פורום הריון ולידה (עמוד 273)

בעקרון נורמלי דימום שמתגבר כמו ווסת בשלב הזה.

אבל לא כדאי לקחת סיכון...

אחרי לידה הגוף מאוד רגיש ופגיע

עדיף להיבדק סתם ולא לפספס משהו

ללכת לרופאת משפחה? או למרכז בריאות האישה?

גם לי יש (אני לא אחרי לידה) כאבים מוזרים באגן... בעמידה, בהליכה... תור לאולטרסאונד רק עוד שבוע...

מתלבטת כמה למהר

היום בסוף הלכתי למרפאה.

לא היה תור לרופאה, נכנסתי לאחות, שלא התרגשה מזה יותר מידי, אמרה שזה לא נשמע מצריך בדיקה מיידית, ואם אני רוצה אז אפשר לנסוע למרכז בריאות האישה להיבדק שוב, אבל לא נשמע לה דחוף.

בהמשך הערב לקחתי נורופן (היא אמרה שזה יותר חזק מאקמול אז אולי יעזור יותר), אבל גם זה לא עזר לי בכלל.

כשהשכבתי את הקטנה היה לי ממש כואב, ברמה שהתלבטתי אם כדאי לנסוע כבר הלילה לאיזה מוקד רפואה דחופה.

אבל אחר כך שכבתי על הגב, נשמתי נשימות עמוקות, ניסיתי להרפות כמה שיותר, וזה בהחלט עזר. נרדמתי ככה, וכשהתעוררתי כבר לא הרגשתי שכואב לי.

אבל עכשיו קמתי, ושוב כאב לי.

הוא כבר לא כמו קודם. וכשאני שוכבת ונחה אז כבר לא מרגישה אותו. אבל ממש לא יכולה לחזור להתנהל כרגיל.

מתלבטת אם לנסוע מחר. זה די מסורבל כי אני עם שני קטנים (התינוק, ועוד ילדה חולה...)

יש דרכים טבעיות שיכולות להקל על הכאב?

אז נראה לי שאני לא אסע שוב להיבדק.

מקווה שעושה נכון...

אני אחרי כמה פעמים של התלבטויות (בהריון, ובכלל), תמיד שואלת את הרופא בסוף התור - אוקיי. אתה אומר שעכשיו הכל בסדר. אבל למה אני צריכה לשים לב? מתי לדאוג? באיזה מצב אני צריכה לחזור?

ואני עושה את זה גם אצלי, גם אצל הילדים. זה עושה הרבה סדר.

זה מאוד עוזר לי לדעת מה הלאה, ולא להסתבך עם כל המחשבות האלו בראש. כי זה באמת מתסכל ולא כיף

בעיקרון הרופאה כן אמרה מתי לחזור לבדיקה נוספת - אם עולה לי חום, או שיש דימום בכמות משמעותית, או שהכאבים מתחזקים.

אבל אתמול הכאבים כן התחזקו, אז התלבטתי, ולכן הלכתי למרפאה, ושם אמרו שזה לא קריטי להיבדק שוב. אבל שאני יכולה ללכת למרכז בריאות האישה להיבדק.

לכן זה היה קצת מבלבל, כי בסוף האחריות להחליט נשארה אצלי.

אבל ב"ה היום הכאב כבר עבר (חזר קודם קצת אחרי קצת מאמץ, ואחרי מנוחה נרגע שוב), רק מרגישה קצת חלשה. אבל לא נראה לי שזה מצריך בדיקה מיוחדת.

עכשיו מתלבטת אם ללכת לערב נשים שיש הערב שדי חיכיתי לו. או שעדיף לוותר...

נראה לי שאני אחכה עד הערב ואראה איך אני מרגישה.

אם הייתי יודעת אולי הייתי עושה את זה יותר.

סתם ממש לא

ויש מצב שבגור אריה אין מקום..

בכל מצב רציתי לומר לך כבר אז

תראי

בעיני, ק.4 היא לא מקום ככ קהילתי.

כלומר יש הרבה פעילויות ואחרועים והזדמנויות לפגוש אנשים... אבל בסוף, זה מקום יחסית עירוני, ואם את לא תתחילי מיוזמתך להשתתף, לדבר, ליצור חברויות... יש מצב שתרגישי קצת בודדה.

אני אישית אוהבת את זה מאוד כי זה נותן לי מרחב לנשימה.... לא דביק לי בכלל, וצצד שני כשאני רוצה אז לרוב יש לי תמיד עם מי לדבר בגן שעשועים וכו.

אבל זה נראה לי בעיקר עניין של ציפיות ואופי.

חשוב שתכירי שסהכ זה מתנהג יחסית כמו עיר ופחות כמו יישוב.

בהצלחה רבה!!! זכות ענקית ענקית לגור פה, אנשים טובים ופשוטים!!! ועם זה גם ערכיים ומסורים. ובעיקר, זכות לגור ליד האבות הקדושים.

לא סתם כלב בן יפונה בא להתפלל במערה כדי להנצל מעצת מרגלים.... ולא סתם יוצאים מפה אנשים משכמם ומעלה (משפחת מור, משפחת שני) והרבה מנהיגים. חברון משפיעה על הכל....

אנחנו עוברים לכאן די מחוסר ברירה 🫣 סיבות משפחתיות. מנסה להפיק את ההכי טוב

אבל כשביקרנו דווקא אהבתי את הסגנון אנשים, מקווה שלא נרגיש בדידות

אבל לפני שנתיים התחלפה החברה המנהלת בשאר המעונות ומאז מעון ארבל הפך להיות מעולה!

יש לי שם עכשיו ילד ואני סופר מרוצה.

(כמו בכל מקום, אין מושלם, שמעתי גם קצת תלונות בשני המקומות, אבל סהכ לא רואה הבדל אמיתי בינהם. מטפלות בנות מנשה ברובן סופרררר מקסימות, ומנהלות קשובות ונעימות, יש לגמרי עם מי לדבר)

בע"ה את תפיקי

ואת זיהית נכון, אנשים מקסימים וטובי לב!!!!! באמת. זהב.

אמהות שבדיוק הכניסו את הילדים

שמעתי דברים טובים (אולי טובים מידי חחח)

אשמח לשמוע גם ממכן

וטובים ממש

באמת, מוסדות הלימוד פה ברמה ואיכות. (הנראות שלהם לא משהו לרוב.... אבל הצוות החינוכי זה רמה גבוהה)

אין לי נסיון עם גן מכינה אבל גם אני שמעתי על הגננת שם דברים ממש טובים.

אגב לפעמים השיקול הוא לאן את מתכננת להכניס לכיתה א. לרוב הילדים של גן מכינה עולים אחכ לת"ת ברקאי. אז מבחינת חברים שיעלו איתו אחכ- יש כאלה שזה שיקול בשבילם.

לממד בדכ שולחים לגן אורן

ולקניין תורה הולכים הרבה מגן אלון (אבל הבנתי שהגננת האגדית יוצאת לפנסיה אז אולי זה משפיע)

אין לי מושג לגבי השאר. אולי גן חבד הולכים לזילברמן?

בכל אופן זה לא באמת משמעותי, אפשר אחכ לרשום לאיזה בית ספר שרוצים ומקסימום ילך עם מעט חברים ויכיר אחר כך עוד ❤️ בהצלחה רבה!!!

(ואגב כלללל הגנים שהזכרתי פה, הם מדהימים!!! גננות זהב אחת אחת. ההורים מאוד מרוצים)

נראה לי שהייתי נוסעת לבדוק.

אולי תתקשרי קודם למוקד אחיות לשאול?

בשורות טובות בעז"ה ♥️

למיון אם אין מוקד נשים בשעה הזו.

בשורות טובות! מוזמנת לעדכן מה איתך בהמשך❤️

ככה היה לי

בשורות טובות!

והעובר בגודל המתאים.. הרופא אמר שזה יכול לקרות ונתן מרשם לתרופה לקחת 3 פעמים ביום עד שיפסק הדימום או עד שבוע 20..

שאלתי אם זה המטומה והופעתי שהוא לא אמר לי מיוזמתו.

שאלתי אם זה גדול והוא אמר שזה קטן ושקיימת סיכון לכאן או לכאן...

יש לי היסטוריה אם המטומה שהסתימה בהפלה שחודש שלישי.. לא נחתי מספיק ואני יודעת שזה יכול לעזור..

אשמח לדעת אם יש פה בנות עם הסטוריה של המטומה שהסתיימה בידיים מלאות

איך אני אמורה לתפקד בבית עם כמה ילדים כשבעלי מגיע רק ב7 וחצי 8

כל כביסות, שטיפת כלים ובית באמצע שבוע עליי בעלי בעיקר לוקח את הקטן למעון ובערב מקלח מכין א. ערב לכולם.. אשמח לעצות..

זה קודם כל כדי לעודד.. שבטח שיש סיכוי להריון תקין בעז'ה🙏

ואגב חושבת שאפילו חלק גדול מההטומות נספגות בסוף

אבל כן גם אני מצטרפת להמלצת המנוחה המוחלטת ראיתי הבדל גדול מאוד כשלא וכשכן

אבל מוחלטת

לא עישתי כלום בבית

עם הילדים ישבתי על הזפה וקראתי סיפורים וישחקתי

וקיפלתי כביסה בישיבה וכדומה

אין לשטוף רצפה או כלים או כביסות הכל או שהבעל או להביא בתשלום

גם עם הילדים - תלוי בגילאים -אם לא יתאפשר לך לנוח כשאת לבד איתם אז או שהבעל יסביר בעבודה ויחזור מוקדם יותר או להביא אפילו נערה צעירה שתהיה איתך יחד אחה''צ

אני הפסקתי הנקה בגלל זה כמה פעמים..

אבל בזוף הידיעה עשיתי ככל יכלתי כדי להחזיק את ההריון- לי נתנה את הכח

כי זה באמת לא פשוט

היו פעמים אגב שנספג לי מהר תוך איזה שבועיים!

והיה שנמשך תקופה ארוכה

וזה שהוא מארגן א.ערב ומקלחות הז כבר משמעותי

ותמצאו פתרון לזמן ביניים

הייתה לי המטומה די גדולה בשבוע 11. הורדתי הילוך בעבודה, נחתי ושתיתי הרבה. עשיתי מעקב אולטרסאונד כמה פעמים עד שהיא נספגה, לוודא את זה. בסקירה המוקדמת כבר לא ראו את ההמטומה. 

ב"ה המתוקה שלנו בת 5.5 חודשים!

זו בחירה שלכם אם לשנות משהו בהתנהלות של בעלך בעבודה/ מה שזה לא יהיה שבגללו מגיע מאוחר,

או לקחת סיכון שההריון לא יצליח.

העובדה שאת רואה את מרחב התמרון שלך ככזה שאת לבד עם הילדים עד שעה מאוחרת, היא בעייתית.

יכול להיות שאפשר למצוא פתרונות שיאפשרו גם וגם,

אבל חייבים לחשוב על המכלול ולא להישאר עם אופציות מצומצמות.

ולכן לא יכולה לעשות את כל זה.

מפה תחליטו מה עושים

או שבעלך יחזור מהעבודה מוקדם יותר או שתקחו עזרה חיצונית.

אבל קודם כל את חייבת לנוח.

חיבוק גדול ובעז"ה שיסתים בידיים מלאות ובבריאות.

אנסה לגייס את הילדים להכניס כביסות ולתלות.. ב"ה הם יחסית גדולים.. שאר הדברים בעלי יעזור כמה שאפשר..

לגבי הקטן.. בעיקרון אני מוציאה אותו עם העגלה.. 7 דקות הליכה לבית.. אשתדל ללכת לאט ולעשות הפסקות.. עושה מה שביכולתי.. אין לנו אפשרות כזאת שבעלי יגיע מוקדם.. אבל מקווה שזה יספג כמה שיותר מהר..

לנוח לנוח ולנוח

שהבית יעלה על גדותיו

מהבית כ"כ נכנסנו למצב של חירום.. לא עושה יותר מידי

אני לא מבינה למה הרופאים לא עותנים שמירת הריון או ימי מחלה מה זה הדבר הזה??!

אם לא הייתי שואלת את הרופא הוא לא היה אומר לי שזה המטומה

לי נותנים יום מחלה גם בלי שאני מסבירה למה, כותבת שלא מרגישה טוב ומקבלת ימי מחלה. ברור שתקחי לך!

ואגב, במקרה אחר אבל כשאני לא יכולתי לתפקד מבחינתי זה היה ימי מחלה של בעלי והוא חזר הביתה מוקדם לתפקד במקומי, אם הוא היה סוחב את ההריון הוא לא היה מגיע רק ב7 וחצי? נכון? אז זה ההריון גם שלו. ככה היה אצלינו, מניחה שהמציאות שלנו שונה משלכם.

או אחד הגדולים

הז בדיןק הנקודה של להגדיר לעצמך מה לא אפשרי ולמצוא פתרונות

ואם רוצים אז הכל אפשרי הז עניין של בחירה ויצירתיות

מדובר בחיים של עובר

נכון.זה לא וודאי שחייב מנוחה

נכון יש סיכוי לכל כיוון

אבל בעיני אם מבינה שכדי לשמור זאת ההשתדלות שלי

אז האמת

שבעיני אין דבר כזה אין כסף

(ויש לי מינוס יפה בבנק)

כשמשהו הוא עובדה הכרחית עז מסתדרים א חוסכים במשהו אחר

אז מלווים אפילו

או מוצאים פתרון חלופי- שבו את לא תצטרכי להתאמץ.

תלשחי את הבת שלך בלעדיך(אם היא לא קטנה מדי) או את השכנה בת 12 ותשלמי לה זכום סביר

את לא חייבת וזכותך להחליט שאת לא עושה השתדלות מעבר למה שנח לך

אבל בעיני חןשב לשים לב שזה בחירה ולא הכרח

כשצריך אז מוצאים שרך זה פשוט לשנות ראש

שמנוחה הכרחית אם יש המטומה

ועם כל הכבוד לעןבר יש פה גם המון חייםשל אחרים שמעורבים בהחלטות

כשלי היה המטומה אמרו להוריד פרופיל אבל ממש לא להיות בשמירה. נשמע שהפותחת עןשה את זה

כתבתי שהז לא מוכח ולא מוכרח

כתבתי שזה החלטה שלה

וכתבתי רק שאם היא מחליטה שלא לשמור מלא- אין בעיה רק שזה יהיה מבחירה

ולא מכניעה ל'אי אפשר' במחשבה..לפעמים מי שכן רוצה לשמור לא רואה איך ניתן לשנות דברים במציאות.ומתאמצת כי 'אין בריררה' ובעיני אם רוצים- אז יש ברירה

ואם בוחרים אחרת- מותר כמובן

זה מהותה של בחירה

מנסיוני אני משתפת שהרופאים אמרו לי מפוק שלהתנהל רגיל ולא צריך לנוח

ואני ראיתי מפורש עשל כל מאמץ חזר הדימום וכשנחתי היא נספגה והתקטנה

ובכמה וכמה הריונות

עז לכן זאת המלצתי האישית

אבל כמו שציינת יש דעות שונות 

ב"ה אחרי הדימום בשישי שהיה בכמות וסתית באותו רגע, זה הלך ופחת עד שביום ראשון כבר לא היה דימום בכלל רק הפרשות חומות.. נחתי ועדין נחה.. לא עבדתי עד היום (עבודה משרדית)  וב"ה אתמול התחילו הפרשות שקופות..

מקווה מאוד שזה יבשר טובות.. אמשיך להוריד פרופיל..

שבוע הבא בע"ה יהיה לי שקיפות, בתקווה לשמוע שהמטומה נספגה כלא הייתה.. אחרי הכל הרופא אמר שהיא קטנה, אפילו לא רשם את הגודל שלה בדף.. ככה שאין לי אינדיקציה לפעם הבאה לדעת אם היא גדלה או קטנה..

תודה לכן על הדאגה והעצות!

שאזכה בע"ה לבשר לכן על הריון קל ומשעמם בידיים מלאות ❤🙏

הזמנתי בטבריה לבקשת הילדים

הם מתכננים על אטרקציות בכינרת

חוף עם מסלול מתנפחים

שיט לסוגיו

שפע מקומות לאכול בכשרות מהודרת

ובטח יש גם מסלולים ואטרקציות נוספות

או משחילה את זה אכשהוא בלי קשר אליה

אבל ממש ממש לא מציעה לה את זה ממש ממש לא 

גיל 40 זה לא מאוחר כבר? טוב אין לי באמת מושג סתם הנחתי ככה...

אז החברה בת 34 הוא עם ביטחון עצמי נמוך נורא ואני מרגישה שאם הבן זוג העתידי שלה לא פשוט יגיע לה מול הפרצוף לא יקרה שום דבר בכיוון.. ואולי בכלל טוב לה ככה... אז חשבתי להציע לה שאולי בעתיד יעזור לה...

אבל נראה לי כרגע פשוט אמשיך לחפש להן הצעות זה יותר נחמד לשמוע וגם יותר מועיל

בגילאים האלו.

השאלה אם זה במקום שאת כחברה נשואה תציעי להן את זה.

זה מאוד תלוי בטיב הקשר ביניכן, כמו גם רמת המודעות שלהן לנושא.

אם את חושבת שאין להן מודעות והן לא מכירות את הנושא אז לדעתי כן כדאי להעלות, אבל ממש בעדינות ובלי לדחוף את האף כי בסוף זה נושא מאוד אישי

יש לנו קשר טוב אבל אני לא רוצה בכלל לדחוף את האף...

נראה לי אני אחכה עם הרעיון בינתיים ואתמקד יותר בהצעות 🙈

אני אמרתי מפורשות לאותה חברה שאני מעדיפה לחפור לה ושהיא תתעצבן עלי עכשיו, מאשר שהיא תכעס עלי בדיעבד כשכבר אין מה לעשות. ומאז היא באמת היתה אצל רופא וביררה ואני מאמינה שזה יתקדם להקפאה בעז"ה.

באופן כללי אני מאד בעד תכנון מוקדם,

אבל קשה לדמיין מה זה תינוק ראשון

הייתי חושבת על כמה אופציות כלליות אפשריות ורואה מה הכי מתאים אחרי הלידה

שיהיה בשעה טובה בקלות בבריאות בשמחה

ואז, עם יותר נתונים, לבוא לשיחה כנה עם חמותך.

ואחר כך להחליט.

יש זמן עד הלידה?

ומתי סביר שייתפסו כל המקומות במשפתון?

זה מאוד מגביל. כך שאולי הרעיון שלו לא ריאלי בכלל...

למה שתהיי עם התינוק רק חודש?

פעם ראשונה שלי

בלי אחיות

ולקבוע תור לשבוע 8 בערך

בשעה טובה!!!

אם הרופא שלך עושה א"ס, אז אפשר לקבוע אליו ועל הדרך לקבל הפניות לבדיקות והנחיות.

אם לא, אפשר לבקש באפליקציה הפניות ולקבוע תור ישר לא'ס (גם אם הוא כן עושה זה אפשרי).

שיהיה בשעה טובה!

אם את מסתבכת עם מה צריך לעשות מתי ואיפה ממש ממליצה לך על האתר והאפליקציה של מכבי (אפשר להוריד גם אם את בקופה אחרת), יש שם הסבר על כל שבוע בהריון מה מתפתח, איזה בדיקות צריך לעשות מתי וכו.

לקראת שבוע 10-12 אפשר לקבוע תור לאחות לליוי הריון. היא גם תיתן לך קצת מידע ותיקח מדדים למעקב. 

הקופה, אבל אולי זה לא ככה בכל קופה או שהשתנה. כבר לא זוכרת.

אם את יודעת לאיזה רופא את רוצה ללכת את יכולה לנסות לשאול פה אולי מישהי תכיר.

אם לא אז הייתי פשוט מבקשת מרופא משפחה הפניה לא'ס וקובעת תור לא'ס בנפרד בשבוע 8, כלומר במכון א"ס, ואז קובעת תור לשבוע 10 נגיד אצל הרופא, ואז כבר תראי אם הוא עושה.

אגב שימי לב שהתורים די ארוכים אז כדאי להתחיל לקבוע תורים עוד לפני שיש לך הפניה כדי לשריין רופא שאת רוצה, ולהפניה תדאגי כבר לפני התור.

נגיד עכשיו לקבוע תור לא"ס (שבוע 8), רופא (נגיד שבוע 10), ושקיפות עורפית (שבוע 12). 

אבל אולי הם מקבלים גם הריון רגיל..

ד"ר חגי אמסלם וד"ר דוד זכות..

לא יודעת אם התכוונת כן גם על יבנה-אשדוד אבל שמעתי הרבה דברים טובים על הרופאות ביבנה הירוקה (גם הרופא פוריות שלי שם, ד"ר איתי גת, היא עושה גם מעקב הריון)

באשדוד מה שאני זוכרת כרגע זה ד"ר טל בצר במרכז בריאות האישה אבל אולי היא גם הריון בסיכון, לא יודעת אם גם הריון רגיל

לק"י

ספירת דם צריך.

אם התורים לרופא נשים רחוקים מידי (עד שבוע 10 מומלץ לעשות אול' ראשון, שבו קובעים את גיל ההריון במדוייק), אז אפשר לבקש מרופא משפחה הפניות לאול' ראשון ולספירת דם.

ולהגיע לר.נשים עם התוצאות.

ומזל טוב!!

לק"י

יש רופאי נשים שעושים אצלם אול' וזה מספיק, ויש כאלה ששולחים לטכנאית.

אם את מגיעה לרופא סביב שבוע 7. אני חושבת שגם אם תצטרכי תור לטכנאית, יהיה לך עד שבוע 10.

אם הבנתי נכון את החישוב

(היום 6+6)

רגע מה הקטע של ספירת דם? חשבתי לזהות את ההריון

וואי נראה לי אני מסתבכת סתם מרוב התרגשות/לחץ

בדיקת בטא זה הורמונים (בודק את רמת הורמון הבטא, שמעיד על הריון) ספירת דם זה משהו אחר, בודק את כדוריות הדם, סוג דם וכו' לא זוכרת בדיוק.

שיהיה בהצלחה ועם הרבה שמחה והתרגשות!

לק"י

זה לא רק סוג דם.

זה רשימה של דברים שבודקים.

עושים גם בדיקת שתן.

הרופא אמור להסביר לך (ותשאלי מה שלא ברור).

ויש גם אחות ליווי הריון בהריון הראשון, לפחות בחלק מהקופות. שגם נותנת מידע על הכל.

(חוץ ממנה, בכל הריון עושים מעקב אחות משבוע מסויים. ויש קופות, כמו מכבי, שאפשר לעשות מהבית. שולחים לך סטיקים לשתן ומד לחץ דם. וצריך גם משקל. ואת מודדת בבית, ואז האחות מתקשרת ואת אומרת לה מה יצא לך, והיא גם מסבירה לך מה שצריך מבחינת בדיקות/ ספורט בהריון/ תזונה וכו').

שני פסים מעידים על הריון, לא על תאומים.

בשעה טובה!

יצאנו לתפילת ערבית חגיגית והיה אח"כ הרקדה.

הכנתי לילדים נקניקיה בלחמנייה עם צ'יפס וקנינו כמה דברים בדוכנים..

אין לי משהו מיוחד להגיד על יום ירושלים,

רק נקודה שחשבתי עליה ירושלים היא עיר שמסוגלת לחבר בין מגזרים.

גם בציבור הכללי הציוני ירושלים היא סמל,

גם בציבור החרדי יש משמעות גדולה לירושלים וגם בציבור הדתי לאומי.

ולכל מגזר יש את השירים שלו והדרך שלו להתחבר.

עיר שעושה כל ישראל חברים.

אגב אני אוהבת לשמוע הכל מהכל..

אההה ירושלים אההה ירושלים!!

קודם כל עושים איזה תהלוכה או משהו כזה, אז מתכננת לקחת את הילדים.

חוץ מזה היןם קניתי לילדים מעדנים ואחרי ארוחת ערב הם אכלו והתרגשו... וסיפרתי להם איזה נס ה'עשה איתנו.. כל השנים כל היהןדים רצו להגיע לירושלים העיר הכי קדושה בעולם.. ואנחנו זכינו להיות יהודים, לגור בארץ ישראל, לחיות במדינת ישראל, ולזכות להיות יכולים לעלות לירושלים בכל רגע שאנחנו רוצים!!!!!

וואו

זה מרגש אותי ככ

באמת

וזהו בגדול...

אם בעלי לא היה מגוייס מאמינה שהייתי עולה איתם מחר לירושלים... הם ממשששש רוצים והתחננו לזה...

אבל גדול עלי ללכת לבד, בטח ביום עמוס כזה (והבנתי שגם מאוד חם..)

בתקופה האחרונה לאט לאט נחפשת למשמעות של בית המקדש.....

לאהבה הגדולה שלנו עם ה' שמרגישים שם...

כמו שבזוגיות יש תקופות כאלו שאת עפה על החיים מרוב אהבה,תשוקה, קרבה... תחושה של אחד כזה?

אז כזה, רק הרבה יותר עוצמתי כי זה עם ה'.....

יש בבית המקדש ריפוי עמוק לחיים שלנו.... לכל הכאבים. לחוסרים שכנראה אפילו לא הבנו עד כמה החיים שלנו אפרוריים בלעדיהם...

ובאמת, תחושה של ריפוי. של נחמה. של אהבה והתאחדות עם האינסוף.......

באופן אישי

כשהתחלתי להבין את זה ולהרגיש בגוף את התחלת הכמיהה- הרצון שלי למקדש התעורר

ודיברתי על זה בקטנה עם הילדים, שבסוף יום ירושלים הוא תחילתו של בניין המקדש, ולכן זה יום מרגש כל כך........

תחילתה של ההתאחדות. של הריפוי העמוק לכל הכאבים שבעולם. זכות להיות חלק מהמהלך הזה!

במיוחד לאור העובדה שאתם מגוייסים,

להיות חלק מתהליך הגאולה במובן המוחשי והרוחני.

מועדים לשמחה לגאולה שלמה! 

אנחנו גם גרים ליד מקום שבו עושים עצרת גדולה (בעיקר שומעים את הרעשים של המחסומים, האמת...)

בכל אופן, מלבד התפילה החגיגית שהבנים הלכו אליה, אנחנו בבית הכנו עוגה בצורת חומת ירושלים וראינו סרטונים משחרור הכותל ומחרוזות של שירים על ירושלים.

ובעצם זהו... היום הם יחגגו במוסדות, אבל תכל'ס זה יום רגיל, עם תורים כרגיל...

אבל לפחות בשביל התורים נזכה להסתובב בירושלים ולהרגיש את כל עם ישראל שבא להסתובב בה גם...

בס״ד
 

אצלי זה בכל נים ונים מנימי גופי ירושלים…

בגדול, אני פשוט לא מבינה,

פשוט לא מבינה!!!!!!!!!

איך מכל הדורות

שביקשו, התפללו, חלמו, התחננו, קיוו…

אנחנו!

אנחנו זכינו לחזור אליה…

ועוד בכאלה ניסים.

המחשבה הזאת פשוט מפליאה אותי,

ולא פעם זה עד דמעות…

עוד רובד,

זה כל ההקרבה וכל הגבורה שהיו כדי שנחזור.

כל הקרבות הקשים,

הפרעות,

השיירות,

המצור בעיר העתיקה והקרבות,

גבעת התחמושת,

שאר הקרבות ב-1967…

גם זה מרגש אותי בטירוף.

בדרך כלל הבית לובש כחול לבן

מכינים אוכל חגיגי

מתלבשים בכחול לבן

מחפשים תפילה חגיגית (השנה ויתרתי כי אני לבד וזה היה לי מורכב)

וריקוד הדגלים בירושלים

שהרבה פעמים מסתיים עם פיצה וגלידה.

ועכשיו לפריקה שלי - שמתחלקת לשתיים בעצם:
 

כמה שריקוד הדגלים מרגש אותי, יש לי גם קושי איתו.
 

א. מורכב לי קצת בתור אישה למצוא את מקומי.

בדרך כלל הולכים לחלק של הבנים בגלל שבעלי איתנו ולא שייך שנהיה בצד של הבנות. וזה נחמד כזה אבל יש בזה גם משהו קצת מבאס בגלל שלנשים אין איפה לרקוד ואנחנו רק צופות מהצד (ותכלס גם החלק של הבנות חשוף לעיני כל אז לא בטוחה שזה היה פתרון. אולי כן. לא בדקתי הלכתית אם יש לזה היתרים).
 

ב. קצת קשה לי שזה כל-כך מגזרי. זה חג של הציבור הדתי לאומי כזה, במקום שזה יהיה חג לאומי של כולם, כמו יום העצמאות. אני לא יודעת מה הפתרון אבל אני יודעת שזה מציק לי בעין או בלב.

ג. ובעיקר - הילדים שלי פחות מתחברים לריקודגלים. הגדול בגיל ההתבגרות כבר כמה שנים והוא די ציני לגבי כל האירוע הזה או שפשוט לא אוהב את הקונספט, ההמוניות וכו׳. וזה משפיע גם על האחים שלו. אז הם זורמים כזה אבל לא מתלהבים, וחלקם אף מקטרים… ואני כל שנה לא יודעת אם ללכת או לוותר ואם לוותר אז איך מציינים את היום הזה? זה נראה לי בּול מתבקש שעם אמא כל-כך ציונית ומתלהבת הם יתפסו את הקונטרה, לפחות בשנים האלה סביב גיל ההתבגרות, אבל זה אחד המאכזבים בשבילי…

השנה בעלי במילואים אז עוד פחות יודעת מה לעשות. ברירת המחדל היא ללכת (ואם הגדול לא רוצה, הוא לא חייב להצטרף כמובן). אבל אולי אפשר לחדש ולדייק פה משהו.

הייתי עייפה מדי כדי להיות ״קטר״. קצת עצוב לי וקצת לא נורא. 

עצם זה שאת מתפקדת כשבעלך במילואים, זו השותפות שלך השנה לבניין ירושלים...

חיבוק💞

מעריכה מאד את המילים 🩷

מהממים שאתם!

(יכול להיות שלא היית פה מלא זמן?)

אני בעומס רציני

מדי פעם קופצת לקרוא...

אבל לפי התגובה שלך כנראה שהיית פה 🫶🏼

האמת שאני קצת מתקשה להרגיש את היום השנה...

אתמול בלילה שמתי קצת שירי ירושלים בהשכבה של הילדים (לא היה שייך ללכת איתם לתפילה, רק בעלי היה). אחר כך שמעתי שיעור על ירושלים ךכחלק מהשתלמות שאני עושה, אבל היה מעניין).

והיום נשארתי בבית עם ילדה חולה ועם התינוק, וכל הבוקר המתוקה שיגעה אותי, הצלחתי לאכול ארוחת בוקר רק לקראת הצהריים, ועכשיו כולם בבית אבל אני לא ממש מצליחה לעשות משהו מיוחד להיום.

היתה לי מחשבה לנגן קצת שירי ירושלים, אבל נראה שהם לא ממש במצב רוח מתאים בשביל זה, כרגע הם בעיקר רבים... אולי בכל זאת נצליח בהמשך.

ריקודגלים זה אחד הדברים היפים ביום ירושלים, אבל גדול עלי ללכת עם קטנטנים...

מנסה בכל זאת להיות בהרגשה של הודאה לקב"ה על הניסים.

ירגיע את כולם. ואז תספרי להם קצת חמש דקות במילים שלך.

זיכרון מתוק ותחושה חגיגית. 

בסוף כן ניגנו ושרנו קצת שירי ירושלים, והיה נחמד, אבל אז איכשהו התפתחה מריבה חדשה שבסופה אני איבדתי את זה, והיה ממש מבאס.

אבל אחר כך היתה לנו ארוחת ערב נחמדה, ודיברנו על מלחמת ששת הימים ועל הניסים שהיו לנו, והיה סיום נחמד ליום הזה...

בדרך כלל בערב לפני מכינים ארוחה מיוחדת עם עוגה בצורת חומות ירושלים

ביום עצמו לילדים במסגרות יש בדרך כלל תהלוכה/ ריקודים ונוסעים לירושלים

השנה בגלל סיבות שונות נסענו מאוחר מהרגיל אז לא ממש היינו בצעדה אבל האווירה והאוכל היו מספיק בשביל החוויה

אני לפני האיחור עדיין

אבל ראיתי פה שרשורים של בנות שראו פס שני גם 9 ימים מהביוץ ואפילו פחות

אז אני מתארת לעצמי שאם יש משהו כבר אמור להיות, לא? חושבת אם להספיד את החודש הזה או לא

לק"י

לא תמיד מזהים לפני האיחור.

ואם את לא יודעת בוודאות מתי היה הביוץ, אז הוא גם יכול לאחר פתאום.

כשראיתי םס 9 ימים או 10 ימים מהביוץ הוא היה חלשששששש חצי שקוף

היה פעם אחת שביןם ה11 ראיתי בבוקר שלילי לחלוטין.ואחה''צ פס נראה לעין אפילו שחלש ממש

זה אומר שבכמה עשות הבטא עלתה והפס נראה

תבדקי מחר בבוקר וסביר להניח שזה כן יראה לך כיוון קצת

אם תראי 'וב פס חלששש יש סבירות שזה אכן התחלה

וודאות תהיה רק בהמשך

מחר על הבוקר אעשה את הסנסו טסט של 4 ימים לפני האיחור

אמור להיות יותר רגיש מעלי אקספרס, מקווה...

שימי לב לשם של הניק שלך.

אם זה שמך האמיתי אולי תעדיפי לפתוח חדש בשם בדוי.

הבדיקה של הבוקר סנסו טסט יצאה שלילית... לא פס דמיוני ואפילו לא צל של פס...

יכול להיות שמשהו אצלי נפגע בגלל הקיסרי וההריון לא מצליח להתפס?

מהר מידי להסיק מסקנות למרות שזה קשה ומרגיש הרבה…. אל תחשבי דברים כאלה עכשו

ומצטערת בשבילך שיצא שלילי 

3 חודשים אחרי הפסקת מניעה ממש לא אומר עלום

גם לגוף לוקח זמן לחזור לעצמו אחרי מניעה לפעמים.וגם בלי קשר זה תקין לא להקלט גם כמה וכמה חודשים

את יכולה לעקוב אחרי הביוץ כדי קצת לקבל מושג מתי הוא בערך

ו

תכלס אני עדיין 3 ימים לפני האיחור,

אבל די הספדתי את החודש כי אם היה משהו מן הסתם הסנסו טסט כבר היה מגלה, זה מעל 10 בטא אמור לזהות ויצא שלילי לחלוטין...

כבר קבעתי תור לרופא נשים, העניין הזה די מדאיג אותי.... בכל זאת אני אחרי קיסרי

לק"י

ובאופן אישי לא הייתי דואגת מזה.

לא תמיד נקלטים להריון, יש רק 20% סיכוי להקלט כל חודש.

אני נכנסתי להריון אחרי 3-4 מחזורים, אחרי מניעה של כמעט שנתיים אחרי קיסרי.

רק באמת בעקרון עד נשה זה .קין לחכות

ואפשר גם להבדק אחרי חצי שנה+ אם יש חשד

אבל באמת שעובדתית לא נמשע שיש סיבה לדאגה

גם לי היו פעמים שחיכי.י הרבה יותר והכל תקין..

פשוט ככה זה ..לפעמים נקלטים מהר ולפעמים פחות

אבל זה מממממש מובן הציפיה והרצון

וגם ממ שסבבה להבדק

רק לא היתי נלחצת

פשוט עושה את זה כהשתדלות

(ילדתי חמש פעמים אחרי קיסרי, וחלק מהפעמים גם אחרי יותר מקיסרי אחד)

היית בבדיקת רופא אחרי הקיסרי? עשו לך אולטרסאונד על הצלקת?

בכל אופן, שלושה חודשים זה כלום בשביל ניסיונות להרות... אף שאני לגמרי מבינה את הרצון שזה כבר יקרה❤️

זה היה שבועיים אחרי המקווה (להערכתי הביוץ היה ביום הטבילה או יום אחרי) ויצא פס חלש שכמעט פספסתי ובאתי לזרוק כבר את הבדיקה לפח.

אישית בגלל זה תמיד מעדיפה לבדוק אחרי האיחור ולראות פס מהמם

בקיצור לפני האיחור זה ממש הגיוני ו-11 ימים אחרי הביוץ גם בדיקה רגישה עוד יכולה לפספס

ואני לא יודעת כמה זמן לקח לך להכנס להריון הראשון אבל להריון הנוכחי לקח לי 7 חודשים להכנס אחרי הפסקה של גלולות, בלי שום קיסרי ברקע. 

הגוף שלנו הוא לא תכנית כבקשתך.. 

מחר זה לכאורה היום שבו אני אמורה לקבל לכאורה...

ו.... נשארה לי בדיקה אחת מעלי אקספרס.... אם המחזור לא יגיע אעשה אותה בבוקר מחר. אם כי די נרגעתי בינתיים

עם הגדול לקח לי שנה של נסיונות אבל רובן לא היו מוצלחות.... עם שני הבאים תוך 3 חודשים נכנסתי להריון

או יום האיחור

יצא פס דמיוני או חלש חלש חלש..... אוףףףף!! אני ממש רואה אותו

אבל לא עובר מצלמה

מניחה שזה שלילי ואני סתם מדמיינת

לק"י

הייתי מחכה עוד כמה ימים ועושה בדיקה בבוקר או בדיקת דם.

זה לא שיש משהו אחר לעשות. עם כל המתח...

בשורות טובות!

אני מנגנת קצת על חליל וזה מרגיע אותי

אני בוודאות רואה פה אבל כל כך חלש שלא מצטלם ולא בטוחה אם יש צבע אבל נראה לעין

בעלי מתעצבן מזה ואפילו לא מוכן להתעמק אומר שאין פה וזהו 

המחזור לא הגיע ונגמרו לי כברכל הבדיקות....

מעדיפה לא לקנות עוד כדי לא לתת לבעלי סיבות לצחוק עלי .....

כל כך קיוויתי שאם לא הלך החודש לפחות אקבל מחזור בזמן ואספיק להטהר לפני העשרים לחודש כי אז בעלי טס לשבוע פלוס , מה שאומר שעוד חודש אני מאבדת...  

אבל אם לא הגיע מחזור, הגיוני שזה ביוץ מאוחר, ואז או שהמחזור יגיע מאוחר או שתגלי הריון מאוחר.

אז ככה....

בסוף המחזור הגיע. לפי החישוב שלי נספיק להיות ביחד לפני הטיסה של בעלי

בקיצור למדתי לקח לא להסתמך על הבדיקות והפסים החלשים מעלי אקספרס, ושעדיף לחכות לאיחור במחזור

לק"י!!!!!

יש יותר ברור מזה????????

בשעה טובה איזה משמח !!!!!!

אבל אצלי הפסים תמיד היו חלשים עד בלתי נראים.
וב"ה תמיד זה היה הריון...אבל אף פעם לא עשיתי לפני האיחור תמיד רק לפני. כנראה היום יש יותר מתקדמים.
פס זה פס...לא משנה הצבע מבחינתי.

ואחר כך נופל

אז נכון הפס הוא פס אבל ההריון לא בטוח ממשיך

האם יש לך ימי מחלה צבורים? אם כן - הייתי מנצלת אותם קודם, ואחר כך שוקלת

אצלי ראיתי שלפעמים כמה ימי מנוחה עוזרים ממש, ברמה שעוצר

אבל אם לא - זו באמת התלבטות קשה... לא יודעת מה לומר לך...

מאחלת לך רק שתרגישי טוב, ושתלדי במהירות ובקלות, בידיים מלאות ובבריאות שלמה לשניכם, וששארית הדרך לשם - וההתאוששות אחר כך - יהיו כמה שיותר קלות!

בחיים לא הייתי כובלת את עצמי לחזור לעבודה עם תינוק בן חודשיים

מתאים לכם

נשמע שלא היית חוזרת לשם גמככה? את מתכננת להאריך חלד? מה התכניות להמשך כאילו?

אני הייתי מקדימה האמת. אבל אני לא במצב שלך כי בעלי כן עובד והוא המפרנס העיקרי מבינינו

לא בדיחה כמו שאני נמצאת בה

בעלי המפרנס העיקרי

אבל המצב בעוש קשה שחודש אחד בלי משכורת זו בעמה חמורה לכן רק להקדים זו אופציה

מצד אחד אני אומרת לעצמי תקדימי תדאגי לפרנסה עכשיו ועד חודש תשיעי השם גדול

מצד שני תסחביייי זה עוד משכורת של 6,500 לפחות 

סבל נפשי ממש

יצאתי לחופשת לידה שבוע 38 וילדתי ב39.

אני חושבת שתקחי כמה ימי מחלה ותחזרי עם קצת יותר כוחות אבל אל תבזבזי כרגע את החופשת לידה.

עבודה ללא תנאים….

אילי באמת אצא מוקדם יותר נגיד ב15.6 ולא ב1.6 ממש בעיה

אפילו אולי תקבעי לך יום בשבוע שאת נשארת בבית. זה יתן לך כח לדעת שיום אחד את בבית.

אני מכירה את ההרגשה

זה מאוד יכול להקל.

היתי סוחבת עוד שבועיים

גג שלוש

ואז יוצאת

ומקסימום מאריכה לחודש את החופשת לידה ואז זה יוצא סבבה

אנחנו במינוס רציני

לכן אני בהתחבטויות קשות 

ואם יש משהו אחר שיכול לתת לך אויר לנשימה - יותר עזרה לפני הלידה, נסיעה לשבתות כדי לנוח יותר, אולי פתרון יצירתי אחר.

וגם לחשוב כמה החודש הנוסף הזה יהיה מה שיעשה את ההבדל עבורכם - זה שונה אם זה מה שיסגור לכם את המינוס או אם יקטין 33 אלף ל30 (לא מניחה שזה המצב סתם זורקת דוגמא).

וגם אם יש דרך אחרת להתמודד עם זה - נגיד לקבל הלואה מההורים/אחים לסגור את המינוס וכשתחזרי לעבוד להחזיר להם את הסכום עצמו - זה מוריד את הריבית ומשמעותי מאד

אני בונה על הדמי לידה לסגור את המינוס…

רק שאחרכך להתקיים ממשכורצ אחת קצת יחזיר אותנו ללאותו מקום

השם יעזור

ונראלי באמת אצא קצת מוקדם יותר

לא ככשיו ולא בסוף, באמצע

אולי יש עבודה קטנה שתוכלי לעשות כעצמאית כשקצת תתאוששי מהלידה שתוכל לעזור לכם כלכלית?

לעצמאיות בתנאים מסוימים מותר לעבוד בחלד. לא מכירה את התנאים אבל שווה לברר 

שובר מתנה

אוכל קנוי ממקום שאוכלים(גם פיצה או פלאפל לצורך הענין)

לקחת אלייך את הילדים אחהצ אחד

הייתי שמחה למשהו יותר פרקטי מטיטולים שבטוח כבר יש לה.

משחק לילדים, ארוחה קנויה ממסעדה בכשרות אם יש.

למארז שוקולדים אני אף פעם לא מתנגדת, או אולי מגש פירות אם יש משהו מתאים.

בגד לתינוק, משחק/ ספר לילדים הגדולים

אם מתאים לך, זה יכול מאוד לעזור

( לא באופן קבוע, משהו חד פעמי)

אני יולדת תמיד בקיץ וההזעה אחרי לידה יותר נוראית מסוף ההריון. קמה בלילות סחוטה.

א. לישון עם חולצת דרייפיט! זה הופך את זה לקצת יותר סביל

ב. אולי מאווררר שמכוון רק עלייך?

או מזגן ולהלביש את הילדון טוב יותר. גם לו לא טוב לישון בחדר חם מידי. 

זה נפוץ מאד אחרי הלידה

במיוחד שזו תקופה חמה במיוחד

הייתי קמה רטובה באמצע הלילה ואז היה לי קר והייתי מחליפה בגדים

וחודש זה כלום, לי זה היה כמה חודשים טובים

לא משנה הגיל

תלבשי אותו ושמיכה טובה

למה שתסבלי

לא מפריע לו בהנקה..

ותודה שנרמלתן לי לישון עם מזגן;) 

והייתי קמה עם פיגמה רטובהההה ממש ממש

עובר אחרי חודש כזה הראלי

על פן נמוך ועל 26...כמובן תלוי אם הפילטר נקי... לא לוותר על זה... ולשים לו שמיכה חמה. הם לא בגיל שמורידים לעצמם אל השמיכה אחרי 2 דק כמו ילד בן שנתיים

לא בבי"ח ולא פרטי

היה מצוין

אצל 2 רופאים מדהימים ואנושיים ברמות על!!

עברתי כמה רופאים עד שהגעתי אליהם , היה חשוב אנושיות אפילו קצת יותר ממקצועיות לכן סיננתי כמה.

בשיבא אולי מלחיצים יתר על המידה אבל לא הפריע לי ככ כי עברתי גם רופאים אדישים ממש בעבר והם גרמו לנזקים. אז העדפתי את ההלחצות שלהם מאשר אדישות יתר.

היו זמינים גם במייל לכל שאלה. 

נכון שיגעו אותי ללכת על קיסרי, אבל אחרי שעמדתי על שלי הם קיבלנו בהבנה וזרמו איתי, אפילו שהלידה הייתה ארוכה מאוד מאוד לא דיברו בכלל על קיסרי. וגם זה היה בזירוז

וגם אני ילדתי מוקדם בשבוע 35+5 בגלל עובר קטן.

נראה לי עדיף בשרשור חדש, תכתבי איעזור ואיזה קופה את...

וגם בבית חולים את מגיעה ולא יודעת כמה זמן זה ייקח.. תלוי במקרים דחופים יותר. בקופה גם אם יש עיכוב זה לא באותן פרופורציות..

יש לי נדודי שינה כשיש לי מחסור בברזל. אז הייתי מנסה לבדוק את הכיוון ולהקפיד על נטילת ברזל.

ומבינה את העייפות המטורפת... זה קשה ממש, תחזיקי מעמד!

אני מאלה שלא צריכות חברה צמודה בשביל בילויים, אז נהניתי לבד בבניין שלם. (אבל החלטתי לא ללכת יותר, כי זה מדי מציף לי ומעמיס על החושים... מעדיפה לשמוע הרצאות מהבית. אבל כנראה שכן אהיה יום אחד ביריד, באחד הדוכנים...)

לא הייתי בכנסים של בכל לבבך, אבל בניין שלם מכוון יותר להרצאות בנושאי משפחה ובכל לבבך (כמדומני) מכוון להרצאות בתחום הנפש והחסידות.

ובקשר לנופש - את יכולה להירשם לכל הימים של בניין שלם ולשכור חדר במלון או משהו כזה, ואז זה סוג של נופש כמו שאת מבקשת. אולי באמת את זה כדאי לעשות עם חברה. נדמה לי שלבניין שלם יש אפילו דילים כאלה, תבדקי...

לגבי להגיע לבד: לי ממש לא מפריע. כשאני בשיעור אני מקשיבה ובהפסקות עד שהולכים לשירותים, לאכול משהו, למצוא את החדר של השיעור הבא בקושי מספיקים אפילו את היריד...

בניין שלם זה בעיקר בנושא זוגיות ומשפחה, בכל לבבך בעיקר בנושא עבודת ה'. השנה שניהם נראים עם לו"ז מרתק

האמת ברגיל פחות יש לי סבלנות לשעורי זוגיות ומ'פחה רי מרגישה שבמילא אני זאת 'יודעת מה ישיך ומתאים לבית שלי ולא ממש עוזר לי כל מיני עצות מבחוץ רשובן יו'עת לבד

אבל השנה בגלל המלמה י' הרבה תג ים לא רק בנושאים האלו..

ולגמרי מרגישה 'צריכה כח לכל אתגרי הת3ופה וקצת לרומם את הרוח

אז החלטתי בסוף לבניין שלם

ומקווה ל'א ירגי 'לי בודד מדי

יצא לי ללכת לבד בעבר..ןכן היה לי לבד כי ההפסקות כן ארוכות ואני גם ככה לא מה3ונות ביריש

ולא כיף לראות 'כולם יושבות יחד מפטפטות ואני עם עצמי

ועכשיו מחכה להמלצות לנופש נשים🫢

לא בירושלים בבניין שלם

רוצה בריכה ושקט ונחת(וגם תוכן ממלא)

נרשמתי ברוך ה

וזאת מתנה גדולה

אולי ניפגשש?

יש תקופות שאני יותר עצבנית, ותוך כדי שאני צווחת🙊 אני יודעת שזה לא טוב ולא יעיל, ואין לי שום חשק להיות נחמדה.

תנסי להוריד סטנדרטים, לסגור את הפה ולא לדבר (לפעמים אני מעדיפה לשתוק, מאשר שיצאו ממני גם אמירות פחות נחמדות).

שולחת חיבוק ענק ♥️

אולי לפני השכבות תעשי הפסקה של רבי שעה, שבה הם רואים סרטון ואת שותה או אוכלת משהו מפנק (לבד! הם לא לידך!)?

אולי ההשכבות תשמיעי להם סיפור בפלאפון (ממליצה על הסיפורים של רבקי פרידמן) במקום לשבת לידם?

או אפילו אם תשבי לידם, הם יהיו יותר בשקט ולא תצטרכי לדבר כל כך?

ובעיקרון אני יושבת לידם

זה חלק ממה שגומר אותי

הם שומעים פודקאסט אבל רבקי  יותר מרתק , בעיקרון כבר שמענו את כל הסיפורים שהוציאה אבל הרבה זמן עבר אז ישמחו לשמוע שוב

זה טוב בשביל עצמך- כדי שלא ץכעסי וץהי בביקורת והאשמה עצמית

אבל כשאת ניגשת למה אפשר לעשות כדי שישתנה

הורמונים מקבעים איזה חוסר אונים ואובדן שליטה כי  הרי הם שולטים בי אז מה אני יכולה לעשות

ממליצה לעצור להתבונן עם עצמך

מה הטריגרים שמציפים כעס?

ולא רק לענות בסיטואציות כלליות- בהרדמות של הילדים

אלא לדייק את הרגע-

כשאני עייפה בעצמי והם רוצים ממני עוד ועוד

כשילד לא מקשיב למה שאמרתי לו לעשות

כשהילדה מתבכיינת על דבר קטן

וכו

זה קצת מלמד איפה הנקודות חולשה שלך שכדאי לסמן במרקר-

שכשרק תתקרבי לאזור תדעי שזה מקום סכנה

ושם

אל תנסי להיות איזה גיבורת על או אם השנה

אבל מה כן

תקבעי גבולות אדומים  שאותם את לא מוכנה לעבור ויהי מה

ואם את רואה שאת על הקצה

פשוט תנעלי את עצמך רגע בחדר או אפילו בשרותים... קחי כמה נשימות עמוקות..תמצאי דרך לפרוק רגע את העצבים וההצפה..

תראי איזה סרטון מטופש אפילו בפלאפון

רק להסיח את הדעת,להרפות את ההצפה הרגשית

וגם

תדרשי מעצמך כמה שפחות בכללי

תצמצמי זמני תפקודיות מולם

מה הכוונה?

ארוחת ערב- פשוטה-קנויה-מינימלית

חד פעמי

לסנן מקלחות בימים מסוימים או לקלח כל יום חלק מהילדים כדי שיהיה פחות זמן

לסנן משימות לא הכרחיות בהתארגנות

לשים להם סיפור או שיר לפני השינה ככה שאת לא תצטרכי

לא לדרוש מהם לסדר את החדר או הסלון

למה?

כי לרוב בזמני תפקודיות יוצא העומס

כשאני קוראת להם סיפור ב5 אחה''צ לרוב אני אהיה יותר רגועה מאשר באמצע שאני מגישה לכולם לאכול

כי אני פנויה ומרוכזת בדבר אחד

ולא בתנועה שדורשת מהם

ובתפקיד

כשאני עצבנית אני מקצרת את ההתארגנות לשינה

כי בעיני יותר חינוכי שבאותו היום לא יתקלחו

מאשר שכן והם יהיו נקיים אבל יספגו את הלכלוך שאני אשפריץ עליהם כשאני מנסה להתעלות מעל הכוחות שלי כדי לקלח

עוד עצה- לפני תחילת התארגנות ערב- לתת לעצמך אפילו 5-10 דקות של איסוף רגשי -רוגע ..משהו לאכול חשוב!!אפילו קטן.. לנוח רגע.לשטוף פנים ולשים קרם מרענן...

זה ממש משנה את התחושה

לשים מוזיקה ברקע!! או באוזניות

ממש מרגיע אותי..

ולקנות הרבה חומרי יצירה פשוטים להעסיק בזמנים שצריך במקומך

לצאת הרבה לגינה .לקנות לחמניות ומשהו קטן במקום ארוחת ערב

למצוא לעצמך כל יום משהו שאת עושה עבור עצמך וכדי לשמח את עצמך...

כשאנחנו מלאות אנחנו שמחות יותר

כעסת? התפרצת?

אל תשאבי לאשמה עצמית

קחי אוויר

תני לעצמך רגע חיבוק

ותגשי לילד- ותני לו גם..תגידי לו מילה טובה ואוהבת. תתענייני בו..תבקשי סליחה לפעמים..

תתחילי מחדש

אל תתקעי

התיקון עוזר לנו לא ליפול

הרבה יותר מהאשמה

אודיה ויצמן- רוזן

מטפלת משפחתית. יש פרטים בגוגל.

בהצלחה!