ולהגיד לה שתשמור מרחק? או לשדר בהתנהגות ולהיות מגעילים ואז תבין לבד?

התעלמות, קרירות מצדכם בטח תעשה את העבודה די מהר.
ואם תצליחו, את ובעלך, לצחוק על הסיטואציה ההזויה הזאת ביניכם לבין עצמכם, אז אולי בפעם הבאה, בתקווה שלא תהיה, היא תרגיש שהיא מביישת את עצמה

אפשר לסגור ולפתוח בסיכות ביטחון.

היא הזויה לגמרי.

הייתי חושבת איך למנוע את המצב הזה כי בעיני זה הורס את החג. עד שסוף סוף אתם יושבים לכם יחד בסוכה שלכם לא צריך אורחים לא קרואים.

מקווה שזה יעזור וגם אם לא כבר קבענו שאם היא באה לא מסתכלים עליה בכלל מדברים בינינו שתבין שהיא מפריעה

לא ממש נוח לנו עכשיו. בדיוק היינו באמצע שיחה.. חבל להרוס את אווירת החג על זה. מסכנה, כנראה היא רואה בזה ריגוש..

אני רגישה יותר מדי בתקופה האחרונה אבל מרגיע להבין שלא רק אני רואה את הזעזוע שבזה.

שנתבשר בשורות טובות ושיהיה רק שלום בית ושמחה בחג הזה ❤

מול הפחד...
קבלי חיבוק,
ותחזקי את עצמך שמי שלא בסדר פה זו היא,
ומותר ורצוי להעמיד אותה במקומה גם במחיר שהיא תיפגע ואולי תחשוב עליכם דברים...

מישהי כבר שאלה.

דחוף לטפל מול רופא המשפחה שמכיר את ההיסטוריה הרפואית, ואם לא זמין, לפנות למוקד רפואי של הקופה, ואולי אף צריך לנסוע לחדר מיון.

מעוניינים לקבל עוד חוות דעת מרופא פרטי על המצב

הציעו לו להחדיר צינור לאוכל דרך הבטן(סליחה על התיאור) והוא לא מוכן כי יש בזה סיכון רב
מחפשת רופא פרטי שיאבחן ואולי יציע פיתרון אחר,או שיבדוק ויתן כדורים אחרים

בע"ה שתהיה רפואה שלימה, ויחלפו החרדות במהרה.
🙏🙂💚

אם את בקטע של סגולות, יש סגולה נגד חרדות:
אחרי שחובטים ערבה בהושענא רבה, לקחת עלה מהערבה החבוטה ולשמור אותו מתחת לכרית.
(יש עוד סגולות מעניינות עם עלי ערבה חבוטה)

ואיך אני יודעת?
כי הייתי שם. אחרי הלידה האחרונה ממש היו לי חרדות. ב"ה זה עבר.
כל הכבוד שאת מטפלת בעצמך. זה לא קל, אבל כל כך חשוב!!
בטוחה שהקב"ה יוליך אותך בדרך בה את רוצה ללכת!

אני לא מכירה פסיכולוגית באיזור ירושלים אבל מכירה מקרוב חרדות ויודעת עד כמה ההתמודדות איתן שחורה וקשה, זה מערבולת שמי שלא שם לא יודע....
אז קבלי חיבוק והלואי שתמצאי את הטיפול שיחזיר לך את השלווה והנחת ללב!!😘

על מטפלת אבל תני לציפרלקס את הזמן שלו, לפחות 3 שבועות ותראי אם המצב משתפר..
המון בהצלחה!! ממליצה גם על טיפול בcbt, אצלנו במשפחה זה עזר ממש לאנשים...

כדאי לך לבדוק את מצב הברזל בגוף
מכירה מישהו שמטפל בבחורים עם חרדות ואמר לי שהרבה פעמים חוסר ברזל יכול להוביל לחרדות- שווה בדיקה!
בכל אופן מאחלת לך בריאות איתנה בכל המובנים

תודה רבה

עכשיו נזכרתי... אחרי הלידה האחרונה ממש היו לי חרדות לא רציונאליות, בעיקר התבטא בחלומות הזויים
וכאן בפורום קראתי על אגוזי ברזיל, הקפדתי לאכול שניים ביום (לא יותר!!!) ו.. שמעי, ראיתי ישועות

תתייעצי עם הרופאה שתתן לך מרשם כך יותר זול
הגרביים מונעות החמרה

הרגליים שלה מלאות בורידים
היא משבוע 17 בערך יוצאת לשמירת היריון ורק נחה
זה לא פשוט
וכן ישלה גרביים מיוחדות גם שקנתה
המון הצלחב

פשוט רואים כתמים גדולים במקום ורידים

אם אחרי מקלחת טובה מגרד 

אם רואים קילופים על הראש- אחרי המקלחת לסרק בעדינות בשמן זית ומסרק פלסטיק צפוף להוריד את הקילופים

אם לא רואה קילופים אבל העור יבש- להתקלח בשמן בלנאום או אמויל ממש עוזר (בטח גם הרגליים והידיים קצת יבשות)

ואם לא מוצאים, אז שוב לבדוק כינים. יכולה להיות כינה אחת סוררת, שכמעט בלתי אפשרי למצוא...
יש לו אחים? כדאי לבדוק גם אותם, במיוחד את מי שמרבה להתקרב אליו.

ואני יודעת בוודאות שזו לא כינים כי אין לה הרבה שיער, ומה שיש הוא בלונדיני...

קיצר... עוקבת😁

לק"י

אלא אם כן נדבקים משיער שחור.

(לא אומרת שיש לה כינים, רק שתדעי שבדרך כלל כינים הם בצבע של השיער).

בכמ עדיין רואים לה את הקרקפת אז אי אפשר לראות לה...

מגניב שיש כינים בלונדיניות🤣

שהיה מגרד הרבה בראש כשהיה תינוק, אף פעם לא היו לו כינים או יובש, נראלי ענין תחושתי

מגרדת את השיער האוזניים העיניים...

לא בגלל המצווה, אלא בשבילך. 

במילא זה יהיה גם מצווה, אבל בשבילך, אולי מוזיקה, שוקולד. בדיחה טובה עם הבעל. 

סתם הרפיה. משהו קטן וכיף

שמתי לב שלא פעם קורה
שהחגים השמחים יותר,
סוכות, פורים
יש יותר אתגר להיות בשמחה.
הנה עכשין עם הסגר,
באמת לא פשוט להרבה אנשים ..
שולחת חיבוקים

בעצם, אני בטוחה!

אבל לא מצליחה להתגבר...

כל הזמן אנחנו מחכות קצת לרוגע ושלווה, כשזה מגיע, לא מצליחים לשמוח. 

 

חיבוק ממני

בס״ד

ש״מועדים״ מלשון ״למעוד״.

(כמה שזה מפתיע)

לא מבינה בזה עד בסוף אבל לי זה התיישב מאד טוב. זה סיפק לי הסבר לכל מיני דברים שהייתי מרגישה או שהיו קורים דווקא בזמנים שהיו אמורים להיות שמחים.

היום אני לכתחילה ניגשת לחגים עם ידיעה שהם יכולים להיות טריקיים בקטע הזה, וכבר הרבה פחות נבהלת. עצם ההבנה של המנגנון כבר מרגיע מאד את העניינים.





ומוסיפה שלושה דברים פשוטים אבל חשובים:

* להיות אמא לילדים קטנים, זה לא קל.
* להיות בהריון, זה לא קל.
* הקורונה, זה לא קל.

אני בטוחה שאת עושה את רצון ה׳ בהרבה מאד דברים שאת עושה! מאחלת לך מכל הלב שגם בעניין השמחה בחג, זה ישתחרר לך בע״ה. אבל עד אז, קבלי את עצמך כמה שאת רק יכולה. גם כי יש לך את כל הסיבות! וגם כי הקבלה של עצמינו - המון פעמים, היא זו שסוללת לנו את הדרך לשמחה ✨🧡

כמה שאת מחזקת!

בס״ד

תודה שאת אומרת! שימחת אותי עכשיי.



(נראה לי בעצם כתבתי לשתינו, גם אני הייתי צריכה את ההרגעה ואת החיזוק הזה 🙂).

מחזקת ומרגיעה מאד מבעד לכתיבה ולמילים שלך...

מכירה ממש את המקום הזה..
לרצות לשצוח אבל בפועל עצוב בלב.
וכל הסיבות שכתבת באמת גורמות עצב ודכדוך...

לדעתי הקטנה,
לפעמים צריך קודם כל להרגיש שזה בסדר להיות קצת בעצב,
זה הכי נורמלי בהריון (הורמלית כהגדרת מיואשת)

ואחכ באמת לנסות קצת לשמוח באיזה משהו קטן כמו שכתבו,
לפתוח הרצאה מעניינת ביוטיוב, אולי של הרב פנגר.. ;)
אולי לעשות משהו קטן וכיף עם הבעל כשכולם ישנים.. אפילו סתם משחק קצר
או להתקשר לדבר עם איזו חברה
מה שיעשה לך טוב.

הלוואי ויהיה לך מועדים לשמחה!
התקופה הזו מאתגרת ממש
בהריון נראלי פי כמה...
חיבוקים!!❤

קראתי אותה כבר אתמול ונתנה לי כח.

אבל לא יכולתי להגיב... (בעלי היה לידי)

בערב דיברתי עם בעלי והסברתי לו מה מציק לי והוא היה ממש מכיל ואכפתי, התנצל והיה הכי סבלני שיש...

 

העידוד כאן נתן לי כח להתמודד עם השיחה הזו.

 

אז תודה לכל העונות!!!

 

והמשך חג שמח ומלא חיוכים ואהבה...

ומדהימה שדיברת והסברת....

גם לכך מותק מלא חיוכים ואהבה

פחדים בהריון זה ממש נפוץ...
תעשי דברים שמשמחים אותך

לא לשמוע, לא לקרוא.

להעסיק את עצמך בדברים חיוביים.

בשעה טובה, הריון קל ובריא

במידה ואני יודעת את תאריך הביוץ המדוייק, כך שחישוב גיל ההריון ודאי מדוייק ולא היה ביוץ מאוחר, יראו בעז"ה דופק בשבוע 6+6?

ובאמת לא לחשוב מדי הרבה...

להעסיק את הראש בדברים אחרים

אני חוזרת לעצמי בראש על מנטרה קבועה (מחשבה חיובית)

״ה׳ נתן לי כבר כמה ילדים ב״ה

הרחם שלי יודעת להחזיק הריונות!״

 

ותתפללי לטוב...
בשורות טובות!

יכול להיות פטריה, יכול להיות פצע/סדק.
יש עוד כאבים? תחושה של זרמים בהנקה?
תנסי לראות בפה של היונק/ת אם יש פצעים לבנים..
אם לא כנראה פצע
משחת לנסינו אחרי כל כל כלללל הנקה

אבדוק את הפה של התינוק כשיקום, אבל אם יש לו פטריה זה אמור להציק גם לו, לא?
איפה אמורים להיות הפצעים? בלשון?

באמת אקפיד על המשחה, שמה אותה אבל לא מקפידה

שממש יתלונן

בלי שיהיה לה גם

פשוט תנסי טיפול לפטריה ותראי אם זה עוזר לך

דקטרין אורל ג׳ל ניתן למיטב ידיעתי לרכוש ללא מרשם בבית מרקחת

אמן שיעבור , זה סיוטטטטט

לי כנראה היה כי דקטרין עזר לי.
לא ראו אצלה כלום. אצלי הפטמות היו אולי קצת וורודות מדי, אין לי מושג. אבל זה פשוט עזר..

ואם זה אכן פטריה אז לנסינו תחמיר את זה.

דקטרין נקרא גם פיטריון והוא בלי מרשם. בפה של התינוקת מורחים דקטרין אורל ג'ל שהוא טעים מאד. אפשר למרוח על המוצץ.

אם זה משהו מעקצץ
ובנוסף הפטמות נראות קצת מבריק ויש קילופים זה יכול להיות זה...
לי זה גם היה כמו כאב בגלים של דקירות בשד בעוצמות אחרי ההנקה..
תנסי למרוח פטריון או כל משחה אחרת ייעודית לפטריה .

כן יש דקירות/זרמים כואבים במשך כמה דקות טובות אחרי ההנקה

אלה משחות שלא נורא שהוא יבלע?

במשך יומיים אחרי כל הנקה ואז עוד 8 ימים אחרי 5-6 הנקות.
אני חושבת שזה לא מזיק.. גם אם זה לא באמת פטריה.
אין לך מה להפסיד

רק דקטרין אורל ג׳ל מיוצר מחומר שניתן ״לאכול״ אותו

היועצת הנקה שלי אמרה שלא צריך לשטוף. מספיק לשים אחרי ההנקה ואז יש מרווח עד ההנקה הבאה

אם כן זה מתפיסה לא נכונה...
ותנסי פטמות סיליקון ונרסיקייר להקלה

לי יש את זה תמיד. זה נקרא בלוטות מונטגומרי.
ממליצה לך מנסיון להפסיק ללכת עם חזיה בבית. טת יכולה כשאת מניקה להניח חיתול על הפטמה השניה שלא תרטיב לך את החוםצה. אני אחרי שבוע בלי חזיה בבית נעלמו לי על הסדקים והכאבים שהיו לי 3 חודשים!

רק מנסה להבין? הם נוצרים בגלל החזיה? בגלל הרטיבות?
מה עוזר להיות בלי חזיה? אולי אמצא פתרון אחר עם אותו אפקט

אולי?
אולי תלכי עם גופיה ולא חזיה, אפשרי?באמת חודש וחצי אחרי הלידה החזה שלי היה כבד למדי, 3 חודשים אחרי, זה כבר התאזן, עכשיו לא מפריע לי בכלל להיות בלי חזיה ואני 80D, לא כזו קטנה.

סליחה על התיאור המביך אבל הלכתי ככה קצת בימים גרועים. זה בכל זאת מחזיק מלמטה. אבל שלי עם קשתות אז אולי הן באמת מחזיקות יותר גם כשהקאפ פתוח.

כמו שאמרת העיקר שהוא יפרנס אותך ואת הילדים היטב, ואם הוא גם מרוצה מהמקצוע אז מושלם. כל שיקול אחר כמו מה תגיד המשפחה ממש לא רלוונטי.
בעלי למשל עובד כמורה, משפחתו מזלזלת מאוד כי אצלם כולם חייבים לעבוד בהייטק ואבא שלו רואה בו כישלון.
אז מה? אני שמחה כי בעלי מאושר בעבודה שלו וזה העיקר