יכול להיות שלחברה שלך באמת טוב עכשיו.
יכול להיות גם שיש לה רגעים קשים יותר, אבל היא משתדלת להתמקד בטוב (כמוני למשל. מי שיתעניין איך אנחנו - אני אגיד לו שסה"כ ב"ה אנחנו בטוב. ואני באמת מרגישה ככה. וזה לא סותר את זה שברור שהמלחמה כן משפיעה על השגרה שלנו בכל מיני היבטים, ושהיו גם ימים שהיה לי ממש יותר מידי...).
ויכול גם להיות שבאמת קשה לה אבל היא לא מרגישה מספיק קרובה/בטוחה בשביל לפרוק, או בשביל להודות בקושי.
אבל השאלה בעיני היא - למה מה שהיא אמרה תופס אותך בצורה כזו חזקה?
למה זה כל כך מכעיס אותך?
כשמישהו מבחוץ נוגע בנו בצורה חזקה, כנראה שיש לנו משהו לברר. ונכון להשקיע את האנרגיה בהתמקדות בעצמי ולא בשני.
כתבת בסוף קצת מה זה מעורר בך.
"אנשים כאלו גורמים לי להרגיש קורבנית ואומללה, כאילו אני מפספסת משהו שכולם מבינים. כואב לי הראש, ואני מרגישה רע ולא רואים את הטוב באופק"
אם אני מבינה אותך נכון, את מרגישה שזה שהיא בטוב - זה אומר שהיא עלתה על איזו נוסחה שחסרה לך, ולא רק היא - כולם מסביב יודעים להתמודד עם המצב בטוב, ורק אצלך משהו התפספס ורק את נשארת מאחור, קורבנות ואומללה, בלי לדעת איך זה ייגמר.
אז קודם כל - כמו שכבר הרבה כתבו פה, אנחנו במצב של רבה מאוד אנשים קשה. את לא היחידה בכלל בקושי. זה לא אומר שלעולם חייב להיות קשה באותה מידה. וזה לא אומר שכולם צריכים להחצין את הקושי שלהם כל הזמן כדי שכולנו נרגיש שזה בסדר שקשה לנו.
אבל זה לגמרי נורמלי לחוש קושי בתקופה כזו. המציאות באמת יכולה להיות מאתגרת. ובנתונים הספציפיים שלך - עם זוג תאומים חמודים ואנרגטיים, שיוצאים משגרה, ביחד עם אמא שצריכה להמשיך ולעבוד מרחוק - זה באמת סיטואציה שמעלה הרבה קושי.
אבל עדיין יכול להיות שיש לך מה לעשות כדי להצליח לחוות את הימים האלו יותר בטוב (לפחות בהסתכלות כוללת, גם אם יש רגעים קשים יותר, כמו לכולנו).
כבר כתבו לך ואני ממש מסכימה עם זה - אין שום סיבה להתעקש עם ילדים שלא רוצים להיכנס לזום. במיוחד בגיל גן. (אני לא מתעקשת גם עם ילדי בית הספר שלי...).
לגבי זמנים שאת צריכה להעביר זום לתלמידים שלך והם משגעים אותך - זה באמת קשה. לילדים (במיוחד בגיל הזה) קשה להרגיש שאמא לא פנויה אליהם. אז דווקא כשאת הכי צריכה שקט להם הכי קשה לתת לך אותו. אין מישהו שיכול לעזור לך איתם בזמן הזה? אם לא, אולי ממש לתכנן איתם ביחד מראש מה הם יכולים לעשות בזמן של הזום, לקבוע כללי התנהגות בזמן הזום, ולהבטיל להם משהו כיף אחר כף אם הם יצליחו לשמור על הכללים שקבעתם.
וחוץ מזה - לי ממש עוזר להבין שהקושי הזה שאנחנו חווים הוא חלק מסיפור גדול יותר, זו הדרך שלנו להיות שותפים במערכה משמעותית והיסטורית שבה אנחנו מנצחים איום גדול שהיה עלינו במשך שנים. קורים לנו ניסים גדולים במישור הלאומי, ויש לנו הרבה על מה להודות. זה לא סותר כמובן את הלגיטימציה שיהיה לנו קשה, אבל להרים את המבט מעבר לפרטיות שלנו כן נותן פרספקטיבה אחרת למציאות הזו.
(מקווה שהדברים שכתבתי עוזרים. תקחי מה שמתאים לך...)
