פורום הריון ולידה (עמוד 272)

לקנות תחתון לחץ ייעודי.

יש פה 2 מספרים שקיבלתי מפיזיותרפיסטית רצפת אגן בקופה, של נשים שמוכרות:

חיה יעבץ 0527134567

יוכבד חגורות 0589741542

בהצלחה!

מעבר לזה אצלינו היה ברור שהבעיה אצלי אז לא המשכנו בברור ובבדיקות שלו, אבל לא הייתי מסכימה שככה יהיה

ואין מה לעשות, גברים רגישים בנושא הזה יותר מהנשים.

זה לא יעזור לכעוס/לפגוע כי זה לא ישיג את המטרה

צריך להבין ממה נובע החשש וככה לגשת לזה.

זה יכול להיות הפחד מההלכה- ולכן חייבים להתייעץ עם דמות הלכתית שתסביר את חשיבות הבדיקה ותדריך איך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר

יכול להיות סיבה רגשית ואז לחץ לא יוסיף כלום

אבל אם קשה לו לקבוע תור אפשר לקבוע בשבילו וללכת ביחד

לא צריך לכעוס ולפגוע אבל כן בהחלט לבקש ולדרוש

לא מתחברת למתן מרחב שבעיני הוא לא במקום, סורי

אני לא מחייבת את בעלי לשום דבר

מסבירה מבקשת מבהירה את החשיבות והנחיצות לא דורשת  או מכריחה

את רוצה גם שיכריחו אותך לעשות דברים?

ובהבנה. כפייה לא תעזור פה. רק תזיק!

בתור מטופלת פוריות, אני יודעת מה המשמעות של שיתוף פעולה של הבעל

הלחץ שמוטל עליהם כ"כ משפיע עליהם בתפקוד

והתזמון מאד מקשה עליהם.

אז אני מבינה מאד למה אסור שזה יהיה בכפייה, כי זה פשוט "לא יעבוד".....

ועדיין עשינו בדיקת זרע לפני תחילת הטיפולים, וזה הגיוני מאד! כי אם יש גם אצלו בעיהזה לא מספיק שיטפלו בבעיה אצלי, אז לפני שמקבלים סתם הורמונים בודקים הכל..

זה לא ממש קשור לשאלה של הפותחת אבל היה לי חשוב להדגיש את זה..

מצטרפת להמלצה להבין מה מעכב אותו, אם הוא נרתע משהו אז ממה ולמה ולפי זה להתקדם ולעזור ולתת תמיכה לפי הצורך. בהצלחה! 

לא חוויתי,

מציעה בזהירות,

אולי לבעלך יש חשש מסוים- מהבדיקות או מהתוצאות שלהם. ממליצה לך לפתוח איתו שיח פתוח על הנושא ולהגיע להבנה ביחד מה הצעד הבא.

בהצלחה רבה

זה כאילו פגיעה בגבריות שלו. וזה מערער אותם מאד.

כדאי לבקש ממנו להתלוות אלייך לתור בביה"ח ושם כבר הרופא יסביר את חשיבות הבדיקות שלו.

כדאי להתייעץ עם רב שאתם בקשר איתו/מכון פועה כיצד לבצע את הבדיקות בצורה הכי טובה בשבילכם.

חיבוק ענק

ושיהיו רק בשורות טובות

זש"ק בבריאות, בקלות, באהבה ובשמחה

דבר ראשון רוצה להזכיר ששנה זה לא הרבה... ובע"ה גם יש מצב שאין שום בעיה ויגיע טבעי ובשמחה!
לא מפחית מהצורך לבדוק, רק להרגיע...

ואולי זה לא שייך אליכם, אבל הייתי כן מדברת איתו בעדינות- מה הוא חושב על ילדים עכשיו?
מחכה? חושש? אולי הוא רוצה בהמשך החיים אבל לא בלחץ עכשיו מכל מיני סיבות?
ואולי הוא חושב שחבל להיכנס ללופ של בדיקות וכדאי לחכות עוד קצת לראות אם מגיע טבעי?

מכירה מקרוב זוג שזו הייתה הסיבה לחוסר רצון לבדיקות. ולא חייב להיות קשור לרמת דוסיות. במיוחד אם צעירים ומרגישים שיהיה עוד המווון זמן לבנות משפחה גדולה...

ולפעמים מרוב שברור לנו שצריך לעשות דבר מסויים מפספסים את זה שהשני לא חושב כמוני...

אם הולכים על החלטה משותפת שזה חשוב לשניכם כרגע מאמינה שהוא יהיה יותר רציני בעניין הזה.

והמון בהצלחה!

שנינו רוצים מאוד הריון

התחתנו מאוחר, אני בת 35 והוא 43 (:

כתבתי תגובה אחרת שכדאי לחכות ולקחת את הזמן עד שזה יבוא

אבל בגלל שאת בת 35 - חבל על הזמן.

תלכי לרופא פוריות מחר רק עם הבדיקות שלך

אולי לרופא זה יספיק כדי להתחיל איתך (אולי נגיד משהו בביוץ מתפקשש)

אם הכל יהיה תקין, תמשיכו לבדיקות של בעלך

הכי חשוב שיהיה ברוגע ושמחה

בלי דרמה והיסטריה

תנסו אולי לדבר על זה, תנסי להבין על מה יושב אצלו הרצון לדחיה הזאת

המון בהצלחה!

מה אומרת שנתפלל אחת על השניה? אני גם זוכה להיות כרגע בשלב של הציפיה...

הייתי באותה סיטואציה הרב מדבר עם הבעל ומרגיע וגם לגבי ההלכה זה ממש בסדר עושים את זה באופן שלא מצריך להוציא זרע לבטלה מצד אחד לדחוף להתקשר למכון פועה והם כבר ידברו איתו על הדרך מצד שני זה נכון זה לא קל לגבר לבצע בדיקות כאלה האם הוא מעוניין כמוך ומצפה מאוד לילד או שלא לחוץ לו ומה הוא חושב על זה? ..חיבוק גדול ותבשרי בטוב בעזרת השם 

קבלת ייעוץ במרכז הטרטולוגי

אפשר לקבל ייעוץ טלפוני מהצוות המקצועי של המרכז שיכלול הסבר מלא על הסיכון האפשרי לעובר כתוצאה מהחשיפה ועל הבדיקות שאפשר לבצע לאבחון פגיעה אפשרית בו. לאחר השיחה, אפשר לקבל מכתב עם הערכת סיכון למומים בעובר בעקבות החשיפה. השירות הטלפוני ניתן ללא תשלום. מספר הטלפון של המרכז: 02-5082825.

אפשר היה לאכול את זה אבל בשפיות. זה בטוח עדיף

על דברים אחרים...

בס"ד

לדעתך? או כבר מחוץ לתחום ה"בשפיות" שכתבת?

או לשלב עגבניות שרי בתוך סלט עם מרכיבים נוספים

או לאכול סלט שרי פעם/ פעמיים בשבוע לכל היותר.

אני לא תזונאית, ככה נראה לי.

למי שכותבת שזה ירק רגיל, אז גם בירקות יש הדרגה.

לא דומה חסה ומלפפון לגזר וסלק שמומלץ לצרוך מהם פחות יחסית לירקות אחרים.

אני חושבת ששרי זה באמצע בין לבין. זה לא כמו עגבנייה רגילה ולא כמו סלק.

טוב צריכה להחליט מה אני עושה. ב"ה שיפרתי מאד את הרגלי האכילה שלי וירדתי קצת. אני רוצה לרדת עוד אבל בלי להשתגע על זה. ועגבניות שרי זה ממש נגיש לי. לרוב זה אפילו לא סלט, אלא לאכול אותן ככה.

זה ארוחת ביניים, מניחה שאת מתכוונת ל4-5 עגבניות ביום? אז זה לא ארוחה ממש כמו שהיה נשמע בהתחלה. בתור ארוחת ביניים זה נשמע בסדר גם ברמה יומיומית.

במיוחד כל עוד את יורדת.

לפעמים הירידה נעצרת ואז צריך להדק עוד קצת את התפריט כדי להמשיך לרדת.

כתבתי למטה שהרבה יותר מ-4-5, יותר לכיוון ה-30 ביום אולי. תודה!

אל תתחילי להתפס למזון זה או אחר המזמין. את צריכה דפוס אכילה נכון, מאוזן.

תוודאי שרת אוכלת מסןדר, ירק חלבון פחמימה, ליד שולחן 3 פעמים ביום. תגבילי מזון מעובד ותשתי הרבה מים. ואם את מבולבלת לכי לדיאטנית שתתחברי אליה בקופת חולים. נראה לי שכל אחד היום זכאי. 

(חוץ מהדיאטנית) וב"ה יש תוצאות, איטיות אבל יש. רק רציתי לדעת סביב הנקודה הספציפית הזאת. מקווה שהבנות ידעו לומר 🙂

4 -5 עגבניות שרי, ועדיין ירדתי במשקל בלי ספורט בכלל. כמעט 10 אחוז מהמשקל שלי.

זה לא רק העגבנייה מן הסתם שתפריע לך לרדת. ומשמח שיש תזוזה בתהליך!

של סלט גדול כזה. מאמינה שזה יותר בכיוון ה-30 ביום.

גמני הייתי אוכלת סלט גדול, אבל זה נשמע לא מעט. איך נשאר לך חשק לאכול אותן..?

דווקא מבחינת ערך תזונתי אני יודעת שבעגבניה יש המון דברים מזינים. אם הולך לך ככה ואת יורדת וטעים לך - לא רואה בעיה 

באותה המידה אני אוכלת גם מלפפונים וגזר חתוכים… תלוי בארוחות.

תודה רבה!!

פירות זה אחרת (וכמובן תפוא ובטטה)

אבל אם תרכלי סלטים בכיף שלך ובהתפנקות

תצליחי להתמיד לא לאכול את הסוכר שבאמת משמין.....

כי אחרת זה כבר ממש חונק בשבילי.

את רוצה דרך חיים מאוזנת ובריאה...

אני לא מאמינה שתוך כדי מילואים, וכל שאר העומס בחיים, את מצליחה לא רק להקפיד על תזונה בריאה, אלא עוד לדייק אותה לרמת הערכים התזונתיים של עגבניות שרי! אין עלייך בעולם!💪

לא יודעת לענות על השאלה, אבל אני אישית הייתי מתייחסת אליהן כמו משהו שאפשר לאכול חופשי. בסוף אם זאת דרך שקל לך לאכול ירקות זה סבבה, ויעזור לך להתמיד בעז"ה.

נראה לי שרק אם הייתי לחוצה מאוד לרדת מהר (נניח לאירוע קרוב) הייתי מנסה לברר את זה לעומק. אחרת מרשה לעצמי וזהו.

בתיאבון 😋

מקוצר.

אבל את בשבוע ממש מוקדם כך שזה בהחלט נקרא קצר

אני לא חושבת שיש לך מה לרוץ למיון כרגע. 

תעשי בדיוק מה שהיא אמרה- מנוחה, שתיה מרובה ועוד מנוחה.

ולא לעשות כלוםםםם בבית!!!!

ותצרי קשר עם הרופא שלך.

את במעקב הריון בסיכון?

חשבתם על טבעת/תפירת צוואר הרחם?

לשם זהירות משבוע 16

את חושבת שכדאי להתקשר בלינסון מחר על הבוקר ולעדכן אותם?

זה רק את המזכירה

אני לא נושמת מרוב לחץ 😥😥😥😥

להיות בקשר עם המרפאה.

הצוואר הוא דינמי ובמנוחה ובשתיה מרובה הוא בהחלט מתארך!!!

מידיעה ומנסיון אישי זה מה שהכי עוזר.

אבל חשוב להתייעץ מה כדאי לעשות הלאה כדי למנוע התקצרות צוואר

היטב מה הצעד הבא.

יתכן שרק תמיכה תרופתית תספיק

יתכן שיצטרכו תפר או טבעת.

מה שברור שאת חייבת שמירה

מקווה שאת בבית במיטה......

כי התעוררתי באמצע הלילה מכאבי בטן חזקים ובחלותת לתחושת

עילפון מוזרה

במיון הצוואר היה 38!!!!!! איך יכול להיות כך????

בדיקה אותי במרפאה טכנאית ממש מוכרת וותיקה האולטראסאונד פצצה

ובמיון רופאה שטוענת שאולי טעו?!?!?!!

הבנתי שאלו דבקים דינמיים במיוחד באורך צוואר

אבל עד כדי כך....

היא כמובן נתנה לי תחושה שהבודקת במרפאה הייתה גרועה

שזה מוזר

אני בכללי סומכת יותר על טכנאיות לרוב

במיוחד שהיא בדקה פעמיים

מחר יש לי תור לטכנאית הזו. ללכת ? או שאין טעם

הרופאה אמרה לעשות. בעוד שבוע....

גם לי היו בהריון האחרון כמה דברים לא ברורים. רופא אחד שראה כמה ממצאים מדאיגים, אבל בשום בדיקה אחרת לא ראו שום דבר מהם (כולל סקירה וסקירה מכוונת שעשיתי בעקבות מה שהוא ראה).

וגם בדיקה אחרת ששתי טכנאיות ראו ריבוי מים, אבל בכל בדיקה אחרת (גם שבוע לפני ושבוע אחרי) המים היו בכמות תקינה.

(בכל זאת לא ויתרו לי ועשיתי העמסת סוכר 100 בגלל הבדיקה היחידה הזו...)

וחוץ מזה שאורך צוואר הוא באמת דינמי אז יכול להיות שזה כן היה קצר יותר ואחרי שנחת קצת הוא התארך.

לא יודעת אם את צריכה ללכת מחר שוב לבדיקה או שתחכי שבוע כמו שהרופאה אמרה.

מה יתן לך הרגשה יותר טובה? 

כי מוזר משתנה כך..

לומר על מישהו שהוא לא עשה טוב את הבדיקה זה גם קצת מוזר לדעתי

נראה לי שאחכה לאחרי החג ואבדק שוב בעזרת ה'

היא היתה בלחץ היסטרי

רצה לפרופסור פרטי שהולכת אליו כי ההריונות שלה בסיכון גבוה

והכל היה בסדר

טווח של 8 מ"מ.

אז נראה לי יכול להיות שזה התארך חזרה גם אצלך ושצריך להמשיך מעקב.

באמת עברו מלא שעות מהבדיקה אתמול עד הלילה

ונחתי מלאאא וגם שתיתי כמויות

זה בהחלט הגיוני. ולא הייתי מאשימה את הטכנאית בחוסר מקצועיות.

זה בהחלט יכול לקרות וקורה הרבה!

ד"א אני מקווה שב2 הפעמים בדקו ווגינאלית

כי יש רופאים שמחפפים ובודקים את זה מהבטן וזה לא מדויק בכלל!

הרופא הראה לי פער של 10 מהבטני לווגינאלי

תמשיכי לנוח, לאכול טוב ובעיקר לשתות הרבה ולשמור על עצמך

בשורות טובות

המשך הריון תקין וקל

הזלזול של הרופאה הטכנאית ואז הזלזול של אמא שלי

שהצטרפה איתי למיון,גם כן הטכנאית... יואאא זה הביא לי עצבים

דווקא הזלזול גורם לי לזלזל ברופאה 🤔🤔

וגם היא אמרה שהצוואר רחם הוא פתלתל ולכן צריך למדוד במדויק לכל אורך

פיתוליו

שזה משהו שלדעתה לא הרבה עושים או יודעים...

מחקתי את השני, מוזמנת להקפיץ את השרשור הזה אם צריך.

בהצלחה ובשורות טובות!

אני בהחלט הייתי מקשיבה לטכנאית ונחה

או נוסעת למיון.

לאור ההיסטוריה שלך בהחלט יש מה לשקול התערבות..

התייבשות עלולה לגרום לקיצור.. 

לא תקין

אולי היא בכלל לא מומחית גדולה

4 יחידות ששמים בצדדים ואז מזיזים בקלות וגם עושה את המכונה יציבה יותר כשהיא זזה בזמן פעולה

לוודא שאפשר לעצור את הגלגלים.

כדי שהמכונה לא תתחיל להתגלגל תוך כדי פעולה.

אולי את לא צריכה גלגלים.

נגיד משטח פשוט מעץ עם רגליים דקות

שאת יכולה לנקות מתחת בלי להזיז את המכונה יכול להיות לך נוח יותר

עגלה למכונת כביסה - חיפוש ב-Google

כל ההריון... לדעתי קשור לתזונה ושינה אבל לא הצלחתי לפצח את הנוסחה. הרופא טוען שתקין. אני פשוט לומדת להרפות ולנצל את ימי הכוח.

תרגישי טוב! 

התופעות הופכות לדומיננטיות יותר ובאזור שבוע 12 נרגעות.

בעז"ה שיהיה בקלות ובידיים מלאות

שכחתי...

אין לי כח.

הלוואי ויעבור מהר ויתקין 

תודה לך על זה!

מוסיפה עוד משהו בהקשר שלמדתי פעם-

כתוב ברגע קטון עזבתיך. ואנחנו מבינים שזה בעצם ימי הגלות והחושך של עמ"י. ואיך אפשר להגיד על כל הצרות רגע קטון?? לכמת את כל מה שעברנו ולהגיד שזה רק דבר כל כך קטן??

אם נשים לב, הפסוק ממשיך- וברחמים גדולים אקבצך. אם כל הצרות שעברנו זה רק 'קטון' בעיני הקב"ה, אז ננסה לדמיין מה זה "רחמים גדולים!" איזה שפע אדיר של טוב וחסד הקב"ה ישפיע עלינו (וכבר משפיע עלינו) בימי הגאולה. 

אנו כ"כ זקוקים לזה 🙏

תודה שכתבת ❤️

יש רגע שקורה לנו 

ויש רגע שאנחנו יוצרים ובוראים אותו.

ויש רגע שאנו יכולים לברוא היום, ערב ראש חודש סיוון.

תפילת השל"ה הקדוש

על הילדים שלנו

הילדים שיש 

הילדים שאנו מתפללים שיהיו.

"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" -

התפילות שלנו משפיעות הלאה גם רחוק-רחוק

ככל שאנו מתפללים יותר מוקדם - התפילות הללו הולכות עם הילדים שלנו ועוטפות אותם כמה שיותר גם לטווח הרחוק ולכל חייהם ב"ה.

ויש רגעים שנראה בחוש את הנחת הזו מהם

ויש רגעים שפחות

ויש רגעים שאותו רגע מיוחד הזה של היום - הוא הוא זה שיצור אותם בעתיד.

בכוח התפילה. בכוח האהבה. בכוח המסירות. בכוח ההתמדה.

והפירות שנראה אומנם יראו במלואם רק מאוחר יותר, אבל הם יראו! במלוא תפארתם והדרם!

אז בואו ניקח רגע את הרגע הזה, המיוחד, היום.

ונתפלל על הילדים שלנו ❤🙌

תפילת השל"ה הקדוש:

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

כותבת תשובה, אלא כיווני חשיבה שנראים לי חשובים.

1. האם טוב לך להיות עם הילדים בבית?

2. האם זה מתאים לכם כלכלית?

3. איך את רואה את עצמך בעוד כמה שנים, בבית, או מפתחת דרך עצמאית בעבודה?

קודם כל אלו שאלות שמגדירות סדר עדיפויות. שמנסות לתת כיוון בהתאם לעתיד ולא רק בהתאם למצב העכשווי. תחשבי עליהן, אולי הן ייתנו לך כיוון.

דבר נוסף - לא תמיד הכל זה כן או לא, שחור או לבן.

אם היה קשה עם הפיזורים בבוקר, או עם האינטנסיביות, אולי משהו ביניים ייתן לך מענה. עבודה במשרה חלקית שתאפשר גמישות למשל.

אבל זה חוזר שוב לשאלה מה את רוצה.

הייתי מנסה לחלום. לדמיין איך היית רוצה לראות את עצמך בעוד כמה שנים. אפילו אם זה נראה לך לא הגיוני. אבל קודם כל לעוף עם החלום, ואז לראות מה ואיך אפשר להגשים.

לפעמים המציאות מקבעת אותנו במקום, וכשיש שינוי קשה אנחנו מעדיפים לחזור למוכר ולנוח. אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי. פשוט צריך להבין מה אנחנו רוצים מעצמנו

בבית או עבודה גמישה שאני עושה בקצב שלי, אבל אין דברים כאלה ובטח שלא יקפצו על אישה בהריון עם בעל במילואים.

ככה שברור שאצטרך להתפשר...

שאישה בהריון זה מושלם להם

ויש כאלה גם בחצי משרה, כי זה היקף המשרה של מי שיצאה לחלד, או שסתם לא רוצים לתת את כל הסמכויות שלה למישהי מ"מ, תבדקי למשל מזכירויות של מועצות/בתיספר/מוסדות אקדמיים באזורכם

יש גם דברים ספציפיים לקיץ כמו עבודה בקייטנות ובמתנס לקיץ וזה מתחיל מעכשיו כי תכנון ארגון וכו.

את גם יכולה לקחת תינוק או שניים לשמור עליהם יחד עם הבת שלך, ואם הם באותו גיל כמוה אז בכלל נחמד.

גם יכול להתאים לאמהות שרוצות להכניס תינוקות קטנים שיש להם מסגרת רק לספטמבר ותפתרי להם ככה משהו כמו 3 חודשים

ילדה בת 8 חודשים והייתי בהריון, זה קשה,

העצה שלי אם את מצליחה למצוא לו מסגרת זה יכול מאוד להקל עלייך.

בהצלחה!

למה את מתכוונת משקיעה? אני לא מרגישה לחץ מיוחד שהגדולה (בת 3 עכשיו ועדיין איתי) תדע משהו או תעשה משהו מיוחד... אם היא רגועה ומשחקת ושמחה זה מספיק לי. אני כן לפעמים מספרת לה על החגים ושרה איתה שירים וכו', אבל לא מתוך לחץ של להשקיע אלא איך שזורם...

בלי קשר לגבי ההקאות- כדאי אולי לקחת בונג'סטה או משהו...

ממש מקיאה מכל דבר.

לא מצליחה לצאת איתה לגינה כמו תמיד וכו

קודם כל בכללי- אני הרבה פחות משקיעה ממך גם בזמנים רגילים😅 אבל בעיני עכשיו זה הזמן להפחית סטנדרטים. כל עוד הצרכים הבסיסיים שלו מסופקים- ולחם עם גבינה בהחלט מספק רעב- הכל בסדר... את עכשיו עסוקה בלהכין לו מתנה שתלווה אותו לכל החיים- אח קטן... ולא חייבים להשקיע מעבר. בעיני להיות עם אמא זה שווה את זה גם אם לא משקיעים במיוחד.

ואם את כן מרגישה שבמסגרת הוא ייתרם יותר, ויש לך אפשרות להכניס אותו אולי כדאי לשקול את זה. בטח לקראת שנה הבאה, כשבעז''ה תלדי כי להיות עם שניים בבית זה ממש קשוח, מניסיון😅

ובאמת הרבה מיילדות מעדיפות שילחצו ככה,

חוץ מסיכון לקרעים זה דופק את רצפת האגן פחד.

יכול לקחת שנים כדי לתקן את הנזקים האלו.

ממש עצוב שעדיין הגישה הזאת קיימת בשגרה (מקרי חירום זה משהו אחר)

ואגב גם בשירותים לא נכון ללחוץ ככה, רק אומרת..

המיילדת ממש כעסה עליי שלא הקשבתי לה כביכול...

ולבסוף עשיתי כמו שאמרה ונקרעתי

נכון שיש כאלו שלא ייקרעו אבל חשוב לעלות את המודעות לזה לדעתי...

היית עם אפידורל? 

ונכון לא בטוח הקרעים היו בגלל זה, 

לצערי היו עוד הרבה דברים שביאסו אותי ועשו לי רע לגבי המיילדת הספציפית הזאת...

אבל בלי קשר אני חושבת שכשיש מודעות למיילדת לצורה הנכונה שבה צריך ללחוץ+ ידע שהיולדת מגיעה איתו אפשר לעבוד בשיתוף פעולה יפה

והיא ככה תוכל באמת לתמוך ולעזור ולא לעשות את הפעולה ההפוכה שזה מה שקרה אצלי... 

אצלי היא פשוט היתה בגישה מאוד מאוד מיושנת בכל שלבי הלידה, ואני דווקא באתי עם ידע, והיא חשבה שאני באה באנטי ולא הבינה

שאני בסה"כ רוצה לשמור על עצמי... 

ההמלצות שלה היו בדיוק להפך ממה שממליצים כמו לדוג' היא אמרה לי בצירי לחץ לשכב שכיבה מלאה על המיטה (אפילו בלי אפשרות לכוונן את המיטה!!) ואני בלי אפידורל כן? (כמובן שלא הסכמתי בכל אופן)

וביקשה לכווץ את הפה ולדחוף , שההמלצה היא להרפות את הפה ולעשות נשיפות וזה מה שעשיתי והיא כעסה עליי..

ביקשה שהברכיים יהיו כלפי חוץ, וזה לא נכון!!! בשלב שהעובר כבר בשלבי יציאה ההמלצה היא ברכיים כלפי פנים!... 

ועוד הרבה שפשוט הראו כמה היא בגישה מיושנת, זה בעייניי גובל בחוסר מקצועיות 

אפשר לראות תמונות שלו בגוגל...

הוא חשוב להרבה פעולות ביום יום גם בלי קשר ללידה 

מכירה את זה שנושפים אוויר עד שהוא נגמר ואז "נושפים עוד"?

כלומר ממש מהדקים את הבטן לגב, אז בעצם מכווצים את הרחב בטני.

כלומר התנועה בציר צריכה להיות כמו יצירת ואקום כזה מרום הבטן והלחץ הזה דוחף את התינוק החוצה.

לא שלוחצים מלמטה מהאגן.

האמת קשה להסביר במילים אולימיש סרטונים.

הקוביות זה הישר ביטני, שאחראי על כיפוף. הוא דווקא הכי שיטחי וחיצוני

השריר הרחב ביטני אחרי על ייצוב, והוא ממש מקיף את הבטן כמו מחוך. פעולה של השריר הזה נותנת לחץ על חלל הבטן מכל הכיוונים. 

רחב בטני

אבל ברור שצריך ללחוץ לכיוון פתח היציאה של התינוק ולא לכיוון האגן

זה 2 פתחים שונים

לא משהו שמצריך תרגול אלא הבנה לאיפה ללחוץ

מכווצים את שרירי הנרתיק

זה לא מכווץ את שרירי האגן ולכן לא צריך להרפות אותם

אף פעם לא אמרו לי איך ללחוץ

רק אמרו ללחוץ 

לא סתם צריך לתרגל כי צריך לזהות מה הכוונה להרפות ואיך לעשות את זה ואיך מרגיש הרחב הבטני כשדוחפים משם, זה לא מגיע באוטומאט...

ונכון כולם אומרים ללחוץ וזה לא בדיוק ברור איך... אבל לפעמים הגוף עושה את העבודה לבד מהעוצמה של הציר...

זה היה הגיוני ללחוץ לשם ולא הצריך תרגול

זה נראה לי בעיקר מודעות בסיסית של מבנה הגוף

אלא מאיפה ללחוץ.

האם מרום הבטן (רחב בטני)

או מלמטה, משרירי האגן שזה גורם ללחץ חזק על רצפת האגן ודופק אותה.

כדי להבין את ההבדל אפשר לתרגל כך:

לקחת נשימה עמוקה, לעצור את הנשימה וללחוץ, להרגיש את הלחץ למטה, זה לא טוב.

לקחת נשימה עמוקה, לנשוף הכל הכל החוצה, עוד יותר החוצה, ממש להוציא את כל טיפת האוויר שיש.

זה לא באמת תרגיל לסחיטת ריאות, אבל כשמוציאים אוויר מרגישים את הבטן מתהדקת לגב- זה הרחב בטני ומשם צריכה לצאת התנועה.

תנסי להדק את הבטן לגב ולהרגיש את רצפת האגן משוחררת, זה ההבדל בעצם.

בזמן אמת לי לא היה קל להתמיד בתנועה הזאת, זה מצריך ריכוז.

של הנרתיק הם לא השרירים של האגן ולכן לא משפיעים עליהם ולכן האגן יכול להישאר רפוי כשלוחצים גם אם לא מתרגלים מה שאמרת

פשוט צריך לא להתבלבל ביניהם

(אף פעם לא סבלתי מבעיה של רצפת האגן)

אבל אם בצירי לחץ שריר השמונה נשאר רפוי כנראה שזה בא אצלך טבעי,

לרוב האנשים אני חושבת שזה לא ככה.

נגיד גם כשיש עצירות יש כאלה שלוקחים אוויר, עוצרים את הנשימה וזה עוזר להם ללחוץ, עצירת הנשימה זה סימן שהם לא לוחצים טוב.

אסור לעצור את הנשימה, הפוך צריך להוציא את האוויר הכי שאפשר.

וגם כל מה שכתבתי בשרשור היה קצת בשביל להמחיש, לא בשביל שמישהי תעשה משהו על סמך זה, אלא שתבדוק ותברר בעצמה.

נטו בשביל המודעות.

לכיוון האזור

העניין הוא להפך הרפיה ונשיפות בצורה מסוימת וצריך מודעות לרחב הבטני 

אבל בלי קשר יש כאלו שלא יעשו את זה ויצאו בלי הרבה נזקים

ולא רק שמסיימים ללידה, זה ממש לא פשוט לשלוט ככה. בטח לא בלידה עם אפידורל, ולכן קל יותר להדריך כך בלידה.

מי שזה חשוב לה יכולה להתכונן, אבל לא חושבת שזה תפקיד של מיילדת

האחריות היא של היולדת וחייב הרבה תרגול לזה, מודה שלא הספקתי מספיק לתרגל, באתי בעיקר עם המודעות והידע

אבל ברגע שמיילדת אפילו לא מודעת לידע הקריטי הזה כל מהלך הלידה משתנה... (הרחבתי למעלה)

אני אחרי 3 לידות שבכל אחת שאלתי את המיילדת איך בדיוק ללחוץ וכל אחת אמרה לי ללחוץ כמו בשירותים

ואכן רצפת האגן שלי נדפקה מלידה ללידה ברמה שאני מתקשה בפעולות יומיומיות רק מהשריר הזה!!

מזה רחב בטני?....

כתבו כאן יפה על הרחב הבטני בתגובה של רקלתשוהנ

לא יודעת אם הביטוי ללחיץ הוא ביטוי נכון כמו איך לנשוף את האויר יש צורה שמרוקנת את הסרעפת ויש צורה שדוחפת את הבטן כלפי מטה כאילו מפעילה את הלחץ על השריר הרוחבי של הבטן התחתונה ומפעילה לחץ כלפי מטה.

קצת כמו שמנפחים בלון צריך לשאוף אויר ולנשוף כלפי מטה.

גם לשירותים לא מומלץ ללחוץ אלא לנשוף.

חלק מחיזוק רצפת האגן זה לחזק את השריר הרוחבי

אבל לא ממש מבינה מה את אומרת

אם הבנתי נכון את ההודעה הזו השאלה היא לא לאיפה ללחוץ - הריון ולידה

אז לדחוף דרך הרחב הבטני אומר לנשום עמוק ולהוציא את כל האוויר וזה מה שגורם ל'דחיפה' אפילו שאנחנו לא מרגישות שזו דחיפה?

(לפחות אני בתרגול שניסיתי עכשיו לא הרגשתי דחיפה אלא נשימה)

צריך לתרגל את זה לפי הדרכה והסבר של איך זה מרגיש ואז זה כנראה לא כמו נשימה רגילה... 

לכן אני אומרת לכל הנשים ששואלות אותי טיפים איך ללדת קודם כל עבודה עצמית של ידיעה והכרה של האיזור הזה בגוף

ובכלל לא מומלץ לדחוף אבל לפעמים זה בלתי נמנע וצריך לדעת ללחוץ לכיוון הנרתיק

יש לי שמלה שאני לובשת בשבת וחברה ביום חול, אז זה ממש תלוי סגנון..

תמנון לרוב זה יותר יום חול אבל נראלי שכל החנויות שאמרו פה אפשר למצוא דברים שמתאים לרדת ודברים שמתאימים ליום חול (שוב, זה גם הרבה עניין של סגנון)

עברתי תקופה עמוסה בחיים בעבודה ובכלל

אני כאן!!!!!!!!

מהממת את ששמת לב, ממש מחמם את הלב 

יש המון פעמים דימומים בתחילת הריון, וממש לא כולם מסוכנים.

כדאי ללכת לרופא, אבל לא צריך לדאוג ♥️

יש מישהי שאת יכולה לשתף, אמא, אחות, חברה, שכנה?  שלא תהיי עם זה לבד אם בעלך לא זמין

מתפללת שהכל יהיה בסדר.

ותודה רבה שאתם מגויסים בשבילנו!!!❤️

אבל איזה רופא נוראי נוראי נוראי 

יצאתי משם בוכה 

איזה קשה זה!

חיבוק יקרה!

בעז"ה שימשיך בטוב ובקלות!

גם ככה אשה בהריון הרבה פעמים רגישה יותר, אז שיהיו יותר נחמדים!

חיבוק על זה! וב"ה שהכל בסדר.

@מחי זה מה שקרה 🙈

יש פה מישהי שהוגדרה הריון בסיכון בגלל עודף משקל? - הריון ולידה

לדעתי הרגשתי

והמחזור היה מגיע אחרי שבועיים 🤭

זה היה מאוד יעיל 😅 אבל הפסיק אחרי הלידה השניה

שבועיים זה גרוע לי!! אני גם ככה כבר באיחור.

יש דרך לגלות אם אני באמת בביוץ כרגע? בדיקת ביוץ תעזור לי עכשיו?

ואם כן, אז אני יכולה לקחת פרימולטנור ולמנוע מהמחזור להגיע? 

וזה באמת תמיד התאים עם הזמנים

וסת שהגיע אחריו או גיל הריון

בעקרון נורמלי דימום שמתגבר כמו ווסת בשלב הזה.

אבל לא כדאי לקחת סיכון...

אחרי לידה הגוף מאוד רגיש ופגיע

עדיף להיבדק סתם ולא לפספס משהו

ללכת לרופאת משפחה? או למרכז בריאות האישה?

גם לי יש (אני לא אחרי לידה) כאבים מוזרים באגן... בעמידה, בהליכה... תור לאולטרסאונד רק עוד שבוע...

מתלבטת כמה למהר

היום בסוף הלכתי למרפאה.

לא היה תור לרופאה, נכנסתי לאחות, שלא התרגשה מזה יותר מידי, אמרה שזה לא נשמע מצריך בדיקה מיידית, ואם אני רוצה אז אפשר לנסוע למרכז בריאות האישה להיבדק שוב, אבל לא נשמע לה דחוף.

בהמשך הערב לקחתי נורופן (היא אמרה שזה יותר חזק מאקמול אז אולי יעזור יותר), אבל גם זה לא עזר לי בכלל.

כשהשכבתי את הקטנה היה לי ממש כואב, ברמה שהתלבטתי אם כדאי לנסוע כבר הלילה לאיזה מוקד רפואה דחופה.

אבל אחר כך שכבתי על הגב, נשמתי נשימות עמוקות, ניסיתי להרפות כמה שיותר, וזה בהחלט עזר. נרדמתי ככה, וכשהתעוררתי כבר לא הרגשתי שכואב לי.

אבל עכשיו קמתי, ושוב כאב לי.

הוא כבר לא כמו קודם. וכשאני שוכבת ונחה אז כבר לא מרגישה אותו. אבל ממש לא יכולה לחזור להתנהל כרגיל.

מתלבטת אם לנסוע מחר. זה די מסורבל כי אני עם שני קטנים (התינוק, ועוד ילדה חולה...)

יש דרכים טבעיות שיכולות להקל על הכאב?

אז נראה לי שאני לא אסע שוב להיבדק.

מקווה שעושה נכון...

אני אחרי כמה פעמים של התלבטויות (בהריון, ובכלל), תמיד שואלת את הרופא בסוף התור - אוקיי. אתה אומר שעכשיו הכל בסדר. אבל למה אני צריכה לשים לב? מתי לדאוג? באיזה מצב אני צריכה לחזור?

ואני עושה את זה גם אצלי, גם אצל הילדים. זה עושה הרבה סדר.

זה מאוד עוזר לי לדעת מה הלאה, ולא להסתבך עם כל המחשבות האלו בראש. כי זה באמת מתסכל ולא כיף

בעיקרון הרופאה כן אמרה מתי לחזור לבדיקה נוספת - אם עולה לי חום, או שיש דימום בכמות משמעותית, או שהכאבים מתחזקים.

אבל אתמול הכאבים כן התחזקו, אז התלבטתי, ולכן הלכתי למרפאה, ושם אמרו שזה לא קריטי להיבדק שוב. אבל שאני יכולה ללכת למרכז בריאות האישה להיבדק.

לכן זה היה קצת מבלבל, כי בסוף האחריות להחליט נשארה אצלי.

אבל ב"ה היום הכאב כבר עבר (חזר קודם קצת אחרי קצת מאמץ, ואחרי מנוחה נרגע שוב), רק מרגישה קצת חלשה. אבל לא נראה לי שזה מצריך בדיקה מיוחדת.

עכשיו מתלבטת אם ללכת לערב נשים שיש הערב שדי חיכיתי לו. או שעדיף לוותר...

נראה לי שאני אחכה עד הערב ואראה איך אני מרגישה.

אם הייתי יודעת אולי הייתי עושה את זה יותר.

סתם ממש לא

ויש מצב שבגור אריה אין מקום..

בכל מצב רציתי לומר לך כבר אז

תראי

בעיני, ק.4 היא לא מקום ככ קהילתי.

כלומר יש הרבה פעילויות ואחרועים והזדמנויות לפגוש אנשים... אבל בסוף, זה מקום יחסית עירוני, ואם את לא תתחילי מיוזמתך להשתתף, לדבר, ליצור חברויות... יש מצב שתרגישי קצת בודדה.

אני אישית אוהבת את זה מאוד כי זה נותן לי מרחב לנשימה.... לא דביק לי בכלל, וצצד שני כשאני רוצה אז לרוב יש לי תמיד עם מי לדבר בגן שעשועים וכו.

אבל זה נראה לי בעיקר עניין של ציפיות ואופי.

חשוב שתכירי שסהכ זה מתנהג יחסית כמו עיר ופחות כמו יישוב.

בהצלחה רבה!!! זכות ענקית ענקית לגור פה, אנשים טובים ופשוטים!!! ועם זה גם ערכיים ומסורים. ובעיקר, זכות לגור ליד האבות הקדושים.

לא סתם כלב בן יפונה בא להתפלל במערה כדי להנצל מעצת מרגלים.... ולא סתם יוצאים מפה אנשים משכמם ומעלה (משפחת מור, משפחת שני) והרבה מנהיגים. חברון משפיעה על הכל....

אנחנו עוברים לכאן די מחוסר ברירה 🫣 סיבות משפחתיות. מנסה להפיק את ההכי טוב

אבל כשביקרנו דווקא אהבתי את הסגנון אנשים, מקווה שלא נרגיש בדידות

אבל לפני שנתיים התחלפה החברה המנהלת בשאר המעונות ומאז מעון ארבל הפך להיות מעולה!

יש לי שם עכשיו ילד ואני סופר מרוצה.

(כמו בכל מקום, אין מושלם, שמעתי גם קצת תלונות בשני המקומות, אבל סהכ לא רואה הבדל אמיתי בינהם. מטפלות בנות מנשה ברובן סופרררר מקסימות, ומנהלות קשובות ונעימות, יש לגמרי עם מי לדבר)

בע"ה את תפיקי

ואת זיהית נכון, אנשים מקסימים וטובי לב!!!!! באמת. זהב.

אמהות שבדיוק הכניסו את הילדים

שמעתי דברים טובים (אולי טובים מידי חחח)

אשמח לשמוע גם ממכן

וטובים ממש

באמת, מוסדות הלימוד פה ברמה ואיכות. (הנראות שלהם לא משהו לרוב.... אבל הצוות החינוכי זה רמה גבוהה)

אין לי נסיון עם גן מכינה אבל גם אני שמעתי על הגננת שם דברים ממש טובים.

אגב לפעמים השיקול הוא לאן את מתכננת להכניס לכיתה א. לרוב הילדים של גן מכינה עולים אחכ לת"ת ברקאי. אז מבחינת חברים שיעלו איתו אחכ- יש כאלה שזה שיקול בשבילם.

לממד בדכ שולחים לגן אורן

ולקניין תורה הולכים הרבה מגן אלון (אבל הבנתי שהגננת האגדית יוצאת לפנסיה אז אולי זה משפיע)

אין לי מושג לגבי השאר. אולי גן חבד הולכים לזילברמן?

בכל אופן זה לא באמת משמעותי, אפשר אחכ לרשום לאיזה בית ספר שרוצים ומקסימום ילך עם מעט חברים ויכיר אחר כך עוד ❤️ בהצלחה רבה!!!

(ואגב כלללל הגנים שהזכרתי פה, הם מדהימים!!! גננות זהב אחת אחת. ההורים מאוד מרוצים)