פורום הריון ולידה (עמוד 28)

כמדומני...

ואז אולי יהיה צורך להסיר אותה מבחינה בריאותית...

תבקשי הפניה מרופא עור להסרת הנגע (חושבת שמפנים לפלסטיקאי)

עשיתי את זה כמה פעמים, ומבינה מאד את הרצון!!!

זה יכול להיות מסוכן.

ולא ממליצה עדיין להוריד, אלא רק אם אני רוצה, כנראה במקרה שהזכרת , היה חשד קל, במקרה שלי אין ב"ה, ואני ממשיכה לעקוב, היא גדלה ממש מעט, לא משהו דרסטי

אבל תודה על המידע 

וגם התיקון עצמו עולה יותר דרך ביטוח

אבל תשאלו אותו אם הוא מסכים לעשות השוואת מחירים עם עוד מוסך. 

אולי שווה לבדוק עם הצ'אט גיפיטי

וגם חברת הביטוח שלך בעיקרון אמורה לעזור

בעיניי ההתייקרות לא שווה את הפעלת הביטוח

1900 ש''ח זה סכום סהכ אפשרי ולא נורא

(ההתייקרות תעלה לך יותר... הייתי שומרת לנזק יותר רציני. ויש בזה משהו ששמאי עלול להעריך נזק גדול יותר)

חיבוק על עוגמת הנפש

וחיבוק! גם לי יצא לשלם על משהו בלתי נראה כזה(סיפור עוד יותר מעצבן שכנראה לא פגעתי ברכב בכלל אבל דומה ברעיון)

זה חוק

שמחתי לעזור לך ולכל מי שלא ידע את זה עד כה

תודה גדולה גדולה!!! 

אם הולך לך בקלות, מעולה!

אם את מרגישה שאת צריכה להתעקש וזה לוקח לך אנרגיות לדעתי לוותר... אני מצטערת על חצי שנה שבמקום להנות מרגעים מתוקים עם הבייבי רק ניסיתי לדחוף לו עוד ועוד סוגי מוצצים שהוא לא אהב.. רק כשקיבלתי את זה שאין ולא יהיה לו מוצץ התחלתי להנות באמת מהגידול ולהבין שזה בכלל לא נורא...

אני מוצאת פתרונות אחרים להרגיע..

באחד הילדים נתתי מוצץ כי רצה בקלות אבל הבנתי במהלך השנים שגם פיזית להתפתחות מבנה הפנים זה לא טוב כ'כ.. אז אם אפשר שלא ואני מסתדרת עם התינוק אני לא ממהרת להרגיל למוצץ

מציעה מוצץ מסןג אחד, אם לוקח מעולה.

אם לא אז לא. לא קונה 5 סוגי מןצצים

זה בהחלט מאוד עוזר להרגיע את התינוק בגיל קטן וגם בגיל גדול יותר.

אבל גם הילד שלא לקח אצלי גדל מעולה ומצא דרכים אחרות להרגע

לק"י

הבנות שלי מצצו אצבע (הקטנה עדיין).

אפשר להיות תינוק רגוע גם בלי מוצץ.

וקחי בחשבון, שלמיניקות ממליצים לתת מוצץ רק אחרי שההנקה מתבססת (נדמה לי בגיל חודש).

לק"י

נראה לי סביב גיל 6. היא היתה מוצצת כשהיתה עייפה/ הולכת לישון.

בת ה-5+ עדיין מוצצת. מקווה שתגמל גם לבד (גם אצלה זה בעיקר בזמני עייפות).

אז אפשר להגמל מזה. ולי אישית זה היה נוח שנרגעו עם האצבע. 

כן להציע ולא לוותרמראש אבל לא להילחם

אצלי הבת לא לקחה מוצץ ועדיין הייתה רגועה ונינוחה .. ניסיתי כמובן להציע מידי פעם בחודשים הראשונים אבל הבנתי שהיא פחות בקטע

3-4 חודשים..

זה לנסות כל כל הזמן. ניסיתי סוג אחד/שניים..

מבחינתי לא בא בחשבון בלי מוצץ.. 

רק תתפללי גם שתצליחי.
ממני שהתעקשה עד בלי די, ולא הלך לה עם אף ילד, חוץ מצדיק אחד
ועוד צדיקה שהעיפה את המוצץ בגיל חצי שנה כי החליטה שנמאס לה.

אם הוא תינוק רגוע - לא רואה צורך במוצץ...

שתי בנות שלי היו בלי מוצץ בכלל, והיה מצוין. הקטנה גם בלי מוצץ, אבל אצלה כן הגיע שלב שחשבתי שחבל שאין לה מוצץ... בכל אופן, גם איתה אנחנו מסתדרים בסופו של דבר.

ובכלל, לבוא כמה שפחות עם א'גנדות. בסוף יש כאן אדם קטן אמיתי עם צרכים והעדפות מגיל 0.

יכולה לומר לך שאני ממש לא רציתי לתת מוצצים אבל הם לא נרדמים אצלי ההנקה אף פעם אז זה פשוט היה קריטי להרדמות. אני משתדלת להשתמש בזה רק להרדמה ולא לתקוע סתם כשהם לא מרוצים. 

זה יכול מאוד לעזור.. אם מצליח יופי, ואם לא מצליח אז מסתדרים.

יש לי שניים שהסכימו ושניים שלא...

אחד שלא הסכים זה כי הקשבתי להמלצות 6 שבועות לא לתת ואז הוא כבר לא הסכים

והשני הסכים עד גיל 4 חודשים כזה ומאז הוא ממש מתנגד וניסיתי.. אבל לא נלחמתי.

הם שניהם היו תינוקות יחסית רגועים והצלחתי להרגיע אותם

אבל גם הינקתי יותר ואם הייתי יכולה לתת בנסיעות למשל מוצץ זה היה עוזר ממשששש...

וסתם בזמנים שצריך קצת רוגע, ואין

התינוק היחיד אצלי שלא לקח מוצץ היה משמעותי יותר קשה בשינה ובנסיעות

זה לא פותר הכל אבל בהחלט מאוד מקל על החיים

אם את מניקה, ולא יהיה מוצץ, את מהר מאוד תהפכי למוצץ אנושי

אני לא נותנת מוצץ, לא מתרגשת מהנקות תכופות ושאני צריכה להרגיע.

אפשרי ביותר, שמח וטבעי.

מעלה את הסיכוי של ההנקה למנוע הריון בצורה טבעית וחסרת תופעות לוואי.

מומלץ יחד עם לא לתת מוצץ להרגיל את התינוק ואותך למנשא. ככה אפשר לעשות עם התינוק עלייך כמעט הכל והוא נרגע מהמגע שלך

וכל עוד הוא איתך זה בסדר

אבל מה עושים שרוצים לצאת לעבודה? 

ואי אפשר לסמוך על הנקה כמניעה

ולפי אופי התגובות בשרשור

אם הן מייצגות את האוכלוסייה אני מבינה למה זה משפט שאומרים כל כך הרבה (שאי אפשר לסמוך וכו')

ולמה באמת ההנקה לא מונעת לכל כך הרבה נשים (שזה כל כך חבל אבל נושא לשרשור אחר)

אם כל כך מאוהבים במוצץ...

וואו יצא טון ביקורתי ועצבני.. זאת לא היתה הכוונה חח

כמה זמן את מניקה ביום?

אחרי הילד הראשון שינק מעל חצי יממה,

הבא בתור כמעט קיבל מוצץ באולטראסאונד הראשון... 

ואכן לרוב ילדיי הייתי המוצץ, זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע.
אבל זה יכול להעיק לפעמים

ואפילו נחמד

כולם סביבי מנסים לשכנע אותי לתת מוצץ לילדים.

באמת קניתי אצל כולם לפני הלידה.

אבל אצל אף אחד לא הרגשתי צורך במוצץ עד שיצאתי לעבודה... (ואז הם גם לקחו בקלות, והיה סיוט לגמול)

דווקא היה לי נח ונחמד הקשר המיוחד הזה.

ברגע שילדת הפכת למוצץ אנושי.

אולי יוצר מדויק להגיד שאת ממליצה להיעזר בתחליף אמא מלאכותי.

אצלי כולם לקחו בקלות, אז לא הייתי צריכה להתעקש.

שניים היו עם מוצץ עד סביבות גיל 3.5, והשניים האחרים פחות.

התבססה להתחיל מוצץ.

ממש לא רואה בזה חובה.

מצאתי דרכים אחרות לתת לילדים שלי מענה ולהרגיע. (הנקה, מנשא, ליטוף מיוחד שגיליתי שהילד אוהב)

וכשאני מסתכלת על תמונות של הבכור מגיל שנתיים ממש צורם לי שבכמעט כל התמונות הוא עם מוצץ... זו לא סיבה מבחינתי להימנע לגמרי ממוצץ ואת התינוק הנוכחי (בן חודשיים עכשיו) אולי אנסה להרגיל כי הוא מתחיל להראות סימנים של מציצת אצבע..

אבל זה לא חובה כמו התגובות הרווחות פה בשרשור. אפשר בלי זה בטוב..

לתחושתי הילדים שלי שלא היו עם מוצץ הם גם קלים יותר לווסת את עצמם ולהירגע עד היום, אבל זה תלוי בעוד מאפיינים אז לא יודעת לומר עד המוצץ השפיע.

בגיל 0 אני נותנת יותר, אבל נגיד מסביבות חצי שנה כשאני מתחילה להרדים בעיקר במיטה, אז המוצץ שייך במיטה.

עבד אצלי בינתיים אצל 2 ילדים, אחרי שהגדול לא לקח מוצץ והיה לי ממש קשה.

והשאר לא.

כמה זה קשה?

תלוי בתינוק

אבל אני רואה שילדים לא רגועים הם לא רגועים גם בלי מוצץ.

אני מנסה לתת מוצץ בלי לחץ, בעיקר כדי שלא ימצצו אצבע כי זה הרבה יותר מטריד מבחינתי

הרבה פעמים מגיע עם מחוננות וקשיים בוויסות. אם כן יש נשות מקצוע שמתמקצעות בהדרכת הורים לילדים עם קש"ר

כי גם לי יש..

ומזהה התנהגויות דומות

אבל מהסוג השקט.

כרגע זה לא מפריע לו כלל בלמידה/קריאה וכו'

זה מפריע *לי* כי כשהוא קורא זה כמו לדבר עם הקיר, קשה לו לנהל את הזמן ויש לו בעיות שינה משמעותיות (שבגלגל משפיעות מן הסתם על ההתנהגות)

אבל כאמור, בנתיים לא מטופל תרופתית

אנחנו מחכים בתור למרפאה בעיסוק, אחרי שהיינו אצלה לפני כמה שנים בגלל הענין התחושתי (והשיפור היה ניכר מאד)

בגיל 6 רוב הילדים מתקשים בניהול זמן

בעיות שינה יכולות לנבוע משעת שינה מוקדמת מדי

תוכל לעזור לכם ןלהכווין אתכם איך להתנהל עם הילד כדי שלשניכם יהיה קל יותר עם ההתנהלות גם עם התפרצויות זעם וקשיי ויסות. זה לא אומר שצריכים לטפל תרופתית. גם הילד שלי לצורך העניין לא מטופל תרופתית ועדיין למידה והכוונה בנושא הזה נותנים המון

עברתי בעצמי אחד לאחד את מה שאת מתארת.

אני חושבת שגישת תקשורת מקרבת כהדרכת הורים מתאימה לכל הקשיים,

כי היא לא נותנת תשובות, היא מנסחת נכון את השאלות ועוזרת לרדת לעומק הדברים.

ממליצה מאוד מאוד על התוכנית של הבית להורות מקרבת.

יש להם קורס שעולה כמה מאות שקלים ולומדים את זה כשיעורים מובנים.

ספציפית לגבי מה שאת מתארת, יש קושי עם ילדים מחוננים שהכל צריך להיות מדוייק עבורם.

הם משתגעים מאנשי סמכות שלא מדוייקים עם עצמם כמו למשל כשלא עומדים במילה, או כשהגבולות לא ברורים.

מצד שני הדרישה שמגיעה מהם של "הורות" או "סמכות" ברמה גבוהה, גורמת לנו לעלות קומה ולהשתפר.

צריך להיזהר לא לפרש את הצורך המולד שלהם בדייקנות כחוצפה, כי אז נכנסים למערבולת של קושי בגבולות ומאבקי כח. כשהבסיס ממנו נובעת ההתייחסות לא נכון, הכל מסתבך והקשר ניזוק.

לגבי מה שאמא שלך אמרה שצריך בעל מקצוע שמבין באמת איך מערכת ההפעלה שלו עובדת, אני מאוד מסכימה.

מדריכת הורים הכי תותחית שיש, שלא מבינה עד הסוף איך עובד הראש של ילד מחונן ודומיננטי, תתן לך עצות לא נכונות.

יכולה לפרט על מקרה כזה בעצמי..

חובה מישהי שמכירה באמת והתמקצעה עם ילדים מחוננים.

ממליצה לבדוק במכון דרור המלצות להנחיית הורים (אגב יש להם תכנים מהממים, כאלה שגרמו לי לבכות כי רק בדיעבד הבנתי באמת מה הבן שלי חווה בגיל הזה)

יש גם למרכז ברקת תכנים שכדאי לצפות בהם כדי להבין יותר טוב מה זה ילד מחונן.

יש גם קבוצת פייסבוק וווטסאפ שנקראת "לגדל ילדים חושבים" אמנם נושא הקבוצה לא קשור למה ששאלת, אבל מנהלת הקבוצה היא מחוננת ומכירה מאוד טוב את העולם הזה, ובכללי מטבע הדברים יש השקה מסויימת בין נושא הקבוצה להתמודדות עם מחוננות, אז יכול להיות שיוכלו להמליץ לך שם.

ואם את רוצה חיזוקים והשתתפות, מזמנת בשמחה, עברתי את מה שאת מתארת, מי שלא מכיר לא יבין.

זה יכול להישמע סתם תלונה של מפונקים הילד שלכם מחונן תשמחו בזה ואל תתלוננו.. אבל האמת שעם כל הברכה, זה בהחלט חתיכת אתגר, במיוחד בגיל הזה.

בהצלחה ואמן תמצאי שליחים נאמנים!

גם על ההשקעה בכתיבה

וגם כי מהמעט שכתבת הבנתי שאת אכן מכירה את זה

וכבר הפלת לי איזה אסימון לגבי הענין של ה'חוצפה' (שגרם לי לא פעם לתהות אם יש לו בעיית תקשורת שבשלה הוא לא מצליח להבין שזה חוצפה להעמיד ככה הורים במקום)

בעצם לעצפ השאלה ששאלתי מה שאת ממליצה זה תוכניות לצפיה לא מדריכת הורים ספציפית פרטנית נכון?

אגב האם הילד שאת מדברת עליו מטופל רגשית? מצאתם מטפל ע התמחות ספציפית בתחום? או סתם הגעתם למטפל טוב?

זה ממה שאני מכירה, אני לא יכולה להמליץ ממה שאני לא מכירה.

אני מכירה את הקורס האינטרנטי של הבית להורות מקרבת, ולדעתי הוא "קורס חובה".

בגדול ההורות שלי מתחלקת ללפני ואחרי.

אבל זה מה שהיה מדוייק לי באותה נקודת זמן.

אולי לך זה לא יחדש הרבה, אם כי לדעתי אין מה להפסיד, אם זה ידייק לך דברים, הרווחת המון, כי כאמור דיוק אצל מחוננים זה מרכיב בולט.

זה לא אומר שפתרונות של הדרכה פרטנית הם פחות טובים פשוט לא התנסיתי בזה.

(ולכן גם המלצתי להתייעץ עם מכון דרור על המלצות להדרכה פרטנית)

מה שיש לי ניסיון רע, זה הדרכה שלא מתואמת לילדים מחוננים. המלצות כלליות עד השמיים לא הוכיחו את עצמם במקרה הזה.

זה לא אומרת שהמדריכת הורים שהיינו אצלה לא טובה, זה אומר שלמקרה שלנו זה לא התאים.

(וב"ה שהיה לי האינסטינקט לזרוק לפח את ההדרכה שלה במקרה של הילד המחונן והמאותגר תחושתית) כן קיבלתי כלים למקרים אחרים.

לגבי טיפול רגשי, לא היינו בטיפול בגיל הזה ואני מאוד מתחרטת.

לא יודעת לומר אם זה היה עוזר, אבל חבל שלא ניסינו לפחות, כי היו לו בעיות רגשיות והתנהגותיות קשות.

הפער בין השכל לרגש הוא גדול, וגם הפער בין האתגר שהוא צריך למה שיש למשרד החינוך להציע הוא עצום.

חכם שומע פעמיים למשל,

או לא לתת לילדים חכמים לענות במפגש כדי לתת הזדמנות לילדים אחרים..

כי אם הוא כזה חכם, הוא בטח מבין שהוא יכול להתאפק לאורך כל המפגש כשהגננת שואלת שוב ושוב את אותה שאלה ולא נותנת לו לענות.. ואז לא מבינים מאיפה בא לו לזרוק כסא פתאום..

בסוף מה שהכי עזר לו הכי הרבה זה שאני כאמא חקרתי ולמדתי בעצמי ממש המון הבנתי איך הראש שלו עובד, והכנסנו אותו למסגרת שמתאימה לו, והייתי כל הזמן בקשר עם הצוות. ממש כל הזמן לוודא שהוא מקבל מענה מיטבי. וגם כל הזמן הזהרתי על הפער בין היכולת השכלית לרגשית ושאם לא מצליחים לאתגר שלא יתפלאו.. זה גרם גם לצוות להבין איך כל הזמן להקדים תרופה למכה ושאם יש מלמד בינוני שרק מעביר את הזמן אי אפשר לצפות מהילד להיות ילד טוב ירושלים, אז הכילו גם מצבים מעט מורכבים, עד שבאמת יכולת הוויסות התפתחה אצלו סביב ג-ד כזה.

כשהגיע האבחון מחוננות, הוא נתן את החותמת על מה שהיה ברור עוד קודם.

האבחון נותן את הביטחון להורה מול הסביבה, אבל מבחינת האמת הפנימית, ככל שלמדתי יותר על העולם הזה, היה לי ברור שזה זה.

בנוסף כששלחנו אותו ליום שליפה למחוננים זה היה קרש הצלה. גם סוף סוף המוח שלו קיבל אתגר שהוא צריך, וגם כל המעטפת, והנהלה של המוסד שיודעת איך להנות מהלימונדה ולא להפוך אותה ללימון,

גם עובדים שם על הקשרים החברתיים, גם סוף סוף הוא רואה ילדים דומים לו שיש להם הרבה מהמשותף. פתאום כל הבעיות כל השנים נעלמו כלא היו. זה השפיע מאוד על החיים בכלל גם מחוץ ללימודים עצמם.

עכשיו כשאני חושבת על זה, בכיתה א' כן שלחנו אותו לחוגים הישרדות וכדורגל עם מדריכים בעלי הכשרה טיפולית רגשית. החוגים היו מוגדרים כחוגים פרטיים אבל אני חושבת שזה כן סייע לו להתמודד רגשית והוא מאוד אהב. חבל שלא הבנו את הסיטואציה עוד בגן.

תחשבו גם על אופציה של אומנויות לחימה. שמעתי המלצות ממש טובות לשיפור הוויסות.

להל ההצעות שלנו החל ברכיבה טיפולית כלה בחוג נגינה (הוא מאד אוהב מוסיקה ונהנה להקליט את עצמו 'מלחין' שירים. אני לא מספיק מוסיקלית בשביל לדעת אם באמת יש לו איזה כשרון לזה)

הוא התחיל כתה א' ויש לו יול"א הוא חוזר עייף ורוצה לקרא קצת בבית בנחת בשקט שלו

בנוסף השהות בת,ת מאד מציפה אותו זה שעות ארוכות עם מלא ילדים. הקושי הזה היה עוד שנה שעברה בגן.

אז כל הצעה שלוקחת לו את הזמן אחר הצהריים הוא מתנגד... אנחנו ממש עושים מבצעים על לצאת קצת לאופניים

(לא אגיד שזה לא מאתגר אותי כי הקטנים משוועים לצאת והוא מתנגד ואני מבינה אותו ומבינה אותם)

אני תוהה אם לעשות מאמץ לקחת אותו לרכיבה בשעות הבוקר (שזה מורכב עם העבודה וכו')- האם זה יתן אפקט ששווה את ההשקעה

כבר ככה ריפוי בעיסוק זה בוודאי בשעות הבוקר אז תכף אתחיל העדרויות (עוד מעט אהיה בחלד אז מהבחינה הזו זה יהיה קל יותר)

לציין שהוא מאד אוהב את המלמד שלו, שאוהב אותו בחזרה

המלמד אמר לנו שהילד אמר לו 'המליצו לי עליך עוד לפני שתחילה השנה אבל באמת אני ממש מרוצה' והיה נראה שהוא לוקח את זה לעצמו כמחמאה גדולה.

משתדל לתת לו את המקום שלו יחד עם מקום לשאר הילדים בכיתה, ולדאוג שבהפסקות יצא לשחק ולא יישאר ללמוד בכיתה..

בסך הכל מסגרת ששמעתי עליה המון דברים טובים. 

מסגרת למחוננים אני לא מצאתי משהו שמתאים לנו מבחינה חברתית באזור...

את לא חייבת להגיד לאף אחד למה את מקצרת,

גם לא לילד.

פשוט יש לו טיפול והוא צריך לצאת.

ואז לקבוע על חשבון הלימודים ולא אחרי.

יום לימודים ארוך בכיתה רועשת זה אתגר ממש קשה.

כמה ילדים הם בכיתה?

יש בעיות משמעת?

מה הוא עושה בהפסקות?

אולי יש חדר מוזיקה שהוא יכול לקבל שם שעה שבועית של קצת להיות עם עצמו או במסגרת קטנה עוד יותר?

אולי תצליחי למצוא ריפוי בעיסוק לצהריים ואז כבר לא תחזירי אותו להמשך היום.

הוא לא רוצה לצאת באופן קבוע (למרות שתמיד כשיש לי אפשרות משחררת- והוא מאושר)

המלמד נתן לו לבחור מקום לעצמו כי אמר לי שסומך עליו שלא יבחר סתם (וגם ליד מי)

ונותן לו לצאת לתפקידים ואם מבקש לשקט- אבל אין פינה שקטה באמת בת"ת גדול ברוך ילדים...

 הוא מאד איסטניסט + בררן באוכל באופן קיצוני, זה גם גורם לזה שלא אוכל כלום כל היום (מה שטעים לו מגעיל אותו לאכול ליד ילדים..)

הכיתה גדולה, יש טיפולים במסגרת הת"ת- אבל לצערי אני תוהה אם נצליח לדחוף אותו לשם 

כי תמיד יש יותר צרכים מיכולת, ואיכשהו הוא שלא מפריע בכיתה לאף אחד ומקבל ציונים טובים לא בראש סדר העדיפויות

(מה גם שבאמת אני תוהה לגבי איכות הצוות הטיפולי, כאמור זה נישה שלא כל איש מקצוע יודע לתת מענה)

אנסה לדבר עם המלמד לגבי זה. אפילו כדי לאוורר אותו מהכיתה אולי זה שווה

שתדעי שכל מה שאת כותבת פשוט מכירה את זה,

הרגישות התחושתית, בררנות באוכל (ואבוי אם יגע הרוטב של הסלט באוכל)

וגם היציאות המסודרות, זה נוגד את סדרי בראשית כי יום הלימודים צריך להיות לפי הנוהל אז מה פתאום לצאת מוקדם.

כדאי להסביר לו שזו לא יציאה מוקדמת (שינוי סדר העולם) אלא זה הסדר יום המובנה.

ובכלל להחליף את השיח ולהומיא מילים שמבשרות שינויים (יציאה מוקדמת= שינוי)

בכל אופן כרגע נשמע שהכי כדאי לעבוד על מיסוך הכמויות האסטרונומיות של הקלט שהוא קולט סביבו כל יום הלימודים.

אפשר אולי עם מוזיקה מרגיעה באוזניות או משהו כזה.

או אם הוא מסוגל לקרוא ספר ולצלול לתוכו ולהתעלם מכל מה שמתרחש סביבו, זה נהדר.

אגב הבן שלי לפעמים היה יוצא למשחק כדורגל עם כיתות אחרות. אולי פתרון כזה יתאים גם לכם בהמשך.

תראי את הסרטון בקישור הזה:

המחונן 24/7 - פורטל עובדי הוראה | מרחב פדגוגי

זה של משרד החינוך אז אמין בעיני.

שימי לב לנושא של עוררות יתר שמשפיעה מאוד על יכולת וויסות (רגישות לטעמים מרקמים ומגע) ועל מיעוט שעות שינה.

(הילד מתקשה לכבות את המעבד שבראש שלו)

אשמח לשמוע..

בעבר חושבת שראיתי שם משהו ב2000+

יש את הובינר החינמי של מפגש שיווק,

ואז בסוף המפגש יש הנחה לרישום לקורס עצמו.

אני מקווה שלא הפסיקו לשווק את הקורס האינטרנטי כי הןא היה מעולה. (יש ליווי בווטסאפ אבל לא השתמשתי בזה)

אם את לא מוצאת כדאי שתבקשי מהם את כל הקורסים האינטרנטיים.

אם את לא מוצאת אנסה לחפש את הקבלה ולבדוק מה היה כתוב השם של הקורס.

שהרבה מהבעיות שמביאות הורים לצורך בהדרכת הורים נובעות מציפיות לא ריאליות מהילדים

יכולים להיות פערים גדולים בהתנהגות של ילדים ועדיין תואמי גיל

לפעמים מספיק להבין מה הציפייה הנכונה שצריכה להיות מהילד וללמוד דרכי התנהלות הורית טובה יותר לקשיים והתנגדויות 

פעמיים ביום אני מזכירה לעצמי שהוא כולה בן 6

אבל הוא הגדול שלי עוד קשה לי לדעת למה לצפות במיוחד שיש משהו נורא מטעה בשיח עם ילד כזה.

יוצאת מנקודת הנחה

שמה שהילד עושה תואם לגיל

אם הוא מתקשה זה הגיוני

אם הוא צריך עזרה/ הסבר זה הגיוני

אם הוא צריך הסבר חוזר/ זמן לעכל זה הגיוני

שהוא לא עושה בכוונה או דווקא אלא שיש כנראה הסבר הגיוני מאחורי המעשים/ הדיבורים

שהוא הילד (גם אם לפעמים הוא מציג אינטליגנציה שכלית/ רגשית גבוהה) ואני המבוגר ומותר לו לטעות שוב ושוב ואני צריכה להיות סבלנית שוב ושוב

אם נצמדים לתובנה הזו

פחות כועסים/ מתוסכלים מהתנהלות של ילדים

אני גם למדתי טיפול בהתנגדויות בצורה מקצועית (במסגרת אחת העבודות שלי) ואז לטפל בהתנגדויות של ילדים זה יחסית משחק ילדים (לעומת מבוגרים)

הוא מחונן?

בעיקרון בכיתה ב' עושים מבחן סינון.

התלמידים שקיבלו את הציונים הכי גבוהים בבית הספר עוברים לשלב השני, ולפי זה קובעים.

ככה זכור לי מכמה שרשורים פה בפורום..

בטח יש בקיאות ממני

לדעתי אם את רוצה לדעת אם זה היריון (אפילו כימי) תעשי בטא

אם זה 3 הפלות נראלי מתחילים בירור

לק"י

הכי טוב לעשות עוד בדיקה ולבדוק את התוצאה בטווח של ה-10 דקות.

ולפעמים יש הכתמות גם בהריון.

בשורות טובות🫂

אם תהיה לי סיבה להיות אופטימית

עכשיו בעיקר בא לי לבכות... ולישון...

רעיון טוב... מחר דברים אולי ירגישו אחרת. חיבוק

אם הרמת דברים כבדים עלולה לגרור כתם?

הרמתי משהו ממש כבד לקצת זמן כמה פעמים (קרוב ל30 קילו ) הכתמים היו כמעט מיד אחר כך...

אבל מה הסיכוי שזה יקרה לי?

בטח זה שוב לא ולא ולא

לי רופא הסביר שדימום ההשתרשות נוצר

זה דימום בכמות מועטה

ולכן אם יש כיווץ משמעותי של הרחפ בשל מאמץ- הוא יוצא החוצה

לפעמים הוא מטפטף כל כך בעדינות שעל צבעוני בכלל לא ישימו לב...

מה איתך?

מיד קישרתי לזה ובדיעבד ב"ה זה היה חד פעמי וזה היה רק השתרשות. עד עכשיו אני לא יודעת אם עצם המאמץ גרם להשתרשות לצאת החוצה ככתם מיד באותו רגע או שזה היה בפוקס

אבל מה שחשוב שזה היה תקין והיה השתרשות אז יתכן שגם אצלך במיוחד אם זה הפסיק

בין הבדיקה לבין הזמן שראית את הפס השני?

כי זה נשמע שעבר יום יבודה שלם?

אם כן- צר לי לאכזב אבל אין משמעות לפס

לא המון אבל לא כמה דקות...

איך את מסבירה את זה שבבדיקה הקודמת לא נוצר פס ובזו כן? גם אחרי כמה שעות?

היה לי הריון שהתחיל בפס כזה חלש שראיתי רק אחרי כמה שעות... ובפעמים שהבדיקות היו לי שליליות ניסיתי בכל דרך לראות איזה פס קלוש וזה לא קרה.....

כרגע אני משתדלת לנוח והכתמים דעכו.

מצד שני אני די פסימית... נלך לישון ונראה לאן זה יתפתח.

אוף למהההההההה😭😭😭😭😭🥺🥺🥺🥺

מעתיקה לך

חשוב מאוד לעקוב אחר ההנחיות של כל מותג לבדיקת הריון ביתית, לכל אחד יש הנחיות שונות. מרבית הערכות דורשות קריאה של התוצאה בתוך 4-5 דקות לאחר שנעשתה הבדיקה, ולא יותר מ-10-30 דקות לאחר מכן.

במקרים בהם בדיקת ההריון נקראת לאחר הזמן המומלץ, התוצאה עלולה להראות חיובית. עם זאת, במרבית המקרים אין מדובר באמת בתוצאה חיובית אלא בפס אידוי שנותר על-ידי השתן לאחר הזמן המומלץ לקריאת הבדיקה.

אני כתבתי פה לאחרונה על בדיקה שיצאה חיובית..

לאחריה במשך יותר משבוע הבדיקות יוצאות לפעמים חיובי ולפעמים שלילי..בלי סדר ככה שזה גם לא כימי..

עד שהבנתי שהבדיקות דפוקות..

בדקתי בחברה אחרת יצא שלילי

וזהו שחררתי..

אם הפס היה ורוד בהחלט

ואחרי המאמץ ראית כתם זה הגיוני

זה לא מחזור ולא הריון שנפל

יתכן והכל בסדר אבל הדימום באחם מושפע ממאמץ ולכן לא מומלץ

יתכן מאוד שהכל בסדר

ויתכן שלא קשור דוקא למאמץ

תבדקי בטא ואז הכפלה אחרי יומיים ותדעי

מחפוד/רובין/לנדאו

או באמת מסעדה.

או מקום שאפשר לנוח בו ברוגע

זו המיטה שלי.

אלופים שאתם יוצאות לבלות ולאגור כוחות!!

לא הייתי שם, אבל נראה מהמם, וגם לא יקר.

מניחה שבגוש עציון פחות תמצאו מסעדות בכשרויות האלה (יש דברים מהדרין אבל לא נראה לי בדצים), אבל אולי בביתר...

מסעדות יש את תמרה, דניה חלביות חמודות

(כולן מהדרין. לא בטוחה איזה ..)

עם ג'קוזי, בריכה, כורסת מסאג' וכו'..

הכל פרטי רק לכם, מתחם סגור. משכירים לפי שעות.

זה המספר-

‏‪050-340-0879‬‏

לדעתי כדאי להזמין שעות מראש.

*אין לי קשר אליהם, רק יצא לנו להיות שם והיה ממש נחמד. 

יש משהו דומה גם ברמות אבל לא מוצאת את המספר.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!!!

ושיעבור מהר

וזכור לי שהחלפתי מדיאמילה שהיה זוועה עברתי לפומיניק פתאום הכל נרגע

יודעת שזה אותו דבר אבל קראתי כאן בפורום בעבר שזה בכל זאת יכול להשפיע

אולי שווה לנסות?

השאלה היא כמה זמן צריך לתת לו הזדמנות

אני עכשיו מסיימת חודש ראשון

השאלה היא כמה זמן צריך לתת לו הזדמנות

אני עכשיו מסיימת חודש ראשון

והאמת שממש לא באלי את ההתעסקות הזאת

גם ככה מבאס אותי שחייבת למנוע, אין לי כח גם להתעסק עם זה יותר מידי

צריך להקפיד על השעה ולשתות הרבה מים

חשבתי זה משהו מוכר חח

לשתות הרבה מים עפ הכדור עצמו או בכללי במהלך היום?

תקופה מאוד ארוכה. תסתכלי בעלון לצרכן זו נחשבת תופעת לוואי נפוצה...

דווקא התקן לא הורמונלי הרבה פעמים לא גורם לכתמים אבל גם בו זה לא ודאי...

לק"י

ושלעקוב אחרי מדידות של היקף הראש.

לא מעבר.

לטיפת חלב נגיע בגיל חודש (בכללי אני לא הולכת לפני, אם אני רואה שהם אוכלים טוב, ממלאים טיטולים וכו'. ספציפית אצל הקטן הנוכחי, שגם נולד קצת קטן ביחס לשבוע הלידה, היינו אצל רופא ילדים ושקלנו שם).

מוח בגלל הסיפור הזה

לכן אני לא רגועה

לק"י

בכלל שכחתי מזה עד שקראתי את ההודעה שלך.

מציעה לך ללכת לטיפת חלב ולקבל הנחיות למעקב.

לצערי יצא לי לשמוע הרבה מקרים רפואיים לכן מודעת יותר

אמן שהכל בסדר וזה רק מעקב 

הבעיה כשהמרפס סגור לגמרי

כל הילדים שלי עם מרפס פיצפון

תסמכי על זה רק על רופא ילדים, לא על האחיות בטיפת חלב (הם כן צריכות למדוד ולעקוב גדילה אבל הן לא מספיק מבינות להגיד אם נקרא סגור או פתוח. מנסיון אישי)

(לנו רופאת הילדים אמרה בבית החולים שהוא קטן. אבל טוב לדעת לגבי טיפת חלב).

וסתם מלחיצות.

ובעיקרון הכי אופייני בבעיות במרפס תינוק שנולד עם מרפס סגור לגמרי וזה משהו שבודקים כבר בבית חולים

אם נולד פתוח נדיר מאוד שיסגר הרבה לפני הזמן.

יש לי אח שנולד עם מרפס סגור לגמרי כך שקצת מכירה את הנושא

כשקובעים תור לטיפת חלב אוטומטית לקבע תור לרופא ילדים אח''כ כדי להרגע.

משום מה טיפת חלב אוהבים להלחיץ.( לא מכירה את המקרה שהפותחת שאלה אבל בכלליות הם ככה )

האמת שאני נבדקת רק בפעם פעמיים ראשונות

אח"כ אני תמיד באיחור עם החיסונים ורק באה להשלמות (מכניסות בין לבין ואין להן זמן לבדיקות מעבר ואני ממש שמחה חח)

בגיל חודש וחצי בערך.

או רופא התפתחות.

בודק כל מיני דברים גופניים, רפלקסים, איברי מין, וכו. מעיין סקירה כללית. 

לק"י

האמת אצלינו הן לא מלחיצות.

או שהילדים שלי עומדים במדדים, אז אין סיבה להלחיץ אותי😅

לבן שלי יש מרפס ממש קטן

לא אמרו לי כלום

אני צריכה לבדוק את זה?

לק"י

אם לא היו אומרים, לא הייתי חושבת על זה.

אם זה נראה לך קטן, תשאלי רופא ילדים. מניחה שהוא הכתובת

כל עוד פתוח אפילו טיפה זה בסדר

כן חשוב תמיד בלי קשר לבדוק היקף ראש מעת לעת

אולי רק להתהפכות מהגב לבטן.

אם האחרים אני לא זוכרת.

אתלט, איפה היה לו מקום?

בגלל זה היה קיסרי בסוף?

באמת צריכה לכתוב כאן את הסיפור הזה

השניה חודש וחצי

השלישי תכף ארבע חודשים, התהפך כמה פעמים באזור גיל חודשיים וחצי ואז החליט שלא בא לו יותר ומאז לא עושה את זה

לוקח את הטלפון מהתיק- לא רואה
לוקח עוגיה, ועוד אחת ועוד מאיזה מקום מסתור- לא רואה
משחק במים, כל המטבח מים ושלוליות - התייאשתי להפסיק לו את זה
בקיצור, הילד חוגג לו...חחחחח

בן זקונים אזלו כוחות הגבולות שלי.

על מה אתן לא תעלימו עין לעולם? (חוץ מדבר סכנה שזה ברור)

אצל הגדולים למשל לא הרשיתי לגרור כיסאות בבית, זה משגע הרעש ושורט את הרצפה.
איתו- שיגרור, אספוג כל דבר רק שתהייה לו תעסוקה ויהיה שקט ורגוע.

רק חשוב לי לציין שהוא בסה''כ בן 3 ככה שהאצגר קטן משלך..

כשהוא עושה משהו שאני לא מסכימה ולמרות שהכי בעולם אין לי כח לריב איתו

אני לרוב מפעילה שיקול של 'כמה זמן ייקח לי לסדר או להחזיר את הגבול חזרה?'

למשל - לקח את הפלאפון ומשחק משחק,

אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה ליצור את הגבול מחדש ולכן עם כל הקושי אני לוקחת את זה מייד.

הוא מבלגן את המטבח, משחק במים, מנסה לשטוף כלים וכדומה - לוקחת בחשבון שאצטרך בסה''כ להעביר דרימי ולקלח אותו ככה ששווה לי לספוג את זה

הוא מפזר כמה משחקים ביחד - לרוב זורמת כי בסה''כ אצטרך לעשות מיון בסיום

לגבי אוכל - עוגיות ממתקים מראש יש צנצנות על השיש וזה כבר מזמן לא מדבר אליו - אם רוצה להבטיח לו ממתק אני קונה אותו בפרי ולא בממתק.

לגרור כסאות? אצלי גוררים חופשי

בקיצור, חושבת על המחיר שאצטרך לשלם

משתנה בין הסיטואציות 

קורה שאני באופן נקודתי או בהחלטה אעלים עין מהתנהגות מסוימת כי היא פחות חשובה לי כרגע לריב איתה, אבל זה מבחירה או מהבנה שכרגע פחות שייך לריב על זה, אבל לא כי אין לי כוח להציב גבולות.

אני כן חושבת שכאמא לילדה שמינית יש דברים שאני זורמת איתם כי היום הם נראים לי פחות קריטיים מאשר בעבר

בוחרת מלחמות כל הזמן.

בגדול עוצרת אותה רק בדברים שהם נזק גדול או מסוכנים, ובדברים מאוד ספציפיים שאני מחליטה שעליהם אני עומדת(החלפת טיטול, מקלחות גם אם היא לא רוצה, לא להניק באמצע היום/במשחקיה וכאלה)

כל מה שסתם לא אידיאלי, לא שווה לי להגיע לעימותים ולטנטרומים.. בשביל מה

רוצה דוגמאות כדי להרגיש בחברה טובה?

-היא מאוהבת בלפזר את הקופסאות שימורים ולעשות מהן מגדלים וכו.. אני נשארת בסוף עם ים קופסאות שימורים מפוזרות במטבח, אבל שווה לי את זה

-לפעמים אני מרשה לה להמשיך "לשטוף ידיים" גם אם הידיים כבר נקיות לגמרי אבל נחמד לה לשחק בזרם

-לעשות בועות בכוס שלה

-להוציא בגדים רנדומליים מהמגירה ולהתאמן בלהתלבש-לא תמיד אני זורמת על זה כי אז חלק נכנס לכביסה שוב וזה באסה.. אבל לפעמים מחליקה

-להתפשט סתם ככה באמצע היום

-אתמול היא מצאה אבן דיי קטנה אבל לא פיצית כשהיינו בחוץ ושיחקה בלהטיח אותה לרצפה, בהתחלה ניסיתי לעצור אותה אבל מהר מאוד שחררתי כל עוד היא זורקת רק למטה ונזהרת על הרגליים

-לשחק בזבל באופן כללי.. נגיד עטיפות וכאלה, אם זה לא משהו שמלכלך מאוד(כמו הבקבוק גואש שהיא מצאה ליד הסניף אתמול🙄) או משהו מגעיל במיוחד(מקל של ארטיק🤢) אני משחררת בדכ

-שאריות אוכל מלא יודעת מתי שאני מגלה שהיא אוכלת, נגיד אם היא מוצאת בעגלה פתאום חתיכת פריכית, אני עושה כאילו לא ראיתי..

-לפעמים נותנת לה לשחק לי בטלפון/בפנס/להחזיק את הטלפון בשיחת וידיאו כי אין לי כח למלחמה

וזו רק דוגמית מהמתבגרת בת ה1.9 שלי שחושבת שהיא בת 3🤣

היא לא מבינה הסברים

ולא מבינה למה זה אסור

אז אני בוחרת על מה חשוב לי לא לוותר ואותו קובעת כחוק

אבל מבינה שהיא עוד לא בשלב של הבנה למה, ובהמשך כשהיא יותר תבין נוכל לקבוע יותר כללים וגם להקיש מדבר לדבר..

יש עוד דברים שאני לא מרשה ואפילו כועסת מאוד כשהיא עשתה- למשל כשהיא פיזרה לי שמרים+קינמון על כל השולחן. זה היה סיוט..

סתם אנקדוטה, לאחרונה הראיתי לה על כמה דברים שאסור לגעת כי זה חם(היא באה לידי על שרפרף כשבישלתי, בין הגז לקומקום...)

מאז כל פעם שאני אומרת לא לגעת(למשל בשבת על השלט של המאוורר שלא תכבה לנו אותו) היא משלימה אותי "חם!"🤣

כמו אילוף יותר אבל

לא כמו חינוך

ולכן אני בוחרת מה ממש אסור מבחינתי ושמה עליו גבול

אבל לא מנסה לדבר אל ההגיון שלה..

זה מה שניסיתי להגיד

חינוך מגיל 3.

מתחת גיל 3 זה יותר הרגלים או אילוף נקרא לזה. אבל הם לא בדיוק מחונכים...

גם עם ילדים גדולים

וגם עם מבוגרים 😉

התינוקת, למשל - לפעמים לוקחת חבילת מגבונים או טישו ושולפת אחד-אחד בשיטתיות. אז מצד אחד זה בזבוז משווע, אבל מצד שני זו אחלה תעסוקה...

עם הילדונת אני לגמרי בוחרת את המלחמות, כי איתה זה לא רק בכי אלא גם הרבצות אם משהו לא מוצא חן בעיניה... (אני עדיין מתלבטת, למשל, אם זה שאסרתי עליה לאכול את צמיד הסוכריות המלאות בצבעי מאכל שהביאה מיום הולדת בגן הייתה בחירה חכמה... בסוף הצלחתי להחביא את זה איפשהו, והבטחתי לה שנשאל את אבא כשיחזור אם אפשר לאכול את זה. בתקווה שהיא תירדם עד שיחזור...)

אבל מים וסבון, שהיא אוהבת מאוד לשחק בהם, אני לפעמים מעלימה עין (למרות שזה כן קצת גובל בסכנה - עלולים להחליק אחר כך באזור המשחק). ואם היא מפלחת ממתק אני גם לפעמים מעלימה עין (אף שאז הילדים האחרים מתעצבנים שלא קיבלו...)

לא חושבת שזה קשור לעייפות שצברתי עם הילדים (למשל - אם הם גוררים משהו אני לגמרי לא מאפשרת להם, כי זה סבל בשבילי), אלא פשוט לילדים ספציפיים...

תעשי כאילו לא ראית

אפשר לומר שזה חלק מהשיטת חינוך שלה והצליח לה בגדול

זאת האות כ' או ק' או לא משנה?

צריך להיות צליל בתחילת המילה או אפשר גם באמצע?

מה שעולה לי בנתיים:

כדורי שוקולד, 

כחול (סוכריית גומי כחולה או משהו כזה) 

כנף (עוגיות בצורת חיות עם צורה של ציפור או כנף ממש)

כריך

כתום (משהו בצבע כתום?)

קטיף (פירות יער, דובדנים, ענבים וכו)

קפה (אבל זה לא מתאים לילדים (-: )

קורנפלקס

קצפת

קרח

קרטיב

או גם וגם?

אוכל דווקא?

קשיות(אםשר את הקשיות עם האבקה או טרופית עם קש או סתם לחלק להם קשיות שיוכלו לשתות מכוס)

קרמל

קקאו

קלמר(קישוט לקלמר?)

קרטון

צ'יטוס כאפה

אם לא משהו אכיל- אפשר רעשן כזה של כף יד, כדורים 

קשיות

קלקר

קרטיב

קרלו

קנבס (יש קטנים במקסטוק וכאלה)

אמרתי לו שלא נראה לי שרוב הילדים בכיתה א אוהבים קממבר😝

הוא הציע גם קסדה(נגיד משחק, אולי פרס כיתתי הוא אמר)

משהו קל

קלמר כיתתי שאם חסר למישהו כלי כתיבה הוא יכול לקחת משם

חשבתי גם על קלפים.. אפשר למצוא בהכל בשקל אם זה בתקציב. אבל זה שווא, תופס?

אם הגננת זורמת אפשר לעשות פעילות עם קצף גילוח ולקרוא לזה קצפת.

מחברים כמה שולחנות ילגים יחד, עוטפים הכל בניילון היטב.

מנפחים כמה בלונים וקושרים.

מרססים קצף גילוח על הבלונים, ואפשר לפסל על זה בעזרת סכיני פלסטיק או משהו דומה למרית.

הילדים ממש נהנים מהתחושה. בידיים עם כל הקצף.

או להביא קשקשים המשחק...

או שתיה מתוקה בכוס עם קשית

קרם גוף לא עבד.

אחרי ההריון הם ממש התבהרו ונעלמו כמעט, בהריון השני הופיעו שוב כמעט מיד, אחריו כבר התבהרו אבל לא נעלמו, בהריון השלישי הופיעו שוב אבל לא כל כך אכפת לי מהם כבר מתרגלים

זהו בגדול.

אולי יש גם קרמים שעוזרים קצת.

לי בהריון הראשון היו המון סימני מתיחה ובבאים פחות.

לא הפריע לי, נשארתי מהממת גם ככה

לא היו באף הריון

לא עשיתי משהו בשביל זה

לא עשיתי שומדבר

היום אחרי לידה רביעית יש לי המון על הבטן והרגליים...

אז אם לאמא שלי אין, אני בכיוון טוב בעז"ה??

מה אעשה ולצערי ממש חשוב לי איך אני נראית ומבנה הגוף שלי?!

כל הדוף משתנה בהריון

ולא הכל חוזר לקדמותו

בטח בהריונות חוזרים

לעשות, יש כאלו שמרחו מלא שמנים וקרמים והיה להן מלא סימני מתיחה וכאלו שלא עשו כלום ולא היה כלום...

לי בראשונים כמעט ולא היה עד שהגיע הריון תאומות ומתח לי הגוף בצורה קטלנית.....

אני גאה בגוף שלי שזכה להרות וללדת 7 ילדים בליעה"ר.

ואני יודעת שלרוב זה מגיע בעסקת חבילה......

באמת! אבל הייתי מתמקדת במה שכן בשליטה שלך. סימני מתיחה זה פחות בשליטך, תזונה נכונה, כושר (כמובן רק אם מתאפשר רפואית לפי מצב ההריון) ודברים שעושים לך טוב (אישה שמחה ומאושרת זו אישה יפה).

מה שמעבר כמו ורידים, סימני מתיחה שינויים במבנה גוף שקורים במהלך ההריון וכו', לשחרר ולקבל באהבה.

כותבת את זה לך וגם כתזכורת לעצמי

את תהיי מהממת גם אם יהיו כמה פסים סגולים על הבטן (מה גם שהרבה פעמים הם מיטשטשים ואפילו נעלמים אחרי הלידה)

זה באמת לא בשליטתך, אז תשקיעי במה שכן בשליטתך (כמו למשל אהבה וקבלה עצמית)

שנית - רוצה להזכיר לך שהוא ממש קטנטן. יש סיכוי טוב שעם הדרכה נכונה וטיפול מתאים הוא יגדל לתפארת. וגם - הוא באמת קטן, והמניפולציות שלכאורה הוא עושה הן כלל לא במודע. הוא פשוט עושה מה שטוב לו, והוא עוד לא מסוגל לחשוב על האחרים ועל מה שטוב להם...

שלישית - כדאי לפעול בשני כיוונים: חיפוש הדרכת הורים בשבילכם ואבחון מקיף בשבילו. בשביל אבחון פנו לרופא הילדים, ותתארו לו בצורה מסודרת ובלי אמוציות את מה שאתם חווים איתו, והוא יפנה אתכם הלאה. בשביל הדרכת הורים בקשי פה המלצות לפי האזור שלכם. אפשר גם לחפש פסיכולוג ילדים, ולעשות אצלו במקביל גם את האבחון וגם את ההדרכה, כדי לחסוך בזמן. (אבל לא לוותר על אבחון מקיף בקופה)

ובינתיים - לנשום עמוק, להתפלל, ולנסות לזהות את הטריגרים שגורמים לו להתפרץ, ולהשתדל להימנע מהם ככל האפשר. ואם בעלך יותר מצליח איתו, אז לנסות שהוא יהיה כמה שיותר בבית.

וגם - אני יודעת שזה קשה - לשנות את הטרימינולוגיה: אני לא מגדלת פרא אדם, אלא אדם קטן עם קשיים/אתגרים. זה כבר קצת-קצת עוזר...

❤️

זה ממש קשוח!!!

אני יודעת כי מרגישה שכתבת אותי ביחס שלי לגדול שלי...

משתפת שהדבר שהכי עזר לנו זה

1. הדרכת הורים (לקח לי הרבה מאוד זמן להסכים, כי הרגשתי שאני באמת מגדלת אותו נכון וכמו שצריך ופשוט הוא הבעיה פה ולהדרכת הורים לא יהיה מה לחדש לי. ב"ה מצאנו מישהו שהתחברנו אליה מאוד והיא מחדשת לי הרבה

2.ספר בשם 'ילד פיצוץ' - לא יודעת אם יתאים לך, לי הוא היה הצלה.

בשניהם העיקרון הוא

1. ילד שמתנהג ככה כי יש לו קושי כלשהו, כמו קושי בראייה/ בלמידה וכד', שאלו קשיים מולדים ואני פה כדי לעזור לו להתגבר עליהם. ככה גם ההתנהגות - זה קושי מולד ואני פה כדי לעזור לו להתמודד עם זה. זה לא אישי מולי.

2. בהמשך ישיר ל1 - ברגע שברור לי שזה לא אישי מולי (או מולנו כהורים) אפשר לגשת לשלב הבא: האבחנה בין ילד תשומת לב לילד כח. נשמע מהתיאורים שלך (אני מרגישה אפס לידו) שהוא מתנהג כמו ילד כח, ילד שגורם להורים שלו להרגיש שהם מתחתיו והוא מעליהם. זה כמובן נושא ארוך והתמודדות מלאה ניואנסים אבל התכלס והמנטרה שהמנחת-הורים חוזרת עליה כל הזמן זה: להגיב תכלס, לפעול בלי רגש/אמוציות, לזכור שאנחנו באותו צד - הוא פשוט מגלה עכשיו קירות וגבולות וזה קשה לו. אז אני מבינה שקשה לו, אמפטית לתחושות - אבל בשום אופן לא לוקחת אישית ללב מה שהוא אומר

(שלא תחשבי לרגע שאני שם חח יש עוד דרך ארוכה. אבל יודעת לאן לשאוף)

בהצלחה רבה רבה רבה!!!

מאחלת לך שתגיעו לימים רגועים יותר ושיהיה לך כיף איתו - פתאום זה יבוא, את תראי ♥️♥️♥️

שום התנהגות חריגה לגיל 4

חוסר הקשבה

מתיחת גבולות

רצונות ובקשות

קלאסי ממש

התניות איומים וצעקות לרוב מעודדות את הילד לא לשתף פעולה

וככה נוצר מעגל שמחמיר את ההתנהגות של הילד

בעיניי הפתרון הוא למידה של ההורים להתנהלות אחרת

שתעזור לילד לשתף פעולה ולהפחית התנגדויות

יש אחות קטנה יש הריון נוסף הרבה דברים שמשפיעים גם על התנהלות שלך וגם על שלו מן הסתם. אבל אין פה שום הנהגות חריגה לגיל הזה. כן כדאי להתייעץ עם מדריכת הורים או אשת טיפול איך להתנהל מול הילד בלי איומים. יש ילדים שמושפעים מאיומים ויש כאלו שזה מחריף אצלם את ההתנגדות נשמע שככה זה אצל הילד שלך. בכל מקרה זאת לא דרך שכדאי להתנהל בה (גם נופלת בזה כמובן מידי פעם)

באופן כללי לגיל הזה

אבל כן יש פה עניין של לקחת הנחיית הורים

בכל מקרה כזה להשתמש ביד שמאל דוחה ומיד יד ימין מקרבת, כלומר להציב גבולות מולו לצאת מהסיטואציה ולתת לו אהבה חיבוק ומילים של אמונה בו

וזה תהליך ארוך אבל בעיקר העבודה של ההורים מול הילד. זה מזכיר מצב שבו הילד מחפש תשומת לב מכם באופן שלילי, ולא מבחירה מודעת!

קודם כל, מגיע לך חיבוק כי נשמע שההתמודדות איתו לא קלה וכבר הגעת לקצה... וגם אני לפעמים מגיעה לקצה עם הבן שלי וכל הסבלנות שלי נגמרת.

אבל מהתיאור שלך, אני קוראת ילד קטן שבתוך כדור שלג גדול של איבוד שליטה, שלך ושלו. 

והוא לא נשמע לי פרא אדם בכלל, רק ילד שצריך הכוונה. מצטרפת לכל הממליצות על הדרכת הורים, גם אנחנו הלכנו ובעיני זה מתנה שהורה יכול לתת לעצמו ולילד שלו.

לכל ילד יש צורך בשליטה בחיים שלו, וזה דבר טוב ומבורך. יש ילדים שהצורך הזה שלהם יותר גדול או לחילופין לא מקבל מענה ואז מתחילים מאבקי כח.

הייתי בוחרת את המלחמות איתו בפינצטה, לא מתעקשת איתו, נותנת לו המון בחירה וגם מה שאני מתעקשת אז חושבת טוב טוב איך אני יכולה לעמוד במילה שלי, שימוש בכח פיזי הוא תמיד פחות מומלץ ואצלך את אומרת שגם לא יעיל, אז בואי תמצאי את הדרכים האחרות. למשל בדוגמא עם הספר, נניח עכשיו הגבול שאת לא מוכנה להתפשר עליו זה שעכשיו הולכים לישון, אז קודם כל אל תציבי את המאבק כבחירה לגיטימית (או שאתה סוגר את הספר והולך לישון או שאני לוקחת את הספר/מכבה את האור) אלא פשוט תגידי לו מה את מצפה ממנו "עכשיו סוגרים את הספר והולכים לישון" (עדיף גם עם הכנה מראש, עוד חמש דקות סוגרים את הספר והולכים לישון) ואם הוא לא עושה את זה את פשוט מודיעה לו שאת מכבה את האור. אבל תמיד כדאי לחשוב אם זה שווה מאבק כח או שאולי את כן יכולה לתת פה בחירה מסויימת (אתה רוצה לקרוא עכשיו עוד קצת ואז לסגור או שאתה רוצה שאני אשיר לך שיר?)

לגבי הפתקי נחת, נראה לי דחוף לעשות הפרדה. ילד שמציק לאחותו צריך לעבוד על זה, אבל זה לא סותר שאם הוא התלבש לבד או שטף כלים אפשר להחמיא לו על זה. כמובן שאת לא צריכה לכתוב לו פתקי נחת ולעודד התנהגויות שאת לא מעוניינת בהן (כמו שטיפת כלים או לישון לבד) אבל למה לא לחפש דברים טובים שהוא עושה ומצליח ולפרגן עליהם? אז מה אם יש דברים אחרים גדולים יותר שהוא מאוד מתקשה בהם?

למשל נניח שעשיתי פרוייקט מושלם בעבודה אבל הייתי היום אמא על הפנים וצעקתי סתם על הילדים או התנהגתי באגרסיביות. לא מגיע לי שהבוס יפרגן על הפרוייקט? זה שלי, זה משהו שעשיתי, השקעתי והצלחתי. אין לזה קשר לכישלון בתחום אחר בחיים שלי.

שהוא צריך לעמוד בהן.

תגידי לו שאם הוא הולך עכשיו לישון יפה, או מתגבר ולא דוחף את הקטנה וכו', הוא יקבל פתק.

ואז לכתוב משהו בסגנון אתמול *** הלך לישון ממש יפה! אפילו שרצה להמשיך לקרוא הוא התגבר וסגר את הספר וכן הלאה. לחזק אותו במקומות שקשים לו

(איקס הלך לישון יפה, איקסית שיתפה פעולה בסירוק כינים..)

ולרוב זה חוזר על עצמו עם אותו ילד במשך תקופה

1- נשמע שגם את במקום עמוס. ילדים קוראים אותנו מהר מאוד, זה בטוח משפיע על כל הדינמיקה בבית... את יכולה להחליט שלכמה ימים את משחררת את ההתנהגות שלו דואגת לעצמך. אוכל, שתייה, שינה, אוורור לנפש... מה שצריך שיהיה לך כוח להכיל מישהו אחר

2. קשור לנקודה הקודמת: אצל ילדים קטנים תפיסת הזמן שונה. ברגע שתגיעי להחלטה מה יעשה טוב לכם וילד, אל תפחדי "להתחיל מחדש". ממש למחוק כל מה שהיה, אפשר גם להגיד לו שאתם מתחילים תכנית כוכבים חדשה, תשימו לו מדבקה כל יום או לא משנה מה, העיקר להעביר את המסר שמתחילים משהו חדש - יש סיכוי שהוא יתיישר מהר מאוד והכל ישתנה

הילדים פחות מקובעים להרגלים מאיתנו, לטוב ולרע 😉

נראה שאת ממש מוצפת

דבר שני, לצאת עם יותר מ2 ילדים קטנים זה מאתגר ואני לא בטוחה שהייתי עושה את זה לבד, קל וחומר בהריון

בנוסף,  ילדים רוצים לעשות נחת להורים שלהם, רוצים תשומת לב חיובית ורוצים להרגיש מוצלחים.  כמונו, רק בקטן

לדעתי מאבקי כח זו לא שיטה. מה כן? יחס חיובי וגבולות

נראה שאת מדי אמוציונלית סביב זה ולכן גם הולך לי עקום

מה הבעיה לתת לילד פתק נחת? זו עבודה של ראיית הטוב שככ קשה לך כרגע כי את בלופ מולו

אז בתור המבוגר האחראי, תפקידך לעצור ולעשות חשיבה מחודשת על ההתנהלות מולו. אני מאמינה שעם ילדים, וגם עם מבוגרים לרוב, טוב מביא עוד טוב. צריך פשוט למצוא את הדרך להגיע אחיו, שלא כוללת תשומת לב שלילית ואני מאמינה שזה עובר דרך יחס חיובי, ראיית הטוב, יחס תשומת לב ואהבה, וחמלה

הוא ממש קטן .

זה יותר עבודה שלך פה

תבחרי את המאבקים, ותראי אותו בעין טובה

אם צריך אפשר ללכת לטיםול רגשי סביב העניין וההתודדות מולו אפילו הדרכת הורים

הכוונה שלא מכירים בכלל בעבודה שלך במשרד החינוך ?

מבחינת קביעות לא חושבת שזה נורא כי ברוב המקומות בארץ מחפשים מורים (אלא אם כן את גרה באזור שרובו דתי ומחפשת מקום עבודה מאוד ספציפי כמו אולפנה למשל ..) מבחינת ותק זה כן חבל אם השנה לא מוכרת לך לותק אבל שווה לך לבדוק אם אכן כך כי אני יודעת שאפילו עבודה בתור סייעת בתנאים מסוימים יכולה להחשב לותק ..

גם כשאת בתקן של מילוי מקום(אבל קבוע לא יומי) זה נצבר לותק אם זה מספיק זמן וגם מספיק שעות וגם מבחינת סטאז אין בעיה

בעיניי יותר קריטי הותק לשכר ולפז''נ (אם את באופק חדש).

אם אני לא טועה, לשכר כמעט הכל נחשב, ולפז''נ צריך לפחות 6 חודשי עבודה.

שני הנ''ל משפיעים מאוד מאוד על המשכורת לאורך שנים קדימה, ואל תוותרי עליהם.

קביעות עוזרת כדי שלא יפטרו אותך, ולקבל הטבות ספציפיות (כמו מימון שכ''ל). אם את מורה טובה, אז לרוב תמצאי עבודה בקלות גם בלעדיה ולא נורא אם תחכי איתה שנה.

אני אנסה להסביר-

גם אם נתקעת בגלל הקביעות נגיד בשנה של עבודה בבי''ס שלא רצית, זאת שנה באסה, אבל בזה זה נגמר.

אם השנה לא נחשבת לך לשכר- יורד לך 2 אחוז מהמשכורתכל זמן שתמשיכי להיות מורה .

ועוד דחייה בעלייה בדרגה (ששווה בערך 4 אחוז בשנה)- גם, לכל תקופת העבודה שלך. (ככה זה באופק. לא מכירה איך זה בעוז לתמורה).

לכן זה קריטי ממש.

לא ידעתי.

באופק זה ממש קריטי.

בעוז לתמורה אפשר לצבור כל שנה גמול ששווה 1.2% תוספת למשכורת, וצריך בשביל זה 112 שעות השתלמות. שעות עודפות נצברות לגמולים הבאים. ואפשר לקבל סהכ עד 19 גמולים.

באופן תיאורתי, אם מקפידים לעשות כל שנה גמול, אחרי 19 שנה מגיעים למקסימום. אולי אפילו קצת פחות כי בשבתון אפשר לעשות יותר מגמול אחד

בדרך כלל זה מעקב גדילה להתפתחות אצל אחות, ויכול להיות גם רופא התפתחות.

אין חיסון בגיל הזה, אלא אם אתם צריכים להשלים חיסון.

אורך, משקל, הקף ראש

ובדיקת התפתחות- שהוא עושה מה שמצופה לגיל.