המלצה למייבש כביסה איכותי🙏🏻🙏🏻 שלנו כבר לא עמד בעומס 🥴
גדול 8-9 קילו כזה..
חשוב לי שיהיה יחסית חסכוני בהפעלות שלו (מוכנה לשלם לא זול בקנייה ולקבל מוצר חסכוני, כי הוא עובד שעות נוספות אצלנו)
שיהיו לו תוכניות מהירות (למייבש הקודם לקח שעות לייבש🙄)
ואם יש מייבש כזה עם תוכניות שלא מכווצות גרביים, אז הכי טוב🤭
כל הממליצה תבוא עליה הברכה😘
אשמח גם לדיס המלצות בפרטי🙏🏻
אם כן, אני מרוצה מאלקטרולוקס. לא יודעת אם הוא חסכוני.
בגדול מייבש זו מכונה יחסית פשוטה אז אין סיבה לשלם הרבה על דגמים יקרים דוקא (למרות שאלקטרולוקס היא גם לא מההכי זולות)
נאון
8 קילו גם הביאו ב499
ה7 ירד ל379
עם צינור
אחלה מוצר!
וגם בהריון הזה מתכננים בע"ה.
התנאי סף הוא שלשניכם יש תקופת אכשרה מלאה (10 מתוך 14 או 15 מתוך 22 חודשי עבודה) + שאת חוזרת לעבוד
במידה ואישה מקבלת קצבת נכות בשל 100 אחוז אי כושר הבעל יכול בתנאים מסוימים לצאת גם אם האישה לא צברה תקופת אכשרה
לא טוב לי להיות בבית לאורך זמן, בטח לא עם תינוק קטן בחורף בצפון. אני לא אוהבת את זה, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי. בעלי פורח בבית, הוא והתינוק מתפנקים, עיקר עול הבית עליו ואני חוזרת למשרה של חצי מהמשרד חצי מהבית.
אבל לא קשה לך פיזית?
מכירה כמ נשים שחזרו ממש מהר, וזה תמיד מפליא אותי, הגוף שלי שבור תקופה, אחרי 3 חודשים אני רק מתחילה לחזור לעצמי. איך אתן מתאוששות כל כך מהר? זה משהו שאת עושה?
שניים מתוך שלושה ילדתי בקיסרי ודווקא השגרה עזרה לי להתאושש הרבה הרבה יותר מהר.
זה שבעלי בבית נותן לי לישון טוב יותר בלילה- את הארוחה של אמצע הלילה אני שואבת לפני והוא קם ויש לי שש שעות שינה רציפה, ובכלל כל המוד הוא שהכל עליו- הכלים, הכביסות, הבישולים, הפיזורים בבוקר ובצהריים ואני אוכלת נורמלי כי אני לא כל היום עם תינוק על הידיים...
להכיר במה שטוב לך ונכון לך גם אם זה לא נשמע הכי אימהי ולפי הספר
להתנהל עם הנפש שלך בצורה שטובה לך
אני רוצה ללמוד ממך...
הוא ממש עוזר לי.
(סתם מתעניינת, אולי יש לו טיפים לכל אלה;))
אצלנו הרבה עושים את זה כי יותר משתלם להם
אבל שוב - בתנאי שהאישה זכאית
אם הבעל מרוויח 30 והאשה 10,
אם היא בבית והוא עובד הם מקבלים משכורת 30 ודמי לידה 10.
ואם הוא בבית והיא עובדת, הם מקבלים משכורת 10 ודמי לידה 30.
בכל מקרה ההכנסה היא 40 ואחד ההורים לא עובד 🤔
או עובדת יומיים בשבוע
ואז הם מרוויחים.תקופה יחד בבית או תקופה של נחת יחד
אבל כשהאישה עצמאית הרבה פעמים שניהם מורידים הילוך
היא בעבודה, והוא לוקח את חופשת הלידה על חשבון השכר שלו
וגם, יש הרבה מקומות שבהם מקבלים בונוסים שנתיים שמנים או הבראה מוגדלת/ כל מיני הכנסות חד פעמיות שמזכות בהפרשים ובפועל יוצא מזה עוד כסף
ככה שיכול להיות שמצב שלאורך שנה שלמה הם לא מפסידים כמעט בכלל
זה לא שאישה לא עובדת אז הבעל יכול לצאת לחופש לידה ואז שתיהם יהיו בבית ויקבלו חופשת לידה..
רק אם האישה עבדה וזכאית לחופשת לידה מביטוח לאומי היא יכולה לבחור שהבעל יקבל אותה במקומה במידה וגם הבעל עומד בתנאים.
אלא אם כן יש נכות 100% (גם זמנית) ואז הבעל יכול לקבל חופשת לידה גם אם האישה לא זכאית...
שימו לב - שיחות באישייעל מהדרוםלק"י
אם פונים אלייך בפרטי בצורה שלא מתאים לך לענות (לא משנה באיזה נושא. לא רק בנושאים אינטימיים) - את לא חייבת לענות.
תשימו לעצמכן את הגבול ואל תרגישו לא נעים להתעלם.
וגם אם אתן אלו שפתחתן בשיחה, אם זה הולך למקום שלא מתאים לכן - זכותכן לעצור.
ובתור מנהלות נשמח שתעדכנו אותנו על שיחות בפרטי שנראות מוזרות או חשודות, מכל סיבה שהיא.
תודה לכן על זה ועל הכל
שפניה באישי= סיכוי גדול לניסיון פגיעה
לא כדאי לתת להם צ'אנס
אפשר לא לענות/ לחסום גם אם הוא (או היא) רק כתב שלום
לק"י
בכללי כשמישהו פונה בלי קשר לכלום וכותב "שלום, מה נשמע?" זה קצת מוזר.
אני לפחות, אם יש לי בקשה מסויימת, אני כותבת ישר אחרי ה"שלום".
ועוד דבר, אם מישהו פונה באישי בקשר למשהו שנכתב על גבי הפורום, במקום לכתוב בשרשור, זה גם מחשיד לפעמים. בטח אם לא מדובר בשאלה אישית (לא אישית שלא שייך לשאול. יותר כמו אנשים שפונים וכותבים "ראיתי שכתבת שילדת בוואקום, זה בטח היה ממש כואב").
(בטח כשזה מישהו לא קשור או בלי הודעות וכאלה).
גם ניקית ותיקה ופעילה עשויה להיות חשודה.
תפעילו שיקול דעת, ותשתפו אותנו כשיש משהו חשוד.
ומחזקת! מאמינה שבדר"כ התחושה שלכן /שלנו לא טועה
וכשמשהו מרגיש לא מאה לא צריך סיבה ספיציפית! תסמכו על עצמכן ועל התחושת בטן שלכן
היא מספיקה!
תכתבו למנהלות (המהממות שלנו!!)
ופשוט תפסיקו את השיחה..
שימו לב - אזהרה מניק מטרידבארץ אהבתילאחרונה השתתפה בפורום שלנו ובפורום אימהות ניקית בשם 'חירטטתי'.
לאחר עבודת בילוש גילינו שמדובר בפצל"ש של הניק 'שמיניסט באמ"ש' שהמציא לו סיפור חיים והטריד נשים גם באישי.
הניק נחסם מהפורומים שלנו, שימו לב שאם הוא פונה אליכן באישי - פשוט לחסום ולא להגיב.
תודה למי שדיווחה לנו בפרטי!
וכמובן - גם אם פונים ניקים אחרים שלא פרסמנו עליהם (כולל ניקים ותיקים), אם משהו חשוד או מרגיש לא נוח - תעצרו ותדווחו לנו.
המנהלות
אישה שבאמת בתשיעי לא פותחת ניק בשם כזה.....
אין עליכן שאתן ככה עומדות על המשמר
סכל מקרה, שימו לב כולם
הןא יכול לפתוח כל יום ניק אחר. אז זה יכול להיות כל ניק שפונה אליכם באישי
תותחית אבל..
ולא מידהי בסגנון של תשימי אותו בחדא לבד והוא יתרגל להרדם
רוצה לעבור מבקבוקים להנקה.
עשינו השבוע התרת לשון לתינוקת ב"ה והיא יונקת יותר טוב.
אני רוצה להוריד את הבקבוקים ולעבור להנקה, הבעיה שאחרי ההנקה היא עדיין רעבה ורוצה עוד לאכול ואני מביאה לה תוספת של בקבוק.
אני לא בטוחה שיש לי מספיק חלב, אני גם שואבת.
מצד אחד מאוד רוצה לעבור להנקה מלאה, מצד שני אני חייבת לראות שהיא עולה במשקל כי בהתחלה היא ירדה קצת במשקל ולכן הוספנו מטרנה.
יש למישהי נסיון עם זה?
לכן, חשוב להניק הרבה גם אם את לא בטוחה שיש חלב, ולאט לאט הגוף יתרגל לכמויות. יכול להיות שבימים הראשונים את תצטרכי להניק בלי הפסקה.
וכמובן לאכול דברים שמגבירים חלב (יודעת שיש מורינגה ודברים בסגנון שגם מגבירים חלב, אבל אין לי ניסיון עם זה).
עד עכשו שאבתי 3 פעמים ביום,
חשוב להמשיך עם השאיבות במקביל להנקות?
לוקחים מיד שרה.
מה שיועצת הנקה עשתה איתי - שקלה לפני ואחרי הנקה כדי לדעת כמה היתה הארוחה, ואחרי זה שקלתי כל שבוע בערך מתוך ידיעה מה צריך להיות קצב ההתקדמות (בהנחיית היועצת הנקה) וככה ידעתי שהעליה בקצב טוב.
מהניסיון (הלא רב) שלי - אל תיבהלי מההרגשה שלך לגבי כמות החלב. זה שאת מרגישה שאין לך מספיק חלב זה לא בהכרח המצב. יותר קל לתת בקבוק ולדעת מה הכמות, אבל אפשר גם להניק ויהיה בסדר...
בהצלחה!
ברגע שתעלה על הגל עם המשקל, את יכולה לעבור להנקה בלעדית, ולבדוק מדי פעם שהכול בסדר עם המשקל.
ככה אני עשיתי עם התינוקת האחרונה.
הקשר להריון ולידה זה כי אני כבר ממש קרובה לתאריך ואנחנו חייבים לתקן את הרכב שלנו לפני שאני נוסעת ללדת!
ואנונימי כי התייעצתי גם בעולם האמיתי.
אנחנו באזור בנימין, קרובים לירושלים. מכירה פה כמה מוסכים טובים, הבעיה שזה תיקון מאוד רציני וזה אומר להיות כמה ימים בלי רכב אבל אנחנו גרים במקום בלי תחבורה ציבורית וחייבים רכב גם בשביל לשים את הילדים במסגרות ולאסוף אותם בצהריים (וגם בסוף תשיעי אני לא בטוחה שבמסוגלות שלי הליכה של חצי שעה כל יום בלי קשר לילדים.
אז כרגע אנחנו גוררים את הרכב התקול והבעיות שלו הולכות ומחריפות וזה נהיה כבר ממש מלחיץ לסוע בו.
מכירות מוסך אמין שנותן רכב חלופי, או השכרת רכב טובה וזולה באזור ירושלים או בנימין?
צריכים רכב לשבוע בערך שיקח התיקון, לכן הכי מעדיפים מוסך שיש לו אופציה לרכב חלופי.
אנחנו בישוב בבנימין קרוב לירושלים, המסגרות החינוכיות לא בתוך הישוב. אי אפשר להיעזר בשכנים כי אנחנו ממלאים רכב בעצמנו, זה לא מקום אחד או שניים.
אנונימית בהו"לוזה מומלץ? הם אמינים?
אם כן אז יש לנו מוסך מומלץ בירושלים שנוכל לסוע לשים שם את הרכב ולקחת רכב של סיטי קאר 
לשבוע העלות 550 שקל
פלוס 0.95 לקמ
אולי זה כן משתלם, לא מכירה מחירים בשוק
550 זה על הרכב הכי הכי זול שלהם. אבל לא נתקלתי במשהו זול יותר ברשת. לכן שואלת כאן
רק אומרת שאהבתי בסיטי קאר שלא משלמים על שבת (וגם אסור לנהוג ברכבים שלהם בשבת).
כלומר - אם לוקחים לשבוע שכולל גם שבת, לא משתמשים בשבת וגם לא משלמים עליה...
מקסימום אם אני אצטרך ללדת בשבת ניקח רכב של שכנים, השכנים לא יצטרכו אותו בשבת עצמה
אמרו לנו שהלכתית עדיף באמבולנס
לא זוכרת למה...
(מי שאמר את זה היה שכן שלנו, נהג אמבןלנס. לא רב או משהו)
אז זו גם אופציה
כי משלמים מחיר השכרה לזמן שלוקחים + לפי קילומטר מהקילומטר הראשון.
אז אולי לא צריך למלא דלק (כי זה קצת מגוחך לקחת רכב לשעה ולהצטרך להחזיר מיכל מלא..) אבל כן לוקחים את המחיר של הדלק בחשבון.
בחברות השכרה חישוב של איקס קילומטרים כלול במחיר בכל מקרה ובסוף צריך להחזיר את המיכל מלא.
כתבתי את זה גם שמשלמים עלות השכרה פלוס קילומטר
אבל אין עלות נוספת של טנק דלק או כמה שהיא תשתמש בניגוד לחברות השכרה אחרות שלוקחים עלות של 300 ליום והלקוח צריך לשלם על הדלק
סליחה שלא הייתי ברורה
כשאת משכירה מחברת השכרה את ממלאת דלק. במחיר ההשכרה כלולים איקס קילומטרים שמותר לך לנסוע ואם את חורגת את צריכה להוסיף.
כשאת משכירה מסיטיקאר את משלמת עלות השכרה + לפי קילומטר (כולל בתוכו עלות דלק ובלאי של הרכב).
יוצא סהכ מחיר דומה להבנתי.
תלוי כמובן בכמות הקילומטרים
אנשים לא ישכירו רכב לשבוע בשביל לנסוע בן 10 קמ
צריך לחשב בקיצור
לא עשינו חישוב מדויק.
בסיטיקאר יש גם את האלמנט המשמעותי של נוחות. הכל דרך האפליקציה, למצוא רכב קרוב אליך ולשריין אותו..
הוא מוסך אמין?
ככה שאם את צריכה רכב והביטוח לא נתן את צריכה לדאוג לרכב לתקיפה הקרובה
תבדקי אופציה של השכרה
אברר בערב בע"ה.
אפשר להתקשר למוסכים גדולים לבדוק
הציעו לי פעם רכב חילופי כשהתיקון לקח זמן.
עובדים יהודים בלבד. ממש אחלה מקום.
אני מקווה שיש לי מקום כאן. פתחתי ניק חדש לצורך שיתופים אישיים... אני כאן בפורום און ואוף שנים רבות...
יש לנו בחסדים גדולים מספר ילדים. וכעת אני כבר לא צעירה אך רוצה מאד ילדים נוספים. בעלי לא שותף איתי לרצון הזה לצערי, בעיקר כי הוא חושש שזה יזיק לנו כזוג.
כרגע אנחנו מונעים באופן חלקי מאד מאד כפשרה, ונותנים לה' להחליט...
אך בינתיים הוא לדאבוני מחליט שלא 
ואני לא נכנסת להריון. כל חודש וחודש אני מקווה ומצטערת מחדש....
הלכתי לרופא פוריות. לבד. (בכל מקרה בעלי היה אז במילואים). הבדיקות הראשוניות שעשיתי היו תקינות (פרופיל הורמונלי, מעקב ביוץ). הרופא המליץ ללכת לivf בגלל הגיל (לא סיפרתי לו על המניעה החלקית). אמרתי לי שזה לא הכיוון כרגע, אז הוא הפנה אותי לטיפולים כמו הורמונים והזרעה.
בינתיים אנחנו ממשיכים בחיינו כרגיל. מנסים למצוא פתרון לקונפליקט.. אבל אני הולכת ודועכת כל חודש מחדש. אני בת 40 בדיוק. הקטנה שלנו כבר בגן גדולים... הסיכוי הולך ודועך... ואני פשוט אובדת עצות.
אשמח לתמיכה ולחיזוק שלכן. ואם יש עצות טובות, אבל בעדינות.
אם יהיה הריון הוא יקבל את זה כמה שה' החליט... זה מה שסיכמנו בינינו.
לגבי הרצון המשותף השקענו המון זמן בלנסות לפתור אותו.. היינו ביעוצים זוגיים כדי להגיע להבנות. במשך כמה שנים
המקום שהגענו אליו כרגע הוא הפשרה הזאת, ואם אהיה בהריון הוא יקבל את זה... מבחינתו וגם מבחינת אחוזים זה בקושי מניעה.. ובקושי "השתדלות" למנוע.
אנחנו תמיד מנסים להגיע להבנות יותר מבוררות אבל זה במקביל.
הבעיה שלי כרגע היא יותר מול ריבונו....
הרופא אמר מה הסיבה לדעתו? זה נטו גיל הביצית?
סליחה שלא עוזרת... אבל מבינה את התסכול.
נשים כאן מספרות מדי פעם שמשלימות עם זה באיזשהו שלב, ואז השקט דווקא הופך להיות מבורך עבורן.
שהבדיקות שעשיתי תקינות, ושמעבר לזה צריך להשלים את הבדיקות. צילום לרחם עם חומר ניגוד, בדיקת דם של בעלי ובדיקת זרע. לפני זה הוא לא יכול להגיד אם רואה בעיה.. לגבי ההמלצה לivf הוא אמר שבגיל 40 אם אנחנו אחרי חצי שנה של נסיון להרות לא מחכים אלא ישר עוברים לשם. בעלי לא מתלהב מבדיקות דם אפילו, בטח שלא בקטע של בדיקות זרע... אני אנסה שכן יעשה בדיקות דם, ואז אוכל לקבל הורמונים השאלה אם זה מה שחסר לי.....
אבל נשמע שאת לא הולכת בכיוון הנכון.
אני לא יודעת איך את מונעת אבל לפני הורמונים ובדיקות צריך קודם לא למנוע...
מבינה את המורכבות בלהפסיק מניעה פשוט חושבת שחבל על האנרגיות שלך בבדיקות תוך כדי שאת מונעת.
לתזמן יחסים לזמן ביוץ
וליצור הזדמנות למפגש זרע וביצית (מנסה לכתוב בעדינות בפורום פתוח)
כל עוד לא ניסיתם חצי שנה- אין מה לרוץ לטיפולים)
וגם הנקה נחשבת מניעה לצורך הענין
אתם חצי מונעים
למה לעשות בדיקות לראות אם יש בעיה?
הרי את לא בהריון בשל המניעה, גם אם היא על חצי...
אצלי על "חצי" מניעה- נרות או שקפים מנע לי מושלם בכל פעם.
נשמע שאת חוששת שאת לא מצליחה להרות, אבל את על מניעה... חצי או לא, עדיין זו מניעה שמורידה את הסיכויים להרות.
אולי תשוחחי שוב עם בעלך בעדינות? לגבי התשוקה לילד נוסף, ואולי תגידי לו שמבחינה רפואית מגיל 40 הפוריות יורדת בכל מקרה, אז זה כבר חצי מניעה, ולא צריך מניעה נוספת...והכל בידי שמיים.
אולי זה ישכנע אותו?
מדוע מנעתם רק בחצי שקף?
לא לזה הכוונה חצי מניעה
התכוונת לזה בחצי מניעה?
אני הבנתי אותך וגם אני בזמנו שחצי מניעה זה מניעה של נר רק ביום המקווה, לדלג על ימים, וגם בלי קשר נרות לא נחשבים כמניעה בכלל... אבל לי זה מנע מצויין.
השקט הוא נחמד.. אבל אני לא נהנית ממנו ומהשלב של אין טיטולים וילדים יחסית עצמאיים כי אני בנפש בכלל לא שמה....
התחושה שלי היא שעוד לא הצלחתי להקים משפחה, כלומר עוד לא סיימתי, כי המשפחה שלנו, שאני מודה עליה לשם, קטנה מאד מאד מאד ממה שהייתי רוצה.... המינימום מבחינתי זה עוד 2 ילדים... או 3....
וזה משהו שאני לא מצליחה להשלים איתו... הוא דוקר ושורף לי כל הזמן ולא חושבת שאי פעם אוכל להשלים עם זה.
ולכן אני גם לא מסוגלת בקטע הנפשי לעבור לשלב הבא.. ולא ליהנות מהמעבר הזה שנכפה עלי. הייתי מעדיפה לקום לתינוק ולהחליף טיטולים
בעלך בקושי מסכים לעוד אחד,
וגם זה נשמע שהוא מוכן לצאת מעצמו בשביל מה שאת רוצה.
בכנות אני חושבת שאת לא צריכה טיפולי פוריות ולא ייעוץ זוגי,
את צריכה איש מקצוע מומחה מעולם הנפש.
להיתלות שנים בחלום לא בר השגה זה לא בריא
ומזיק למה שכן יש (זוגיות וילדים שכן קיימים)
לדעוך כל חודש מחדש לא יכול להיות תלוי באם הגשמנו חלום כזה או אחר.
יש חוסרים שאולי לא נצליח להשלים אותם לעולם, זה לא אומר שצריך בכח להחזיק את החלום.
לפעמים צריך ללמוד לחיות לצד אי הגשמת החלום.
העולם הוא מורכב.
גם אם תזכי לעוד הריון בשמחה ובהשלמה ובתמיכה מלאה של בעלך, זה עדיין לא החלום שיספק אותך.
לכן עוד לפני השלב הזה צריך להבין איך נכון לחזק את הנפש ומה האיזון הנכון בין להילחם על החלום על מנת להגשים אותו, לבין להרפות כדי לשמור על הנפש מההתמודדות אינסופית עם אכזבה.
אני מבינה שאת לא נהנית מזה שאין לך טיטולים להחליף. גם אני לא נהנית מזה. השאלה לא אם אפשר להנות מהחוסר שזאת שאלה קצת מוזרה. השאלה אם אפשר לחיות לצידו.
להנות מארוחת ערב במסעדה או מבילוי או מהגשמה עצמית, בלי קשר לשאלה אם את יכולה להנות מזה שאין עוד ילדים.
(איך אפשר בכלל להשוות קושי של החלפת טיטולים באופן זמני לקיום של ילד לנצח)
ועוד הערה קטנה, אם מבחינת בעלך הפשרה היא מניעה חלקית, טיפולי פוריות זה לא ההשתדלות שהוא הסכים עליה.
האם הוא יודע שהיית אצל הרופא והתחלת בירור?
האם הוא יודע שלא סיפרת על המניעה החלקית?
אם הוא לא יודע, כדאי לבחון בעיניים פקוחות לאן את צועדת..
ואם הוא יודע כדאי להבין איתו איפה הוא מונח בקשר לזה לפני שרצים הלאה עם הטיפול עצמו.
הוא בהחלט יודע.
לגבי טיפול רגשי- אני שם והמטפלת תומכת בי שלא לוותר על מה שחשוב לי. בטח כשבעלי לא מתנגד והבעיה כרגע היא "טכנית". כי אנחנו לא באמת מונעים הריון.
לגבי עוד כמה ילדים יהיו לי או לא, ה' יודע ומחליט, לא את ולא אני.
על שאר דברייך במחילה, לא אגיב, כי התשובה שלך לא במקום ולא בכיוון מבחינתי, ולא נכון לי להכנס אליה.
מצד אחד הרצון החזק שלך
ומצד שני החוסר רצון שלו..
ניסיתים ללבן את זה בנחת
בזמן זוגי רגוע מחוץ לבית?
הרי גם את תיכנסי להריון והוא לא יהיה רצוי מבחינתו זה גם לא יהיה לך כ"כ נעים.. ועלול ליצור משקעים נוספים בבית וביניכם כזוג..
זה שאת אומרת שהוא חושש עליכם כזוג,
זה ממש חשוב שהוא יודע להצביע מה מדאיג אוצו,
זה כיוון שכדאי לדבר עליו ולעבד אותו...
מה מפחיד אותו?
על איזה חוויות זה יושב?
על איזה חוסר אצלו כבר עכשיו?
אולי על משקעים שנשארו מלידות קודמות?
וכו...
אפשר בעצמכם ואפשר בייעוץ זוגי קצר אפילו..
זו יכולה להיות הזדמנות גדולה גם לשדרג ולהעלות את הזוגיות שלכם בכמה רמות...
מאחלת לכם הרבה טוב!!!!
בהצלחה גדולה גדולה יקרה!!!!
למה לא להפסיק עם המניעה החלקית?
יש נשים שזה ממש מונע להן.
מה את רצה לטיפולים כשאת מונעת? מאוד מוזר
(מבינה שיש מורכבות עם הבעל אבל עדיין, השאלה נשמעת הזויה ומופרכת. את לוקחת מניעה ולא מספרת לרופא? מה את מצפה?)
סיפרתי לרופא שאפשר היה מסיבות שונות להגנס להריון בצורה חלקית (בעלי גם לא היה בארץ חלק מהתקופה)
אז לדעתי צריך לעבוד על המקום של להשלים עם המציאות.. להודות על הילדים שיש ולראות איך לחזק אותם.
זה קשה לשחרר את החלום
חיבוק!
הוא הולך ומתרכך ב"ה.
בתחילה לא רצה לשמוע על זה, בהמשך החלטנו על מניעה חלקית אבל הוא התפלל שלא נקלט
לאחר מכן הוא אמר שמה שה' יחליט, עכשיו הוא אמר שאם יבטיח לו איזה צדיק שזה לא יפגע לנו בזוגיות אין לו בעיה
הנושא בשיח מתמיד כנה ושקוף, כולל רופא הפוריות וכולל הכל.
הוא מודע לזה שאני יכולה בפועל להכנס להריון ואם זה יקרה הוא יקבל את זה באהבה (הוא גם רוצה באיזשהו מקום... אבל חושש).
הבעיה העיקרית היא שהשעון מתקתק בינתיים, ושזה לא קורה....
בזוית אחרת..
אולי ללמוד ולבנות איזשהו מודל זוגי יציב שטוב לשניכם בו ולהחליט שגם בזמן הריון לידה ולאחריה אתם משקיעים בזמן הזוגי ובמודל הזוגי שלכם
ללמוד איך לתקשר טוב וכד' ליצור תרופה למכה עבור טלטלות זוגיות, ואיך נכון לייצב ולאזן בתוך המרחב הזוגי
וכשתרגישו שאתם מוכנים באמת תורידו לגמרי את המניעה
האם את עוקבת בשיטת מודעות לפוריות על חלון הפוריות שלך בכל מחזור? תוכלי לדייק ולדית מתי יש לך סיכוי טוב להרות.. ואז באמת אם ירצה ה' יצליח ואם לא.. לא..
המודל הזוגי הוא עכשיו יציב וטוב אבל הוא חושש שהוא יתערער....
אני יודעת בגדול מתי הביוץ. ואנחנו כמובן במקביל תמיד משתדלים לחזק ולשכלל את הזוגיות...
הרי למה בעלך ממש מוצף מהעניין הזה
נסי לפתוח מולו ממה הוא חושש וחרד מבחינת הזוגיות, מה הדבר הכי גרוע שהוא מדמיין שעלול לקרות אם ו..
ומפה תנסו ללבן את העניין כי לפי מה שתיארת ילד נוסף זה רק כיסוי לחשש עמוק יותר אצל בעלך ששווה לתת את הדעת
וזה מדובר. בהריון האחרון הייתה סיטואציה שהייתה מאד טראומטית (עבור שנינו) בעלי מייחס אותה גם להורמונליות של ההריון.
דנו בזה רבות.... מעבר לזה קשה לו גם עם ההנקה לילות וכו, עם זה שזה שואב מהזוגיות.
צריך לקחת גם בחשבון את הקשיים שיכולים לעלות בלי קשר להנקה
כמו מצבים הורמונליים או רפואיים לא צפויים חלילה שמן הסתם יכולים להשפיע על בן הזוג ועל המכלול ומערערים את היציבות בנוסף לתרחישים צפויים "רגילים"
אני מהצד שמבין את בעלך האמת
ותראו מה קורה ולאן הרוח נושבת
בסוף, זה החלטה שלכם אבל של שניכם באמת
בלי לפתור את זה ושתהיה מסוגלות אמיתית של בעלך להכיל סיטואציה שיוצאת מהפרופורציות הרגילות של מה שהוא מכיר, זה באמת עלול להעיב על היחסים ביניכם
שנים.. ביחד ולבד.. ומתקדמים לאט לאט אבל באמת יש לזה שורשים מאד עמוקים... אם היה לי את כל הזמן שבעולח והשעון לא היה מתקתק... הייתה לי אולי האופציה, אבל כרגע אין...
אז במקביל מתקדמים במישור הזוגי וגם מקווה שיצליח במישור המעשי...
גם אם זה חצי, זו מונע. גם לי היו תקופות של חצי- מנע לי מושלם!!!
נראה שבעלך בכיוון, ונשמע שיש לכם ב"ה זוגיות מהממת וטובה, ובעלך חושש שזה יתפוגג אם בשל תחילת הריון קשוח ואחר כך טיפול מסיבי בתינוק ואז לא "חופשיים" לצאת ומוגבלים יותר.
אני ילדתי בגיל 40 ותכלס, בעלך צודק. זה לא פוגע בשגרת החיים והזוגיות, אבל כן שם את הכל בצד. אנחנו מוותרים על הרבה דברים, בפרט שהתינוק גדל וכעת פעוט שובב. אבל יודעים שזו תקופה והיא תחלוף ונחזור לישון לבד בלי עוד איזה פעוט ביננו
ובינתיים שמחה שזכיתי להביא עוד נשמה טהורה לעולם, ונהנים ממנו (כשהוא לא צורח , לוקח, מתעצבן...)
הייתי בטוחה שזה לא....
הוא חושש לא רק מההריון אלא מכל השנה הראשונה והתקופה של ההנקה. נניח אם יביאו לו ילד מוכן שלנו בן שנתיים הוא לוקח
מקווה שנצליח
יורדת.
אני ממש דייקתי בהוראות.
ולכן מנע נהדר (נרות, שקפים השתמשתי לזמן קצר פחות התחברתי).
מחפשת עצה ותושייה.
יש לבת שלי קטע שהיא דורשת דברים מעצבנים ושטותיים, כמו למשל: שאני אעלה את המדרגות בחזרה וארד ביחד איתה כי בטעות כמה צעדים לא נתתי לה יד והיא רצתה כל הזמן לתת לי יד.
עכשיו, הרבה מהדברים הם לא מאוד קשים לביצוע בשבילי (כמו העניין עם המדרגות, זה לא הרבה מדרגות) אבל מעצבן אותי העיקרון שהיא דורשת בפרינציפ דברים חסרי הגיון ושאני אבצע את הדרישות שלה.
בד"כ אני מסרבת או מציעה פתרון ביניים (למשל שאני אעלה חצי מהמדרגות) אבל היא לא מקבלת את הפתרון שאני מציעה, ומתחילה לבכות. גם שעה. וז קורה הרבה פעמים. ואני כבר לא יודעת מה עדיף. לתת לה לנהל אותי כדי להשיג שקט, או להמשיך כמו עכשיו- אני הקובעת והמחליטה, והרבה סיטואציות של בכי ממושך.
דעתכן?
הילדים שלי יותר גדולים ועושים לי את זה גם בצורות כאלה ואחרות
למשל כשאני מבקשת משהו מהבת, השני חוטף מהר כדי להביא לי והיא בוכה שהיא רצתה להביא לי
אז אני מחזירה לה ונותנת לה גם לתת לי
כאלה
עם לרדת במדרגות כנראה שלא הייתי זורמת, אבל הייתי מציעה לה לתת לך יד עכשיו כמה דקות בבית ולהתחבק
כן זורמת עם בקשות (בכל הגילאים) כי אני מבינה את הצורך של הילד לרצות ולבחור בעצמו
כמובן לא זורמת עם כל הבקשות
האישו מבחינתי
1. לא לפחד מתגובות של הילד
כלומר השיקול אם לזרום אינו התגובה של הילד אלא החלטה שלי שמתאים לי לזרום
2. ללמד את הילד להתמודד עם אכזבה
בגיל קטן זה בכי
בגיל גדול יותר זה כעס
לגבי בכי- אני נותנת לילד לבכות דקה שתיים ואז מבקשת ממנו להפסיק לבכות
לפעמים מציעה פשרה אבל לא מתרגשת אם הבכי ממשיך
ומבקשת שוב להפסיק
כנ"ל בכעס בדרכים דומות
מטפלת בתוצאה (בכי או כעס)
אם הילד רוצה לדבר על הסיטואציה
אני עוזרת לו עם הקשבה פעילה ואמפתיה להתגבר על האכזבה
סיטואציה מהיום
לילד (5.5) התפוצץ בלון
הוא בכה
שמעתי את בעלי מטפל באירוע
(לא זרם עם הילד שרצה בלון חדש) ואז הילד בא אלי ואמר שהוא עצוב
אז דברנו על הבלון שהתפוצץ ועל הבלונים שנשארו והוא נרגע
בדיוק כתבתי על זה תגובה לפני כמה ימים מה עשיתי
אני אגיד משו קצת שונה מכל התגובות - הריון ולידה
מקווה שיעזור לך
היא לא מבקשת את זה כדי להחליט עלייך או לשגע אותך.
יש שם משהו שמפריע לה.
כדאי לדבר על זה, לגלות אמפטיה לתחושות שלה, להסביר את שלך, ולהגיע ביחד לפתרון מוסכם
ואז החצי חצי נותן מענה גם לה וגם לך, אבל לא מתוך "הפסקת אש" אלא מתוך קרבה ושותפות אמיתית.
למשל:
אני רואה שממש חשוב לך שנחזור אחורה ונתחיל מההתחלה. למה זה חשוב? את רוצה להצליח במטרה שרצית?
נכון זה מאוד כיף שדברים קורים כמו שרצינו. והמשחק שקבעת לתת לי יד בכל המדרגות היה חמודי.. הייתי מאוד רוצה להתחיל איתך מההתחלה, והפעם להצליח ממש במטרה/ במשחק/ בתוכנית,
אבל יש בעיה קטנה,
אם נחזור הכל אחורה, לא נספיק לשחק ביחד/ לקרוא/ להכין אוכל,
אז מה את אומרת, את רוצה שנחזור חצי אחורה או שנקבע מטרה חדשה והפעם נשים לב טוב טוב שתינו שאנחנו לא מפספסות?
את יודעת, אני ממש מעריכה את זה שחשוב לך לדייק במשימה ואפילו יש לך כח להתחיל אותה מההתחלה.
התמדה זה דבר חשוב.
כמובן זו רק דוגמה לשיחה, תתאימי לגיל שלה, למצב שלכם וכד', אבל הרעיון לצאת מהמקום של המאבק מי קובע מה יקרה, ויותר למצוא את נקודות החיבור.
החיבור מביא לשיתוף פעולה בטווח הקצר והארוך ומשפר את ההובלה ההורית והאווירה בבית.
חיכיתי לתגובה שלך (:
ננסה ליישם.
זה קצת קשה בזמן אמת, כשאני כבר רוצה להגיע הביתה עם הקטנים, והיא מתחילה עם הסצנות, אבל ננסה לחשוב בכיוון
ולמידה.
אם מדבר אלייך את יכולה ללמוד על גישת תקשורת מקרבת קודם להבין את הרעיון ואז להציב יעדים קטנים כל פעם.
תתחילי בקטן, לא בשיא הקושי כשכולם עצבניים.
תתחילי מלספר לעצמך את הסיפור לפי שפה של תקשורת מקרבת.
למשל עכשיו כשהיא ידנה, תנסי לחשוב:
למה היא עשתה את המעשה הזה?
מה היה הצורך שלה?
מה מניע אותה?
האם היא עושה לי בכוונה כשהיא מתחילה סצנה?
מה הרגשתי באותו רגע?
למה?
האם התחושות שלי נובעות מפרשנות שאני נותנת להתנהגות ולקונפליקט?
האם הפרשנות שלי בהכרח נכונה?
האם אולי אפשר לתת פרשנות אחרת?
אם יש אפשרות לפרשנות אחרת, מהי גורמת חי להרגיש?
מתי התחושות שלי יותר טובות, לפי פרשנות א' או ב'?
האם יש לי אפשרות לבחור את הפרשנות לאירוע?
אם יש לי אפשרות להחור. באיזה פרשנות אני בוחרת?
האם ההתנהגות שלי תושפע מהפרשנות?
מה התחושה שלי עכשיו אחרי ההתבוננות הזו?
האם הייתי רוצה שהתהליך הזה יקרה בזמן אמת?
כמובן שקשה מיד ליישם בזמן אמת, אבל עוד תרגול מחשבתי כזה בזמן רגוע. עוד אחד ועוד אחד.
אפשר בזמן שאת משכיבה אותה לישון, ויש לה פרצוף של מלאכית ואת מרגישה חיבור.. שם להסתכל על הסיטואציה שקרתה מזווית קצת אחרת.
ולתרגל בפועל בזמנים נוחים יותר תנסי לחפש את האוטומט בזמנים לא קשים, ושם לנסות ליישם בקטנה. לאט לאט זה הופך להיות קו חשיבה ואפשר לנסות לתרגל בזמנים קצת יותר מאתגרים.
בסוף כשזה הופך להיות שפה ובא טבעי, אז גם כשיש סיטואציות שבהם הייתה התנגדות ולא חיבור, אפשר אחרי מעשה בדרך מקרבת לדבר על מה שהיה, הילדים מבינים היטב שיכולות לקרות סיטואציות כאלו ואפשר לתקן ולסלוח ולהתחבר חזרה
הכל טוב.
אני כרגע עובדת על זה כדי שזה לא יגיע לפיצוץ כל פעם, של שעה בכי ועצבים שלי
כמה כיוונים: דבר ראשון גם אם זה לא הגיוני ושטותי מבחינתי, מבחינתה זה לא. ממש חשוב לה לתת לי יד במדרגות, או לרדת לפני או כל דבר אחר😅 ולהבין שזה באמת משמעותי מבחינתה, והיא מבקשת לעשות את זה בדרך שלה.
ואז השלב הבא מבחינתי הוא לשאול למה לא? אם יש סיבה משמעותית למה לא, לדוגמה אם אנחנו עומדים להפסיד אוטובוס, אז אני לא יסכים ולא יתחשב בבכי שלה ורק יסביר לה באמפתיה למה זה לא הסתדר וישתתף באכזבה שלה. אבל אם יש לי אפשרות אז למה לא לזרום איתה? אם כבר אמרתי לא אז לעמוד במילה שלי זה סיבה לא לשתף איתה פעולה גם אם היא בוכה, אבל מלכתחילה זה סתם להשתתף איתה במשחק. אני מלכתחילה לא נכנסת למאבקי כוח של מי מנהלת את מי.
עוד שאלה זה מה הדרך המהירה יותר? בדוגמה עם האוטובוס, יותר סביר שאני יספיק אותו אם אני ישתף איתה פעולה מאשר אם אני יתחיל להתווכח איתה ולהסביר שאין זמן.
ועוד משהו- מה המטרה שלי? בעיני לקבוע בעצמי זה לא מטרה בפני עצמה. שיהיה לה טוב, שהצרכים שלה יסופקו ולחנך אותה הם כן מטרות. הרבה פעמים אם אני ישתף איתה פעולה באיך שהיא רוצה שדברים יתנהלו, זה ישרת את המטרות שלי טוב יותר.
וואו כתבתי מגילה😂 אבל עזרת לי לעשות לעצמי סדר, אז תודה🙂 ואני גם לומדת מתגובות אחרות פה, אז בכלל עזרת לי🙂
קיבלתי היום את ההודעה
בדיקה פשוטה יכולה להציל חיים 💙
גילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם נעשה באמצעות בדיקת HPV לאיתור נגיף הפפילומה, המומלצת לנשים בגילאי 25–65 אחת ל-5 שנים.
כעת ניתן לבצע את הבדיקה גם בערכה עצמית - דיסקרטית, מהירה ונוחה במרפאות מאוחדת.
ההפניה זמינה עבורך באזור האישי, חתומה על ידי רופאי נשים מומחים שנבחרו לטפל בתוצאות בדיקה זו, והם יצרו עימך קשר במידת הצורך.
*הבדיקה אינה מיועדת לנשים בהריון או למי שאובחנה בעבר עם נגיף הפפילומה.
בברכת בריאות שלמה,
מאוחדת
נראה לי חשוב
בדיקה פנימית ואולטרא סאונד וגם הסתכלות באיברים החיצוניים לבדוק שהכל תקין.
בעיני זו ההשתדלות שלי, לא נעים לא נורא
שיש בדיקה שגרתית פנימית אצל רופא נשים
את אולי מתכוונת ביקור שגרתי
אבל יש הבדל ענק בין ביקור שגרתי לבין בדיקה פנימית
אם אפשר לעשות לבד אז ברור שעדיף (בעיניי לפחות)
משערת שמטרת הבדיקה העצמית להגיע לנשים שלא מגיעות לרופא נשים או לא רוצות בדיקה פנימית
שהוא לא של הריון, לא מעקב שגרתי קבוע יש בדיקה פנימית.
מבינה שיש נשים רבות שמעדיפות להימנע וזה חבל כי זו רוטינה חשובה
אני אישית לא הולכת לרופא נשים לביקור שגרתי אף פעם
פעם אחרונה שראה אותי רופא נשים היה בלידה של הילד בן הכמעט 6
וגם לא עשיתי בדיקת פאפ אף פעם
בכל פעם שאני מדברת עם קופת חולים (חיסון שפעת/ רופא משפחה) מציעים לי את הבדיקה העצמית
לא מרגישה צורך לעשות
לכן שאלתי את גיפיטי אם צריך בדיקה פנימית והיא כתבה שאין צורך אם אין משהו חריג
לי זה נשמע הגיוני
אני נגד רפואת יתר
ובעד שמירה אמיתית על הבריאות
תזונה
ספורט
מודעות לתחושות פיזיות ורגשיות
בדיקה של רחם החצוצרות השחלות.
אני אגב לא מאמינה לצ'אט, הוא עונה מה שאת רוצה לשמוע.
מכירה אנשים שלא שמרו על הבריאות והאריכו ימים ואחרים שלא...
מודעות חשובה אבל לעיתים עד שמרגישים כבר מאוחר מדי
הוא איכות החיים ולאו דווקא אריכות החיים
הרפואה אכן מתמקדת באריכות החיים ומעט מאד באיכות
בבדיקות ובטיפולים
ולא במניעה ושיפור החיים
האדם צריך לדאוג לאיכות חייו, זה לא סותר את הצורך לבדוק ולטפל.
אבל זו טעות לחשוב ששמירה על אורך חיים בריא היא מניעה בלעדית
היא העיקר
השאר יחסית טפל
אבל רוב האנשים לא שומרים על איכות חייהם אבל בודקים בדיקות יתר באדיקות
הם מבזבזים אנרגיות על דברים שוליים ביחס לדברים חשובים הרבה יותר
גם ממוגרפיה את לא עושה מאותה סיבה? ובדיקות בהריון?
בסוף מדובר בבדיקה פשוטה (פאפ, ממוגרפיה זה כואב ולא נעים) שיכולה להציל חיים וגם לשפר איכות חיים, גילוי מוקדם אם חלילה יש סרטן הוא משמעותי מאוד.
ולהשקיע אנרגיות באורח חיים זה לא חייב להיות במקום בדיקות, זה יכול להיות בנוסף, וגם להפך...
מומלצת מגיל 50
טרם הגעתי לגיל
בדיקות בהריון עשיתי מה שחשבתי לנכון
הבדיקות עצמן לא מצילות חיים
אלא בהשוואה אם וכאשר מצאו ממצא בזמן
ההסתכלות שלי היא עלות תועלת
כי האנרגיות שלי מוגבלות
בדיקה זה זמן אנרגיה וגם תוצאה שיכולה להיות מוטעית או חלקית שיכולה לבזבז הרבה זמן ואנרגיה וגם לפגוע רפואית אם מקבלים טיפול מוטעה
אז אני עושה בדיקות שהיעילות שלהן גבוהה
ולאו דווקא את הבדיקות המומלצות
כי הרפואה מלאה בהמלצות מיותרות ובתעדוף שגוי
אלא אם היה תאונה והיא שמרה עלייך.
אני לא מסכימה עם הגישה שלך אבל יכול להבין מאיפה זה נובע.
למה את מחליטה שהרפואה מחליטה בתעדוף שגוי? על סמך איזה נתונים? שואלת באמת כי מעניין אותי, לא בהתרסה (אני יודעת שזה קצת נשמע ככה)
לא מסכימה עם הגישה בכלל וחושבת שבדיקות שגרה זה חלק מההשתדלות שלנו לשמור על הגוף שלנו ולדאוג לעצמנו לצד כמובן אורח חיים בריא.
אבל מבינה את הגישה.
אבל אם מציעים לנשים לעשות לעצמן לבד (וזכור לי שזו לא בדיקה זולה במיוחד כמו בדיקת קורונה), אז מן הסתם יש אחוזי הצלחה יחסית גבוהים. (כלומר גם בדיקה שאישה עושה לעצמה היא יחסית מהימנה)
תחפשי את ההסבר באינטרנט או ביוטיוב. כאילו את השלבים איך את אמורה פיזית לדגום את עצמך… אם נראה לך משהו שאת מסוגלת לו ושיעבור בשלום, ברור שתלכי להיבדק.
איך עושים
ואם מציעים את זה אז כנראה סומכים על השיטה לעשות לבד.
אולי בכלל גילוי שפתיחה עם ספוקולום ודגימה דווקא מתואר הרחם מיותרת.
ומסםיק מהנרתיק??
הבדיקה אצל הרופא ממאוווד לא נעימה
ובביקורת רגילה זה בדיקה שגרתית רגילה של הרחם לא קשור לצוואר בכלל.
זה בדיוק מה שנאמר לי.
שאין צורך להגיע ככ עמוק ולכן כדאי לעשות את הביתית
שאחות שעברה הכשרה עושה את הבדיקה
כי קשה להגיע לגניקולוג
(מדובר על אירופה כן... לא תגידו אפריקה)
לעצמי הייתי חוששת מאוד לעשות, זאת האמת
וחשוב להיבדק!!
ושם אחות עושה את הבדיקת פאפ, היא עברה לזה הכשרה.
במסגרת העבודה שלי עשינו סיור בניידת כזאת רעיון מדהים
קודם כל זה הרבה יותר נעים. זה לא רופא/ה שעושה את זה
את עושה לעצמך בקצב שלך.
הבדיקה העצמית לא מורגשת בכלל ולא כואבת בכלל! הוראות פשוטות והסבר מפורט בתוך הערכה
אני הייתי אצל הרופא נשים והוא אמר לי חבל שאני אעשה לך. אם אני עושה אני צריך להגיע לצווא הרחם וזה פחות נחמד- ואולי טיפה מורגש/כואב.
הוא אמר לי ללכת לבקש את הבדיקה העצמית ושזה אמין בדיוק באותה מידה.
ממליצה לכל מי שיש לה את האפשרות
אני מעדיפה רופאה...כמה שזה סיוט...
ילד בן 5 זרק מטבע על העין של אחיו התאום
בעלי לא ספר לי
זה היה היום בבוקר כשכבר הייתי בדרך לעבודה
התאום זה קרה לו ספר לי
והתאום שזרק ישן-
התאום שזרק מרשה לעצמו יותר מדי
מגלה סימנים של כוחנות
ואני חייבת להתיחס לזה
ומצד שני לא רוצה לשבור אותו
אז מה עושים?
לתאום שסיפר לך, תגיבי באמפתיה.
התאום שזרק עשה את זה בבוקר, לא היית שם, מניחה שבעלך התייחס בדרך שלו. מחר בבוקר כשהוא יתעורר זה כבר עולם אחר בשביל ילד בן חמש, בעיני ממש לא רלוונטי להתייחס למשהו שהוא עשה אתמול בבוקר. במיוחד שאת לא יודעת מה בדיוק היה שם, מה היה הטריגר, איזה תגובות הוא כבר קיבל.
לא צריך ללמד אותם לא לעשות דברים מסוכנים???
או אלימים?
בטוח בעלי לא אמר יותר מדי הוא פחות המחנך
ואני לא מחנכת דגולה כדי לדעת מה ואיך, כי גם בזמן אמת צריך להגיב נכון ובזהירות.
אבל אחרי יממה הילד בכלל לא זוכר מה היה שם ולמה, זה לא מחנך אותו, זה לנזוף בו כשהוא לא עשה שום דבר רע... אולי אפשר לתת כללים באופן כללי מה מותר ומה אסור, בלי התייחסות למה שהוא עשה ספציפית.
מה מותר לזרוק (בובות בד, כדור, כרית) ומה אסור (כל חפץ שיכול לפצוע או להישבר - לתת דוגמאות, וככה תשחילי את הדוגמה של המטבע)
אבל לא צריך לנזוף בו ספציפית על מה שקרה אתמול
הכי חשוב- שלא יהיה מצב של פערים וביקורת סמויה בין ההורים מול הילד
גם בעלי מרשה יותר דברים ממני, פחות חשוב לו הפינות הקטנות,הרבה פעמים דוגל בהבלגה ובחינוך עקיף.
פעם הייתי אחר כך מתעצבנת והיום הבנתי שאם הוא היה בסיטואציה- זה שלו.
אני סומכת עליו.
ולהעלות מהאוב משהו שהיה אתמול (בשביל ילד קטן זה פרה- הסטוריה)
והאבא היה נוכח בו ולהתחיל עכשיו להגיד זה היה ככה זה לא היה טוב
יש פה איזה נקודה בעיתית.
בעיני השדר "בעלי הוא פחות המחנך"
הוא שדר שהילדים מרגישים
ושהנזק שלו הוא עצום....
גדלתי ככה...
יוצר משהו מאד מורכב
לדעתי עיקר התגובה החשובה זה לתת מקום של כבוד לבעלך מול הילדים. אחכ כבר אפשר לחלשוב איך להגיב לכל דבר
להרגיש שאבא מלך בעיני אמא
שווה הרבה יותר מתגובה חינוכית ספציפית מדוייקת.. לדעתי...
אמא אף פעם לא אמרה את זה בפה מלא,
אבל העירה לאבא שהוא לא עקבי בחינוך, שזו תגובה לא נכונה ועוד כהנה וכהנה. וזה עשה נזק עצום, מאוד מקטין את אבא, מאוד גורם אח''כ לזלזל בו ואח''כ לזלזל גם בה.
תראי שאת מעריצה את אבא, שאת מכבדת אותו, שהוא אהוב , שהוא חכם. את תראי שאת לא צריכה לחנך ולא לנזוף, רק מהאווירה הזאת הילדים צומחים טוב.
מדברת איתך מניסיון כואב. זה כאילו היה צדדי וזניח, אבל לילדים יש חושים מאוד חדים ומפותחים בקטעים האלה. באופן אישי אני משתדלת מאוד לעבוד על זה ולא לעשות כך בביתי.
לא היית שם
זה היה מזמן במובנים של ילדים
אין מה להתעמת בדיעבד בגיל כזה
זה סתם להיכנס לפינות והוא כבר עבר הלאה מזמן..
זה לא שאלימות זה סבבה
אבל זה כן שגם לתת לאלימות יותר מידי נפח ומקום מגביר אותה אז פשוט עדיף לתת לזה לשקוע
כמובן שבפעם אחרת בזמן אמת צריך להגיב(וגם אז בצורה מותאמת לגיל ולילד-שזה משהו שכדאי שתתייעצי לגביו..) אבל להגיב עכשיו על משהו שהיה אתמול בבוקר זה ממש סתם ולא יעיל וסתם תוקע.
אם הילד מגלה סימנים של תוקפנות
סימן שיש לו אגרסיות שהוא צריך לפרוק.
להיות נוקשים וקשוחים איתו, לנזוף או להעניש, לא ישפר את המצב. כנראה להיפך..
צריך להתבונן מה קורה בחיים שלו כדי לראות איך עוזרים לו להרגיש טוב יותר.
במקביל אפשר להציע לו אלטרנטיבות לפריקה.
לגבי הגבול, צריך להבין את הסיטואציה:
אם זה קרה בלי כוונה - מספיק להסב את תשומת ליבו שזה מסוכן ושאסור לזרוק חפצים קשיחים כדי לא לפגוע באחר.
אם זה קרה בכוונה - כמובן להגיד שזה אסור (להציב גבול), ולהיות יותר נוכחים בסיטואציות נפיצות בתקופה הקרובה כדי להחזיק את הגבול.
אם זה קרה בלי שליטה, מתוך התפרצות - להשקיע בפעילויות מווסתות.
זה לא רעיון כזה מסודר וברור אבל משהו שאני מנסה לגבש עם עצמי
יש מצב שדווקא הזמן הטוב לדבר על גבולות ומה מותר ומה אסור הוא לא בשעת מעשה
כלומר כן לדבר עם הילד אחרי כמה ימים על מה שקרה אבל לא על האירוע הספציפי
כלומר לא להגיד לו: אתה זוכר אתמול ש- X נורא הכעיס אותך אז אסור לזרוק עליו משהו אפילו שמאוד כועסים
ממש ממש לא. הוא כנראה לא זוכר בכלל שהיה את האירוע
אבל כן חושבת שאפשר להגיד לילדים בזמן שאתם ברוגע ובטוב
אתם יודעים חמודים, לפעמים אנחנו מאוד מאוד מתעצבנים
כי מישהו הכעיס אותנו, לקח לנו משהו, אמר לנו משהו וכו'
בואו נחשוב ביחד מה אפשר לעשות שמישהו ככה מכעיס אותנו.
יכולה לשתף מאצלנו שהילדון שלי בן כמעט 4 מידי פעם היה נכנס לאקסטזה של התעקשות על דברים טפשיים ולא רלוונטים
לדוגמא שהוא רוצה להתלבש הראשון אז שאוריד את הבגדים לתינוקת שכבר התלבשה
או שהוא רוצה לאסוף את המשחקים שכבר אספו אז שנפזר אותם שוב והוא יאסוף.
וכל התעקשות כזאת אירוע של שעה שעה וחצי. משהו בלתי נסבל.
לפעמים חודש בערך התחלתי לדבר איתו על זה.
לא בשעת מעשה ולא על אירוע ספציפי.
הגדרתי לו מושג של "ילד גמיש" -
ילד שמאוד מאוד רוצה משהו ואי אפשר את מה שהוא רוצה
ואז מחליט לרצות משהו אחר
והדגמתי גם על אמא גמישה (שאמרה שקודם מתקלחים ואח"כ ארוחת ערב והילדים ביקשו קודם לאכול ואז להתקלח אז אמא הסכימה)
ועל אבא גמיש שגם בהתחלה רצה משהו אחד ואחר כך החליף למשהו אחר.
וככה דיברנו על זה כמה פעמים
וב"ה בהתפרצויות האחרונות שלו ירדנו משעה שעה וחצי של בכי לעשר דקות
הזכרתי לו מה זה ילד גמיש ושאלתי אותו מה רוצה במקום.
( בעיקר מהמטפלת cbt של הבן שלי, שכך עודדה אותנו לנהוג),
ולפי מה שאני מבינה זה לא בדיוק מה ש @דיאן ד. הציעה, אלא אם כבר יותר קרוב למה ש @אובדת חצות רצתה לעשות.
הכוונה של 'להכות בברזל בעודו קר' איך שאני מבינה אותה היא, שכאשר הילד כבר עבר גבול ברור מאוד, גבול שהוא קו אדום, בדרך כלל הוא כועס מאוד ועצבני, ולרוב גם המבוגר האחראי יהיה כועס. אז בשלב הזה, לא לנסות לחנך ולהטיף מתוך הכעס ולהרגיש שאנחנו חייבים להגיב תגובה נחרצת כבר עכשיו ואם לא אז אנחנו מועלים בתפקידנו כמחנכים, אלא לתת לכולם להרגע. ורק אחר כך, בזמן מתאים, יכול להיות יום אחרי וכו', מעלים את הנושא, אומרים את דעתנו, מקיימים דיון ספציפי במה שקרה ומציינים את ההשלכות.
אבל, הבן שלנו עכשיו כמעט בן עשר. וזה נשמר לאירועים באמת חריגים ויוצאי דופן יחסית. אצל ילד בן חמש שזרק מטבע, לא חושבת שזה מתאים להעלות את העניין ולהעניש.
באמת זה לא נראה לי מקרה של קו אדום גם אצלנו וגם אצל הפותחת.
כאילו ילד שזורק משהו כשהוא עצבני זה התנהגות די סטנדרטית לילד בן 5.
אני יותר התכוונתי לתת לילדים כלים איך להתמודד
והזמן להקנות את הכלים האלו הוא לא בשעת מעשה אלא בזמן רגוע ונינוח.
השבוע נורולוג נתן מרשם והמלצה לשני הבנים שלנו לריטלין
ילד אחד מסכים להתחיל לקחת השני לא.
אשמח לשמוע מניסיון "הכל" על ריטלין
חיובי
שלילי
למה כן,למה לא
איך זה משפיע
האם בהשפעה הילד שונה ושאין השפעה של כדור הוא ילד אחר.
בקיצור, כל מה שידוע בעניין
ואם יש משהו אחר שיכול לעזור למי שלא רוצה לקחת
זה ממש תלוי סגנון אני יודעת שיש היום כבר יותר מודעות לשיטות אלטרנטיביות.
וכתבתי שאני בטוחה שיש המון שזה מציל אותם.
אבל בסוף אם חושבים על זה זה תרופה פסיכיאטרית
ואגב אני זוכרת שהייתי ילדה זה היה די חדש שנותנים את זה לילדים. אז השפעות לטווח רחוק לא בטוח שאנחנו יודעים וגם אם כן בעיני זה לא כזה משנה.
בדיוק כמו שהציפרלקס מצילה אנשים
יש המון אנשים שלוקחים כי זה יותר מהיר/קל מללכת לטיפול ארוך. ושוב יש אנשים שזה מציל אותם שבלי זה הם לא היו חיים.
אז לדעתי בעיקר בילדים צריך לנסות כמה שפחות לתת ולנסות כמה שיותר למצוא שיטות אחרות.
וספציפית לא רציתי לפתוח את ענייני התרופות
אני יודעת שיש הבדלים בניהם לקחתי את כולם
ועדיין אני מאמינה שאין תחליף ללהצליח לבד.
ולגבי אח שלי זה בדיוק העניין אם ההורים שלי היו פתוחים יותר לנסות להבין מה יעזור לו הם היו מבינים מהר יותר שכושר בבוקר מפקס אותו.
מבוטחים במאוחדת. עושים שימור פוריות
הגשנו בקשה להתחייבות לivf שלב א לפני שבוע
תוך כמה זמן מגיעה תשובה?
כמה זמן יקח עד הטיפול עצמו? מנחשת שצריך סבלנות אבל רוצה לדעת בערך
יש הרבה בירוקרטיה לפנינו?
ועוד משהו,בעבר כשעשיתי מעקב זקיקים כל פעם היה סיוט לקבוע תורים והייתי לפעמים נוסעת גם מחוץ לעיר שעה כל צד בשביל זה
עכשיו במעקב אוכל לעשות בבי"ח בלי להשתגע מהקביעת תורים?
הבי"ח לא בעיר שלי אבל אם לא יהיה קרוב אלי ושם יהיה אפשר לבוא זה כן יהיה נוח יחסית
בשעה טובה התחלתי תשיעי!
ויש לי מלא צירים אבל היום הצטרפה להתקשויות תחושה של לחץ למטה, קצת כאילו אני צריכה לשירותים, הופיעה בזמן של ההתקשות ונעלמה כשנגמר הציר. ככה כמה פעמים, לא תכוף ולא כואב.
אני יודעת שתחושה של לחץ זה מחשיד לצירי לחץ וזה אומר שחייבים לרוץ לבית חולים (או עדיף, לקרוא למיילדת הביתה) אבל וואלה זה בכלל לא מרגיש כמו צירי לחץ, זה בכלל לא מתקרב ללידה פעילה, סתם צירים מדומים.
אבל מפחדת שאולי אני מפספסת פה משהו כי אף פעם לא היה לי את התחושת לחץ הזאת חוץ מבצירי לחץ.
יש לי לפעמים התקשויות ברקסונים אם התחושה הזאתי ( לפעמים בלי כאבי גב בכלל ) אצלי כנראה זה המנח של העובר
אבל אם זה צירים יכול להיות שכן מתקדם משהו
אני אציין שכבר הלכתי להיבדק בגלל צירים יותר גרועים מאלה והכל היה סגור וארוך...
ויאלה, מחר מתחיל שבוע 36 אז מקסימום אני אלד
מעדיפה ללדת ב38 ככה 
אבל בוא נגיד שאז כשנסעתי להיבדק גם חשבתי שיש סיכוי שאני יולדת, עכשיו זה לא נראה הכיוון באמת
בטח במזג אויר הזה
אני קבוע משאירה יותר משעה בחוץ כי מאז שיוצאת מהעבודה מוציאה מהמקרר ועד שמגיעה הביתה לצערי עוברת יותר משעה
בגודל של תיק צד
וכשיוצאת מהעבודה שמה את זה בפנים עם קרחון.
ואז גם אם קורה שאני מתעכבת בחזור מהעבודה אני לא בלחץ על החלב
אבל הולכת ברגל ולא נוח לי גם תיק וגם צידנית..לפעמים אם יודעת שאתעכב הרבה מכניסה גם קרחון ליד החלב
אבל בכללי לא בלחץ על זה, זה בתיק ולא קורה לו כלום אחרי שעה-שעה וחצי בחוץ
מסייגת כמובן ימים מאוד חמים
ואז הוציאו אותו ל40 דק?
אם זה לא היה בשמש אלא בטמפרטורת החדר, עם מזגן, הייתי משתמשת (ומריחה קודם)
שאבתי חלב ושכחתי אותו בחדר
ואז כשחזרתי אחרי 40 דקות שמתי במקרר
שומעת לאחרונה לצערי על הרבה זוגות שבהם אחד מבני הזוג בגד בבן הזוג השני.
גם דתיים, גם חילוניים. גם אנשים שנשואים 20 שנה וגם טריים. מכל הסוגים ומכל המקומות. יישובים דתיים/ערים וכו'.
השאלה שלי היא איך לא חוששים מזה, איך לא בודקים כל הזמן את הטלפון, איך מאמינים בבן הזוג?
ברוך ה' אין סיבה לחקור או משהו כזה אבל מאז ששמעתי על כל הדברים האלה, אני כל הזמן במחשבה של רק שזה לא יפתיע אותי.
ממש ממש ממש מפחיד אותי. מתחילה לחשוב על נשים מהעבודה, לימודים, על האם אני מספיק יפה, האם אני מספיק מטופחת, בוחנת כל מילה שהוא אומר לי.
הלפ
זה לא שאני מרגישה חסינה, אבל באמת - לא מעסיק אותי בכלל ולא כי אני מנותקת ממה שקורה, אלא כי אני לא אהרוס לעצמי את השלווה הנפשית באינסוף מחשבות של מה אילו, ואולי, ובטח לא אשליך את זה על עצמי
בגידות יש בכל מקום באמת. גם מצד נשים אגב
זה כמו שאני לא מתעסקת וחרדה מזה שחלילה משו אחר יקרה כי כל הזמן שומעים על אסונות שכיחים יותר ופחות
ובכללי אני בגישה של פחות לזלוג החוצה. יותר להתכנס לכיוון החיים שלי ולא לפזול. לחיות אותם בתמימות, להאמין בטוב גם אם יכול לקרות דבר כזה, וזהו
אם יפתיע חלילה - יפתיע. ואם לא..? נחיה בפחד?
אגב, גם גברים לנשים יפות מאוד בוגדים. בגידה זה הרבה רצון בריגוש וגיוון ואופי ח** של בנאדם שלא חושב על הסביבה הכי קרובה שלו ועל ההשלכות. זה ממש לא קשור לנבגד/ת רוב הפעמים
בעיר, מחוץ לעיר, ברכבים ישנים וחדשים..
איך לא נמצאים בחרדה כל יום שאולי זה יקרה לי?
איך לא בודקים כל יום את תקינות הבלמים והמערכוצ האחרות?
אולי היום אפגע בתאונה?
איך פשוט עולים לרכב ונוסעים בשלוֹה?
לא הדבר עצמו אלא המחשבות עליו.
דברים רעים יכולים לקרות
אנשים יקרים לנו יכולים למות חלילה
אנחנו יכולים לרדת מנכסינו
לחלות
אסונות מכל מיני זוגים יכולים להתרחש.
האם המחשבות האלה, העיסוק בזה מכניס אותך למעגל הדאגה או מעגל ההשפעה?
האם המחשבות על תרחיש שבו הזוגיות שלך תתפרק תורמות לאיכות הזוגיות הקיימת שלך?
אם התשובה שלילית, אז המחשבות שלך הן אלה שמטרידות אותך והורסות לך את איכות החיים, ולא הבגידה שאולי תתרחש וכנראה שלא.
ובמחשבות אפשר לטפל.
אישית לא יצא לי לשמוע על מקרים כאלה, ב"ה (אבל אני לא מעורבת כל-כך בין הבריות ולא שומעת על דברים באופן כללי). אבל אני מתארת לעצמי שלמי שזה קרה - לפחות לרובם, זה לא היה שוק כל-כך גדול כמו לסביבה שלהם שהכירה רק את מה שהוצג החוצה.
את הזוגיות האישית שלך ואת בן הזוג שלך את מכירה היטב, ולכן אין שום קשר בין מקרים שאת שומעת עליהם לבין העולם האישי שלך.
בדיוק שמעתי על מקרה של מישהי שהיתה נשואה מעל 15 שנה ואומרת שהזוגיות היתה מעולה, עם תקשורת, ילדים, שמחה, יציאות, בילויים, הנאה בכל התחומים וכשהיא גילתה את זה חרב עולמה.
זה מזעזע
באמת לא אמרתי שכולם, כי חריגים מאוד יש בכל תחום, אבל הרוב.
האם זה ברשת?
אם לא וזה לא הכיוון את יכולה לדלג על המשך ההודעה שלי🤭
אם כן זה לא מדד בכלל. רק האיכסה יוצא החוצה והבתים הקדושים והטהורים של עמ"י שזה רוב רוב הבתים לא מתגלים בקול ולא מוציאים החוצה את מה שיפה לו הצינעה.
אם אכן מדובר ברשת - אני ממליצה מאוד להפסיק כמה שיותר מהר להיחשף לתכנים כאלה. האלגוריתם של הרשתות החברתיות בוחר מה להעלות לך על פני השטח לפי צפיות קודמות - תחפשי הרבה סרטוני סריגה או משהו בסגנון, או פשוט תצאי מהרשתות החברתיות..
גם פה בערוץ לפחות בעבר רוב רובי השרשורים בפורום נשו"ט היה יותר בכיוון של נשואים שבורים, קשיים בשלום בית והתנהגויות לא ראויות של אחד או שני בני הזוג. ולכן מהר מאוד הבנתי שהמקום הזה לא מיועד בשבילי. לא לקריאה ובטח שלא לתגובות.. אין לי מושג אם היום זה עוד ככה אבל תוכן שעושה לך רע פשוט אל תצרכי! הבחירה בידייך.💞
את המחשבות והחששות האלה עם בעלך.
להגיד שראית וקראת על זה הרבה וזה מכניס לך דמיונות לראש, ואת מבקשת ממנו שיעזור לך להרגע.
זה בכל אופן מה שאני הייתי עושה.
לא מפחדת מבגידה
אם חלילה זה יתרחש זה יהיה מאד לא נעים
אבל לא מפחיד
יש לי חיים מלאים עם עצמי
אני יודעת לפרנס את עצמי
מרגישה יפה ומושכת
לא צריכה אישור/ תמיכה על שום דבר
מבחינתי זוגיות זה תוספת לחיים
לא המהות שלהם
אז אם הזוגיות טובה ומוסיפה
סבבה
אם לא (למשל בגידה)
אז לא
אפשר להיפרד
לא חייבים בכוח
ובכללי המחשבות על הזוגיות
זה מה עושה לי טוב ואיך אפשר להוסיף ולשפר
ולא האם אני מספיק טובה או מה עלול להתרחש
עם האופציה של חיים יפים שמתנפצים פתאום, או עם האופציה של חיים שיכולים להיות יפים אבל מבלים אותם בחרדה. וכמובן גם לקחת בחשבון את הסיכויים שיקרה כל אחד מהאופציות...
ומצטרפת גם להצעה של להגביל את המידע שאת נחשפת אליו. אין שום סיבה להתאמץ להגביר את החרדות😅
בכוונה מדגישה בנפרד
אני אחרי לידה בניתוח ומשום מה ממש לא מצליחה להתאושש נורמלי
הייתי בבית החלמה מיד אחרי ומרגישה שכל כך זקוקה לעוד יומיים של שקט ורוגע
עם ארוחות נורמליות ומזינות
הילדים חלקם חוזרים באחד ומהשעה הזו אין טיפה של שקט ורוגע רק אם שולחת לגינה שאני הרבה פחות אוהבת שהולכים לבד
ובעלי גם כן קורס כבר.... עוד מהאשפוז שלי בבית חולים אבל מרגישה שאין לי יכולת לתמוך בו אפילו כי אני מפורקת ומבוהלת מעצמי נורא שאני במצב הזה,מרגישה בדיכאון,בוכה המון או על סף בכי
לא יוצאת מהבית כי אין לי כוחות פיזיים ונפשיים
והבית.... אמהלה איזה בלגן. מהחדר אני כמעט לא יוצאת רק מפחד שאכנס לדיכאון עמוק יותר ממצב הבית 😒
והכי קשוח לי שאני לא מכירה את עצמי ככה! זרה לעצמי משתמש
יש לציין שלפני הלידה הייתי עסוקה מאוד ואין יום שלא היה לי משהו ויתכן שזה גם משפיע
לא יודעת מה רוצה מכן..תמיכה,עצה,דרך לשכנע את בעלי שאמא שוב לבית החלמה למרות שזה נראה לי כל כך לא מתאים
ולגבי עזרה,אין לנו עזרה. גם בתשלום נדיר למצוא כאן ולא אכפת לי לשלם.. פשוט אין.
אני חושבת שהיתרון זה למצוא עזרה קבועה איכשהו
כי אחרי יומיים בבית החלמה לא יגרמו לך לחזור לתפקוד מלא ואז שוב יהיה קל מדי להיכנס ללופ הזה של הבלגן והארוחות..
הייתי ממש יושבת עם בעלך ומנסה למצוא פתרונות לעזרה יומיומית קבועה, עזרה עם הילדים או ארוחות ושאר משימות הבית.
אולי אפילו מישהי מבוגרת שתסכים לבוא בבוקר לאפס את הבית ולארגן סיר אוכל.
הבית ואין. כמה שניסינו שורדים בעצמנו בסוף...למדנו
וזה אחד הדברים שגם גרמו לי לקריסה
יש מקומות שאין בהם שום עזרה וסיוע,
אולי תתקשרו לארגונים כמו עזר מציון תבקשי מתנדבים או תמורת תשלום,
אולי יש סטודנטית או אשה מובטלת זמנית שתשמח באופן חד פעמי להשלמת הכנסה.
כלומר לא למי שמגדירה את עצמה כמנקה, מישהי שתשמח לעשות חסד ולבוא וגם תקבל עוד קצת הכנסה.
אמא שלך/ חמותך לא יכולות לבוא חצי יום לעזור קצת לארגן אפילו מלמעלה כזה את הבית..
ואוכל טוב שמצאת פתרון. זה גם חוסך לשטוף סירים וכלים.
תקנו אוכל לשבת אם אתם בבית ותוסיפי כמויות לתחילת שבוע הבא.
בע"ה כל יום צעד צעד,
תסתכלי על מה שאת כן מסוגלת ותרימי לעצמך, ולא על כל השאר.
בע"ה שתתחזקי משבוע לשבוע, והמצב ישתפר.
לגבי הגן שעשועים, אם לא מדובר בפיקוח נפש, תזרקי את הייסורי מצפון לפח.
אם יש סופר צמוד לפארק, שיקנו מעדנים או ארטיק וישחקו.
יהיה יותר טוב בהמשך את תראי 💚
אולי יש תיכון/אולפנה/ישיבה/תנועת נוער אצלכם?
אם כן, אפשר לנסות לפנות אליהם ולבקש מתנדבים.
היום תיכוניסטים מחוייבים בשעות התנדבות כדי לקבל תעודת בגרות. וחלקם מתקשים למצוא איפה להתנדב.
זה לא פשוט - הגוף, הנפש, העומס, חוסר השינה
הכל מתרכז יחד למין תוהו ובוהו שקשה לחשוב איך לצאת ממנו .
אז קודם כל תדליק נר לצדיק, תתני מטבע לצדקה ותבקשי מה' עזרה כי המצב גדול עלייך,
ורק הוא יכול לשלוח כוחות!!
אחרי זה הייתי קונה גלידה או מכינה קפה ומזמינה את בעלך לשיחה שבה תגידי מה שכתבת כאן - שהוא קורס ואת קורסת.
לשקף לו שאת רואה את המאמצים שלו, את ההשתדלות, את הקושי. את העומס עוד מתקופת ההיריון.
גם אם אין לכם עזרה , גם אם את במצב נפשי לא משהו
ההזדהות הזו יכולה לעשות פלאים.
אם תתמכו אחד בשני רק בלראות את הקושי, להעריך כל אחד את המאמץ של השני - זה כבר נותן אוויר.
בסוף אתם ביחד בבית הזה, באתגר הזה, אתם ההורים יחד.
ואם תצליחו - בסוף השיחה תחשבו יחד על דברים פרקטיים שיעזרו.
אם לא - אפילו רק ההזדהות הזו, הלשהות רגע ב"קשה לי, לא פשוט לי" אבל להיות בזה יחד .
ואם זה מסובך מדי רק תכתבי לו בפתק שאת רואה שגם לו קשה, שאת רואה את המאמצים שהוא משקיע.
כדאי לזכור שזו תקופה, היא תעבור. כרגע את במצב של לעבור כל יום לעצמו. *ולשבח את עצמך* על כל הצלחה קטנה. אפילו בקול רם.
אם כולם אכלו זו הצלחה
אם עשית משהו קטן שמרגיע אותך זו הצלחה
אם יצאת לכמה דקות לשמש זו הצלחה
מקלחת לבייבי זו הצלחה!
לעבור לחשוב בדרך הזו.
להזמין דברים שיקלו עלייך - אפשר תעסוקה לילדים מחנויות יצירה, משלוח אונליין מהסופר עם שניצל תירס ודברים שקל לחמם, תחשבי מה אפשר לקנות בכסף שניתן לכם לעבור את היומיום.
לגבי העזרה שאי אפשר להשיג - אולי יש בית חב"ד באזור שלך? אפילו בעיר אחרת, הם אלופים בחסד וסיוע. אולי יוכלו לקשר אותך עם מישהו שיכול לעזור
בהצלחה גדולה!!
זה יכול לקחת זמן להתאושש מלידה
יש איזושהי ציפייה שההתאוששות תהיה מהירה
הרבה פעמים היא לא ריאלית
לידה עם עוד ילדים קטנים בבית יכולה להקריס
לא תמיד יש מה לעשות
לפעמים צריך להוריד את הראש ולתת לגלים לעבור
להבין שזו תקופה קשה ולנסות לעבור אותה בשלום
אחרי שהיא עוברת כדאי להפיק לקחים ולהבין איך להתנהל להבא
(תכנון ילודה תכנון משאבים)
נותנות לי תקווה,ברמת
אחרי שכתבתי כאן כבר הרגשתי הרבה הרבה יותר טוב.. הצלחתי לצאת קצת מהמיטה ומהנייד
לגבי חיפוש עזרה- יכול לעזור לכתוב שאת מחפשת עבור יולדת אחרי ניתוח שמטופלת בעוד ילדים (ואיזה עוד תיאורים שמגדילים את הצורך)... אני גם לא אוהבת להתמסכן, אבל כשאנשים מבינים שיש צורך גדול, יותר סיכוי שמישהו יגיע.
האמת היא שהתחושות שלך לא מפתיעות אותי ביחס לכל מה שאת עוברת, את מטורגרת שיא לדכאון אחרי לידה.
קודם כל תהיי קשובה לנפש. עזבי להשתלט, אירי לידה אין שליטה על הרבה דברים. שחררי את החייבת שבך ותני לה לנוח, עכשיו מתעסקים ב- מה אני צריכה
את לא צריכה לתמוך בבעלך. את לא במצב בכלל. את צריכה למפות קשיים ולמצוא פתרון טכני לקושי כדי להתפנות לעצמך ולהוריד מעלייך מחויבויות
כרגע בעלך יחכה
יש מצבים שבהם כל אחד לעצמו כדי להצליח להשיט את הספינה ואחרי זה יושבים לעשות חושבים ולהתחבר מחדש, לראות מה הלאה
חיבוק❤️
כתבתי את זה הבוקר בשרשור אחר בנושא דומה.
היא לא צריכה לתמוך בבעלה, היא צריכה בעצמה תמיכה, והמון.
אבל, אם הבעל מרגיש לבד לאורך ככ הרבה זמן (ובמהלך ההריון כבר היה נשמע שהוא במיצוי מוחלט של הכוחות שלו) הוא יכול לפתח בעצמו דיכאון אחרי לידה.
בתור מי שהתמודדה עם דיכאון אחרי לידה "כפול" - גם שלי וגם של בעלי, זה סיוט מארץ הסיוטים.
להגיד כל אחד לעצמו, זה להעמיק ממש את תחושת הלבד משני הכיוונים - גם ההבנה שבגלל שקשה לצד השני אז אני לעצמי עכשיו, כלומר אני לבד, וגם בגלל שקשה לי אז אני לא יכולה לתמוך בצד השני, כלומר הוא גם מרגיש עוד יותר לבד..
הדבר הכי הכי משמעותי באתגר הזה זה דווקא הביחד, לדבר על זה, לשתף, לחשוב ביחד איך אנחנו מתנהלים ויוצאים מהדיכאון. דווקא לא להתייחס לזה כדיכאון של האישה או של הגבר, אלא כאתגר משותף להתמודד איתו, שאולי כל אחד מהם צריך מענה שונה קצת אבל כן להיות ביחד ולא לתת לשני להמתין ואז לגלות שהוא בבור שקשה מאד לצאת ממנו
אני מרגישה בחודש תשיעי🤣
קשה לקום לפיפי
אין תנוחות נוחות בלילה
ואני כל היום רק אוכלת אז גם השמנתי ניראלי😂😂
אבל בסוף אני לא מקבלת תינוק אני מקבלת רגל זה יותר מגניב לא?🥲
לפחות החליפו לי למגף הליכה (האם מותר ללכת איתו? התשובה היא לא!) אבל אפשר להוריד במקלחת, גם ברכה
והורידו את הזריקותתת
חודשיים אחרי לידה
לפני שבוע בערך התחלתי להזיז את המיטה שלנו (טעותתתת) ומיד הרגשתי זרם במפשעה.
מאז יש לי כאב שבא והולך
כמה זה אמור להטריד אותי? ללכת להבדק?
זה לא בדיוק המפשעה, לא יודעת להסביר בדיוק
בין המפשעה לרגל?
השרירים שם נחלשים ומתרככים בהריון ולוקח להם זמן לחזור לעצמם, אז זה נפוץ שיש שם כאבים בהריון ואחרי לידה (סימפיזיוליזיס). כנראה שמתחת משהו או שהפעלת מאמץ יתר על האזור. זה לא מסוכן, רק מציק.
לפי גוגל הטיפול העיקרי הוא מנוחה, אז בהנחה שלא תזיזי מיטות יותר זה אמור לעבור לבד בעזרת ה'. תיזהרי גם לא להרים דברים כבדים.
נכנסת ליוטיוב וקופץ לי פרסומת של עמותה על ילדים רעבים
ואני לא יכולה, לא נרגעת מזה (כמובן מעבירה מיד)
חודש שביעי
כל צל בבית נראה לי כמו עכבר
זה נורמלי הכל?
הכל הורמונלי ויעבור?
מחיהאם שווה? כדי ?
אחרי מבצעים גם עולה לא מעט
יש לי עגלת אמבטיה בנוסף
אני יודעת שיש ביד 2 - לא הרבה אגב
אבל חשבתי שעדיף לי לקנות חדש ואחכ למכור ביד 2
כי ביד 2 המחיר עדיין גבוה
למכור אח"כ
משתמשים בזה זמן מאד קצר
(בוודאי אם יש עגלה אחרת נוחה)
שווה?
אם יש לך רכב
ואת חושבת שתצאי הרבה בשלב הראשוני
מגיל 4 חודשים מקסימום חצי שנה זה צפוף מדי ולא מוצלח.
זה שלב שיסית נמצאים יותר בבית אין יציאות יומיומיות
(ליציאות ארוכות זה לא טוב. זה לסידורים, שיוצאים ונכנסים הרבה מהאוטו, לאסוף ולחזיר את הגדולים, בעיני בכל אופן)
רק נראה לי למכור אחרי שימוש של 2 משפחות יהיה יותר קשה.
(אני לא אחת שאומרת קניתי לפני חצי שנה כש...)
ראיתי שביד 2 המחיר ממש גבוה לכן חשבתי לקנות בחנות ולמכור ביד 2 אחרי חצי שנה. ואז יצא שלא שילמתי הרבה.
בוודאי עם אוטו
חשבתי שיהיה נוח דווקא להתחלה (שנכון לא יוצאים הרבה) בגלל שזה חורף ולא צריך לצאת ולהכנס מהסל קל.
אין לי כבר גדולים להחזיר.
למה בגדול זה לא טוב למציאות ארוכות.
זה נשכב 170.מה שונה מטיולון נניח
כרגע בעבודה משרדית, לא ממש מעניין. אין חברה. העבודה פשוטה ואני גם לא מחפשת להגדיל ראש בגלל ניסיונות עבר שלא עבדו ובוס לא מרוצה. אז יש הרבה זמן לי לסרטוני יוטיוב משעמים בין לבין. עובדת מ8 וחצי עד 1
בבית אני סבבה רוב הזמן.
בעבודה מרגישה בדיכאון. שיעמום כזה.
האופציה שלי להישאר ככה ולמצוא איך לטפל בדיכאון. או לעזוב לגמרי ולחתום אבטלה (זכאית)
אני לא רוצה לחפש משרה חדשה.
בעבר עבדתי בעבודה אחרת יותר טובה ומעניינת ומצד שני יוצר שעות וכרגע אני מעוניינת להיות יותר בבית
אבל כרגע אני לא מעוניינת
רוצה להיות עם הילדים אחהצ כשהם קטנים.
תביאי ספר קריאה או סריגה
או קורס אינטרנטי ללמוד שיוציא אותך עם ערך מוסף ולא עם תחושה של ריקנות
לקבוע יעדים כמו תנ"ך יומי וקביעויות אחרות..
זאת ההתחלה 💗💗
ואיפה יש לך עבודה שאין מה לעשות נון סטופ? המזכירות שאני מכירה לא מצליחות לעשות את כל העבודה בתול סד הזמנים
בדיכאון מתחיל מהטריגר שלו
אם העבודה משעממת ומדכאת
היא הטריגר
אין איך לטפל בו בלי לשנות את העבודה
בשבילי להיות בבית כנראה לא היה טוב
אולי יש כאלה שטוב להם
בשבילי עבודה זה
גם תעסוקה
וגם הערכה תחושת הצלחה וסיפוק
מה ששהייה בבית לא ממש מספקת
חוויתי את זה בעצמי
כשהגיע השינוי הכל פתאום נראה אחרת
למצוא עבודה אחרת, קצת יותר מעניינת לאותו מספר שעות?
ובהחלט כדאי למצוא גם דברים שמעניינים אותך לעשות בין לבין, אפשר ספרים דיגיטליים בטלפון, ללמוד משהו שמעניין אותך, תחביב שאפשר לנייד מחוץ לבית...
אם את מחליטה שאת רוצה למצוא זה כבר נותן כוח
ולהגדיר את החודשיים עד שאת מוצאת כייעודים ל****
וזה יתו לך מוטיבציה להיות יותר קשובה למה יכול לפתח אותך בזמן הזה...
ואולי תראי שאת כן מתמלאת ככה.. ותישארי
אבל ככה , בריק כזה לא חושבת שכדאי להמשיך...
וחוץ מזה רוצה להגיד לך שזה מהמם שאת רוצה לנכון בבית וחשוב ככ וגם- וואלה קשה היום, בקרייריסטיות שכולם מעובדים אליה להיות בראש הזה... אז מחזקת אותך בזה♡♡
אבל... לשים לב.. לראות שזה שאת בוחרת בשביל זה בעבודה שאת לא אוהבת לא מכבה אותך וגורם שלא יהיה לך אנרגיות כשאת בבית...
לבחון איך לעשות את זה מאוזן..
כתבתן דברים חכמים.
)אני לא ממש מזכירה. עבודה משרדית)
