פורום הריון ולידה (עמוד 27)

יצירה ממה שיש בבית

הכנת אוכל-קישוט קאפקייקס או משהו בסגנון

שאחד מהילדים יכין ריקוד וילמד את כולם

הגדולים זוכרים מה יש בשוק פורים בבית הספר?

בכל אופן, התחנות הקלאסיות:

מחט בערמת שחת

חדר חושך

מציאת מספר (בתוך לוח עם הרבה מספרים בכל מיני גדלים)

קליעה למטרה

(יש עוד, כבר לא זוכרת...)

הבית ייראה כאילו עברה עליו מלחמה (מה שנכון, סוג של)

אבל העיקר שהילדים יהיו מאושרים🥰

אם נשארו בקבוקים משבת, ממלאים רבע בקבוק מים,

מסדרים במשולש ומפילים עם כדור.

מסדרים מסלול מסולסל, אפשר עם מגנטים, קשקשים, חבל, מה שיש בהישג יד.

נותנים להם מראה (לא פיצית) ובעזרת המראה הם צריכים ללכת אחורה לאורך המסלול.

(אם לא מובן אשמח לפרט, כי זה פשוט וקלאסי לשוק פורים ביתי)

באולינג

קליעה למטרה

לחפש זוג לנעל בתוך ערימת נעליים

למצוא מילה/ תמונה בתוך דף מלא מילים ותמונות

הליכה על צעדים מודבקים על רצפה תוך הסתכלות במראה

מחט בערימת שחת

מסלול מכשולים

לזרוק כובע על "ראש"/ טבעת על מקל

אני לא מכירה אפליקציה שחוסמת קבוצות או פונקציות בוואטסאפ אבל ממליצה על פמילי לינק שמאפשרת לחסום אפליקציות לא רצויות וגם מגבילה שעות.

הנחוצות.

לחברה יש.

טלפון מקשים, בגדול טיפש, אבל יש בו מה שצריך- מוביט, טלפון, ווצאפ, וויז וכו.

טיקטוק אין איך להוריד שם חחח.

יותר קל בעיניי מכל מיני אפליקציות חסימה על מכשירים רגילים. 

לגבי חסימה של וואצאפ

יש סינונים שיכולים לחסום צפייה בסטטוס

יש כאלה שחוסמים גם צפייה בסרטוני ווידאו וגישה לקישורים

ככה שכל עוד לא מצרפים אותו לקבוצה הוא לא יוכל להצטרף. 

יש פלאפונים שאפשר רק להתקשר ולשלוח הודעות, זה פתרון ליצירת קשר עם ההורים.

אבל בעיני בגיל הזה צריך גם להיות ערים לזה שאם לכולם יש ווטצאפ, זה יכול ממש לבודד אם אין.

אם יש ווטצאפ אי אפשר להגביל הצטרפות לקבוצות.

אבל כן אפשר להתנות ווטצאפ בזה שיש לכם גישה לווטצאפ, ואתם פעם בכמה זמן מסתכלים ביחד בקבוצות,

יש פלאפונים חצי טאצ' שיש בהם רק ווטצאפ ואין שום אפשרות להוריד אפליקציות אחרות, בעיני בגיל הזה זה הפתרון הכי מוצלח.

ואפשר סמארטפון עם פמילי לינק ולחסום את כל האפליקציות חוץ מווטאטפ.

והכי חשוב בעיני בגיל הזה, במיוחד כשרוצים להציב גבולות שלא מקובלים בסביבה החברתית שלו, זה לתקשר איתו על זה, להציב גבולות חד משמעית, אבל גם לשמוע אותו.

שיואמי חצי טאץ

רק עם האפליקציות שאנחנו צריכים

בנק, מוביט, פנגו וכו

ואין אפשרות להוריד עוד אפליקציות

לא נראלי שיש דרך לחסום וואצפ חלקית

"לוקחים אחריות" שמצעסקים  המון עם אתגרים המסכים בדורנו, ממה שהבנתי כן ממליצים לקנות סמארטפון אם לכולם יש..

בעצם זה הדרך להיות מחובר חברתית היום ואם רק לא אין כנראה שהוא משלם על זה מחיר גבוה בפן החברתי...

ולא בטוח שזה גם משתלם לכם חינוכית

עכשיו הוא לא בטיקטוק

עוד כמה שנים יהיה בן 18 ויעשה מה שבא לו ואולי ירצה "להתנקם" על כל השנים שהיה חסום למרות שכולם היו שם, ורק הוא היה בחוץ ואז ייכנס לזה בלי שום איזונים..

עדיף לבנות את האיזונים יחד איתו מול המסכים ולא למנוע ממנו הכל ואז הוא ייפול לתוך כל האתגר הזה לבד בלי שום חסמים ואיזונים...

זה מה ששמעתי מלוקחים אחריות ובכלל התובנות שלהם מאוד מעניינות ומאוד מחכימות..

של משרד החינוך, בציבור החרדי- חינוך עצמאי/מעיין החינוך התורני

למה לשלם אלפי שקלים בחודש ולא לקבל מענה לילדים מתקשים?

מה אכפת לך כמה בתי ספר נפתחו

תשלחו למה שטוב לכם וקרוב אליכם.

1) זה יוצר מתח קהילתי

2) יוצא המון בתי ספר עם כיתות לא תקניות ובלי תקציב

3) סתם קשיים טכניים. יוצא שכל חבר מהגן עולה לבית ספר אחר. כשמארגנים בת מצווה צריך לסנכרון עם עוד בתי ספר שלא יתנגש

4) יוצר תרבות כזאת שאתה חייב להוציא על חינוך המון כסף כבר בכיתה א' .

5) מוריד רמת לימודים. ילדים לפעמים מגיעים מבית ספר פרטי לציבורי עם פערים ענקיים. 

אני מכירה שהתופעה הזו נשנעת על רמה דתית. הבית ספר התורני בעיר, לא מספיק תורני בעיני הורים מסוימים, אז הם מכירים בית ספר אולטרה תורני, ואז כל הילדים התורניים הולכים לשם, כי הרמה בבית ספר הקודם באמת ירדה. ואז כל הילדים הולכים לשם כי הוא נחשב בית ספר טוב, עד שבית הספר החדש לא מספיק טהרני בעיני הורים מסוימים והם מקימים עוד בית ספר אוטלרה- אולטרה תורני...

מצד אחד זה נראה מגוחך, אבל מצד שני זה לפעמים בלתי נמנע. 

מכירה את זה מקרוב במקום שבו גדלתי וכל כך לא מתחברת.

בשם הרמה הדתית והפחד שהילד יפגוש בבית ספר הלך רוח שלא תואם ב100% את מה שחושבים ההורים, מונעים מהילדים את הרמה הלימודית והרווחה שילד שלומד בבית ספר גדול מקבל

קהל שבוי זה הדבר הכי נורא למערכת החינוך…

הורים שנמצאים עם ילדים שעתיים ביום לא מבינים שרב השיטות ומאמרים יפים בנושא חינוך הם שטויות.

אין שום סקרנות טבעית . לימוד לא יכול להתקיים בלי משמעת בסיסית. אם ילד לא מצליח ללמוד ביסודי , זה לא בגלל שתוכנית לימודים קשה מדי. אז הורים במקום לטפל במה צריך פותחים עוד בית ספר שיגידו להם שילד שלהם סופר מוצלח. אותו דבר לגבי התנהגות.

כל מיני מדריכות הורים משקרות שילד צריך להסתדר עם עניינים שלו כבר בכיתה א. במציאות זה לא קורה.

אז מגיע משבר.

רמה תורנית. זה עובד רק כשזה תואם רמה דתית בבית .

זה לא יכול שהורים רוצים אולפנה אולטרה דוסית ומצד שני ילדים שלהם כל היום ביוטיוב. זה לא יעבוד . 

זה לא סותר את הצורך במשמעת. אבל למידה חווייתית מחוברת לחיים ביחד עם משמעת זה מדהים!!!

היו לי מעט מורות כאלו וזה היה מדהים! וברוך ה' גם הבן שלי זוכה.

אבל ממה שאני רואה זה לרוב לא תלוי ברמה הדתית של ביה"ס, אלא במורה הספציפי. וגם בבי"ס סופר דוסים יש מורים טובים ומורים פחות.

אם ילד לא גאון , בסוף הוא צריך לתרגל ולעבוד.

בן שלי שואל אותי למה שמיים כחולים ועוד כל מיני ואני אישית אף פעם לא התעניינתי בזה. מבחינתי זו עובדה וזהו. אין לי סקרנות טבעית בנושא והסבר בנושא גזים ואטמוספרה משעמם אותי.

העניין של עודף בתי הספר הוא אכן בעייתי בעיניי.

אבל ההודעות שלך פה כבר לא מובנות לי.

הילד סקרן באופן טבעי… לא נראה לי שנתנו לו שיעורי בית לשאול את אמא למה השמים כחולים. הוא הסתכל והתעניין. את לא חייבת לדעת את התשובה לכל דבר, אבל למה שלא ישאל? למה לא להפנות למישהו שיודע לספר על זה?

אם קשה לך החינוך הפורמלי, תסתכלי על ילד בגן חובה למשל. רובם סקרנים מאוד. לא בהכרח סקרנות שתקדם את תעודת הבגרות שלהם, אבל זה מאוד יפה.

תקחי ילד לגן החיות ואת תראי מה זו סקרנות טבעית.

תודה לה' למדתי במקומות שלא פקפקו בסקרנות הטבעית של ילדים. היו אגב דרישות ומשמעת במידה מאוד רגילה ומקובלת. גם למדנו לא מעט שעות ביחס ליסודי (כמעט כל הימים הסתיימו אחרי 15:00). שיעורי בית וכו גם היה.

משמעת, תכנית לימודים מסודרת, שגרה - כל אלו טובים ומבורכים. אבל למה זה חייב לבוא אצלך יחד עם דיכוי הסקרנות הטבעית שלהם?

בדברים האלה.

גם בבית וגם בכיתה. כשיש אוירה מאפשרת-הם שואלים 

אולי כי להרבה כאן יש בסביבות עשרה ילדים

וכן, זה נובע מרצון לדייק את החינוך ואת החברה שההורים מבקשים בשביל הילדים שלהם. לא רואה בזה בעיה, כל עוד בית הספר מסודר (גם אם צריך לגבות סכומים בשביל הלימודים שם) ושאין תחושת התנשאות גדולה מדי.

מסכימה איתך שלא תמיד בבתי הספר האלה יודעים לטפל כמו שצריך כשיש קשיים... וכאן ההורה צריך לעשות את הבחירה בין החינוך לבין העזרה המקצועית (שיכולה להינתן מחוץ לבית הספר). ולפעמים בשביל כל ילד הבחירה תהיה אחרת...

למה בעצם זה כל כך מציק לך שנפתחים בתי ספר כאלו? את לא חייבת לשלוח אליהם...

הבעיה העיקרית בעיניי, זה שהמצב מוביל לעומס כלכלי גדול על משפחות עם ילדים במסגרות חינוך.

קראתי גם מעט רעיונות לשיפור של העניין הזה (למשל- ניהול אדמיניסטרטיבי משותף לכמה בתי ספר יחד).

ממה שאני מכירה, מסובך למצוא אולפנה / ישיבה תיכונית שהם אחלה וגם במחיר סביר.

החשיבות הגדולה שמייחסים לחינוך היא מעולה. אבל הרבה פעמים אני מאמינה שאפשר להניע שינוי/דיוק חינוכי גם במוסד קיים, אם היקף גדול מההורים מעוניין בכך ובשיח משותף עם ההנהלה…

ולצערי, הרבה פעמים המסגרות הקטנות הרבה פחות מקפידות על נהלים. אבל זה עניין אחר. 

(ממ"ד)

לדעתי זה פחות טוב, כי כך נוצרת תחושת התנשאות...

בעניין התשלומים לא העמקתי, מודה. אצלנו גם לת"ת ממ"ד צריך לשלם, על השעות הנוספות של לימודי הקודש. מבחינתי אלה ההוצאות הכי נכונות שיש, אבל מודה שהנושא הזה לא מעיק עלינו כמו על אחרים...

זה לא ככ קשור לגודל בית הספר

אבל, וזה נכון באופן כללי על עסקים/חברות, יש הוצאות שתלויות גודל (יש יותר כיתות צריך יותר מורים, נכון? יש יותר תלמידים צריך יותר אוכל, וכו).

אבל בנוסף, יש הוצאות בסיסיות שלא קשורות ישירות לגודל בית הספר. למשל מנהל. למשל הנהלת חשבונות. למשל אבטחה (גדר, שומר). למשל חצר לבית הספר, וכו.

ואז, ככל שבית הספר גדול יותר, כך (בהכללה גסה), העלות הזו נמוכה יותר פר תלמיד.

אם תסתכלי למשל על הגבעה הצהובה בגוש עציון, שם הם עשו (לא יודעת אם במתכוון), משהו יעיל מהבחינה הזו.

שטח שבו יש מספר מוסדות לימוד. מגודר כולו יחד (הגיוני שיש גדרות לכל מוסד בשביל התחימה, אבל הגדרות הללו לא חייבות להיות בסטנדרט ביטחוני גבוה)

זה אומר שאפשר שלפחות ההסעות בבוקר יהיו משותפות (מישוב x למתחם החינוך. גם אם לומדים בבתי ספר שונים)

זה אומר שאפשר להביא קייטרינג בצורה מרוכזת (מצמצם את העלות של השילוח והבירוקרטיה של האוכל. כמובן שיותר מנות = יותר כסף, אבל פר מנה הסכום יורד)

זה אומר שאפשר שיהיו בעלי תפקידים שעובדים בכמה מוסדות (בעיקר תפקידים שעיקרם לא תלוי בתפיסה חינוכית. נניח רכז מתמטיקה שגם בקשר מול משרד החינוך. אותו רכז יכול להיות אחראי על מספר מוסדות מול המורים הרלוונטיים שמלמדים בכיתות.)

ואני לא יודעת כמה גובים אצלכם ואם אתם זכאים לסבסוד כלשהו, אבל הוריי ששילמו תמיד סכום מלא (מכאן את יכולה להניח שהמשכורות אחלה בחלה), הוציאו הון עתק בחלק מהשנים, רק על מסגרות החינוך העיקריות (לפני חוגים וכו).

חלקם אגב גבו מעבר למקסימום האפשרי ע"פ משרד החינוך (כן, יש מקסימום). חוצפה? בהחלט. אבל הם יכלו, והם היו מספיק קטנים בשביל שלא יתעסקו בבעיות שלהם. 

עולות אותו דבר. לפעמים יש הבדל של כמה מאות שקלים בשנה.

אולי במקום גדול יותר קל לקבל הנחה

מה שכן , במקום גדול יש יותר מגמות , יש תוכניות למתקשים , תוכניות המצטיינים , בדרך כלל יועץ יותר נכנס לעניינים. יותר מקפידים על כללים.

מה עוד? יותר קל להם למצוא פתרונות כשחצי מהצוות במילואים.

אבל אני כתבתי על ריבוי בתי ספר יסודיים.

בגיל תיכון זה דווקא טוב שיש מבחר. 

אני מדברת על הפרשים של הרבה אלפים בשנה. על כל תלמיד. ורוב המשפחות הדתיות מעמידות כמה וכמה תלמידים…

כמובן מחשיבה בקטגוריות שונות עם/בלי פנימייה (כי אין מה להשוות את ההוצאות)

הפער בין האח ששילמו עליו הכי מעט לאח ששילמו הכי הרבה עומד על יותר מ10 אלף בשנה. נראה לי שזה משמעותי…

בארבע שנים אחרונות היינו בשלוש ישיבות תיכוניות וזה בערך אותו מחיר.

יכול להיות שזה גם תלוי איזור בארץ

אבל שוני של אלפי שקלים בשנה זה כן משמעותי בעיניי

זה ברמת ה*הפרש חודשי* של אלף ש"ח

ב"ה ההורים שלי יכלו לשלוח אותנו גם למסגרות יקרות (והן הצליחו לעבוד כי כמעט כולם קיבלו סבסוד גבוה), אבל ההפרשים בשם הלפתוח ישיבה בגוון צהוב בננה במקום צהוב לימון… זה מופרז ביותר בעיניי.

וגם עולה שאלה חברתית של האם זה עושה יותר נזק או יותר תועלת, כשיתכן שבגלל זה, הורים רבים לא יוכלו לשלוח לישיבות הקטנות, ויווצר מצב שהישיבות הגדולות יותר הן גם עם צוות חינוכי פחות…

במקום קטן יש פחות צוות. נגיד במלחמה ישיבה שהיא בגודל קטן לא תיפקדה כמעט חצי שנה כי ר"מים הצדיקים היו מגויסים. בישיבה יותר גדולה חיברו כיתות ומצאו פתרונות כי בצוות היו גם מורים יותר מבוגרים שכבר לא משרתים ובכללי היה יותר צוות.

מה שכן, במקום קטן כולם בערך אותו דבר, מי לא מתאים עוזב אחרי שנה , כך שנהיית קבוצה אחידה ומגובשת.

אבל בגיל תיכון זה כן מוצדק. יש הרבה גוונים דתיים , לימודיים , מישהי רוצה אולפנה לאומנויות , מישהו רוצה להתרכז דווקא בלימוד תורה , ילד אחר צריך מסגרת מאווררת יותר , ילדה אחרת רוצה לעשות תואר תוך כדי.

בגיל תיכון גם יכולים ללמוד רחוק מהבית , העיקר שיש ביקוש למוסד לימודים הזה.

ובגיל יסודי זה מוצדק רק במקרה של פערים רציניים ממש. נגיד ממ"ד מעורב חצי מסורתי לא מתאים למשפחה תורנית ולהפיך . אבל לפתוח בית ספר על דקויות דקויות וכשאין מספיק ילדים באזור , סתם מסכסך .

יש כאלו שלא זכאים לשום הנחה כי ההכנסות יחסית גדולות (אבל כשמחברים את הפער בסכומים של כל ילד וילד- מגיעים לסכום שכן משמעותי לתא המשפחתי)

שביסודי טוב שיש מבחר ושיש בתי ספר עם כיתות קטנות ולא מוסד לימודים שמזכיר בית חרושת.

דווקא בתיכון יש יתרון למוסד עם הרבה תלמידים כמו ריבוי מגמות והקבצות וכו'

בגיל תיכון יש פחות משמעות לכיתת האם כמו ביסודי.

מבחינת תוכנית מצטיינים לא ראיתי הבדל בין בתיה"ס היותר מבוססים לחדשים, בין השאר כי יש פחות למידה שכבתית ויותר כיתתית.

אולי מבחינת מגוון חוגים עדיף בית ספר גדול

אבל זה לא שיקול מספיק חשוב בעיני.

מבחינת מורים לא נתקלתי בבעיה כזו.

יש מספיק מורים בבתי ספר החדשים לכיתות עם פחות תלמידים, יש פחות בעיות משמעת וכללים נוקשים וזה מבורך.

יש יותר חדוות למידה ולכן יש גם יותר למידה.

הילדים שלי סקרנים מאוד ופורחים בסביבת למידה קטנה ומותאמת.

אצלנו נבנות שכונות חדשות וקמים המון בתי ספר ויש מגוון, ועדיין שומרים על מוסדות של 2 כיתות בשכבה, כ25 תלמידים בכיתה. (לא כולל כיתות מקדמות)

ואצלנו לא. אם פותחים עוד בית ספר , בית ספר נהיה על גבול סגירה ואז מתחילים להילחם למי לסגור. ומתקשרים כל מיני הורים , מתחילים לשכנע . אם כל בית ספר באזורנו היה שתי כיתות מלאות בשכבה , זה היה מבורך ...

שבת שלום

את זה שהכיתות קטנות ולא מלאות.

אם יש רק בית ספר אחד זה סיוט. הכיתות מלאות עד אפס מקום גם פיזית וגם מספרית... לא באמת שמים לב לכולם והילד מקבל הרבה פחות ממה שהוא היה מקבל אילו היו חצי מזה בכיתה.

בבתי ספר חדשים יש בדכ פחות ילדים והם מרוויחים.

כמובן שצריך לבדוק שהצוות טוב וההנהלה וכו'כדי שבאמת תרוויחו.

ואחר כך אומרת לא בכעס שפעם הבאה צריך לבקש רשות.

יכול להיות שהוא פשוט רצה לעשות הפתעה ולשמח אותך ולכן לא גילה..

זו את שאמרה שאת שוקלת אבחון?

והייתי אומרת שזה יפה מאוד אבל בבקשה גם על חוט צריך לשאול רשות כי זה הארון שלי

שפעם רציתי כל כך משהו ולקחתי בלי רשות ולא התגברתי.

זה בערך מה שאני עושה כמעט בכל סיטואציה. מספרת סיפור דומה ומשתפת על עצמי.

ואז אפילו אפשר, זה בטח קשה להתגבר אני שמה עכשיו במקום אחר, נועלת, מוצאת פתרון, כי זה התפקיד שלי לשמור על הגבולות ולא לשים להם מכשול

לק"י

אם הייתי רגועה, הייתי מסבירה לו שוב שאסור לגעת בלי רשות וכו'.

אם הייתי עצבנית, כנראה שהייתי נוזפת בו.

אם זה חוזר על עצמו, אז יש סיכוי שהייתי יותר מתעצבנת

אם זה לא קו אדום ורק את מעדיפה שלא. אז הייתי מתלהבת מהשרשרת ואז אומרת לו שפעם הבאה יבקש רשות לפני שלוקח חוט. 

שמותר עקרונית לקחת חופשי (אלא אם יש לך חשש בטיחותי)

אך מכיוון שהוא היה בארון שלך הוא לא נגיש לקחת חופשי משם דברים, ולכן בגלל שהוא כבר גדול ויכול לקחת דברים מסויימים לבד,

נעשה לו מגירה עם דברים שמשם הוא יכול לקחת בחופשיות.

כדאי לשים שם סלוטייפים, טושים פשוטים, מספריים לא חדות, סרגל, דפים בכל מיני גדלים וכד'.

ואם יש משהו נוסף מהארון הגדול שהןא חושב שאפשר להעביר למגירה, אז שיגיד, ונעביר ומאז הוא יוכל לקחת לפי שיקול דעתו

בעיני לא כדאי לעשות מזבוב פיל,

ועם העיקרון זה הארון אז אפשר לנטרל את המוקש הזה

ואם העיקרון הוא שאת חושבת שעל חוט צריך לבקש רשות אז אולי הציפייה כבר לא תואמת גיל.

ואם יש שיקולים בטיחותיים זה משהו אחר.

אם מתחשק לפרגן, חבילת בונבונים זה נחמד.

אם כולן עם כולם אז הייתי מביאה להן משהו קטן סמלי.

וכדאי לשים את מה שקנית לה בתוך אריזה לא שקופה או שקית נייר/ניילון, כשרואים רק שקית ולא רואים את התוכן זה נראה לי פחות מנקר עיניים מאשר כשרואים ממש מה יש בפנים, במיוחד אם זה יקר ומושקע

זכור לי

קודם כל את מהממת

אם שאר המטפלות מטפלות בו גם, נראה לי שאם את כבר מביאה.. אז גם להן משהו קטן ייתכ

אז ממש אין צורך להביא להן. רק להשתדל לא לנקר עיניים.

אפשר גם להביא בסוף היום בתוך שקית לפני שהולכת הביתה, כדי שזה לא יהיה כל היום מול העיניים.

אם זה קבוצות שמתערבבות בינהן, וגם האחרות מטפלות בו, אז ראוי להתייחס גם אליהן. ואם זה גדול עליך, אז להביא לה מחוץ למעון, הביתה למשל.

ויש באותה כיתה עוד שתי מטפלות

לא רואה בזה בעיה

בסופר הקרוב מצאתי בונבונים אבל זה יקרר

אז החלטתי לתת למטפלת שלו בצד שלא יראו.. אני ממש  מקווה שלא יפגעו

אבל באמת מגיע לה הערכה מיוחדת

אז ישוב לא לנסות מידי להסתיר

שלא ייפגעו שחושבים שהן דביליות שלא רואות מה קורה סביבן....

מאמינה שאם המתנה כהוקרה על מאמץ חריג בתקופה הזו, הן יפרגנו למטפלת וישמחו איתה שפרגנו לה

מקסימום תביאי חב' שוקולד שווה עם פתק פורים שמח ביום ראשון לשאר המטפלות בכיתה

או פס עוגה שיהיה להן להתפנק בבוקר.

שירגישו שאת רואה גם אותן

שיתפנקו עם זה במעון 

היו מעונות שכל מטפלת טיפלה רק בילדים שלה. אז הבאתי רק למטפלת האישית שלו.

היו לי מעונות שכולם טיפלו בכולם, ואז נתתי לכולם אותו דבר.

והם יבינו.

אבל כן אומרת שגם אם זה קבוצות נפרדות יש קשר עדיין, ובטח אם כמו שכתבת היתה תקופה מאתגרת הן כנראה עזרו לה מאוד, אז אם באמת יהיה לך אפשרות כמו שכתבו פה להביא גם להן משהו קטן כמו שוקולד או עוגיות זה יהיה נחמד

כל משפחה וסיטואציית החיים שלה.

זה תלוי בדינמיקה,

ביכולות הארגון והטיפול של כל אחד,

בזמן שכל אחד יכול להקדיש לזה,

ביחסים בין ההורים לכל אחד מהילדים,

במרחקי המגורים בין הילדים השונים להורים

ראיתי כמה מודלים של טיפול בהורים ובכל משפחה עבד הכי טוב משהו אחר.

לרוב כן יש ילד אחד שהוא הכי דומיננטי בעזרה ובקבלת ההחלטות ולרוב זה הילד שגר הכי קרוב. יש בזה גם משהו נוח שהכל מרוכז במקום אחד אצל אדם אחד והוא ה"מארגן", בטח כשיש הרבה ילדים וזה מקשה על התיאום. השאלה עד כמה הוא מקבל החלטות לבד או כמה נופל עליו זה כבר תלוי במשפחה ובצרכים של ההורים.

הכי חשוב שיהיה דיבור פתוח ושקיפות בין האחים.

לפעמים כשאין אף ילד שיכול אז כדאי לשכור עזרה להורים בתשלום או למצוא בית אבות טוב ושכל הילדים ישתתפו בהוצאות ובעלויות. אבל גם אז עדיין יהיה לרוב אחד או שניים (אם הם ממש עובדים טוב כצוות) שירכזו את הטיפול בדברים. 

אנחנו הרבה אחים ואחיות

ההורים צריכים אותנו ויש חלוקת תפקידים ותורנות ככה שכולם שותפים.

כל יום ילד אח אחר אחראי להגיע לשעתיים ביקור, מתקתק ניקיון כביסה ומביא להם ארוחת צהריים.

כל שבת ילד אחר מגיע או שמארח אותם - ככה שיוצא שאחת לחודשיים בערך אני דואגת להם. לא תמיד הם רוצים לארח או להתארח והילד הזה נדחה לשבוע שלאחר מכן.

אח אחד אחראי על תיאום תורים, השני על ביטוח לאומי. השלישי מארגן את המוניות

אני למשל לוקחת אותם לתורים בבתי חולים, אח שגר קרוב לוקח לתורים בקהילה.

וכן הלאה.

מי שגר בחול ובגלל זה לא יכול לעזור כאן פיזית עוזר בדברים אחרים (כמו למשל מימנו לאמא שלי מלונית אחרי ניתוח מורכב שעברה)

יש אח נוסף שלא ממש שותף כי יש לו אתגרים בחיים, אבל עדיין - יש לו את התפקיד בתחום שהוא טוב בו. 

בטח שרצוי וטוב.

לא הרחבת מעבר לשאלה,

אבל מציעה לחשוב על ללבן בין האחים את השאלה הזאת. אם מישהו מרגיש שעמוס לו ומצפה לעזרה, כדאי לפתוח שיח בעניין.

אפילו לקבוע פגישה מתוכננת. שכל אחד יביא את נקודת מבטו ואת הצרכים שלו.

מוסיפה גם שאם אין תקשורת טובה מראש בין האחים זה בטח יבוא לידי ביטוי גם בטיפול בהורים. אבל אולי זאת הזדמנות לבנות תקשורת חדשה..

אני לא מכירה את התיאור שלך של לחץ - אולי רק מוורידים, אבל נראה לי פחות רלוונטי אחרי הלידה.

לא ציינת אם זה פעם ראשונה אחרי הלידה, שזה גם משמעותי ויכול להיות גורם, יכול להיות מאד שצריך שוב להתרגל, ולהירגע...

יכול להיות גם יובש שגורם לחוסר נוחות ולכאב.

נראה לי שתנסי אולי יותר לדייק מה הכאב, איפה מופיע, מה גרם לו...

פניה באפליקציה?

אני במאוחדת

אבל שווה לבדוק

אם יש זה עוזר מאוד מאוד

אבל זה מאוד נפוץ ויכול לקרות בגלל רפיון שרירים באיזור רצפת האגן...
ז"א זה יכול להיות כלום ויעבור מעצמו\ פיזיותרפיה שגם ככה חשוב וטוב לעשות...
תרגישי טוב!

נשמע לי תקין

לי עזר לשכב אחרי ולא לקום יותר מידי 

ולשים קומפרסים קרים

אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן.

לא יודעת אם להימנע בינתיים או לא, אבל בכל מקרה מומלץ מאוד אחרי לידה, ולדעתי מה שתיארת זה בתחום האחריות שלה.

זה לדעתי חובה לכל אישה אחרי לידה..

שמעתי על מלא רופאים שלא בודקים את האיזור פיזית בכלל...

והם ממש מקצועית ואלופות.

אותי ממש הצילה הפזיותרפיסטית

לפעמים זה פשוט מוקדם מדי.

לא חייבים לקיים יחסים אם זה כואב, ולא בצורה שכואבת.

כדאי להתייעץ עם רופאה ופיזיותרפיה רצפת אגן זה ממילא מומלץ אחרי לידה,

אבל ייתכן מאוד גם שהכאבים האלה יעלמו מעצמם בהמשך. 

לק"י

אבל לפעמים דוקא כשהתינוק גדל, הגדולים מקנאים בו יותר.

כי הוא לוקח יותר צומי, ומתחיל לגעת להם במשחקים ולהרוס וכו'.

לא מכירה פתרון קסם לזה.

מה שאתם עושים נשמע לי הדבר הנכון. ובנוסך לתת לגדול כמה שיותר יחס, חיבוקים, נשיקות, משחק רק איתו.

רגשות.

אתה כועס? אתה עצוב? לנסות להבין מה עובר עליו ולעזור לי להביע רגשות במילים ולא בידיים.

ליזום יחס אליו, לתת לו מקום ותפקיד, שלא ירגיש שאין לו מקום בעקבות האח הקטן. 

אבל כדאי שתתרגלי גם לרעיון שילדים הרבה פעמים מרביצים מכות. זה נדיר שלא.

וזה שילד בן שנתיים וחצי תמיד מוותר ומחלק ולא מרביץ. לא אומר שזה האופי שלו לתמיד. הוא עוד יעבור מלא שלבים התפתחותיים שונים. גם אני חשבתי שלילד שלי בגיל שנתיים וחצי יש אופי מסויים, ומאז כבר השתנו כל כך הרבה דברים וככל שגדלים האופי מקבל הרבה יותר מורכבות (והוא כולה בן 4 היום) והתפקיד שלנו זה לעודד את הדברים הטובים, ולא להיבהל ממה שנראה פחות טוב. להבין שזה גם חלק מהתפתחות בריאה.

אצלי לרוב ראיתי שהקושי מול אח תינוק לרוב גובר כשהתינוק לומד לזחול ויותר יכול להרוס דברים. ובמקביל מתחיל המשחק המשותף שזה הכי חמוד בעולם.

שזה עוד יותר מעצבן.

כאילו במתכון צריך עמבה, אז הוא שם חילבה שעבדתי עליה שיא הקשה בשביל משהו אחר.. וזה בכלל לא אותו דבר 🤦‍♀️🤦‍♀️

חיבוק ענקקקק זה לא קל בכלל זה ממש ניסיון

ילדה שניה, איכשהו נראה שניצלנו מיום פיג'מות בפורים הנוכחי. בעקרון היתה שמחה ללבוש איזה פמג' מה חורפית מפליז אבל כשיש ימים כאלה היא מתבאסת מהצורך לשים חצאית על הפיג'מה מה שהורס את כל ה' לוק' לדעתה. היא כן נהנית לקחת בובה רכה וחמודה כזו, אצלנו מביאים גם בובות או כריות פיג'מות.

אם הילד שלך קצת בקטע של ללבוש פיג'מה אבל לא בטוח, אפשר לנסות לברר מה עושים הילדים האחרים בכיתה שלו

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

משפחה שלך וגם בת מצווה אין סיבה לטרטר את כולם באוטובוסים. אנחנו עם רכב והרבה פעמים מגיעים רק אחד מבני הזוג לאירועים כי אין בייביסיטר ואני לא מוציאה את הילדים מהבית בשעות כאלו (אלא אם כן זה אירוע של אחים שלי/שלו)

שאת תיסעי לבד היום

ותיסעו ביחד לשבת

זה מה שאני הייתי עושה...

ומאוד מבינה את הרצון למשפחתיות, אבל צריך תמיד לזכור שזה לא יבוא על חשבון המשפחה שלך.

אני גם לא הייתי מוכנה שהילד יפסיד יום תחפושות בגן אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד לאירוע ושהילד יהיה בגן.

אז זה יוצא שעושים בדיוק הפוך ממה שהוא רוצה- 

כאילו הוא גם לא מקבל את היציאה היום.. וגם נכנס לשבת הזאת שהוא לא רוצה.. 

מסכן! 

זאת הבחירה שלכם בין שתי האפשרויות המציאותיות

לפעמים את מוותרת ולפעמים הוא.

כשאת מוותרת את מסכנה?

בהתחשב בעובדה שאנחנו כמעט לא יוצאים למסעדות או מקומות יקרים 

מן הסתם זה מה שאנחנו גם היינו עושים.

ואני לא חושבת שצריך לקשור בין אירוע משפחתי ליציאה זוגית.

כשמאפשר לקחת בייביסיטר ולצאת כזוג - זו באמת הזדמנות נחמדה וכיף להרוויח גם את הזמן הזוגי ביחד.

אבל המטרה היא לא יציאה זוגית, אלא להשתתף באירוע ולשמח את המשפחה. ואם הדרך לעשות את זה היא לבד - אז זה מה שהכי הגיוני לעשות.

ואם חשוב לכם גם זמן זוגי - אז תמצאו זמן אחר במקום שבו כן מסתדר לקחת בייביסיטר ותצאו לזמן זוגי שקט...

מהמרכז לירושלים ברכב זה לא נורא בכלל,

בתחבורה ציבורית זה סיוט .

בסיטואציה חד פעמית שיש הרבה אירועים משפחתיים יכול להקל מאוד.

איך שאתם חיים במשפחה שלך זה מהמם וזה שלכם, אבל בכנות, בשבילי זה חונק מידי.

יוצר מידי מחויבות, יותר מידי אירועים. בת מצווה למשל זה אירוע ממש מיותר בעיני להזמין את הבעל של הבת דודה ...

וואו, הייתי נחנקת אם הייתי מחויבת לכל כך הרבה דברים, אם זה זורם אז סבבה, אבל אם לא- אז לא.

תסעי לבד, למה לסחוב משפחה שלימה באוטובוסים?! זה הגזמה. תשחררי, את סתם מנסה לרצות את אמא שלך ואת הדודים ואת האחיינים ואת מי לא? תחשבי על בעלך כרגע וזהו. 

אני איתך לגמרי בקטע של להתאמץ למען המשפחה, אבל אם ממילא תהיו עם הדוד וילדיו גם בשבת, עוד יותר אין טעם לטלטל את הילדים לארוע בחמישי בערב. 

שאת רוצה ללמד את הילדים שלך שעושים הכל בשביל המשפחה - אבל בטעות את יכולה ללמד אותם כוונה הפוכה לגמרי - עושים הכל בשביל הבחוץ, בשביל הסבתא, הדודה, הבני דודים היתומים.

אבל בשבילנו - המשפחה האמיתית, לא.

אנחנו נסחב, נטרטר בעגלות ואוטובוסים, הלוך חזור ושוב הלוך חזור.

ההצעה שבעלך אמר הכי הגיונית.

שזה חשוב לאמא שלך שתבואו כולם

מי אמר?

יכול להיות שחשוב לה שאת תבואי וזהו, כמו שמתבקש

שאם באופן כללי תנטרלי אותם, החיים שלך יהיו ממש הרבה יותר פשוטים:

1. בייביסיטר בתשלום לא מהמשפחה

2. להוציא רכב כשצריך

3. להגיע לאירועים לבד.

אני זוכרת שאת לא אוהבת את זה, אבל זו את שמקשה על עצמך את החיים כשאת לא משחררת את הקטע הזה

גם אם זה לבד.

להליכה, לקניון, לבית קפה.

הכביסות והבית יחכו (מבטיחה😅).

זאת תקופה קשוחה במיוחד כשאין למה

לחכות.

היא תעבור בסוף,

עכשיו תנסי לעבור כל יום ביומו ולמלא את עצמך במה שאפשר כרגע.

האוויר של החוץ זה מה שהכי עזר לי באופן אישי.

לק"י

זה גם נחמד.

יש כל מיני מפגשים לנשים בחל"ד.

סתםםם

אבל באמת שהיציאה עושה טוב!!

מוזמנת להתקשר אלי כשאת שם אם באלך לפטפט..

אני גם חודשיים אחרי לידה גז יש לנו הרבה משותף חחח

באמת מוזמנת!

תכתבי לי באישי אם באלך

בויפת חלב אצלנו יש פרסומים לכך מיני מפגשים של אמהות עם תנוקות.

אני התכוונתי שתראי מה את יכולה להכין בבוקר בשביל שכאשר הילדים באים יהיה יותר רגוע כמו אוכל שתיה.

וממש חשוב לנוח גם בבוקר

יעבור ובינתיים עשי צעד אחד קטן.

בהצלחה 😀

אני גם בחופשת לידה, די לבד כל הזמן, לא פוגשת אנשים, לא יעילה, אוכלת מלא שוקולד, לא ישנה בלילות, ישנה ביום, הילדים באים ומבלגנים תוך שניה (רק אם במקרה הייתי מספיק יעילה בבוקר כדי לסדר) ובכל זאת טוב לי. לא יודעת מה ההבדל, מנסה לחשוב.

אולי כי אין לי ציפיות מעצמי כרגע? אני כל הבוקר לא עושה כלום אבל תליתי כביסה, רוקנתי כיור אחד ואספתי משחק מהשטיח? עפה על עצמי, זה הספק מגוחך לשבע שעות שאני פה עם התינוק בבית, אבל מה אכפת לי אני גם נהנית להניק, להתכרבל איתו, להתבונן עליו, לקלח אותו ולתת לו את כל היחס שהוא לא מקבל כשהאחים שלו חוזרים.

שותה ים של קפה ושוקולד ועוגיות, בצהריים אופה עוגיות עם הילדים לחדש את המלאי

הייתי רוצה להספיק יותר, לעשות יותר דברים מועילים, לאכול יותר מסודר ובריא, לצאת יותר החוצה (ממש משתדלת וזה ממש עושה לי טוב, לצאת לטבע ולחפש פרחים קטנים, זאת העונה הכי יפה שיש הכל ירוק ומושלם וכבר יש ימים ממש נעימים ורק מדי פעם ימים קרים). אבל למרות שזה לא ממש קורה, רק הייתי רוצה שזה יהיה, עדיין טוב לי.

מציעה אם את בקטע, לחשוב מה יכול לקדם את הילדים.

לבחור נושא אחד ולעשות מאין חוג אחר"צ עם פעילוץ מובנית (אבל לא מהודקת מדי שיהיה אפשרות לבלתם)

זה יכול להיות מתחום של פיתוח מיומנויות חברתיות,

רגשיות, פתרון בעיות, התמודדות עם אתגרים

או יכול להיות קשור למעגל השנה (פורים, פסח)

למשל את יכולה לקחת פרוייקט של להכין את הילדים לליל הסדר במובן של "והגדת לבנך"

ואז לחשוב עם כל ילד מה מתאים לו לעשוץ לקראת ליל הסדר.

את הארגונים הטכניים לעשות בשעות הבוקר, ואחר"צ החלק שתלוי בילד בשיתוף פעולה.

נגיד לצאת לקטוף פרחים ולהכין איתם פרחים מיובשים ואז לתת להם לקשט עם טושים מעט יותר מיוחדים מהרגיל.

פרוייקט כזה מאפשר לראות התקדמות לעבר היעד (בניגוד לנקיון שהוא מעגלי כל יום אותו דבר..)

זה מערב את הילדים

נותן לך מטרה

נותן להם מטרה

עוזר לסדר יום (כשיש להם משהו להספיק כשהם יודעים עליו מראש הם פחות רבים)

זה מקדם אותם שהם למדו דברים חשובים

וזה משאיר טעם טוב מהחופשת לידה שעשית משהו שאת לא עושה בד"כ.

אפשר ליצור סיפורים עם בינה מלאכותית

בילד בוחר שמות, חפצים, רקע לסיפור ונושא (חברות, הרפתקה, מסע בדמיון)

את כותבת את הפרומפט, מגדירה אורך ורמה (מבחינת אותר מילים)

מעבירה לכלי ניקוד אוטומטי

עם הילד אפשר ליצור תמונות גם בבינה מלאכותית או לתת לו לצבוע.

מכינים חוברת סיפורים וזה מעודד קריאה.

אפשר בתחום פיתוח מיומנות חברתית להכין משחק קופסה משפחתי.

אפשר משחק אסוציאציה של משהו טוב שקרה.

למשל אפשר להכין משחק זיכרון משפחתי:

זוג 1: שתי תמונות של ילד א

זוג 2: שתי תמונות של ילד ב

זוג 3: שתי תמונות משותפות של ילד א וב

זוג 4: שתי תמונות של סבא עם ילד א

וכן על זה הדרך..

מהלך המשחק: מחפשים זוג,

כשמוצאים על מנת לזכות בזוג צריך להגיד זיכרון טוב מהאירוע/ מהדמויות.

אפשר לפתח את זה לכל מיני כיוונים לפי רמת הילדים.

אפשר לעשות על אותו עיקרון משחק רביעיות.

בתחום הרגשי יש דפי עבודה בפייסבוק יש קבוצה בשם דפי עבודה של ציפי או משהו כזה

יש שם דברים וואו, ממש ברמה ועוזר להנגיש את השיח על רגשות.

כיוונים אחרים:

להכין סרגל מאמצים לפעילות ספורטיבית (נניח מתחילים תוכנית ריצה עם ילד או ילדה)

אפשר ללמוד אנגלית ולהשקיע בלהכין דברים ויזואליים

אפשר לעשות סדר לימוד (פרק בתנך, הלכה) מי שמעניין אותה שתחפש תוכניות מתאימות ללימוד משותף.

אפשר את הלימוד עצמו לעשות בשבתות ובאמצ"ש לקדם משהו ויזואלי כל שבוע משהו אחר או אחרי הספק מסויים.

נגיד עם הבנות שלי אני מכינב מצגת אינטרקטיבית עם שאלות חזרה על פרשת שבוע.

אל דאגה אני מכינה באמצעות בינה מלאכותית

ולקח לח זמן בהתחלה לדייק את הבקשות ואח"כ כשמצאתי את כל הנקודות החשובות לפרומפט כל פרשה לוקח לי 20 דקות גג להגין מצגת של כ30 שאלות חזרה.

הבנות שלי עפות על המצגות האלו.

אפשר עבודות ריקמה/ סריגה/ כל סוג של אומנות כולל עבודה בעץ/ קרמיקה וכד'

אפשר פרוייקט התנדבות.

אפשר לעשות כמו חוג מדע בבית (יש סרטונים של מכון דוידסון) לחפש ולתכנן ולקנות חומרים מראש, וכשהילדים מגיעים לעשות את הניסוי, לרשום אותו ולתת להם לקשט. אפשר בשלט תלוי לרשון במשפט אחד מה למדנן השבוע ואז זה מצטבר.

אפשר גם סתם לכתוב כמה מילים מתוך הניסוי של אותו שבוע.

אפשר ללמוד/ לטייל על ארץ ישראל/ טבע

יש מלא כיוונים קשה למקד, לדעתי כיוון החשיבה צריך להיות מה חשוב לי לקדם כרגע מבחינת הילדים, ומה אנחנו אוהבים לעשות.

"הקבצים של ציפי"

ומי שמנהלת אותה היא Tsipi Greenberg

דוגמה אחת שיש עכשיו:

דיווח או הלשנה.

כולנו מכירים את הילד המדווח שממש שש לספר לאמא מה קרה ואני מלמדים אותם לא להלשין.

אז יש שם דפי עבודה הכל מוכן רק להדפיס וליישם.

ממש ממליצה על הדפי עבודה בקבוצה בלי קשר חח..

אבל אחותי - ככה זה נראה בפועל לפעמים. או - לפעמים ככה זה מתחיל

תחושת חוסר משמעות וחוסר כח להניע, אין אופק, בדידות. זה טריגרים.

תנסי לארגן לך לוז, לצאת ולפגוש אנשים, להתעסק התחביב

אחותי אני רוצה לגלות לך סוד שרב הנשים לא יודעות

מצב רוח חיובי זה שילוב של הורמונים 'נכונים'+ מצב מנטלי

ולחלק מהנשים שיבושי ההורמונים של ההנקה (לחלק השיבוש של ההריון דוקא) משפיע שלא לטובה על מצב הרוח.

ולכן, נטילת הורמונים (כדורים לטיפול בדכאון) עוזרים מאד!

הם לא משנים כמובן את המצב של אין מה לעשות

אבל זה כמו הבעיטה בתחת שמוציאה אותך מהלופ של לשבת על הספה

לחשוב מחשבות שמובילות אותך להרגיש חסרת ערך ו'לא יודעת מה לעשות'.

נסי לחשוב מה כן בא לך שיקרה ביום שלך?

מה ישמח אותך?

מה יעשה לך טוב על הלב?

ומהצד השני מה כבד עלייך ומבאס בעומק?

עם התחושות הקשות האלה כדאי לנסות להתמודד, זה יעזור לך לשחרר את האנרגיה הרגשית שלך ולהיות יותר בטוב בע"ה.

קשה לי מאוד עם הרעש והבלגן שפורים מביא איתו. ובעבר גם היה לי קשה עם השכרות של בעלי.

אבל בשנים האחרונות למדתי קצת למצוא את המקום שלי בתוך החג הזה:

משקיעה בחלקים היצירתיים שהוא דורש (תחפושות ומשלוחי מנות),

לומדת את המגילה (שהיא הספר האהוב עליי בתנ"ך),

בעלי קורא לי בבית מגילה (כמה שפחות לצאת החוצה לכל הרעש)

ואני גם לומדת לראות את הצד היפה שבשכרות של בעלי...

עדיין קשה לי... ואני מחכה שהחג ייגמר ושכל ההדים שלו ייגמרו (בעבר היו נפצים כל החודש לפני ועוד איזה שבועיים אחרי. ב"ה השנה בלע"ה אני לא שומעת נפצים. נראה איך יהיה בפורים עצמו). אבל מנסה בכל זאת לחוות אותו בדרך שלי...

(האמת שהשנה משום מה אין לי כוח יותר מדי להשקיע בתחפושות ובמשלוחי המנות, וזה מבאס אותי... מקווה שבכל זאת יהיה נחמד בסוף)

גם אני לא מתחברת לבלאגן שהחג הזה מביא איתו (אוהבת את השגרה והשקט שבה).

קשה לי עם השכרות של בעלי וגם של הסביבה הכללית.

המזל שלפחות אני נהנית לאפות, לעצב ולהכין משלוחי מנות (פחות בקטע להסתובב), אז זו ההכנה שלי לחג ומהרגע שמתחיל פורים מחכה שיגמררררר🫣

אז תדעי שאת ממש ממש לא היחידה😘

נניח אצלי זה הגיבוי של הפון וזה חשוב

אז שווה לי לשלם

ויש לך שקט

להסתפק במשהו סמלי יפתור לך את הבעיה.

בשנים עברו הייתי אומרת לך להכין כמות קטנה של משלוחים בסיסיים ובמהלך היום לפרק ולהרכיב מדברים שקיבלת, לפי הצורך. אבל היום שהרבה משלוחים הם עם קונספט, או מאפה בית וכו זה פחות רלוונטי.

אני במקומך הייתי נוסעת לאושר עד עושה קניה גדולה של כמויות מדברים מסוימים, מרכיבה כמות נאה של משלוחים מראש והולכת לישון. שיהיה כמו סרט נע.

ואם הכל מוכן ולבעלך לא אכפת להתעסק עם השליחות, אז באמת תסעי לים בבוקר...

לגבי האוכל שנשאר - את מורה, לא? אפשר להביא אחרי החג לחדר מורים, זה ייבלע צ'יק צ'ק.. 

מלא משלוחי מנות

אולי לא היית הכי קשובה לעצמך.. בסדר קורה.. קצת חמלה עצמית

את אלופה שתקתקת הכל

את אלופה שאת כל כך אוהבת את החג

תחליטי שאת נהנית! בים או בבית

נשמע שמה שאת לא אוהבת זה בעיקר החלוקה.. אז תהני לך בבית ושבעלך יחלק עם הילדים, או שתצאו בכיף ביחד כל המשפחה, אבל בלי לחזור הביתה כל שניה. תחשבי מה יעשה לך הכי טוב

מבינה לליבך.
עם אותה הרגשה, רק שאני לא משקיענית ולא יצירתית.
הכנו כל כך הרבה משלוחים
שאמרתי לבעלי ולילדים שאם פורצת מלחמה, לנו יהיה הרבה מתוק לאכול זה בטוח.
לא נרעב ...חחח

כמובן בצחוק, ובליבי פנימה מעדיפה לישון בפורים ולקום למחרת.